פורום תמיכה הדדית
שלום, אני נמצאת היום בחופשת לידה , הבת שלי כבר בת 3 חודשים ובעוד חודשיים אני אמורה לחזור לעבודה. יש לציין שזוהי הבת השניה שלי. אני נמצאת כרגע בתקופה מאוד לחוצה מבחינה נפשית, מצד אחד אני לא רוצה לחזור לעבודה (אבל אני חייבת מבחינה כלכלית) ומצד שני אני מרגישה שאני לא ממצה את עצמי מבחינת קריירה מקצועית. התפקיד שלי הוא פקידותי ואני מרגישה צורך לעשות שינוי קיצוני, לעזוב את העבודה וללכת לכיוונים אחרים (למשל הוראה, למדתי הוראה אך לא סיימתי את לימודי ההתמחות שלי) יש לציין שהעבודה שלי היא מאוד נוחה לאמא עם ילדים והחשש שלי הוא שאני לא אמצא עבודה שתתאים לי. אני בת 31 ומרגישה שאני חייבת לעשות שינוי , כי אם לא עכשיו אימתי. מה לעשות? האם לקחת את הסיכון ולעשות צעד קיצוני בשלב זה , האם לחזור ללימודים ולסיים את תעודת ההוראה שלי או האם להישאר במקום עבודתי שהוא מקום עבודה בטוח מאוד ללא חשש לפיטורין , מה לעשות?
דניאלה, אם את חושבת שהוראה תספק ותמלא אותך לכי על הוראה. מה גם שמבחינת השעות והתנאים זהו מקצוע האידאלי לאמהות ומבחינה כלכלית נראה לי שזהה לעבודתך כיום. איזו התמחות את צריכה לסיים כדי ללמד? מנסיון אני יודעת שניתן ללמד גם לפני שמצוייה בידך תעודה כלשהי... בהצלחה.
לא כדאי להפסיד מקום עבודה בטוח. אבל ניתן תוך כדי, לחפש משהו חדש. ואם קיבלת הצעת עבודה בהוראה, תוכלי אז לנסות את זה. אולי אפילו לדבר עם מעסיקך הנוכחי שאת רוצה תקופת נסיון ואפשרות לחזור אם זה לא ילך. יש כאלה שמוכנים לשמוע על כך, אם את באמת טובה. שווה להם לשמור לך את המקום לזמן קצר. בכל מקרה, בהצלחה.
הי דניאלה, התשובות של שלומי ומיכל בהחלט מייצגות את מה שאני חושבת... מצד אחד - לעבודה במקום שאינו מספק, וגורם לך להרגיש מבוזבזת, יש השפעות מקיפות. אנשים שאינם מרגישים שלמים עם מקום העבודה שלהם בצורה קיצונית - אבל נשארים בו בשל אילוצים - לרוב נעשים מתוסכלים, וזה משפיע על היבטים נוספים בחיים (משפחה, למשל). מצד שני - כפי שכתבת, אילוצים כלכליים. להחליף מקצוע זה זה שינוי משמעותי ובעל השלכות מרובות. אני מבינה שאת רואה את עצמך בתחום ההוראה, אבל התחום הזה מאוד לא יציב כיום (ועדת דברת וכו'), ויש המון פיטורים בסקטור הזה. אם יש לך אפשרות - מבחינה כלכלית ומבחינת לו"ז - לסיים את לימודי ההוראה במקביל לעבודה הנוכחית שלך, זה ייתן לך עוד זמן לחשוב ולהעריך מה נכון עבורך, מהן הפשרות שתצטרכי לעשות (אם תצטרכי) ולראות לאן מתפתח הנושא של פיטורי המורים והעלאת השכר שהם דורשים. תמיד טוב שיש תעודת הוראה ביד, משום שגם אם לא השנה אלא רק בעוד שנה-שנתיים יסתדרו כל הדברים, תוכלי לעשות את השינוי בצורה קלה יותר. הרה.
תחשבי איזו הקלה נהדרת תחושי ברגע שתעזבי את העבודה שמעיקה עלייך, ותפני ללמודים כדי לממש את עצמך. תתעודדי, ולכי על מה שבלב שלך, זה תמיד הדבר הנכון.
רצית לספר לנו משהו מור ? עד שלא תביאי לי את השם של בתך השניה, אני לא מדבר איתך. ברור ? אגב, את בהריון אולי ? ומה תעשי אם תבוא לך עוד בת ? בעלך יתעצבן ?
אתמול פורסם בעיתון שיש כאן בדוקטורס נענע פורום תמיכה , האם הכוונה לפורום הזה,כי עברתי על ההודעות האחרונות,קשה לומר שמדובר בתמיכה. האם האתר הזה קשור לנענע.
הי ז'קי, אני לא יודעת באיזה עיתון פורסם משהו בקשר לפורום זה או אחר... אם תוכל לומר לי איפה קראת את זה, אוכל לומר לך אם בפורום הזה מדובר. אגב, אם אתה קובע עמדה על-סמך ההודעות האחרונות בלבד (בכל פורום) בלי לעשות "עבודה" יסודית יותר או לעקוב במשך פרק זמן סביר אחרי התנהלות של פורום, אתה למעשה פוסל משהו שאתה לא מכיר... שבוע טוב, הרה.
מדובר על פורום פוריות-תמיכה, המיועד לנשים (או זוגות) בטיפולי פוריות. אם אתה אישה/זוג בטיפולי פוריות אתה מוזמן למצוא שם תמיכה, אחרת לא נראה לי שיש לך מה לחפש שם. אגב, גם זה פורום תמיכה, אבל צריך עיניים כדי לראות זאת, ולב על מנת להרגיש זאת.
וגם בינינו לא יזיק מעט שכל
היי הרה, מה שלומך ?איך מתקדמים הלימודים שלך ? חשבתי ברצינות על מה שהצעת ...אפשר לנסות אפילו לפחות להביט במודעות דרושים ולהתקשר לשתים שלוש מקומות ולדבר עם אנשים ...במקום להיוות עם מדיניות בת יענה ... שבוע טוב פרח
הי פרח, אצלי בסדר, ואצלך? הלימודים עלו על המסלול המהיר - יש לי שתי עבודות להגיש השבוע (שתיהן כבר מוכנות, ואחת אפילו הספקתי להגיש היום). זו לא מדיניות בת יענה בכלל, אלא מחשבה רצינית על שינוי משמעותי. אני לא חושבת שמישהו מצפה ממך ללכת על זה כבר עכשיו, אלא באמת לעשות עבודה גישוש יסודית לפני שאת עושה צעד משמעותי.
נחמד שבאת לבקר. הצלחת להוריד את הבטן אחרי הלידה ? איך ?
רזה טבעית אני שמה לב שמאד פעיל הפורום לאחרונה.. מה קורה? כולם בים? איזה חוף?
הרה יקרה, פורום תודה על תשובתך, על ההתייחסות. אני במשקל יתר (97 ק"ג) ובכלל לא עצמי מאז התרופות. לא מעניין אותי כלום ואין לי כוח לעשות כלום. הייתי אדם עם המון אנרגיות. אני כל היום יושבת וצריכה לנוח אני גם לא מזהה את עצמי יותר. לפני התרופות סבלתי מדיכאון חריף מאוד, אובדנית ועם התקפי חרדה קשים. לפני מספר שבועות החלטתי להפסיק עם התרופות, כי אני לא מזהה את עצמי יותר, ואין טעם להשאיר אדם אחר בחיים, כי האישיות שלי "מתה" כבר, גם אם הגוף עדיין חי. כעבור כשבועיים שלושה התחילו התקפי דיכאון חזקים, בכיתי כל הזמן ורק רציתי לגמור עם הסבל, בכל דרך, אך בגלל התקפי שנאה עצמית, מאוד השתוקקתי לאובדנות בדרך אלימה. אני לא מתיימרת לומר שאני אדם נורמלי. כדי לא לסבול אני נוטה לקחת 3 כדורי שינה במהלך היום, כך שאני קמה בצהריים למשמרת ערב (לעבודה), כשאני חוזרת, אוכלת ולוקחת עוד אחד כדי לישון, ובד"כ כשאני מתעוררת עוד אחד, כדי לא להיות ערה. בתוך תוכי אני יודעת שאני לא רוצה לחיות, כשהסיבה לא חייבת להיות פסיכיאטרית גרידא, אני יודע שבחיי היומיום אני עוברת התעללות נפשית קשה. שאלתי היא, האם ישנה דרך לשמור על האישיות, להמשיך להיות אנרגטית, להתעניין בדברים, בלי להיות אפטית, רובצת ושמנה, ומאידך לחיות ללא דיכאון וחרדות? ניסיתי את רוב סוגי התרופות, פריזמה הביא אותי להתקפי פאניקה איומים, ואני מתחילה להאמין שאין תרופה שיכולה להתאים לי. אני כרגע בפסק זמן שבין הונלה לאדרונקס. אני לא מחפשת משהו שישאיר אותי בחיים בכל מחיר לא משנה מה הנזק... מודה מאוד, דנה
הי דנה, בכל מה ששייך לרעיונות, עצות ודעה מקצועית בענייני תרופות, המקום הטוב ביותר להעלות את השאלות הוא בפורום פסיכיאטריה הסמוך. אני כן יכולה לומר לך, ששמעתי על מישהי שניסתה 10 אנטי-דכאוניים, ורק התרופה ה - 11 התאימה לה, כך שלפעמים מדובר בהרבה ניסוי וטעיה עד שמגיעים לתרופה הנכונה. נכון שלא מדובר בתקופה קלה או קצרה... אבל לפחות זה נותן תקווה ודחיפה לא לוותר. הפסקת לקחת את התרופה על דעת עצמך, או שהתייעצת עם הפסיכיאטר שרשם לך אותה? בכל אופן, אסור להפסיק טיפול תרופתי בבת-אחת. ועוד משהו כללי על תרופות: אני לא יודעת איזה אנטי-דיפרסנטים קיבלת עד היום, אבל יש תרופות חדשות שאינן גוררות עליה במשקל (ציפרמיל ונגזרותיו השונות כגון ציפרלקס ורסיטל), ובכלל אינן גורמות לתופעות לוואי קשות. ראיתי שכתבת שאת מצפה לאדרונקס... שמעתי עליה דברים חיוביים, אבל יותר מידע לגבי שימוש יומי תוכלי לקבל מגולשים בפורום פסיכיאטריה. גם שמרגישים מתים, זה לא אומר שהאישיות מתה. זה אומר שנמצאים בתקופה קשה מאוד, שלעתים מתמשכת ומתמשכת, ונראה שזה לא יגמר לעולם. אבל האישיות לא מתה. היא שם, מחכה להזדמנות ללבלב שוב. בריחה באמצעות כדורי שינה אינה פתרון אמיתי... מרביתם ממכרים. בהדרגה שלושה כבר לא יספיקו לך, וחבל להיכנס למסלול של התמכרות - קל להתחיל עם זה, אבל לצאת מזה? סיוט. דנה, במקביל לטיפול תרופתי את נמצאת גם בטיפול פסיכולוגי? הרה.
היי הרה, תודה על התייחסות כרגע התחלתי טיפול פסיכולוגי, אני לא יודעת עד כמה יעזור. בפורום פסיכיאטריה הוצע אישפוז, באופן עקרוני לא הייתי מתנגדת, אין לי גם כח להתנגד, אבל אני חושבת שאם אצא משם יהיה לי קשה למצוא עבודה וחיים נורמאליים. החברה לא אוהבת אנשים כאלה. ה"בעד" היחידי שיש לי הוא אחותי, שלא הייתי רוצה לגרום לה נזק. אני האדם היחידי שיש לה בעולם. אני פשוט לא רוצה להיות "מסומנת" ונתמכת כל החיים שלי. ולא שיש לי ברירות כרגע. אנחנו בנוסף גרות עם ההורים שלנו, שמסרסים אותנו בכל תחום אפשרי ומתנהגים אלינו כמו אל חיות. לשתינו כבר אין כח לחיים, ובטח שלא לקום וללכת. אין לי ציפייה שיפתרו לי את הבעייה. אני לא חושבת שזה אפשרי.
נכנסתי לתלם מבחינת הלימודים ...על זה עוד אתגבר .במשפחה הכל בסדר .תודה לאל ...בעבודה המעסיקה שלי לא היתה בסדר איתי ...וזה עשה לי נורא חרא, ביום שישי בערב חשבתי על זה עד הערב והלכתי לישון מוקדם.לפעמים אני חושבת על פשוט לחפש עבודה חדשה אבל לפעמים זה יכול להיות מהפח אל הפחת אז למרות השכר הזעום אני לא עושה צעד קדימה כי כל כך אני תלויה במשכורת הזו ...כל המסגרת שאני בתוכה תתמוטט אם לא תהיה לי עבודה ...אני מהאנשים שלא ישנו מקום עבודה אלא אם יכו אותם או יקללו אותם ...בכל אופן הזמן לא בשל לשינוי כזה עדיין.
יש לך אפשרות - אם זה באמת רלוונטי וקריטי עבורך - לחפש מקום עבודה אחר בזמן שאת עדיין עובדת במקום הנוכחי? בצורה כזו לא תאבדי כלום, אבל אולי תמצאי משהו שיתאים לך יותר.
הבעיה העיקרית עם מה שהצעת זה שמבחינת החוק צריך להודיע למעסיק חודש מראש על התפטרות,או שעלולים לא לשלם לי משכורת של חודש ... ומה אם אני מוצאת משרה שנפתחת לשבוע הבא מי יחכה לי?
היום גיליתי שביתי המתבגרת בת 15 וקצת התחילה לקיים יחסי מין עם החבר שלה בן ה- 16, איך אני מפנה אותה לאמצעי מניעה, לקחת אותה לגניקולוג? תעזרו לי איך אני עושה את זה שלא יהיו הפתעות
שלום tml, איך גילית שהיא מקיימת יחסי מין? היא סיפרה לך? מה דעתך להזמין אותה לבית קפה, בשעה שנוח לשתיכן, ולדבר על העובדה שאם היא מספיק בוגרת - לדעתה - בשביל לקיים יחסי מין, היא צריכה לגלות את אותה אחריות ולפנות לגניקולוג. תציעי לה את עזרתך; הן בקביעת התור, להגיע איתה לגניקולוג וכו'... תני לה לבחור במה היא רוצה שתעזרי לה, אבל בסופו של דבר - בעזרתך או לא - זה צריך להיעשות. ואת זה חשוב שהיא תבין. אני מניחה שהיא מודעת להשלכות של מין לא מוגן, בין אם מדובר בהריון לא רצוי או במחלות מין... את יכולה לחפש מידע באינטרנט על התוצאות האפשריות של יחסי מין ללא אמצעי מניעה ולתת לה את החומר הרלוונטי. הרה.
אניפונה בקשה לכל מי שסובל מהנ"ל , או מכיר מישהו שסובל מהנ"ל שיפנה בבקשה אלי בפורום או בe.mail חשוב מאוד על ידי שיתוף נוכל לעזור לעצמנו הרבה מאוד. אין עמותה שמטפלת במחלה ואין מי שילחם בעבור הסובלים ממנה להכנסת תרופות שיכולות לסייע לסל התרופות, הכרה ע"י ביטוח לאומי, שלא קיימת היום. הקמת קבוצות תמיכה וכו, הבעיה הקשה ביותר היא חוסר מודעות לקיום המחלה, גם אצל הרבה אנשי רפואה, בעיה שידועה גם במקומות אחרים בעולם. בארצות הברית, בקנדה ובמדינות רבות אחרות קימות קבוצות מאורגנות שעובדות ופועלות להעלעת המודעות במדינתם. אצלנו אין . אודה לכם מאוד ומראש על שיתוף הפעולה שיכול לעזור לכולנו. ואם מישהו מעונין במידע לגבי המחלה אני בהחלט מוכנה לחלוק בכל המידע שיש לי. אני מודה מראש לכל מי שהקדיש מזמנו כדי לקרוא את דברי ומקוה לשמוע ממכם. תודה רבה.
