פורום תמיכה הדדית

אני בת 30 ונשואה מזה 4 שנים. אני סובלת מחרדות כבר מספר שנים. לאחרונה החרדות שלי מתמקדות בעיקר בהריון ולידה. אני חוששת מהלידה אבל בעיקר ממה שבא אחריה - האמהות, וחוששת עוד יותר מחרדות שיתקפו אותי בהריון ולא אוכל לעשות דבר כיוון שבמרבית התרופות איני יכולה להיעזר. לאחרונה אני מרגישה מאד עצבנית על בעלי. לא ברור לי אפילו מאיפה זה בא כיוון שהיחסים ביננו מאד טובים וטוב לי איתו. לאחרונה אני מרגישה חסרת סבלנות כלפיו, חושבת שהוא ילדותי, מרגישה שהאהבה נעלמת לי, למרות שברור לי שזה בא ממני ולא ממנו. אני גם מרגישה רע כי לא מגיע לו שאתנהג אליו ככה. כל יום אני מחליטה לנהוג באיפוק אבל הוא מרגיז אותי בכל דבר קטן. יש לי הרגשה שהנושאים קשורים זה לזה אם כי לא ברור לי כיצד ולא ברור לי מה אני יכולה לעשות גם כדי להתקרב מחדש לבעלי ולהתאהב בו מחדש (לא רוצה להרגיש כלפיו כמו שאני מרגישה עכשיו) וגם כדי לאזור את האומץ להיכנס להריון וללדת

היי רונה, אני מציעה שתשאירי את הודעתך בפורום הבא: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1241 ו/או בפורום הזה: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/9 תוכלי לקבל שם תשובות הרבה יותר טובות ממה שאוכל להציע לך. הרה.

ערב טוב מהשלום כולם ? הרה ? מיכוש? מור ? טופזי ? נירוש? והקשיש הירושלמי ?? סתם נכנסתי לאתר כדי לראות מה שלום ידידי משכבר הימים...... אני מקווה שכולכם בימים מטורפים אלו של הליכה בין תקווה קלושה לבין עצב גדול לגורלו של אריק שרון -חשים בטוב . אני מתפללת שאריאל שרון שידע להשיב כל ימיו מלחמה לכל ברי האנוש יידע להשיב מלחמה גם כנגד ריבונו של עולם שאולי עומד לו בבית הכרם עם חרב שנשלפה מנדנה חבל, שמה שמוכח תמיד ,שרק ברגעי משבר לאומיים ישנה מין אחוות יהודים מכל קצווי החברה הישראלית. מן הסתם -מחר תשלפנה הסכינים.ואיש יחפוץ למלוק את צוואר שכנו. שאו נא תפילה לשלומו של אריאל שרון, איני יודעת אם התפילה תועיל -היא וודאי לא תזיק. היו ברוכים שמחוש.....

מה שלומך? אני בהחלט מקווה שאריק שרון יחזור לתפקוד המקסימלי האפשרי אחרי פגיעה קשה שכזו. אבל לפני כן, שייצא מסכנת חיים.

מה נשמע ? לא תביאי לנו תקציר חדשות ? אני מתפלל שאריק יחלים וילך הביתה לחווה לנוח יחד עם הכבשים. הוא היה צריך כבר לפני כמה שנים לפרוש בכבוד ולעזוב את הפוליטיקה. חבל עליו. למה אנשים בכל התחומים יוצאים לפנסיה בגיל 65 ופוליטיקאים לא מסוגלים לעזוב את השררה ? מבחינתי, התקשורת השתגעה לגמרי. כל חמש דקות דווח מבית חולים כאילו שהמדינה לא מסוגלת להתקיים לרגע בלי האיש. חאלאס. מה קרה לכם ? מדינת ישראל תיפקדה יפה מאד חמישים וכמה שנים עם הרבה ראשי ממשלות ותמשיך להיות בסדר עם ראש ממשלה אחר. נכון שמחה ? אני תמיד מאד אהבתי את אריק. גם כשהשמאל קרא לו רוצח ועוד ועוד . עכשיו הצבועים האלה עשו ממנו אליל. יותר טוב לא לדבר. יאללה, בואי ספרי לנו על עצמך קצת שמחקולה. ועזבי את הפוליטיקה המגעילה. יום טוב.

מה שלומך? איך שאת מקרבת לבבות איך שאת מגיעה הפורום שוב פורח וחם כן, גם אני כולי תפילה+תקווה שהכל ייגמר בשלום עם רוה"מ, וכמו - ששלומפי אמר "שינוח עם הכבשים... נגמר זמנו בפוליטקה והעיקר שיהיה בריא אוהבת אותך אני

שמחוש ? מתוקה , אני רוצה למסור לך חג פורים שמח כבר היום ועכשיו כי אני באמת לא יודע איפה אני אהייה בפורים הבא ביי

על כך שאת מרשה לכולם להשתמש בכינוי שלי ! מזל שהאחרונה כתבה על בעלה כך שאת כבר יודעת שזו לא אני אבל מה אם יש עוד פרח לסבית בא נאמר שאולי גם פרח -בר לסבית איך תבחיני ביננו? או אוליי אני צריכה כל הזמן לעקוב אחרי ההתרחשויות באתר כדי לוודא שאף אחת לא גונבת לי את השם חוץ מזה שרציתי לכתוב בכלל על דברים אחרים אך כשנכנסתי לאתר ואני רואה ששישו ושימחו כאן אז לא בא לי לשתף ביי בנתיים !

את יודעת... יש נשים בארץ שהשם האמיתי שלהן הוא פרח (למדה איתי מישהי כזו בבי"ס), ואני מאמינה בזכותו של אדם להשתמש בשם שנתנו לו הוריו... נכון, אין לי שום אפשרות לדעת האם מדובר בשם אמיתי או כינוי. ולמען האמת, זה גם לא חשוב לי. ברוב המקרים אני יודעת מתי זו את ומתי לא. ואם להוסיף עוד למען האמת האחד אז, אין לי שום זכות לקבוע עבור אחרים באיזה כינוי להשתמש. אם מערכת דוקטור'ס היתה מבוססת, כמו אתרים אחרים, על רישום מוקדם, כל זה לא היה קורה. אבל זו לא הדרך של דוקטור'ס, ועם זה צריך להתמודד. או להחליט שזה לא מתאים ולמצוא פורומים אחרים. בסופו של דבר, אני לא "מרשה" כלום. רשותי אינה שייכת לעניין, ואני גם לא אנסה לשכנע אנשים לשנות כינויים. לא מבקשים את רשותי, משום שלא אמורים לבקש אותה. אני לא רואה את עצמי על תקן מאשרת כינויים... זה לא התפקיד שלי בכלל... יהיה חבל אם בגלל זה תחליטי להפסיק להשתתף, אבל אני לא יכולה להכריח אף-אחד להישאר פה בכוח.

יש קצת הבדל בין 'לא בא לי לשתף' ל'אני לא אשתתף בפורום' מסכימה איתי ? ואת כבר יודעת ששמי האמיתי אינו פרח , מקסימום אחליף כינוי ,אם זה ממש יפריע לי לילה טוב, פרח שחור

שלום יש לי תלמיד המאובחן כאספרגר כבן 17 וברצוני לעזור ולהכינו לקראת החיים העתידיים אחרי ביה"ס, כלומר לעזור לו להכין עצמו לחיים עצמיים לאחר שיסיים את מסגרת ביה"ס ואחרי שיסיים צבא תודה

היי שיר, אני חושבת שתוכלי לקבל עזרה והכוונה במקומות הבאים: http://www.asperger.org.il/files/default.htm http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=612 כיף לקרוא שיש אנשים שמוכנים להשקיע באחרים ושאכפת להם; היוזמה שלך בהחלט מבורכת. בהצלחה, הרה.

לאחרונה אני מרגישה ממש במשבר. יש רה-ארגון אצלי בעבודה ואני מוצאת את עצמי עוברת משרד. כל השינוי מתמשך זמן רב מידי עם המון בעיות ארגוניות וטכניות ואישיות עם הבוסים החדשים ואני מוצאת את עצמי במתח רב. בשנים האחרונות אני סובלת ממתחים וחרדות בתקופות מעבר וגם עכשיו זה תוקף אותי. אני סובלת מחרדות קשות, כמעט עד חוסר תפקוד, כל הזמן חוששת שאתמוטט ולא אוכל ללכת עוד לעבודה. מחשבה על העבודה מכניסה אותי לחרדה ואני עוברת בקושי את הימים עד המעבר. אני עצבנית, תוקפנית כלפי בעלי, בוכה הרבה, חרדה. פניתי לטיפול פסיכולוגי (שיחות פעם בשבוע) ופסיכיאטרי (מקבלת ג'ילקס פעמיים ביום) אבל ההרגשה היא שזה עוזר רק מעט ואני על סף שבירה. כל הזמן חוששת לפגוע בזוגיות שלי או ביכולת שלי לעבוד ולהמשיך להתפרנס (בעלי ואני סובלים גם מבעיות כלכליות שמעכירות ומלחיצות). אני לא יודעת להתמודד עם לחצים, מרגישה חלשה ביחס לאחרים וביחס לאיך שהייתי רוצה להיות. אני מנסה הכל (שיאצו, מדיטציה, פעילות גופנית, כדורי הרגעה וכד') וכלום לא עוזר, מה שנותן לי הרגשה של מקרה אבוד. הצילו!!!!!!! מה עושים?

היי פרח, כמה זמן את כבר בטיפול (תרופתי ופסיכולוגי)? אני שואלת, משום שלשני הטיפולים אין השפעות קסם, ולוקח זמן עד שכל אחד מורגש כעוזר. מעבר לכך זה נפלא בעיניי שאת מוכנה לעשקיע כדי לבדוק מה קורה איתך ואיך אפשר לשפר את היכולת שלך להתמודד עם שינויים. אני יודעת ומבינה שכאשר מגיעים מים עד נפש, רוצים שהכל יהיה בסדר ומהר. ולכן, קשה לשמוע שאומרים לתאזר בסבלנות; כי הסבלנות נגמרת. אבל ברגע שנכנסת למסגרת טיפולית משולבת, סבלנות היא מילת המפתח. מה שאני כן יכולה להציע לך, זה לבדוק עם הפסיכולוג שלך האם יש אפשרות להוסיף עוד פגישה שבועית במהלך התקופה הלחוצה שאת עוברת, כדי שתהיה לך מסגרת מכילה יותר עד שהעניינים ירגעו קצת. הרה.

אני בן 17 תלמיד תיכון בכיתה יא'. יש לי בעיה עם החברים נכסתי לפני חצי שנה לקבוצה של חברים שהיה נחמד איתם הייתי יוצא איתם קבוע כל שבוע אני יותר נדחפתי לחברה האלה הם נחשבים מקובלים. חוץ מהם יש לי עוד שני חברים שהם חברי ילדות אותם חברי ילדות קינאו בי בגלל שהחלתי לצאת עם אנשים אחרים ולכן היו מרכלים עליי הרבה והיו משחקים איתי בכל מיני קטעים זה הוביל לשנאה . אתמול שבאתי לצאת עם החברים "החדשים" אז הם לא כל כך רצו אותי כנראה נמאס להם ושמתי לב שכבר בזמן האחרון זה ככה אז החלתטי שכדאי לנתק את הקשר אני לא רוצה להידחף ולהיות שנוא ואני יודע שזהו הצעד הנכון לעשות אבל עכשיו אין לי עם מי ללכת בגלל וכשהחברים מהילדות יראו את זה וירצו שאני ישאר לבד בגלל הקנאה שהייתה להם והם רוצים להחזיר לי אולי זה בצדק ... חוץ מזה יש לי חברה שאני איתה כמה חודשים ואם היא תידע את זה כל ההשקפה שלה לגביי תהיה שונה היא אפילו תרחם עליי. לא אכפת לי לקחת גם כדורים נגד דיכאון אולי זה יצליח לעזור .. תודה רבה

היי יואב, נדמה לי, שקצת מוקדם מדי לקפוץ על האפשרות של טיפול תרופתי. ובכל אופן, רק פסיכיאטר שפוגש אותך פנים אל פנים יכול להחליט אם יש צורך בטיפול תרופתי ולתת לך מרשם. אם אתה מרגיש שזה נחוץ, תקבע פגישה אצל פסיכיאטר ותראה מה קורה. לדעתי הלא מקצועית זה ממש לא מה שנחוץ לך כרגע. למה אתה חושב שהחברה שלך תרחם עליך, אם היא תדע שאתה קצת מסובך כרגע - בעיקר בינך לבין עצמך - בעניינים חברתיים? אני מניחה שאתה לא הראשון ולא האחרון שמדי פעם עושה בדק בית בעניינים חברתיים. אני חושבת, שחברי הילדות שלך, אם הם באמת חברים טובים, לא ישאירו אותך לבד... אבל אפשר להבין למה הם, אולי, קצת פגועים ממך. שווה לדבר על זה ביניכם ולראות מה בעצם קורה - האם הם מוכנים להמשיך ולהיות חברים שלך או לא, למשל. לפעמים חברים שווים הרבה יותר ממה שנדמה לנו שהם שווים, ואנחנו לא מעריכים אותם מספיק.... שבוע טוב, הרה.

יש לי חברה נהדרת , כמו אחות ואולי אפילו יותר , ממש חברת נפש , כזו שאני מוכנה לעזור לה בכל דרך אפשרית , היא ממש חכמה , יש לה מוח קרימינלי , טובה , שהיא פשוט נפלאה , רק בעיה אחת קשה יש לה , ובה אני לא מצליחה לעזור לה , היא אדם אובססיבי , במיוחד ביחסיה עם הזולת , יש לה המון מערכות יחסים עם נשים ( לא אני , אני לא קשורה לענין ) משהו לא מסתדר לה , היא הופכת לנקמנית , בגלל הרגשת הדחיה , היא לא מסתדרת עם ההורים שלה , שוב הנקמנות מופיעה , כל הזמן היא יוצאת מאיזון , היא היתה כבר בטיפול אצל פסיכולוג , עד שהוא הרים ידים ואמר לה שאין בידו להושיע , כדורים טיפוליים , היא לא מוכנה לקחת וגם לא לשמוע עליהם, מפני שהיא חייבת להיות כל הזמן בשליטה , על המצב על הרגשות , ןכאן אני עובדת עצות , האם יש בכלל משהו שאני יכולה לעשות למענה כדי לעזור לה או שזה בכלל לא ניתן לטיפול ?????? אשמח לכל תשובה , גם ממך הרה . בברכת שבת שלום מ...מודאגת

חסרה קצת אינפורמציה, למשל הגיל שלכן, ההקשר של המריבות, ההתנהגות שלה שאת מכנה אובססיבית וכד', אבל אם היא נתקעה בטיפול פסיכולוגי עם מטפל אחד זה לא אומר כלום על טיפולים אחרים. אם היא לא רוצה לנסות כדורים, אני הייתי מנסה להציע משהו שמשתף מודעות עם התחומים האלטרנטיביים, קינסולוגיה, NLP או אפילו הדברים הפשוטים והזמינים כמו סדנאות רייקי. אולי פסיכודרמה? יש המון דרכים שמכבדות יותר את החלק בה שחש חסר מנוחה ושמגיב באובססיביות מאשר הדרכים שחשבת עליהן שהן הטיפול עם אותו מטפל, למשל אולי להחליף גישה ולחפש פסיכולוגית אישה יותר בוגרת כאפשרות של דמות נשית לא תחרותית ומכילה שיכולה לתת לה מקום לבטא את כל הכאוס הפנימי שבה, יכול להיות שעצם הבחירה במטפל גבר לא התאימה לה מלכתחילה. תבקשי עוד רעיונות של דברים כיפיים שאפשר לעשות אולי אפילו יחד ותראי איך פתרונות יעלו. לפעמים שינוי גישה וניסיון לברר מה באמת החור הזה בנפש שבא לידי ביטוי בהתנהגות הלא מאוזנת בקשרים שלה עם נשים אולי אפילו בשיטה של היפנוזה ו/או דמיון מודרך לסוגיו שיכולות לעזור לחזור בגילאים לראות נקודות בעיותיות בחיים ולרפא שם את התקיעות. מקווה שעזרתי.

היי מודאגת, כנראה שיש משהו סלקטיבי בנקמנות שלה, משום שציינת ששתיכן מסתדרות היטב. מה שאומר שיש כאן אספקט של שליטה ובחירה; אם מישהו מספיק חשוב לה, היא תתנהג איתו וכלפיו בצורה שונה. את צודקת בכך, שאת לא בעמדה שאת יכולה לעזור לה - למרות שהיא חשובה לך ואת רוצה לעזור לה. יש דברים שמצריכים אובייקטיביות, ואת כחברה טובה לא יכולה לנטרל את הסובייקטיביות. כפי שיפית כתבה, זה שטיפול אחד לא עלה יפה, זה לא אומר שהכיוון הזה מנוטרל. יש אנשים שניסו כמה וכמה פסיכולוגים עד שהם מצאו את האיש הנכון עבורם, שעימו נוצרה כימיה. אגב, חברתך פנתה לטיפול ביוזמתה או שהופעל עליה איזשהו לחץ מהסביבה? באופן עקרוני התשובה חיובית, אפשר לעזור לה - אבל רק אם היא רוצה שיעזרו לה. בסופו של דבר, את יכולה להיות שם בשבילה כחברה, וזו עזרה גדולה מאוד. את לא יכולה לאלץ אותה לטפל בעצמה אם היא ממש מתנגדת. אבל בתוך קשר כזה אל תשכחי דבר מאוד חשוב - תשמרי על עצמך, אל תתני לעצמך להיסחף יותר מדי עמוק אל תוך העולם שלה. הרה.

תודה רבה ליפית ולהרה על התשובות , אולי עכשיו אוכל לתת יותר פרטים לאחר שקראתי את התשובות שלכן . אז .. חברתי בת -50- , והיא סובלת מגלוי עריות רגשי ( סמוי ) , עם אמא שלה , וכן , הופעל עליה לחץ מאוד מסיבי דווקא מאמא שלה, ללכת לטיפול פסיכולוגי , משום שבבית התיחסו אליה כאל הבת ה"בעייתית " משהו כמו את סתם ילדה משוגעת " שממציאה סיפורים " , כמו , מי יאמין לך בכלל , ןאז כמובן שהיא זקוקה ל "טיפול " , אם היא בטיפול , אז משהוא איתה בטוח לא בסדר ,לפני שנים זו היתה הגישה למי שנמצא ב"טיפול" ו.... זו היתה הגישה אצלה בבית , וכמובן שעם אבא כל-כך פסיבי , שלא מסוגל להגיד מילה אחת נגד אמא שלה , ועל כל בעיה שלה הוא בכל מקרה שלח אותה לאמא שלה , מסכנה מה יכלה לעשות ???... הורדתי בשבילה חומר מהאינטרנט על גלוי עריות רגשי , וכל מה שקשור לנושא , . אני באמת מאוד זהירה לא להיסחף לתוך החור השחור שלה , ובכלל אני נשואה ועובדת , רק שמאוד כואב לי עליה . אולי תוכלו לעזור לי , לאן להפנות אותה לטיפול בנושא הספציפי שלה , מפני שהיא כבר המון שנים מסתובבת בכל מיני פגישות של אכלנים כפייתיים , ומכורים למיניהם , וכל מיני תוכניות של אוכל עם 12 צעדים, ואכל ללא פחמימות , ולא מזמן היא יצאה מהארון עם הצהרה שהיא לסבית . כל אלה לא משנים לי כהו זה , אני רק רוצה לעזור לה שתרגיש טוב כאדם . את תשובתכם בבקשה מ...מושאגת

אם עשיתי ניתוח גרפולוגי תמציתי ונתנו לי כיוון תעסוקתי כזה: דובר/כותב נאומים ייעוץ ארגוני ארכיטקט/מעצב מוצר מה החוט המקשר בין אותם מקצועות? אני רוצה להבין מתוך זה מה זה אומר עליי. שאני??? מה?? אלו תכונות מובילות בתחומים הללו.? תודה על עזרתך ושבת שלום

היי חלי, אני מציעה שתפני לאדם אצלו עשית את הניתוח הגרפולוגי, ותבקשי הרחבה על התשובות שקיבלת. קשה לומר, מתוך 3 המקצועות שציינת, בלי לראות את הדו"ח המלא, מה זה אומר עלייך. ניתוח גרפולוגי כולל יותר מזה, ומשאר הנתונים אפשר להרכיב תמונה שלמה יותר. אני מניחה שגם אם אין חוט מקשר בולט בין 3 בתחומים הללו, יש משהו בניתוח המלא של כתב ידך, שמצביע על התאמה אליהם. שבצ שלום, הרה.

שלום רב, אני פונה בשאלה שמציקה לי. כולנו זקוקים למגע חברתי ולאנשים שיקשיבו וידברו איתנו... אולם מה שלי קורה זה דבר כזה - אני משתדלת להתחמק מחברים כי אני לא סומכת עליהם ויודעת שהם מחפשים לרוב את האינטרס,לדעת היכן אתה עומד ואיפה הם ביחס אליך. נשמע שלילי אך נראה לי מאוד מציאותי... לכן,אין לי כוח נפשי להתמודד עם אותן תהיות שמא דיברתי או סיפרתי משהו שיהרוס לי אח"כ...ולכן מעדיפה להתרחק. בכל פעם שאני משוחחת עם חברה ומדברת על עצמי,על חיי הפרטיים,ניסיוני לחפש עבודה והתהליך הכרוך בכך...לאחר אותה שיחה מתעוררת בי מחשבה וחרטה "מדוע סיפרתי? למה לא שמרתי הכל בסוד? עכשיו היא תגיד..תחשוב..תספר...ואולי אף תהרוס לי (אפילו מגיעה למחשבה של עין הרע...) יש לי בעיית אמון זה נכון אך כל עוד היא לא באה לידי ביטוי עם משפחתי ובן זוגי איני רואה צורך לטפל בה כי אני באמת מאמינה שמחשבותיי אכן נכונות והעולם הורוד לא קיים אצל האחר אלא רק אינטרס. הבעייה שעדיין חברות מצלצלות ומקשקשות ומה לעשות ואני עם פה גדול ולכן משתפת עם כל אי הרצון!! אנלא מצליחה לשתוק ותאמת אני שואלת למה אני בכלל צריכה קשר אם הוא חד צדדי? כל עוד הייתי בשלבים שלא היה אכפת לי מה יגידו (במינון אחר.)אז הייתי מוקפת חברים בשלב הספציפי של חיי איני רואה בכך צורך כי אני ממש לא רוצה לשתף בשום דבר על בעייה כזו או אחרת,על המשפחה ועל העבר שלה,על ניסיוני התעסוקתי,על התהליך למצוא עבודה על כל שלביה. אז מה בעצם המקור לחשש הזה. אני פשוט לא סומכת על האחר ויודעת שכשרע מאוד קל להתקרב ולדבר כי שואבים כוח וכשמשהו טוב כמו טיול או מסיבה אני מרגישה בקול של הצד השני פשוט קנאה יש לציין אני מאוד מתייחסת לפרטים עד כדי דקדקנות יתר. יתכן ותפיסתי אכן מעוותת או שמא אני רואה בבירור רב מדיייי את המציאות. אני מאמינה שהתשובה השניה היא הנכונה. הייתי רוצה להיות מאמינה,פחות סקפטית,יותר מקבלת...אבל אני כל הזמן מתגוננת ומשחקת כאילו חיי הם הטובים ביותר העיקר שחלילה אפחד לא "יהנה" על חשבוני!! האם עדיף אם כך כן להיות בקשר ולנסות לסתום את הפה? או שעדיף כן להתרחק כי תועלת לא צומחת אם קשר הינו חד צדדי ואני צריכה לספור את צעדיי עם חבר כזה או אחר? זה בדיוק המצב. לאחר כל שיחה אני מתחרטת שדיברתי בשל ספקולציות של מה הוא יחשוב/יגיד....

היי לימור, כתבת שלהערכתך, האפשרות השניה שהעלית היא הנכונה, שאת רואה את המציאות יותר מדי בבירור. אני לא חושבת שזה נכון לחלוטין. אני מסכימה איתך בכך, שלהיות נאיבית מדי ולסמוך על כולם כל הזמן זה לא נכון. אבל מאידך, גם לחשוד כמעט בכולם זה לא נכון. אני לא מאשימה אותך, חלילה, בשום דבר. אני כן חושבת שחוסר היכולת לתת באמון באחרים, מלבד משפחה וחבר, פוגע בך. באופן מפתיע, עבור הרבה אנשים עצם ההיות בקשר עם מישהו שמוגדר כחבר טוב, הוא אינטרס. כדי שלא אסביר את עצמי בצורה עמומה אציין רק, שכל מה שאכתוב מתייחס לאמצע של הדברים - לא לשחור ולבן. למה את חושבת, שכל מה שתספרי על עצמך יחזור אלייך כבומרנג? אחרי הכל, זה לא שאת פושעת נמלטת, ושאחרים יכולים להסגיר אותך, נכון? כתבת גם, שכל זמן שבעיית האמון אינה מפריעה לך בקשרים עם המשפחה ובן הזוג, את לא רואה שום צורך לטפל בזה. אבל מאידך, זה באמת מטריד אותך ומפריע לך, אחרת לא היית מתייחסת לזה בכלל ואפילו לא משקיעה את הזמן שהשקעת בשביל לכתוב כאן הודעה. בנוסף כתבת, שכן היית רוצה להיות יותר מאמינה ומקבלת ופחות סקפטית... בסופו של דבר את צריכה להחליט מה באמת חשוב לך; לטפל בזה ולנסות להבין בעצמך למה הגעת לשלב כזה בחיים, או לא לטפל בזה ולהישאר עם השאלות, התהיות והקונפילקט. לא תוכלי להחזיק קשרים חד-צדדיים לאורך זמן. נכון, הרבה אנשים אוהבים לדבר על עצמם ואוהבים שמקשיבים להם, אבל הם מצפים לקבל גם קצת מהצד השני, ואת זה את לא מסוגלת לתת כרגע, או שאת כן מנדבת מידע על עצמך ואת מתייסרת בשל כך. ואם אכן תבחרי להתרחק, כמה רחוק את חושבת שתצליחי להגיע? סוף שבוע נעים, הרה.

היי אני חושב שהמעבר למרכז תא הועיל לי עברתי לפני כחודשיים אך אני חש נאז טוב יותר לקום בבוקר זה לא אותו סיוט כמו פעם. אפילו הוקל לי בקטע של קיום יחסי המין עם נערת הליווי אני חש טוב יותר מבין שטעיתי ומצליח לסלוח לעצמי ולהמשיך עם זה הלאה ופחות חושב על זה אני חושב לעשות כמה בדיקות נוספות אך אני לא מוטרד כמו פעם וגם עוזר לי המצב שפתאום יש לי המון ידידות באונ אמנם לא חושב שייצא מזה משהו בקטע הרומנטי אבל מחמיא לי שהן רוצות בחברתי ושהן חושבות שאני מקסים(לפחות כך הן טוענות (: ) כמעט כל בחורה שפגשתי בחיי אמרה שאני מקסים אני לא משוויץ או משהו אבל תמיד זה גרם לי צמרמורת שיש נשים בעולם שחושבות עליי במושגים כאלו לכן אני מבין גם שמה שעשיתי נוגד את האופי שלי ומה שאנשים חושבים עליי כמו כן למרות מעשה המעבר לתא גרם לי להיות קצת יותר שלם עם עצמי )למרות המעשה ) ככל שחולף הזמןמהמעשה הוא ובעיקר אחרי קבלת התוצאות (אמנם עבר רק שבוע) וסוף השבוע מספר נשים הביעו בי עניין רק שמשום מה אני דיי עצרתי את זה בגלל הפחדים שלי אבל גם הם מתחילים להתפוגג אולי סוף סוף הבראתי אני מקווה שתחושת האופוריה לא תעלם ורגשות הפחד והאימה יחזרו שוב רציתי לשאול אותך הרה מה את חושבת האם עליי לספר על זה לחברה עתידית שתהיה לי?? הייתי רוצה לשאול אותך את השאלה הזו בתור אישה ולא בתור יועצת כאן אלא ממש בתור אדם רגיל שמפעיל שיקול דעת מה היית עושה במקומי ואם אפשר איך היית מגיבה אם משהו היה מספר לך דבר שכזה אחרי זמן מה של ביחד?? את לא חייבת לענות אבל אשמח אם את או משהי אחרת בפורום תענו לי על זה תודה על הכל ביי

היי, כמו שעניתי לך בעבר, כדעה אישית שלי, אם מישהו מוצא חן בעיניי ואני רואה בו סיכוי טוב לקשר, העובדה שמישהו כזה היה בעבר אצל נערת ליווי לא תפריע לי, כל זמן שאני יודעת שהוא בריא. מעשה כזה אינו הופך את האדם לרע או טוב יותר, בעיניי. כל מיני אנשים מקבלים כל מיני החלטות בחיים, והבחירה בהליכה לנערת ליווי אינה נראית לי משהו כל-כך חמור ונוראי, עד כדי התרחקות מהאדם. הרה.

נפלא חזקת את ידיי אבל את חושבת שזה מוסרי לא לספר על זה לבת זוג עתידית כמו שחברי עשה?? איכשהו זה שהמשכתי לחיות ויש לי ידידות חדשות ואני מכיר נשים בכל מיני סיטואציות גם לי לחוש שאכן אין לי אות קין על המצח אבל מה שבאמת מציק לי אחרי שאני מרגיש שעברתי את הטראומה הזאת ואולי היא כבר מאחוריי האם עליי לספר את זה?

nothing !!!! תפסה אותי אפטיה . מה יכולה להיות הסיבה לכך ? כדאי לי ללכת לפסיכולוג , לשכב על הספה ולקשקש קצת ? אם זה היה בחינם , אולי אולי אולי אולי הייתי הולך. בעצם, גם בחינם לא הייתי הולך. מה לי ולו ? למה לא אשכב על הספה בבית ואדבר אל מישהו קרוב ? זה גם בחינם וגם לא צריך לחפש חניה ! טינק אבאוט איט.

יאללה, אודרוב. אני ממתין . לט'ס גו. תכניסו בדיוחת. אור אלס !

לא לחשוב יותר מדי. לתת לראש לנוח.

בתנאי שזה רק לפעמים. נכון ?

למה חוץ משני משתתפים פעילים פרח ומר בלו לא נכנסים לפורום הזה משתתפים אחרים? האם הבעייה במנהלת הפורום ? דווקא אתר דוקטורס ידוע כאתר מעולה . חבל.

תגידי יש לך בעיה אישית עם הרה או מה לא מתאים לך אל תכנסי לא כל פורום צריך לשגשג וחוצמזה העיקר האיכות ולא הכמות על זה שמעת?????

סליחה שאני שואלת , אבל מי את בכלל שאת באה בטענות ? אם זה לא מספק אותך , תחפשי לך פורום אחר . אנחנו פה בפורום בהחלט מרוצים מהמנהלת , ומהקצב שהפורום מתנהל .

מדי פעם נכנסים לכאן אנשים שנורא רוצים לפגוע ולהרוס. ואז הם מבריחים את האנשים שאכפת להם ושרוצים לתמוך. ואז הפורום לא משגשג כפי שאת חושבת שהוא אמור.

מעניין מה זה אצלך "משגשג" אבל סתם לידיעתך.... לפורום "הזה" יש יותר מהישג... שנה אזרחית טובה ומשגשגת......

במקום לענות תשובה עניינית אתם כולל המנהלת יורדים על יוקו אונו הרי עובדתית זה נכון ישנם רק שני משתתפים קבועים תעודת עניות לפורום

יותר פעיל. אבל אין לזה שום קשר לניהול . כלל לא היה כאן מנהל. פשוט התגבשה כאן קבוצה ומטבע הדברים , לאחר תקופה ארוכה הגענו לרוויה וכל אחד הלך לדרכו. זה הכל. בגדול, נראה לי שבאתר של דוקטורס, אנשים מחפשים יותר את בעלי המקצוע, רופאים וכדומה שיתנו תשובות נקודתיות מהירות ולא פורום חברתי ללא שום בעל מקצוע. דט'ס אול. עכשיו , יוקו אונו, לך יש אג'נדה נגד הרה. את נכנסת כל פעם עם שם אחר ומתלוננת. את רוצה אולי לקבל על עצמך את ניהול הפורום ? את חושבת שאז הפורום יהיה יותר פעיל ? ולמה את נכנסת כל פעם עם שם אחר ? זה לא מוסיף לך לאמינות.

אם 'יוקו אונו' רוצה את ניהול הפורום, היא מוזמנת לקחת את העניין לעצמה. אני מוצאת את עצמי מנסה לתמרן בין מיליון דברים כדי להספיק ולהיכנס גם לכאן לפחות פעם ביום. באמת שיש לי עוד המון עיסוקים, אבל אני כאן כי אכפת לי מהפורום הזה ומהאנשים שנכנסים לכאן. במובן מסוים, העברת התפקיד תקל עליי, למרות שבאמת חשוב לי למצוא את הזמן גם לכאן, לפורום. אבל אולי 'יוקו אונו', שפעם בכמה זמן חוזרת לכאן כדי לספור משתתפים, תוכל לעשות את התפקיד הזה טוב ממני; אולי יש לה יותר כישורים ו/או זמן...? אז מכיוון שכיום יש לי פחות זמן מאשר בעבר, אני מציעה את התפקיד לכל מי שמעוניין. ורק צריך לקחת בחשבון, שמנהל/ת בפורום זה תנאי לקיומו של הפורום מבחינת הנהלת דוקטור'ס.

היי אני בריא אך עדיין אני מפחד להכיר נשים היום בסילבסטר הייתי בבאר מדליק בתא באה משהי ואמרה לי בוא נשב יחד היא סיפרה לי על עצמה שלחה ידיים כל הזמן (היא הייתה חמודה ) כל הזמן ניסתה ליצור מגע ואני מאוד רציתי גם אבל פשוט לא יכולתי הרגשת הליכלוך והזוהמה הציפה אותי פעם הייתי פועל אחרת.גם לא הצלחתי להתחיל עם בנות בכלל שזה מפריע לי כי אפילו לא ניסיתי . אני חושב להסתיר את המעשה לפחות עד אחרי שאני יתחתן(אלוהים יודע מתי זה אני ממש לא בקטע(: ) מצד אחד אני כבר מסתכל על זה במבט של התנסות מעניינת אני כבר מקבל פרופורציה מצד שני זה עדיין מכביד איפהשהו אני יותר רגוע לא חושב על זה כל הזמן ואני רגוע יותר. הקטע המוזר שמאז הבדיקה אני חש יותר טוב לכן השבועיים שעברו עד קבלת התוצאות עברו טוב נראה לי שפשוט הייתי מדוכא מלחכות 3 חודשים לבדיקה להיות לבד בלי שום תקווה להכיר משהי ב3 חודשים הללו אני לא שמרן גדול אבל זה מציק ואני מקווה שאני אתגבר על זה כדי שסוף סוף אוכל להכיר משהי אני מתכוון לא לספר אבל איך אוכל לא לספר משהו כל כך מהותי בחיי למשהי שאהיה איתה תקופה ארוכה?

יש דברים שאי-אפשר לתכנן מראש. אני מאמינה שאם תמצא את האחת והיחידה עבורך, והקשר יהיה מספיק טוב, אתה כבר תרגיש מתי נכון - אם בכלל - לספר לה על כל ההתנסות שלך בחודשים האחרונים; החל בהליכה לנערת הליווי וכלה בהתמודדות שלך עם כל הסיפור הזה. היום אתה יודעת, שכל ההרגשה של זוהמה ולכלוך נמצאת רק בראש שלך... הרי כל הבדיקות הוכיחו שהכל בסדר, ועבר כבר די הרבה זמן מאז המקרה. אפשרות אחת היא לנסות ולהמתין עד שזה ישתפר; זו אפשרות בעייתית במקצת בעיניי, משום שההרגשה הזו תוקעת אותך בנקודה מסוימת, שלא מאפשרת לך ליצור קשרים עם בנות, וזה משהו שאתה כן רוצה לעשות! אפשרות נוספת היא, לחזור לטיפול ולנסות לפתור את זה בצורה יסודית, כך שזה לא יגרום לך לעוד סבל מיותר מיותר. תחשוב על שתי האפשרויות... אולי יש אפשרויות נוספות שלא ציינתי כאן, ושאתה או גולשים אחרים יכולים לחשוב עליהן. הרה.

שנה טובה טובה ונפלאה לכולנו !

היי. אני נכותבת את המכתב הזה כי אני מתוסכלת מכך שיהודים שונאים אותנו בגלל כל מיני אנשים קיצוניים שעושים פיגוע לדעתי הגיע הזמן שמישהו יבוא ויספר את האמת! לפני כשלוש דנים לא הייתי דתייה כלל והייתי לובשת מכנסיים וחולצה עם שרוול קצר וגם אין לי חזות ערבית או מבטא אז כשהיתי הולכת לעשות ניות בעיר יהודית בחנות היו מציעים לי עזרה מחייכים היום ישר אחרי שרואים שאני מוסלימית יחס כ"כ אדיש וקר. טוב נו לפחות רציתי לספר לאנשים על דת דבר ראשון אסור באיסלם לבצע פיגועים אם עושים מלחמה הדרך המותרת רק בין חיילים וכמובן אסור להשתמש בנשק לא קובנציונלי ממש לא כתוב לנו בקוראן שצריך לרצוח יהודים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! המקרים שבהם מותר להרוג אדם הוא רק כאשר אדם בא לכיוני עם סכין או אקדח להרוג אותי נניח אז מותר לי להרוג אותו אדם לשם הגנה עצמית כאשר יש מלחמת דת או מלחמה על שטחים לא חשוב....אסור לפגוע בנשים ילדים וזקנים זה חוק האיסלם וזה שאנשים קיצוניים עושים זאת זה לא הופך את זה למותר אין סיכוי שבעולם שלרוצחים האלה יתנו בתולות בגן עדן הם סתם הרסו את עצמם לנצח ישארו בגיהנום אני כרגע אתן עוד הסברים על דת איסלם שלא קשורים לפיגועים: נכון שלאנשים נראה כאילו דת זה משהו שקשה לבצע כאילו הבנות "חונקות" עצמן בבגדים שמרניים אבל זה לא כזה סבל .... הסברים: 1)באיסלם מה שנקרא תקופת נידה בניגוד ליהדות מותר לבעל לגעת באישתו אבל אסור לקיים יסי מין מלאים וגם האישה אחרי תקופת נידה שזה אצל כל אישה שונה לא 10 ימים כמו ביהדות אחרי שהווסת נגמרת היא מתקלחת בביתה ולא צריכה ללכת למקווה הרבה יותר נוח בבית והרבה יותר אינטימי ונקי..... 2)אסור בשום פנים ואופן לבעל להכות את אישתו אפילו לא סטירה אם בעל רוצה להראות לאישתו שהוא כועס עליה הוא לוקח קיסם שיניים(הוא לא דוקר אותה עם זה) אלא בצד שלו איפה שלא חד עושה עם זה כאילו נתן לה מכה קטנה ולא כואבת ....(קצת קשה לי להסביר את זה בגלל השפה.... דת האיסלם לא מקפחת ולא מפלה את האישה. לאישה מותר ואפילו רצוי ללמוד את פירושי הקוראן מותר ללמוד באוניברסיטה ובכלל כל אדם באיסלם בין אם הוא זכר או נקבה צריך להועיל לאנשים עד כמה שהוא יכול מי שיכול ללכת ללמוד באוניברסיטה ילמד..... 3)אסור לאנשים ללכלך אחד על השני או לרכל מאחורי גב של מישהו זה אומנם לא נחשב לחטא גדול אך אם אדם מרבל לעשות את זה זה יכול להצטבר לחטא גדול...אדם שמלכלך על אדם אחר כאילו אכל בשר של אדם מת... 4)למשל אם בחורה שוכבת עם בחור לפני חתונה מה שבדת נחשב ממש אסור ידוע שצריך לזרוק עליהם 100 אבנים אבל.....העונש הזה מיועד לשני המינים כידוע לכם מאוד מקובל בחברה ערבית לרצוח נערה שהכתימה את שם טוב של משפחתה אבל העונש הוא על הבחור הנואף והנואפת באופן שווה וגם אותו עונש יכול להתקיים רק אם 4 אנשים יחדיו ראו את הזוג מקיימים יחסי מין אם יש רק 3 עדים אסור בשום פנים ואופן לספר על זה למישהו או לזרוק עליהם אבנים כי מדובר בנושא מאוד רגיש..... 5)בקשר לעניין חזרה בתשובה כלומר כניסה לדת איסלם אין פה תהליך מסובך דרך מאוד קלה רק צריך להאמין בכמה דברים:שיש אלוהים אחד שנית שישנם מלאכים ושטנים שלישית גורל רביעית יום הדין חמישית כל הנביאים כולל מוחמד שהוא הנביא האחרון שישית:קוראן ספר הדת האחרון. ובעניין חזרה רק צריך להגיד :אשהדו אן לא אילהה אילא להה.ואשהדו אנא מוחמן עבדוהו ורסולוהו. וזהו. 6)לא משנה מה בן אדם עשה אם בן אדם מחליט לחזור בתשובה (לאיסלם)אלוהים סלח לו על הכל חוץ מעניין של רצח (הריגה בכוונה)שזה נושא קצת בעייתי שצריך לברר אותו עם איש דת שמבין באמת.אלוהים יסלח גם למי שהייתה נערת ליווי נער ליויי נרקומנים אלכוהוליסטים הומואים ולסביות מהמרים וכו וכו אבל צריך לחזור בתשובה באמת אם בן אדם פגע באדם אחר לא יודעת נניח הרביץ לאישתו העליב מישהו עשה לו עוול אלוהים סולח על הכל כל עוד אדם באמת חוזר בתשובה ומאוד מאוד משתדל ומשתלט על עצמו לא לחזור על פעולה זו בשנית בידיעה שזה אסור .... ולסיכום כמו שאמרתיח בהתחלה ממש לא כתוב באיסלם שצריך לרצוח יהודים הקיצוניים כמו החיזבלה למינהם החליטו זאת על דעת עצמם ואני ממש לא מקנאת בהם איפה הם עכשיו לאחר פיגועי התאבדות בטח נשרפים בגיהנום וזה יהיה לנצח כי לרצוח אדם חף מפשע זה לא סתם...דבר של מה בכך....זה חטא גדול......................!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מלחמה צריכה להתבצע רק חיילים של מדינה אחת נניח לחיילים של מדינה אחרת וגם כאשר יש שבויים אסור לענות אותם (מלשון עינויים)צריך לכבד אותם בתור בני אדם. וזהו לדעתי חשוב שאנשים ידעו את האמת מקווה שתקראו..................

