פורום תמיכה הדדית

בחור שמספר לחבר הכי טוב שלו על הבחורה זה מראה שמוצאת חן בעיניו? ואם מתלהב מכל מה שאומרת? ואם כל הזמן חוזר על השם שלה אפילו סתם כך? האם בחור שמתעניין במה שעובר על האישה מראה שהיא מוצאת חן בעיניו? או שזה רק מתוך נימוס? ואם בתקופה שהם בקשר די קבוע הוא מתעניין בחיים שלה ואז כשהקשר קצת נפסק ונראה כאילו לא ייפגשו עוד הוא פתאום מתקשר (אחרי שבועיים) ושואל מה נשמע, מה זה אומר אם בכלל? יכול להיות שגברים כ"כ פוחדים להציע לבחורה לצאת איתם עד כידי כך ששותקים או שזה כנראה כי לא מעוניין בבחורה? אשמח לתגובה כי אני כבר ממש מבולבלת

היי גל, למרות שאולי לפעמים הכללות מתבקשות, אי-אפשר להכליל מהתנהגות של גבר אחד על התנהגותם של כל הגברים ולומר שהתנהגות מסוימת אופיינית להם... מה עובר במוחו (ואולי בליבו) של הגבר המסוים הזה? התשובה נמצאת אצלו. ההתנהגות שאת מתארת יכולה להעיד על רצון בקשר רציני יותר, או על אכפתיות שבין ידידים או על... כל דבר אחר שאפשר להעלות על הדעת. הרה.

יש לי ידיד שלא מזמן הכרנו אתמול למעשה הייתה הנשיקה הראשונה בנינו לא מזמן יצאתי מקשר רציני של שבועיים וקצת. אני אוהבת להתנשק עם הידיד הזה אבל....... לא ממש רואה אותנו בתור זוג אני מאמינה שמתי שהוא הוא ירצה יותר מזה איך אומרים לו שסבבה להתנשק אבל לא יותר מזה?

היי מעיין, עושים זאת עכשיו, לפני שהעניינים מתחממים מדי. כתבת שאת מאמינה, שמתישהו הוא ירצה יותר מזה; עדיף להבהיר לו - ולא ברמיזות או בצורה לא ברורה - כבר עכשיו שאת לא רואה את עצמך נכנסת איתו לקשר רציני משום ש... (הסיבה שלך לכך). כמובן שלא צריך לזרוק לו את זה בפרצוף בצורה בוטה, אבל בהחלט אפשר לדבר על זה. הרה.

אודה באם תוכלו לחוות את דעתכם . אני נשואה + ילד ולבעלי יש אחות שבכל פעם שאני נוסעת לחו"ל במסגרת עבודתי היא מזמינה את בעלי ואת בני לארוחה ביום שישי . יפה מאוד מצידה כי הם לבד אבל: הסיפור לא קורה כאשר אני בארץ וזאת אני לא מבינה , היחסים ביני לבין אחותו בסדר האם לדעתך לשאול את השאלה הזו ישירות אותה למה זה לא קורה כאשר אני בארץ כי זה לא צירוף מקרים זה קורה כל הזמן והרבה פעמים באותה שיטה , האם היא לא סובלת אותי ? האם יש סיבה אחרת לדעתך , האם להתעלם מהתופעה ? כי זה ממש מפריע לי ההתנהגות הזו היא פשוט לא ברורה לי כאילו קיימת התעלמות ממני כשאני בארץ . מודה על התייחסות .

היי nana, קשה לי לענות לך על השאלה האם היא סובלת אותך או לא... זה משהו שהיא יודעת, ואני בהחלט לא מתיימרת לדבר בשמה. אבל זה מפריע לך, והיית רוצה שהיא תזמין את כולכם לארוחה, את בהחלט יכולה להעלות בפניה את העניין. ואפשרות נוספת היא, שאתם תזמינו אותה (ואם יש לה משפחה, אז את כולם כמובן) מדי פעם לארוחה ביום שישי. אני לא חושבת שקיימת התעלמות גמורה ממך כשאת בארץ, הרי ציינת שהיחסים ביניכן טובים. אבל זה מטריד אותך, וכנראה שווה שיחה איתה. את יכולה להציג את זה בצוה הומוריסטית, ולומר לה - למשל - שאת שמחה שהיא דואגת לבעלך ולבנך, ושגם את היית נהנית מדי פעם להצטרף לארוחה שכזו... זה ככה סתם רעיון. אני מניחה שתמצאי כבר את הדרך - אם תבחרי לעשות משהו בעניין - איך לדבר איתה על זה בלי לפגוע בה או להיפגע בעצמך. הרה.

היי הרה חצי שנה עברה מהדבר הנורא ההוא אמנם אני פחות היסטרי אבל אין יום או שעה שאני לא מגלגל את זה במוחי זה מפריע לי ליצור קשרים חדשים למשל הכרתי משהי בבר והיא הזמינה אותי אליה והתחמקתי היא דווקא מצאה חן בעייני מאוד אני חש עצבות רבה ואני חש שמאוד קשה לי להיות עם עצמי אני כל הזמן מתגעגע לתקופה שבה הייתי אדם תמים לתקופה בצבא או לאקסית המיתולוגית. בתקופה האחרונה הכרתי משהי באונ אנחנו מסתובבים הרבה יחד היא מקסימה ויש בה את כל מה שאני אוהב בנשים היא יפה חכמה מצחיקה וקצת דפוקה בראש כמוני היא הייתה מתרגלת שלי וכבר אז התיידדנו קצת ועכשיו אנחנו עושים יחד כמה קורסים בתור סטודנטים כך שאין את הקטע של מורה ותלמיד(: אני פשוט מאוהב בה ואין יום שאני לא חושב עליה או מתגעגע לריח שלה אך אני חש רע עם מה שעשיתי וגם מפחד לעשות צעד נוסף בקשר אליה. באופן כללי מתחילת שנת הלימודים הזו יש לי הרבה חברים באונ אמנם אני לא יוצא איתם מחוץ לאונ אבל לפחות בהפסקות אני לא לבד חבל שזה לא קרה קודם סהכ בכל המסגרות שהייתי בהם הייתי טיפוס דיי כריזמטי אבל זה לא בא לידי ביטוי באונ אולי כי אני לא מספיק חכם אבל בתקופה האחרונה אני חש שאנשים מתייחסים אליי כמו שהתייחסו אליי בבית ספר ובצבא נראה לי ששגעתי אותך(: אז תודה להתראות

היי. אני רוצה להתחיל דווקא עם מה שכתבת, שלאחרונה אתה מרגיש שמתייחסים אליך כמו שהיה בעבר; יכולות להיות לכך 2 סיבות: א. היחס של הסביבה אליך מעולם לא השתנה, אך בגלל המצב הנפשי שלך לא היית מסוגל לראות את זה. ב. שמשהו בך שידר לסביבה מסר שהרחיק ממך אנשים, או שגרם להם להתייחס אליך אחרת. העובדה שאתה מסוגל לאהוב מישהי מעידה שאתה פחות קשה עם עצמך. הרי פחדת שזה לא יקרה שוב. אולי, כרגע, אל תעשה כלום בקשר אליה. תן לדברים לזרום בקצב שלהם... הרה.

היי אני חושב שהייתי אותו דבר אני לא משדר לאנשים שם מה אני מרגיש באמת בדרכ אני הבנאדם המצחיק והשנון שם ויחסית מצליח למרות שאני זרקן ולכן אני זוכה להערכה אבל הרגשת הבדידות לעיתים היא איומה וגם כעת לעיתים אני חש ככה וזה מעיק אמנם אנשים מחבבים אותי במסגרות שאני נמצא בהם אבל אחכ אני חוזר להיות לבד בבית. בקשר לאהבה שאני חווה כעת אמנם אני מבלה עם אותה בחורה הרבה וזה נחמד אבל היא בחורה מתוקה וסמפטית והיא נחמדה לכולם (אמנם אליי במיוחד) אבל אני לא חושב שהיא בקטע שלי למרות שאנחנו יושבים תמיד יחד בשעור ומדברים הרבה.אני ידעתי שאחזור לאהוב אבל אני עדיין לא יודע עם אוכל להיות נאהב.למרות שעשיתי המון בדיקות עדיין אני חושש ממחלות אני מרגיש מלוכלך אף פעם לא הייתי ככה זה מגעיל אני מצטער על זה יכולתי להיות אולי מאושר יותר סהכ אני גר במרכז תא והכל וכשאני יוצא לפאבים(כמעט בפיגמה(: ) אני מכיר נשים ואני מפחד לפני זמן מה היתה משהי שרצתה ללכת אליה לדירה (אני לא סגור על זה אבל אני מניח שהיא רצתה.......) ואני התחמקתי וזה מוזר כי היא הייתה מסוג הנשים שאני אוהב יפה חכמה אסרטיבית(דברנו שעה) אני לא יודע איך אני אחזור לעצמי הזמן לא מרפא את זה מדיי פעם אני נרגע ואז זה חוזר ומכה בי אני מתחיל להתגעגע לחברה הקודמת שלי לקשר שהיה אז כל כך מתוק ותמים או לתקופה שהייתי בתיכון או חייל כל דבר אחר שהוא לא מה שאני עכשיו אני רוצה לחזור להיות תמים אני מפחד להדביק משהי במשהו ואולי לא אוכל לספר את זה אף פעם ומכאן אף קשר עתידי שלי לא יהיה תמים אני לא אדם רע אני יודע את זה אבל אני מרגיש שגזרתי על עצמי נידוי ואני לא יודע מה לעשות איבדתי את שמחת החיים שלי אני בוכה הרבה אני כבר לא יודע מה לעשות לפעמים אני רוצה להעלם

אני מנסה להבין מדוע אני כ"כ כועסת ועצבנית כל הזמן! אפפעם אני לא מרוצה ואני מרגישה שזה חוזר על עצמו במסגרות שונות אך כ"כ בטוחה שאני כן צודקת בכעס כי דברים לא מסודרים ואין ארגון אין צדק אין הגיון ולכן לא נראה לי שמישהו אחר יכול לראות הדברים אחרת (בצורה שקולה רגועה ומבינה). אם זה במקום העבודה אז תמיד בלגן אחד גדול,לא רציניים,ראש קטן,עובדים לא מהלב, בזלזול,בזרקנות ואנלא מצליחה לתפוס את זה! אני מאוד משתדלת לראות חיובי ולהיות אופטימית אבל תמידדד בסוף זה נגמר במרמור והסוף קרוב בד"כ. אני באמת משתדלת להיות "אדישה" לעולם ולקבל הדברים כמות שהם אך איני מסכימה עם ההתנהלות.יש לי מעין רצון לשנות את העולם. אספר בקצרה את עברי שעלול להשפיע ואולי לגרום לכעס ותחושת אי צדק כלפי כולם. הוריי התגרשו לאחרונה לאחר שנים רבות של נישואין. המשפחה כולה עברה מפלה כלכלית מאוד קשה. אני עברתי תאונה קשה פיסית ונפשית בעיקר. אחד האחים נמצא בנישואין כושלים בלשון המעטה. האחר חולה במחלה נפשית מאוד קשה אם כי מצבו יציב אך ללא מסגרת לא זוגית ולא תעסוקית. ובקצרה, מבחינה בריאותית,כלכלית ונפשית המצב לא מזהיר אם כי כולם מנסים לשמור על אופטימיות ועל פניו "כאילו" לא קרה דבר. אך עליי זה מאוד משפיע כי אנלא משלימה עם הדברים ולכן מנסה לתת לתמוך לעזור ומבפנים שבורה לגמרי. לבעיות הללו מצטרפים סיבוכים נוספים אך לא אלאה אותך בפרטים. האם אכן הכל נמצא בבלגן אצלי מחוסר אפשרות להתמודד עם הכל בו זמנית ומכאן כל התסכול שלי שבעצם מופנה לגורם אחר - הסביבה? או אולי אכן קיים בלגן בעולם ואנשים רגישים ורציניים כמוני פשוט לא מצליחים לעכל החיים ולכן "מושכים" עוד יום ועוד יום. יש לציין שמאוד קשה לי לשחק אותה נחמדה וסבלנית כלפי העולם כי איני מאמינה בו ואני מאוד מתגוננת מפניו - הכל מושחת ורע לדעתי אחרת איך ניתן להסביר את התנהגות החברה ואת "המזל" שלנו כמשפחה וכאדם פרטי שהדרדר בעוצמה רבה כזו??.

היי טלי, התחלת את ההודעה שלך במשפט: "אני מנסה להבין מדוע אני כ"כ כועסת ועצבנית כל הזמן!". וענית על זה בתוך הדברים שכתבת... את נמצאת בתקופה קשה, תקופה שבה הרבה דברים מלחיצים הצטברו יחדיו. יש גבול - סובייקטיבי ואישי לחלוטין - של כוח הסבל של כל אחד ואחת מאיתנו. יש משפט שאומר "בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם". כי, את יודעת, גם אם הכעס שלך מוצדק בהרבה מקרים הוא לא מקדם אותך לשום אותך. אנשים לא אוהבים אנשים 'כעסנים'. נכון, יש לך סיבות טובות להיות בלחץ, סיבות שאינן תלויות בך ושלא את יצרת, אבל הכעס הזה לא יקדם אותך לשום מקום אלא להיפך, הוא עלול לגרום לך להרגיש רע יותר. אני לא מכירה את מקום העבודה שלך (מבחינת דרישות מקצועיות, למשל). ייתכן ועובדים אחרים באמת לא לוקחים את העניינים ברצינות כמוך, ולא משקיעים כמוך... אבל את לא יכולה לשנות אותם. את יכולה לכעוס ולהתרגז בגללם עד מחרתיים, מלבד תחושת הכעס שלך לא יקרה כלום. גם הרצון "לשנות את העולם" אינו ריאלי במיוחד. אנשים לא יכולים לשנות את העולם, אנשים יכולים לשנות את הדברים שבסביבתם הקרובה, אותם דברים שיש שליטה עליהם ושאפשר לשנות אותם. אחרי הכל, כדי לשנות את העולם צריך להשקיע ולהקריב קורבנות (מרטין לותר, מרטין לותר קינג ועוד...). צריך שיהיו מאחורייך מספיק אנשים שמאמינים שהשינוי העולמי שאת רוצה אכן מתאים. אז בקיצור, עם כל הכאב שבזה, תצטרכי להשלים עם העובדה שהעולם ישאר כפי שהוא. אבל את יכולה לשנות את העולם שלך! את יכולה להחליט, למשל, שכן - נפלו עלייך המון צרות לאחרונה וכתוצאה מהעומס הרגשי הזה את לא מצליחה להתמודד עם קשיים שמציבה הסביבה, אבל החבר'ה במקום העבודה שלך לא אשמים בזה. ואת יכולה להחליט שלא כולנו זהים; חלקנו רציניים יותר, חלקנו לוקחים את החיים בקלות, חלקנו "גולשים" את החיים וכו'... והכי חשוב - את יכולה להחליט עבור עצמך, שאם קשה לך להתמודד עם המצב הנוכחי את יכולה לפנות לעזרה מקצועית, ולו רק כדי שיהיה לך מקום לפרוק תסכולים, לדבר על המקום שלך בעולם ביחס לאחרים, ולקבל פרספקטיבה מעט שונה מגורם שרואה את הדברים קצת אחרת. הרה.

בא לי להיות תינוקת מגודלת כמו שאני עכשיו. בלי להזדהות . בלי לספר את כל מה שעובר עלי. בלי לספר על הדברים הרעים והטובים שקורים בחיי. בלי לשתף בצרות ובעצב . וגם בלי כוונה לשעמם . אז זהו לעכשיו .. לילה טוב אני כבר שפוכה ממילא . לא רואים ??? good night

ובכן - תהיי כמו שאת, לטוב ולרע. את לא חייבת להזדהות (כאן לא משטרת ההגירה). את לא חייבת לספר מה עובר עלייך (כאן לא ביטוח לאומי). בקיצור - את לא חייבת לנו כלום, מלבד מה שאת רוצה לספר. הרה.

את פציינטית של דוקטור הידש ?

לא. ממש לא. הוא מאיזור הצפון (הקריות, נדמה לי), ואני בכלל ממקום אחר בארץ (הרבה יותר מדי דרומה בשביל להגיע אליו לטיפול). למה?

שלום רב, אנו זוג בשנות ה-20 לחיינו. אנו נשואים שנה וחצי ויש לנו תינוק קטן בן 4 חודשים. לפני החתונה יצאנו 3 וחצי שנים. תמיד היו לנו ויכוחים אך היינו יודעים להסתדר ולצאת מהם, ויכוחים שנבעו בעיקר מרקע משפחתי - כל צד כנגד בני משפחתו של האחר, דעותיהם, התנהגותם, אורח חייהם וכו'. מאז לידת בננו המצב הזוגי ביננו החריף, גם על הרקע המשפחתי ועוד קשיים נוספים בהתמודדות עם תינוק חדש וראשון במשפחה מכל ההיבטים. ניסינו "לחיות בשלום" לאחר כל מריבה אך זה החזיק ימים בודדים בלבד עד ששוב פרץ ריב ואיתו כל המרירות והכאב . אנו אוהבים אחד את השני ורוצים לחיות ביחד לתמיד. על כן החלטנו ללכת ליעוץ זוגי אולם אנו לא יודעים לאיזה טיפול עלינו ללכת. האם מוטב לפגוש פסיכולוג, עובדת סוציאלית או בעל מקצוע אחר? עד עכשיו הבנו שיועץ=פסיכולוג, אולם לאחר שטילפנו לכמה מכונים העוסקים ביעוץ זוגי, הסבירו לנו שם שבעלי המקצוע שלהם אינם פסיכולוגים אלא עובדים סוציאליים. איזה בעל מקצוע מתאים לנו בהתאם למקרה המתואר, כך שישמע את עמדותינו ויעזור לנו לגשר, להגיע לעמק השווה ולחיות טוב אחד עם השני? נודה על תשובתך, ענת ואייל

שלום ענת ואייל, דבר ראשון - אני שמחה לקרוא שהחלטתם להתמודד עם הקשיים בצורה רצינית ועם עזרה של איש/אשת מקצוע. יותר מדי אנשים ממהרים לפרק היום את המשפחה, לפני שהם ניסו הכל. ולשאלתכם - לא כ"כ משנה מה המקצוע של המטפל/ת (פסיכולוג או עו"ס), אלא חשוב לבדוק שאכן מדובר באדם שעוסק, עם רשיון, בייעוץ זוגי. אתם רשאים לבקש מבעל המקצוע תעודות המוכיחות שאכן יש לו את התואר וההתמחות המתאימים. מעבר לכך, פחות חשוב - כאמור - האם מטופל בפסיכולוג או עו"ס. בהצלחה לכם, הרה.

ההרצאה תתקיים ביום חמישי 16.03.06 בת"א בשעה 15.00 לפרטים נוספים בתי 054-2101921

.

פיברומילגיה = כאב כרוני = מחלב היפים = תשישות כרונית זו מחלה שמאוד קשה לאיבחון אגוד הרפואה האמריקאי טוען ש 10% מהאוכלוסיה חולה במחלה ורק 2% מאובחנים !!! 80% מהם הן נשים והשאר גברים וילדים. ניתן לקרוא על המחלה בכתובת www.ynet.co.il/cfs לרוב חולים מאובחנים רק לאחר כ 10 שנים של סבל ולפעמים יותר. מיגרנות קשות, כאבים ללא סיבה,מעי רגיז ועוד

היי אובחנתי והייתי רוצה לדעת עוד פרטים על הפורום

אנו מחפשים עו"ס פרטי למטרה שיקומית (לא טיפול פרטני) באיזור ירושלים, איך מגיעים לאחד כזה?

היי עמיאור, אפשרות אחת שעולה בדעתי היא, דפי זהב, תחת הערך עו"ס. אפשרות נוספת היא בירור באתר הבית של העו"סים בישראל: http://www.socialwork.org.il/ הרה.

אין ערך כזה בדפי זהב. לא עובדים סוציאלים ולא עבודה סוציאלית.

מרוסית: הרוסית היא שפה סלאבית, ממשפחת השפות ההודו-אירופיות. השפה קיימת בערך משנת 900 לספירה, לאחר גיבוש של כמה דיאלקטים סלאביים לשפה בזכות עצמה. הכתב הקירילי, שבו נכתבת הרוסית, קיים מאז השנה 988, שבה קיבלה רוסיה על עצמה את הנצרות – ויתכן שראשיתו מעט לפני כן. מספר נקודות שוני בין הרוסית לעברית: • ברוסית לא קיים העיצור ה'. במקומו אומרים ג' או ח'. למשל: גלפרין במקום הלפרין, כגן במקום כהן. • ברוסית לא קיימת ◄ה' הידיעה. לעיתים קרובות ההבדל הזה גורם לטעויות בעברית ויתכן שזה מקור הכתיב של כמה משלטי הדרכים בארץ. למשל בדרך לחיפה אפשר לראות: "שדה תעופה", "טכניון", "עיר תחתית", "נמל", במקום: "שדה התעופה", "הטכניון" וכו'. ההשפעה על העברית העליה מרוסיה היתה אחת העליות הגדולות והדומיננטיות לארץ ישראל. מאז העליה הראשונה, ובה אליעזר בן יהודה ואחרים, ועד לשנת 1924, היו העולים מרוסיה כ-50% מכלל העולים לארץ. לאחר קום המדינה נאסרה העליה מרוסיה במשך שנים רבות, אבל עולים המשיכו בכל זאת להגיע לארץ דרך ארצות אחרות, ובפרט היו מאז שני גלי עליה גדולים - בשנות השבעים הגיעו כ-165,000 עולים, ובעליה של שנות התשעים הגיעו עוד מאות אלפים עד מיליון עולים דוברי רוסית. השפעת הרוסית על העברית ניכרה בעיקר בראשית המאה העשרים, בין השאר באופן ההגיה ובדרך האימוץ של מילים וביטויים לועזיים. מאחר שרבות מהמילים ומהתופעות הלשוניות של הרוסית קיימות גם ביידיש ובשפות סלאביות נוספות (כמו הפולנית), קשה לרוב לדעת למי היתה הבכורה בהשפעה על העברית. הסיומת צ'יק סיומת של הקטנה. בעבר היתה נפוצה למדי, אבל היום נשארו רק שרידים מעטים: בחורצ'יק, צ'ופצ'יק, קטנצ'יק. (הסיומת קיימת גם ביידיש). הסיומת 'ק?ה סיומת של הקנטה מתוך חיבה (לדוגמה: בבושקה). הסיומת התגלגלה ליידיש בהגייה סגולית ('ק?ה) ומשם הגיעה לעברית כסיומת חיבה: חיימ'ק?ה, אסתר'ק?ה. מילים לועזיות מילים שחדרו לעברית מלועזית קיבלו סיומות וצורות הגייה שאופיינית לרוסית (ולשפות הסלאביות): 1. פעם היו אומרים אבטובוס, אבטומוביל, אבטומטי, פסבדו? (כמו במילה פסבדונים). היום הנטיה היא לנהוג על פי האנגלית, ולומר: אוטובוס, אוטומטי, פסאודו? (או פסידו?). 2. הסיומת -ציה (המקבילה לסיומת -tion): אינטגרציה, פרובוקציה, רזולוציה, וכו'. אלמנטים נוספים • קול הצחוק חה-חה-חה (חחח) הוא רוסי במקור. כך גם חלק מהמחוות הבלתי-מילוליות: גניחה (אח), יריקה (טפו), נפילה (טראח) ועוד. • חלק מ◄קולות בעלי החיים מקורם ברוסית. הדוב ב?ו?-ב?ו?, הכלב הב-הב (היום מקובל: האו-האו), החזיר חרר-חרר (היום, על פי האנגלית: אוינק-אוינק). • המילים פיפי, קקי הן כמו ברוסית. המילון בלגן - אי?סדר, כאוס, אנדרלמוסיה. במקור: ביתן של מופעי בידור ותיאטרון בובות ביריד, ובהשאלה - פארסה, קומדיה נמוכה. מקור המלה ב◄פרסית. ברדק - בלגן, אנרכיה, התנהגות לא ממושמעת. במקור: בית זונות (כמו בורדל), ובהשאלה - בלגן, כאוס. ג'וק - (ז'וק) - המילה הגיעה כנראה דרך היידיש. דמקה - משחק הלוח הידוע. במקור זהו שם הכלי שהצליח לעבור את כל הלוח ולהפוך למלכה (צרוף של דאם + הסיומת 'קה). חוליגן - עבריין, פושע. מקורה של המילה הוא דווקא באנגליה של סוף המאה התשע עשרה בדווחי פשיעה על משפחה מפורסמת, ומשם היא נקלטה ברטוריקה הקומוניסטית של תחילת המאה העשרים. חלטורה (халтура) - עבודה מזדמנת, שלא במסגרת העבודה הקבועה; לרוב במשמעות של עבודה רשלנית. במקור: הופעה על במה מחוץ למסגרת התיאטרון, וגם עבודה שנעשתה ברשלנות. מכאן גם הפועל: לחלטר. לום - מוט ברזל קצר. סמטוחה - (?) שיבוש של המילה הרוסית Sumatocha, שפרושה מהומה, תוהו ובוהו. המילה הגיעה כנראה דרך היידיש. פארש - חסר ערך, הרוס. הלך פארש, יצא פארש - נהרס. במקור: בשר טחון. פוגרום - ברוסית - פרעות, שוד. מעשי אלימות ופרעות המכוונים נגד עדה או מעמד מסוים. פיזדילוך - סלנג צבאי: מקום נידח ומרוחק. צ'ופצ'יק - קצה. (במקור: צ'ובצ'יק - תלתל קטן בולט בקדמת הראש). צ'ימידן - תיק חיילים. במקור: צ'מידן - מזוודה (וכך אכן על פי צילומים ישנים). קוזאק - חייל מימי הצארים (ברוסית: קזאק). • "קוזאק נגזל" - איש אלים שעושק אחרים אבל בוכה כשלוקחים ממנו את אשר גזל. קיבינימאט - "לך קיבינימט" - כמו "לך לעזאזל". במקור "ק יבני מאטרי" רוגטקה - קלע בסגנון התנ"כי. ביטויים עבריים שמקורם ברוסית • אלוהים שמור אותי מידידיי, מאויביי אשמר בעצמי (Уcпаси меня Бог от друзей, а от врагов я сам спасусь) • אין טוב בלי רע (Нет худа без добра) • התיאבון בא עם האכילה (Аппетит приходит во время еды) • יצא המרצע מן השק (Шило в мешке не утаищь) - במקור: אי אפשר להסתיר מרצע בשק • כל החתולים שחורים (במקור: אפורים) בלילה (Ночью все кошки серы) • לקפוץ מעל לפופיק (Выше головы не прыгнешь) – לעשות משהו בלתי אפשרי. במקור: אי אפשר לקפוץ מעל לראש • לתפוס שתי ציפורים במכה אחת (Убить двух зайцев одним выстрелом. Одним ударом двух мух убить) – במקור: להרוג שתי ציפורים באבן אחת • לתפור תיק – להעליל על מישהו, לבנות נגד מישהו תיק פלילי המבוסס על ראיות מזוייפות במטרה להפלילו בבית המשפט או בציבור • מי שקונה בזול משלם ביוקר (Где дешево там и дорого) • נותנים לך תיקח, מרביצים לך תברח (Дают - бери, бьют - беги) • קור כלבים (Собачий Холод) – כל כך קר שאפילו הכלבים כבר לא מסתובבים בחוץ ...וכמה מוצרים ידועים שקיבלו את שמם מן הרוסית: בבושקה - הבובה מסדרת הבובות המפורסמת. במקור נקראת מטריושקה (בבושקה = סבתא). וודקה - יי"ש. מרוסית: водка ("וודה" שפירושה מים + הסיומת 'קה). האצולה הרוסית הוסיפה את ה"קה" כסימן לזלזול כדי להראות שהמשקה האלכוהולי הזה הוא לפשוטי עם ולא ל"חברה הגבוהה". סרפאן - שמלה ללא שרוול עם חצאית רחבה. המקור כנראה מפרסית (serapa - בגד מכובד). קטיושה - שם של טיל קרקע?קרקע קצר טווח. במקור: שם חיבה לבחורה (קטיושה-קטיה-יקטרינה). קלאצ'ניקוב - רובה הסער הידוע (במקור: קלאשניקוב – שמו של הממציא). מפרסית: אישפז – בפרסית, אשפז פירושו אורח. המילה הגיעה לעברית דרך הארמית ('אושפיזין' – אורחים), והמילה חדרה גם ליוונית (hospis) וללטינית ומהן ללשונות המערב (hostpital, hostel ו-hotel). אשכרה – בשפת הדיבור: שקוף וברור. מפרסית: דבר ידוע, גלוי. אשמדאי – מלך השדים. בפרסית: אזמידאן - שטן. אתרוג – בפרסית: turung – ירקרק?צהבהב (במקור מטאמילית). בוסתן – גן, לרוב גן של עצי פרי. בפרסית: מקום הריח (בו-ריח, אסתן-מקום). בזאר – שוק. בפרסית: bāzār. בלגן – מפרסית: bala-khana – עליית גג (מילולית: חדר גבוה). המילה הגיעה לעברית דרך הטורקית והרוסית. גנזים – בפרסית, משרד האוצר (גנזך – בית אוצר). בלשון חז"ל, המילה קיבלה משמעות של הטמנה. דוכן – מקום גבוה. דת – חוק, משפט, פקודת המלך. המן – במקור, hama manah משמעו אותה ◄הדעת/הדעה, כלומר בעל אותה הדעה כשל המלך. אביו של המן נקרא המדתא או hama data, כלומר אותו החוק (כמו של המלך). הנדסה – גיאומטריה (בפרסית: handasa). המילה הגיעה לעברית דרך הערבית. ורד - ◄הפרח המוכר לנו (בפרסית: varda). המילה הגיעה לעברית כנראה דרך הארמית (ורדא). ושתי – הנחשקת (vaš לחשוק; ti צורת הבינוני הפעול - הווה). טאלק – מפרסית: talk. לילך – מפרסית: nilak – צבע בגוון כחול. לימון – בפרסית, שם גנרי לכל פרי הדר. סוכר – בפרסית: shakar (במקור מסנסקריט). סנדל – סרבל – מפרסית: sharval – מכנסיים. פוזמק – גרב. פור – גורל (מפרסית: puru – חרס או אבן קטנה שהיו מטילים כדי לקבוע ולקבל החלטות). מכאן גם שם החג 'פורים'. פיג'אמה – פריט לבוש, לאו דווקא לשינה. מילולית: לבוש לרגל (pae-רגל; jamah-בגד). פיסטוק – האגוז המוכר. בפרסית: pistah. פרדס – בפרסית: מקום מוקף חומה שבו צדים בעלי חיים לשם הנאה (pairi - להקיף; daêza - חומה). המילה מופיעה בתנ"ך במשמעות של מטע עצי פרי – למשל בשיר השירים (ד יג): ש??ל?ח?י?ך? פ??ר?ד??ס ר?מ?ו?נ?ים, ובעברית של ימינו המשמעות צומצמה למטע עצי הדר. המילה פרדס הגיעה גם לאנגלית ולשפות אירופאיות אחרות במשמעות של גן עדן (paradise). פתגם – פקודה, גזירה, פסק דין. קיוסק – בפרסית, kushk הוא ארמון או אכסדרה (מרפסת עמודים או כניסה מקורה בחזית בנין חשוב). המילה חדרה לשפות האירופיות דרך הטורקית. שח-מט – בפרסית, שח (shah) משמעו מלך (קיצור של kshayathiya – מלך בפרסית עתיקה). מט – מת, חסר אונים. מילים צרפתיות בעברית בגט (Baguette) – הלחם הצרפתי המוארך. במקור: גם במשמעות של מקל או קנה בוטיק (Boutique) – חנות קטנה המתמחה במוצרי יוקרה: בוטיק אופנה, יינות בוטיק בון?טון (Bon ton) – אופן ההתנהגות הראוי ביותר (לעיתים זהו תואר ביקורתי לאימוץ של מוסכמות חברתיות אליטיסטיות). במקור: צליל טוב; ובהשאלה – טעם טוב, נימוס גורמה (Gourmet) – אנין טעם: ארוחת גורמה, מסעדת גורמה גורמט (Gourmette) – שרשרת כבדה, לרוב מזהב ד?ז?'ה וו? (Déjà Vu) – תחושה של התקלות מחדש במצב מוכר. במקור: כבר נראה "טורים" (Tours) – סיבובי מנוע. במקור: סיבובים "כידון" (Guidon) – ההגה של האופניים ממחטה – השורש מח"ט הוא כמו בצרפתית (Moucher - Mouchoir) נובוריש (Nouveau riche) – עשיר חדש; מי שהתעשר לאחרונה ואץ להפגין את עושרו בראוותנות ללא טעם נון-שלאנטי – שווה?נפש, לא מפגין התרגשות. "בלי למצמץ". בצרפתית: non-לא, Chaloir-לדאוג ל? סינמטק (Cinémathèque) – מקום בו מוקרנים סרטים מובחרים לקהל מצומצם. במקור: אוסף סרטים פודרה (Poudre) – אבקת איפור פסאז' (Passage) – מעבר מקורה להולכי?רגל המוקדש בעיקר למסחר. בצרפתית: מעבר קורקינט (Trottinette) – גלגיליים קלישאה (Cliché) – ביטוי או רעיון נדושים שמשמעותם נשחקה מרוב שימוש ולכן איבדו מיעילותם או מעוצמתם. במקור: גלופה (של דפוס) קלסר (Classeur) – עוקדן. תיק העוקד (קושר) יחד ניירות מחוררים בעזרת צמד או שלוש טבעות קפיציות נפתחות. במקור: סדרן שסי (Chassis) – שלדה תפוח אדמה (Pomme de Terre) – תרגום מילולי מצרפתית ביטויים עבריים שמקורם בצרפתית • אחריי המבול (Après moi le déluge) – ביטוי של חוסר אכפתיות כלפי הבעיות הצפויות אחרי שאעזוב • אם אין לחם שיאכלו עוגות (S'ils n'ont pas de pain qu'ils mangent de la brioche) – ביטוי ציני של התנשאות על העניים. במקור: בריוש – סוג של לחמניה צרפתית עשירה • האצילות מחייבת (Noblesse oblige) – קריאה להתנהגות יפה המתחייבת על פי הממון והמעמד • דו שיח של חרשים (Dialogue de sourd) – כאשר שני אנשים מדברים זה עם זה מבלי להקשיב • לשטוף את העיניים (Se rincer l'oeil) – ליהנות ממראה של נשים יפות (בצרפתית: להציץ באיברים מוצנעים) [.] | | | מערבית מקור השפה הערבית הוא בחצי האי ערב, וראשיתו של הכתב הערבי היא בימי מוחמד, במאה השביעית לספירה. השפה הערבית היא שפה אחות לשפה העברית, וכמוה גם היא נמנית עם השפות השמיות. על השפה וההגיה הכתב הערבי הוא כתב בן 28 אותיות, המייצגות 28 עיצורים. רוב העיצורים המשמשים בערבית מצויים גם בעברית, אך הערבית שמרה גם על עיצורים שאבדו בעברית - העיצורים הנחציים (ט'-th, צ'-dh) והאות ע' (שהיא גרסה מרוככת של הגימ"ל העברית, ונשמעת קצת כמו רי"ש). בערבית הספרותית יש רק שלוש תנועות: a,i ו?u, אך בערבית המדוברת יש וריאנטים רבים (המשתנים מאזור לאזור), וזו הסיבה לקיומן של מילים רבות המוכרות לנו שקיימות בהן גם התנועות o (אבו גוש) ו?e (כפר קאסם). המילים בערבית, בדומה לעברית (ולמרבית השפות השמיות), גזורות משורשים, וצורתן נקבעת לפי בניין, משקל, הטיה וכדומה. רבים מהשורשים הערביים דומים לשורשים עבריים; כמו כן, יש מילים רבות שהן דומות או זהות בשתי השפות. מערכת הבניינים הערבית דומה למערכת העברית: בעוד שבעברית יש חמישה בניינים, שלשניים מהם יש בניינים תאומים ליצירת הסביל (ה?פעיל - הופעל, פיעל - פועל), הרי שבערבית יש עשרה בניינים - ולכל אחד מהם בניין "תאום" המשמש ליצירת פעלים סבילים, גם הדקדוק של השפה הערבית דומה לעברית. היידוע בערבית נעשה על ידי הקידומת אל? בראש המילה (לפעמים הלמ"ד לא נשמעת). לשמות ולפעלים בערבית יש הטיות דומות לעברית (למשל סיומת הקניין בגוף נוכח היא כ??, כמו ב??י?ת?