התמודדות
דיון מתוך פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול
נירה שלום, אני אם שכולה, לפני 17 שנים התאבדה ביתי האמצעית והייתי מטופלת בתינוק בן 9 חודשים, היום בני כמעט בן 18 ומתגייס בקרוב,אני חרדה מהגיוס ולא נרדמת בלילה פוחדת שגם הוא יאבד לי ולא יתמודד בצבא עם הלחץ אשמח לתגובתך
צביה יקרה! אובדנו של ילד הוא כאב קשה מנשוא. כיום שאשר בנך עומד בפני גיוס עד חרדה מאוד וחוששת מאוד שיאבד לך. לא פירטת בדברייך האם ביתך התאבדה בעת היותה חיילת? האם את חוששת שבנך לא יעמוד בקשיי המערכת? האם את חוששת שיפגע במשימה צבאית? (נדמה לי שילדי משפחה שכולה לא מגוייסים לקרבי, הלא כן?). מחד איבדת בת ואת חוששת לאבד את בנך. מאידך כאם המביטה בבנה העומד בפני גיוס, האם את דואגת בעקבות יכולותיו? יש כאן צורך לסייע לך בהפרדה: חששותייך כאם שחוותה שכול אל מול חששותייך בהתבוננותך כאם בבנה: מה את רואה? צעיר בעל יכולות להשתלב במסגרת צבאית להינות ולצמוח מהתמודדות עם שירות צבאי, או צעיר שהתמודדות זו קשה לו? ככלל, אני נוהגת להמליץ מאוד על שימוש בשירותיה של עמותת "בשביל החיים" עמותה המסייעת למשפחות שאחד מבניהן/בנותיהן התאבדו מס' הטלפון: 03-9640222 שלך, בחום נירה
אני החלטתי להתגייס למרות שכל הסביבה שלי חששה שלא אצליח לעמוד בלחצים. אבל רציתי. הצבא קידם אותי באופן ששום מערכת אחרת לא יכולה לקדם. לכן לדעתי חשוב מאוד לשים לב לרצונו של בנך. מאמין שהוא יודע מה הוא רוצה ויכול להיות שזה יהיה שווה את זה מבחינתו ומבחינת כל הסביבה שלו.
מנהל פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול
