פורום תמיכה הדדית

האם מישהו מכיר פורום לתמיכה באלמנות עם ילדים ששכלו אב לא מזמן?

אבל ניסית לחפש בפורטלים הגדולים? אולי שם תתקלי בפורום שמתאים למה שאת מחפשת... HERA.

השעה 18:59

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=865337&passok=yes

היי שירז, יש קבוצות של אכלנים אנונימים, שנועדו עבור אנשים שמתמודדים, כמוך, עם בולמוסי אכילה בלתי נשלטים. בולמוס בלתי נשלט יכול לקרות לכולם פעם ב..., אבל כשזה נעשה תכוף, זו כבר הפרעה שמצריכה טיפול מתאים (טיפול פסיכולוגי למשל או, כאמור, קבוצת תמיכה). היום יודעים כבר, שלא רק אנורקסיה ובולימיה נחשבות להפרעת אכילה, אלא גם אכילת יתר אובססיבית. יש סיבות לבולמוסי אכילה בלתי נשלטים... חשוב להבין את הקשר בין הסיבה לתוצאה ולנתק את הקשר הזה. אכילת יתר היא סיכון בריאותי (אני מניחה שאת יודעת את זה), וחשוב לטפל בזה. HERA.

האם יכול להיות שבעקבות מצוקה, אנשים עושים הטעיה של המח שלהם, ואם הם מאושפזים בכפיה הם יכולים להיות מאובחנים לא נכון בצורה פשטנית שלא תעזור לפתור את הבעיה שלהם? תודה :)

היי ל, כן, יכולות להיות טעויות באבחון גם במסגרת אשפוזית (בכפיה או לא). ובהחלט יכול להיות מצב שבו אבחון מוטעה לא יעזור בפתירת הבעיה. וכן, יש הפרעות נפשיות, או אפילו מצבים של סטרס יוצא דופן, שבהם יש הפרעות בחשיבה ואובדן של בוחן המציאות. חג שמח, HERA.

חג שמח. קודם כל, שאפו שאת מסכימה איתי על משהו.אבל רגע, טעות באבחנה שנעשית בכפיה, אומרת שאין לגמרי הצדקה לכפיה, לא ככה? בעיה שלא נפתרת בכפיה נשארת בלתי פתורה. מי שסובל זה המטופל, כי האנשים במוסדות בעצם חסינים.ובעיה בלתי פתורה שמוקצנת בגלל הכפיה והתרופות יכולה להביא לאובדנות. גם סטרס יוצא דופן יכול להביא לאובדנות,וגם תרופות מסויימות נגד דכאון יכולות להביא באופן פרדוכסלי לאובדנות. אפשר לחשוב שהם לא יודעים את זה ושכל זה בלתי נמנע ושכל מי שחייו נהרסים יותר על ידיהם הוא בעצם קורבן של עצמו, אבל הם יודעים את זה והם גם מקבלים משכורות. אז איך יכול להיות מצב שבתחומים אחרים וגם בתחומים רפואיים אחרים יש הרבה יותר דייקנות? מה זה הדבר הזה שכל כך קל להפוך חיים קשים ואומללים לעוד יותר קשים ואומללים ? מתי מישהו יכריח אותם לשלם את המחיר הכבד שהם חייבים ויגרום להם להיות הרבה יותר יעילים בטיפולים שלהם? מתי ימצאו לזה תחליף אנושי ויהפכו אותם ללא לגיטימיים ולא רלוונטיים? תודה

רק לפני חודשיים וחצי ילדתי בת מהממת, שנייה לאחר בני הבכור המדהים בעצמו. הבעיה שלי היא שלפני חודש וחצי בעלי נכנס לכלא. כבר חודש וחצי אני מטפלת בילדים בעצמי. טוב, תהיה זו כפיות טובה מצידי לא לציין את העזרה הרבה והתמיכה שאני מקבלת, הן מהוריי והן מהורי בעלי. אך כשהערב מגיע ואני משכיבה אותם לישון, הגולה בגרון (המועקה), גדלה ומאיימת להתפוצץ.. אני זקוקה לעזרה, לנחמה.. קשה לי כל כך.. הרי גם האנשים שתומכים בי נמצאים איתי פחות או יותר באותה סירה, ולכן אינני חשה בנוח לספר להם את כל מה שאני מרגישה. קשה לי המחשבה שאוסיף להם עוד, על מה שהם עוברים איתי ממילא.

שלום טליה, אני מתארת לעצמי שלא קל לגדל שני ילדים לבד. בעיקר ילדים קטנים כל-כך. כמה זמן בעלך צפוי לרצות את המאסר? ומה עיקר הקושי מבחינתך? הילדים? העובדה שבעצם את הולכת לישון לבד בלילה? מה דעתך לבדוק - אפילו דרך השב"ס - אם יש קבוצות תמיכה לאנשים שבני/בנות הזוג שלהם יושבים בכלא? אני חושבת שאם תוכלי לחלוק את המועקה עם אנשים שנמצאים במצב שלך, זה יכול להקל עלייך קצת; הם יכולים להבין אותך הכי טוב. ואולי דווקא כן ייטב לכולכם, לך ולבני המשפחות, אם כן תדברו ביניכם על המצב שנוצר? אני בטוחה שכל אחד ואחת מכם מסתובב עם מועקה דומה, ולפעמים כשמדברים על זה, זה משחרר קצת. ואת יכולה, כמובן, להשתמש בפורומים כמו זה בשביל לחלוק ולשתף במה שעובר עלייך. HERA.

את מתכוונת שההפרש בין הילדים הוא שנה נכון ? כי בהתחלה חשבתי שמדובר בתאומים. את באמת צריכה המון כוחות נפש. היתה לך מערכת יחסים טובה עם בעלך ? כנסי ודווחי לנו מה קורה. כמה פעמים מותר לך לבקר את בעלך ? יום טוב.

שלום טליה, קשה להיות אחרי לידה ועם שני ילדים קטנים ועוד יותר קשה כשהבעל איננו ונמצא בכלא. החיים מכינים לנו כל מיני הפתעות, טובות ופחות טובות, וכדי להיות מאושרים צריך למצוא את כל הדברים הקטנים שיכולים לתת לנו כח ולשאוב מהם את הכח להתגבר ולהמשיך. מהמכתב שכתבת רואים שיש לך את זה! עובדה, למרות המצב הבחנת בכך שיש לך בן מדהים ובת מהממת - והנה לך שני מקורות אנרגיה חשובים. אז תשעני קצת על ההורים כל זמן שהם יכולים לעזור. תוותרי על השלמות במקומות הפחות חשובים (נקיון הבית וכדו') תנשמי כמה נשימות עמוקות כל פעם שכואב, וכך יהיה לך מספיק כח להמשיך הלאה. המון בהצלחה ושיהיה לך רק אור וטוב

עולם יפה.עולם קסום.עולם עדין ושבריר.עולם של פיות ושדונים.עולם פסטורלי.עולם שלי.עולם שרק שניים מכירים.עולם של שניים.עולם של ילדות.עולם של ילדים.עולם צבוע בירוק פסטל.עולם צבוע בתכלת.עולם צבוע בכל צבעי הקשת.לכל עולם כזה צבע משלו.ועצים משלו.ופירות משלו.לכל עולם פרי בטעם אחר.זה מתוק וזה חמוץ.עולם שרק שתינו מכירות.עולם של אמא וילדה.זורם בו נהר שמימיו תכולים-ירוקים.מתעופפים בו פרפרים בשלל צבעים.צומחים בו עצים שנותנים צל ופירות מתוקים למאכל.פירות מלאים בסוכר ובטעם.זה העולם של שתינו,רק של שתינו.אף אחד מלבדנו לא מכיר אותו.ואנחנו לא רוצות שאף אחד יכיר.זה עולם ומלואו.עולם מלא בכיף ובשמחה.עולם מלא בחיבוקים.חיבוקים גדלים בו על העצים ונושרים מהם אחד אחד.יש מהם בשפע.כל אימת שצריך אפשר לקבל אחד.יש חיבוקים גדולים ומחממים,יש חיבוקים עדינים שמרגיעים,יש חיבוקים בתוספת נשיקות קלות על הראש,אותם אני אוהבת במיוחד.יש חיבוקים חזקים שמוחצים אותי ומבטיחים לי שאני לא לבד.שיש לי את אמא.כמה טוב שיש לי את אמא.איך הייתי יכולה בלעדיה? אני אוהבת את העולם שלנו.זה עולם של שניים.שלי ושלה.אנחנו יכולות להיכנס אליו בכל מקום ובכל מצב.זה לא מסובך מדי להיכנס,צריך רק ששתינו נהיה ביחד.קרובות או בלב או בנפש.לפעמים כשאנחנו רחוקות זו מזו מרחק פיזי,אני נכנסת לעולם שלנו ופתאום מגלה שגם היא שם."מה את עושה פה?",אני שואלת אותה אז בהתרגשות שמחה,והיא תמיד עונה לי "התגעגעתי לבת שלי אז נכנסתי לעולם שלנו".כמה כיף לי לפגוש אותה ככה סתם,מדי פעם,בהפתעה.אני נכנסת לעולם הזה כשאני צריכה קצת שקט מטרדות היום יום.מהבעיות שלי,מהמחשבות שלי.אני נכנסת ותמיד מוצאת בו שלווה.מוצאת בו חיבוק.מוצאת בו רוגע.ברגעים של עצב כשכבר אין לי כוח לכלום אני מזכירה לעצמי שיש לי את העולם שלנו,שלי ושל אמא,ונרגעת.כל הבעיות מתגמדות לפתע כשאני נזכרת בעולם שלנו.העולם הזה ממלא אותי אנרגיות ורצון כל פעם מחדש.גם על העולם הזה,כמו על כל עולם ביקום,לפעמים יורד החושך.לפעמים יורד בו גשם ויש בו סערות חזקות.לפעמים נורא קר בו.לפעמים מתחוללות בו סופות.אבל תמיד,כמו בכל עולם,אחרי הגשם צומחות בו פטריות והשמש יוצאת,ושוב נעים בו,בעולם שלנו.הוא נהיה חמים ונעים כמו תמיד.אפשר להיכנס אליו שוב ולהנות ממה שיש לו להציע לנו.הוא לא עולם מושלם,כמו כל עולם בעולם.אבל הוא רק של שתינו.וזה מה שחשוב. אלוהים-למה אין לי עולם כזה? למה? אני כל כך רוצה.כל כך צריכה חיבוק.

היי ילדה אבודה, עולם קסום כמו שאת מתארת יש, אולי, רק באגדות. גם היחסים הכי טובים בין אמא לבת רחוקים מלהיות מיוחדים וקסומים כל-כך. אבל אני מבינה שחסר לך משהו אחר, שאת יודעת שעולם מופלא ונהדר שכזה לעולם לא יוכל להתקיים... אני מבינה שהמצב אצלך הפוך לחלוטין, ושהיחסים עם אמא שלך לא טובים בכלל. ואני יודעת שכולם צריכים חיבוק מדי פעם - כשכואב, כשעצוב, כששמח ולפעמים חיבוק בלי סיבה - ואני מבינה שאין לך את זה, שזה חסר לך מאוד, ובצדק. אולי תנסי לספר קצת יותר על העולם האמיתי שלך, זה שבו חסרים לך דברים טובים כאלה? HERA.

את כותבת יפה ומהלב. שיהיה לך רק טוב. ואיפה אבא בסיפור ?

מורצ'וק ושלומי-אין דבר כזה שלא קיבלתם את ההודעה שלי ב"שמנדריק" וב"יוסי" חג אורים שמח

אני לא יכול שם לפתוח הודעות. לוחץ ושום דבר לא קורה. בנת ? שלחתי להם אס או אס ועדיין לא ענו לי. אז מה הבשורה הטובה ?

שעשתה ניתוח להגדלת חזה, אתם לא חושבים שהיא צריכה גם לטפל דחוף בשיניים ??? חחחחחחחחח אבל היא באמת חמודה.

שלומ'קה! על זה אתה מסתכל??? :-) בטח נגמר לה הכסף אחרי הגדלת החזה, אז עכשיו היא חוסכת לטיפול שיניים...

הכיפה לא מכסה את העיניים יו קנואו ! זה סדר העדיפויות שלה ?? לדעתי קודם השיניים !!!!

