לא יודעת איך להתמודד עם הכאב
דיון מתוך פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול
לפני כמעט שבוע,נהרגה מישהי שהכרתי-מיכל זוהר שנהרגה בפיגוע דריסה שהיה בעכו.למדתי איתה ביסודי ובבית ספר.היינו חברות ביסודי והקשר די ניתק שהגענו לחטיבה אבל המשכנו ללמוד באותו בית ספר והכרתי אותה די טוב.מאז שהיא נהרגה אני לא מפסיקה לחשוב עליה.עצוב לי מאוד ואין לי חשק לעשות כלום.אני עדיין מסוגלת לבכות אם אני סתם נזכרת בה או רואה תמונות שלה.כמובן שהייתי גם בהלוויתה ומאז אני גם חושבת על המוות וזה ממש מדכא ומפחיד אותי.זה גרם לי להתחיל לחשוב מחשבות על החיים,האם שווה בכלל לחיות,האם שווה בכלל לאהוב אנשים.אני יודעת שהחיים ממשיכים,וכן יש טעם לחיים אבל כרגע אני ממש לא יודעת להתמודד עם הכאב הזה.מה אפשר לעשות?? אני משתגעת כבר
ש. יקרה שלום רב! המפגש המנטלי והרגשי עם מותה הטרגי והמיותר של אישה כל כך צעירה אשר כל החיים לפניה, הוא מפתיע ומצער מאין כמוהו. סביר להניח שאין אדם שהידיעה על האירוע בעכו ותוצאותיו לא גרמה לו טלטלה וכאב. בגילך הצעיר ייתכן שאירוע זה מפגיש אותך עם החווייה המטלטלת שבעובדת קיומו המוחלט של המוות בעבור כל אחד מאיתנו. מותה הטרגי של מיכל, אותה היכרת לאורך שנים מהווה עבורך את עובדת הקירבה של המוות ועצם היותינו לא מחוסנים מפניו כלל וכלל. לכן, יתכן, שמעבר לצער והיגון על הרג של נפש צעירה כל כך ומוכרת לך את חווה את כאב נוכחותו של המוות וסיום חיינו בתודעתך (מעבר לכך שכולנו "יודעים" שיום אחד כולנו נמות).דעי כי הפילוסופים העוסקים בשאלת משמעותם של חיינו טוענים כי אנו מתחילים לחיות רק כשאנחנו מודעים לסופיותם של חיינו. הכאב, ש., הוא בילתי נמנע: הוא קיים בחיינו ואינו גורם לשיגעון. הוא מסמן עבור כולנו שעלינו לעצור מידי פעם ולבחון האם אנו חיים את חיינו בחווייה של משמעות והאם אנחנו מקפידים לומר לאנשים האהובים בחיינו עד כמה אנו אוהבים אותם ועד כמה הם משמעותיים לנו. שלך, נירה