ירידה בבריאות לאחר פטירת אמי

לנירה דגני שלום רב, אני קופצת על הפורום שלך ועל מאמרך "אבל" כעל מוצאת שלל רב. אמי נפטרה לפני חצי שנה, וכעת אני במצב של אובדן אנרגיה ותשישות גדולה שמתבטאות בהרעה בבלוטת התריס שלי. חוץ מהתשישות, אני בוכה הרבה, ופתאום! הבכי פורץ באופן לא צפוי ולא רצוני! פתאום העיניים שלי מתמלאות דמעות ועליי לרוץ לשטוף את הפנים. זה קורה גם בשיחה עם אנשים, תוך מלמול התנצלויות ועזיבת השיחה בריצה אל הכיור הקרוב. לאורך פירוק בית ההורים לא הייתי כל כך תשושה. עכשיו הסתיים הפירוק, ניתנו החפצים, ואני מוצאת שאת הסידורים הממש אחרונים אני לא מסוגלת לבצע מרוב טשטוש. ועם זאת, בתקופת אחר-פירוק זאת אני כביכול לא זוכרת את מות אמי (מלבד כאמור פרצי הבכי וגם התייפחות גדולה ורבה יותר ממש לפני השינה) . אני קוראת במאמר שלך שאפשר בהחלט לצפות לירידה בבריאות, אותה ירידה שאצלי יש לה ממש ביטוי של בדיקת מעבדה! בעייתי היא, שרופאת המשפחה שולחת אותי למומחה שבוודאי יצווה עליי ליטול תרופה. האם מנסיונך - אחרי חלוף זמן כלשהו הבריאות משתפרת? כלומר, האם אוכל לעמוד בלחץ של הרופא להגביר את התרופה? אנא אל תפטריני כפרנואידית-רפואה! אבל אציין שהמגע עם הרפואה בשנות חייה האחרונות של אמי לא הגביר בלשון המעטה את אמוני ברפואה. תודה רבה לך, סליחה על כי הארכתי בכתיבה.