מה שלומך ? איך המרגש ? כמה סופגניות כבר אכלת ? ראית את הסרט: גוד וויל הנטינג ? מישהו המליץ את זה אבל נעלם ולא יכולתי לתחקר אותו. ומה לגבי ביעור חמץ ? שמעת על זה ? חנוכה שמח ולהשתמע

אני בסדר (יש לי יומולדת היום...). ואיך אצלך? אסור לי לאכול סופגניות, וזה אומר שכבר 5 או 6 שנים לא טעמתי סופגניה. והאמת? זה בכלל לא חסר לי. גם לביבות אני לא יכולה לאכול (אלא אם הן אפויות בתנור או מטוגנות בטיפונת שמן בלבד). ואתה? כבר בדקת את הסופגניות של חנוכה 2006? (הרי המסורת מחייבת, לא?) לא, לא ראיתי את הסרט הזה. אבל אולי ביום מן הימים אראה אותו כי שמעתי שהוא לא רע בכלל. ביעור חמץ? זה סרט או שאתה כבר מתכונן לפסח החל מחנוכה...? אז שיהיה המשך חג אורים מהנה, צ'או לבינתיים.

צריך לחטוא לפעמים ... ביס אחד או שניים לא יזיקו. המסורת במקרה הזה לא ממש מחייבת. זה לא כמו מצה בפסח למשל. כאן זה רק מנהג. ניתן לדלג על זה אם זה ממש קשה לך. האמת, מתוקים אפילו לא מושכים אותי. אני איש של מלוחים. יומולדת שמח. עשו לך מסיבה ? מה קנו לך ?

מורי ושלומי יש לי בשורה.....שלחתי לכם למייל...... ביי....... שמחוש........

המייל ההוא עושה לי בעיות. מה הבשורה ????????????? אל תגידי שילדת ילד או ילדה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11 בעצם כן תגידי !!! וואי איזה אושר . מהר מהר תיכנסי ותדווחי כאן לכולם !!!! ברור ? ותזמיני אותנו לארוע משמח. את לא רוצה מתנות ? שמחוש חמודה, שמחי אותנו ווקשה !

כולה שאלתי אם רומני זה ספרדי כמו שבולגרי זה ספרדי?? כי זה קשורר

מה קשורררררררר??? תיכף יקשרו אותך לכל מיני עניינים...!!!

אבל, בהחלט יכול ספרדי לבא לגור ברומניה ולהיות רומני ספרדי. כמו שאשכנזי יכול לבא לגור במצרים והוא נשאר אשכנזי. למה זה חשוב לך ? כל הנושא הזה של ספרדים ואשכנזים כבר פאסה. זה ממש לא משנה. כולנו יהודים.

חשוב לי תאמין לי יש לי בעיות בגלל זה

היה לי לפני כמה ימים לחץ בראש מאחורה ואתמול חזר לי שוב אפילו קצת יותר חזק [יש לי לחץ דם נמוך אם זה קשור איכשהו] שאלתי כמה רופאים[בגלל שאני עובדת בקופת חולים] וכל אחד זרק לי משהו אחר אני מאוד מפחדת ומודאגת הייתי מאוד מקווה שתתנו יחס להודעה שלי בהקדם כי אני "אוכלת סרטים" כמעט כל ערב מקווה לתשובה חיובית.... -חן-

הי חן, זהו אינו פורום רפואי. אני מציעה שתשאלי את השאלה שלך באחד מהפורומים הרפואיים המתאימים (אולי נוירולוגיה?). אלא אם את חושבת, שהלחץ בראש נובע ממתח נפשי (שזו גם אפשרות). HERA.

בוקר-לילה טוב שמי שיקו אני בשנות החמישים לחיי ,חי בגפי לאחר שהתאלמנתי לפני מספר שנים גר במרכז לבד ,שלושת ילדי כבר עזבו את הביתו כל אחד חי בפינתו. האמת היא שאין לי כל בעיות כלכליות ,מצבי הבריאתי סביר , ועכשיו אני אגיע לפואנטה ,בחודש האחרון התחלתי לחלום על ילדותי המאושרת ,על ילד הפרחים שחי בתקופה אחרת בתל אביב ,תל אביב הלא מנוכרת ,המדינה הייתה אז קטנה אך עם אנשים טובים ,רובם הגדול ניצולי שואה אך היה פרגון הדדי למרות שלא היה סיר בשר כפי שקיים כיום. כמעט מדי חודש אני חולם על ילדות זו ,על הורי ז"ל על חברי הילדות שלי והעיקר על השירים שהיינו שומעים ברדיו הישן העשוי עץ חום שנקנה על ידי אמי בשוק בית רומנו בתל אביב. לפני שעה כשישנתי חלמתי שוב על אותם זמרים שליוו את ילדותי כמו רן אלירן ,שמעון בר,שלישיית גשר הירקון ,נחמה הנדל. קמתי מטושטש ניגשתי לאינטרנט מצאתי את אתר נוסטלגייה דרכו ניתן להזמין תקליטורים של זמרי שנות השישים והחמישים והזמנתי 6 דיסקים ב200 ש"ח. עכשיו כש"התאוששתי" עיכלתי את מה שקרה ,אני לא כל כך מבין את פרץ הנוסטלגייה שתקף אותי באמצע הלילה. למשהו יש הסבר לכך? בדרך כלל אני אדם מאד שקול.

שלום שיקו, נראה לי אך טבעי, שאדם שנותר בגפו מתגעגע לימים עברו. בעיקר כשיש רבים שאומרים ומאמינים, שפעם היה צנוע יותר אבל גם טוב יותר. חסרה היום איזושהי תמימות שאפיינה את העבר. פרץ הנוסטלגיה שלך נראה לי הגיוני מאוד בהתחשב בנסיבות - אתה לבד, אלמן ובלי הילדים בבית... לפעמים, כשיש זמן (ובחלומות) חוזרים לתקופות שהיה לנו בהן טוב. תקופות שאולי היינו רוצים לחזור אליהן. גם אנשים שאינם חיים בגפם מתגעגעים לעבר ולמה שהיה פעם - אין בזה שום פסול. אני חושבת שאתה יכול רק להנות משני העולמות - מהווה ומהעבר ביחד. תתחדש על הדיסקים שקנית; אני בטוחה שהם יסבו לך אושר רב... ואושר הוא מצרך נדיר בימים אלה. HERA.

למה אני מרגיש כזה בדד?? יש לי בעיה מאז שהיתה לי חברה והיתה האהבה הראשונה שלי מאז שנפרדנו לפני שנה ומשהו מאז אני לא מדבר עם בנות ולא כלום וכל הזמן אני לבד פעם ב.. יוצא עם חבר כי היו לי חברים וכולם התפרקו כל החבורה וכל אחד לדרך שלו.. ואני נשארתי לבד כל אחד מצא את החברים שלו .. ואני נשארתי לבד יש לי חברים בודדים לא חבורה כמו פעם ובקושי הולך איתם גם.. ואין לי ידידות ולא כלום מה אני יכול לעשות בחיים האלה?? אף פעם לא היו לי ככה ידידות כמו שיש לכל בן אדם נורמלי למה החיים שלי בזבל ככה? למה כל פעם אני מגיע לאותו מצב?? שאני לבד? וגם .. אני מרגיש כזה לבד בעולם לא יודע למה ואף אחד לא אכפת לו ממני למה זה ככה למה זה הגורל שלי כאילו אין בחורות שמתעניינות בי או משהו כל הזמן זה ככה למה זה הגורל שלי? להיות לבד כל החיים כל אחד מוצא תחברים שלו רק אני לא אני ישאר תמיד לבד בעולם בסוף אולי אני יתאבד..

ואני כימעט בן 20

כל הזמן כואב לי הלב כל הזמן למה?? ואני מסתכל על אחרים ומקנא למה זה קורה לי?? פעם היו לי חיים טובים אבל אף פעם לא היתי במצב הזה בדיכאון הזה למה??

היי אלמוני, קנאה היא רגש טבעי לחלוטין. זו רק שאלה מינון; כולנו מקנאים מדי פעם באחרים ו/או במה שיש לאחרים. אבל כאשר הקנאה הופכת קשה מנשוא, היא פוגעת מאוד באיכות החיים - מפסיקים להתמקד במה שיש לי (ולכ-ו-ל-ם יש דברים טובים משל עצמם!), והפוקוס כולו עובר רק לדברים שיש לאחר. אלמוני - אתה מודד את הערך של עצמך לפי כמות הידידות שיש ושהיו לך? נכון, רובנו רוצים להיות מוקפים בכמה שיותר חברים/ות וידידים/ות. אבל לפני הכל, כל אחד צריך להיות החבר הכי טוב של עצמו; לא לפחד מלהיות לבד לפעמים עם עצמך. והרי מי שלא מסוגל לאהוב את עצמו, לעולם לא יהיה מסוגל לאהוב אחרים. אתה עדיין לא בן 20... אני מבינה שאתה רוצה מישהי שתהיה איתך, אבל החיים עוד לפניך, וקצת מוקדם להחליט שזה גזר הדין שלך, ולעולם תישאר בודד. מה גם, שבשביל להכיר בנות, צריך לצאת מהבית למקומות בילוי. צריך לתפוס יוזמה, ולא לשבת ולחכות שהאחת והיחידה תופיע יום אחד, תתדפוק על דלת ביתך ותיפול לזרועותיך. מה שאני מנסה לומר זה, שזו לא שאלה של גורל בכלל, אלא שאלה של מה אתה עושה בשביל לשנות את המצב הנוכחי, שאינו טוב עבורך? HERA.

מה אני כבר יכול לעשות? וחוץ מהמצב הזה אני גם לא נירא כל כך טוב כי אני אחרי תאונת דרכים וכבר מלא זמן האף שלי עצמו עקום כן כן אחרי תאונה ואני ממש מחכה כדי לתקן אותו אני פוחד שאחרי שאני יסדר אותו יתייחסו אלי אותו דבר.. כל הזמן מזלזלים בי אני לא יודע למה..

הרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! את עוזבת?! מדוע?!למה?! זה בלתי אפשרי, אני ממש בחרדות עכשיו... אפילו זולגות לי דמעות,מעצב ואי הבנה ממה שהולך כאן...אומנם הרבה זמן לא ההייתי פה, אבל אני נקשרתי אלייך כ"המרפא" היחידה שלי, מה יהיה עכשיו ??? אני רוצה להאמין שאת עזבת כאן מתוך דרך חדשה שנפתחה בפניך, אני מאמינה בך הלוואי וירבו אנשים שכמוך! היום נכנסתי לכאן כדי להודות לך על כל התקופה הקשה שלי שהיית כאן בשבילי, את אחד האנשים שאני לא אשכח!באמת שהיה ליע קשה להתגבר לבד ,ללא היית פה... אני נסערת לדעת שזה נגמר,ובמיוחד חוששת שלא תקראי את ההודעה שלי, לפחות תודה אני רוצה שתראי, כי זה באמת מגיע לך! אני בטוחה לכחת איתי את הכלים שנתת לי, "אוף אני שונאת פרידות הרה!" לא בבקשה אל תלכי ותגידי לי שאת תיהיא פה עדיין בשבילי. מחכה לתשובה .....ולפני שאני מסיימת רציתי להגיד לך שאת יקרה לי ,והיית בשבילי אדם חשוב ותומך ואוהב בחיים שלי!(ודווקא עכשיו שרציתי להכנס לפורום ולהודות לך , אני קוראת שאת עוזבת, לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) מחכה לתשובה דנה! :-(

אני עדיין כאן, דנה, רק שחזרתי לכינוי המקורי שלי ו"נפטרתי" מהכחול שמתלווה לתפקיד של מנהל/ת הפורום (החלטה לא קלה, אבל הייתי חייבת לקבל אותה). זה טוב שהרבה זמן לא היית פה, לא? זה אומר שלא ניזקקת לכל-כך הרבה תמיכה מבחוץ ושהצלחת להסתדר קצת בכוחות עצמך. אז את יכולה להיות רגועה... הנה, קראתי את ההודעה שלך. ואני עדיין כאן (גם אם לפעמים קצת פחות). אני שמחה לקרוא, שהצלחתי לעזור לך במשהו. אבל את עיקר העבודה הקשה את עשית בעצמך!!! הקרדיט מגיע בעיקר לך.

ההנחה החד משמעית שלעיתים אין ברירה וחייהם של בני אדם תלויים באופציית האשפוז הכפוי מתעלמת מכך שאשפוז כפוי לא משנה שום דבר ממציאות חייו של הבן אדם שהביאה אותו למצב האובדני, וברגע שהוא ירגע וישתחרר הוא יחזור לפחדים שלו ואולי ישכלל את הנסיון האובדני. חוץ מזה זה באמת יומרני מדי מצד אנשים להחליט בשביל ארנשים אחרים מה טוב בשבילם ולשלוח אותם לאשפוז בכפיה. למה שלא יטפלו קודם בגורם שמביא אותם למצב כל כך קשה?

ההנחה שלך היא, שבהכרח יש גורם חיצוני שגרם לשבר כל-כך עמוק בחייו של האדם, עד כדי כך שעלה הצורך באשפוז כפוי. אבל פסיכוזות לא בהכרח מגיעות בתגובה לגורם חיצוני. זה שבר, אמיתי לחלוטין, בתפיסת המציאות של האדם. זה שבר שמשבש את היכולת הקוגניטיבית וכתוצאה מכך גם את יכולת קבלת ההחלטות השקולה. ברוב המקרים נזהרים מאוד לפני שמאשפזים בכפייה. וכן, יש והיו גם מקרים שבהם מיהרו מדי עם ההליך הזה. יש לי שאלה - כשהורה מחליט החלטה עבור הילד שלו זה בסדר? מדי יום ביומו מליוני הורים בעולם מקבלים החלטות עבור הילדים שלהם. ולמה? כי הילדים צעירים מדי בשביל לדעת מה נכון/לא נכון עבורם. אדם שמצוי בתוך פסיכוזה קשה כמוהו כילד - הוא לא מסוגל לקבל החלטות שקולות והגיוניות. אז לדעתך צריך לאפשר לאדם כזה להסתובב חופשי? גם אם הוא שומע קולות, למשל, שאומרים לו להתאבד ו/או לפגוע באחרים? אנשים כאלה אפילו לא כשירים לעמוד למשפט - הם מיד נשלחים לאשפוז בכפיה.

שלום, קראתי להפתעתי שאת מציעה אופציה של אשפוז בכפיה, אז ככה. אולי אנשים שמסוכנים לסביבתם זה מתאים להם. גם לא תמיד. אבל, אשפוז בכפייה זה לא דמוקרטי וזה יומרני מדי וזה התעללות פסיכולוגית ונפשית כאשר זה נעשה לאנשים שפויים או לפחות בעלי חלק שפוי. זה יכול לייאש. זה לא בהכרח פותר דברים. חוץ מזה, זה פורום תמיכה הדדית או שזה פורום פסיכיאטריה?

היי פ.ע. כשמדובר במצב שבו האדם מסוכן לעצמו ו/או לסביבתו, אין מקום לדמוקרטיה... האם שווה להיות דמוקרטיים, ובינתיים שאדם יהרוג את עצמו או יסכן את הקרובים לו? והרי אורית ציינה במפורש עד כמה גבולי המצב של הבת שלה, זה לא מידע שהמצאתי יש מאין. לא משתמשים הרבה באופציה הזו (אבל יותר ממה שרצוי)... יש מקרים שבהם השיפוט ובוחן המציאות של האדם אינם תקינים, ואין ברירה אלא לקבל עבורו החלטות כואבות. גם ציינתי במפורש, בתשובתי לאורית, שעדיף לנסות ולהמשיך לדבר עם הבת ולהסביר שוב ושוב, שאין שום תועלת בהמשך המצב כפי שהוא, ולו רק מתוך מחשבה על טובת הילדים (שכרגע סובלים גם הם). אני לא בעד האפשרות של אשפוז כפוי כאופציה ראשונה (או אפילו שניה) - אבל לעתים אין ברירה. חיים של בני אדם תלויים באופציה הזו מדי פעם. אני מניחה שהשאלה הקנטרנית שלך לא זקוקה לתשובה... לא ראיתי שהצעת לאורית רעיון אחר (אפילו טוב יותר)... אז כנראה שמבחינתך זה גם לא פורום תמיכה. שבת שלום, HERA.

נקודת ההנחה שלי היתה שאם יש פה תמיכה הדדית אז לא יתקיפו אותי.אכן עלתה האפשרות באחת ההודעות , ואיזה נשמה טובה אמרה לי משהו כזה. אם אנאפרניל היתה בשוק לפני הפרוזק היא כנראה לא שייכת לדור החדש, אבל אין לי מושג. פסיכיאטר שהגיעתי אליו לפני המון שנים אחרי איזה משבר נתן לי את זה. אנשים לא מגיעים סתם לפסיכיאטר ולא מבינים תרופות בעצמם מה גם שסביר להניח שאי אפשר לקחת תרופ7ות בלי מרשם. לפני פחות משנה מישהו שהכרתי נשבר איכשהו והגיע לאבחון וכפו עליו מלא תרופות. לא נראה לי שמישהו הבין מה באמת מציק לו ולמה הוא ככה הגיע למצ קשה. נראה לי שהפסיכיאטרים הם לא מלאכים בכלל ומי שנופל אצלם בעצם תלוש מכל מקור תמיכה למה הוא בטח גם מתבייש. אז חשבתי שאולי זה היה טוב אם הפסיכיאטרים היו יודעים גם פסיכולוגיה, או פועלים בשיתוף פעולה עם פסיכולוגים, אם כי גם כך לא מחוייב שהם יצליחו לחדור לאמת של הבן אדם שנפל לידיהם. חשבתי אולי יש רעיונות לפתור את המצב הזה שגורם סתם לה תאבדויות. וכמובן אם אפשר להעניש איכשהו את כל האנשים האטומים עם נשק סוף הדרך. בפורום די לכפיה לכפיה פסיכיאט4רית אנשים די משוחדים ומתלהבים וקשה לקבל שם תמיכה

שלום רב, לאחרונה גילינו כי בעלה של ביתי מנהל חיים כפולים! הדבר זעזע את כל המשפחה. מצבה הנפשי והפיזי של ביתי קשים ביותר,לפי דעתי על גבול השפיות על גבול האנורקסיה ועל גבול האשפוז. לא ניתן לעשות מאומה בלי הסכמתה. הוא עדיין בבית ומסובב אותה ועושה כרצונו גם בנסיונות שכנוע שזו דרך החיים ! לפי דעתי אלימות פסיכולוגית ונפשית. "הוא אבא של הילדים שלי" זו טענתה שלמענה היא מוכנה לסבול הכל!היא נאחזת בקש! היא לא שקולה ולא הגיונית בכלל בגלל מצבה! הילדים (היא אמא לקטינים) סובלים גם הם! אני מאד רוצה להצילה לפני שיהיה מאוחר. מה עושים?איך מצילים אותה ואת הילדים? תודה אמא דואגת

שלום אורית, אם המצב הנפשי של ביתך גובל בסכנה לחייה ו/או לחייהם של אחרים, אתם יכולים לפנות לפסיכיאטר מחוזי שיראה אותה ויחליט, האם יש מקום לאשפוז בכפייה. מאחר והיא כבר לא קטינה, ההליך קצת מסובך יותר. השאלה היא, בעצם, מה המטרה שלך? אני מבינה שחשובה לך הבריאות הנפשית של ביתך, אבל כל זמן שהיא אינה מוגדרת כלא שפויה, כל החלטה שלה תקפה (וכן, זה כולל גם ההחלטה להישאר עם בעלה). ואת צודקת בכך, שאתם לא יכולים להתלונן על אלימות מילולית במקומה - היא חייבת לקבל את ההחלטה ולעמוד מאחוריה. היא מאמינה במה שהרבה נשים מאמינות (בעיקר נשים) - שזה "לטובת הילדים". אבל זו טעות, מאחר שהם חשופים להתנהגויות שעלולות לפגוע בהם (גם אם הם לא הקורבנות במישרין). וחשוב שהבת שלך תבין, שילדים רואים ומבינים הרבה יותר ממה שנדמה - הם מודעים לטרור הנפשי שעובר עליה! וזה שם אותם במקום מסוכן ופגיע מאוד. כדי להימנע מצעדים שאינם על דעתה (כגון האופציה של אשפוז בכפיה), כדאי להמשיך ולנסות לדבר על ליבה - להסביר לה שהבחירה שלה נובעת מפחד, ושאין בינה ובין טובת הילדים שום קשר ממשי. בהצלחה לכם, HERA.

שלחתי הודעה והיא לא נשלחה, אז ככה: למרות שנכתב כאן שאנאפרניל זאת תרופה אנטי דכאונית מהדור החדש ולא ידוע על תופעות לוואי שלה, היא מעודדת ו/או מעוררת נטיות אובדניות, ולפעמים הן גם מגשימות את עצמן למרבה הצער.

אהמ... נדמה לי שהתכוונת לפורום פסיכיאטריה, ולא לפורום הזה. אם כי עד כמה שידוע לי, אנאפרניל שייכת עדיין לדור הישן... אבל קטונתי מלזכור את הסוגיה הזו.

דווקא התכוונתי לפורום הזה. אנאפרניל נותנים גם אחרי טראומה גופנית במקרים לא פסיכיאטריים של דכאון, או יותר נכון מקרים שלא היו פסיכיאטריים עד האנאפרניל. בכלל, איך אפשר להפריד בין מקרים פסיכיאטריים של דיכאון למקרים לא פסיכיאטריים של דיכאון? אני קראתי, בלי לדעת לבד, שאאפרניל שייכת לדור החדש, אבל אפשר לבדוק שוב. חוץ מזה, למה אין בפורום הזה תמיכה הדדית כמו שאפשר להבין משמו?

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=855729&passok=yes של חברה אשר מיררה את חיי וגמלה לי רעה תחת טובה???! וגורמת לי למתח וסטרס מיותר כאשר המעגל עודנו פתוח וטרם נסגר?!

היי שירז, כשאין ברירה מתגברים על הכל. את יכולה לאפשר לה, גם לאחר שנעשו המעשים, להשפיע עלייך ולמרר את חייך רק בעצם הנוכחות שלה בחייך, בעבר. ואז מה? טוב לא ייצא לך מזה, נכון? חשוב להפיק לקחים ולדעת, שלפעמים גם אנשים שמתיימרים להיות חברים או סתם אנשי שלומנו, מתגלים כאנשים קטנוניים, נקמניים ובעלי כוונות זדון. למזלנו לרוב זה לא ככה... אבל צריך לזכור היטב, שכן, גם זה יכול לקרות. אם המעגל עודנו פתוח, מה צריך לקרות על-מנת שהוא ייסגר? במי זה תלוי - בך או בה? והאם, לדעתך, סגירתו תביא את השלווה המיוחלת? HERA.

תודה על התגובה המהירה!!!! אם היית קוראת את הלינק המצורף היית יורדת יותר לקוצו של יוד ולעומקו של עניין... בכל אופן המעגל עודנו פתוח מאחר והיא טרם התנצלה במדיה הדומיננטית הציבורית בו היא פגעה בי, השמיצה והכפישה אותי על לא עוול בכפי והנושא המשפטי עודנו בחיתוליו!!! כך שהפצע עודנו פעור ומדמם!!! המעגל לא סגור והמצב לא פתור!!! וברור שסגירתו תביא את השלווה המיוחלת והגואלת.....לאחר ידה המגואלת בבגידה.......

מה עם כתב האישום במסגרת עסקת הטיעון?! (ראיתי בפורום פסיכולוגיה -קלינית לפני שמחקו) http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp ?EntryId=854157&passok=yes

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=854157&passok=yes

אין לי מושג מדוע אתה מערב מין בשאינו מינו...... ומה מטרת השאלה הקנטרנית.... אך כבר היה מי שהזדרז וקישר אותך לכתב האישום המדובר..... בהצלחה רבה

מזמן כבר לא דיברנו על הנושא. ראיתם את אחי איפה אתה ? סרט שונה. ודי נחמד. קצת שגעוני אבל מעניין. שנות השלושים במיסיסיפי. 3 אסירים שלומיאלים נמלטים מהכלא ועוברים מסע הרפתקאות שנגמר פחות או יותר בהפי אנד. ראיתם את צעיר לנצח ? עם האנטישמי הזה, נו, החתיך , מל גיבסון. קצת קיטשי, אבל בסדר לכל המשפחה. צעיר שחשב שאיבד את אהובתו מסכים לניסוי הקפאה ביחידה מיוחדת של צבא ארה"ב בשנות הארבעים המוקדמות. זה מאד סודי הניסוי, המלחמה פרצה והניסוי נשכח. חמישים שנה אחר כך מוצאים ילדים את הקופסא ופותחים אותה ומל גיבסון החתיך נמצא קפוא בפנים. ומשם מתגלגלת העלילה . קיטשי. יאללה, תורכם עכשיו. המלצות יתקבלו בברכה.

