דור הולך ונעלם...

עוד חבר טוב של אבא שלי נפטר היום... זה החבר השלישי של אבא שלי, שנפטר במשך השנה, מאז פטירתו של אבא. שלושתם היו בהלוויה של אבא שלי, ואת אחד מהם אהבתי אהבת נפש ממש, כי הוא היה איש תמים, ישר והגון, בדיוק כמו אבא שלי. איזה צחוקים היו איתם, כשהם היו עושים ביחד קניות, בכל יום שישי, כמו איזה זוג הומואים זקנים. :)))))))) צחוק צחוק, אבל אני פתאום קולט, שישנם יותר אנשים שאני אוהב/אהבתי, בעולם המתים, מאשר איתי, כאן בעולם החיים... אז הלילה אהיה בפאב הקבוע שלי, (אני מגיע לשם מאוחר בלילה, כי אז מותר לעשן שם סיגריות), וארים כוסית לחבר הטוב של אבא שלי, איציק ברנר, שנפטר הבוקר, ושהצטרך אליו ל: "מטכ"ל של מעלה", (איציק ואבא שירתו ביחד במטכ"ל, עד אמצע שנות ה-70'). יש לי אמא נפלאה מאין כמותה, יש לי אחות ואחיינים, ויש לי חברים טובים מאוד, אך תחושת החוסר והחלל שבי, מוחשית מאוד, אבל, אני מבין שזו דרכו של עולם. האמת היא שתמיד ראיתי בעצמי טיפוס חלש ושביר, ואני נדהם מן המצב הזה, שבו אני מתפקד ומבלה, בת בבד עם תחושת הצער והחוסר העצום, מכך, שהקו הראשון של האהובים עליי, אינם בין החיים. תמיד כשאני הולך ברחוב, ורואה תינוקות חמודים עם הוריהם, אני חש צער על אותם תינוקות, שאינם יודעים, שיום אחד אבא ואמא שלהם ימותו, ושהם יחושו צער נורא... ותמיד כשאני רואה ושומע איזה ילד קטן צועק לאבא שלו: "אבא אבא", צצה דמעה בעיניי, בזוכרי את אבא שלי, ואותי כילד,ובידיעתי את הצער שמחכה לאותו ילד קטן ותמים, בבוא היום... נ.ב. בימי השבעה על אבא, נסעתי עם מונית, והנהג שאל אותי מדוע אני נראה כל כך עצוב, אז סיפרתי לו שאבא שלי מת, ואיזה אבא נפלא הוא היה... ואז, נהג המונית התחיל לבכות, ואמר לי שהוא מקנא בי, כי הוא נעזב על ידי אבא שלו, כשהיה ילד, ושכל שהוא זוכר מאבא שלו היו רק מכות וקללות... אז שתקתי...