אובדן אב

אבי נפטר ב11.3 , אני נשואה ויש לי שלושה ילדים גדולים.כולם מדברים על כך כמה שלך יותר קל מאמא שלך, אבל בתכלס אני לא חשה בכך.בחצי השנה האחרונה אבי חלה במחלה שידענו שעם טיפול מתאים הוא יוכל להתרפא. פעמיים בשבוע הייתי איתו בכל מיני טיפולים רפואיים וממש עצרתי בשבילו את החיים שלי. יש כאלה שאומרים לי עכשיו יהיה לך יותר קל, יהיה לך זמן לעצמך, אבל דווקא הזמן הפנוי מקשה עלי. אני מתגעגעת לשיחות איתו כשישבנו ליד חדרי רופאים , לשתיקות שלנו ביחד, אני פשוט מתגעגעת וקשה לי עם הזמן שהתפנה, אני כל הזמן מחפשת מה לעשות כדי לא להיות לבד.

ביום ראשון יהיה חודש לפטירת אבי ופתאום אני מרגישה שהחיסרון שלו מורגש ביתר שאת, בעלי לא מבין איך זה שעבר זמן ועדיין קשה לי. איך אפשר להסביר למישהו שאי אפשר לתחום את האבל בזמן? אני מקבלת המון חיבוקים ואהבה מילדי ומחברות אבל נראה לי שבעלי לא מסוגל להכיל את הכאב שלי והוא מפחיד אותו ובמקום לתת לי חיבוק אוהב מה שאני הכי זקוקה לו הוא פשוט נסוג לאחור וזה יותר כואב. מה עושים?