בין הפטיש לסדן
דיון מתוך פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול
שלום נירה, מצב הזוגיות של ההורים שלי גרוע ביותר. אין בניהם יחסי יישות, חברות, שיחות, כלום. רק כלכלת הבית והילדים זה מה שנותר במשותף. הבעיה היא שההורים שיתפו אותנו בריבים שלהם כל החיים שהיו רבים לידנו בבית, כך שהיינו שומעים הכל.אבי ואני מאוד קרובים. הם ניסו ללכת לטיפול ולא עזר כלום.ניסו לתקן והכל חזר לקדמותו ונהיה גרוע יותר. כעת אבי מתלבט מה לעשות, להתגרש לחיות בנפרד, אני ממש מרגישה שאני לא יכולה לעזור לו, כיוון שאני לא רוצה לקחת על עצמי שאם הם יתגרשו זה בגלל שנתתי לו לגיטימציה לעשות את הצעד הזה. מצד שני קשה לי לשמוע אותו ממורמר, ממש רע לי. הוא לבד במערכה. אני חושבת איך לעזור לו ומוצאת את עצמי ללא מוצא. מה לעשות?
נויה יקרה שלום! את חשה שאינך יכולה לעזור להורים. זו גם תחושה אבל גם עובדה. ההורים ששיתפו את ילדיהם במערכת היחסים האינטימית שלהם ובכל השאר למעשה לא מטפלים בקשיי החיים שלהם כאנשים עצמאיים ובוגרים, לא לוקחים אחריות ומסבים בכך נזק מתמשך לילדים. אינני יודעת בת כמה את אך הגיע הזמן כנראה להבהיר להורים שישנם כל כך הרבה גופים המסייעים בטיפול זוגי ופרטני, את לעומת זאת, אינך הכתובת. תפקידך להיות ילדתם בין אם יחליטו להשאר כזוג ולפתור את בעיותיהם ובין אם יחליטו להיפרד. בררי עם עצמך אם את מרוצה מחייך כאדם בוגר, ממשפחתך,מהזוגיות שלך, ממעגל חברייך מעבודתך וכד'. לעיתים העיסוק באחר מאפיל שאלות משמעותיות אישיות ו"מפריע" לנו להתמודד עימן. אם זהו המצב המלצתי היא לפנות לטיפול פרטני משלך. בהצלחה ושנה טובה, נירה