איך ממשיכים הלאה?איך משחררים את הכאב?

שלום,את בן-זוגי היקר איבדתי אחרי שקבל דום לב לפני 3 חודשים.שנתיים מדהימות היו לנו ביחד,כמו חיים שלמים.הוא תמך בי לאחר ניתוח מסובך בראש ועזר לי להשתקם.בעברי גירושין,אבדן ילד לפני 26 שנה והיום היה יום כולו של בכי.יש בן צעיר אחרי צבא בבית ובן נשוי עם תינוק,אכן משפחה נפלאה, אך הלב דואב ואהובי חסר לי כל כך!!!ניהלתי בית-טבע והייתי יועצת בתזונה ותוספי מזון ומטפלת הוליסטית.כרגע לא עובדת,מקבלת קצבת נכות 100%. מאד שואפת לזוגיות חדשה, אך לפחות כמו זו שחוויתי.רוצה להמשיך,מרגישה לא שייכת לכלום,חייזרית....כל לילה נרדמת בבכי וגעגועים

שלום נירה,תודה למענה. אני נמצאית פעמיים בשבוע בשיקום יום ומשתתפת בקב' פיזיוטרפיה וכן יש לי שיחה שבועית עם עובדת סוציאלית שגם פסיגולוגית של מכב"י. הלזה התכוונת? אני נמצאת במסגרת זו מזה כשנתיים אחרי הניתוח שעברתי.אני מודעת לתהליך, מטפלת בתחום הרפואה משלימה בדימוס, קוראית,יודעת שעשייה ברוכה, אך המחשבות, הכאב, חוסר הימצאותו של אהוב שכה תמך בכל המישורים, קשים מנשוא...אני מנסה,דקה דקה..אתמול 15 ש' עסקתי בסיפור שלנו במחשב...מודה לך על האכפתיות,ציפילה

כמוך, לאחר ניתוח ראש. איבדתי בעל לפני פחות משנה. אדם וחבר. גם לי בת אחרי צבא ובן נשוי עם ילדים. לא חושבת על זוגיות שניה. מכאן אפשר להמשיך לבד.

היי, קשה בשבת..השמים כחולים, יום כזה היינו מטיילים..בדמיוו אני קמה, הולכת, עושה ספורט, בתכלעס, יצאתי אחה"צ עם חברה רגל..הגעגועים עזים!!!! היינו עושים הליכות ברגל...הלכתי לישון ב4 לפנות בבוקר.טוב חר יום חדש, הבן בקש שאגיע להיות עם הנכד , אד ארתם למשימה...שבוע רגוע...