נפגעות הפרטה בקיבוץ
דיון מתוך פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול
שלום רב, הנני בת 50 + . מגיל 8 גדלתי בקיבוץ כילדת חוץ. כרגע הקיבוץ בהפרטיה מה זמן ולמרעי לא הצלחתי להשתלב חזרה במערכ' בה עבדתי כל השנים. בשל שינאת חינם. ****************** אני אובדת עיצות ובמצוקה קשה חליפות לבקרים. נבדקתי ע"י פסיכיאטר שכמובן שלל רקע פסיכיאטרי, ואישר רקע פסיכולוגי מאחרי מצוקתי הרבה. ** איני יודעת להיות מחוץ לקיבוץ וגם איני רוצה נכפתה עלי מציאות חדשה שאינה מתאימה לי כלל לא לאישיותי ולא לנסיבות חיי. קשה לי עד מאוד, ** אני מסרבת לקבל את המציאות שנכפתה עלי מסרבת! עד כדי שכרגע. עובדת במקום שכלל לא קשור אלי במכבסה מסחרית בעמידה! בחום רב !! בציווי לשתוק!! ובלבד שאשאר בתחומי "הקו הירוק". איני רוצה להתנתק מהקיבוץ. זה דיי טראומטי עבורי ! בנוסף, איני בעלת מקצוע מדופלם שעימו בטוחה אני בקבלת עבודה בחוץ. ************ שאלתי : האם יש טיפול לנושא ? אם כן, מהו? 2) שאלה שנייה: האם מוכרת שיטת טיפול בפסיכיטריה שהלקוח מדבר, והפסיטר עוצר אותו בנקודה מסויימת שמוצא לנכון, ואותה מלבנים בפעם העוקבת? מה היתרון שבה? אנא, תשובתכם המקצועית והאמינה והברורה. בכבוד רב , ותודה! חגיגה
חגיגה יקרה! בהתיחס למהותו של פורום זה הינך מתיחסת לחווית אובדן צורת חיים שבה גדלת לאורך רוב חייך ואשר היקנתה לך תחושת ביטחון. הקיבוץ שינה את פניו ואת מוצאת עצמך ללא המבנים הבטוחים אליהם הורגלת. בהתחשב בהערכה הפסיכיאטרית שעברת הרי שמטרתך כעת לבנות מחדש את תחושת הביטחון במציאות החדשה שניכפתה עלייך. מאידך כשאת כותבת שאת מסרבת לקבל את המציאות החדשה הרי שברור שאת מבחינה שיש מציאות חדשה אבל משהו בתוכך אינו מוצא, אולי, את הכוחות להתארגן מחדש. חשוב ביותר שתיפני לטיפול פסיכולוגי -חבל לסבול כל כך!!!! במקום הריגשי בו את נמצאת אולי נדמה לך שאין אלטרנטיבה לסבל וליאוש אולם מטפל רגשי יראה לך כמה אפשרויות קיימות, אילו אלטרנטיבות זמינות ומה דרוש על מנת להתחבר למציאות מהנה ובטוחה יותר בתוך הנסיבות החדשות (גם אם אין לך תואר אינך צריכה לעבוד במכבסה!). לגבי הטיפול הפסיכיאטרי: נדמה לי שאת מתכוונת לטיפול פסיכואנליטי על פי הגישה הלקאניאנית. תוכלי למצוא על כך מידע בגוגל תחת השם "לקאן". בהצלחה שלך, נירה