כ?? = ביתך). גם מבנה של סמיכות קיים בערבית, וכן מאפיינים דקדוקיים רבים נוספים המשותפים לשתי השפות. השפה הערבית מיוחדת בכך שיש שפה כתובה, המכונה "ערבית ספרותית", שמשותפת לכל דוברי השפה, ושפות דיבור מקומיות רבות ("ערבית מדוברת"), שמשתמשות באוצר מילים "לא תקני", ושונות ממנה באופן ההגיה של המילים. כך לדוגמה, במצרים הוגים את האות ג' כמו גימ"ל בעברית (למשל בשם "גמאל עבד א(ל)נאצר"), בעוד שבירדן אומרים "ג'מאל", ובסוריה "ז'מאל". גם בערבית המדוברת הפלשתינאית יש כמה וריאנטים: • בהגייה העירונית, ק' נהגה כמו א'. כך קיבלה העברית את המילים שאפה (שקפה), ואבדאי (קבדאי). • בהגייה הבדווית, ק' נהגה כמו ג'. כך קיבלנו את המנגל (מנקל) ואת הנגלה (נקלה). • בהגייה של איזור המשולש, כ' נהגה כמו צ' (ch). כך הגיעו לעברית הצ'יזבאטים (כזבים) וה-"תן צ'ף" (כף). ההשפעה על העברית הערבית חדרה והשפיעה על העברית בכל התקופות. למשל, בספרד של ימי הביניים, נכתבו בערבית כמה מהחיבורים הפילוסופיים והתורניים של הרב סעדיה גאון, הרמב"ם ואחרים. בתהליך התרגום של יצירות אלו נקלטו לעברית מספר מילים ערביות. מאז ראשית הציונות, התאזרחו בעברית, בעיקר בסלנג, מספר גדול של מילים מערבית. אליעזר בן יהודה, עשה מאמץ ניכר להעשיר את העברית הכתובה במילים שמקורן בערבית (כמו גם משפות שמיות אחרות), אבל רובן לא נקלטו בסופו של דבר בשפה. היו גם קבוצות בישוב שאימצו להן במודע מילים מהערבית, כחלק מתהליך ההתערות וההשתרשות בארץ. למשל, ארגון השומר, שהתהדר בכאפייה ובלבוש ערבי, אימץ מילים כמו דחילק (דחילכ = دخيلَك בקשתי שטוחה לפניך), מעל?יש ועוד. במשך השנים, חלק מהמילים הללו נקלט בשפה, וחלקן נעלם. גם בשנים האחרונות ממשיכות להתווסף לשפה מילים מערבית. מיעוטן ישירות ורובן דרך הלהגים של היהודים יוצאי מדינות ערב. המילון א?ב?ו? – (أبو) אבא של, ובמדוברת: "בעל (תכונה)". למשל אבו ארבע (ממושקף), אבו יו-יו [◄]. • אבו עלי – אדם פשוט בעל תדמית מפחידה, דמות מסיפור ערבי עממי: "לשחק אותה אבו עלי", "לעשות אבו עלי". • באבו אבוהה - ועוד איך (מילולית: באבי אביו). אהבל – בשתי השפות, אהבל (أهْبَل) הוא טיפש, אידיוט. אוסול – שורשיות, מקוריות (אתנית). בערבית, אוסולי (أصُولي) הוא יסודי, מקורי. ר' אסלי. א?חו?ק – לרוב בא בצורת הריבוי "אחוקים", לציון חברים בלב ונפש. בערבית, אחוכ? (أخوك) הוא "האח שלך". אחושרמוטה (גם: חושרמוטה) – קריאת התפעלות: "יוצא מגדר הרגיל". מילולית: האח של הזונה (أخُو الشَّرْمُوطَة). אחלה – טוב, מצויין, מילה של שביעות רצון. בערבית, אחלא (أحلى) הוא הכי מתוק, ובהשאלה - משהו טוב, משובח. אינשאללה (إن شَاءَ اللّه) – הלוואי (מילולית: אם ירצה השם). א?כ??ב??ר – (أكْبَر) הוא "הגדול ביותר" (זו צורת ההפלגה של כביר=גדול). יש הרבה צרופים בעברית שמשתמשים במילה אכבר. למשל: אכבר גבר, אכבר טול [◄]. ומוכר כמובן הביטוי "א?ל?ל?ה? אכבר" (אללה הוא הגדול ביותר). אסלי – אמיתי, אותנטי. נאמר בעיקר על ידושלמים ותימנים. ב?ו?ג?'ר?ס (وجع الراس) – שיבוש של וו?ג'ע א?(ל)ר?אס (כאב ראש) שהפך לוו?ג?'ר?ס ולב?ו?ג?'ר?ס. בעברית: טרחה, טרדה, מצב מסובך ומעיק. בסטה (بَسْطَة) – דוכן בשוק. [بَسَطَ - פרש (סחורה)]. יתכן שמקור המילה הוא מפרסית: بسته (basta) - מקום סגור. בעסה וגם: באסה – תחושת אומללות הנובעת מאכזבה או ממפח נפש (בערבית - بعصة ). בערבית המדוברת יש למילה גם משמעות מטאפורית של קילקול, או השריית אווירה של נחס או של יאוש. מכאן נגזרו גם המילים התבעס או התבאס. ג??'ב??ל ג?'ב??ל?או?ת (جَبْل) – הר, הרים. בשימוש בעיקר בסלנג הצבאי. ג'ורה – ביוב. במקור: جورة - בור (בור ספיגה). ג'מעה – חבר?'ה. בערבית: ג'מאעה (جماعة) - חבורה. ג'ננה – מאותו השורש כמו מג'נון (משוגע): שיגעון, עצבים. ג'ננה מקבלים ומביאים ("אחי אתה מביא לי את הג'ננה"). דוגרי – דיבור ישיר, בלי התחכמויות. בערבית המדוברת, ד?ע`רי פירושו "ישר". למשל: "אמשי דע`רי" = לך ישר. המילה הגיעה כנראה מן הטורקית (dogru בטורקית משמעו ישר קדימה). דאחקה (דאחקות) – "צחוקים" (במלעיל). לרוב, בדיחה מתנשאת על מישהו שלא שייך לחבר'ה. בערבית, דחכ?ה (ضَحْكَة) זה צחוק. דאחקות מריצים ("להריץ דאחקות"). דיר באלק – זהירות! מילת איום ואזהרה מפני ביצוע פעולה. בערבית, דיר ב??אל?כ? (دِير بَالَك) משמעו 'הסב את תשומת לבך', כלומר 'שים לב'. בערבית זאת רק צורת הציווי ליחיד (לרבים: דיר באלכום וכו'), אבל בעברית משתמשים בה ללא שינוי המין לכל הגופים. התחפף – הסתלק. מקור המילה הוא הפועל تَحَفَّف שמשמעותו נעשה קל (ע"ע חפיף). התחרפן – התנהג בצורה מוזרה, השתגע. בא מהמילה ח?'ר?פ?אן (خَرِِْفَان), שהוא זקן, "סנילי", פטפטן. וואלה – צרוף של ו' השבועה והמילה אללה (وَاللّة) שמשמעו "אני נשבע בשם האל" או "בחיי אללה". בעברית, יש למילה הזאת אינספור משמעויות (פליאה, הבנה וכו'), שתלויות בהקשר ובנימת הקול של הדובר. חיזבאללה (حِزْب اللّة) – שמה של התנועה הלבנונית השיעית. מילולית: מפלגת אללה. חלאקה – המנהג היהודי לספר את הילדים פעם ראשונה בגיל שלוש בעלייה לרגל למירון. בערבית מדוברת (حلاقة): תספורת, גילוח. חמסה – ח'מסה (خمسة) הוא הקמיע נגד עין הרע, שצורתו צורת כף יד. בהשאלה: ביטוי הנאמר כסגולה כנגד עין הרע. בערבית: ח'מסה הוא חמישה, ובהקשר הזה – חמש אצבעות היד. חפיף – באופן מרושל, בקלות. במקור: ח'פיף (خَفِيف) - קל משקל. מכאן הפועל לחפף – לעשות משהו באופן חלקי, ללא הקפדה על הפרטים. טמבל – מישהו שלא משופע בשכל. גם בערבית. ת??נ?ב??ל (تنبل) הוא עצל, טיפש ומטומטם. יאללה – מילת זרוז, צירוף של שתי מילים: יא + אללה (يا أللة). יעני – כלומר. וכנ"ל בערבית (يَعْنِي). כיף – מהנה, מענג. המילה כ??י?ף (كَيْف) בערבית פירושה הנאה, נחת-רוח, וגם חשיש. לאפה – פיתה שטוחה וגדולה. המילה הערבית ל?פ?ה (لَفَّة) באה מן השורש לפ"פ ומשמעותו, כמו בעברית, ללפף, לסובב. ל?ב??ן – המילה ל?ב??ן (لَبَن) משמעה חלב, וגם "לבן" - חלב חמוץ. מג'ד אלכרום – אמנם לא מילת סלנג - אבל ישוב שטועים בשמו לפעמים. מג'ד אלכרום (مَجْد الكُرُوم) משמעו "תפארת הכרמים". (מג'דל כרום זה מגדל שעשוי מכרום). מנגל – מ?צלה. נגזר מהשורש נק"ל - העביר, הזיז. מ?נ?ק?ל (مَنْقَل) הוא מכל שמכיל פחמים לחימום או תאורה מחוץ לבית. ההגיה של המילה היא על פי הניב של יהודי תימן (וכך גם בהגייה הבדווית). מסטול – סטל (سَطْل) בערבית הוא דלי. מי שהפכו דלי על ראשו הולך כמו מסטול (מסומם). מעאפן – דבר גרוע, לא מוצלח. בערבית, מ?ע?פ?ן (مُعَفَّن) זה רקוב, מעופש, מזוהם. מערוף – בעברית, מערוף זאת טובה, כבוד. בערבית (معروف) הוא חסד, טובה, וגם אדם מפורסם. מערוף עושים ("אחי אני צריך 100 שקל עד מחר, תעשה לי מערוף"). נאחס – הוא עוגמת נפש, הרגשה רעה, וגם תחושת דחיה וגועל. בערבית, נחס (نَحْس) הוא מזל רע; משהו שמבשר רעות, מביא פורענות. נאחס עושים, ולפעמים נאחס נהיה מעצמו. לנחס – לעשות למישהו נאחס, לגרום לו להיות מנחוס (منحوس = אומלל, ביש גדא). נ?ג?ל?ה – כאשר צריכים להסיע אנשים אבל אין מספיק מקום לכולם, עושים כמה נגלות (סבבים) וכל פעם מעבירים חלק מהאנשים. במקור, נקלה (מהשורש נק"ל) היא העברה, הובלה. סבבה – צבאבה (صَبَابَة) הם כיסופים, אהבה לוהטת; ובערבית המדוברת: יופי, מצוין. בעברית, אומרים סבבה כשרוצים להביע שביעות רצון ממשהו (לפעמים בנימה אירונית). סבבה אגוזים – דומה קצת ל?"יופי טופי". סחבק – למילה יש שני שימושים. כאשר אדם מדבר על "סחבק" בגוף שלישי, הוא בעצם מתייחס לעצמו, בנוסח "עבדכם הנאמן". וכאשר מדברים על אנשים שהם "סחבקים", הכוונה לרוב היא לאנשים שיש ביניהם קשרי ידידות, בזמן שמצפים מהם לענייניות או לרשמיות. למשל: "בחיים בישראל הגבולות פרוצים וכולם מרגישים סחבקים. אין קודים מקובלים של נימוס, התחשבות בזולת או חינוך לאסטתיקה." בערבית, צ?אח?ב (صاحب) הוא חבר וצאחבכ? (صاحبك) הוא החבר שלך. מהמילה סחבק נגזר גם הפועל להסתחבק במשמעות של להתרועע, ליצור ידידות, לעיתים באופן מלאכותי או אינטרסנטי. סחתיין – מילת פירגון וברכה. מילולית, צחתיין (صَحتين) זאת צורת זוגי של צחה (صِحَّة) – בריאות, שלמות. המילה משמשת בערבית מדוברת במשמעות של: לבריאות, בתיאבון, לחיים. עלכ וגם: עאלכ – בערבית במילה הזאת אין בכלל עי"ן: ק?ל?כ? (قلك) שנהגית א?ל?כ? בערבית המדוברת (העירונית), היא "כדבריך", ונאמרת בנימה של זלזול וחוסר אמון. ע?ר?ס (عَرْس) – סרסור. כשהמילה נאמרת בבדיחות הדעת, היא שקולה ל"ממזר": בחור פיקח וממולח. בכל הקשר אחר זהו ביטוי מעליב ופוגע. פדיחה – משמעה בדרך כלל התבזות בפומבי, "בושות". בערבית, פדיח'ה (فَضِيحَة) היא שערוריה, בזיון. מהמילה נגזרים גם הפעלים פידח, להתפדח. פדיחות משתדלים לא לעשות. פיספס – החטיא, החמיץ. המילה נוצרה מהלחישות "פסס..פסס.." (فِسَّّة فِسَّّة) שמטרתן להוציא את היריב מהריכוז ברגע המכריע (פיספוס). פרחה – פ?ר?ח?'ה (فَرْحَة) היא אפרוחית, פרגית. צורת ההקטנה שלה היא פ?ר?יח?'ה (כשם חיבה), ובעברית המילה קיבלה משמעות של נערה קלת-דעת, קולנית ובעלת לבוש צעקני. פשלה – כמו בערבית (فَشْلَة): כשלון. לרוב הכוונה למעידה חד פעמית ולא אופיינית. גם פשלות משתדלים לא לעשות, אבל זה לא תמיד מצליח. צ'ילבה – אויבת, יריבה, בדרך כלל בין בנות. המקור הוא במילה כ??ל?ב??ה (كَلْبَة) כמו בעברית. צ?'ף – כף יד (הכ"ף מבוטאת כצד"י). למשל: "תן צ'ף". ראבק – פניה אל המצפון. בחייאת ראבק - פניה נואשת אל המצפון. ר?ב??כ? (رَبَّك) – ריבונך, אלוהיך. ר?ס?מ?י – (رَسْمِيّ) הוא "רשמי". למילה הזאת יש היסטוריה מעניינת: המילה העברית "רשמי" היא חידוש לשוני שעשה אליעזר בן יהודה על פי הערבית. בנוסף לזה, המילה "רסמי" קיימת גם בזכות עצמה. למשל, בראשית ימי המדינה, "רסמי" היה חוקי או רשמי במובן של דווח לשלטונות: כשעושים משהו "רסמי", נותנים לו גושפנקא של עבודה מסודרת ורישום פורמלי. ובסלנג של ימינו, פירוש המילה "רסמי" (ובפרט "רסמית") הוא: "הכי אמיתי, הכי נכון, הכי באוסול (ע"ע)". שאפה – היא 'חתיכה' (גם בערבית). בהגיה המדוברת העירונית לא שומעים את הקו"ף, ולכן ש??ק?פ?ה (شَقْفَة) הפכה ל-'שאפה'. בעברית, נגזרה מהמילה גם הצורה הזכרית: 'שאף' (חתיך). שופוני יא נאס – מילולית: תראו אותי! אמירה של ריקא שמנסה למשוך תשומת לב; "חמור קופץ בראש". או במילים של סאבלימינל: "זהב על הצואר, שופוני יא נאס - וכל העולם תופס ממך דיסטנס". שרמוטה (شَرْمُوطَة) – זונה, בעברית כמו גם בערבית. לשוננו לעם - לקסיקון למונחים ערביים שחדרו לשפתנו העברית בעת החדשה (מהדורה שניה מורחבת), יהודה כץ ותלמידי המגמה לשפה הערבית בבית?הספר התיכון "כצנלסון", כפר סבא 1994. מלאדינו לאדינו, שידועה גם כספרדית יהודית, היתה השפה המדוברת והנכתבת של היהודים במושבות ספרד. היא התאפיינה כשפה "יהודית" רק אחרי גירוש יהודי ספרד, בשנת 1492. השפה בנויה ביסודה מאוצר המילים ומהדקדוק של השפה שדוברה במאות ה?14 וה?15 בספרד, בתוספת מילים שמקורן בעברית וכן מילים שחדרו אליה משפות שונות. ללאדינו שני ניבים עיקריים שונים, שמקבילים למוצאם של הדוברים בה: • הלאדינו המזרחית - דוברה בטורקיה וברודוס, והושפעה מהספרדית הקסטיליאנית. • הלאדינו המערבית - דוברה ביוון, מקדוניה, בוסניה, סרביה ורומניה, ושימרה את הניבים ותצורות השפה של ספרד הצפונית ואת הפורטוגזית. אוצר המילים של הלאדינו כולל מאות מילים בספרדית עתיקה, שנעלמו מהספרדית המודרנית; מילים שמקורן בעברית, כגון הסלחה (הצלחה), ברכה, עין הראח (עין הרע); וכן מילים משפות שונות, אשר היוו תחליף למילה הספרדית המקורית, ומקורן במושבות השונות של היהודים דוברי השפה. מילים שחדרו לעברית יש פזמון בחרוזים שילדים אומרים כאשר הם רוצים לקבוע תורו של מי להתחיל: "אנ-דן-דינו-סוף-על-הק?טינו? סוף-על-הק?טי-ק?טו?-א?ליק-ב??ליק-ב?ו?ם". הפזמון הוא וריאציה חביבה על שיר ילדים מסראייבו שביוגוסלביה: Ententino savaracatino, savara caticataca elem belem bus tisi mali rus ג'ינג'י קלבסה - kalabasa היא דלעת בספרדית (ומכאן גם בלאדינו: kalavasa). עיניים שלי - ביטוי של חיבה ודאגה. במקור: mi ojos, או ojos de mi cara - עיניים של פניי. פוסטמה - (בלאדינו - צלקת, פצע מוגלתי). המילה שימשה בעבר לתאור אישה מציקה ומאוסה, אך עם השנים הפכה כינוי גנאי לסתם אישה טיפשה או עצלנית, אולי עקב דמיון הצליל ל"סתומה". למשל: זאת פוסטמה גדולה לא עושה שום דבר! שנת תרפפ"ו - צרוף של שנת תרפ"ו (1926), יחד עם ביטוי הלאדינו "דיל טיימפו די מי טאראפאפו", שמשמעו מזמן סב סבי, לפני עידן ועידנים, בלאדינו היוונית: תריא - שלוש, פאפו - סבא (ע"פ אורה שורצולד, "שקיעי ספרדית-יהודית בעברית"). פורום לאדינו בתפוז.

אובחנה דרגת שיעמום גבוהה ביותר... חשש לשיעמום יתר... שלומי? שלומי? שלומי? החולה אינו מגיב... אין ספק שלומי, הפעם הפרזת עם השיעמום יתר הזה... ;-) ומה חוצמזה?

היה יותר כייף לקרא אם לא היו כל כך הרבה הפרעות של מספרים , אבל אני מניחה שדי התאמצת כדי להביא את הדברים לכאן , בכל זאת היה מענין יערה

שכחתם את המילה "נו" מרוסית. ופס'פס'פס שעושים לחתולים זה מ-קיס'קיס'קיס.

מקור המילה מערבית אצבע עשו לו באסה בעבזהו = הכניסו לו אצבע בתחת זה המקור וגם הפרוש ללא כחל ושרק

לכולם. מה שלומכם ? איך המרגש ? רציתי לשאול, איך אתם נוהגים בקשר להעלאת טרמפיסטים ? לוקחים , לא לוקחים, לפעמים לוקחים , מה הם המחשבות לכאן או לכאן ? תודה. יום דובדבן שיהיה לכם.

בהתחשב במצב הבטחוני, אני, אם כבר לוקחת, אז רק נשים. בזמנים אחרים הייתי לוקחת גם חיילים. מדינת הפחד...

אם אני לבד באוטו, אני אקח רק נשים וילדים. ואם לא, אז גם חיילים. לפעמים, גם כשטרמפיסט נראה "בסדר", ברגע שאתה עוצר מבין שיש איתו עוד 3-4 חבר'ה, שעמדו בצד כי היה להם ברור שאפ'חד לא יעצור לקבוצה גדולה. כמובן שתלוי גם לאן אני נוסעת, אם אני ממהרת או לא וכו'. יום דובדבן יהיה לי רק עוד חודשיים-שלושה :-)

שלום לכולם! מזה חודש וחצי אני בקשר עם מישהי,יצאנו פעם אחת ונפגשנו עוד 3 פעמים סתם לדבר! בכל הזמן הזה היא תמיד טענה שהיא ממש מעוניינת להכיר אותי ושאני קוסם לה,ושאני לא צריך לדאוג כי היא באמת מועניינת בי...עם זאת שמתי לב שהיא שמרה אותי על אש נמוכה בכל הזמן הזה מהטענה שהיא לא בטוחה האם להכנס לקשר עכשיו למרות שהיא מעוניינת בי מכיוון שיש בחייה דברים שמכבידים ומונעים ממנה להכנס לקשר!בכל הזמן הזה,הכרתי מישהי אחרת והיא דווקא ממש מעוניינת ומראה נכונות,העניין הוא שאני דווקא רוצה את הראשונה מהמון סיבות ודווקא איתה לא יוצא כלום!אז שבוע שעבר נפגשנו והסברתי לה את העניין,דרשתי לדעת איפה אני עומד והיא הסבירה שיכול להיות שהיא טסה בעוד מספר חודשים והיא מפחדת שנכנס לקשר ואחר כך זה יכאב לשנינו כי היא מכירה את זה כי בעבר זה קרה לה עם חבר קודם!יום למחרת נפגשנו והבאתי לה זר וורדים עם מכתב והיא ממש התמוגגה,ממש שמחה והעריכה והיא הכינה גם לי כרטיס ברכה יפה והסבירה לי שהיא רוצה אבל לא יכולה!יום למחרת בהפתעה מוחלטת היא התקשרה אליי ודיברה איתי חצי שעה...שאלתי היא כזו:מה הלאה?מה אני צריך לעשות כדי להשיג אותה למרות הקשיים הטכנים?מה אני יכול לעשות כדי שהיא תשתכנע להיכנס לקשר?

היי אמיר, היא היתה הוגנת מספיק כדי לומר לך, שייתכן שבעוד מספר חודשים היא טסה, ולכן הקשר לא יוכל להתקיים. אפשרי שהיא רואה בך ידיד טוב, או מישהי שהיא היתה רוצה להיות איתו בקשר - אבל היא מבינה שכנראה זה לא ייצא לפועל בזמן הקרוב. ולשאלתך - לא תוכל לשכנע אותה להיכנס לקשר, אם היא לא בטוחה שזה נכון עבורה, או אפילו עבור שניכם. גם לא תוכל לעשות הרבה כדי להשיג אותה (למרות הקשיים הטכניים). שניכם בני אדם עם רצונות ומטרות, שכנראה לא תואמים. ומאידך כתבת, שיש מישהי אחרת שכן מעוניינת בקשר, ויכולה להיכנס לקשר - למה שלא תנסה לתת לזה הזדמנות? אני מבינה שאתה מעוניין דווקא בבחורה שלא יכולה, אבל כרגע אתה יוצא קירח מכאן ומכאן... הרה.

היי! מדוע היא יזמה איתי קשר ויצאה איתי מלכתחילה אם כך?מדוע היא עשתה דברים מסויימים שלא ציינתי שמראים לנכונות לקשר איתי?מה ההסבר לכל זה?

החל מיום חמישי האחרון הבת שלי קמה כמה פעמים בלילה בבכי היסטרי , מתקשה מאוד לחזור לשיון וכן בוכה גם תוך כדי שינה חשוב לציין כי לא היו איתה בעיות שינה קודם והיא הלכה לישון בחשק ונרדמה לבדה בחדר האם זה נורמלי לגיל זה? האם זה אומר כי משהו לא בסדר ? איך להתמודד? האם יש להוציא אותה מהמיטה ומהחדר? או לשמור על הרגלי השינה זה לא מוצאים אותה מהמיטה? יש למישהו רעיונות???

היי חני, אני מצרפת לך קישור לפורום "פסיכולוגיה קלינית": http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/6 בימים שני, שלישי ורביעי עונה בפורום הפסיכולוגית ליאת מנדלבאום, שהתמחתה בפסיכולוגיה קלינית של הילד; אני מאמינה שהיא תוכל לתת לך תשובה טובה ומקצועית יותר מאשר לי יש להציע. הרה.

אם היא נמצאת במסגרת גן או משפחתון אז לשאול את המטפלת אם משהו חדש / מפריע / אם מישהו חדש הגיע לגן/ אולי עוזרת גננת חדשה... אבל בגדול- בגיל הזה יכולים להיות חלומות/ומחשבות אז אין הרבה מה לדאוג לדעתי - כדאי מאד מאדדד להרים אותה לחבק לנשק להעריף עליה חום ואהבה גם התקופה הזאת חולפת בהצלחה בשורות טובות ולילה טוב

שלום למנהל הפורום ולכל מי שיכל לעזור לי עם הבעיה שלי. שמי אורן ואני בן 24 ואני ממש מדוכא מכל העניין הזה. יש לי בעיה שהייתי רוצה מאוד עזרה לגביה כי אין לי מושג ממש מה לעשות. הבעיה מתחלקת לשניים: פשוט אני מרגיש ממש לבד כי אין לי כמעט חיי חברה וחיי מסתכמים בעיקר בעבודה וחיי בית ורק חיי חברה מועטים עם חבר אחד טוב שיש לי. הייתי רוצה לרכוש עוד חברים בעלי אותו תחומי עניין שלי יש שהם ספורט ריקודים ומוסיקה ובעיקר כל מה שיש אבל אני לא יודע איפה לחפש אותם ולא יודע מה לעשות. חלק שני הוא למשל שיש נגיד מישהו בעבודה שאני רוצה לדבר איתו ולהיות כאילו חבר שלו אני נתקע שזה אומר אתה לא יכל לבוא ישירות לבן אדם ולהגיד לו שמע אחי בוא נהיה בקשר נעשה משהו פעם כי זה ייראה ממש נואש מצידי והוא יצחק עליי בפנים פשוט. אני רוצה לדעת פשוט איך להציע לבן אדם להיות בקשר (בחור או בחורה לא משנה) שלא יראה נואש מצידי ולרכוש עוד אנשים להיות איתם חבר כי נשבר לי מהבדידות הזאת. תודה רבה אורן.

היי אורן, ציינת שאתה בן 24, וששני עניינים מטרידים אותך. לא ציינת האם זה תמיד היה כך, או שהבדידות שאתה חש היא תופעה חדשה עבורך. כדי להכיר אנשים בעלי תחומי עניין המשותפים לאלה שלך, אתה יכול להשתמש למשל בפורומים שונים ברשת; יש פורומים שמוקדשים לספורט, למוסיקה ולריקודים ולעוד המון נושאים אחרים. הרבה פעמים שיחות וריטואליות מובילות להיכרות טובה יותר שיכולה לצאת מגבולות הרשת אל העולם ה"אמיתי" (שיחות טלפון, מפגשים חברתיים). זה גם יכול להועיל לך בהקשר לבעיה השניה שהעלית - איך בכלל להתחיל וליצור קשר עם אנשים. הבעיה עם בדידות מתמשכת, שמחד היא מעיקה ובהחלט רוצים לצאת ממנה, אבל מצד שני קשה לעשות את הצעדים הראשונים כי קשה לשנות הרגלים. הרה.

אורן אני חושבת שאם אתה באמת אוהב כל-כך ריקודים ומוסיקה , אז אתה צריך קודם כל לצאת מהבית עם או בלי החבר הטוב שלך , אבל עדיף ביחד אם זה מסתדר , לצאת לדיסקוטק , לרקוד , לנקות את הראש , אז על הדרך גם תתחבר למוסיקה , ואולי גם תכיר שם בחורות , בחורים , אולי לא מהפגישה הרשונה , אבל תצא מהבית , ותוכל גם להרשם סתם לאיזה מכון כושר ששם מתעמלים , וגם שם תוכל להכיר עוד אנשים , קשרים עושים עם הכרות ועם הזמן , קח את עצמך למקומות ששם תוכל ליצור קשרים , ותן לזה זמן , בהצלחה מוטרדת

ומה איתנו ? עזים ?

סתאאאאאאאאאם. גם ככה בקושי יש לי זמן למיילים, זמן שיחזור אליי רק ב-3.3, אחרי המבחן האחרון.

אני העלתי המון משקל בהריוני האחרון ואני מרגישה כמו פילה מהלכת. ילדתי כבר לפני כמה חודשים אבל שום דבר לא יורד. זה מאוד מוריד מהביטחון העצמי שלי ואני מוצאת את עצמי מדוכאת ומאשימה את בעלי בכל מיני דברים, שהוא, מסכן, בעצם לא אשם בהם כמו הדיכאון שלי למשל... מה אני יכולה לעשות?

היי רונית, ככל שאישה מתבגרת ומאחוריה יותר לידות, כך המאבק במשקל נעשה קשה יותר. השנים וההריונות עושים את שלהם, ואותם ק"ג שבעבר נשרו בקלות (יחסית) מתעקשים להישאר. אם את רואה שאת לא מצליחה להוריד את המשקל שלדעתך את צריכה להוריד, מדוע שלא תפני לדיאטנית או לקבוצת הרזיה כלשהי? במקביל, תנסי למצוא פעילות גופנית כלשהי שאת אוהבת (בין אם באופן עצמאי ובין אם דרך מרכז או מכון כושר כלשהו). הרה.

שלום לכולם רציתי לשתף אותכם באיזשהיא דילמה שמייסרת אותי אני בחור בן 24 ובשנה וחצי האחרונים למדתי לתואר שמומן ע"י הוריי ומעבר לכך קיבלתי עוד הרבה עזרה וגם עזרה כספית מאחר ולא חייתי בבית. לאחרונה עלו בי ספקות לגביי המקצוע ולאחר מחשבה מרובה החלטתי לעבור וללכת אחר רכשיי ליבי וללמוד מקצוע אחר. סיפרתי להוריי בפעם הראשונה והם קיבלו את זה ממש קשה ולכן לאחר שיכנועים רבים ומשא ומתן מצידם החלטתי לנסות ולהמשיך , אבל לא עברו כמה ימים והחלטתי שנית וסופית כי אני עוזב וגם הפעם החלטתי לא לספר להוריי . כיום תקופת מבחנים ואני נאלץ לשקר להם יום יום על זה שאני לומד ועושה מבחנים כשבעצם אני עובד קשה מאוד כדיי לממן את הלימודים האחרים השנויים במחלוקת שאתחיל שנה הבאה. כאמור אני עושה זאת כיוון שאני עדיין צריך מעט את עזרתם ותמיכתם ובגלל שאני לא רוצה לשבור את ליבם לאחר שעזרו לי כולכך הרבה במשך התקופה הזאת . אך עם זאת אני מרגיש ממש מיוסר על כך שאני נאלץ לשקר להם ואנני יודע אם אני עושה את הדבר הנכון ... אנא בבקשה תנו דעתם בתודה מראש :)

היי אסף, לפני הכל, ובאופן כללי, אני תמיד דוגלת בכנות. לאי-אמיתות יש נטייה להתגלות בסופו של דבר, ואז הרבה יותר קשה להסביר דברים. ולעניינך האישי: תזמין את ההורים שלך לשיחה נוספת ותנסה לומר להסביר להם, שוב, מדוע אתה רוצה להחליף תחום לימודי. יתרה מזו, לאחר השיחה הקודמת, החלטת לנסות ולהמשיך בתחום המקורי איתו התחלת, נכון? הראית נכונות להמשיך כפי שהם חושבים שנכון. אבל אם זה לא מתאים לך, וסיבותיך עימך, אז אין טעם להמשיך ללמוד משהו שלא מעניין עוד. ולאורך כל השיחה אל תתעלם מהעובדה שמבחינה כלכלית הם עוזרים לך, ושאתה מעריך את העזרה שלהם (אם ועד כמה - זה רק אתה יודע). ובעניין אמירת האמת... נניח והם יודעים שאתה לומד תחום X אבל בסוף תקבל B.A. בתחום Y; הם לא יבחינו בזה? יש דברים שעדיף לפתור מוקדם ככל האפשר, לפני שנפגע האמון. הרה.

אסף אין דבר שפוגע יותר בהורים שכל-כך מתאמצים לעזור לך ללמוד או בכלל להתקדם בחיים , אין דרך נאותה יותר מאשר לומר להם תמיד את האמת , זו זכותם וזו חובתך , גם אם הם לא מסכימים , לא משנה ההתנגדול שלהם כעת , אם תוכיח להם את מידת רצינותך בענין , וכמה אתה אחראי לגבי החלפת מקצוע הלימוד , לדעתי בסוף הם יתרצו , מדבר מתוך נסיון עם שני בני הגדולים , גם הם החלו לימודים במסלול מסוים , ולאחר מכן החליטו שזה לא מה שחשבו , לא מספק אותם , לא מספיק מענין אותם , והחליפו מקצוע , כיום הם ממשיכים במסלול ששינו , וכולנו מרוצים , תתעקש איתם בעדינות , אל תוותר , בסוף הם יבינו , אני מאמינה .בהצלחה . מוטרדת

האם אתם זוג מאושר בזוגיות ובחיים? האם נתקלת בזוג כזה? תשובות/תגובות יתקבלו בברכה

היי לחדשה. אני חושבת שקשה לענות לך על השאלה השניה... כולנו מכירים זוגות שנראים מאושרים. אבל בינינו - מי באמת יודע מה קורה מאחורי דלתיים סגורות? אם ניקח את זה לקיצוניות, הרי גם זוג שבהם האשה מוכה (למשל) נראה מאושר כשהם יוצאים ביחד לאנשהו...

לשאלתך, לצערי הרב במהלך חיי מעולם לא ראיתי זוג מאושר ו/וא זוגיות תקינה. תמיד יש שולט ונשלט וזה לא בהכרח שהנשים נשלטות תמיד לעיתים קורה שדווקא הן רודניות לא קטנות. כמי שחשבה שהיא מצאה זוגיות נפלאה, מצאתי את עצמי במערכת יחסים בדיוק כמו של הורי דבר שהגעיל אותי ויותר מזה צימרר אותי -כי תמיד הבטחתי לעצמי שאני לא אהיה כזו... אני כולי תקווה כי אכן נמצא את בני הזוג שישלימו אותנו ויום יבוא ונרשום שיש זוגיות וזה אפילו דבר נפלא, אבל לבינתיים-מסתבר שלא......:- (

אישה בלבוש פשוט ובעלה, אף הוא בחליפה פשוטה, ירדו מהרכבת בבוסטון ופסעו ללשכתו של נשיא אוניברסיטת הרווארד, ללא קביעת כל פגישה מראש. המזכירה, בקלות רבה, יכלה להבחין שלאנשים פשוטים ועניים אלה אין כל עסקים בהרווארד וקרוב לוודאי שגם לא מגיע להם להיות בקמברידג' (העיר בה נמצאת אוניברסיטת הרווארד). "אנו מבקשים לראות את נשיא האוניברסיטה", אמר האיש בקול רך. "הוא עסוק ויהיה עסוק כל היום", סננה המזכירה בשפתיים קפוצות. "אנו נחכה שיתפנה", אמרה האישה. במשך שעות המזכירה התעלמה מהם, מקווה שהזוג בסופו של דבר ילך. אבל הם לא הלכו ותסכולה של המזכירה הלך וגדל. לבסוף היא החליטה להפריע לנשיא. "אולי אם תראה אותם לדקות מעטות, הם יעזבו", היא אמרה לו. הוא נאנח בכעס ובמנוד ראש הסכים. הוא יצא לקראת הזוג. אמרה לו האישה: "בננו למד בהרווארד במשך שנה. הוא אהב את המקום והיה מאד מרוצה כאן. לפני כשנה הוא נהרג בתאונה. בעלי ואני היינו רוצים להקים כאן יד לזכרו, במקום כלשהו בקמפוס". הנשיא לא התרשם מדבריה. יתרה מזו, הוא אפילו היה בהלם. "גבירתי", הוא אמר בזעף "איננו יכולים להקים אנדרטה לכל אדם שלמד כאן ונפטר. אם היינו עושים כך, המקום היה נראה כמו בית קברות". "הו, לא" הסבירה האישה במהירות "איננו רוצים להקים אנדרטה. חשבנו אולי לתת בנין שלם להרווארד". נשיא האוניברסיטה פלבל בעיניו, הביט בהם ואמר כמעט בקול צעקה: "בניין? יש לכם צל של מושג כמה עולה להקים בניין? השקענו לאחרונה 7.5 מיליון דולר בהקמת הבניין לפיסיקה, כאן בהרווארד". לרגע הייתה האישה שקטה. הנשיא היה מרוצה. סוף, סוף הוא יוכל להיפטר מהזוג הזה. ואז פנתה האישה לבעלה ואמרה בניחותא: " זה כל מה שעולה להתחיל אוניברסיטה? למה שלא נקים פשוט אוניברסיטה משלנו?" בעלה הנהן והניד בראשו בהסכמה. פניו של הנשיא נפלו במבוכה רבה. גברת ומר סטאנפורד קמו והלכו לדרכם. הם נסעו לפאלו אלטו, קליפורניה, שם הם הקימו וייסדו אוניברסיטה הנושאת את שמם, אוניברסיטת סטאנפורד הידועה, כיד זיכרון לבן, שהרווארד לא התייחסה אליו יותר. אתה יכול בקלות לשפוט את אופים של אחרים ע"י איך שהם מתייחסים לאלה שהם חושבים שלא יוכלו לעשות מאומה עבורם. (סיפור אמיתי ע"י מלקולם פורבס)

תודה על הסיפור עם המוסר השכל

שלום, אני בת 15 וחצי. הכרתי לפני חצי שנה בחור. והוא, כך חשבתי, התאהב בי. לפני שבוע הוא לחץ עליי לקיים איתו יחסי מין ואם לא ניפרד. ידעתי אז שהוא לא באמת אוהב אותי, אולי אפילו לא אוהב בכלל. הבעיה היא שאני אוהבת אותו בכל ליבי. אני פשוט לא יכולה בלעדיו. לכן הסכמתי לשכב איתו. הוא שכב איתי (הפעם הראשונה שלי) בלי להגיד לי אף מילת חיבה או אהבה (חוץ ממילים שקשורות למראה החיצוני שלי) ואני לא מאשימה אותו, כי האינטלגנצייה שלי שואפת לאפס אם אני שוכבת עם בחור שכלל לא אוהב אותי, והדבר ידוע, ועוד בפעם הראשונה. כמה מטומטם יכול בן אדם להיות??? הבעייה שלי היא כזו: כבר ארבעה חודשים אנחנו "יחד" כלומר שוכבים יחד. מעבר לסקס הוא לא מתייחס אליי. הוא הולך גם עם בחרות אחרות והכל. אף פעם לא יצאנו. (דרך אגב, כשהכרנו הוא אמר לי שהוא בן 18, שבוע אחרי ששכבנו הוא הראה לי ת.ז והוא בן 22 וחצי. ) הבעייה היא שאני אוהבת אותו, והוא מצידו תמיד רוצה אותי, אפילו מאוד רוצה. אני יודעת שזה לא טוב. אך אינני יכולה לשלוט בזה. אני מתגעגעת אליו ורוצה אותו כל כך. מה יהיה? שמישהו ייתן לי עצה. הוא לא בן אדם רע - כי הוא לא משקר - הוא אומר לי את האמת. הוא רוצה ממני רק סקס. השאר תלויי בי. האם אני מטורפת?

היי נתנאלה. לא, את לא מטורפת! את נמצאת בגיל מטורף; גיל ההתבגרות הסוער. אני מניחה שבמקום מסוים ורציונלי את מבינה, שהקשר הזה לא רק שאינו יוביל לשום מקום, אלא שהוא עבירה על החוק; הוא בגיר ואת קטינה. הוא מנצל אותך ואת ההתאהבות שלך בו. הוא יודע שאת תסכימי לכל מה שהוא מבקש, והוא אכן מנצל את זה עד הסוף. למה את מצפה מהקשר הזה? מה לדעתך יקרה כשהוא יבין, שאת תעשי בשבילו הכל, כולל להתגעגע בזמן שהוא עם אחרת? אני יודעת שקשה לקרוא את זה, אבל בשבילו את שום דבר מלבד גוף לסיפוק היצרים שלו. וזו לא אשמתך! אין כאן שאלה של אשמה או אינטלגנציה נמוכה. פשוט נכנסת למערבולת, ואת לא מצליחה למצוא את הדרך החוצה. נתנאלה, מעבר לפגיעות שכבר ספגת, הקשר הזה רק יפגע בך יותר יותר; בעיקר משום שהסוף שלו צפוי. אני מאמינה לך שקשה לחשוב על האפשרות של לאבד אותו, ולכן זה כנראה זמן טוב לערב מישהו מקצועי. מה דעתך לקבוע פגישה עם יועצת בי"ס ולספר לה את הסיפור? היא תוכל לתת לך עצות או להפנות אותך לאיש מקצוע (אם היא תחשוב שיש בכך צורך, כמובן). ותזכרי שני דברים חשובים: 1. את זו שנפגעת בתוך הקשר הזה. 2. הוא עובר על החוק, וזו כבר עבירה פלילית. הרה.

ביום הולדת נהוג בקיבוצי לעשות בדיקות תקופתיות ממםגרפיה, דם סמוי לגלוי סרטן,מעכב של גידול שפיר מנינגיומה ו גידולים בצוואר בגלל כאבים. לאחר שקיבלתי חלק מה תוצאות ידבררלי שיש לי גילולים בשד שנירה שפיר, גידולים בצואר,שדחיתי לקבל תוצאות לעוד כמה ימים ב12 לחודש הבאה והגידול בראש גדל בעוד 5 מילימטר ויש לי תור בהתחלת אפריל. מצד אחד אני לא רוצה לדעת אבל מצד השני אני מתה לדעת עם המצב שלי קשה! איך אני יכולה לידמודד עם מצבי?

שלום לכולם! ההודעה ארוכה אך אשמח אם תקראו ותעזרו לי! שמי אמיר,השתחררתי מהצבא לפני קצת יותר משנה,כרגע אני סטודנט להנדסת תוכנה שנה "א"!הסיבה שאני משאיר כאן הודעה היא כי קצת נמאס לי מהחיים שלי,אולי מהדרך בא אני חיי,אולי מהציפיות שלי,אני כבר לא יודע ממה אבל כבר הרבה זמן שלא טוב לי,אני לא מאושר בכלל! אז ככה:בתקופת הילדות שלי היה לי די טוב,הייתי ילד רגיל ומאושר אם כי הייתי חסר בטחון עצמי.תמיד היו לי הרבה חברים ותמיד מקובל!כשהתגייסתי לצבא,היה לי ממש טוב בחיים,הבטחון העצמי שלי היה בשמיים,הייתי ממש מקובל,מלא חברים,הצלחתי שם ממש טוב,הייתי מאושר לגמרי למרות שהשירות היה ממש קשה גם מהבחינה הפיזית וגם הנפשית(ראש צוות בטייסת קרב F16).ואז קרה משהו ממש רע:נפצעתי די קשה,נפלתי מכנף מטוס ונחבלתי בגב,בראש והאף,הייתי מאושפז בבית חולים ועד היום אני סובל מכאבי ראש,אף שבור,וכאבי גב(שברי דחיסה),תבעתי את הצבא(השקעתי המון כסף) והם נתנו לי רק 4% על כל הנזק הזה והם לא מוכנים אפילו לממן לי טיפולים!זרקו אותי לכלבים!כמו כן,בצבא הכרתי מישהי שממש אהבתי ואחרי 9 חודש היא החליטה להיפרד ממני למרות שהיה ממש טוב(אמא שלה כנראה לחצה עליה) וזה משהו שבא לאחר הפציעה שלי,מה גם שזה הרס אותי עוד יותר,תקופה לא קלה הייתה לי אז שבה הייתי שרוי בדכאון,בכיתי המון,והיה לי הכי רע בעולם בנוסף לפציעה קשה!באותו זמן עבדתי אז זה די עזר לי ואיך שהוא התגברתי על הפרידה,לאחר כמה חודשים הכרתי מישהי חדשה ולאחר חודש שהיינו יחד(הייתי נוסע אליה מאשדוד לחיפה) גיליתי שהיא הסתירה ממני בעיה בריאותית שהייתה לה והיא כמעט שהדביקה אותי במה שהיה לה,מה גם שהיא לא התכוונה לספר לי כלל ואני גיליתי זאת במקרה!אז הרגשתי נבגד שהיא הסתירה ממני מידע כזה כשאני כל כך השקעתי,היא סיכנה את הבריאות שלי אחרי שאמרתי לה עד כמה חשוב לי כנות בקשר ולה זה לא הזיז,היא זלזלה במה חשוב לי ולו בכדי לספק צרכים!הרגשתי נבגד,עכשיו הכרתי גם מישהי אבל היא שומרת אותי על אש נמוכה ואני ממש רוצה אותה אבל זה פשוט לא יוצא...היא פשוט משחקת בי,למה לעזאזל עם מי שאתה הכי רוצה זה לא יוצא? מהבית שלי מתחיל להמאס לי,אני תקוע עם ההורים שלי ופשוט נמאס לי מזה,מת לגדול כבר ולחיות לבד,ההורים לפעמים לוחצים,מתווכחים על שטויות,ואין לי כוח כבר להסביר ולהצתדק בפניהים,יש לי את הבעיות שלי ולפעמים הם לא מבינים שאני כבר אדם בוגר שמקבל החלטות לבד,הם חושבים שאני עדיין ילד קטן וכבר אין לי כוח לזה!!!אני צריך שקט! פשוט נמאס לי מהכל,מאנשים,חברים בוגדניי(אחד החברים הכניס לי אגרוף),אהבות(אתה משקיע,נותן את הלב,כנה,ובסוף איך שהוא יורקים לך בפרצוף,אין הערכה,שוכחים אותך בשנייה ושוכחים עד כמה נתת),אני מתמודד עם כאבי גב איומים בגיל צעיר למשך כל חיי מה שישפיע גם על עבודה בעתיד!כרגע אני רואה את עצמי תקוע ביום שישי בבית מלא בבאסה ומסתכל על החיים שלי:חבר שבגד,חברה שעזבה למרות שהיה טוב ואהבנו,חברה שסיכנה את בריאותי,פציעה קשה שמלווה אותי עד היום,הורים שאוכלים את הראש ואין שקט מהם,ובחורה שאני הכי רוצה משחקת בי ושומרת אותי על אז נמוכה!!! וזה פשוט נמאס מהחיים האלה,אין שום סיפוק בהם,מה התכלית לעזאזל?אתה מסיים בעיה ומתחילה אחרת,אנשים כמו זאבים,טורפים ובוגדים בך,בעיות בלי סוף ואתה אף פעם לא מאושר,תמיד משהו מטריד אותך!!!למה זה ככה?מה עושים?איך משנים את זה?אצל כולם זה כזה מסריח?

היי אמיר, את שאלת החיים הקשים שואל כמעט כל אחד מאיתנו בשלב זה או אחר במהלך החיים. אבל צריך לשים לב, שהחיים אומנם יכולים להיות קשים, אבל בד"כ מדובר בתקופה כלשהי, כזו שיש לה התחלה ויש לה, וכשנמצאים בתוכה נדמה שכל החיים כאלה. והם לא. עובדה שבאופן כללי יכולת לכתוב על התקופה שלפני הצבא שהיה לך טוב, וגם בצבא - עד הפציעה. ואז נפצעת (בקשר לאחוזים שקיבלת; אני לא מתמצאת בכללים של צה"ל, אבל כן יודעת שגם באזרחות - אם נפגעת בצורה כלשהי - צריך להילחם בשיניים ובציפורניים מול ביטוח לאומי כדי לקבל אחוזים מתאימים; הנטיה שלהם היא לתת תמיד פחות ממה שמגיע, כדי שלא יצטרכו "לבזבז" כסף). ונדמה שהפציעה שלך היתה נקודת מפנה מסוימת, שלאחריה דברים התחילו להשתבש לך... אותה חברה שנפרדה ממך אחרי 9 חודשים הסבירה לך מה עמד מאחורי ההחלטה שלה? אתה משער שכנראה שלאמא שלה היתה יד בדבר, אבל אתה לא בטוח בקשר לזה... ועכשיו הכרת מישהי חדשה, ששומרת אותך על אש קטנה... אמיר, אולי זה רעיון לא רע עבורך? אולי אתה באמת צריך "תקופת צינון" מקשרים עם בחורות אחרי שנפגעת פעמיים? ואני ממש לא מתכוונת לכך שתתנזר מנשים מעתה ועד ועולם. אלא שתיקח זמן לחשוב האם אתה מסוגל להיכנס לקשר חדש, בלי לגרור איתך פנימה את הפגיעות הקודמות. ומה זאת אומרת שאתה "תקוע עם ההורים שלך"? מה מחזיק אותך בבית, איתם? וכן, להרבה מאוד הורים קשה לראות ולהבין, שה"בייבי" שלהם כבר גדול ויכול להסתדר בעצמו בעולם, ולקבל את זה, שאם תצטרך מהם משהו או סתם תרצה מקום לחזור אליו מפעם לפעם, תמיד תדע שהם שם. ועל זה שר אריק איינשטיין "עוף גוזל". תחשוב קצת על השיר בהקשר של ההורים שלך ותנסה לחשוב על הצד שלהם. לא בהכרח לקבל את כל מה שהם עושים, רק להבין. חטפת אגרוף מחבר?! מה עשית לדעתו שהצדיק אגרוף? ומה אם חברים אחרים? כאלה שהיו לפני הצבא או שהכרת במהלך השירות? והשאלה הכי גדולה: "מה מטרת החיים?" אמיר, אני חושבת שהתשובה שלי לא תעודד אותך ברגע ראשון, אבל תיקח את הזמן ותחשוב עליה, בסדר? לקיום של המין האנושי אין שום תכלית! זה קיום חסר משמעות לחלוטין. ולכן כל אחד מאיתנו צריך לגדול ולמצוא לעצמו בעצמו את אותם דברים שכן מעניקים משמעות. זה אינדיבידואלי מאוד... עבור הרבה אנשים, קשרים קרובים עם אחרים מעניקים משמעות עמוקה לחיים. יש אנשים, שמשמעות החיים עבורם היא השגת סטטוס מקצועי כלשהו וכו'... שבוע טוב, הרה.

אמיר, אני רק יכול לתת לך את נקודת מבטי על מה שרשמת כאן. אין לי כוונה לפגוע או לאכזב אותך בכל מה שאני רושם ולפעמים זה יראה כאילו זה קל אבל תאמין לי שזה לא. אני יכול להגיד שכל אדם נתקל במהלך חיו בשאלה זו או אחרת לגבי למה החיים כל כך קשים. אני מבין שעברת אכזבות ודברים קשים מאוד החל מהפציעה; אתה גם הזכרת שבעבר הייתה לך בעיה של בטחון עצמי. תשאל את עצמך האם אתה חושב שעדיין יש לך את בעיית הבטחון העצמי? אני מאמין שבעיה בבטחון עצמי באה במקור מכך שאתה נותן יותר לאחרים ממה שאתה נותן לעצמך, בכל המובנים. תתחיל לתת לעצמך, תתחיל להאמין במי שאתה, תפסיק "לדפוק חשבונות" לאחרים, זה מאוד קשה ליישם את זה במיוחד שאתה צריך לעשות את זה לעצמך, לעשות מן סוג של סוויטש בראש וזה קשה יותר כשהבעיה קיימת כבר הרבה זמן. מאז הפציעה שלך, סביר להניח שהתאכזבת מהדרך שבה התייחסו לבעיה שלך שהיא אמיתית וקיימת. אין לי יותר מידי מה להגיד לך על זה, זה פשוט חוצפה של המדינה שאדם שנפצע באמת צריך להלחם בשיניים על מה שאמור להיות שלו מלכהתחילה. לגבי הפרידה שלך מהחברה. זה לדעתי הפרק שהכי השפיע על מה שאתה מרגיש כיום בגלל שהכל נפל עליך באותו הזמן. כל השאר הוא פשוט נגררת של הסיטואציה הזו וכל אכזבה שקיבלת אחריה רק העצימה בפניך את ה"בעיה הלא פתורה הזו", האכזבה מהבחורה שהסתירה בפנייך את האמת למרות שהיא ידעה שאתה דוגל בקשר כנה ואמיתי והבחורה שמשאירה אותך על אש קטנה הן לדעתי הדבר שמעצים את הכאב מהפרידה שעברה שלפי דבריך היתה טובה ונגמרה סתם. אני מבין שעכשיו אתה מרגיש נבגד מכל הכיוונים, גם הצבא, גם החבר שלך וגם הבחורה שאתה איתה בקשר, בצדק,אבל לדעתי אתה פשוט נותן לכל הדברים שסובבים אותך יותר משמעות ממה שבאמת צריכה להיות להם. לסיכום, אני מאמין שאתה צריך לפתור את בעיית "חוסר הבטחון העצמי" שלך ואני שם את זה במרכאות בכוונה כי אני מאמין שחוסר בטחון עצמי היא עוד אחת מהבעיות שאנחנו מפילים על עצמנו. דבר עם חברים שלך על הנושא, דבר על ואל עצמך, תפסיק לתת משמעויות לכל מה שאנשים חושבים, לכל אחד יש את חופש הביטוי שלו ואיך שהוא בוחר להתבטא זו הבעיה שלו בלבד. אל תיקח את מה שאחרים אומרים או רוצים ללב, תרגיש טוב עם כל דבר שאתה עושה ותעשה הכל בהרגשה טובה עם עצמך, תיקח כל דבר שאנשים אומרים על המעשים שלך בערבון מוגבל,וכמו שלהם יש את הזכות להתבטא בחופשיות גם לך יש את הזכות לעשות ולהתבטא איך שאתה רוצה. תשים את הדגש עליך ולא על הסובבים כי כרגע הסובבים הם אלו שמגבילים אותך מלהיות חופשי, להיות אתה. בהצלחה בהמשך הדרך, חזק ואמץ. דורון.

דורון שלום! קודם כל ממש תודה על העזרה.שנית,אתה צודק,זה משהו שלא הדגשתי במכתב אבל יש לי בעיות די רציניות עם בטחון עצמי,למרות שתמיד הייתי מקובל,והיו לי הרבה חברות ויצאתי עם בנות,וידעתי להסתדר עם אנשים זה לא עוזר לי,אני תמיד חסר בטחון וזה נמאס לי בנוסף לכל הצרות האחרות,זה משהו שאני לא מצליח להתנתק ממנו,הרצון להיות מקובל על כולם,ושכולם יחשבו עליי טוב,הרצון לנבא מה אחרים חושבים עליי...אני ממש רוצה להגיע למצב שלא אכפת לי ממה שאנשים חושבים עליי אבל זה פשוט לא יוצא...יש בי מן פחד שלא יאהבו אותי,זה הפחד הכי גדול שלי!!!

דע, שבכל צרה שבעולם יש בתוכה הרחבה, כמו אור בתוך החושך, ככתוב: "בצר הרחבת לי". וצריך האדם להתבונן היטב ולחפש אחר ההרחבה שבצרה, ומתוך כך יהיה לו קל יותר להמשיך ולחזק את עצמו ולהגיע לשמחה. (רבי נחמן מברסלב) הכל, הכל הכל הכל הכל לטובה. תאמין לי, גם אם זה קשה, עברתי גיהנום עלי אדמות וסוף כל סוף אני מבינה. ואל תשכח - אחרי כל ירידה גדולה-----------------------עלייה גדולה. חכה, תזכור לא להתייאש, והכל יתהפך לטובה. הסבל שלך הוא לא לשווא, חס וחלילה. שולחת לך הרבה חום וברגע שתבין את העיקר - לא לפחד כלל - הכל יסתדר - מבטיחה.

אתה בן 21 אני מתקרבת לגיל 25 , כל מה שהיה זה רק מערכת יחסים אחת רצינית שגם היא לא הייתה הדבר הכי בריא בעולם. כן גם אני משרדת סופר ביטחון עצמי כולם בטוחים שהכל מה זה טוב אצלי אף אחד לא יודע מה עובר או עבר לי בראש אי פעם. "לפעמים אני צוחקת וכולם חושבים שטוב לי ,החיוך שלי בעצם מטשטש עקבות...הכרית שלי כבר לא סופג את הדמעות". אני יודעת שאני אמורה לכתוב לך מכתב עידוד ולהגיד לך -גבר תצא מזה, אבל אני פשוט מזדהה איתך. מישהי כתבה לך שבסוף הכל מסתדר? לא יודעת מה להגיד לך אני לא מנסה לבאס אותך חלילה אבל משום מה אני מבינה אותך. אז בוא נקווה ביחד שבאמת יהיה בסדר.......?

היי,תודה על התגובה....רק היום היה לי הזמן לענות לה...אני עובד כל יום 12 שעות 6 ימים בשבוע וזה גם עוד משהו שמבאס אותי! בטחון עצמי זה משהו נפוץ,יצא לי לברר קצת בנושא,זה נקרא חרדה חברתית,ויש את זה להמון,בד"כ זה הכל בראש והכל לא אמיתי אלא הזיות ופארנויות שאנחנו יוצרים לעצמנו,כך שבגדול אנחנו בסדר,את בסדר!!!אני בטוח בזה!!!אני בטוח שאין לך במה להתבייש,מקווה שיהיה לך יותר טוב בחיים...באמת...מה את אומרת?

היי רציתי לפרוק קצת לחצים ומצאתי שפורום זה הוא המקום הנכון(: בזמן האחרון אני חש שהרבה אנשים רוצים בקרבתי וזה נחמד (נשים וגברים כאחד) וזה נעים במיוחד לאחר כל הסיפור שלי(: הקטע הוא שמצד אחד אנשים אוהבים לשהות במחיצתי וזה גרום לי לעונד ומצד שני אני לא מפנים את זה. לפני זמן מה הייתה משהי שרצתה ללמוד יחד ואני דווקא רציתי ללמוד איתה הקטע הוא שהיא ציפתה שאני אתקשר אבל לא עשיתי את זה כי לא חשבתי שהיא התכוונה ברצינות כלומר חשבתי שהיא לא באמת התכוונה ואותו דבר קרה לי עם חבר ממילואים שהזמין אותי לשתות קפה וחשבתי שהוא לא מתכוון ברצינות ודחיתי אותו עד שהוא נעלב והבנתי שהוא באמת רוצה שאני אבוא בכל מקרה זה מצחיק בגלל רגשות נחיתות שיש לי אני מעליב אנשים אחרים בלי כוונה אנשים שכנראה מחבבים אותי ורוצים בקרבתי וזה הדדי אך אני פוגע בהם מבלי לשים לב. וזה בעייה בשבילי כי גם בעבודה וגם בלימודים אני פוגש אנשים שאני מתחבר אליהם אבל לא נוצר קשר מחוץ למסגרות האלה אלא רק בתוכן (כלומר רק בין כתלי המוסדות (: ) בכל מקרה לכל הסטודנטים בהצלחה במבחנים להתראות

אכן, המבחנים בפתח... בהצלחה גם לך!!! למה אתה חושב, שאם אנשים מציעים לך משהו, הם לא מתכוונים לזה ברצינות? נדמה לך שאתה לא באמת שווה את זה? שהם ברמה אחת מעליך, ולכן לא יכולים באמת להתכוון ברצינות לקשר איתך? שווה להסתכן ולהיפגע, לפעמים, מאשר לוותר על הכל מראש... כי מי שלא מסתכן, נשאר תקוע במקום, בלי אפשרות לקבל מאחרים בחזרה.

כעקרון כן יש לי דימוי עצמי נמוך לפעמים זה בלי הצדקה גם במקומות שהרגשתי מצד אחד פופולארי כל הזמן הרגשתי לא ראוי לאהבה וחיבה (גם כשהייתה לי חברה כמעט הייתי בוכה כל פעם שהיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי מהתרגשות אהההה למה אני כזה רגיש?? ) הקטע הוא שבמקומות כמו פאבים וכאלו אין לי בעייה להתחייל עם בנות למשל אבל גם אז אם אני יוצא עם משהי אני מרגיש לא ראוי..... הקטע הוא ששם אין לי בעייה להתחיל עם בנות(בפאבים) כי אם לא יילך לא יקרה כלום ואם בנות מהאונ זה יעשה לי באלאגן אני שונא בעצמי המון דברים למשל את איך שאני נראה למרות שקרה הרבה פעמים שנשים התחילו איתי לא יודע מה יהיה איתי?? בכל מקרה ראיתי היום עובדה ולמרות שהלכתי לבחורה עצמאית בקטע הזה שכנראה עושה את זה מרצונה החופשי והיא המרוויחה היחידה אני מרגיש זוועה שהצטרפתי לציר הרשע שמנצל נשים דבר מעיק שצריך ללמוד לחיות איתו להתראות ותודה על העזרה

קוראים לי אורן ואני בן 24 חיי במשך השנתיים האחרונות היו ממש אבל ממש מגעילים מאז שהשתחררתי מהצבא חיי לא מה שהיו. הייתה לי חברה נפלאה שנפרדנו ואני מייסר את עצמי על כך שזו הייתה טעות מצידי להיפרד ממנה ולמרות ניסיונות מצידי היא לא רצתה לחזור אליי יותר אבל הפסקתי לחשוב עליה ואני מנסה ובאמת משקיע את כל כולי בלמצוא משהו חדש אבל מסיבות של חוסר מזל או מצידי לא הצלחתי למצוא משהו חדש מצבי החברתי לא ממש טוב יש לי רק חבר אחד שהוא טוב והוא חברי במשך 14 שנה אבל אני רוצה למצוא עוד חברים ולא ממש יודע איך ואיפה לעשות את זה אני עובד בעבודה מעולה ושכר טוב והמצב בבית שלי ממש חרא ואת כל המשכורת שלי אני נותן להורים שלי כדי להתקיים ולשלם . ממש כאילו אחרי שהשתחררתי מהצבא עולמי חרב עליי והתחלתי לקחת כדורים נגד דיכאון ע"י התייעצות עם הרופא שלי כי ממש לא יכולתי לסבול את המצב שקיים ממש קשה לי עם המצב ואין לי מושג איך להמשיך הלאה בסה"כ אני רוצה בת זוג ועוד חברים השאלה היא איך להשיג אותם כי לא יודע אני מנסה להתחיל עם בחורות וללנסות למצוא עוד אנשים אבל אתה לא יכול לבוא לאנשים פתאום אחי בא לך להשאר בקשר בקיצור אני מודאג וממש עצוב תודה ואשמח לקבל עצות וסליחה על האורך

אבל אסור להתייאש. מה לפי דעתך קורה ? למה קשה לך ליצור קשר חברי עם אנשים ? אתה הולך למקומות בילוי ? איך במקום העבודה שלך ? אתה מסתדר עם האנשים ? אין שם צעירים וצעירות בגילך ? מה לגבי ייעוץ ? חשבת על כוון כזה ? גם דרך האינטרנט ניתן להכיר אנשים נחמדים. תמשיך לנסות. אל ייאוש. בסוף תמצא את המאושרת. תהיה בריא ויום טוב.

היי אורן, כבר היה מי שאמר, שהחיים הם לא פיקניק... אפשר למצוא חברים במקום העבודה שלך, למשל. אפילו לבוא למישהו ולהגיד "שמע/י, בסוף היום אני קופץ למסעדה/פאב/בית קפה (או כל רעיון אחר), בא לך להצטרף אליי?" זו הצעה לא מחייבת, אבל היא בהחלט פותחת דלת ליצירת קשרים. אני מניחה שגם לחבר הטוב שלך יש חברים, נכון? אז למה שלא תצטרף אליהם ליציאות? וגם היה פעם מישהו שאמר, שאתה לא יודע מה יש לך עד שאתה מפסיד את זה... נפרדת מחברתך מסיבות כאלה או אחרות (שלך? שלה?) ומבחינתה זה נושא סגור. אתה צודק, הדבר הנכון הוא המשיך הלאה. איך היכרתם מלכתחילה? אתה לא יכול לתקן את המצב בבית, וזה בהחלט יפה שאתה תורם את חלקך, אבל האם אתה משאיר משהו בצד גם עבורך? אתה בן יחיד? כמה זמן אתה כבר לוקח את הכדורים? לטעמך הם עוזרים לך? אני יודעת שיש כאן יותר שאלות מתשובות, אבל זה בשביל לשמוע ממך עוד קצת על דברים מסוימים ואולי לקבל רעיונות להצעות עבורך. הרה.

מה שלומך ? לגבי העבודה שהגשתי . אז כתבתי למרצה מכתב, ושוחחתי איתה והיא קיבלה את דבריי . זה כבר יותר טוב. עכשיו, יש לי צרה חדשה .לא חושבת שתוכלי לעזור לי . אבל, לפעמים רק לפרוק מטען, זה כבר חצי עזרה. אז ככה: יש לי עבודה .שאני צריכה להגיש מחר 3 עמודים, מודפסים. כבר קראתי את כל החומר. סיימתי בשבת, והייתי אמורה לכתוב אותה בראשון . בסוף בקשתי הארכה עד מחר. ועדיין לא כתבתי כלום .. אוי לי הרה . כבר זללתי היום 2 חפיסות שוקולד וחבילת תפוציפס . עד שאני אסיים את העבודה הזו אני יעלה ב10 קילו . ....אני יודעת את השיטה .אני אתחיל לכתוב ואתקדם לאט יותר טוב להגיש קצת מאשר כלום.וגם יותר טוב מאוחר מבכלל לא. .. .

אני שמחה לקרוא שהצלחת להגיע להבנה עם המרצה ההיא. ובקשר לנושא השני, את צודקת, בזה קצת קשה לי לעזור לך... גם אני ידועה בדחיינות שלי כשזה מגיע לעבודות :-) מצד שני, אני מבקשת הארכה אך ורק במקרים בהם הגב שלי מעיק עליי במיוחד, ואז אני פשוט לא מסוגלת לשבת יותר מדי, ולכן גם מתקשה לכתוב עבודות. תופעת האכילת/עישון יתר מוכרת היטב בקרב הרבה סטודנטים (נדמה לי שבעיקר סטודנטיות...) כשצריך להכין עבודות או בתקופת מבחנים, אז כנראה שצרת רבים - חצי נחמה...

בעלי החל להראות סימני שכחה,חוסר התמצאות במקום אי שלטה על סוגרים,פעולות אטיות כמו כן שינה מרובה .נפילות. כל זה בא בגלים יש ימים שהוא מתנהג כרגיל ויש ימים ממש מפחידים עתה הוא מאושפז במחלקה נוורולוגית ל איבחון.כולם אומרים לי שאלה סמיני המחלה.ושזה ילך ויחריף אני בשוק ולא יודעת איך לעקל את זה הוא בן שבעים ותשע ואני בת שבעים ומרגישה בת לא יותר מששים,לפעמים אני איתו ולפעמים אני מרגישה לבד אין עם מי לדבר, יש לי רשיון נהיגה עשרים שנה והוא לא נתן לי לנהוג עכשיו הוא לא הוא לא יכול כבר לנהוג.כאלו החיים נגמרו לנו במכה אחת.כאילו נפער בור שגורר את שנינו למטה. ואני לא רוצה להגרר אני רוצה להינות לחיות ולשמוח כל כך קשה לי אני לא יודעת מה לעשות אנה עזרו לי לפתור את הבעיה אני יודעת שהחיים שלי לא יהיו כפי שהיו. האם כדאי לנו ללכת לדיור מוגן האם יקבלו אותנו במצב כזהאיך אקבל את המכה הזאתואוכל להיות שמחה ודינמית כפי שהייתי השיבו לי במהרה כי אני עצובה מאד ולא יכולה ככה בתודה מראש יעל

שלום יעל, ראשית כל, אני מציעה שתיכנסי לאתר של עמותת האלצהיימר בישראל: http://www.alz-il.net/ תוכלי לקבל מידע נרחב על המחלה וכן רעיונות להתמודדות עבורך ועבור בעלך. וכל זאת בהנחה, שאכן זה מה שיעלה האבחון הנוירולוגי. החיים בדיור מוגן אינם מעבר לחיים של יאוש ודכאון; יש המון חברה ופעילויות מגוונות, ואנשים שאני מכירה, שבחרו לעבור לדיור מוגן, מרוצים מאוד מההחלטה שלהם. רק שצריך לבחור היטב מקום. אני משערת שיש לכם משפחה (ילדים, נכדים...) שתוכל לעזור לכם במידת הצורך. וכמובן, ברגע שתהיה לך תוצאת האבחון, תשבי לשיחה עם הנוירולוג לקבלת עצות, רעיונות והמלצות. הרה.

בפורום שקישרת אותי אליו נאמר לי ששאלתי אינה קשורה לפורום. אז איפה כן(פורום) ניתן לענות לי על שאלתי בעניין בדיקת הדם? תודה מראש. קארין

אם כך, תנסי בפורום הזה: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1226 זה הפורום של מנהלי האתר, והם כבר ידעו לכוון אותך לפורום הרלוונטי (הם מכירים את האתר יותר טוב ממני). הרה.

2 שאלות שדיי קשורות אחת לשניה. 1. אילו דברים ניתן לגלות/לראות מבדיקת דם? 2. האם מבדיקת דם ניתן להבחין במקרים של כאבים ורעשים בקיבה ובנוסף פלוצים (סליחה על המילה) שמלויים בכל כניסה לשרותים?

היי קארין, זה אינו פורום רפואי. אני מציעה שתשאירי את שאלותייך בפורום הבא: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/81 הרה.

אני הודע לך אם תבררי בשבילי למה ההודעה שלי לא מתפרסמת/מופיעה בפורום?(ששלחת לי את הקישור שלו.) אולי יש בעיה בפורום?

אפשר כן . במקרה של מפליץ סידרתי ניתן להבחין בבעיה כלשהי דרך בדיקת הדם ושאר בדיקות.

.

איזה שבועי ואיזה נעליים ? לא שמעתי ממך כמה חודשים מיסטרי וומן. ביינתיים , קיבלתי ועניתי. תהיי לי בריאה. ומאושרת. יום טוב.

לא הייתי פה שנים על גבי שנים וכנראה שרוב האנשים שהכרתי כבר העזבו ובאו חדשים אבל הרה (HERA) גילתה לי ששלומק'ה עדיין פה ואני בטוחה שהוא ישמח להתכתב איתי. לצערי הרב איבדתי את המייל שלו ואני לא רוצה לתת את המייל שלי בפורום מחשש לזיהוי אז שלומי - אתה מוכן לתת לי את המייל שלך PLEASE??? מה עם הילדים? איך בעבודה? מה חדש? אתה עדיין שואל מיליון שאלות ומתחקר כל אחד? ואם עדיין לא זיהית מי אני אני אתן לך רמז - הבת שלך היתה אצלי בבית כמה פעמים בתקופה שגלשתי פה. אתה מתחיל להיזכר? (-: (אם כן - אל תכתוב את שמי בפורום בבקשה) אז יאללה תיתן לי את המייל שלך ונשלים פערים ושיהיה לך שבוע טוב! ממני המיסתורית

ולמה את רוצה להיות מסתורית פתאום ? טוב, הנה המייל שלי [email protected] להשתמע חביבתי. אשמח לשמוע עדכונים. ביי יום טוב.

שלום חמודה את בוודאי זוכרת אותי אני בטוח זוכרת אותך וכמובן את עבודותיך המדהימות שהיו עד לאחרונה אצלי בזכרון במחשב לצערי, המחשב קרס יחד עם העבודות... לא נורא, תוכלי לשלוח לי חדשים ומועדכנים מה שלומך< מה חדש? אצלי הכל בסוודר אוהבת ויום טוב אני

http://www.upsitedown.co.il/anim/rest40.html רמקולים!

נחמד לראות אותך כאן :-) אני מבינה מזה, שהמייל שלי הגיע ליעדו בשלום...

שלום לכולם! ההודעה קצת ארוכה אך אשמח אם תעזרו לי... שמי א,בן 22 סטודנט למדעי המחשב.לפני מספר חודשים הכרתי מישהי בקורס הפסיכו,יצאנו פעם אחת ועוד פעם נפגשנו מתחת לבית שלה...מאז ועד היום עברו 3 שבועות.לאחר הפגישה הראשונה היא אמרה לי שהיא מאוד נהנתה בחברתי ושהיא מעוניינת להכיר אותי עוד אך היא במצב די מבולבל בחייה ושהיא לא יודעת אם מתאים לה קשר עכשיו...אז שאלתי אותה מדוע יצאת איתי?היא טענה שזה בגלל שהיא לא חשבה שאני ארצה לרוץ עם הקשר מהר.כמו כן היא רמזה לי שהיא תשמח אם אני אחכה לה תקופת זמן עד שהיא תהיה מוכנה לקשר!בפגישה הזו היא הרעיפה עליי מחמאות באומרה שאני קוסם לה,ושאני מיוחד,ושבכל זמן הקורס היא התעניינה בי.חשוב גם לציין שהיא זו שיזמה את הקשר ביננו!כמו כן אני אמרת לה מה אני חושב ועד כמה אני מעוניין בקשר איתה ועד כמה היא מיוחדת בעיניי,הייתי אמיתי איתה,כנה וגלוי לב!לאחר כל זה היא הבטיחה לי מרצונה שהיא תחשוב על מה שאמרתי ושהיא תדבר איתי,היא הבטיחה לא לשלול קשר מבלי לחשוב!לאחר הפגישה הזו ושבוע אחרי לא יצרתי איתה קשר בשום דרך,נתתי לה את הזמן ולא לחצתי ואח"כ שלחתי לה מייל והיא הגיבה בשמחה ואפילו רשמה "בדיוק היום חשבתי עליך",עליי לציין שבמיילים היא תמיד נותנת לי רמזים על כמה היא רוצה להמשיך בקשר,היא תמיד מתעניינת בחיי וכו'...מאז התחלנו להיות בקשר שוב...ובכל הזמן הזה היא מתקשרת אליי,מדברים שעות,שולחת הודעות,מיילים ומראה נכונות להמשך הקשר מצידה!עם זאת עליי לציין שמספר שבועות אחורה מהיום ניסיתי מספר פעמים לצאת איתה אך לשווא,בכל פעם שהצעתי היא טענה שהיא סגורה על סופ"ש עם החברות!בסופו של דבר כשכבר חשבתי שהבחורה אולי לא מעוניינת היא הציעה לי לצאת איתה למופע ביום שבת הקרוב ואף התעקשה לקנות כרטיסים,שמחתי כמובן,אך לצערנו לאחר כמה ימים גילינו שהמופע בוטל!(בתחילה חשבתי שזהו תירוץ אך בדקתי והמופע באמת בוטל).היא טענה שנעשה משהו אחר.שלשום,שאלתי אותה מה היא רוצה לעשות והיא אמרה "לא יודעת"...אז עשינו שיחה והסברתי לה מה הכוונות שלי בקשר ושאני רוצה להכיר אותה,ושאני אדם בוגר ושאם היא לא מעוניינת אז היא יכולה להגיד במקום שאני אמשיך לצעוד במקום ולהסתובב סביב הזנב שלי ולטפח תקוות.היא אמרה שהיא כן מעוניינת להכיר אותי ושאם לא היא הייתה אומרת לי...היא אמרה לי:"אתה צריך לישון בשקט כי אני מעוניינת להכיר אותך יותר"...אז הסברתי לה שאני סובלני ולא מלחיץ,ושאנחנו לא חברים ושהיא לא צריכה לתת לי דין וחשבון אבל אני תמיד חושב שאוקיי הנה השבת נצא וזה לא יוצא,אז היא טענה שזה בגלל החברות שלה,אז אמרתי לה שאני מבין אבל אני כבר שומע את זה 3 שבועות ושזה יהיה ממש נחמד וזה ממש חשוב לי אם היא תפנה כמה שעות בשבילי בסופ"ש שלה...היא אמרה שאני צודק ושהיא תפנים את הדברים ותודיע י מה קורה בקשר לסופ"ש... לסיכום:הבחורה אכן מראה התעניינות,היא מתקשרת,שולחת הודעות,מיילים,רומזת רמזים,נותנת מחמאות,וכבר יצאנו בעבר,היא אפילו הזמינה אותי לצאת איתה,והתעקשה להזמין כרטיסים.אז מה שאני לא מבין כאן זה מה קורה פה?מצד אחד היא מראה נכונות ומצד שני זה לא ממש יוצא...מה קורה כאן?

היי א. באמת מצב לא ממש ברור, כפי שכתבת. מצד שני, אני לא יודעת איך נראה הסיפור הזה מהצד של הבחורה (וידוע שלכל סיפור יש מספר צדדים הזהה למספר המשתתפים בו). יכול להיות שהיא נמצאת במקום של "רוצה-לא רוצה", והיא עדיין לא בטוחה אם היא באמת מוכנה להיכנס לקשר רציני או לא, ולכן מתקבל אצלך הרושם שהיא מזגזגת בין כן ללא. מצד אחד רומזת ושומרת על קשר, ומצד שני לא מצליחה לפנות זמן. יש לך כמה אפשרויות. אחת מהן היא להמשיך ככה, עד שהיא תתעשת ותחליט בינה לבין עצמה מה היא רוצה מעצמה וממך. אפשרות אחרת היא לתפוס איתה שיחה ולומר לה, שיש לך סבלנות, אבל אתה לא יכול לתת לה להמשיך ולמשוך אותך ככה עד להודעה חדשה. ולמרות שאתה מעוניין בקשר איתה, להתגבר על זה ולהמשיך הלאה, אל הבחורה שתהיה קצת יותר החלטית. אפשרות נוספת היא להבין איתה, למה היא לא מצליחה למצוא את הזמן בסופי שבוע? הרי אתה לא מנסה להיכנס לחיים שלה במקום החברות שלה, נכון? אולי פשוט להבין איתה מה עוצר אותה ואם יש משהו שאתה יכול לעשות בשביל להקל עליה (ובכך, למעשה, גם על עצמך). סביר שיש עוד אפשרויות שלא העליתי כאן. אולי על חלקן חשבת בעצמך, ואולי למישהו מהגולשים יהיה רעיון נוסף. תראה מה קורה בסופ"ש הזה. ואם בעצם לא קורה כלום, זה הזמן לתפוס איתה עוד שיחה, אבל שיחה שתסגור את הקצוות הפתוחים, ולא תשאיר את הכל תלוי באוויר מבחינתך. סופ"ש נעים, הרה.

שלום רב, הייתה לי חברה שנתיים וחצי, במהלך תקופת הקשר (חצי שנה אחרונות) התחילו לחברתי בעיות של כאבי ראש מלחץ (סטרס האדאייק), בדיוק בתקופה שבו היא התחילה את השירות הצבאי. במהלך הקשר הייתי די נוקשה איתה בהרבה דברים אבל כל עוד כשהינו ביחד הכאב ראש שלה ירד, שאומר שלא הייתי מקור לחץ בלעדי. לפני חודשיים טסתי לתאילנד ל7 שבועות, לחופש אחרי הצבא, במהלך השהיה שם היא הודיע לי שיש לה ספקות (שבאו ממש בפתאומיות) היא הודיעה לי שאין אף אחד והיא פשוט צריכה זמן לעצמה. אמרתי לה שאני מבקש לפחות בחזרה לחזור אליה לתקופה רק כדי לבחון את השינוי בביטחון העצמי שלי שעברתי בתאילנד.(שהשתפר לטובה ואולי יכול לתמוך בקשר שלנו) ברגע שהיא התחילה להודיע לי היא נכנסה לאדישות כלפי והיא לא מוכנה לספר לי מה עובר עליה , לאחרונה האדישות ירדה אבל היא עדיין לא מוכנה לדבר על שום דבר חוץ מסמול טוק ולשמוע על הצרות שלי. ידוע לי בוודאות שהיא עדיין אוהבת אותי וקשה לה עם הנתק הזה. ידוע לי בוודאות שהיא דיברה עם אחותה לגבי הקשר ואחותה אמרה לה שהיא צריכה להפרד ממני בטענה שאני "תלותי וילדותי". כרגע אני בדילמה, אני באמת אוהב אותה ובאמת אני רוצה לחזור להיות איתה, והדילמה שלי היא שאם אני נותן לה זמן לאכול את עצמה מבפנים אני בעצם מאבד אותה ואם אני יהיה נודניק אני מאבד אותה גם כן. מה עלי לעשות?

היי איל, כרגע אתה מתאר מצב, שבו אתם בקשר אבל לא כזוג, נכון? אני מבינה שלך זה לא מספיק, משום שאתה אוהב אותה. אבל אולי היא צריכה זמן לעצמה - עם או בלי קשר לאחותה - כדי לחשוב על כל מיני דברים. מבחינתך המצב הנוכחי הוא הרע במיעוטו; אם תלחץ עליה, בהחלט קיים סיכוי שתאבד אותה לחלוטין, וגם סמול-טוק לא יתאפשר עוד. אם היא תגלה, בסופו של דבר, שהיא רוצה להיות איתך, אז היא תהיה איתך, גם אם אחותה אמרה לה שזה לא מתאים. מכיר את המשפט שאומר: יש פתגם שאומר, שאם אתה אוהב מישהי, שחרר אותה. אם היא נועדה לך, היא תחזור אליך. תן לה את הזמן שלה. עדיף שתאבד אותה ותדע שזו בחירה חופשית שלה - למרות הכאב שזה יגרום לך - מאשר שתגיע למצב שבו תרחיק אותה ממך, בגלל שתפעיל עליה לחץ. סופשבוע חורפי ונעים, הרה.

כשמבטיחים חייבים לקיים ואני טרם קיבלתי כלום!!!

שבעצם אין שום הפתעה? תודי שזה מפתיע....

תשלח לי הודעה למייל

אני אקבל הפתעה ???? וואי איזה כיף לי. אני רץ לשלוח.

אני אשלח לך דולרים. באיזה שטרות אתה מעדיף?

תינננננ ננננננ תלילללה מה שלומך ? מה קורה בשטח הלימודים ? בשטח הרומנטי ? בשטח האינפוף ? את עדיין בקשר עם מה שמה , נו , וולאק שכחתי. זאת הגרושה החמודה עם התלתלים , נו שהיתה עושה תיאטרון. מה יהיה איתי עם השכחה ? זה לא צחוק. אני מתחיל להיות מודאג. לא זוכר את שמה האמיתי ולא אהההההההההההההההההההההההההה נזכרתי ! יחי אני נטע. קוראים לה נטע . או שאני טועה ? טוב, נדמה לי שאת מבינה על מי אני מדבר. יאללה גוט טו גו משגעים לי כאן ת'שכל שאחזור לעבודה. נודניקים.

יש לי שבוע רגוע באופן יחסי. וזה אומר, שסוף סוף יש לי הזדמנות להשלים שעות שינה; ומה יכול להיות יותר טוב מזה?! מצד שני, אין לי את מי להאשים בכך, שאני שמה לי סרטים ב-DVD ב-2:00 בבוקר, ואז הולכת לישון רק לקראת 6:00, נכון? כבר הרבה זמן לא שוחחתי עם נטע... מכל מיני סיבות, אבל אף-אחת לא שייכת ל"ברוגז", אז זה עדיין סביר. תגיד, שלג ירד אצלכם או לא? הבטיחו חזית מסיביר... למען המת, כבר היום קר לי, אז בטח ביומיים הקרובים אני בכלל אקפא.

יש לך הודעה ב"יוסי "

מה קורה ?

התקשרתי למרצה ושוחחתי איתה. אפילו אם בסוף אני יחרוש את החומר, ואוליי אפילו יצליח להעלות את הציון במבחן הסמסטר, אני תמיד ירגיש חרא לגבי מה שהיא כתבה ואמרה. למרות שהיא אמרה שאני מגזימה, ושאני צריכה לקחת את מה שהיא אמרה בפרופורציה. הרה, אם אני מדברת כמו שאני כותבת זה כל כך נורא ? זה בטח ביקורת בונה שאומרים למשהו שהמשפטים שלו צריכים להיות יותר קצרים. את מרגישה שהמשפטים שלי ארוכים מידיי? הילה בדיקי

אני יכולה לומר לך, אחרי שקראתי עבודה של סטודנטית שלמדה איתי, שמאוד קשה לעקוב אחר פסקאות שלמות, שאין בהן סימני פיסוק... זה לא בלתי אפשרי, אבל הכוונה המקורית של הכותב מתבלגנת עבור הקורא. ולכן גם משפטים ארוכים אפשר להפוך ל"קצרים" יותר, אם שמים מדי פעם - במקומות המתאימים - סימני פיסוק. השורה התחתונה? את לא צריכה לקחת את זה כל-כך קשה, אלא באמת להשתמש בדרי המרצה כביקורת בונה, שתשמש אותך גם בעתיד. אני חייבת לציין, שמעולם לא בדקתי האם המשפטים שלך ארוכים מדי או לא. ואני מאמינה שברוב המקרים גם הבנתי את מה שניסית להעביר. מצד שני, אני לא מרצה ואין לי דרישות דקדוקיות ממי שכותב כאן בפורום.

את דוקא כותבת יפה מאד. לדעתי , כשכותבים כמו שמדברים זה דוקא מאד אותנטי וחמוד. עם כל הכבוד למרצים, לא תמיד צריך להקשיב להם ולקחת את מה שהם אומרים כתורה מסיני. בהצלחה.

לצורת הכתיבה יש משמעות רבה, בעיקר כשמנחה/מרצה ניגש לבדוק עבודה או בחינה של סטודנט. הם מצפים - ובצדק - לרמה כלשהי מהסטודנטים, ואחד ההיבטים של זה הוא כתיבה מסודרת (גם אם לא מדוקדקת כמו אבשלום קור). נכון שלא צריך להתייחס לכל מילה של המרצה כתורה מסיני, אבל הוא זה שמכין אותך לבחינה ולחיים בכלל, בתחום אותו אתה לומד, אז החלט לא צריך לזלזל בדברי המרצים, ו כן לקבל את הערותיהם כביקורת בונה.

קיבלתי במכללה באחת הכיתות ציון בינוני. התבאסתי עד עמקי נשמתי ...וזה עמוק...קיבלתי יעוץ טכני נפלא לגבי מה לעשות ,ואחרי הכל הלכתי לספר לאימי . עכשיו אמא שלי, עם כל הכבוד שאני רוכשת לה, ויש כבוד, היא הבן אדם האחרון שצריך לשתף אותה בכאב לב. היא ישר נכנסת לדיכאון ועצבים מדבר כזה, בעוד שאני מתאוששת. אז, עכשיו, יש לך שתי צרות ממני במכה. כבר לא עזר לי שניסיתי לספר לה על הדברים הנאים שקניתי או כלום. מקווה שגם היא תתאושש. אפשר לחשוב שאני ילדה קטנה. היא בעצמה אמרה לי שלא הייתי צריכה לשתף אותה. כשהיא מתקשרת לשאול מה שלומי, שאומר בצורה כללית רק אם הכל בסדר. לומר הכל בסדר אלא אם כן אני מצוננת או משהו בסיגנון. בכל אופן חלק מהציון הנורא שקיבלתי היה כי לא כתבתי עם מספיק פסיקים ונקודות בסופי משפטים אז מעכשיו אני שולחת אלייך רק מכתבים מפוסקים היטב . הילה, בדיקי !

אני לא יודעת איך את מגדירה "ציון בינוני". לומדים איתי חבר'ה, שבשבילם לקבל 88 זה כבר לא מספיק טוב... כך שההגדרה היא סובייקטיבית למדי. עושה רושם שאמא שלך טיפוס רגיש למדי, ואולי אפילו מדי :-) זה קצת מתסכל, כי לשתף את ההורים בדברים זה משהו שצריך לבוא בטבעיות (לשני הצדדים). אבל אם ממש קשה לה, ושתיכן מודעות לזה, תנסי לצמצם במידע הפחות חיובי שאת חולקת איתה. והכי חשוב - ציון זה לא סיבה למצב רוח מדוכא. ברור שהשאיפה היא להצליח כמה שיותר, אבל לפעמים מצליחים גם קצת פחות מהמצופה.

חדש!!! נפתחת סדנה ייחודית בארץ. השיטה מועברת מדור לדור במזרח הרחוק וסודותיה נגלים עכשיו בפניכם . ההשתתפות בסדנה מחייבת עבודה עצמית: ביצוע תרגילים בריאותיים בבית ובסדנה והוראות לשיפור עצמי. לאחר 10 מפגשים כל מפגש כ 4 שעות המשתתפים מבריאים ויכולים לרפא את עצמם בכל התחומים גם במחלות כרוניות. כמו כן הסדנה עוזרת בהגשמת מטרות שיפור יחסים זוגיים ובטחון עצמי. המרצה הוא מרפא מוסמך בשיטת הסו-ג'וק וכן בעל ידע בתחום יחסים זוגיים ומיניות . הצלחה מובטחת תתקיים הרצאת מבוא של שעתיים בחינם בת"א בואו ותגלו שאתם המרפא של עצמכם, כבר מהמפגש הראשון תגלו תוצאות. הקבוצה תכלול בין 20 ל30 משתתפים והיא תתקיים בת"א בשעות הערב לפניות בטלפון לריסה 0544978456

בעלי משוגע על זה ניתן להשיג את זה רק בטורקיה,למיטב ידיעתי אני אישית, לא טעמתי אותו, לא כשר! בעלי טוען שהוא אחלה הנקניק הזה..

זה נקניק ?

האיכר הסקוטי והפניצילין: -------------------------- איש אחד עבד בשדה, שמו היה פלמינג, והוא היה איכר סקוטי עני. יום אחד, בזמן שניסה לקיים את משפחתו בכבוד, הוא שמע זעקה לעזרה מביצה קרובה. הוא עזב את כליו ורץ לביצה. שם, שקוע עד מותניו בבוץ שחור, היה ילד מבועת, צועק ונאבק לשחרר את עצמו. האיכר פלמינג הציל את הנער ממה שיכול היה להיות מוות נוראי ואיטי. יום לאחר מכן, כרכרה מהודרת עצרה בסביבתו הדלה של הסקוטי. איש אציל ואלגנטי יצא והציג עצמו כאבא של הנער שהאיכר פלמינג הציל. "אני רוצה להחזיר לך", אמר האציל. "הצלת את חיי בני". "לא, אני לא יכול לקבל תשלום עבור מה שעשיתי", האיכר הסקוטי ענה, דוחה את ההצעה. באותו רגע, בנו של האיכר יצא החוצה מן הצריפון של המשפחה. "האם זה בנך?", שאל האציל. "כן", האיכר ענה בגאווה. "אני אעשה איתך עסקה. תן לי לספק לבנך את אותה רמת חינוך שבני ייהנה ממנה. אם הנער הוא כמו אביו, הוא ללא כל ספק יגדל להיות גבר ששנינו נהיו גאים בו. " וכך עשה. בנו של האיכר פלמינג למד בבית ספר הטוב ביותר באותם זמנים, סיים את בית הספר לרפואה של בית החולים "סיינט מרי" בלונדון, והפך להיות ידוע בעולם כסר אלכסנדר פלמינג, מגלה הפניצילין. שנים לאחר מכן, אותו בן של האיש האציל שהוצל מהביצה, חלה בדלקת ריאות. מה הציל את חייו? פניצילין. שמו של האציל? לורד רנדולף צ'רצ'יל. שמו של בנו? סר וינסטון צ'רצ'יל.

אם יצא לי לדבר איתה.

אתם יושבים בחדר עם המטפלת שלכם. סיפרת לה כבר על כל הטראומות הכי נוראיות שעברת. באחת הפגישות את יושבת מולה רועדת ומחליפה צבעים. מה תצפי ממנה שתעשה? 1. שתשב בצד ותשאיר אותך לבדך למקרה שתרצי לדבר. 2. שתנסה לעודד אותך ולשאול שאלות. 3. שתלחץ עליך שתספרי לה מה קורה איתך 4. שתאמר מילים חמות ומעודדות ואם זה לא יעזור שתתקרב אליך ותחבק אותך או תלטף אותך. בבקשה תענו לי על זה כיוון שזה יעזור לי לבחור באיזה כיוון ללכת לאחר המשבר שלי עם המטפלת שלי. אני מתחננת שתענו לי פליז!!!!!

אני הייתי מצפה שבפורום תמיכה יענו לא לאחר 24 שעות כמו שעונים כאן בפורום. שירה קייקוב הרצליה

תודה רבה שירה על ההערה המקסימה שלך! אם היית עוקבת היית רואה, שהצעתי את ה"תפקיד" למישהו אחר, משום שפשוט יש לי מעט זמן. אף-אחד לא קפץ על ההצעה. משמע שככה הדברים יתנהלו כאן עד שיקרה אחד מן השניים: מישהו יחליף אותי. יהיה לי יותר זמן. ואם בזה מסתכמים דברייך, אז אני מציעה שתמצאי פורום שבו עונים כל 10 דקות... אם זה מה שאת צריכה, כנראה שכאן לא תמצאי את זה.

מילים חמות ומעודדות. לגבי החיבוק, יש טוענים שזה אסור למטפלת. אבל אני דוקא בעד. מה קרה אצלך ? מה עשתה המטפלת ?

http://www2.eitan.ac.il/cyber/texts.asp?name=tarbut&file=trb06.htm

היי שואלת, אין תשובה שנכונה לכולנו. נתת 4 אפשרויות... סביר להניח שכל אחד יציע לך לבחור באפשרות אחרת, משום שלכל אחד מאיתנו יש צרכים אחרים. מה שאני הייתי מציעה זה, שתסתכלי בעצמך על האפשרויות שהעלית, ותבחרי בזו שהכי קרובה לליבך. ועוד הצעה - לשים בצד לזמן מה את האפשרויות הללו, ולדון עם המטפלת שלך בתחושת המשבר שעלתה אצלך; לנסות להבין ביחד מניין נובעת הרגשת המשבר, ומה אפשר עשות כדי להירגע. הרה.

