עכשיו כשעברה חצי שנה
דיון מתוך פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול
שלום לכולם מזמן לא כתבתי כאן, אולי חשבתי שמעט מהכאב עבר אבל לא... עכשיו חצי שנה עברה מאז איבדתי את אחותי היקרה ורד. הכאב השתנה למין סוג של משהו כבד יותר, אולי מועקה המשולבת בהכרה שזה סופי והיא לא תחזור - אבל איך ממשיכים מכאן- ולזה מתחברת דאגה לאמא שרק שנינו נשארנו וחרדות מהמוות....
37
שלום לך שי! כעת, לאחר חצי שנה מאז מות אחותך אתה חש געגוע עז. אתה ער לחוויותיך הפנימיות: הגעגוע, תחושת הכבדות וחרדות המוות, אך גם למערכות חייך ה"חיצוניות": משפחתך קטנה, נותרתם אתה ואימא ואתה דואג. האם אתם משוחחים? על דאגותיכם, על כמיהותיכם, על געגועיכם לורד? אחת המשימות המשמעותיות בהתמשכותו של תהליך האבל הוא הבניית המשמעות להמשך החיים כאשר הניפטר "גופא" איננו. לאחר תהליך של טיפול באדם המתמודד עם מחלה קשה, והתמודדות עם אובדנו לאחר מכן עשוי להגיע שלב של בילבול ו"כובד". מה מסמן הכובד בחווייתך - זו שאלה של משמעות חייך כיום. מה מקומה של משפחתיכם בחייכם? מה הן דאגותיכם? ומה משמעות חייכם (אתה ואימא)בחייכם כאנשים בוגרים אשר להם גם חיים משמעותיים במערכות שונות? תוכלו לשוחח על כך בינכם או לפנות לעוץ מקצועי ביחד או לחוד שיסייע בבניית המשמעות של חייכם כעת ובהמשך. שלך נירה