פורום תמיכה הדדית

הבעיה שלי מורכבת לחלוטין התאהבתי בנער -בחור שגורם לי להרגיש הכי שלמה עם עצמי הכי נאהבת נערצת חמימות שלא הכרתי כבר הרבה זמן הבעיה שזאת אהבה אסורה... הוא אחיין של האקס שלי... ולא התכוונו שזה יקרה ממש לא יש לי פחדים כי בנוסף לכך שאני בקשר טוב עם אחותו ואמו הם כמו משפחה שלי הוא בן 17 ואני בת 22.. יש רגעים שאני כועסת על עצמי שנתתי לזה לקרות אבל רגעים אחרים כמו חיים פעם אחת ואת האמת בחורים שיצאתי איתם גדולים ממני בשנים לא התייחסו אליי כך.. אני בן אדם די חכם ויודעת שיש פה חלק מפנטזיה של להרגיש צעירה ושלו להיות עם מישהי מנוסה אין ספק אני לא יודעת מה לעשות מבקשת עזרה בדחיפות .. אין לי עם מי לדבר על זה

היי טינקרבל, לא משנה עד כמה רציונלי ותכליתי האדם, כשזה מגיע לענייני הלב (ובעיקר אהבה) קל מאוד לאבד את הראש. לא תמיד יש לנו שליטה על בחירתו של הלב, גם אם באופן רציונלי אנחנו מבינים, שאולי זו לא הבחירה המתאימה. כך שהמשפט שכתבת, על זה שלא התכוונתם שזה יקרה, בהחלט הגיוני בדרכו שלו. את כבר בת 22, אבל גם רק בת 22 - את עדיין צעירה וכל החיים לפנייך. אני יכולה להבין את הפנטזיה שלו להיות עם מישהי בוגרת ומנוסה, אבל האם 5 השנים שביניכם באמת גורמות לך להרגיש צעירה יותר? מה שמעניין הוא, ואת בהחלט מוזמנת לשלול את הרעיון שלי, זה שאת אוהבת אותו בזכות מה שהוא גורם לך להרגיש, בזכות איך שאת חווה את עצמך כשאת איתו... אבל מה יש בו, בזכות עצמו (ולא רק הודות לדברים שהוא "מאציל" עלייך), שמושך אותך אליו כל-כך? אם היית צריכה לתאר אותו, במנותק ממך, איך היית מתארת אותו? הרה.

קודם כל תודה לך על התגובה. מה הוא נותן לי: שאלה קצת מורכבת כי מעבר להקשבה שלו ולכנות שלו. הוא גם די בוגר בראש יש לי אח בגילו וזה לא אותו הדבר פשוט יצאתי עם בחורים גדולים ממני ולא היה לי אף פעם חיבור כמו שאיתו . כמובן שהיו גברים אחרים שהעריצו אותי והיו גברים שזלזלו בי ופגעו בנפשי... יש בו תמימות שאין בגברים שהכרתי אני חושבת שגם העובדה שאני באה מדור אחרי . זאת אומרת המחשבה שלי אחרת אני אומרת לעצמי כאילו הוא בן 17 אני בת 22 אז אני באה בראש אחר אם הייתי יוצאת עם גבר בן 24 זה היו מתרוצצות לי מחשבות בראש לאן זה יוביל . לאן הקשר ייקח אותי ואיתו אין את זה כי רחוקה מאוד המחשבה של חתונה איתו .. הפשטות של להיות איתו בלי מסכה בלי משחקים זה דבר שמלכתחילה חוסך ממני הרבה אנרגיות. אני מפחדת לפגוע באנשים שלא יקבלו את הקשר כמו אמא שלו ואחותו וכנ"ל משפחתי שיכולים להיעלב.. אין לי מושג איך אני יכולה להתמודד עם מערכת יחסים כזאת זה הדבר היחיד שמוציא אותי מדעתי

חבר שלי ואני יוצאים 3 חודשים ומהרגע הראשון הרגשתי כאילו אני בסדר עדיפות אחרונה אצלו. הוא יוצא עם חברים כמעט כל יום ועל יציאה איתי הוא מוותר בלי היסוס. ולא "משלים" את החוסר. אני יודעת שיש לו רגשות אליי אבל קשה לי עם התחושה הזאת שאני "החובה היומית שלו" וככה הוא קרא לפעולת ההתקשרות שלו איתי בטלפון. אני לא מרגישה חשק להתקשר אליו כי אני מרגישה מפריעה. אני יודעת מה סדר העדיפויות שלו ואני בטח לא במקום ראשון אצלו, אחרת הוא היה יוצא איתי ולא עם חברים. ידיד שלי הציע לי להכיר מישהו והסכמתי. מצד אחד אני ממש רוצה שהקשר עם חבר שלי יעבוד ויהיה עם סוף טוב, אבל מצד שני כ"כ עצוב לי להרגיש מטרד בשבילו. יש לי רגשות אליו. אבל אני מתכוונת לצאת עם אחר כי אני חוששת שאולי פתאום חבר שלי באמת יגיד לי שלא נראה לו הקשר ואז אני "אפספס" זמן (ואני כבר לא צעירה...). חוץ מזה, חבר ושלי ואני מתראים בתדירות ממש נמוכה. וזה נראה לי הדבר שהכי צועק שאולי בכל זאת אין לו שום רגש אליי. כ"כ עצוב לי. החלטתי להיפרד ממנו. האם נראה לך שזה הדבר הנכון? ככה מתנהג בחור שרוצה בחורה? מה יהיה בעוד 20 שנה אם ככה הוא מתנהג אליי עכשיו? מה לעשות???? אני כל הזמן בוכה בגללו. התקופה שאמורה להיות יפה- ממש לא כזאת. אשמח לעיצה. אני פוחדת לדבר איתו על זה ולשאול אותו אם רוצה להיפרד כי אם יגיד שכן, אני לא אוכל לעמוד בזהץ אני פשוט אמות. מה לעשות? למה הוא מתנהג ככה? זה מראה שאני לא מעניינת אותו? ????? בבקשה עיצה לפני שאני משתגעת

אני מציע לך דבר ראשון לשוחח עימו על כוונותיו לגבייך ,שיחה של פנים מול פנים ללא חשש וללא מורא יראו לך בוודאי לאן מועדות פניו. גם הרעיון הזה של יציאה עם מישהו אחר יכולה להיות מין מבחן של עומק רצינותו של "חברך".(קנאה ? אדישות ? אי איכפתיות?) החשש שלך לאבד אותו בשלב כזה של מערכת יחסים די מובן אבל אל לך להכנס לאיזו חרדה של אובדן כי בסופו של דבר לטנגו צריכים שניים ואם הבחור רק מנצל אותך ויוצא עימך רק כשמתחשק לו ואת נענית לו הרי שעדיף שתתאכזבי עכשיו ולא שהרכבת כבר תתחיל במסע החיים. שוחחי עימו ללא כל חשש,הביאי בפניו את כל הסתייגותך ממעשיו ואז תבחני את עתידך המשותף עימו. בהצלחה -איש מבוגר ומנוסה

היי רותם, אני מקווה שקראת גם את דבריו של היועץ, שענה לך לפניי - אלה בהחלט דברי טעם, ששווים מחשבה מצידך. אני רק רוצה להוסיף, שאת יודעת שאת נמצאת במקום האחרון בסדרי העדיפויות שלו. את יודעת שאת "החובה היומית" שלו (ואגב, בעיניי זו אמירה מאוד מעליבה). את יודעת שאתם בקושי מתראים. ואת יודעת שהמחשבה על העתיד שלכם ביחד, מתוך חוויית ההווה, לא נראית לך חיובית במיוחד. ובכל זאת, למרות הנ"ל, את פוחדת מהפרידה. את מבועתת מהמחשבה שהוא יגיד שכן, הוא בעד לפרק את הקשר. למה? את לא חושבת שמגיע לך יותר מזה? שמגיע לך מישהו שיידע להעריך אותך, ושתהיי יותר מ"חובה יומית" עבורו? מישהו שירצה לבלות איתך כמה שיותר ושיהיה אכפתי ואוהב כלפייך? קשה לי לענות האם פרידה היא הצעד הנכון. זו החלטה שלכם בלבד, שמבוססת על השיקולים של שניכם. יהיה לך יותר קל להחליט אם תעשי טבלה של בעד/נגד למשל? וכאמור, כפי שכתב היועץ - למרות הפחד, דברי עם החבר שלך. תביני מה הציפיות שלו מהקשר הזה, ואם הוא מוכן להשקיע בך קצת יותר. אני מאמינה שזה יעזור לך לקבל את ההחלטה (להישאר או לו) בלב שלם יותר. הרה.

תודה

היי הרה האמת להגיד שאני לא מכירה אותו אני חושבת שאני יודעת מי הוא ובגלל זה יש לי רצון להיות איתו.אני מאמינה שאם ברגע אני ידע שזה עבוד ואין מצב שניהיה יחד ויהיה החלטי,יהיה לי הרבה יותר פשוט.המילים היפות שלו מבלבלות אותי ומעבר לזה אני מרגישה כאילו אני כן חשובה לו מעבר לידידה...חשבתי אולי לנסות פעם אחרונה לשוחח איתו ולהבהיר לו שאם מחליטים שזה לא זה, אז שיפסיק לשלוח לי הודעות כאלה ויפסיק כשהוא רואה אותי לזרוק מילים יפות וכה דומה.....אבל אני מפחדת גם את זה לעשות!לא יודעת למה! את חושבת שזה רצוי לעשות דבר כזה? למרות שכבר מליון פעם דיברנו על עצמינו,והוא תמיד מעביר ננושא! מתחמק. הפתרון האחרון שאני יכולה לעשות זה לא לצאת לאיפה שתמיד אנחנו נפגשים נסיתי הלך לי קשה אבל עבר, אבל שוב פה נפלתי כשלא באתי הוא שלח לי הודעות ואז שוב הייתי מבולבלת..ואז יום חמישי ראיתי אותו כשיצאתי לשם. את מבינה אני מנסה ללכת קדימה אבל הוא מחזיר אותי שתיים אחורה. נמאס לי מהמצב הזה, אין לי דרך לדבר איתו הוא לא עונה לי תאמת (אני מאמינה כדי לא לפגוע) מה עליי לעשווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווות.??? את יודעת תוקף אותי לאחרונה הרגשה כבידות כלל היום הרגשה של באסה חוסר חשק להמשיך תיום לישון כל היום ,אני לא יודעת למה זה אולי מרוב עייפות נפשית? היום גם גיליתי כמה החיים לא נגמרים באהבה כמו הסיפור שלי,ההורים שלי נתקלו לחובות אני רואה את הורי מיואשים אני אוכלת את עצמי שהם ככה ואני במקום לעודד אותם ושיהיו יותר מרוצים ממני, אני בדיוק ההפך בבית ללא עבודה ,מדוכאת כל היום........... אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף הרה כל כך קשה לי....חשבתי להתייעץ איתך: אולי פסיכיאטר יוכל לעזור לי,שאני חושבת על זה אני בטוחה שיש לי בעיה נפשית מחשבות שליליות, חוסר שמחה, עצב,חוסר רצון לעשות משהוא אם זה עבודה ועד נקיון החדר.... את חושבת שיש פה משהוא ?אני באמת חייבת עזרה לפחות להיות מאושרת בנפש והשאר הכי פחות חשוב!!!!! תודה מחכה לתשובה דנה

דנה, העלית 3 נושאים שונים, שגם קשורים זה לזה. אני חושבת שכן, שכדאי לך לדבר איתו ולסגור את העניין אחת ולתמיד (כן או לא). תבהירי לו שאת מוכנה לקשר, בתנאי שזה גם מה שהוא רוצה ויכול להתחייב. וכן, כמו שכתבת - אם זה לא מתאים לו, אז שיגיד את זה חד וחלק ויפסיק לטרטר אותך עם הודעות ומילים יפות. זה בהחלט יעזור קצת לשקט הנפשי שלך. ואגב, אם גם בשיחה כזו הוא ימשיך להתחמק ולספר לך סיפורים, כנראה שזה שווה ערך ל: "לא, אני לא מסוגל להיות רציני". אני לא מכירה אותו כדי לדעת. ודאי שהחיים הרבה יותר מורכבים מאהבות מסובכות... למרות שלפעמים קשה לראות את זה כשנמצאים בתוך טלטלה שכזו. אני יודעת מה המשמעות של להיקלע לקשיים כלכליים (עברתי משהו דומה עם ההורים שלי פעמיים), ואני מסכימה איתך שזה קשה מאוד לכל המשפחה. בתור התחלה, אם כרגע את בבית, את יכולה להציע להם עזרה בעבודות הבית, כדי להוריד מהם עומס ולאפשר להם לפנות יותר זמן כדי לפתור את המצב הכלכלי. הנושא השלישי הוא הרעיון שהעלית לגבי פסיכיאטר. אני בגישה של "לא יועיל - לא יזיק". שווה לך לקבוע פגישה עם פסיכיאטר. יש שתי אפשרויות: 1. הוא יגיד שאת לא צריכה עזרה תרופתית, ואולי יציע פתרון חלופי. 2. הוא ימליץ לך על טיפול תרופתי. שתי האפשרויות הללו תהיינה לטובתך. אם תרופות יכולות לשפר לך את מצב הרוח, ולתת לך מעין זריקת עידוד, שתקל עלייך בהמשך - למה לא? אין לך מה להפסיד בסיפור הזה.

שלום! אני בן32 ורווק. החלטתי לעשות קורס פסירומטרי.כרגע לפני הקורס אני לוקח שיעורים פרטיים באנגלית ומתמטיקה .אני מרגיש שיש לי בעיה בהבנת השאלות זאת אומרת שאני צריך לקרוא כל שאלה 7 פעמייםכדי להבין אותה ובקשר לאנגלית אני מרגיש שהזיכרון שלי לטוח קצר גרוע מאוד אני פשוט לא זוכר מה אני קורא אלה אם כן קראתי טקסט קצר של כמה שורות לפחות 10 פעמיים.חשוב לציין שאין לי בעיה ללמוד 5 שעות רצוף.לפי דעתי וההרגשה שלי שיש לי בעיה בקשב והריכוז .השאלה שלי האם אני צריך לנסות טיפול של רטלין? ואם זה ישפר את הריכוז והקשב שלי ?תודה ירון.

שלום ירון, בכדי לדעת האם יש צורך בריטלין, צריך לעבור אבחון מקיף. היחידים שמורשים לתת מרשמים לריטלין הם נוירולוגים ופסיכיאטרים, והם גם אלה שיכולים לשלול גורם אחר לקשיי הריכוז שלך (שלעתים עלולים לנבוע מגורמים אחרים, שאינם הפרעת קשב וריכוז) בצורה מקצועית ומסודרת. בהצלחה בפסיכומטרי, הרה.

שלום אני אם לילד בכיתה א', עוד בתקופת הגן גילו אצלו בעיית קשב וריכוז בהמלצת מומחים בגן היתה לו מורה מלווה שעזרה לו להתגבר על הבעיה. הילד התקדם יפה. במקום רטלין הילד לוקח אומגה 3 שתי קפסולות כל בוקר. בשיחה עם המורה שלו נאמר לי כי בעיית הריכוז עדיין קיימת למרות שהילד מאוד משתדל. הוא מכין שעורים בכיתה ובבית שולט בחומר הנלמד בכיתה. שאלתי היא: האם לתת לילד רטלין למרות כל הכתבות המרתיעות והלא כל כך מומלצות או שיש טיפול אחר. לציין שאני אם חד הורית ואני לא רוצה "לאבד את הילד" תודה

היי הרה בוקר טוב! הבושה בלא לדעת אנגלית לדעתי מעידה על הבן אדם, הכוונה זה לא סתם שפה שאני לא יודעת. זו שפה שלומדים אותה בבית ספר ועושה רושם שאנשים שלא יודעים אנגלית מסתכלים אליהם כ "סוג של טיפש" איך זה שא לא יודעת אנגלית?!הרבה פעמים נתקלתי בתשובות כאלה..פוגעות ומעליבות..... אני לא פוסלת אנשים בגלל אי ידיעת האנגלית שלהם, אבל תמיד לי יש תהרגשה ברגע לדוגמא,:שהוא יגלה שאני לא יודעת אנגלית זה יראה לו מוזר כאילו אני טיפשה.ובגלל זה יכול מאוד להיות שהוא יראה אותי כסוג של בחורה לא חכמה וירד לו מהר ממני.זה בעצם ההרגשה שתוקפת אותי, והפחד שהוא ישאל אותי בטעות שאלה באנגלית ואז מה יהיה , מה אני יענה , איזה פדיחה ,כל הזמן בחששות מה יהיה אם בטעות יזרוק תמילה באנגלית. אני בטוחה שהיה לי הרבההה יותר בטחון עצמי אם הייתי יודעת אנגלית.אין לי ספק שזה משתק אותי הפחד ש:בעבודה ידברו איתי באנגלית או סתם ברחוב או הזדמנויות שונות... הרה אני חייבת לשתף אותך בעוד משהוא שקרה לי בסוף שבוע. אותו בחור שספרתי לך עליו ,פגשתי אותו בפאב (סיפרתי לך שעשיתי הפסקה שבועיים והוא התעניין בי,)הוא כל כך שמח לראות אותי ,וכל רגע בא אליי.הרה ==היום אני כמעט בטוחה שיש לו משהוא כלפיי,אני מצד אחד שמתי לב ברגע שאני לא מדברת אלינו ומראה לו קרירות הוא מתקרב לבד.אבל מצד שני קשה לי עם המשחקים האלה. הוא לפני שבועיים כשדברנו שאלתי אותו שוב אלינו כמו תמיד,הוא ענה תכבדי אותי ותמשיכי הלאה,אני נפגעתי החלטתי שזהו די עד פה,אולי הוא באמת לא רוצה! ואז כשלא באתי הוא התחיל עם ההודעות איפה את...או את חסרה פה...יום שישי ראיתי אותו אחרי כל זה.......הוא התלהב לראות אותי כל כך. לא הפסיק לבוא אליי,ואפילו כשרציתי ללכת הוא בא ליציאה ואמר "אני עוקב אחרייך ראיתי שאת הולכת" ובא להגיד שלום.או הוא ראה שיש לי לק אדום מה שאני לא שמה בדרך כלל,ואמר לי מה זה תורידי אני רוצה שתורידי את זה אני אוהב פרנץ. אז איך אני לא ישתגע מזה ?!אני אוהבת אותו הרי זה לא סתם מישהוא בשבילי.או שהוא אמר לי את נראת היום נהדר...כללללל זההההה ותביני לפני שבועיים אמר לי משהוא אחר! ! ! מה אני עושה ? הרי שוב לשאול אלינו זה יראה מגוחך שאלתי אותו אלף פעמים כבר אלינו כל דרך אפשרית.אני מרגישה שזו הסיבה (אמא שלו)נראה לי. הרה הוא מבלבל אותי נורא. אני מרגישה שיש לו משהוא אליי.נמאס לי מהמצב הזה!אני מתוסכלת כבר,באמת שדי לי! :- ( זה התחיל מזה שהוא לא ענה לי לטלפוןנים=וטען שקשה לו עם זה, זה המשיך בזה שחסם אותי במסנגר.אז אין בינינו בכלל כמעט קשר רק בהודעות (לפעמיים) ובפאב שאנחנו רגילים להתראות שם. יהיה קשה כמה שזה לא יהיה,אני מוכנה להמשיך הלאה כמו שאמרת לי בעבר"ואת לא חשובה לעצמך"מספיק סבלתי בגללו כמעט שנה ,חצי שנה מזה אני בבית .לא רוצה עוד ככה.. אבל כל פעם שאני מנסה ללכת הלאה הוא מחזיר אותי אחורה, אני גם ככה חלשה אני מעדיפה שאם זה באמת נגמר ,שלא ישלח הודעות שלא יבוא אליי כשהוא רואה אותי ויראה התעניינות יתר שלא יגיד מילים יפות שלא ישאל אליי... יהיה קשה אני בטוחה אבל עדיף לעשות לזה סוף,אני מרגישה שהוא מבולבל והוא מבלבל אותי בעצמו,בגלל זה אני תמיד מנסה להמשיך הלאה ואז מרגישה שהוא רוצה,ואז נותנת לי שוב תקווה אצלו אני מפחדת שהוא רוצה ואני מפספסת אותו. מה אני עושה ? מצד אחד אני באמת אוהבת אותו ולא רוצה להפסיד אותו. דבר אחד אני יכולה להגיד לך,אם אני ידע ממנו בוודעות שהוא לא רוצה אותי בשום אופן ואין מצב שניהיה יחד!אני בטוחה שירד לי ממנו,יהיה קשה ...אבל ירד לי ממנו אני מרגישה ממתינה אצלו. אגב הוא אמר לחברה טובה שלי ששאלה אותו אם אין מצב שאני והוא ניהיה יחד.הוא אמר לא יודע מה יהיה...מה שצריך להיות יהיה.... הרבה אני מתוסכלת כבר חסרת כוחות לחלוטין עייפתי מזה.... חייבת עצה ועזרה מימך תודה וסליחה היום על כל זה דנה