הי, האם יכול להיות שבן אדם יעדיף להיות לבד מאשר בסביבת אנשים ? ומצד שני רוצה להיות עם אנשים אך כאשר נמצא בסביבתם, מתאמץ בחיפוש נושאי שיחה. בסביבת אנשים חדשים עושה רושם מאוד מאוד טוב אך כאשר מכירים אותו לעומק לטענתו מתגלה הטיפוס האמיתי שלא חשבו שהוא כך – כזה הססן וחסר ביטחון ומשעמם (לא בטוח שכך הם מרגישים אך זו רק ההרגשה שלו) מוצא את עצמו משעמם ומצד שני מנסה "לרצות" את הסביבה בנוכחותו ומדי פעם זורק משפט או שניים ומהנהן אך מוצא את עצמו לא שייך לפורום החברתי למרות שמתאמץ להיות בעניינים שלא תמיד מעניינם אותו רק בשביל להיות "מקובל" שידברו איתו שוב ובמצב הפוך אף אחד לא יתאמץ למענו לעולם !!!!!!!!!!! כי זה עוד לא קרה ומעדיף אחד על אחד מאשר להרגיש חוסר שייכות או מה להגיד או מה יגידו כי "אני לא מעניין" אני משעמם" "אני מדבר רק שטויות" "אין לי מה להגיד" מוצא את עצמו זומבי אפטי, מוח ריק ממחשבות ועונה רק על נושא השיחה ולא מצליח לפתח שיחה לכיוונים אחרים. לא מצליח לחשוב על כלום כלום כלום ובטח שלא נושאי שיחה כי מן הסתם כולם "מקובלים" ואני לא ואולי מה שאגיד לא יעניין ויצחקו או לא יקשיבו או יסתכלו בהרמת גבה ויתעלמו כי אני נבלע מרוב חוסר עניין. מדובר על כל סביבה שלא תיהיה אם זה בסביבת המשפחה ואם זה בסביבת החברים הקרובים / חברים לעבודה, אפילו אנשים חדשים שמתפתחת איתם שיחה ועם הזמן השיחות הולכות ופוחתות כי אין על מה לדבר או שנמאס כבר לדבר בגלל שלא בא להם ועושים זאת מן הנימוס או בכדי לא לפגוע והם בטח לא יודו שזו הסיבה האמיתי – הרגשה שתמיד עושה רושם מוטעה על אנשים – מה יגידו הבעיה העקרית זה עם בני זוג – קשרים לא עלו על שלושה חודשים – חוסר אמון ביכולת לפתח מערכת זוגית תקינה ובריאה מחשש לשעמום וחוסר עניין לאחר מס' חודשים – אז מה יהיה הלאה ??? איך מחזיקים קשר של שנים כאשר מלווה אותך חוסר ביטחון קשה – אתה משעמם – ואין לך מה לומר ההרגשה שנלוות לאורך כל הדרך היא חוסר שייכות למקום ולפעמים חוסר שייכות לעולם. הסביבה הנוכחת באירועים הנ"ל כלל לא מבחינה בהרגשה של אותו אדם מהסיבה שהכל נראה "סבבה" כלפי חוץ. אותו אדם מקרין חביבות, סימפטיות, אכפתיות, אנרגיה, מרץ ועניין אם כי בפנים קיימות החששות המעורבלות – רמאות עצמית לשמה , משחק או פיצול אשיות – לא להראות לכל העולם שדפוק לך בחיים אם גם ככה מתרחקים ממך אז למרות שהכל חרא אתה אומר ומראה שהכל סבבה שבעצם זה לא כך דוגמא אוטנתית - יוצאים לטיול מהעבודה, לאותו אדם ישנם חברים מהעבודה אך בכל זאת חושש מי ירצה לשבת לידו ואם יתקרבו אליו. הוא מרגיש שהוא זה שצריך ליזום קרבה ועושה זאת כי אם לא ישאל מי רוצה לשבת לידו אף אחד לא יעשה זאת - ככל הנראה טראומה מודחקת (או שלא) מבית הספר, שנים על גבי שנים של חוסר מקובלות בחברה, ריחוק מצד הכיתה, צחוקים וזלזול בשל חולשות אופי ולימודים מאוד מאוד ירודים – מדובר בבית ספר דתי רק עם בנות ורצון למחוק שנים אלה מהזכרון שכנראה מן הסתם מלווה לאורך שנים. אולי היום היו מבחינים זאת כהפרעות קשב וריכוז מה שלא היה לפני 20 שנה מצד אחד יש את הרצון העז עד מאוד לתשומת לב (מי לא ?) ומצד שני - מה לעשות בשביל זה או איך ? אם לא אזום אף אחד לא מתקרב ואם אזום אז מה אומר ואיך אמשיך את השיחה - מבוי סתום בקיצור. מדובר על בחורה בגיל 35 (כמעט) רווקה - נפגעה רבות בחייה מהסובבים אותה, כל פגיעה רק מודחקת פנימה כי זה מגיע לי כך היא אומרת ולעולם לא חוותה אהבה, חסמה את עצמה רגשית מכל הכוונים "חיה על ריק" לדבריה שכלל לא דוגלת בשיטת השיחות מהסיבה שלטענתה הרגש כבר לא עובד והראש רק מדבר ולא מצליחה להפנים דבר פנימה ובטח שלא לדבר וזאת לאחר מס' נסיונות של שיחות היא לא מאמינה שמישהו יכול לעזור לה ובטח שלא להפתח לאנשים שרק רוצים להרע לה גם כשהייתה בטיפול – היא מהנהנת ומשתפת פעולה אך בסיום הטיפול חוזרת לשיגרה האפורה כאילו לא היה כלום- פשוט לא יודעת או מצליחה להשתמש בכלים איך ניתן לעזור ?

שמדובר כאן בחוסר בטחון עצמי. או תדמית עצמית ירודה. נראה לי שצריך ללכת לייעוץ. גם אם זה לא הצליח בעבר, לא להתייאש, צריך לנסות שוב. לפעמים יועץ מסויים לא מצליח ומשנהו כן מצליח. בהצלחה רבה.

היי חברה של... בתקופות מסוימת התשובה היא כן, יכול להיות שאדם יעדיף להתבודד ולהתרחק מחברת אנשים. כמובן שזה תלוי בשאלה עד כמה האדם חברותי מלכתחילה. שאלת איך ניתן לעזור... מכיוון שאת מתארת בחורה שקשה לה עם עצמה ועם הסביבה, לא תוכלי לעשות הרבה כדי לשנות את, כל זמן שהיא סגורה בתוך המעגל של "דוחים אותי, אז אני אתרחק כדי להימנע מפגיעה, ואז אני שוב לבד, ולכן כנראה שלא רוצים אותי". זה מעגל שחייב להישבר, אבל למרות הדאגה שלך והאכפתיות מחברתך, לא תוכלי לעשות זאת במקומה. נכון, קשה לשבור מעגלים כאלה, משום שבאופן פרדוקסלי למדי יש תחושת בטחון בתוך מעגל סגור; אין הפתעות והכל ידוע מראש. כבר אי-אפשר להיפגע יותר, משום שכרגע היא בעיקר פוגעת בעצמה (מבחינה חברתית ואישית). עד שחברתך לא תחליט לאזור אומץ (ואני יודעת שצריך המון אומץ) וכוחות נפש, המצב לא יוכל להשתנות. את, מצידך, יכלה להמשיך ולהיות שם בשבילה; אולי "להוכיח" לה, שלא כל האנשים אותו דבר, ויש כאלה שמוכנים לקבל אותה גם עם הצדדים הפחות זוהרים שלה. ובמקביל, תנסי להבין איתה איך היא רואה את עצמה בעוד 10 שנים, למשל, והאם היא מרוצה מהתמונה שהיא מדמיינת? וכמובן, שאם היא תסכים לנסות שוב טיפול פסיכולוגי, זה היה טוב בשבילה. אבל רק אםהיא נכנסת לזה ברצינות ומשתפת פעולה בטיפול. כל זמן שאין בה מוכנות נפשית להתמודדות, שום טיפול לא יעזור לה. הרה.

יש למישהו מושג מה עושים נגד נדודי שינה ? פ.ש.

אישית, לי זה לא עזר. אני קם וקורא ספר עד שאני נרדם.

יוצאים מהמיטה והולכים לעשות משהו אחר לאיזו חצי שעה... רק כדי לצאת מהקטע של להילחם בשינה.

היום אחרי פחדים ארוכים הלכתי להבדק למחלת מין מסויימת שפוגמת בעור אצל מומחה בעניין (זו מחלה דיי נפוצה) וגם מזה יצאתי נקי מתברר שמבחינה בריאותית 99.9 אחוז של נפגעתי בכלל מהעניין אבל הסלידה שלי מקיום יחסי מין נמשכת וזה מוזר אני טיפוס דיי חרמן אם אפשר להתבטא ככה כאן(: מקווה שאוכל להתגבר על הדבר הזה

התכוונתי ש 99.9 אחוז לא נפגעתי פיסית מהעניין הזה

אתה רוצה להיות עבד של הפחדים שלך ? הידעת שברוב המקרים פחד הוא תוצאה של בורות ? לדעת שאתה מת מפחד, מצריך אותך להיות אדם מאוד אמיץ , או לפחות אמיץ מאוד . פחד לדעתי הוא הדבר המפחיד ביותר . בקיצור אתה בחור אמיץ ! וחרמן. אני עם חרמנות עושה מעשים טובים לרוב. ד"ש לכולם מבלי יוצא מן הכלל אולי חוצמימיכל.

זה שפעם היה כאן ? האתה זה ניר ? או שזה ניר חדש ?

שלחתי לך מייל. את לא צריכה לענות לי כאן לפני שאת קוראת אותו (כשתקראי תביני למה). שיהיה שבוע טוב ונעים.

ערב טוב שמי נועה אני בת 16 וחצי תלמידת תיכון לפני כשנה שמתי לה שאני נמשכת לנערות בנות גילי אתמול היה לי נסיון מיני שלם עם ידידה שהכרתי במועדון תל אביבי האם אני זקוקה לייעוץ פסיכולוגי האם עלי ליידע את ההורים מה עושים

היי נועה, יש המון דעות ותיאוריות באשר לנטיות המיניות של האדם. אחת מהן היא, שבגיל ההתבגרות, שבו את נמצאת כרגע, מקובל ולגיטימי שצעירים יתנסו בחוויות מיניות הומוסקסואליות והטרוסקסואליות, משום שהתנסות זו עוזרת לאדם למצוא את מקומו ו"שיוכו" המיני. השאלה הכי חשובה היא, איך את מרגישה עם עצמך כרגע? מה עוררה בך התהנסות עם אותה ידידה? אם את מרגישה שאת מבולבלת מדי או שהמחשבות על מי את מבחינת הזהות המינית מטרידות אותך עד כדי פגיעה ביכולת שלך לתפקד כרגיל, הרעיון של פגישה עם איש מקצוע יכול לעמוד על הפרק מבחינתך. ובקשר להורים - זו החלטה שלך בלבד. תשאלי את עצמך האם חשוב לך שהם יידעו כרגע? האם תוכלי להתמודד עם כל תגובה שלהם? בנוסף, אני חושבת שכדאי שתעלי את ההתלבטות שלך גם בפורום הבא: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1389 שבוע טוב, הרה.

היי הרה שבת שלום שמתי לב שיש הבדל גדול בין המסגרות שבהם אני נמצא כלומר בכל מקום יש לי המון חברים גם באונ גם בעבודה אנשים שאני חש שאוהבים אותי ומעריכים אותי(נשים וגברים) אבל בסוף היום אני לבד ואף אחד לא מתקשר לשאול איתי לשלומי נראה לי שהבעייה נעוצה בי כי אני חושב שבכל זאת הם רוצים בקרבתי אבל אני לא שומר על קשר ולא יוזם לפני שבוע פגשתי חבר מהמילואים שהזמין אותי לקפה בדירה שלו והלכנו לשתות אצלו אבל כל הזמן חשבתי שהוא סתם היה נחמד אליי ואני מבין שאני סתם טמבל... שזה לא כך כי כשרציתי ללכת הוא ממש ביקש ממני להשאר לא מבין מה הבעייה שלי למה אני חש כל כך דחוי כל הזמן בלי סיבה אני חושב שזה משהו שנטבע בי כילד . בתקופת הילדות הייתי ילד לא כל כך מקובל ואני חש שהשינוי הזה במעמדי בקרב אנשים שמכירים אותי עדיין לא נטמע. הבדידות הזו הורגת אותי מייאשת ומתסכלת (זה גם גרם לי ללכת לנערת ליווי התחושה שאף אחד לא רוצה אותי כי אני אדם כושל) שוב הייאוש מההליכה לנערת הליווי מציקה לי ושוב נכנסתי לדכאון אחרי חודש שהייתי בסדר פחות או יותר מה יעלה בגורלי אני כבר לא חושב שטיפול זה מה שיסדר את זה והאמת שאין לי גם כסף אני כבר לא יוצא עם נשים מאז אני לא מתחיל עם אף אחת אני מרגיש מת מהלך מה יהיה איתי אני בכלל לא אופטימי

היי. אתה מעלה כאן נושאים מאוד חשובים. העניין הוא שיש דברים שחשוב לדון בהם במסגרת מקצועית מסודרת, ולא במסגרת של פורום. לפעמים טיפול יכול לסדר יותר ממה שנדמה, אם מוכנים להשקיע בזה בלי לפחד ממה שקורה. לעניין חוסר התקציב יש פתרונות. האוניברסיטאות השונות מציאות מסגרות טיפוליות לסטודנטים, יש אפשרות לפנות למרפאה הציבורית לבריאות הנפש, או לטיפול במסגרת קופ"ח. אני לא חושבת שיהיה נכון לנתח כאן איך דברים שונים מעברך אולי משפיעים על מה שקורה איתך בהווה. זה משהו שצריך לעשות מול איש מקצוע. אחרי הכל, המסגרת הנוכחית מגבילה מאוד.

אתמול הגעתי, אני חושבת, לשיא הכעס שהיה לי על בעלי, בכל השנים שאנחנו ביחד. הוא הלך להצביע בפריימריס (הוא חבר מרכז מפלגה) עד כמעט 1 בלילה, וזה כשהוא יצא מוקדם בבוקר לעבודה ומשם נסע לפריימריס. אני אמרתי לו שנורא קשה לי עם 3 ילדים קטנים (שהקטן בן 4 חודשים) והוא אמר לי - "אני לא חייב לך שום דבר", כמובן בכעס, וכל זה בתגובה להערות שלי לגבי זה שהוא מרשה לעצמו תחביב כמו פוליטיקה כשאנחנו כאן מתמודדים עם 3 ילדים קטנים וקשים לשליטה. ישבתי וחשבתי ואמרתי לעצמי שזהו, המשפט הזה עשה לי פשוט מהפך מחשבתי. לא בגלל שהוא אמר את זה, הרי כולם אומרים דברים כשהם כועסים. אלא פתאום הבנתי איזה אדם אגואיסט חי לצידי, אדם שלא מוותר על שום דבר מהרצונות והשאיפות והפעילויות שלו, (ויש לו המון המון כאלה) ומצד שני סירב לגור ליד אמי שיכלה לעזור לי בגידול הילדים (סירב בגלל רצון לשליטה עליי). ואילו אני וויתרתי ומוותרת כל הזמן על כל ביטוי עצמי למרות שגם לי יש הון אנושי לא קטן, השכלה, כישרונות וכולי. פתאום אמרתי לעצמי שהאדם הזה נמצא בחיי רק בגלל שיש לנו ילדים ובכל זאת קשה לגדל אותם לבד (למרות שהרוב הגדול נופל עליי, הוא בכל זאת שם כדי לעזור לפני כל התמוטטות פיזית שלי). ואם לא היו לנו ילדים אני כבר מזמן לא הייתי איתו. ואם היתה לי עזרה משמעותית בגידול הילדים אז כבר לא הייתי צריכה אותו. כי כל השנים האלה הוא כל הזמן הקניט אותי ואת משפחתי (לאוזניי בלבד), נתן לי להרגיש קטנה ולא משמעותית , כעס עליי כשלא עמדתי בקצב המטורף שלו, ואני פתאום שואלת את עצמי למה זה מגיע לי. בילדותי גדלתי כמו נסיכה עם כפית כסף בפה, משפחה מאוד חמה ומפנקת (עד היום) ולעבור ממצב הכזה למצב שלי היום, זה נורא קשה. אז עשיתי החלטה שגויה לפני יותר מעשור...האם אני חייבת להשאר ולסבול? אשמח לשמוע דעות ...

היי דנה, כניסה למסגרת זוגית והקמת משפחה אינן מהוות הצדקה לביטול מוחלט של העצמי או לויתור על כל הדברים שאוהבים. נשמע שאצלכם נוצר מצב של קיצוניות; את מוותרת על הכל בעוד בעלך אינו מוכן לוותר על שום דבר. זה לא הוגן לבוא ולומר לו: "תוותר על הפוליטיקה". מה שכן הוגן זה לשבת ביחד ולהחליט, איך אפשר להסתדר ככה שהוא יוכל להמשיך ולהנות מהתחביבים שלו, אבל בלי לפגוע ביחידה המשפחתית. בתוך דיון כזה את צריכה להחליט במה את רוצה להשקיע זמן שיהיה רק שלך, לתחביבים/עיסוקים שמעניינים אותך. אי-אפשר לחיות בזוגיות שמבוססת אך ורק על סיפוק הצרכים של צד אחד, שבא על חשבון הצד השני. הילדים של שניכם, מה שאומר שגידול הילדים הוא משימה משותפת (לא משימה במובן הטכני של המילה!) של שניכם. גם השמירה על הזוגיות כזוגיות טובה ונעימה צריכה להיות של שניכם; את לא יכולה להחזיק זוגיות כזו עבור שניכם. יש סיכוי שבעלך יסכים להקדיש זמן לטיפול משפחתי? עושה רושם שהדברים שכתבת כאן הם רק חלק סימפטומטי של בעיה קצת יותר מורכבת בזוגיות שלכם וחוסר התקשורת שביניכם. כבר נאמר שצריך שניים לטנגו, ואם את רוצה לשמור על היחידה המשפחתית, הוא יצטרך להחליט אם זה מה שגם הוא רוצה, ומה הוא מוכן לעשות בשביל זה. שבת שלום, הרה.

אני ,בת 37 , המעוניינת להביא ילד לעולם ללא בן זוג. אין לי מושג לאן הולכים ומה עושים? למי יש ניסיון ומסוגל להדריך אותי למי עליי לפנות? האם ניגשים לבנק הזרע ישירות (אני גרה בצפון)? איך נעשית כל הפרוצדורה. אגב, אני גרושה ויש לי ילד בן 9. תודה

היי ענת, הצעד הראשון בהחלט יכול להיות פנייה לבנק הזרע. לאחר הפנייה אליהם הם כבר ינחו אותך באשר להליכים הנוספים הנדרשים ממך, באם יש כאלה. שבת שלום, הרה.

תודה. איפה יש בנק הזרע באזור חיפה?