התמודדות עם אובדן אם

שלום שמי לינוי, אני בת 19 חיילת, לפני כחודש איבדתי את אימי למחלת הסרטן שהייתה חולה בה במשך 5 שנים, יש לי שתי אחיות גדולות שאינן גרות בבית ואני גרה בבית לבד עם אבי. כחודש לפני מותה אימי הפכה סיעודית וקיבלתי חופש מהצבא כדי לטפל בה. מאוד קשה לי להתמודד עם כל מה שקרה עם הסבל הנוראי שעברה קקשה לי לקבל את זה ולהכיל את זה שהיא סבלה כל כך הרבה וקשה היה לי לראות אותה גוססת כאשר אושפזה בבית החולים 3 ימים לפני מותה. האחיות שלי נשואות עם ילדים ואני מרגישה לבד ושאף אחד לא באמת יכול להבין אותי קשה לי לחזור לשגרה ולחיות את החיים כל מה שאני רוצה זה את אמא שלי, הלכתי לשתי פגישות עם פסיכולוגית מטעם הצבא ואני לא מרגישה שום הקלה או התקדמות. אם יש מישהי שחוותה משהו דומה לשלי כשהייתה בגילי אשמח ליצירת קשר, אני פתוחה לכל דבר שיעזור לי להתמודד עם מה שקרה

היי אני אומנם בת 33 נשואה אבל מרגישה בידיוק כמוך גם אני איבדתי אמא לא מזמן ממחלת הסרטן וראיתי את כל תהליך הגסיסה זה נוראי אי אפשר להמשיך הלאה וזה שאני נשואה עם ילדים לא עוזר לי להתגבר אני כרגע לא מסוגלת לעודד כי אני מסרבת לקבל את המצב החדש שאני נמצאת בו כל הזמן אני רואה את התמונות של איך היא נראתה איך בנאדם מפסיק להיות בנאדם לא יכולה לשכוח את זה ההמתנה בבית חולים גמרה לי את החיים ואני בת יחידה אין לי אחים אני לבד אף אחד לא יבין ולא מבין את מה שעברתי אני ממשיכה הלאה בשגרת היום יום אבל בפנים אני גמורה אומרים שעם חלוף הזמן הדברים מטשטשים אני מחכה לראות מה הזמן יעשה חזק ואמץ זה מה שיש לי להגיד לך

היי לינת תודה על התגובה אני בטוחה שמאוד קשה לך, אם אי פעם תרצי לדבר קצת יותר על מה שקרה אני פה בשבילך...אני לא יודעת אם את מהאנשים שפורקים את מה שיש להם על הלב או שומרים בפנים, אני לאחרונה גיליתי שזה כן עוזר לפרוק ולקבל פרספקטיבה שונה מאנשים שעברו את זה וגם מאנשים שלא עברו דבר כזה. יש לי אחות בגילך בת 33 גם נשואה עם ילדים ואני חושבת שכרגע הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות זה להתרכז בילדים שלך ובנישואים שלך אבל בעיקר לדאוג לעצמך לעשות דברים קטנים בשבילך שישמחו אותך ויתנו חך הרגשה טיפה יותר טובה כמו יציאה לבית קפה מדי פעם עם חברות או עם הבעל. אני בטוחה שזה קשה בלי אמא אבל אני בטוח עוד אדע בעתיד. אם תרצי לשתף עוד פה ושם מתי שמתחשק לך אני מאוד אשמח גם לגבי דברים שאת חושבת שאני פחות יבין בגלל הגיל הצעיר שלי. לשתף עם מישהו שעבר חוויה דומה זה תמיד טוב

שלום לינוי, אני משתתפת בצערך, ואני מזדהה איתך ועם מצבך. גם אני איבדתי את אמי בגיל 20 (היום אני בת 22), גם אני נאלצתי לקחת חופשות מרובות מהצבא כדי לעזור לה ולטפל בה, ולצערי הרב מאוד, גם אני חוויתי את התליך של מחלת הסרטן ממנו נפטרה. כמוך, גם לי יש שני אחים גדולים, כל אחד מהם נשוי ולכל אחד מהם יש ילדים. גם היום, שנה וחצי אחרי, עדיין לא התגברתי על האובדן שלה. קיימתי את שנת האבל במלואה עם כל ההלכות והמצוות הכרוכות בכך למענה, אבל עוד לא הרגשתי את האובדן מבחינה רגשית. אני חיה את חיי היום יום כמו רובוט כי בפנים אני מרגישה ריקה. משהו מאוד משמעותי בחיי הלך ולא יחזור, ומה נשאר זה רק לאסוף את השברים בלי לדעת מה יהיה בהמשך. עוד לא מצאתי פיתרון לאיך מתמודדים עם המצב החדש, ואשמח לשמוע עצות. אבל הפתרון שכן גיליתי בשבילי הוא להיות עסוקה. אני למשל התחלתי ללמוד לתואר ראשון והתחלתי לעבוד בעבודה שמשתלבת עם הלימודים. התעסוקה עוזרת לך לחשוב גם על דברים אחרים, וקצת ממלאת את החלל בנפש שלא יתמלא לעולם.

היי יסמין אני אשמח לקבל את כתובת המייל שלך כדי שנמשיך להתכתב את הבן אדם היחיד שמצאתי עד כה שנמצא בסיטואציה וגיל דומים לשלי. אני גם מוצאת שעוזר להיות עסוקה ועם חברות מסקרן אותי לדעת מה עם אבא שלך? החששות שלי והחרדות שלי נוגעות גם לאבא שלי שעכשיו יבלה את שארית ימיו לבד וזה מכביד עליי מאוד...האם את עולה לקבר שלה? את חולמת עליה? מה עברת במהלך התקופה שבה אימך הייתה חולה ואיך הרגשת? יש משהו שציפת שהאחים שלך יעשו ולא עשו? סליחה על ההצפה בשאלות פשוט ניסיתי כל כך הרבה למצוא מישהי שעברה או עוברת א ה כי אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי

אני מאוד מקווה שתפתחי את ההודעה,אני הגעתי לכאן במקרה היום,בדיוק לפני שמונה שנים כשהייתי בגילך אמא שלי נפטרה מסרטן,אני הייתי בת 19,היא בת 56.גם אני ההיתי רווקה ובבית עם אבי בזמן שהאחים שלי התחתנו וחיו רחוק,אני יכולה לדבר איתך על זה עוד במידה ותרצי ואת מוזמנת לכתוב לי למייל:alpem184@@gmail.com. שיהיה לך טוב

לינוי היקרה אני ממליצה לך מאד לקרוא את הספר "חוטי פלדה שקופים" של דן בנור. בנור חווה אבדן של רעיה ולא של אם, אבל מכתביו המובאים בספר, המכתבים שכתב לרעיתו אחרי מותה ובמשך כמה וכמה שנים, מדברים גם אלינו, שחווינו אבדן של הורה. בספר אנו עדים לתהליך בו עם הזמן מופיעים לצד הכאב הנורא והגעגוע העז גם תקווה, חיוניות ושיבה לחיים.