סרט של אמיר קוסטוריצה על שתי משפחות צועניות זרוקות עם אנשים מכוערי מראה אך מצחיקים לאללה........ והמוזיקה מחשמלת....... חובה אמיתית לראות ............................... שמחוש האחיינית של פתיחה............

אני לא מבינה מדוע הנשיא קצב לא יוצא ל-"חופשה מאונס".............

איזו הפתעה נחמדה למצוא אותך פה. תוססת וחמודה כרגיל. אכן ראיתי את הסרט הזה במנו. מטריף. רק הסצינה שהמאפיונר נופל לבור השופכין די מגעילה !!! מה עוד ?

האחרון שראיתי הוא "אודות שמידט" עם ג'ק ניקולסון (שאני מאוד אוהבת). חוץ מזה יש את "שש עשרה מתוק", שזה די מדכא. ויש את "החלום המהיר בעולם" עם אנתוני הופקינס (גם אותו אני מאוד אוהבת). ועוד הרבה סרטים טובים, שאני לא מצליחה להיזכר בשמות שלהם כרגע.

אולי תספרי על כל אחד מהסרטים האלה. איפה את משיגה את הסרטים האלה ? מחליפה היכן שהוא ? זה לא מאד יקר ?

http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=shiraz1000&passok=yes

זה הרבה יותר מועיל ממאסר. ואל תגידו לי שזה פרימיטיבי. מי שאונס באכזריות, אין לי רחמים כלפיו. בכריתת האשכים, לפי מה שהבנתי, יורד החשק המיני לרמות מאד נמוכות והסיכוי שיאנוס שוב פוחת מאד. מצד שני, הוא יכול עדיין לקיים יחסים הגועל נפש הזה כך שזה לא נורא כל כך . מה דעתכם ?

אתה צודק בעניין ירידת החשק המיני עקב כריתת האשכים (ענייני טסטוסטרון...). רק שזה באמת פרימיטיבי ואפ'חד לא יעשה את זה. בשביל יש כיום סירוס כימי, שזה אומר מתן תרופות שעושות בדיוק את אותו דבר, רק בלי לכרות - פיזית - את האשכים. הבעיה היא, שאדם כזה צריך להיות בפיקוח הדוק, כדי לוודא שהוא אכן מתמיד בנטילת התרופה וזו, יקירי, כבר בעיה אחרת...

מבקשת עצתכם מכל הלב לגבי מה שקורה לי לאחרונה: לפני כשנתיים התחלתי לעבוד כמדריכה מקצועית לאומנות. העיסוק הוא חדש לי לאחר ששנים רבות עבדתי בתחום אחר לחלוטין. האומנות היתה תחביב בלבד ועיסוק בה כמקצוע תמיד היה בשבילי חלום. כאמור, בשנתיים האחרונות לאחר שהתשתלמתי מקצועית בהדרכה אני עוסקת בזה. מה שקורה הוא שהדבר בהתחלה היה מלווה בהמון חרדה, בעיקר חרדה חברתית: איך אנשים יקבלו אותי? איך יתיחסו לשיעורים שלי וכו'. מה גם שהרשמה לחוגים שלי מהווה בשבילי מעין פידבק או אישור לאיך אני כמדריכה. כל הקטע הזה גרם ועדיין גורם לי למצוקה נפשית מאד גדולה. הביקורת- אם קיימת או לא- מלחיצה אותי מאד. הגעתי למצב שלאחרונה אינני מרגישה כלל חרדה אלא יותר דיכאון. כלומר, אני לא מרגישה את כל הסימפטומים שליוו אותי בהתחלה: דופק מואץ, נשימה מצוקתית, רעד וכו' אלא "שלווה" מזויפת שאני בהחלט מזהה כדיכאון. אין לי חשק להכין מערכי שיעור, אין לי חשק ללכת לעבודה, אני מוצאת את עצמי מבטלת שיעורים סתם, וכשאני שם אני מרגישה כאילו אינני נהנת כלל מהעיסוק. האמת. אני מאד מבולבלת. האם אני מדוכאת מכיוון שבאמת שגיתי בבחירת העיסוק כמדריכה ולמעשה הוא אינו מסב לי הנאה או אולי זוהי תוצאה סמויה של החרדה שליוותה אותי כה הרבה זמן (ואולי עדיין נמצאת מתחת לפני השטח בדמות דיכאון)? חשוב לי לציין שכאשר אני מבטלת שיעור אני מרגישה רווחה וכל סימני הדיכאון שהיו: חולשה, חוסר אנרגיה, שפיפות וחוסר רצון לכלום, ממש כלום! נעלם כבמטה קסם. האם מי מכם חווה דברים דומים? מה דעתכם על תרופות? האם יש להן מקום בסיפור כמו שלי? האם זה כרוך בתופעות לוואי?

ברוכה הבאה, רק איש מקצוע יוכל, לאחר שיחת היכרות איתך (או אפילו יותר מאחת) לקבוע אם את אכן מדוכאת (מבחינה קלינית) או לא... אני מתכוונת בזה לאבחנה "טהורה", ולא לתחושות שלך כפי שאת חשה ומתארת אותן. אני מתארת לעצמי, שעדיין מדובר בהיבט מסוים של החרדה... הרבה אנשים שסובלים מדכאון היו שמחים להיקלע למצב של "נעלם כבמטה קסם" :-) אבל אפשר לסבול גם מדכדוך או מתופעות אחרות, שאינן דכאון, ובכל זאת ממררות את החיים. כשאת שואלת לדעתנו בנוגע לתרופות, את מתכוונת לתרופות באופן כללי או במענה למצוקה שלך? כי אם מדובר במענה למצוקה שלך - רק איש מקצוע מוסמך להחליט האם יש מקום להתערבות תרופתית או לא. אבל אם השאלה היא כללית, אז ככה: למרבית התרופות יש תופעות לוואי - זה משתנה מאדם לאדם. מרבית תופעות הלוואי חולפות לאחר שהגוף מסתגל לתרופה - זה תלוי לאיזו משפחה שייכת תרופה זו או אחרת. דעתי בנוגע לתרופות היא, שיש לשקול כל מקרה לגופו מאחר שלפעמים יש פתרונות שאינם תרופתיים. תרופות הן, לרוב, המוצא האחרון. HERA.

מלבד החששות והרצון לבטל שיעורים, אין לך שום הנאה בהדרכה ? אם כך, אולי באמת זה לא המקצוע בשבילך ? אולי תנסי לחשוב על מקצוע אחר ? באיזה אומנות מדובר ? ולעבוד לבד בבית באומנות הזו כן מעניין אותך ? ספרי קצת. יום טוב.

שלום רב, ברצוני לקבל מושג איך להתיחס לקושי של בתי להפרד מחפצים. האם זהו סימן לבעיה כלשהיא? זה יחלוף? האם יש דברים נוספים שעלי לשים לב אליהם? פרחים שנקנו לארוע מסוים היא סרבה למסור אותם בטענה שהיא תתגעגע אליהם + ציור שהיא צירה לילד אחר במסגרת משימה בכתה היא החליטה שהיא לא מוסרת כי היא תתגעגע לצבעים שהיא צבעה איתם וכי הם שלה.! וישנם עוד דוגמאות. בברכה ותודה אמא מודאגת.

היי דנה, בימים שני, שלישי ורביעי עונה בפורום פסיכולוגיה קלינית (מצ"ב קישור - http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-6,m-Doctors,a-Forums.html ) ליאת מנדלבאום, שההתמחות שלה היא פסיכולוגיה קלינית של הילד. אני מציעה שתעלי את שאלתך בפורום הנ"ל, כדי שתקבלי תשובה מקצועית ככל האפשר. HERA.

למנהל/ת הפורום, אם המודעה להלן מפריעה לך או מנוגדת לכללי הפורום, אבקשך להסיר אותה ולא לכעוס עלי. יחד עם זאת, אם זה אפשרי אודה לך אם תוכל להשאיר את המודעה, מאחר ואני מאמין שהיא עשויה להיות רלבנטית עבור משתתפים בפורום, במיוחד מאזור חיפה. שלך בתודה, צבי גיל. אני מבקש להודיע למשתתפי הפורום על כוונתי לפתוח קבוצה דינמית (דינמיקה קבוצתית), זו השנה השביעית. הקבוצה פועלת בהשראת המודל לטיפול קבוצתי קצר מועד של מקנזי. הקבוצה תיפגש למשך שעה וחצי פעם בשבוע בשעות הערב, והיא תימשך כשבעה חודשים, מתחילת החורף ועד לתחילת הקיץ. ההשתתפות בקבוצה מיועדת לאנשים מבוגרים (מעל גיל 20), משני המינים, העסוקים בקונפליקטים וביחסים, ומרחיבה את המודעות בהקשרים תוך-אישיים, בין-אישיים, וקבוצתיים. היא אפשרית לאנשים שהיו או נמצאים בטיפול פרטני, או יכולה להחליף אותו, במיוחד כאשר במוקד נמצאים יחסים בין אישיים וחברתיים. מחיר הקבוצה אינו גבוה, וכן יש הנחה לסטודנטים. אני עובד גם עם המבוטחים בביטוח המשלים של קופות חולים הכללית והמאוחדת. הקבלה לקבוצה מותנית בראיון הנעשה על-ידי. לפרטים והרשמה נא לפנות למכון עמית, רח' דיזרעאלי 69 חיפה, טל. 04-8341822, עבור צבי גיל.

שלום צבי, לדעתי מדובר ביוזמה מבורכת! ואם זו כבר השנה השביעית שאתה מתכוון לפתוח את הקבוצה, אז כנראה שיש הרבה אנשים שזקוקים למפגשים כאלה, ושיוצאים נשכרים מקיומה של הקבוצה. אישית, אני לא רואה שום סיבה למחוק את ההודעה שלך... בהצלחה! HERA.

עם השנים פתחתי כל מיני חרדות לצאת מהבית, מפחיד אותי להסתובב בחוץ, עם כל האלימות והחשש מפיגועים, אני הולכת ברחוב ובכל פעם שאני עוברת ליד משהו חשוד אני מתחילה להזיע ולפחד, אני מפחדת להסתובב בערבים ובלילות לבד, אני לא יכולה ללכת לעבוד במסעדות כי מפחידים אותי מקומות פתוחים שאין בהם יותר מידי הגנה, אני לא יכולה לעבוד רחוק מידי מהבית כי אני שונאת לנסוע באוטובוסים, אני לא אוהבת לצאת למקומות בילוי כי יש בהם חשש, בכל פעם שאני מסתובבת במקומות הומי אדם אני מנסה לברוח לפינות צדדיות, עכשיו בני סלע ברח אז בכלל אני לא יכולה אפילו לצאת להאכיל את החתולים. גם ככה בכל פעם שיצאתי הייתי רצה ברחבה מהחשש, אפילו מעליות עם נוסעים זרים מפחידות אותי, כל דבר שיש בו סיכון ופחד. מה עושים??

אמילי, האם ניסית להתייעץ עם איש מקצוע? לא כתבת בת כמה את.. את צודקת שעכשיו, היום , יש בעיה ספציפית וחריגה באיזור תל אביב לפחות, וחייבים לנקוט בזהירות יתר.. זה נכון ש גם בדרך כלל יש סיבה טובה לנקוט זהירות, ונכון שיש מקומות שלא נעים ומוצדק להימנע מלהסתובב לבד בעיקר בשעות החשיכה. אבל אני מבינה שאצלך החששות משתלטים עלייך במידה רבה מהממוצע, וחבל שתימנעי מכל פעילות כמעט. תנסי לשאול גם בפורום פסיכולוגיה קלינית ובפורום פסיכותרפיה, ואולי תקבלי שם עצה מקצועית. שבת שלום, א

היי אמילי, כמובן שלא כאבחנה מקצועית, אבל עושה רושם שאת מתארת מצב של אגורפוביה. כמו שנכתב לך ע"י א, אנחנו חיים במדינה שבה לפעמים יש סיבות טובות פשוט לרצות ולהישאר בבית... אבל המציאות לא ממש מאפשרת לא את ה"פריבילגיה" הזו, נכון? טיפול בהחלט יכול להיות לך לעזר, וכשמדובר בסוגים שונים של חרדה (ואת מתארת מצב שהוא חרדתי בבסיסו), אז הפתרון שהוכיח את עצמו כטוב ביותר הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ולאו דווקא טיפול דינמי. לעתים, וכמובן שזה אינדבידואלי, נעזרים גם בטיפול תרופתי אנטי-חרדתי. אני חושבת, שלפני שהמצב שלך יתחיל להגביל אותך, כדאי שתפני לאיש מקצוע שעובד בתחום הנ"ל (CBT)... מדובר בטיפול קצר יחסית (10-12 פגישות בד"כ), עם אחוזי הצלחה טובים מאוד. בהצלחה, HERA.

