מוות פתאומי של בעלי
דיון מתוך פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול
לפני 3 שבועות נפטר בעלי באופן מפתיע מדום לב. נשארנו ילדי ואני בהלם טוטלי, בלי שום הכנה מוקדמת למוות הפתאומי הכואב. 2 בני בגילים 37 ו-34 רווקים ובתי בת ה-28 שנשאה לפני 5 חודשים. אינני יודעת מה לעשות ואיך להתמודד עם הכאב החד והמפלח כמו סכין בלב, אני בוכה וצועקת בעיקר כשאני לבד כדי שילדי לא יראו בסבלי, אני רואה את הסבל והכאב שלהם ומלבד לומר שנהיה חזקים ונתמוך אחד בשני איני יודעת איך להרגיע אותם ובודאי גם לא את עצמי. אני גרה ליד באר שבע והייתי רוצה לדעת אם יש גם קבוצה באיזור שמתמודדת עם אובדן כזה. אודה להתייחסות מהירה.
כרמלה יקרה! צר לי מאוד על כאבכם ואובדנכם הכבד..... לפעמים, גם כשמדובר באנשים שהיו חולים מאוד, נדמה לי שהמוות נחווה על ידי אהוביהם כפתאומי. האובדן כבד מאוד וכאב האובדן - אדיר הוא. אחד הדברים המכאיבים יותר מכך הוא הקושי שאנשים אבלים חווים כשהם במחיצת אחרים: מטופלים אומרים בחדר הטיפול: "אני שמ/ה את מסיכת החיוך כי אנשים לא אוהבים אנשים עצובים ובוכים". ובכן, מסיכת החיוך ומסיכת "הכל בסדר" כאשר בפנים הבכי גובר ואינו יכול להתבטא - זהו כאב מיותר. הרשו לעצמיכם, את וילדייך לבטא את כאבכם בעיקר כאשר אתם ביחד. חשוב לבכות ואין שום הגיון שכולכם איבדתם אדם אהוב אבל מה שחשוב זה ש"ילדיי לא יראו בסבלי". למה? האם אינם יודעים שאת סובלת? האם את אינך מכירה בסיבלם ואבלם? האם לא ברור שאי אפשר "להרגיע" כאשר הכל כואב וסוער ואבל? במקום קבוצת תמיכה אני מציעה לכם בחום לגשת למספר מפגשים של טיפול משפחתי אצל מטפל משפחתי מיומן שיסייע בידכם להיות ביחד גם באבלכם. שלך בחום נירה
איך יוצרים קשר עם מטפל משפחתי מיומן? באמצעות מי?
במצבך, עם ילדים בני 33 ו-21. את חייבת להיות חזקה עבורם. לא להפוך לנטל והעיקר לא לאבד את עצמך. בעלך היה רוצה לראותך ממשיכה ומתפקדת. ראי זאת כצוואה.
מנהל פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול
