התמודדות עם מות הורים

שלום גם אמי נפטרה מסרטן בגיל 65 וגם היא היתה פעילה ונמרצת . הדבק של המשפחה. מותה השאיר חלל רב בי בשתי אחיותיי ואחי.עברו שנתיים ועדיין כואבים מאוד.לפני חודש אבי נפטר ואיני יודעת איך להכיל גם את הכאב על האובדן שלו.עד עכשיו הדחקתי אך שככל שהימים עוברים אני מרגישה הרגשה של מחנק. ממש קשה לי לנשום. אני אמא לילדים ומשתדלת לתפקד כרגיל אך אני חשה שאני חייבת עזרהץ מה גם שיש לי בעיה של גמגום שמאוד החמיר .אודה לך אם תתני לי כוון .

נירה שלום אני מודה לך על תגובתך המהירה. אני נשואה 25 שנה בעלי איתי מגיל 14 מה שעושה את האבדן די משותף לשנינו. יש לנו שלושה ילדים הקטן בן 15. אני האחות הבכורה מבין ארבעה אחים שלוש בנות ובן. אימי נפטרה מסרטן סרקומה בשריר הרחם שהתפשט במהירות לריאות.מותה היה טרגי שכן מהידיעה על המחלה ועד מותה חלפו רק חמישה חודשים וכמו שציינתי היא היתה אישה משכמה ומעלה ואובדנה היכה בנו כמו רעם ביום בהיר. אבי שגם אז היה איש חולה נישאר לבד בבית.אימי היתה זו שטיפלה בו עד שחלתה..הבאנו לו מטפלת והיא היתה איתו שנה וחצי. אנחנו האחים התחלקנו בתורנויות לישון איתו אך בגלל הקושי שבדבר הפסקנו את הסידור ורק היינו מבקרים אותו במשך היום ואני לקחתי על עצמי לדאוג לו מכל הבחינות קניות סידורים ועוד.ניסנו להביא עוד מטפלת אך כשהודיעו לנו שהמטפלת אמורה להגיע מצבו הבריאותי החמיר והבהלנו אותו לבית החולים.אחרי שבועיים הוא נפטר. על אף שהוא היה חולה לא היינו מוכנים נפשית לזה שימיו ספורים.שנים הוא היה יוצא ונכנס מבית החולים והכל היה חוזר לקדמותו. מאז מות אימי אני מארחת את אחי בביתי ועוד יותר מאז שאבי נפטר. יש לי אחות רווקה ואחות גרושה שאני מרגישה מחויבות לדאוג להם. כמו שציינתי אני מרגישה שאני זקוקה לעזרה אולי אפילו תרופתית אודה לך אם תביעי את דעתך בעיניין.