היי. לא רק אנגלית לומדים בבי"ס, אלא עוד הרבה מקצועות אחרים. בכוונה נתתי לך את הדוגמא של מתמטיקה, שמתחילים ללמוד (כחשבון פשוט) כבר בכיתה א, ולא כמו אנגלית שמתחילים ללמוד בשלב מאוחר יותר. למתמטיקה יש הרבה שימושים ביום-יום, ובכל זאת יש הרבה אנשים שפשוט לא יודעים מתמטיקה, או שמאובחנים כדיסקלקולים (ליקוי למידה בתחום החשבוני). זה הופך אותם לשווים פחות? הדברים שאנשים יודעים או לא, לא מעידים על חוכמה או טיפשות. הם מעידים לפעמים על קשיים אמיתיים ולפעמים סתם על חוסר עניין. אני יכולה, למשל, לתת לך הרצאה של שעה על... חתולים למשל. אבל תבקשי ממני להרצות לך על, לא יודעת... כימיה והפלת אותי לקרשים! ועדיין יש לך את האפשרות להתחיל וללמוד אנגלית בצורה רצינית ומסודרת גם כיום. דנה, לפעמים מה שהכי קשה מתגלה כהכי נכון וקל לטווח הארוך. את נותנת לעצמך להיות תלויה בבחור הזה ובשגיונות שלו. כן, אני מאמינה לך כשאת כותבת שאת אוהבת אותו, אבל... מה הציפיות שלך? עד כמה הן ריאליות בהתייחס למצב שמתמשך כבר כמה זמן, ומשאיר אותך קירחת מכאן ומכאן? וכן, קשה להחליט ללכת והלמשיך הלאה, אבל יותר קשה לעמוד בהחלטה הזו ולהפסיק לתת לו לנהל אותך בצורה כזו. אבל אולי, רק אולי, זה מה שנכון עבורך? להתעשת על עצמך לאזור הרבה כוח ולא לתת לו יותר לשחק בך...? ולמה קשה לך להפסיד אותו? מי הוא בעצם? מה את באמת יודעת עליו ועל היכולת שלו להיות בתוך קשר רציני? כל מה שאת יודעת עליו, בהקשר הזה, זה שאין לו מושג מהחיים שלו - כרגע - מה הוא רוצה מעצמו, ולכן הוא מטלטל גם אותך במעין מערבולת רגשית. השורה התחתונה היא, שאני יכולה לכתוב מה אני חושבת על המצב כצופה מהצד. אני לא יכולה לקבוע עבורך מהי ההחלטה הנכונה. זה משהו שצריך לבוא ממך ולהיות מתאים לך.

היי הרה ושבוע טובבבבבבבבבבבבבבב שיהיה לך! העניין הוא כזה ,אני מרגישה דווקא רע עם האנגלית כי היא לא שפה כמו שאר השפות,ברור לי שאם היה לו שפת אם בצרפתית לא הייתי מרגישה נחותה, כי הרי אנגלית היא שפה בין לאומית ולומדים אותה בבית ספר, וכולם יודעים אותה(רובם הגדול).איך זה יראה אם אני לא ידע ?מצחיק,ומוזר לחלוטין.היותר רע שעושה לי זה שהוא יש לו שפת אם באנגלית ואני כלל לא יודעת. תמיד היה לי רע עם זה שכולם יודעים להבין לדבר ואני בדיוק ההפך. וכן ,אני עסוקה בזה הרבה זמן במה יהיה אם יגלו שאני לא יודעת...קשה לי להוציא תהרגשות והמחשבות האלה.הלוואי והייתי יכולה להשלים עם זה ולהרגיש טוב! לדעתי זה בושה לא לדעת אנגלית. למרות שיום אחד הוא שאל אותי על האנגלית והתעזרתי באומץ ואמרתי לו שאני לא טובה באנגלית.(ועדיין נשארנו בקשר)אבל אני בכלל לא יודעת אפילו לא תמעט... הלוואי ויהיה שבוע טוב רגוע. שיעבור מהררררררררררר הזמן שאני נמצאת בו בחיים שלי כבד עליי,אני רוצה שהזמן יעבור ככה עוד ועוד שבוע.... ולך מגיע שוב ושוב תודה רבה על הכללללללללללללללללללללללללללללללללללל ד-נ-ה

.

נכון שבאופן יחסי לשפות אחרות, אנגלית היא שפה כמעט בינ"ל... אבל אפשר להגיע לאנשהו גם בלי לדעת אנגלית (תראי את שר הבטחון למשל...). מאחר שזה נראה לך כל-כך משמעותי עבור הזהות שלך, הדבר הכי טוב שתוכלי לעשות זה פשוט להתחיל ללמוד אנגלית (קורס, מורה פרטי/ת וכו'). כן, בהתחלה זה יהיה קצת קשה ואולי מוזר, אבל ככל שתתמידי ותתקדמי תגלי, שהנה - גם את יודעת אנגלית. אבל ההתמדה חשובה מאוד; לא להתייאש גם כשקשה. (אגב, בבתי הספר לומדים שפות נוספות כגון צרפתית וערבית, כשפת בחירה). קצת מוזר שאת מרגישה רע, משום שאנגלית היא שפת האם שלו... כמעט כמו שתרגישי רע בגלל צבע העיניים שלו או הגובה - הוא לא ביקש את הדברים האלה, אלא קיבל אותם בירושה מהוריו. וככה זה גם לגבי השפה. אם מדברים בבית שלו אנגלית, זה מה שהוא למד. להרגיש נחותה לעומתו, בהקשר הזה, זה לא הגיוני. מילא - נגיד - אם היית כותבת שהוא למד הרבה ולכן יודע אנגלית היטב... אני לא יודעת אם ועד כמה זה מעודד אותך, אבל ממש לא כולם יודעים אנגלית ברמה של דיבור ו/או הבנה. כשמשהו שאנחנו רוצים חסר לנו, אנחנו נוטים פתאום לחשוב ש"לכולם יש את זה, רק לי לא". זה לא נכון במבט כללי ונרחב. תחשבי, למשל, על ילדים שרוצים כלב וההורים לא מרשים... הם תמיד יגידו "אבל לכוווולם יש כלב, רק לי אין!" והרי בפועל זה לא נכון, לא לכולם יש כלב. וכמו שכתבת בעצמך - לדעתך זו בושה לא לדעת אנגלית... למה בעצם? מה הבושה הגדולה בלא לדעת אנגלית? ולא לדעת חשבון, למשל, זו לא בושה? לפי מה את מגדירה מה מבייש ומה לא? אין על מה :-) שיהיה שבוע שקט, הרה.

ונמאס לי כבר מהכל לא הולכת להתאבד אבל פשוט אין לי כח כבר לחיות הכל חרא ואני חדשה פה

היי סתם. ברוכה הבאה לפורום. את יודעת, כשמנסחים את הדברים בדרך שבה ניסחת אותם, זה באמת נראה חסר תקווה במובן מסוים... השתמשת פעמיים במילה "הכל"... אבל מה, בעצם, כולל ה"הכל" הזה? לפעמים, שמפרקים משהו גדול לחלקים, יותר קל להבין מה לא בסדר באמת, ומה נצבע בשחור בלי סיבה. מה, לדעתך, גוזל ממך את הכוח לחיות? ואני שמחה שאת לא מתכוונת להתאבד - זה באמת יסגור את כל האפשרויות לשנות דברים שעוד מחכות לך בעתיד. מחכה לשמוע ממך, הרה.

הכל זה בעצם זה שאין לי חברים ואני שמנה לא נראית טוב מפחדת לעשות הרבה דברים בגלל שמפחדת מה יחשבו עלי אין לי מוטיבציה להתפתח מבחינת לימודים חברתית ובכלל. זה שאני נראית אדישה לכולם ואולי קצת דפוקה אבל מבפנים אני גועשת וזה שהחיים נראים גדולים עלי אני אף פעם לא מרוצה מכלום

הרה !!!אני רוצה שתדעתי שאני מאוד שמחה שאת פה!מה הייתי עושה בלעדיך?! קודם כל,בהקשר לזה שרשמת לי על זה שלא שופטים אנשים לפי התואר,את צודקת אני אישית מכבדת אנשים מכל הסוגים ולא חשוב עם הוא מוסכל או לא.אבל אכן כן,אני מרגישה לא טוב בזה שאני (לא יודעת אנגלית) זה מדכא אותי נורא אני .אני מרגישה כאילו אם ידעו את זה הכל יראה כאילו אני דפוקה או משהוא בסגנון.. משהוא שאני מנסה להסתיר ומתביישת בו..(וכן בתוך תוכי אני יודעת שאני אדם חיובי עוזר אמין )שזה עושה לי טוב! ומפה נובע כל החששות אם ידעו..או ה"קנאה"מאחרות מלומדות.אני מרגישה כאילו בלי זה אני נחשבת מין סוג של פחות שווה או פחות מעורך..זה הרגשתי לגבי! זה נורא והיום!לפעמיים אני מוצאת את עצמי יושבת ובוכה ושואלת את עצמי למה ?!מה יהיה אם הבחור שאני רוצה יגלה שאני לא יודעת אנגלית?והוא בעצמו יודע מצוין(ההוא שסיפרתי עליו עם השפת אם) לפעמיים זה משתק אותי,כי אני אומרת שאני חייבת לוותר עליו מסיבה אחת: אני מרגישה שהוא יותר טוב יותר חכם ממני, מה יהיה כשהוא יגלה שאני לא כמו שהוא חשב,כי בעצם אני לא בן אדם טיפש ..ואז הוא יחשוב שכן, ולא ירצה בי יותר הוא יחפש מישהיא כמהוא עם השכלה גבוה. לצערי אני לא מצליחה להוציא לי את המחשבות האלה ממני הרה! אני מקווה לשמוע ממך עוד היום.... ובינתיים שיהיה לך המשך יום טוב ..אוהבת המון דנה

את יודעת, דנה, אני למשל לא יודעת צרפתית (למרות שלמדתי קצת בעבר...) ועוד המון שפות אחרות. מצד שני, יש הרבה אנשים בארץ שכן יודעים היטב צרפתית (בין אם זו שפת האם שלהם, ובין אם הם למדו את השפה). והאמת? זה ממש לא אכפת לי!!! ברור לי, שיש דברים שאני יודעת, ואחרים לא יודעים. כל אחד מתמצא בדברים אחרים ויודע דברים אחרים. זה המגוון של המין האנושי. עובדה היא, שלא כולם מצטיינים במתמטיקה ולא כולם מצטיינים בעריכת דין וכו'... לכל אחד ואחת מאיתנו יש התחומים היותר חזקים לעומת תחומים שבהם אנחנו בורים לחלוטין. וזה בסדר גמור. אף-אחד לא יודע ומבין הכל! אז אני מניחה שאת מבינה כבר, שאלה בעיקר תחושות שלך, שאינן מבוססות בהכרח על המציאות. 99% מהאנשים לא שופטים אנשים אחרים על-סמך ידיעת/אי ידיעת אנגלית. ואותו בחור יודע כל-כך טוב אנגלית מאחר שזו שפת האם שלו. באותה מידה שפת האם שלו יכלה להיות טורקית. זה לא משנה. כל זמן שאת נמצאת בתוך המעגל הזה של מחשבות שליליות, את תמשיכי להכשיל את עצמך (לאו דווקא בכוונה תחילה או אפילו באופן מודע). אבל נגיד שאת צודקת, רק בשביל העניין - אם אותו בחור דובר אנגלית יחליט שאת לא מתאימה לו, רק משום שאינך יודעת אנגלית, אז הבעיה היא שלו ולא שלך! אגב, אנגלית לא מעידה בהכרח על השכלה גבוהה. אני מכירה מישהי שלמדה באוניברסיטה. הציונים שלה היו טובים, אבל התואר נתקע לה בגלל שהיא לא הצליחה לעבור את בחינת הפטור באנגלית, אלא רק לאחר נסיונות חוזרים ונשנים. זה הופך אותה ללא משכילה או לטיפשה? ממש לא! זה רק אומר, שבעוד שיתר הדברים עברו בסדר, עם אנגלית היא היתה צריכה להיאבק קצת יותר, ולנצח בסופו של דבר.

האם אתם כחולים סובלים מכאבים בידיים וברגלים כאבי מפרקים?

שלום יעל, זהו אינו פורום רפואי ו/או מקצועי. כדי לשמוע מאנשים אחרים שחלו בפיברומיאלגיה, כדאי להיכנס לפורום שזה התחום שלו. שבת שלום, הרה.

הייי הרה,השעה מאוחרת אין מצב לדעתי שאת בזמן הקרוב תעני לי.... את יודעת היום הבנתי שיש אנשים מסויימים ,שלא עשו לי משהוא מיוחד ואני נרתעת מהם.. הכוונה מרגישה נחותה פחות טובה פחות מוצלחת.. היום עשיתי טיול עם הכלבה שלי ופגשתי שכנים שלי שהם אני הייטק ,הרגשתי רע עם עצמי! לא עשו לי כלום,הרגשתי רע מאוד רע..אני כל כך מעריכה אנשים כמוך, מוסכלים.. משהוא שהוא בעיני בלתי השגה לעצמי. מאוד הייתי רוצה להצליח ולהיות כמו כולן, ואת יודעת מה רק להרגשה שלי! יכול להיות שאני תופסת מ מישהוא אקדמאי,כמשהוא מיוחד בגלל הרצון שלי להיות כזו? אני תמיד מרגישה שאף אחד מלומד לא ירצה בי, הרי הוא יחפש מישהיא ברמה שלו.. שגם גורם וגרם לי להרגיש נורא ואיום עם עצמי! זה נורא איך מתמודדים עם כל כך הרבה דברים נוראים,כל פעם משהוא אחר... יש לי בעיה עם אנשים וזה היה מאז ומתמיד, אני לא מרגישה בנוח ,לא כיף לי לשרת להיות פתוחה בפני אנשים אחרים,ןעבודה עם לקוחות מצריכה את זה מימך. אני מעדיפה להיות לבד, ולדבר עם מי שבא לי ולא להפתח ולדבר עם כולם.. למה זה ,בגלל חוסר בטחון מאנשים או פחד ??? יש לי רעיון עבודה מחר בחנות , אני מצד אחר צריכה כסף מצד שני אני רק מעצם המחשבה בלהיות עם אנשים ולשרת אנשים שאני מכירה ולהיות כל היום צבועה ונחמדה, הורג אותי.... אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה זה החיים האלאה, היעוד שלי לסבול נראה לי! בוקר טוב ושבת שלוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם אוהבת אותך דנה!

גם ממני

אני רוצה לספר לך משהו מהחיים: יש לי זוג חברים טובים (אנחנו מכירים כבר הרבה שנים), שניהם בשנות ה-30 לחייהם. הוא בקושי סיים תיכון, ומאז החליט שלימודים זה לא הקטע שלו (אלא אם זה קורס ספציפי שקשור לתחומי העיסוק והעניין שלו); זה לא שהוא לא יכול - הוא פשוט לא מעוניין בזה. מצד שני, היא כבר עם תואר שני ובדרך לדוקטורט. דנה - שניהם לא מובטלים. היא עובדת בתחום שלה, והוא פתח עסק עצמאי (ואין לו תואר בשום דבר). היא לא חושבת שהוא טיפש או נחות ממנה, ולו אין רגשי נחיתות לעומתה, למרות שהיא רכשה השכלה גבוהה בצורה מסודרת. אז כן, לימודים אקדמאיים זה מעניין מאוד, וגם תורם להעשרה ומבחינה מקצועית (תלוי כמובן מה לומדים ולאיזה כיוון מקצועי שואפים). אבל תואר כזה או אחר אינו עושה את הבן-אדם לטוב יותר או שווה יותר. אני מבינה שאין לך שליטה על התחושות האלה, אבל להרגיש רע ליד אנשים משכילים (השכלה שהם עבדו קשה עבורה) פירושו להרגיש רע בגלל איזשהו סטטוס, ולא בגלל האישיות של אותם אנשים. אני יכולה לומר לך על עצמי, שאני לא בוחרת חברים לפי ההשכלה או המקצוע שלהם, אלא לפי מי שהם מתחת לכל התארים הללו. כי אני מכירה אנשים עם תואר, והם ממש לא נחמדים. ולעומתם יש אנשים, שלא למדו כלום, והם מיוחדים ומקסימים. ואת יודעת מה, בעיניי למשל, זה שאת מגדלת כלבה זה חיובי ומראה שאת מסוגלת גם להעניק מעצמך למען אחרים (תכונה נפלאה). אז ככה - עבדתי בחנות כלשהי, וזה כלל כמובן גם מתן שירות. פגשתי אנשים מכל הסוגים והמינים; החל בכאלה שהיה נחמד לשוחח איתם, וכלה בכאלה שצעקו עליי וקיללו אותי (כי היה להם יום רע כנראה...). אני בחרתי מה מהדברים ייכנס לי דרך האוזניים ומה לא. אז כל המקטרים והמקללים למיניהם ממש לא הזיזו לי. החוכמה היא, במתן שירות לזולת, לא להיות צבועים אלא לומר את האמת, אבל לא בצורה שפוגעת ומעליבה. זה תלוי, כמובן, בטיב השירות ובדרישות של מקום העבודה. ואת ממש לא חייבת לפתוח את עצמך בפני לקוחות; בהקשר הזה את לא חייבת להם כלום מלבד להעניק להם את השירות הטוב ביותר שאת יכולה להציע. ונכון שזה לא תמיד קל, אבל זה גם לא מסובך כמו שזה (אולי) נשמע. תשתדלי בראיון העבודה כמה שאת יכולה. תחשבי שיש מטרה חיובית לעבודה הזו (כסף, מבחינתך) ותראי שזה לא הדבר הכי נורא בעולם. מניסיון :-).

תבדוק אם קיבלת עכשיו הודעה בעברית. ויש לכם בחברה מסנגר, תתקין ועכשיו!!!

כאן קמה לה חבורת שמחוש מוחלטת בהחלט..... מורצ'וק מה כבר יש לך לבשר לשלומפה שלא בושר עד היום ?? האם מרייה בהריון ?? האם ב22 לחודש נחטוף גרעין עפולאי על הראש ?? האם הגיע הקץ לסבל האנושי ?. האם תמו געגועייך אלי ??. האם ירושלים נחשבת למרחב מוגן ? חדר פנימי ? מקלט לנשים מוכות ולנפגעי חרדה מסוג האם ישנה אהבה גם ביום שאחרי חג האהבה ? האם מישהו יטרח ויענה לי למרות שאיני נמנית אל תושבי קו הצפוני מחיפה לבינת זביל ? סוף שבוע שקט לכולם --אישאלללה!!!!! ייקח את נסראללה אללה!!!!

מ ה פתאום תמו התגעגעגעותי אליך. עדין, משוגעת עליך איפה נעלמת? אצלי הכל בסדר רק רציתי ללוחש לשלומי סוד, אני אגלה לך ... אוהההבת מאד מה חדש אצלך?

