פורום תמיכה הדדית

הרה, כן אני עובדת, אני גם לומדת, וחוץ מהמגורים אני מפרנסת את עצמי (כולל הלימודים) ואמנם המגורים בבית חוסכים אך אני נמצאת במינוס ענק... ובכל זאת, אם רק הייתי יודעת שאעמוד בזה- הייתי מייד עוברת דירה!!! רק בשביל לקבל קצת שקט... כל כך נמאס לי מהמריבות שלהם!!!! שאגב נמשכות מאז שאני זוכרת את עצמי... לפעמים עוברת בי המחשבה שאולי אניצריכה למצוא איזה גבר עשיר, אפילו קצת מבוגר ממני רק כדי שיוציא אותי מכל החרא הזה.... אבל אני לא חושבת שאני מסוג האנשים שיכולים לחיות עם מישהו רק בשביל הכסף... אבל מצד שני- התסכול מהמגורים בבית גובר מיום ליום....

בלה, שאלתי אם את לומדת, מאחר שבאוניברסיטאות יש מגורי סטודנטים... כמובן שזה לא רלוונטי אם את לא לומדת באוניברסיטה, אלא במכללה או מוסד אחר, שאינו מציע את האפשרות. אגב, בת כמה אחותך? צעירה ממך או גדולה ממך? כשאת בחדר שלך, אין לך פרטיות? אני מסכימה שלחיות בתוך חדר 24/7 זה לא מציאותי, אבל אם את צריכה לברוח קצת ממה שקורה בבית, החדר שלך מספק לך את המפלט הזמני הזה? אי-אפשר להסביר, בלי להכיר את הנפשות הפועלות לעומק, מה גורם לשני אנשים שלא מסתדרים זה עם זו להישאר ביחד... אולי הם נהנים מהמצב (באופן לא מודע)? אולי שניהם (או אחד מהם) פוחד לקום ולעזוב? ולפעמים פשוט נלכדים במערכת יחסית הרסנית, וכבר לא יודעים להסביר למה זה ככה, ובטח שלא מצליחים לראות את הפתח החוצה. והבעיה היא, שמי שהכי נפגע מזה (הילדים, כאמור) לא יכול לעשות כלום כדי לשנות את זה. כן, זה עניין של אופי - יש כאלה שיתחתנו עם כסף, ולא משנה עם הם אוהבים או לא. ויש כאלה שלא יכולים להתחתן בלי לאהוב את בן/בת הזוג. ולעשות משהו שמנוגד לאופי יכול לגרום לסבל לא קטן בטווח הרחוק. ברור שכרגע את מנסה לחשוב איך לצאת מהבית... אבל זה עלול להיות מצב של ליפול מהפח אל הפחת. האפשרות שאני חושבת עליה כרגע היא, ואולי היא בכלל לא מתאימה לך, לתפוס את ההורים שלך לשיחה לומר להם שאם הם רוצים לאכול אחד את השניה בלי מלח - זה עניין שלהם, בינם לבין עצמם - אבל שיתחשבו בך ובאחותך ויריבו או כשאתן לא בבית או בחדר שלהם, כשהדלת סגורה. הרה.

כן, יש לי פרטיות בחדר. אחותי גדולה ממני. בד"כ כשהם רבים אני בחדר עם דלת סגורה, אבל כידוע הקירות לא כאלו עבים...

הפעם השאלה שלי היא לא מתוך מצוקה אלא מתוך סקרנות ...גם זה קורה אצלי, בכל זאת אשלח לך אותה למייל האישי, מקווה שתעני אמנם נאמר שסקרנות הרגה את החתול...

שלא הסקרנות הרגה אותם, אלא העקשנות... וזה בסדר לכתוב לי גם מתוך סקרנות, ולא רק מתוך מצוקה. אני כבר עוברת למייל.

הילה מה זה חוסר הנימוס הזה שבפורום פתוח לכל את מודיע להרה שאת שולחת לה מייל אישי. לא מנומס. לא מכובד.

שלום לכל המעונינים! נחשפתי למוצר חדש פרי המצאתו של פרופ. מיכאל אבירם מנהל מחלקת מחקר ברמב"ם. אם ברצונכם לשפר את בריאותיכם תמורת 2 דולר ליום תוכלו לאחר 6 חודשים להרוויח 10.000 ש"ח.מפתיע???? זה אפשרי .כיתבו לי וצרו עימי קשר. להתראות ציפי דטרה

מעינן מי זה הפרופסור... ציפי דטרה מרחובות היא קוסמיטיקאית והודעה זאת הינה הודעת פירסום. הבעיה שההודעה לא ישירה וברורה מה שמעלה חשד...ואם לפרסם אז למה לא לשלם ולפרסם בצורה מסודרת. לצומת לבכם!

נמאס לי!!!! ההורים שלי לא מפסיקים לריב, והדברים שהם מחליפים בניהם, מילולית, איום ונורא, במיוחד מה שאבא שלי אומר... היום שמעתי את אחד הדברים הכי נוראיים.. אבא שלי אמר לאמא שלי שאם הוא היה יודע שככה החיים שלו יראו הוא לא היה מתחתן איתה... איך הוא יכול להגיד את זה?!?! אם כ"כ רע לך אז תתגרש! (אני מתפללת שזה יקרה!) אבל להגיד את זה?!?! שאתה מתחרט על החיים שלך! שאתה בעצם היית מעדיף ששתי הבנות שלך לא יוולדו העיקר לא להתחתן?... אם כ"כ רע אז תתגרש, אבל להתחרט על הילדות שלך?!... אני יודעת שמהיום הצורת הסתכלות שלי עליו תהיה כ"כ שונה... כ"כ שונה!!! אני בת 23 ונאלצת להמשיך לחיות בבית הזה רק כי אין לי יכולת כלכלית לצאת ממנו... ואני כבר מיואשת, אני מרגישה שאני נובלת.. אין לי כוחות, אני שמחה על כל שניה שאני מחוץ לבית.... אני חייבת לצאת משם למען השפיות שלי...

היי בלה, הטרגדיה הכי גדולה של זוגות נשואים שאינם מסתדרים היא, שהם שוכחים שיש להם ילדים בבית שעדים לכל מה שמתרחש. הם כל-כך שקועים ברגשות השליליים שלהם זה כלפי זו, ולא מודעים בכלל לנזקים שהם גורמים לילדים שלהם. אני מבינה שהאמירה של אביך היא כמעט כמו בגידה עבורך... מילא הוא לא מסתדר עם אמא שלך - אבל במה אחותך ואת אשמות? ואת יודעת, לא נכחתי בסיטואציה הזו, אבל אני די בטוחה שכאשר הוא הטיח בפני אמך את הדברים הללו, הוא לא חשב על זה מהכיוון שלך ושל אחותך. ואולי זה המקום שבו את צריכה לומר לו שהוא פגע בך... שאת לא רוצה להתערב ביחסים שלהם ובטח שלא לנקוט עמדה - אבל שגם מבחינתך יש גבול, והאמירה הזו שלו בהחלט חצתה את הגבול שלך. אני לא יודעת כמה זמן נמשך המצב הזה בין ההורים שלך. ולפני שמתגרשים יש עוד דברים שאפשר לעשות; אבל רק במידה שחשני הצדדים חשוב להציל את הקשר. אני גם לא יודעת אל מי מהם את יותר קרובה - אבל למה שלא תנסי לדבר איתו/ה על איך שהדברים נראים מהזווית שלך? ואם את מרגישה שזה קשה לך, תנסי לצרף גם את אחותך לשיחה. לפעמים אנשים זקוקים ל - Wake up call, משום שהם באמת לא עירניים מספיק להשלכות של ההתנהגות שלהם על הסביבה. מעבר לכך - את עובדת? לומדת? הרה.

כן אני עובדת, אני גם לומדת, וחוץ מהמגורים אני מפרנסת את עצמי (כולל הלימודים) ואמנם המגורים בבית חוסכים אך אני נמצאת במינוס ענק... ובכל זאת, אם רק הייתי יודעת שאעמוד בזה- הייתי מייד עוברת דירה!!! רק בשביל לקבל קצת שקט... כל כך נמאס לי מהמריבות שלהם!!!! שאגב נמשכות מאז שאני זוכרת את עצמי... לפעמים עוברת בי המחשבה שאולי אניצריכה למצוא איזה גבר עשיר, אפילו קצת מבוגר ממני רק כדי שיוציא אותי מכל החרא הזה.... אבל אני לא חושבת שאני מסוג האנשים שיכולים לחיות עם מישהו רק בשביל הכסף... אבל מצד שני- התסכול מהמגורים בבית גובר מיום ליום....

סאבח איל חיר, סבאח איל מישמיש הייתי שמחה לשמוע דעתכם ידידי משכבר הימים. במקום עבודתי אני עובדת עם גברת ששמה לצורך הסיפור יהיה א'. בעבר היינו קרובות ואף חלקנו סודות משותפים. כאשר הגרוש שלי עבד עם בעלה התחילו להתגלות מתחים בניינו. האקס שלי לא הסתדר עם בעלה שהיה הבוס שלו ונאלץ לעזוב את מקום העבודה עקב מריבה..........כמובן שא' הפסיקה לדבר איתי וכשהתגרשתי היא אפילו לא שאלה ולו פעם אחת לשלומי, למרות שנפגשנו יום יום בעבודה. בשלב מסויים חזרנו לדבר ובמקום העבודה היה נעים ורגוע. לאחרונה הבוס שלי התחלף באדם חדש .......יום אחד שמעתי אותה מדברת רעות על עבודתני בנוכחות הבוס החדש ואני התפרצתי לשיחה והעמדתי אותה במקום ואף הוספתי וביקשתי ממנה כי בפעם הבאה שהיא רוצה לדבר עלי שתזמין אותי לשיחה ולא תדבר מאחורי גבי. מאז.........אנו לא מדברות. והינה מגיע חודש הסליחות...........ואני רוצה לסלוח לאותה גברת מסוכנת אך : א. היא לא מתנצלת. ב. אני לא מצליחה לסלוח לה לפחות ביני לביני. ג. אני מרגישה כעס או שינאה כלפיה. אין ספק כי הדבר מעכיר את האוירה במקום העבודה וגורם למתח לא נעים. האם עלי לפנות אליה? האם עלי להתעלם כי מתברר שהיא תוקעת סכין מאחורי גבי? איך אפשר לסלוח אם אין בי מקום, רצון לסלוח? יום נעים לכם. טופזינקה

לפי דעתי- בקיצור את צריכה לסלוח לה, רק בשביל עצמך רק בשביל השקט הנפשי שלך כי תראי מה זה גורם לך להיות כעוסה, עצבנית,מתח לא נעים... באיזה מנטרה שקראתי, זה מה שהבנתי... את צריכה לסלוח לאחר בשביל עצמך , כי זה גורם לך לא טוב. מה שתעשי, שיהיה לך רק טוב בהצלחה וגמר חתימה טובה

אולי תנסי דרך מכתב אליה ? את לא צריכה לסלוח לה כל כך מהר בגלל שהיא כלל לא מבקשת סליחה ולא מודה באשמתה. מה שכן, את רוצה להבין למה היא עשתה מה שעשתה. לכן נראה לי שאם קשה לך לפנות אליה דוגרי, את יכולה לעשות זאת דרך מכתב. לכתוב לה שאת דוקא ראית אותה כידידה נאמנה ולכן את לא מבינה מה קרה ולמה ליכלכה עלייך וכו'. מה דעתך על כיוון כזה ? בהצלחה.

קודם כל - ברור שהיא לא ממש היתה הוגנת וחביבה במה שהיא עשתה... והיא גם לא חכמה במיוחד - אם כבר לדבר על מישהו מאחורי הגב, תבדקי שהמישהו הזה לא נוכח בסביבה. מה שאומר, שאת כועסת בצדק. את רוצה לעשות סולחה רק משום עכשיו חודש הסליחות...? כמובן שאני מבינה, שזה מעכיר את האווירה במקום העבודה. אבל את יודעת - אני מכירה אנשים שעובדים יחד, לא סובלים אחד את השני, ובכל זאת - בענייני עבודה הם בסדר אחד עם השני. זה קשה למצוא את האיזון הזה, וזה תלוי ביכולת להפריד בין מה שמקצועי למה שאישי. אבל זה לא בלתי אפשרי. אז אולי תפני אליה ותסבירי לה, שמבחינתך מה שהיא עשתה זה חמור מאוד, אבל בשביל לשמור על אווירה סבירה בעבודה, את לא מתכוונת להתעלם ממנה, אלא לדון איתה רק בענייני עבודה.

תודה לכם........ מממ.........לצערי, פחדנית שכמוני, אין לי אומץ לכתוב לה, אין לי חשק לפנות אליה. ואין בליבי מקום לסלוח. וכפי הנראה זה הדדי, אז...........שיהיה, אני מדברת בעניני עבודה אם יש צורך ולא יותר. טופזינקה

תודה לכם........ מממ.........לצערי, פחדנית שכמוני, אין לי אומץ לכתוב לה, אין לי חשק לפנות אליה. ואין בליבי מקום לסלוח. וכפי הנראה זה הדדי, אז...........שיהיה, אני מדברת בעניני עבודה אם יש צורך ולא יותר. טופזינקה

אז לא, אז תעזבי את זה כרגע... נכון שחודש הסליחות עכשיו - אבל זה לא אומר שאפשר להכריח מישהו לסלוח, רק בגלל שהתאריך הוא כזה וכזה. רק אל תתני לרגשות שלך כלפיה (כעס ושנאה) לקלקל לך את ההרגשה הכללית... בכל זאת, אני יודעת שקשה להסתובב עם כעס בבטן.

לנשיא או למיס א' ? איכשהוא היא לא נראית לי אמינה במיוחד. מצד שני, אם היא ניסתה לסחוט, אז יש לה משהו עליו. נכון ? אולי סתם היה ביניהם סטוץ' ? בכל מקרה הנשיא הזה לא יוצא טוב. בקיצור, תרחקו מגברים. סוטים אחד אחד , איי טל יו !

אלא אם מדובר בתפאורה של הצגות, ואז העשן מגיע ממכונת עשן... והמסקנה - כולם לא ממש דוברים אמת בפרשה הזו. אם היה מדובר רק בכבוד הנשיא ובגברת א, זה דבר אחד... אבל מלבד גברת א' יש גברות נוספות (ב'? ג'? ד'?). ואז גם אפשר לשאול - האם הן תופסות טרמפ על הפרסום שא' השיגה, או שבאמת גם איתן התעסק כבוד הנשיא? שלומק'ה - let's face it: הנשיא הזה לא רק שלא יצא טוב, הוא מעולם לא היה כזה מוצלח. אין לי מושג איך הוא הגיע לנשיאות המדינה... מצד שני, זה לא בדיוק תפקיד שדורש יותר מדי כישורים... הרי זה בעיקר תפקיד ייצוגי. לא, לא כל הגברים סוטים... שמעתי שגברים מתים לא מזיקים.

מדובר באי הבנה בין אנסי לבין א'. יושב לו הנשיא בביתו ליד החלון ומשקיף לנוף הנהדר של ירושלים וממש מבסוט מכל מה שנצפה לעינייו...הרים כנסייות מסגדים בתים יפים... נכנסה א' לחדר ...משה אומר לה :" הציצי החוצה" ואז התחיל כל הבלגן..... אך מה שנוף יפה יכול לעסות......

התחלתי טיפול פסיכולוגי לא מזמן ואני מרגישה שאני לא מסופקת. אני די לחוצה כלכלית אבל החלטתי שבשביל הנפש שלי, שווה לי להשקיע, גם כשאין לי ממש את האפשרות. אין לי הרבה ניסיון עם טיפולים פסיכולוגים ולפעמים נראה לי שאני מבזבזת זמן וכסף יקר בשביל לבוא למישהו זר, לברבר קצת, הוא יהנהן ובסופו של דבר לשלם וללכת. יש לי שני חברים טובים שאיתם אני עושה בערך אותו הדבר (רק בלי לשלם להם בסוף)... נראה לי שעם קבוצה, כמו בסדנא, שבה יש חבר'ה במצב פחות או יותר כמו שלי, כך שאפשר לתמוך אחד בשני, לעודד וכו', יהיה לי הרבה יותר קל והרבה פחות כאב לב על ההשקעה (שאני לא יודעת אם בסופו של דבר תשתלם לי), הבעיה היא שכל הסדנאות האלה מתקיימות בערבים ואני עובדת אחה"צ-ערב. ניסיתי באינטרנט קבוצות של בוקר ולא מצאתי כלום! הסדנא שאני מחפשת היא בכיוון של יחסי אנוש, אינטלגנציה רגשית, מודעות עצמית וכו'. למישהו יש אולי רעיון או מכיר סדנאות בוקר?

איך עובדת הסדנא הזו ? כל אחד מספר מה שמעיק עליו לפני כולם ? יש מישהו שמנחה את זה ? האם זה לא קשה להיפתח לפני קבוצה שלימה ?

שלום רונית, כתבת שהתחלת טיפול פסיכולוגי לא מזמן. המפתח טמון בצירוף "לא מזמן"... טיפול פסיכולוגי (שמבוסס על הגישה הדינמית, ואני מניחה שזה הטיפול שלך) נמשך בממוצע 3 שנים, וגם זה לא בדיוק מדע מדויק מאחר שיש טיפולים שנמשכים גם 10 שנים, ולכן לפעמים לוקח זמן - ואני יודעת שאין הרבה סבלנות לפעמים - עד שמרגישים שהטיפול תורם. אבל ראיתי מה את מחפשת, מבחינת נושא הסדנה וחשבתי על האפשרות של קואוצ'ינג (אימון אישי). זה מהיר יותר, תכליתי יותר וממוקד למטרה. יש בזה חסרונות מאחר שהיום כמעט כל אחד יכול להיות מאמן אישי, אבל יש גם פסיכולוגים קלינים שעוסקים בזה, ובעיניי זה השילוב המוצלח ביותר. מאחר ולא ניתקלת בקבוצת בוקר - מה דעתך להקים אחת כזו? להגדיר מה המטרות ולהתחיל לפרסם בפורומים השונים. אני מניחה שיש עוד אנשים שישמחו להגיע לסדנה דווקא בבקרים. בהצלחה, הרה.

נחודש אוקטובר אמורות להפתח סדנאות העוסקות ביחסי אנוש, אינטיליגנציה רגשית, הצבת מטרות והגשמתן, התמודדות עם לחצים, קונפליקטים ומשברים, מודעות עצמית ועוד. יש כוונה לפתוח גם קבוצות בבוקר במידה ותהיה הענות לכך. הסדנא מונחית ע"י יועצת, מנחת סדנאות ומאמנת אישית. בוגרת לימודי תואר שני ולימודי הנחיית קבוצות. ניסיון 15 שנים בתחום. ניתן לשלב סדנא + אימון אישי או סדנא או אימון אישי. [email protected] שנה טובה וגמר חתימה טובה

רוב שלומות אני ברוך השם. הילדים חמסה, חמסה, שום בצל........ חוץ מזה האקס שלי התאושש ואף התחתן והוא נשוי באושר. אפשר לומר שיש שקט ושלווה עבודה, בית וילדים. וזהו........ אז מה שלומך שלומקה? מה שלום הילדים? הנכדים? איך בעבודה? ומה שלום שמחוש? מור? הרה? לאן נעלמה כוכבית? ליבי? משהו זוכר שהיה פעם גברברון בשם ניר? ומה שלום מיכלי? מה שלום התינוק? פעוט? אם שכחתי לשאול משהו מה שלומו הוא מוזמן לכתוב ........ ספרו, ספרו הרבה חדשות...........שנתרגש טופזינקה

בכל אופן, מה דעתך על המייל שללחתי לך? מפורט מספיק? וטופז - אני שמחה לשמוע שהדברים מסתדרים אצלך ועבורך סוף כל סוף. הגיע לך ולילדים למצוא את השקט והשלווה הללו. אני מאחלת לך שהשנה החדשה תביא עוברך רק בשורות טובות והמון המון ימים של שקט ושלווה.

קיבלתי ממך מייל : הנה הוא: רופא יהודי צעיר, גאוות אמו, סיים התמחות ברפואה פלסטית באחד מבתי החולים הטובים של ניו-יורק ויצא להתנדב בשמורת אינדיאנים בניו-מכסיקו. כעבור שלושה שבועות הוא מתקשר לאמו הדואגת בברוקלין ומספר לה: " אמא יקרה, בעוד שבוע אני מגיע הביתה עם ארוסתי החדשה, היא אידיאנית ושמה 'כוכב זורח'". "נחמד", אומרת אמא. "גם לי יש עכשיו שם אינדיאני", ממשיך הדוקטור. "מהיום אני מבקש שתכני אותי 'צבי רץ'". "נחמד מאד" , עונה אמא. "למען האמת", קובע הבן, "אני חושב שגם את צריכה עכשיו שם אינדיאני". "איזה צירוף מקרים. התפרצת לדלת פתוחה, יש לי כבר שם אינדיאני", משיבה אמא. "באמת?", מתפלא הבן. "אתה יכול לקרוא לי ''יושבת שבעה''. עד כאן. על זה את מדברת ?

שנה טובה גם לך הרבה בריאות ושלווה. טופזינקה

דוקא האקס המופרע הוא שהתחתן ??? לא יאומן. החיים מוזרים מאד. ומה איתך בשטח הרומנטי ? יש מישהו באופק ? האנשים לאט לאט התאדו מפה. בדיוק כמוך. אולי תעשי לנו קאמבק ? הילדים והנכדים בסדר גמור ברוכשם. מתישים אותנו כהוגן. למה ילדים צריכים להתווכח על כל דבר ? בטח שזוכרים את ניר. בחורצ'יק מבריק אבל לפעמים נכשל בלשונו ומרגיז אנשים. מעניין אם הוא לפעמים מציץ לכאן. לגבי שמחוש, היא כנראה מאד עסוקה כעקרת בית נאמנה ומסורה. היא בטח עכשיו באמצע הכנת מאכלים מיוחדים לערב כיפור. לגבי מיכלי, לפני החג היא הפציעה וברכה אותנו בשנה טובה. אם את מציצה לכאן מיכלי, ספרי לטופז קצת חדשות כדי שהיא תתרגש, בסדר ? את עדיין באותה עבודה ? תהיי בריאה ושנה טובה

שמחה "לשמוע" ממך ושמחה לשמוע שהכל בסופו של דבר מסתדר מקווה לי לך ולכולם המון בריאות ואושר שלא נפסיק לצחוק ולחייך והרבה בשורות טובות אצלי התחדשה רק הקטנטונת , כפרה עליה, משוגעת עליה סה"כ 2 בנות יפות ומקסימות והשאר הכל "זה סיים"... יענו- אותו דבר, פעם למעלה ופעם למטה.... מועדים לשמחה וגמר חתימה טובה וצום קל- למי שצם...

כן, בסוף הוא התחתן......הכיר משהיא באינטרנט, תוך חודש עברו לגור יחדיו. תוך שלושה חודשים הצהירו על אהבתם. תוך חצי שנה התחתנו. ובא לציון גואל. אותה גברת היא אישה נחמדה, נראת נהדר והכי הכי הכי חשוב........הילדים שלי אוהבים אותה. לא אכחיש ואף אודה כי כאשר אני אני רואה שהיא מחבקת את הפספוס הקטן שלי נחמץ ליבי.....אך מצד שני אני שמחה שהוא מוכן לקבל ממנה חיבוק כי זה מעיד על קירבה אליה וחשוב לי שיהיה להם טוב כשהם הולכים אליו. רק הלוואי שהיו הולכים אליו יותר מפעם בחודש.....כי הם מתגעגעים אליו מאוד. בכל מקרה, עזבתי מקום עבודה אחד כי עבדתי ביותר ממשרה מלאה והעומס והלחץ היה עצום, לגדל שלושה ילדים לבד בלי עזרה מאף אחד, להחזיק בית ולעבוד במשרה וחצי .....זה קשה ואין ספק כי זה בא על חשבון הילדים. אז היום יש משרה אחת בלבד ואני פנויה לילדים אחר הצהריים.

בתי סובלת מזה זמן בנימול בזרת. ייחסנו את התופעה לשבר שארע בזרת לפני כ- 7 שנים. לפני כשבועיים, באורח פתאומי, התחילה תשישות עצומה, שאינה מאפשרת לה לתפקד. האם בהכרח מדובר במחלת היאפים שמלווה בתסמונת הכאבים?? אני מודאגת מאוד ולא יודעת מה לעשות, למי לפנות, איך לטפל מול שלטונות הצבא ועוד . אנא, עזרו לי בכל עצה שתוכל לתת לי כיוון דרך. תודה ושנה טובה. עפרה

שלום עפרה, זה לא פורום רפואי, ואני מציעה שתשאלי את שאלתך בפורום הבא: http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-982,m-Doctors,a-Forums.html ו/או בפורום הבא: http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-1696,m-Doctors,a-Forums.html בקשר לטיפול מול שלטונות הצבא, כדאי שבתך תקבע לעצמה תור לחרל"פ כדי להתחיל בבדיקות במסגרת הצבא. שנה טובה, הרה.

יש לכם בבית ספרים שאתם לא צריכים כבר? כאלה שסתם יושבים על המדפים, ומתגעגעים למישהו שיקרא אותם? או כאלה שאתם מסתכלים עליהם ושואלים: "מה אני עושה איתך עכשיו"? אלה יכולים להיות ספרי קריאה, עיון, ילדים, נוער, דת, הסטוריה ו... כל דבר אחר. ואלה יכולים להיות גם ספרים בשפות זרות, לא רק בעברית. יש כאלה? נפלא. אני אוספת ספרים כתרומה למטרה מסוימת, אז אם מתאים לכם לתת ספרים כאלה, תשלחו לי מייל ( [email protected] ) ואני ארחיב במה מדובר. תודה רבה מראש, שתהיה לכם שנה ססגונית, הרה. נ.ב. כמובן שאתם יכולים לברר גם עם אנשים אחרים שאתם מכירים - והרי נאמר כבר ש"כל המרבה הרי זה משובח".

אבל לרכז את זה ו7להכניס לקופסא ולהסתחב לדואר זה כבר משימה אולי תבואי אלי הביתה לקחת ? אני אפילו מוכן להציע לך כוס מים מהברז !!!! סתאאאאאאאאאאאאאאאאם אציע לך אפילו קפה ועוגה. או גלידה וקרטיב. או עוף ושניצל. מה שתרצי. יום טוב. מה תעשי עם הספרים האלה ?

תודה רבה, באמת, על המים מהברז... מה איכות המים בעיר הקודש? כי אצלנו המים קשים מאוד, וזה לא טוב. לא קנה אותי - אני לא שותה מים בכלל. טוב, כמעט בכלל. נדיר אני שותה מים, ואז הם לא מהברז. עוף ושניצל? גם עוף וגם שניצל? ממש מפתה. אבל עוגה זה כ-י-ף! וקפה זה בכלל אושר בשבילי (ציינתי כבר שאני מכורה לקפאין?). טוב, על יתר הפרטים אענה לך במייל.

טוב, אז הנה קישור לשנה טובה. זו ברכה קצת אחרת, הייתי אומרת (ואף חרזתי חרוז): http://www.a-op.com/shanatova04.php חג-שמח, הרה.

באמת חמוד, מזכיר לי שאני צריכה להפסיק לרדת על כל החבילות של עוגיות ושוקולד בדירה, ולהתחיל לעשות כושר שנת אושר יושר וכושר מאחלת הילה

אפרופו עוגיות ושוקולד - אני בהליכי גמילה משוקולד למריחה; אני אוכלת אותו עם כפית ישר מהקופסה. נראה לי שעדיף לעבור לדבש (סתם יותר בריא, זה הכל).

שלום, אני בן 35 ועובד בהייטק. במהלך עבודתי לא יוצא לי לזוז הרבה מידי ולכן עד לפני 3 חודשים הייתי הולך לחדר כושר שלוש פעמים בשבוע. אני סובל מכולסטרול גבוה ויש לי נטהי להשמנה למרות שעכשיו יש לי קילוגרמים מעטים להוריד. אני מצליח להקפיד על דיאטה, הבריאות חשובה לי והכושר הגופני חשוב לי. בחוש\דשים האחרונים אני לא מצליח להביא את עצמי לחדר כושר. כתוצאה מכך אני משמין, או לא מרזה, ואני לא מרגיש טוב עם זה. אני לא מצליח להבין מה עושה לי לא להצליח לעשות את הדבר הזה שכן היה בסדר העדיפויות שלי וכן הקפדתי לשמור עליו. זה לא עניין של זמן כי תמיד הייתי עסוק ותמיד עשיתי ספורט. יש לי חברה בחודשים האחרונים, והיא כל הזמן מחמיאה לי על מראי החיצוני ואוהבת אותי יחד עם הקילוגרמים העודפים. אומנם אני עסוק איתה יותר מבעבר אך שוב, זה לא עניין של זמן כי כבר היו לי חברות אחרות ועדיין הייתי עושה ספורט. אני לא מצליח להביא עצמי לחזור לכושר וזה מתסכל אותי. אני רוצה להבין למה. הרי אין טעם ללכת פעם אחת בשבוע. בכדי שזה יהיה אפקטיבי צריך ללכת פעמייםורצוי שלוש. אם זה הזמן, ולא בעיה על כסף, ואני כן אדם עיקבי ועקשן - למה פה אני נופל? מה את אומרת ומה את מציעה לי לעשות?

היי, במה אתה ממלא כיום את הזמן, שקודם לכן השקעת בחדר כושר? קורה לפעמים, שנמאס אפילו מתחביב שמאוד אוהבים. זה לא שלא רוצים לעסוק בזה יותר לצמיתות. זה אומר, שלפעמים נחוץ פסק זמן ממשהו שאוהבים/רוצים לעשות. ואז חוזרים לזה עם הרבה יותר מרץ ונכונות להשקיע ולתת מעצמך. אל תלקה את עצמך בגלל שבזמן האחרון לא ממש מתחשק לך להגיע לחדר הכושר פעמיים-שלוש בשבוע. וגם אם פעם אחת אינה אפקטיבית, זה עדיין עדיף על כלום. ולפעמים צריך לשנות קצת את הסביבה... אז אולי, במקום חדר כושר תצא להליכות בחוץ למשל? פחות חם בערבים (או בשעות הבוקר המוקדמות), ובהחלט אפשר לצאת להליכה של 3/4 שעה - שעה. מה דעתך? הרה.

ומתוקה. לכל חברי פורום, ישנים גם חדשים. ומה נאחל לעצמינו לקראת השנה הבאה עלינו לטובה ? יש לכם רעיונות ?

שנה טובה שהשנה האחרונה לא תחזור עלינו. כי מתחתית כזו אין אין ירוד ממנה. שמחוש...........

רק רק רק טוב ו...כל שנבקש לו יהי...

הרבה אושר והצלחה ונחת מהמשפחה המורחבת ! מתי את עושה את הקאמבק לכאן ???

מה נאחל לעצמנו? - נאחל לעצמנו ששלושת החיילים החטופים ישובו הביתה במהרה. - נאחל לעצמנו שקט בכל הגבולות. - נאחל לעצמנו שלווה בינינו לבין עצמנו... אנחנו יודעים להתאחד רק כאשר סכנות מבחוץ - מאיימות עלינו, ואז - רק אז - הביטוי "כל ישראל אחים" פתאום מקבל משמעות. - נאחל לעצמנו - באופן אישי - שהשנה החדשה תאפשר לנו לתת ולקבל את מה שלא נתנו וקיבלנו בשנה החולפת. - נאחל לעצמנו להיות סבלניים, סובלניים וסלחנים יותר. - נאחל לעצמנו ש... שפשוט יהיה לנו טוב.

כמה את מבטאת היטב את התחושות של כולנו, כאשר לא תמיד אנחנו יודעים להוציא את זה החוצה במילים. רק משפט אחד הייתי מסייג "נאחל לעצמנו להיות סבלניים, סובלניים וסלחנים יותר". צריך לזכור שיש לנו אויבים מרים שלהם אסור לסלוח. המחבלים שרוצחים בנו. אותם צריך לרדוף ולהרוג לפני שיהרגו אותנו. חוששני שיש כאלה שמוכנים גם להם לסלוח ולקפוץ וללחוץ להם יד. זו טעות מרה כדברי חכמינו החכמים שאמרו כי מי שמרחם על אכזרים, סופו להתאכזר על הסלחנים. שנה טובה.

נאחל כי השנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנת שלום ובריאות. שנזכה לראות אותנו ואת אהובנו גדלים ומתפתחים. שהעולם יהיה מקום טוב יותר לחיות בו, למענינו ולמען הדורות הבאים. שנה טובה לכככלולולולולולכם. ו.................שדרו חדשות, שנתרגש. טופזניקה.

זה עידן ועידנים שלא שמענו ממך. מה שלומך דרלינג ? איך הילדים ? איך החיים ? ספרי קצת. שתהיה לך שנה מעולה. שבהילדים יסבו לך המון המון נחת וגאווה. ורק טוב. אמן.

עצוב לי לשתף אותך בכך שנגמר ביני לבין אותו אחד , משתדלת שלא להתקע בזה ומשתדלת להמשיך הלאה ...אוף, דווקא, מצא חן בעיני הבחור, ממש עצוב לי )0:

לא נורא, תמשיכי הלאה ותמשיכי לחייך. ארה

אני לא יודעת מה ועד כמה את רוצה לכתוב במסגרת הפורום, אז אני אשאל ואת תחליטי אם לענות כאן או לא - למה זה נגמר בעצם? מי החליט/ה לסיים את זה? אני מניחה שאם הוא מצא חן בעינייך, לא את יזמת את הסיום. אין לך מה להיתקע על זה... אבל חשבתי על משהו - למה שלא תקחי לך פסק זמן ותהיי תקופה מסוימת לבד? קשה להתנסות בקשרים ככה...

תראי הוא לא זה שייזם את הפרידה... אבל הוא אמר שהוא רוצה לקחת את זה לאט ...וביטל פגישה שקבענו לאתמול,עם איזה תירוץ מטופש ...והתברר לי שהוא נכנס לאתר הכרויות ובלי לדעת פנה לחברה שלי (שתלתי אליו קריצה ) שהוא יישמח לשוחח איתה! ולהכיר אותה! הוא רק לא ידע שהיא חברה טובה שלי ,לדעתה הוא ממש קונפה, ... אז קראתי לו בשם %8#@ ובזה נגמר הסיפור.

שלום, עושה רושם שהיתה תקלה במערכת של דוקטור'ס, מאחר וההודעות שלכם כן נקלטו במערכת, אך לא ניתן לראות אותן על גבי הפורום. חיפשתי ומצאתי אותן בדרך-לא-דרך ועניתי עליהן. אני אנסה למצוא פתרון כלשהו, אך במקביל אני מציעה שתפנו לפורום "אתם ואנחנו", שהוא הפורום של מנהלי האתר והצוות הטכני: http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-1226,m-Doctors,a-Forums.html הרה.

כתבתי פה הודעה וציפיתי לתמיכה הדדית. ולהפתעתי הגמורה אני רואה שההודעה שלי נמחקה. אפשר לדעת למה?

שלום, את בטוחה שהכנסת לכאן - לפורום הזה - הודעה חדשה אתמול? הפעם האחרונה שהצצתי בפורום היה בסביבות 2:30 לפנות בוקר, ולא היתה שום הודעה חדשה. ולכן יש שתי אפשרויות - 1. הכנסת, בטעות, את ההודעה לפורום אחר. 2. תקלה בדוקטור'ס גרמה לכך, שההודעה שלך לא נקלטה במערכת מלכתחילה. בכל אופן - לא מחקתי שום הודעה בזמן האחרון, כך שבאמת לא ברור לי במה מדובר. נסי להכניס את הודעתך שנית. הרה.

הנני מורה לאנגלית. עבדתי 3 שנים במערכת החינוך ואחרי שחוויתי את עוינות המערכת כלפי החלטתי לעזוב. מה גם שפניתי לייעוץ מקצועי ושם נאמר לי בעקבות מבחנים שעברתי שאני מאוד מתאימה להיות מורה, אך לא במסגרת של משרד החינוך. לכן התחלתי לעבוד בבית בשעורים פרטיים ופתחתי 3 חוגים בקבוצות קטנות לילדי גן ויסודי. בחופש הגדול הייתה לי ירידה בעבודה שנפגעתי ממנה קשות נפשית וגם כלכלית. כי לא הייתי ערוכה בזמן. עכשיו התחילה השנה והמוטיבציה שלי לשיווק די נפגעה והיקף העבודה שלי קטן משנה שעברה. יש לציין שאני גם עוברת טיפולי פוריות שמקשים עליי קצת ומעבר לזה אני חשה בדידות גדולה בבית. אני פונה אליכם בכל זאת אולי תוכלו לייעץ בנושא שיווק שעורים פרטיים וחוגים לילדים באנגלית וטיפ אולי איך להעלות את המוטיבציה בימים קשים. תודה על ההקשבה ושנה טובה.

שוב שלום, היתה אתמול תקלה בדוקטור'ס, והודעות חדשות לא הועלו - משום מה - לפורמט החדש. את ההודעה שלך מצאתי בפורמט הקודם (ביחד עם הודעות של אחרים, שגם לא מופיעות באתר). החופש הגדול בד"כ פוגע בהכנסה של מורים פרטיים, מאחר ואין לימודים שוטפים במערכת החינוך. תלמידים שמגיעים למורים פרטיים הם כאלה שלומדים בשביל הכיף ו/או כדי לעבור בחינת קיץ. זה קשה, בעיקר שזה חלק מתקופה קשה. טיפולי פוריות הם עניין מלחיץ, שמעורר הרבה מתח. אבל עכשיו התחילה שנה"ל חדשה, ואיתה יגיעו תלמידים חדשים ו/או ותיקים, שרוצים להמשיך ללמוד. שיווק עצמי יכול להיעשות בכמה דרכים - פרסום במקומונים, מודעות על לוחות מודעות, פרסום בלוחות השונים באינטרנט ועוד. אפשר להשקיע - חד פעמית - ולהדפיס פליירים לחלוקה בתיבות דואר. וכמובן שיש את שיטת ה"מפה לאוזן". את כל היום לבד בבית? מה בדבר מפגשים עם חברות? ואפשר גם, בהתאם למצב הכלכלי כמובן, להירשם לאיזשהו קורס שמעניין אותך - גם בשביל הכיף וגם בשביל להעביר את הזמן בחברת אנשים, ולהתנתק קצת (גם אם לשעתיים-שלוש בשבוע) מהמתח שיוצרים טיפולי הפוריות. בהצלחה, הרה.

הרה יקרה, תודה שהתייחסת לפנייתי. בהמשך לשאלותייך- כן, אני רוב היום לבד בבית. כמובן עד שבאים תלמידים. בעלי מגיע בשעות אחה"ה-ערב. אין לי חברות להיפגש איתן כרגע. נראה לי שאני צריכה לייצר חברות חדשות. בקשר לפרסומים - דווקא הכנתי פליירים וחילקתי אותם בשכונה שלי והיו מס' פניות. אבל זה בטח לא מספיק. הייתי רוצה לדעת יותר על פרסום באינטרט ואילו דרכים נוספות יש עוד מעבר למה שציינת. אין ספק שהבעיה הגדולה שלי היא המצב הריגשי שלי והבדידות אליה נקלעתי. אני מרגישה שבמקום לפרוץ את המעגל הזה, אני כל הזמן מתכנסת בו ומרגישה עוד יותר רע. עד כדי כך שאני מרגישה לחץ אדיר שאני קמה בבוקר. אני מרגישה שאין לי חשק לכלום. והכי גרוע זה שאני יודעת מה צריך לעשות בקשר לעבודה, אבל מרגישה שאין לי אנרגיות לעשות זאת. בקשר ללימודים את לא הראשונה שמציעה לי זאת. יכול להיות שאשקול זאת אחרי שאסתדר עם העבודה בצורה מסודרת יותר. תודה לך על ההקשבה והתמיכה. את פשוט נפלאה. שתהיה לך שנה טובה.

לכל המדוכאים החרדתיים והאובססיבים. לכל מי שמרגיש הכי בודד הכי דפוק הכי אומלל הכי חסר תקנה, שניסה כבר תרופות וניסה טיפולים ומרגיש מיואש....רק שתדעו שאתם לא באמת לבד. יש עוד המון כמוכם! אני אחת מכן ורוצה שנעזור אחד לשני. אני מטופלת ע"י אישה מדהימה שמצליחה לעזור והצעתי לה לפתוח קבוצות תמיכה ושיתוף לא וירטואלים. בואו נפגש כולנו ונשתף ונתמוך בהנחייתה. בואו נצא מהמעגל הזה של ההסתגרות והרחמים עצמיים. זוהי לא פרסומת לאותה מטפלת, כבר מזמן שאני רוצה לפגוש עוד "בעייתים" כמוני ואולי כך להרגיש יותר טוב. אולי בעזרתה יהיה יותר קל. בואו ניתן צ'אנס, עובדה שהפורומים פה כ"כ פופולרים כי יש הקלה בשיתוף, יש נחמה בלחלוק. קוראים לה חווה והיא הסכימה שאתן את הפרטים שלה אז אל תתביישו ותתקשרו והיא תעזור לנו להקים קבוצות תמיכה ושיתוף. 0547296666 http://alternativli.co.il/hava.htm

היי דיכאון (קצת מוזר לכתוב את זה :-) אנשים בד"כ לא מברכים ככה דכאון...), אני חושבת שזו יוזמה מבורכת, ומאחלת לכן (לך ולחווה) שתצליחו בפרויקט הזה משום שהוא באמת חשוב ויכול לתרום המון. הרה.

אני מנסה לאתר את ד"ר גריי ממרפאת עיניים ברמת אביב מישהו יודע אם יש לו אתר,מייל, משהו? פלייזזז זה דחוף לי ואני לא יודעת איך לאתר אותו!

היי אורטל, אין מספיק פרטים כדי לאתר אותו און-ליין... ניסית לבדוק בדפי זהב (הספר, לא הגירסה המקוונת)? הרה.

אני בת 16 וחצי (עד 120 חח) ואני רוצה להתחיל ללמוד תיאוריה.. זה לא מוקדם מדיי?..באיזה גיל כבר אפשר להתחיל?

היי ליאל, עד כמה שידוע לי, וייתכן שאני לא מעודכנת - אפשר להתחיל בלימודי תיאוריה החל מגיל 17, אלא אם הלימודים נעשים במסגרת בית-ספר, ואז אפשר גם בגיל 16.5. בהצלחה, הרה.

מה מביא בן אדם להיות עוקצן עויין חסר רגשות וחושב או יותר נכון בטוח שכל מה שהוא עושה זה הכי נכון והכי צודק במידה ומישהו מביע דיעה אחרת ממנו על נושא זה או אחר הוא ישר מתקיף ויודע לצאת מכל סיטואציה מציק יורה ופוגע מבלי לשים לב ולעולם לא מתנצל הציניות שלו הורגת לפעמים אגו בשמיים, כבוד בשמיים או לא יודעת מה לא משנה באיזו חברה הוא נמצא תמיד מוצא קורבן להציק לו להתגרות בו ולרדת עליו ואחרי זה מתגאה בזה מול חבריו בערמומיות. רק הוא והוא והוא ולא מתעניין באחר,לא נותן להשחיל מילה אחרי שמדבר על עצמו פשוט סוגר שיחה (שזה טלפוני) גם אם מתעניין תמיד מסתלבט מה שיש לו הכי טוב מה שאחרים קונים זה "זבל" עם כל זה כולם נשארים איתו בקשר חברי ומחפשים את קרבתו מדובר על רווק בן 36 לי נראה שהוא פיתח לעצמו 1,000,000 מנגנוני הגנה מסיבות כלשהן

היי מרי לו, לאור כל מה שכתבת עליו בהחלט אפשר לתמוה ולשאול - למה אנשים ממשיכים לרצות בחברתו? אולי הוא מקרין בנוסף לכל גם כריזמה? יש אנשים כאלה, שלא משנה עד כמה ההתנהגות שלהם אנטי-חברתית (ולא במובן הקליני של הביטוי), הם תמיד יהיו מוקפים באנשים אחרים. ומה עם התכונות החיוביות שלו? אני מניחה שיש לו כאלה... (לפחות מקווה ככה) יכול להיות שבמאזן התכונות הכללי שלו, התכונות החיוביות מצליחות להקטין את השפעתן של התכונות וההתנהגויות שציינת? אולי, כפי שכתבת, באמת מדובר במנגנוני הגנה. ואולי מדובר בדברים שהוא למד מהסביבה שלו במהלך השנים, שמשתלבים עם תכונות מולדות ומקצינים אותן. ויש כאלה שטוענים, שהתנהגות של עודף בטחון עצמי היא לא יותר מהסוואה לאגו (כן במובן הקליני) שברירי. בקיצור, כפי שאת רואה, יכולים להיות כמה הסברים להתנהגויות שלו (כולל כאלה שלא ציינתי פה). אגב, חלק מהעניין זה, שהסביבה שלו מאפשרת לו להמשיך בדרך הזו (ואולי אפילו מעודדת אותו...?). הרה.

אם בחור ראה אותי בערב בתאורת לילה ובמקומות כמו מסעדה. אז אם הוא יראה אותי ביום אני עדיין אמצא חן בעיניו או שפתאום יש מצב שנראה פגמים שלא ראינו לפני כן? או בקיצור, האם יש שוני עד כידי כך חיצוני בלראות מישהו ביום ובלילה? מה דעתך?

היי מיכל, מן הסתם כל תאורה (או היעדר תאורה) מציגה אותנו - חיצונית - בדרך שונה מעט. אני לא יודעת למה שמישהו יקבע אם מישהו אחר מוצא חן בעיניו רק על סמך התאורה בסביבה מסוימת. אני מניחה שאם למישהו יש פגמים ממש חמורים, הרי שרק עלטה מוחלטת תסתיר אותם. ומצד שני אף-אחד לא מושלם, ולא משנה באיזו תאורה מדובר. אז לדעתי לא, אין כזה הבדל משמעותי וקיצוני בין יום ללילה. הרה.

נמאס לי נמאס לי מהחיים האלה נמאס לי שכלום לא מצליח לי אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף ):

היי אושר, כשאני קוראת הודעות כמו שלך, השאלה הראשונה שעולה לי בראש היא שאלת הגיל (אם זה לא כתוב כבר בהודעה) - בת כמה את? ומה זה אומר, מבחינתך, שכלום לא מצליח לך? מה ניסית לעשות ולא הצליח לך? מה את פוחדת לנסות לעשות, משום שאולי זה לא יצליח לך? ואת צודקת, החיים לעתים מעייפים (כמו בשיר של מוקי: "לפעמים החיים מורידים אותי על הברכיים...") ולעתים נדמה שבאמת אין למה לקוות. אבל כמעט לכולם יש תקופות כאלה, שבהן רק רוצים לקחת פסק זמן מהכל. אבל בסופו של דבר, רובנו מתגברים וממשיכים - איזו ברירה אחרת יש? הרה.

אני בת 17 .. וכשאני אומרת כלום לא מצליח אז זה באמת כלום.... אין לי מזל בכלום! יש כל כך הרבה דברים...קורים לי דברים שמשפיעים עליי לרעה כבר אין לי חשק לכלום!אם זה במשפחה,לימודים,חברים ..הכל ושלא נדבר על זה שגילתי שחבר שלי בוגד בי... ): תמיד כשקורה משהו אני אומרת סבבה אני יעבור את זה יש חיים שחייבים להמשיך... אבל אין לי כבר כוחות.. אני רבה עם כל העולם! נמאס לי נמאס ליייי כבר להתמודד עם כל זה! אני מרגישה שלאף אחד לא אכפת ממני באמת... ): אוףףף ): ):

היי. ניסיתי לשמח את אימא ועשיתי לה הפתעה. טיסה לחו"ל בפעם הראשונה שלה. הבעיה היא שכנראה התלהבתי יותר מדי וחשבתי שספונטניות זו תכונה שקיימת בכל אחד מאיתנו...היא קיבלה זאת בלחץ טוטלי וממש ביקשה שאבטל הנסיעה מכל מיני סיבות - שיגעה אותי עם ההסברים. כסף..יקר...אין זמן..צריך בדיקת דם...(שהיא עושה באופן קבוע..), סעי עם בן הזוג במקומי..אני מפחדת..אין לי חשק...תחשבי רק על עצמך... ובקיצור.אני ממש עצובה מכך ומהעובדה שמחר עליי למצוא סיבה שתציל אותי ממחיר הקנס שלבטח לא יהיה זול. לא יודעת איך לצאת מזה. איזה ייאוש.

היי עירית, אני מבינה את הבאסה ואת האכזבה שלך. באמת ניסית לעשות מעשה שנובע מתוך אהבה לאמך ורצון להעניק לה משהו מיוחד, ובגלל זה הסירוב שלה כואב יותר. אבל את צודקת - לא כולנו ספונטנים באותה מידה. נכון שיש אנשים, שהפתעה כזו היתה בשבילם האושר בהתגלמותו, אבל יש אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם זה; הם צריכים לדעת מראש כדי להתארגן ולתכנן. למרות הכוונה הטובה שלך, אני לא חושבת שיש טעם ללחוץ עליה, משום שגם אם "תיכנע" ללחץ הזה, היא לא תצליח להנות בחופשה. ואם מדובר בטיסה של שתיכן יחד, הרי שהעובדה שהיא לא תצליח להנות תשפיע גם עלייך, וזה יגרום לחופשה להפוך למשהו שרק רוצים שיגיע אל סופו. מאחר שגם כבר כרטיסים, ומאחר שמדובר בקנס - למה שבאמת לא תסעי עם חברה טובה או בן הזוג? הרה.

יש לך מושג האם זה כרוך בתשלום -שינוי שם הנוסע ... אגב,סופסופ היא אמרה את הסיבה העיקרית - הכסף!!! לא רוצה שאבזבז כ"כ הרבה כסף על טיול יחד. האמת,שאני כבר לא יודעת אם בא לי לנסוע - נהיה כזה כבד. בא לי נורא לנסוע עם בן זוגי רק בגלל הסחבת הזו. אני מבינה שזה יקר וכואב לי אבל בכל זאת נהיה לי פחד לנסוע איתה עם כל החששות.

כתבתי לך מכתב לדואר האישי

יש בעיה ב"וואלה" ואי-אפשר להיכנס כרגע לשרת של הדואר. אני לא יודעת עוד כמה זמן אהיה מול המחשב (עוד מעט 3:00), אבל אם זה לא יסתדר הלילה, אענה לך במהלך היום (אני מקווה שיהיה לי זמן מוקדם במהלך היום, מאחר ויש לי התחייבות קודמת לאחותי).

אכן - עדיין ישנה בעיה בשרת הדואר של וואלה...

היי הרה, תודה על התגובה .שלחתי לך עוד מכתב אבל לא בוער, בבקשה אל תשארי ערה עד 3 לפנות בוקר כדי לענות! הייתי מחכה בסבלנות, ובכל זאת סחתיין על הזריזות

היי הרה, תודה על התגובה .שלחתי לך עוד מכתב אבל לא בוער, בבקשה אל תשארי ערה עד 3 לפנות בוקר כדי לענות! הייתי מחכה בסבלנות, ובכל זאת סחתיין על הזריזות

ועניתי.

אז ככה..אני בת 19..אף פעם לא היה לי חבר..מעולם לא התנשקתי..המגע היחיד שהיה לי עם בן זה נשיקה בלחי וחיבוק לידיד.. הביטחון שלי כל שנה הולך ופוחת..!! ועכשיו אני ממש "בקאנטים"..הביטחון שלי ברצפה...פעם עוד איך שהוא התחילו איתי ועכשיו אף אחד לא מסתכל עלי..ובלי להשתחצן אני בחורה יפה..ואני מודעת לזה שמה שמקרינים זה מה שרואים..ואני נראית על הפנים.. כל המשפחה משגעת אותי כבר..מתי יהיה לך חבר .. כל החברות שלי כבר לא בתולות..והאמת לא אכפת לי..אני לא משווה את עצמי לאחרות..פשוט אני דואגת לעתיד שלי..אני חסרת ניסיון וזה מצטבר ואני מתביישת לצאת עם בנים ולהגיד להם שאף פעם לא התנשקתי..כי זה כבר הרתיע 2 שהייתי איתם בדייט לפני הרבה זמן..... מה עלי לעשות? ובבקשה אל תגידו לי ללכת לטיפול

היי מאיה, נכון שחיים רק פעם אחת, ונכון שהחיים מוגבלים בזמן... אבל זה לא אומר שמשהו לא בסדר אצלך אם את כבר בת 19 (ואולי - רק בת 19?) ועדיין לא היה לך חבר רציני. בקרב בני האדם יש מגוון נרחב של אנשים, וזה אומר שגם אם משהו מתאים לרוב זה עדיין לא אומר שזה מתאים ונכון לכולם. כתבת בעצמך - את "בקאנטים", וסביר להניח שבחורים קולטים את זה ומעדיפים לתפוס מרחק ולמצוא להם בחורות שנמצאות קצת מעל הקאנטים. הרי לא כיף להיות עם אנשים מבואסים, נכון? את גם צודקת בזה, שאין לך שום סיבה להשוות את עצמך לחברותייך, למרות שלעתים - מבחינה חברתית - השוואה כזו כמעט מתבקשת (ולא באופן נשלט). ואגב, אני בהחלט חושבת שצריך לחשוב על העתיד אבל כאשר דאגה בקשר לעתיד גורמת לנו להתעלם מההווה (קשה לראות מה קורה כאן ועכשיו כשהעיניים מסתכלות קדימה), ובכך לפספס הזדמנויות שונות ומגוונות (ולאו דווקא בתחום הרומנטי), אז בעצם אנחנו די סוכרים לעצמנו את רוב ההזדמנויות שצופן לנו העתיד. ומה אם תצאי עם מישהו ולא תגידי לו שמעולם לא התנשקת? פשוט תזרמי עם הכאן ועכשיו, בלי "להפיל" עליו את העבר שלך כבר בפגישה הראשונה. ואם תהני מהנשיקה, תמיד תוכלי לומר שזו הנשיקה הכי טובה שקיבלת בחיים שלך (וזה אפילו לא יהיה שקר :-) ). אני לא אומרת לאף-אחד ללכת לטיפול, אלא מעלה את הנושא לפעמים, שכנראה לי שזו יכולה להיות אופציה מועילה עבור מישהו. וגם, זה בגדר רעיון, לא הוראה... אני לא רוצה ויכולה להחליט עבור אנשים מה נכון עבורם, אולי רק להראות דרכים נוספות. ואם, נניח, הייתי חושבת להציע לך את האופציה של טיפול, זה היה מהזווית ל חוסר הבטחון שהולך וגדל, ובעצם מונע ממך להגיע למקום שאת רוצה להגיע, מאחר ומדובר במעגל שקשה לשבור. אבל, כאמור, אני לא אומרת לך ללכת לטיפול... אלא אם, ביום מן הימים, תחליטי שזה אולי מתאים לך. הרה.

מזה הפורום הזה? אפשר לדבר פה על הכל??זתומרת סתם להעלות בעיות או רגשות ודברים כאלה? תקנו אותי אם אני טועה...

היי שואלת, באופן כללי את לא טועה. אבל "הכל" לא כולל התבטאויות שמטרתן לפגוע באחרים. מעבר לכך, תרגישי חופשי לכתוב ולשתף במה שבא לך. הרה.

היי הרה :- ) נכון המטרה שלי להצליח ולא להשבר,ולהמשיך הלאה(קשה לי נורא) אתמול בכוח הכרחתי את עצמי לא ללכת,חשבתי לעצמי כמה זה נכון שאם אני ילך אני יראה כאובססיבית וזה כבר מפחיד יראה לו,שבאתי לבדוק אותו אם הוא איתה. עשה לי רע לראות אותו עם אחרת ,זה אומר שאם הוא הרגש אליי משהוא אי פעם בספק שלי, עכשיו זה בטוח יעלם לו ואז ישכח אותי לעד. אני לא מצליחה להשלים עם עצמי שזה נגמר,וכן את צודקת אם אני ילך והוא יהיה איתה מה זה יתן לי, להראות לו שאני חלשה ויעשה לי דווקא! אני לא ילך גם הפעם,אבל מתי שהוא לדעתך אני יכולה ללכת לשם?אני הייתי הולכת הרבה בשבילו אבל כי גם כיף שם. כבר המון זמן אני עסוקה באותו נושא,זה מטריף אותי אני כל כך רוצה לצאת משם.. להיות מאושרת משהוא שהמון זמן לא הרגשתי. אני יעשה לי לוז פשוט להוכיח לעצמי שאני מסוגלת לא ללכת למקום שהוא נמצא בו. ההתנהגות שלי מעידה על חוסר הערכה עצמית אני מרגישה ,כאילו נותנת לכולם להתעלל בי, ולא אכפת לי מעצמי... את צודקת אסור לי ללכת ,אני חייבת להמשיך הלאה למרות הקושי אני חייבת להתעזר בכוחות ולהוכיח לי ולו שיש לי טיפת כבוד עצמי,נכון? שבת שלום שיהיה לך אני מקווה עוד לשמוע ממיך היום נשיקווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווות דנה

חדלי לך ילדתי מהאובססיה שלך אל "ההוא"-יש המון גברים חמודים בשוק שיכולים להוות תחליף לא פחות טוב מ"ההוא" היה לי כלב שנדרס על ידי נהג מטורף-התעצבתי ומיד רכשתי כלב חדש שמילא לי את החלל שנותר בי . שבת שלום.

היי. לא משנה עד כמה כיף בפאב הזה, יש עוד עשרות רבות של פאבים טובים לא פחות (ואולי גם יותר)... תראי זאת כהתנסות לצרכי למידה... תתחילי לבדוק מקומות חדשים, שאין להם שום קשר לבחור הזה, ואולי תגלי מקום בילוי חדש וכייפי, שמגיעים אליו אנשים חדשים ומעניינים. הרי אין שום סיבה שבעולם, שתמנעי מעצמך את האפשרות לבלות ולהנות רק משום שזה חייב להיות איזשהו פאב ספציפי, שבמקרה (או לא) גם קשור לבחור הזה. את לא צריכה להעניש את עצמך ולשבת בבית, בזמן שאחרים יוצאים להנות. דנה, לרצות משהו זו כבר התחלה, אבל לפעמים צריך יותר מאשר רצון. אני מניחה שאני לא מחדשת לך כלום בזה שאני כותבת, שאומנם את באמת רוצה להשתחרר מהאובססיה הזו, אבל את לא מצליחה לעשות את זה בכוחות עצמך. והרי בשלב מסוים ם את העלית את האופתיה של פניה לאיש מקצוע; אולי עזרה מקצועית ביחד עם הרצון שלך להיות מאושרת שוב זה השילוב המנצח עבורך...? ולפני הכל - הכבוד העצמי שלך הוא משהו שצריך להתקיים עבורך, ורק עבורך. ברגע שיהיה לך שוב בטחון בעצמך ותכבדי את עצמך כפי שמגיע לך באמת, גם אחרים יכבדו אותך יותר. זה משהו שצריך להתחיל בך ובשבילך, ולא בשביל שום בחור! סופשבוע נעים, הרה.

.

היייייייייייייייייייייייייייייי הרההההההההההההההההההההההההההה!!! אני מקווה שלא שכחת אותי!לא היה לי מחשב קרוב ל שלושה שבועות.. היית נורא חסרה לי.. הרה הסיפור שלי תמיד מתמשך משום מה ואינני מסוגלת לעשות לו סוף! אני באמת מנסה ומתוסכלת מזה .. יש לי משהו לספר לך שקרה אתמול,... נכון סיפרתי לך שאותו בחור שאני מכירה(רוצה)יוצא בחמישי שישי למקום ספציפי ששם אני הייתי באה בשבילו למשך כמעט שנה.. כבר שבועיים לא הלכתי לשם ,כי ידעתי שהוא שם והעדפתי לא ללכת.. הייתי חזקה למרות הקשיים הרבים שהיו לי בזה. אתמול חברה חגגה יומולדת אמרתי לה שנצא יחד, והאמת סתם הלכנו לאותו פאב שבדרך כלל רק בסופי שבוע הוא ואני שם. במקריות אתמול אמרנו נלך לשם,כשאנחנו באות להיכנס אני רואה את אותו הבחור יוצא החוצה עם מישהיא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני הייתי בכיון להיכנס והוא יחד איתה לכיון לצאת עברנו אחד מול השני אפילו שלום הוא לא אמר לי הרה!למה אחרי כללללללללללללללללל התקופה הארוכה לפחות שלום!הוא היה איתי גם בנסיבות שונות,כבוד?!?!?! היא הייתה בחורה יפה לא סתם. חזרתי הביתה מררתי בבכי לא הצלחתי ללכת לעבודה,למה זה מגיע לי ? אני לא עומדת בזה יותר זה שבר אותי. +זה לא שאני יודעת בוודאות שהם יוצאים כזוג,ראיתי אותם יוצאים יחד מהבר אבל זה מסביר הכל!!!!!!!!!!!!!!!! מה לעשות ?חשבתי אולי ללכת לראות אותו האם הם ביחד בסופי שבוע ?אבל חשבתי שאז הוא יבין שפתאום אחרי שראיתי אותו איתה אני באה כדי לראות אם הם יחד. אבל זה מסכרן אותי נורא. רציתי לשלוח לו הודעה בלילה כאשר הוא עבר ולא אצמר לי שלום אבל חברה עצרה בעדי, ואמרה שזה רק יראה לו שזה מפריע לך . ובזכותה לא עשיתי זאת אבל רע לי נורא עכשיו מה לעשות ??? דנה

רוצה גם לשמוע את דעתי או רק את הדעה של הרה שלנו? כנראה הוא פחד להגיד לך שלום שמא הבחורה שאיתו תשאל לגבייך שאלות. ..אם הם זוג, אז שחררי אותו. זה לא בריא בשבילך וגם לא בשבילו. לפי זה שאת רגישה אני מאמינה שמגיע לך יותר .מגיע לך אדם שממש יאהב אותך, אפילו אם תצטרכי לחכות בשביל האדם הנכון ...בנתיים תאהבי את עצמך... וגם אני שולחת לך חיבוק

כמו שכתבת - זה הסיפור שלך... יש סופרים שמתחילים לכתוב ספר, ולא יודעים איך הוא ייגמר. הסוף של הסיפור נולד במהלך הסיפור. או, כפי שנהוג לומר, העלילה כותבת את עצמה. ויש סופרים שמתחילים לכתוב ספר רק אחרי שהם יודעים בדיוק איך מסתיימת העלילה. אבל בשני המקרים יש סוף בסוף. אני חושבת שהמקרה שקרה לך בפאב אמור לכוון אותך לדרך שבה יסתיים הסיפור הספציפי הזה... אני לא יודעת באמת יודעת מדוע הוא התעלם ממך לחלוטין. יכול להיות שמה שהילה כתבה לך נכון, שהוא לא רצה שהבחורה ההיא תתחיל לשאול שאלות. ויכול להיות שהיתה לו סיבה אחרת. ואת יודעת מה? נניח, לצורך העניין, שהם אכן יוצאים כזוג... מה הטעם בלעקוב אחריו בשביל לבדוק אם זה באמת נכון? הרי לא תוכלי לשנות את זה. ואם תדעי בודאות שהם אכן זוג עכשיו, זה ייקל עלייך? אני חושבת שטוב שלא שלחת לו הודעה באותו לילה, ולאו דווקא (רק) מהסיבה שחברה שלך נתנה. הרי המטרה שלך היא להמשיך הלאה ולתת לעצמך סיכוי לזוגיות שתתאים לך ותהיה טובה עבורך.

שלום האם זה בסדר לצאת לחופש ל- 3 ימים ולהשאיר את התינוק בן ה- 3 חודשים אצל סבתו? האם כשאחזור הוא יזכור אותי והכל יהיה אותו הדבר כמו לפני החופשה? תודה

שלום רינה, זה בסדר לצאת לחופשה ולהשאיר את התינוק עם סבתו. 3 ימים הם לא המון זמן, והבן שלך לא ישכח אותך. וכשתחזרי מהחופשה הכל יהיה אותו דבר חוץ מדבר אחד - את תחזרי בכוחות מחודשים, וזה טוב. הרה.

שלום לכולם! ברצוני להתייעץ איתכם על מקרה שלי... עברה שנה וחצי מאז אהבת חיי נפרדה ממני.היום סוף סוף עזרתי אומץ והתקשרתי אליה.היו לי המון חברות אחריה אך היא לא יוצאת לי מהראש!חשבתי שהתגברתי אך בכל פעם שאני מסתכל על התמונה שלה אני בוכה...אז החלטתי לנסות לחזור אליה,אולי היא רוצה עכשיו לאחר שנה וחצי.אולי הבינה שאני הכי טוב לה...יש לציין שהפרידה לא קרתה בגללי אלא בגלל לחצים מבית ואובססיביות שלה כלפי,אהבה אותי המון!עדיין למרות כל החברות שהיו לי לא הכרתי מישהי כמוה,מדהימה,שיודעת לאהוב כל כך... אז התקשרתי אליה!בהתחלה לא זיהתה אותי עד שאמרתי לה!השיחה זרמה טוב,התעדכנו,שאלנו שאלות אחד את השניה.עשתה רושם שהיא שהיא מתעניינת במה שאני עושה!עושה רושם שגם אין לה חבר אבל אי אפשר לדעת...אז דיברנו משהו כמו 20 דקות ובסוף השיחה אמרתי לה שאני מאוד אשמח לראות אותה ואם יש מצב שניפגש?אז היא אמרה לי "שנשמור על קשר,נדבר ונראה"...מה זה אומר?מה אני צריך להסיק מזה?שהיא לא רוצה אבל היא לא רצתה לאמר לי במפורש?או שמא היא משחקת איתי משחק?אני כל כך רוצה אותה!מה עושים?איך לפרש את הדברים?עזרו לי...

היי אמיר, יש משהו שאני נתקלת בו שוב ושוב בפורום, דברים דומים שנכתבים ע"י אנשים שונים: השאלה (בהא הידיעה) שמתייחסת למה שאחרים חושבים או לסיבות שהם מתנהגים בצורה מסוימת. ואני חייבת לציין שאין לי תשובות לשאלות כאלה. אני יכולה להעלות השערות, לנחש ניחושים וכו'. אולי אקלע למטרה ואולי לא. בכנות? אין לי מושג למה היא התכוונה. ועל אחת כמה וכמה מה אתה אמור להסיק מזה... זאת אומרת, היחידה שבאמת יודעת מה הכוונה היא הבחורה שעליה כתבת. ואין לי ספק שההשערות שלי תהיינה טובות בדיוק כמו שלך, אם לא פחות טובות (הרי אתה מכיר אותה ואני לא). בסופו של דבר, אולי היא התכוונה בדיוק למה שהיא אמרה. גם זו אפשרות. לא תמיד יש כוונות נסתרות בדברים שאומרים אחרים. וכן, נכון, לפעמים אנשים אומרים דברים סתם, לצאת ידי חובה. אבל השורה התחתונה היא, שכל מקרה לגופו. הרה.

היי אני כל כך מבינה אותך... צר לי לשמוע זאת.. אני בתקופה שכזו והרבה יותר גדולה אני רודפת אחרי גבר שיודע כמה אני רוצה אותו. ולא מעוניין בי לקשר רציני ואני עדייו שם בשבילו.. החיים שלי התהפכו לגמרי אני רק בוכה ובוכה ובוכה..(הוא לעולם לא היהי איתי בקשר מחייב) אבל אני באמת אוהבת אותו. ככה שאני מצליחה להבין מה אתה עובר... תתעודד זה יותר טוב! לדעתי אם היא לא הייתה רוצה לשמוע מימך היא הייתה אומרת לך כמו :אין לי זמן, לא נראה לי שזה ראיון טוב.. או אפילו סתם"יש לי חבר עכשיו ככה ששלדעתי תן לה להבין מה קורה פה ויש לי תחושה שאתה כן חשוב לה.. בהצלחה לך אני באמת מאחלת רק טוב דנה העצובה.

אולי היית מעדיפה שאכתוב על כך בפורום, אינני יודעת, אבל, בכל אופן, שלחתי אלייך למייל האישי מכתב...

הוספתי עוד מכתב את יכולה לענות לכל אחד בנפרד או לשניהם יחד אם בא לך

רק עכשיו התפניתי. עדיין לא בדקתי את המייל, אבל אני כבר בודקת ועונה.

לנשיא או לגברת א' ? לא נעים כל הסיפור. אבל בהחלט יכול להיות שהגברת תפרה לו תיק מסיבה כלשהיא. למה יש בני אדם כאלה ערמומיים ? למה הם מסוגלים להיות כאלה גועליים ? מה את אומרת הרוש'קה ? איך ניתן לברר את האמת אם זה מצב של אחד מול אחת ? הרי אין שום עדים. זו מילה של הנשיא מול המילה שלה. מוזר לי הענין. האם יש עליו עוד מתלוננות ? כאילו שאין לעם ישראל במדינת ישראל בעיות רציניות וקיומיות שאנחנו צריכים את הצהוב הזה עכשיו ! אוי ווי , א קליינע קרעכץ , על הבקר יום דובדבני לכולם אל תשאלו מה עשו לנו כאן בעבודה, עשו לנו קווטה. יודעים מה זה קווטה ?

קווטה? ולמה אתה לא מתחבר למסנגר? אתה בחרם נגדי? חחחחחח מה שלומך חוצמזה היית בחופש?

מיכסה יומית לגלישה. אם אתה מגיע ל 30 מגה בייט גלישה, אתה נחסם עד סוף היום. לא יכול לגלוש יותר. אני בדרך כלל מגיע לקווטה שלי בשעה 9 בבקר ! הבנת את הקטע ? נודניקים. הם רוצים שאנשים יעבדו ולא יגלשו בנט. פסיכים. למה לעבוד אם אפשר לגלוש ? מה קרה ? העבודה היא חיינו או משו כזה ? לגבי מסנג'ר, כבר אמרתי לך ואת מתעקשת לא לקבל את דברי משום מה מור. הם חסמו את האפשרות למסנג'ר ואין לי נט בבית רק בעבודה. הם לא רוצים שאנשים יפטפטו. גם לצ'אטים אני לא יכול להכנס. אני מחכה שיתחילו לחסום גם את הפורומים. ומה דעתך על הנשיא , מור ? את מאמינה לו ?

לפחות אצלו אפשר היה לדעת מתי הוא דובר אמת ומתי לא... עד שהוא נהפך לילד אמיתי. שלומי, תמיד יש בני אדם כאלה. אחד מהצדדים אשם במשהו, לא? או שא' הזו תפרה תיק לנשיא ואז היא זו שמתנהגת בצורה שפלה. או שהנשיא אכן עשה את מה שהיא אומרת, ואז הוא זה שהתנהג בצורה שפלה. ככה או ככה אחד/ת מהם לא בסדר לחלוטין בסיפור הזה. יש מקרים שבהם האמת לעולם לא תיוודע. הרי גם מייקל ג'קסון יצא זכאי מהאישומים של ניצול קטינים, נכון? מי יודע מה היה שם? הרי ברוב המקרים שקשורים לניצול מיני או התעללות מינית, המנצל/ת ו/או המתעלל/ת נזהרים ממצב שבו מישהו יהיה עד למעשיהם. ואני בטוחה לחלוטין ש: א. אנשים שאשמים יצאו זכאים. ב. אנשים זכאים הואשמו לשווא. צהוב או לא, מדובר בנשיא המדינה - אם הוא אכן חף מפשע מגיע לו ששמו יטוהר קבל עם ועדה. ואם הוא אשם בדברים שא' אומרת, הרי שהוא צריך ללכת הביתה, ויפה שעה אחת קודם.

אני ממליץ לכל מי שרוצה להבין איך חיי לו אדם הכותב יומן חיים מדהים על או.ס.די . יכנס ויפרגן לו http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ympr תודה

יש לי חברה עם OCD, כך שאני מכירה די מקרוב את החיים עם ההפרעה (ליוויתי אותה בתקופות הכי קשות שלה, שבהן היא נמנעה כמעט מכל קשר חברתי). אבל בהחלט מומלץ, למי שלא מכיר ממבט ראשון את ההפרעה, להיכנס לבלוג הנ"ל ולהבין קצת יותר את המשמעות של חיים עם OCD וההשלכות של זה. שוב תודה לרוני, הרה.

היי הרה מה שלומך? בקשר לשאלתך לפניה לפסיכיאטר,אין לי כרגע תקציב ואסור שהורי ידעו על זה. ברור לי שברגע שיהיה לי זה הדבר שאני יעשה איתו. הרה עכשיו תקף אותי פחד חדש,החשש שמה יהיה איתי עוד 20 שנה. אתמול בלילה עשיתי חושבים ובאמת היבנתי שאני לא מסוגלת לעשות תואר,למרות העצב והתסכול לא נולדתי לזה יש לי הרבההההההההה מה להשלים ולא אוכל להצליח...(התייעצתי עם היועצת היא אומרת שלדעתה בגרות יכולה להיות אבל לא עם ציונים שמאפשרים לתואר)היא המליצה לי דרך אחרת... מקצוע.גם פה בכיתי המון המון..............הרסתי לעצמי תחיים. בחיים אני לא יהיה מאושרת החיים שלי כבר אני רואה איך הם יהיו.. מפחיד,רציתי לשפר בגרויות ואז לעשות תואר שיפתחו לחיי דלתות, ולא לחיות כמו בעבר שלי ,אבל לא יכול להיות.שינוי. וקשה לי,מה אני יעשה עכשיו, היועצת לא המליצה לי להיכנס לזה היא אמרה שזה יהיה עליי כבד ביותר וכדי לוותר,היא הסבירה לי שלרוב במכללה אנשים שלמדו יודעים ללמוד יש להם נסיון,ולי שאין כלל לנסות להגיע תוך שנתיים לתואר היא אמרה שלדעתה כדי לוותר. הרגשתי רע ישר משם הלכתי לים להרגע .... מה לעשות הרה? מה היית עושה במקומי ? וזה נכון שלמי שאין תואר דלתות נסגרות בפניו ? ןלמי שיש תואר הולך לו בחיים(לרוב ככה)? (אני יודעת על כאלה שעשו תואר ולא התעסקו בו אבל!התקבלו בזכות התואר לדבר אחר,זאת אומרת שהתואר פותח דלתות. עצובה גם היום,נכנסתי לפה רק בשבילך תודה מחכה לתשובתך דנה

אם את באמת, אבל באמת רוצה לעזור לעצמך והרעיון של טיפול פסיכיאטרי אכן מתאים לך, את יכולה לפנות לפסיכיאטר דרך קופ"ח - גם לא עולה כסף וגם אין מעורבות של הורים. אם זה ממש חשוב לך, תנצלי את היומיים הקרובים כדי למצוא תור אצל מישהו/י... תעשי מזה מעין פרוייקט למען עצמך, כך שעד סופשבוע זה כבר תצרי קשר עם פסיכיאטר/ית. זה לפחות ייתן לך תחושה שאת עושה משהו חשוב עבור עצמך. באשר ללימודים - לא הרסת שום דבר! אני חושבת שהלימודים באוניברסיטה הפתוחה יכולים להתאים לך. אני מצרפת לך את כתובת האתר שלהם, כדי שתתרשמי בעצמך: http://www.openu.ac.il/ הם לא דורשים פסיכומטרי ו/או בגרות מלאה. את יכולה לקבוע לעצמך את הקצב (מינימום 3.5 שנים לתואר וללא מקסימום; אם תחליטי לקחת ת'זמן את יכולה למשוך את התואר גם על 10 שנים). ואגב, מה רע בלימודי מקצוע? את לפחות יוצאת עם מקצוע ביד. אני מכירה מישהי, שלא מתאימים לה לימודי השכלה גבוהה. היא עשתה קורס (קוסמטיקאיות) דרך משרד העבודה, והיום היא יכולה להתקבל לכל מכון קוסמטיקה ו/או לעבוד פרטי. זו רק דוגמא כמובן, ואני מכירה עוד אנשים כמוה, שלמדו מקצוע אחר. אל תתני ליועצת אחת, שלא מכירה אותך, לקבוע לך את העתיד ולשפוט את היכולות שלך על-סמך פגישה אחת!!! תנסי. תראי מה את מסוגלת. ואם אחרי שתשקיעי ותנסי תגלי, שזה אכן לא מתאים לך, לפחות תדעי שניסית ועשית את המקסימום. למה להרים ידיים בלי לנסות בכלל? אני מכירה אנשים עם תארים ובלי תארים... והקשר בין ההצלחה שלהם בחיים לבין העובדה שאין/יש להם תואר הוא מקרי בהחלט. מה גם, שתלוי מה ההגדרה שלך ל"הצלחה" בחיים. נכון, יש מקומות עבודה שדורשים תואר ראשון (לא משנה במה) כתנאי קבלה, אבל יש עוד יותר מקומות שלא מתעסקים בזה בכלל.

שלום יש לי ויכוחים רבים עם בעלי לגבי פרטיות בחדר השינה שלנו כלומר, כשחמותי וגיסותי נמצאות אצלי הם נכנסות חופשי לחדר השינה שלנו גם כשהדלת סגורה (לקחת בושם/איפור) ואם בטעות שכחתי אותה פתוחה ולפני שהם באו הורדתי כביסה והשארתי על המיטה גיסתי/חמותי יושבת ומקפלת ואח"כ ממיינת לארון ולמגירות - דבר שגם מרגיז אותי שפותחים לי את ארון הבגדים והמגירות - לגבי ארונות מטבח ומזנון לא מפריע לי אבל פה מדובר בחדר שינה שלי ושל בעלי העיניין הוא שהם עזרו לי הרבה אחרי הלידה וכשעזרו עם הכביסות (תולים דרך החבל בחדר השינה) כנראה אז התחילו להרגיש יותר חופשי (למרות שגם קודם הרגישו כך) אוף!!! מה לעשות??? בעלי חושב שזה לא משנה שנכנסים לנו לחדר השינה ושאני לא מעריכה את עזרתן מספיק (מה הקשר???) תודה

רונית/חנה - http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-360,xPG-224,xFT-362304,xFP-362304,m-Doctors,a-Forums.html

http://www.starmed.co.il/Forum/102

עזבי אותך מהטיפשות של אלו שענו לך בשרשור הזה. לדעתי, מה איכפת לך שהם יעזרו לך? אישה צריכה עזרה במטלות הבית ואם הבעל לא עוזר, ולא משנה מה סיבותיו, אז נחמד שהחמה עוזרת. תחשבי כמה לחץ זה מוריד ממך. כשיהיו לך עוד ילדים (ואני מניחה שאת תעשי עוד בעתיד) תסבירי להם שבילד הראשון עזרתם היתנה מבורכת אך כעת את רוצה לנסות להסתדר לבד. כרגע תהני מהעזרה בשקט ובלי להתעצבן. בילד השני/שלישי וכו' תבהירי שהגיע זמנך להתמודד עם זה לבד. בהצלחה

ראית בכלל את הקישור שצירפתי? כנראה שלא. אחרת היית מבינה שרונית (חנה) כבר קיבלה תשובות רציניות.

שלום לך אני נ נשואה 17 שנים ועד שלא היתפרצה לי מחלה. הכל עבד לגביי טיפ טופ. מבכינת כל מילה שלו לי היא היתה קדושה מאוד. בקיצור אף פעם לא היתערבתי. מה שאמר קיבלתי. עים היה כועס או עצבניעל הילדים או מרביץ להם לא היתי מעירה. היום הכל שונה שונה. פיתאום אני לא שלמה עם כל מה שמתרחש בבית מצד הבעל. אומנם הוא אוהב אותי ותומך מאוד מאוד עד אין גבול.עושה קניות לבית. אפילו מכולת אני לא קונה. אפשר לומאר שהיום אני יותר מידי טלותית בו. מצד אחד נימאס לי ממנו שהוא לא שומע לי. כי של תיקון ותיקון בבית. זה צריך להעשות רק אחרי שאני מתעצבנת ואצלי היום לא קשה לעצבן אותי ישר אני מתפרצת כועסת אוכלת את עצמי מבפנים ומכעיס אותי מאוד. אומנם אני בדרך לשינוי בחיים לגביי. עד עכשיו עדיין לא הישלמתי עם מחלה. ועקב זה נוצר לי מצב של יאוש דיכאון שאני כבר מטפלת בעצמי ואני נעזרת באנשים ומפגישות שהיו לי עם פסיכולוגית. ופסיכיאטרית. היום כל משימה קשה לי . כי הגוף זה לא מה שהיה לפני המחלה. לכן מאוד חלשה. היום בעלי גם הוא היתיאש לגמרי ממני. ואני לא מבינה למה אין לי את הביטחון לקחת איש מקצוע להזמין שיתקן בבית. גם את זה בעלי היה עושה. לכן הוא הכל היה דואג לבית בזה אין באמת מה להגיד. אבל מצד אחד הוא בעל קנאי מאוד מאוד. ומאוד קשור אליי שעד כדי כך , לא מסוגל להיות לבד אבל מצד אחד חנק אותי, אני לא יודעת עם אני אוהבת אותו. אבל יותר מעריכה אותו היתי.היום אני קשה לי מאוד איתו שאני עושה מאמצים לתקן והוא רואה כמה שעושה. עם זה לדאוג להכין למשפחה שזה לזכור דברים ואוכל. והוא לא עושה שום צעד . סליחה אולי לא הזכרתי שלי בית מבולגן עושה רע מאוד מאוד וגם משפיע עליי נפשית.וגם הוא בלגניסט. אז נכון יש לי סומכת ואני נעזרת בה. מה אני יכולה לעשות שיהיה לנו טוב.דוגמא כשהוא כועס עליי. אני עושה לא דפקה שזה לא מכינה לא לאכול. או שתיה חמה. איך יש לי חשק להכין לא אחרי גם כשהוא כועס הוא לא מיתיחס אליי. וכשרוצים לישון כאילו לא קרא כלום. ואני מבכינת מין תמיד נתתי לפחות זה הדבר היחיד שאני יכולה לטמוך. אבל לדעתי חוצפה שהוא כועס ואני עצבנית ופיתאום מבקש מין. אני לא מוכנה לת לא. הוא לא מקבל את זה מה דעתך

שלום שושנה, אחרי 17 שנות נישואים שהתנהלו בצורה מסוימת, שהתאימה לשניכם, קשה פתאום לשנות דברים. אני מבינה שהמחלה שלך קשורה לשינויים שאת מתארת מבחינתך, ואני מבינה גם שקיבלת תמיכה נפשית (את עדיין נעזרת באנשי מקצוע, או שהפסקת את הטיפולים?). אך מאחר שאת מתארת מצב שבו ההשפעה היא על הזוגיות שלך, אני חושבת שזה תהליך שאת ובעלך צריכים לעבור ביחד, אולי אפילו במסגרת של ייעוץ זוגי, שבה תוכלו לבחון ביחד את המשמעות של הספקות שלך לגבי האהבה שלך כלפיו והקנאות שלו כלפייך ויתר הדברים שעומדים היום במוקד הקשיים שבזוגיות שלכם. את כותבת, למשל, שאת יותר מדי תלויה בו. כנראה שזה מצב שנוצר, משום שהיה נוח ככה לשניכם (יש אנשים שצריכים מישהו שיהיה תלוי בהם, בעוד שאחרים צריכים מישהו שאפשר להיות תלוי בו). את יכולה לבדוק בינך לבין עצמך, איפה את יכולה להיות קצת יותר עצמאית (תוך התחשבות במגבלות שהמחלה מטילה עלייך, אם יש כאלה). אני מסכימה איתך שמגבלה גופנית, כזו ש"נוחתת" פתאום באמצע החיים, אכן יכולה לגרום לכעסים, תסכולים, יאוש ואולי גם פחדים. ובהחלט קשה להתרגל למצב חדש שכזה, שדורש מאיתנו התארגנות מחודשת בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין הקרובים לנו. אבל למה את חושבת שבעלך התייאש ממך לגמרי? ולמה "גם" בעלך? את חושבת שעוד אנשים התייאשו ממך? הרה.

היייי ןמתוסכלת מתוסכלת ומתוסכלת..... אמא שלי נותנת לי כל הזמן תהרגשה שאני לא יצליח בלימודים וכדי לי לוותר....אני מרגישה רע גם ככה אני מפחדת מזה ותמיד אמא שלי חייבת להזכיר את זה "שנתנו לי בעבר מורים פרטיים לא עזר וכו.. וכו.."שעושה לי רע כאילו לא הצלחת בעבר למה שעכשיו תצליחי.או יש אנשים שלא נולדו ללמודים. היא סוגרת אותי מכל הכיוונים היום התפרצתי בבכי כבר לא יכלתי יותר ,היא מכבידה עליי גם ככה קשה לי. הרה בא לי למות,לא רוצה תחיים האלה יותר רע לי בהם. היום התפלתי לא להתעורר,ולסיים תחיים לא רוצה לא רוצההההההההההההההה!!! הכל לא מצליח לי הכל ההפך אצלי,קשה לי להתמודד לבד. אין לי כסף לא מוצאת עבודה נורמאלית. די פשוט די!ולאף אחד לא אכפת ממני פשוט לאף אחד. מרגישה לבד בודדה רוצה להצליח ולהתעודד מיואשת אין לי כוחות. אין לי כוחות אני לא מסוגלת להמשיך לכתוב לך אני ממש ממורממרת בבכי כרגע.סליחה דנה

אני יודעת שזה קשה לקבל החלטה משמעותית, אבל לא לקבל תמיכה מההורים אלא להיפך - לקבל דווקא תגובות של ספקנות ופקפוק ביכולת שלך. אבל אולי, במקום להרים ידיים כל-כך מהר, תגידי לאמא שלך שאת רוצה לדבר איתה ברצינות ותסבירי לה, שאת כבר לא תלמידת תיכון ושהתבגרת מאז, ושאת חושבת שהיא צריכה לעודד אותך כשאת עושה כזה צעד משמעותי, ולא לזרוק לך בפנים את מה שהיה בעבר. וכן, את יכולה לומר לה גם, שאת מבינה את הספקות שלה, אבל שאת באמת מאמינה וחושבת שמגיעה לעצמך הזדמנות נוספת, והחלטת להעניק אותה לעצמך. דנה, סליחה אם זה נראה שאני לוחצת עלייך בנושא - אבל למה את לא פונה לפסיכיאטר כפי שחשבת לעשות? הצעד הראשון לקראת שינוי בחיים, צריך להיות שינוי של דפוסי התנהגות ומחשבה. נכון, לפעמים שינוי שמתחיל מבחוץ משפיע על העולם הפנימי. אבל לפעמים העולם הפנימי פגוע מאוד, וצריך להתחיל לטפל בו לפני שיש אפשרות להתפתח. אני מקווה שהיום את מרגישה יותר טוב. ודנה, לרצות למות תמיד אפשר - אבל מה אז? אחרי שמתים אין שום הזדמנות לשנות ולתקן...

רק קפצתי לומר שלום. מה נשמע. איך מצב הרוח. ותהיו בריאים. זהו פחות או יותר, להרה החמודה למיכלינקה החכמה לשמחה המשעשעת ולמורצ'וק המדליקה ולכוכבית הנהדרת , אתם מוזמנים לענות לי כאן ומחר אבדוק מי העיזה לא להכניס תשובה !!!: את מי שכחתי ? תגידו, גם אצלכם הפורום כאן כבד מאד ? כשאני לוחץ על תגובה חדשה, לוקח לו כמה דקות טובות לעלות. וגם כשנכנסים לכאן עד שהוא עולה הנשמה יוצאת. זה רק אצלי ?

שני חיילים כורדים מוצאים שתי פצצות ,הם לוקחים אותן במכונית למפקדה. אומר כורדי אחד לחברו "מנ נעשה אם פצצה אחת תתפוצץ?" עונה לו חברו :" נגיד שמצאנו רק פצצה אחת ...." ביי שלומפה....... העיקר שירד כבר הגשם הראשון.......

כן, שלומינקה, אתה תמיד שוכח אותי, למרות, שאני כבר כותבת כאן כמעט שלוש שנים, הילה פרח שחור זוכר? גם לך יום טוב ותהיה בריא. ואצלי אין בעיות לשלוח הודעת בייחוד אחרי שבני הוסיף זיכרון למחשב. עשה את זה בשיתוף פעולה טלפוני עם אחי, אשף המחשבים, והתוצאות מדהימות -חמסה חמסה!

בדקתי מבקרת באתר הזה רק שנתיים +

כן, שלומינקה, אתה תמיד שוכח אותי, למרות, שאני כבר כותבת כאן כמעט שלוש שנים, הילה פרח שחור זוכר? גם לך יום טוב ותהיה בריא. ואצלי אין בעיות לשלוח הודעת בייחוד אחרי שבני הוסיף זיכרון למחשב. עשה את זה בשיתוף פעולה טלפוני עם אחי, אשף המחשבים, והתוצאות מדהימות -חמסה חמסה!

כן, שלומינקה, אתה תמיד שוכח אותי, למרות, שאני כבר כותבת כאן כמעט שלוש שנים, הילה פרח שחור זוכר? גם לך יום טוב ותהיה בריא. ואצלי אין בעיות לשלוח הודעת בייחוד אחרי שבני הוסיף זיכרון למחשב. עשה את זה בשיתוף פעולה טלפוני עם אחי, אשף המחשבים, והתוצאות מדהימות -חמסה חמסה!

זכרון כל כך במחשבך הילה שההודעה שלך נשלחה שלוש פעמים......

מה היית עושה לי אם הייתי מעיזה לא לכתוב תשובה? היית תורם אותי לנסראללה? אצלי היום בכלל האינטרנט זריז מאוד, וזה כולל גם הפורום. כנראה שנכנסת בשעה שהיה עומס על השרת...

היי מה קורה ? היום התקשרתי למכללה החלטתי שאני באמת רוצה להשלים בגרויות..פחד חוסם אותי מזה שאני לא יצליח,(לא למדתי בבית ספר לעולם,כתוצאה מהתעסקות חברתית ודחייה מהחברה) מה שגרם לי לא להגיע לבית ספר ולא להיות מרוכזת בלימודים. מצטערת מצטערת מצטערת! אבל לא בוכים על חלב שנשפך.... משהוא דוחף אותי כי אני באמת רוצה להיות כמו כולם ולהרגיש טוב עם עצמי, ובכלל אני רואה שאין עבודות בלי מקצוע תואר...אולי תואר אני לא יעשה אבל את ההצלחה בשבילי תעודת בגרות. אני מאוד הייתי רוצה. חשבתי כבר להירשם ולהגיד מה שיהיה יהיה ,עבל שנת הלימודים למכינה כבר נפתחת אני מפחדת עוד לא הכנתי את עצמי נפשי,עדיין יש לי פחד חברתי וכאלה מהעבר... (לדעתי כבר הרבה פחות, נראה לי) ובכלל כאשקר אני רואה את המצב בבית מה זה לחיות בלי הסכלה זה מפחיד אותי ההורים שלי רוצים שאני ילמד. אבל אני בחיים לא למדתי.איך פתאום זה יסתדר לי ? רודפת אחריי הרגשה שאני לא יצליח וכדי לוותר . מה את חושבת ? ועוד דבר בקשר לבחור ,כל כך נכון שרשמת לי "שיכול להיות שהתעסקתי בו כדאי לברוח מהמציאות הקושי ולהתמודד ממש ככה"פתאום הכל אחרת ואני רוצה להספיק המון.. אני מתחילה לשנוא אותו הרה!הוא באמת הרס אותי!עשיתי איתו מלא טעויות! למה ? למה ? למה ? אגב שמתי לב שזה תופעה שחוזרת על עצמה אני "מתאהבת"בגברים שלא רוצים אותי. למה זה ? זה משגע אותי . ועוד שאלה שמסקרנת אותי נורא:למה זה קורה התופעה הזו שמישהו רוצה אותך את לא מעוניינת ואז שהוא מרפה לפעמיים את רוצה אותו? כי גם לי זה קרה בעבר? הרי לא רציתי אותו כשהוא רצה שהוא הפסיק להציק אני זו שרציתי , למה זה ככה ?????? זה תופעה ששמעתי שקורה לעוד אנשים יש לזה הסבר מסויים ? תודהההההההההההההההההההההההההההההה אוהבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת דנה :-) איזה כיף היום החל בי שיפור אני היום כמעט ולא הייתי עצורה נפשית ,הייתי דווקא שמחה !מוזר!

גם אני לא ממש למדתי בבי"ס, אבל מסיבות אחרות. ועם כל הכבוד למערכת החינוך ול-12 שנות הלימוד, יש המון אנשים שאין להם אפילו תעודת בגרות, אבל יש להם תארים אקדמאיים. זו רק שאלה של רצון ונכונות להשקיע. זה הכל. נכון, זה לא תמיד קל. אבל אפשר לפחד מזה, ואפשר להתייחס לזה כאל אתגר מעניין ו... פשוט לקפוץ למים ולהתחיל לשחות. תרשמי, תתחילי ללמוד. קחי את העניין צעד אחרי צעד ואל תוותרי לעצמך אם את נתקלת בקשיים; לא קל לחזור למתכונת של לימודים אחרי כמה שנים של חופש מזה. לא סתם אומרים, שהמטרה של טעויות היא ללמד אותנו איך לא לחזור עליהן, ואיך לפעול טוב יותר להבא. המטרה שלך היא לא להפוך את הרדיפה אחריו לאובססיה של שנאה כלפיו (למרות שמותר לך גם לשנוא אותו), אלא להבין שקרה מה שקרה. מבחינתך סתם שרפת שנה מהחיים שלך לשווא ועכשיו יש לך הזדמנות לשנות כיוון ולפנות לדרך בונה, לא הרסנית. לשתי השאלות שהעלית יכולים להיות כמה הסברים ו/או תשובות. אני חושבת, שכדי למצוא את התשובה/הסבר שמתאימים לך, יהיה נכון יותר להיכנס לעומק העניין בתוך מסגרת מסודרת עם איש מקצוע, ובטח שלא ככה במסגרת של פורום. אלה שאלות כבדות מדי בשביל לענות עליהן כאן. אני מאחלת לך, שיגיעו ימים שבהם לא יהיה לך מוזר שאת שמחה, אלא שזה יהיה המצב הטבעי עבורך.

הייי הרה! התפלאתי לגלות שלמרות שפחדתי מהפחד,התגברתי על זה בסדר לחלוטין,לא הרגשתי רע בסוף שבוע הזה, (כאילו שכבר התרגלתי לאכזבות ופתאום זה לא ממש משפיע עליי) עכשיו בגלל זה שהבנתי שאין יותר את הבחור שאני אובסיסיבית אליו(למרות שקשה לי הרה )פתאום אני מסתכלת אחורה ורואה כמה זמן בזבזתי בשנה הזו שלא עבדתי בגללו. יכלתי לחסוך כסף וללמוד השלמת בגרויות.... יצאתי הכי מופסדת מהכל,אומרים שמתחזקים ממכשולים הלוואי וזה יכשל אותי להבא! האמת שהוא עדיין מעסיק אותי במחשבות שלי,ובמיוחד זה שסיפרתי לך שלא יצאתי למקום בו אנחנו יוצאים, ואני יודעת באיזה ימים הוא שם.והרסתי בזה שהחזקתי שבועיים יפה והוא זה שחיפש אותי ,ואז שוב הרסתי והתנהגתי בצורה כזו שהוא ברח.... אוףףףףףףףףףףףףף איתיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני באמת כועסתת על עצמי על זה. יש לי תחושה שגם אם אני לא יצא לשם חודשיים או שנה לא יפריע לו,למרות שבמשך שבועיים הייתי "כנראה"חסרה לאגו שלו.אבל עכשיו הוא הבין שאני משחקת משחק. (והכוונה שרציתי שדברים ישתנו בינינו..) היום אחרי הכל אני התאכזבתי לגלות שאני ללא עבודה ללא כלום פתאום בא לי ללמוד לעבוד ,ממש משהוא קרה לי....מפחדת מהחיים עושה רושם שאין לך מה לחפש בחוץ בלי תואר,או תעודה מסויימת.... אבל יש לי הרגשה שעוצרת אותי והיא,אומנם אני בת 23 אני מרגישה כאילו אנשים בני 20 עושים את ההשלמה של הבגרויות שלהם ולא בגילי. משום מה זה קצת עוצר בעדי כאילו מאוחר כבר.... הרה: את חושבת שההתנתקות מימנו תעשה רק טוב, למרות שמאוד קשה לי ? את חושבת שאם אני חשובה לו כמו שחשבתי אז הוא לא ירצה לאבד אותי ? התחלנו שבוע חדש,באסההההההההההההההההה לא כיף.שוב לחץ נפשי שוב החיים הקשים........ שיהיה לך שבוע טוב ונדבררררררררררררררררררררררררררררררר תודה ונשיקות דנה

אומרים שמה שלא הורג - מחשל. כפתגם עממי זה נחמד. בפועל - זה לא תמיד נכון... אני לא כותבת את זה בשביל לקלקל לך משהו, אלא בשביל שתדעי שיש דברים שהם בדיוק להיפך - ככל שאנחנו סובלים מהם יותר, כך כושר ההתמודדות שלנו נחלש עד שמגיעה נקודת משבר מסויימת. כמובן שזה לא תמיד ככה, ולא בכל מצב ובכל מקרה, וזה תלוי בעוד הרבה גורמים. אבל אם הגעת לנקודב שבה נפקחו לך העיניים, ובמבט לאחור את מבינה שהפסדת המון בגלל ההתעסקות האובססיבית הזו בבחור הזה (שאולי אפילו לא שווה את זה?), אז זו בהחלט יכולה להיות מעין נקודת מהפך עבורך. אולי לא היית ממש חסרה לו. אולי מה שהיה חסר לו זה המוכנות שלך למחוק את עצמך עבורו. או - במילים שלך - האגו שלו חטף מכה רצינית כשהוא הבין, שאת לא תמיד תרדפי אחריו... אנשים משלימים בגרויות כשהם חושבים שזה הזמן הנכון עבורם. אמא שלי משגיחה על נבחני בגרות בתקופת הבגרויות. אני יודעת ממנה, שגם אנשים בני 30 באים לשפר/להשלים בגרויות. זה לא משהו שעושים רק בגיל 20, ואחרי זה הכל אבוד. ממש לא. זה עניין של החלטה ומוכנות להתעסק עם זה ולהשקיע בזה. אני חושבת, שההתנתקות ממנו תעשה לך טוב מהסיבות שציינת - תוכלי לעשות עם עצמך דברים שאת באמת רוצה (לימודים, עבודה), אולי להשתחרר ממנו ולפנות את עצמך לאופציה של קשר זוגי שייטיב איתך, דבר שכרגע את לא מסוגלת לעשות משום שרק הוא מעסיק אותך. אני לא יודעת מה באמת המניעים שלו, אם ומה הוא רוצה. ולמען האמת - אני לומדת להכיר אותך, לא אותו. לא רלוונטי מבחינתי מה הקטע שלו, אלא מה זה עושה לך. וזה פוגע בך ומזיק לך.

היי הרה, היה לי קשר של חודש עם משהי שהתאהבתי בה, וזה נגמר ...אותה אחת שכתבתי לך עליה לפני חודש היא לא התאהבה בי. הרה אני מתחילה להרגיש יאוש עמוק ... זה נובע מכך שאני לא מבינה למה היא עזבה אותי. זה בטח די ברור ואני סתם עיוורת ... כבר נמאס לי, הרה, ממש נמאס לי אני יכולה לנסות להפיק לקחים עד שנה הבאה ... הרה ,באותה מידה אני מסוגלת פשוט לשכוח את האהבה שלי אליה ולהמשיך הלאה ... איך נלחמים בפרנויה ? אני מתחילה להתדרדר לזה ... פתאום אני רואה את דמותה וחשה רדופה. ומצד שני אני משכנעת את עצמי שממילא לא רציתי אישה במצבה המשפחתי, כי זה מזמין צרות .... נמאס לי להתאהב ככה ... היום רק צצה לי המחשבה להעזר בך ואם הייתי צריכה לדבר על זה ולא רק לכתוב היה מתפרץ ממני פשוט בכי ולא שום מילה אחרת

הילה, היא פשוט קמה והלכה? בלי לומר מילה? או שהיא הסבירה את המקום שלה, ולא הצלחת להבין אותה? אם היא הסבירה - מה היא אמרה? ואם היא לא אמרה כלום, ואין לך מושג מה עומד מאחורי סיום הקשר, אני חושבת שאת יכולה לשאול אותה... בין אם תאהבי את התשובה שלה ובין אם לא, לפחות תדעי מה בדיוק קרה לה. או שמא הסיבה לסיום הקשר, מבחינתה, היא שהיתה התאהבות חד-צדדית (רק מצידך), בעוד שהיא לא הרגישה כלפייך את אותם רגשות? אני לא חושבת שאת פראנואידית... פשוט קשה לך מאוד כרגע. הרי גם אנשים שאיבדו את יקיריהם בנסיבות טרגיות של מוות, מדמיינים לעתים שהם רואים את מי שמת, למרות שבפועל זה לא יכול להיות. זו תוצאה של קושי שנובע מהפרידה, של געגועים, לפעמים של כעס ו/או חוסר השלמה עם האובדן. אז לא, את לא סובלת מפרנויה קלינית... אין לי ספק שכרגע התחושה שלך אמיתית, ואני מאמינה שזה יעבור בשלב מסוים. ואם היית מדברת על זה עם מישהו/י, והיית מתפרצת בבכי ולא מדברת, מה אז? לא היה קורה שום דבר רע. אולי זה היה מקל עלייך במעט...