אלה בהחלט היו שנתיים וחצי מעניינות ומאתגרות. למדתי המון מכל אחד ואחת מכם (כן, גם מאלה מביניכם שבחרו בדרך של לנסות ולפגוע במשתתפים אחרים בפורום ובי). אני רק מקווה שהצלחתי גם לתת לכם דברים טובים בחזרה. אני יודעת שלעתים כשלתי בלשוני, ולעתים טעיתי... לא התיימרתי להיות סופר-וומן ו/או להיות מושלמת; אני יודעת שאני לא. תתנהגו יפה חבר'ה - זה מה שיקבע את המשך קיומו של הפורום. זה הכל בידיים שלכם עכשיו, ואני יודעת שאתם יכולים לשמור על הפורום כעל מקום של כבוד ותמיכה הדדיים. ושוב - תודה רבה לכולכם, הרה.

בהצלחה בהמשך דרכך! ותקפצי לפעמים להגיד שלום

תחסרי לנו... אני מקווה שזה לא יהיה מעליב, אבל יש בך משהו מאוד אמהי, זה טוב...

היי ח. ראשית כל, אופציית הניהול פתוחה לכל מי שמעוניין בכך. דבר שני - מה שכתבת ממש לא מעליב. להיפך, אני מקבלת את זה כמחמאה. אז תודה רבה.

http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?entryid=844961&passok=yes

היי שירז, כמעט לכולם יש תקנה. היחידים שאין להם תקנה לחלוטין הם אנשים שסובלים מסכיזופרניה, וגם אז - הדגש הוא על תת סוג מסוים של סכיזופרניה. ואת לא סכיזופרנית, נכון? את מוצאת את עצמך בעמדה של קורבנות חוזרת. אני לא שופטת אותך ולא מכירה אותך, אבל כשנעשים קורבן חוזר למשהו (מין, אלימות, אלימות מילולית וכו'), אפשר לקבל החלטה קשה ואמיצה, ולהפוך את הקערה על-פיה. אולי את קוראת את זה וחושבת לעצמך: "אין לה שמץ של מושג על מה היא מדברת!". ואם זה מה שאת חושבת, את צודקת וטועה בה-בעת. את צודקת בכך, שאני לא נצמאת במקום שבו את נמצאת. החיים זימנו לי צרות אחרות מאשר לך, ולאף-אחד אין מושג איך זה להיות את, חוץ מאשר לך. אבל גם את טועה, מאחר שגם אני - כמו עוד הרבה אנשים - מתמודדים מדי יום עם בחירות לא קלות (חלקן מודעות וחלקן לא). והרעיון הבסיסי הוא להבין, שיש לנו (שוב, לרובנו) הרבה יותר בחירה ממה שנדמה. ההחלטה מה לעשות עם החיים שלך, ואיך לעשות את זה, היא שלך בלבד. כן, את יכולה לבחור להמשיך בדרך הנוכחית. אבל את יכולה להחליט גם ש"זהו זה! עד כאן! הגיע הזמן שתהיה לי קצת יותר שליטה על החיים שלי!" ולא, זה בכלל לא קל לבחור כאלה בחירות. אבל עצם העובדה שיש לך בחירה, ויש לך, היא זו שגורמת לכך, שאת לא אבודה ושיש לך עוד הרבה תקנה; אולי אפילו יותר ממה שאת מאמינה. תחשבי על זה, הרה.

בעצם הפורום הזה התנהל תקופה מאד מאד ארוכה ללא מנהל כלל. והיה די אקטיבי ונחמד. אחר כך באה תקופה של טרולים למיניהם והיה צריך לבקש מההנהלה שוב ושוב למחוק השמצות פוגעניות. ואז הם אמרו שאחד מהמשתתפים יצטרך לקחת ניהול. אז אולי נחזור עכשיו לפורום ללא ניהול, זה לא סוד שהפורום עכשיו נמצא בנמנמת ואינו אקטיבי כל כך. כך שאולי לא צריכים מישהו שינהל. מה שלא יהיה, שיהיה לכולם בהצלחה. להשתמע ויום טוב.

?

מחבר - ר S נושא - ת. ש 254

מחבר - ר S נושא - ת. ש 254

מחבר רS .

מחבר רS נושא רS

כותב - 160 נושא ת.ש. 254 דרך ישנה

כותב, נושא 254

מחבר ת.ש. 254 נושא 160

მშვიდობა

תודה על התיחסותך למה שכתבתי וגם תודה שאת מזכירה לי להתאזר בסבלנות להשפעתם של התרופות במיוחד אני אם חוסר הסבלנות שלי

היי. זה בסדר - רוב האנשים שמתחילים טיפול תרופתי רוצים לראות תוצאות במהירות. זה הגיוני לרצות בזה אבל, לצערנו, לתרופות האלה יש מנגנון פעולה כזה, שרק אחרי פרק זמן מסוים מתחילים להרגיש את התוצאות (בניגוד לתרופות הרגעה כמו ואליום, למשל, שפועלות תוך פחות משעה). אז אל תרימי ידיים אם נדמה לך שכלום לא קורה. חכי בסבלנות פרק זמן סביר (ואני בטוחה שגם הפסיכיאטר יגיד לך את זה) וקחי בחשבון דבר אחד נוסף - לפעמים התרופה הראשונה שמנסים לא מתאימה, וצריך להתחיל מחדש עם תרופה אחרת. וזה משום שכל תרופה משפיעה באופן אינדבידואלי על כל אדם. הרה.

תודה... בנוגע למישפט האחרון אני יודעת ואני מקוה שהתרופא תתאים כי ממש אין לי כח יותר ,אז סבלנות..... אוף זה ממש מטריד גם לחקות להשפעה וגם לנסות (בתיקוה שלא) כמה כדורים הלואי שהסיוט הזה כבר יגמר

באימיול (הורדות) לMP3? תודה למי שיוכל לעזור!

היי, אין לך אפשרות להמיר את הפורמט של הקובץ מ - WAV ל - MP3? או שאת מתכוונת להורדה טכנית מהמחשב ל - MP3?

תודה על הניסיון לעזור!

היי לכולם, החל מיום שישי, ה - 24.11.06, אני מפסיקה לנהל את הפורום מסיבות אישיות (עידכנתי את העורך של דוקטור'ס בעניין). עניינים אישיים דורשים ממני כרגע המון תשומת לב ואנרגיה, ואני לא רוצה שזה יבוא על חשבון הגולשים בפורום, מאחר ואני יודעת שאני לא מספיק פנויה עבורם. עד יום שישי אהיה כאן כרגיל. לאחר מכן - אהיה כאן לעתים (כשיזדמן לי) כמבקרת מן המניין. שבוע טוב לכולם, הרה.

אני מצטערת לשמוע שלא תמשיכי לנהל את הפורום. שכן ניהלת אותו בצורה מאוד מכובדת, עניינית ומקצועית. מאוד אהבתי לקרוא את תשובותייך. ולמדתי עלייך שאת אישה עם הרבה חוכמת חיים וחן. מאחלת לך בהצלחה בעניינים האישיים. ושיהיו לך חיים יפים. לי

מה בקושי הספקתי להיכנס ולהכיר את הפורום וכבר מיתחלפת המנהלת איזה באסה את דפכה נישמעת לי אחלה בת אדם שידעת ליתמך כמו שצריך שיהיה לך בהצלחה בהמשך וחבל שלא הספקתי להכיר אותך קצת יותר

תודה רבה על הדברים שלך. כפי שכתבתי, אמשיך מדי פעם לבקר כאן. להשתמע בסביבה, הרה.

תמיכה הדדית בלי הרה ????? מה יהיה ? אולי תספרי לנו קצת על הסיבות האישיות ? רומן אולי ??? הלואי. נשמח. טוב , מה אומר ומה אדבר, תחסרי לנו מאד מאד. אז אולי מיכלינקה תחזור ? אולי שמחוש ? אולי מור ? הרי לא תשאירי אותנו כצאן ללא רועה, רייט ? ומה אמרו בהנהלת דוקטורס ? הם יסגרו את הפורום ?

אז ככה - אתה יודע שלא פשוט למצוא מנהל/ת לפורום הזה... זו, כנראה, סוג של מחוייבות שלא כל אחד יכול לקחת על עצמו, וזה לגיטימי לחלוטין. אחת המטרות שלי, בשבוע הקרוב, היא לנסות ולמצוא מישהו שיסכים להחליף אותי. ואם לא - אז הפורום יישאר ללא מנהל, ואז זכות הקיום שלו תלויה אך ורק בגולשים; אם יהיה כאן סדר הוא יישאר כפי שהוא, אבל אם תתחיל מהומה, אני מניחה שלהנהלת דוקטור'ס לא תהיה ברירה, אלא לסגור אותו. גם לא אמרתי שאני נעלמת לחלוטין, אלא שאמשיך להציץ כאן מדי פעם כמבקרת מן המניין, ואם ארגיש שיש לי מה לתרום, ושאני יכולה לתרום - אעשה זאת, פשוט בלי שאופיע בכחול. הסיבות האישיות? כשמן כן הן :-) לא, לא ברומן מדובר (תאמין לי, שזו לא היתה סיבה מספיק טובה עבורי כדי לפרוש ולצאת לפנסיה). יש לי כמה עניינים, שדורשים ממני המון, וקשה לי למצוא זמן כדי לענות כאן לאנשים ברצינות ובאכפתיות שמגיעות להם. אני לא רוצה שאחרים ייפגעו רק בגלל שאני טרודה מדי בדברים אחרים. וחוץ מזה, יקירי, שיש לך את המייל שלי, לא?

וכל טוב ובאמת כל הכבוד לעבודת הקודש שעשית / מקווה שתמשיכי גם בעתיד כל טוב בריאות אושר ועושר

אני לא נעלמת לחלוטין מעל פני האדמה (לצערם של כמה וכמה מבקרים כאן בפורום...), וזה אומר שתאלצו לסבול אותי כאן מדי פעם. יום טוב, הרה.

אני אמנם לא מכוערת .אבל אני תמיד מרחמת על אחרים אני גדלתי בבית מסורתי. שאמא שלי תמיד חינכה אותנו שאסור לקיים יחסי מין לפני החתונה וגם היתי מקבלת מכות אם היה לי אזה שהוא יחס אישי עם מישהו .הכרתי בגיל 28 בחור שהיתי נורא בישנית שהכרתי אותו פחדתי אפילו להתנשק הוא אמנם לא נישק אותי יצאנו 8 שנים הוא אמר לי שהוא רוצה להתחתן איתי הבחור היה היפו טנט אני ניקתי בשלתי עשתי בשבילו הכל הוא סיפר לי שיש לו בעיה שהוא לא יכול לעשות כלום נשארנו ידידים היום מסתבר יש לו חברה והוא עושה איתה הכל ולוקח אותה לכל המקומות שאותי הוא לא לקח .אני השמנתי בעקבות זה שהוא לא יתחס אלי כל השנים.אני עכשיו עושה דיאטה אני מתאמנת ועושה הכל כדי לרזות .מי שרואה אותי ברחוב מחמיא לי לגבי איך שאני מתלבשת מדברת .אומנם אישה ממקום עבודה קודם עזרה לי לצאת מהבישנות .אני לא יודעת מה לעשות הכירו לי בחור שהתפשרתי אמון בשבילו .כשהוא שמע שעוד לא היתי עם בחורים הוא פשוט קם והלך יש עוד דברים שמפרעים לי פלייז אני מרגישה חנוקה אם אפשר לעזור לי

היי ים, קשה להשתחרר מדברים שאנחנו גדלים איתם מגיל אפס,והם מעצבים אותנו ומהווים בעצם את מי שאנחנו בהווה. בעיקר כשמדובר בעניינים של חינוך - דברים שההורים שלנו מקנים לנו, נוטים להשתרש עמוק בתוכנו; ככה בעצם מתעצבת האישיות שלנו. אני לא יודעת מה היו המניעים להתנהגות של הבחור ההוא - אולי הוא הבין ממך שיש לך בעיה עם יחסים אינטימיים, וניסה להתחשב (אולי אפילו יותר מדי) וזה השתנה כשהוא הכיר מישהי אחרת, עם אופי והתנהגות שונים. אבל אני לא מנסה להיות הסנגורית שלו ולא לשפוט אותו לחיוב או לשלילה. טוב לקרוא שאת עושה דברים בשביל עצמך (דיאטה, כושר וכו'), כי נאמר כבר ש: "אם אני לי - מי לי". והרבה פעמים השינוי צריך לבוא מבפנים לפני שהוא משפיע על היחסים עם הזולת. ים, את לא חייבת לשתף כל בחור בניסיון המיני שיש/אין לך - זה בעיקר עניין שלך. אם היום את מרגישה יותר בנוח עם עצמך בנושא, אז פשוט תזרמי עם זה, ואל תתני למה שהיה לעצור בעדך. וגם אם תכירי מישהו שיתעניין וישאל, את תמיד יכולה להגיד שמה שהיה - היה, ואת מעדיפה להתמקד בהווה ולא בעבר (בלי להיכנס ליותר מדי פרטים). ובכלל, כשאת מכירה אנשים חדשים, הם לא חייבים להיות מעורבים בכל פרט קטן מההיסטוריה האישית שלך - אם כיום את פחות ביישנית, אז זה מה שהם צריכים לדעת. וכנ"ל לגבי המראה החיצוני שלך - היום את שומרת על עצמך, וזה מה שחשוב עבור אחרים. מהם הדברים הנוספים שחונקים אותך כל-כך? תנסי לכתוב עליהם קצת... הרה.