היייייייייייייייייייייייייייייייייייי הרה! היום היייתי במצב רוח רע מאוד.. היום היבנתי כמה החיים קשים, מעבר לזה שאתה מרגיש בודד ולבד בעולם הזה, החיים מקשיים עלייך הרבה יותר..חיפשתי עבודה כל מקום מחפשים תואר,היבנתי כמה אני חייבת לרוץ וללמוד משהוא..את חושבת ש 23 וחצי זה מאוחר כבר להתחיל מיההתחלה הכל ? אני מרגישה כאילו הכל כבד אליי, אני לא מסוגלת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני לא מסוגלת שיש מעלי בוס שכל היום צועק ונותן פקודות כאילו אנחנו בצבא, נמאס לי, ומצד שני לא נולדתי להורים מליונריים מהשאומר שאין לי בררה... אני לא יודעת איך אני פורצת את הקושי הזה?! אני מיואשת נפשי, אני מרגישה שאני בדיכאון מסויים..שלא מסוגלת לעשות כלום.ף חשבתי להתחיל בצעד קטן(לחפש עבודה)נפלתי כל כך עמוק חזרתי הביתה עם כל כך הרבה צער ודמעות, כאילו סוף העולם קרב..למרות שאין לי התנגדות לזה!אני מציתי תחיים האלאה.. לא נראה לי שיהיה לי משהוא להפסיד אם לא ישאר בהם.. אוווווווווווף רק עם מישהוא היה יודע כמה כואב לי בנשמה... אני מרגישה כאילו מבין כל האנשים בעולם כל הצרות נפלו עליי,פשוט עם הכל לא הולך לי.. אין לי חשק גם בלנסות ..אולי כי אני מפחדת מכישלון עוצר אותי משהוא בפנים כל פעם שאני רוצה להתחיל או לנסות משהוא... כל כך הרבה זמן אני נמצאת עם מצב כזה ,זה יצא מכלל שליטה... אני מפחדת מ מה שיהיה...לא רוצה תחיים בצורה כזו. הרה! אני כל כך מצטערת על כל פעם שאת רק עצב וכאב שומעת מימני,אני שואלת את עצמי האם יהיה היון בו אני יוכל לרשום לך גם דברים יותר משמחים.. נשיקות לך דנה!

דנה, לכולנו יש גם ימים לא טובים. אסור לנו לתת לימים כאלה - גרועים ואיומים ככל שיהיו - להשפיע על מי שאנחנו, ועל איך שאנחנו חושבים על עצמנו. הרבה פעמים אנשים מדוכאים (גם, לא רק) תופסים כך את העולם - יום אחד גרוע מספיק כדי לצבוע להם את כל העולם בשחור ולהרגיש שעדיף למות... משהו ביכולת לחשוב "נכון" נפגע. אני מאמינה שאני לא מחדשת לך (או להרבה אחרים) כלום בזה שאני כותבת, שאכן החיים הם לא בדיוק גן-עדן עלי אדמות, ושבאמת אנחנו מרגישים בודדים הרבה פעמים, למרות שיש סביבנו עוד אנשים. נכון, המצב הוא כזה, שהרבה מקומות עבודה מעדיפים אנשים עם תואר. אבל אני מכירה הרבה אנשים, שלא למדו לימודים אקדמאיים ובכל זה יש להם עבודה טובה (חלקם עצמאיים וחלקם שכירים). הכל תלוי במה שמחפשים. אפשרות נוספת היא, שכן תלכי ללמוד משהו, ובזמן הזה תעבדי במה שמוגדר בלשון העם כעבודת סטודנטים (למשל מלצרות, טלמרקטינג וכו'). אגב, הרבה מוסדות להשכלה גבוהה עוזרים לסטודנטים במציאת עבודות. לצערי קצת קשה להתחיל מההתחלה בלי להיות בהתחלה. אבל אפשר ליצור התחלה חדשה, שמתאימה לנקודת הזמן בה את חיה בהווה ולגיל שלך. הרי אי-אפשר למחוק ולשכתב את הדברים שעשית ולמדת עד היום, נכון? אבל בהחלט אפשר לחשוב על כיוונים חדשים. מממ... לא כל הבוסים צועקים ומנחיתים הוראות מגבוה. ממש לא. היו לי (ועדיין יש) בוסים מקסימים. לאחיות שלי, שעובדות במקומות שונים, יש בוסים שלא מתנהגים בעליונות. אבל יש כל מיני טיפוסים, ויש גם בוסים לחוצים או מתנשאים, שכן נוהגים לתת לעובדים שלהם תחושה שהם קטנים ואפסים. איך את רק בת 23.5, וכבר מיצית את החיים האלה? לחיים האלה יש הרבה מה להציע, רק צריך להיות מוכנים לראות את הדברים, להתמודד עם מכשולים ולהנות גם מהצלחות קטנטנות. והנה - יש מי שיודע כמה כואב לך בנשמה... אני יודעת, למשל. וגם אנשים אחרים שקוראים את ההודעות שלך. דנה, אני לא מצפה ממך למספר מסוים של הודעות טובות או לא טובות. אני לא סופרת לך הודעות, ולא מחליטה מה יהיה התוכן של ההודעות. פשוט תכתבי מה שאת רוצה. זה הכל. וכמובן שאם תהיינה לך גם בשורות טובות, זה יהיה נפלא! אבל זה לא תנאי או משהו כזה.

מה שלומך? מה חדש? מה המרגש? מה שלום הבנות? מה שלום הנכדות? איך העבודה? עוד מעט יוצאים לחופש? יוצאים לחופשה לאין שהוא?

אנחנו כנראה לא נצא השנה לנופש. הזמנו צימרים בצפון ועדיין מחכים עד הרגע האחרון לשמוע בשורות טובות אבל זה לא נראה טוב. חוץ מזה, אין מצב רוח לצאת לנופש. אף על פי שלדעתי כן צריך להמשיך כרגיל. מה את חושבת ? הנכדות מקסימות. יום טוב ומה איתך ? יוצאים לנופש ? מפחדים שהקטיושות תגענה אליכם ?

קיבלת ממני הודעה במסנגר? אם כן, תענה לי במסנגר

היי הרה :-)......... קראתי היום את התשובה שרשמת לי, רשמת לי בקשר לזה שהוא רואה אותי כ"ידידה"אני לא חושבת,או שהסיבה שבעבר ציינצי שיש לו סיבה"אמא שלו" או שהוא עושה לי דווקא. מבלבל אותי,מכיון שהוא יודע שאני רוצה בו. חשבתי על משהוא שעליי זה עובד ואז אמרתי שאולי גם אצל אחרים,אצלי למשל דרך געגעוע אני מבינה כמה הבן אדם הספציפי חסר לי, אם הוא באמת חשוב לי. חשבתי לעצמי שאם אני באמת אבל באמת חשובה לו הוא לא ירצה לנתק איתי קשר? אני טועה לדעתך?אני ישקר אם אני יגיד לך שאני מוכנה לוותר עליו, אני לא! אבל אולי דרך ה"משחק"אני גם ישכח אותו... הוא באמת מבלבל אותי למשל ההודעה,למשל בעבר שאמר לי שהיינו יכולים להיות יחד אבל יש בעיהה...(והוא לא מוכן לספר מה היא) החיים דיי קשיים עליי, כיום אני מבינה כמה כיף זה להיות ילדים.. מפחיד מה שהולך בחוץ!!! אני בימים אלאה אחרי קרוב לשנה החלטתי לחפש עבודה.. עד עכשיו באמת שלא הייתי מסוגלת לכלום,פשוט כלום! הוא בלבל הוציא אותי מהכלים לגמרי.. נתן לי לחיות באשליות....והכי עצוב כאן שמדובר במישהוא שבאמת יקר לי... אני יעדכן אותך בקשר לעבודה ובכלל, למרות שבתוך תוכי מפחיד אותי לצאת לעבודה אולי כי התרגלתי כבר .. יום טובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב דנה

מצטערת שלא עניתי מוקדם יותר, אבל היה לי יום גדוש ותקלה במחשב אבל עכשיו הכל בסדר. אולי הוא מרשה לעצמו לבלבל אותך ככה מאחר שהוא יודע ש: א. הוא חשוב לך. ב. את עדיין רוצה אותו. ואז הוא יודע, שהוא יכול "לשחק משחקים" ואת עדיין תרצי אותו. כמובן שאלה השערות בלבד, מאחר שאני ממש לא מכירה אותו. געגועים נולדים, בד"כ, כשמישהו שחשוב לנו פתאום חסר לנו. אבל אפשר להתגעגע גם לדברים מופשטים יותר כמו רגשות. אם את באמת חשובה לו, והוא יחליט להיות רציני יום אחד, אז הוא לא ירצה לנתק את הקשר אני מניחה. אבל גם זו השערה בלבד. יש אנשים שקשה להם עם קשרים, ואז הם רוצים ולא רוצים בה-בעת, זה מבלבל אותם ואת הסביבה. מממ... את יודעת, אני מסכימה איתך שהחיים הם לא בדיוק פיקניק. ואני מסכימה איתך שהרבה פעמים המבוגרים רוצים להיות שוב ילדים. אבל בד"כ זה קורה, מאחר שאנחנו שוכחים את צרות הילדות שלנו. הרי גם לילדים יש צרות ובעיות, שבעיני המבוגרים נראות אולי שטותיות, אבל עבור אלה בעיות ברומו של עולם. ובקשר לעבודה - דבר ראשון בהצלחה! ודבר שני - אני מבינה שזה מפחיד. שינויים בחיים יכולים להיות מאיימים, ולו רק בגלל העובדה שפתאום נכנסים למשהו חדש ולא מוכר.

לפני כחודשיים ילדתי ובמהלך היום כמובן אני מטפלת בילדי שזה לוקח הרבה שעות ביממה ובין לבין אני מכבסת, מקפלת, שוטפת כלים מסדרת את הבלאגן שבעלי עשה ערב קודם, לפעמים מבשלת משהוא קל וכו' יוצא לי לישון כ- 3-3.5 שעות בלילה בעלי אחראי על הקניות והזבל ומבשל לשבת אתמול בערב כ"כ הרגיז אותי שבעלי אמר לי שאין לו חולצה מגוהצת (בעלי לובש כל יום מכופתר) ושזה כאילו בגללי כי אני הייתי צריכה לגהץ ושאם ראיתי שאני לא אספיק גם כביסות ום גיהוץ הייתי צריכה קודם לגהץ (האוגר כבר היה מלא לא יכולתי לחכות עם הכביסות) מרגיז אותי שהוא חושב שזה תפקידי ובגללי לא היתה לו חולצה מכופתרת לעבודה וישר הוא חייב להגיד "אני אקרא לאמא שלי שתבוא לגהץ" אני כ"כ עיפה ולא יוצא לי להשלים את שעות השינה החסרות ביום אני לא יודעת מה אני לא עושה בסדר, אני כל היום בפעילות, לא ברור לי מה הוא רוצה ממני למה הוא לא מעריך את עבודתי במהלך היום למה אני גם צריכה לעבוד קשה וגם אחרי זה לשמוע תלונות תודה

לחני, הצעה קטנה על מנת להקל עלייך ועליו - ניסיתם לחפש חולצות מכופתרות שלא דורשות גיהוץ? אני משוכנעת שיש כאלו. איריס

שלום חני, ראשית כל - מזל טוב! בהרבה בתים יש מעין חלוקת תפקידים בין בני הזוג (וכשהילדים גדלים, גם תורמים את חלקם). אבל כשמצטרף תינוק חדש למשפחה, אין ספק שזה מערער סדרים קיימים מאחר שתינוקות, שתלויים לחלוטין בסביבתם, לא יודעים להתחשב (וגם לא מצפים מהם) בסדר היום של הוריהם. אני מבינה מדברייך, שבעלך תורם גם הוא לטיפול במשק הבית. עובדה, שלא הרבה אנשים מודעים אליה היא, שמחקרים מצאו שעקרת בית משקיעה שעות עבודה בטיפול בבית, שהן פי שתיים!!! ממשרה מלאה מחוץ לבית. (אני משתמשת בלשון נקבה, אך כמובן שזה רלוונטי גם למשפחות שבהן הנשים עובדות והגברים נשארים בבית). וזה אומר, שמותר לך גם לא להספיק לגהץ חולצה זו אחרת. על אחת כמה וכמה, שמצב העניינים בבית השתנה מאז הלידה. את לא עושה שום דבר לא בסדר. גם קשה להיות בסדר כל הזמן, וידוע שמחסור בשעות שינה ממש לא מועיל. את יכולה לשוחח עם בעלך - בלי לכעוס, אלא שיחה רגועה כששניכם רגועים - ולומר שאת באמת משתדלת ככל יכולתך לעמוד בכל המטלות, אבל קורה שאת לא מספיקה "לעמוד במכסה" של מטלות הבית ובמקביל לטפל בתינוק. כמובן שיש, בעיניי (ואת לא חייבת להסכים), מקום לומר לו שאת באמת מעריכה את הדברים שהוא תורם, אבל שאת בהחלט זקוקה למנוחה ומבקשת, שאם מדי פעם החולצה לא מגוהצת (או משהו אחר "לא בסדר" לטעמו) אז שישתדל לגהץ אותה בעצמו. בינינו - גיהוץ עדיין לא הרג אף-אחד... ואת יודעת מה? בפעם הבאה שהוא יאמר, שהוא יביא את אמא שלו שתגהץ, תגידי "בסדר"; אולי זה יהיה לטובתך לקבל קצת עזרה, ושיהיה עוד מישהו בבית (לא כל הזמן כמובן) כדי שתוכלי לנוח קצת. מה דעתך? וכמובן, שהכי פשוט יהיה לקרוא את העצה של איריס ולבדוק האם ניתן להשיג חולצות מכופתרות שאינן דורשות גיהוץ. הרה.

פורסמה לאחרונה כתבה הנוגעת בנושא שהעלתה חני, הנה - http://www.doctors.co.il/xID-4910,xCT-49,m-Doctors,a-Article.html

רבי נחומ'קה לץ. חי בשקלוב בשנות 1740 1800 בערך. בעיר שקלוב ובכל הסביבה הכירו גם הגויים את נחומ'קה. פעם אחת נסע עם גוי בעגלה, והגוי לא פסק מלחרף ולגדף את היהודים. נחומ'קה ישב פעור פה מפהק מפעם לפעם ושותק. התרגז הגוי ושאל: ז'יד (יהודי), למה אתה פוער את פיך ומפהק, הלבולעני אתה רוצה ? חס ושלום ! השיב נחומ'קה, וכי אינך יודע שהחזיר אסור עלינו מן התורה ? ...

לנחומ'קה היה שכן גוי אחד ונעשו שניהם ידידים. לימים, כרת הגוי עץ מהיער ועשה ממנו צלב. הוא העמיד את הצלב סמוך לדירתו. מכאן ואילך כל פעם שעבר נחומ'קה ליד ביתו היה הגוי מזעים לו פנים. שאל אותו נחום: מה פשעי ומה חטאתי כי נהפך לבבך לשנוא אותי ? השיב הגוי: הלא את אלוהי אתה מבזה, אתה עובר עליו ואת כובעך אינך מסיר ! מה אעשה , החזיר לו נחומ'קה, והלא אני זוכר את אלוהיך כשהיה עדיין עץ ביער ...

הרההההההההההההההההההההההה היי הרבה זמן לא דיברנו..... רציתי לשתף אותך, בכמה דברים קצת טובים וקצת פחות.. זוכרת שסיפרתי לך על הבחור עם האובססיה שיש לי ,שאני הולכת למקום שהוא יוצא אליו וכו.. באמת אולי גם בזכותך!החלטתי שאני לא הולכת לשם מה שאומר שהצלחתי יום רביעי ידעתי איפה הוא ולא הלכתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!היה לי מאוד קשה הרה, בכיתי המון המון הרגשתי שאני מתגעגעת אליו כי שם זה היה המקום היחיד שהייתי נפגשת ולפעמיים מדברת איתו,במשך תקופה מאוד ארוכה זה ככה... (ונראה לי שהוא יודע שאני שם באה בגללו) מה שהפליא אותי שקיבלתי מימנו באותו יום הודעה איפה את ,את חסרה ? הייתי בשוק חיי, ,לא ישקר לך זה בלבל אותי קצת, מה למה הוא עושה לי את זה לדעתך ? הרי הוא לפני שבועיים רמז לי שלא יהיה בינינו כלום כרגע.מה לדעתך. ??.?..? אני מפחדת ליפול וללכת לראות אותו, איך אני מחזקת את הכוח התמודדות שלי נגד הדחף ללכת אליו? *ולמה כל השבוע לא בכיתי, וביום שאני רגילה לראות אותו לא הלכתי ונשברתי למשך יומיים ובכיתי המון??...? אני מרגישה שעשיתי צעד נכון, מפחדת ליפול שניים אחורה.. (הדחפים האלאה שאני ישלח לו הודעה שלא ישכח אותי ,זה כמעט רודף אחריי כל היום..אני מפחדת שהוא ישכח אותי אם לא יראה אותי ולא יקבל מימני הודעות שאני עדיין פה בשבילו.. מה לדעתך נכון לעשות? נשיקות נשיקות דנה אגב אני מרגישה שיפור לאחרונה , החלטתי לחפש עבודה בימים אלאה.. מה שאומר שהרבה הרבה אני מרגישה שזה גם בזכותך! אז מחובתי להודות לך על הכל ... וזה רק ההתחלה... תודה דנה

אם מישהו אמר פעם, שלהתגבר על משהו זה קל - אז המישהו הזה טעה!!! להתגבר על משהו פירושו לקבל משהו שקשה איתו, ולהשלים עם זה... וזה תהליך שדורש סבלנות ותעצומות נפש. אבל ככל שהתהליך קשה, הוא שווה הכל מאחר שרק ככה אפשר להמשיך הלאה. אני מבינה שההודעה שלו בלבלה אותך, אבל אולי בעצם הוא רואה אותך כמישהי שיכולה להיות ידידה או חברה טובה? ואת רואה בו פוטנציאל לקשר רומנטי... ברגע שכל אחד מכם - אולי - רואה בשני פואנציאל למשהו אחר, נוצר בלבול. אני חושבת, שאולי כדאי לך להבין איתו מה הציפיות שלכם האחד מהשניה ואולי תמצאו את הדרך להישאר בקשר, גם אם לא קשר של זוגיות. ואת יודעת מה? גם אם, נגיד, הוא ישכח אותך - אז מה? אני לא שואלת את זה, חלילה, בזלזול או כדי לפגוע. אני שואלת את זה, מאחר שגם אם הוא ישכח אותך, את לא תשכחי את עצמך, נכון? הקיום שלך בעולם לא תלוי רק במי שזוכר/שוכח אותך, אלא בעצם העובדה שאת זוכרת את עצמך... אני מתארת לעצמי שהדברים שלי קצת מבולבלים כרגע... אם כן, אני מוכנה לנסות ולהסביר יותר אם משהו לא מובן. והכי חשוב - אני שמחה לקרוא שאת מרגישה שאת מתקדמת בכיוון הנכון. וכן, יכולות להיות מעידות בדרך, אבל העיקר לשמור על הכיוון הכללי. בסוף תגיעי לאן שאת רוצה. ואם, כמו שכתבת, גם לי יש חלק בזה, אני שמחה שאני מצליחה לתרום לך משהו חיובי.

שלום, יש לי חברה שאני מנסה לנתק קשר איתה כבר כמה זמן ,פשוט כי נמאס לי מחברתה ואנו נמצאות בכוונים אחרים לגמרי בחיים שלנו .יש לי קשרים טובים עם כמה חברות אחרות והקשר איתה ממש מעיק עלי . אני לא נחמדה אליה ,לא מתקשרת אליה לעולם ,מסננת הרבה מהטלפונים שלה ואפילו שהיא נעלבה ממני ממשהו אמרתי לה שלא מענין אותי שהיא נעלבה . אני מתחמקת מלהפגש איתה , אני חושבת שרמזתי בכל דרך אפשרית ולהגיד לה בפנים שנמאס לי מהקשר איתה אני לא מסוגלת. לא לענות לטלפונים בכלל לא נעים לי הדבר האחרון שאני רוצה זה להיות בקשר שלא עושה לי טוב ,אבל כמה שאנ מתחמקת לא עוזר לי. מה אני יכולה לעשות .? האם כדאי לומר לה? או פשוט לנסות לא לענות לטלפונים שלה בכלל? אשמח לתגובה\ות

היי שלי, אני בעד כנות ויושר. אם חברתך לא מבינה רמזים מחד, ולא נעים לך לומר את זה ישירות, מה דעתך על האופציה של לכתוב לה מכתב? זה לא צריך להיות מכתב "מרושע" או לא נעים. פשוט מכתב שיגיד לה את כל מה שעל ליבך בקשר לקשר שלכן, ובקשר לכך שאת מעוניינת לנתק אותו (תחליטי את מה ועד כמה לפרט במסגרת הסיבות שאת נותנת לה, אבל איזשהו הסבר מגיע לה לדעתי). התעלמות אולי יעילה יותר, אבל גם פוגעת יותר. תנסי לשים עצמך במקומה - היית מעדיפה שיתעלמו ממך או שיהיו ישרים והוגנים איתך? הרה.

