התמודדות עם חולה הלצהיימר

בעלי החל להראות סימני שכחה,חוסר התמצאות במקום אי שלטה על סוגרים,פעולות אטיות כמו כן שינה מרובה .נפילות. כל זה בא בגלים יש ימים שהוא מתנהג כרגיל ויש ימים ממש מפחידים עתה הוא מאושפז במחלקה נוורולוגית ל איבחון.כולם אומרים לי שאלה סמיני המחלה.ושזה ילך ויחריף אני בשוק ולא יודעת איך לעקל את זה הוא בן שבעים ותשע ואני בת שבעים ומרגישה בת לא יותר מששים,לפעמים אני איתו ולפעמים אני מרגישה לבד אין עם מי לדבר, יש לי רשיון נהיגה עשרים שנה והוא לא נתן לי לנהוג עכשיו הוא לא הוא לא יכול כבר לנהוג.כאלו החיים נגמרו לנו במכה אחת.כאילו נפער בור שגורר את שנינו למטה. ואני לא רוצה להגרר אני רוצה להינות לחיות ולשמוח כל כך קשה לי אני לא יודעת מה לעשות אנה עזרו לי לפתור את הבעיה אני יודעת שהחיים שלי לא יהיו כפי שהיו. האם כדאי לנו ללכת לדיור מוגן האם יקבלו אותנו במצב כזהאיך אקבל את המכה הזאתואוכל להיות שמחה ודינמית כפי שהייתי השיבו לי במהרה כי אני עצובה מאד ולא יכולה ככה בתודה מראש יעל

שלום יעל, ראשית כל, אני מציעה שתיכנסי לאתר של עמותת האלצהיימר בישראל: http://www.alz-il.net/ תוכלי לקבל מידע נרחב על המחלה וכן רעיונות להתמודדות עבורך ועבור בעלך. וכל זאת בהנחה, שאכן זה מה שיעלה האבחון הנוירולוגי. החיים בדיור מוגן אינם מעבר לחיים של יאוש ודכאון; יש המון חברה ופעילויות מגוונות, ואנשים שאני מכירה, שבחרו לעבור לדיור מוגן, מרוצים מאוד מההחלטה שלהם. רק שצריך לבחור היטב מקום. אני משערת שיש לכם משפחה (ילדים, נכדים...) שתוכל לעזור לכם במידת הצורך. וכמובן, ברגע שתהיה לך תוצאת האבחון, תשבי לשיחה עם הנוירולוג לקבלת עצות, רעיונות והמלצות. הרה.