אין כוח נפשי להמשיך ככה

לנירה שלום רב, חשבתי הרבה וניסיתי לאורך זמן רב להתמודד לבד עם שרשרת האירועים שפקדה אותי, אף אפסו כוחותי ואני מרגישה על סף התמוטטות. הכל החל לפני שנה, כאשר בפתאומיות, בלי כל סימן לכך אבי עבר אירוע מוחי. זה באמת היה מכה כ מדובר באדם בריא שלא נמצא בקבוצת סיכון, אדם שהוא ספורטיבי, שומר על תזונה נכונה ולא מעשן.במהלך התקופה הזו בה היתי בין עבודה- בית חולים- לימודים... הודיע בעלי דאז שהוא רוצה להתגרש. זאת לא היתה הפתעה, מכיוון שיחסיננו היו במשבר במלא ולא הרגשנו שניתן לתקנם, אבל עצם ההודעה הזו שבא לי בתקופה כה קשה בחיי ואדם שאמור לא משנה מה לחזקך ולתמוך בך, פשוט קם ונעלם, הוסיפה לסטרס שחוויתי. עם ההודעה התווספו לחיי הלחוצים גם ככה עוד עניינים שהייתי אמורה לטפל בהם: עורכי דין, הסכמים, חיפוש דירה והפרדת חשבונות תוך סגירת חובות. למזלי, לא היו לנו ילדים או נדלן משותף. אך, במקום לעזור יותר לאמי שנפל עליה נטל עצום, ולתמוך באבי הייתי אמורה לבלות בריצות וחיפושים אחרי מקום מדגורים חדש. לאחר שאבי השתחרר ממוסד שיקום ואיכשהו חיינו נכנסו למסלול פחות או יותר תקין, החלה התדרדרות במצבו של סבי (אביו של אבי)שהיה חולה סרטן ולפני כשלושה חודשים הוא נפטר. עכשיו כבר במשך חודש אני מתמודדת עם אובדן נוסף- מקום פרנסה. החברה בה אני עובדת לקראת פשיטת רגל. ואם זה לא מספיק אז גם חברתי הטובה ביותר שהיא המשענת שלי הודיע לי שהם עושים רילוקיישן עם בעלה... אני ממש מרגישה מרוקנת, אין בי כוח.. גם כל ביקור בבית הוריי וההתמודדות עם דיכאון הקשה של אבי שלא השתקם עד הסוף ועדין משותק בידו, גוזל ממני את המעט שנותר בי... אני רק בת 29 וחצי אבל כבר מרגישה שאין טעם לחיים כאלה, אני רגישה חוסר ביטחון עצום ושהגעתי לגיל שכבר הייתי אמורה להיות עם קריירה ומשפחה אבל אני נמאת במקום שיש רק הרס... אני רק מצפה לכה הבאה... מה עוד החיים הכינו לי? מה עוד יהרס? איך להתמודד? ומאיפה לקחת את הכוח אני גם לא מרוצה ממראה החיצוני שלי- בשל לחץ נורא השמנתי וזה רק מוסיף לחוסר הביטחון שלחי. אני התחלתי לחש עבודה חדשה אבל גם כאן אני חווה אכזבה... וזה מלחיץ כי עלי לשלם חשבונות ושכ"ד... ואיך אני אמורה לעשת זאת אם יפטרו אותי ולא אמצא משהו חדש... אני ממש ממש לא יכולה יותר ואני אבודת עצות.. פשוט רוצה לסגור את העיניים ולא לפתוח יותר... שהסבל הזה כבר יגמר...

קראתי את מה שכתבת ונגעת במקום מאוד עמוק בליבי. התמודדת עם כ"כ הרבה קשיים, שבאו ברצף בלתי נפסק, ולמרות הכל הצלחת להמשיך ולתמוך, ולנסות לשנות. אני מופתעת שאדם מסוגל לעבור כ"כ הרבה דברים, כפי שתארת, ואת עוד ממש צעירה. אולי את לא מרגישה כך, אולם בתור מי שמביטה מהצד, את אדם מאוד חזק, ואסור לך להרים ידיים. אני מבינה למה הכוונה בחוסר אנרגיות, כי גם אני חוויתי אובדן קשה. את מוצאת את עצמך בלי כל רצון להמשיך הלאה ורק שואלת מתי זה ייפסק, כדי שתוכלי רק לנוח ולא לדאוג יותר. אלמונית יקרה, אישית ניסיתי להתמודד עם אובדני הפרטי לבד, ורק התפרקתי יותר, כי במצב כזה כולנו זקוקים למשענת חזקה וגב תומך. אני מציעה לך לפנות למישהי מקצועית שתוכל לעזור לך. אני לא מתחברת לפסיכולוגים, אבל יש מטפלים הוליסטים, שיכולים לעזור לך ממקום שאת מבינה ומתחברת אליו. אם תרצי המלצות, אנסה למצוא עבורך מטפלים באזורך שיכולים לעזור לך. שולחת לך חיבוקים גדולים וחמים, והרבה אנרגיות חיוביות. שתמצאי את הכוח הנפשי והאמונה לקום שוב ולהמשיך הלאה. אשמח לעזור לך בכל דרך שאוכל. יעל

יעל שלום לך מאוד נגעת ללבי בתגובתך. המון תודה לך על המילים החמות.אני אשמח לכל עזרה אפשרית במצב הזה. כמו כן, עדיין למרות כל מה שאני עברתי, אם אוכל חזקך או לעזור לך באבדונך, אשמח לעשות זאת. שוב תודה לך על הכל....

שלום אלמונית, אשמח לשוחח איתך ולעזור תכתבי למייל שלי [email protected]