??
דיון מתוך פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול
שלום רב, רווקהבת++30. אימינפטרה לפני כ-3.5 חודשים ממחלה ממושכת וקשה בביתה. הייתי צמודה אליה רצוף כולל בזמן גסיסתה. האובדןהיה טראומטיעבורי. בנוסף נאלצתי לעבור ניתוח כ3שבועות לאחר מותה. יש רגעים מאוד קשים. הפחד והכאב עצומים, וחוזרים ומציפים לעיתים.לא מצליחה לקלוט את האובדן, את המציאות ואת כל מה שעברתי. כאילו הכל השתנה ונגדע בבת-אחת. והחלל גדול. האם אצטרך לחיות בתחושות פחד וכאב תהומיים כאלו מעתה ואילך? איךמתמודדים? איךממשיכים? קוראת את תגובותייך המרגשות. תודה לך!
ע. יקרה! צר לי כל כך על אובדנך וכאבך..... 3.5 חודשים זהו פרק זמן קצר מאוד במונחים של אבל, כאב ואובדן. איבדת את אימך וביחד עם זאת איבדת, כך אני מניחה, אורח חיים בו ישנה וקיימת דמות משמעותית מאוד עבורך. אולי ראית בדימיונך כיצד את עומדת לעשות דברים משמעותיים בחייך בעתיד וכיצד אימא נמצאת שם. ואולם, כעת התנפצו פנטזיות אלו וזוהי מהות השינוי הגדולה בחייך. להמשיך לחיות כאשר אימא, גופא, איננה עימך. אנשים שחוו אובדן בדרך כלל לא ממשיכים לסבול כל החיים. החיים מזמנים חוויות והתמודדויות משמעותיות ולאט לאט מובנים חיינו באופן משמעותי כאשר האדם שניפטר איננו חלק מהם, ועם זאת מולווה אותם ברוח דבריו, הגיגיו והמשמעות שהוא נתן לחיים שלנו בעודו חי. הדרך איננה פשוטה אבל אפשרית ומשמעותית שלך, נירה
מנהל פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול
