אובדן

שלום דגני אני מתמודד עם סכיזופרניה וכרגע מיוצב אבל לא מתפקד וגר אצל ההורים 23 שנה עדיין בגבול הנורמלי אני מקווה לצמוח בנתיים זה לא קורה. הוריי מבוגרים אמי הרתה אותי בגיל 40 שזה יחסית גיל מבוגר. אני מחובר לאבי מאוד אך מודאג מהמצב הנוחכי הבריאותי שלו הלא מטיב... אני בפחד תמידי שעופף אותי שמה יקרה לו משהו קורה לפעמיים שהוא נרדם בסלון אני חייב לבדוק עם הריאה עולה ויורדת. אבל לא זה מדאיג אותי שאלתי האם סכיזופרן טופס את השכול בצורה שונה מאחרים כאשר הוא קורה.בייחס לאוכלוסיה בהליך של אבודן אבל אולי הדחקה וקבלה בסופו של דבר. תאמת ששואלים אותי עד איזה גיל אני רוצה לחיות ואין לי נטיות אובדניות לצערי אני אומר גם לפסיכולוגית שלי תלואי באבי צער לי אבל זאת האמת. ובגלל שאין לי נטיות אובדניות אני יותר מודאג דווקא מאחיותיי שהטריגר הזה יפיל אותם לשכול שאני עברתי ולבסוף לאובדן השפיות ולסכיזופרניה או הפרעה נפשית אחרת בגלל הגורם התורשתי... תודה מראש (אני יודע חלק גדול ממה שכתבתי אי אפשר לנבע או מיותר ובכול זאת תנסי לענות על השאלות מניסיונך)