באופן אישי מעולם לא חשבתי שכל המוסלמים מחבלים או בעד טבח יהודים. ומאידך, גם בקרב המוסלמים יש כאלה - שגם אם אינם מחבלים או רוצחים - המאמינים שליהודים אין זכות קיום. קיצונים יש בכל צד, והם מזיקים לשני הצדדים.

תודה על ההסבר המלומד כן יירבו כמותך בשני הצדדים רק כך יהיה שלום

כמה מתאבדים יהודים שמוכנים לפוצץ את עצמם בכדי לרצוח ערבים את מכירה ? אני לא שמעתי על אף מקרה כזה. לעומת זאת, משום מה, אצל הערבים בני דודינו , היו כבר מאות כאלה. ויש עוד מאות שרק מחפשים את ההזדמנות להתפוצץ בכדי להרוג כמה שיותר יהודים. אז בכל זאת יש הבדל קטן , לא ?

היי, אני צריכה עצה אובייקטיבית. עזבתי עבודה לאחר 3 שנים שבאמת סבלתי בהן...היה לי לחץ ומתח שלא נגמרו עד שהחלטתי לעשות סטופ מחשש שיפרוץ אצלי איזשהו תסביכון כי הרגשתי שהשתגעתי ממש. יש לציין אני מאוד רגישה ולוקחת קשה הכל!!! יתכן והתחושות הללו היו כה סובייקטיביות והמתח שחשתי בו לא היה באמת כזה עצום.עדיין זו תחושתי וזה מה שחשוב כעת. אני כבר 3 חודשים בבית ללא עבודה ומרגישה הכי טוב שבעולם...רגועה ושמחה. פתאום אני מבינה כמה היה קשה לי להיות בעולם התעסוקתי עם התחרות ועם המשחק החברתי שחייב לשחק כי אתה בא במגע תמיד עם אנשים. אני ממש בבעיה היום כי לא בא לי לחזור למעגל הלחץ הזה ונראה לי בעקבות הניסיון המר שלי שזה בדיוק מה שאני ארגיש ולכן בזמן הזה של ההפוגה אני מרגישה שאני חייבת להחזיר לי את הכוחות הנפשיים "למלחמה" הבאה. אני כן מחפשת עבודה ובכנות מתוך תקווה שלא יקראו לי לראיון ובטח לא בא לי להתקבל זה ממש אבסורד אבל בפעמים אחרות שבהן הייתי מובטלת הייתי דכאונית ממש בוכה ומרגישה חסרת ערך לחלוטין. כעת אני חשה שדי מספיק עם הלחץ הזה ולא יקרה כלום אם תהיה לי תק' רוגע ויהיה מה שיהיה.נמאס לי להרגיש כ"כ מועקה בתקופות הביניים הללו וממש הצלחתי כנראה בשכנוע העצמי עד כדי אי רצון לעבוד????? אני לא באמת רוצה להישאר חסרת תעסוקה לנצח אבל כרגע זה מה שעושה לי הכי טוב ואני חשה שאם אתקבל בקרוב לעבודה שוב אכנס עם תחושות שליליות וקשות שלא אצליח שלא אהיה טובה שארגיש מתח בחזרה ובהליכה לעבודה... נשמע מטורף אבל אני מרגישה כ"כ רע עם עצמי ונוקשה. בפועל,בניסיון שלי בעבר כן הוכחתי את עצמי ודי שמתי לעצמי מחסומים כדי לא באמת להתקדם... חבל לי שאני מרגישה כך.אבל זו המציאות. בוודאי תמליץ על טיפול כי מדובר במשהו כולל יותר - כרגע זה לא רלוונטי מסיבות אישיות. לכן,אשמח אם תיתן לי עיצה האם כן לצאת לשוק העבודה?? האם לתת לזמן לעשות את שלו? ובקיצור כיצד לנהוג.. השאלה מגיעה מכיוון שיש לי ראיון שני ממש בקרוב ונראה לי שהתשובה יכולה להיות יותר חיובית משלילית...העבודה לא ממש קוסמת לי אבל אני חוששת שמא לא אמצא משהו טוב יותר בעיר בה אני מתגוררת ושוב...אני מנסה למצוא משרה שאולי לא תהיה הכי מעניינת ומפתה אך שיהיו בה הדברים האחרים שכה חשובים לי כמו - אוירה טובה. אני נוטה להעריך את הסובב יתר על המידה ולכן מחפשת פחות ראש גדול ועבודה בחברה שאינה יותר מדי משכילה ואולי מבחינת גיל העובדים שמבוגר ממני - יתכן והביקורת שלי תפחת..דווקא בקרבם. האם שיקוליי רציונליים או מטופשים ? אני מכירה כ"כ את בעיותיי כך שאני מנסה למצוא לי פתרון (זמני לצערי) שיתן לי עוד מרווח זמן עד ההתמודדות הבאה. חיים קשים. נכון??

אם את לא לחוצה לקבל עבודה , יש לך אפשרות לחפש משהו שכן מתאים לך , וכן להיות "ראש קטן" , עד שתחליטי אחרת . מה שלא תחליטי , ו...עד יעבור זעם , נסי להנות ממה שאת עושה , זה עוזר להכניס דברים לפרופורציות נכונות . מ...מודאגת

היי עינת, עבור רוב האנשים לעבודה יש 3 משמעויות: 1. פרנסה. 2. תעסוקה. 3. עשיית דבר שאוהבים. נכון שלא עבור כל האנשים שלושת הדברים הנ"ל מתממשים. תבדקי עם עצמך האם מבחינה כלכלית את יכולה להרשות לעצמך לקחת פסק זמן. אם כן, ואת חושבת של תתחילי להשתעמם מעודף זמן פנוי, אז לא - את לא צריכה למהר ולמצוא עבודה חדשה. אבל גם כשתחליטי שאת כן חוזרת לשוק, תקחי בחשבון שלא כל מקומות העבודה דומים למקום שעזבת. ואולי תנסי למצוא מקום, ששונה לחלוטין מהמקום שעזבת, ואז לא יהיו עלייך הרבה לחצים. לא התכוונתי לכתוב לך, שטיפול זה הפתרון. אם כי, באופן כללי, לפעמים טיפול יכול להועיל גם אם נדמה שאין שום בעיה רצינית... זו היתה סתם תוספת, לא משהו שמרומז כלפייך. העניין הוא, שאת כן צריכה להציב לעצמך איזשהו דד-ליין; להחליט שאת נהנית מהחופש עוד x חודשים ואז חושבת ברצינות מה הכיוון המקצועי שמעניין אותך, ואיך את יכולה לחזוק לשוק העבודה, אבל למקום פחות מלחיץ. ולא, השיקולים שלך לא מטופשים רק... אנושיים לחלוטין. שבוע טוב, הרה.

חג שמח מאוד , המון אושר ,והמון שמחת חיים !!!!! אני מברכת אותך לחיים טובים ומאושרים . אני בטוחה שהפנמת היטב את כל מה שקרה לך , ושלמדת הכי חשוב מהכל , שאתה לא לבד גם אם לא כולם מסוגלים לעודד אותך כפי שאתה רוצה ומקווה , כמו ששמת לב ואמרת בעצמך ישנם עוד אנשים טובים באמצע הדרך , אנשים שכן אכפת להם להגיד מלה טובה ולעודד . אני ל ש ע ב ר ה מוטרדת שכתבתי לך , במשך השבוע שחלף ליתר דיוק מה- 25 לחודש , שבת שעברה , לא כתבתי לך כלום , משהי אחרת השתמשה בכנוי שלי , והיא כנראה לצערי כן סובלת מאיידס , לכן מעכשיו אני ה...מודאגת , בתקווה שהיא תסתפק בכנוי הקודם שלקחה ממני ולא תשתמש גם בכנוי החדש שלי , אני שמחה מאוד בשבילך שכל הבדיקות יצאו בסדר , ומצטערת שלא יכולתי לענות עד עכשיו , המחשב קרסססס . מאחלת לך כל הטוב שבעולם , שתמיד תהיה בריא , לא רק גופנית אלה גם נפשית , ואם משהו קורה , אתה כבר יודע , אתה לא לבד . מ.....מודאגת

תודה רבה לך אין ספק שאת אדם מקסים עודדת אותי רבות מקווה שגם את תמצאי את האושר שלך ושתרגיש סיפוק מחייך תודה רבה

למה זו שמכנה עצמה פרח בר הייתה חייבת לבחור לעצמה כינוי כל כך דומה לשלי? חסרים שמות בעולם שמשהי צריכה להשתמש בכינוי כל כך דומה לשלי או אפילו לכתוב תחת הכינוי שלי ? איך היית מרגישה הרה , לו מישהי הייתה מכנה עצמה 'הרה הירוקה' בפורום הזה ?

בעבר אנשים נהגו גם לכתוב בשמי... בעיקר כאלה שניסו לעצבן אותי. אפילו לא בחרו בשם דומה, אלא פשוט השתמשו בכינוי שלי. אני לא רואה פסול בכך שמישהי בחרה בכינוי שדומה לשלך; להיפך, זו יכולה להיות מחמאה עבורך, אם אכן בחירת הכינוי שלה הושפעה לכאן או לכאן מהכינוי שלך.

ותכנסו לאתר הזה יש שם ברכות נוספות לכולם http://www.netravel.co.il/news/good-year.html

ולכל מבקרי הפורום.

למישהו יש מושג לאן נעלמו שמחה וטופז ? תודה.

גם אתה אורן, הלא כן ?

אני מרגישה מאוד מוזר בתקופה האחרונה... אין לי מושג אם לפורום הזה אני צריכה לפנות, תוכלו לעזור לי? אני מרגישה נורא עצובה וריקנית...

היי דפ, אני לא יודעת אם אוכל לעזור לך, אבל לנסות אני יכולה. בשביל זה מאוד יעזור, אם תוכלי לפרט קצת יותר בקשר לתחושת העצבות והריקנות... הרה.

אני מרגישה כאילו חסר לי משהו מבפנים, למרות שבאופן מודע אני יודעת שלא חסר לי. אני נעשית עצובה לעיתים קרובות מידיי, וכמעט קל לי לשקוע בעצב ובדכאונות, אני חשה מועקה תמידית, ושהזמן לא זז בכלל או שהוא נע מהר מידיי... רע לי בפנים...

הרפס שלילי עגבת שלילי איידס שלילי אני חי וכנראה גם אחיה תודה רבה לכל התומכים הנפלאים פה בפורום בעיקר להרה ומודאגת שהפכו את זמן ההמתנה לבדיקות עצמן ולקבלת התוצאות ליותר נסבלים מקווה שמבחינה נפשית אוכל לתפקד וליצור קשרים עם נשים בשנית למדתי מהמעשה הזה ומההשפעה שלו עליי רבות אני שמח שניתנה לי הזדמנות נוספת תודה רבה

קיבלת מתנה לחנוכה, אה? טוב לקרוא ולדעת, שכל העידוד שקיבלת כאן לא היה לשווא. אבל יותר מזה - טוב שעכשיו, אחרי שקיבלת הכל שלילי, אתה תוכל להיות רגוע יותר. חג שמח. ותזכור - כולנו טועים, אבל כל אחד נותן לטעות להשפיע עליו בצורה שונה.

אני מתכוון לעשות עוד מספר בדיקות אך כפי שאני רואה כרגע ולאחר שלמדתי על כל המחלות האפשריות אני יכול להיות רגוע... ואני מניח שאת צודקת בקשר למשפט האחרון אני מכיר אנשים שעשו דבר כזה והתחרטו אך אולי בשל ביטחון עצמי רב יותר מאשר שלי הם חיו עם זה טוב מאוד תודה

וואוו...........אני קראתי אותך בדממה כל הזמן...........אך אני לא מצליחה שלא לכתוב ולשמוח בשמחתך. מרימה כוסית לחייך, לחיי בריאות, אושר וימים טובים. שמור על עצמך.

לחיים ////// מזל טוב ^ ומר בלו יוכל להיות מעכשיו קצת יותר רגוע ושקט...............

ועכשיו באמת כל החיים לפניך....

ווהו ממש תודה על התמיכה המסיבית זה מחמם את הלב מראה שיש עוד אנשים נפלאים בעולמנו שלא שופטים אדם על מעשה שעשה האמת היא שבתוך תוכי ידעתי שאני בריא אך נגעלתי מהמעשה עצמו מעשה שפוגע בזכויות אדם למרות שאותה אישה עוסקת במקצוע שהיא בחרה אני חושב שעדיין זה מעשה נבלה אבל אני חי עם זה יותר טוב קצת אולי בגלל הזמן שחלף ואולי בגלל התשובות שהגיעו והגיע הזמן לשקם את עצמי וזה בדיוק מה שאני עושה . תמיד זלזלתי באנשים שהיו להם בעיות נפשיות או נזקקו לעזרה פסיכולוגית היום אני מבין כמה זה חשוב אמנם ידעתי באותה תקופה(שלפני המעשה) שאני זקוק לעזרה אך הזנחתי את זה היום אני מבין שכל אחד עובר משברים גדולים בחיים בעיות של פרנסה לימודים זוגיות ואהבה או במקרה שלי מה שהרגשתי לפני זה בדידות וחוסר באהבה ועל כל אחד זה משפיע אחרת אך משאיר חותם לפעמים זה גורם ללמידה מטעויות עבר אך לעיתים זה גורם לנזקים נפשיים חמורים . כמו כן סבלתי משנאה עצמית בלתי נתפשת עם רצון עז להזיק לגופי ולנפשי כמה שיותר תמיד אהבתי את הסרטים שבהם מציגים דמות של גבר בודד שמזיק לעצמו בכל דרך אפשרית כמו אלכוהול וסקס עם נערות ליווי אבל עכשיו אני מקווה להשתנות ניתנה לי הזדמנות שצריך לנצל אנשים שמרו על עצמכם ותאהבו את עצמכם שיהיה לכולם שנה חדשה נפלאה ותודה להרה המופלאה ולתומכים הנהדרים שנמצאים כאן על האתר אני עדיין יבוא לבקר ולהעיק על כולכם(:

הי שלום לילה טוב... אני מאוד צריכה עיצה לגבי משהו מסוים ואני אשמח מאוד אם תוכלו לעיין בשאלה ששאלתי בפורום "זוגיות חברה ותעסוקה"... כאן: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/428/xPG/78/xFT/55006/xFP/55002 אני מאוד רוצה לשמוע דיעה מקצועית אבל אשמח גם לתגובות מגולשים אחרים.... זה פשוט ממש חשוב כי בינתיים אני לא יודעת איך לדבר עם הבנאדם הזה. כשהתחלתי לצאת איתו פשוט חשבתי לתת לזה לזרום, באמת לא חשבתי אם אני יכולה להיות נודניקית מידי או פחות. פשוט הייתי אני והיתה לי הרגשה שאני מוצאת חן בעיניו כפי שאני. הערב הוא התקשר כדי לשאול לשלומי וגם תהה אם נוכל להפגש או משהו כזה. אמרתי לו שזה בסדר. הוא נשמע קצת מדוכדך או עם טון "מתנצל" כזה, אז שאלתי אותו לשלומו והוא אמר שלא משהו. שאלתי אותו מה קרה אז הוא אמר שזה קשור ללימודים... שאלתי אותו אם יש לזה גם קשר אלי והוא אמר "לא"... פשוט הרגשתי את הצורך להגיד את זה, אולי באיזה שהוא אופן להכין אותו או את עצמי לעובדה שאולי יש לזה גם קשר אלי. בבלוג שלו הוא כתב שיש לו בעיות עם הלימודים ולא הזכיר אותי. יכול להיות שאני סתם פראנואידית, אבל אני באמת מחבבת אותו ולא כל כך מתחשק לי להפגע שוב. אני די חוששת מהפגישה הבאה שלנו כי אני מוצאת את עצמי במצב שאני לא יודעת מה אני הולכת להגיד לו - במידה והוא יתחיל למשל לדבר עלינו...זה די מלחיץ אותי. כי מצד אחד אני יכולה לומר לו למשל, שאולי כדאי להפרד (מתוך כך שאני אצא הכי פחות פגועה אם אני אזום את הפרידה, יותר מאשר שהוא יזום אותה ואז אני ארגיש רע עם עצמי). ומצד שני, אולי אני בכלל טועה, אולי כל מה שהוא כתב עלי לאחרונה בבלוג שלו מושפע מהבעיות שלו עם הלימודים או דברים אחרים...(הוא גם ציין את זה שיכול להיות שהוא מרגיש ככה כלפי עקב הלימודים. הוא לא אמר שזה בטוח ככה, הוא רק ציין מחשבה...). ואז אם אני טועה הוא עלול להפגע ואז זה יכול להיות אבוד. אם מישהו יוכל לעזור לי או לייעץ לי בנושא אני מאוד אשמח... סליחה על המגילות.. לילה טוב...

בנוסף, לצד הדברים שהוא כתב על הלימודים שלו, הוא שוב כתב עליה. והוא תהה אם להזמין אותה לצאת איתו לאיזה ארוע כלשהוא (ארוע שאני רציתי ללכת איתו מלחתחילה וגם אמרתי לו והוא אמר בסדר). הוא שוב כתב עליה, למרות שהם לא מדברים מספר חודשים, הוא כתב שהוא כל הזמן חושב להתקשר אליה וכן הלאה. בנקודה הזו אני מבינה אותו, כי גם לי היה איזה בחור שלא יצא לי מהראש. גם עכשיו הוא עדיין נמצא לעיתים במחשבות שלי, אבל פיניתי מזמן מקום למישהו חדש. אני לא מרגישה אל הבחור הקודם מה שהרגשתי כלפיו פעם. בעבר. אלא חושבת עליו באופן אחר. אני חושבת שהוא (הבחור שאני יוצאת איתו) עוד לא הגיע למקום הזה שהוא מסוגל לפנות מקום לאהבה חדשה. הוא כותב בפירוש שהוא עדיין אוהב אותה. וזה גורם לי להרגיש עוד יותר "מקום שני". זה לא בהכרח שאני מרגישה שאני חייבת להיות זאת שנמצאת במחשבות שלו כל הזמן. אנחנו בכ"ז עדיין לא מכירים מספיק טוב. אבל עדיין, זה מעליב קצת לדעת שהוא כל הזמן חושב עליה. אני חושבת שיהיו אנשים שיאמרו למשל, שאני צריכה "להיות שם ולנחם אותו". אבל אני מרגישה שהוא לא מתכוון לתת לי את המקום הזה שאני אוכל לנחם אותו משם. זה נראה כאילו אני סתם אציק לו. ואני לא רוצה לעשות את זה. והוא גם בנאדם של "ספייס" שזה בערך מה שאני....מאוד חשוב לי ה"ספייס" שלי, אבל באותה מידה, מאחר והייתי לבד די הרבה זמן, ועכשיו זה גם חורף, אז יכול להיות שלא הפגנתי את הריחוק שלי יותר מידי. פתאום אני מוצאת את עצמי בנקודה שאני כן רוצה לתת הרבה מעצמי אבל אני מרגישה גם שמי שאני רוצה לתת לו את ה"עצמי" שלי, מקבל את זה רק מתוך נימוס ומתוך רצון לא לפגוע אולי. ויכול להיות שוב, שכל הדברים האלו השפיעו עלי עקב מה שקראתי בבלוג שלו, כי בהתחלה באמת הרגשתי שהוא מקבל אותי בחיבה גדולה יותר... שוב סליחה על המגילה.... :-(

דבר אחרון.... יש גם את האלמנט הזה שאני חושבת שאם אני אבוא אליו ואני אגיד לו "בוא נפרד", מלבד העובדה שאני אצטרך להסביר לו למה (ואין לי מושג מה להגיד לו), אני מפחדת שאולי זה סתם יכביד עליו גם עם הבעיות שלו בלימודים. שלא תבינו לא נכון, זה לא שאני מתה להפרד ממנו, ההפך הוא הנכון. אבל אני גם לא רוצה להכביד על הבנאדם. ואם אני אבוא ואגיד לו את זה בדיוק עכשיו כשיש לו כל כך הרבה דברים על הראש, אז אולי אני עלולה סתם להפוך את זה לגרוע יותר ממה שזה?

היי שרון, לגבי עצה מקצועית, טוב עשית שפנית לפורום "זוגיות, חברה ותעסוקה", משום שהפורום הזה אינו מוגדר כמקצועי ואיני אשת מקצוע. נשאלת שאלה אחת מאוד בסיסית - למה את מצפה מקשר? כל קשר, לאו דווקא עם הבחור הספציפי הזה. ראיתי שהזכרת באיזשהו מקום כנות, למשל. אבל כנות צריכה להיות הדדית - את מצפה לכנות ממנו, ובכל זאת לא כנה לגמרי איתו. אם כנות חשובה לך, אז תאמרי לו שראית את הבלוג שלו. זה יקל עלייך לפתח את השיחה על המשך הקשר. תני לו הזדמנות להסביר את עצמו (להסביר, לא להצדיק!) ותראי לאן כל זה מוביל. אם יש לו עניינים אחרים על הראש, כמו הלימודים, זה לא צריך לעניין אותך בהקשר של להמשיך/להפסיק את הקשר. לפני הכל את צריכה לחשוב על עצמך ועל כך שאת מוצאת את עצמך נפגעת מהקשר הזה. אבל שוב, רצוי להתחיל מההתחלה, ולומר את האמת בקשר לבלוג. הרה.

היום למשל, היה לנו ריבון קטן. ישנתי אצלו אתמול והיום כשהוא קם הוא היה בסדר, אבל עד שהתעוררתי סופית מהמיטה, ראיתי שהוא התכתב במסנג'ר. אח"כ הוא היה זעוף פנים, ושאלתי אותו מה קרה והוא אמר ששום דבר. היתה לי הרגשה שזה קשור אלי. וזה קצת עיצבן אותי, אז שאלתי אותו אם זה קשור אלי, אז הוא אמר שלו. ואז אמרתי לו שבאמת חשוב לי שהוא יגיד אם זה קשור אלי והוא שוב אמר שלא. אני יודעת שזה עלול להיות קצת מציק, אבל ההרגשה שלי מאוד ברורה לגבי זה. יש לי באמת הרגשה שאני קשורה לזה. באופן כללי יש לי אינטואיציה מאוד חזקה כשמשהו נוגע לי. פניתי לפורום זוגיות, ואכן קיבלתי תשובה שלדעתי לא מספקת כלל וכלל. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/428/xPG/78/xFT/55006/xFP/55028 הוא הפנה אותי (כרגיל) לאתר שלו ולעזרה מקצועית. אני לא חושבת שאני זקוקה לעזרה מקצועית מהסוג הזה, אני רק זקוקה לתמיכה, או אפילו לתמיכה שגובלת בחוסר תמיכה. אני זקוקה לעיצה, לגבי מה לעשות לגבי זה. איך להתייחס לזה. אני יודעת שזה חוסר כנות מצידי לא לומר לי לגבי הבלוג שלו. מצד שני, אם אספר לו על הבלוג שלו, אז אני יכולה לשכוח מכל פרט קטן לגבי. הוא לא יספר לי כלום. הוא גם עלול להתעצבן או להעלב מזה ולהפרד ממני. אז אין לי מושג מה לעשות. איך אני אמורה להמשיך את הקשר אם הוא נורא מרוחק? תודה.

מי שכתב שנדבקתי באיידס הוא אדם טיפש והזוי עדיין לא הלכתי לקחת את הבדיקות רק יום רביעי אני לוקח את הבדיקות כך שרשמית אני נקי עד יום רביעי לפחות(: ואני דיי אופטימי

אל תיקח את הבדיקות ביום רביעי כי ביום הזה מזמנים רק את מי שכבר נדבק. ובכלל למה הבדיקה לוקחת כל כך הרבה זמן ? אני משוכנעת שאין לך איידס. לילה טוב.

השתכללת מייל גם בנענע וגם בוואלה? זאת בהחלט סיבה להיות מוטרדים ..

קיבלתי. קראתי. עניתי. שלחתי.

שמחה שסוף סוף קיבלת את המכתב שלי ...לא קיבלתי את התשובה ששלחת אלי ,אם את יכולה אשמח אם תשלחי שוב תודה וחג חנוכה שמח , פרח

שלחתי שוב...

מה אמרה התרנגולת לתרנגול ? גבר גבר אבל הביצים אצלי !

ומבקש כוס בירה. אבל הוא אומר, אני רוצה שהקצף יהיה למטה. לא למעלה. מסתכל עליו הבר-מן בעין חודרנית ופוסק נחרצות : אתה שוטר , נכון ? כן ! קורא האיש בהתפעלות , איך ידעת ? פשוט מאד , אומר לו הבר מן, לפי המדים שלך .

חג שמח גם לך ולכל בני משפחתך אגב משפחתך מה שלום כולם?

לצערנו הרב בחברה שלנו כיום אם כל מה שהיא אמורה להיות "נאורה" מסתבר שהיא לא עד כדי כך נאורה , ויותר מזה שהיא לא מפרגנת , ומעבר לכל אלה , החברה שלנו היום מאוד מאוד לא מפרגנת למצוקות של הזולת . אני לא מכירה אותך , אבל הבנתי שאתה אדם רגיש , אולי אפילו מאוד רגיש , אתה מקבל את הדברים שנאמרו לך מאוד קשה , תשתדל אולי לתת פחות משקל לבקורות לא נעימות ,כי ברור שהן לא באות לייעץ לך ,או לתמוך בך במקום שאתה זקוק , . אני מבינה שאתה נמצא עכשיו מבחינה נפשית במקום לא טוב , קשה לך עם מה שאתה מרגיש , תן לעצמך זמן לשכוח והכי חשוב לדעתי שתלמד לסלוח לעצמך על החולשות שלך ועל הטעויות , אין מי בינינו שלא עבר דבר אחד או יותר בחיים ,ופשוט לומדים להניח להם לעבור וממשיכים הלאה . מאחלת לך כל הטוב שבעולם מוטרדת

תודה רבה את מתוקה שיהיו לך חיים נפלאים אני מנסה להתרגל לדבר הזה ולטעות שעשיתי ואני מקווה שיהיה טוב ושאוכל להכיר משהי חדשה בכל מקרה עשיתי המון דברים מאז כמו לעבור דירה והתחלתי לעזור לילדים במתנס פעם בשבוע בשעורי בית כמו כן תרתמי איברים לאחר מותי מקווה שאכן זה יכפר על החטא(: שיהיה לך יום נפלא להתראות

אני מאחל לך רק טוב טוב כל החיים אתה איש אמיץ ונחוש לעזור לחלשים כל הכבוד לך ממני

תנסה לחשוב רק חיובי , ועל כל הדברים הטובים שאתה עושה , תחשוב כמה אתה תורם ועוזר , לא כמה אתה מכפר "על טעות" זה לא כזה פאטלי , חשיבה חיובית יוצרת אנרגיה טובה , ועוזרת להתגבר . מאחלת לך שבת שלום . מוטרדת

מחר אני הולכת לעבור ניתוח קטן אני דיי מתרגשת

מותר להתעניין ולשאול במה מדובר?

משהו ,לא רציני , אבל זה נדחה הרבה אנשים יודעים על זה אז זה עושה לי פרנויה לפרט בפורום ציבורי אבל אם תרצי שאכתוב לך בפירוט לאי מייל האישי שלך אין לי בעיה לפרט לך בהערכה פרח שחור (-:

אני באמת לחוץ ומדוכא בגלל השטות הזו אולי אני מגזים אבל למה ללגלג אני לא מציק לכן ולהפחיד אותי סתם????

עזוב, אל תתייחס. יש כאלה שנהנים להציק, בעיקר אם הקורבן גם ככה פגיע יותר. לך תבין מה גורם הנאה לכל מיני אנשים... בכל אופן, לא שווה להתייחס או להגיב במקרים כאלה.

אם מישהו רוצה לעבור בדיקות מין שונות בחינם ובדיסרקטיות עליו לגשת לתחנה המרכזית בתל אביב שם עושים בדיקות מחלות מין בחינם .זה נמצא בקומה החמישית של הבניין .

אני אוכלת בדרך כלל טוב ומסודר אבל לפעמים אני אחרי ארוחה ומלאה אלב מרגישה שאני חייבת לאכול עוד ועוד ועוד אני לא מצליחה לעצור את זה באותו רגע אני אוכלת כל מה שבדרכי ולא מעניין אותי ואז אני מצטערת אבל אני לא מקיאה אני לא מרעיבה את עצמי או משהו מה אני צריכה לעשות???? חייבת עזרההההההההה אני לא מגיעה למצב שאני ממש ממש רעבה אני מגיעה למצב שאני לא שולטת בזה וחייבת לאכול מלא, אחרי ארוחה מלאה ואני מרגישה ממש ממש שבעה אני כאילו חייבת לאכול דברים ולא יכולה לעצור אני אוכלת בדיאטה פתאום עוגות ושוקלדים דברים שלא היה לי חסר בהם אף פעם....מה עליי לעשות?איך לעצור את עצמי?

היי בת-אל, תנסי לשים לב מתי זה קורה (תקופות לחוצות יותר, למשל). לפעמים יש קשר בין דברים שקורים לנו בתקופות מסוימות לבין אכילה שחורגת ממה שאנחנו אוכלים בד"כ. כתבת שאת בדיאטה; אני לא יודעת איזו דיאטה זו ומה את אוכלת ביום-יום. אני כן יודעת, שככל שננסה להימנע ממאכלים מסוימים יותר זמן, כך נמצא את עצמנו "מתנפלים" עליהם גם כשאנחנו לא רעבים. הרעיון בדיאטה הוא לאכול מהכל, אבל במינון הנכון. לא לוותר על עוגות ושוקולדים לחלוטין, אלא לאכול מהם פחות. ככה לא נוצר מצב של "חסך במתוק". הרה.

היי מה שלומך? אני כותב לך כדי להוציא כל מיני דברים זה מרגיע אותי(: בכל אופן התחלתי לשכוח ממה שקרה למרות שלא הגיעו תוצאות עצם לקיחה הבדיקה גרמה לי להרגיש רגוע ואני מעביר את זמני אפילו במצב רוח טוב אולי בגלל שגם בעבודה וגם באונ התחלתי להכיר המון בנות שנהיו ידידות שלי ואני חש שהן מחבבות אותי ומתנהגות אליי בחמימות (אולי כי הן לא יודעות על מעשיי(: ) בכל מקרה זה מחמיא ונותן הרגשה טובה. בכל מקרה יום שישי ישבתי בבאר ובאה משהי וממש התחילה איתי שאלה אותי מה אני עושה בן כמה אני וכו והיא ממש הייתה יפה וחכמה וכל מה שאני באמת רוצה רק שפשוט רעדתי פחדתי אמנם דברנו אבל ממש לא הייתי אני פעם הייתי עושה עם זה משהו הייתי מזמין אותה לצאת מנשק אותה לא יודע אבל הייתי עושה משהו רק שהפעם קפאתי זה החמיא לי שהנה אני שוב בעניינים מרגיש מושך ומרגיש רצוי וזה כיף רק שמאז שהייתי עם נערת ליווי ברחתי מלהכיר משהי בגלל החשש שמא אני חולה במשהו ופתאום גם אני מפחד לקיים יחסי מין בעתיד אחרי שחקרתי ולמדתי את כל המחלות מצד שני אני גם מעשן הרבה וגם מזה אפשר לקבל מחלות(: בכל מקרה מה קרה לביטחון העצמי שלי?? ואיך זה לעזאזל שנשים באמת אוהבות ומחבבות אותי ובכל זאת הלכתי לנערת ליווי מה אני דפוק?? בכל מקרה זה טבעי שבנאדם יקיים יחסי מין עם משהי ויצטער על זה בדרך כלל זה משהו שאופייני לנשים לדעתי אבל זה לא טבעי זה יקרה גם לגברים? זה קורה שאנשים מצטערים על קיום יחסי מין עם פרטנר כלשהו ומרגישים מלוכלכים למה אנשים חושבים שבגלל שאני גבר אני לא אמור להרגיש ככה? בכל מקרה רה אני זורק כאן את כל מה שאני חושב תמשיכי להיות מופלאה כמו שאת ובואי נתפלל יחד שאני אהיה בריא אולי עוד השבוע יגיעו תשובות להתראות ושוב תודה

היי, תחושת האשמה או הצער שחשים אחרי קיום יחסי מין "סתמיים" (ז"א, כאירוע חד פעמי) לא בהכרח מאפיין יותר נשים מגברים. זה גם לא משנה. מה שחשוב הוא איך כל אחד ואחת מתמודדים עם התחושות הללו. אז מה שחשוב מבחינתך זה, לנסות ולהבין מה באמת גורם לך להרגיש כך. הפחד מהמחלות משמש עבורך, כרגע, סוג של הגנה מיצירת קשרים עם נשים. מדבריך ניתן להסיק, שלפני הביקור אצל נערת הליווי לא היו לך בעיות עם נשים (מבחינת קירבה ויצירת קשר). ז"א שהאירוע הזה היה איזשהו גורם משמעותי בחיים שלך. משמעותי הרבה יותר מדי ממה שהיה מצופה (בהתחשב בכמות של הגברים שנעזרים בשירותיהן ל נערות ליווי וזונות). ועל זה צריל לעבוד, ואת זה צריך להבין. משום שהאירוע עצמו היה טריגר למשהו אחר; חשוב להבין מה בעצם קרה לך מאז - מבחינה נפשית - כדי שתוכל לחזור לחיות חיים מלאים, שכוללים גם קשרים עם בת-זוג, ללא פחד או רגשות אשמה. הרה.

עברתי בסיס לא מזמן וממש רע לי שם. כי לא מכירה שם אף אחד אני כבר שבועים וחצי שם אני צריכה להתחבר רק עם האנשי קבע כי נכנסתי למטרת קבע אך הם בני 35 ומעלה ואני לא מוצאת איתם נושא משותף אני משתדלת להיות נחמדה מאוד להגיד כל הזמן שלום ולצחוק מכל דבר אך זה לא עוזר. השבוע לקחו אותי הביתה 2 מאנשי הקבע שבסביבות גיל ה40. בנסיעה שאלו אותי מה עשיתי בצבא שעניתי משק"ית משמעת צחקו ואמרו שיש לי פרצוף של חנונית. אחרי זה שאלו מה לבשתי בחתלונה של בן דודה שלי (יש לציין שהם מכירים אותה כי היא שירתה בבסיס) אמרתי חצאית והם צחקו ואמרו זה לא מאוחר אנחנו עוד ניראה אותך עם חצאית ואפילו בלי... זה מאוד פגע בי כל ההומר שלהם. אחרי זה סיפרתי שבעבר דיגמנית הם אמרו לי מזה המזודה הזדאת עליך? שאלי מה? והם אמרו לי כאילו את שמנה... (ואני בכלל לא שמנה אני שולקת 51 וגובה 1.67) אני מאוד ניפגעת מהבדיקות שלהם דבר שגורם לי רצון להשתלחרר מהצבא אך ההורים שלי חושבים שאני כן צריכה להישאר קבע ולוחצים עלי שאני אסתדר איתה. יום אחרי קמתי עם כאבי ראש וחום כי לא רציתי ללכת לבסיס אבל הלכתי ושוב זה התחיל דיברתי בטלפון הצבאי עם חברה אחד מהם עשה לי ממתינה אז עניתי לו והוא אמר לי מה את רוצה? אז אמרתי לו צלצלת והוא אמר לא אל תחשבי שאת כל כך מבוקשת... ואז אחרי 10 דקות שני הגברים באו אלי למשרד ראו תמונה שלי מהעבר והם אמרו לי אבל את עכשיו לא ממש יפה.. ואז זה שדיבר איתי בטלפון אמר באתי לראות שאת לא בוכה בגלל מה שאמרתי לך בטלפון. אחרי זה אמרו לי תתרגלי ככה אנחנו זה בסיס של אנשים דפוקים ומפגרים אז צחקתי והם אמרו לי מה את צוחקת גם את מפגרת עם הגעת לפה. בקיצור ממש לא נחמד לי אני כל הזמן בוכה שאני לא רוצה לחזור לבסיס אני לא יודעת מה לעשות עם ההורים שלי שכל כך רוצים שאני יהיה בקבע. אני רוצה כבר להשתחרר לא יכולה לשרת איתם יותר. זה הגיע למצב שאני לא הולכת לאכול צוהורים כי אני לא רוצה לשבת איתם הם הציעו לי טרמפ ביום חמישי ואני אעדפתי לחזור באוטובוס בכדי לא להיות איתם. ידיד שלי שירת בעבר לפני 3 שנים בבסיס הזה והוא מכיר חלק מאנשי הקבע ויצא לו לדבר איתם והם אמרו לי שהם לא אוהבים אותי. יש שם עוד אחת מהרגע שהגעתי רק מחפשת מה אני אעשה תקלה ורצה עם זה למפרד בסיס בכדי לסבך אותי . אני לא יודעת למה הם ככה אני באמת נתתי מעצי מהכל ורציתי להיות נחמדה. אני לא רוצה להיות בבסיס . אני שוקלת לעשות להוציא גימלים בכדי לא לבוא יותר אני פשוט נואשת מה עלי לעשות?

הי שני, לא קל להגיע למקום חדש, שבו אנשים כבר מכירים זה את זה. אבל הדברים שאת מתארת כבר חורגים מקשיי קליטה במקום חדש. את מתארת ארועים, שעבור חלק מהקצינים בבסיס נתפסים כמקור לצחוק, אבל עבורך הם עינוי מילולי. את לא צריכה לספוג את זה. לא משנה איך את נראית. לא משנה מה עשית לפני שהתגייסת. לא משנה מה היה התפקיד הקודם שלך. כל הנ"ל לא צריכים להוות עילה מוצדקת לדברים שאומרים לך. הם לא אוהבים אותך? זכותם - אני מניחה שגם את לא מחבבת כל אדם שאת פוגשת. אבל לא זכותם לדבר אלייך בצורה שפוגעת בך. אני לא יודעת אם היית נחרצת איתם, ואמרת להם במפורש, שאת לא רוצה לשמוע מהם יותר דברים כאלה. מעבר לכך, יש לאן לפנות במקרים של הטרדות חוזרת ונשנות. ובקשר להורים שלך - אם את לא רוצה לחתום קבע, אל תחתמי! למה חשוב להם שתהיי בקבע? את יכולה להבין את הסיבות שלהם? שבוע טוב, הרה.

הבעיה שלי זה שאני משתעממת מהר מדברים. סדר היום שלי הוא כזה: עבודה ולישון. לישון ועבודה. אני מרגישה חוסר סיפוק בחיים שלי. ניסיתי לרכוש לי תחביבים. ניסיתי למשל פיסול, כי אני טובה בלעשות דברים עם הידיים. הייתי בחוג פיסול במשך חודשיים ונהניתי מאוד. פתאום התחיל להופיע אצלי חוסר חשק, ובגלל שתחביבים עושים לשם החשק, הפסקתי. עכשיו למשל אני יכולה ללכת לחוג פיסול והידיים שלי לא ירצו לזוז. אני לא יכולה להכריח את עצמי. פעם גם הייתי בחוגי קרטה, אורגן, ג'אז, ריקודי בטן. ותמיד אותו הסיפור. בהתחלה התלהבות ואח"כ מתגלה חוסר עניין. אני חייבת למצוא לעשות משהו מרגיע ושהפעילות היחידה שלי לא תהיה רק עבודה ולישון. אני זקוקה למנוחה רוחנית מהעבודה. במציאות היומיומית שלי אני מאוד נשחקת וקשה לי לחיות ככה. לרוב אני ממש רוצה למות. עכשיו מתוך שיעמום וחוסר סיפוק אני זוללת ומשמינה. אני כאילו מנסה למצוא סיפוק באוכל. בסופו של דבר גם בזה אני לא מוצאת סיפוק, מה שלא מונע ממני להשמין... אני כבר לא יודעת מה לעשות.

מירה, חוסר היכולת להתמיד יכול לנבוע מכל מיני מקומות... מצאת לך פעם זמן כדי לעצור ולשאול את עצמך: "לאן אני רוצה להגיע בחיים? מה השאיפות שלי? איפה אני רואה את עצמי בעוד x שנים?" פשוט לשאול את עצמך את השאלות הללו, שעל-פניו נראות פשוטות מאוד... הן באמת פשוטות. התשובות לא. זו משימה הרבה יותר קשה ממה שנדמה, אבל מכיוון שהתשובות נמצאות רק אצלך, לפעמים צריך להוציא אותן החוצה, ולא לתת להן לחכות שם עד אין קץ. ובקשר לאכילה - אכילה לא מבוקרת יכולה להיות גם תוצאה של שעמום. כבר מזמן יודעים, שאנשים משתמשים באוכל כתחליף להמון דברים; האוכל נותן לנו סיפוק מיידי אבל זמני. הוא אינו מהווה פתרון אמיתי ונחרץ לבעיות כאלה או אחרות שכנראה מטרידות אותך ברמה שאינך מודעת אליה. בשלב הראשון את יכולה לנסות ולעבוד עם עצמך על חוסר היכולת להתמיד בתחומים שונים שמעניינים אותך (לעשות מעין חקירה עצמית יסודית). ואם זה לא עובד עבורך כפי שהיית רוצה, תמיד אפשר לפנות לגורם חיצוני שיכוון אותך. זה יכול להיות טיפול פסיכולוגי, קואוצ'ינג, סדנאות של מודעות עצמית ועוד... מה שמתאים לך ומדבר אלייך במיוחד. שבת שלום, הרה.

מה עושים במקרה של אובדן? למשל מישהו שהוא אצן. הריצה זה המקצוע שלו והוא אלוף הארץ. זה גם המקצוע שלו וגם התחביב שלו וגם החיים שלו. זה הדבר היחיד הטוב שהוא יודע לעשות בחיים שלו. איך נותנים לאדם כזה טעם להמשיך לחיות כאשר הוא יודע שהוא לעולם לא יוכל להמשיך לעשות את הדבר שהוא כל כך אוהב לעשות? זה ממש פגיעה בזהות. אפילו של אדם שהוא יחסית חזק שלם ובריא בנפשו. אפשר אמנם לעודד אדם כזה למצוא איזשהוא תחביב אחר, אבל כולנו יודעים שזה לא יהיה אותו הדבר. עוד רעיונות מה עוד אפשר לאמר או להציע לאדם כזה?

שלום מירה, אין תשובה חד-משמעית שתהיה נכונה עבור כולם. אנשים שנאלצים לוותר על תחביב ו/או עיסוק אשר ממלא את חייהם וגורם להם לאושר, אכן חווים תחושות קשות של אובדן עד כדי יאוש ואיבוד הטעם והמשמעות שבחיים. כל אחד מתמודד בצורה שונה, כשנקודת המוצא היא, שכנראה אין ברירה ובלתי אפשרי לחזור לעיסוק - ריצה למשל - שמעניק ממשות ומשמעות לחיים. יש כאלה שלא יוכלו מצוא לעצמם משהו אחר. אחרים כן ימצאו לעצמם עיסוק אחר, אבל לא יוכלו למצות ממנו את מלוא ההנאה. ויש אנשים שמתאבלים פרק זמן מסוים, ולאחר מכן לומדים להודות על הזמן שהיה להם כדי להשקיע בעיסוק, וממשיכים הלאה בתחומים אחרים. קשה לומר או להציע משהו לאדם שהעיסוק והזהות שלו נעשו - לכאורה - ישות אחת, וכעת הוא נאלץ לוותר על חצי ממה שהוא. הרבה פעמים הזמן עושה את שלו, ולומדים להתגבר. זה תלוי באישיות של האדם וביכולת ההסתגלות שלו. שבת שלום, הרה.

אני מעונינת להצטרף לקבוצת תמיכה באיזור חיפה /צפון. הקבוצה היא לא מוגדרת למטרה ספציפית אלא פשוט לעזור לחבריה התמודד עם קשיי החיים. מישהו יודע אם קיימת קבוצה כזו?

היי מורן, אני לא מכירה קבוצות תמיכה באיזור חיפה. ניסית לשאול גם בפורומים נוספים? הרה.

לא ניסיתי, אני אנסה . אגב , ידוע לך על קבוצות בסגנון זה במקומות אחרים ?

איפה כולם? לא עורכים יותר בדיקת נוכחות???

אני כאן

.

ואולי מעכשיו אנשים יצטרכו להתפקד... זה נעשה אופנתי מאוד בפוליטיקה... :-)

בעיה..אנחנו הרי לא טיפוסים שהולכים שבי אחרי כל מיני אופנות למיניהן..... אבל דף נוכחות לא יזיק.. לאן באמת כולם נעלמו??

יש לי בעיה חשובה שאני מתלבטת בה ולא יודעת מה לעשות. אני סובלת מבעיה מסויימת וידיד הפנה אותי לאדם מסויים שיש ביכולתו לעזור לי. הבעיה היא שהאדם הזה עסוק מאוד וניתן רק להתקשר לאשתו לפלאפון ודרך אישתו להגיע אליו אם יימצא לנכון. העניין הוא שנמצא לנכון שייקבע לי פגישה טלפונית איתו כדי שאסביר ביתר פירוט על הבעיה שלי. הוא לקח את המספר טלפון שלי והבטיח לחזור אליי עם תשובה תוך שבוע. אחרי שבוע ראיתי שהוא לא חוזר אליי, אז התקשרתי לאשתו לפלאפון אולי 8-10 פעמים ולא היה מענה (לא השארתי הודעה). בחלק מהמקרים היה ישר מענה קולי ובחלק מהמקרים היו כמה צלצולים ורק אח"כ מענה קולי. למחרת הצלחתי לתפוס את אשתו (חייגתי הפעם - במקרה - מנייד של חברה) ושאלתי אותה אם היא יודעת אם יש לבעלה תשובה בשבילי והיא אמרה שכן. שאלתי אותה אם היא יודעת מתי הוא יחזיר לי צלצול והיא אמרה לי שבמשך היום. הוא לא החזיר צלצול. לפני יומיים שלחתי לו אימייל והוא לא השיב (שכחתי לציין שכתיבת אי-מייל זו דרך נוספת לפנות אליו). מה דעתכם? הוא בסה"כ עושה לי טובה. אני התרשמתי שיש לו הרבה רצון טוב לעזור לי. האם הוא התחרט בגלל אותו היום שניסיתי כמה פעמים להתקשר לאישתו (ללא מענה) לנייד (כמובן שלא השארתי הודעה), כי זה עצבן אותם? או שהוא פשוט עסוק וכדאי לי לחכות עד שהוא ישיב לי? הבעיה היא שכבר עברו שבועיים... נראה לכם שהוא בכלל יחזיר לי תשובה? תשובתו מאוד חשובה לי. תודה לכל מי שיתייחס כאן לדבריי.

היי אוסנת, האם הוא היחיד שיכול לעזור לך בבעיה הספציפית המדוברת? אם העזרנ דחופה לך, תנסי למצוא מישהו אחר שיכול לעזור, ובאופן ישיר (בלי בן/בת זוג כמתווך/ת). אני לא יכולה לומר לך האם הוא מנסה להתחמק ממך או לא. רק הוא יודע. תנסי את הגישה הישירה - תשאלי אותו, במייל או דרך אישתו - אם הוא מתכוון לעזור או לא, כדי שתדעי איך להמשיך הלאה (לחכות או לפנות למישהו אחר). בכל אופן, אין לי מושג אם הוא מתכוון להחזיר לך תשובה או לא. הרה.

תודה על התשובה. נפתרה הבעיה. הרגע קיבלתי ממנו תשובה במייל.

אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים אבל אולי תפנו אותי אני חושבת שאני קלפטומנית אנילא גונבת מחנוית או משהו כזה זה בעיקר כסף מאנשים, לא הרבה... אבל אתם יודעת, כמה שקלים, 20, 50. זה התחיל מהארנק של אבא, ולפעמים גם מחברים אבל לא הרבה כסף. זה לפעמים גם חפצים קטנים של אנשים אבל בעיקר כסף... מה עושים?

שלום לך, ההתנהגות שאת מתארת יכולה להיות קלפטומניה, אבל גם ביטוי של דברים אחרים. כדי שתוכלי לקבל דעה מדויקת, כדאי לפנות לאיש מקצוע (פסיכולוג/פסיכיאטר) ולעבור הערכה מקצועית מסודרת. הרה.

הקלפטומאניה שלך תתגמד לעומת הקלפטומאניה של הפסיכולוגים הם יקחו 250 לשעת טיפול בלי נקיפות מצפון וגם ישלחו אותך לכל מיני מקומות שיצלקו אותך לצמיתות בלי כל נקיפות מצפון אז אם את לא רוצה שיעשו לך את כל זה תיגמלי את עצמך או תעשי לעצמך משחק שהו הדמיה למה שאת אוהבת לעשות אלא שזה יהיה כסף שאת החבאת לעצמך לצורך העיניין

אההההלן מקווה שזוכרת אותי שמחה לשמוע שהכל בסדר אצלך, ב"ה. נראה לי שגם אני אבקש מהרה לעשות עוד עבודה מבצעית שכזאת ((: אצלי הכל כרגיל נולדה לי עוד ילדה (((((: יום מקסים חייבת לחזור לעבוד נקשקקשקש אח"כ מור

זוכרת גם זוכרת:-)) מזל טוב:-)) בנות כמה הבנות שלך? תעדכני.. מה קורה עם בעלך?! הוא צריך תיקון? תקראי להרה...ומהר:-)) רק הרה מסוגלת לבצע עבודה מבצעית שכזאת.. בעל חדש וחדיש:-)) כל טוב:-))

בנות מקסימות ה"גדולה" בת 205 סליחה, טעות 2.5 הקטנטנטנה בת 9 חודשים לגבי השאלה השנייה- ראית בעל שלא צריך תיקון??? אני עוד לא מצאתי/ניתקתלתי בכזה יום מקסים

שלום הרה, כבר פניתי אלייך פעם בנושא אחר, אבל הכל קשור בהכל. אני בת 30, עובדת במשכורת מינימום וחיה בבית של הוריי, עם אחותי בת ה 27. אני משתדלת להחזיק בעבודה, למרות שדי קשה לי לתפקד, אני על כדורים פסיכיאטרים, שלא תמיד עוזרים לי. התחלתי טיפול פסיכולוגי שגם עדיין לא עוזר. בבית, אנו סובלות עד היום מהתעללות מילולית, מהשפלות, איומים וכו', למרות שאנחנו עוזרות ככל שבידינו לכלכלת הבית. אני הייתי אמורה לנסות מסגרת אישפוזית, אבל לא רציתי להשאיר את אחותי לבד, כי ההתמודדות קשה. אני גם לא יודעת איך יהיה כלפי שוק העבודה אחרי "רזומה" כזה. אנחנו חייבות לצאת מהמלכודת, אך מאוד מיואשות ולא יודעות איך. אני אישית איבדתי רצון לחיים, וחיה רק עבור אחותי. אין לה נפש חיה מלבדי. תוכלי לעזור לנו בהכוונה או במידע? האם יש לנו סיכוי אי פעם לעבור מפה? להיות מסוגלות לסגור את הדלת מאחורינו במקום להפוך לשק חבטות? מתחננת לכל פיסת מידע

הי דנה, אני זוכרת אותך... אחותך עובדת? אני מנסה להבין אם יש אפשרות ששתיכן תעבורנה לגור ביחד בדירה משלכן (שכירות, כמובן). ובכלל, איך אחותך מתארת את החיים בבית? טיפול פסיכולוגי, בד"כ, מתחיל להיות אפקטיבי (במידה שיש כימיה טובה עם המטפל/ת, כמובן) רק אחרי תקופה מסוימת של היכרות הדדית. בסופו של דבר, עד שלא נוצר קשר בטוח של אמון עם המטפל/ת, סביר להניח שלא תרגישי שהטיפול ממש עוזר. אבל אל תרימי ידיים! תשקיעי בטיפול כמה שאת יכולה ותנסי להיות פתוחה לחוויה. אני מבינה שאת ואחותך גדלתן באווירה של "טרור מילולי", וקשה לשנות את זה. בעיקר את התחושות הרעות שזה בך. אבל שתיכן נשים בוגרות היום. אם, נניח, הייתם הולכים לטיפול משפחתי, סביר להניח שהמטפל היה אומר לך ולאחותך לצאת מהבית... קשה לי לתת לך איזושהי עצה יעילה במיוחד, משום שמדובר בעניין משפחתי מורכב ורק אדם שמכיר את כל הנפשות הפועלות יכול לתת לך עצות או רעיונות שמתאימים למצב. לסגור את הדלת מאחוריכן זו פעולה שצריכה להיעשות בשתי רמות: 1. לנסות ולחסוך כמה שאפשר כדי לצאת פיזית מהבית. 2. לטפל בעצמכן - נפשית (כפי שאת עושה היום) - כדי שתוכלו לסגור מאחוריכן גם את הדלת הרגשית. זה לא אומר שתשכחו הכל, או שפתאום הכל יהיה יפה יותר. זה כן אומר, שתלמדו לחיות עם החוויות השליליות שצברתן בבית. הרה.

תודה על התגובה המהירה גם אחותי רואה את המצב כמוני, אחרת הייתי מבינה שהבעייה היא בי ובאיך שאני רואה את הדברים. אחותי אחרי פיטורין, וגם היא על סף יאוש. בילתי ניתן לתאר את המצב במילים, הוריי דאגו שלא תהייה לנו פרטיות ודאגו לבודד אותנו מחברה ומיחסים רומנטים. נשמע מצחיק, אני יודעת, אבל אם מישהו מנסה מספיק, פותח כל מכתב, מצותת לכל שיחת טלפון (אחד מהם עובד בזק) ויוצאים החוצה כדי לראות לאן אחותי הולכת, קשה לתאר הכל במילים. אני מקבלת כ-2,400 לחודש, ולפעמים רוצה למות רק מההשפלה. טוב. אני אחשוב על משהו. חייבים. תודה

שוב תודה הרה על הסובלנות שלך אני יודע שאני נודניק ואת פשוט מקסימה ואני פשוט מוקיר לך את העזרה שאת נותנת לי כי אני חש שאני לבד בתוך זה. אני דיי מפריד בין שני הדברים אני סובל מדכאון מתמשך במשך כשנה וחצי שאולי בין היתר גרם לי לקיים יחסי מין עם נערת ליווי בלי קשר תמיד קיוויתי שאוכל להכיר משהי שתגרום לי לאושר רב במעשה הזה של קיום יחסי מין עם אותה נערת ליווי אני מרגיש כאילו סתמתי את הגולל על הסיכוי היחיד שיכל לגרום לי לאושר כאילו אני בעל מיליון ואחת מחלות וגם אם לא אז אף אחת לא תרצה להיות עם משהו שחווה דבר שכזה וזה מקשה עליי יותר אולי בגלל שהייתי בדכאון רציתי לסתום את הגולל על האפשרות להיות מאושר לא יודע בכל מקרה עכשיו אני יותר פעיל ממקודם אני עובד לומד יותר ברצינות עברתי דירה ואני עסוק בלקנות לעצמי דברים יפים לחדר שיאירו את חיי דבר שלא עשיתי אף פעם כמו כן אני הולך לעזור לילדים בשעורי בית במתנס בעיר פעם בשבוע כדי לכפר על המעשה הנבלה שאני חש שעשיתי והעזרה לילדים למרות שהיא גוזלת זמן רב מעניקה לי שמחה מדי פעם באופן שהפתיע אותי למרות שהם מופרעים (: כלומר המעשה אם נערת הליווי גורם לי לא להיות מאושר מכפי שהייתי אמור להיות לאחר שאני עשיתי כל כך הרבה שידרוגים בחיים שלי ואולי השידרוגים הללו נובעים מהמעשה עצמו אינני יודע. אגב זה דיי משעשע אותי לראות שכשאני עוזר לילדים הם מתנהגים כמוני שהייתי קטן ואני מתנהג כמו הוריי דורש מהם לכתוב יפה ומוחק להם את הטעויות. בכל מקרה הרה יום רביעי הבדיקות שבוע או שבועיים אחכ תשובות צריך להתפלל להתראות הרה ותודה רבה על כך שאת כל כך נפלאה מבינה ומתחשבת ולא זורקת אותי מכאן בלי תשובות כי אני יודע שאני בהיסטריה תמשיכי בעבודתך המבורכת

זה שאחרים נכנסו לכאן וכתבו לך דברים לא נחמדים (כנראה שנודניק היה אחד מהדברים האלה), לא אומר שזה מה שאני חושבת עליך... אלא אם אתה חושב ככה על עצמך :-) דכאון, במהותו, לא מאפשר לחוות אושר או לחשוב שהאושר אכן קיים. הדכאון הוא ענן שחור שמסתיר את השמים הכחולים - הם עדיין שם, רק שבלתי אפשרי לראות אותם. בסופו של דבר, אני מניחה שיש סיבה לכך שבחרת לפנות לנערת ליווי. אולי זו סיבה עם שורשים עמוקים שנעוצים היכן שהוא באישיות שלך, ואולי זו סיבה הרבה יותר פשוטה ושטחית. אני באמת לא יודעת. נדמה לי שכתבתי לך בזמן מסוים, שהפחד מהמחלות, שמוביל לחוסר אמונה ביכולת ליצור קשר עם בת-זוג הוא ביטוי של רגשות אשם. והשאלה הגדולה היא, מה בעצם גורם לך להרגיש אשם כל-כך, גם אם באופן לא מודע לחלוטין, בגלל מה שעשית? הרי אם נסתכל רגע מנקודת מבט אובייקטיבית, עשרות גברים מדי יום מגיעים לנערות ליווי, ורובם חיים עם זה בשלווה. זאת אומרת שמשהו בך, במהות שלך, מבקש עונש על העובדה שהיית עם נערת ליווי. עד כאן התיאור הכללי. את התשובות אי-אפשר לחפש ולתת במסגרת של פורום. כולנו מתבגרים (טוב, כמעט כולנו) ומתנהגים כמו מבוגרים ליד ילדים. זוכרים את עצמנו כפי שהיינו בילדותנו ומנסים ליצור עולם טוב יותר ולתת חוויות מתקנות לדור הבא... אבל בכולנו נמצא גם הילד שהיינו. בהצלחה עם הבדיקות! אני יודעת שצפויים לך שבועיים וחצי של מתח וכסיסת ציפורניים, אבל אין ברירה אחרת.

החבר האחרון שלי נפרד ממני בגלל שאין בי מספיק חום ודאגה. ומאז שמתי לב כמה שזה נכון, כמה שאני לא כל כך דואגת לאנשים מסביבי, קודם כל דואגת לעצמי ובד"כ לא שמה לב למה עם אחרים. שמתי לב גם כמה שאני אדם קר יחסית, אני לא מרגישה בנוח עם מגע (לבוא ככה סתם,לחבק,לנשק,להחזיק את היד) למשל עם ההורים או עם החברות שלי. אני תמיד די מרוחקת. אני רואה את חברותיי ואני פשוט מקנאה. בחופשיות שהן אומרות דברים, באיך שאין שמות לב לאחרות, באיך שהן שמחות באופן כללי, באיך שהן יכולות להביע חום אחת לשניה וכו'.... עם החבר הקודם לא הייתה לי בעיה של מגע,הייתי מאוד צמאה לזה ומאוד אהבתי את זה,אבל עדיין לא הייתי מספיק חמה כלפיו,במובן של להביע את הרגשות כלפיו,במשך שנה. בקיצור, ממש רע לי עם זה. אני מרגישה עצורה, קרה, מרוחקת ואני מרגישה עצובה בגלל זה, בגלל שאני כזאת. לא פתוחה,קלילה ומשוחררת. ואני לא יודעת מה לעשות עם זה... :(

היי ד.ל. מהדברים שלך משתמע, שיש בך צורך עצום להגן על עצמך מקירבה, שעלולה לגרום לפגיעה. לכאורה הצורך בקירבה וביכולת להיות פתוחה יותר כלפי הזולת מתפרש כחולשה שמזמינה פגיעה, ולכן נוצר דפוס שבו את משדרת קרירות ולא יכולה לתת מעצמך מספיק כדי לשמור על קשרים. לא יודעת אם ועד כמה זה רלוונטי עבורך, אבל יש לא מעט אנשים שפשוט לא אוהבים מגע פיזי. יכולים להיות לזה כמה גורמים, אבל אני לא רוצה סתם ככה לזרוק השערות. אני מניחה שניסית לברר בינך לבין עצמך מה גורם לך להיות מרוחקת מהסביבה... יש לך השערה כלשהי? שבוע טוב, הרה.

היי אני מזדהה לחלוטין עם מכתבה של מאיה גם אני מרגיש ככה . מבחינת העולם או לפחות המדינה שאנחנו חיים אני אמרו להיות מוצלח לומד בפקולטה יוקרתית באונ תא חייל קרבי בצבא ומה לא? העניין הוא שבעייני אינני מוצלח ולא מבין בשביל מה אני חי ככה וההגדרה של העם כמוצלח לא נראית לי אני אפילו שונא את המוצלחים אני התמכרתי ללוזריות שלי בצורה שאני משדר את זה לאנשים ולא אכפת לי זה נובע משנאה עצמית גם בפקולטה שאני לומד באונ אני מרגיש עוף מוזר לא מרגיש שאני מתחבר לאנשים אף פעם לא הייתי במצב כזה הבדידות התל אביבית הזו הורגת אותי פעם שהייתי ילד כל הזמן הטלפונים לא היו מפסיקים לצלצל כך היה גם שהיתי חייל קרבי ושהייתי יוצא לסוף שבוע אחר כך חברה בקשר של כמה שנים ומאז הפרידה הבדידות הנוראית הזו. באונ אני מסתובב כולם באים לומר לי שלום אני מאחר לשעורים כי אנשים רוצים ואוהבים לדבר איתי אבל עדיין אין לי חברים ללכת לסרט או משהו זה די דיכוטומי מצד אחד באונ או בעבודה אני המצחיק שכולם אוהבים לדבר איתו מצד שני הבדידות שהורגת אותי זה מעציב אותי מאוד במיוחד במצב שאני נמצא בו. יש לי שני חברים שהם כמו אחים שלי עוד מהצבא רק שאחד בחול אחד גר לידי אבל הוא כל היום עסוק בלריב עם חברתו שמשגעת אותו התעלקתי עליו כמה פעמים אבל לא נעים. אני מתגעגע גם לטיפול הפסיכולוגי אבל אין לי כסף חשבתי שהמעבר לתא ייטיב עמי והוא אכן עזר לי אני יותר פעיל מאשר בשנה שעברה שבה ישנתי ימים ולילות כי התחמקתי מהמודדות עם העולם אבל הבדידות האינסופית הזו הורגת אותי אני אדם מאוד חברותי וכל מהלך חיי היו לי הרבה חברים אני לא רגיל למצב שנוצר בשנה וחצי האחרונות לייאוש ולבדידות הרה אני מחזיק ממך(: יש לך תשובה? אני יודע בוודאות שזה לא קשור לאופי שלי עובדה רוב חיי לא הייתי בודד זה קשור לאיזשהו צרוף מקרים ובשלב שבו אני נמצא בחיי מה לעשות???

היי. מבין כל הדברים שכתבת - וכולם חשובים באותה מידה - המשפט "אני מתגעגע גם לטיפול הפסיכולוגי" תפס אותי. נכון, טיפול פרטי משמעו הוצאה כספית מצטברת לא מבוטלת, בעיקר עבור סטודנטים. אבל יש היום אפשרויות פחות יקרות - טיפול באמצעות השירות הפסיכולוגי של האוניברסיטה, טיפול דרך קופ"ח או טיפול במרפאות הציבוריות לבריאות הנפש (האחרון - חינם לחלוטין). את ההרגשה שלך לגבי עצמך, הרגשה שאינך מצליח לשנות בכוחות עצמך, אחרים לא יוכלו לשנות עבורך. לא משנה עד כמה תהיה מוקף בחברים/מכרים/משפחה... בסופו של דבר זו הדרך שבה אתה תופס את עצמך כשאתה לבד, ועל זה חשוב לעבוד בטיפול. מה, בעצם, השתנה לדעתך בשנה וחצי האחרונות שיצר את תחושת הבדידות הזו? ואולי התבגרת והבנת, שלהיות מוקף באנשים כל הזמן זה לא באמת פתרון לאיזושהי בדידות קיומית (והרי כולנו נולדים לבד ומתים לבד), משום שהפתרון נמצא רק בך, בלי קשר לאנשים שסובבים אותך. שבוע טוב, הרה.

הבעייה היא שלא הצלחתי למצוא זוגיות חדשה כשנה וחצי וגם לא מצליח להכיר אנשים חדשים זה יישמע מטומם והזוי אולי אבל אני מתגעגע לחיבוק אוהב(ולא רק של הורים שלי(: ) וזה גורם לי לעצב רב במיוחד במצב שבו אני נמצא היום יום רביעי יש לי בדיקות לאיידס ואני חושש מאוד אבל את הדכאון הכללי אני מרגיש כשנה וחצי חוסר סיפוק מהחיים וחוסר הרגשת שייכות כשהייתה לי חברה הרגשתי שלם עם עצמי החוויה עם נערת הליווי גורמת לי להתגעגע אליה ממש דבר שלא קרה קודם כי היה לנו קשר תמים ויפה שנמשך מספר שנים ואני מתגעגע לזה.דבר שלא יקרה שוב לאחר שהייתי עם נערת ליווי שום קשר שיהיה לי לא יהיה תמים ומיוחד אין יום שאני לא מצטער על ההחלטה הטיפשית הזו דבר נוסף החוויה עם נערת הליווי גרומת לי לפחד מלמצוא קשר חדש ומקיום יחסי מין כמו כן אני כל הזמן חושש ממחלות החשש לקיים יחסי מין נובע מההכרות הטובה שלי עם כל המחלות הנוראיות הללו

רציתי לשמוע ממך חוו"ד אובייקטיבית לגבי: מדוע כשאני עושה משהו או מתנהגת בצורה מסויימת אני מנסה לחשוב תמידד על מה יגידו? בכל מפגש חברתי /שיחה טלפונית ובכלל כל מעשה שלי חייב להיות מלווה בהמשך שלי של פירוש וניתוח המצב - "מה אמרתי...למה?", "מה הם יחשבו".. כשאני רוצה לספר את זה למישהו קרוב אז הוא מצידו אומר "שיחשבו..שיגידו..מה אכפת לך.." אני חושבת וואלה שהוא צודק אבל בפנים עדיין מרגישה שאני צודקת לגבי פירוש המצב לגבי תפקודי וכך אני יוצרת מעגל שאיני מצליחה להשתחרר ממנו. קשה לי להיות בבקרה 100 אחוז מהזמן ובפנימיותי אני אדם שנראה הכי חופשי ושעושה רק מה שבא לו - אכן אני משדרת זאת. נניח עוזבת עבודה עם תנאים מעולים ללא מציאת עבודה חדשה במקביל...ואז מחליטה לעשות טיול...מאוד אימפולסיבית בהתנהגותי - ביחס לאחר. איך זה משתלב יחד.? כאחת עם היד על הדופק ושאכפת לה מה חושבים ההתנהגות קצת סותרת. אני יכולה להעלות את דעתי אבל אשמח מאוד לשמוע ממך. אני מרגישה שאני "כנועה" לדעת החברה ובפנים עמוק כ"כ לא אוהבת את זה.. אני מתייסרת בכל פעם שעולה בי המחשבה של "איכזבתי..פישלתי.." כי נמאס לי לנסות להיות המושלמת... רוצה להרגיש שאני בשר ודם שמרגיש ועושה דברים שטובים לי ולא תמיד להיות בקו ישר שמנחה...לפי מה שהחברה מבקשת... העניין הוא שאני כבולה לנורמות אך בפועל לא מתנהגת לפיהן - חתונה מאוחרת,אין לי עדיין ילדים מרצוני..בגדתי בעבר בחברים,שיקרתי... כלומר- אני לא כליל השלמות מבחינת ערכי החברה אבל מלאת ייסורי מצפון על כך וזה מה שיוצר לי קונפליקט!! אם חשובה לי דעת החברה,מדוע אני לא מתנהגת בהתאם? ואם אני פועלת באופן עצמאי מדוע יש לי ייסורי מצפון קשים?? בקיצור,אני ממש אובדת עצות כיצד להתרכז רק בעצמי ובמה שעושה לי טוב כעת אני בשלב הכי בעייתי - איני עובדת.ולכן ממעטת לצאת שחלילה לא אשמע "אז מה תעשי עכשיו? אין עבודה..." "את מחפשת?" אין לי סבלנות להערות של אנשים,אני לא אוהבת את התחושה של חוסר ערך עצמי בשלב הזה שבו כאילו משהו נחרב בעולם - אז אנלא עובדת ביג דיל!! נראה לי תמיד שחייבים לעמוד בסטנדרט אחרת צולבים אותי... ואנלא מצליחה לבנות לעצמי חומה כזו חזקה שלא יזיז לי מאפחד כשאני מדברת עם אחרים ומבינה שלהם לא כ"כ קשה עם עצמם ואין להם את ההחמרה הזו אני מתעודדת ומנסה להבין שאולי הבעיה אצלי. אני פונה בשאלה אליך - האם זו אכן בעייה כה עמוקה אצלי או שזה מה שהעולם מחייב וכולם חשים או צריכים לחוש כך? אני לא נהנית מהלחץ הזה. אני בטוחה שאם לא הייתי מספיק חזקה- הייתי נשברת בגלל אנשים אחרים. למה יש להם כ"כ כוח עליי.? למה אני לא מאמינה בעצמי נקודה!! עוד דוג'- כשחברה מספרת לי "התקבלתי לעבודה כזו או אחרת.." נדמה לי תמיד שאני לא הייתי יכולה...ואם היא כן אז כיף לה וטוב לה בחיים... בפועל ידוע לי שיש גם לה בעיות אולי אחרות. עדיין אני מעצימה את הטוב שלה ומגמדת לחלוטין את ערכי. ושוב...השאלה: האם כי אכן לא הייתי מסוגלת להצליח בדיוק כמותה? או שאני מכשילה עצמי מראש? בשלב זה אני לא ממש יודעת האם ללכת על משרה עם ראש גדול שתבלבל לי את הנפש והמוח ואין לי כוח לזה או ללכת על משרה עם ראש קטן שארגיש שאני טובה וזהו... לא מעבר.. נמאס כבר לחטט בכל דבר. סליחה על אורך השאלה

היי מאיה, בואי נתחיל בזה, שלרובנו חשוב להשאיר רושם חיובי, ורובנו טרודים - ברמה כזו או אחרת - בשאלות האם אנחנו בסדר, מה חושבים עלינו וכו'. גם ה"כניעה" לדרישות החברה מובנת; אם כל אחד היה עושה את כל מה שבא לו, בלי להתייחס לנורמות וחוקים חברתיים, לא היה שום סדר. אבל מצד שני, החברה מכתיבה לעתים התנהגויות ומסלולי חיים שאינם מתאימים לכולם באותו אופן. אם ניקח למשל את המסלול ה"נכון" מבחינה חברתית, הרי שאנחנו אמורים להוציא תעודת בגרות, להתגייס, להשתחרר, לעבוד כדי להרוויח מספיק כסף עבור טיול גדול למזרח ו/או לדרום אמריקה, לחזור ארצה, למצוא שוב עבודה, להירשם ללימודים וכן הלאה... ומי אמר שזו הדרך הנכונה עבור כולנו??? כתבת שנמאס לך להיות המושלמת. מאיה, אני חושבת שחשוב להכיר בעובדה אחת בסיסית - אף אחד לא מושלם!!! אני מניחה שהנסיונות שלך להיות בסדר עם כולם ובכל מצב, והנסיונות להתאים למסגרת החברתית כולל ויתור על חלק מהעצמי האותנטי שלך באמת מעייפים ונמאסו עלייך. אבל את מוצאת דרכים עקיפות ולא בהכרח בריאות עבורך כדי "למרוד" בנורמות... מצד אחד את באמת הולכת בתלם, ומאידך את עושה דברים שמעוררים בך חרטה מאוחר יותר (בגידות בחברים, שקרים). כשחיים בחברה המטרה היא למצוא את שביל הזהב בין הדרישות החברתיות לבין הצורך בביטוי העצמי שלנו כפי שנכון עבורנו. זו לא משימה פשוטה. הקונפליקט שאת מתארת מלווה אותנו כבר מגיל צעיר מאוד (לפני גיל 5), וכל אחד פותר את הקונפליקט או מתמודד עם שני הניגודים בצורה אחרת. אם חשובה לך דעת החברה ואת לא פועלת בהתאם, זה כנראה משום שדעת החברה לא תמיד עולה בקנה אחד עם הדרישות והציפיות שלך מעצמך; אז לפעמים את מקשיבה לחברה ולפעמים לקול הפנימי שלך... הבעיה היא שמדובר בשני קולות שנוכחים במקביל, וכשהדרישות סותרות, מתעצם הקונפליקט. המטרה היא, כאמור, למצוא את שביל הזהב תוך ידיעה ברורה שצריך לעשות ויתורים מסוימים כדי להתאים לדרישות החברה, או להתעלם מהן לחלוטין ולהיתפס כשונה בעיני החברה. על מה מבוססת אצלך תחושת הערך העצמי? האם העבודה עבורך היא אמצעי לפרנסה ולסיפוק או מעין מענה ראוי למה שאחרים אומרים? כי לעבוד בשביל להימנע ממה שיגידו זו בחירה לא בהכרח מוצלחת מבחינה ההרגשה האישית שלך; מה הטעם להסתובב ממורמרת בעולם, אבל להיות "בסדר" ולהימנע משאלות מטרידות? יש כאן שילוב של שני דברים: 1. משהו בדרישות החברתיות עלול להיתפס כנוקשה מדי עבור חלק מהאנשים. בד"כ מתגברים על זה. 2. כנראה שמעבר לכך, זה גם איזשהו עניין אישי שלך בינך לבין עצמך. כי אם את לא תאמיני בעצמך, אף אחד אחר לא יוכל לעשות זאת עבורך. למה את לא מאמינה בעצמך? האמת היא, מאיה, שעל זה אני לא יכולה לענות לך... התשובה קיימת אצלך איפשהו. חשבת על האפשרות של מכון השמה? לבדוק באופן מקצועי איזה כיוון תעסוקתי מתאים לך. ומעבר לכך, העבודה היא רק ביטוי של משהו אחר, עמוק יותר. אם יום אחד תרצי להתמודד באמת עם השאלות שלך, לבדוק מה קרה לערך העצמי שלך ולאמונה שלך בעצמך, זה יהיה הזמן שבו טיפול פסיכולוגי יהיה אפשרות טובה עבורך; אבל לא לפני שבאמת תרגישי ש"זהו זה! אני צריכה לדעת מה קורה איתי". שבת שלום, הרה.

שלום רב, אני ואשתי בגילאי 26, נשואים שנה וחדשיים וחובקים תינוק בן חודש וחצי שהגיע אלינו מרצון מלא של שנינו. הכניסה להריון, ההריון עצמו והלידה היו קלים מאוד. שנינו עובדים במשרה מלאה וקבועה - כעת אני עובד והיא בחופשת לידה. שנינו בעלי תארים אקדמיים. אנו זוג שהיה רגיל לצאת הרבה במשך כל שבוע - גם לבילויים וגם לסידורים וקניות, ובכלל עשינו הכל יחד. כיום היא מסרבת לצאת מהבית כי "התינוק קטן ורגיש מדי" (כבר בן חודש ו-3 שבועות) וחיינו השתנו מקצה אל קצה. יחסינו לפני הלידה היו בעלי עליות ומורדות. היו ריבים די הרבה פעמים שהתרכזו בעיקר סביב נושא המשפחות - כל צד כנגד המשפחה של האחר. המשפחה שלי היא משפחה שעוזרת לנו כלכלית - בכסף ומתנות, פיזית - אבי עזר לנו בכל התיקונים בבית החדש באופן פיזי, ורגשית - נותנים לנו עצות מעשיות וטובות שעוזרות לנו מאוד - תכנון חתונה, משכנתא, עצות הקשורות לבית וכו'. משפחתי היא ליברלית וקיבלה כל דבר שאשתי רצתה. משפחתה שמרנית - לא איפשרה לנו בזמן החברות (מגיל 22 עד 25) לישון ביחד, לנסוע למקומות ביחד וכו. אשתי קיבלה את כל מה שציוותה משפחתה. משפחתה עוזרת רק לה, וגם באופן מועט ביותר. כיום אנו רבים על כל דבר והיחסים ביננו מתוחים מאוד. עיקר המריבות הוא השנאה שאני חש שפיתחה כלפי הוריי (אני בן יחיד) בכל פעם שבאים לבקר אותנו על דברים שהם קונים שלא מוצאים חן בעיניה, על כל מלה שניה שלהם, על זה שבאים פעמיים-3 בשבוע לעזור עם התינוק והוריה באים רק פעם אחת. הוריי מאוד אוהבים אותה והיא לא מתייחסת אליהם כך . יש לציין שלפני מגורינו המשותפים גרנו אצל הוריי חצי שנה והתקופה היתה יחסית בסדר. גם אז היו לה תלונות על כל מיני דברים הכי פשוטים שהוריי היו עושים או אומרים אך העניינים לא הקצינו. כיום עיקר מריבותינו בנושאים אלו. אין ביננו יחסי מין מאז הלידה - אין לאשתי כל חשק או צורך בכך (אנחנו כמעט חדשיים מאז הלידה). הצעתי לה ללכת ליעוץ זוגי - היא מסרבת בטענה שאי אפשר להשאיר את התינוק עם מישהו (הוריי למשל) ולא ניתן לקחת אותו איתנו וממילא הטיפול לא יעזור, ואם ארצה - אלך לבד. מה עושים? אבקש את עצתך מאוד, אמיר, בעל חסר אונים.

היי אמיר, ראשית כל - מזל טוב על התוספת החדשה למשפחה. אתה מתאר מערכת יחסים סבוכה, משום שמעורבים בה יותר מדי אנשים. אין לכם זוגיות שהיא רק שלכם, ולא משפחתיות שהיא רק שלכם ושל הבן שלכם; חסר גבול מסוים בין מה שהוא רק שלכם, לבין המקומות שבהם ההורים של שניכם מעורבים. כל אישה מושפעת מהלידה בצורה שונה. יש כאלה שאחרי שבועיים כבר יוצאות לבלות שוב, ואחרות מרגישות שזה נכון עבורן רק אחרי כמה חודשים. צריך לזכור, שאפילו אם הלידה היתה קלה (וזה מצוין!) וחלפו מאז 7 שבועות, עדיין מעורבים הורמונים בסיפור. והם משפיעים בצורה שונה על כל אישה. וזה נכון בעיקר גם לצורך של האישה בקיום יחסי מין; אחרי הכל, קלה ככל שהיתה הלידה, מבחינה פיזית ורגשית הרבה נשים לא מרגישות בנוח לקיים יחסי מין קרוב ללידה (7 שבועות עדיין נחשבים לתקופה הקרובה ללידה). אני מבינה שאתה רוצה לחזור לסוג מסוים של שיגרה... רעיןו אפשרי, סביב נושא הבילויים, הוא להסכים על פרק זמן נוסף של ויתור - פרק זמן שיהיה מקובל על שניכם (כמובן שיהיה צורך בפשרות מצד שניכם). בקשר למשפחות שלכם - כפי שכתבת, כל אחד מכם בא מרקע שונה (מבחינת מסורת, מס' אחים/אחיות ועוד). כתבת גם, שהמשפחה שלך תומכת בכם רגשית וכלכלית (במידת הצורך), מה שלא ציינת זה, האם להורים של אישתך יש את היכולת הכלכלית שיש להוריך. אני לא כל-כך מבינה את המשפט "משפחתה עוזרת רק לה...". האם לעזור לה אין פירושו לעזור לשניכם כיחידה משפחתית? למה שלא תשבו שניכם ותנסו לחשוב ביחד מהם מינוני הביקורים שנוחים עבור שניכם? אני מבינה שההורים שלך רוצים לעזור ולהנות מהיותם סבא וסבתא, אבל ייתכן ששלושה ביקורים שבועיים הם יותר מדי עבור אישתך. זה לא נכון להשוות בין מספר הביקורים של כל אחד מזוגות ההורים; כאמור, מדובר במשפחות שונות מרקע שונות. מעבר לכך, אם אתם כבר מגיעים למצב של שיחה בארבע עיניים - זו הזדמנות מצוינת להבין מאישתך מה היא מרגישה כלפי ההורים שלך (כתבת שלדעתך היא פיתחה שנאה, שווה לבדוק אם יש לזה בסיס מציאותי או לא). ואם באמת קשה לה מולם, תנסו לבדוק ביחד מה אפשרי לעשות - בלי לפגוע באף אחד מהצדדים! - כדי שהיחסים יהיו יותר נעימים עבורה, וגם שההורים שלך ירגישו שהם מקבלים ממנה פידבקים חיוביים על הדברים שהם עושים (לפחות חלקם). אם המצב, להרגשתך, לא משתפר גם אחרי ששוחחתם, תציע שוב את האופציה של הטיפול הזוגי. בשלב מסוים היא תצטרך להשאיר את התינוק עם מישהו/י אחר/ת (הורים/בייביסיטר). אחרי הכל - וזה משהו שאתה יכול להסביר לה - הבן שלכם קיבל אתכם כי אתם רציתם אותו, וזה לא בריא עבורו לגדול אל תוך זוגיות שמבוססת על מתחים ומריבות. שווה לכם לטפל בעניינים שלכם מוקדם ככל האפשר, כדי שתוכלו לספק לתינוק אווירה טובה וסביבה רגועה יותר לגדול בה. הרה.

חשוב לציין רס"ר בטיטו לשעבר:-)) ד"ש לכלום וכל טוב:-))) ממני...:-))

למה לשעבר האם התגרשתם ?

מה פתאום התגרשנו?! הרה "תיקנה" אותו מעל למצופה:-)) רס"ר בנאי= ?

העיקר זה ה"לשעבר"... ואם בנוסף לזה הכל תקין במעונכם, אז יופי. זה נפלא.

מסכימה איתך לחלוטין ובנוסף מצדיעה לך:-)) ומוקירה לך תודה-תודה.

ברוכה הבאה. אולי תתחילי להכנס לכאן קצת יותר ? אולי תעשי חדש ימינו כקדם ? מה עם הבת הקטנה ? היא כבר בי"ב ? הולכת לצבא ? ספרי קצת.

מה שלומך "קשישי" ?:-)) מה שלום הילדים? האישה? הנכדה/נכדים? איך העבודה? ואיך בעבודה? הקטנה מסיימת בגרויות..ויוצאת לשנת מכינה קדם צבאית:-)) כל טוב:-))

היי עבדתי כ-7 שנים כמעט רצופות(עם החלפת מקומות עבודה) -מקומות שלא ריצו אותי ולא תאמו את כישוריי.לכל מקום נכנסתי תוך ידיעה שזה לא בשבילי אך בשל לחץ חברתי "חייבים לעבוד" וכלכלי פשוט השתלבתי. מקום ראשון שעבדתי בו נסגר, מקום שני מנהלת לא נורמלית (מוכח),מקום שלישי היה לי רע והמנהל דרש שאהיה לבושה כמו דוסית כי רובם דתיים לא התאים לי כמובן, מקום 4 עם מוניטין ושם ותנאים מעולים אבל הלחץ בו הייתי שרוייה היה עד כדי שגעון וגם משם ברחתי... כעת אני בצומת דרכים- חייבת למצוא עבודה אך בפנים לא באמת רוצה. בעבר בתק' ביניים הייתי נכנסת להסטריה אם הייתי בבית ללא מעש והנה כעת אני נהנית להיות בפיג'מה כל היום ולא לעשות כלום!! פשוט כיף לי. כמובן שעומדת מאחורי זה סיבה אמיתית שהיא בריחה מאותה מציאות קשה של התמודדות בחוץ. מה שמקשה עליי זה הידיעה ששוב אהיה ערה מאוד לביקורת האחר,וארגיש שאיני טובה, ואשן מוקדם כי מחר עובדים..בקיצור,כשאני במסגרת עבודה אמנם "טוב" לי כי אני כמו כולם אבל קשה לי עם עצמי כי אני תמיד חייבת להיות עם יד על הדופק.. מבחינת "מה יגידו" "איך אהיה" ואם יאהבו אותי... יש לי בעייה נוספת שאיני מבינה איך זה משתלב יחד - מצד אחד כל סיפורי חוסר הבטחון הללו ומצד שני בחברה זרה אני מרבה לדבר להיות במרכז לנסות לעניין את כולם להיות אובר נחמדה להיות השולטת והמובילה שאני לפעמים עוצרת ואומרת :תראי כמה שטויות את מכניסה לראש שלך...את חזקה ואת פשוט לא מאמינה לזה" כי לא כל אחד ובטח לא דימוי נמוך מסוגל לשלהב קהל ולעורר אותו... מכל הניסיון (שלא מכוון) להראות הנה אני פה מתקבל בסופו של דבר בחורה שמתערבת בכל דבר,ומחטטת ומתעניינת בכל דבר שזז.אנלא עושה זאת מחטטנות אלא כנראה מעודף רצון להיות שייכת.שכולם יספרו לי את מה שעובר עליהם ויהיו פתוחים ושתהיה איזושהיא הרמוניה...ככה נראה לי שהעולם צריך להיות. מאחר ואני מבינה שאין זה כך לא בעבודה ולא בחיים אני הופכת לאינטרסנטית ואז הגלגל מתהפך ואני מצטיירת כבחורה מניפולטיבית ואולי דווקא כזו שרצוי להתרחק ממנה מקווה שהשאלה שמשתמעת מכאן ברורה. מדוע אנלא מצליחה להישאר הבחורה החברמנית והטובה?? למה אני מנסה להתחמק תמיד מידיעה שאני מניפולטיבית בסופו של עניין? אנלא עושה את זה מרוע זה פשוט מתבקש!חוצמזה עם כל ההוכחות שיש לי נוכחות, לטוב או לרע ,אני עדין מרגישה פחד מעבודה חדשה ובכלל מכל ניסיונות הקבלה הזו שיהיו בהם דחיות ואתאכזב אני מרגישה בכל מגע חברתי במבחן-שעליי להתאמץ כדי שיקבלו אותי וכנראה האמת החבוייה שלי היא לא בדיוק אותו פרצוף גלוי ולכן אני מתפוצצת מבפנים. למה אני לוקחת את זה כ"כ קשה? למה אני מרגישה שלהיות "אני" פשוט לא יהיה מקובל? ולכן אני נלחמת בהצגה של מישהי נחמדה וטובה יותר. זה כ"כ קשה עד שבעצם עבורי לחפש עבודה עכשיו זו משימה שאינה פשוטה ולכן אני דוחה את הקץ. אני תמיד מרגישה לא אמיתית וביקורתית כלפי עצמי שנראה לי שכולם רואים את זה ולכן אני נעלמת. אולי אני באמת אדם רע? ולכן אני לא אוהבת את עצמי וכך אני מבינה רואה אותי החברה? אוף רע לי עם המחשבות הללו? האם אני מכניסה למוח שטויות? אני מאמינה בתוך תוכי תמידדדדדדדד שכל תחושה שלי היא האמת הנצחית ולכן קשה לי לערער אותה. ובקיצור,האם אתה ממליץ לי לנוח "מהשגעון" ולחפש עבודה בשלב מאוחר קצת? אני חוששת שאחרי הטרומה של העבודה הקודמת פשוט אכנס למקום החדש עם חולשה כלשהיא. אני תמיד צריכה שהכל יהיה על משטח חלק לפני המשימה הבאה- ילד-כשאהיה שלמה(לעולם לא) עבודה-כשיהיה שקט נפשי בית- כשיהיה כסף יש לציין שאיני בשנות העשרים.. למה הכל כ"כ כבד לי?? למה דבר שאנשים עושים בשלוף לי לוקח שנים לביצוע? אני לא יוצלחית ואדישה כנראה לחיים מחשש לאכזבה. אין לי שום תשובה אחרת. אשמח לשמוע ממך.

היי לך, אומרים, שלפעמים התנהגות של עודף בטחון משקפת למעשה חוסר בטחון. אני מניחה שאת זה את מבינה בעצמך... ההתנהגות החטטנית והנדחפת שלך, כדברייך, בהחלט יכולה להעיד על חוסר רצון להישאר מאחור, נשכחת. ברגע שאת כופה את עצמך על אחרים, מתעניינת בכל דבר - בין אם הוא עניינך ובין אם לא - את מכריחה אנשים להכיר בעובדה שאת קיימת. את צודקת בכך שזו לא הדרך הנכונה, לטווח ארוך, ליצור קשרים חברתיים ולהסתדר בחברת אנשים, משום שאנשים לא בהכרח רוצים/צריכים שיכנסו להם לוריד. זו שאלה של מינון ושל רגישות לגבולות הזולת. גם למניפולטיביות יש רווחים משניים, למרות שבפועל, בסופו של דבר, זה פוגע בך. אבל אם את מעדיפה לספוג את הפגיעה הזו, כנראה שבתוכך יש מקום פגיע יותר, שאת לא רוצה לחשוף ומנסה להגן עליו בכל דרך אפשרית, אפילו כזו שכוללת היפגעות, אבל שונה - זה כאילו שאת משכנעת את עצמך ש"עדיף להתנהג בצורה מסוימת, כזו שתגרום לכך שידחו אותי, ואז תהיה סיבה לדחיה ולאכזבה ואני לא אצטרך להתמודד עם אכזבות שאין לי שליטה עליהן". שאלת שאלות בקשר ל"אני" שלך, זה שאת לא מראה לזולת... יש דברים שבמסגרת של פורום אי-אפשר להסביר, משום שהם מתייחסים למשהו מהותי מאוד באישיות. בסופו של דבר, כל ניסיון לדון בזה בצורה השטחית, יחסית, שמאפשר הפורום לא יביא תועלת או אפילו יזיק. אבל דבר אחד אני יכולה לומר לך - את לא רעה!!! אם את באמת לא אוהבת את מי שאת, יש לכך בודאי סיבה/סיבות אחרת/ות. אבל, כאמור, במסגרת כזו זה בעייתי להבין את זה. לדעתי, את מתיייחסת לשני דברים שונים, שקשורים זה בזה - התחושות שלך לגבי עצמך מחד, והקשיים במציאת עבודה מאידך. בסופו של דבר, עד שלא תוכלי לקבל את עצמך כפי שאת ולהיות מרוצה יותר ממי שאת, סביר להניח שתתקלי בקשיים נוספים במקומות עבודה אחרים. זה לא אומר שזה בהכרח נכון, ושאת לא צריכה לחפש עבודה (אם את צריכה אחת כזו - מבחינה כלכלית, מבחינת דרך חיובית להעביר את הזמן...). גם ההערכה העצמית שלך לא בשמים (כפי שאת בטח מזהה בעצמך). אומנם לטעמך האמת שלך היא אבסולוטית, והכל צריך להיות בדרך שלך... כי מה בעצם יקרה אם זה לא יהיה כך? בסופו של דבר אני לא חושבת שפורום יוכל לתת לך פתרון נכון ומשביע רצון. אנחנו (חברי הפורום האחרים ואני) יכולים לקרוא את דברייך, להזדהות - אולי - עם חלקים מהם ועוד, אבל לא נוכל לעשות עבורך דברים שרק את יכולה וצריכה לעשות. ויש דברים שאנחנו לא יכולים לעשות לבד עבור עצמנו, וזקוקים להכוונה ועזרה חיצונית-מקצועית. האם במהלך השנים האחרונות חשבת על האופציה של טיפול פסיכולוגי? משהו שיעזור לך להכניס סדר בחיים? אחרי הכל, נראה שמדובר בהרבה יותר מחוסר החלטיות, כפי שכתבת בנושא ההודעה. הרה.