היא לא פשוט קמה והלכה היא פשוט לא התאהבה בי, והיא מחפשת משהי להתאהב בה ...היא לא רוצה להרגיש שהיא מפסידה משהו ... כנראה שהיא במסע השתוללות, היי דיי היפר-אקטיבית ...את חושבת שזה היה מונע ממני להתחבר אליה בהתחלה לו ידעתי ? הרי את זוכרת שכתבתי אלייך את החששות שלי עוד מההתחלה. האינטואיציה שלי לא שיקרה. מה גם שיש לי תחושה שהיא תנסה לחזור.

היי הרה, נהפכת להיות החברה הכי טובה שלי!!! את מביאה לי כוח להמשיך באמת!אני יכולה להגיד לך שבזכותך שבועיים לא הלכתי למקום בילוי בו הוא יוצא,וכן הייתי בבית לבד קצת בכיתי.. אבל!למחרת הרגשתי טוב עם עצמי שלא הלכתי...עד שהוא שלח לי הודעות...ופה אני מתביישת להגיש,(מין פחד שגם את תתיאשי ממני..) ואז הלכתי שוב למקום בו אני יודעת שהוא יוצא ונדבקתי אליו כל כך מגעיל ומכוער,אף אחד לא היה רוצה דבר כזה, גם אני לא!אבל כאילו באותו רגע זו לא הייתה אני אלא מישהיא אחרת בתוכי שמתנהגת מתוך רצון להשיג את ההפך,אני הסביר:הרי הוא שלח לי תהודעות לי היה תקווה שאולי הוא השתנה או לא רוצה לוותר,הלכתי ואז כששוב הראתי לו שאני מאוד רוצה בו הוא הפסיק להתייחס אליי ,הרגשתי שאני נקרעת בפנים והרגשתי מושפלת אם כל הנסיונות שלי ושוב ושוב ונדבקת אליו והולכת כמו זנב אחריו(ולדעתי הוא רצה להיות גם לבד שם הרי הוא יוצא להנות להכיר..)ומין דחף כזה לנסות ולנסות ולאאא לוותר,אחרי זה באתי הביתה בוכה ממורממרת כי הוא שוב הצליח !ובאמת שניסיתי להמשיך. (יותר נכון רציתי לראות אולי המרחק יעשה משהוא ,וכמו שאמרת ואמרו לי אם את באמת חשובה לו הזמן יוכיח לו שאני אולי באמת מה שהוא רוצה עכשיו)את מאמינה בזה בלב שלם לדעתך? שיכול להיות שאני דבק אליו ומראה לו יותררררררר מידי ובגלל זה הוא הולך אחורה ?ואם יש לו משהוא כלפיי הוא יבין את זה כאשר אני יהיה חסרה שם ? את יודעת הרה, למרות כל התסביכים והחיים הקשיים שלי, האהבה שהייתה לי אליו אומנם סגרה אותי מהמון דברים,כמו עבודה כמו לימודים כמו להכיר אחרים,אבל נתן לי גם המון כוח ולהנות טיפה מהחיים,ההרגשה שאם הוא היה שולח הודעה או מתעניין לשלומי היה עושה לי את כל השבוע הייתי פתאום מאושרת מה שכמעט אף פעם לא קורה. ועכשיו מה יהיה כשזה גם לא יהיה? עד עכשיו הייתי מתעסקקתבו חושבת כבר מתחילת השבוע מה יהיה כשאראה אותו ביום שישי ,מחכה שהזמן יעבור....ועכשיו חיים של ריקנות . אף אחד כבר לא מוכן לשמוע אותי (ואולי הם צודקים והתייאשו, אבל אף אחד לא מבין שזה באמת לא בשליטתי הלוואי והייתי יותר חזקה..) הוא באמת הצליח לשגע אותי, פעם מתיחס יפה פעם לא, היום אני כבר לא בטוחה שיש לו משהוא כלפיי.ואני מרגישה יותר מטופשת שעשיתיי מימני תקופה ארוכה של צחוק. *הייתי כל כך רוצה להבהיר איתו תעניינים,ואז היום חשבתי שזה לא יהיה פתרון יכול מאוד להיות שאני יותר יפגע מזה,אם לא יענה לי או אם ידבר אלי בזלזול. החלטתי שאני מנסה(מפחדת להגיד כבר החלטתי).לא ללכת לשם יותר,אבל אני מרגישה עכשיו יותר ויותר רע עם עצמי הרי עשיתי הפסקה ראיתי שאני מרגישה יותר טוב עם זה שהוא שואל ואני מתעלמת. הרסתי!הרסתי!הרסתי!עכשיו הוא בטח מבין שאומנם לא יצאתי שבועיים אבל אחרי ההודעה באתי ושוב הראתי לו כמה אני רוצה אותו.....הרסתי הרה! אני מרגישה כבר פחות פגועה ממינו כמו שאני מאוכזבת מעצמי,ש למה עשיתי את זה?! אני כבר יודעת שהולך להיות לי סוף שבוע מגעיל עצוב ודכאוני. אני מקנא באנשים כמוך עם טיפת חוכמת חיים..... אני מיואשת לגמרי .עשיתי ממני צחוק! הייתי צריכה לא להשבר וללכת לשם להמשיך ולהמשיך.. ואם באמת היה מתגעגע היה מתקשר ולא שולח הודעה.הרסתי גם אם אני לא אצא חודשיים לשם מבחינתו אני במשחק הוא עלה עליי........:-( :-( :-( מקווה לטוב ,אבל האופק נראה כל כך רחוק ממני...... לפחות לך אני מאחלת סוף שבוע נעים ומהנה ,את הכי מקסימה שיש. את היחידה שפה בשבילי ,ומבינה אותי הרה תודה אבל תודה מהלב..... דנה

אני לא אתייאש ממך. כל זמן שתרצי להשתמש בפורום ולקרוא את מה שיש לי לכתוב לך, את מוזמנת לעשות זאת. אותה "מישהי אחרת בתוכך" שנדבקה אליו, כדברייך, היא לא באמת מישהי אחרת, נכון? היא זו את בעצם, היבט שלך שגורם לך ייאוש, השפלה ואכזבה מעצמך, וכדי להרחיק ממך את הדברים הללו (שהם באמת לא נעימים), את כבר לא מרגישה לגמרי כמו עצמך, אלא כאילו שמישהי אחרת בתוכך מתנהגת ככה. אני מאמינה בלב שלם בזה, שאת צריכה לתפוס ממנו מרחק ולנתק מגע. ואני יודעת שזה קשה. ואולי אני אפילו מאמינה במשהו שהוא לא נכון מבחינתך, מאחר שזו דעתי האישית. אני חושבת שהוא כבר הוכיח, שכאשר את מנתקת מגע, הוא זה שמחפש אותך ויודע שאת לא תעמדי בפיתוי של ההודעות שלו. אבל הוא הוכיח גם, שאין לו (לפחות כרגע) שום כוונות רציניות. ואולי, רק אולי, בשבילו זה סוג של הנאה סדיסטית... לטרטר אותך ככה מתוך ידיעה, שאת תשתפי פעולה עם הטרטור הזה. האהבה שלך כלפיו וכל העיסוק האובססיבי בו מילאו את הריקונות שבך, זה כנראה נכון. אבל בהקשר הזה זה כמו התמכרות לסמים - השימוש בסמים ממלא איזשהו חור פנימי ודורש עיסוק מתמיד בהתמכרות. אבל בעצם זו בריחה מהתמודדות עם הכאבים האמיתיים בחיים, עם מה שמלכתחילה יצר את תחושת הריקנות. וכתבת את זה יפה בעצמך - פתאום עכשיו, אם לא תתעסקי איתו יותר, מה ימלא את הריקנות הזו? ואני יודעת שריקנות פנימית היא דבר מפחיד ומכאיב. אבל למלא אותה בדברים מלאכותיים, בלי לרדת לשורש שלה, זה לא באמת פתרון אמיתי לאורך זמן... וזה רק מכאיב יותר בסופו של דבר, כשמגלים שזה לא באמת משחרר מהריקנות. אני חושבת, שהיום הבחור הזה הוא רק שחקן משנה בדרמה הפרטית שלך; מעין אובייקט שאפשר "להשתמש" בו כדי להסביר לעצמך קשיים שיש לך בחיים. כאילו שאם תוותרי עליו לחלוטין תאלצי להתמודד עם... עצמך! ואין לך מושג כמה אנשים בורחים מהתמודדות עם עצמם, אבל גם כמה אנשים מחליטים לשים לזה סוף ולהתעמת עם עצמם ועם הפחדים, הכאבים והרגשות שלהם. אל תאשימי את עצמך. לא הרסת כלום. אבל תשאלי את עצמך מה דחף אותך - מעבר להודעות שלו - לחזור למקום הבילוי הזה אחרי שאת כבר יודעת, שויתור על זה גורם לך להרגיש בדיעבד טוב יותר... מה מונע ממך להרגיש טוב עם עצמך? את לא צריכה לקנא באף-אחד. כמובן ש"צריכה" בהקשר הזה לא מתייחס להחלטה מודעת, אלא יותר לכיוון של ללמוד ולהכיר את מה שטוב בך, לקבל את זה ולאהוב את זה. לכבד את עצמך כאדם בזכות עצמך. מן הסתם כולנו מקנאים לפעמים במה שיש לאחרים (כסף, אהבה, סטטוס וכו'), אבל קנאה כזו יכולה להיות הרסנית או בונה, תלוי איך אנחנו משתמשים בה (כמכשול או כמנוף?). תודה על המילים החמות. שבת שלווה, הרה.

היי הרה! מה שלומך יומיים לא גברנו נראה ארוך מידי... הרה אני כועסת על עצמי!!!החזקתי מעמד שלושה שבועות לא ללכת לראות את הבחור שאני לא מפסיקה לחזר אחריו,ופתאום נשברתי שלחתי לו הודעות :-( כועסת כועסת כועסת! ראיתי שאני לא שם ומתעלמת הוא זה שנחפש, ושמתי לב שאני מראה לו ואומרת לו הוא בעצם מתרחק,היום היבנתי שאין לי בררה ללכת משם!אבל אני מרגישה שהרסתי הכל כששלחתי תהודעה "מתגעגעת אלייך" וכדומה... הוא מבין שאני עדיין רוצה אותו. בעצם היבנתי שלא הסכמתי עם עצמי להמשיך הלאה, אני פשוט מנסה דרכים להביא אותו אליי... כי אחרת לא הייתי חושבת אליו המון .. ומחכה אולי הפעם או הפעם הוא יתקשר וירצה. אתמול בלילה בכיתייייי המון כבר לא נשאר לי מקום לדמעות...ממש חנוקה מכאב! אני יודעת איפה הוא יהיה היום ומחר,החלטתי לא ללכת(מה שאומר אם אני לא רואה אותו היום או מחר אז יעבור שבוע ושבוע...וכו..) למה כל כך קשה לי? אני לא מצליחה להמשיך הלאה!הרה אני בטוחה שיש לו משהוא כלפיי .(ואמא שלו היא הגורם לכך)הוא אמר שיש סיבה לכך,ולא מוכן להגיד לי תסיבה לעולם. הבעיה שאני מרגישה בהתנהגות שלו שיש לו אליי משהוא. אני גמורה הרה,אין לי עם מי לדבר כבר..........חנוקה בעצם ובתסכול עם עצמי ,הכל קשה עליי הכל הלימודים העבודה החדשה והוא כמובן. קשה לי להתמודד עם זה.............. מקווה שתעני לי ,חייבת כוחות.. מה דעתך ללכת היום לפאב שהוא יוצא או לוותר? תודה תודה..................... הרה את ממש כמו מלאך בא ועוזר מתי שצריך איזה כיף שאת כאן. באמת שאת כמו תדריך וכוח עזר בשבילי, שמלווה אותי במשך כלללל השבוע ,מתי שאין פה אף אחד בשבילי. תמיד את כאן.וזה הכרגשה הכי כפיית שיש בעולםםם *תופעה מוזרה שלי לאחרונה בימי ראשון אני מתבאסת להתחיל שבוע חדש הרגשת כבדות חוסר חשק באסה... שמתי לב שזה בתחילת שבוע! למה זה לדעתך? כי אולי אני מצפה לראות אותו בסופי שבוע? או שונאת תעבודה? או באסה מהחיים בכלל?!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!אוף מחכה לתשובה דנה

אני אתחיל מהסוף - באנגלית יש מעין ביטוי שמדבר על "דכאון של יום שני" (הרי אצל הנוצרים שבוע העבודה הינו של 5 ימים ומתחיל רק ביום שני). כך שהתופעה של כבדות ודכאון שמאפיינים את תחילת השבוע בהחלט מוכרת וידועה, גם אם לא ברמה קלינית, אלא יותר ברמה עממית. על מה חשבת כששלחת לו את ההודעות? אני לא שואלת את זה כביקורת, אלא באמת, כדי לנסות להבין מה עבר לך בראש - מה ציפית שיקרה? שהוא יענה והכל יהיה בסדר, למשל? מתוך ההודעה "מתגעגעת אליך", לא בהכרח משתמע שאת עדיין רוצה אותו. אנשים מתגעגעים לאנשים אחרים מכל מיני סיבות, ולכן בכלל לא בטוח שזה מה שהוא הבין מההודעות שלך. אם כי גם את האפשרות הזו אי-אפשר לפסול. את יודעת דנה, את ממש מענה את עצמך. גם אם יש לו משהו כלפייך, ואמא שלו היא הסיבה היחידה לכך שאין ביניכם כלום, זה עדיין חסר טעם. כי אם הוא עדיין מחובר לסינור של אמא, ולא מסוגל להחליט עבור עצמו עם מי מתאים לו להיות בקשר, אז בשביל מה את צריכה בחור כזה? כן, אני מבינה היטב שהלב לא ממש מתחשב בשיקולים כאלה... אבל הרבה פעמים צריך לשנות קודם את דרך המחשבה, וזה כבר משפיע על הרגש. וכל זמן שאת מבולבלת מכל ההיבטים (מחשבות, רגשות וכו'), לא תוכלי להשתחרר מהבחור הזה. את צריכה לקבל החלטה חד-משמעית (כן או לא) ולהיצמד אליה בכל הכוח (מבחינת מחשבות ומעשים). וזה אומר לא להישבר ולשלוח הודעות או ללכת למקום שהוא מבלה בו. עם הזמן גם ההיבט הרגשי יקהה, גם אם לא ייעלם לחלוטין.

הרה שלום, הסיפור שלי הוא כזה, אני בת 33, נשואה + 1. לפני כמה שנים יצאתי עם בחור מקסים כ 4 שנים. מערכת יחסים ניפלאה. היה ברור שהקשר מוביל לחתונה והרגשתי שהוא אהבת חיי. אולם, מכל מיני סיבות הגיוניות, הרגשתי שלא יהיה לי טוב אם אתחתן איתו. אז אחרי לבטים מאוד ארוכים שלי (של כמעט שנה...), ניפרדנו. מיותר לציין שמבחינת הלב, אין משמעות לזה שאני החלטתי לסיים את הקשר. זה היה כמו לחתוך בבשר החי. כאב גדול ובכי.על שנינו עברה תקופה קשה מאוד. הוא אמר לי שתמיד יאהב אותי, ושבסוף, גם אם זה יהיה בעוד 20 שנה, אנחנו נחזור להיות יחד. מאז, עברו כמה שנים, אני כבר נישאתי לאחר, הוא נישא לאחרת ולשנינו יש ילדים. אבל, שום דבר לא הישתנה באהבה הגדולה שלי אליו. הלב שלי עדיין רוצה אותו. אני חולמת עליו הרבה בלילות, והחלומות תמיד רוויי כאב.אח"כ אני מתעוררת עם תחושת מועקה מאוד גדולה. אני חושבת עליו. התחושה שהוא אהבת חיי הגדולה, החצי השני שלי לא עוזבת אותי. אני אוהבת את בעלי וטוב לי איתו, אבל לצערי, אני לא יכולה להשוות בין האהבה שלי אל בעלי לבין האהבה שלי לאותו בחור.הלוואי וזה היה ההפך. זה לא עוזב אותי. וכבר השלמתי עם העובדה שכניראה כל חיי אמשיך לאהוב אותו והכאב הזה לא מניח לי. אני תמיד ניזכרת בדברים שאמר לי כשניפרדנו. אני חצויה. הלב והראש מושכים לגמרי לכיוונים שונים. כיום, אין ביננו בכלל קשר, אבל בקרוב יש ארוע של מכר משותף לשנינו. אני יודעת שאראה אותו שם ואני ממש מפחדת מזה. רק המחשבה על זה גורמת לי לכאב בטן. הייתי רוצה לדבר איתו בארוע, לספר לו מה עובר עלי. לשאול האם נישאר לו משהו כלפי.כאילו "לברר" לעצמי מה נישאר מאיתנו, אם בכלל. או לפחות לכתוב לו כמה מילים על פיסת נייר ולתת לו. אני יודעת שלא תהיה לי עוד היזדמנות לראות אותו או לדבר איתו שוב עוד הרבה שנים, אם בכלל. מה את מציעה לי לעשות? קשה לי מאוד.

