פורום תמיכה הדדית

היו יומיים עמוסים במיוחד... אני מניחה שימי שני יהיו בעייתיים במקצת לעת עתה, ולא יהיה לי זמן לפני שעות הערב המאוחרות. חוץ מזה, אני משתדלת למצוא את הזמן מדי יום ביומו.

היי הרבה זמן לא כתבתי כאן בפורום הרגשתי שאני קצת מציק.........בכל אופן השבוע הייתי בבר באה בחורה מקסימה והתחילה איתי ושלחה ידיים לכל מקום אפשרי זה היה נעים ונחמד אך כשרציתי לנשק אותה היא התרגזה שאלה אותי מה אתה עושה ו...הלכה להתחיל עם בחור אחר(: הקטע שהרגשתי רע שאולי נהייתי אגרסיבי כלפי נשים...כמו במקרה ההוא ומה קרה לאדם שהייתי פעם שהיה רומנטיקן שחיפש אהבה בכל מחיר...זמן מה אחכ נגשה אליי בחורה חמודה גם כן ושאלה אותי למה אני עצוב ספרתי לה על המקרה עם הבחורה ההיא ושאני חש בדידות וכו וכו והיא הייתה נפלאה חבקה אותי ונתנה לי נשיקה סוף סוף קבלתי חיבוק מלא ברגש...בכל מקרה אני מאוהב במשהי מהאונ אנחנו ידידים ממש טובים וכולם אומרים שאנחנו נראים נהדר יחד....רק שאני חש מלוכלך ומזוהם ואני פשוט לא יכול לנקוף אצבע יש לנו כימיה נהדרת וכולם רואים את זה אני לא יודע אם היא רואה את זה(: מצד שני אני גם יודע שאם נהיה יחד ואספר לה את מה שקרה היא לא תסלח....כי היא מאמינה בזכויות נשים וכאלה וכך גם אני(כשעשיתי את זה חשבתי רק איך להכאיב לעצמי ולא על אותה אישה אומללה) מה את ממליצה???מצטער אם אני מהווה מטרד ביי

להמליץ אני לא יכולה... זה לא יהיה הוגן מצידי לכתוב מה לדעתי נכון לעשות, משום שאני לא בהכרח חושבת כמוך. אני חושבת, שאם לך ולבחורה הזו טוב ביחד, תן לעניינים להתפתח בקצב שלהם. יכול להיות שיגיע שלב, שבו תרגיש מספיק נוח לספר לה על אותו מקרה חד פעמי בעברך, שרודף אותך כבר כל-כך הרבה זמן (אתה לא חושב, אגב, שמותר לך כבר לסלוח לעצמך ולהמשיך הלאה?).

היי הרה ההודעה הזו פחות דחופה מהאחרות אני סתם צריכה התיחסות שלך לגביה...נכנס גבר שאומר שהוא טרנס גנדר לאתר של לסביות שם תמונה שלו ומבקש מכולם לכתוב על עצמם ולשלוח תמונה ...לא קצת מרחיק לכת ?? ואחר כך כועסים עלינו שזה עושה לנו סרטים אחר כך הוא מתלונן שאנחנו עם טרנסג'נדר פוביה http://www.gogay.co.il/forum/forum_4.asp מגיבות אנונימיות - אתן מגעילות אותי! - דפנה 20/5/2006 17:14 בואו נעשה היכרות מחדש - מיטל 20/5/2006 00:41 יש מצב שאותו אדם רשם את שתי ההודעות

היי. זה שרשור מאוד מאוד ארוך... לקרוא את כולו? בכל אופן המשמעות הקלינית של טרנס-ג'נדר היא, אנשים אשר מרגישים לכודים בגוף ממין ההפוך למה שהם באמת (היינו אישה שלכודה בגוף של גבר או להיפך). דנה אינטרנשיונל היא דוגמא טובה לטרנסג'נדריזם.

הרה אני כותבת לך לאימייל האישי מקווה שיש לך זמן וכח לזה אלפי תודות

אני יודעת שהרבה עוברים דירה, ושזה לא כזה big deal, אבל,לא היתה לי התרעה מראש. תגידו לי שיהיה בסדר. תגידו לי לא לדאוג, ושהכל יתקתק כמו שצריך. תגידו לי שאין לי צורך להלחץ, ושהכל יפול על הצד הטוב ביותר: ...שאמצא דירה להשכרה, ובאיזור נחמד, ועבודה נוספת לממן, ושאני אסתדר .

מעברים הם לא עניין קל, אפילו כשהם צפויים ומתוכננים מראש, כך שעל אחת כמה וכמה זה קשה כשזה בלתי צפוי. להבטיח שהכל יתקתק כראוי? הייתי יכולה אם הייתי נביאה; אני לא... (למרות שיכולים להיות לזה יתרונות וחסרונות). אבל אני מקווה שבאמת הכל יהיה בסדר ויתקתק על הצד הטוב ביותר בהתחשב בכלל הנסיבות. בהצלחה, הרה.

שלום עקב ניתוח דורבן כושל נפגע לי העצב הקנקניאלי התחושתי האם ניתן להציל עצב זה ? תודה

.

כתבתי לך למייל האישי לפני יומיים בערך אך לא ענית בסוף מצאתי לבד דרך המכתב ששלחו אליי לאתר ...בכל אופן ,שלום לכולם ,ובמיוחד לך הרה הילה

היי, מעולם לא נכנסתי לפורום דרך נענע, כך שאין לי מושג מה מצב הנוכחות שלו שם. אני מיד בודקת את המייל ההוא וחוזרת אלייך אישית. הרה.

היי הרה, עניתי למכתבך באימייל... הילה

למה את לא זכורה לי ? מה שלומך ? שם יפה זה הילה. זה גם שמך בריל לייף ? תהיי בריאה. ותבואי לספר לנו כמה סיפורים. אנחנו משועממים קצת. תודה מראש.

הילה הוא כינוי שאימצתי מאז שמשהי אחרת 'אימצה לי' את הכינוי פרח שחור אז למעשה אני 'פרח שחור' שנושלה מכינוייה עד להודעה חדשה .... מה שלומך ? אז מה, אתה רוצה לשמוע סיפור ? אתמול הייתי שעתיים וחצי בפקקים בדרכי לאיזור הזיקוקיי- די-נור בתל-אביב אלא, שהגעתי באיחור של חצי שעה מהזיקוק האחרון .... העיקר שבסוף הסתובבתי עם ידידים בת"א ובסוף לקח לי שעתיים וחצי בפקקים להגיע לביתי.על זה אמרו ח"זל צרת רבים נחמת שוטים . ויפה שעה אחת קודם... היו שם אנשים מכל הארץ !

ל"ג בעומר שמח לכם. לא הגזימו תושבי המדינה היקרים עם כל המדורות האלה ? אי אפשר כבר לנשום במדינה הזאת. יאללה, יום נאה לכם, יום דובדבני כדברי נורית. זוכרים אותה ? ולא לשחק באש בבקשה. אומרים שמי שמשחק באש , אז בלילה ...

חמה ולוהטת, מידידתינו החמודה, הלא היא שמחוש המתוקה, היא קצת עסוקה וקשה לה להכנס לכאן, אבל היא פורסת בשלום כולם. ואולי אולי כשתתפנה קצת , תשוב לכאן בכבודה ובעצמה. יום טוב.

מסור לה ד"ש בחזרה, בסדר? תודה.

מה שלומך? מסור לשמחוש ד"ש בחזרה. יום נעים ומעניין (עם שמוליק?) שיהיה לך...

לושינקה לושינקה, טניננננננם לושינקה הוא שב אליך לושינקה , מדוע לא חיכית לו סתם, פתאום נכנס לי השיר הזה לראש. מכירה ? אמסור לשמחוש ד"ש בחזרה. ואשאל אותה אם מותר לי לספר לכם כמה דברים עליה. חחחח עם שמוליק לא יכולים להיות דברים ממש מעניינים. מה קרה שנכנסת לפתע פתאום הבקר ? יום נפלא לך. יש לך את האלרגיה המזוויעה הזו של קדחת השחת ? זה משגע אותי. לפני שנתיים זה התחיל לי וחוזר כל שנה. נדמה לי שעכשיו זה מתחיל להרגע. בן כמה הקטן קטן ? ובן כמה הגדול גדול ? שלחי תמונות. עם האמא הזוהרת. טנקס.

להלן שירי שנכתב מתמצית דם לבי לאחר בגידה נאלחת של חברה ומסכת של עלילה שפלה ונואלה ורצח אופי שערכה בי ודברי בלע שהטילה בי כאשר לא היה בי כל דופי. חברה שהייתי לה מסורה בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי והענקתי לה את כל כולי בכל המישורים כולל בכסף. עד עתה אין לי שמץ של מושג למניע מלבד צרות עין ורוע. חשוב לי שתפרסם את שירי על מנת שזה יגיע אליה בדרך עקיפה ואולי יחלחל בלבה המסתאב והיא תכה על חטא. טוב מאוחר מלא כלום. וכן על מנת שאפרק ואתפרק מן הרגשות הקשים והגועשים שמציפים אותי במהלך הימים האחרונים בגינה. תודה רבה. חברה לרעותה- רעתה ----------------------- תדיר כשמכנים בגידה מכוונים לבגד כפת בראש מילה. אך את מתהדרת בשמלה כולה מלמלה ולא בציצית שכולה תכלת - עקודה מתעטרת ב'איצטלה מדרבנן' בוחשת בקדרה עד נהפוך כולנו בר מינן כחץ מקשת שולפת הנדן ומפטירה: ד' לקח את אשר נתן. הפשטת את עורי שקרן כאבן אודם שושן דם ואש ותמרות עשן חרטת עלי גופי הנאמן טורפת הקלפים וההתיפיפות עוטה אלי טרף - כמוצאת שלל רב סר חינ(ו)ך בהס(ת)רת הכפפות - בנעיצת תער הסכין במתאר הגב ולפיכך שלא בדרך אגב: "הזהרו מן הצבועים שקשה עונשם מן הרשעים". XXX מוקדש ל: ל. ח XXXX שלא תדעו בגידה מכל סוג וזן- לעולם!

היי נבגדת, צר לי שנפגעת כל-כך ממי שהיתה אמורה להיות חברה טובה. זה מכאיב ומשפיל; בעיקר כשזה מגיע ממישהו שחשוב לנו כל-כך, ואנחנו בטוחים שאנחנו חשובים לו באותה מידה. אני לא יודעת במה מדובר, ומה קרה ביניכן, אבל עושה רושם שלפחות מצידך, מדובר בחתול שחור גדול במיוחד... אם תרצי לספר מה קרה, את מוזמנת. ובכל אופן, אני מקווה שעצם הפרסום של השיר ושל הדברים שכתבת הקלו עלייך, ולו במקצת. הרה.

.

היי עצובה, אכן יום עצוב לעולם התרבות הישראלית... ולנו, כעם, בכלל. הרה.

שלום לכולם! שמי א,בן 23,סטודנט להנדסת תוכנה.ברצוני לשתף אתכם בדילמה שאני נמצא בה! יש לי חברה כמעט חודשיים,לפני מספר ימים פנתה אליי חברתי בבקשה להתראות עם ידיד שלה שלא ראתה המון זמן,ידיד מהצבא,אני לא ידעתי מה לאמר,הייתי חצוי,כי מצד אחד אני רוצה להיות חבר טוב,לא נוקשה,ליברלי,לתת לה את החופש שלה לחיות את החיים שלה מתוך הידיעה שיש לה עוד דברים בחיים חוץ ממני אך מצד שני אני לא מרגיש נוח עם הרעיון שהיא תצא עם ידיד שלה לבד במן פגישה רומנטית שכזו,נשמע מוזר והאמת זה גם מפחיד אותי,אנני אוהב אותה וגם היא אותי ות'אמת אני פוחד לאבד אותה.אני לא מכיר אותו ואת הכוונות שלו,אני די סומך עליה אבל אני יודע שלפעמים מועדים וטועים וגם אני יכול לטעות לכן אני מעדיף לא להכניס ראש בריא למיטה חולה.גם לי יש המון ידידות,אפילו הרבה יותר משלה יש ולא פעם הן רצו לראות אותי,אך עם כל הרצון שלי לראות אותן התעליתי על עצמי והתחמקתי מהפגישה איתן ולו בכדי למנוע איזשהו צל של ספק בליבה של חברתי או איזשהו פחד קטנטן שיצוץ.אם כך מדוע חברתי לא יכולה להתעלות כמו שאני עשיתי?כשהסברתי לה שלא נוח לי עם זה ושלא נעים לי היא הייתה מופתעת ואמרה שזו גישב פרימיטיבית,ושהיא מופתעת ופגועה,שהיא מרגישה שאני לא סומך על האהבה שלה.אמרתי לה שאני כן סומך אבל אני לא סומך עליו,אני לא מכיר אותו,הוא לא חבר ילדות שלה,הוא פתאום נזכר בה וזה מעורר בי תהיה,מה הבחור רוצה?לסיכום,אמרתי לה שאני לא אחליט בשבילה מה לעשות אבל חשוב לי שתדע שלא נעים לי עם זה. מה דעתכם?האם אני מגזים?האם זה בסדר שהיא תיפגש איתו?או שמא זו בקשה מוגזמת מצידה?מה לעשות?

נדמה לי שזה אומר, שאתה באמת לא מספיק בטוח בקשר הנוכחי ובאהבה שלך ושלה. וזה באמת די מוקדם, רק חדשיים. אני לא חושב שניתן להתקדם במערכת יחסים על בסיס של המנעות מפגישות עם אנשים אחרים. לדעתי, אם הפגישה שלה עם האקס הזה תביא בעקבותיה עזיבה וחזרה אליו, טוב תעשה דוקא אם תתן לה ללכת ותדע שהיא לא באמת אוהבת אותך. בקיצור, לא כדאי להיכנס למצב של חרדת נטישה ושמירה קנאית על הקיים. אל תהיה לחוץ מהענין. תן לה להיפגש עם מי שתרצה. זו זכותה המלאה. תתאהב במישהו אחר ותעזוב ? ההפסד כולו שלה. הלא כן ? ואתה תמצא אחרת נאמנה ממנה. (ומי יודע, אולי האחרת תהיה גם יותר עשירה חכמה ויפה) יום טוב.

היי א, שלומי כתב דברים נכונים, אבל יש כמה דברים שאני רוצה להוסיף (או לחדד): מהן הכוונות של הידיד שלה? זה מעסיק אותך מאוד; אולי בצדק ואולי לא. לפעמים אנשים סתם רוצים להיפגש עם ידידים משכבר הימים... אבל בסופו של דבר, באמת קשה לדעת מהן הכוונות שלו. רק הוא יודע. נקודה נוספת היא, שלמרות החששות שלך אין סיבה לגרום לחברה שלך הרגשה רעה בנוגע לאותה פגישה; אם תחזיק אותה קרוב אליך כל הזמן ותצפה ממנה לנהוג כמוך (להימנע מפגישות עם ידידים כפי שאתה נמנע מפגישות עם ידידות), סיכוי סביר שהיא תקום ותלך. אף-אחד לא רוצה לחיות בכלוב, אפילו אם זה כלוב מזהב. וכפי ששלומי כתב, כנראה שבתוך תוכך אתה באמת לא סומך עליה או על הקשר הטרי שלכם. שאלת מה לעשות - אני לא יכולה לתת לך תשובה ברורה, כי זה לא שחור ולבן. תחשוב בינך לבין עצמך מה אתה עלול להרוויח ו/או להפסיד בכל אחד מהמצבים (להסכים או לא) לטווח ארוך. ועוד משהו לסיום: למה שלא תהיה פחות נוקשה עם עצמך, ותאפשר לעצמך להיפגש עם ידידות? מה כבר יקרה? הכוונה בזוגיות היא להיות ביחד, אבל לזכור גם שלכל צד יש גם את הלבד. הרה.

