אבא יקר

שלום למשיבה. אבדתי את אבא לפני שבועיים. (נראה לי כאילו אבדתי אותו לפני חודשיים). אבא היה אדם חכם, חושב, רגיש, נעים וחם. ועוד הרבה. הוא הדמות העקרית שהנחתה אותי ב15 שנה אחרונות. טיפלתי בו בדבקות לאורך שנתו האחרונה. לא עזבתי אותו לרגע והתמודדנו ביחד עם הדרדרות מצבו הבריאותי. השבתי לו בדיוק כפי שהוא נתן לי, עזר ותמך בכל השנים האחרונות. אני עסוקה בגידול בתי הקטנה, ושמה בצד את חסרונו (גרנו ביחד) אך בדקות שמתאפשרות לי, אני עומדת בפתח חדרו.והכל הכל חולף מול עיני, גם אימי והוא ז"ל, אני מתבוננת בתמונותיהם המשותפות, והוא כל כך חסר לי. וקשה לקבל שזהו. אני גם מרגישה יתומה מהורים אף שאני בת 40. לזכרו של אבי.

שלום נירה. כשאבא נפטר לפני שבועיים ויום ניסיתי מיד למצוא נחמה, בעיקר מאנשים, אך גם ממקומות. "ברחתי" מהבית בנסיון לא להרגיש את הלבד הזה. לא הרגשתי את הנחמה למרות הרצון הטוב של האנשים. אך להפתעתי מצאתי את הנחמה פה בפורום. כבר בפעם הראשונה שנכנסתי קראתי את סיפורה של אישה שאיבדה את אביה זמן קצר לפני פטירתו של אבי, והנה כל כך הזדהיתי איתה, רציתי לחבקה. המשכתי לקרוא עוד אנשים ובכיתי כי הרגשתי את צערם. קראתי את דברייך אליהם והתנחמתי גם אני. ידעתי בודאות שהמקום הזה (הפורום הזה) ינחם. סיפרתי לחברתי והיא אמרה תשתתפי גם את. אני מודה לך, וכל האנשים הנהדרים שכותבים פה.