תודה רבה מאוד על התגובה .לא אין בטחון עצמי אני בישנית מנסה שיהיה לי בטחון אמא שלי תמיד שהיתה מרביצה לי היתה צועקת עליי ואומרת לי שאני מכוערת שאני דומה לאבא שלי ז"ל אחיות שלי מקבלות הכל אני כלום הם קיבלו כל מה שהיה בירושה אני לא אז אני בת 36 בלי תוכניות חסכון כי תמיד נגעו לי בכסף ויש לי מינוס כמובן אז תמיד דאגתי שלא ישאר כסף נתתי לאחותי הנשואה תמיד היתי מביאה לה כסף וקונה מתנות לילדים יום אחד לא נתתי לה כסף היא הפסיקה לדבר איתי אני לא יודעת מה לעשות ? אם את יכולה בבקשה רק אם יכולה לתת לי את כתובת המייל כי קשה לי לכתוב אני פוחדת שמישהו שמכיר אותייקרא את הדברים .אני לא אוהבת לשמוע שאמא שלי שונאת אותי אני רוצה לעבור דירה אני לא יכולה.אני בלי רשיון נהיגה אני מתבשית להכיר מישהו ולספר את כל זה הבחור שיצאתי איתו סתם שבע שנים שלא עשינו כלום .אני פשוט במבוי סתום אני ניסיתי להכיר באתר הכריות אבל התבשיתי לשים תמונה שלי שמתי תמונה אחרת בחורים שדיברו איתי אמרו שכייף לדבר איתי ושאני נשמעת בחורה טובה אבל זה לא אני .המחשב לא שלי אמא שלי קנתה לאחותי לכן אני לא יוכל כל הזמן להיות כאן רק מדי פעם אני לא יודעת מאיפה להתחיל מה צריך לעשות לאן לפנות פלייז תעזרי לי אני מפחדת למה אמא שלי שונאת אותי למה לא הולך לי בחיי אהבה למה כל מי שמכיר אותי כייף לו להיות איתי יש לי חברות שאוהבות אותי אבל לא יודעת אני

הלואי שיהיה לך טוב בחיים ושתצליחי להתקדם ולעמד על שלך המון הצלחה בהמשך

http://faculty.biu.ac.il/~zohar/link2use.htm

מה בדיוק הולכים לשנות במדיניות הטיפול הנפשי בשנת 2007?

היי ענת, זו אחת מהרפורמות השנויות במחלוקת; משרדי הבריאות והאוצר תומכים (כמובן) - כלל המטפלים בארץ (בעיקר כאלה שעובדים בשירות הציבורי, אבל לא רק) מוחים כנגד קיום הרפורמה. זו ההקדמה... המשמעות היא קיצוץ נרחב של המרפאות הציבוריות לבריאות הנפש, והעברת הסמכויות לקופות החולים (מאחר "ואין להפריד בין טיפול נפשי לגופני"... מבוסס על תפיסה הוליסטית של האדם כיחידה אחת). כמו כן, המטרה היא הורדת מספר המאושפזים (בבתי חולים פסיכיאטריים) וקיצור משך זמן האישפוז לחודשיים, וזאת מאחר שלטענת התומכים יש כיום תרופות חדשות וטיפול במסגרת הקהילה. מספר מיטות האישפוז ייקטן, והתיקצוב של מסודות השיקום בקהילה יגדל. אני מצרפת לך כתבה בנושא (מצד המתנגדים): http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3308788,00.html ועוד קצת מידע על הרפורמה הנ"ל: http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/486/873.html מקווה שעכשיו הנושא ברור יותר, שבוע טוב, הרה.

יש נוהג קבוע, באירועים חברתיים, גבר מסויים נשוי עומד לצד בעלי והמסובים לשולחן מחבק אותי למספר שניות ומכריז עלי: "זאת אישה מיוחד", וזה לא פעם ראשונה, מה זה אמור להביע????? תודה רבה על המענה שאקבל.

איילת, צריך לשאול אותו מה זה אמור להביע, לא? כי זה יכול להביע הרבה דברים, ורק הוא יודע מה הוא מתכוון לומר בזה. שבת שלום, הרה

איילת, אם את לא יודעת על איזושהי כוונה רומנטית בהקשר זה, הרי האמירה שלו פשוטה , והכוונה שאת אישה מיוחדת בעיניו, יתכן שהוא מתכוון לאיזושהי תכונה טובה בך או כישורים הראויים לציון.

שלום אני בחור בן 29 ועוד לא ממש קיימתי,,, כן יחסי מין היו דברים פה ושם וגם מעטים זה בגלל שאני ביישן מאוד ולפעמים בעלך ערך עצמי נמוך אני חושב שאני ניראה בסדר פחות או יותר אני מחפש מישהי שתדריך אותי מתוך טוב לב אמיתי, ובשביל ממש רצון הדדי לעזור כי זה קשור לבריאות הנפש שלי , כי אני מתסוכל , מאוד גם בגלל שאיין לי ממש ניסיון וגם בגלל שאיין לי חיי מיניות או זוגיות כרגע אני יודע שקיים טיפול סרוגייטי אבל הוא יקר מדיי בשבילי ואיין לי כסף מיותר לעשות אותו , אני חייב לשמור לי כסף למחייה פשוט כך,,,,, מה עושים יש למישהו עצות, ,,,, אייך להכיר מישהי נחמדה ש,,, תיקח אותי,,,אליה (מחייך)

אני חייבת לציין, שהכותרת של ההודעה שלך נראתה קצת אחרת מהתוכן; מאחר שאין אפשרות לנקד בפורום, זה נראה כאילו שמדובר במישהו שלא ממש קיים (מלשון להתקיים) :-) אם אכן מדובר בבעיה של ערך ובטחון עצמי נמוכים, אז צריך לטפל קודם כל בזה, מאחר שזה לרוב הבסיס לקשיים שונים... אם תמצא מישהי שמתאימה לקריטריונים שלך, אתה מאמין שתוכל לשכב איתה? ומה ההגדרה שלך למישהי "נחמדה"? אני מכירה הרבה בנות שמגדירות את עצמן כנחמדות, אבל גם לתכונה הזו יש פנים שונות, לא? אני חושבת שזה לא נכון לחפש מישהי ש"תושיע" את בריאות הנפש שלך - זה תפקיד די רציני, להיות עוגן עבור בריאות הנפש של הזולת, ואם על זה מבוססת תחילתו של קשר, סביר להניח שתהיינה הרבה בחורות שלא תוכלנה לעמוד ב"מטלה". ירון, אני מאמינה שיש דברים שמתחילים באדם עצמו, ושום אחר/ת לא יוכלו באמת לעזור, אלא אם האדם מחליט לקחת אחריות על עצמו. אני לא יודעת מה המדיניות של קופות החולים בנוגע לסרוגייט, אבל בהחלט יש אפשרות להגיע דרכן לטיפול פסיכולוגי, שיכול לתת מענה לחוסר הבטחון ולערך העצמי הנמוכים שלך. אחרי ששני אלה יטפסו קצת למעלה, יהיה לך (סביר להניח) גם יותר בטחון עם בחורות. בהצלחה! הרה.

הרה שלום , תודה על היחס המהיר ועכשיו תשובות: אני כרגע נמצא בחיים שלי במין מעגל מתסכל של נחיתות , שגורמת לי לחשוב כל הזמן שאני למטה זה קשור למקום העבודה שלי (שיקומי) ומאגר החברים המועט שלי , והפסימיות שלי שכמעו שולטת בי כל יום הכל ניראה לי שחור בגלל מצבי חיים שגרמו לי לחשוב ככה וכן ברצוני להכיר מישהי נחמדה שתבין אותי ואת הביישנות שלי כמובן כן ותזרום עם זה ועם הפחד שלי ממיניות ראשונית! שתוכל ותדע להיות סבלנית בתחום קשה לי בכלל להתחיל קשר חדשש בגלל הדכאונות שלי והפסימיות שלי שפוסלות כל תקווה שלי שיהיה לי טוב כי יש לי הרבה דברים קשים להתמודד איתם קשה לי לעזור לעצמי ממש לעלות למעלה מבחינת המצב הנפשי אני תמיד למטה ולגבי קופות החולים זה גם עולה הון ,,,בכל מצב , הון שאיין לי שאני צריך לחיות עם ,,,,זה בברכה ובתודה "ירון"

לאחרונה גיליתי שגברים נרתעים ממני , ואפילו קצת נגעלים. אני בת 23 רווקה עם שפתיים תחתונות גדולות במיוחד . שקלתי לעשות ניתוח להקטנת האיבר אבל אני חוששת. בינתייים גברים שאני יוצאת איתם נרתעים ובורחים אחד אחרי השני , מה עלי לעשות ? אני נוטה לשכב עם בחורים כבר בפגישה הראשונה . הדבר מציק ומעיק עד כדי רגשי נחיתות . מה עלי לעשות בנדון ? אני מקווה שאקבל תשובה עניינית .

היי סיוון, לפעמים בעיה אסתטית גורמית יותר מפח נפש מאשר בעיות עם אחרים. אם גברים אכן נרתעים ממך בגלל הגודל של שפתי איבר המין, זה אומר שהם ראו אותך עירומה. איך היכולת שלך ליצור קשרים ראשוניים עם בחורים? את לא היחידה שמתלבטת בקשר למבנה איבר המין ותוהה האם זה תקין/לא תקין. לפני שניגשים לניתוח, כדאי לגשת לגניקולוג שיאשר/ישלול גודל חריג של השפתיים התחתונות; אולי אין שום בעיה, וזו רק תחושה שלך (שאין לזלזל בה, כמובן!) - אבל אז ניתוח פלסטי לא יהיה הפתרון. מאחר שכתבת על רגשי נחיתות, אולי ייתכן שהם אלה שגורמים לך לפקפק באשר לגודל של השפתיים התחתונות? הסוגיה של לשכב עם גברים כבר בפגישה הראשונה היא משהו נפרד, אבל יכול להיות קשר לרגשי הנחיתות - להערכתך אם לא תיכנסי איתם למיטה כבר בפגישה הראשונה, הם לא ירצו בקשר איתך? ויותר מזה - אולי, אם תערכו היכרות מעמיקה יותר, בלי להיכנס למיטה בפגישה הראשונה, הם ילמדו להכיר אותך, וגם הגודל של שפתי איבר המין שלך לא יהווה כזה אישו. מה דעתך? הרה.

האם תחלופה של 4 מקומות עבודה משנת 1999 (אני בת 31) מעידה על חוסר יציבות? חוסר רצינות? איך "יוצאים מזה" בראיון עבודה ??

היי טליה, ראשית כל, כדאי שלא להסתיר דברים בקורות החיים - בעיקר אם עבדת פרק זמן משמעותי בכל אחד ממקומות העבודה הללו. נכון. זה עלול להיראות - אולי - תמוה למעסיק פוטנציאלי, אבל הרבה יותר חמור אם תבחרי להסתיר משהו, ובמהלך הראיון (או בדיקה עצמאית של המעסיק) יתגלה שהסתרת מידע. ובאשר לראיון עצמו - אם היו סיבות טובות למעברים התכופים (יחסית) הללו, ואם את יכולה להסביר את עצמך בצורה רהוטה (וחשוב - לא לחפש אשמים!), אז סביר להניח שלרושם האישי שתשאירי יהיה משקל גדול יותר. בהצלחה, הרה.

