אובדן אבי
דיון מתוך פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול
שלום אבי נפטר לפני כחודש וחצי , הוא היה אדם חולה מאוד (עבר התקף לב, כריתת 2 אצבעות ברגל ימין עקב סכרת, סרטן בקיבה ןלאחרונה התגלה ניוון בחוליה החמישית בגבו, דבר שהיה מוביל אותו בסופו של דבר לכיסא גלגלים). אבל הוא לא נפטר מהמחלות הנ"ל, אבי היה אלכוהוליסט ומכור לכדורים שהרופא משפחה נתן לו ביד רחבה מאוד (פרקוסט ואוקסיקונטין) והוא פשוט שתה יותר מידי, נפל לתוך אמבטיה מלאה וטבע. אבי היה אדם מאוד קשה ומאוד מתיש נפשית , הייתי מאוד קשורה אליו בשלוש שנים האחרונות אבל הרגשתי שאני נלחמת על חייו יותר מאשר הוא נלחם עליהם. הוא תמיד אמר שלא יגיע לגיל שישים ואכן קרה הדבר והוא נפטר כשבועיים לפני היומולדת שלו. החודש היה לי מאוד קשה כי גם אימי (גרושתו) היתה בחו"ל וחזרה רק לשלושים, אחותי ואני תמכנו אחת בשנייה. כשבוע לפני מותו היה לי ריב ענקי איתו כי נפגשתי איתו וראיתי עליו שהוא מסטול וגם הרחתי , בנוסף הוא נפל באמבטיה והחליק וקיבל מכה ונורא כעסתי עליו שהוא לא אחראי , הרגשתי שאני לא יכולה יותר, אני סובלת מלחץ דם גבוה, וזה לא בדיוק עזר לי לשמור עליו נמוך והרגשתי פשוט שהוא לאט לאט גומר לי את הבריאות. הקפצתי אותו למקום מסויים ורבנו באוטו והוא יצא מהאוטו שלי בטריקת דלת, ואני מאידך צעקתי איזו קללה לעברו...ככה נגמרו היחסים ביננו , בריב. היה לנו הסכם שלא משנה למה רבים תמיד משלימים ואנחנו יודעים שאנחנו אוהבים אחד את השני, אין לי פה רגשות אשם או משהו כזה, תמיד צפינו שהשתייה תהרוג אותו. הוא ידע שאני אוהבת אותו, ויותר מזה הוא לא חשב עליי בכלל שהוא שתה 2 ליטר וודקה עם משככי כאבים. זו היתה תאונה אבל באיזשהו אופן אני רואה בזה התאבדות מסויימת. בחודש הראשון בכיתי המון , והייתי בדיכאון נוראי, בנוסף אני סובלת מחרדות וזה החזיר לי את החרדות בגדול. אני כל הזמן מפחדת עכשיו שיקרה לי משהו, האם זה הגיוני ? האם אחרי מות של אדם אהוב חושבים יותר על המוות ? יש לי יום הולדת עוד כמה ימים, ואני פשוט בלחץ נוראי!!!אני לא יודעת איך להסביר את זה , אבל כל יום אני חשה שזהו יומי האחרון ... בנוסף, בשבוע האחרון אני לא חושבת עליו כל כך הרבה כמו מקודם , אני חוששת שחזרתי לשלב ההכחשה או הכעס כי אני לא מסוגלת אפילו לראות תמונות שלו כי אני לא רוצה שיכאב לי כלום או שיקרה לי משהו מהצער...האם התחושות שאני מרגישה הן נורמליות ? האם אני מתרגלת למצב כל כך מהר שאני כבר לא בוכה יותר ?
קרן יקרה! צר לי מאוד על כאבך הכבד ואובדנך.... אביך נפטר בנסיבות טרגיות ומדברייך מצטיירת גם תמונת חייו הטרגית כמכור לאלכוהול וכדורים. כביתו הושפעו חייך מאוד מההתמכרות שלו ומחוסר יכולתו להגן עלייך, ביתו, מפני הגורל הטרגי שכולם ראו אותו טרם התרחשותו. יכולתם של הורינו להעניק לנו תחושה של ביטחון והרגעה משמעותית ביותר להתפתחותינו כמבוגרים המתמודדים עם החיים ממקום של אופטימיות וביטחון בחווייתינו הפנימית. מתוך דברייך, בתאורך את תחושותייך במערכת היחסים עם אביך ניכרות תחושות חזקות של כעס, חוסר ביטחון, חוסר אונים ועם אכזבה וכאב על כך שלא הכיר באהבתך הרבה אליו, לא התנחם בה ונשלט על ידי התמכרותו . ברצוני להציע לך בחום לגשת לטיפול. אני ממליצה מאוד על טיפול משפחתי (ביחד עם אימך ואחותך) במטרה לבטא תחושות קשות אלו יחדיו ולמצוא ביחד את המשמעות שבמשפחתכן הקטנה היום, את יכולתכן לחזק ולאהוב זו את זו ולמצוא בקירבכן חמלה ותמיכה הדדית. שלך נירה
מנהל פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול
