פורום תמיכה הדדית

לאחרונה, אני וחבר שלי החלטתנו "להגדיר" את הקשר שלנו סוף סוף אחרי תקופה די ארוכה שאנחנו ביחד ולא ביחד. כלומר, היינו במן סוג של זוגיות (סקס, רגשות וכו') אבל תמיד פחדתי ללכת עם זה עד הסוף, מהסיבות שלי. יש לי בעיה בעניין ה"ידידות" שלו. יש לו המווווווון ידידות שכמעט עם כל אחת מהן היה לו איזה שהוא קטע מיני (בזמן פרידות שלנו או לפני הקשר שהתחיל בינינו). גם היום כשאנחנו ביחד, הוא נפגש איתן מדי פעם לכוס קפה, שיחת טלפון, מסנג'ר וכו' בטענה שכל עוד אנו ביחד, אין סיכוי שיקרה ביניהם משהו מעבר לשיחה ידידותית. עד היום, בגלל שלא היינו "מוגדרים" כחברים, לא יכולתי להגיד מילה וחצי מילה על זה, אבל עכשיו זה מאוד מפריע לי. אני טוענת שעכשיו זה כבר לא מתאים כל המפגשים/שיחות וכו' כשיש לו חברה ולדעתי, כל עוד אנחנו חברים, הוא צריך לנתק קשר עם הבחורות האלה (הוא טוען שהן ידידות טובות שלו). הוא חושב אחרת ממני וטוען שהוא יודע עכשיו למתוח קו אדום ביחסים איתן ואין לי מה לחשוש. מי לדעתכם צודק? האם אני צריכה לרדת מזה? כלומר, לא לבקש ממנו לנתק את הקשרים איתן? האם אני קטנונית? אני פשוט חוששת שברגע הנכון בזמן הנכון, "היא" תדע לנצל את הרגע החלש שלו ולהפיל אותו. הוא בחור מושך ומצחיק ובנות פשוט מתות עליו. מה עלי לעשות? הקשר שלנו מתחיל להיות רציני ואני לא רוצה לעשות טעויות.

במאת האחוזים. ושלא יספר לך סיפורים. כדאי לך כבר עכשיו לבחון את נאמנותו. תני לו אולטימטום. או אני או הידידות שלך. שיחת טלפון או מסנג'ר, מילא. אבל להפגש לכוס קפה או וואט אבר, נראה לי לא תקין. אגב, לו זה לא יפריע אם את תצאי לכוס קפה עם ידיד ? ומה היתה ההגדרה שלכם לגבי היחסים ביניכם ? אתם חושבים להתחתן ?

מחפשת תזונאי או דיאטן שעובד עם ילדים ומבוגרים. כל המשפחה בסיכון השמנה שאינו בריא ואני מודאגת שלא מאוחר מדי. איזו תמיכה יצטרכו הילדים שלי שעוד אין להם 12, תאומים.

ישנה סדנה חדשה שנפתחת בת"א למשפחות. זו סדנה עם דיאטנית קלינית לארבעה מפגשים עם ההורים ובשני מפגשים ישתתפו גם הילדים. היא לא עובדת רק על תפריט אלא גם על שינוי הרגלים רעים שיש לכם בבית עם אוכל החל מהקניות לבית. זה בבית דרך חיים טל: 03-6044044 שיהיה בהצלחה!

שלום לך רחל, מלבד התייחסותה של נורית לשאלתך , אמליץ לך גם לפנות לפורומים המוצעים באתר זה. ניתן להיכנס דרך לינק" אורח חיים" ,שם תוכלי לקבל תשובות מאנשי מקצוע. בהצלחה מיכל

אני נשואה 20 שנה לגבר מפחיד. מעולם לא היכה אותי. שנינו בגילאי ה-50. . אין לו מושג על מה אני מדברת והוא לא מקבל את הטענה שלי שהוא גבר אלים. אני מפחדת ממנו מאוד וכל פעם שהוא מגיע הביתה אני מחסירה פעימה. אף פעם אני לא יודעת למה לצפות ממנו ובאיזה מצב רוח יגיע. כל הזמן אני בעמדת מגננה. הוא אבא נהדר, חבר נהדר לחבריו. הסביבה מעריצה אותו. ורק אותי הוא משפיל.הוא עריץ. תמיד ימצא סיבה לכעוס. תמיד חייבים להסכים איתו. אני חוששת לעזוב אותו בגילי. מה אעשה לבד.? הוא מיד יסתדר וימצא אישה חדשה ואני אעביר את ימי לבד ובבדידות. שאלתי היא: אולי עדיף לפחד מבן הזוג אבל לא להשאר לבד בגיל 50+? רק המחשבה שיקח מזוודה ויארוז את חפציו גורמת לי לבהלה

לגלית שלום, על הגבר שכתבת ועמו את חיה יש לי דווקא מה להשיב. מאוד במקרה ( ואולי לא במקרה) אני בתה של מי שכתבה את הספר "מילים הורגות" בהוצאת "ידיעות אחרונות", (ניני גוטספלד-מנוח). הספר עשה הרבה בתקשורת ונמכר גם בכמויות גדולות אפילו למשרדי ממשלה בצורה מרוכזת כדי ליידע עובדות ועובדים על התופעה הזו. אגב, גם ורדה רזיאל זקונט ממליצה עליו בחום בתוכניתה לכל מי שפונה עם בעיה דומה לשלך. מה שאת מתארת זו אלימות נפשית והתעללות נפשית ובדיוק בזה עוסק הספר - גם מגדיר את התופעה, מסייע לזהות אותה וגם נותן פתרונות - עד כמה שאפשר. בנוסף לקריאה- פני לעו"ד שירלי גלילי - אורלובסקי מהעמותה "לא לאלימות" והיא תסייע לך חינם אין כסף בייעוץ. שם מתייחסים לאלימות נפשית כמו לאלימות פיזית ושירלי תעזור לך - טל: 09-9561661 כדאי שתקראי את הספר לפני שאת מתקשרת אליה, כך תהיי ממוקדת יותר ומגובשת יותר. אני יודעת שהיא גם ממליצה לכל אישה שנכנסת למשרדה לקרוא את הספר, כך שתוכלי להקדים ולבוא מוכנה. שיהיה לך בהצלחה, ואחרי שתקראי את הספר נדמה לי שתחשבי אחרת ואולי גם תרגישי אחרת לגבי הבהלה שמא יארוז את חפציו... אני יודעת שאמי מקבלת הרבה הדים מנשים (וגם מגברים) שהספר שינה את חייהם. וזו לו פרסומת לאמי.. אני מקווה שאת מבינה את זה. תוכלי למצוא את ספרה בספרים המומלצים של ורדה רזיאל ובגוגל אם תקלידי ניני גוטספלד-מנוח. ואז גם תביני שאני מוסרת לך כאן אינפורמציה חשובה שיכולה לסייע לך, וזו מטרתי היחידה. אינני צריכה לעשות לאמי קידום מכירות, ולא זו מטרתי.ממש לא. אגב, אחרי שתסיימי אותו אשמח לשמוע חוות דעתך. בהצלחה, מיכל.

בעלי רוצה סקס כל לילה ואני משתגעת מזה. יש לנו המון חיכוכים על זה. אנחנו נשואים 18 שנה. בדר"כ אני מסכימה כדי לשמור על שקט תעשייתי בבית. תמיד הוא רוטן שאני עושה לו טובה. גם בימי המחזור אין הפוגה. כל הזמן הוא בענין. כל הזמן הוא מדבר על זה. גם אוהב שניצפה יחד בסרטים כחוילים. סקס עבורי הפך לעונש ומיטרד. זה גורם ביננו להמון מתחים עד כדי דיבורים על פרידה. מה לעשות?

שלום לך, אומרים תמיד ש"אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים". אז במקרה שלך, אני בטוחה ששיניים יש ובאופן אישי , איני רואה "במוסד הסקס" מטרד, נהפוכו. העניין הוא, שאת צריכה לשאול את עצמך, מדוע לא כיף לך, מדוע את חשה שאת עושה זאת כדי לצאת מדי חובה. הרי זאת השאלה החשובה לדעתי, שכן כשהיחסים מבוססים על הערכה והאהבה גדולה, שני הצדדים מעוניינים לספק האחד את הרצונו תשל השני(לא רק כשמדובר במין). גם על בעלך מוטלת האחריות להביט בך, להבין מתי נוח לך עם זה ומתי בעצם , את מבצעת משהו שלא נראה לך. אני סבורה כי שיחת הבהרה בינכם תעזור, בדר"כ הסקס הוא רק ה"טריגר", צריך לבחון רת המערבולות שמתחת לפני השטח, משם אפשר להגיע לתובנות ולהבנות משותפות. אשמח לשמוע עידכונים באשר לשיחה בינכם, אם תרצי לשתף. שתהא שבת קסומה! בהצלחה,מיכל.

כל לילה ??? וואלה, בעלך הוא תותח על. אולי יש כדורים קונטרה לויאגרה, מורידי חשק. לגבי ימי המחזור, למה לא תגידי לו שאת רוצה לשמור מסורת ואז אסור לך ? לפחות יהיה לך קצת חופש מהחרמן. אבל מיכאלה כמובן צודקת. את צריכה לדבר איתו על זה בחופשיות. סקס כפוי לא שווה כלום. הכל צריך להעשות בהסכמה ובאהבה ובהתחשבות הדדית. אם האקט המיני הפיזי חשוב לו יותר מההרגשה הטובה שלך, אז הוא בעל גרוע ביותר ובאמת שווה לך להעיף אותו. בהצלחה וספרי לנו מה קורה. ביי

שלום שלומי, אני מצטערת שלא מצאת את המשקפיים הורודות.... מתי איבדת אותם ? מה קרה לך שאתה כל כך בבאסה? מצער אותי לשמוע שאתה מבואס... דרך אגב אני יכולה לכתוב ולהגיד שיש לי ימים שקשה לי מאוד ואני רוצה להישאר במיטה כל היום אבל אני יודעת דבר אחד .... המיטה היא אסון היא מושכת למטה וחייבים להמשיך ללכת אני יודעת שלומי שזה קשה מאוד וקל לאדם לייעץ מהצד אבל יש גם דברים שחייבים וככה אימי הנהדרת אומרת לי "תסתכלי על הכוס המלאה ולא רק על החצי כוס".... אשמח לשמוע ממך מה קורה איתך .... עוד משהו קטן אתה יודע שלפעמים בימים קשים אני פוקחת את עיני בבוקר ואומרת לעצמי אני עומדת על שתי רגלי ורואה את השמש (בקיץ ).... ובחורף אני מאושרת ואומרת תפילת הודיה לאלוהים . מקווה שנישתמע בעתיד ל ה ת ר א ו ת דיאנה

את חמודה. אני לא באמת התכוונתי ברצינות גמורה. קצת ברצינות וקצת בהומור. כלומר, לא חכמה סתם לומר לאדם תרכיב משקפיים ורודות והכל יראה טוב. זו בדיוק הבעיה, כשאדם נמצא בדיכאון, קשה לו למצוא את המשקפיים הוורודות. השאלה איך מתגברים על זה. זאת השאלה. מה קורה איתך ? מה הכוונה שיש לך ימים קשים ? מה הם הקשיים המיוחדים שלך ? שתפי אותנו. נשמח לשמוע ולהיות שותפים, אולי גם נחשוב על כמה פתרונות ורעיונות. יום טוב. האביב בפתח ...

אני בזוגיות מזה כשמונה חודשים עם חולה מאניה דיפרסיה. אנחנו מאוד אוהבים וחושבים לעבור לגור ביחד אך אני מאוד חוששת מזה כיוון שעדיין לא ראיתי "בהתקף". אני יודעת שהוא אושפז (פעם אחת כשנפרדנו) ועוד כמה פעמים כשלא היינו בזוגיות עדיין. אנחנו חושבים להתקדם הלאה ביחסים וזה אומר אחרי המגורים ביחד, להתחתן ולהביא ילדים. אנחנו בני 33 ובנוסף לכל החששות, אני גם חוששת "לבזבז" זמן יקר במידה וזה לא יתאים, כי אני כבר מוכנה לנישואין והקמת משפחה. מה עושים? לוקחים את הצ'אנס? האם זה תורשתי? עניין התורשה בהחלט מטריד אותי.

שלום לך, קראתי את שכתבת, זה בהחלט קונפליקט מסובך למדיי. לפני הכול אני רוצה להמליץ לך על"נפש לא שקטה", ספר מרגש במיוחד שנכתב ע"י פסיכולוגית בעלת שם עולמי ,שגם היא לוקה במנייה דיפרסיה.הספר יחדד לך נקודות התלבטות שאיתן את בטח חיה כעת, הוא גם יכנס אותך לחוויה של אדם ש"ניצח" את המחלה. באשר לעניין התורשה, ל\ככול הידוע לי, קיים מרכיב גנטי , אך אם את רוצה תשובה ודאית ומפורטת יותר, פני לפורום של פסיכאטריה, שם תינתן לך תשובה מקצועית . אני שמחה שהחלטת לשתף אותנו בסיפור לא פשוט. אבל אני מאמינה בכל לבי שעם טיפול נכון וכמובן תרופות חייו של אדם הלוקה במחלה זו יכולים להיות מאושרים וכמובן של סביבתו הקרובה. המון בהצלחה ואני מחבקת אותך על החלטתך עד כה, לנסות ... עצם הישארותך מעידה על עוצמות ועל תובנות עמוקות בך, גם מבלי להכירך. מיכל

שירה בציבור: לללללללל לללללללללל טנינננננננ ם טיללללללללל ללללללללל לא נפסיק לשיר לא נפסיק לשיר לא נפסיק לשיר כי את השיר הזה תגידו, מישהו ראה את הנמלטים ? מי יכול להביא לי ? ראיתי את 12 הפרקים הראשונים ואני מה זה במתח !!!!!

ברוגז ? ברוגז ברוגז לעולם שולם שולם אף פעם ? טוב. בסדר. שיהיה. מקבל עלי את דין התנועה. אגב, אחיין שלי חמוד מביא לי את יתר הפרקים. רוצים לדסקס ? נכון שמייקל סקופילד הוא מטריף בטרוף ? מה שנקרא: הורס ! מה את אומרת שמחוש ? מור ? מיכלולו ? לא הייתן מעיפות את הבעל היקר וחוטפות את מייקל ??? חחחחחחח

שלומקה נשמה, מה זה הנמלטים? אתה, דוס דוס אבל מבין הרבה יותר מאיתנו בסרטים וסדרות למיניהן... ומי זה החתיך ההורס, בחיים לא שמעתי את שמו. יש לך תמונה שנתרגש...?

שלום לכולם, שימו לכם משקפיים ורודות עד כמה שניתן,,,,, החיים יראו לכם קצת ורוד עם חיוך.... כתבו אלי לאתר הנ"ל.... מי שמרגיש עכשיו ככה נא לכתוב לאתר.... ל ה ת ר א ו ת .....

אני ממש , אבל ממש, מרגיש ככה. רק מה בכל זאת הבעיה שלי ? שאני לא מוצא את המשקפיים הוורודות ! זכור לי ששמתי אותן במגירה השמאלית וזה לא שם ! אולי מישהו גנב לי אותן ? יש לי עכשיו רק את המשקפיים האפורות והחומות והירוקות. איזה באסה !

במקום העבודה הקודם היו לי תקריות של קטטות (פיזיות) עם עובדים שונים - לרוב זה נגמר בשיחה עם הבוס. לאחר שעברתי מקום עבודה למקום חדש בו אף אחד לא מכיר אותי, נקלעתי לשיחה של "בואי נראה מה תעשי" ופלטתי על העניין שאר האנשים ניסו לחלץ ממני באיזה טכניקה אני משתמשת וניסיתי לחמוק בשקרים שונים ופלטתי את עניין העבודה הקודמת. אני כל הזמן עצבנית שמא העניין ימשיך הלאה. איך לעצור את זה ולהוריד בלי רעש ובלי בלגן?

אני ממש עצבנית . לא יכולה לנשום בבקשה תעזרו לי...

היי לירון, ראשית חבל על העצבים, הם מביאים רק קשיים נוספים עלינו. נסי להירגע קודם כל ,בדרך המוכרת לך.(ספר/סרט /סתם טיול קצר ברחוב). אני מבינה לליבך, את בלחץ , שכן את מסתירה משהו. ואת מפחדת שזה יתגלה. בכל אופן, נסי להבין עם עצמך , מדוע נקלעת בעבר למצב הקטטה? (זה יעזור לך להתמודד גם בהווה מול שאלות מטרידות מצד העובדים איתך ובכלל)האם ניתן היה לפתור את זה בדיבור עם הבוס או עם העובד עצמו? יחסים עם שאר העובדים במקומות עבודה יכולים לגרום למתח רב, (מניסיון), ולכן גם כדי להיות מרוצים בעבודה וגם להרגיש "שלא דורכים עלינו", צריך למצוא נקודת איזון . חפשי אותה , בעזרת מלים והסברים ניתן לפתור המון דברים. יום נפלא, שתפי אותנו כשקשה לך. מיכל

היי לירון, זה בדיוק המקום שבו אסרטיביות יכולה לעזור... הכי הגיוני זה לומר לאנשים שמציקים לך בשאלות: "אני לא רוצה לדבר על זה! זה היה ונגמר. אני פה כדי לפתוח דף חדש, ולא בשביל להתעסק בשטויות כאלה!". נכון, אולי זו נראית משימה לא פשוטה, אבל בסופו של דבר רק את יכולה לשים לזה סוף, ובצורה מכובדת. והכי חשוב - אל תתעצבני; זה רק מזיק לך בסופו של דבר. אז בסדר, אנשים סקרנים לגבי דברים שעשית במקום העבודה הקודם, אחרי שהעלית את העניין (גם אם במקרה, כפליטת פה). הסקרנות שלהם מובנת וגם העקשנות (שהיא תוצר של הסקרנות). אז קחי נשימה עמוקה, תירגעי ותשימי לזה סוף אחת ולתמיד. HERA.

לפני חודשיים אחרי הרבה זמן (יותר מדי) החלטתי ללכת לטיפול. קבלתי המלצה חמה על מטפלת שתוכל לקבל אותי רק בעוד חודש. האם לחכות.? או לחפש אחרת מצד אחד אני מאד מוטרד ורוצה כבר להתחיל ומצד שני קבלתי עליה המלצות וחכיתי כ"כ הרבה זמן אז..... מה דעתכם בעלי הנסיון תודה

היי, השאלה הכי חשובה היא, האם אחרי שחיכית כל-כך הרבה זמן (אפילו יותר מדי, כמו שכתבת) יש לך אפשרות לחכות עוד חודש (שבסה"כ זה לא המון זמן, אבל שכזקוקים למשהו, גם חודש יכול להיראות כמו שנה)? ועוד דבר שצריך לקחת בחשבון - המלצות חמות הן דבר נהדר! אבל מאוד ייתכן שהמטפלת הזו, שעוזרת מאוד למי שהמליץ לך עליה, תתגלה בסופו של דבר כלא מתאימה לך (הבסיס לכל טיפול הוא הכימיה והקשר מטפל-מטופל). וזה גם משהו שצריך להכניס לשיקול של האם לחכות חודש או לא. אני, באופן אישי, הייתי מחכה חודש. אבל זה באמת תלוי בעד כמה שהמצב גרוע מבחינתך. והרי גם אחרי שמתחילים טיפול, לוקח זמן עד שמרגישים בתוצאות. אם לא מדובר בטיפול התנהגותי, הרי שאפשר להיות מטופלים גם כמה חודשים טובים לפני ששמים לב, שדברים מתחילים להשתפר. HERA.

תודה

אני בן אדם ביישן מהטבעיות שלי איך אני יכול לצאת מזה? ולא להיות ביישן יותר מה אפשר לעשות בבקשה? ועוד משהו יש לי מצבים כל הזמן מתי שאני ניכנס ללחץ או מתרגש או מתפדח מתחיל לגרד לי בגב ונהיה לי חם וממש מגרד לי בגב שאני חייב לגרד כזה לחץ כזה מרגיש בגוף ונהיה לי חם למה זה ?? ומה אפשר לעשות כדי לעלים את זה בבקשה~!

היי אלמוני, לפי התיאור שנתת, יש לך מאין "התקפי חרדה" מינורים (חלשים) ואני ממליצה לך בחום לפנות לפורום המומחים של "מצביח לחץ וחרדה", שם תוכל לקבל"עזרה ראשונה" מאנשיי מקצוע שמתמחים בנושא זה. שיהיה שבוע טוב, והמשך לעדכן אותנו במה שעובר עליך. מיכאלה

אני כל הזמן לבד לא יוצא מהבית אפילו לא לילות שישי כל הזמן אני לבד כל החברים שהיו לי ניתקו קשר לא אני הם מצאו חברים אחרים ורק אני לא מצאתי למה אני במצב הזה למה אני לבד כל הזמן למה לכולם קל למצוא תחברים שלהם ולי לא מה אני אמור לעשות אני כל היום בבית לבד אפילו שישי לא יוצא מה אני אמור לעשות בחיאת אפילו אין לי בחורה ידידה לדבר איתה כמו לכל בן אדם רגיל ועוד אני בן 20 כולה כל החיים לפניי כן כן תגידו את זה אבל אין לי טעם לחיות אין לי כבר מה לעשות אני אבוד בחיאת תעזרו לי תנו כיוון משהו למה זה הגורל שלי למה לי אין מזל לכולם כן יש? למה הבדידות הזאת????????????? למה? זה הגורל שלי למה??????????מה יש לי כולה 2 חברים בחים כולם נעלמו נישארתי לבד חוץ מלהתאבד לא חושב על משהו אחר מי ישים עלי בחיאת מי? תיראו מה אני עושה כל היום מתלונן בחיאת תראו על מה שאין לי אם לא זה מה אני אמור לעשות? אפילו אני עצמי מתפדח מהמצב שאני נמצא מה אני אמור לעשות? להתאבד? זה פיתרון????

אתה בסה"כ בן 20 וזה כבר מעולה. הגיל הכי יפה בחיים, אם אין לך חברים צא לבד ותכיר. למה אתה כל כך ממורמר? מה חסר לך? . היית בצבא? ספר יותר פרטים . בגדול יקירי אתה בגיל של התחלות. תתחיל לבד ,תגלוש באתרי היכרויות ותעשה כיף. ולמה אתה לא יוצא ביום שישי ?.

כי אין לי עם מי אף אחד לא מציע ולא כלום ויש לי כולה 2 חברים ולא רוצה לצאת איתם מה אני אמור לעשות בדיוק ולא אני לא עושה צבא חסר לי הרבה אני לבד בעולם זה מה שחסר לי משפחה קצת חברים שאכפת להם ולא מנייקים וקצת בחורות שאין לי

שלום לך, ראשית, אני שמחה מאוד שהחלטת לשתף אותנו בחוויות הקשות שעוברות עליך, חלק מתהליך של ריפוי הוא עצם השיתוף, גם אם אינך מכיר את האנשים שאליהם אתה פונה. אתה באמת צעיר, כמו שכתב לך דניאל, ויש לך המון אפשרויות שדרכן תוכל להתחזק , ליצור קשרים חברתיים וכמובן זוגיות מאושרת . עידן האינטרנט מאפשר להכיר המון אנשים חדשים. אני סבורה שיש לך תחומיי עניין והתעניינות . אתה יכול להיכנס לאתרים ולחפש את אותם אנשים איתם תוכל לדבר על נושאים המשותפים לכם. במקביל , אני מציעה לך לברר עם עצמך ואולי אף עם איש מקצוע , מדוע תחושות אלה קיימות אצלך, כיצד תוכל להתמודד איתן טוב יותר ובעתיד הקרוב גם לפתור אותן ולמצות את החיים עד כמה שניתן. יש עולם שלם בחוץ... רק תגיע אליו ותגלה את היופי שבו. תכתוב לנו עוד על עצמך, בהצלחה, מיכאלה.

חשבתי אולי תעזרי תתני כיוון כי אני אבוד כבר אני לא נירדם בלילות לא יודע מה לעשות בא לי למות כל הזמן לא יודע למה מרוב שאני לבד לאף אחד ביכלל לא אכפת מזה ואני סובל

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3359363,00.html

בהחלט יוזמה מבורכת, הלוואי ולכול ההורים היו "בתיק ההורות", יכולות להתבנון באמת ,לא להתכחש למציאות הקשה של ילדיהם. כלומר, יש הרבה הסובלים מלקויות כאלה ואחרות שאינם מקבלים עזרה, כי הוריהם מתכחשים לחלוטין ובועטים לאמת בפרצוף. אבל מי שכבר זוכה לקבל הכרה מהוריו בעניינים אלה ובכלל, משפר את איכות חייו ולא פחות חשוב ,מאיץ וממריץ את שמחתם של הסובבים אותו. שבת שלום , מיכאלה

הידעתם ? עשרת הדיברות מופיעים פעמיים בתורה. בספר שמות ובספר דברים. כי ספר דברים נקרא גם: 'משנה תורה', דהיינו, חזרה על התורה. וההפתעה היא שיש הבדלים דקים בין הטקסט בשמות לטקסט בדברים. למשל, לגבי הדיברה הרביעית , לשמור את השבת לקדשו, כתוב בפרשת יתרו בספר שמות : "זכור את יום השבת לקדשו" ואילו בספר דברים נאמר: "שמור את יום השבת לקדשו". אז מה אמר אלוקים בהר סיני לבני ישראל ? שמור או זכור ? חז"ל אומרים: שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו. כל אחד כאן מוזמן להביא לנו את הפרשנות שלו בנושא. מה לפי דעתכם הכוונה ששני המילים נאמרו בדיבור אחד ?

אולי, כשהעתיקו את עשרת הדיברות מספר שמות לספר דברים הם טעו? אני מנסה לומר, שאולי זו בסה"כ טעות אנוש; אפשר לטעות גם כשמעתיקים טקסטים, לא? וזה יכול ליצור את ההבדלים הדקים שציינת. ואפשר, כמובן, לתמוך בפרשנות של חז"ל.

http://news.walla.co.il/?w=//1054244

לא יאומן כי יסופר. אמנם גם המתחזים לא בסדר, אבל צריכים למצוא דרך הרבה יותר טובה לגלות אותם. לא ע"י עינוי של הנכים האמיתיים. בואו נקוה שבעקבות הפירסום זה יופסק לאלתר.

שבין היתר משמשים גם כרופאים בועדות רפואיות מטעם ביטוח לאומי. ואני יכולה לומר לך, שהם יעשו הכל כדי שאחוזי הנכות שיקבל אדם יהיו נמוכים ממה שמגיע לו, מאחר שככל שאחוזי הנכות גבוהים יותר, כך הקיצבה החודשית שמקבל האדם מטעם המדינה גדולה יותר; המטרה היא לחסוך בכסף על חשבון אנשים שזקוקים לו, מאחר שאינם מסוגלים לתפקד (הנכות לא מאפשרת להם לעבוד, למשל). ולא מדובר רק בקיצבה חודשית, אלא בכל מיני הטבות, בהתאם לנכות של האדם (אבא שלי, למשל, זכאי לתו נכה לרכב ולפטור ממס הכנסה). עיקר הבעיה טמון במתחזים למיניהם, זה נכון. כל שנה מסתבר, שמאות (אם לא אלפי) אנשים בריאים מצליחים לרמות בועדות רפואיות ולקבל קיצבה חודשית, כשבעצם לא מגיע להם כלום מאחר שאינם סובלים משום נכות. הכתבה מציגה מקרה קיצוני (אם כי, אני מניחה שהיו, יש ויהיו עוד כאלה מקרים) ומיותר לחלוטין! ע"פ חוק, כל אדם זכאי למלווה במהלך הועדה! (אני עוברת ועדות כאלה כרגע, כך שאני מכירה את העניין מקרוב). יש להם עוד על מיני מבחנים מפגרים (במקרה הטוב) ומשפילים (במקרה היותר גרוע)... שמעתי מה סבא שלי היה צריך לעשות כדי להוכיח שיש לו בעיה (הוא סובל מדימנציה, שזה ממשפחת האלצהיימר); לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. בקיצור, הם חייבים לתקן את כל ה"מבחנים" האלה ובהקדם. ובמקביל, חייבים למצוא פתרון יעיל לבעיית המתחזים, שבעצם חיים על חשבונך וחשבוני בלי שום סיבה.

מה העניינים ? מה דעתך על חיים רמון וגזר דינו ? האם טיילת קצת בעולם ? איפה היית ? מה קורה איתך בשטח הרומנטי ? יש חבר ? תהיי בריאה, והמון הצלחה בלימודים. יום נעים. ביי

לני הירש בחר לשתף את העולם במלחמה שלו עם המחלה. כל הכבוד לו! http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=3928

היי רימון, קראתי , התרגשתי. אני חווה עכשיו מאין"פרידה" מדודתי , שחולה גם היא בסרטן קשה שהתפשט בגופה. יותר נוח לי לכנות את תהליך ההתמודדות כ"פרידה" שכן ככה זה נותן לי מרחב נשימה ומעציב פחות. מי שמעניין אותו שיכנס ללינק דרך המודעה של רימון. מיכאלה

ובכן יקיריי , זה מה שקורה יום לפני מבחן. מתבלבלים בין כלום לכולם... אחלו לי בהצלחה ודווחו על אירועים משמחים (או שלא:) מהסופ"ש. מיכאלה

ושבוע טוב לכולם. ולך מיכאלה הצלחה בניהול הפורום. שמחוש........

במה היה המבחן ? משהו משעמם ? כל שהמורים האלה יודעים לעשות זה לבחון... ככה הם לא צריכים להרצות אלא לקרוא ספר מתח בכיף ולתת לתלמידים להזיע ולעמול. הי שמחוש, כיף לראות אותך כאן. מה המצב ? אולי תביאי לנו דיווח קצר מה קורה איתך ? יום מקסים לכולם. אגב, הכניסו לנו כאן בעבודה , קווטה, היינו מיכסה. אם עובד גולש יותר מידי , הוא נחסם להמשך היום ונפתח מחדש למחרת. אתמול נחסמתי כבר בשמונה וחצי בבקר !!! נודניקים. משום מה הם רוצים שנעבוד ולא נגלוש בנט. נכון שהם אכזריים ?? מה לעשות. החיים אכזריים לפעמים ... תהיו בריאים כולכם. אחד אחד ואחת אחת ותצליחו בחיים ותעשו המון אהבה ולא מלחמה, בסדר ? מסכימים ? טוף. אז אלך לי לדרכי. ביי הב א פיצ'י דיי !

מי יעזור לי לשכנע את אישתי? מנהלי הפורום הניכבדים. אודה מראש על עזרתכם. אנו זוג רופאים הורים ל 2 ילדות, בת 5 ובת 2.5. בסמיכות לביתנו יש גן ילדים ובית ספר, שאינם שייכים לרשת החינוך הישראלית. המדובר במוסד חינוכי אמריקאי פרטי ברמה גבוהה מאד דהיינו בכל כיתה עד 10 ילדים לכל היותר, ולכל כיתה יש מורה אחת ועוד 2 עוזרות-מורה. השפה הראשית המדוברת היא אנגלית כשעברית היא שפה מישנית. המדובר בבית ספר שהוקם מלכתחילה כדי לספק חינוך לילדי דיפלומטים ועובדים ברשתות התיקשורת הזרות המוצבים בארץ. בנוסף עליהם יש גם ישראלים חריגים בגישתם החינוכית (בדומה אלי ובניגוד לאישתי) כבר בגן ואחר כך גם בבית הספר לומדים גם שחייה, בלט, מוסיקה, וגם שאר הנושאים הרגילים (העיוניים) מה שקסם לי הוא שבבית הספר יש רוגע פסטורלי ושלווה שהם כמעט לא מציאותיים במציאות הישראלית היומיומית. הגישה החינוכית היא ללמד איך ללמוד ולא סתם ללמד (מה שמן הסתם אפשרי וקל להשגה כשיש 3 מורות על כ - 10 תלמידים. ביקרנו במקום מספר פעמים ולמשל נכנסנו לכיתה בשעת קריאה ובהפתעה, וגם אני הופתעתי מהשקט (כמו דממת אלחוט) ששרר בכיתה. בחדר אחר, כיתת קטנים היה שעת סיפור וחזיתי ב 8 זוגות עיניים נוצצים לעבר הספר ממנו הקריאה הגננת/מורה את הסיפור לבני הכיתה. למיותר לציין את חדר המחשבים בו מגיל הגן יש לכל ילדון מחשב אישי לקשקש עליו וכד'. ובכלל, המקום מצוייד לעילא ולעילא. ### החסרונות של המקום הם: 1. הגן ובית הספר מאוייש בבני כל העמים (ניתן לראות בזה ייתרון). 2. הקושי ההתחלתי לקלוט את השפה האנגלית (עד לכיתה א' הם לא דורשים לתגבר את לימודי האנגלית של הילד, ולכן ביתי הגדולה, שתישהה בגן חובה בשנה הבאה, צפוייה לקלוט את האנגלית בקלות לרמת שפת אם. מעבר לכך, בשנה שלאחר מכן, יהיה צורך לתגברה בלימודי אנגלית מתוגברים כדי לסגור את הפער). ייתכן כי בעתיד בעוד מספר שנים אנו מתכננים לנסוע לארה"ב לשנתיים לתת התמחות ולכן נסיעה עם שפה אנגלית קולחת היא בוודאי תקטין את הבום הגדול. ברם לדעת אישתי יש להיסתפק בבום הגדול מאד שיהיה עליהן להתמודד כנגדו אז ואין כל ייתרון להיחשף למסגרת זו עתה. 3. לוח השנה לפיו פועל הגן הוא הלוח האמריקאי. אין לימודים בימי א'. יהיה צורך להיערך לכך. החגים הנילמדים הם היהודיים והאמריקאים (הנוצריים) 4. יש סיכון שיווצר קושי ברכישת חברים אך בגיל גן החובה הסיכון קטן יחסית, משיחות עם הורים לילדים שם, התברר לי שהילדים מאד אוהבים ללכת לגן/ ביה"ס הזה. ושיש יחסי חברות עם מפגשים גם בשעות אחר הצהריים. 5. כיום בגן הנוכחי ביתי מאושרת והיא תוכל להישאר באותה המסגרת גם בגן החובה. זה במידה ועמדתי לא תצא אל הפועל. מהיכרותי עם ביתי, אני חושב כי היא מאד חברותית, ואף בגן הנוכחי היא פורחת מהבחינה החברתית. מהצד השני אני מבחין כי לעיתים לטעמי היא חסרת סבלנות ונימוס ואני חושב כי שהייה במסגרת כל כך מעניקה, אינדיבידואלית ורגועה, יכולה להביא לה ריסון עצמי בדרכי נועם (כבר אין צורך להאבק על תשומת ליבה של הגננת כי ממילא יש המון שימת לב לעברה) ******** מה קורה והיכן אנו עומדת משפחתינו לעניין הוויכוח הזה? 1. אני מעוניין לרשום את הילדות לשנה אחת (הגדולה עד לכיתה א'), או, לכ 3 שנים עד לכיתה ב' או ג' כשאם נבחר באפשרות הארוכה יותר יהיה צורך לתגבר את לימודי העברית במסגרת אחה"צ 2. אישתי ומשפחתה כולם ללא יוצאים מהכלל מתנגדים לרעיון הזה. 3. בני משפחתי מרגישים חוסר נעימות מול אישתי, "שעולה על באריקדות" בעניין הזה. הם לכן מדברים מוסיקה שונה לחלוטין כשמצטרפת לשיחה הרלוונטית גם אישתי. פתאום אומרים כי באמת לא בטוח להם איך תגיב הילדה למסגרת החדשה וכד' 4. אישתי תיאמה לנו שיחה עם פסיכולוגית יועצת משפחתית, והמומחית אמרה כי הרעיון רע וכי ייגרם נזק לילדות שהוא נזק ארוך טווח. ויש לרדת מכך. אני חושב כי זוהי חוסר מיקצועיות בלשון המעטה מצד הפסיכולוגית לדבר כך, כי איננה מכירה את הילדות, ומעולם לא פגשה אותן. לעניין החברתי אותו העלתה הפסיכולוגית אין כל וודאות, שהרי הפסיכולוגיה (כמו הרפואה) אינם מדע מדוייק. יש ילד שיעבור כל שנה למסגרת חברתית/לימודית אחרת ומייד ימצא חברים חדשים ויהיה מוקף בחברים, ולעומתו יש ילדים שיהיו עם אותה המסגרת החברתית שנים ובכל זאת לא יהיו להם חברים. ובנוסף יש ילדים ואנשים שיהיה להם חבר אחד והם ירגישו טוב מאד ובטוחים חברתית ולעומתם יש ילדים עם עשרות חברים שירגישו תמיד בודדים וללא חברים וללא ביטחון חברתי. הפסיכולוגית המדופלמת טענה שמניסיונה האישי היא נסעה לפני שנים עם משפחתה לחו"ל וניזקי הנסיעה ניכרים בילדיה עד היום? כיצד היא מגיעה למסקנה כל כך נחרצת זה לא ברור לי. ניראה לי כי הקישה מהמיקרה הפרטי שלה אלינו. 5. במפגש חברתי פגשנו פסיכיאטר ילדים שחתך כי ברמת העיקרון ילדים בגיל הזה זקוקים לחברים כדי להגיע להתפתחות תקינה. אם במסגרת הזו יהיו קשרים חברתיים זה טוב. אם לא אז זה לא מומלץ. כאמור בשיחה עם הורי ילדים בגן האמריקאי, יש חברויות בין הילדים שם. וילדים ניפגשים בשעות אחר הצהריים. אחד ההורים שם אמר לי כי הוא סבור כי החברויות חשובות להתפתחות של הילדים. החברות חשובה לזמן בו היא קיימת. ואין כל חשיבות האם החברות מהגן תיוותר גם כשהילד יהיה בגיל התיכון למשל. זה טיעון טוב לנושא החברתי הבעייתי משהו של המסגרת הזאת. בנוסף, ניתן לתגבר את הילד בחוגים "ישראליים" בשעות אחר הצהריים (מה שממילא נעשה גם כיום) 6. ישנן סוגיות נוספות: עלות כלכלית, לוח השנה השונה, ימי א' ללא לימודים ועוד אך כל אלה הם מישנים. לאחר שאישתי ביקרה אצל הפסיכולוגית היועצת הגדרנו את הוויכוח ביננו לסוגייה החשובה ביותר לאישתי והיא הסוגייה החברתית. שונות המסגרת, והאפקט על הילדים. את הקושי הכספי והקושי בשוני לוחות הזמנים אקח על עצמי לפתור. &&&&&&& מי יוכל לעזור לי לשכנע את אישתי שפוחדת מזה כמו מאש, ברמה שהיא בילתי ראציונאלית. אני מחפש בעל מקצוע שיהווה אוטוריטה מיקצועית, ואם המומחה יגיד ששנה כזאת שונה ומעניינת יכולה לתרום לילדים הרבה דברים שילוו אותם בחייהם אחר כך, אז ...ותישקוט הארץ 40 שנה. אני מצטער שאני מעדיף את דעת המומחים, כי יש חלק קטן מידידנו (קטן אך מאד איכותי), התומך בדעתי, אך אישתי לא מקבלת דיבריהם כי רע לא יצמח משנה או שנתיים שכאלה, ומדובר אך ורק ברווח. אנו זקוק לגושפנקת המומחים. אני גם הצעתי לאישתי לבוא איתי לשבת בגן המיוחד הזה 5 ימים וכך להבין יותר טוב ואולי להוריד את האמוציות תודה מראש.

שלום לך, קראתי את מכתבך בעיון רב. אומנם אני מנהלת הפורום, אך איני פסיכולוגית חינוכית או אשת מקצוע המוסמכת לתת עצות בנוגע לשאלךת.המשך לשוטט כאן באתר "דוקטורס" או באתרים אחרים המציעים"עזרה ראשונה ווירטואלית", לבטח תמצא איש מקצוע שייתן לך עצה שקולה ומקצועית. יום נעים, מיכאלה.

שוב שלום, הפורום נקרא"יחסי הורים וילדים" , שם תוכל לקבל תשובה ממור וכסמן בעלת הכשרה מקצועית בעניין זה. מיכל

לרופא המתלבט, לכו למכון אדלר בהרצליה - פנו למיכל דליות. יש להם הרבה נסיון בעניין. אישית, ואני אשת חינוך, אני בעד ייצוב שפת האם בגן דובר עברית, ואולי דווקא משום שאתםפ מתכוננים לנסוע. אני יכולה לומר לך שכמורה, ילדים שנסעו עם הוריהם לחו"ל, יש "חור" בנושא העברית, והוא חשוב. בני הילדים בארץ עושים דברים נהדרים, ואם אשתך מתנגדת, ואתם צריכים להילחם - אז אני לא רואה יתרון בגן אמריקאי.

לרופא, היו לי כמה "בריחות" וההודעה קפצה לי לפני שתיקנתי. התכוונתי שבגני הילדים היום יש יופי של פעילויות, ואני רואה יתרון ברור בעברית כשפת ניהול הגן. אם היית מדבר על בי"ס, זה כבר אולי סיפור אחר, אבל זה לא רלוונטי בארץ. ואני חוזרת - במכון אדלר יכולים לעזור לך. תפנה אליהם בהרצליה. שיהיה לכם בהצלחה, והעיקר העיקר - מה שהילדים מקבלים בבית. לקרוא איתם הרבה, לחוות איתם טיולים וסיורים יפים בשבת, והחיים יפים.

זהו שמי " לוחמת החרדות" וכבר 12 שנים שאני נלחמת ונלחמת בשדים הארורים שרודפים. לאחרונה אני חשה יאוש ונפילה וחוסר כוח. מה עושים? האם קיימת קבוצת תמיכה לסובלי חרדה?

היי לוחמת החרדות, אומנם אני לא מכירה קבוצת תמיכה לאנשים חרדתיים, אבל יש לי שאלה - במהלך כל השנים הללו קיבלת טיפול כלשהו, או שאת מתמודדת עם החרדות לבדך? HERA.

שלום לך , השאירי את פרטיך האישיים במייל שלי:[email protected] אשמח ליצור עמך קשר, ולהפנות אותך לקבוצה שאני מכירה. יום נעים, מיכאלה

שלום לאנשי הפורום היקרים, קיבלתי מספר תגובות לא מבוטל, חלקן דרך הפורום וחלקן ישירות לכתובת המייל שלי. אני חייב לציין שהשיפור שחל אצלי במצב הרוח היה די מפתיע, שכן הסיטואציה נותרה בדיוק אותה סיטואציה. אולם העובדה שישנן מספר נפשות טובות שמבינות, כואבות ואף טורחות להקדיש מזמנן על מנת לתמוך ולחזק אדם שנותר עדיין בחזקת "אנונימי" ריגשה אותי וגרמה לי לחוש כחלק מקולקטיב ולא כאינדיבידואל שכל העולם פונה נגדו ורק נגדו. לאחרונה אני מנסה בכל כוחי להאבק בבעיית הדימוי העצמי שלי, והבטחתי לעצמי שאני אנסה לעשות זאת בלי טיפולים ובלי כימיקלים כלשהם. עם זאת אני מודה שברגעים מסויימים במהלך היום, בעיקר במקומות הומי אדם או מקומות צפופים, אני חש דוחה ורוצה להעלם חזרה אל המיטה שלי בבית, שם אני מרגיש מוגן ומשוחרר מעיניים בוחנות ומביקורת. למעשה הפנמתי כי כל מצב הרוח שלי וההתנהלות היומיומית שלי מושפעים במישרין מהדרך שבה אני תופס את עצמי באותו יום. אם אני מרגיש אהוב ורצוי - אני מקרין החוצה אור ושמחה. אם אני מרגיש דוחה ומיותר - אני חי בגיהנום עלי אדמות. אין ספק שהכל בסופו של דבר מונח בראש ובתבניות החשיבה שאימצנו לעצמנו, אולם החוכמה היא לדעת לאשש את מה שאתה חש עם התרחשויות מציאותיות. כי לדוגמא, אדם שהוא כעור מטבעו לא יצליח לשכנע את עצמו שהוא יפה ורצוי, שכן המציאות תטפח על פניו (סביר להניח שבמהרה) ותוכיח לו אחרת. אני חש לצערי כאותו אדם כעור... קשה לי להתגבר על זה. תמיד בהתמודדות מול בת המין השני אני אשכנע את עצמי שאין לה עניין רומנטי בה משום שהיא יכולה למצוא בקלות מישהו עדיף. ויכול להיות שזה לא ככה, אבל לצערי אני מפחד להיתפס בצורה מגוחכת ומעדיף תמיד להיכנע מראש ולהמשיך לתת לחיים להתנהל בערוץ שקט ומאייש, ושוב בחזרה אל המיטה המוגנת. אני חושש שאולי אני מפספס משהו בחיים האלו אבל מפחד לנסות לשנות את זה. ברור לי שזו בעיה פסיכולוגית קשה, אבל בתור אדם שהמעלה החיובית היחידה שהוא זוקף לזכותו היא האינטיליגנציה שלו, אני חייב לנסות ולפתור זאת לבד. מקווה לשמוע מכם, זה תמיד עוזר.

היי לך ...:) מוכרחה לומר שריגשת אותי נורא, אתה כותב נפלא...והפעם, היה זה גם התוכן, שלי ,כבן אדם, נתן כוח, "תדלק" אותי:) אני מאחלת לך שתמשיך בקו מחשבה זה, בסופו של תהליך ארוך תראה בהרבה יותר נקודות אור מנקודת חושך:) כי אחריי הכול, בוא נודה על האמת, לכולנו יש רגעים בחיים, בעת שופיניג בקניון, סתם בישיבה בבית... שבא לנו לחזור למיטה הנוחה והמוגנת שלנו ולהישאר בה , הגדולה שלנו כאנשים, היא להפוך מחשבות אלה,למינוריות ביחס לחיים עצמם ולהבין שהחוויה הקיומית קשה היא, אך נסבלת וכשהיא מתחילה להיות מובנת יותר, היא יכולה להיות כייפית /מרתקת וכו'... שבת שלום , ותודה על ששיתפת אותנו , זה משמח נורא נורא. מיכאלה

אני סובלת כבר שמונה שנים מפחד מהקאות כל הזמן הזה חשבתי שאני היחידה שיש לה את הבעייה הזאת אבל לאחרונה גיליתי שיש עוד אנשים שיש להם את הבעייה הזאת וקוראים לזה אמטופוביה אני הולכת לרופא שיניים וכמו הרבה אנשים אני מפחדת מהטיפולים אבל אני נורא התקדמתי ואני לא פוחדת כמו פעם אבל יש לי בעייה שהייתי אצל רופא השיניים הוא רצה לעשות לי צילומים ולהכניס לי דברים עמוק לתוך הפה אני עשיתי לו בעיות בגלל שאני מפחדת להקיא כל פעם שהוא מכניס לי משהו עמוק לתוך הפה אני לא סיפרתי לו על הפחד שלי והוא חושב שאני מסרבת לעשות את הדברים האלה כי אני מפחדת מרופא שיניים היום הוא אמר לי שהוא עומד לדבר עים הרופא המשפחה שלי ולבקש ממנו שיתן לי את התרופה וליום כדי שאני ירגע אני לא רוצה לקחת את התרופה כי אי לא מפחדת מהטיפולים אלא מפחדת להקיא כל פעם שהוא מכניס לי משהו עמוק לתוך הפה והתרופה הזאת לא תעזור לי לפחד הזה אני לא יודעת מה לעשות בפעם הבאה שאני יבוא אליו,הוא יצפה ממני לקחת את התרופה הזאת דרך אגב אני לא מסוגלת לבלוע כדורים וזה עוד משהו שהרופא השיניים לא יודע

שלום לך, לפי הדברים שכתבת אכן יש לך סוג של פוביה, השקולה לכול פוביה אחרת(כמו המנעות ממעליות, פחד מעכבישים וכו'). יש לי חברה שהייתה לה את אותה בעיה ובעזרת פסיכולוג קוגנטיבי- התנהגותי, היא יצאה מזה. אם הפוביה היא נקודתית(ולפי דבריך זה אכן כך) הטיפול יהיה קצר ויעיל מאוד עבורך. בהצלחה, מיכאלה

יש לנו איזה עניין לא פתור מלפני כמה חודשים. כן, כן, אני לא שכחתי מזה! הבקשה שלי בנוגע לספרים עדיין בתוקף... הנה, סוף-סוף אני מציעה לך הזדמנות לסדר את הספריות בבית (שלכם ושל הילדים), בלי לזרוק ספרים לפח (אני נגד השלכת ספרים לפח), ובלי שתצטרך לשלם את עלות המשלוח ו... אתה לא מנצל כזו הזדמנות מופלאה. איך?! מדוע?! כיצד?! אז הנה, אני מזכירה לך את העניין. מקווה שהפעם לא תבריז לי, כי זה כבר ממש ממש לא נאה ולא יאה. בשלב הבא אאלץ לשלוח אותך לעמוד בפינה כעונש חינוכי (חה... מה חינוכי בזה? אני לא יודעת, אבל זה מן עונש שמורות אוהבות לתת משום מה). שיהיה יום קסום!

בפסח עושים סדר. תראי הרושקה, אנחנו עכשיו עוברים דירה. וזה סיפור לא קטן כידוע. כך שאולי באמת זו הזדמנות לעשות סדר בבלגן. אבל לשלוח בדואר, זה כבר סיפור אחר. אם הבת שלי תסכים לקחת את זה על עצמה, נשה זאת. לי אין שניה זמן לזה. אני שמח לראות שאת ממשיכה בפעילות של גמילות חסדים לטובת הכלל. כל הכבוד לך. ירבו כמותך בישראל. ומה שלום הגב ?

כן, אני יודעת שלעבור דירה זה סרט. לא שאני זוכרת את זה, מאחר שהפעם האחרונה שעברתי דירה היתה כשהייתי בת קצת פחות מ-5, ועברו מאז שנתיים-שלוש... אבל אני מכירה את הבלגן הזה מאחרים. תתחיל בזה, שאם אתם כבר אורזים הכל, תארוז בנפרד את הספרים שאתה לא צריך. זה יהיה שלב א. ושלב ב יהיה לשלוח אותם בזמנך החופשי (אה, אבל רצוי שזה יהיה לפני פסח). או שבאמת, כמו שכתבת, הבת שלך תוכל לשלוח אותם (בגוביינא כמובן). אחרי כל הזריקות שקיבלתי (הגעתי יום-יום, חוץ משישי ושבת, במשך שבועיים לקופ"ח כדי לקבל זריקות) היתה הקלה בכאבים. אבל עכשיו נראה לי, שההשפעה של הזריקות מתחילה לפוג. חוץ מזה, קראתי את התוצאות של ה-C.T. שלי, ויש לי גב דפוק לחלוטין (והם לא בדקו את כולו, אלא רק טווח מסוים) - מעבר לפריצות הדיסק, יש לי עוד כל מיני דברים שלא אמורים להיות. אני לא ממש מבינה את כל המונחים שכתובים בדו"ח הזה, אבל בשביל זה אני לוקחת הכל לאורטופד (מגיע דו"ח מודפס ביחד עם דיסק שעליו צרובה הסריקה עצמה) שיקרא, יראה ויפענח את זה בעצמו. להשתמע.

היכן ניתן למצוא מטפל זוגי במחיר מסובסד שלא בעירייה ? תודה מראש.

היי מיכל, תבדקי דרך קופ"ח בה את חברה מה יש להם להציע. אפשרות נוספת היא המרפאה הציבורית לבריאות הנפש שבאיזור מגורייך. דרך העירייה משמעו דרך שירותי הרווחה העירוניים, ושתי האפשרויות הנ"ל לא קשורות לעירייה. HERA.

שלום לך מיכל, הרה אכן נתנה לך פיתרון יעיל בהחלט. אומר לך גם , שהפתרונות המוצעים דרך קופות החולים,כוללים אנשי מקצוע מצויינים. תוכלי לפנות למכון תל"ם, ייתכן וגם להם יהיה מענה עבורך. בהצלחה, מיכאלה.

שלום לך והמון בהצלחה. אני פונה כאן על מנת לקבל דעה אובייקטיבית ע ל סיטואציה ממש לא נעימה. אבא של בעלי נפטר ולאורך החודש הייתי שם בשבילו וכן עזרתי כמה שיכולתי כמובן מתוך רצון ותמיכה -. לאחר השבעה ועד החודש נוצר מצב שלא יצרתי קשר טלפוני עם האחים.וזאת לא מתוך כוונה רעה אלא בשל לחץ נפשי שבו אני הייתי נתונה לאור העובדה שבעלי היה ממש בדכאון,ניסיון להרות תוך בדיקות וגילוי כל מיני בעיות,מה גם שהייתי חולה מספר ימים ושאר בעיות שגרה.. כשהגעתי לאזכרה עשו לי ממש "ברוגז" שדי הפתיע אותי כי בסה"כ ניסיתי והשתדלתי כמה שיכולתי ולא ציפיתי להתעלמות כזאת.. מה גם שחשבתי שהכאב היה זה מה שהטריד כל אחד מבני המשפחה ולא משחקי כבוד או אגו...בייחוד בסיטואציה כזו נוראה. הכי נעלבתי מהעובדה שלא רק שלא התייחסו אליי אלא גם התעלמו מאימי שטרחה וכיבדה מתוך רצון אמיתי... אתמול פרצתי בבכי בשל המצב העדין הזה... בעלי ידע מהכעס שלהם כלפיי והעדיף שלא לגרום לסכסוך ולכן לא מיהר לספר לי על כך...

שלום לך אלינה, קודם כל אני משתפפת בצערכם על מותו של אביו של בעלך. אני מבינה ממכתבך, שבלי שום קשר למצב אובייקטיבי של מצוקתו של בעלך(אביו נפטר), את עצמך שרוייה בתקופה זאת בלחץ ובאי נוחות שהם לגמריי שלך . מכאן, שאינך צריכה לחוש אי נעימות על שלא תמכת מספיק בשאר המשפחה שכן, לעתים אנו שקועים בעצמנו ולרוב יש לך סיבה טובה. אם לדעתך עצם ה"ברוגז" הזה מצד משפחתו של בעלך , עלול להימשך ולהיגרר למצב רגיש יותר.תזמי שיחת טלפון לאותם אנשים מהם "התעלמת"(לדעתם כמובן). יש מקרים בהם הצרכים שלנו כבני אדם חשובים יותר מ"משחקי כבוד" ואגו של האחר. אל תקחי על עצמך שום עול נוסף, עשי מה שטוב לך, ובמקביל דברי גם עם בעלך בנושא והסבירי לו מדוע לא טילפנת לשאר המשפחה.(אם את מרגישה צורך לספק הסברים נוספים) אגב,לטעמי בעלך עשה עמך חסד שלא דיווח לך על "הפעפוע" במשפחתו כנגדך, זה סתם היה יוצר אצלך תחושות אשמה נוספות. יום נעים , מיכאלה

היי לשלומי, מור, הרה ולכל הפז"מניקים בפורום:) וגם למצטרפים החדשים! אצלי הכול בסדר, פרט ללחץ חזק בלימודים שיסתיים או...טו...טו... בהזדמנות זו רציתי להתנצל שמתוך ניסיון להקלדה מהירה בורחות לי לעתים אותיות ומתקבלות מה-זה שגיאות כתיב. אז אנא, סלחו לי, אם יש מילים החסרות אותיות או שיש אותיות עודפות... זה פשוט בגלל מהירות ההקלדה. ערב נעים לכולנו, מיכאלה

יום סגרירי, סוף כל סוף גשם הבא עלינו לטובה. גם אצלכם הגשם נקשר ישירו תברומנטיקה וזוגיות / או מחשבות על העדר זוגיות:) שתפו אותי, . מה עושה לכם הגשם הזה ? מיכלאה

אפשר כמה שאלות ? אולי תספרי לנו קצת על עצמך ? איפה גדלת , משפחה לימודים חוויות , שנכיר אותך קצת. מה תרצי להיות כשתהיי גדולה ? האם השתתפת כאן בפורום קצת לפני כן ? וולקום אבורד. שיהיה לך בהצלחה. שבוע טוב.

היי שלומי , ולכולם ...... אז קצת על עצמי...נולדתי בקיבוץ בצפון הארץ, ספגתי כנרת וריחות של רפת, עד שהוריי החליטו להגר למרכז:) אעשה קפיצה דרמטית לשנים האחרונות, שרתתי כמשק"ית חינוך בבסיס על גבול הצפון.השתחררתי מהצבא, התחלתי לעבוד עם ילדים בעליי לקויות למידה ובעיות אחרות , במקביל אני כותבת (זה תחביב משני אך עיקרי:) אני לומדת פסיכולוגיה שנה שלישית. ובאשר לשאלה אם השתתפתי פה בפורום , אז התשובה היא ,שהייתי קוראת סמויה:) וגלשתי להנאתי בהרבה מן הפורומים שיש כאן , וכעת אני כאן......איתכם, קוראת ,עוזרת, נעזרת... ומחייכת כרגע, כי ההודעה שלך שימחה אותי בדרך כולשהי שיהיה יום מקסים, מיכל נ.ב והאמת שאשמח מאוד אם כאן, תקראו לי מיכאלה. לצערי הוריי לא ידעו שבתם תשמח לקבל שם זה, אז לפחות שכאן ארגיש "מיכאלה".

ונעים להכיר, את תשמחי לגלות עוד כמה ששלומפי שלנו משמח.... יום מקסים מור

הרי יכולת לקרוא לעצמך כאן מיכאלה ולא מיכל. היה עצוב לך לעזוב את הקיבוץ ? למה באמת החליטו הורייך לעזוב ? היה לך קשה להסתגל לעיר ? היית רוצה לשוב לקיבוץ בהמשך הדרך ? איך היה בצבא ? אהבת את העבודה ? היו לך מטרידנים ? היום יותר ויותר מגלים עד כמה החוויה הזו הלא נעימה של הטרדה מינית נמצאת בתדירות כל כך גבוהה ושכיחה. זה די עצוב להיות בקבוצה הגברית המגעילה הזו שחייבת להתנהג בבהמיות כזו. אבל זה נושא נפרד. גם הבת שלי שנה שלישית בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. היא עובדת קשה מאד. שיהיה לכן בהצלחה. מאיפה את גולשת ? מהבית ? ומה בשטח הרומנטי ? יש מישהו באופק ? סליחה אם אני יותר מידי פולש. אך תעני על כל מה שנראה לך חסוי מבחינתך. יום טוב. ולהשתמע

הם מוסיפים את הלה לה לה לה לה לה לה לה.... מיכל, למה לא משנה למיכאלה בת"ז? ברוכה הבאה, כל הכבוד על היוזמה והמון בהצלחה, מיכל.

הוגדרתי כסובלת מהפרעה דו קוטבית ובין היתר BPD וממשיכה לקחת את כל התרופות שבסל. לרב תסכולי ישנם פרקים שבהם מצבי לא נהיה יותר טוב, להפך מדרדר עו יותר. אני עושה את הדברים הכי לא מקובלים בזמן ההיי ובאפיזודה דכאונית לא מסוגלת לעשות כלום. לאחרונה בהיי אני לא ישנה בכלל או כמעט בכלל לפעמים פחות משעה בלילה. בעלי תומך בי בכל אך גם הוא כבר עייף ומתחיל להראות סימנים של "נמאס" לא מאשימה אותו קשה לחיות איתי בשנים האחרונות עם התקפי חרדה, חוסר שינה, זעם, בכי, אני מרגישה צורך להפגש עם אנשים דומים. ידוע לכם אם קיימת קב' תמיכה תודה ש.ר.

שלום לך ש.ר ראשית, אני מחזקת אותך ובין השורות מצליחה להבין שלמרות הסבל הפרטי שלך והאיפזודות הדיכאוניות שלך, את מצליחה לנהל מערכת זוגית, שזה אתגר שראוי לשבח. שכן, זוהי עבודה קשה גם לאנשים שכביכול"מאושרים",אז וודאי שלך זוהי מטלה לא פשוטה ולפי מה שכתבת, את מצליחה לעמוד בכך בגבורה!. ובאשר לקבוצות התמיכה עליהן ביררת, אם תיכנסי לפורום "חרדה ולחץ", ודאי תוכלי למצוא אנשים עם בעייה דומה/זהה לשלך , ומישטוטים שלי בפורומים השונים כאן, אני רואה הודעות של אנשים המעוניינים לפתוח קבוצות תמיכה כאלה. יש לי עצה הדורשת אומנם יוזמה , אבל תנסי להיכנס לפורומים אחרים , וגם זה , לעלות בפהינהם את בעייתך, ולשאול באופן גלוי אם הם מעוניינים לפתוח קבוצת תמיכה, השאירי את המייל שלך על מנת שיוכלו לפנות אליך . אני בטוחה שיהיה ביקוש אדיר, שכן לדעתי, בעייתם העיקרית של אנשים שסובלים היא, שהם מצויים עם סבלם לבד, ואין להם ממש עם מי לחלוק את הדברים , וגם אם יש, לא תמיד האנשים שסביבם מבינים לעומק את הסבל ומזדהים עמו. אני מאחלת לך הצלחה מרובה בעניין קבוצת התמיכה, ואם תזדקקי לעזרה בעניין גיוס אנשים ,אשמח להדריך אותך. יום נעים , פיתחי חלון אם הוא סגור עדיין- (יש מזג אויר נהדר בחוץ :) מיכל:)

מיכל המון תודות על מכתבך המפורטת וחיזוקיך. פניתי לפורום שהצעת ואמשיך משם. לצערי התמונה לא ורודה כפי שהנך רואה, אומנם יש לי בן זוג נהדר ותומך אך גם הוא כבר עייף. הוא מדבר על תחושת הלבד שלו כשאני לא "פה" ועצוב לי בישבילו מגיע לו הרבה יותר. לדעתי אנו מחזיקים מעמד רק בגלל הבסיס החזק בזוגיות שלנו. למרות הטיפול התרופתי, ופסיכותרפי, התנודות אצלי הן חזקות ולעיתים קרובות. כשאני לא יכולה יותר אני בורחת מ"פה" לכל קצה שהיא בעולם, אבל ברור שגם שם לא טוב, אני שוב חוזרת. יש תקופות שאינני מסוגלת לתפקד כלל בבית. פעם עבדתי בתפקידים בכירים והיום .......? אני לא מסוגלת להרבה ואינני רוצה התחיבויות. המצב בבית בשבועיים שלוש האחרונות מתוח עקב משאות קניה בלתי פוסקות, חוסר שינה, סיוטים ועוד. חזרתי ארצה לפני 3 חודשים וכבר אני מרגישה שעברו שנים ב"בית סוהר" הזה ואני שוב רוצה OUT . לתקופה קצרה מאוד הדברים בנינו הסתדרו וניסיתי לענות לבקשות של בעלי שלמעשה הן בעיקר בישבילי כמו ללקחת למספרה, לסדר ציפורניים וכו' אבל שוב שנינו מדוכאים עם הירידה אצלי. בעלי שותף מלא למצבי ואף מפעם לפעם אני מזמינה אותו לשיחה עם הפסיכאטרית שלי אבל גם אם הוא מבין את מהות ה- BIPOLAR זה קשה לחיות עם ולצד ההפרעה. חוץ מבעלי אין לי אף אחד. הבן היחיד שלי כמעט לגמרי ניתק את הקשר איתי כי עשיתי את טעות חיי בזה שהוא תמיד קיבל כל מה שרצה עד שיום אחד ידי הפסיקה לחתום לו על שיקים. כאן הסתיים הקשר. בדיאבד טוב שהסתיים קשר כזה. ברור לי שאם משהוא יקרה לבעלי אני בעצם אפסיק לכאוב, כי אנ י כבר לא אהיה "פה" לילה טוב ש.ר.

שלום לכם הכל חדש אצלי ואנני יודעת איפא להתחיל ולהיו בסדר אני מנסה להכנס לקבוצת תמיכה איך עושים זאת למי שיש רצון וידע אשמח להעזר תודה

שלום. בעלי ואני נשואים 11 חודש ולפני כן יצאנו שנה (שנינו בני 35). יחסינו התחילו בטיול משותף בחו"ל שם נתקלתי בנורה האדומה הראשונה. נהגנו לצחוק אחד עם השני תוך תקיעת אצבע בגרון כאילו "אני הורג/הורגת אותך". באחד הימים שבהם כעס מאוד עליי, על דבר מה, תקע את האצבע שלו בגרוני עד כמעט חנק. בחורה עם בחור בשום מקום אי שם בעולם ... אפשר לתאר מה עבר עליי ...טראומה. (בקושי הכרנו אז חודש). חזרתי ארצה. התלבטתי. שוחחנו. האמנתי שיהיה בסדר. אחרי כשנה התחתנו. החל מחודשיים לאחר החתונה החלו הצרות. אנו חיים בדירה קטנה ונורא חמה בקיץ. אז בקיץ - כשהוא היה מרים עליי קול בגלל "דבר לא בסדר" שעשיתי או לא - "העברתי אותה" על מנת לא ליצור חיכוכים נוספים ובשם ההרמוניה. עבר הקיץ - הגיע חורף. והנה התופעה חוזרת - כל יום שישי בצהרים - בקביעות - בעת סידור והכנת הבית לשבת - צעקה חזקה (לא משנה על מה - תמיד יימצא דבר מה...) - אנו בשכונה קטנה ושקטה שקטה - כך שהביזוי כפול - פעם אני מוענשת על ידי פגיעה ועלבון מולו ופעם מול השכנים ששומעים - פשוטו כמשמעו - הכל. היו גם צעקות בימות השבוע פה ושם בגלל דברים שכן / לא עשיתי "כמו שהוא דרש". ופעם צעק עליי אחיו שגר בשכנות אלינו - על דבר מה - ב 11 בלילה ברחוב. אחיו ענק ענק בגודלו הפיזי והוא ממש שאג - מאז לא ישנתי יומיים (אגב בעלי היה בחו"ל ואני ישנתי לבד- בבית פרטי קטן) אז אפשר לתאר מה עברתי. טאומה נוספת. 8 חודשים לא עניתי. כבר 3 חודשים אני מראה בתקיפות שאני לא מוכנה לעבור לסדר היום ושאפשר כל דבר לאמר גם בנועם. בשבוע שעבר אמר לי "כוס אוחתק" על שקניתי בחמישה שקלים יותר ממה שהוא קנה - חב' של סבונים. הוא מסרב לשתף פעולה "אם תהיי אשמה אני אמשיך לצעוק". וממשיך לבזות אותי. במקביל אני לא מצליחה להכנס להריון. אני מאמינה שגם בגלל זה - מה יהיה הלאה מול ילדים ??? אנא עיזרו לי חשבתי על כמה אפשרויות : 1. לפנות לבת דודתו שהינה אישה מאוד עדינה ומשכילה ולספר לה. כמו כן לדודו הרב שהשיא אותנו. 2. לפנות לארגוני נשים. 3. להתגרש. מה דעתכם ? אני כבר באמת לא מוכנה לסבול את זה יותר ויש לי תחושה שזה רק יחמיר. אנא עיזרו לי. אני במצוקה איומה. תודה מראש.

וכמה יותר מוקדם.

אם את אוהבת אותו, מילה שמשום מה לא הזכרת כלל, אז אולי תני לנישואין האלה צ'אנס אחרון. דברי איתו דוגרי. את לא מוכנה לחיות איתו עם צעקות וחוסר כבוד מינימלי. אם הוא מבין שיש לו בעיה ומוכן ללכת לייעוץ, שווה לנסות. אם לא , תברחי ממנו כמה שיותר מהר. מצעקות זה גם יגיע למכות. ומי יודע אם לא גרוע מזה. דווחי לנו מה קרה. בהצלחה

היי יעל, את מעלה כאן בעייה חריפה , אומר זאת באופן גלוי, את עוברת התעללות נפשית מצד בעלך. העלו כאן את נושא הייעוץ, אני חושבת שלא כל אדם יכול להשתנות, לא כל טיפול /ייעוץ כזה או אחר יכול להביא לשיפור משמעותי ומיידי במערכת יסים זוגית, ובעיקר אני חושבת שעליך לאזור אומץ, ולהתגרש. את בחורה צעירה, עתידך לפנייך, וכל יום כזה של סבל, מוריד את איכות החיים. בלי שום קשר , אני חושבת שיעשה לך טוב, לקחת ייעוץ , אולי גם לילדך, שכן ילד ששוהה בסביבה כזו של מריבות והשפלות מילוליות ניזוק מאוד. קחי נשימה עמוקה , גירושין זאת בהחלט תחילתה של דרך לא פשוטה. אך יגיע יום ותביני שהאושר הרבה פעמים מגיע ממקום של פחד ואימה, וכשמנטרלים בעזרת טיפול כולשהוא את הפחד הזה, העולם נראה אחרת. בהצלחה, מיכל

היא כתבה שאינה יכולה להרות בשלב הזה. וטוב שכך.

יעל, מיכל צודקת, אבל את חייבת! פשוט חייבת לקרוא את הספר שורדה רזיאל ממליצה עליו בכל השיחות הדומות בתוכנן למכתבך. הספר הוא "מילים הורגות" , ספר אדום בהוצאת "ידיעות אחרונות". היזהרי מלהיכנס להיריון!!!!!!!!!!!!!! קודם קראי את הספר ולכי איתו לייעוץ. אם הוא מסרב - זה הסוף. עזבי אותו. כנ"ל אםהוא הולך והטיפול נכשל, והוא אינו משתנה. אבל רוצי לקנות את הספר. דחוף.

אני (רווקה 30) בקשר עם בחור ( גרוש39) כחודשיים ימים. אחרי כחודש של הכרות גיליתי כי יש לנו קרובת משפחה משותפת שהקרבה שלה אלי ואליו היא זהה. כשהיא שמעה ממני שאני יוצאת איתו - סמרו שערותיה והיא סיפרה לי מס' דברים אודותיו שאם הם נכונים- לא כדאי לי להתחבר לאדם כזה. אפרט מס' דברים שנאמרו עליו: 1. נוכל- לקח כסף מבני משפחתו ולא החזיר 2. קמצן 3. הפכפך- שינה את עורו יום לאחר החתונה עם אשתו דאז 4. איש ריב ומדון, נוקם ונוטר- לא מדבר עם הרבה אנשים בתוך משפחתו 5. פלייבוי- גבר של הרבה נשים 6. רברבן על לא כלום- אדם שטוען שיש לו רכוש וממון אבל בעצם אין לו כלום תסכימו איתי שאילו האשמות חמורות ביותר. בפני עמדו 2 אפשרויות: 1. להיות בת יענה ולטמון את ראשי בחול 2. לאמת/לבדוק את השמועות (ומי יודע..אולי אותה קרובת משפחה הצילה אותי..) בחרתי בדרך השניה אבל היא דרך רצופה ביסורים ... מדוע? כי מאוד קשה לאמת את זה. אנשים לא מוכנים לנדב לי מידע. בלית ברירה, שיתפתי את בן זוגי לגבי חלק מהשמועות וקיבלתי גרסה אחרת של הסיפור. אז למי להאמין? ככל שאני נוברת בזה יותר, אני מרגישה מתוסכלת יותר. בנוסף, אותה קרובת משפחה שיתפה גם את ההורים שלי בכך וכמובן כמו כל הורה שרוצה להגן על הילדים שלו- הם מתנגדים לקשר. במיוחד שהשמועות הגיעו מקרובת משפחה שלו!!! ראוי לציין שהיום אותה קרובת משפחה לא מוכנה לומר כלום בעניין. היא לא רוצה להתערב יותר. גם כשביקשתי ממנה לברר יותר פרטים- נעניתי בשלילה מצד שני, אסור להאמין באופן אוטומטי וגורף לשמועות הנטיה היהודית שלי אומרת שיש לדון כל אדם לכף זכות גם אברהם בורג, יו"ר הכנסת הודיע בזמנו על פטירתו של הח"כ אמנון רובינשטיין וזו היתה בעקבות שמועה מרושעת!! חשוב לציין שאני מאוד נמשכת לבחור, רואה בו הרבה דברים טובים, אוהבת להפגש איתו מדי יום (מה שלא קרה לי בעבר עם אחרים) ולכן קשה לי לעזוב. זה לא שאני חושבת שהוא "טלית שכולה תכלת"..ממש לא! כמו כל בחור חדש שאני בקשר איתו, הוא מבחינת "כבדהו וחשדהו". ובלי שום קשר למה שאותה קרובת משפחה אמרה קרו מס' תרחישים שהדליקו אצלי נורה אדומה והם: 1. פעם בעת מריבה בתוך הרכב שלי הוא יצא מהרכב, טרק את הדלת ונכנס לביתו. כעסן? 2. ביום ההולדת שלי לא קנה לי מתנה. באותו יום עשה איתי שיחה על כך ואמר שהוא לא שכח אלא פשוט הוא לא קונה מתנות כי הוא לא יודע מה בחורה צריכה ואמר לי שהוא רוצה ללכת איתי לקניון ושאבחר מתנה ואני סירבתי ומאז הנושא לא הועלה שוב על ידו. קמצן? 3. כבר חודש ימים ויותר הוא טוען שהוא קנה רכב חדש אך בתכל'ס טרם קיבל אותו. רברבן על לא כלום? מבחינתי, בכל קשר אחר, כל מקרה כזה הוא נחשב לחד פעמי ונמצא איפשהו במוח שלי. אם אראה הישנות של דברים- אבין שמדובר בתופעה/אישיות/התנהגות ואז אגבש עמדה. במקרה ספציפי זה, בגלל אותה קרובת משפחה כל תרחיש כזה הפך אצלי לחמור יותר ויצר אצלי חששות ופחדים רבים. אני יודעת שצריך במקרים כאלה להפעיל ולסמוך על האינטואיציות אבל נראה לי שאני כל כך מבולבלת שכל המנגנון הזה השתבש. מה לעשות?

היי דנה, אל תקבלי את כל מה ששמעת עליו כמובן מאליו - ייתכן ויש דברים בגו; הרי נאמר כבר שאין עשן בלי אש. מצד שני את כותבת, שטוב לך איתו (למרות מספר תקריות שהדליקו אצלך נורה אדומה). אני חושבת שאת לא צריכה לנתק - עדיין - את הקשר איתו, אלא לזרום עם מה שיקרה. אם תיווכחי בעצמך, שיש אמת בשמועות ששמעת, תמיד תוכלי לחתוך את הסיפור ולצאת מהקשר הזה. אני מסכימה איתך ששמועות וסיפורים מצד שלישי בהחלט יכולים להעיב על הקשר. גם ההתנסויות שלך עם האיש, אלא שהזכרת, לא בהכרח מעידות עליו טובות. אבל אפשר להבין כל מקרה לגופו: 1. יכול להיות שיש לו בעיה של שליטה בכעסים (זו השערה, כמובן, מאחר ואיני מכירה אותו וזה לא נכון לשפוט אדם על סמך תקרית אחת). אולי הוא באמת כעסן, ואולי אותו אירוע שבו הוא יצא מהרכב היה רק תגובה מוגזמת בעקבות דברים אחרים שהטרידו אותו, ושאינם קשורים אלייך. 2. מדוע סירבת להצעתו ללכת לקניון ולבחור לעצמך מתנה? בעיניי ההצעה שלו מעידה דווקא על סוג של התחשבות ולאו דווקא על קמצנות. באופן אישי, הייתי מכבדת הצעה כזו... זה יכול להעיד על רצון לקנות לך מתנה שבאמת תמצא חן בעינייך, ולא להמר על מתנה, שאולי לא תאהבי. 3. לפעמים לוקח זמן עד שמגיע רכב חדש מהסוכנות, כך שייתכן שהוא באמת ממתין לרכב שיגיע מחו"ל ויעבור את כל האישורים הדרושים. לא הייתי ממהרת להסיק כתוצאה מכך שהוא רברבן. אבל את בהחלט יכולה לשאול אותו עוד פרטים על הרכב, כדי ללמוד ממנו האם מדובר ברכישה אמיתית או בסתם סיפור מצוץ מהאצבע. תני לעצמך הזדמנות להתרשם בעצמך מהגבר הזה. כמובן שאת הדברים ששמעת עליו לא תוכלי פשוט למחוק לעצמך מהתודעה, אבל אולי המכרה המשותפת הגזימה? רק התנסות אישית תוכל ללמד אותך מיהו באמת. HERA.

אני בת 30. יוצאת עם גבר בן 39 כחודשיים ימים. ראוי לציין שזה קשר אינטנסיבי עם כוונות רציניות של שנינו. במהלך הקשר היו לי איתו 2 "היתקלויות" שקשורות במתנות, שהדליקו אצלי נורה אדומה מאוד. האחת, אחרי כחודש פלוס של הכרות חל יום הולדתי. הוא לא עשה עבורי שום דבר מיוחד ויתרה מכך בערב יום ההולדת יזם שיחה איתי ואמר שהוא לא טיפוס רומנטיקן ושהוא לא קנה לי מתנה משום שהוא אחד שלא קונה מתנות מבלי לדעת מה באמת האדם השני רוצה. לטענתו, הוא לא מעוניין להביא מתנה שלא תתאים ו/או שלא תהיה שימושית. באותה נשימה הוא גם הציע שנלך יחד לקנות לי מתנה בקניון הקרוב.אני סירבתי לכך וגם הסברתי לו שממש לא נעים לי (במיוחד אחרי הכרות לא ארוכה עמו) ללכת לקניון ולבחור איתו מתנה יחד.הוא ענה לי שהוא לא מבין אנשים כמוני שעכשיו דבר מסויים מאוד לא נעים להם אבל בעוד שנה זה יכול להפוך להיות הדבר הטבעי ביותר.ראוי לציין שאחרי חילופי הדברים הללו הנושא לא הועלה שוב ו..נגנז. לך אוסיף ואומר שסירבתי להצעה משום ש: 1. אני לא יודעת כמה הוא התכוון להוציא על המתנה ולכן זה יכול ליצור אי נעימות בזמן הבחירה. 2. עצם החיפוש אחר מתנה עבור מישהו...כמה חומרי שזה יהיה..יש לכך ערך רגשי/רוחני בעיני משום שהכוונה ( אם היא אמיתית!!) שעומדת מאחורי זה היא הרצון לשמח את בן /בת הזוג ואם הוא נמנע מכך..זה אומר דרשני! 3. מהלך שכזה יכול להעיד בעיני על התחמקות מטעמי קמצנות ולא בא לי לקבל מתנה מתוך כורח. לא מזמן היתה "היתקלות" נוספת. הבחור הלך לקנות לעצמו בושם והתקשר אלי מחנות הבשמים וביקש ממני לנקוב בבושם שאני אוהבת/רוצה משום שהוא רוצה לקנות גם לי. עניתי לו: "אין צורך, תודה". הוא ניסה לפתח שוב שיחה שדומה לשיחה ביום ההולדת..בלה בלה בלה...ושוב השיחה הסתיימה בכך שאמרתי לו שאין מצב שאני אומר לו איזה בושם אני רוצה אם בכלל ושהשיחה הזו מביכה אותי. לסיכום..מוזר מאוד בעיני..הבחור הזה לא שמע על: בחירת בושם לפי טעמו? פתקי החלפה? אני בטוחה שעוד יום יומיים הוא יאמר לי.."חבל, רציתי מאוד להביא לך בושם. את סתם מקשה". אם הוא קמצן ואילו אמתלות-אני רוצה להתרחק ממנו בהקדם אבל רק בגלל הספק שאולי הוא לא..אני רוצה לענות לו בצורה אסרטיבית אבל לא פוגעת. מצד אחד, לא רוצה להיראות כתמימה - כאילו אחת שהציעו לה אבל היא סירבה ..מעין פראירית.. ומצד שני, אני רוצה להראות לו שיש דרכים להביא מתנה..וכיף לחשוב שהוא הלך לבדו, חשב עלי ורכש עבורי משהו. בנוסף, מתנות אפשר להחליף, לצרף אליהן פתק החלפה. לסיכום,אני לא חומרנית אבל הייתי פשוט שמחה לקבל מתנה ממנו מאשר להתעסק בשיחות על מתנות (מה את רוצה בדיוק/בואי איתי לקנות וכו'). וגם אם הוא לא מביא..שלא ידבר על כך כי זה רק מרגיז אותי יותר.

מילולי, אני מבינה שאת זו שכתבה גם את ההודעה שמעל... עניתי לך על הדברים שכתבת שם. אבל פה את מבקשת התייחסות ספציפית יותר לנושא המתנות. אתם יוצאים רק חודשיים וכבר מצליחים להסתבך ביניכם בנושא של מתנות... מה כל-כך בוער במתנות אחרי חודשיים של קשר? תראי, חודשיים הם לא הרבה זמן, והגיוני מאוד שהוא לא ממש מכיר אותך מספיק כדי לבחור בעצמו מתנה עבורך. הוא כבר היה הגון מספיק בשביל להציע לך לבוא איתו ולבחור מתנה; זו הזדמנות שחבל לפספס. וכן, יכולת לברר איתו, בעדינות, על איזה סכום הוא חושב כדי להימנע מאי-נעימות. אני בכלל לא חושבת שהוא קמצן. זה נראה יותר, שדווקא בתחום המתנות יש ביניכם קצר בתקשורת. הסיפור עם הבושם הוא דוגמא טובה - למה לא יכולת פשוט לענות לו "אני משתמשת בבושם X ואשמח לקבל אותו ממך"? הוא מפגין כוונות טובות, ואת דוחה את ההצעה שלו - לגיטימי לדחות את ההצעה שלו, אבל קצת קשה לבוא אליו בטענות אחרי הדחייה הזו. ולסיכום - במקום להתעצבן סתם, למה שלא פשוט תגידי לו "בוא נשים בצד את נושא המתנות וזהו, מאחר שלא נעים לי לדבר על זה כל הזמן". זה יכול לפתור הרבה אי-נעימות, ולחסוך ממך כעסים מיותרים. ואגב, את יכולה לומר לו את מה שכתבת פה - שבעינייך יש יותר ערך למצב שבו הוא הולך ובוחר בעצמו את המתנה (ומצרף פתק החלפה)... אבל זה אומר, שייתכן ותקבלי מתנות שאינן לטעמך, ואז לא תוכלי לטעון שהוא סתם מביא לך דברים בלי להתחשב בטעם שלך. לכל צד יש יתרונות וחסרונות. תשקלי היטב את כולם. HERA.

שלום לך מילולי, (אהבתי את ה"ניק") קראתי את שכתבת, ועליי לומר שאני שמחה שהעלת את הדברים על הכתב, בעניין של לבקש עצה או הצעה, ולא "חתכת" עם הבחור. התנהגויות אלה של גברים, נובעות פעמים רבות, דווקא מהעדר ביטחון ורצון עז לספק ולשמח את הפרטנרית(כמובן שגם אנחנו הנשים סובלות לעיתים מתסמין זהה). לפי מה שכתבת, ולא ממש חסכת בפרטים(וזה מצויין), עליי להודות שאיני מריחה פה ניחוח"קמצני"ף אלא פשוט ניחוח של בחור שנורא רוצה שזה יצליח ואז כדרכם של "נורא רוצים", לעיתים התוצאה היא הפוכה. נסי לשוחח עמו, באופן אמיתי וכנה, על מערכות יחסים קודמות, ייתכן והבחור פשוט ספג בעבר "חבטה "רצינית הקשורה במתנות, ובכלל הצורך ברציית הפרטנר ועל כן הוא דרוך כל כך, אפילו מגיע למצב של הימנעות מקניית מתנות, ולבסוף מכניס עצמו לקטגוריה שהכי קל להיכנס אליה "לא רומנטיקן" ובכך, בעצם, להשיל ממנו ציפיות הקשורות במתנות ומחוות אחרו תהמעידות על יחס חם ואוהב. בקיצור יקירתי, אם את חושדת שהדבר נובע מקמצנות, יש לכך אינדקציות רבות אחרות, שאינן קשורות בקניית בשמים. קמצנים לא ממש מצליחים להסתיר את עצם היותם כאלה. התעזרי בסבלנות, האותות מגיעים בהמהרה. אך אם הוא אינו כזה, ייתכן והוא מסתיר משהו(מה שהזכרתי מקודם לגביי ניסיונות כושלים וכו')ואת המשהו הזה , נורא קל לפצח , אם מאזינים על אמת ונותנים לשני את הבמה לדבר אל ליבו של השני. מיכאלה

שלום, ב-6 השנים האחרונות אני סובל מדכאון עקב נושאים מגוונים ושונים. בעיקר בעיות בדימוי העצמי ופרפקציוניזם מוגזם מעל לכל שיעור. למדתי לקבל את המצב הנורא הזה למרות שהוא משפיע עליי בצורה קשה מאוד - איני מסוגל לייצור קשר עם בנות המין השני, מעולם לא היתה לי חברה ומעולם לא קיימתי יחסי מין על אף גילי (23). בנוסף איני רואה כל טעם לחיים האלו ומחשבות התאבדות הן משהו שבשגרה מבחינתי. כל זאת על אף שאני בחור אינטיליגנטי, בעל מראה ממוצע לחלוטין ומוצלח מאוד מבחינה חברתית. אולם בחודש האחרון חלה החמרה הגורמת לי לחרדה מתמדת שמא אלו ימי חיי האחרונים ושלעולם לא אזכה לראות את האור ולחוש אושר אמיתי. התופעה מלווה בדפיקות לב חזקות, חוסר יכולת להתרכז בעבודה, מצבי רוח קיצוניים ומשתנים וכנ"ל לגבי התאבון. אני חש זר בחברה בה אני חי, מרגיש נחות ומתמלא חרדה כשנועצים בי מבטים. אני נוטה לבכות מספר פעמים ביום, במקומות ציבוריים ובעיקר לפני השינה. לאחרונה איני שש לצאת מהבית ואני נוטה להסתגר אימת שאני יכול. חברי אינם מבינים אותי כלל ומתבוננים עליי כעל נטע זר בקרבם, עמיתי לעבודה נראים מודאגים ומשפחתי, כרגיל, אילמת/חירשת/עיוורת לכל בעיה שצצה מכיווני. מעולם לא ביקרתי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר, על אף שלאחרונה שקלתי זאת. לצערי איני מאמין גדול במערכת הזו, שכן אני מרגיש כי האדם שיושב מולי ושומע את בעיותיי הינו בסה"כ אדם, בדיוק כמוני. דיבורים וניתוחיים קוגנטיביים-התנהגותיים אינם מספיק בכדי לרפא צלקות נפשיות של שנים. העזרה היא בטווח הקצר בלבד, ובטווח הארוך – אלוהים יודע. איני כל כך מוצלח בלשקר לעצמי ואני בטח לא מעוניין לשמוע שקרים מפי אחרים. היריעה קצרה מלהכיל את כל מה שאני חש, אולם חיי אינם חיים ואני חווה סבל עז. אני מפחד למות ומפחד גם לחיות. מצב הביניים הזה מותיר אותי נכה וגורם לי נזק שלטעמי הינו בלתי הפיך וילווה אותי עד יומי האחרון. אני מבקש לשמוע מכם, אולי אתם חשים אותו דבר. אשמח לשמוע כיצד אתם מתמודדים עם בעיותיכם ועם המרוץ האבוד נגד הזמן. הידיעה שאני אולי לא לבד במערכה הזאת היא שאולי תציל אותי ותעזור לי למשוך עוד כמה ימים-שבועות-חודשים, מי יודע. שבת שלום.

עצוב שלום. אני בדרך כלל לא כותבת, נכנסתי כדי לראות את דבריה של מנהלת הפורום וחברתי - מיכל, שבהזדמנות זו אשלח לה ד"ש חם ובהצלחה, כדאי לך לשמוע גם את עצתה, היא מקסימה ותתרום לפורום זה ה מ ו ן! בכל אופן, קראתי את מה שכתבת, והרגשתי שאני רוצה לומר לך מספר דברים. ראשית, אני מבינה לליבך. גם לי תחושות דומות לגבי הדימוי העצמי והדיכאון שאני נלחמת בו בתקופה האחרונה הרבה. לגבי פסיכולוג, אני מאוד ממליצה לך לנסות, דווקא בגלל שהבן אדם שיושב מולך הוא בדיוק הן אדם כמוך, הוא יכול לשמוע אותך ולתת לך את המקום ואת ההרגשה שהבעיות שלך אמיתיות ושרואים ושומעים אותך, תחושה שלפי מה שאתה מספר, אין לך מהמשפחה, וגם את זה אני מכירה. אני מקווה שתהיה חזק, תכתוב גם לפה, כי זה מחזק כשמקבלים תמיכה מאחרים. ואם תרצה לספר יותר, אשמח לשמוע. שולחת לך חיבוק חזק והמון כוח בתקופה קשה זו. שלך אופיר.

תודה אופיר, זה באמת מנחם בצורה כלשהי.

אופירי, ריגש אותי לקרוא את שכתבת. אני אוהבת אותך בכל ליבי ומאחלת לך שבעזרת כוח הרצון האדיר שלך , גם את תצאי מתקופת ה"שחור" הזה, אל תקופה זוהרת, ציבעונית ומחייכת . את ראוייה לכך!!! שלך, מיכאלה

היי עצוב, זה באמת עצוב לקרוא, שעבור בחור בן 23 מחשבות אובדניות הן עניין שבשגרה... זה לא צריך להיות ככה. נכון - לשבת מול פסיכולוג זה לשבת מול בן אדם בשר ודם, ולא מול איזה אל כל יודע. וזה בדיוק היתרון (אחד מהם) שבטיפול; יושב מולך מישהו שיכול להיות אמפתי כלפיך, להזדהות לעתים עם התחושות שלך, להבין אותך בצורה אנושית ו... פשוט להיות שם עבורך, בלי לשפוט ולבקר את התחושות שלך. העזרה היא בטווח הקצר אם פונים למטפל התנהגותי-קוגניטיבי... אני קוראת לזה "טיפול תכל'ס", וזה באמת לא טיפול שמתאים לכל אחד ו/או לכל בעיה. עזרה משמעותית יותר, מעמיקה יותר וארוכת טווח אפשר לקבל בפסיכותרפיה דינמית. אתה מספר, שאתה בדכאון כבר 6 שנים, ולא רק שאתה לא מצליח להתגבר בכוחות עצמך, כתבת שזה רק מחריף. ולכן אני חושבת, למרות חוסר האמונה שלך במערכת, שטיפול יכול להיות דבר טוב בשבילך; לנסות משהו חדש אחרי 6 שנים של סבל... מה יש לך להפסיד? או ששום-דבר לא ישתנה, או שתתחיל להרגיש שיפור במצב הרוח. וחשוב שתזכור שאתה לא היחיד שמתמודד עם תחושות כאלה. בשלב כזה או אחר, כמעט כל אחד מרגיש כמוך. העניין המרכזי הוא, האם מצליחים להתגבר על זה לבד, או שמא מגיע הרגע שבו מבינים, שאפשר וכדאי לקבל עזרה מקצועית? המרוץ אינו אבוד נגד הזמן. נכון שלזמן יש נטייה להתקדם קדימה, בלי להתחשב באף-אחד ובשום-דבר... אבל אנחנו בוחרים מה לעשות עם הזמן שלנו! אנחנו יכולים לתת לו לברוח לנו ולהשאיר אותנו מאחור, ואנחנו יכולים להחליט שזה לא יהיה ככה, ושאנחנו יכולים לנצל את הזמן שלנו בדרך חיובית. זה בעצם העניין של לסגת לשוליים ולתת לחיים לחלוף על פנינו או, לחילופין, לקחת חלק פעיל בחיים של עצמנו ולנצל את הזמן שלנו על הצד הטוב ביותר. HERA.

שלום לך עצוב, ראשית עליי לומר, שיש לך כושר ביטוי נפלא, ולמרות שהטקסט קשה לקריאה, נהנתי למצוא בו יכולת כתיבה משובחת. העצה שלי, למרות שאיני פסיכולוגית, היא לנסות ולבחון אפשרות לקחת ייעוץ בכל זאת. אתה יוצא מנקודת הנחה נכונה וטובה, שהמטפל הוא אדם כמוך, אך בניגוד למשפחתך /סביבתך הקרובה, הוא אינו מעורב רגשית במה שמתרחש בנפשך, ועל כן יש ביכולתו לסייע לך באופן אמיתי. אני רוצה לומר עוד דבר בנושא הטיפול. אני אומנם סטודנטית לפסיכולוגיה, אך מאמינה גדולה בכל הנושא של טיפול אלטרנטיבי , ובכלל , שילוב של הפסיכולוגיה "הקלאסית" וטיפול אלטרנטיבי. לכל אחד מאיתנו יש את היכולת לבחור מי ומה עושה לו הכי טוב, ובהקשר שלך, איזה טיפול יועיל לך בצורה המיטיבית. זאת לא עבודה קלה, למצוא אדם כזה, אך מניסיון, מוצאים אותו בסוף, גם אם לוקח זמן. אם תרצה המלצות על סוגי טיפול או בכלל , כתוב שוב, נשמח פה כולם לתמוך בך. אך הדבר החשוב בעיניי הוא לא להרפות. הכאב הוא בלתי נסבל, אך כשמתחילים לטפל , הוא פוחת לאיטו. גם תרופות זאת לא מילה גסה, אני מכירה המון אנשים ,שיצאו מדיכאונות וחרדות בעזרת תרופות .ואם תרצה המלצות , אני מציעה לך להכינס לפורום של פסיכאטרים , שם יוכלו לתת לך "עזרה ראשונה" בנושא זה. מאחלת לך שתעשה את הצעד הראשון במהרה, אנחנו פה, ואשמח לשמוע ממך שוב. מיכל

שלום לכל באי הפורום , רציתי לאחל לכולכם סוף שבוע רגוע , שלו וחמים. מיכל

היי! ספרי לנו קצת, הגולשים הותיקים, מי את? מהי היכרותך עם הפורום הזה? מדוע החלטת לקחת על עצמך את הניהול? ושלומק'ה - אם אתה קורא את זה, אז סליחה שגזלתי ממך את זכות שאילת השאלות.... אבל הסקרנות התעוררה ואתה יודע איך זה, צריך לכבות אותה... HERA.

הרה הקדימה אותי :) ממש מרגע, נחתתי בבית ,בכוונה לכתוב כאן את ה"סיפתח" שלי:)אז שמי מיכל כאמור, סטודנטית לפסיכולוגיה שנורא אוהבת להאזין לאנשים ואם ניתן גם לעזור . מה שהוביל אותי לפורום הזה, זוהי התעניינות גדולה בבני אדם , על אמת. לא במובן המציצני, אלא בנסיון להבין תופעות ומצוקות אנושיות , לעמוד על קנקנן ולנסות לפתור אותן בדרכים שונות ומגוונות. אשמח לקבל המלצות , תגובות , שאלות וכול מה שעולה בראשכם ביקורת בונה עוזרת המון! ערב מצויין לכולם, (הרה מקווה שסיפקתי חלק מסקרנותך:) שלכם, מיכל.

מיכל, אני מניחה שתגלי עם הזמן, שהפורום הזה עונה על כמה דברים - גם חשיפה למצוקות של אנשים, שאכן מחפשים אוזן קשבת וכיווני מחשבה חדשים (וכן, לפעמים גם פתרונות קסם, שלצערנו עדיין לא נולדו). הפורום מהווה גם מעין מקום מפגש חברתי של החבר'ה הותיקים, שמכירים כבר כמה שנים, כך שנוצרים כאן גם דיונים שאינם מצריכים התערבות מסייעת (אבל בהחלט אפשר להצטרף אליהם סתם כך בשביל העניין והכיף). את מחליפה אותי בתפקיד, ולכן אני רוצה להכין אותך גם לכך, שלעתים נכנסים לכאן אנשים שעושים הכל חוץ מלפרגן ו/או לתמוך... במקרה הטוב הם מטיחים ביקורת שלילית (שלא בהכרח קשורה למציאות), ובמקרים הפחות טובים הם פשוט קוטלים הכל מכל בכל. תהיי מוכנה גם לזה, ואל תתני לזה להשפיע עלייך קשה מדי, חבל לתת לאנשים כאלה להרוס כוונות טובות ורצון אמיתי לתמוך ולעזור. ואם יורשה לי להוסיף משהו - בכל פסיכולוג או אדם ששואף להגיע לתחום יש יותר מ"סתם" יצר מציצנות; הוא פשוט לובש ציביון אחר. אחרי הכל, פסיכולוגים זוכים להגיע לפינות הכי אישיות/אפלות/שמחות/קודרות/מפחידות וכו' של המטופלים שלהם... ויצר הסקרנות ו/או המציצנות משחק כאן תפקיד חשוב, אבל לא במובן השלילי שלו (תלוי, כמובן, איך משתמשים בכלי הזה). זהו. יצא נאום קצת ארוך, אבל אני מקווה שהוא יכין אותך לקראת התפקיד החדש שלך. כמובן שזה הדדי - אם את מעוניינת לדעת עוד על הפורום ו/או על הנפשות הפועלות בו, את בהחלט מוזמנת לשאול. שוב בהצלחה, HERA.

הצטערתי לקרא שאת מפסיקה לנהל את הפורום, האם סיימת כבר את לימודיך בפסיכולוגיה בכל מקרה אני מאחלת לך בהצלחה אז אם תהיינה לי אילו שהן בעיות לפתרונך ,אפשר לשגר אותן אלייך לאימייל? לא חושבת שמשהו יכול למלא את מקומך באתר הזה אבל הם יכולים לנסות ...את הרי ממקימיו

בשל בעיות בריאותיות נאלצתי לקטוע את לימודיי, אבל אני חוזרת לקורס אחד בסמסמטר הבא, בתקווה שאוכל להתמודד עם דרישות הקורס. התגלו אצלי כמה כמה בעיות רפואיות שגוזלות ממני את היכולת להתמיד בישיבה (מול המחשב, עם חומר לימודי וכו'). כרגע הכל בטיפול, ואני מצפה להקלה משמעותית בעתיד הקרוב (אחרת אצא מדעתי לחלוטין!). את יכולה לשלוח לי מיילים, אבל אני לא מתחייבת להיות זמינה כל הזמן (כאמור - קשה לי מאוד לשבת). אני נכנסת לכאן לעיתים קרובות יותר מאשר למייל, אז אם אין לך בעיה להעלות את ענייניך כאן, אז יש סיכוי טוב יותר שאקרא את דברייך. הפורום צריך מנהל/ת רק כדי שיהיה מישהו זמין יותר לכל מיני הודעות/שאלות/בעיות שמעלים גולשים. ומאחר שאני יודעת שאני פחות זמינה, החלטתי להעביר את התפקיד לכל מי שמעוניין בכך. אבל זה לא אומר שנעלמתי מכאן לחלוטין - אני רק מרשה לעצמי לקחת את הזמן בקצב שלי, בלי המחוייבות שמתלווה לניהול.

הצטערתי מאד לקרא שהפסקת את לימודייך... לפעמים המציאות מכתיבה דברים שפשוט צריך ללמוד להתגמש על מנת להתמודד איתן . אני מקווה שתגלי את צורת הלימוד הכי טובה בשבילך ושתתמידי ותצליחי מאוד בלימודייך. הכרתי הרבה פסיכולוגים, ואת מיוחדת, את עם הכי הרבה נשמה ... ביי בנתיים, ובהצלחה בלימודייך ובהכל ורפואה שלמה!

מה עושים כשלא יכולם יותר כשנמאס מהחיים וכשהכל קשה ולא טוב, רוצים דוגמה אני לא מרגישה טוב ואני עצמאית חייבת לקום בבוקר לעבודה בעלי לא עובד הוא נכה אבל מסוגל לקום וכשאני מבקשת שיקום במקומי בבוקר ויפתח את מקום העבודה דבר שהוא יכול הוא עונה שאולי תלוי איך הוא ירגיש בבוקר וכד התחמקויות אז לפעמים נמאס לי כבר מהכל ואני שואלת את עצמי בשביל מה אני פה בכלל ובא לי לקחת כמה כדורים ולסיים הכל.

נלי ערב טוב נלי מעט הומור עם תוסיפי ילפני הי זה יהיה נילי שזה "נצח ישראל לא ישקר" סתם להתחלה,נלי ניסת לדבר לליבו של בעל אך שאת מרגישה ,כשאת מקבלת ממנו תשובות שלא מקובלות עלייך ואת לא עונה ,הוא מרגיש שהכול בסדר , מוכרחים לשתף זו מהות של לחיות ביחד כזוג נשוי ואל תעלי שום רעיונות מיותרים לגבי החיים ,החיים הם מסע מעניין ןתןמן בתוכו הפתעות לא מעטות וגדולות אשמח מאוד לומר לשוחח אם תירצי יאיר [email protected]

שלום נלי, האם יש לך אפשרות, לפחות לתקופה הקרובה, לשכור מישהו שיפתח את העסק במקומך? ודאי שהיה עדיף אם בעלך היה תורם מזמנו (כל זמן שזה לא מתנגש עם הנכות שלו), ואולי כדאי שתדברו על זה בפתיחות. לא להגיע למצב שאת מבקשת טובה, והוא מנצל את מעמדו כנכה כדי לא לתרום את חלקו. אני חושבת שכדאי שתבינו ביחד למה הוא מתרץ תרוצים ומנסה להתחמק מהבקשה שלך - אולי יש לו סיבה טובה? ואולי לא... אבל חשוב לדבר על זה ולנסות להבין ביחד איך מגיעים לפתרון שישביע את רצון שני הצדדים. מעבר לנושא העבודה, אני לא יודעת מה עוד קשה ומציק לך כל-כך בימים אלה, עד כדי כך שחולפת אצלך המחשבה של לסיים את הכל וזהו. הרי זה לא באמת פתרון לשום-דבר. זו רק נראית כמו הדרך הקלה, אבל זה הרבה יותר מסובך מזה. וכן, אני יודעת שלפעמים אין כוח להתמודד יותר עם כלום. פשוט רוצים לעזוב את הכל ולברוח מהקשיים שמערימים החיים... אבל בחיים יש גם דברים יפים, וחבל להחמיץ אותם. בכל זאת הצלחת להקים עסק משלך, ועל זה מגיע לך כל הכבוד! אז נכון, לפעמים קשה מאוד ונדמה שאין עוד מוצא - אבל במציאות זה לא ככה. לפעמים זה לוקח זמן, אבל בד"כ מוצאים פתרון כמעט להכל. אין ברירה - חייבים להמשיך הלאה, עם כל הקשיים והצרות. זה משתלם בסופו של דבר. נכון שזו קלישאה - אבל חיים רק פעם אחת, וצריך לנצל את ההזדמנות החד-פעמית הזו על הצד הטוב ביותר. HERA.

תודה לך על תשובתך תאמיני לי ניסיתי הכל לדבר להסביר כלום לא עוזר, לדוגמה היום הרגשתי לא טוב ביקשתי מבעלי רק שיפתח את העסק כדי שעובדים יוכלו לעבוד ושישים לב מה קורה כלומר לשבת על הכסא ולהשגיח אך הוא הגיע מאוחר ולא הסכים לקום אניפשוט מרגישה שהוא מנצל את מצבו ובעיקר מנצל אותי כי הוא יודע שאני אחראית ושאקום גם אם ארגיש הכי גרוע ושוב דוגמה התעלפתי יום אחד בבית אושפזתי וחתמתי שאני יוצאת ואעשה את הבדיקות בבית, השתחררתי ב10 בלילה וב7 בבוקר הייתי בעבודה הוא סרב לקום.

לכל חברי הפורום, יש לי הודעה רשמית חשובה ודחופה אליכם. נא לקחת לתשומת הלב. עוד אוסיף שלא אחזור על הודעתי זו ולכן כדאי לכם להתייחס אליה בכובד ראש. ובכן, זו היא הודעתי החשובה הדחופה הנחוצה והקריטית: שיהיה לכם יום מקסים.!!!!!!!!!! בברכה שלומי

ולמה התגובות כל כך נלהבות ? הא ? יפה . אז מה נותר לי לומר היום ? שוב לאחל לכם לכל עשרות המשתתפים הנחמדים כאן, יום מקסים אפילו יותר מקסים מאתמול !!! בסיידר ? מקובל עליכם ? יופי. אני שמח. ביי צ'או סי יו לייטר בי גוד. בשורות טובות ישועות ונחמות. הידעתם שבשבת הבאה עלינו לטובה יהיה ראש חודש שבט ? כן כן. זה מה שהולך לקרות, תרצו או לא תרצו. ושבועיים אחר זה יהיה ט"ו בשבט. נתכנס כאן כולנו וניטע נטיעות ושתילים.

אח שלי- יום מקסים גם לך. חחח מה חדש?

יקירי... בשעה שכתבת את ההודעה שלך אני ישנתי! כן, כן! סוף-סוף הצלחתי לישון קצת. זה הישג מרשים. אז הנה - עכשיו, רק עכשיו, אני עונה לך על ההודעה הרשמית שלך: שמחר יהיה לך יום קסום, נפלא ונהדר. ולי? גם מחר אני בקופ"ח... מקבלת זריקות כל יום. איזה כיף לי! וכל הזריקות האלה בישבן; אני כבר בקושי מסוגלת לשבת :-). המצב הבריאותי שלי התחרפן לגמרי בשבועות האחרונים (ולכן אני גם פחות מבלה את זמני כאן בפורום). אז מי ייתן שלפחות לשאר החבר'ה כאן יהיו ימים טובים ויפים (בלי זריקות ושאר תרופות). זהו! זו הודעתי הקריטית לא פחות. אני באמת מתגעגעת לפורום ומחכה שיבואו לי קצת ימים רגועים יותר. להשתמע!

ממש מפחיד ! אולי תכתבי אלי למייל קצת פרטים ? זה ממש נחוץ הזריקות האלה ? הם בטוחים ? אני פשוט לא סומך על הרופאים. הם ישר הולכים על תרופות וזריקות ! מה איכפת להם ? זה לא מזיז לטוסיק שלהם אלא של המטופלים. תהיי בריאה חמודה. ותחזיקי מעמד. אני מקוה שזה יעבור מהר ותחזרי לאיתנך מכל הבחינות. ביי ויום כתום. את ממשיכה לימודים ? ומה שלום הכלבים בבית ? ויתר הגן חיות ?

שלום רב. מהרגע שאני מתחיל קשר עם בחורה אני נתקף בבחילות לפני פגישות מה שגורם לי הרבה פעמים להימנע מפגישות למרות שיש בי רצון להמשיך את הקשר. רק רציתי לדעת מה יכול לעזור למנוע את הרגשת הבחילה והחולשה כי מבחינה רגשית אני רוצה אבל מבחינה פיסית אני לא מסוגל.

ממה אתה חושב שזה נובע ? אתה נמשך לנשים ? אתה חושב שזה סוג של חרדה ? כלומר, אתה חושש שלא תצליח להרשים את הבחורה ושהיא אולי תזלזל בך ? אולי אתה צריך לעבוד על הדימוי העצמי שלך. האם חשבת על ייעוץ ? ספר לנו עוד. ושיהיה לך בהצלחה. יום טוב.

היי דן, כפי שכתבת בכותרת, בהחלט ניתן להבין מדבריך שמדובר בסוג של חרדה. אחד הפתרונות הוא לפנות לרופא המשפחה (או לפסיכיאטר) ולבקש מרשם לתרופה נגד חרדות (לא משהו "כבד", אלא רק משהו שיעזןר לך להתגבר על תחושת החרדה הפיזית). כמובן שיש אפשרות גם להגיע לטיפול (התנהגותי-קוגניטבי) שייתן לך כלים מעשיים יותר להתמודדות עם תחושת החרדה הזו. טיפול דינמי יכול לעזור גם, אבל זה טיפול ארוך מאוד ואולי אפילו מיותר במקרה שלך. HERA.

שלום לכולם אשמח לדעת עם ולו כמה שמרגישים לא פעם בדידות ,עצבות ,מלאי כעס ,מריות ,תיסכול ,מצבי רוח משתנים, וכן מרגיש בודד ללמרות שנמצא במערכת יחסים משווא להכיר אנשים לשוחח ,מוכרח לציין שאני אדם חם פתוח נעים הליכות ,איש שנון כן איש שיחה,אך חברים אין,רוצה להכיר אנשים ולדעת עם תגיע שלווה פעם איש אחד

שתדע לך שמצבי רוח משתנים קיימים אצל כולנו, מי פחות ומי יותר. תוכל לתת יותר פרטים עליך ? באיזה גיל, בעל משפחה וכו', תחום עיסוק . האם תמיד היו לך קשיים חברתיים או שזה משהו חדש בתקופה האחרונה. כל טוב ובהצלחה.

שלום איש אחד, כפי ששלומי כתב לך, כולנו נוטים לסבול מאי-יציבות במצבי הרוח שלנו. השאלה היא, באיזו מידה של אי-יציבות מדובר. אפשר לחלק את האנשים - בצורה גסה מאוד - לאופטימים, פסימים, מתבודדים, מאושרים וכו'... אבל אין אף-אחד ששומר על יציבות טוטאלית במצ הרוח.. גם אנשים חברותיים מאוד עלולים להרגיש בדידות מדי פעם. גם אנשים אופטימים עלולים למצוא את עצמם חשים פסימיות. זה חלק מהטבע האנושי. הבעיה מתחילה כאשר השינויים תכופים מאוד ובלתי צפויים מאוד - האם זה המצב אצלך? כמו שאני תמיד כותבת כאן לאנשים - כדי להכיר אנשים חדשים צריך לצאת מהבועה... לא לשבת בבית ולחכות שהמוני אנשים יתדפקו על דלתך, אלא לעשות משהו בנדון - לצאת לעתים קרובות מהבית, להגיע למקומות בילוי (שבהם הסיכוי לפגוש ולהכיר אנשים גבוה יותר). וכן, גם להשלים עם זה, שמצבי הרוח האנושיים משתנים ואינם סטטיים - ככה זה להיות בן-אדם. הגדרת את עצמך כאדם חברותי מטבעך - זו כבר נקודת זכות לטובתך, ומשהו שיכול לשחק לטובתך, אם רק תדע להשתמש בתכונה הזו בצורה הטובה ביותר מבחינתך. HERA.

שלום רב, לאחרונה עשיתי לבתי בדיקת דם ורמת הברזל היתה מאוד נמוכה והרופא המליץ לתת לה 20 טיפול ברזל (פריפול) ביום למשך 3 חודשים (במקום 6 טיפות שהיתה מקבלת עד כה). אודה לכם באם תאמרו לי בדחיפות אילו מזונות הם עתירי ברזל כדי להעלות לה את הרמות? מה כדאי לתת לה כבד? גמבה? כמה ? איך? לתשובתכם המהירה אודה!!! דפי

שלום דפי, זהו אינו פורום רפואי ולכן לא אוכל לתת לך תשובה מקצועית. אני מציעה שתכנסי לפורום שעוסק בבריאות הילד ותבררי שם את העניין. HERA.

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=879906&passok=yes

שלום, אשמח לשמוע על המחקר ולשתף פעולה. ערגה.

שירז מעלה כמה וכמה שאלות בבלוג שלה, שאותן היא מכנה מחקר. פשוט תלחצי על הקישור ששירז הכניסה בהודעה שלה ותגיעי אל השאלות. HERA.

אני מקווה שלא יפריע לך, שאני עונה על השאלות שלך כאן ולא בבלוג. אלה התשובות שלי: 1. לפעמים מי שמשקר יודע שהוא משקר, ולא מאמין בשקרים של עצמו. אבל יש מקרים שבהם מי שמשקר מתחיל להאמין בשקר של עצמו ולהיות משוכנע שהשקר הוא בעצם האמת. 2. אני חושבת שכן, שלפעמים שקרים נועדו כדי למשוך תשומת לב כלשהי. ואני חושבת שלפעמים יש קשר בין שקרים לבין מניפולציות. 3. אם מדובר בשקרן פתולוגי, אחד כזה שמאמין לסיפורים של עצמו ושחי סביב השקרים של עצמו, אז אולי טיפול יוכל להיות פתרון הולם (כשהמטרה היא להבין מה, בעצם, מניע את האדם לשקר ולהאמין בשקרים האלה). 4. גם הפרט וגם הסביבה יכולים לסבול ממצב של שקרים פתולוגיים. בדרך כלל הנטיה היא לחשוב, שהסביבה סובלת יותר (ואולי לפעמים זה גם נכון), אבל בפועל אני מאמינה שזה מצב שיכול לגרום סבל גם לפרט עצמו. 5. גם זה יכול להיות. מאוד ייתכן שהאדם נקלע לסבך של שקרים על גבי שקרים, והוא כבר לא יודע בעצמו איך לצאת מזה. 6. מן הסתם, אם לאדם ברור שהוא משקר, הוא לא יתלה את האשם בעצמו אלא ימשיך לשקר ולהאשים את זולתו. HERA.

1. האם אותו אדם שמאמין בסופו של דבר לשקריו המשמעות שהוא פיתח הפרעה נפשית פתולוגית בעלת סממנים פסיכוטים? 2. יש הבדל מהותי בין לשקר לעיתים לבין שקרן כצורה ודרך חיים. אני התכוונתי לאדם שקרן אשר שקריו פתולוגים והרסניים. האם יתכן וזה נובע מחסך בילדות והכל נועד לעורר תשומת לב יתרה, מניפולציות ובעכיקר פרובוקציות? 3. מה פתאום ששקרן פתולוגי יודה בכך שהוא שקרן ויכיר במצבו/מחלתו ויפנה לטיפול בכוחות עצמו?מה יניע אותו לגשת לטיפול בכלל? הרי הוא מפיק תועלת אישית מרובה משקריו וזה בעצם כל מהות חיוו מדוע שיגש לטיפול ויסכן את "מפעל" חיוו?! 4. השקרנים הפתולוגים שאני מכירה לא ניכר שהם סובלים מבעיתם כי אם אדרבה משכללים ומשתכללים יותר ויותר מבלבלים ומתסכלים את סביבתם שלא יודעת למה ובמי להאמין. האם את מכירה שקרנים אשר סובלים ממצבם, ערים ומודעים לבעיתם? 5. לצאת מבעיה של מעגל קסמים ניתן בדרך קשה עם המון עבודה, מוטיבציה והשקעה מצד המטופל אך כאמור לשקרן הפתולוגי הממוצע אין כל מוטיבציה ורצון להכיר במצבו ולקרוא לילד בשמו אם כך איך ניתן לגרום לו בדרך נעימה להכיר במצבו ולהיות מודע לנזק שהוא גורם לעצמו במו ידיו ולא רק לסביבתו? 6. אם השקרןתולה את הקולר רק בסביבתו ומעולם לא בעצמו איזה סיכוי יש לחברה מסביב להתגונן מפניו ומפני מעשיו השפלים?ולטפל בו בשורש הבעיה שלו?!

אחלה שאלות ,לי אין בלוג אך אענה בבלוג שלך ממליץ על בלוג http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ympr

שלום אני כותבת כאן מתוך תסכול מוחלט, במטרה למצוא אולי נחמה או עזרה באיך להתמודד. אני סטודנטית, גרה עם חבר שלי, אנו יחד שלוש שנים כמעט, ובסה"כ טוב לי. לפני כמה חודשים הרגשתי שאני מתחילה להתאהב במישהו אחר, מהלימודים (נקרא לו ס'), אבל התעלמתי מזה כי הרי יש לי חבר וטוב לי איתו... אבל זה לא עזב אותי. זה הגיע למצב שהבנתי שאני ממש מאוהבת, ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על ס'. החלטתי לספר ל-ס' מה אני מרגישה, בידיעה שהוא אינו פנוי לקשר, ובתקווה שהדחייה מצידו תפסיק אצלי את המחשבות האלה. ואכן זה מה שעשיתי, כתבתי לו אימייל בו סיפרתי לו שאני מאוהבת בו וחושבת שהוא מדהים, ושאני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו... הוא החזיר לי אימייל: "אני נשוי באושר, עם ילדים, ואני מתנצל אם נתתי לך את התחושה שאני מעוניין בקשר אחר- אני לא. אני מאחל לך בהצלחה בהמשך ושתתאהבי פעם במישהו שיוכל לאהוב אותך בחזרה." כמובן שבמקום לקלוט שהוא ממש לא בעניין ולעזוב אותו לנפשו (מה שתיארתי לעצמי מהתחלה), אני לקחתי את זה ממש רע וזה קרע אותי ועשה אותי כל כך עצובה, פשוט התחלתי לבכות, ממש לא יכולתי לתפקד באותו יום. מאז עבר כבר יותר מחודש ונתתי לזה את הזמן לדעוך ולהעלם לי מהראש, כי אני באמת מנסה להוציא אותו מהמחשבות שלי (הרי יש לי חבר!) אבל אני עדיין לא מצליחה! אני חולמת עליו בלילות, אני מפנטזת עליו לפעמים כשאני שוכבת עם חבר שלי, אני בוהה בו כל פעם שאני רואה אותו בלימודים... ונמאס לי! אני לא יודעת מה לעשות, למה אני לא מצליחה לשכוח ממנו? אני מרגישה שהוא הדבר המושלם בשבילי, ואני לא מבינה למה זה ככה כשבעצם יש לי חבר כבר שלוש שנים ואנחנו גרים יחד והכל טוב ביננו... איך עוברים הלאה?!....... תודה מראש לכל התומכים.

היי, אתחיל בכך שאין לי, לצערי, איזו עצה יעילה במיוחד עבורך... בעניינים של הלב מול ההיגיון אין תמיד עצות של זבנג וגמרנו. כל מה שאני יכולה לכתוב לך זה, שלמרות הקושי והפנטזיה תמשיכי להשקיע בזוגיות שיש לך ובקשר עם החבר. את הרי יודעת שאין סיכוי שיקרה משהו בינך לבין ס'... חבל שתפספסי את מה שכן יש לך (וזה משהו טוב לדברייך). אני מתארת לעצמי שזה לא פשוט בכלל, ושהיית רוצה איזשהו פתרון קסום... משהו שיצליח להוציא לך את ס' מהראש. אבל לפעמים אין פתרונות כאלה, ורק הזמן אומר את שלו. HERA.

חמודה, אני אגיד לך מה אני חושבת בתקוה שזה יעזור לך. אז ככה.קודם כל תחשבי איזה מזל שיש לך חבר,ואת לא לבד סופגת את הדחיה של ס'.ז"א תחשבי שכל זה היית עוברת לבד...אבל את לא.וגם אם את לא חולקת את הסיפור עם אף אחד, יש הבדל עצום,בין לחזור הביתה,להיות לבד ולחשוב עליו בין לחזור הביתה, ולדעת שהחבר שלך שם,שאת לא לבד... עוד דבר שעולה לראש: במשך החיים שלנו המשותפים עם בן זוג,אנחנו מכירים עוד גברים,וקורה שנמשכים וגם מרגישים מעבר למשיכה... אין כל דבר פסול,אין טוב,אין רע.. זה פשוט קורה.לכן,הצעתי היא שתשקיעי את כל הטוב שבך במערכת יחסים עם החבר שלך.גם אם קשה.. זה הרי ישתלם. בעיניי זה טוב, אפילו טוב מאוד להיות בשליטה עם הרגשות. אני מקוה שיעבור לך במהרה ... שתחזרי להיות שקטה עם עצמך ובקשר לחבר שלך ס'. ביי ביי

שלום לכם אשמח לקבל פרטים על מנהל פורום תמיכה הדדית 0523238539

כל הענין הוא שאין עכשיו מנהל פורום. אם אתה מעוניין לנהל את הפורום, תיצור קשר למייל שכתוב בהודעה לגולשים.

עשינו בר מצוה לבן שלנו החמוד. היה ממש יפה. חבל שאי אפשר לשלוח לכאן תמונות. יאללה, שיהיה לכם הרבה שמחות. אמן ואמן. ואין לי חשק לעבוד עכשיו ... לא שהיה לי חשק לעבוד קודם לכן ... יום דובדבני לכולם. אולי אלך לשטוף את האוטו וחסל ? מה דעתכם ? כתבו אלי, דעתכם חשובה לי. פחחחחחחחחחחח

.

ואני מקווה שהפעם גם התוכן יגיע, ולא רק הכותרת. כתבתי ששמחתי לקרוא שהיה בר-מצווה מוצלח. ונכון שאי-אפשר להעלות תמונות לפורום, אבל בהחלט אפשר לשלוח תמונות במייל... נו, בסוף האוטו נקי או לא?

בעקבות איזו טראומה או איזה מקרים גורמים לבנאדם להיכנס לשוק ולהפסיק לדבר? ולמה? אודה לכם אם תענו לי. תודה מראש.

שלום אנונימית, אין לכך תשובה חד-משמעית, מאחר שכל טראומה משפיעה בצורה שונה על אנשים שונים. אני מציעה שתעלי את שאלתך בפורום פסיכולוגיה קלינית הסמוך, כדי לקבל הסבר באשר לשאלת ה"למה". HERA.

כאילו נעלמו חברים וכולם נעלמו פתאום ואתה לבד בעולם כל יום בבית לא יוצא תמיד בדיכאון מה אפשר לעשות לצאת משיגרה כזאת? יש חברים שבקושי פעם מדבר איתם סתם כולם האמת זבל ואיפה בחורות? אין לי עדיין ידידה אחת אפילו מה אני אמור לעשות? מה עושים שמרגישים לבד?

יש לי בעיה מאז שהיתה לי חברה והיתה האהבה הראשונה שלי מאז שנפרדנו לפני שנה ומשהו מאז אני לא מדבר עם בנות ולא כלום וכל הזמן אני לבד פעם ב.. יוצא עם חבר כי היו לי חברים וכולם התפרקו כל החבורה וכל אחד לדרך שלו.. ואני נשארתי לבד כל אחד מצא את החברים שלו .. ואני נשארתי לבד יש לי חברים בודדים לא חבורה כמו פעם ובקושי הולך איתם גם.. ואין לי ידידות ולא כלום מה אני יכול לעשות בחיים האלה?? אף פעם לא היו לי ככה ידידות כמו שיש לכל בן אדם נורמלי למה החיים שלי בזבל ככה? למה כל פעם אני מגיע לאותו מצב?? שאני לבד? וגם .. אני מרגיש כזה לבד בעולם לא יודע למה ואף אחד לא אכפת לו ממני למה זה ככה למה זה הגורל שלי כאילו אין בחורות שמתעניינות בי או משהו כל הזמן זה ככה למה זה הגורל שלי? להיות לבד כל החיים כל אחד מוצא תחברים שלו רק אני לא אני ישאר תמיד לבד בעולם בסוף אולי אני יתאבד

שוב היי, קודם כל, היתה לך אהבה - זה כבר טוב. כנראה שעדיין לא התגברת לחלוטין על הפרידה מהאהבה הראשונה שלך (מי יזם את סיום הקשר? למה?). מה אתה עושה בחיים? עובד? לומד? יושב כל היום בבית? זה חשוב, מאחר שאם אתה כל היום לבד בבית, אין לך הרבה סיכויים לצאת מהמצב שנקלעת אליו. חבורות הן משהו שנוטה להתפרק כשמתבגרים, וכל אחד מוצא לעצמו את הכיוון שלו בחיים - מכירים, כפי שכתבת, חברים חדשים. אבל זה לא אומר שחברויות קודמות צריכות להתפוגג. אפשר להיות בקשר עם חברים חדשים וישנים... אפשר להפגיש בין החברים החדשים לישנים, ליצור חברויות חדשות שלא באות על חשבון הישנות. ודאי שזה דורש ממך לפעול, ולא רק לשבת בבית ולחכות שהכל יחזור להיות כשהיה (גם מבחינת הסיכוי להכיר ידידות/חברות וגם מבחינת הקשרים החברתיים בכלל). לא ציינת בן כמה אתה, ולכן קצת קשה לי לחשוב על הרעיון שתהיה לבד כל החיים. אם אתה אדם צעיר, הרי שכל החיים עוד לפניך. יש לך הזדמנויות לשפר את המצב, להחליט שאתה לוקח את עצמך בידיים, ועושה דברים כדי לצאת מהמצב הזה. אם תחשוב כמו שאתה חושב עכשיו, שכל החיים תשאר לבד, ותמשיך לחיות לפי המחשבה הזו, זה מה שיקרה. אבל אם תחליט שאתה לא רוצה להישאר לבד, ותפעל כדי לשנות את זה, הרי שלא תשאר לבד. HERA.

היי, מה קרה בינך לבין החברים שלך? כתבת שכולם נעלמו... הרי אנשים לא באמת נעלמים. ידוע שצריך שניים לטנגו. וזה אומר, שאתה צריך לבדוק היטב גם את עצמך (ולא להאשים רק את החברים שנעלמו) ולראות, מה התרומה שלך לניתוק הקשרים החברתיים שלך. מה עושים כשמרגישים לבד? עושים! יוצאים מהבית, למרות שאולי אין לך חשק לצאת מהבית. לא מוותרים כל-כך מהר על החברים... תבדוק האם באמת הם אלה שנעלמו, או שאתה - בגלל תקופה לא טובה שלך - אחראי במידה מסוימת על הבידוד החברתי שנקלעת אליו. לאנשים קשה ליהנות בחברתו של אדם מדוכא, ואם אתה מדוכא, לדבריך, זה יכול להסביר את העובדה, שהחברים שלך התרחקו ממך. אני לא טוענת שזה צודק ו/או נכון, חברים טובים נשארים איתנו כשטוב לנו ורע לנו, אבל לפעמים זה קשה. בן כמה אתה שעניין הידידות מפריע לך? HERA.

אני בן 19 ותראי תמצב שלי חח וזה אמת אני באמת כל היום יושב בבית ביגלל ניתוח שעברתי סבלתי ממנו הרבה זמן ולא יכולתי לצאת הרבה גם התפדחתי

תאמין לי כל אחד מרגיש ככה לפעמים. תשאיר נייד אני יסביר לך/

ברצוני להתייעץ עמכם.בעלי ביקש מידידו להביא מוצר מסויים מחו"ל שקשה להשיגו בארץ, גם כן השתמש באדם ההוא לכל מיני מטרות שהיה צריך עבורו. אז במקום להתקשר לפלפון של בעלי, או לפחות להמתין שיחזור מעבודתו בשעות הערב, הוא מעדיף תמיד להרים אלי טלפון בשעות הבוקר (מתי שבעלי כבר בעבודה ואני כרגע לא עובדת), ,ולעדכן אותי: שקנה את המוצר, או תיקן דבר מה וכל דבר מה שבעלי ביקש עבורו מחפש רק אותי. גם כשבמקרה הבוקר ביתי היתה בבית , ונגיד שאבד לו מספר הפלפון של בעלי, יכל לבקש ממנה את המספר ולדבר איתו, כי בעצם בעלי ביקש את כל הדברים וזה רק עבורו אז מדוע בחר תמיד ליידע רק אותי שקנה/סידר/תיקן וזה הכל עבור בעלי. אני קצת עצורה וביישנית בכדי לומר לו : מדוע אתה מתקשר אלי תאמר לבעלי.. , שאלתי: א. מדוע מיידע אותי ולא אותו? ב.בעלי אמר לי בעבר שהוא טיפוס פלרטטן לא קטן ולא מחבב אותו במיוחד, רק הוא נעזר בו לצרכים הפרטיים של בעלי. אך הידיד ההוא אינו מדבר איתי שום נושא מעבר לזה שקנה ודאג לבעלי. מה לדעתכם קורה פה???? תודה.

שלום שירלי, נורא קשה לענות לך על השאלות שאת מעלה, מאחר שלכל אדם יש סיבות משלו להתנהגויות מסוימות, וקשה לדעת מה עומד מאחורי כל התנהגות. את כותבת, שהוא לא מתקשר כדי לפלרטט איתך, אלא כדי למסור לך מידע "יבש", שבעצם נועד עבור בעלך. אולי יותר נוח לאותו אדם להתקשר אליכם הביתה דווקא? ואולי עבורו זה לא עקרוני את מי הוא בעצם מעדכן בנוגע לרכישה מסוימת? אולי מבחינתו, המוצר המסוים נועד עבורכם, ולכן לא עקרוני לו ליידע דווקא את בעלך? הכל ניחושים והשערות, מאחר שאיני מכירה את האיש. אם זה יוצר בעיה עבורך, תנסי לומר לו - למרות הביישנות - שאת מעדיפה שהוא יעדכן ישירות את בעלך, כדי להימנע ממצב של "טלפון שבור", מאחר שבעלך הוא זה שבעצם זקוק לדברים הללו, ולא את. אמירה כזו לא אמורה להתקבל כדחיה כלשהי, אלא כהסבר הגיוני לבקשה שלך. HERA.

גילי 54 זו לא הפעם הראשונה שאת כותבת על כל מיני פנטזיות של גברים שחושקים בך/מציצים לך/קורצים לך. אני מכירה אותך היטב היטב-את צריכה חיזוקים פסיכולוגיים על רגשי נחיתות בהם את ניחנת. גילי 54 אני מקווה שהבנת אותי

שלומי,הבוקר הוא התקשר אלי הביתה והזמין אותי לבראנץ מחר למרות שהוא יודה שמחר בעלי בבית. כנראה שהוא כן רוצה להשכיב אותי כך הוא נשמע. בין 10 ל 7 חסר לי 3 ואולי הוא יספק לי את ה 3 הזה. אולי אני בתת המודע מחזרת עליו באופן מיני.

שלומי. כרגע סיימתי לכתוב לך את המכתב ולפתע אני רואה שמישהו משתמש באיימל שלי ובשמי ולא אני כתבתי.ממש לא יפה. זה פשוט מגעיל.!!! הוא לא התקשר ולא הזמין, האם זה פורום רציני, אולי טעיתי בכתובת? . אני מתעלמת ולא מייחסת חשיבות, חבל על הבריאות. תודה שלומי ויום טוב. - שירלי.

נפתח פורום חדש עבור דתיים וחרדים הסובלים מהפרעת האובססיביות והכפייתיות הנקראת OCD הפורום הינו פורום "פרטי". משמעות הדבר שרק חברי הפורום שקיבלו הרשאת כניסה יכולים להיכנס לפורום, לקרוא ולכתוב בו, לכן הדיסקרטיות בו נשמרת ברמה גבוהה, כי שום אדם שאינו חיצוני, אינו רשאי לקרוא או לכתוב בו. הפורום מתוכנן להיות פורום איכותי עם אוירה נעימה ותומכת מי שיש לו עניין מוזמן הנה קישור http://hydepark.hevre.co.il/forum.asp?forum_id=18434

ניסיון דרך נענע השעה 09:33 הודעה חדשה שורשרה ל http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-360,xPG-231,xFT-367534,xFP-367534,m-Doctors,a-Forums.html

דרך דוקטורס שורשר לכאן http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-360,xPG-231,xFT-367534,xFP-367534,m-Doctors,a-Forums.html השעה 09:34

אוהבת את כולם מאחלת לכולם את כל הטוב שבעולם מכל הלב מורצ'וק

אוהבת את כולם ???? ללא יוצא מן הכלל ???? איזה נשמה טובה את. אז איך חגגת ? השתכרת קצת ? ומה שלום הקטנות ? הן לא רבות ?

חבר שלי בחור משכיל ובעל מקצוע. הוא סגור ושקט ובעל לב רחב. מגיל קטן כשהיה נתקל במישהו שזקוק לעזרה היה מוכן לתת לו הכל ללא כל פרופורציה. כסף, רכוש, ועוד. עם הגיל זה הקצין עוד יותר (היום בן 37). הוא לא מוכן לקבל שום דבר מאנשים (מתנה, מחמאה או לחילופין ביקורת) אך מוכן לתת פשוט כל מה שיש לו עד שישאר ללא פרוטה או מזון אם הוא חושב שמישהו זקוק לכך. האם מישהו מכיר מקרה דומה? האם מישהו יודע אם זו מחלה מוגדרת?

שלום ניר, אומנם, לשאלתך, אני לא מכירה באופן אישי אנשים שמתנהגים ככה. אבל, וזה כתשובה לשאלתך השניה, לא מדובר בהפרעה כלשהי אלא בתכונת אופי. יש אנשים שמסוגלים רק לקחת, ולעומתם אנשים שיכולים רק לתת. נכון שצריך למצוא את שביל הזהב - לדעת לתת ולקבל, אבל לא אצל כולם זה ככה. HERA.