היות וזה פורום תמיכה/עזרה אשמח על תגובתכם. יש לי שכינה נראית מאד מאד צעירה לגילה וגם יפה אגב, זכתה לא מזמן למספר נכדים מכל ילדיה. כשפוגשים אותה שכנים, מגלים התעניינות בנכדיה ומכנים אותה סבתאלה. מדוע מכנים אותה "סבתאלה" ומה הסיבה שאני בעצם בת גילה מעולם השכנים לא כינו אותי סבתאלה ולא מגלים התעניינות בנכדיי שיש לי מספיק נכדים תודה לאל.?.תודה רבה לאנשים שיענו לי.

שלום סוזי, ייתכן ואותה מכנים 'סבתאל'ה' מאחר שהיא מדברת יותר על הנכדים שלה, ומשתפת את שאר הדיירים בתדירות גבוהה ב"סיפורי נכדים"? ולעתים, בלי שום סיבה מיוחדת, כינוי דבק באדם... לפעמים לחיוב ולפעמים לשלילה. אני לא חושבת שזה מעיד על כך, שאת פחות חשובה ממנה או שהמשפחה שלך פחות מעניינת. מעניין לבדוק איך מלכתחילה נוצרה הדינמיקה שבה אותה מכנים כך, ואוותך לא. אישית, אני לא חושבת שמדובר באיזשהו הסבר מעמיק, אלא פשוט מצב שנוצר כתוצאה מנסיבות שונות ומשונות. סוף שבוע נעים, הרה.

מכינה חמין לשבת מישהו רוצה לבוא לטעום? לא יודעת איך יצא...

ותגידי לנו אם זה אכיל ... מה את מכניסה בפנוכו ? היום אכלתי חמין במסעדה , משהו חלומי ! אבל הקלוריות, אוי הקלוריות

אני צמחונית ולא אוכלת חמין "רגיל"... אני אוכלת חמין של צמחונים.

http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-1258,m-Doctors,a-Forums.html פורום מעולה-גב' וגנר בפורום המקביל מדברת ב"גובה העיניים" לא כמו המנהלת של פורום זה. תראו איזו פעילות ערה ישנה בפורום של גב' וגנר ואיזה פעילות רדודה ישנה בפורום זה ותבינו מה ההבדל.

ותודה רבה ל"מה זה כבר משנה" על ההפניה וההמלצה. אני בטוחה שגב' וגנר עושה מלאכתה נאמנה. ואני מצטרפת לאיחולים של מור. הרה.

עם כל הכבוד לגברת וגנר, אין כמו הרה שלנו ! ואף אחד לא מכריח מישהו להשאר כאן אז חלאס עם הקנאה והשנאה וצרות העין. לכי לשלום ורפואה שלימה לך.

בגובה העיניים מתוך רצון טוב ומחווה אמיתית. מה לעשות שיש לה חוכמת חיים גדולה יותר מאלה שמבוגרים יותר ועם תארים. הרה אין כמוך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תודה על התמיכה :-) שבת שקטה ונעימה, הרה.

את מבזבזת את האנרגיות הטובות שלך לריק. אין לך מה להתייחס לכל אחד שבא לו להציץ לפורום ולעקוץ. לדעתי, את עושה עבודת קודש, וכן ירבו אנשים כמותך. הרבה בריאות וכח להמשיך כך. מכל הלב אני. נ.ב. למי שלא טוב לו שיקום וילך, ועכשיו!!!! "צא בחוץ...."...

היא עדיפה בטח מהמנהלת הקודמת שהייתה כאן ,אם כי גם לה להרה ישנן טעיויות אגרסיביות מדי פעם. ((::::

שלום לאשתו של... (מי, בעצם?), אני לא משווה את עצמי למנהלת הקודמת, ולא חושבת שהיא היתה לא בסדר - זה פורום שלא תמיד פשוט לנהל, ולעתים קורות טעויות, שנובעות, לצערי, דווקא מהמקום שבו מטרידנים למיניהם מנצלים את במת הפורופ כדי לספק איזה צורך מעוות של תשומת לב... אז גם המנהלת הקודמת נאלצה להתמודד עם אותם אנשים משועממים, ולכל אחת מאיתנו יש דרך התמודדות וניהול שונה. וכן, כמו שכבר כתבתי, גם אני יכולה לטעות, אבל אם מודדים אדם רק לפי הטעויות שלו (ואני מאמינה שביחס לכלל ההודעות שלי, הטעויות אינן הרוב) - אז אומלל מי שמודד כך אחרים, מאחר שוודאי שכך הוא רגיל שמודדים אותו. אז יאללה, המשך יום נפלא, הרה.

איזה חתול שחור עבר בינך ובין מיכל ??? ומה שלום בעלך היקר באדם ? למה הוא כבר לא נכנס לכאן ? ואיך בבית החדש ? מתגעגעת לישן ? ומה עושה הבת החיילת לשעבר ? ומה שלום הקטנה שהיא כבר בטח גדולה ?

תודה על הדאגה באשר לאנרגיות שלי... :-) אני מפזרת אותן במידה הנכונה, אל תדאגי. ודאי וודאי שאני לא משקיעה את כולן דווקא באותם מבקרים (תרתי משמע), שמדי פעם נזכרים להרים את ראשם ולהביע את דעתם חסרת הביסוס והפשר... זכותם להתמרמר (וכנראה שהם גם לא יודעים אחרת... וצריך להבין את זה) ולהביע את דעתם (תלוי איך, כמובן). אז תודה. וכן, את צודקת, גם אני לא מבינה את כל אלה שממש סובלים מהפורום, וחזורים אליו בכפייתיות מוזרה שכזו... הייתי אומרת שיש כאן ניחוח של אובססיביות. יום נפלא לך!

מקווה שנהנהת ! שמעתי שהיה ממש נהדר.! כל טוב וכן ירבו...

נהנתי ? היה נהדר ? אין לי שמץ על מה את מדברת . אלא אם כן זה מתחזה כלשהוא.

מה קורה לך , זאת אני , מורצוק הבנתי שהיה לכם בעבודה יום הגבר, יענו- יום כיף איך היה?

שלום רב, אני בת 30 בערך ודי בפלונטר. התחלתי את ניסיוני התעסוקתי לפני כ-7 שנים. סיימתי תואר ראשון ודי לא מצאתי עצמי בשל בעיית בטחון והערכה עצמית ירודה וכן בשל תנאי השוק. עבדתי במקום שאינו תאם את כישוריי ולאט לאט אזרתי אומץ והמשכתי ממקום למקום. בהתחלה לא הייתי מסוגלת להיות במגע עם קהל כי הייתי נלחצת,מאדימה, ומאבדת את עצמי ביחוד מול קהל שנראה לי "אינטיליגנט". בכלל,לדעתי יש לי בעייה עם אנשים חכמים כי זה משהו שתמיד הרתיע אותי בשל החשיבה שאני הרבה פחות. אני מרגישה שהעצמתי את כוחו של אחר ולכן,תמיד היה נראה לי שאני לא מתאימה כמו ש-x יכול להתאים. נטייה הרסנית שכזו. עבדתי כשנתיים במקום הראשון ואז הוא נסגר... עבדתי כ-3 חודשים במקום אחר-די במקביל ועזבתי כי לא היה טוב... עבדתי בעוד מקום כחצי שנה וגם משם עזבתי כי לא היה טוב... עבדתי כשנה במקום אחר ואז הוא נסגר... עבדתי כ-3 שנים במקום אחר....לא היה לי טוב ועזבתי... כיום אני במקום חדש...כמעט שנה.. אני שוב חשה שרע לי ואני רוצה לעזוב!!! אך כ"כ קשה לי לעשות הצעד כי נראה לי שפשוט המעגל סגור ותמיד ארגיש כך. יתכן,ומקריאה ראשונית נראה לך שהבעיה קיימת אצלי כי התחלופה יחסית גבוהה אך קיים "הסבר הגיוני" לגמרי בעזיבות הנ"ל כי בכל מקום הייתה בעיייה ענקית שבגינה עזבתי את מקום העבודה. אני תמיד מרגישה איזה צורך להסביר עצמי כי אין לי מושג אם אני "נורמלית" אם לאו... אולי כי איני מעריכה עצמי ולכן אני תמיד בפלונטר - האם אני או שמא כל אחד היה נוהג כך? על פניו,אני מרגישה שהתחלופה "מוצדקת" ואיני אשמה בכך. ומצד שני,עד מתי אמשיך לרדוף אחר הצדק והניסיון לחוש טוב ובטוח?? עייפתי ממסכת החיפושים,הראיונות,הרצון ללמוד שוב הכל מחדש.... אך איני רואה מוצא...כי בפנים אני ממש סובלת. עד שסופסופ ראיתי טיפת אור שינו לי את התפקיד כך שגם אם אחפש את הגורם אצלי לשינוי האחרון אני מגלה שאני לא ממש "הכתובת".... איך אפשר לארגן את מחשבותיי? את מצבי התעסוקתי? איני צעירה ואיני מרגישה בטחון לקפוץ ממקום למקום...לא נוח לי ביחוד מהחברה שכמובן מרימה גבה למשמע כל שינוי מקום ואני תמיד בסוף מרגישה לא בסדר!!!!! אני שומעת לא פעם שאם לאדם חוזרת "בעיה" ממקום למקום אז כנראה עליו לבדוק את עצמו - כשאני מנסה לקרוא המצב בצורה אובייקטיבית וחוזרת אחורה לכל המקומות אני מגלה 1.המקום אכן לא הלם את כישוריי 2.המצב היה בלתי נסבל לחלוטין(מעשי מירמה מצד המנהל האישי -דבר שהגיע גם להרשעה במשטרה....) /פשיטת רגל וכד'... האם אני "נשמעת" לא בסיידר? לא משתלבת? ביקורתית מדי?? אולי בכלל מפונקת?? אשמח לשמוע כל עיצה ממך. וכן,לדעתך,האם כבר היום לנסות שוב את מזלי בחוץ או להבין חד וחלק שזה המצב אם מפאת מזל או עניין שבאופי ולהישאר במקום הנוכחי שאינו מזהיר מבחינתי בכלל!!!!

היי ליאת, ראשית כל, אני מציעה שתשאירי את הודעתך גם בפורום הבא (אלא אם כבר עשית זאת): http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-428,m-Doctors,a-Forums.html אם היית כותבת, שב-7 השנים האחרונות החלפת 3-4 מקומות עבודה, זה היה נשמע אחרת מאשר 6 (כולל הנוכחי). אני מבינה שהיו גם קשיים אובייקטיביים, אבל אני מתארת לעצמי שלא היית העובדת היחידה שנתקלה בהם. השאלה היא, אם עובדים נוספים עזבו כמוך, בגלל הקשיים הללו, או שמא את היחידה שעזבה כל פעם את מקום העבודה? זה יכול לתת סוג של כיוון לשאלה שלך "האם אני לא בסדר?" בנוגע לעניין של ההערכה והבטחון העצמיים הנמוכים שלך: אם זה עדיין אישו מרכזי, ואת מרגישה שזה עדיין לא מאפשר לך להתקדם, יש כל מיני דרכים לטפל בנושא (טיפול, מאמן אישי, סדנאות לאסרטיביות ועוד). ליאת, יש לי שאלה - הגדרת לעצמך פעם מהן הציפיות שלך מעצמך וממקום העבודה שלך? אפילו לשבת עם עט ונייר, ולהכין רשימה... יהיה לך קל יותר להבין אח"כ מה ריאלי ועל מה צריך להתפשר. מאחר ואיני מכירה אותך, ודאי וודאי שאין לי שום כוונה להצדיק אותך או לטעון בלהט שרק את "אשמה". ואני גם לא יכולה לספר לך אם את מפונקת מדי או לא. אבל, ואני נוהגת לכתוב את זה כאן הרבה - "אשמה" היא מילה שנאי לא ממש אוהבת, אני נוטה להסתכל על דברים בכיוון של נטילת אחריות אישית (עד כמה שמתאפשר כמובן). אז גם אם, ורק לצורך העניין, התחלופה הגבוהה של מקומות העבודה נובעת ממך - זה לא עניין של אשמה או להיות לא בסדר. זה עניין של בדיקה עצמית ולקיחת אחריות. תבדקי מהן הציפיות שלך. תשאלי את עצמך: "מה צריך לקרות כדי שיהיה לי טוב במקום העבודה? מה אני יכולה לתרום בשביל זה, ומה תלוי באחרים?" בהצלחה, הרה.