ערב טוב,שלומי / שלומית. לגבי מקצוע: איני עוסק היום בתחום בו עסקתי בזמן שהותי בארה"ב. תמיכה,יעוץ פסיכולוגי ( ולא, לא בגרוש...),עבודה בהתנדבות בקו מקביל לער"ן בישראל, ובעיקר " קו חם למתאבדים ". אני ער למצוקות הסובבים אותי, וכאשר הדבר באפשרותי, אני מנסה להיטיב מצב שלילי נתון. לגבי מבט שונה : ישנם מצבים בהם אנו מתמקדים (בנושא / פתרון לבעיה / מחשבה / וכו" ) אשר גורמים לנו לתיחום - מגבלה - וקיבעון מסוים לגבי רצוננו לצאת ממצוקה מסויימת. קיבעון לעיתים גובל / גורם ל" חוסר מעוף " בבחינת אלטרנטיבות ( מבט ...) לפתרון. איני יכול לדעת נקודתית מה ממספר רב של סיבות, יכול לגרום לך להרגשת הבדידות בה את שרויה. אם תרצי לפרט יותר, נא כתבי ישירות לכתובת הדוא"ל שלי. רוב.

על שאתה ער למצוקות שמסביבך. ולמה באמת אינך עוסק בתחום הייעוץ שבו יש לך נסיון ? למה עשית הסבה למקצוע אחר ? אתה מייעץ לאנשים בהתנדבות ? העיקר שתצליח. יום טוב.

תודה לשלומי/ת אני מוכן לייעץ כאן בפורום לכולם,בהתנדבות. שלום

אני שלומי והיא שלומית. נשמח לשמוע את דבריך כאן בפורום. מידי פעם אנשים מעלים בעיות. הנה מעלינו שאל מישהו לגבי חרדת נטישה של חברתו. רוצה לענות לו ? גם לי יש שאלה. יש לי ילד בגיל 12 עם אח קטן ממנו בגיל 10. והגדול מאד מקנא בקטן. מאד מאד. הקטן באמת הרבה יותר חכם ומצליח בלימודים. אבל איני בטוח שזו הסיבה. מה לדעתך כדאי לעשות להוריד את מיפלס הקנאה ?

עוררת את סקרנותי, רוב. האם הינך איש טיפול?

שלום לך. שמי רוב. הרגישי נא חופשית ליצור איתי קשר בדוא"ל המצורף. יש לי סבלנות,רצון להקשיב, לחלוק ואולי לייעץ לך אודות מבט שונה על כל מיני מצבים... יום טוב לך. רוב. [email protected]

שלום לך.שלומית. שמי רוב. הרגישי נא חופשית ליצור איתי קשר בדוא"ל המצורף. יש לי סבלנות,רצון להקשיב, לחלוק ואולי לייעץ לך אודות מבט שונה על כל מיני מצבים... יום טוב לך. רוב. [email protected]

ומה המבט השונה שלך ?

אני כבת 50 מאד בודדה אין לי חברותבמצב משפחתי לא קל ואני זקוקה מאד לתמיכה לעזרה לליטוף לחיבה אשמח לכל תמיכה

שלום שלומית, את מוזמנת להשתמש בפורום בשביל לדסקס על מה שבא לך עם מי שבא לך. לא תמיד יש כאן מישהו זמין (בשביל זה מומלץ למצוא צ'ט), אבל במהלך היום תמיד עוברים כאן אנשים, ויהיה מי שיוכל להשתתף ולשתף. הרה.

מדוע ההודעה המעליבה של הד"ר משם לא נמחקת ? מדוע ?

מפאת יום עמוס וקוצר זמן, לא עברתי (עד עכשיו) על כל ההודעות החדשות שנוספו ביממה האחרונה. ההודעה המדוברת אכן נמחקה. אבל צריך לחשוב על עוד משהו - כשמישהו מנסה למשוך אש, לפעמים הוא גם מצליח... השורה התחתונה היא, שכולם צריכים לשמור על רמת דיון נאותה ולקחת בחשבון, שלעתים אני עלולה לפספס הודעה שאינה הולמת (ולכן טוב שיש מי שמסב את תשומת לבי).

.

לא מי יודע מה , אבל שוה קריאה: חוקר אחד הסתובב בג'ונגלים רוחשי הקאניבלים במאטו גרוסו שבאיזור האמאזונאס, כשלפתע מצא את עצמו מוקף במעגל של אדומי עור באיזור חלציים חמושים בחניתות מכף רגל ועד ראש. "אני אבוד", יבב החוקר, כשלפתע שמע קול שמימי מרעים אליו. "לא, עדיין אינך אבוד" "הרם אבן מן האדמה" עשה החוקר כמצוות הקול. "זרוק אותה על ראש הצ'יף". תר החוקר בעיניו עד שמצא את הפרא בעל רעמת הנוצות הססגונית ביותר, וזרק את האבן לעבר ראשו בכח. הצ'יף קרס תחתיו מתעלף, ואילו הפראים הניפו חניתותיהם והחלו רצים לעברו בשאגות קרב. "עכשיו אתה אבוד". חזר הקול ואמר.

וזו בדיחה שלא הכרתי עד עכשיו, אז זה בכלל מרענן.

בוקר טוב לכל הגולשים הייתי מבקש לדעת מהי דעתכם על גולש ובמקרה שלנו גולשת שנקרא לה X שעונה בחמימות על שאלות גב' Y ונתנהל בינהם דיאלוג מאד פורה ותומך, ואז מגיע לאזור מר Z שמוכתר כראש הקולחוז המקומי ואחראי על ניהול הסדר והחוק ,תופס בצד את Y ומסביר לו בדיוק מהי בעייתו ומהו פתרונו.וכלל וכלל לא מתייחס לכל הדיאלוג שנוהל על מי מנוחותעד הופעתו -הוא הרי המנהל ואצלו לא ינהלו אנשי חצר את הממלכה. וגב' X שעד הופעת המנג'ר ניהלה דיאלוג פורה עם השואלת חשה כנראה נעלבת אך מי היא שתמרה את פיו של מנהל הקולחוז. ואז מגיח שומר חומות זקן שלא למד בשום ממסד רשמי של המחוז ומבחין בחושיו הדקים וזאת לאחר שכבר בצבצו מספר שערות לבנות על ראשו שישנה איזו חוסר רגישות מצדו של מנהל המחוז דהיינו המנהל Z ומעיר כל כך בצורה לא אגרסיבית מדי ,הרי הוא כבר לא איש מלחמות ,שערות שיבה כבר אמרנו ? ומה עושה גב' X ?? היא מתנפלת על שומר החומות שבסך הכל ביקש בצדק או לא בצדק לשמור על כבודה ,אך אין לה את התעוזה לבוא ולומר "נפגעתי" -אלא מאי ? היא משתמשת בשמות תנכיים כגון "אבישג" (השונמית?) ומתנפלת על שומר החומות. האם זו התבטלות מוחלטת ? האם זה לעג לרש? ואני שעיני כהות רגלי כושלות גבי כואב אך מנוסה בדקויות החיים לא יכול להבין את הניכור שבין האמת הפנימית לבין החיצוניות המוצגת לראווה. לכל מי שנפגע בימים האחרונים ממהלך זה או אחר אני מביע את התנצלותי הכנה. כמו שאמרו חז"ל "הייה רגיש כלפי זולתך פן תיקפץ עליך רוח שדים רעה"

אולי תהיה קצת יותר פתוח וגלוי במקום כל מיני שמות ודימויים ?

עד שעכשיו לא נכנסתי כי לא נראה לי כל ענייני הכבוד האלה שרונן ושות מערימים עלינו כאן. פורום תמיכה נועד לתמיכה ומענה לא לענייני כבוד. מחפש כבוד אדון משנה או לא או כן רונן? זה לא המקום. אבל עכשיו העניין כבר יצא מכל פרופורציות. אתה, רונן-לא משנה-או כן, מאשים אותי בהתחזות לאבישג? מה אתה מדבר...היא הרבה יותר יפה ממני. וחכמה. וברצינות, אני, שתמיד נלחמתי נגד מטרידים ומתחזים בפורום הזה , אין לי שום אינטרס או עניין להתחזות. בניגוד אליך אגב.... ולא, למה אתה חושב שאני צריכה להעלב או להפגע או השד יודע מה ? פנתה לכאן גולשת וגם הרה וגם אני ענינו לה. מה הסיפור הגדול כאן? אני לא מכניסה תגובה כדי שהרה או מישהו אחר יתעניינו בי או יביעו את דעתם על התשובה שלי. אני עונה כי הועלתה בעיה ואני רוצה לעזור. כי שוב, אתה יודע, כאן זה לא המקום לענייני כבוד. את האגו, תשאיר בבקשה בצד, הוא לא מתאים כאן. ובכלל, נראה שלא זה ממש העניין אצלך...מי ענה למי או לא ואיך ולמה... אתה כנראה נהנה מהעניין שאתה יוצר סביבך וזה , כך נראה, מביא לך הרבה מאוד כבוד בעיני עצמך. אז הנה כולנו התייחסנו אליך וקיבלת כאן במה והמון תשומת לב. מרוצה? אז יאללה, לך, תקשיב קצת לרדיו, יש שירים נורא יפים עכשיו, יום הזכרון, זוכר? קצת פרופורציות על מה שחשוב באמת... ויום עצמאות שמח, מיכל.

משהו כאן לא כל כך מסתדר לי , ואם טרחת לכתוב את כל המלל הזה ועוד ביום הזיכרון על הבוקר - אולי עם עוד טיפת אמפטיה ממך , עם כל הרצון העז שלך לעזרה - אולי גם אוכל לקבל ממך בבקשה הסבר ברור ופשוט יותר למייל שלי? אשמח מאוד לקבל ממך מייל. תודה

היי לכולכם, קראתי את כל מה שהיה לכולכם לכתוב (כולל מה שנכתב בפורום שבקישור). מה שיש לי להוסיף בנושא זה: 1. בניגוד לדבריו של רונן (או מי שזה לא יהיה), גם בפורומים אחרים שעניינם תמיכה מנהל/ת הפורום לא מגיב/ה על כל תגובה של גולש אחר. יתרה מזו, גם בפורומים שמנוהלים ע"י אנשי מקצוע יש מקום לדיון בין המשתתפים לבין עצמם. ולכן כדאי לבדוק היטב לפני שקופצים עם ביקורת קטנונית. 2. את התפקיד של ניהול הפורום הצעתי להעביר למישהו/י אחר/ת כבר מזמן (מעניינים שאינם קשורים לפורום). ובכן, היענות לא היתה. ובלי מישהו/י שינהל כאן את העניינים, הפורום ייסגר במהרה (מנהל/ת לפורום הזה הינו תנאי לקיומו של הפורום). 3. כפי שכבר כתבתי כאן בעבר - זה פורום פתוח ולא שיעורי בית; לא רוצים - לא חייבים. מעולם לא הכרחתי מישהו לקחת חלק בפורום. ואם, כפי שכתב רונן, יש פורומים מוצלחים יותר, הרי שלשם מוזמנים לפנות כל הלא מרוצים למיניהם. אני לא אקח את זה באופן אישי (להיפך, זו תהיה ברכה עבור הפורום). 4. והכי חשוב - תודה לכל המתמידים והתומכים (זה בזה בעיקר). ואולי, רק אולי, נחשוב על זה שערב יום הזכרון בפתח, ובהחלט אפשר להפגין בגרות ביממה הקרובה. הרה.

חבל להכביר מילים. מפתיע אותי תמיד לראות שאנשים מבקרים מישהו דוקא בצד החזק שלו. וזה כבר נאמר על משה רבנו. התורה אומרת עליו שהמידה הכי חזקה שלו היתה הענווה. 'והאיש משה עניו מכל האדם על פני האדמה'. הוא היה העניו ביותר מכל אדם בעולם. ומה טענו עליו קרח ועדתו ? "מדוע תתנשאו על קהל ה' " , דהיינו מדוע אתה ואחיך אהרון גאוותנים ומתנשאים. בדיוק המידה שבה השתבח משה שהיה עניו, מאשימים אותו בגאוותנות. כך גם כאן. דוקא את שהינך כל כך נחמדה ואנושית וקשובה עם המון סבלנות עם המון ראיה חיובית, עם עידוד ותקוה שאת נוסכת באנשים וכו' , דוקא את מושכת אש משום מה. לא מבין אנשים. צריכים לפתח עור של פיל , נכון ? יום טוב. ובהצלחה.

הרה את מקסימה, וכפי הנראה זה מעצבן אנשים מסויימים.... זו לא סיבה טובה מספיק כדי להפסיק להיות מקסימה, נכון ? :-) אבישג

אני ובעלי ביחד 10 שנים (נשואים כ-5 שנים) עם ילד. הוא היה הראשון שלי בסקס והוא לעומת זאת בעל עבר עשיר. בהתחלה זה לא הפריע לי אבל אני מרגישה מעין חרטה גדולה על זה שלא שכבתי עם גברים נוספים ושלא התנסיתי ושמתי לב שבשנה האחרונה אני כל הזמן מפנטזת על סקס עם גברים אחרים, על בגידה בבעלי למרות שאני בחיים לא אבגוד בו גם מוסרית וגם כי אני אוהבת אותו. חסרים לי המון גירויים בסקס ומשעמם לי מאוד. דיברתי עם בעלי על גיוונים אבל זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מן האחרת . מה קורה לי?

למה הוא לא קשוב לצרכייך ? למה זה יוצא מהאוזן השניה ? בכל מקרה, לדעתי, תתחילי לגוון את. למה את צריכה שהוא יהיה היוזם. תזמי את. אני חושב שהוא יסחף. וזה לא קשור מה היה בעבר ואם הוא הראשון שלך או לא. בהצלחה.

שלום שלהבת, ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מבינים, שיש המון דברים שלא עשינו ולא ניסינו, ואולי בעצם פספסנו משהו מיוחד או מדהים. לפעמים אפשר "לתקן" את זה, ולפעמים לא. כתבת שלא תבגדי בבעלך רק כדי לראות מה, אולי החמצת בעבר. ומאידך, את רוצה להתנסות איתו בדברים חדשים. אפשרות אחת היא, שתעברי ממילים למעשים: תתחילי ליזום דברים חדשים, תפתיעי אותו וסביר להניח שזה יגרום לו לזרום איתך ואולי גם להבין שאפשר וכדאי לגוון. כתבת שהוא לא ממש מקשיב לך, וזה כבר סיפור אחר שאינו קשור ישירות לחיי המין שלכם. ולכן אני חושבת שכדאי שתשאירי את ההודעה שלך גם באחד מהפורומים הבאים (או בשניהם): http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/428 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1249 הרה.

http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1226/xPG/36/xFT/18369/xFP/18369

או נודניקית שהיתה כאן בעבר. סתם קנאה בהרה. אני בטוח שבהנהלה יתעלמו.

