בלבול

שלום.. קוראים לי תהילה, אני סטודנטית בשנה השנייה ללימודים במדעי הרוח. בשנה האחרונה יש עניין שמטריד אותי, לפעמים יותר ולפעמים פחות, אבל בכל אופן זה כל הזמן שם.. גדלתי במשפחה דתית לאומית, ליברלית מאוד אבל לצד זה המסגרות הלימודיות והחברתיות שהייתי בהן הפכו אותי לאדם סגור וביישן בתחום שבינו לבינה. אחרי התיכון, לאחר שנת שירות וצבא הבנתי שהאורח חיים הדתי לא מזוהה איתי וכעת אני מגדירה את עצמי מסורתית. למרות שהגעתי לאיזושהי הבנה עם עצמי בתחום האמוני, בתחום הזוגי אני נמצאת במצוקה ובבלבול. אף פעם לא היה לי חבר, דייטים היו לי אבל מעבר לקשר של חודש וחצי שום דבר לא שרד יותר.. אני מרגישה שככל שהזמן עובר אני מפחדת יותר מהדבר הזה שנקרא "זוגיות", החברה שאני נמצאת בה (חברה סטודנטיאלית, אני שוכרת דירה) היא חברה מאוד כיפית אבל גם מאוד מינית , אני מרגישה שיש דבר שכולם מדברים עליו ואני לא שותפה לו, אף אחד גם לא יודע על הפער הזה שקיים בי כי אני נתפסת כבחורה עם ניסיון (תמיד מופתעים שלא היה לי חבר). הרצון שלי לקשר חזק מאוד אבל לפעמים אני מרגישה שכשאני מסתכלת על גבר אני רק רוצה לדעת איך הוא ינשק אותי, דבר שגורם לי להרגיש זולה. המחשבות על קשר פיזי מעסיקות אותי מאוד במיוחד מהמקום של הפחד לפספס את זה, אני מרגישה שמצד אחד הרווחתי איזו תמימות ושיש לי עוד הרבה לגלות אבל מצד שני אני מרגישה מבוכה גדולה, סוג של נכות - דבר שבאיזשהו מובן חוסם אותי מלהיות בקשר- בנים מתחילים איתי ואני לא רוצה לצאת איתם כי אני חוששת מהשלב שבו הנושא הפיזי יעלה ואני די בטוחה שהם ירתעו מזה שהבחורה שמולם בת 24 ועוד לא יודעת מה זה להתנשק.. הסיבה שאני כותבת בפורום הזה היא שאני אחות שכולה, והרבה פעמים עולה לי המחשבה שיש קשר בין המוות של אחי, הגעגועים שיש לי אליו לבין הקושי ביצירת מערכת יחסים. לא קל לי לעשות את הקשר הזה, זה מכאיב לי. אבל אני מאמינה שאם אני חושבת על אח שלי בתדירות גבוהה יותר לאחר שאני חווה אכזבה מבחור אז אולי יש כאן קשר סמוי. אשמח לדעתך. תהילה יש לי עוד הרבה לספר, אבל אני אעצור כאן. אשמח לעצות.. תהילה.