אכן מדובר בפורום "תומך" המון תשובות התיחסות מרובה.הייתי מצפה ממנהל הפורום איזו התייחסות אפילו שאין הוא יודע מה לומר.כתבתי מילים דומום הפורומים אחרים וזכיתי להתייחסות ואילו פה בחחח
שלום גיטי, מה הקשר בין העובדה שלא כתבתי כלום כתגובה להודעה שלך לבין היות הפורום תומך או לא? "תמיכה הדדית" פירושו תמיכה בין הגולשים לבין עצמם בעיקר... אז למה אני פה? במקור - בתפקיד שוטרת... עצוב, לא? כמובן שכיום זה תפקיד משני... וזה ההבדל בין הפורום הזה לפורומים אחרים, שבהם מנהל/ת הפורום התנדב/ה לתפקיד כדי לתת מענה ולהגיב על כל הודעה. מעניין שלקחת את זה אישי כל-כך... אני לא מכירה אותך ובטח שלא מתעלמת ממך במכוון, אז ממה נפגעת? מההשוואה שעשית לפורומים אחרים? השוואה שאינה נכונה מיסודה? ואם תגובתי כה קריטית עבורך, אז: כל מי שקורא את זה ויכול/רוצה לפנות לגיטי - אנא עשו זאת, ותקחו חלק בפרוייקט חשוב מאוד, שיוכל לתרום המון לסובלים מתסמונת הכאב הכרוני הממושך. פרטים נוספים תוכלו לקבל מגיטי, שיזמה את העניין. שבת שלום, בהצלחה בהמשך הפרוייקט, הרה.
גיטי היקרה, אני סובל מכאבים מתמשכים ברגל ימין מזה חודשיים. לאחר שלא מצאו אצלי כלום, גיסתי, שהיא רופאה, אירגנה לי בדיקות אצל מומחים לכאב ולאורטופדיה והם אלה שאבחנו אצלי את המחלה. קראתי המון על המחלה בימים האחרונים, חפשתי במיוחד את ההתיחסות של ביטוח לאומי למחלה הספציפית הזאת ואת המודעות של המערכת הרפואית... ואכן, אין כלום על המחלה הזאת מעבר להסברים של מה היא המחלה. ישנם מחלות דומות כגון תסמונת ריינו, אשר מוכרות ובעלות מודעות גדולה יותר, ואילו מזכות את החולים באחוזי נכות של עד 80%. אני כמובן לא אמרתי את המילה האחרונה,אך אין ספק כי אני אצטרך המון כח מפני שאני יודע שאני אצטרך להלחם בממסד אשר לא רוצה או לא יודע איך לטפל בחולים אשר המחלה שלהם היא כל כך נדירה כמו חולי CRPS. כולי תקוה כי אכן תמצאי את הכח לעמוד על שלך בכל הנוגע לזכויות שלך וכי תמצאי את מה שאת אכן מחפשת מעבר לזכויות שלך. בברכת החלמה מהירה, בילי
בפוליטיקה ? מה דעתך על הנפשות הפועלות ? גיבשת דעה בנושא? את מרצניקית ?
דעתי היא שזה עצוב, שמייסד של מפלגה קם ועוזב אותה. ולא משנה על איזה של המפה מדובר. לדעתי זה עצוב שאחד כמו ביבי עלול להיות (שוב, במקרה הזה) רוה"מ. כנ"ל לגבי פרץ. הפוליטיקה בארץ נראית כמו פעוטון! אנשים כבר מזמן שכחו את העקרון; עכשיו כל אחד מצליח לחשוב רק על התיק שצפוי לו. מגעיל! לא הצבעתי למרץ בבחירות האחרונות (וגם באלה שקדמו להן). מכיוון שהתאריך לבחירות הוא 28.3.06 יש לי מספיק זמן לחשוב ולהחליט מה אני מתכוונת לשים בקלפי הפעם.
פייס דה קראוד. זכות הציבור לדעת ! בטח הצבעת לשינוי , נכון ?
30 או 33 ? העם הזה מטומטם לחלוטין ? למה שמישהו ירצה להצביע למגלומן הזה שחושב שרק הוא יכול ? למה שמישהו ירצה להצביע עבור חבר הפודלים שלו , היסמנים שמשתרכים אחריו בהכנעה ? נשגב מבינתי.
http://www.sos-israel.com/dispimage.asp?ID=15&dir=aguda
כל הכבוד שרק יצליח ויקבור את כל אלה שרצו לקבור אותו
מי רצה לקבור את מי ? הצלחת לבלבל אותי.
שלומי זה סך הכל שרות לקוחות טלפוני ועם 19,5 שקלים,והם נותנים לך מבחנים כאלו קשים שאי אפשר לתאר,אבל לא נורא הכל ממשיך בחיים. קיבלתי כבר תשובה שלילית. בכל זאת תודה לך ומאחלת לך בהצלחה וכל טוב.
מבחנים כאלה קשים עבור שרות לקוחות ? אפשר לחשוב. אני מקוה שתמצאי משהו אחר יותר מעניין. את לומדת משהו ? עבדת פעם במשהו ? את גרה עם ההורים ? ספרי קצת . יום טוב.
קודם כל תודה להרה וגם לשלומי, מכון קינן שפי הוא תעסוקתי ועוזר לחברות גדולות ומוכרות למצוא עובדים שמתאימים לתפקיד, עשו הפעם מיונים לחברת סלקום ,ומעבירים להם עובדים שעברו את הבחינה אצלהם. אלו מבחנים דומים למבחנים פסיכוטכניים,מבחני אינטלגינציה, חשיבה ועוד הרבה מבחנים (מתמטיקה צורות,לוגיקה),ומי שעובר את זה עובר לסימולציה עם פסיכולוגית ומנהל השרות לקוחות מסלקום ביחד.בקיצור יום קשה לכל אחד.
לעשות שם מה ? כל כך הרבה הם משקיעים בבחירת עובדים ? כנראה שהם משלמים טוב. מתי תדעי את התשובה אם הצלחת ? את גם לומדת משהו במקביל ? שיהיה לך בהצלחה בכל. יום טוב.
ברצוני להוריד דרך האינטרנט סרטי פרונו........ מאיפה ניתן להוריד בלי צורך של רשיון או דרך טלפון או כל דומה????? מקווה שתעזרו לי תודה מראש מעיין
היי מעיין, התשובה לשאלה שלך מצויה במנועי החיפוש השונים. אם זה מאוד קריטי לך, אני מניחה שתהיה לך סבלנות לחפש עד שתמצא את הסרטים שמעניינים אותך. הרה.
זהו שאני בכלל לא יודעת איפה לחפש. איפה נמצאים המקומות שניתן להוריד בלי צורך ברשיון או כל דבר אחר?
סורי על הדיליי - ההורים שלי היו שבוע בחו"ל... תתארו לכם את המצב... אז ככה, הרה - אני יודעת מה צריך לעשות וכאחת שנאבקת עם המשקל שלי מגיל 12 זה די מייאש. חוצמזה עכשיו נגמר העידן של הפרסים הקטנים. בלי סוכר זה אומר בלי כלום. אני גם יודעת שהמחלה הזו בהחלט לא חביבה... דוד שלי חווה את התוצאות הכי מרות שלה - בלב, בעיניים, בכליות וכו'. הוא נכנס ויוצא מבתי חולים כל חודש בערך כל פעם על תופעה אחרת. ולמרות שאין לי כוונה להכנס לסטטיסטיקות החדשות (לא אם זה תלוי בי למרות שהרופאה אמרה לי שיכול להיות שזה יתפרץ בהריון עם או בלי קשר למה שאני עושה היום) יצר ההרס העצמי שלי וההתמכרות לשוקולד עוד יעבירו אותי על דעתי ומעבר לגבול ה"גבולי". שלומי - גבולי זה אומר עוד לא. כשהייתי בביקורת בבי"ח על משהו אחר הרופאה שלחה אותי לבדיקת אינסולין חינם בגלל עודף המשקל והבדיקה גילתה שרמת האינסולין גבוהה פי שניים מהמקסימום. דבר כזה אומר שהלבלב עובד פי שניים קשה יותר והסכנה היא שאם זה ממשיך בסופו של דבר הוא יפסיק לעבוד והתוצאה = סכרת. עכשיו זה הפיך כמו שהרה אמרה למרות שנמאס לי די מהר מהדיאטה הזו. ומשוקולד עדיין לא נגמלתי... בעצם גם לא מפיצה ומעוד דברים טובים אחרים שמסתובבים אצלנו בבית בעיקר כשההורים שלי בחו"ל
מממ... תוצאות של סכרת... אושר גדול... את אבא של אבא שלי הסכרת הרגה. את אבא שלי - כמעט. מה שאומר שאני בקבוצת סיכון, ולכן מקפידה להיבדק פעם בשנה (תמיד הסוכר בסדר, ומגלים בעיות אחרות). לאור ניסיון עם סכרת בבית, אני יכולה לומר לך, שיש כיום תחליפים מ-ע-ו-ל-י-ם!!! רק צריך לשים לב, שאין הבדל משמעותי בקלוריות (אם יש שאיפה גם לרדת במשקל). כך שלא צריך לוותר על כלום, רק למצוא תחליף טוב ולהקפיד על הכמויות. בקיצור, יש לעלית שוקולד פרה (מריר, מריר עם אגוזים וחלב) בלי סוכר. אז לא אוכלים טבלה, אלא מקציבים שורה ליום... קל? ממש לא. שווה את המאמץ? אני יודעת שאת יודעת שכן :-)
ארוך כאורך הגלות. ברור שאני יודעת ששווה אבל מחזיק בדיוק שבוע. ואז יש פיצה וגלידה ועוגות וחטיפים ושוקולדים. אבל אני מנסה להיות היום ילדה טובה כמו בגמילה... מיום ליום
אני פוחד ללכת לעשות בדיקות. נכון שהם תמיד ימצאו משהו ? ילדותי אבל זה מה יש. מחלה מפחידה הסוכרת הזאת. סבא שלי סבל ממנה . לאבא לי גם יש ברמה נמוכה והוא לוקח כדורים כלשהם. זה ברור שזה תורשתי ? אמא'לה ! מה הקשר בין סוכרת לפיצה ?? יש פיצה עם סוכר ? לא שמעתי על כך. מה עם התעמלות וכושר ? את עושה משהו ליבי ? או שאת פדלאה ? ומה עם איזה רומן כלשהוא ? אין בלונדי חדש ? יום טוב
בדרך כלל ברוטב של הפיצה ובבצק יש... מנסה להתאמן אבל גם משם מתחמקת כשיש לי תירוץ רומנים??? אני??? נשואה לעבודה בינתיים
הקשר בין פיצה לסוכר הוא הפחמימות (שנמצאות בהמוניהן בתוך הבצק, למשל). בתוך הגוף שלנו, הפחמימות מתפרקות לסוכרים, לכן אנשים שסובלים מסכרת צריכים להגביל לא רק את צריכת הסוכרים שלהם אלא גם (או בעיקר) את צריכת הפחמימות. ואלה היו 60 שניות על סכרת... :-)
שלום אני בת 24 היום עברתי מבחני מיון במכון קינן שפי לפעם השנייה ,מבחנים מתישים מאד וקשים הייתי מאד לחוצה למרות שהתכוננתי טוב למבחן והיתה לי תקווה גדולה להתקבל לסלקום ,אבל זה לא קרה ואני מרגישה מאד מאוכזבת וחרדה לגבי הימים הבאים ,ויש לי כבר הרגשה שאני בן אדם תמיד נכשל בהכל כבר התייאשתי מכל הראיונות שאני עוברת ולא מוצאת את עצמי ופשוט מאד רוצה להצליח במקום עבודה כבר ונותנת לעצמי לשקוע במצב רוח לא טוב. תנו לי בקשה עצה טובה לגבי מה אני יכולה לעשות עכשיו. תודה
למה להיות פסימית ? אולי בכל זאת התקבלת ? מה זה המכון הזה ? מה שואלים שם ? איך מתכוננים למבחן הזה ? ספרי לנו קצת. תודה.
