החיים ללא אהובי

לא יודעת מאיפה להתחיל בעלי נהרג לפני שלושה חודשים בתאונת דרכים עולמי חרב לא יודעת איך לעכל את המציאות החדשה 8 שנים של חברות מופלאה שמתוכם חצי שנה של נשואים הטעם של החתונה נשאר לי עוד בפה לא יכולתי לבקש חתונה יותר שמחה מה שהיה לי הכול היה מושלם איך מעכלים שמעכשיו והעלאה חיים מזכרונות זה לא חייםאיך מצליחם לחיות אחר אדם אהוב שהיה הכול בשבילי ושכול החלומות נגוזו אני מנסה להסתכל על מליון הבטיים שיכולים לחזק אותי בטיפה כגון: תמיד יש יותר גרוע ונכון יש יותר לאחר חודשיים וחצי חמתי נפטרה ונכון שפתאום מקבלים פרפוציות שונות בחיים והכול מתגמד ויש כאלה שמתחילים להעריך את החיים ואת השם אני בן אדם מאמין כי כול אדם חייב אמונה במשהו כדי להסביר את הלא מובן של החיים אני בוחרת לזכות אותו במצוות למרות שבגלל שהוא היה חתן הוא על ישירות לגן עדןאז נוח לי לבחור להאמין שיש דבר כזה ושהוא נמצא במקום יותר טוב מפה אז אני יכולה לראות הכול אבל עדין יש את החוסר והגעגועים ידעתי עם מי אני התחתנתי אבל עכשי אי מבינה את גודל המהות שיש לו בחיי אני מרגישה שהשם לקח אותו והוא גם לקח את הנשמה שלי ורק הגוף נשאר לסבול עברתי הרבה בחיים גדלתי בלי אמא נפטרה גידלתי את עצמי וכול החיים הלכי באופטימיות של הכול לטובה ובאמת הטוב הגיע מצאתי את נפשי התאומה השם פיצה אותי ובעלי ז"ל עטף אותי בצמר גפן בכול המובנים היה האמא האבא החבר הכיטוב ועכשיו נשאר הזכרונות והבדידות לא סובלת שאומרים לי את עדיין צעירה שונאת שאומרים תחשבי מה הוא היה רוצה בשבילך לא מוכנה לשחרר כי אני מאמינה שיש משהו יותר טוב ממנו אם תוכלי לתת לי כלי להתמודדות אני יודה לך

תודה נירה אני שוקלת טיפול פסכיאטרי אני לא מצליחה להביא את עצמי לחזור " שיגרה" חוץ מהקבוצה שהמלץ לי מה דעתך? והאם העמותה הזו היא ארצית אני באיזור הצפון תודה

בתחילה חשבתי רק להמשיך ולדמוע, ולא לכתוב כאן משהו בכלל, אבל, ניגבתי את הדמעות, וזה מה שיש לי לומר לך: כאשר הגורל,(טבע או אלוהים), מתאכזרים כך למישהו, אז אני ממש מתפלץ מזעזוע ותיסכול נוראי. אבל רגע, הרי כל מה שהטבע (או אלוהים) עושים, זה הדבר הכי טבעי בעולם, אז האם אפשר לומר על דבר טבעי, שהוא גורל אכזר? אולי כן... אני מכיר אישית את רחל קורן, שאיבדה את בעלה ושני ילדיה, בפיגוע ההתאבדות, במסעדת "מצה" בחיפה, לפני מספר שנים, ותמיד, כשאני פוגש אותה, אני מביט בה, וממש לא מבין, מה משאיר אותה בחיים. אז בעצם, כל מה שיש לי לומר לך, זה, שאני מזועזע מן האסון שאירע לבעלך ולך, ושאין לי נחמה, ושאיני יודע כיצד להפחית מעוצמת בכאב, עקב האסון הנורא. שלך, אייל.

תודה על התימיכה בחיי היום יום אנחנו מתעסקים בשיגרה וביום יום ולקטר ולחיות את הרגע כפי שנורמות מחטיבות במצבים כאלה מנסים להתחבר למהות של החיים מי אנחנו למה באנו בעיקר אם יש חיים אחר המוות ומבינים כמה קטנים אנחנו ומפחיד לחיות בהרגשה שאנחנו לא בשליטה ומחפשים השערות למה זה קרה ומחפשים סיבות כמו בגורל אכזר דרך הטבע או שהשם נותן לכול אחד את מה שהוא יכול להתמודד או שהוא עשה את התיקון שלו וזה היה הזמן שלו ללכת ויש עוד אלף דברים וזה עמוק להיכנס אבל אף אחד לא מביא את העניין של ערך האדם ואיך אפשר להתמודד בלעדיו איזה מין חיים יכולים להיות אחרי אבדה אני לא מצליחה להביו מהמקום הקטן והכואב שלי איך היא מצליחה מעיצה את הכוח שלה ומתפללת שיהיה לי גם את הכוח אני יודעת שאני לא הראשונה ולצערי לא האחרונה שחווה אובדן ותמיד יש יותר גרוע אבל האובדן גורם לי ספציפית לחווסר לי ערך לחיים אין טעם להתחיל ל"חיות" הטוב ביותר כבר קרה ונלקח אי אפשר לתאר במילים את עומק וכובד החיבור שהיה לי איתו ומשהו שנגמר ואיזה מין חיים יכולים להיות לי מחיים מזכרונות ?זה לא חיים ...............