שלום רב, יש לי בעיה של אמירת הכלללל הפרצוף!! זה אומר שאם אני מוטרדת או כועסת אני מפגינה זאת לעיתים מבלי להתחשב מי מולי. הכוונה היא לא להוציא על אותו x שהכעיס את התסכול אלא להפגין "רעש" פנימי ברבים,מה שכנראה גורם לתחושה של אחרים לראות בי מתנשאת ביקורתית ואולי גם לא להתייחס לדבריי בכובד ראש. לדוג': אני מאוד מתוסכל בעבודה מגורמים שונם: התנהלות,שכר,יחס אישי וכו... מאחר ואני כ"כ מאמינה בצדקתי, אני מסוגלת להגיד את רחשי ליבי בקול וכך לגרום אולי לראיה חסרת רצינות כלפיי או שלא ממש מתרגשים ממני - מה שגורם לתסכול כפול. בפועל,אני ממש יודעת ומאמינה שכל דבריי אמיתיים והגיוניים אך אני חשה שעליי לבלום את התחושות ולשתוק ואני לא מסוגלת כי בפנים אני ממש נזעמת... לדעתך,איזו הסתכלות יש לאחר על מישהו שמתנהג בצורה כזו? האם זה עלול לפגוע בי בעתידי המקצועי? יש לי קונפליקט אדיר בין הרצון לשתוק ולהיות בתלם על מנת לזכות בהערכה,בתמיכה וכד'.. לבין הצורך העז להגיד הדברים בפנים,לקרוא בקול "תתעוררו...." ולנסות לשנות דברים. נראה לי שאיני מצליחה בפועל,אך עדיין לא ממש משנה את התנהגותי ואולי....אפילו הורסת את מעמדי. אין סיכוי שמישהו באמת יחוש שדברים אינם מתנהלים כמו שצריך ויקח זאת עד כדי כך לתשומת ליבו? האם אנשים כאלה אטומים לסביבה ואכפת להם רק מעצמם? אני מגלה שממש "רימו" אותי במקום העבודה וזה מקומם!!! ועוד להבין שעובד אחר קיבל את האפשרות שאני ציפיתי לה למרות שבעצם חשבתי שמספיק מעריכים אותי. ניסיתי להתמודד עם השתיקה מול הסביבה תקופה יחסית ארוכה עד שנפגעתי ואז התחלתי לשתף פעולה ברכילות,בסיפורי חולין עם אחרים וזה גורם לי להרגיש חראאא כי אני לא רוצה להיסחף למצב הזה שעלול לסבך אותי עוד יותר. איך מתמודדים עם תחושת אכזבה? כעס? ניצול? האם אני כזו שלילית באומרי את הדברים כמו שהם מבלי לייפות אותם כפי שניסיתי עד כה??? אני גם בן אדם וגם לי יש צורך להתפרץ אך אחר כך בחשבון הנפש שלי עם עצמי אני מתחרטת כמעט על כל מילה שנאמרת על ידי....

היי יעל, אני חושבת, שאפשר להגיד (כמעט) הכל, רק תלוי איך עושים את זה. לא תמיד הדבר הראשון שקופץ לראש, הוא בהכרח הדבר שמתאים להגיד, גם אם מדובר במשהו שהוא נכון בבסיסו. תנסי לדמיין סיטואציה חברתית כזו: את פוגשת חברה טובה שעשתה איזשהו שינוי (תספורת למשל). בעינייך התספורת החדשה שלה לא משהו בכלל, לצורך העניין. את יכולה לזרוק לה את זה בפרצוף בלי לעבד את זה (נניח: "איפה הסתפרת? זה מזעזע!"), ואת יכולה לעצור רגע, ולהגיד לה את זה בצורה חביבה יותר, נגיד: "תתחדשי על התספורת. בעיניי היא לא מוצאת חן, אבל אם את אוהבת אותה, אז אני שמחה בשבילך". כאשר הדגש הוא על דעתך לעומת הבחירה שלה. אני לא יודעת אם, כפי שכתבת, יש לך בעיה או שזה יוצר לך בעיות. זו שאלת הביצה והתרנגולת הייתי אומרת: לאורך זמן, זה בהחלט עלול לגרום לאנשים להתרחק ממך, ולהתחיל לסנן היטב את מה שהם אומרים לך, מתוך חשש מהתגובה שלך. כתוצאה מכך, שוב תרגישי שמעלימים ממך דברים, או שפועלים מאחורי גבך... וכך ייווצר מעגל, שיהיה לך (ולאנשים בסביבת העבודה שלך) מאוד קשה לפרוץ ממנו. אולי, בראיה אובייקטיבית, את קצת פחות צודקת, למרות שאת מאמינה (וזו כבר הסובייקטיביות שלך) שאת צודקת ב-100%? ואולי מה שהגיוני עבורך, לא נתפס כהגיוני כל-כך עבור עמיתייך לעבודה? בכל סיטואציה באשר היא יש 3 מציאויות: של הפרט, של האחר והמציאות המשותפת. לא תמיד יש בין ה-3 הללו חפיפה, וזה בהחלט עלול להיות לעתים מקור לתסכולים. כעס שאינו מנווט כראוי גם הוא מקור בטוח לחיכוכים מיותרים ולתסכולים; אף-אחד לא רוצה להיות שק חבטות של זולתו (לא פיזי ולא מילולי). אנשים נוטים להגיב בצורה חיובית יותר כאשר לא מתקשרים איתם באמצעות זעם, שמהווה גורם מרתיע וגורם לאנשים להתגונן אוטומטית (ולא תמיד ברור להם על מה ולמה). מה גם, שכעס (ברוב המקרים) אינו מהווה גורם שדוחף לשינוי, אלא להתקבעות דווקא. תחשבי על ילדים קטנים: ככל שכועסים עליהם יותר, כך הם נוטים יותר לכיוון ה"דווקא"... אנשים מבוגרים לא תמיד שונים כל-כך מילדים קטנים. באשר לשאלת האכפתיות של אחרים - יש כאלה וכאלה. יש אנשים שאכפת להם, ולאחרים לא מזיז כלום מלבד עולמם הצר. יש אנשים שאכפת להם, אבל הם לא עושים עם זה כלום, ויש כאלה שאכפת להם ופועלים כדי לשנות. יש המון סוגים של טיפוסים בעולם, ובטח שאי-אפשר להכליל תכומה מסוים (או היעדר של תכונה) על כולם. יעל, את לא צריכה להגיע למצב של לשמור דברים בבטן, אבל אולי כדאי שתמצאי את שביל הזהב - תגידי את מה שיש לך להגיד, אבל בצורה שלא תגרום לאחרים להירתע ולהתרחק ממך. הרה.

הרה... בבקשההה תקראי את המייל שלי שלחתי לך... לא היה לי אינטרנט כמה ימים... אז עכשיו שלחתי לך...אני יודעת שזה דבר דפוקקק והכל אבל תנסי לעזור ליייי תקראי תמיייל תביני הכל....

היי, אני כבר עוברת למייל שלך, ואנסה לעזור לך כמה שאני יכולה... לא מבטיחה כלום, אלא רק לנסות (אחרי שאקרא אדע יותר). ערב טוב, הרה.

שלום לכולם קראתי את הפתיח על מנהלת הפורום המכנה את עצמה בשם "הרה" ,אני מבינה שאין זה שמה האמיתי, ואין לה כישורים פורמאליים לענות בתחום הפסיכולוגייה ( פסיכולוגית קלינית ) כך שלא כל כך ברור לי איך ניתנות כאן תשובות "מקצועיות" ולא במסגרת של תמיכה ופורום של הפרייה הדדית בין חברים אלא ממש כהתחזות לפסכיולוגית (אפילו לא מטעמי זדון זו עדיין התחזות) וזה ממש לא בסדר. הייתה כתבה בוואלה על מתן תשובות לא מקצועיות של אנשים המציגים עצמם "כבעלי מקצוע" באינטרנט ,בכתבה צויין שמדובר בהולכת שולל . זה נכון שבפתיח לא מצויין "שהרה" היא אשת מקצוע אך הגולש הסביר שנכנס לכאן מצפה לקבל תשובה מבר סמכא ולא לפשפש במסמכי תואר כל שהוא-ממש הטעייה לשמה. מעניין מה הנהלת "קומרקס" חושבת על עניין זה.

שולי, אני מכירה אותך, ולא מהיום, ורק מפאת העובדה שאני מכבדת אותך כאדם מן השורה אגיב לדברייך ברצינות הראויה: מעולם לא טענתי - ואם תוכיחי אחרת, אני מורידה בפנייך את הכובע - שאני אשת מקצוע. גם הפורום לא מוצג כפורום מקצועי, אלא מוגדר כפורום תמיכתי בלבד (ויש עוד פורום כאלה בדוקטור'ס!). אם את מחפשת אתר שכולל רק פורומים שמנוהלים ע"י אנשי מקצוע, כנראה שדוקטור'ס אינו הכתובת עבורך... נכון "הרה" אינו שמי האמיתי ויש לי סיבות משלי מדוע בחרתי להשתמש בכינוי, אך אם היתה בעייתיות בזה, צוות דוקטור'ס לא היה מאפשר לי לנהל את הפורום, הלא כן? ואת ניהול הפורום קיבלתי אחרי ששוחחתי בטלפון עם נציג של דוקטור'ס. אז זה קצת חומר למחשבה... ההגדרה של "תשובה מקצועית" היא בעיני המתבונן (או, אם לדייק, בעיני הגולש הקטנוני שמתלונן בלי סוף, אבל חוזר שוב שוב למקום שבו הניהול גרוע כל-כך והמנהלת פשוט מבזה את המין האנושי), ואף-אחד מלבדך לא בא בטענות בנושא, מה שמעלה שוב את השאלה - האם זו רק את שמחפשת בקטנות, או שמא העולם השתגע? את מי אני מוליכה שוול, אם מעולם לא הצגתי את עצמי כאשת מקצוע? אולי את מי שבוחר לחשוב ככה ולהעליל עלילות שווא (אפרופו הולכת שולל, על הוצאת דיבה שמעת? או שמא ההבנה המשפטית שלך תחומה לנושאים שאת מצליחה להבין בלבד?). וכאמור - הנהלת "קומרקס" שמה אותי איפה שאני היום... מעניין מה את חושבת על זה... הרי לא יכולתי פשוט להפוך את עצמי למנהלת פורום בלי לדבר איתם קודם... יום טוב, הרה.

אני בטוחה שהנהלת קומרקס שמחה שאת מנהלת את הפורום כאן. את עושה זאת בצורה נעימה, נינוחה, ופשוט אין שום בעיה... כאלו החושבות שהן מבינות, כמו המתלוננת, יש הרבה. מדי פעם הן מופיעות בשטח. חבל לבזבז זמן ולענות להן שוב ושוב. תמשיכי להיות כמו שאת !

היה כאן היום הרופא הצמוד של המחשב, והחליף את המחשב (הדיאגנוזה והפרוגנוזה של הקודם היו גרועות במיוחד...). זה לקח לו כמה שעות טובות, ובהתאמה - לא היתה לי אפשרות להגיע לפורום. יום טוב לכולם! הרה.

אז בסופו של דבר אני מבינה שהוא הבריא. מה נתת לו אנטיביוטיקה, או משהו טבעי חה חה חה יום טוב ומלא שמחה הכי חשוב שתקראי את המתכונים הטובים ששלחתי תבשלי נגיע לטעום וניתן לך ציון בהצלחה מהרעבה...

איזה הבריא ואיזה נעליים - יש אחד חדש דנדש... אני מבשלת, לא דואגת, רק שעל הפרק יש כרגע עוגה (אחת לפחות) ליום חמישי. ככה אני מאלה שאוכלים בלי לבשל כמעט... תודה. בתאבון (מקווה שהתגברת על הרעב).

חברים יקרים באתר פסיכולוגיה עברית, בעמוד הראשון, יש הפנייה למידע לגבי הרפורמה במערכת בריאות הנפש ויש שם עצומה נגד הרפורמה שעשוייה לפגוע באזרחים פצועי נפש בשירות הציבורי. http://www.hebpsy.net/community.asp?id=85&cat=article&articleid=995 אני חתמתי שם. אולי תצטרפו לחתימות? זה לא דורש הרבה זמן, ויש לכך ערך חשוב. כל אחד צריך בסך הכל לכתוב שם את שמו ואת מקום מגוריו. לא חייבים לכתוב שם משפחה. תודה