שלומי הרי אתה אם אתה מגדיר את עצמך לגולש ותיק ואני מאמין לך שאתה כזה הרי אתה צריך להבין שתכוניתיה האישיות של מנהלת הפורום בכלל לא רלוונטיות לכך שהיא איננה מתייחסת לכל תשובה אחרת שניתנת לשאלה זו או אחרת. מיכל ענתה לשאלה מסויימת באריכות ובאופן עינייני ,אחריה עלתה מנהלת הפורום מבלי להתייחס לתשובתה של מיכל כלל ואף לא ברמז במין התבטלות כזו של "רק אני נמצאת פה " היכן כאן ההדדיות ????????? מדובר,להזכירך,בפורום של "תמיכה הדדית " למה אתה חס על כבודה של הרה ? ומה עם כבודה של מיכל ? כדאי לך לשוטט באתר תמיכה אחרים ותראה פעילות הדדית של הרבה משתתפים בלי תכונה של התעלמות מנהל/ת הפורום לדעה זו או אחרת. דפדפתי לאחור בפורום זה .מדובר בפורום דליל עד להחריד. ואני איני הנודניק או הנודניקית כהגדרתך חג עצמאות שמח

האם זה אפשרי שגבר יפה ירצה בחורה שפחות יפה ממנו? בדר"כ לגברים יפים יש דרישות. האם יש מצב שגבר יפה יסכים לצאת עם בחורה לא מטופחת (לא מתאפרת ולא מפזרת שיער). באמת שיפה לי אסוף. ויש לא מעטים שאומרים לי שאני בחורה יפה, אבל הוא דוגמן. והוא בטח רוצה בחורה שמתאפרת, מפזרת שיער ומסובבת ראשים. יש סיכוי שאני טועה?

היי טל, כפי שכתבתי כאן כמה וכמה פעמים בעבר, אין תשובה חד-משמעית שאפשר להכליל על כל הגברים. לכל גבר יש את הטעם שלו בנשים, וזה בסדר. וכן, ייתכן שגבר ירצה גם מישהי שנראית - אובייקטיבית - פחות טוב ממנו. בקיצור, יש סיכויים של 50-50 שאת טועה. אני לא מכירה את הגבר הזה ולא את הטעם שלו בנשים. הרה.

אני יודעת שלא הגעתי לפורום הנכון..אז מישהו יכול להגיד לי לאיזה פורום אני צריכה לפנות?זו הבעיה:יש לי ידיד שהוא חולה במחלת הנפילה הוא אמר לי שאם הוא לא יקח כדורים הוא מתעלף הוא יכול למות תוך כמה שניות אבל הוא אמר שכבר 3 שנים הוא לא התעלף ושאלתי אותו אם זה לכל החיים אז הוא אמר שעוד שנתיים בערך זה יעבור לו האם זה נכון שמחלה כזאת עוברת?ואם אני מתנשקת איתו זה מדבק?

היי לורן, תיכנסי לפורומים שעוסקים באפילפסיה, כמו: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=975 אפילפסיה היא אכן מחלה חשוכת מרפא, כאשר כל הפתרונות הרפואיים מסייעים בצמצום הנזקים, ולא גורמים להחלמה מלאה. ואת יכולה להיות רגועה לחלוטין - אפילפסיה אינה מדבקת בשום פנים ואופן! הרה.

תודה רבה לך!

הבורות בנושא זה מדהימה. מאחר והייתי כ-20 שנה חולה באפילפסיה , תרשי לי להאיר את עינייך: אפילפסיה- היא לא מחלה מדבקת- אין שום סיכוי שבעולם.אפילפסיה היא לא מחלה מסוכנת ואף אחד לא מת מהתקפים, אלא אם כן הוא נוהג. אני כיום לאחר ניתוח מאוד קשה, להוצאת מוקד אפילפטי וולא ניתוחים. מכיוון שדי הרבה רופאים בורים גמורים בתחום.התחלתי בעצמי לחקור את המחלה ותאמיני לי שעברתי המון. אם תרצי שאהיה איתך בקשר- תשאירי פרטים בפורום זה.בהצלחה.

יש לך אולי אייסיקיו?.. אני אשמח לדבר איתך ולדעת על הנושא קצת יותר..

בוקר טוב לכולם שבוע טוב שיהיה...

יא חרפנית ! מתי קמת ? את עדיין בחופשה ? ומה שלום יהונתן ? נולדו שם עוד ילדודס ?

קמתי לפני כשעה וחצי אני עדיין בחופשה מפנקת יהונתן בן 3 ו4 חודשים הוא הילד הכי חכם שקיים - נכון אני אובייקטיבית? מצד שני גם המפקחת של הגן שלו אומרת שהיא לא נתקלה בילד כזה. בהחלט, יש את יעל אחות של יהונתן - בת שנה וחודשיים ומהאחות שהתחתנה שנה שעברה יהיה עוד יצור (או יצורה) בעוד חודש וקצת. מה קורה איתך? יש אחים ואחיות לנועם? עוד מישהו בדרך?

איזה יום יפה. ממש מתחיל להיות חם. ואני מאלה שמתחיל להיות להם חם מאוחר ביחס לאחרים. ושלומי - 13:15 זה כבר נחשב ללפנות בוקר. אז אפשר לומר שמדובר בשעות הבוקר המוקדמות מאוד.

אשרייך, אני צמודה למזגן מתחילת הקיץ. ככה אני - דם חם אם מישהו הולך לישון ב 11 בלילה, 1 זה כבר בוקר. מאידך אם מישהו (כמוני) הולך לישון ב 3, הוא הולך לישון בבוקר ולא בלילה?

אז ככה... למדתי תואר ראשון בהצלחה לפני כ-6 שנים(כמעט 7) מאז בשל אי הצלחה בראיונות ובמבחנים,בשל דימוי עצמי נמוך וחשש מהצלחה נכנסתי למקומות עבודה שלא ממש התאימו לי וכך "העברתי" את הזמן בחוסר מיצוי טוטאלי.עבדתי בכ-5 מקומות שבכל פעם משהו לא הלך ונאלצתי להיפרד מהמקום בחיפוש מקום חדש.בכל פעם היתה סיבה "למה לא לחפש באמת מקום נורמלי"...אם זה הכסף,הנוחות,החשש,הכובד של קבלת החלטה וכו.. כעת איני צעירה ממש ונמצאת במשרה שלא ממש קשורה(כרגיל-פקידותי) במקום מסודר יחסית משכורת ממוצעת. החשש הגדול שלי זה שבאותו מקום רוב הסיכויים שלא אקבל קביעות (מתוקף תפקידי) ורק אם באמת יצלח מזלי ויקדמו אותי...אז...גם בספק אשאר. העניין הוא שמצד 1 אני חוששת שאכן כך יהיה ולכן תוהה מה עליי לעשות(כרגיל מאמינה שכל אחת במצבי הייתה קמה ובורחת משם..) או שעליי להיות במקום העבודה כל עוד נוח לי ומה שיהיה יהיה. הפחג הגדול זה הגיל שממאן להיעצר והיאוש בלחפש שוב את עצמי. בן אדם רוצה למצוא מקום מסודר ולא לחפש מדי שנתיים מקום עבודה. באיזשהוא שלב לבטח יהיה לי קשה יותר למצוא מקום -אולי בקרוב אהיה אמא והסיכויים קטנים בשל כך ולכן אני מאוד מתלבטת מה עליי לעשות מצד 1 נוח לי כרגע מצד שני העתיד עמום..כרגיל. הכי אבסורד זה שלא בא לי להתקדם כי התפקיד ידרוש ראש גדול יותר ועבודה עם לקוחות ששזה ממש לא משאת נפשי.אני חשה מעין עייפות ומעדיפה לעבוד באופן עצמאי יותא מאשר פנים מול פנים עם אנשים.טיפול באנשים מכל סוג שהוא לוקח ממני המון אנרגיה ובמקום הקודם כמעט שהשתגעתי מהאינטנסיביות בעבודה שכזו. מה עליי לעשות אם ברור כשמש ועולה מנתוניי שזו העבודה שמתאימה לכישוריי ומקצוע אין ברשותי... האם לנסות לאמץ גישה חיובית יותר על מנת לזכות בקידום מיוחל ולרוץ קדימה על אף חוסר הרצון בכך רק על מנת לאשר ולחזק את "העתיד לבוא"..... למה אני כזו מיואשת וחסרת החלטה תמיד? מה אתה מייעץ לי כרגע מלבד הצורך בטיפול ארוך טווח.??

היי אלונה, אני חושבת שהתשובה לשאלה שלך נמצאת במה שכתבת: מצד אחד למצוא את עצמך במקומות עבודה שאולי לא ממש מתאימים לך, ומצד שני אי-רצון להתקדם לתפקיד עם דרישות גדולות יותר. הרבה אנשים מתפשרים, משום שלא תמיד אפשר למצוא את העבודה האידאלית (אלא אם רוכשים מקצוע שמאפשר עבודה עצמאית לחלוטיו, וגם אז לעתים קשה להתבסס). יש מכונים שונים שעוסקים, בין היתר, בעריכת מבחנים להתאמה מקצועית. ניסית את האופציה הזו? אולי תקבלי רעיונות חדשים או תגלי, שאת בכיוון הלא נכון... ואולי לא. אבל זו אופציה ששווה לנסות. גב כלכלי חשוב מאוד בימים אלה, ולכן כמובן שהנטיה הראשונית היא לכתוב לך, תשארי במקום העבודה שלך. זה מבטיח לך, לפחות בהווה, הכנסה קבועה. מה גם, שבקו"ח רצוי שיהיו כמה שיותר מקומות עבודה שבהם עבדת לאורך זמן, משום שדילוג ממקום למקום מרתיע מעסיקים פוטנצילאיים. אני לא בטוחה שזה מנחם, אבל העתיד עמום בשביל כולנו. כמובן שחשוב להסתכל קדימה, אבל מה שיש זה ההווה, ובו חשוב להשקיע. ציינת שעבודה בשירות לקוחות לא מתאימה לך (ואכן מדובר בעבודה אינטסיבית מאוד). השאלה שלי היא, מהו התחום שבו את חושבת שתוכלי להסתדר על הצד הטוב ביותר? ולשאלתך - תמיד רצוי וכדאי לאמץ גישה חיובית יותר, בד"כ זה עובד כמו נבואה שמגשימה את עצמה; גישה פסימית לא מועילה משום שהיא מבטלת מראש אפשרויות וסיכויים. גישה אופטימית לא סוגרת את הדלת על העתיד, אלא מאפשרת לעשות מאמצים גדולים יותר על-מנת להגיע רחוק יותר. שאלת מה אני מייעצת מלבד טיפול ארוך טווח. את חושבת שזו אופציה רלוונטית עבורך? לדעתך תוכלי להיעזר בטיפול כזה? (בהתייחס למה שכתבת בסוף, על היאוש והקושי בקבלת החלטות). הרה.

שאמרו כי העשיר האמיתי הוא זה השמח בחלקו. לדעתי זה גם נכון לגבי אושר. אני הייתי מייעץ לך לפקוח עיניים ולברר על מקומות עבודה חילופיים, אבל להשתדל לשמוח במה שיש. ויש תמיד מעלות למקום שאת רגילה ומכירה מאשר מקום חדש שאין לך צל צילו של מושג מה הוא טומן בחובו. שיהיה לך בהצלחה.

אני בת 24, בחרתי במקצוע מאוד בעייתי, אותו אני לומדת גם עכשיו - והוא אמנות. אמנם יצא לי לעבוד בו (עם הכישורים הטבעיים שלי) אבל לא ממש קיבלתי על זה כסף. אין לי כסף משל עצמי, כל הזמן ההורים עוזרים לי ונמאס לי מזה. אני מאוד בדיכאון, כי אני מחפשת עבודה כל הזמן, כל היום וכל דבר שאני מוצאת (ולא מתוך פינוק), לא מתאים לי. למה לא מתאים? כי אין לי הרבה נסיון בעבודות "רגילות" שרוב הסטודנטים עובדים בהן וגם אם אני מנסה להמציא נסיון, אז "עולים" עלי די מהר ומפטרים אותי. כשאין לי ניסיון אני אומרת שאני "יכולה ללמוד תוך כדי עבודה" וזה לא מספק אותם. הם אומרים ש"אין מצב" ורק מחפשים אנשים עם ניסיון. אני מנפה כ99 אחוזים מהצעות עבודה שאני רואה רק כי כתוב בכוכביות גדולות ובפונטים מודגשים ש"קיים צורך בניסיון". או "חובה ניסיון" ו"פניות לא מתאימות לא תיעננה". בנוסף, אני לא טובה בעבודות האלה, שיש מעלי "אחראי משמרת". זאת כנראה האינטרקציה שתמיד יש לי איתם, גם כשאני משתדלת להיות מה שהם רוצים שאהיה, זה לא מצליח. למשל, היו עבודות שהייתי צריכה לעשות דבר פעוט שנניח לא הלך לי משהו ממש במקרה, ואז בא האחראי משמרת או עובד אחר ולהם זה הצליח. זה קורה הרבה,כל עבודה שהיא אינה עצמאית מוציאה ממני את הגרוע ביותר, לעומת עבודות עצמאיות, שמוציאות ממני את הטוב ביותר. יש לי הרבה חברים שעובדים בעבודות עצמאיות ואני מקנאה בהם, איך הם הגיעו לשם, חלקם אפילו צעירים ממני. הם עובדים במה שהם רוצים, מרוויחים טוב ואני תוהה עד איזה גיל אני אאלץ לעבוד בעבודות שחורות שבלאו הכי מפטרים אותי מהן כי אני לא מתאימה. אני כבר לא מנסה לנסות, כי זאת תוצאה ידועה מראש. עבדתי בעשרות עבודות "שחורות" כבר וזה תמיד "זמני" כי אני לא מסתדרת בסביבת העבודה או עם האחראי משמרת וכיו".ב למשל, כשאני מלצרית, תמיד הכל לאט, כי אני מפחדת לשבור כוס, אני מראה להם שאני מפחדת מהם למרות שאין באמת ממה. הם כל הזמן מסתכלים עלי בעיניים צרות ולא נותנים לי להוכיח את עצמי. כשעבדתי עצמאית, בלי מי שיגיד לי מה לעשות, הצלחתי לסיים פרוייקטים בזמן, הגשתי עבודות טובות והלקוחות היו מרוצים. אבל אני יושבת בבית ואומרת לעצמי איך בחרתי במקצוע שאין בו שום עתיד, אני לא יודעת איך אני אחיה בעוד שנה, או בעוד חמש שנים. ממה בדיוק? מקצבת מובטלים? אבל אין מקצוע אחר שאני מתאימה לו (וכבר עשיתי אבחונים פסיכולוגיים וכו). אין משהו אחר. ואני כל היום יושבת בבית ומחפשת עבודה ושולחת קורות חיים ושום דבר לא מצליח לי. אני כבר מחפשת עבודה מסודרת מאז שהשתחררתי מהצבא וכל הזמן זה רק "זמני". העבודות שאני כן עובדת בהן לא מכניסות לי כסף, כבר עשיתי הרבה דברים בהתנדבות בשביל הרזומה (חלק מהמעסיקים מנצלים את העובדה שאין במקצוע הזה הרבה דרישה ושאם אתה "מתחיל" אז זה בסדר לא לשלם כלום. לפעמים הם גם חושבים שזה בסדר לא לשלם כלום גם אם יש לך תיק עבודות ממש מוצלח, מה שלדעתי אני חושבת שיש לי. לפעמים אני מבינה אותם, אבל יש לי כבר ניסיון וכשרון ובכ"ז אני ממשיכה לעשות עבודות בהתנדבות..). קשה לי עם זה, כי אין לי עצמאות כלכלית ואני נתונה כל הזמן לחסדיהם של ההורים. אי אפשר לחיות ככה!

הי ליאת, אם יש לך כישורים אומנותיים כפי שכתבת, את יכולה לעשות חוג אומנות לילדים/מבוגרים במתנ"ס/ מועדון/צהרון בסביבת מגורייך או לבדוק בבתי הספר באיזור אולי דרושה להם מורה מחליפה /נוספת לאומנות (אם את לא יכולה בשעות היום אולי בי"ס מקיים חוגים אחה"צ - תבררי את כל האפשרויות). תלכי עם הנטיות הטבעיות שלך כך שתוכלי לעבוד בתחום שאת טובה בו ואוהבת אותו. בהצלחה, מיכל.

תודה, אבל צריך לזה השכלה של מדריכים/מורים ואני לא הולכת לקבל תעודות בתחום...

היי ליאת, את צודקת, אומנות נטו היא תחום שקשה להתפרנס ממנו (בעיקר בתחילת הדרך, שבה עדיין לא יודעים מי את). הרבה אנשים עושים תואר ראשון באומנות + משהו נוסף, כדי שיהיה קל יותר למצוא עבודה אח"כ. אבל גם תואר או תעודה שקשורה בלימודי אומנות מאפשרת עבודות שונות, כמו למשל עבודה בפרסום. אבל לרוב מעסיקים פוטנציאליים יקחו רק את מי שכבר סיים ללמוד. עניין אחר הוא, סוגיית הקושי שלך עם מישהו עם סמכות גבוהה יותר, מפקח עלייך (אחראי משמרת למשל). לפעמים כדאי וצריך לבלוע את הצפרדע כדי לשמור על מקום עבודה. וכן, זה כולל לפעמים אי-נעימויות שנובעות מחוסר ניסיון, אבל מניסיון לומדים. אגב, כדי לצבור ניסיון אפשר להתנדב פרק זמן מסוים באיזשהו מקום, ולאו דווקא בתחום האומנות כפי שעשית עד עכשיו. נכון, זה לא מהווה הכנסה כלכלית, אבל נותן משהו ממשי שאפשר להכניס לקורות החיים. עבודה עצמאית אפשרית כשיש גב כלכלי מספיק יציב בתחילת הדרך. פתיחה של עסק כלשהו - כל עסק - כרוכה בכך, ששנת העבודה הראשונה אינה נושאת רווחים, אלא מהווה כיסוי של ההוצאות שהיו כרוכות בפתיחת העסק. כך שמדובר בלפחות שנה של עבודה קשה, שכמעט ואינה כוללת רווחים. בהרבה חנויות בגדים, למשל (לא רק), מחפשים מוכרות. נכון שאולי זה לא משאת חייך, אבל לרוב לא דורשים ניסיון מוקדם... זו כבר התחלה של יצירת בטחון כלכלי. למשל עוד מעט מתחיל הקיץ, תנסי למצוא לעצמך עבודה בקייטנה. בהרבה קייטנות מעבירים לילדים פעילויות באומנות, וזה משהו שכן קשור לתחום שלך. הרה.

הרה שלום מדוע את לא מתייחסת התשובתך המפורטת לעייפה ואף לא ברמז לתשובתה של מיכל ? האם אני מבין בכך שאת מבטלת את דבריה ? יש בכך התנשאות קלה. מדובר בפורום תמיכה ולא באיזה פורום מקצועי של פסיכולוגייה שבו עונה פסיכולוג מוסמך. ואת אינך כזו. רונן

האם אפשר לקבל באינטרנט טיפול פסיכולוגי, כיצד ובאיזה פורום

היי שני, התשובה היא כן, יש היום בארץ כמה פסיכולוגים שנותנים טיפול מקוון. אבל לא מדובר בפורום אלא בצ'ט של אחד על אחד. זה כרוך בתשלום, כמובן, כמו כל טיפול פסיכולוגי ובהתחייבות נוספות מצד המטפל והמטופל. מכיוון שזה תחום צעיר יחסית (בארץ), עדיין לא יודעים לומר עד כמה טיפול כזה יעיל לטווח ארוך. תנסי לבדוק את האתר הבא: http://www.nefeshnet.co.il/about1.htm

היי אני בת 23 והייתי עד לפני יומיים בקשר די רציני עם בחור בן 40 גרוש ללא ילדיםמ שנינו דתיים וכמובן שמדובר בקשר מכובד לא עשינו שומדבר אסור או משהו. בקיצור הוא נהג מונית והיינו יוצאים באותו זמן מהבית אז היה מסיע אותי לעיר קרובה למכללה בה אני לומדת הוא אמר לי שהדיבור שלי והגוף שלי מוצאים חן בעיניו אבל הוא צריך לחשוב טוב אם מי מתאימה ושהוא בקשר עם עוד כמה בנות. בקיצור אני ממש ממש הייתי מאוהבת בו מזמן הוא נראה טוב מדבר מאוד בעדינות עם חוש הומור גוף די טוב מעולם לא קילל ולא דיבר בצורה מכוערת. בקיצור לפני יומיים היה שולח לי בבוקר הודעות בחוש הומור וצחקנו וסתם אמרתי לו איזה שמן כבר אכלת עוד לא צהריים קיבל את זה יפה מאוד. אמר לי גם את קצת שמנה והמשכנו לצחוק בנושא ואז אמרתי לו בשיא הצחוק איזה מניאק כמה דרישות יש לך?" ולא יודעת מה קרה הוא נורא התרגז הוא לא אומר לי את זה אבל שלח לי הודעה אל תדברי איתי עד הודעה חדשה אל תתקשרי אליי .....הייתי בהלם ממנו אמרתי לו כבר סליחה מליון פעם שאין אדם שלא טועה ושלא אגיד מילים כאלה יותר ושלא ידעתי שיתרגז כ"כ הוא לא עונה לי לשיחות פעם ראשונה שנפלט לי המילה הזאת מאז שאני מכירה אותו וגם חשוב לציין שאני יודעת שיש לומ דרישות גבוהות מבת זוג הוא היה אומר בעצמו לא בבת אחת אומנם: שתתן לו פרטיות שתהיה לה גוף יפה שתהיה יפה שיהיה לה חוש הומור שלא תעשה דברים שלא ימצאו חן בעיני הבעל מה עושים עכשיו? האם לדעתכם יסלח לי? או שלא ידבר איתי לעולם? אני ממש בדיכאון כי אני מאוד מאוהבת בו.

חבל מאוד עליך, את צעירה ויפה תתקדמי הלאה עם אנשים פחות או יותר בגילך. לא משנה כמה חמוד הוא ומקסים. אך תסתכלי קדימה מה יצא לך מקשר זה. בת 24 בן 40 נו באמת אבא שלך. איפה העתיד שלך חבר נישואין ילדים . מה את לא רוצה. הוא ילך על מקל והיופי והגוף כבר לא יראו כמו עכשיו ואת יש לך עוד המון זמן לחיים. מה אז תעשי. וחוץ מזה מה הקטע שלו את בסדר למה מה אמרת לו שהוא כלב חמודה החיים זה לא פקניק תצעדי קדימה עם חיוך את צעירה ויפה אל תשכחי זאת. אין טעם לקשר הזה חבל תחשבי . בהצלחהההההההההההההההההה

היי מעיין, פער הגילאים ביניכם די משמעותי, אבל אני מכירה גם זוגות עם פערי גילאים כאלה שחיים יפה מאוד ביחד ומקימים משפחה. כך שאומנם מדובר כאן בשיקול, אבל לא זה העניין המרכזי. מה שנשמע מטריד יותר כרגע זה, שאת אצלו רק אחת מכמה, שיש עוד נשים ברקע והוא "רק צריך לבחור"... מעיין, משהו בזה לא הגיוני. ואם קשה לו להתמיד בקשר מונוגמי ממושך (מדוע הוא התגרש, את יודעת?) אז מבחינתך זה להכניס ראש בריא למיטה חולה. ומה את באמת יודעת עליו, על החיים האישיים שלו? תחביבים, למשל... גם אם הוא יסלח וגם אם לא (ואם לא, זה מעיד עליו לרעה ולא עלייך), את רואה את עצמך נכנסת איתו לקשר רציני וממוסד? גם הדרישות שלו מנשים קצת לא מציאותיות... מה זה "דברים שלא ימצאו חן בעיני העל"? הוא מחפש בת-זוג או שפחה? הרה.

אני יודעת שהוא אוהב לטייל אוהב אנשים עם חוש הומור ואוהב לקיים את מצוות הדת אני זוכרת שאמר לי פעם שגבר בגילו יכול לספק אישה בכל התחומים הוא לא התכוון דווקא בתחום המיני אמר בכל התחומים התגרש מאישתו לפי הבנתי אומר שהיה בינהם פער גדול שהייתה מתווכחת איתו ושלדעתו אישה לא צריכה לשלוט על בעלה התאהבתי בו כי הוא פשוט מדבר מאוד מאוד בעדינות יש לו חוש הומור מעולם לא התעצבן ולא דיבר אליי בגסות וגם הגיל שלו לא מפריע לי במיוחד

ובעל המונית שלך באמת נשמע לי מניאק ! מה קרה לך ? תתרחקי ממנו כמו מאש ! הוא נשמע לי שתלטן ורגזן ועצבן ומגעיל. בקיצור: מניאק ! יש אלף כמוהו ויותר טובים ממנו. פשוט תשכחי ממנו וחסל.

למעיין המאוהבת כמעיין המתגבר:-) את מאוהבת באדם שלא מאמין במונוגמיה. ששוחר ריגושים, אוהב להיות מחוזר על ידי שלל נשים ואוהב לשלוט בהם כבובת מריונטה. וסוד קסמו זה בחינניותו הנון שאלנטית והמעטה האלגנטי המעושה. אני בת 30 יצאתי עם גבר בן 55 פרוד+ילדים ברקע. היתי מאוהבת בו ביתר שאת. וספגתי הכל למענו. הוא התייחס אלי בכפפות של משי עד אשר הסיר את הכפפות לגמרי:-) בסופו של רומן ארוך ומפרך בו שמרתי לו אמונים בדבקות(תרתי משמע) האדם ניסה לרצוח את בתו תמתו- מאחר וחשד בה כי יש לו חלק ונחלה בפרידה שלי ממנו. הפסיכופת עצור עד תום ההליכים, על הדרך התגלה לי ובעקבות כך למשטרה שבן זוגי בדימוס הנו פדופיל- אנס וחמס את כל אושיות המוסר. והותיר אותי עם לשון בחוץ(תרתי משמע) אני יפהפיה, שרמנטית, צעירה ומחוזרת ונפלתי למלתעותיו המתעתעות.. אל תחפרי לעצמך בור ואל תירי לעצמך ברגל. אני חסה עליך בשל שלל תיאוריך. את עיוורת מהתאהבות והסחפות ואת עושה שטות ואת טעות חייך. תצאי מהסיפור לאלתר לפני שיהיה מאוחר.

אם יש משהו שסובל מפחד חברתי, הייתי רוצה שישוחח עם אחותי בת 47 שתבין שלא רק היא, האם יש סדנאות, או כדורים מומלצים? איך מטפלים בזה?

שלום אתי, יש פורומים שנוסדו ע"י אנשים שסובלים מחרדות שונות (ופוביה היא סוג של חרדה) למען אנשים חרדתיים, אולי שם אחותך תוכל למצוא אוזן קשבת, כי קל לשתף ולהשתתף בקבוצות שמכירות ממקור ראשון את הסבל שכרוך בחרדות השונות. מעבר לכך, כדי לקבל המלצה על טיפול מתאים כדאי לפנות לאיש מקצוע (אפשרי פסיכיאטר שעוסק גם בפסיכותרפיה). ברוב המקרים הטיפול היעיל ביותר הוא טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, כאשר במצבים בהם החרדה קשה מנשוא, אפשר לשלב גם טיפול באנטי-חרדתיים. בכל אופן, שווה להתייעץ עם איש מקצוע ורצוי בפגישה אישית, ולא רק באמצעות פורומים, שמאפשרים מתן עצות, אך לא טיפול. הרה.

שלומי - אספרגוס זה השם... הרה - מה קורה עם התואר שלך?

ותולים דגלים על המכוניות (וחלאס עם דגלי ארה"ב! מה השטות הזו?). התואר שלי מתקדם... אי-אלה עניינים בלתי פתורים מול האוני', אבל ככה זה בחיים.

אני מאד לא גאה במדינתי החלמאית. אבל לא מוותר על המנגל עם המשפחה ...

וכמו שאת יודעת יש לי גם יש... דגלי ארה"ב זו משאלה לבריחה, כמו הרבה דברים בארצנו הקטנטונת לא נורא... העיקר שתסיימי את התואר. ומה הלאה? תואר שני?

טל מי סומטינג ליבי, האו איז דה ביזנס ? יו סטיל זר ? ומה שלום ההורים ?

אז ככה... הביזנס עדיין עובד בשותפות עם חברה גדולה, אממה יש 2 כלבות שעובדות עוד מהחברה הקודמת ואשר הלכו לסניף המרכזי וסיפרו להם שאני לא עבדתי במכירות (כי הייתי בחשבונות) ושאחותי הקטנה לא עבדה שנה בחברה. חוצמזה הוסיפו הבנות ז*** שנהיינו "מאפיה משפחתית" ואנו מאיימות עליהם בנוכחותנו. אי לכך אחותי נשלחה לעבוד בת"א לסניף המרכזי עם אופציה לחזרה בעוד כמה חודשים, אני התבקשתי לעזוב לת"א (כי אני רק בחשבונות, ככה הן אמרו) וסירבתי ואחותי הקטנה פוטרה בחודש שביעי. אל נקמות ה' את זה אנחנו יודעים (או שלא, אני כבר לא יודעת למה להאמין בימים אלה) אני אישית כרגע בבית בחופשת מחלה - דלקת ריאות שמתארכת מעבר למצופה.. ולכן "פספסתי" את כל הבלגן. אמא שלי עדיין מנהלת הסניף ועושה להן את המוות בשמנו. אנחנו מאידך לא בוחלות ועושות להן בכל העיר את "מחה תמחה את זכר עמלק"

אז ככה... הביזנס עדיין עובד בשותפות עם חברה גדולה, אממה יש 2 כלבות שעובדות עוד מהחברה הקודמת ואשר הלכו לסניף המרכזי וסיפרו להם שאני לא עבדתי במכירות (כי הייתי בחשבונות) ושאחותי הקטנה לא עבדה שנה בחברה. חוצמזה הוסיפו הבנות ז*** שנהיינו "מאפיה משפחתית" ואנו מאיימות עליהם בנוכחותנו. אי לכך אחותי נשלחה לעבוד בת"א לסניף המרכזי עם אופציה לחזרה בעוד כמה חודשים, אני התבקשתי לעזוב לת"א (כי אני רק בחשבונות, ככה הן אמרו) וסירבתי ואחותי הקטנה פוטרה בחודש שביעי. אל נקמות ה' את זה אנחנו יודעים (או שלא, אני כבר לא יודעת למה להאמין בימים אלה) אני אישית כרגע בבית בחופשת מחלה - דלקת ריאות שמתארכת מעבר למצופה.. ולכן "פספסתי" את כל הבלגן. אמא שלי עדיין מנהלת הסניף ועושה להן את המוות בשמנו. אנחנו מאידך לא בוחלות ועושות להן בכל העיר את "מחה תמחה את זכר עמלק"

אני נשואה עשר שנים באושר רב ,לאחרונה ראיתי שבעלי גולש לא מעט לאתרי סקס,לדעתי מבחינה הגיונית אין בזה שום רע אך הרגש שלי מגיב אחרת וזה פשוט מגעיל אותי ,המחשבה שבעלי נהנה מזה דוחה אותי וגורמת לי באיזשהו מקום רתיעה ממנו.לא מסוגלת לדבר איתו על זה .מה עושים?

היי לעניות דעתי(ודעתי ענייה מאוד) תתחילי לשתף פעולה בעניין אין דבר שמגרה גבר יותר מאישה שאוהבת פורנו(לפחות אותי זה ככה) וזה יפתח ביניכם לדעתי את הזוגיות ויעזור לקשר המיני. לא אומר לך לעשות משהו שאת לא רוצה אבל לדעתי תנסי להנות מזה יחד איתו לפחות פעם אחת ותראי איך זה מרגיש ומה זה גורם לך....... סהכ מאוד קשה להתחייב ולהתמכר לאישה אחת זמן רב בהנחה שאין בגידה פורנו זה דרך מילוט זה ללכת בלי ולהרגיש עם ואין שום סיבה שאת כאישה לא תנסי לפחות פעם אחת להגשים את הפנטזיה....... אני מניח שהוא לא עושה את זה מפני שהוא לא אוהב אותך או מושכת אותו ואני מניח שאת כאישה מפנטזת גם את פנטזיות מיניות על גברים אחרים(סליחה על הבוטות) אז תנסי תראי איך זה........ותדברו על זה.... זה רק יועיל ביי

שלום אשה, למרות הקושי, הדבר הנכון לעשות הוא לשוחח איתו על זה, משום שזה גורם לך להרגיש רע סביב הנושא. הרבה פעמים דברים שלא נאמרים מצטברים וגורמים לריחוק. כתבת שמבחינה רגשית את נגעלת מזה, למרות שאת מבינה שאין פסול באתרי מין (כל זמן שזה לא פוגע, כמובן, בחיי המין שלכם) ולעתים זה אף יכול להעשיר את חיי המין. ולמה דוחה אותך המחשבה שבעלך נהנה מזה? האם זה מעצם העובדה שהוא נהנה ממין, שאינו קשור אלייך ישירות או העובדה שהוא פשוט נהנה ממשהו (כל דבר) שלא קשור אלייך? תחשבי על זה קצת ותאזרי אומץ כדי לדבר איו על זה; אתם נשואים כבר 10 שנים, אמורים להיות ביניכם הפתיחות והאמון שיש בין בני זוג. ואם תדברי איתו, מה הגרוע מכל שיכול לקרות לדעתך? חג-שמח, הרה.

שלום לך אשה מאוד מבינה את הרגשות שלך , מרגישה כמוך , גם בי זה מעורר המון גועל , אבל את יודעת מה , זה מן קטע כזה של גברים , מה שהם לא יכולים לממש עם האשה הם מנסים להשיג בדרך אחרת , גם אם זה ווירטואלי , הם אוהבים פנטזיות בלי גבולות , אם את מרגישה שאת צריכה לדבר עם בעלך , עשי זאת כשתמצאי את הזמן לנכון , אם את מרגישה שאת צריכה לפתור את זה בדרך אחרת , גם טוב , העיקר שלא תשאירי בתוך עצמך את כל מה שזה מעורר בך לטוב או לרע , אם את לא מסוגלת לדבר איתו ויש לך חברה טובה , ספרי לה , העקר שלא תישארי עם זה בפנים , מוטרדת

שלום החיים האלה כבדים עליי גם אין לי כמעט חברים בעולם שאכפת להם ממני שמתקשרים אליי לראות מה קורה איתי חברתי לשעבר אמרה לי שבעייניה אני סתם בנאדם אחרי ש3 שנים הייתי חבר שלה ונתתי לה את נשמתי וחשבתי שחוויתי עמה את החוויות הראשונות הטובות בחיי כמו אהבה ושמחה וגם איבדתי את הזהות שלי כששכבתי עם נערת ליווי והסתכנתי במחלות שבחודש חודשיים הקרובים אדע לבטח האם אני בריא או לא וגם אני לומד מקצוע שאני לא אוהב באונ יוקרתית עם מרצים פוצים שהאל הפליץ וכנראה שלא אמצא עבודה בתחום הארור הזה החיים האלה זה כלא ולא תעזור שום פסיכולוגית או עזרה כי גם עידוד מחבר וגם הפסיכולוגית לא הצליחה לעודד אותי ממש ואיזה חברה מזורגגת זו שבאיזשהו אופן ממליצה לאנשים ללכת לנערות ליווי(ראיתי על זה אתרים והסברים אקדמיים) מה קורה לי ולעולם המחורבן הזה להגיון שלו? אני ממש לא מרגיש שייך לתרבות פה ולעולם הזה קצת דרמתי אבל לא לחשוש לא אשים קץ לחיי יש לי משפחה אבל די כמה אפשר

פסיכולוגים לא אמורים לעודד אותנו. לפעמים ההיפך הוא הנכון, הם מציבים בפנינו ראי, שמשקף גם את הדברים הלא טובים שבנו. פסיכולוגים אמורים לעזור לנו לעזור לעצמנו. אם מישהו לא באמת רוצה לשפר את מצבו הנפשי, אז כל טיפול פסיכולוגי יראה כמו עוד סתם ניסיון כושל לעשות משהו למען שיפור איכות החיים. תראה, בלו, אני מוכנה - באמת שכן - לקרוא את כל מה שיש לך לכתוב. אני יכולה לענות על דברים מסוימים, ואולי לזרוק רעיונות. אבל - וזה אבל משמעותי - אני לא יכולה להעלים את מה שמעיק עליך; את התחושות שאתה מתאר שוב ושוב... ואולי מה שכתבת על טיפול פסיכולוגי מסביר כמה דברים. עד שלא תחליט עמוק בתוכך, ובלב שלם, שאתה רוצה לשנות את הדברים, זה לא יקרה. גם הנכונות והרצון שלי לא יועילו. אתה אחראי לאדם אחד בלבד בעולם, וזה אתה בעצמך. אז קח לך כמה ימים למחשבה מעמיקה; תחשוב היטב מה היית רוצה שיקרה בעוד 3 שנים מהיום. ותחשוב אם אתה יכול ורוצה באמת לשנות דברים, כדי להגיע לאותה נקודה רצויה. גם אם זה כולל הערכה מחודשת של עצמך בתוך קשרים חברתיים, לשקול מחדש את התחום אותו אתה לומד וכו'... בסופו של דבר, הכל אמור להתחיל בך. ורק אתה אמור להחליט איך להמשיך. חג-שמח, הרה.

עברתי ניתוח הרמת גבות ועפעפיים- לא בדקתי ממש מי מומחה עשיתי הכל בחיפזון היגעתי לרופא שהקליניקה שלו במקום מכובד- אמר הכל יהיה בסדר ונא למרות שאני פחדנית ואמרתי לו שסובלת מפחדים הלכתי לאחר הניתוח - הרופא עשה עלי מין פניפולציות על הגבות בגלל שהניתוח שלהן לא הצליח שיקר לי שהוא מומחה בזה- שיקר לי שהתיקונים קלים -נהפוך הוא התיקונים שנעשו רק שבועיים לאחר הניתוח הגדולושלא יצליחו ורק גרמו לנזקים חמורים הכניסו אותי לטראומה איומה לפחדים חרדות ורגשי אשם- אני לא עובדת בגללל זה- נמצאת על קלונס שלא טוב לי הורסת למשפחה את הבית היום יש לי יעוץ פסיכיאטרי וכל זה בגלל ניתוח שב99 % מצליח- הלב שלי נשרף כבר 3 חודשים ולא סולחתת לעצמי + המראה של הפנים שהרס לי נראה לי שלא אתגבר לעולם איך אפשר? המראה החיצוני חשוב לי

שלום אילנה, אני לא יודעת באיזו קליניקה מדובר ומי הרופא המדובר (זה גם לא עקרוני כרגע), אבל בדקת אם יש לו את כל התעודות המאשרות, שהוא אכן מורשה לבצע נתוחים פלסטיים? ובכל אופן, את יכולה לפנות למשרד הבריאות ולהגיש תלונה כנגד הרופא/מרפאה, באם אכן יש סיבה מוצדקת לכך (ורק את וסביבתך הקרובה יכולים לדעת את זה). באשר ליעוץ הפסיכיאטרי שאת מקבלת; ראשית כל, זה רעיון טוב כדי לטפל בחרדה ובטראומה שנגרמה לך. אם, להרגשתך, הקלונקס אינו מועיל לך (או שלא טוב לך מסיבה אחרת), פני לפסיכיאטר ותבקשי שיחליף אותו בתרופה מקבילה ממשפחה אחרת. בנוסף, את תחושת האשם שאת מפנה נגד עצמך, טיפול תרופתי לא יוכל לפתור. האם הפסיכיאטר אליו את הולכת עוסק גם בפסיכותרפיה? אם לא, אני חושבת שכדאי לך לשקול גם את האפשרות של טיפול פסיכולוגי, כדי להתמודד עם הרגשות שהתעוררו בך בעקבות הניתוחים ולעבד אותם בצורה בריאה. תרגישי טוב, חג-שמח, הרה.

מה שכואב לי שלא עצרתי בזמן את ההדרדרות למרות שהמשפחה צעקה והילדים והמצב לא היה כזה קריטי, אבל אני התמקדתי בעבר במקום לזרום למרות מה שקרה ולחכות בסבלנות...פתאום כאילו קפאתי במקום סבלתי ולא הושטתי לי עזרה דבר שלא מתאים לי. לא יודעת למה הענשתיאת עצמי במצב כזה לא הקשבתי למשפחתי שאמרה לי והזהירה אותי...להפסיק ולזרום היום אני אצל פסיכיאטר, ונמצאת במעגל קסמים של האשמות, עכשיו אני מתחרטת שהתנהגתי כך, ולא הפסקתי בזמן ואם הייתי שומעת לפני חודש וחצי שוכחת יוצאת מתאמנת היום מצבי היה קל יותר, אפילו הילדים שלי יותר חכמים ממני הזהירו אותי שלא יהיה מאוחר...ואני לא מבינה איך הייתי כזאת טיפשה את מבינה זה לא נגמר המחשבות האלו..גרמתי לי סבל מיותר ולמשפחתי. איך יכולתי להיות כזאת טיפשה???

אני ובן זוגי בני 33, ביחד כמעט שנתיים, ועומדים להינשא בעוד מס' חודשים וגם מדברים על ילדים. אבל יש נושא שמטריד אותי מאד ואני חוששת לגורל כל הקשר ובמיוחד כאשר יבואו ילדים... רוב הויכוחים שלנו שנגררים למריבות - יוצאים משליטה ומפרופורציה. הדברים הופכים במהירות למלחמת אגו והאשמות הדדיות. זה פשוט נורא. יש פה עניין של שליטה, וכאשר מי מאיתנו מרגיש מאוים במקום הזה של שליטה, מייד האגו נכנס לתמונה והמריבות ממש מכוערות, האשמות הדדיות, כל אחד מנסה להכתיב לשני מה לעשות ואיך לדבר... פעם היינו יוצאים ממש משליטה, כלומר קללות וזריקת דברים - אבל בנושא הזה עשינו עבודה עצמית והתקדמנו, הבעיה היא שהיום ה"תחליף" כמו שזה נראה, שאנו פשוט נכנסים לשתיקה. ואז יש מצב של שעות ולפעמים יותר מיום שאנו ביחד בבית אך לא מדברים. זה עושה לי ממש רע. אני גם לא יכולה להמנע מהמחשבה - מה יהיה כשאהיה בהריון (הורמונים וכו'....) ובמיוחד כשיהיה ילד בבית... מה זה יעשה לילד... ולנו כמשפחה? אני מרגישה ממש חסרת אונים. כשאנו לא רבים הכל כמובן מקסים ונהדר. אבל ברגע שיש איזו אי הבנה קטנטנה, איזה חילוקי דעות או ספקות.....זה פשוט מתנפח. איך ניגשים לזה בכלל?

היי גלי, המעבר ממריבות בכוללות סוג של אלימות פיזית (זריקת חפצים וכו'...) למריבות המסתיימות בשתיקה הדדית מעיד על שיפור לטעמך. אבל צריך לשזכור שגם שתיקה היא סוג של תוקפנות, משום שסביר להניח ששניכם אינכם מרגישים בנוח נוכח השתיקה ההדדית. ואת צודקת, כשיהיו ילדים בבית, זה לא יתרום לבריאותם הנפשית לגדול בכזו אווירה שבה, אתם, ההורים, לא יודעים בעצם להתווכח ולריב (שאלה דברים לגיטימיים בכל קשר) בצורה בוגרת. מכיוון שמדובר בזוגיות, שבה שלניכם יש חלק פעיל, מדוע שלא תפנו לייעוץ זוגי? ולא צריך לחכות עד אחרי החתונה בשביל זה אלא להיפך, להתחיל לעשות משהו טוב עבור הקשר שלכם עוד לפני שאתם ממסדים אותו רשמית. בכלל, ככל שתתחילו מוקדם יותר, כך ייטב לשניכם מבחינת צורת ההתמודדות וההבנה של מקור מאבקי השליטה הללו. חג שמח, הרה.

את צודקת, אכן דיברנו על כך ונראה שנעשה את זה. תודה הרה וחג שמח גלי

שלום אני בת 21 1.67 67-63 ק "ג.(תלוי בתקופה ובמצב רוח....חחח). יש לי בעייה שנמשכת מאז תחילת גיל הבגרות ואף פעם לא דיברתי על כך כי אני חושבת של90% יש את ההפרעה הזו.וגם אם כן זה לא עושה את זה נורמאלי. אני באמת רוצה להגמל מן ההרגל הזה והייתי רוצה להבין ממה הוא נובע. ניסיתי לחשוב מה מפריע לי מה חסר לי? מה החסכים הנפשיים....וכלום. הכל בסדר גמור בעולמי כל אדם אחר במקומי היה מאושר ואני מודה לאלהים יום יום על כל שיש לי. אני אוכלת בריא ועושה ספורט אך יש לי מדי פעם התקפי זלילה בלתי נשלטים... זה מתחיל עם זה שאני חייבת מתוק....ואני לא מפסיקה...עוברת למלוח...מתוק... באמת שאין לי שליטה על זה....זה כבר שנים ככה והפעם הגעתי להחלטה שאני רוצה להבין איך להפסיק את זה לחלוטין. ולמה זה קורה? ממה זה נובע? יש לי פגישה עםם דיאטקנית,האם אני צריכה לומר לה זאת? היא תדע מה לעשות? מה כדאי לשאול אותה?! האם יש ו/או מומלץ כדורים שמורידים את הכמיהה לאכילה אובססיבית זו,הכמיהה למתוק ותחושת הרעב השקרית? איך ניתן להגיע להבנה ממה זה נובע? איך מפסיקים?????? האם זה יימשך כל החיים?! בבקשה....עזרו לי!

היי, אני לא מכירה הרבה אנשים - אם בכלל - שאין להם מדי פעם איזשהו חשק לא ברור למשהו טעים ולא מוגדר. ואז מתחילה השוטטות במטבח, כי לא יודעים מה רוצים, אז טועמים קצת מכל דבר... יכולים להיות לזה המון הסברים, אבל צריך להכיר אותך כדי לדעת מה מההסברים, אולי, יכול להתאים לך. הרעיון של פגישה עם דיאטנית הוא מוצלח, משום שתמיד טוב לרדת במשקל או לשמור עליו בעזרת ליווי מקצועי. ולשאלתך - כן, תעלי בפניה גם עניין התקפי האכילה הללו. אחרי שהיא תכיר אותך קצת, היא תוכל לעזור לך בעניין. היא תשאח אותך כמה וכמה שאלות, ובהתאמה - את מוזמנת לשאול אותה את כל מה שעולה על רוחך, שמתאים למקצוע שלה. קשה לחשוב על שאלות ספציפיות, משום שזה משהו תלוי סיטואציה. בכל מה שקשור לכדורים, זה תחום רפואי, כך שתוכלי לדבר על זה עם הדיאטנית ובמידת הצורך, עם רופא/ת המשפחה שלך. כדי להגיע להבנה ממה זה נובע, הבנה שאת לא מצליחה להגיע אליה - כדברייך - בכוחות עצמך, את יכולה להיעזר בפסיכולוג. אם כי, מאוד ייתכן שגם הדיאטנית תוכל להוביל אותך למקום ממנו זה נובע. חג-שמח, הרה.

והנה שוב המועקה הזו – המחנק בגרון שמגיע לפני החגים אין כמו החגים ועדיף שלא יהיה שוב השאלות ושוב המבטים – אני כל כך שונאת אותם ........... את החגים נו......... מה איתך את עוד לבד ? כן – אני עדיין לבד – כמעט בת 35 ועדיין לבד – זה עושה אותי דפוקה ? יכול להיות שכן ! הריקנות הזו האיכס שמכרסם בפנים ויוצא לאור במלוא הדרו בעיקר בתקופת החגים הוא תמיד נמצא שם תמיד האיכס הזה של החיים.... אך בתקופה זו של החגים הרבה יותר ממשי מרגישה OUTSIDER לא שייכת לשום מקום והחג הזה שהוא חג משפחתי .......... אני לא .... אני לא משפחה ואני לא כלום לא שייכת לשום מקום, הייתי בורחת אבל לאן השנים עוברות וכולם מגיעים בזוגות, ילדים, נכדים ואת....... עדיין לבד כן כן השנים עוברות ואת עדיין לבד לא יוצלחית שכזו (היא בטח בררנית ..הם אומרים – למה היא מחכה...? לנסיך על סוס לבן ?) והם לא יודעים שזה קשה – הרבה יותר קשה ששואלים זה חותך כמו סכין –רוצה להיבלע או לא להיראות העיקר שיגמר כבר הקנאה, הבושה או החוסר נוחות הזו מכרסמות מבפנים – כלפי חוץ הכל נראה סבבה למה להראות שרע (אופי פולני) מרגישה כמו איזה צלע שלישית שלא שייכת לכאן, לשם או לשום מקום גם כשלא שואלים ולא מנג'סים - - - עצם המילה החגים עושה רע רע רע אז אחרי החגים וחזרה לשיגרה נשמע טוב יותר מרע

היי מרורית, נכון, זה קשה. קשה מאוד להתמודד עם הציפיות של הזולת, של אחרים שחושבים שהכל צריך להיות by the book, ושהחל מגיל מסוים אם את רווקה, זה אומר שמשהו אצלך לא בסדר, כי אחרת "איך זה שאת עדיין לבד?". אבל מרורית, יש יותר נשים רווקות ממה שאפשר לדמיין. לא כולן מוצאות את נסיך החלומות שלהן בגיל 23, ועד גיל 31 כבר מגיעות לחגים עם בעל ו-2.34 ילדים... כי ככה זה. וכן, ברור שיש משהו שמוגדר כ"נורמה", אבל זו שטות! הדור של היום שונה, עושים הכל מאוחר יותר מאשר ההורים וההורים שלהם. רק שלדור הקודם קשה להתרגל לזה... והחגים, כל החגים המשפחתיים הללו, הם אכן תקופה לא פשוטה עבור חלק מהאנשים. ויש אחרים שרק מחכים להתכנסויות המשפחתיות הללו, שבהן פתאום פוגשים את הדודה מירוחם, שאף אחד לא זוכר שיש אחת כזו... מה שאני מנסה לומר זה, שאני מבינה שלא קל לך דווקא בתקופות החגים, שבהן כולם עם כולם. אבל זה עובר. ובסוף גם את תמצאי את מי שנכון עבורך, וזה יקרה בקצב שזה יקרה. את לא חייבת הסברים לאף-אחד, בדיוק כמו שאף אחד לא חייב לך הסברים... חג-שמח (תנסי לפחות לשמוח קצת, בסדר?), הרה.

בת 35 ולא נשואה ?? לדעתי זה באמת מוגזם .וזכותי להביע את דעתי כאן . קדימה בלי בררנות ולמצוא אביר על סוס , לחגים כמו כל השבט! המשפחה שלך דואגים לך ורוצים שתפסיקי להיות ריקנית עם איכס שמכרסם ,ומאוד מפחדים שחיי המדף שלך יסתיימו בטרם עת. חג שמח לכל עם ישראל באשר הוא .

אני בת 24. לפני כחמישה חודשים אני וחבר שלי נפרדנו. בתקופה של כמה חודשים אחרונים בקשר שלנו הייתי מאוד לא מאושרת, היה לי רע, הייתי לא שלמה עם הקשר, הרגשתי צורך עז לחוות דברים חדשים. זו הפרידה השניה, כמעט מאותה סיבה (הפעם הסיבה יותר ברורה, יותר חזקה אולי). בחודש הראשון היה קשה, אח"כ היה טוב הרגשתי שאני נולדת מחדש לפעמים אפילו מאושרת. אבל עכשיו כעבור חמישה חודשים זה שוב חוזר. קשה לי אני מתגעגעת. הבנתי (לא ממנו אך בוודאות) שהוא יוצא עם מישהי (לא ברור אם זה רציני) ומאז אני לא מסוגלת שלא לחשוב על זה, אני שבורה ולא מצליחה להשלים עם המצב שאני הולכת לאבד אותו. לא מסכימה לכך, למרות שלקחתי את הסיכון בחשבון כשנפרדנו. קשה לי. אני שוקלת לחזור או לבקש שנחזור אבל אני יודעת בתוך תוכי שזה לא מהסיבות הנכונות. אני יודעת שזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן. אבל מוכנה אולי להתפשר ולוותר כדי שלא אתחרט בעתיד על שאיבדתי אותו. מה לעשות? לנסות להמשיך הלאה? לבקש לחזור? קשה לי.

אולי פשוט תתקשרי אליו ותספרי לו מה עובר עלייך ותפגשו לכוס קפה ? בלי שום החלטות רציניות. סתם לפטפט ולבחון רגשות. אולי לא סיימת את הקשר כמו שצריך ואת זקוקה לנעול קצוות. אל תשכחי כמה היה לך לא טוב איתו. זוכרת ? ומה לגבי לצאת עם מישהו חדש ? נחמד ? חתיך ? בהצלחה בכל.

היי שרון, כתבת שזו הפרידה השנייה, מדובר באותו בחור (נפרדתם וחזרתם כבר?) או שבבחור אחר? את עדיין צעירה בכדי להתפשר על משהו שאינו מספיק טוב עבורך מבחינת איך שאת מרגישה בתוך הקשר. ומה מפריע לך יותר? העובדה שאתם לא ביחד, או העובדה שהוא מתראה כרגע עם מישהי אחרת? החיים רצופים קבלת החלטות; חלקן מספקות אותנו ואחרות גורמות לנו להתחרט, אבל ככה זה בחיים. לעולם לא יקרה שכל החלטה שנקבל תהיה גם זו שעימה אנו שלמים, משום שתמיד יש עוד אפשרות שהחמצנו, זו הפואנטה שמאחורי קבלת החלטות ובחירת בחירות עבור עצמנו. אני מאמינה לך שקשה לך, ואני יודעת שלפעמים קשה לחשוב עם הראש כשמעורבים רגשות בעניין, אבל תשאלי את עצמך שאלה פשוטה (אבל התשובה פחות פשוטה, אני מניחה) - את באמת מוכנה להתפשר? חג-שמח, הרה.

תרפי..תלכי לפי תחושת הבטן שלך.... חפשי אחר ....ואל תכנסי לאובססיה כי זה רע מניסיון שלי תאמיני לי... כל עוד את יכולה ..אל תתעסקי בזה

תעשו כיף חיים בחופש (מי שבחופש...) אוהבת אני

לכל הכש"לפים - שיעבור בקלות (תרתי משמע... מצות עושות דברים לא נעימים בבטן).

תעשו חיים. ותהנו. ולא לריב עם המשפוחע כרגיל בחגים. טייק איט איזי!!!! מורצ'וק'לה, מה שלום הבנות ? בנות כמה הן כבר ? אולי תשלחי לי תמונות שנרווה נחת ??? טנקס. ומה שלום אחיך הקטן ?

איך ייתכן שהפורום הזה כה דליל ושרק פעם בשבוע מישהו שואל איזו שאלה. רק אל תענו לי בבקשה "מהי שאלתך"? או "במה נוכל לעזור לך ?"

היי דנה, לא נראה לי שהבעיות האישיות פסו מן העולם. ולא נראה לי שהן הולכות להיעלם ביום מן הימים. כל זמן שיש בני אדם, תהיינה בעיות אישיות. ככה זה בחיים. ולא, אני לא שואלת את מה שלא רצית שאשאל, ואת מה שלא התכוונתי לשאול בכל מקרה... חג-שמח, הרה.

למנהל הפורום הרה שלום. שמתי לב שאת נוהגת לענות בחוכמה למגוון נושאים , שאלתי היא היא מה עליי לעשות עם איבר מין גדול מימדים, הדגדגן שלי ענק! גדול מימדים, והדבר מרתיע לא מעט גברים ששכבתי איתם , אני מתביישת בו ושוקלת לעבור ניתוח להקטנת הדגדגן . היה רק גבר אחד בחיי שמצא בזב דבר חיובי ונהג לנשוך אותי שם . אני מתוסכלת ומיואשת . מה עלי לעשות ?? בתודה המתוסכלת עם הדגדגן הנורא

שלום, פורום גניקולוגיה ו/או רפואת נשים יהיה מתאים יותר עבור שאלתך. שבת שלום, הרה.

היי אמרת מקודם שאני יכול להסתיר ממשהי מה שקרה שאלתי היא אם אני ייצא עם משהי והיא תשאל אותי עם כמה נשים הייתי או מי הן אותן נשים מה אני אמור להגיד?? או אם היא תשאל אותי מפורשות אם שכבתי עם נערת ליווי? לא היה מפריע לך אם נניח שבן זוגך לא אמר לך את כל האמת או שיקר? כמובן שהייתי רוצה שתחווי דיעה אבל מבחינה מוסרית אני חושב שגם חצי אמת זה שקר ואני לא יודע איך להתמודד עם מצב כזה

יש הבדל בין לא לנדב מידע ספציפי out of the blue לבין לא לענות אמת על שאלות ספציפיות. אם מישהי שתכיר, ותהיו בקשר, תשאל אם היית עם נערת ליווי אז תמיד רצוי להגיד את האמת! הבחירה היא שלך, כמובן, אבל לשקרים יש נטיה להתגלות בסופו של דבר... לעומת זאת, שאלה כמו "אם כמה נשים היית" היא חמקמקה יותר, ומשאירה לך יותר מרווח בחירה וניווט; אבל גם התשובה היא החלטה שלך בלבד. אם אני לא שואלת מישהו כאלה שאלות, אז כנראה שזה לא חשוב לי, כי טוב לי איתו ביחד עכשיו, בהווה.

שדי עזוב פה בפורום... דף אחד ביותר מחודש??? עלובים נהיינו נחמד להתעורר מדי פעם ולראות שלא הרבה השתנה...

הייתי אומרת ש... הפוסל - במומו פוסל :-) אבל ככה זה בחיים.

בשעה כה מאוחרת אני צריכה לבדוק את הדברים במילון...

חשבתי עלייך לפני שבועיים. מישהו דווח משהו לגבי הביזנס שלכם ושאלתי את עצמי אם את עדיין שם ומה קורה אצלכם. אני מקוה שהכל בסדר. מעניין אם תשובי לכאן לקרוא את זה. בכל אופן, מי זה האיש הירוק ???? לא זכור לי אחד כזה. זכור לי איזה צמח מסויים, מה זה היה ? פטרוזיליה ? כרוב ? לא זוכר מה היה הדימוי. אבל איש ירוק ? מי יבוא לעזרתי ? אני האו, חג פסח שמח (וכשר למי שמעוניין) הרה, את אופה לך לחמים בבית ? נו נו נו ! אותך לרבונו ! טוב , מה לעשות, את תינוקת שנשבתה. הבנת ? חחחח הרה התינוקת. יאללה, הרבה עבודה לפני להתראות לאחר חג הפסחא צ'או

אני בת 29 ומרגישה מאוד תקועה בנושא קשר זוגי - אני רוצה להכיר גבר כלבבי, להתאהב, לקיים קשר שיהיה מבוסס על משיכה מינית ורגשית (יחד!) לבחור וזה לא קורה משום מה... קצת על עצמי: אני נראית טוב מאוד- יש לי מעט עודף משקל, שאני משתדלת להתמודד איתו אבל חוץ מזה אני מאוד מרוצה מהמראה שלי. באישיותי- אני חברותית, אוהבת להכיר אנשים ומקומות חדשים, להתעניין, לקרוא ולהשכיל, לטייל, לבלות, אני מסתדרת עם אנשים בגילאים שונים ויש לי חברים שונים ומגוונים מכל תחנה בחיי....אני ישרה ואמינה ויודעת להיות חברה טובה. אני מודעת היטב ליתרונות וגם לחסרונות שלי. אני מאוד פתוחה להכרות רומנטית ומאמינה שאי אפשר לדעת מאין יבוא המזל ולכן אני נענית בחיוב להצעות של אנשים להכיר לי מישהו/ להכרות בבילוי: פאב, מועדון וכו'/ אתרי הכרויות וצ'אטים וסתם לכל הכרות (ברחוב, בעבודה ...) וכו' סה"כ אני מאוד חשופה לקהל, לאנשים כי אני טיפוס פעיל אבל הפלא ופלא אני לא מכירה גבר כלבבי. כל פגישה עיוורת נוחלת כישלון, בד"כ מבחינתי. ברוב המקרים הבחורים שאני מכירה בדרך זו לא מוצאים חן בעיני חיצונית. ברשת האינטרנט, הכרתי יותר סוטים ומחפשי סטוץ ללילה מאשר אנשים "נורמלים". במועדונים ופאבים...ישנה אווירה של שוק בשר ולא של הכרות אמיתית וגם ככל שאני גדלה יותר, החבר'ה שמגיעים לשם הופכים להיות יותר ויותר קטנים ממני. ראוי לציין שבשנה האחרונה אני חווה תופעה מוזרה (!) של גברים צעירים ממני (25-27) שמאוד חפצים ביקרי ואפילו מביעים עניין ברצינות אבל אני לא מעונינת להכיר מישהו צעיר ממני. יש לי בעיה תרבותית עם העניין. ניסיתי להשתנות אך ללא הועיל. כאשר אני עם גבר צעיר ממני, אני מרגישה ש-50% מהנשיות שלי מתפספסת. בנוסף, לכל המקומות שכבר איכשהו מתאימים לי....מגיעה אוכלוסיה קבועה. אין ממש תחלופה. מעגל סגור. ברוב הזמן אני בעבודה. דווקא יש לי עבודה שבה אני פוגשת המון אנשים חדשים ולפי הנראה לעין, יש פוטנציאל להכרות- גם במפגשים עצמם וגם בנסיעות ממקום למקום אך באופן מוזר לא הכרתי עוד אף אחד בצורה רומנטית ויתרה מכך, אני נפגשת בעיקר עם אנשים בעלי משפחות. אני באמת מנסה להבין מה הבעיה ומוכנה להביט לעצמי ישר בעיניים ולנסות לשפר את מה שדרוש, אבל אני באמת לא מוצאת סיבה הגיונית למצבי למעט "גורל"/ "מזל"/ "קארמה" (חחחח) ראוי לציין שיש לי מחזרים אך זה צריך להיות הדדי ולכן כל חיזור חד צדדי "מספק" אותי בדיוק ל- 5 דק'. האם אני בררנית מדי? גם על זה אני אנסה לענות........אני חושבת שלא. אני רוצה מישהו שימצא חן בעיני חיצונית (קודם כל) ואח"כ כמובן לתת לזה צ'אנס במטרה ליצור גם חיבור רגשי-נפשי- אינטלקטואלי בינינו. האם זו בקשה כזו גדולה? ראוי לציין, שניסיתי לצאת עם אנשים שלא היו הטעם שלי מבחינה חיצונית אבל היתה להן אישיות כלבבי (חמים, מענינים, רציניים...) אך תמיד באיזשהו שלב מצב שכזה מביא אותי ל"שבירת כלים". המצב לדעתי קצת מחמיר לאור העובדה שגם כשאני רוצה קצת לצאת מהשגרה ומ"בועת הבילויים" באיזור שלי, אין לי עם מי, למרות החברים הלא מעטים שיש לי. אני בעד לשנות אווירה , ללכת מדי פעם לסוף שבוע בעיר אחרת, לטייל בחו"ל אך אף פעם זה לא מתאים לחברות שלי. זאת לומדת/זאת עובדת/לזאת אין כסף/זאת היתה בחול שנה שעברה .....אני בטוחה שהמסר הובן...וכך אני מוצאת את עצמי שוב באותה "בועה". כמו אילוץ. לפעמים אני מרגישה שאני נמצאת במעין ראיון אינסופי, שלא נגמר. כמו "מעביד" שמחפש את "העובד" המתאים למשרה ולא מוצא........זה מתיש נפשית. אני כל הזמן מתחבטת בשאלה האם פשוט להרפות כלומר: לא לעשות כלום בנידון (לא לצאת לבלינדייטים, לא לגלוש ברשת ועוד) ופשוט לחכות שהמזל ינחת יום אחד (וזה קורה לפעמים, תאמינו לי....) או להמשיך "לעבוד קשה" ולקחת שליטה על גורלי עד כמה שאפשר. (האומנם אפשר?) דווקא היו 2-3 גברים שמצאו חן בעיני השנה אך הם לא ממש "שמים עלי" ותאמין לי שאני לא בתסבוכת של להתאהב בגבר שלא מעוניין. ברגע שאני מבינה שזה לא הדדי, מבחינתי הסיפור נגנז ואני לא מתעסקת בכך יותר. אני תמיד עם הראש קדימה..... אני רוצה "לפתוח" את המציאות שלי לזוגיות ולהסיר את "החסימה" המוזרה הזאת... אני אשמח מאוד אם תקרא בעיון מה שכתבתי ותעניק התיחסות ו/או פרספקטיבה שונה לדברים שהוצאו מליבי. אולי דברים שרואים משם לא רואים מכאן...

היי דנה, מבחינה סטטיסטית, ידוע שיש יותר נשים פנויות מאשר גברים פנויים. למה זה ככה? יש הרבה סיבות /השערות. כך שהחיפוש שלך אחר בן-זוג שיהיה אידיאלי עבורך שם אותך בחברה טובה. את מתארת את עצמך כבחורה עם ראש פתוח, שלא יושבת בבית ומחכה שהאביר על הסוס הלבן יגיע; את פעילה מבחינה חברתית וחשופה למפגשים עם גברים שונים ומגוונים. אני מסכימה איתך שגבר עם משפחה נמצא מחוץ לתחום ושגברים שאינם מעוניינים (ואת בטוחה בזה, או שזו תחושה בלבד?) אינם מצדיקים מרדף אחר הרוח. גם עניין הגיל מוכר לי, מהיכרות עם בנות אחרות, ואני יודעת שלנשים יש בעיה - הרבה פעמים - לצאת עם מישהו שצעיר מהן. אבל הגיל הוא רק מספר, ואם תמצאי מישהו שממש ימצא חן בעינייך, גם פער של שנה-שנתיים (לטובתך) פתאום יראה כלא משמעותי. אבל אני מנסה לצמצם לכאן את הציפיות (דרישות?) שלך מבן-זוג פוטנציאלי: - שלא יהיה צעיר ממך. - שיראה טוב (לפי ראות עינייך והגדרתך). - שיתאים לקשר קשר שיהיה מבוסס על משיכה רגשית ומינית (האם יתכן, ששני סוגי המשיכה לא יבואו ביחד, אלא אחד יקדים את השני?). - שתהיה לו אישיות כלבבך. ה"רשימה" שלך אינה יוצאת דופן, ולדעתי היא מייצגת את המשאלה של כל אחת ואחד. אבל, וזו הנקודה שקשה לעתים לעכל, בחיים צריך להתפשר. יש כאלה שיעדיפו יופי על אופי, ואחרים יגידו שזה לא הקנקן אלא התוכן שלו, שחשוב להם. תנסי לחשוב למה המראה כל-כך חשוב לך, עד כדי ויתור על קשר פוטנציאלי עם מישהו, שעונה על הציפיות שלך מבחינת האישיות... מה, בעצם, מבין השניים חשוב לך יותר בקשר ארוך טווח? ולמה? הרה.

היי הרה חשבתי על מה שאמרת לי הבדיקות זה דבר חשוב כי תארי לך מצב שבו אכיר משהי נפלאה שאני באמת יאהב ישכב איתה וידביק אותה במחלה כלשהי שתזיק לה המחלות הללו פוגעות לא רק מבחינה פיסית אלא יכולות לפגוע באדם גם בנפש(בעייה של מציאת בן זוג עתידי) אף אחד לא רוצה לקבל הרפס באיברי המין או משהו כזה כמו כן ברצוני עוד לבצע בדיקה אחת שחסרה לי ואז מהבחינה הזו אני מסודר.... בקרוב אני יסיים ללמוד יהיה לי יותר כסף מעבודה נורמלית ואז אני אחזור לטיפול אני סובל מהרבה בדידות אני לבד כל הזמן אף אחד לא מתקשר אליי לשאול מה איתי ובנוסף הצער והכאב על הדבר הזה שאלה נוספת איזה אישה הייתה רוצה שישקרו אותה על זה??? איזה אישה הייתה סולחת על שקר בדבר כזה??? הייתי כל כך אמין ונקי פיסית מדברים כאלו ולכלכתי את עצמי זה מאוד מסוכן אדם שקיים יחסי מין עם נערת ליווי לא יכול לתרום דם למשל אדם כמוני נחשב מסוכן לציבור (אני רציני לגמרי) בשיחה שניהלתי עם רופא אחד הוא אמר לי שאפשר לחטוף כל מיני זיהומים אני יודע שרופאים נוטים להגזים לעיתים אבל זה מפחיד כל הקטע עם הבחורה הנפלאה שהכרתי זה מילכוד לא יודע מה לעשות בכל במקרה הזה למה את חושבת שאני צריך לא לספר על זה לבת זוג עתידית האם זה הגיוני ? מוסרי ?

שבוע טוב, ודאי שבדיקות הן דבר חשוב! אני לא טוענת שלא... רק כתבתי, שאחרי שהכל יצא בסדר (תוצאות), אז בדיקות חוזרות הן יותר למען השקט הנפשי מאשר הידיעה שאתה נקי פיזית. כתבת שאף-אחד לא מתקשר אליך... אתה יוצר קשר, אחרי שעות הלימודים, עם אחרים? כי קשר - אפילו קשר חברתי בסיסי - דורש מאמץ כלשהו מצד כל המעורבים בו. למה אתה חושב, שלא לספר למישהי על מקרה חד-פעמי פירושו לשקר לה!? זה שקר אם מישהי שואלת, ואתה אומר שלא... זה לא שקר אם אתה בוחר שלא לנדב את פיסת המידע הזו על עצמך; הרי זה לא משקף את מי שאתה כאדם! מבחינה מוסרית? מעבר לדברים בסיסיים, מוסר זה דבר סובייקטיבי. כפי שכתבתי לך בעבר, אם אכיר מישהו שימצא חן בעיניי והוא בריא לחלוטין, אז לא אכפת לי אם הוא היה אצל נערת ליווי בעבר או לא. כן יפריע לי, אם הוא ימשיך בזה גם במהלך הקשר. הרה.

היי כן אני מנסה בזמן האחרון ליצור קשר עם אנשים שלומדים איתי וגם עם אותה בחורה נפלאה אני מדבר מדיי פעם בטלפון מקווה שמתישהו אני יהיה מאושר ומקווה להתקדם איתה היא באמת נפלאה היא כל מה שחלמתי שיהיה לי ואני ממש מתכוון לעשות הכל כדי שיקרה משהו בינינו להתראות

האם ישנו טיפול אפקטיבי להקלה על מחלת היאפים. המצב מדרדר והעייפות הכרונית משבשת את החיים. תודה

היי רונית, איני רופאה, כך שאיני יכולה לתת לך תשובה מוצלחת לשאלתך. אני כן יכולה לצרף לך את הקישור הבא, שאולי יועיל לך במקצת: http://www.starmed.co.il/General/CFS מאחלת לך שהרגשתך תשתפר עם הזמן, הרה.

שלום לך, מחלת היאפים אפשר במאפינים והגורמים בטיפול אנרגטי , והטיפול יעיל ,כמובן אם זה הגורם היחיד. אשמח לענות לשאלות בנושא, אבנר

ברצוני לשאול אם לאחותי יחסים מאוד רעועים עם בעלה ואת כל זעמו הוא מפנה לא רק כלפיה אלא גם כלפי המשפחה וכלפיי בפרט.אם זה קללות דרך הודעות ואם זה בשיחות טלפוניות.יש לציין שהוא כלל לא מקשיב אלא רק צועק תוך לכלוך הפה ומאיים לפנות למשטרה על שום כלום. אנלא רוצה להתרגל למצב של "להתעלם" ולהעביר הלאה כי הוא מתחיל להגזים עם ניבול הפה והקללות. שאלתי לאן עליי לפנות? ומה משטרה לדוג' אם היא הגורם הנכון יכולה לעזור במקרה שכזה? ישד לציין שהחשש הגדול זה שאם אפנה למישהו או שבאמת אגיב בכוחניות כלפיו נראה לי שהמצב יחמיר ולכן לא פעלתי עד כה.נהפוך הוא התעלמתי ובשיחה מסויימת על אף כל הקללות ניסיתי להרגיעו ולהבין מה הוא רוצה מאיתנו. לצערי אין עם מי לדבר!!!! מה הלאה??

היי חלי, כל זמן שגיסך לא מאיים על אף-אחד (אלא אם גם איומים נכללים בהתבטאויותיו), הרי שמשטרת ישראל לא ממש יכולה לעזור לכם. שאלת למי לפנות; ובכן - ראשית כל אחותך היא הכתובת הראשונה. לא בשביל לכעוס עליה, אלא בשביל לברר איתה מה קורה, ולנסות לחשוב ביחד מה אפשר לעשות. חשוב להבין גם, איך החיים המשותפים שלהם (אחותך ובעלה) - האם בקשר שלהם יש אלימות פיזית ו/או מילולית? האם הוא פוגע בה בדרך כלשהי? אומנם כתבת שיש ביניהם יחסים רעועים, אך בלי לפרט. ולא ציינת, למשל, האם יש להם ילדים או לא. מדברייך אפשר להבין, שאיתו אי-אפשר לדבר, ולכן כל ניסיון לתפוח איתו בדיון יהיה מקור נוסף לכעס ותסכולים. וחבל "לעודד" אותו עוד יותר. נדמה, וזה רק מתוך התרשמות מדברייך, שנקלעתם למצב שאינו בשליטתכם. והאדם היחיד שאמור לשלוט בזה (היינו, גיסך) לא יכול או רוצה לשלוט בזה. אם תרצי ותוכלי לתת עוד קצת פרטים, אולי יהיה לי כיוון מדויק יותר. הרה.

היי אני כותבת בפירוט כעת כדי שתוכלי להתייחס ספציפית למקרה. ראשית,יש להם ילדים. המצב בבית קשה. קללות, התבטאויות קשות ליד הילדים,זלזול ויחס משפיל. אין אלימות פיסית אך אל נקל ראש באלימות הנפשית. אנלא מצליחה להבין איך הם חיים יחד תחת קורת גג. הדברים שאני שומעת ממנה מחרידים וממש מגיעים לרמה נחותה. מה גם שאני שמעתי איך הפה שלו "מתלכלך" כלפיה וכלפינו, וזה פשוט מזעזע. דיברתי איתה.היא לא יודעת כיצד להתנהג אולי בגלל הילדים וכן בשל המצב הכלכלי והפחד לא לשלם את חובותיה השוטפים. למי פונים במצב כזה? האם עצם העובדה שאין אלימות פיסית או איומים לרצח...חלילה אין למי לגשת? מה עושה אישה במצבה?

היי עשיתי עוד בדיקות לצהבת ואיידס (פעם שנייה לאיידס) ויצאתי בריא כנראה שהקונדומים האלו באמת עובדים(: בכל מקרה אני חש טוב יותר בכל מקרה אני קצת מאוכזב מהקשר עם הבחורה שספרתי לך עליה יש לי תחושה שהיא מחבבת אותי מאוד מאוד ואוהבת להיות בחברתי אך מצד שני אני חושב שהיא רואה בי ידיד ולא נראה לי שנעבור למצב של ביחד...... למרות שבמהלך הסמסטר יש מצב שהיא תבוא אליי ללמוד ואז אני אזמין אותה לארוחה ונראה מה יהיה תודה ביי

בלו, אני מניחה שאתה יודע שאתה בריא, ושהבדיקות הנוספות היו בשביל... השקט הנפשי? אתה חושב, שמבחינתך בזה הסתיים נושא הבדיקות, או שמתישהו תערוך סדרת בדיקות נוספת סביב אותו עניין? אני באמת לא יודעת מה עובר לבחורה הזו בראש; האם היא רואה בך ידיד או משהו רציני יותר... ואולי היא פשוט לא יודעת ו/או מבינה, שיש לך כוונות רציניות כלפיה. זה מסוג הדברים, שבסופו של דבר צריך לפתוח בשיחה ב-4 עיניים. הרה.

קצת אומץ. לקראת סוף סמסטר, אם אתה שנה ג' ואחרונה (אין לך מה להפסיד חוץ מפגיעה קלה באגו), תגיד לה מה אתה מרגיש אליה. ותעדכן בפורום בהצלחה

האגו שלי פגוע גם כך (: ואין לי ספק שהיא אחת הנשים הכי מדהימות שפגשתי בחיי יש בה חוש הומור מדהים ואני מרגיש שיש כימיה מדהימה אני גם חש אליה משיכה פיסית היא גם חלומו של כל גבר הן מבחינת מראה חיצוני והן בקטע שלי אישיות מדהימה אני מתכוון לעשות משהו עובדים על זה......... ביי

אתמול מסרתי את הכלב שלי למישהו. הוא אמר שהוא יטפל בו טוב, ותמיד אוכל לבוא לראותו. אבל זה לא אותו דבר. אני רוצה שהוא יהיה שלי, אני אוהבת אותו, הוא התינוק שלי, הייתי היחידה שטיפלה בו. כעת אני יותר חוששת לו מאשר לי. אני פוחדת שהוא לו יסתגל לשםץ ובאשר אליי, קשה לי, כי כל דבר מזכיר לי אותוץ למה מסרתי אותו? כי הוא נשך מישהי ואני פוחדת ובפעם הבאה אצא ביוקר. השפחה שלי שאנת אותו, לא עזרה לי לטפל בו והקשתה על הטיפול. נמאס לי להתמרד, וללכת נגד כולם, אז כעת הוא לא איתי, הרוב מרוצים אבל לי כואב כואב מאוד,אני נורא עצובה. אין לי באמת חברה אמיתית שתבין אותי, אני צריכה חיבוק גדול גדול שיחנוק אותי מאהבה ויגיד לי "הכל בסדר, זה הכי טוב הכל לטובה"

היי תמי, בתור מישהי שגדלה עם בע"ח ומגדלת בע"ח, אני מבינה את הכאב שלך. הרבה אנשים לא מבינים, שחיה בבית יכולה להיות כמו ילד (מבחינת ההיקשרות והאהבה ההדדיות). אני לא יודעת אם את גרה עם המשפחה שלך (ציינת שהם שונאים את הכלב) או לא, אבל זה לא משנה משום שגם אם הם לא אוהבים אותו, הם אוהבים אותך ואני מניחה שקשה להם כשעצוב לך. כמה זמן הוא היה אצלך? את מכירה את מי שלקח אותו ממך? אני יודעת שזו לא נחמה, אבל מרבית הכלבים מסתגלים בסופו של דבר לשינויי מגורים. ואני מבינה שכרגע לשניכם קשה, אבל מתוך היכרות עם כלבים ואנשים שניכם תתגברו על זה (אם כי לא בטוח למי ייקח יותר זמן להתגבר - לך או לכלב). איך קרה שהוא נשך מישהי? זה היה בבית או בחוץ? הרה.

מוזמנים לשפוך את לבכם ונשמח לתמוך ולעודד טיפה ממנהל הפורום "זה התחיל ב- 19/03/73, 25 שעות ממושכות של צירי לידה אשר נראו כנצח, הובילו את הרופא המיילד לבחור באופציה הלא נכונה. והפחות מקצועית. מלקחיים מאיימות ו"שליפה" כאובה של העובר מרחם אמו - הותירו אותי עם שיתוק מוחין בעל 100% נכות. חוסר החמצן שהועד להגיע אל המוח פגע אף הוא במס' מערכות כגון הדיבור והיציבות בהליכה.

http://www.LiveCity.co.il/go/22860

הוא בקושי ראה את הזקנה עומדת בשולי הכביש, אבל אפילו באור הקלוש של שעות בין הערביים, הוא הבחין בנואשותה לעזרה. הוא עצר את מכוניתו לפני המרצדס שלה, יצא והתקרב לעברה. על אף החיוך שעל פניו, הזקנה דאגה. אף אחד לא עצר בשעה האחרונה. האם הוא יפגע בה? הוא לא נראה בטוח כל-כך, הוא נראה עני ורעב. הוא יכול היה לראות שהיא חוששת מפניו. העמידה שלה בקור הזה... הוא ידע איך היא מרגישה, זה היה רעד שרק אימה יכולה להביא לה. "אני פה לעזור לך גבירתי" הוא אמר, "למה שלא תחכי באוטו? חם שם ונעים, אגב, אני ברייאן אנדרסון". פנצ'ר בגלגל היה כל הסיפור, אבל עבור אישה מבוגרת, זה היה מספיק קשה. ברייאן זחל מתחת לאוטו, מחפש מקום לחבר את הג'ק, הוא נשרט בברכיים מספר פעמים, אך בכל זאת המשיך, לאחר זמן קצר הוא החליף את הגלגל, אבל הוא התלכלך, וידיו כאבו. תוך כדי הברגת הברגים בחזרה, היא פתחה את החלון והחלה לשוחח איתו, היא אמרה לו שהיא מסיינט לואיס, והיא רק עברה באזור. היא לא הפסיקה להודות לו על שנחלץ לעזרתה. ברייאן רק חייך וסגר את תא המטען שלה. האישה שאלה כמה היא חייבת לו. כל סכום שהיה אומר לה, היה מקובל בעיניה, שכן היא כבר דמיינה את כל הדברים הנוראיים שהיו עלולים לקרות לה, לו לא היה עוצר. ברייאן לא חשב אפילו פעם אחת על קבלת תשלום, זו לא הייתה עבודה בשבילו. הוא עצר לסייע לאדם במצוקה, ואלוקים יודע שיש הרבה אנשים בעבר שנתנו לו יד, וסייעו לו, כשהיה זקוק לכך. כך הוא חי כל חייו, ואף פעם לא עלה בדעתו לנהוג אחרת. הוא אמר לה שאם היא באמת רוצה לגמול לו בחזרה, אז שבפעם הבאה שהיא תראה אדם הזקוק לעזרה שהיא תסייע לו, ותתן לו את העזרה לה הוא זקוק. "ותחשבי עלי" הוא הוסיף. הוא חיכה עד שהיא התניעה ונסעה. זה היה יום קר ומדכא, אבל הייתה לו הרגשה טובה כשהתקדם לעבר הבית שלו, נעלם אל תוך החשיכה... כמה קילומטרים בהמשך הכביש האישה ראתה בית קפה קטן והיא נכנסה לאכול משהו ולהתחמם מעט, לפני שתעבור את כברת הדרך האחרונה בדרך לבית שלה. המסעדה הייתה אפלולית ומלוכלכת, בחוץ היו שתי משאבות דלק ישנות, כל הנוף היה מוזר עבורה ולא מוכר. המלצרית פנתה אליה, והביאה לה מגבת נקייה לייבש את השיער הרטוב שלה. היה לה חיוך מתוק, כזה שאפילו עמידה על הרגליים במשך כל היום, לא היה יכול למחוק. האישה הבחינה בכך שהמלצרית הייתה כמעט בחודש השמיני להריונה, אבל היא לא נתנה לכאביה ולמתחיה לשנות את יחסה. האישה הזקנה חשבה לעצמה איך אדם שיש לו כל-כך מעט, יכול להיות כזה "נותן" לאדם זר. ואז היא נזכרה בברייאן. כשסיימה את ארוחתה, היא שילמה עם שטר של 100 דולר. המלצרית מיהרה להביא לה את העודף המגיע לה, אך האישה הזקנה נעלמה מעבר לדלת, וכשהמלצרית שבה, היא כבר לא נראתה, המלצרית התפלאה לאן יכלה האישה ללכת, ואז היא הבחינה שדבר מה שהיה רשום על המפית. דמעות עמדו בעיניה כאשר היא קראה את דברי האישה: "אינך חייבת לי דבר, גם אני עמדתי במצבך כשמישהו פעם סייע לי, באותו אופן בו אני מסייעת לך, אם את באמת רוצה לגמול לי בחזרה, כל מה שעליך לעשות הוא לא לתת לשרשרת האהבה הזאת להינתק על ידך..." מתחת למפית היו מונחים ארבעה שטרות נוספים של 100$... היו שולחנות לפנות, קעריות סוכר למלא, ואנשים לשרת, אבל המלצרית הצליחה לעבור עוד יום. כשהיא שבה הביתה מהעבודה, ושכבה לישון אותו לילה, היא חשבה על הכסף, ועל מה שהאישה הזקנה רשמה. איך היא יכלה לדעת כמה היא ובעלה זקוקים כל-כך לזה? עם התאריך המשוער ללידה בחודש הקרוב, זה היה יכול להיות קשה ביותר. היא ידעה כמה בעלה דואג, וכשהוא ישן לידה היא נישקה אותו ברכות ולחשה בקול שקט, "הכול הולך להסתדר. אני אוהבת אותך, ברייאן אנדרסון..."

כמו שכתבתי כאן בפעם הקודמת הכרתי משהי נפלאה באונ אני מרגיש לידה פשוט נפלא אני כל יום מחכה ללימודים(זה ממש לא מתאים לי) כדי לראות אותה להריח את הריח הנפלא שלה ולאהוב אותה.יש בינינו כימיה מופלאה אנחנו מכינים שעורים יחד יושבים יחד בשעור וזה נהדר רק שאני רוצה מעט יותר רק שאני לא רוצה לומר לה ישירות כמו כן יש מתחרים רבים על ליבה כי היא יפה מאוד וכריזמטית אך משום מה היא נותנת לי ייתרון משום מה היא אוהבת להסתובב איתי בהפסקות וכו וזה טוב(: בכל מקרה אני רואה בה הזדמנות מופלאה להוציא אותי מהבוץ שבו אני מצוי רגשית הרבה זמן לא אהבתי ככה אישה וזה נעים גם אם לא ייצא מזה כלום.בכל מקרה אני מתכנן שאם היא תבוא אליי ללמוד לקחת אותה למסעדה טובה בעיר הגדולה ולהוציא הרבה כסף (: כדי שאולי היא תבין מה אני רוצה אני מקווה שהיא גם תרצה נשבר לי מהיחסים האפלטוניים האלה. למרות שעשעיתי את זה עם נערת ליווי שזה מעשה בכלל לא רגיש היו לי הרבה ידידות שמצאו בי אוזן קשבת וספרו לי דברים שהן לא מספרות לחברות הכי טובות גם נשים כאלו שאהבתי מאוד ודיי נשבר לי לשמוע על סטוצים שלהן עם גברים אחרים שזורקים עליהן זין כאשר אני משקיע בהן כל כך הרבה . הפעם אני חייב שיהיה לי את הקילריות לגשת לעניין"עם סכין בין השיניים" ולעשות הכל כדי שהיא תבחר בי ולא בהמון מחזרים שיש לה בפקולטה. דבר נוסף לא ברור לי אצלה סהכ אני יודע שהרבה דלוקים עליה אני לא יודע אם היא שמה לב לזה או לא מה שנחמד זה שהיא כל הזמן מעדיפה להסתובב איתי ונהינו חברים טובים האם יכול להיות מצב שבו כל טיפש יכול לראות שאני ועוד הרבה אנשים רוצים אותה ורק היא לא שמה לב??? או שמא היא משחקת בי ובאנשים אחרים??? מה יהיה???

היי. לפני הכל, אני רוצה להתייחס למשהו שכתבת: "בכל מקרה אני רואה בה הזדמנות מופלאה להוציא אותי מהבוץ שבו אני מצוי רגשית"... בלו, אתה מועיד לה תפקיד כלשהו, שהיא לא יודעת עליו ושהיא לא בהכרח תצליח למלא מבחינת הפנטזיה שלך. היא לא יכולה להיות ה"מצילה" שלך מהבוץ. את זה רק אתה יכול לעשות עבור עצמך. אבל אם אתה יכול להבין את הנ"ל ולקבל את זה, אין שום סיבה לוותר עליה. אם היא בוחרת לבלות איתך, כנראה שיש לה סיבה טובה לכך, והיא רואה בך דברים שמוצאים חן בעיניה, דברים שאתה כנראה - עדיין - לא יכול לראות בעצמך. אם החלטת להשקיע בה, זה בסדר גמור. אני לא יודעת אם היא לא שמה לב לכל המחזרים שלה, או שבוחרת שלא לשים לב... אני לא היא ולא יודעת מה עובר לה בראש. וזה נכון גם לגבי מה ששאלת על כך האם היא משחקת בך (ובאחרים) או לא... הרה.

היי האמת שדווקא אני חש שהיא לא שמה לב כל כך לזה שמחזרים אחריה אני חושב שכנראה זה קרה לה הרבה והיא כבר לא רואה את ההבדלים כי היא בחורה ממש מושכת. אבל חוץ מהמשיכה הפיסית שיש לי כלפיה דווקא היחס שלה כלפיי גורם לי להרגיש טוב היא גורמת לי להרגיש רצוי ולעיתים אני חש שהיא מעדיפה אותי מאשר לבלות באונ עם חברותיה ועל המחזרים האחרים(: . וזה נעים כמו כן אני חש מחובר אליה מאוד אמנם לא דברנו על דברים ברומו של עולם אבל אני חש מחובר אליה ויש כימיה נפלאה.גם אם לא ייצא מזה משהו ההרגשה של לאהוב משהי ברמה כזו זו הרגשה נפלאה שלא חשתי הרבה זמן. ואני לא חושב שהיא מנצלת אותי או משהו יש שם אנשים חכמים יותר ממני כך שאם היא הייתה מסתובבת איתי כי היא רוצה עזרה בלימודים זה דיי ברור לה שאני לא הכתובת אמנם אני לא טיפש אבל יש כאלה שיותר טובים . ותמיד מרגש אותי שאנשים גורמים לי לחוש שאני רצוי והיום ספציפית היו הרבה כאלה שגרמו לי להרגיש ככה כמו ידידה שפגשתי היום ושמחה לראות אותי וחבר מהעבר המאוד רחוק שרצה להתייעץ איתי על דברים שקרו לו והתקשר פתאום כי הוא ידע שאני רגיש מספיק להקשיב לו ולעזור לו לפתור את בעיותיו(כאילו לי אין מספיק) אני חושב שאני לאט לאט יותר מזה מקווה שאני לא יחזור להיות בשוק שוב(: אבל אין ספק שלהיות מאוהב זה הרגשה טובה מקווה שלא אתאכזב

למה אתה לא אומר לה מה אתה מרגיש אליה?

כי היא לומדת איתי וזה ייצור מצב לא נעים אני רוצה לרמוז לה ושהיא תגיב אליי כנראה שאזמין אותה ללמוד איתי(זה נושא שעלה) ואני ייקח אותה למסעדה טובה(: כמו כן קיימתי יחסי מים בפעם הראשונה והאחרונה שלי עם נערת ליווי מעידה שנבעה בשל דכאון ורצון להרוג את עצמי וראיתי בזה סוג של התאבדות(נשמע מגוכך אבל כל המחשבות שהיו לי בראש אז היו לא רציונליות) וכעת אני עושה המון בדיקות גם כאלה שאף אדם נורמלי בעולם לא עושה(: אבל אני חייב להיות נקי פיסית כדי להתחיל בקשר חדש