איך המרגש עכשיו כשאת בחופש אחרי הבחינות? רציתי לשאול אותך - מה שלום איתן? מהקריות... למי מיטב זכרוני, הוא גר בקריות אם את עדיין בקשר איתו?!... יום טוב ושבוע נפלא אני

אין כמו סמסטר חופשי אחרי 3 שנים רצופות של לימודים (כולל סמסטר קיץ). לצערי אני לא יכולה לענות לך... אין לי קשר עם איתן כבר שנתיים בערך, שאכן גר באיזור הקריות (אלא אם הוא עזב את האיזור מאז). שיהיה שבוע שקט, למרות שהוא התחיל קשה כל-כך... מגיע לנו ולמדינה קצת שקט ושלווה, לא?

שיהיה באמת שבוע שקט! מאחלת את כל הטוב שבעולם ושתגמר כבר המלמחמה הזאת. תהני בחופשה ויום טוב

היי, אני פונה בשאלה לגבי הסיבה ואולי מוצא לפתרון מדוע איני מעונינית ובורחת ממחויבות? איני ילדה - נהפוך הוא - בת 30+ ועדיין לא מצליחה להתקרב לרצון להיות אישה,אימא בעלת אחריות,לשלם משכנתא,להיות כמו כולם. תמיד עניין אותי דבר אחד - רווחה כלכלית ומעמד בעבודה שגם לא הושג בשל חוסר החלטיות ובעיה של פחד. אני מרגישה שאני בטוחה יותר וחזקה לבדי ולא אצליח להתמודד עם ישות קטנה וחסרת אונים מכל הבחינות. לא יודעת מה לעשות כי לפני כ-10 שנים שהעליתי זאת הוריי והסביבה אמרו לי חכי תגדלי תתבגרי והכל ישתנה. אבל כלום לא השתנה מאז!!! אני עדיין בשלי - בא לי לצאת לבלות,להנות,לראות עולם ולא לחשוב על רצינות בגרוש. חוץ מענייני כספים בהם אני עומדת על המשמר ולא פזיזה בכלל. הבעיה היא שהחברה סביבי כבר נמצאת מאחורי שלב ההתלבטות (לא היה להם שלב כזה לדעתי) וכולם הורים לילדים ומשותף להם כ"כ הרבה שאינו שייך לי. איני מתחברת למטבח,לבית,לכל הדברים "הנורמליים" ואיני יודעת מה לעשות כי בעלי(התחתנתי רק לפני שנה גם בשל חוסר רצון להתחתן) מתבעס מהמצב וכואב לי עליו כי הוא נשמה טהורה ולא מגיע לו הדיכי הזה והשוני הזה שלי... מה עליי לעשות? האם אדם באמת צריך לעשות דברים כי כך נהוג או לחיות כפי שהוא חש.. האם יכול להיות שהכל מושתת על פחד ובכלל אני מאוד רוצה זאת...?? אני מרגישה שלא זו התשובה כי ביני לבין עצמי באמת קשה לי להגיש שאני רוצה להשתנות החיים פשוט מכתיבים אחרת

חלי, אני לא מכירה אותך כך שאינני מתכוונת לשכנע אותך, לשפוט אותך, אבל רק לגבי הרצון להיות אמא - אני מאחלת לך שתהפכי להיות אמא , בהקדם, (מכיוון שיש את השעון הביולוגי וזו לא סתם סיסמה ) בכל זאת, רק אז תוכלי, קרוב לוודאי, להבין , כמה אושר ושמחה זה מביא... כיצד זה משנה את סדר העדיפויות. אי אפשר להשוות את זה לשום בילוי בעולם., לשום קריירה.. בהצלחה

שלום חלי, המסלול הבא מוכר לך - תיכון, צבא, טיול גדול בחו"ל, לימודים, עבודה זמנית, משפחה, קריירה... ? המסלול הזה הוא הנורמה המקובלת בחברה הישראלית. אבל מי, בעצם, קבע את הנורמה הזו? מי החליט שככה נכון עבור כולם? וכמובן שגם נשאלת השאלה האם "להיות כמו כולם" זה משהו שצריך לבוא על חשבון האינדבידואליות של כל אחד ואחת מאיתנו? הבעיה היא, שיש משהו בהליכה עם הזרם שאולי באמת מתאים לרוב האנשים (אחרת לא היה נוצר זרם). אבל יש גם אנשים שמוותרים על חלומות ושאיפות, מאחר שהם נתפסים כלא נורמטיביים. אם את לא מרגישה שאימהות נכונה עבורך בפרק הזמן הנוכחי בחייך, אז אין סיבה להכריח את עצמך להיכנס לתהליך של אימהות. מעבר לכך, מה מבאס את בעלך? העובדה שאינך רוצה להיות אמא כרגע, או העניין שאת לא ממש מתחברת לתפקיד הנשי כפי שהחברה מייעדת אותו לכל הנשים באשר הן? (היינו מטבח, בית וכו'?) חשוב להבין את זה, מאחר שאני מניחה שלא התחתנתם יומיים אחרי שהכרתם, נכון? כך ששניכם הכרתם, פחות או יותר, את היתרונות והמגרעות של בן/בת הזוג. אני מאמינה שהיו לכם גם ציפיות, שדברים ישתנו אחרי החתונה... ובכן, זה לא ממש תמיד עובד כך במציאות. כל אדם צריך למצוא את האיזון הנכון עבורו שבין מימוש עצמי לבין עמידה בציפיות החברה. וכן, זה כולל פשרות; לעתים להיות נון-קונפורמי ולעתים לוותר על משהו מהאותנטיות. שבת שלום, הרה.

בוקר טוב הרה, מכיוון שאני מבינה שאת צעירה , אני מבקשת להתייחס (ולהסתייג) לדברייך אלו, מנסיון אישי, ומנקודת מבט רחוקה.. "אם את לא מרגישה שאימהות נכונה עבורך בפרק הזמן הנוכחי בחייך..." הרה, העניין הוא (ובלי להכליל), שרבות הנשים לא יכולות להרגיש אם אימהות נכונה או לא נכונה עבורן, כל זמן שהן עדיין לא הגיעו לכך. את התחושות הללו ניתן להרגיש רק כאשר זה קורה. איריס

היי מאד אהבתי את מה שכתבתן א. ואת אבל רציתי לספר שדוקא באחד מחוגי ההעשרה שהשתתפתי הכרתי מישהי שסיפרתי על הנתק, בנוסף לגבי הבעלים בעיני זו עדיפות אחרונה שאם יקרה מה טוב, האכזבה היא מהחברות. בקשר לסדנאות שהזכרת כיצד ניתן להגיע איליהן אני באזור ראשל,צ? לסיכום מסקנתי לכולן להמשיך לנסות לעיתים מצליח לעיתים לא יום טוב לכולכן נורית.

למרות שלפעמים קשה לשמור על אופטימיות (אני מתכוונת ברמה אישית, ולא מבחינת מה שקורה במדינה כרגע). אני לא ממש מכירה סדנאות כאלה באופן אישי, אבל תנסי לחפש במנועי החיפוש השונים. לפעמים מפרסמים סדנאות כאלה במקומונים, אז שווה לרפרף - אולי תתקלי במשהו רלוונטי. ועוד אפשרות - לבדוק במתנ"ס אם יש משהו כזה. אני מסכימה לחלוטין עם המסקנה המסכמת שלך. מה שבטוח זה, שלא כדאי להרים ידיים; זה קל בטווח הקרוב, אבל גורם לנו להפסיד בטווח הרחוק. הרה.

שלום לדר' ולבאי הפורום ! לשם שינוי אני באה הפעם ממקום של שיתוף והוכרת תודה מה שלא קורה כאן הרבה בפורום ואני חושבת שגם קצת פירגון מגיע פה אנחנו חיים בתקופה ובמקום ש"אוהבים" להתלונן כל הזמן ולמצוא את הרע והתהום האין סופי. גם אני הייתי שם עד לא מזמן וכיכבתי פה לא מעט בכל הפורומים של הפסיכו' למיניהם אני בשנות ה- 30 רווקה גם לי היו אי אלו מחשבות טורדניות ושהחיים בזבל ומצבי רוח משתנים שרובם שליליים כל דבר שהייתי אמורה לעשות היה כרוך במאמצים רבים למרות שכלפי חוץ הכל נראה תקין. לא רציתי לשמוע או להאמין בטיפול תרופתי הדחקתי את הכל פנימה ניסיתי שיחות ולא עזר התייאשתי מכל דבר הכל היה אנטי עד שאזרתי אומץ והחלטתי ללכת לטיפול תרופתי גם זה לאחר מאמצים והתלבטויות רבות מהסיבה שלא חשבתי שזה יעזור - עד כדי כך הייתי שלילית באינטואיציה שלי בחרתי מטפל אקראי דרך קופ"ח בה אני חברה מבלי לחשוש שזה דרך הקופה ושזה ירשם לי איפשהו למה הרגתי מישהו ? שכואב הראש לוקחים אקמול אז למה שכואבת הנפש חושבים שאתה דפוק ? הדיעות הקדומות האלו שצריך להפריך ומיד בסביבה שלנו שהדינמיות שלה משתנה כ"כ ורק מתקדמת לרוב וכל אדם שלישי היום מסתבר --- מטופל במקום זה או אחר לאחר אבחון רשם לי סרוקסט - אמנם היו תופעות לוואי קטנות בהתחלה אבל לאט לאט אני רוצה לומר התחלתי לשים לב לשינויים קלים שהלכו וגדלו ולא האמנתי ומה גם שהתיאבון שלי פחת וירדתי קצת במשקל (גם יתרון לא ?) העצבים והחוסר שקט פחתו התחלתי לעשות דברים שלפני כן הייתי צריכה לחשוב לא פעם ולא פעמיים אלא עשרות פעמים אם לעשות או לא באים הפעם בקלות מפתיעה ובספונטניות שלא הכרתי לסיום - לי לקח שנים להבין שאני צריכה עזרה ועוד כמה שנים אומץ לגשת ולקבל טיפול מי יודע איפה הייתי היום אם הייתי עושה צעדים אלו לפני 10 שנים אבל - ITS NEVER TO LATE אומרים.......... אז אנשים ........ קבלו עידוד כיום, כמעט חצי שנה עברה מאז התחלת הטיפול אני מרגישה שקיבלתי גלגל הצלה ועליתי למעלה מהתהום שהרגשתי שהייתי בו ואני עוד אעלה וחושבת אופטימי מה שלא קרה לי בכלל בעשר שנים האחרונות לפחות. חרדות נעלמו כלא היו אני משווה סיטואציות של לפני ואחרי ודברים שהיו לי קשים לעשייה נראים לי בנאלים היום תודה עיקרית לרופאים היקרים שמקדישים מזמנם על ההקשבה ומתן עזרה בפתרונות זה מגיע לכם דרורי

היי דרורי, אני חייבת לציין, שכיף לקרוא מילים כמו שלך. לא משום שאין כאן מקום לקשיים או לתלונות, אלא משום שדברייך מחזקים הן את האנשים הנמצאים היום במקום בו היית בעצמך, והן משום שממש מעודד לדעת, שגם בפורומים יש תועלת כלשהי; גם אם "רק" עידוד ותמיכה. אני מאחלת לך, שמה השהחל כגלגל הצלה, יהפוך ויהיה המתנה שנתת לעצמך - חיים טובים ושלווים ויותר. וגם, שאחרים יוכלו להיעזר בדברייך כדי לאפשר לעצמם להשתמש בגלגל הצלה כזה. תודה על דברייך, הרה (לא ד"ר לכלום).

שלום אני בת 53 נשואה באושר ואם לילדים בוגרים איני עובדת כעת ונוצר מצב של זמן רב פנוי, מאחר ואני טיפושס שמתחבר מהר לאנשים חדשים אני מנסה מעת לעת להרחיב את מעגל חברותי. וכעת לבעיה לאחרונה חוזרת על עצמה תופעה ממנה אני מאד נפגעת ולוקחת ללב כי לו ברורות לי הסיבות, לאחר שנוצר קשר ראשוני מצויין והצד השני מגיב בחיוב ובחביבות להמשך הקשר וטיפוחו לפתע הן מפסיקות לטלפן והקשר מתנתק בלי סיבה. שאלתי האם יש בני אדם פשוט צבועים שזו אני שלא מבינה נכון. כיצד לעבוד על עצמי על מנת לא להיפגע שוב? ברצוני לציין שיש לי קשרים טובים לאורך שנים אבל מאד רציתי להכיר חברות נוספות במטרה שגם הבעלים יכירו וכו מסתבר שזה לא הדדי איך מתחשלים ומקבלים עור של פיל? בתודה

נורית, מכיוון שאני בערך בגילך ובמצבך: גם אני נתקלת בתופעה דומה , אבל אני נוטה להבין שבגילאי ה-50 פלוס, גם כשיש רצון כן להכיר אנשים חדשים, לא תמיד יש את הכוח הנפשי ואת המרץ להתמדה בקשרים חדשים. וגם כשמישהי נראית לך והיית רוצה להיות אתה בקשר, זה עדיין רחוק מהמצב שבו גם בני הזוג ימצאו שפה משותפת. כך שכדאי שלא תפתחי ציפיות גבוהות על מנת שלא תתאכזבי.. יש כאלה שמנסים לחדש קשרים עם חברי ילדות. גם זה לרוב (אם כי לא תמיד) לא מחזיק מעמד מעבר לכמה שיחות טלפון. איך מתחשלים? - חושבים חיובי.. קמים בבוקר, מרגישים טוב, בן הזוג מרגיש טוב, שום דבר לא כואב, יש (שיהיה כבר) שקט במדינה... תאמיני לי , זו כוס מלאה כמעט לגמרי. כל מה שמעבר לכך, תשמחי בחלקך, עם קשרים טובים ותיקים, עם קשרים חדשים קצרים..ואם יהיה מעבר לכך - מה טוב ! א

שלום נורית, אני מסכימה עם הדברים שכתבה לך א, ורוצה רק להוסיף כמה דברים. כתבת שנוצר מצב כעת, שיש לך הרבה זמן. חשבת על האפשרות של לנצל את הזמן הזה כדי לעסוק במשהו שאת אוהבת, ובמקביל לבלות עם אנשים? אני מכירה אנשים שהתפנה להם זמן, והחליטו לנצל אותו כדי להירשם לכל מיני קורסים - לא בשביל תואר, אלא להעשרת הידע ובילוי חברותי (וזה כולל, כמובן, יצירת קשרים חדשים). זו סתם דוגמא שעלתה לי עכשיו... אני מניחה שאפשר לחשוב על עוד רעיונות. מעבר לכך, התשובה היא כן - יש גם בני אדם צבועים. המין האנושי מגוון מאוד, ויש אנשים פחות נחמדים או אמינים בעוד שלעומתם יש אנשים ישרים שאפשר להיות איתם ביחסים מצוינים לאורך זמן. לפעמים לוקח זמן עד שמוצאים את האנשים שמתאימים לנו מבחינה חברתית, אבל כשזוכים בחבר/ה כזה/ו, זה הרבה יותר מוצלח מאשר לזכות בפיס. והכי חשוב, לא תמיד יש רצון הדדי להיכרות גם בין הבעלים, ולכן אם את מוצאת חברה והרעיון של היכרות בין העלים לא יוצא אל הפועל, תוותרי על זה, אבל תשמרי על החברה. את יודעת, אולי זה יישמע לך לא משהו, אבל אין סיבה להתחשל ולקבל עור של פיל... נכון, יש בזה רווח, אבל גם הפסד. אבל ככלל, יש היום כל מיני סדנאות (אגב, זו הזדמנות לא רעה להכיר אנשים חדשים) שעוסקות במודעות עצמית וחוסן נפשי. הרה.

שלום הרה, אני מבקשת לשאול לעצתך, אולי אקבל ממך רעיון מבריק .... מה אומרים או מה עושים כאשר יש שכן שיש לו כלב, ולמרות שהשכן נחמד, משכיל, אינטליגנטי, דבר אחד הוא לא יכול, מסוגל או רוצה להבין - שיש אנשים שנרתעים, פוחדים, נבהלים מכלבים, או שפשוט לא עשו שום דבר רע לאף אחד, אבל הם לא אוהבים ולא מוכנים לסבול שכלב נובח עליהם, שכלב נצמד , מתחכך ורוצה ללקק אותם, שכלב מנסה לקפוץ עליהם וכדומה. אני כבר לא מדברת על כך שיש אנשים שסובלים מאלרגיות כלשהן ולא מוכנים בשום פנים באופן מגע עם כלבים. יש לבעלי כלבים כמה משפטים קבועים: "אין לך מה לפחד, הוא לא עושה כלום.." "הוא כלב טוב, הוא כזה חמוד" אני מוכנה לסבול שכלב נובח מדי פעם, אני מבינה שיש אנשים שמגדלים ואוהבים כלבים, אבל אני לא יכולה לסבול את המצב שבעלי כלבים לא נוהגים כפי שהחוק אומר - ברגע שיוצאים מהבית לרשות הרבים, חייבים לקשור את הכלב ברצועה, (ועדיף גם מחסום לפה..) , כך שלא יטריד ולא להפריע לשלוותם של אחרים. מעבר לאנשים מבוגרים מאד שיש סכנה שיפלו רק מתוך בהלה, או ילדים קטנים מבוהלים, גם אנשים "ממוצעים" לא כולם מוכנים שיכפו עליהם את המגע הקרוב הזה עם כלב. מדוע יש כל כך הרבה בעלי כלבים שלא יכולים להבין זאת? ובאותה הזדמנות, מדוע בעלי כלבים לא מבינים שאין לאפשר לכלבים לעשות את צרכיהם על המדרכות, מכיוון שזה בכלל לא מהנה לדרוך .... כאשר אתה יוצא מהבית נקי ומסודר.. תודה

איריס, אנשים בטוחים, שאם הם מכירים את הכלב שלהם ואוהבים אותו, אז זה תקף לגבי כולם. לאנשים שאוהבים כלבים קשה להבין, איך שיש אנשים שלא ממש מחבבים את ההולכים על ארבע הללו (אני מודה ומתוודה - גם אני חוטאת לעתים בתהיה הזו...). אבל את צודקת במה שאת כותבת. מלבד הסתייגות אחת - הנושא של ללכת עם כלב קשור ברצועה ושיש עליו מחסום פה אינו חוק ארצי, אלא חלק מחוקי העזר העירוניים (החוק הארצי תקף אך ורק לגבי אותם 8 גזעים שהוצאו מהחוק). אז בהחלט שווה לבדוק בעיריה/מועצה שלך מהן התקנות בנושא. ויתרה מזו - תבדקי היטב האם אוכפים את התקנות במידה ויש. אצלנו, למשל, כלב שהולך ללא רצועה (אין חיוב גם למחסום פה) "מזכה" את בעליו בקנס של 600 ש"ח בערך. וכן, הם אוכפים את התקנה הזו. אני בכלל חושבת, שמעבר לשאלת החוקיות זה עניין של הגיון. יש לי בבית כלבה גדולה שמאוד מאוד מחבבת אנשים, ולכן נוטה לגשת כמעט לכל אחד; היא יוצאת עם רצועה. אני משחררת אותה רק כשאין אף-אחד בסביבה, ואם מישהו מתקרב, אני קושרת אותה שוב. כי נראה לי הגיוני - שוב, מעבר לתקנות - שלא כולם חייבים לחבב אותה בחזרה. סוגיית הקנסות רלוונטית גם לעניין הצרכים על המדרכות. קשה לענות באופן נרחב ומקיף לגבי כל בעלי הכלבים באשר הם... אבל אם יש אצלכם תקנות בנושאים הללו, את יכולה לצלם כלבים שמסתובבים ללא רצועה, למשל, ולהעביר לעיריה/מועצה. מי שייענש הם הבעלים, לא הכלבים, ולכן אין לי בעיה עם אקט שכזה (מאחר שאני נגד הענשת הכלבים במקום שבו הבעלים שלהם אשמים). הרה.