היי דיאנה, אל תתייאשי. תנסי לגשת שוב למבחני המיון, אבל הפעם תגיעי מוכנה מראש מבחינה נפשית. אני יודעת שלחץ וחרדה מפריעים מאוד ומתגברים ככל שהאירוע המלחיץ מתקרב, אבל יש דרכים להילחם בזה. החיים של כולנו - ללא יוצא מן הכלל - רצופים הצלחות וכשלונות. הנטיה לצבוע את הכל בשחור אחרי כשלון עלולה להיות הרסנית; דרך של אנשים להכשיל את עצמם - לא במודע - בפעמים הבאות. והתוצאה? בסוף מפסיקים לנסות. וחבל להגיע לנקודה כזו. יש כיום כל מיני דרכים להגיע למצב של רגיעה. אפשר להיעזר בטיפול פסיכולוגי התנהגותי, בסדנאות שונות שאינן מתחום הפסיכולוגיה, בתרופות הומיאופטיות ועוד. אבל בסופו של דבר - הכל מתחיל בראש; בהבנה שכשלון אינו הופך אותך לאדם שלילי וחסר מסוגלות, אלא כשלון מלמד אותנו שאנחנו - אחרי הכל - רק בני אדם. הרה.
ומבורך לכולםםםםםם ועבודה נעימה- לעובדים בבית / בחוץ
את מתחילה לחזור לפורום, הא ? ברוכה הבאה. ולמה את לא עונה על שאלותי ? השם של בתך השניה זה סודי ?
ורק טוב שיהיה...
הרה שלום! את צודקת.הבעיה התחילה מאז אחד העמיתים שלי בצבא זרק לעברי מילה ממנה ממש נפגעתי,ומאז אני פשוט לא אני...המצב הזה נמשך כבר 11 חודש ולא נגמר... איזה סוג של פסיכולוג אני צריך? תודה על עזרתך...
היי, עניתי לך למטה. הרה.
שלום! אני בת 18, התגייסתי לפני מס' חודשים ואני נמצאת עכשיו בתפקיד שהוכשרתי אליו בקורס, במשך חודשיים. יצאתי מהקורס לתפקיד עם הרבה מוטיבציה לעשות ולשנות,ובהרגשה כזו שאני יודעת בדיוק מה אני צריכה לעשות, ואיך לעשות. העניין הוא שכאשר הגעתי לבסיס החדש פתאום הדברים נראו לא ממש ברורים, והבנתי שזה לא כל כך פשוט.. התפקיד שאני עוסקת בו כולל עבודה עם אנשים וצריך הרבה עצמאות בתפקיד. אתן דוגמא לדברים שקשה לי: אם אני צריכה לקבוע פגישות עם מפקדים אני תמיד מהססת לפני כן וחושבת אלף פעם אם כדאי להתקשר עכשיו או אח"כ, על זה שאולי הוא עסוק ויש לו דברים אחרים על הראש וכו'..כאילו הפכתי את המפקד לאיזה דמות עליונה בחשיבותה או משהו כזה.. חוץ מזה קורה לי שלפני שאני צריכה להפגש בכלל עם אנשים אני צריכה לתכנן בדיוק מה להגיד ואיך.. כלומר זה לא בא לי בספונטניות, אני לא זורמת עם הדברים, תמיד נלחצת ,תמיד לוקחת את הדברים יותר מידי ברצינות.. יש הרבה דברים שאני רוצה לעשות בעצמי, אבל לא עושה ישר אלא מחפשת אישור לדברים מכל מיני אנשים שאיתי- כאילו שזה לא מספיק טוב.. אני מתחילה לחשוב שאני לא ממש מתאימה לתפקיד הזה..אבל אני כן מוכנה להשתנות ואני רוצה להשתנות כדי להצליח ,להוכיח לעצמי שאני כן יכולה.. אבל איך??
היי נתי, כנראה שמבחינת הכישורים שלך, את מתאימה לתפקיד. אחרת לא היו מאפשרים לך לסיים את הקורס. אבל מעבר לכישורים טכניים יש גם את ההרגשה האישית, כפי שאת מתארת אותה. מעבר לכך, הרבה פעמים קורסים והכשרה מתקרבים למציאות, אבל לא מצליחים לחקות אותה במדויק - אבל זה לא רק בצבא, אלא בחיים בכלל. באופן כללי: את מרוצה מהתפקיד ורוצה להישאר בו? אם כן, ואת נתקלת בקשיים למרות הרצון שלך לשנות את המצב, את יכולה להיעזר בקפ"ס (אם יש בבסיס בו את משרתת). שינוי של תכונות או התנהגות שכבר מושרשת אינו פשוט, ולא תמיד קל לעשות שינויים כאלה לבד. כיום, הרבה אנשים פונים ליעוץ מקצועי "רק" בגלל שהן מרגישים תקועים, או שיש להם בעיה מסוימת שמפריעה להם להתקדם הלאה. ולכן, אם אין קפ"ס בבסיס, כדאי לבדוק את האופציה של טיפול מחוץ למסגרת הצבא. שבת שלום, הרה.
