לאקי האהוב שלי איננו.

אני לא בחורה שידעתי מעולם מה זה כלב, הורי דתיים וכלב בשבת הינו מוקצה עבורם. ראיתי כלבים רק אצל חברות וכו'.. לפני שלושה חודשים פגש אותי ואת חבר שלי זקן מבוגר ביציאה משופרסל כלשהו והחזיק רצועה אדומה עם פג סיני חמוד, אמרנו "איזה חמוד" והמשכנו הלאה, ואז הזקן קרא לנו ושאל אם אנחנו רוצים אותו כי הנכדים שלו מפחדים, אמרנו כן ולקחנו בלי לדעת אפילו מה נעשה איתו.. חשבנו אולי ניתן לחברים, הבית שלנו פצפון, הוא היה ממש מבוהל ומחרחר.. לקחנו אותו אלינו ללילה ואחרי יום פשוט התאהבנו!!! כלב מחונך, מקשיב, אינטלגנט, חכם ברמות, רוקד, אין דברים כאלו!!! אני והחבר באותה תקופה לא ממש הסתדרנו ולאקי המתוק הווה עבורי נוחם, משענת, שבכיתי הוא היה עולה עלי ומסתכל בעיניים טובות שאין להם גבול, שרבנו הוא היה בא ועומד לידנו עצוב, פשוט אי אפשר לתאר את כמויות האהבה שאהבתי אותו, הרגשתי לפעמים שהלב שלי מתפוצץ!!! פינקנו אותו ברמות קשות.. טיילנו איתו כל היום.. לא היה אכפת לנו מעבודה, מאוכל, חבר שלי עבר תקופה קשה של אובדן אח ולאקי ממש ריפא אותו הוציא אותו ומילא אותו בשמחת החיים שלו, בקיצור החבר, שהיו לו כלבים עד אז אמר לי "יפית רק שתדעי אין כלבים כאלה!! חסר לו רק פה והוא בנאדם" ישן לידי, קם לידי, אושר, תינוקי קטן פשוט. אתמול אמרתי לאחותי ואחי שאני מרגישה שאין אהבה גדולה מזו בעולם שלי ולא תהיה יותר. ואחרי חצי שעה אני מקבלת טלפון מחבר שלי, משה, שאגיע מהר כי לאקי לא מרגיש טוב, נסעתי מהר לשם, כמו מטורפת, כל הדרך התפללתי ובכיתי שיש לו סיוכי, אפילו לא שאלתי אותו מה קרה לו פשוט טסתי כמו חולה, שהגעתי הוא לא היה בבית ולאט לאט חבר שלי סיפר שעבר אוטובוס אקורדיון שעלה על פס האטה ולאקי שהיה תמיד נבהל מרעשים קפץ לגלגל האחורי, ניסה לתקוף את הרעש ולמרות שהיה עם רצועה הוא נפגעונדרס. אני בכיתי כמו שלא בכיתי מימי!! השכנים כבר הזמינו משטרה חשבו שמישהו מכה אותי או משהו.. ראיתי רק חצי מהגוף שלו, את הראש משה לא הסכים לי לראות. וקברנו אותו, מתחת לעץ ברוש שהוא אהב.. את השמיכה שלו קשרנו על העץ ושמונ אבן גדולה. לגן שם קראנו גן לאקי. חזרתי הביתה להורי מדממת, לבית שהוא היה בו אני לא יכולה לחזור, בבית הורי אני רק בוכה, לא מבינים אותי, חושבים שאני בנאדם דפוק אבל אף אחד לא אהב אותי וקיבל אותי כמו לאקי, לאקי לא אכל ולא שתה שלא היינו בבית, הוא אהב אותנו אהבת נפש. אני, שלא הייתי מודעת לזה שכלבים נדרסים וזה נורמלי לקחתי את זה מאד קשה, לא עוזר שמשה אומר לי שהוא לא סבל והא מת במקום, לא עוזר שאומרים לי שהוא את שלו עשה ולא עוזר שאמרו לי שהוא היה כבר בן 9. לא עוזר!!! הוא היה כלב ח-י מאושר ובשיא הפריחה שלו!!!! לפני שבוע התברר לנו שהיו לו בעלים קודמים.. בכלל לא הזקן.. בעלים מבאר שבע, ניסיתי כל השבוע לאתר אותם רק כדי לספר להם כמה נקשרתי אליו וכמה אין לי יכולת להחזיר אותו.. אבל הם לא ענו. אתמול אחרי שהוא מת הם ענו פעם ראשונה, הם שמעו את הסיפור ואמרו לי תודה שטיפלתם בו כמו שצריך, תודה שפינקתם אותו! דאגנו לו והחוסר וודאות הזו הרסה אותנו (הם היו שבוע באילת) תודה לכם ואם היית רוצה היינו גם משאירים לך אותו רק פחדנו שגנבו לנו אותו בדואים.. בקיצור, הם ניחמו אותי וסיפרו לי עד כמה הוא היה כלב נדיר ומיוחד. דברים שכלל לא ידעתי. לא הצלחתי לישון בלילה, לקחתי כדורי הרגעה ורסקיו, כלום לא עזר, התעוררתי כל שניה ודיימנתי את אהוב ליבי באותו רגע שנגמרו לו החיים בכזה כאב. אני לא מסוגלת להסתכל על כל התמונות שלו, צילמתי אותו מלא, פשוט מלא!!! כל מקום מזכיר לי אותו, כל פינה, אני מתחרטת שהשארתי אותו לבד כמה פעמים והוא בכה, גם באוטו, אני לא אוכלת, אני לא ישנה ואני רק בוכה, לא מצליחה להכנס לפרופורציות, לא מצליחה שאומרים לי שיש אסונות לבני אדם וזה הרבה יותר כואב. לא מצליחה כלום. הלב שלי נלקח ממני ומה שעוד נותר שותת דם. לא יודעת איך אני ממשיכה. מנסה להשליט הגיון, מנסה לחשוב על דברים אחרים, זה לא עובד. זה פשוט לא עובד. לא הצלחתי לכתוב אפילו בצורה מסוגננת ונאותה כמו שאני רגילה, מקווה שתצליחו להבין אבל בבקשה תעזרו לי!!! בבקשה!!!