הרה, לדעתי, כן יש חוק בנושא הרצועה וחסם הפה - http://www.letlive.org.il/article.php?id=27 ראי בסעיף 11 - החזקה. המקום היחיד שאני מכירה שמיועד לכך שכלבים יסתובבו חופשי - בגן מאיר בת"א, במיתחם מגודר. העניין הוא שאני מחפשת רעיונות איך לפנות לשכל הישר של בעלי הכלבים, בלי לערב גורם משפטי בענין. קשה לי עם העובדה שאנשים (בלי להכליל) לא מפגינים שום התחשבות באחרים, לא מבינים עניין וחושבים שהעולם כולו שלהם ומותר להם לעשות הכל. לא רק זאת - אני מהצפון, והיום הבעיה בעייתית עוד יותר - בדרך למקלט אני זו שצריכה להיזהר שלא להיתקל בכלבים... נוסף על כל הצרות. איריס

אני לא יודעת מי מביניכם חיכה לזה (אני יודעת שיש לי שני בני דודים שמאוד מאוד יתאכזבו לשמוע על זה), אבל... http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3284466,00.html

הרה, הקישור לא עובד.

מממ... טוב, עכשיו זה כבר לא ממש רלוונטי בכל מקרה, מאחר וכבר כולם יודעים שדפש-מוד לא יגיעו לארץ. חבל... דווקא זו היתה אפשרות טובה לנקות את הראש ולהנות קצת בימים מטורפים אלא...

לי יש שני בני דודים ויותר שנמצאים כרגע בלבנון ,אני מאחל לך שאלה יהיו האכזבות שלך בחיים הכנראה לא מחוברים שלך .אני בכל מקרה אתפלל עלייך שתדעי לכוון את האכזבות שלך לדברים קצת יותר רצניים ויותר מאכזבים . אגב שירתת בצבא ? נראה לי שלא ואפילו לא מישהו מבני משפחתך או חברייך הקרובים .

צר לי אם אתה מאמין, שאתה היחיד שמכיר אנשים שנמצא כעת בלבנון... צר לי אם אתה באמת חושב, שההופעה שבוטלה היא הדבר היחיד שמעסיק אותי בימים אלה... צר לי שזו הדרך שלך להגיב על משהו שלא הולם בעיניך (לשער השערות חסרות שחר באשר לשירות הצבאי שלי ושל בני משפחתי). אני מבינה שגם לך קשה לחשוב על אנשים שחשובים לך, שנמצאים כעת בלבנון, ואם הדרך שלך להתמודד עם זה היא להפוך את החשש והדאגה לשלומם לתסכול שאתה בוחר להפנות אליי (ולבני משפחתי) באופן אישי, אני אשרוד את זה. אחרי הכל זו תקופה קשה, וכל אחד מתמודד בדרך שונה. ואגב, סתם כהערה... לא הייתי אמורה להיות בהופעה הזו בכלל. האכזבה היא עבור אותם אנשים, שעבורם זו היתה הזדמנות להתנתק לשעתיים-שלוש מהמציאות הקשה שנכפתה עלינו. מאחלת לך שבני-דודך יחזרו הביתה בשלום. לך קצת שלווה וסובלנות. ושיהיה סוף-סוף שקט במדינה. הרה.

הרה! נראה לי שהמשפט שראשמת שמעריכים משהוא שהוא רק איננו.. פשוט אני. אני יודעת שהוא היה בא למכון בשבילי ,הכוונה ביום מסויים שאני הולכת ובשעות שלי.. הוא עדיין במכון אבל בא בימים אחרים,מדובר במשך תקופה ארוכה מאוד קרוב לשנה שזה ככה.. פתאום הוא לא בא לא מצלצל גם לא כמו שנתקנו תקשר,את השיחה פעם בשבועיים כלום כלום.. התחלתי להרגיש בחיסרונו ודרך ההרגשה הזו אני מרגישה כאילו אני מתחילה להתאהב בו? מה הקשר לגעגוע ולהרגשת התאהבות ? הרי בהתחלה רק חשבתי שהוא נחמד לא היה ממש רגשות שם? מה הולך כאן? ולמה כשהוא רצה לא ממש התלהבתי ושהוא פחות מראה אני רוצה ? תודה שובל

ככה זה בחיים כל מה שמצוי לא רצוי ומה שרצוי לא מצוי. כנראה שהבחור ממכון הכושר לא נמצא בכושר ולא כל כך מעוניין בך צריכים ללמוד להפנים שלא הכל פשוט בחיים,זה מה שמעניין בחיים המזופתים האלו, הצעתי היא שתוציאי אותו מהראש ,לכי למכון כושר תעשי ספורט בכייף וחשבי על הבחור הבא.

היי שובל, מאז שהוא ניתק את הקשר, ניסית את ליזום איתו שיחה? אולי לנסות ולהבין קצת יותר מה קורה מבחינתו? אפשר לראות את הקשר בשתי דרכים: 1. כשמאוהבים במישהו, מתגעגעים אליו כשהוא איננו. 2. שלא מדובר בגעגועים שקשורים להתאהבות, אלא יותר לתחושת ההחמצה של משהו שיכול היה (או לא) להתקיים. מהדברים שלך אפשר להבין, שאולי את זקוקה לכך שירצו אותך ושיחזרו אחרייך יותר מאשר את הקשר עצמו. ואז, כשהוא התייאש והמשיך הלאה, הוא פתאום חסר לך. כאמור, את יכולה לברר איתו אם עוד יש סיכוי לקשר ביניכם. אם לא, זה אומר שהגיע הזמן שגם את תמשיכי הלאה, למרות הקושי שבדבר. הרה.

שלום, אחותי גרה בצפון היתה אצלי לפני שבועיים עקב הקטיושות ארחתי אותה ואת ביתה יפה מאוד כל השבוע , שבוע שעבר הייתי בטיול משפחתי עם בעלי וילדי שבוע וכשחזרתי באותו רגע עם התיקים עדין במטוס צלצלה אלי אחותי שהיא רוצה שבנה החייל יגיע מהטירונות עם מזוודת בגדים מלוכלכים לכביסה אמרת בסדר בכייף יום שישי אחרי שגמרתי לבשל ולנקות את הבית היא מצלצלת ומודיעה שהיא בדרך אלי עם בן זוגה (היא גרושה)לאחותי יש כישרון בתוקפנות ובשטלתנות יש לציין שאני לא סובלת את בן זוגה אמרתי בסדר את יכולה להגיע אבל למה עם בן זוגך? הרי את לא יכולה לעשות מה שאת רוצה ואם לא הכנתי מספיק לכולם את לא מתחשבת למה לא הודעת מוקדם בבוקר? יש לציין שאותו בוקר חזרתי מנסיעה ארוכה עייפה עם כביסות אחותי סגרה לי את הטלפון אחרי רבע שעה צלצלה ואמרה שגם היא וגם בנה החייל לא יגיעו וזהו עד היום היא לא רוצה לדבר איתי האם הייתי לא בסדר? ואיך להתמודד?

שלום תמי, ציינת שאחותך תוקפנית ושתלטנית. לתוקפנות יש הרבה פנים, וגם שתיקה והתעלמות הן סוג של תוקפנות. במובן מסוים, היא משיגה בזה את מה שהיא רוצה, וזה לגרום לך לפקפק בעצמך ובהחלטות שקיבלת. הרבה פעמים המטרה של התנהגות כזו, ואני לאו דווקא מתייחסת כאן ספציפית לאחותך, היא לגרום לצד השני להרגיש אשם עד כדי התנצלות. השאלה היא, במקרה הזה, האם את מרגישה אשמה או שהיית לא בסדר? בסה"כ זה הבית שלך וזכותך לארח את מי ומתי שנוח לך (והרי כן אירחת אותה ואת ביתה עקב המצב בצפון). מצד שני, אני מבינה את זה שאת לא סובלת את בן-זוגה, אבל הוא הבחירה שלה כבן-זוג עבור עצמה. בכך שאת רומזת לה (או אומרת במפורש) שהוא לא רצוי בביתך, את בעצם שופטת אותה על הבחירות שלה בנוגע לחיים שלה. נכון שהכל השתלב לכדי מצב שבו היית טרודה בעניינים אחרים שקשורים לבית, ובנוסף פתאום "הנחיתו" עלייך ביקור לא צפוי של אדם שאת לא מחבבת, ובהתרעה מאוחרת. שאלת אם היית לא בסדר. ודאי שלא אני זו שיכולה לענות על זה, הרי זה מה שהיה נכון עבורך באותו יום, ואולי ביום אחר (פחות מעייף ועמוס) היית מגיבה אחרת. היא לא רוצה לדבר איתך, וזה יוצר בעיה קלה בנוגע לשאלת ההתמודדות. אבל תנסי להתקשר אליה ולומר לה, שאת מבינה שהיא לא רוצה לדבר, אבל את כן מבקשת ממנה לפחות להקשיב למה שיש לך לומר, ותנסי להסביר לה את הדברים מנקודת המבט שלך. הרה.

שלום רב: רציתי לשאול תופעה שמאוד מסכרנת אותי. היכרתי גבר לפני תקופה ארוכה ,גבר נחמד נראה נחמד זאת אומרת הייתה התחלה טובה.. אבל הוא רצה אותי בהתחלה הרבה יותר מימה שאני רציתי דבר שבלבל אותי אם אני באמת רוצה אותו, רציתי אותו אבל יותר לא רציתי..נאלצתי לנתק איתו קשר דבר שלא ממש הפריע לי כי הייתי פוגשת אותו במכון כושר פעם פעמיים בשבוע. תמיד ידעתי שהוא שם (הרגשתי שזה גם כדאי לראות אותי). דבר שלא הפריע לי בפעמיים המעוטות כמעט שנה לשנות את דעתי.והוא תמיד היה רוצה שננסה , עכשיו לפתע כבר חודש שהוא לא מגיע למכון כושר ,לא מתקשר פשוט נעלם מימני.כאילו הגיע להחלטה משלו.. ועכשיו אני מרגישה פתאום כן משהוא אליו..כאילו לא רוצה לאבד אותו הבנתי שהוא באמת חשוב לי. למה זה?איך זה שהגעגוע עשה אותי לחשוב שאולי יש לי באמת משהוא אליו? חשוב לי לציין שאני מאוד מעריכה אותו כבן אדם.אבל בהתחלה לא עשה לי מעבר.. תודה תודה ושוב תודה רבה.

היי שובל, לפי מה שאת כותבת, כנראה שהוא הגיע למכון הכושר כדי לעשות כושר. אני מניחה שהיה לך נעים לחשוב ולדמיין שהוא מגיע לשם כדי לראות אותך, מאחר שלרובנו נעים לחשוב שאחרים רוצים אותנו. למה הוא הפסיק להגיע למכון הכושר? יכולות להיות הרבה סיבות, שלאו דווקא קשורות לכך שגם מגיעה לאותו מכון. חוסר זמן, למשל, או שהוא מצא מכון אחר וכו'. את יכולה להבין למה, אולי, הוא הגיע להחלטה משלו? כתבת שנאלצת (אגב, מי אילץ אותך?) לנתק איתו את הקשר, שמלכתחילה לא היה מתלהב כל-כך מצידך, ושזה לא ממש הפריע לך. אולי לו זה הפריע, והוא פשוט החליט להמשיך הלאה, לקשר עם יותר סיכויים מבחינתו? אף-אחד לא רוצה להישאר תקוע במקום שבו המצב מטושטש ומבלבל (וכנראה, רק כנראה, זה הרושם שיצרת אצלו - בלבלת אותו). ועכשיו הוא חסר לך... יש פתגם שאומר: "אתה לא יודע מה יש לך, עד שאתה מאבד את זה". יכול להיות שזה מה שקרה לך אחרי שהוא נעלם ככה? שפתאום הבנת שאולי פספסת משהו בעל ערך? הרה.

אל תדאג, אני לא הולכת לעשות מעשה קיצוני מידי.. חשבתי על זה.. אבל הסקרנות די גוברת עלי.. הסקרנות איך כל המשחק הזה ייגמר.. הוא משהו שלא נותן לי לעשות דברים שהייתי רוצה.. נמאס לי מכל התחרותיות שיש כאן, ההישגיות הזו להצלחה.. אני לומדת, אבל גם לא מצליחה ללמוד.. אני מנסה להצליח במבחנים, אבל אני גם את זה לא מצליחה.. מנסה להתרכז, וגם בזה לא מצליחה.. אני מאובחנת כילדת ADD הפרעת קשב וריכוז הידועה והמוכרת.. נמאס לי לא להצליח לעקוב אחרי המורים, לא להצליח לעמוד בdedline של הגשת העבודות. נמאס לי להיות הילדה הזו שיוצאת באמצע השיעור ושמה פס על הלימודים.. כשזה בעצם בכלל לא נכון.. אני פשוט לא מצליחה להתרכז כ"כ הרבה זמן.. אם בכלל.. נמאס לי להיות זו שלא מקשיבה, לא מסכמת.. (אני בכלל לא יודעת איך מסכמים), נמאס לי שיש עליי לחץ אדיר של לימודים, ואז בדרך כלל אני רק שמה את הכל בצד, מדחיקה מרוב לחץ... נמאס לי שאני רוצה מעצמי דברים שאני בטח לא אצליח להגיע אליהם, בגלל רמת האינטלגנציה הממוצעת מינוס שלי.. (הנושקת לפיגור קל, לעניות,[ויש עניות.] דעתי) נמאס לי שאני מוותרת מהר מידי.. גם על החיים. נמאס לי שהחברה שסובבת איתי חיה מכח האינרציה ומוכתבת דפוסי התנהגות והלך רוח ואמונה בחיים.. ולא חיה כפי שהיא מאמינה שהיא צריכה לחיות. נמאס לי שאני הכבשה השחורה בבית, נמאס לי שאני צינית כל הזמן, שאני הליצנית של החברה, שאני חיה בעולם של תן- וקח, של אינטרסנטיות, של חברה שטחית, של יחסים שטחיים עם בני אדם.. נמאס לי שאני תלותית, אובססיבית וחיה על חשבון ההורים. נמאס לי שאף אחד לא מבין אותי. נמאס לי שכולם מתחתנים סביבי, ואני אפילו לא רוצה בזה.. שאני מנסה לזכור מה רציתי לאמר, ולא זוכרת.. שיש לי קצר או איטיות במחשבה.. שאני מבינה הכל לאט,אם בכלל, שאני צריכה לשפר בגרויות, אחרי יעיפו אותי מהלימודים האקדמאים.. נמאס לי שאתה רחוק ולא יכול לדבר איתי, אבל מצד שני, מה אתה חייב לי בכלל?! מי אני!? נמאס לי שאנשים אפילו לא מנחשים מה עובר עליי בפנים, שאני דמות חברתית סמכותית בחברה שלי, שאני מחייכת תמיד והם אפילו לא יודעים כמה אני מתוסכלת ועצובה מבפנים.. נמאס לי להרגיש אגואיסטית שאני כותבת לך את המייל הזה ובפעם הראשונה חושבת גם קצת על עצמי.. נמאס לי שאנשים לא רואים באמת מי אני.. "איש קודר מושחת ומכוער"(אלאדין) נמאס לי שאני מאמינה בה', אבל לא מסוגלת לפתוח סידור ולדבר איתו כמו פעם, לא מסוגלת להעביר פעולות בבני עקיבא, לא מסוגלת לערוך דיוני עומק על אמונה וחברים.. רק כי אין לי כח.. ואין לי את התעצומות נפש שהיו לי דאז.. כשהייתי קטנה יותר.. נמאס לי לעשות חשבונות של מה יחשבו עליי אם, מה יגידו.. והאם זה מספיק בוגר.. או ילדותי מידי להגיד או לעשות כך או כך.. נמאס לי לחיות לפי שפיטה של אנשים או בצל השפיטה שלהם, קרציות.. נמאס לי לדבר עם אח שלי יפה כ"כ, להתנהג כאילו הוא לא דפק לי את החיים, רק כי המשפחה מטאטאת את כל מה שהיא לא רוצה שייצא החוצה.. רק כי הוא הבן הבכור והוא מכבד את ההורים, מה שאני לא עושה.. נמאס לי שחברות שלי שואלות אותי עכשיו מה אני עושה במחשב וכותבת כ"כ הרבה.. (מה זה עניינכן?!) נמאס לי.. נמאס לי שאני חיה מהסקרנות ולא שמה קץ לזה, כי החיים האלה משעממים. נמאס לי שהאדישות רק גוברת אצלי בזמן האחרון.. (בעיקר מהגירוש של גוש קטיף..) נמאס לי שאני נאצית לעצמי.. שיש ניכור.. ביני לעצמי, ביני לאחרים.. נמאס לי שאחותי כל הזמן כועסת על דוד שלי שמרביץ לדודה שלי מכות רצח ואומרת איזה פסיכופת ואיזה סתומים הילדים שלו שהם לא הולכים להתלונן עליו.. אבל היא בדיוק עושה את אותו הדבר שלא התלוננה על אח שלי .. אני יודעת, זה כבר נגמר היום, אני לא גרה בבית.. הוא התנצל.. לא ישירות מולי.. הוא העביר את זה לגיסתי שאמרה לאמא, שאמרה לאחותי, שאמרה לאחותי. שאמרה לי.. נמאס לי שאני חסרת אונים, שאני מנסה לעזור לעצמי, אבל ללא הצלחה.. נמאס לי שאני לא מצליחה לעזור לאנשים במצב שלי (ויש כאלה, הרבה..) או במצבים גרועים יותר.. נמאס לי שאף חד, אבל אף אחד לא מבין את המשחק הזה של החיים.. שאף אחד לא יוכל מול המהלכים של הקב"ה, כי הוא מלך! אין עליו! אף אחד לא יכול עליו.. וכרגע הוא משחק איתנו מהלך לא הוגן של הסתר פנים, של כפירה, של ערעור בעיקרי הדת, של הרהורי כפירה, אתאיסטיות, של חוסר וודואות-ספק,של גאולה שהוא מתחייב לה כבר המון שנים ולא באה.. דדדדדייי! תפסיק עם זה.. נמאס, לא מסוגלים יותר..גדול עלינו!! איך אתה משחק איתנו כזה משחק?! רוצה להרגיש גבר?! אתה גבר! כולם יודעים את זה כבר.. דיי! נמאס לי שאני עסוקה ברחמים עצמיים.. נמאס לי! נמאס לי שאני משחקת ברגשות של אחרים ובעיקר עם עצמי.. שאני מתאהבת באנשים שאין לי עתיד איתם שכלית.. למרות שחלקם רוצים.. שאני גורמת להם להתאהב בי.. (בכוונה ושלא) ואז זורקת אותם או מבהירה להם, שאנחנו רק ידידים.. נמאס לי שיש לי צורך במחמאות, בבנים.. באנשים.. בפלאפון.. אני לא יודעת אם אתה יכול לעזור לי.. אבל אני גם לא יודעת אם אני רוצה.. כרגע, אני רק רוצה שתגיב.. אז בבקשה.. אני לא בטוחה שיהיו לי תעצומות נפש לשוב ולכתוב שוב, לשוב ולהגיב.. היה לו רגע.. יומטוף, ותודה על ההקשבה, אם הקשבת, על הקריאה, אם קראת, ואפילו על האפשרות לכתוב לך מייל ולהשלות את עצמי שאכן תקראי.. עצם הכתיבה היתה דבר חיובי.. תודה הייתי בטיפול בכיתה ה', אח"כ גם בכיתה ז',ח',וט'. אבל כולם היו טיפולים דפוקים.. כל דבר שהייתי אומרת בטיפול, היה עובר להורים שלי.הם היו מקבלים דיווח אם אני מספרת דברים שאני לא צריכה לספר.. הייתי הסתומה של הבית שאפילו מבזבזים עליה כסף לפסיכולוג וגם זה לא עוזר.. אני במצוקה, אני מודעת לזה.. אין דרך להקים את עצמי לבד? אין היום הקשבה אמיתי לאף אחד. ומה זה יעזור להעמיס על עוד מישהו? אני כבויה ולא מצליחה לעזור לעצמי. אבל גם לא מאמינה כבר שמישהו בכלל יכול לעזור.. שבועיים אני בדירתי השכורה סגורה עם עצמי. לא מתייחסת לאף אחד, מתרחקת מחברה ולא עושה כלום חוץ מהלהתחבא מאחורי האינטרנט ולחפש חברים שיבדרו אותי רגעית אין לי טעם לקום בבוקר, כל מאמץ שלי בכל תחום בחיי עולה בתוהו: בלימודים, ביקשו ממני לשפר בגרויות(סיימתי שנה ב' במכללה) במקביל, עברתי טיפול פסיכודרמה והוצאתי שם דברים ששכבו באדמה שנים. מה שהוביל לפרצי בכי לעיתים קרובות ורצון עז רק לישון..( מה שנקרא בברנז'ה המקצועית חוייה פוסט-טראומטית).כמובן ללימודים עצמם היה את העומס שלהבם ונמצב בבית לא מוסיף.. לא כלכלית ולא נפשית. הייתי אמורה להתחתן עכשיו והרב שלי אמר לי לאמר לא לבחור.. אז כך עשיתי, לצערי. ואני מצרה על כך .בלימודים, לא החשיבו לי את ההשקעה האדירה שלי וביקשו ממני לחזור על קורסים שנה הבאה, מה שדוחה את התואר בעוד שנה. אני אתמוטט.. אין לי מצב רוח.. אני אדישה להכל

היי יעל, קראתי את הכל... חלק מהדברים קראתי פעם נוספת, ואחרים לא הייתי צריכה מאחר ואני מכירה אותם מהחוויה האישית; מהחיים שלי הפרטיים... אז כן, אני באמת מתחברת לחלק מהחוויות שלך ומבינה היטב חלק מההתנסויות שלך עם ומול העולם. אובחנת כילדת ADD... אני "זכיתי" לאבחנה של ADHD ודיסקלקוליה 20 שנה מאוחר מדי, אחרי 12 שנים קשות ומתסכלות במערכת החינוך, כשהייתי כבר עמוק בתוך לימודים אקדמאיים. אני מכירה היטב את התסכול ואת התחושה שאנשים לא מבינים נכון מה קורה איתך, שקוראים אותך לא נכון, שלא מבינים שאת לא עושה דווקא, אלא באמת מתקשה להתאים את עצמך לדרישות הפורמליות של מערכת החינוך. אני מבינה את ההרגשה של להיות אחרת, שונה, לעומת תלמידים/סטודנטים אחרים. אבל החלטתי שלא לוותתר לעצמי. למרות איחור של 20 שנה, אני מטפלת בזה. את יודעת, בעבר באמת נהגו לחשוב,ש - AD/HD ולקויות למידה אכן קשורים לרמת אינטליגנציה נמוכה. היום כבר יודעים שזה לא נכון בכלל!!! ולהיפך - הרבה מאוד אנשים עם לקויות כאלה דווקא מתגלים כבעלי אינטליגנציה שהיא מעל הממוצע; אלה "רק" הקשיים המתלווים להפרעה/לקות שגורמים לך להאמין שאת טיפשה, שהיכולת שלך גובלת בפיגור... תאמיני לי - אדם שהאינטליגנציה שלו גובלת בפיגור לא יכול ויודע להתנסח היטב וברור כפי שהתנסחת. יעל, את ממש ממש לא טיפשה!!! את עברת דברים בחיים שלך, ויש לך ADD, והכל ביחד מביא אותך לנקודה שבה הכל נראה כבר לא שווה ולא אמיתי. שבה הכל נראה כאילו שאם רק תסירי את המסכה שלך ליום אחד, הכל יקרוס ולא ישאר ממך כלום. אבל אני קוראת שיש בך תעצומות נפש ואמונה, ואלה דברים שאין לזלזל בהם בכלל. אלה דברים שיכולים לעזור לך לקום על הרגליים, למרות המשברים (ואולי בזכותם אפילו). כתבת שהיית בטיפולים בעבר, והכל הגיע להורייך - נכון? יעל, היית קטינה. זה לא בסדר שמידע דלף החוצה ללא אישורך, אך מעצם היותך קטינה זה מקנה להורים שלך זכות כלשהח להיות מעורבים יותר בטיפול. היום את כבר לא קטינה. היום את יכולה להתחיל טיפול בידיעה ברורה, שלהורייך לא תהיה בו דריסת רגל, אלא אם זו יוזמה שלך! גם הפרספקטיבה משתנה כשגדלים ומתבגרים... לא היית רוצה לתת לעצמך הזדמנות נוספת כיום, כשאת כבר אדם בוגר אבל סובל? את לא אגואיסטטית בכלל משום שאת כותבת את הדברים הללו. בכלל לא. זה דווקא טוב שאת חושבת קצת על עצמך, וזה טוב שמצאת את הכוח והזמן לכתוב את כל מה שכתבת. אם האדם לא יעשה ולו מעט למען עצמו, מי יעשה זאת עבורו? הקב"ה? גם הוא עוזר למי שעוזר לעצמו, לא? לפעמים צריך לעבוד כפליים כדי להשיג את מה שלאחרים בא בקצת יותר קלות... אני מתכוונת בזה ללימודים. גם אני נאבקת מול הממסד כדי לקבל את מה שמגיע לי, ונתקלת שוב ושוב באטימות. וכן, הזמן מתבזבז לי... אבל זה מספיק חשוב לי כדי לא לוותר. כדי לעצור מדי פעם, לקחת נשימה עמוקה ולעבור למערכה הבאה. וכן, מותר להישבר כשהכל כבד מדי. אנשים לא עשויים מפלדה ולא מסוגלים לסחוב ולסחוב עד אין סוף. אז נשברים, נחים, אוספים את עצמנו מחדש וממשיכים הלאה. כי אין ממש ברירה, נכון? ומותר להודות שלא את כל אפשר לעשות לבד, ולקבל עזרה מקצועית. תזכיר, יעל, את כבר לא ילדה. היום החיים שלך הם קודם כל שלך, למרות שדברים נשללו מהילדה שבך בכוח. זה בדיוק הזמן להושיט לה, להכיר אותה מחדש ולעזור לה כדי שתוכלי להחלים ולהיות את האמיתית בעולם. הרה.

אין בי אמון ולו באדם אחד כדי לשים בו את כל מטעניי. פה אני מרגישה שיש לי היכולת להתחבא מאחורי שם ומייל ואין בי את הצורך להיות שוב דחויה, מושפלת ונעלבת מכך שלא מקשיבים לי.. אין לי את תעצומות הנפש לעמוד מול אדם ממשי ולחוות זאת..

הייי הרה.. עד עכשיו הייתי נורא בתחושת רייקנות בלבול חוסר וודעות,ברגע שהיבנתי שזו באמת הסיבה ושבעצם הוא כן "מרגיש אליי משהוא"אני עוד יותר רוצה. אני מפחדת שאני כבר לא יהיה שם בשבילו=והכוונה ברגעשאני לא יתקשר מידי פעם או שכבר לא יראה אותו.. הפחד שלי שהוא ישכח אותי . אני חושבת שאם הוא יגיד לי אין מצב שאני ואת ניהיה יחד ,יהיה לי יותר קל. הייתי רוצה לדעת מה הולך פה ,הוא לא מוכן לשתף אותי ובעצם אני חלק בכל זה אני רוצה הסברים איך אני עושה זאת? ואיך עליי להתמודד עם זה עכשיו אני מרגישה כאילו הרגשות הכל חזר מחדש? ?

יש אנשים שמתקשים לקבל החלטות בקשר לחיים שלהם עצמם; זה בינם לבין עצמם, אבל לפעמים זה משפיע מאוד גם על אנשים אחרים. אולי, וזו השערה בלבד, הוא יודע שהוא יכול להרשות לעצמו לשבת על הגדר בלי להחליט כלום, משום שהוא יודע שכרגע את מוכנה לקבל את זה. כמו שכתבת בעצמך, שיהיה לך יותר קל לקבל תשובה חד-משמעית (כן/לא)... אני מאמינה לך שזה יהיה יותר קל לדעת איפה בדיוק את עומדת, אבל מצד שני את לא יכולה לאפשר לעצמך להיות נתונה לחסדיו ולהיות תלויה בהחלטות, שלא ברור בכלל על מה הן מבוססות. כמובן שאיני יכולה לומר לך מה נכון עבורך לעשות, ואולי המצב הזה של המתנה - קשה ככל שיהיה - זה מה שנכון עבורך. והיה והחלטת שלא, זה לא מתאים לך יותר, תגייסי את הכוחות שבך ותמשיכי הלאה. הרה.

היי הרה אכן ככה הוא כל הזמן אומר לי ולחברותיי אני חולה עלייך...הוא גם אמר לי לא פעם אחת שאם היה לו בית לבד והיה גר לבד היינו ביחד,הוא לא אומר לי מה הסיבה הוא מתחמק מימני זה הגיע למצב שהיה מסנן אותי בטלפונים שלי אליו,ופעם שאלתי אותו למה הוא מסנן אותי הוא אמר לי שקשה לו עם זה,כאילו ניסה לנתק איתי את כל הצורות של קשר בינינו. (הוא תמיד היה אומר לי יש סיבה שבגגללה אנחנו לא ביחד ובחיים אני לא יגיד לך, פשוט חבר שלי רמז פלט לי על זה שהוא קשור לאמא שלו)והכל הסתדר לי. אני מרגישה שהוא מרגיש אליי משהוא! לפני שבוע ראיתי אותו שלחתי לו הודעה אחרי חודש שלא דברנו אפילו לא בהודעות. רשמתי לו הודעה שמעבר לזה שהייתי חולה עלייך אהבתי אותך!הייתי חייבת! הוא ענה לי גם אני(נראה לי)!הייתי בשוק חיי.... הוא לא מוכן לדבר איתי אלינו בשום צורה ..אני ניסיתי בגלל שניסיתי הוא נתק איתי קשר לחלוטין אני מרגישה כאילו אין סיכוי שהוא יענה לי למה המצב ככה.. הוא יעדיף שננתק קשר מאשר ששוב אני ישאל תשאלות האלאה כאילו הוא נלחץ מזה.. כששאלתי אותו למה הוא מתנהג ככה לא עונה לי לא נפגש איתי לא עונה להודעות,מה קרה? הוא ענה "בואי נדבר על זה מחר"הבטיח שיתקשר אליי ולא התקשר. ואז כששלחתי הודעה הוא התעלם מימני לגמרי סתם הודעה מה שלומך... אני לא יודעת מה לעשות אני באמת אוהבת אותו ומה שמשגע אותי שאני מרגישה שיש לו כלפיי משהוא! אני גם דיי בטוחה שזו אמא שלו. מה אני יעשה ?לא רוצה לוותר עליו!הוא יקר לי מאוד... המקום שאני רואה אותו זה בפאב מסויים ששתינו יוצאים לשם,אגב שם היכרנו. הרה מה אני עושה ? הוא לא מוכן לבוא אליי שנפגש,זה הגיע לרמות שהפסיק לענות לי לא מתקשר בכללל לא עונה ולא שולח הודעות חסם אותי במחשב שלו. אחרי כל זה ,אני יודעת שיש לו כלפיי משהוא,אולי לא כמוני אבל נראה לי שיש משהוא! אני לא יודעת אם לבכות או לשמוח...מה לעשות???????????????? תודההההההההה דנה

היי. את יודעת, אפילו אם אמא שלו היא הסיבה להתחמקויות שלו, זה בעצם לא ממש משנה... ואני אסביר לך למה - ההחלטה צריכה להיות שלו, מאחר שמדובר במערכת יחסים כלשהי שקשורה אליו. כן, לגיטימי מבחינתו לשמוע את דעתה של אמא שלו, אבל כל זמן שהוא נותן לה לנהל לו את החיים, כנראה שהוא פשוט לא מספיק בוגר עדיין (ואני לא מתכוונת לגיל כרונולוגי). ובמקרה כזה את צריכה לשאול את עצמך, האם את באמת מעוניינת בקשר רציני עם מישהו, שעדיין עושה את כל מה שאמא שלו אומרת לו?... אני בהחלט בעד "כבד את אמך ואביך", אבל זה כבר מוגזם. וכל זמן שלו אין מושג מה הוא רוצה מעצמו, הוא משחק בך (ולאו דווקא כדי לפגוע, אלא בשל חוסר ההחלטיות והבגרות שלו). השורה התחתונה היא, שכל זמן שהוא לא סגור על עצמו אין שום דבר שתוכלי לעשות כדי לשנות את זה. אני מבינה שהוא חשוב ויקר לך, אבל לפני כן את צריכה לשים את עצמך - את לא חשובה ויקרה לעצמך? הרה.

הי הרה את זוכרת את הסיפור עם הבחור שסיפרתי לך והאנגלית.. שבמשך תקופה ארוכה רציתי אותו שהרגשתי שאיפה שהוא הוא מעוניין בי וכאילו משהו עוצר בעדו? גיליתי דרך חבר שלו,שאמא שלו לא אהבה אותי וכנראה שזה הסיבה שהוא ניתק איתי קשר.. מה עלייי לעשות הבחור אומר לי שהוא חולה עליי ואני מרגישה שזה מעבר. כאילו הוא מנסה להתנתק מימני בזכות זה שהוא לא יוצר איתי קשר לא עונה לי וכלום.... אני לא רוצה לתת לאמא שלו השפעה עליו ועל הקשר. הוא לא יודע שאני יודעת תסיבה תמיד חשבתי שזה הסיבה רק מרמזים היום זה בוודעות. מה עליי לעשות אני מרגישה כאילו הוא גם איפה שהוא רוצה בי? אבל ניתק איתי כל קשר? מה לעשות הוא ממש קשור למילה של אמא שלו?

היי. אם אמא שלו היא אכן הסיבה לכך שהוא מתחמק ממך, ואם הוא באמת מקשיב לכל מילה שלה, מבלי שתהיה לו דעה עמצאית משלו (למרות שהוא כבר לא ילד) אז כנראה שבשלב זה אין לך יותר מדי מה לעשות... מצד שני, אם הוא אומר לך שהוא חולה עלייך, תנסי להבין ממנו מה לדעתו מפריע לכם ליצור קשר רציני יותר. הרי יש פה סתירה מסוימת, נכון? סתירה שמתבטאת בפער שבין המילים שלו ("חולה עלייך") לבין ההתנהגות שלו (מתחמק ממך). אני יכולה לומר לך, שבאופן אישי הייתי מצפה לאיזשהןו הסבר לסתירה הזו; הייתי רוצה לדעת למה להאמין, למילים או להתנהגות. וכמובן שהייתי מנסה לברר מה באמת הבעיה, ומה אפשר לעשות כדי להתגבר עליה, אם הקשר באמת חשוב לשני הצדדים. הרה.

היי הרה גיליתי אצלי משהוא חדש...אני נורא קנאית לבחורות יפות למה? האם בחורות יפות מצליחות יותר בחיים,ולמה יופי כזה חשוב? יש מחקרים שבחורות יפות יותר עם בטחון עצמי למה לטעמי הטבע והחיים יופי משפיע כולכך? מצאתי את עצמי מתאהבת במישהוא בגלל מראה זה טבעי?או שזה לא נורמאלי ? שבת שלום גלית

היי. התרבות המערבית, שאנו חלק ממנה, מעודדת מראה חיצוני מסוים (אצל נשים וגברים) וכך יוצא, שהרבה אנשים נמשכים ל"קנקן" ולא למה שבתוכו.אז כן, יש הגיון בקנאה באנשים יפים (שוב, לפי תכתיבי החברה), משום שהם נדמים לנו כאנשים מצליחים שהכל מתקתק אצלם בחיים "לפי הספר". אבל זה רק רושם חיצוני... הרי גם לאנשים שנראים טוב יש בעיות בחיים; מראה לא פותר שום דבר. ואולי נדמה שבחורות יפות מצליחות יותר בחיים, אבל בעולם הדוגמנות, שבו המראה מהווה את הבסיס, אחרי כמה שנים אנשים "נשרפים, כי הגיל נותן אותותיו. אז בעצם נוצר מצב, שמקנאים בתדמית מסוימת, ולא במשהו אמיתי. אנשים מקנאים בדוגמנים למשל... אבל אחוז גדול מהתמונות שלהם עוברות ריטוש, שמטרתו הסרת הפגמים ויצירת מראה מושלם לצורך הפרסומת. וככה מוכרים אשליה, שלנו קל מאוד לקנות. את שאלת הטבע והעדפות הביולוגיות אפשר להסביר מבחינה אבולוציונית, ויש המון מחקרים על כך, שאני מאמינה שאפשר למצוא באינטרנט. אז זה טבעי להתאהב במישהו בגלל המראה שלו, אבל יש הבדל גדול בין לאהוב לבין להיות מאוהב. בד"כ למראה יש השפעה על היכולת שלנו להתאהב, אבל לאופי יש השפעה על היכולת שלנו לאהוב. שבת שקטה, הרה.

היי לכולם, מאחר שמחר אחה"צ אני ניגשת למבחן חשוב, לא אוכל להיכנס לכאן עד מחר בשעות הערב המאוחרות (או אפילו שעות הלילה). המשמעות היא, שאפשר להשאיר הודעות אך לא אוכל לענות עד מחר. תודה מראש על הסבלנות, הרה.

להרה בהצלחהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה! ! ! ! ! ! ב ה צ ל ח ה ! ! ! ! מימני דנה (-:

היתה בחינה בסדר גמור; הוגנת מאוד (לזכותו של רכז הקורס).

תודה מראש... ביתי-חיילת חדשה! עולה בסוף השבוע לגבול החם. מאמינה שיש לה פרפרים בבטן .איני רוצה להציק לה ומצד שני גם לא להתעלם. מה לעשות? מטי

שלום מטי, דבר ראשון - בהצלחה לחיילת הטרייה, ושתחזור הביתה בשלום! אין לי ספק שלך, בתור אמא, יש פרפרים בבית וחששות רבים. אני מאמינה שגם לבת שלך יש את החששות שלה, ובצדק... יש מקומות הרבה יותר סימפטיים להיות בהם כרגע. אני חושבת שלא צריך להציק, אבל גם לא להתעלם. את יכולה לפתוח את השיחה בנושא של החששות והדאגות שלך, כאם, ששולחת בת לאיזור של מלחמה. תני לשיחה להתפתח ולזרום; אם בתך תרצה לשתף אותך גם בחששות שלה, זו תהיה הזדמנות מצוינת עבורה להעלות את זה. או שאת יכולה לומר לה בפשטות, וזו לא הצקה בכלל, שאם יש לה פרפרים בבטן וחששות, היא מוזמנת לשתף אותך בהם, משום שאת מוכנה להקשיב לה ולתמוך בה לקראת ההצבה בגבול. ושוב - שתחזור בריאה ושלמה. הרה.

שלום. אני מנסה להבין מדוע כ"כ קשה לי שמישהו יודע דברים על חיי בעיקר מעברי. כלומר-היום אני בעבודה חדשה(בה איני מעריכה את התפקיד).אני מציגה את ניסיוני הקודם בצורה קצת יותר טובה ממה שאני חשה באמת.וזאת,אולי על מנת "לחפות" על תחושתי או בשל התפקיד שלא ממש הולם אותי כעת. מה שקורה זה שאני מצד אחד כן מדברת ומספרת על עצמי ועברי ומצד שני תמיד באותה נשימה מנסה לעכל מה אמרתי ומה יגידו על כך.הכי מלחיץ אותי זה שמישהו מכיר אותי ואז אני מנסה להיזכר מה בעצם ידעו עליי קודם ושהדברים לא התנגשו יותר מדי עם מה שאני מספרת. מה גם, שאני שמה לב שמדברים עליי זה ממש מוריד לי את מצב הרוח ואני תמיד רוצה שיחשבו עליי דברים טובים או יש בי רצון להסביר דברים שנראה לי שמדברים עליי כמובן מבלי להיוכח בהם אבל תחושתי אינה מטעה ואני יודעת מתי אכן מדברים עליי וזה מאוד מפריע לי. האם עליי לשתות ולהיות אטומה בתוך חיי וכך להפחית את העיסוק ברכילות כלפיי?? או שעליי להרגיש זורמת וחופשייה ומה שיש לאחרים לומר שיגידו כי בסה"כ אין לי עבר פלילי,לא פשעתי ולא כלום!! אני חושבת על זה די הרבה ומוצאת עצמי מאוד רגישה לביקורת כלשהיא. כאילו התחושה היא שתמיד אני הייתי בסדר וגם אוכל להסביר זאת אם היתה ניתנת לי האפשרות. אין כמעט דבר קטן שאני שומעת ולא מרגישה צורך להגיב!!! אולי זה לא משהו שכיף לחברה לראות מהצד ועדיין אני לא יודעת להתעלם. ממה זה נובע בעצם? האם עליי לשנות זאת?

היי אלינור, אני אתחיל דווקא מהשאלות שהעלית בסוף - 1. זה יכול לנבוע מהרבה דברים, וקשה מאוד (אם לא בלתי אפשרי) לגלות את המקור/ות של העניין בצורה שטחית יחסית כפי שמציע פורמט של פורום. 2. ההחלטה אם לשנות משהו או לא צריכה להיות מבוססת על שאלה אחת מרכזית: "עד כמה הדבר הזה מפריע לי בחיים, ומונע ממני למממש את עצמי?" אם התשובה היא שזו אכן בעיה (בראיה סובייקטיבית), אז יש מקום לבחור בתהליך של שינוי. יש לי שאלה אלייך - שאלה שאת אפילו לא חייבת לענות עליה כאן, אלא בינך לבין עצמך - מה הדבר הגרוע ביותר (ואת מוזמנת להגזים עם הפנטזיה הזו לצורך העניין) שיקרה, אם מישהו יידע משהו על העבר שלך? הרי הרבה יותר קשה לעסוק כל הזמן בסוגיה של "מה סיפרתי למי?" כדי למדר את המידע על עצמך. זה מטריד וגוזל אנרגיה נפשית. אני מאמינה שרוב האנשים רוצים ומעדיפים, שאם כבר מדברים עליהם, אז שיגידו רק דברים טובים. אחרי הכל, כולנו רוצים שיחשבו עלינו טובות, יעריכו אותנו, ישבחו אותנו (גם אם לא בפנינו). אבל, וזה חלק מהיות שייך למין האנושי, אנשים מדברים על אחרים כל הזמן, ולא רק דברים טובים. בעיניי מה שקובע זה, מה שהאדם יודע על עצמו - אם אומרים על מישהו דברים לא נעימים, אבל שאינם נכונים, זה לא בדיוק נחמד, אבל גם לא סוף העולם (אלא אם זה מתפוצץ לכדי שערוריה ציבורית). מה שאני מנסה לומר זה, שבין אם תעסיקי את עצמך בעניין הרכילות כל הזמן, ובין אם תבחרי להתעלם - זה יימשך. לטוב ולרע - אנשים מרכלים! את יכולה לתת לזה "לשגע" אותך, ואת יכולה ללמוד ולקבל את העובדה שמאז שהמין האנושי קיים, קיימת גם רכילות, וזה לא משהו שצפוי להשתנות מתישהו. כמובן שמבחינת האנרגיה הנפשית, רצוי לזרום עם זה, כדברייך, ולא לשקוע בזה. אבל ההחלטה הסופית היא שלך, וכל החלטה שתקבלי תהיה בסדר. רגישות לביקורת גם היא מובנת והגיונית. העניין הוא, שאם בכל פעם שאת שומעת ביקורת כלפייך את מגיבה, אנשים יפסיקו לומר לך דברים בפנים, וזה רק יגביר בעצם את נושא הרכילות והדיבורים מאחורי הגב. צריך להבין, שנכון שיש אנשים לא נחמדים שמטיחים ביקורת לא מוצדקת בפנים, אבל יש אנשים שכדאי ורצוי להתייחס לביקורת שלהם כאל ביקורת בונה. הרה.

היי הרה אני גרה באזור המרכז...וכן אני מאוד מעוניינת בטיפול אבל הפחידו אותי שזה בגלל הקופה וזה ירשם לי בתיק ,האם זה נכון? זה הסיבה היחידה שעצרה בעדי ללכת מקופת חולים .ורק למשהוא פרטי. האמת שבימים אלה אני באמת מנסה לעבוד על עצמי היבנתי שזה כלל שליטה כמה שאני ינסה להבין שאני אובססיסית זה לא יעזור לעצם ההרגשה שלי. האם זה תופעה מוכרת תופעה של אובססיה לאחר דחייה מצד השיני, כי לפני זה לא חשתי בכך כלל?ההגיון אומר שאם מישהוא לא רוצה בעדי כנראה לא דשווה אותי,אז למה הרגשות נכנסות לעסק פתאום ואז גם המחשבות ? החלטתי לנסות לשנות דברים למשל עבודה בכוח !קראתי ספר מסויים שנתן לי קצת כוחות לנסות...אני מקווה שזה גם דרך של פיתרו מה לדעתך עוד הזמן המשוער שאני עוד ירגיש ככה ? למה הוא לא יוצא לי מהראש,הרי אני כלל לא מכירה אותו,זה כמו שאני יתאהב בתמונה. תודה רבהה לך והמשך יוםן טוב

היי. במרפאות הציבוריות לבריאות הנפש חלה סודיות רפואית על התיקים של כל המטופלים והמידע אינו יוצא לשום מקום ולא עובר לאף-אחד, אלא אם את מאשרת את זה, וחותמת על טופס ויתור. מאחר שהחלוקה הארצית היא לפי עיר מגורים, אני כותבת לך כאן את מספר הטלפון של המוקד הארצי לשירותים ומידע בבריאות הנפש: 09-8621201. הם עוניםשם בין השעות 8:00 - 20:00 בימים א-ה. אצלם תוכלי לברר, בעילום שם, את הכתובת והטלפון של המרפאה הציבורית שבעיר מגורייך (או את זו שהכי קרובה אלייך). אם מישהו לא מעוניין בקשר זוגי איתך, זה לא אומר שאת לא שווה את זה. זה אומר שהוא פשוט לא רואה בך בת-זוג מתאימה; בדיוק כמו שאת לא רואה בכל אחד בן-זוג מתאים, ולא תיכנסי לקשר עם כל אחד, גם אם הוא מאוד מעוניין. זה עניין של כימיה והתאמה, שצריכה לבוא משני הצדדים. התופעה של אובססיה למשהו שאי-אפשר להשיג (ולאו דווקא בענייני זוגיות) מוכרת וידועה. אל תדאגי, לא המצאת שום דבר חדש, רבים לפנייך סבלו מזה, ורבים אחרייך עוד יסבלו מזה. וכן, אנשים גם התאהבו בתמונות... לכל דבר יש סיבה, והחלק הקשה הוא להבין אותה. לשאלתך בעניין המשך של העניין - לא ניתנה לי הנבואה, ואני באמת לא יודעת לענות על זה, גם אם אני מאוד רוצה שיסתיים עבורך מהר ככל האפשר. אבל תשובה? אין לי. לא יכולה להיות לי. הרה.

היכן ניתן למצוא פסיכולוג טוב באזור באר שבע ?

ממש חבל

שלום ריקי, אני לא מכירה פסיכולוגים באזור ב"ש. את יכולה לחפש דרך קופ"ח. אגב, גם אם מישהו ימליץ לך על פסיכולוג טוב (מנסיון אישי שלו), זה לא מבטיח כלום, משום שמי שמוגדר כפסיכולוג טוב עבור X לא בהכרח יהיה טוב עבור Y; טיפול פסיכולוגי מבוסס על כימיה ועל הקשר מטפל-מטופל, וזה כלשעצמו נוצר מהשילוב של שני סובייקטים שונים. כמובן שגם האופציה של לחפש בדפי זהב קיימת; תתקשרי לכמה פסיכולוגים תתרשמי מהם טלפונית, תבררי מה הדרישות שלהם (ואם הם בכלל פנויים) ותחליטי למי לפנות. קחי בחשבון, שלעתים קורה שנפגשים עם כמה פסיכולוגים עד שמוצאים את זה שמתאים. הרה. נ.ב. באשר לתוספת שלך... גם אני, כמו מנהלי פורומים אחרים, לא מחוברת 24/7 למחשב ולפורום. תשובה מהירה ומיידית מקבלים בד"כ בצ'אט, ולא במסגרת של פורום. צר לי שבפרק זמן של 4 שעות לערך, בשעות הלילה, לא הייתי כאן, אבל גם לי יש עוד עיסוקים מעבר לפורום, ובהתחשב בעובדה שיש לי מבחן חשוב השבוע, אני משתדלת להיכנס לכאן לפחות פעם ביום (ולא בשעות הלילה שמוקדשות ללמידה אינטנסיבית).

שיר של רוברט פרוסט "יש האומרים קץ העולם באש יש האומרים,בכפור בשל תאוותי שטעמן עיקש אני עם אלה ההולכים באש אך עם חורבן פעמים ישרור ידעתי די טוב השנאה כדי לדעת שהרס הכפור עד בלי מידה מעמיק חדור" שלכם שמחוש .......

אני לא הבנתי כלום

אבל אני משער שהמשורר מתכוון לדברים טובים. שיש אנשים טובים ויש רעים. ושאנחנו הטובים ו"הם" הרעים. ניחשתי נכון שמחוש ? ומה חוץ מזה ? נוסעת צפונה לחופשה ?

לכל אלו שלא הבינו את פישרו של השיר. אנשים נכווים מחום ואש (אנושי ,פיזיקלי,) -זה דבר ברור. אך גם כפור ,- אי איכפתיות ,אדישות לאחר קרירות אנושית, מסיבה לאותו נזק לא פחות מהאש. לא נוסעת צפונה כי משם נפתחת רעה אך לצערי לא מסתיימת ומי יודע מתי תסתיים. לא הזמן לחשבונות נפש ולפוליטיקה זולה אך מי שנתן לשכניו הקורבים לבנות ערימות שנאה בחצר האחרוית עליו האחריות ,כל ממשלות ישראל בשש השנים האחרונות שהעלימו עין מהתחמשות החיזבאללה והסכימו לכך שמחלונות בתי מטולה ומנרה השתקפו דגלי חיזבאללה הוא האשם האמיתי במצב שנוצר בו אנו -סליחה-מתבזים , כן גם אריק שרון וגם שותפיו האחרים. בתקופת בין המיצרים נעשה תפילה לשלום חיילנו ולשלום כל האזרחים החפים מפשע. שמחוש.......

ואנחנו דוקא כן נוסעים לצפון. וילך נסראללה לעזאזל !

היי הרה אינני הולכת לטיפול מסיבה אחת תקציב זמני. הייתי מאאוווד רוצה ללכת במיוחד כרגע במצב שלי הנוכחי ,ניסיתי עוד דרך בקריאת ספרים שהומלצו לי למשל "אהבה אובססיבית" אני מבינה את פשר הדבר וכמה זה מיותר החיזורים והרצון לנסות מחדש שוב שאולי יהיה פה נס ואולי דברים ישתנו בינינו כמו שאני רוצה. לצערי שום דבר לא ממש משפיע על הרגשות והמחשבות שלי. ובקשר לעבודה=אני מופנמת בתוכי מכדאי לצאת לעבוד פתאום מפחדת לראות לדבר עם אנשים. חוסר וודאות מה יהיה איך יהיה האם אני יצליח לתפקד או ששם גם יפטרו אותי בגלל המחשבות וחוסר מצב רוח... דברים שעוצרים אותי ואת המהלך בחיים שלי. מה את חושבת שעליי לעשות? איך אני מנסה להתמודד מזהה ? את חושבת או יצא לך להכיר תופעות כמו שלי ? תודה רבה לך גלית

היי, מאחר שכתבת, שהסיבה שאינך פומה לטיפול היא תקציבית, יש לי שאלה אלייך: מאיזה איזור את בארץ? (אני לא מתכוונת לעיר ספציפית, אלא לאיזור כללי; מרכז, דרום, צפון, גוש דן...). אני מניחה שלפחות בעניין הזה אני אוכל לתת לך מידע קצת יותר ספציפי וחינמי לחלוטין, כך שזה יפתור את בעיית התקציב. מעבר לכך, טיפול פסיכיאטרי דרך קופ"ח לא עולה בכלל משום שזה כמו ללכת לכל רופא אחר. ואולי כדאי לך למצוא פסיכיאטר שעובד עם הקופ"ח בה את חברה. לאו דווקא בשביל לקחת תרופות, אלא כדי לקבל חוות דעת מקצועית. במובן מסוים, מה שאת מתארת מזכיר את הסוגיה של הפרעות אכילה. אנורקטיות למשל, מבינות בשלב מסוים שהן רזות מדי ושהן חייבות לעלות במשקל כדי לחיות. אבל בשלב מסוים ההבנה הקוגניטיבית כבר לא מספיקה, למרות שהיא חשובה מאוד בתור התחלה. וזה העניין - כשמבינים משהו, אבל לא מצליחים לשנות את זה, זה הזמן לשאול את עצמך איפה את רוצה לראות את עצמך בעתיד, ומה את מוכנה לעשות כדי להגשים את המטרה הזו? שוב, כדי להבין מה בדיוק עוצר אותך במקום וגורם לך להסתגר, כדאי למצוא עזרה כלשהי. כמו שכתבתי קודם לכן, אני ממש ממש לא חושבת שזה הגיוני ונכון מצידי לנחש האם מדובר בדכאון או במשהו אחר... וכאן אני שוב חוזרת לאופציה של פגישה עם פסיכיאטר דרך קופ"ח. אני מכירה מצבים דומים לשלך. לא בדיוק כמו שלך, משום שבני אדם שונים, ואצל כל אחד קורים בחיים דברים אחרים. רוב האנשים שאני מכירה ושנקלעו למצוקה שפגעה להם בחיים, פנו לטיפול (שיחות, תרופות, משהו רוחני יותר... כל אחד ומה שמתאים לו). וכן, אני מכירה גם אנשים שלא עושים כלום למען עצמם, למען שיפור ההרגשה שלהם, והם אומללים ו/או מאמללים את הסביבה שלהם. אז אם אפשר להימנע מהאומללות והסבל - למה לא בעצם? הרה.

להרה המצב כרוך כבר מאותה יום שהבחור לא רצה בהמשכיות של הקשר,מאז הייתי יותר חושבת עוסקת בו פתאום רוצה אותו יותר ומנסה כל דרך לנסות אולי וזה ישתנה,קרוב ל שנה מאמצים רבים נפשיים וכואבים. אני רוצה אותו לא כי אני לא חושבת שאין חוץ מימנו גברים טובים שיודעים להעריך . איפה שהוא הוא הקסים אותי בהתנהגות שלו בפעמיים המועטים שהייתי איתו,גיליתי בו דברים שאני כנראה זקוקה להם. וחשוב לי שתדעי אחרי הפרידה מהאקס הוא הצליח להשיח את דעתי מהאקס שלי.שגם עליו היה לי קשה להתגבר. וגם שהיינו בקשר תמיד דברים היו קיצוניים אצלי אם לדוגמא הוא לא היה מתקשר או מסנן אותי הייתי יכולה להכנס לדכאון חוסר שקט ריקנות שמלווה לאורך כל היום וכנ"ל הפוך הייתי אז יותר מאושרת שמחה פתאום .החיים שלי היו מתנהלים לפי מצבי הרוח שלו. כיום אני כל כך רוצה לשכוח אותו משהוא שבפנים לא נותן לי,כאילו אני נלחמת בתוך תוכי ההגיון אומר לי משהוא והרגשות אומרות לי משהוא, אבל הרגשות משתלטות עליי. היום אני אומרת איפה אני ימצא עוד מישהוא שאני באמת ירצה אותו .כמו הבחור הזה.. אני מרגישה שאני מחכה לראות אותו מצפה לטלפון למרות שקרוב לחצי שנה לא היה כלום, ובכל זאת אני עצובה בוכה חוסר תאבון ובמיוחד מין תחושת ריקנוות שפשוט משתקת אותי. קורה לי שהרבה פעמיים אני אומרת לעצמי עברתי את הפרידה מהאקס שלי אז גם איתה אני יתמודד ,גם אם האקס חשבתי איפה ימצא מישהוא כמוהוא. ההגיון מובן לי אבל הרגשות מכאיבות לי. אני חושבת שאני מחפשת מישהוא שאוהב אותי וידאג לי ,אני חושבת שאני מתמודדת עם האובססיה הזו אולי כי זה נותן לעצמי תקווה שמישהוא טוב, שאני באמת רוצה אולי בסוף יהיה איתי.מעסיק אותי מהבדידות... קשה לי לפעמיים להרגיש שהוא לא זמין בשבילי יותר זהו נגמר! כי אז באה יחד אם המחשבה הזו ההרגשה של הלבד ריקנות (קשה לי קצת לנסח את עצמי,אבל אני יודעת שזו הבעייה .) והכל ביחד גורם להרגשות לערוס לי תחיים ללא שליטה. פחד להיות לבד,ואז אין התעסקות ואתגר ואז יש תתחושת הריקנות כי אין אף אחד כרגע שאני רוצה אותו, ואז המחשבה איפה יהיה עוד אחד שאני ירצה ואז המחשבות למה הוא לא רוצה , ואז האובססיה לנסות שוב ושוב שלא ישכח אותי.... ואז באים הימים הקשים חוסר תפקוד כללי! אם זה להפחית ימי עבודה ,אם זה להתבודד,אם זה חוסר חשק לצאת אלא למקומות שאולי הוא יהיה, אם זה ירידה במשקל ,ואם זה שכל שיר מסויים מזכיר לי אותו או מקומות, ואם זה לבכות ללא גבולות... "הלוואי יהיה בי כוח עוד מעט לא לישבר כאן למולך" ה ר ה ,תודה רבה לך על היחס,ועל העזרה ועל ההקשבה גלית

היי, יותר ויותר משתמע מהדברים שאת כותבת, שגם אם מדובר באובססיה כלשהי, הרי שמה שבולט לעין אלה דווקא מאפיינים של דכאון (הפחתת ימי עבודה, ירידה במשקל, בכי ללא גבולות ועוד). כמובן שאני לא מנסה לאבחן את מצבך בצורה מקצועית און-ליין... בשביל זה כדאי ורצוי להיפגש עם איש מקצוע. מה שמעניין אותי זה, שבאחת ההודעות הקודמות שלך שאלת מה אפשר לעשות, חוץ מלפנות לטיפול... מדוע את מתנגדת לרעיון/אופציה של טיפול? טיפול, לפעמים, נועד בדיוק למצבים שבהם אנחנו תקועים בתוך מצב שלילי מסוים, ולא מצליחים לצאת ממנו בכוחות עצמנו. וכתבת שזה נמשך כך כבר חצי שנה, נכון? ולפי התיאורים שלך את המצב, לא טוב לך כבר חצי שנה... ואת לא מצליחה להמשיך הלאה בכוחות עצמך, בלי עזרה חיצונית, נכון? ועם כל הכבוד לפורום ולמטרות שהוא משרת, אני לא יכולה לומר שהוא יכול לעמוד כתחליף לעזרה חיצונית מקצועית; אני לא משלה את עצמי ובטח שלא רוצה להשלות אותך. הרי יש משהו מוזר בקשיים שלך לוותר עליו, למרות שהיית איתו רק פעמים מועטות ולמרות שכבר חצי שנה אין ביניכם שום קשר. צריך קצת יותר מזה בשביל להכיר מישהו באמת, את המעלות והמגרעות שבו. אני מאמינה שאין אדם מושלם!!! ואיכשהו, את לא מכירה את המגרעות שלו, או שלא הספקת להיתקל בהן. אבל גם לו יש תכונות שליליות, ולו רק משום שהוא בן-אדם כמו כולם.