שלום רב! שמי א בן 22,חייל משוחרר,עבדתי לא מזמן וכרגע לומד... הבעיה היא כזו:יש לי בטחון עצמי נמוך!!! זה מתבטא בזה שאני לא בטוח בזה שאני נראה טוב,תמיד חשוב לי שהסביבה תקבל אותי ותאהב אותי...ואני ממש נעלב מאנשים או מדברים שהם אומרים ואם זה קורה אני נכנס לדכאון ומחשבות של למה הוא אמר ככה?האם יש סיבה?(אני לא מגיע לתשובה,אלא נכנס לדכאון עמוק ולמחשבות אין סוף והורס את כל היום,לא מסוגל לתפקד). בנוסף לכל זה,מה שקורה לי די הרבה(וזה הדבר שהכי פוגע בי,לכן אבקש התייחסות) זה כשאני הולך ברחוב ואם יש אנשים שהולכים ליידי וצוחקים ואולי גם מסתכלים לכיוון שלי(גם אם לא) אני נכנס לדכאון עמוק ומרגיש שהם צוחקים עליי,וזה פשוט לא עוזב אותי,אני לא מצליח להבין למה?אני תמיד הייתי מקובל,אנשים אהבו אותי.אז מה השתנה עכשיו?מה קורה?אני רואה את עצמי אחרת?או שהם רואים אותי אחרת?אולי אני פראנוייד והם לא צוחקים עליי?ואני סתם חושב כך בגלל הבטחון העצמי שלי?זה ממש פוגע וקשה לחיות ככה מהפחד הזה שהנה האדם הזה עוד שנייה צוחק עליי...אני כבר מפחד להסתכל על אנשים,כי אני פוחד להיפגע... מה לעשות?משהו בי שונה פיזית?או הכל בראש? במהלך כל חיי הייתי אדם ביישן,אך מעולם לא היה לי כל כך רע בחיים.אני אוהב את איך שאני נראה,וכל חיי אנשים אהבו אותי,הייתי מקובל,היו לי המון חברים,בצבא הצלחתי,חברות היו לי המון,יצאתי עם בנות בלי סוף.אנשים מחמיאים לי לפעמים. אבל עדיין מרגיש שחיי השתנו...מה לעשות?
היי א. לפני הכל תנסה לחשוב, אם לפני שהתחושות שאתה מתאר החלו, קרה לך משהו בחיים. זה לא חייב להיות אירוע משמעותי, אפילו משהו שנראה שולי. מה שהשתנה זה משהו בתפיסה שלך את עצמך ואת הסביבה. אני מאמינה שאנשים שאהבו אותך עדיין אוהבים אותך, אבל מאיזושהי סיבה אתה מפרש התנהגויות של אחרים בצורה שפוגעת בך. שאלת "מה לעשות?" האפשרות הטובה ביותר שעולה בדעתי היא קבלת עזרה מקצועית - להבין מה השתנה מבחינתך ולמה. אני לא חושבת שמדובר במשהו שהשתנה בך פיזית (רק אתה יכול לדעת), אלא משהו בצורת החשיבה שלך השתנה, וזה פוגע בך וגורם לך סבל. ולכן עזרה מקצועית חשובה עבורך. סוף שבוע טוב, הרה.
הרה שלום! את צודקת.הבעיה התחילה מאז אחד העמיתים שלי בצבא זרק לעברי מילה ממנה ממש נפגעתי,ומאז אני פשוט לא אני...המצב הזה נמשך כבר 11 חודש ולא נגמר... איזה סוג של פסיכולוג אני צריך? תודה על עזרתך...
טוב מה שלום כולם? טוב רצה עבודה...
כמה קילומטר את רצה ? אל תעבדי יותר מידי קשה מור. חבל לבזבז אנרגיות על עבודה. איך החים הרומנטיים ? איך הבעל ? איך הילדים? איך הבוס? איך החיים? יום טוב. יום נעים. יום מקסים. יום דובדבן. ביי
תשובה- במילה אחת: טוב. מכיר את הבדיחה בנושא?! מה אצלך? גם לך יום מקסים
אני בת 23 וממש מאוהבת במישהו בן 40 רווק ועובד בעבודה מסודרת דיברנו כמה פעמים והבעיה שאני מפחדת שלא אהיה מספיק מעניינת בשבילו כי אני טיפוס די דכאוני ופסימי גם אין חלי הרבה חברות ותחומי עניין אני מרגישה שאין לי כ"כ מה לדבר איתו ולא רוצה לשעמם אותו או שיחשוב שאני טיפשה ולא יתעניין בי יותר. בינתיים אני מרגישה שזה סתם דיבורים (הבחור קצת פטפטן וחברותי.)ושאל אותי קצת שאלות. בכלל איך אני גורמת לו להתענין בי?כי הוא מה ז\ה מוצא חן בעיניי לא מפריע לי שהוא קצת מבוגר וישד לי כוונות רציניות לגביו(ממש לא קטע מיני או משהו..) אשמח לתגובה.......................
