אובדן אדם קרוב

שלום, סבתי נפטרה לפני זמן קצר וזאת לאחר קרוב לשנתיים שלא דיברתי איתה וגם לא עם כל המשפחה והקרובים אלי. הסיבה להתנתקות היתה עבר מאוד טראומתי, רציתי לראות את העולם בעיניים אחרות וכל מה שקשור למשפחה ולקרובים היה מחזיר אותי לעולם שאני לא יכול לסבול יותר. מספר ימים לפני שהיא נפטרה הספקתי לראותה והיא אמרה לי כמה שהיא אוהבת אותי. וכמובן גם אמרתי לה. מעבר לתחושת האובדן הקשה, אינני יודע כעת איך להתמודד עם תחושת ההחמצה הגדולה של השנתיים שבהם יכולתי להסב לה ולי יותר אושר. עם התחושה שגרמתי אכזבה וצער ולא הייתי נאמן אליה למרות שהיתה מהאנשים הכי טובים אלי כל חיי. למרות שיש לי מספיק תירוצים התחושה היא של אדם רע, שככה לא מתנהגים ושמגיע לי לסבול ולכאוב כל חיי. אולי הייתי יכול להבליג ולהיות בקשר וסתם נכנסתי לסרטים חסרי טעם. אם יש הארות נוספות בנושא אשמח לשמוע.

אני מקווה ומאמין שכדברייך היא הבינה ואהבה אותי גם מרחוק. "דיברתי" איתה היום וזה מה שהיא אמרה לי, בכלל לא הבינה על מה אני מדבר בקשר לעלבון ופגיעה. זאת למרות שבשנתיים האחרונות שמעתי שהיתה התבטאות של " מה הוא מחכה שאני אמות?". אכן יש בתחושת המרחב שלי הרבה חופש ואור אך למרות זאת האובדן הזה כבד מנשוא וכבר אני לא בטוח שמחיר ההתרחקות שווה את זה. בייחוד שעוד קרובים ומכרים לא יישארו אתי לנצח. תודה בכל מקרה. עופר