את יקרה, איך אני מבינה אותך, כמו שנאמר הייתי שם, עשיתי את זה ואפילו קניתי את הספר. אבל תרשי לי להמליץ לך על מסלול שיכול לסייע בכל מקרה לי זה עזר מאד ואני עכשיו הרבה יותר בחלטית באופן כללי. לקחתי לי מאמן אישי, זה סוג די חדש של סיוע במצבים כמו שלך, בתוך פחות משלושה חודשים במהלכם מצאתי עבודה הרבה יותר טובה ומהנה, מצאתי לעצמי עולם שלם מלא בכל מה שמעניין אותי ומשמח אותי ועכשיו כמעט עולה לי חיוך בכל פעם שאני קוראת על אנשים שנמצאים במצב שאני קוראת לו "ההוא". אני מצרפת לך מאמר מן העיתון על מנת שתוכלי לדעת עוד. אימון לפני תעסוקה קרן צוריאל-הררי (מתוך כתבה "אימון לפני תעסוקה" שהופיעה במגזין כסף של גלובס ב-29-1-2004) עזבו אתכם מפסיכולוגים: הלהיט העכשווי בתחום ההתפתחות למנהלים הוא קוצ'ינג – אימון רוחני צמוד, המשלב רוח וחומר, פרקטיקה מזרחית ופרקטיות קפיטליסטית. לצמיחה או אופיום להמונים? את התשובה, כמו שאומרים, תמצאו בתוככם. יום חמישי, שש בערב. בקומת הכנסים של מלון בזל בתל-אביב מכונס מיקרוקוסמוס של מנהלים, בעלי עסקים קטנים, רואי-חשבון, יועצים ארגוניים, סוכני ביטוח, אנשי שיווק ופרסום. דתיים וחילוניים, מבוגרים וצעירים. באולם הזה הם תלמידים של "קוצ'ינג אקדמי", בדרכם להיות מאמנים. למבקר התמים זה נראה ככנס מקצועי לכל דבר: השולחנות מסודרים בצורת ח', שבראשה ניצבים שני לוחות. על אחד הלוחות כתובים חמשת צירי האימון: אימון להתאמנות, העצמה, לעשות הבדל, ערך מוסף ואינטגריטי. על השני מופיעות מטרות הקורס. בהמשך, כשמייסד "קוצ'ינג אקדמי" והמאמן הכריזמטי של המאמנים לבעתיד, טל רונן, ירצה להמחיש משהו, הוא יסיט את הנייר הזה לאחור וישרטט דיאגרמות עם חצים שלוחים. במקרים אחרים יבקש מהשותף שלו, ערן אוליניק, להקרין שקופית מהמצגת הממוחשבת. בתחילת המפגש מוקרן המשפט הסיני "לימוד הוא כמו חתירה במעלה הזרם. אם אינך מתקדם תיסחף חזרה", על רקע אגם כהה וצללית של דייג. על גבול הקלישאה. בתחילת המפגש מקבלים המתאמנים-מאמנים לעתיד דקה וחצי לדווח איך התמודדו עם משימות השבוע הקודם (לעשות ביקורי תודה אצל מכרים, לצפות בסרט "יחסים פורנוגרפיים" ולמתג את עצמם), ולדווח כיצד התקדמו מבחינת האימון ומה המטרות לשבוע הקרוב. אוליניק קוצב את הזמנים כל חצי דקה, בקריאות חדות אך חייכניות. "טיים אאוט" או "זמן", הוא מכריז כשנגמרה הדקה וחצי. מגיע תורו של אודי קדים, מנכ"ל חברת ההנדסה לסיכו. "כתבתי חזון, ומאז אני לא מעיז לגעת בו, גדול עליי", הוא מתוודה . אחרי כמה שאלות, רונן מגלה שאודי בפיגור של חודש אחרי הקבוצה. "אתה עובד איתי כשברקע יש Unfinished Business , מה שהופך אותי ללא יעיל ואותך לשמוק". האוויר בחדר נהיה דליל. "אתה מבין, זה No-Win Situation . הדרך היחידה להצדיק את זה היא לעשות אותך או אותי טועים. בשני המקרים, ביחסים האלה אתה מאבד אנרגיה. ובנוסף אין אותנטיות, כי אתה אומר 'לא עשיתי'. אתה משלים משולש: אתה לא מועצם; אתה לא בחזון של התכנית מבחינתי, בלעשות את המשימות; ויותר מזה – נפתח פער מול המקום שאתה צריך להיות בו. "זה לא אקראי, אודי. זו מדיניות, מוצהרת או לא מוצהרת. ובביזנס מישהו צריך לשלם את המחיר, כי כשאין רווח מישהו משלם את המחיר. זה סוג של 'מרקטינג' שאומר, מקדימה יש לי חנות סוכריות ומאחור אני סוחר בסמים. יש חוסר הלימה, ואתה באמצע רץ ביניהם ומשלם את המחיר. זה ניהול רע עם מדיניות מאוד ספציפית. Have a Good Life . זה עובד בשבילך? האויב עדיין בשטח והוא לובש בגדים כמו שלך". אחרי הדיון הנוקב הזה, ששולב פה ושם בבדיחות לשיפור האווירה, אודי הסיק שהוא צריך לחזור כמה שלבים לאחור ולקיים את ביקורי התודה. הוא מודה לטל. מכונת-כסף עם שמחת-חיים "בעיקרון, אני כל הזמן מחפש כלים להשביח את יכולות הניהול שלי", מסביר לי קדים בשיחה יום קודם. "בקוצ'ינג זיהיתי משהו שבהחלט יכול לתרום לי. יש פה תפיסת-עולם שמעודדת פעולה, כמעט ברמה שאי-עשייה זה פשע. בנוסף, זה מבנה כלים שמשפרים את היכולות לניהול, ומפקסים לכיוון של קפיצות-מדרגה. התפיסה בבסיסה מדברת על פריצת-דרך, מה הדבר הבלתי-אפשרי הבא שאנחנו רוצים לעשות. זה עזר לי להתחבר לדברים שאני יודע ועשיתי בעבר, ובלהט הקרב נדחקים הצדה. לאחרונה זה נהיה באז". . . . פחות או יותר באמצע הסקלה נמצאת "קוצ'ינג אקדמי" של טל רונן, בן 48, אחד האנשים היותר מוערכים בענף, גם על-ידי הקולגות שמקטרים על שרלטנות. רונן, יליד קיבוץ חמדיה, עבר הרבה מאוד סדנאות, לימודים והכשרות ברחבי העולם. את ראשית דרכו כמאמן עשה בארצות- הברית, בחברות כמו דאדלי בנקר, CA וקבוצות ב-NBA . לפני 15 שנה הקים את קוצ'ינג. "המטרה האישית של טל היא לקחת אחריות לעשיית העולם בית בטוח ומארח לדור הנוכחי ולדורות הבאים", נכתב בקורות-החיים שלו. הוא כריזמטי, סוחף, מסוג המרצים והדוברים שאתה רוצה לרצות. המאמנים לעתיד, במפגש שבו השתתפנו, נעצו בו עיניים מוקסמות והתגלגלו מצחוק מהבדיחות שזרק לחלל האוויר. הרקע האמריקני מתבל את דבריו בהרבה מאוד מונחים באנגלית ובסלנג אמריקני. "באתי מדיסציפלינה של קפיצות-דרך וטרנספורמציה, מחשיבה של ארגונים ואנשים, יותר פרפורמנס, ביצועים ודברים כאלה", הוא מספר. "אני טוען שמה שלא מבוסס על מחויבות, שמונחית פעולה ומגדילה את התוצאות, לא רלוונטי – לפחות לא בעולמות שאני מסתובב בהם. בסוף היום, גם בחיים הפרטיים אתה נמדד בתוצאות. "הקונץ הוא לא להעביר לאנשים עוד ידע ואינפורמציה, כי זה לא חסר להם. אימון מאפשר לתרגם ידע לפעולה, להחזיר אותך למגרש שבו החיים באים לידי ביטוי בפעולה אמיתית, לא בסיפורים, לא בתירוצים ולא במפחי-נפש". במפגש הורית לאחד המשתתפים, שדיבר על התחושות שלו, "להימנע מפסיכולוגיה". למה? זה לא חשוב? "אני קורא לזה פסיכולוגיסטיקה, לכל המחשבות. תראי, אנחנו מתרכזים יותר בנושא של רוח האדם ובמנטלי. לא באמוציונלי. רגשות הם אובר-רייטד, וחלק מזה הוא אשמת הפסיכולוגיה. זה לא רלוונטי איך הוא הרגיש בסיטואציה. הוא לא מקבל משכורת על התחושות שלו. מה שרלוונטי זה העובדות, המחויבויות שלו, הפערים, ואיך סוגרים אותם. זה רגע של החלטות מקצועיות. אולי זה אכזרי, אבל זה העולם שאנחנו חיים בו". "מבחינתנו יש שלושה מצבי צבירה: אתה יכול להיות ריאקטיבי – מגיב, אדפטיבי – מתאים, או ג'נרטיבי – מחולל. אני בעניין של המחוללות. בסופו של דבר, וההיסטוריה מוכיחה את זה, הכל זה רוח האדם, וזה דבר שלא עובדים עליו מספיק במחוזותינו. אני עובד עליו: חזון, שליחות, ייעוד. על מה גדלנו? עלה והגשם, חזק ואמץ. מה זה כל תנועות הנוער, א"ד גורדון, אחד העם, הגליל, עמק בית-שאן? הכל זה אנשים עם שליחות. בגלל שרוח האדם כבר לא כל-כך מפותחת במדינת ישראל, אנחנו נראים כמו שאנחנו נראים. כל פעם שרוח האדם במדינה הזאת בחזית, במלחמות וכדומה, אין עלינו". זו הסיבה שקוצ'ינג כל-כך מצליח בארץ? "הוא מצליח כי עשיתי עבודה טובה. הבאתי את זה לארץ לפני 15 שנה, ומאז אימנתי אישית מאות או אלפי מנהלים. וכן, ככל שהמשבר גדול יותר, הצורך בפיתוח הרוח גדול יותר". אתה מסכים שמאמן זה גורו מודרני? "לא צריך לעשות מזה ניו-אייג'. אני מדבר על רוח האדם, על מחויבות, על אחריות, על חזון, על דברים פרקטיים. אני מדבר על הרוח, הארואסטי של מכבי תל-אביב, הלחימה על כל כדור. זה מה שהביא אותנו לנצח במלחמות, זה מה שהמתנחלים עושים על הגבעות, ואת יודעת מה – זה מה שהחיזבאללה מביא לנו עם הפיצוצים. את רוח האדם חייבים לפתח. אם נפתח אותה, חבל על הזמן". והרוח של הקואצ'רים בארץ מפותחת מספיק? "אני חושש שיש שרלטנות ישראלית טיפוסית. אני מודאג מזה שאנשים קוראים ספר וזה הופך אותם למאמנים. המדינה שלנו חסרה מאסטרים, מומחים. אנשים פה עוברים ליד משהו, נדבק בהם קצת ריח, והם אומרים אני מאמן. יש מישהו מאד מכובד, שהיה אצלי במשרד שעה, והתחיל לפרסם מודעות. יש שרלטנים." רונן עצמו הוא, כנראה, לא אחד מהם. דוד דוידי, לשעבר סמנכ"ל במל"ל ומנכ"ל אי-נס מקבוצת נס טכנולוגיות, מצוי בשלבי פרידה סופיים מעשרות השנים שבהן היה בתפקידי ניהול וטכנולוגיה לטובת אימון. היום הוא מאמן, לומד בקואצ'ינג אקדמי ומלא מילים חמות כלפי החוויה. "השיפט הגדול בקריירה שלי היה כתוצאה מאימון", הוא מספר. "הייתי מנהל שרדף אחרי עצמו ולא ראה מילימטר מחוץ לאף שלו. כשהתקדמתי תוך תקופה קצרה ממנהל תחום במל"ל למנהל חטיבה, המנכ"ל אמר לי 'דווידי, משהו השתנה אצלך'. לראשונה בחיי ידעתי להסתכל קדימה ולשים מטרות, והבניתי לעצמי תרגילי עבודה מסודרים. מאז, זו שיטת העבודה שלי. הנה, הבת שלי בת 20 ומתלבטת מה לעשות. עשיתי לה תהליך, והיא מתחילה לזוז. מלמכור תכשיטים היא התחילה לייצר והפכה להיות בעלת עסק." היית ממליץ לכל מנהל לעבור אימון? "חד משמעית. כל מי שיש לו פרויקט או עוסק בניהול, ורוצה פריצת-דרך או שינוי, צריך אימון. במיוחד היום, במצב הקשה של המשק. התרומה של האימון היא להוציא אותך מהחרא היומיומי של תזרימי מזומנים, לקוחות, בנקים. אני שואל אותם איפה תהיה בעוד חמש שנים, ומכריח אותם להסתכל על האופק ואז הם מתחילים להסתכל קדימה." נקודה מעניינת בקואצ'ינג אקדמי היא החזר עלות הקורס במהלכו בזכות האימון. כל תלמיד מחויב לקחת על עצמו פרויקט, שנועד להגדיל את הכנסותיו, עד שיכסו לפחות את עלות הקורס, במהלכו ובאמצעות התהליך שמתפתח בו. מהתגובות במפגש עושה רושם שלא- מעט נמצאים בדרך הנכונה. ------------------------------ ------------------

בערך מאז שבתי בת חצי שנה, השינה שלי הולכת ומתדרדרת. זאת, למרותשהיא ישנה לילות שלמים כבר בערך מגיל שלושה חודשים, ולמרות שעד הלידה הייתי ישנה מצוין גם אם הייתי מוטרדת. בהתחלה רק הייתי מתעוררת מוקדם יחסית- אך המצב הולך ומתדרדר, וכיום עוברים עלי לעיתים לילות שלמים ללא שינה, או של שעות שינה מועטות. בחודשים הראשונים שלאחר הלידה לא יכולתי כמובן לישון בצורה מסודרת, אבל הייתי נרדמת כשהילדה ישנה. רציתילשאול אם משיהו מכיר את התופעה, ומה ניתן לעשות. תודה!

שלום רחל, אני לא מכירה את התופעה, ולכן לא יכולה לחשוב על שום רעיון מעשי עבורך. אני מציעה שתשאירי את הודעתך גם באחד הפורום הסמוכים שעוסקים בבריאות הנפש (פסיכותרפיה ו/או פסיכולוגיה קלינית) כדי לראות מה יש לאנשי המקצוע לומר. מעבר לכך, אני חושבת שכדאי שתחפשי פורומים שעוסקים בהורות (אין כזה בדוקטור'ס) ואולי תמצאי שם שותף/ה לבעיה שאת מתארת. הרה.

שלום, יש כל מיני תרופות צמחיות - שמרגיעות / מרדימות, כך שאם את מניקה - התרופות האלו מתאימות לך. ניתן לקנות ללא מרשם רופא יש תרופת סבתא- חלב חם ואם הבעיה חריפה יותר- ניתן לפנות לרופא משפחה לטיפול "שורש" בהצלחה - ולילה טוב

היי הרה מזמן לא הייתי כאן מקווה שאת זוכרת אותי יש לי עוד שבוע וחצי בדיקת איידס אני מת מפחד אני חושש כל היום למרות שכולם אומרים לי שאין לי ממה הייתי עם קונדום אבל מה לי ולנערות ליווי? בחיים לא חשבתי שאהיה במצב שכזה אני חושש מאוד אני מסתובב באונ כמו מצורע מפחד לדבר עם אנשים וחושב על הורים שלי מה יהיה איתם אם יהיה לי דבר שכזה והכל בשל מעשה אווילי אידיוטי וחסר אחריות אני מפחד !!

היי, זוכרת אותך... אתה נמצא כרגע בנקודה בחיים שלך, שכל אחד אחר גם היה חושש להיות בה. אני מאמינה שלא נידבקת באיידס. אבל רק המחשבה על המחלה הזו מעוררת חשוות ופחדים. אני מניחה שככל שהיום שבו אתה צפוי לקבל את התשובה יתקרב יותר, כך החששות יהיו גדולים יותר. וזה בסדר, אלא אם זה יחזיר אותך למצב שהיית בו לפני כמה שבועות. הרה.

סליחה מראש על האורך אני פשוט חייבת להקיא הכל – לא שזה יעשה משהו אבל לפחות אנסה אני כבר לא יודעת איך להוציא את זה, איפה להוציא את זה והדברים אולי יראו קצת מבולבלים אני הולכת לאיבוד לא מוצאת את עצמי בשום מקום, מרגישה תמיד תמיד תמיד לא שייכת אם כי לא מראה זאת כלפי חוץ כיום בת 28 רווקה עם חוסר ביטחון שמלווה אותי מילדות לא הייתי מעולם מקובלת בחברה צל כבד מאוד כנראה שאני סוחבת איתי עד היום עד כמה שזה ישמע הזוי . אבל אלו השנים שאמורות להיות היפות ביותר עם זכרונות יפים ......... זהו שלא. מכיתה ב או ג ועד י"ב – הזכרונות פשוט סיוט שהייתי מוחקת מהחיים שלי . הצבא עבר בסדר, גדלתי בבית רגיל לחלוטין אך כנראה כבר מאז ידעתי להסתיר דברים ותמיד לשאלה "איך היה היום" באה התשובה "בסדר" לא ראו וכנראה לא הראתי את מה שבאמת מתחולל בפנים כבר אז הסתרתי מהסיבה שאסור להראות שמשהו לא בסדר – ככה חשבתי – לא זכור לי שחונכתי כך אני לא יודעת איך פתאום כל הדברים צפים לי עכשיו –זה לא קרה לי בטיפולים אני פשוט רושמת את מה שהמוח שלי משדר לי כרגע וזה לא קורה לי כל יום גם בעבודה אני מרגישה תמיד חסרת ביטחון אם כי עושה אותה על הצד הטוב ביותר שאני יכולה, אני עובדת עם אנשים מקסימים, חבר'ה טובים שכלל לא מודעים למתחולל בתוכי – שחקנית הא ? מן הסתם הפכתי לצינית בחיים – כפגיעה עד מאוד שספגה המון עלבונות וזלזול וצחוקים בעבר , למדתי לצחוק על עצמי עם לא מעט הומור שחור. אני כל כך רגילה להיפגע מאנשים שאני כבר לא מצפה לכלום מאף אחד ולצערי, גם לא מחברים קרובים. כשמתחיל משהו טוב אני תמיד מחכה ל BOOOM הגדול שיבוא ויפיל אותי והבוווום הזה אכן מגיע אם כי במינונים שונים מאחד לשני כאחת שגדלה בבית דתי (כיפה סרוגה) חינוך דתי (רק בנות) והיום אני כבר לא (מהצבא) אני כבר לא יודעת למה או למי להאמין (המשפחה מקבלת אותי כמו שאני ולא נידו אותי כמו בכל מני סיפורים ששומעים) כלפי חוץ, עם חברים וכו' אני משדרת אמנם שמחת חיים אך בתוך תוכי מרגישה פחד אלוהים שמלווה אותי כל הזמן, אני מרגישה דברים בפנים שאני לא מצליחה לבטא אותם החוצה, לא יוצאת הרבה כלל בגלל החוסר ביטחון ואיך שאני נראית (המשך יבוא..........) קשרים זוגיים – האאאאאאא (קריאת ביטול) הצחקתם אותי – אף אחד לא רוצה מצורעת .... המשך יבוא בעניין להתבטא אני מצליחה בעיקר על הכתב, במידה ואני צריכה לבטא את המתחולל בתוכי אני נתקעת , הרבה דברים שאני רושמת על הכתב לא יוצאים לידי ביטוי בשיחה שגרתית ולכן גם טיפולים פסיכולוגים לא ממש צלחו, אני עצורה, כבויה, חנוקה, מדברת מהראש ולא מהלב או הרגש כי אני לא יודעת רגש מהו, אני מרגישה שחוסמת אותי חומה מאוד כבדה עם הרבה מאוד מנעולים שהקוד אליהם מאוד מורכב לפיצוח אני לא מכירה פסיכולוג שירצה להתכתב איתי - (אולי אמציא שיטת טיפול חדשה ) הייתי אצל פסיכולוגים, דיברתי שם אבל לא ממש הייתי נוכחת – מישהו אחר נכח שם במקומי – הצל שלי או הרוח שלי או אני לא יודעת מה שלי אבל אני .... לא הייתי שם תמיד אחרי שהגעתי הבייתה או אפילו בדרך עלו לי דברים שלא העלתי בשיחה, רק כשאני לבד עם עצמי אני מצליחה לבטא את התחושות ולחשוב בצלילות דעת (נקרא לזה ככה) על הצד הטוב ביותר – בכתב כמובן. קשרים זוגיים היו לי אך מעטים הם, פניתי גם בעבר לפורומים למיניהם (כאילו שמישהו יעזור לי שם) בניסיון להוציא ולהקיא את הגוש שיושב לי שנים על גבי שנים בגרון וגדל וגדל כמעט בלי אוויר לנשימה אני מלאת מסיכות ושקרים (מרמה את עצמי סה"כ) ציינתי בעבר על בעיית עור שקיימת בגוף לא אסטתית ומפריעה מאוד !!!!!!!!!!!!!!! לחיות חיים נורמלים – נפשית בעיקר נפשית הקושי הוא גדול מנשוא , זה רק הולך ומחמיר ואני כבר לא יודעת ולא מוצאת את הדרך להתמודד – בא לי לצרוח אבל אין קול , בא לי לבכות אבל אין דמעות, הגוש יושב לי כמו משקולת ששוקעת ושוקעת לקרקעית הים והוא עמוק ואין מציל באיזור או משהו להיאחז בו. כשאני מדברת על הבעיה (שכביכול מציקה עד מאוד) אני מרגישה שהסיפור הוא לא שלי אלא של איזו כתבה שקראתי בעיתון. אני מרגישה אפס, חיה אפס, נושמת אפס, ושואפת ל........... ניחשתם נכון לאפס, מתקפלת מכל דבר ותמיד חייבת לרצות את כולם (כדי להישאר "בסדר עם כולם") מרגישה לא מעניינת ומשעממת ושנמצאים איתי רק כי לא נעים עד כדי כך שמרגישה אפס וחסרת ביטחון בעיקר מבחינת המראה שלי גם ליד קרובי משפחה בגילאים נמוכים בהרבה משלי שנראים חכמים יותר, יפים יותר ומלאי ביטחון ושמחת חיים בהרבה יותר ממני אני לא מוצאת את עצמי אפסו כוחותי

היי חושך, לא, לא נשמע לי הזוי בכלל כיצד המצב החברתי שלך בעבר משפיע עלייך עד היום. קשה לגדול ולהתבגר בלי חברים או להיות בין האנשים הדחויים במסגרות חברתיות שונות. גם חרם קצר, שנהוג לעתים בבי"ס ומסתיים אחרי חודש, משאיר צלקת. אז על אחת כמה וכמה מצב של בידוד חברתי מתמשך. כולנו שחקנים במידה כזו או אחרת. כולנו יודעים שהחברה לא סובלנית לאנשים "חלשים". ולכן הנטיה לשחק אותה שהכל בסדר מאפיינת כמעט את כולנו. יש בזה היגיון מסוים - לא כל האנשים שאיתם אנחנו מעבירים חלק משעות היום בהכרח צריכים להיות מודעים לכל מה שקורה לנו בפנים. אלא אם אנחנו בוחרים לשתף אותם. כתבת שאת כבר לא יודעת למה או למי להאמין - הדבר החשוב ביותר שהוא שתלמדי לסמוך על עצמך ולהאמין בעצמך. אח"כ כבר יהיה לך קל יותר לדעת על מי אפשר לסמוך (וברור שאין ערבויות). לא סתם נאמר "אם אין אני לי - מי לי". אני מניחה שדרך החיים שלך, בהווה, שכוללת את הציפיה ל - BOOM הבא היא תוצר של הרבה יותר מדי BOOMS בעבר. הבעיה היא, וזו בהחלט בעיה, שברגע שמאבדים את היכולת לצפות ולקוות למשהו טוב, סביר להניח שגם אם יחלוף משהו טוב בסביבה, לא תהיי מסוגלת להבחין בו. אני מבינה את העובדה שקל לך יותר להתבטא בכתב. אבל את לא צריכה פסיכולוג שעובד בהתכתבות... מספיק לך פסיכולוג שיודע לקרוא... בין פגישה לפגישה תעלי על הכתב כל מה שאת רוצה להעביר לפסיכולוג (חוויות, תגובות על הפגישה שלפני, מחשבות וכו'). את מה שכתבת תתני לפסיכולוג לקרוא; הוא כבר ימצא איך להמשיך הלאה. קשה לשפוך הכל, אבל יותר קל לדבר אחרי שמישהו קרא ויודע מה מתרחש בעולם הנפש שלך. (את לא צריכה להמציא שיטה חדשה, יש היום טיפול אינטרנטי - הכל נעשה במסגרת הרשת, בלי לפגוש את המטפל פרונטלית, ובלי לדבר, אלא רק לכתוב). ובמקביל - שווה לברר, בקצב שלך, מהיכן נובע הקושי שבדיבור (אפילו במסגרת של 4 עיניים, כמו טיפול). והחומה שמלווה אותך? המטרה אינה להפיל אותה בנוק-אאוט, אלא לבדוק את הנחיצות של הלבנים, ולהסיר אותן אחת אחת, בהדרגה. זה גם לא פשוט, אבל זה נותן לך את השליטה על הקצב. פניה לפורומים מטרתה בעיקר לקבל רעיונות, עצות, דעות של אחרים וכו'... ודאי שלא פתרונות קסם. פורום שמתיימר לפתור בעיות אינו רציני. חושך, אני לא מנסה להגדיר אותך ולא לאבחן אותך. אבל בכל מה שכתבת עולה וחוזר שוב ושוב הנושא של הניתוק בינך לבין עצמך. בד"כ ניתוק שכזה אינו מאפשר לחיות מלאים, משום שאין שום חיבור לרגשות... כאמור, אין לי פתרון פלאי. אני כן חושבת שאת לא צריכה להתייאש מעצמך; תני לעצמך צ'אנס נוסף במסגרת טיפולית. ואולי כדאי גם לבדוק את האופציה של טיפול תרופתי, מה דעתך? במקביל לטיפול פסיכולוגי? הרבה פעמים התרופות עוזרות להרגיש נוח יותר מול הפסיכולוג. וכמובן, קיימת האופציה של טיפול וירטואלי... אפשרות שיכולה להיות מתאימה עבורך, משום שאין צורך לדבר. הרה