יערה

בגיל שלושים התייתמתי מאבי שהיה מאד יקר לי. הוא היה הרבה יותר מאב, חבר שהבין לליבי ואליו יכולתי לפנות בכל עניין.ידיד נפש. התקשיתי או יותר נכון לא יכולתי "להרשות לעצמי להתאבל" שכן דאגתי מאד לאימי פן אאבד גם אותה. היא ירדה מאד במשקל(כ -27 ק"ג). יש לציין שאני בת יחידה להורים שעברו שואה. לקח לי שנים רבות להשלים עם חסרונו של אבי וגם היום אני מתגעגעת אליו. אחד הדברים שלא יכולתי להבין ואשמח אם תאירי את עיני הוא- שתוך מספר חודשים מועט אמא רוקנה את הבית מכל בגדיו וחפציו של אבי. לא הספקתי לבקש אפילו משהו למזכרת ממנו. כשחותנתי התאלמנה ראיתי תופעה דומה של "ניקוי הבית", כמעט זריקה של דברים. האם זו תופעה רגילה? ממה זה נובע? היום לצערי הרב אני גם אלמנה ועדיין לא הצלחתי להבין. אני אולי קיצונית לעניין ההפוך. איני יכולה להוציא את חפציו של בעלי, כבר יותר משנה, ואיני מרגישה צורך לעשות זאת, זה כאילו שאני רוצה שישאר איתי עוד ועוד.