פרידה

שלום, אני בת 33 ונפרדתי מבן זוגי ב3 השנים הארחונות לפני 3 חודשים. הפרידה היתה מוצדקת, לא ראיתי עתיד איתו, בעיות בתקשורת, ותכונות אופי שלא יכולתי לחיות איתן. ידעתי שאם נתחתן- נתגרש. התבחטתי עם העזיבה במשך כשנה ועזבתי שלמה. אך עדיין אוהבת. אני לא רצה לחזור עליו, אבל כואב לי מאוד. אני חושבת עליו המון, יודעת שיש לו חברה חדשה, וזה מכאיב לי. אני מנסה להעסיק את עצמי, אבל זה לא כל כך עוזר. הוא עדיין המחשבה הראשונה שלי בבוקר.. איך יוצאים מזה? איך מפסיקים לאהוב ולהתעניין מה הוא עושה וכו.. אנחנו לא בקשר. אני שוקלת אפילו ללכת לפסיכיאטר לקבל כדורים, אבל אני יודעת שאני לא במצב שאני צריכה, זאת אומרת, לא במצב קליני..או שכן.. איך, איך מפסיקים את הבכי והאובססיה הזאת לדעת עליו..אני לפעמים מרגישה שהרגשות "גדולים" עליי.