היי קסיופאה, אני לא יודעת מהן אותן סיבות שגרמו לך להתלבט שנה ולהחליט לוותר על הקשר עם הבחור הזה אחרי 4 שנים. אני מניחה שהן אכן טובות אם הסכמת - רציונלית - לוותר עליו ועל הקשר איתו. אבל, כפי שכתבת בעצמך, וכפי שאני תמיד אומרת, רציונליות היא דבר נחמד עד שמעורבים בזה עניינים של הלב, שדוחקים את הרציונליות לפינה נידחת. כיום את נשואה למישהו שאת אוהבת, גם אם בדרך אחרת או בעוצמה אחרת. אני חושבת, שאין מקום להשוואות בין האהבה של אז לאהבה שיש לך היום. זה לא הוגן כלפייך וכלפי בעלך (גם אם הוא לא מודע לכלום). לא כולם זוכים להגשים את עצמם עם אהבת הנעורים שלהם. זו אהבה, שאם היא היתה אמיתית ויציבה (כפי שקרה לכם) היא לעולם תישאר כזכרון - קוגניטיבי ורגשי - מריר מתוק. אני לא חושבת שנכון לוותר על הזכרון הזה, אלא לאחסן אותו במקום מיוחד בלב ובראש ולהעלות אותו מדי פעם. אני מאמינה לך שקשה לך מאוד. הקושי שלך עובר בצורה בהירה דרך הדברים שכתבת. והפגישה הצפויה עימו בהחלט לא הופכת את התחושות שלך לפשוטות יותר. אני מבינה שיש לך צורך לשתף אותו במה שעבר עלייך מאז שניפרדתם. השאלה היא, האם זה הוגן כלפי שניכם? את לא יודעת אם ועד כמה הוא התגבר על העבר המשותף שלכם. את רק יודעת שאת עדיין מצויה שם. אם תדעי את מה שאת רוצה לדעת - זה ייטיב עימך, או שמא תחושת הכאב רק תגדל? אם תגלי, שכמוך גם הוא עדיין אוהב ומתגעגע, מה זה יעשה לשניכם? ואם, מאידך, תגלי שלמרות כל מה שהוא אמר אז, הוא כן הצליח להתגבר עלייך ולהמשיך הלאה, זה לא יפגע בך יותר? אני לא יכולה לומר לך מי הדרך הנכונה ומה לעשות בנוגע לאירוע הקרב. אני רק יכולה להעלות שאלות ותהיות, שעשויות לעזור לך למצוא בעצמך את הבחירה הנכונה עבורך. הרה.

הרה, תודה על תשובתך. ברור שכל השאלות שהעלית בסוף דברייך מתרוצצות לי בראש כל הזמן. מה בעצם אני מצפה מהשיחה איתו, ואיך ארגיש כשאדע מה שאני מבקשת לדעת. אני לא חושבת שתהיה לזה משמעות מעבר לאיזו שהיא סגירת מעלת מבחינתי. כרגע, סימני השאלה גדולים. אני מפחדת שבעוד שנים, כשאביט אחורה, אתחרט שלא אמרתי/ עשיתי כלום. הקלישאה "חיים רק פעם אחת" - כל כך נכונה. לא יהיו לי עוד חיים לחיות כדי לתקן או לשנות. זה בגדר "עכשיו או לעולם לא" - וזה מה שמפחיד אותי. תמיד הייתי הטיפוס שעושה את "הדבר הנכון" רציונאלית. אולי לא צריך להיות כ"כ רציונאלי? במיוחד בעיניני הלב? רק שבעוד שנים, לא אתחרט על שהשיחה הזו לא התקיימה...

מי מכיר אורטופד מומחה לילדים , טוב וסבלן,שעובד עם לאומית, באיזור פ"ת- אור יהודה,ב"ב כ"ס מה טלפונו ושמו

שלום רפי, מאחר שציינת איזור מוגדר - האם בדקת ב'שניידר'? אפשרות נוספת היא להתקשר לסניף המרכזי של לאומית, ולבדוק האם יש להם אורטופד מומחה לילדים באיזור שלך. הרה.

היי הרה זו דנה :--) היום קראתי את תגובתך למרות שרציתי אתמול ,אבל מרוב באסה שהייתי מהיום העדפתי להתחמק מהיום ולללכת לישון.עזבתי את העבודה שם. כולם התבאסו אליי בבית. אף אחד לא מבין איזה הרגשת השפלה הרגשתי ואיזה הרגשה של "קנאה "מבנות יותר קטנות ממני שמבינות . וכן כשפנו אליי התמול התחלתי ממש לרעוד והפנתי אותם למישהיא שיודעת אנגלית. אבל עצם זה שאני לא יודעת.. מה הבחורות מהעבודה יחשבו עליי? יצחקו עליי? יחשבו שאני טיפשה? שאלות פשוטות אני לא יודעת!בושה לעצמי!החיים גרמו לי לשנוא אותם! אווווווווווף הרה,עייפתי כבר באמת שאין ליכוח .מה עליי לעשות? יש לי שאלה אישית אלייך,ואני רוצה את כל האמת ולא רק בשביל שתעודדי אותי .כי זה באמת חשוב כל כך לי. את לדעתך ,איך היית מסתכלת על מישהיא בגילי שלא יודעת אנגלית בכלל ? כל כך חשוב לי שתעני מה שנראה לך גם אם זה לא ישמע טוב. תודה מחכה ומחכה לתשובתך דנה

היי דנה, ראשית כל, אני מציעה שתתפסי את ההצעה של רותי חזק חזק בשתי הידיים. דנה, אני מסתכלת גם על אנשים יותר מבוגרים ממך שלא יודעים אנגלית, וזה לא משנה לי בכלל אם הם יודעים אנגלית או לא, או באיזו רמה האנגלית שלהם. אני עונה לך בכנות מלאה. אם הייתי מכירה אותך באופן אישי, והיית מספרת לי שאת לא יודעת אנגלית, זה לא היה משנה לי בכלל. אולי ההבדל הבסיסי הוא, שמלכתחילה זה לא נראה לי כזה סיפור גדול, וברור לי ב - 100% שלא משנה עד כמה טובה האנגלית שלי, תמיד יהיו כאלה שיודעים יותר/פחות טוב אנגלית ממני. ואני משפרת אותה כל הזמן (סרטים בלי תרגום, טקסטים באנגלית וכו'), כי אני יודעת שבסופו של דבר ידיעת האנגלית שלי תלויה רק בי. ואני לא מתביישת להשתמש במילון או לשאול מישהו אם אני נתקלת במילה שאני לא מבינה - רק ככה אוכל להמשיך ולהעשיר את האנגלית שלי. והרי נאמר כבר: "לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד"...

שלום לך דנה באקראי ( ואולי לא) הצצתי לרגע בפורום ומיד הבנתי שיש סיבה לכך. נראה שגם הצצה חד פעמית יכולה להוות טריגר לצמיחה הדדית. אני מורה לאנגלית במקצועי ואשמח לצעוד איתך צעדים ראשונים לקראת איסוף אסטרטגיות למידה שיאפשרו לך למידה עצמית. אם יש לך עניין, אנא כתבי לי. [email protected] ברכותי רותי

היי רותי תודה רבה רבה לך שמחתי מאוד לקרוא זאת אני נוראאאאאאאאאאא אשמח על העזרה, אפילו זאת תיהיה יותר עזרה נפשית בשבילי מאשר באמת לדעת להתחיל אנגלית! : --) איך אוכל לדבר איתך אין לי מייל?????????? שוב ושוב ושוב ושוב תודב

תפתחי מייל משלך. יש לך אפשרות לעשות זאת כמעט בכל פורטל מרכזי (נענע, וואלה, תפוז, msn וכו'). פשוט כנסי לאחד מהאתרים הללו ותחפשי שם איך לפתוח מייל משלך.

אני מבינה שיש קושי לפתוח דואר אלקטרוני כשאין הרגל של " תרבות דואר אלקטרוני" בורידים. אבל אני מציעה את הגישה הבאה. אנסה "לחנוך אותך" אל תוך פתיחת דואר אלקטרוני, ואז נרוויח שני מישורים ראשוניים. גם תקשורת ( שהיא לכשעצמה לא רק מנחמת אלא מייצרת באופן טבעי איזה סוד של החלמה) וגם נייצר לך דואר אלקטרוני שודאי יוכל להוביל אותך לעולמות שטרם הכרת ואולי אף לגרום לך שמחה מעבר למשוער. וראשית דבר , לפחות בתחילה, אנחנו ננהל באמצעות הדואר הזה את שעורי האנגלית שלנו. למשל, אנווט אותך לקשר עם אתרים ואנשים וכל זאת ב א נ ג ל י ת. אם תפגיני התמדה ורצון, ודאי נגיע גם למישורי תקשורת נוספים. טוב? אז ראשית. שלב א' מחקי נא את הכתובת הנוכחית בשורת הגלילה של הכתובת. ( הניחי את חץ העכבר על השורה ולחצי עליו לחיצה שמאלית אחת. הכתובת הנוכחית תהפוך כחולה. לחצי על מקש הBACK SPACE ( מקש המחיקה) ומחקי את הכתובת הקיימת. במקומה, הקלידי נא את המילה google ( לשם העברת אותיות עבריות לאותיות אנגליות לחצי בזה אחר זה על מקש הAlt -הנמצא משמאל למקש הרווח- ועל מקש ה shift . שימי לב שהסמן הופ מסמן "ימני" לסמן "שמאלי" זה הסימן. שלב ב' אחרי שהקלדת google לחצי על enter. תקבלי תיבה שבה עלייך לכתוב כך: walla.co.il לאחר מכן תופיע על הצג כותרת בשם walla. לחצי עליה. הגעת לדף של אתר שבו תוכלי לפתוח תיבת דואר. זה גם אחד האתרים שאני משתמשת בו ולכן טוב שנערוך את ההדגמות פה, כדי שנוכל להתכתב ללא הפרעות. בדף זה חפשי אפשרות להפוך את walla. לדף הבית שלך. עד כאן בינתיים. שלב ג' חפשי אפשרות לפתוח תיבת דואר חינם. חקרי את הדף. לחצי פה ושום ונסי להתלמד מעט. וזה נראה לי מספיק להיום. אשמח אם תשתפתי אותי ב"חוויות הלמידה" עד כאן. מאחלת יום נעים ויישר כח למנהלת האתר על המקום והלב, על התיחזוק והאיכפתיות. ברכותי ליום נעים רותי

היי הרה... מה שלומך? אצלי ממש לא טוב ; ( היום התחלתי לעבוד ןשוב כמו תמיד בא אליי תמיד הקשיים כאילו אני ממגנטת אותם. היום בעבודה באו אליי ודברו איתי באנגלית,הרגשתי שוב כמו בהתחלה, רוצה לברוח.. מתרוצצות לי בראש מה אני יעשה איזה פאדיחה לא לדעת אנגלית בגילי...פשוט יצאתי מהחנות בוכה בוכה ובוכה לא חזרתי. הרגשתי שאני לא עומדת בזה,הרגשתי לא שווה הרגשתי מין סוג של טיפשה?.ואז הלכתי הביתה הסתגרתי בחדרי ובכיתי המוןןןןן כל כך מפריע לי האנגלית,קניתי מלא ספרים ללמוד לא הולך לי,אני לא יודעת איך לעשות את זה. אין לי כרגע כסף למורה פרטית. אני מתוסכלת הרה,כל כך עצוב לי ! חייבת עזרה ה ה ה ה ה ה . . . . דנה

אז מישהו פנה אלייך בעבודה, ודיבר איתך אנגלית... נכון, זו לא הרגשה נעימה באותו רגע, אבל יכולת פשוט להפנות אותו לעובד/ת אחר/ת. לא לדעת אנגלית בגילך זה לא סוף העולם. יש אנשים שמתו בשיבה טובה בלי לדעת אנגלית, ובכל זאת חיו חיים עשירים ומלאים, רק בלי ידיעת אנגלית. ההבדל הוא, שהם כבר מתים ולא יכולים לשנות את זה, את עוד צעירה ויש לפנייך עוד המון שנים של אפשרות לשנות את זה. לא כולם יכולים ללמד את עצמם שפה זרה באמצעות ספרים. זה לא שייך לטיפשות, אלא לשיטות למידה שונות, שמתאימות לאנשים שונים. ואולי זה הזמן לסדרי עדיפויות: להמשיך ולעבוד, למרות שלעתים זה מביך, לחסוך מספיק כסף וללכת ללמוד אנגלית בצורה מסודרת. חשבת על הרעיון שהעלית בפעם הקודמת - על קביעת פגישה עם פסיכיאטר?

הבעיה שלי מורכבת לחלוטין התאהבתי בנער -בחור שגורם לי להרגיש הכי שלמה עם עצמי הכי נאהבת נערצת חמימות שלא הכרתי כבר הרבה זמן הבעיה שזאת אהבה אסורה... הוא אחיין של האקס שלי... ולא התכוונו שזה יקרה ממש לא יש לי פחדים כי בנוסף לכך שאני בקשר טוב עם אחותו ואמו הם כמו משפחה שלי הוא בן 17 ואני בת 22.. יש רגעים שאני כועסת על עצמי שנתתי לזה לקרות אבל רגעים אחרים כמו חיים פעם אחת ואת האמת בחורים שיצאתי איתם גדולים ממני בשנים לא התייחסו אליי כך.. אני בן אדם די חכם ויודעת שיש פה חלק מפנטזיה של להרגיש צעירה ושלו להיות עם מישהי מנוסה אין ספק אני לא יודעת מה לעשות מבקשת עזרה בדחיפות .. אין לי עם מי לדבר על זה

היי טינקרבל, לא משנה עד כמה רציונלי ותכליתי האדם, כשזה מגיע לענייני הלב (ובעיקר אהבה) קל מאוד לאבד את הראש. לא תמיד יש לנו שליטה על בחירתו של הלב, גם אם באופן רציונלי אנחנו מבינים, שאולי זו לא הבחירה המתאימה. כך שהמשפט שכתבת, על זה שלא התכוונתם שזה יקרה, בהחלט הגיוני בדרכו שלו. את כבר בת 22, אבל גם רק בת 22 - את עדיין צעירה וכל החיים לפנייך. אני יכולה להבין את הפנטזיה שלו להיות עם מישהי בוגרת ומנוסה, אבל האם 5 השנים שביניכם באמת גורמות לך להרגיש צעירה יותר? מה שמעניין הוא, ואת בהחלט מוזמנת לשלול את הרעיון שלי, זה שאת אוהבת אותו בזכות מה שהוא גורם לך להרגיש, בזכות איך שאת חווה את עצמך כשאת איתו... אבל מה יש בו, בזכות עצמו (ולא רק הודות לדברים שהוא "מאציל" עלייך), שמושך אותך אליו כל-כך? אם היית צריכה לתאר אותו, במנותק ממך, איך היית מתארת אותו? הרה.

קודם כל תודה לך על התגובה. מה הוא נותן לי: שאלה קצת מורכבת כי מעבר להקשבה שלו ולכנות שלו. הוא גם די בוגר בראש יש לי אח בגילו וזה לא אותו הדבר פשוט יצאתי עם בחורים גדולים ממני ולא היה לי אף פעם חיבור כמו שאיתו . כמובן שהיו גברים אחרים שהעריצו אותי והיו גברים שזלזלו בי ופגעו בנפשי... יש בו תמימות שאין בגברים שהכרתי אני חושבת שגם העובדה שאני באה מדור אחרי . זאת אומרת המחשבה שלי אחרת אני אומרת לעצמי כאילו הוא בן 17 אני בת 22 אז אני באה בראש אחר אם הייתי יוצאת עם גבר בן 24 זה היו מתרוצצות לי מחשבות בראש לאן זה יוביל . לאן הקשר ייקח אותי ואיתו אין את זה כי רחוקה מאוד המחשבה של חתונה איתו .. הפשטות של להיות איתו בלי מסכה בלי משחקים זה דבר שמלכתחילה חוסך ממני הרבה אנרגיות. אני מפחדת לפגוע באנשים שלא יקבלו את הקשר כמו אמא שלו ואחותו וכנ"ל משפחתי שיכולים להיעלב.. אין לי מושג איך אני יכולה להתמודד עם מערכת יחסים כזאת זה הדבר היחיד שמוציא אותי מדעתי