אבדן

שימריה יקרה! צר לי מאוד על אובדנך הכבד וכאבך..... האובדן הוא פיתאומי וכואב מאין כמוהו. השינוי הוא אדיר ועימה תחושת הבילבול וחוסר האונים: לאן פונים כעת? איך אעזור לעצמי? לבנותיי? שימריה יקרה: לא כתבת בנות כמה בנותיים אבל אם מדובר בילדות הנמצאות במסגרת חוק חינוך חובה הרי שסדר יומן קבוע ומוכר לך: השכמה, שליחת הבנות למסגרות, יום עבודה שלך, קליטת הבנות לאחר יום הלימודים והתרועעות חברתית עם חברותיהן.סדר יום זה משמש לכל המשפחה "עוגן" להאחז בו מעין "מקל נחיה" שיוביל אתכן לאורכה של תקופת האבל הראשונית. הביטי סביבך: מי הן מערכות התמיכה שלך? חברות? בני/בנות משפחה? האם ישנם סבים הגרים קרוב אליכן? שלבי אותם לסייע לכן לקיים את סדר יומכן הרגיל קרוב ככל האפשר למה שהיכרת לפני מותו של בעלך. אל תרתעי: אנשים קרובים חשים שהם רוצים לסייע ואינם יודעים כיצד...וחשים, לעיתים, נבוכים בכדי לשאול את האבלים איך הם יכולים לסייע.... ברור לי שלא שאלת שאלה פרקטית ושהכאב אדיר מנשוא. עם זאת סדר היום הפרקטי מסייע בשלבים הראשונים של האבל בהקלה מעטה על הכאב. תפקידך כאם וכל ה"דברים לעשות" על מנת לשמור על סדר היום של משפחתך יסייע מעט להפיג את תחושת הבילבול ויעמעם מעט את הכאב האדיר. מחבקת אותך בחום שלך, נירה