אובדן אמא
דיון מתוך פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול
שלום רב איבדתי את אימי לפני החג האחרון של שמחת תורה קשה לי מאוד עם זה. אני אומנם חזרתי לשגרה, ויש לי בעל וילדים אבל מדי פעם אני חושבת ונכנס לי יותר ויותר לראש שלא אראה את אימי יותר ואני משתגעת מהמחשבה הזאת לפעמים יש לי מחשבות שאולי אמות ואז אהיה יחד איתה אני פוחדת מהמחשבות האלה תודה
יהודית יקרה! ככול שעובר הזמן מאז מותה של אימך עולה ומתחזקת תחושת הגעגוע ועימה לעיתים תחושה של חוסר אונים בהתמודדות עם העובדה שלא תוכלי לפגוש אותה במשמעות הגופנית/הקונקרטית שיש למפגש. לעיתים, וזה עשוי להיתפס כמפחיד, ישנה תחושת נחמה באמונה שכשתלכי לעולמך בבוא העת "תיפגשי" את אימך. מחשבה זו שלך מחברת אותך לעולם האמונה והרוח: אימך "קיימת בתוכך" באמצעות הזכרונות, החוויות, הערכים, הטעמים והריחות שספגת לאורך השנים במחיצתה. נסי להביט בתמונות מעברכן המשותף, לשוחח עם בני משפחה שהיו קרובים מאוד אל אימא, או לימצוא עבור עצמך עיסוק הנותן משמעות לקירבתה של אימא אלייך ( אני מכירה מישהי שקיבצה אסופה של מתכוני עוגות של אימה שאהבה מאוד לאפות) אני מניחה שזה יקל מעט על געגועייך. שלך, נירה