אבי היקר כבר איננו..

זה קרה לפני חודש וקצת..אבא שלי נפטר.בנאדם יקר לכל מי שהכיר אותו.. המחלה לוותה אותו כמה שנים..אך רק בחודשיים האחרונים הבנו מהרופאים שכבר אין מה לעשות,שאנחנו קרובים לסוף.החודשיים האלה היו סיוט(רק הידיעה הנוראית שזהו,הוא כבר לא יהיה איתנו יותר). שבועיים לפני מותו הוא סבל מאוד מכאבים עזים ותפקודו הלך והדרדר. שבוע לפני נשארתי לישון שם ופשוט הרגשתי שאניבתוך סיוט שלא נגמר- לראות את אבי,בנאדם חזק שתמיד מחייך שמתגבר על הכל..פתאום לראותו במצב של אי שליטה,וצורך בעזרה סיעודית , בנשימות כבדות,דימומים וכל מיני דברים שאיני כבר מעוניינת לזכור מאותו לילה. זה פשוט מוטט אותי. לילה לפני מותו נשארנו איתו אני אחותי ואימי. עוד לילה סיוטי שאין כמוהו ולא מאחלת גם לא לאוייבים שלי. לראות אותו כלכך סובל ולדעת שזה עניין של כמה שעות ,וזהו. לאחר מותו חשתי "הקלה" מסויימת של הינה, הוא כבר לא סובל יותר,אלוהים גאל אותו מיסוריו..אך הכאב שלי בחסרונו לא דעך. חשוב לי לציין שאני כן מנסה לחזור לשיגרה, וכן צוחקת ומחייכת..אך בלילות קשה לי כלכך להירדם.מוצאת את עצמי ערה בשעות הקטנות של הלילה גם כשאני עייפה מאוד. מחשבות לא עוזבות אותי. עוד כמה חודשים אני אמורה להתחיל ללמוד תואר(אני בת 22)...ואיני יודעת איך להתמודד עם המצב הנתון. הכל כלכך טרי עדיין...איך מה"סוף" הזה אני יכולה לפתוח חלק חדש בחיי- לעבור למרכז וללהתחיל ללמוד.. איך מתגברים?