מחלת הסרטן

שלום וברכה, אני כבר כמה ימים מחפשת פורום כדי שאוכל לפרוק קצת מהכאב היומיומי... לפני מספר ימים אבא שלי שיתף את אמי ואותי שהוא חולה בסרטן הלבלב והמחלה כבר התפשטה ואין איך לטפל. הרגשתי באותה שניה איך כבה מעליי אור השמחה הפנימי והביתי ששרר בביתנו. אני בת 21 ויש לי אחות בת 9 וחצי. כל חיי גדלתי בידיעה שיש לי עזרה ותמיכה ופתאום לאחר הידיעה הרגשתי שאני מפתחת שנאה כלפיי אמי שהיא תשאר בחיים ותהנה מהם ואילו אבא שלי לא יזכה לאריכות ימים ושיבה טובה. מחלת הסרטן לא חדשה לי לצערי. הסבים שלי (מצד אבי) וגם אחותה של אמי נפטרו כולם מסרטן. אני כבר לא יודעת אם עדיף לדעת ופשוט להמתין למוות או שעדיף מוות פתאומי. אני מפחדת כ"כ מעתיד שנראה כרגע כענן שחור ולא מעניין...בחלומות הכי גרועים לא תיארתי לעצמי שאהיה יתומה באב בגיל צעיר כ"כ...אני משתדלת לבכות רק כשאני לבד אבל המועקה שיש כל כך כואבת והיא איתי כל רגע ורגע...אני הבטחתי לעצמי שתמיד תמיד אשמור ואגן על אחותי ותמיד אזכור את אבי ואבקר אותו כל הזמן בבית הקברות כדי שהוא יהיה חלק מחיי עד שגם אני אלך לעולמי...

ניצן היקרה, תחושותייך כל כך מוכרות לי.אני אמא שאיבדה את בנה אהובה למחלת הסרטן בהיותו בן 20. אני זוכרת את הכעס שהרגשתי כאשר נודע לנו על המחלה הסופנית.אני כאמא כעסתי על שלא אני חליתי אלא בני אהובי.כעסתי על כולם.למה זה קרה דווקא לו? אין לי מילים לנחם אותך או תשובות לתת לך.רק אומר לך שעכשו אביך זקוק לך יותר מכל וגם אימך שמין הסתם גם מאוד מבוהלת ומפוחדת.גם היא עומדת לאבד אדם אהוב ויקר,אל תזלזלי ברגשות שלה. תתלכדו עכשו כמשפחה ועשו הכל על מנת להקל על אביך את ההיתמודדות שלו עם המחלה.הוא צריך את כל התמיכה שבעולם כדי להיתמודד עם מחלה נוראה כזו.הוא זקוק למשפחה חמה ומלוכדת.שולחת לך חיבוק חזק ושתהי חזקה.