עצוב לי.

לפני מספר ימים, בחור צעיר, נהרג בתאונת שיט, בגרמניה. ורק עכשיו נודע לי, מאמא שלי, שמדובר בבנה של ילדה קטנה, שהכרתי וששיחקתי איתה, לפני יותר מ-40 שנה. הילדה הקטנה הזו, היא הבת של מי שהיתה התופרת של אמא שלי, שבהיותי ילד, הייתי מבלה שם זמן רב, כי אמא היתה לוקחת אותי איתה לשם, ואני, והבת הקטנה של התופרת, היינו משחקים ומשתוללים. אני נזכר בילדה המתוקה והטובה ההיא, וכואב את כאבה, ויודע, שאז, לפני 40 שנה, היא לא תיארה לעצמה כמובן, שיום נורא שכזה יגיע, ושחייה יראו כסבל מתמשך, מגיל 50 והלאה. האם יכול להיות, שהגיהנום, שעליו כולם מדברים, ושרבים מאמינים בקיומו, הוא בעצם כאן???