שלום הרה: העובדה שאני רודפת ומנסה ומחכה אולי הבחור ישתנה ויענה לי לקשר ופתאום ירצה.. אני חושבת שאני מודעת לבזבוז זמן,אבל כבר כל כך הרבה זמן שאני מנסה ומנסה ונמצאת במצב כואב וריקנות מדאיגה,לא עוזר לי להבין להפסיק עם זה.למרות שזה הדבר שהכי הייתי רוצה(הוא רק מעסיק ומעניין אותי כל היום מחשבות שלא עוזבות אותי) שאלת אותי שאלה "מה יש בבחור הזהשאין אצל אף אחד אחר"? האמת שלפני כשנה וחצי נפגעתי מקשר שהאקס שלי בגד בי,נורא נפגעתי .כשהיכרתי תבחור הזה הוא הכי שונה מבין כל הבחורים שהיכרתי עד היום משהוא שנותן לי הרגשה:הוא גבר טוב, הוא לא כמו כולם, הוא אחר, נתן לי בטחון איתו איפה שהוא. מרגישה כאילו לא ימצא עוד כאלה ,איפה .. אני פשוט לא מצליחה בצורה מדאיגה להוציא אותו מהמחשבות, וכל הזמן לחשוב איך ואיך אני עושה לגרום לו ליצור קשר איתי מחדש... אני ממש במצב כואב מודעת לטעויות אבל לא ממש עוזר גלית

היי. כמה זמן כבר, בעצם, המצב הזה נמשך? כמה זמן את כבר יודעת שהוא לא מעוניין בקשר, אבל את ממשיכה לקוות שאולי הוא ישנה את דעתו? אני מבינה שבפנטזיה שלך הוא מעין "תיקון" של הקשר הקודם, שהסתיים בבגידה מצד האקס שלך. שאת רואה בבחור הזה את כל מה שלא היה באקס, ושלהערכתך הוא אחר לחלוטין, והוא לא יבגוד בך כפי שקרה לך בעבר... אבל, ואני לא מכירה את שניהם (הבחור הנוכחי והאקס), במהלך הקשר עם האקס - עד הבגידה - הוא לא גרם לך להרגיש בטחון כלשהו? לא היה לך טוב איתו? ואולי יצרת לעצמך מעין דמות של גבר "אידיאלי", כזה שלא פוגע ולא בוגד, ועכשיו אותו בחור שעליו את חושבת כל הזמן איכשהו מתאים למה שיצרת לעצמך כפנטזיה (הגיונית כשלעצמה, הרי כולנו מעוניינים בבני/בנות זוג שלא יכאיבו לנו בשום דרך)? אני מניחה שאת מבינה, לפחות קוגניטיבית, שאי-אפשר להכריח מישהו להיות בקשר... ואני מבינה גם, שלפעמים יש פער גדול בין מה שמבינים למה שמרגישים ורוצים. במובן מסוים זה נראה כאילו שאת ממשיכה להכאיב לעצמך אחרי הפגיעה שגרם לך האקס שלך... מה דעתך? הרה.

שלום רב לפני כשבוע אמו של בעלי נפטרה ומאוד קשה לו עם הידיעה הזו הוא מאוד עצבני ומוציא את כל העצבים עליי ועל הילדים מסתגר בחדר ולא רוצה לדבר עם אף אחד וכל הזמן מבקש שנעזוב אותו לנפשו כי שום דבר לא יחזיר את הגלגל אחורה נכון שהוא היה קשור אליה המון ואני מסבירה לו ומשוחחת עימו כל הזמן שהיא סבלה ועדיף מה שקרה מאשר שהיתה סובלת עוד . הייתי מעוניינת שתעזרו לי כי אני מרגישה שהבית שלי מתפרק ומנסה לעשות הכל פניתי גם לפסיכולוגים באזור נתניה אבל אין להם תורים לחודש הקרוב ואני פוחדת שעד אז יקרה לו משהו האם תוכלו לעזור לי אפילו לשלוח אותו לייעוץ פסיכולוגי או לייעץ מה לעשות לתשובתכם הדחופה !!!!

שלום ענבר, שבוע זה לא הרבה זמן בכלל כשמאבדים מישהו. הקושי של בעלך לגיטימי בפרק זמן שכזה. בד"כ יש מקום לדאגה באם לא מתאוששים מאובדן אחרי פרק זמן של חצי שנה בערך... אני מבינה שהקושי שלו משפיע מאוד על יתר בני הבית. אבל צריך לזכור שכל אחד מתמודד עם אובדן בדרך אחרת - יש כאלה שמסתגרים, אחרים בוכים כל הזמן, יש כאלה שנעשים רגזניים מאוד וכו'. וזה בסדר, רפטואר ההתנהגויות המאפיינות אבל גדול מאוד. אם הוא מבקש שתניחו לו לנפשו, תנסו לכבד את הבקשה שלו עד כמה שאפשר, אבל בלי לתת לו את התחושה שהוא נותר לבד עם האבל והאובדן. וזה אומר, למשל, להגיד לו מדי פעם, שאם הוא רוצה לדבר על מה שעובר עליו, את בהחלט מוכן להקשיב לו ולתת לו לשתף אותך. אחד הקשיים עם אובדן הוא, שברור שאי-אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, ושהאדם שנפטר לא ישוב עוד אל בין החיים. אנשים עושים חשבון נפש, מרגישים דברים שונים ומגוונים (וזה כולל כעס, אשמה, עצב) ומבינים שמה שלא נאמר לאדם בעודו בחיים, כבר לא יאמר לו לעולם. וזה קשה. בסופו של דבר, את יכולה לפנות לייעוץ אצל איש מקצוע, לאו דווקא לטיפול מתמשך אלא לפגישה-שתיים, כדי לקבל כלים איך להקל על עצמך ועל הילדים ועל בעלך. אני מאמינה, שמרבית אנשי המקצוע יאמרו לך, שאין טעם להתחיל טיפול עם בעלך, מאחר ועדיין מדובר בתקופת אבל נורמלית, ולא באבל פתולוגי. שבוע שקט, הרה.

שלום רב: האם חיזור מתמשך הופך לאובססיה ? כאשר הבחור אומר לא לבחורה (לא מעוניין איתה לקשר)איננו בעניין שלה.והבחורה עדיין מנסה בתקווה שמשהוא ישתנה שבסופו של דבר הוא יענה לחיזורייה האם אובססיה תלויה במקרה שכזה? (אגב לא מדובר בקשר מתמשך כהכירות עם האדם, מאותו רגע שהבחור שלל תהמשך הקשר הכל השתנה) מה לעשות מחוץ טיפול???

היי גלית, בלי להכיר את הסיפור על בוריו ואת המעורבים בו, אפשר להתרשם שאכן מדובר בסוג של אובססיה. אבל לומר בודאות, ב-100%, שמדובר באובססיה? קצת קשה ככה על רגל אחת. אבל לא משנה כרגע אם מדובר בהגדרה זו או אחרת. יותר חשוב להבין למה את ממשיכה "לבזבז" את עצמך על בחור שלא מעוניין בקשר מסיבותיו שלו. יש בזה אקט מזוכיסטי משהו; מעין עינוי עצמי מתמשך... הציפיה שהדעה שלו תשתנה ואולי הוא פתאום "יראה את האור", ויחליט שכן, הוא מעוניין בקשר... בינתיים החיים שלך תקועים בתוך התקווה הזו, וזה ממש לא לטובתך. מה יש בו, בבחור הזה, שאין אצל אף אחד אחר? מה עושה אותו לכל-כך מיוחד עבורך, שהוא שווה את העובדה שאת לא יכולה/מוכנה לוותר עליו? ולמה את מתכוונת שאת כותבת שהכל השתנה אחרי שהוא שלל את הקשר? השתנה מאיזו בחינה? שתהיה שבת שקטה, הרה.

איך יוצאים מהרגשת תסכול תמידית כלפי העולם? אני מאודד מתוסכלת ממצבי בקריירה.סיימתי תואר לפני מספר שנים וקפצתי לי מעבודה לעבודה מבלי למצוא משהו שבאמת יקדם אותי מעלה או לפחות יגרום לי סיפוק. יש לי מעין אנטי ואי סיפוק מוזר מכל מה שאני עושה.אם אציג את הדברים כפי שהם כלפי כל אחת במעמדי אני בטוחה שאפחד לא תגיד שאני טועה (כלומר העבודה אכן לא מתאימה לי) ובכל זאת אני לעיתים מרגישה שאני האשמה אם בבחירה ואם בפירוש הסיטואציה. נכנסתי לעבודה חדשה לפני כחצי שנה - מקום העבודה הוא יחסית קבוע ויציב. אך המשרה ממש לא בשבילי.אני מרגישה כמו עבד.יש לי מטלות של ילדה בת 20 שרק התחילה את דרכה ואילו אני כבר כמעט בת 30.לעיתים,אני מרגישה ממש השפלה. כי מי שעובד איתי ובמעמד טוב יותר הן בנות 23 וממש לא יותר ממני בשכל,אינטיליגנציה או בכישורים. למרות ההרגשה הנאחסית הזו - קיבלתי איזושהיא הערכה בצורת פרס בעבודה. נחמד וטוב.אבל..חייבת לשתף שמאותו הרגע בכלל לא בא לי להוכיח את עצמי. הרגשתי כאילו אני תחת בחינה יתרה עכשיו שממש לא בא לי עליה. אני תמיד מרגישה לא בסדר.אם אני חולה-אגיע לעבוד.אם אני יודעת שמשימה שהוטלה עליי ממשש לא תחת טיפולי- אני עושה אוותה.וזה מרגיש לי רע!!! כי אני לא מגיעה בלי ניסיון או צעירה מאוד שאפשר לטפס עליי...ועדיין - אם אזוז מילימטר תהיה כזו ביקורת כי אנשים שם פשוט נעולים בראש הקטן שלהם שלא לומר ממש "נכים"!! איך יוצאים מזה? למה אני מרגישה כאילו רק עכשיו יצאתי לעולם ועליי לעשות כל דבר? המקום שבו אני נמצאת כזה לא הגיוני.אין מסגרת מסודרת לתפקיד,לא הועברה הכשרה ולו המינילית ואני אפפעם לא יודעת מה אני אמורה לעשות ומה לא. מישהו שמע על מקום שבו העובבד צריך לעשות הכלללל .? ואם הוא לא נמצא אז הכל נשאר במקומו ואפחד לא מזיז תתחת!!! העובדים האחרים לא זזים מקבלים משכורת בשמיים ואני מתוזזת כמו קפיץ ובקושי מגרדת את ה-4,000? בשל הפחד הנעוץ בי,לא משנה כמה רע לי אני לא זזה!!! בעבודה הקודמת הרווחתי יפה מאוד אך היה לי רע בתפקיד עצמו.רע עד כדי מחלה!! ולא זזתי לא ימינה ולא שמאלה!! 3 שנים נותרתי בחוסר סיפוק מדהים!!! בכל מקום יש הצרה שלו וזה כל הזמן חוזר על עצמו. שוב,כשדברים חוזרים על עצמם בד"כ האשם הוא האדם ולא המקום אבל בכל זאת אני מנסה להבין הרי הדברים המתוארים הם לא פרי דמיוני אז...? אולי אני פשוט חסרת מזל!!! מה לדעתך הבעיה ? תודה על ההקשבה

היי איילת, ניסית את האופציה של מכוני השמה? לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו פונים לתחום המקצועי שמתאים לנו, ואז מגלים שאולי טעינו, והסיכויים להתקדם ולפרוח נמצאים דווקא בתחום שונה. אני לא חושבת שיש מקום להאשמה כלשהי; הן כלפי עצמך והן כלפי מקומות העבודה השונים בהם היית. ברגע שמתחילים להאשים, נתקעים בתוך מערבולת שקשה מאוד לצאת ממנה. אבל תמיד יש מקום לבחינה עצמית מדוקדקת ונסיון להבין את שאלת השאלות - "למה?". מה יקרה, לדעתך, אם תהיה חולה ותשארי בבית? הרי לא בגלל זה יפטרו אותך (בעיקר אם יהיה לך אישור מחלה), נכון? ומה יקרה אם, כפי שכתבת, לא תעשי הכל והיתר לא יזיזו את התחת? אז יהיה בלגן במקום העבודה, אני משערת. ואת מי שזה צריך לעניין זה את הבוס, ולא אותך. את צריכה להיות בסדר במסגרת התפקיד שלך, עד כמה שהוא לא ממש מוגדר. את לא אמורה לקחת על עצמך את העצלות של היתר. זה מעייף ובהחלט גורם לתחושה של ניצול וחוסר בהירות, על אחת כמה וכמה כשאת מתוגמלת - מבחינת המשכורת - פחות מהיתר. כן, קשה למצוא מקום עבודה שיענה על כל הדרישות והציפיות שלנו. ומאחר שצריך להתפרנס ממשהו, לפעמים צריך להתפשר. או, לחילופין, לשנות כיוון לחלוטין וללכת על משהו אחר, שיהיה מעניין יותר. האמת היא, שנשאלת השאלה מה חשוב לך יותר - ההכנסה או הסיפוק ממקום העבודה? לא תמיד זה הולך ביחד... אני לא חושבת שמדובר בהכרח רק בחוסר מזל (אם כי קטונתי מלפסול את האפשרות הזו). העניין הוא, שאם סומכים רק על המזל, ככה נראים הדברים... כמו לקבל החלטות לפי הטלת קוביות. הרה.

היי הרה! רציתי להתייעץ איתך אם יש איזה ספר שאת ממליצה לי לקרוא. בהקשר להרגשות שרודפות אותי זמן רב (התמודדות עם דחייה אגו פגוע אובססיה לאהבה) יש משהוא שאת ממליצה לי בהקשר לזה... לבינתיים חשבתי שלפחות ספר אני יכולה להרשות לעצמי תודה דנה

היי. אני מציעה שתגיעי לאיזושהי חנות ספרים ותבדקי מה יש להם על המדפים. ככה תוכלי לקרוא את מה שכתוב על גב הכריכה של ספרים שנראים לך מעניינים ו/או רלוונטיים, ולבחור בדיוק את מה שמתאים לך. כמובן שחשוב להבין אם את מחפשת ספרי פסיכולוגיה או ספרים של מודעות עצמית... הרה.

אז מה ? מתחילים קצת להתפכח מאשליית השלום של השמאל השפוי ? עושה שלום במרומיו, הוא (וזה נראה שרק הוא יכול) יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ונאמר אמן יום טוב. ומבורך. עם בשורות טובות בלבד !

נו באמת... כאילו שלחיזבאללה אכפת מי עומד בראש המדינה שלנו (שמאל/ימין)... אפשר לחשוב, שבתקופה שהימין הנהיג את המדינה היה יותר טוב... כשמולנו עומד ארגון טרור, שמקבל גיבוי מלא ממדינות ריבוניות כגון סוריה ואירן, זה לא משנה אם מדובר בשמאל או בימין, נכון? ועובדה היא, שמפלגות ימין מסוימות מוכנות להצטרף לממשלה - בתקופה קשה זו - גם ללא תנאים... כי, איך לומר זאת...? כעת זה לא בדיוק הזמן לפוליטיקה. זה הזמן לקבלת החלטות קשות (ותאמין לי שעכשיו אולמרט, פרץ וחלוץ לא ישנים טוב בלילה), שאינן מבוססות על פוליטיקה, אלא על בטחון המדינה ושלומם של החטופים.

שמאל או ימין. וגם לא לחמאס. וגם לא לעזדין אל קסאם. ואת זאת לא מבינים בשמאל. הם עדיין חולמים שרק אם ניתן להם ... ולמה שמאלמרט לא ישן טוב בלילה ? כי הוא מתכנן את ההתכנסות ועוד כמה נסיגות ? מתי השמאל יתעורר סוף סוף ?

לאחרונה אני מרגישה שאני צריכה עזרה נפשית. אמנם, אני עובדת, שוכרת דירה, מחזיקה רכב ועל פני השטח נראה שהחיים שלי דווקא בסדר... אבל בכל זאת אני מרגישה ריקנות איומה (ויש לי את כל הסיבות שבעולם). אני ממש רוצה לקבל עזרה באיזה שהיא צורה אך לצערי אין לי את האפשרות הכלכלית, כל שבוע ללכת לפסיכולוג. בדקתי בקופ"ח ואפילו דרכם (יש לי מושלם) זה יוצא לי בין 180-200 ש"ח לשבוע וזה ממש בעייתי, במיוחד אם הטיפול יהיה לאורך זמן. אני עוד יותר מעוניינת בסדנא ליחסי אנוש, הבעיה שאני עובדת אחה"צ ולא מצאתי באף מקום אפשרות לעשות את זה בבוקר (בדקתי בחוגל, עכבר העיר וכו'). מה האלטרנטיבות שלי? איפה בכל זאת אוכל למצוא משהו בסגנון לבוקר? בתקופה זו של חיי, אני ממש צריכה את זה....

היי רונית, הלוואי ומה שהיה על פני השטח היה משקף גם את העולם הפנימי של כל אחד מאיתנו... אבל העולם הפנימי הרבה יותר מורכב וקשה ל"ריצוי". בנוגע לטיפול נפשי ללא עלות, את יכולה לבדוק את האופציה של טיפול דרך המרפאה הציבורית לבריאות הנפש באזור מגורייך; הטיפול ניתן בחינם. החסרון הוא, שלעתים צריך להמתין כמה שבועות עד שמתפנה מקום. אני לא מכירה סדנאות ליחסי אנוש, אבל סביר להניח שיהיה קשה למצוא כאלה שפועלות בבקרים, מאחר שהרבה אנשים עובדים בבקרים, ואין הרבה ביקוש. את יכולה לנסות ולמצוא מספר אנשים שגם מעוניינים להגיע לסדנא שכזו בבוקר (לפרסם בפורומים השונים), ואולי - ביחד - תוכלו למצוא מקום שיפתח עבורכם גם סדנת בוקר. בהצלחה, הרה.

בד"כ כשאני בלחץ יש לי הרגשת בחילה נוראית! עכשיו לדוגמא אני בלחץ, זה לא מדבר מסויים.. יכול להיות שאלה דברים בתת מודע אבל הלחץ הכי גדול שלי כרגע הוא שאני לא אשלוט על עצמי ואקיא את נשמתי (כמו שכבר קרה בעבר), לפעמים אין לי סיבה ללחץ, וזה רק הלחץ מהסימפטום עצמו.. מה לעשות? אני לא מצליחה להירדם ואני מתוסכלת.. אני רוצה לומר, שכשאני מצליחה להירדם, החלום שאני הכי זוכרת שאני מיד חולמת זה על ים סוער, עם כרישים, או מדוזות ועם זרמים וגלים ענקיים.. מה זה אומר?

היי בת 18, לחץ יכול להתבטא בהמון דרכים, וזה כולל בחילות וקשיי הירדמות. אצל כל אחד מאיתנו לחץ מתבטא בדרכים אחרות. גם אם, על פניו, אין שום סיבה ממשית שגורמת לך ללחץ בתקופה הנוכחית הרי שמשהו מטריד אותך, ואת כנראה לא יודעת לזהות במה מדובר. וזה בסדר. אם, בסופו של דבר, תקיאי - מה יקרה? אני יודעת שלהקיא זה לא נעים בכלל, וזו הרגשה לא טובה. אבל מה מבחינתך המשמעות של להקיא כתוצאה מהלחץ? בקשר לחלום שלך - רק את יכולה לפענח אותו... מכיוון שלכל אחד יש פרשנות שונה לסימבולים שמופיעים בחלומות, הרי שמה שנראה בעיניי כפרשנות "נכונה", יכול להיות זר עבורך. כדי שיהיה לך קל יותר להבין את החלום של עצמך, תשאלי את עצמך את השאלות הבאות, למשל: - מהי התחושה שלך בחלום? - עם איזו הרגשה את מתעוררת? - מה המשמעויות, עבורך, של הדברים שמופיעים בחלום (כרישים, ים, מדוזות וכו')? מאחר שכתבת שאת בת 18, זה אומר שאת מסיימת את תקופת הבגרויות עכשיו, נכון? וזה אומר גם, שהגיוס שלך לצה"ל כבר עומד בפתח... רק אלה כשלעצמן יכולות להיות סיבות מלחיצות... ואולי באמת מדובר בסיבה פנימית כלשהי. אם התגובה שלך למצבי לחץ (בחילות והקאות) מפריעה לך מאוד לתפקוד היומי, תמיד אפשר לשקול את האופציה של טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שיעזור לך להבין את מנגנון ההתמודדות הזה , ואיך להשתחרר ממנו. הרה.

הענין הוא שבעלי לא מבין מה מפריע לי שמסתכלים בארונות ונכנסים לחלדר שינה, כשחמותי סידרה את ארונות חדר השינה שלה היא קראה לי לראות כשהייתי שם ובעלי אמר לי כן לכי תראי כי זה היה בדיוק אחרי שהסברתי לו שאני לא אוהבת שנכנסים לנו לחדר השינה דבר נוסף, מההתחלה לא היו גבולות לגבי חדר השינה שלנו, נכנסים לראות את הבשמים, את המזגן החדש וכו', הייתי רוצה לנעול את הדלת רק שאין לי מפתח וחוץ מזה בעלי יתחרפן, אני בזמן האחרון סוגרת את דלת חדר השינה כשאני יודעת שיבואו אורחים אבל איך שהוא הדלת פתאום פתוחה אם בעלי לפחות היה מבין את הצורך הזה שלי שחדר השינה יהיה מקום עם פרטיות זה היה עוזר נראה לי שאנסה פשוט לסגור את הדלת בלי מפתח חנה

חנה, עניתי לך בשרשור הקודם. הרה.