הצילו, אני לא יודעת מה לעשות
דיון מתוך פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול
שלום! אני בחורה בת 31, אין לי שום חברות, אין לי קשר קרוב וחם עם ההורים שלי כך שאני לא יכולה לספר להם מה עובר עלי, אני מרגישה שאני מתה לחלוטין מבפנים, עשו לי עוול נוראי בעבודה, נתנו שעות שלי לעובדת צעירה ודי חדשה, וזה גרם לי לטראומה נוראית עכשיו שתים ועשרים בלילה ואני לא יכולה לישון, הצילו, הצילו, הצילו, אני במצוקה נוראית.
סובלת יקרה! מקום העבודה שלנו, המקצוע, הקריירה אלו מרחבים משמעותיים ביותר בתרבות של ימינו.מקום עבודה יכול להיות מרחב של יצירה ושל ביטוי עצמי, מקום מחזק מפרגן המאפשר לנו לבנות בתוכו חווייה של משמעות וחוזק. "אליה וקוץ בה": ביקורת, שיפוטיות, מאבקי כוח , המופיעים כמאפייני תקשורת בינאישית במרחבי היצירה שלנו עשויים להיות הרסניים ופוגעים בדימוי העצמי עד לאובדנה של תחושת הערך העצמי. חשוב לראות בפנייתך אליי כי אינך חשה את ה"איון" בחווייתך רק מעצם אותו אירוע בעבודה בה ניתנו שעות עבודתך לאחרת: עם זאת אירוע זה מעלה, כנראה, התבוננות על קשיים כעת במעגלים החברתיים וחוסר בתקשורת תומכת עם ההורים. אלו שני מעגלים חשובים בהיותם מערכת תמיכה מרכזית אליה אנו פונים כאשר"אנחנו חשים מוות מבפנים". מאוד הייתי רוצה להציע לך לפנות לברור מקצועי והערכת המשבר הנוכחי. בתהליך כזה תוכלי לבחון את המקום בו את עומדת כיום בכל מערכות חייך ולקבל החלטות משמעותיות להמשך... חשוב שתדעי שבמקומות בהם אנו רואים רק "אין" חשוב שיהיה עימנו מישהו שיכול להאיר בעוצמות את ה"יש" שקיים כל העת בחיינו ! שלך, נירה