אבא שלי

שלום, אבי חולה בסרטן קיבה גרורתי. לפני כשנתיים וחצי התבשרנו על המחלה בעקבות ניתוח חירום שעבר לאחר תקופה של כאבי בטן. מיותר לציין שהבשורה המרה ניחתה עלינו באחת וגרמה במיוחד אצלי לצער נורא. אבי טופל בטיפול מונע והיה נראה כי יכולנו למחלה הנוראה הזו אבל לפני כשנה התבשרנו על חזרה מפושטת ביותר. במהלך תקופה זו עבר אבי 2 קווי טיפול. לאחרונה חלה הדרדרות במצבו. מאדם פעיל (בשנות השבעים המאוחרות לחייו) שאפילו נהג נעשה אבי לשבר כלי. הוא רזה מאוד ונחלש עד מאוד. קשה לי מאוד לראותו כך. לאחר כל ביקור אצל הורי אני חוזרת ממוטטת לביתי (נשואה ללא ילדים) ומתאוששת רק כעבור מספר ימים ואז מבקרת שוב וחוזר חלילה. יש לציין כי בשנה האחרונה עזרתי מאוד להורי ואני גאה בעצמי על העשיה הזו- עשיה שכנראה עזרה לי להחזיק מעמד ולהאחז בתקווה אבל כעת, כעת כשהמצב בהדרדרות ואין בכוחי לעשות דבר מלבד לראותו חלש כל כך ונגמר לנגד עיני אני ממש נשרפת מבפנים. איך אוכל לעזור לעצמי לחוות את הכאב אך להיות מסוגלת גם לחיות את חיי ? תודה

כמוף גם אני בת לאם חולת סרטן(סרטן ריאות),כמוך גם אני סייעתי ותמכתי באמי,ליוויתי לטיפולים,לרופאים,השקעתי כל עשייה עבורה עד שפשוט הרגשתי כי אין לי יותר את הכוחות הנפשיים,או את המסוגלות הנפשית לעשות זאת.אני לעומתך מבוגרת יותר בעלת משפחה,אם ל-3 בנות בוגרות,נשואה,ועובדת.אחותי הצעירה מראש לא יכלה להתמודד עם הקושי,כך שכל העול נפל על כתפיי שלי. מעבר לחיבוק של הבנה,אמפטיה לתחושותייך והזדהות עם מה שכתבת, אתן לך משהו יותר פרקטי:ת.ס.ן (חולי סרטן ובני משפחה נתמכים). אני באופן אישי משתתפת בקבוצת תמיכה שכזו לבדי ללא אימי,ובאמצעות התמיכה אני מקבלת סיוע,הכלה ויכולת להמשיך הלאה מבלי לחוש את כל הנפילה ותחושת "הדאון" שהיתה קיימת בי לפני ההשתתפות בקבוצה.הקבוצות הללו פרוסות בפריסה ארצית.צרפתי לך לינק מקווה שתקבלי קצת יותר הבנה על מה דברים מדברים,ותשקלי להצטרף בעצמך לשתף אחרים ולהתחזק כדי לחזק את משפחתך. מראש אכין אותך שמתקיים מפגש היכרות קצר ואישי עם המנחה כדי להכירך,להכינך לתהליך=מעין תיאום ציפיות גם שלה וגם שלך ללמוד אם זה מתאים עבורך.ממליצה לך בחום ובהרבה אהבה-לכי על זה... http://www.hosen.org.il/page.asp?id=3 בנוסף אני שולחת לך חיבוק ואהבה,ולאביך אאחל בריאות ורפואה שלמה.