דחוף

אימא יקרה! צר לי מאוד על אובדנכם! מוות צער יגון וכאב הם חלק מחיינו. רוב צרכיהם של ההורים הינו להגן על ילדיהם מכל כאב, עצב וכאב, אך מגיע הזמן בחיים בו מסתבר שקשה מאוד למנוע מילדים, גם אם הם רכים בשנים, את ההתמודדות עם עצב ויגון. ביתך חוותה מוות בתוך המשפחה,בבית שלה/שלכם. רוב הילדים בזמנים עברו, לפני שהיו שולחים את החולים והזקנים למות במוסדות, חוו חולי, חוו את הוריהם מטפלים בהוריהם הזקנים והחולים, ראו את החולים והזקנים מתים בבית. כך היה עבורם המוות לחלק מהחיים. בהגיע זמנם למדו גם הם לסעוד את הוריהם שלהם אל מותם בעת זיקנתם. לצערי אנו חיים בתרבות המפחדת להתמודד עם חולי ומוות וכך גם ילדינו. כאשר ההורים מסוגלים להתמודד עם יגון כאב ועצב, חווים גם ילדיהם ביטחון אל מול תחושות אוניברסליות אלו. אינני יכולה להמליץ בפנייך אם כן/לא לאפשר לביתך להשתתף בהלוויה. בעיניי אין כל רע בכך אם את אימה תוכלי להכיל את שאלותיה. תוכלי להיכנס בבוקר אל חנות הספרים הקרובה שם ישנו ספר לילדים העוסק במותו של סבא. תוכלו קרוא יחדיו בספר, אני מניחה שזה יסייע לשתיכן. אם תחושי שהשתתפותה בהלויה אפשרית גם לך וגם לה, אני מניחה שזה עשוי לתרום גם לקשר בין שתיכן שלך בחום ד"ר נירה דגני