הי קרן, אומנם, ע"פ חוק, את כבר לא קטינה, אבל האם באמת להפרשי הגיל אין חשיבות בעינייך? או שלהיפך - דווקא משהו (גם) בהפרשי הגיל מושך אותך? ((אני לא טוענת שההפרש הוא גורם בהכרח בעייתי; אני מכירה גם זוגיות כזו)). מהי הנקודה המקשרת ביניכם? איפה היכרתם, מהם נושאי השיחה המשותפים לכם? וכן הלאה... קשה לענות לך על מה שביקשת, משום שלא הגברים מתעניינים באותן נשים או באותם דברים, כך שצריך להכיר אותו קצת יותר. מעבר לכך, ייתכן והפרש הגילאים אינו מהווה בעיה עבורך, אבל עבורו כן - ואז, גם אם הוא מרגיש משהו כלפייך - הוא לא יאפשר לקשר כזה להתקיים. הרה.
היי שוב אני יודעת שלא כל הגברים מתעניינים באותם נשים מה שאני גם מדאיג אותי שחיצונית לא אמצא חןם בעיניו אני לא בחורה כ"כ יפה אך מצד שני לא מכוערת סתם די רגיל חוצמזה שיש לי קצת צלקות בפנים אבל זה משהו שאפשר להסתיר במייק אפ או לעשות ניתוח כירורגי לא יודעת..מה שצריך... הפרש הגילאים באמת קצת מפריע אך יש לךי ביטחון עצמי יותר עם מבוגרים בעיקר אם מדובר בגברים יש בזה משהו מגונן אבל לא בגלל זה הוא בדיבור שלו נשמע לי אינטלגנט לא סתם טיפש נראה בחור מעניין וגם המראה החיצוני מושך מאוד וגם אופנתי ואסתטי(מה שמאוד חשוב בעיניי) לא רוצה לפרט יותר מדי איך היכרנו הוא פשוט גר ביישוב שלי דיברנו פעמים אחדות בנסיעה אך אני לא רוצה לשעמם אותו או שיחשוב שאני טיפשה הבטחון העצמי שלי נמוך ...... אין לו גישה פרימיטיבית וזקנה לחיים הוא נראה עם ראש צעיר (זה מה שהסקתי מהפעמים האחדות שדיברתי איתו) הסיבה שאני לא רוצה לפרט יותר מדי היא כי אני לא רוצה שהוא יכנס לפורום זה ויזהה שזאת שאלה שלי הוא יודע בת כמה אני וגם אני חושבת שהוא כבר הבחין שאני די מאוהבת בו וזה יהיה די מפדח בשבילי.... בקיצור יש לך איזשהם עצות????.נושאי שיחה ????
אני בת 13... אני צריכה עצה בנוגע למשהו שקורה לי בבית הספר... כל הבנות רבות איתי על דברים שאני לא עושה וככה יוצא שאין לי חברות ואני "נדחפת" לחבורות של בנות אחרות וכבר היו לי מקרים שרציתי להתאבד!!!! תעזרו לי בבקשה.
היי עדי, לפני שאחשוב על עצה עבורך, אני צריכה שתכתבי עוד כמה דברים, בסדר? מי אלה "כל" הבנות? הרי בבית הספר יש עוד 200-300 בנות חוץ ממך... את מתכוונת לחברות שלך או לסתם בנות? את יכולה לתת דוגמא/ות לדברים שמעוררים מריבות? ובינתיים, מדוע שלא תפני ליועצת ביה"ס ותשתפי אותה בתחושות שלך? הרה.
אחד שכח את הסלולרי שלו בחנות. הזבן החרוץ שרצה להחזיר לו את הפלאפון, נכנס לרשימת הטלפונים בסלולרי ומצא מספר טלפון תחת השם: אמא. מיד הוא התקשר לאמא ואמר לה: הבן שלך היה כאן בחנות ושכח את הסלולרי שלו. תוכלי בבקשה ליידע אותו שיבוא לקחת ? כן בודאי אמרה האם. אין שום בעיה. לאחר 2 דקות מצלצל הסלולרי בחנות. הזבן עונה : הלו ? הוא שומע את האמא שקודם דיבר איתה, אומרת: חמודי, שכחת את הפלאפון שלך בחנות ! לך לשם לקחת את זה !
חמוד
תמיד נמשכתי לנשים עוד לפני שהתחתנתי וגם יצאתי עם הרבה גברים. רק לאחר שהתחתנתי התאהבתי בבחורה סטרייטית ומאז התחלתי להתרחק מבעלי, לא שהייתי כל כך קרובה קודם אבל זה החמיר. אין לי ניסיון עם אישה אבל אני יודעת שאני לסבית. כיום שאני בקשר עם נשים המצב אפילו יותר גרוע, אני לא מסוגלת לשכב איתו, למרות שאין לי ברירה אבל מרגישה כמו אונס לפעמים. למה אני חוששת להתגרש, כי אני לא יודעת איך לומר לו זאת, הוא יהיה בשוק, הוא פשוט לא יאמין שאני רוצה להתגרש. ברור שלא אספר לו על נטיותיי ומה גם שאני לא רוצה לעשות זאת לילדים, הם לא חיים בבית עם מריבות וצעקות, הם כביכול חיים חיים נורמלים ומה גם אני מפחדת שהילדים לא יהיו איתי למרות שאני יודעת שאין שום סיבה שהילדים לא יהיו איתי, אבל בכל זאת אני מפחדת. אני רוצה להתגרש לא בגלל נטיותיי, כי אני לא מסוגלת להיות איתו, לסבול את הנוכחות שלו. אם הייתי לבד הייתי הרבה יותר מאושרת. המצב הזה מאוד משפיע עליי . אני בחורה מאוד חברמנית ודי נסגרתי.
קיימת סתירה בדברייך ,את בקשר עם אישה אך לא היית אם אישה ,נא להחליט! מציע לך ללכת לייעוץ זוגי או לפנות כתחילה לפורום טיפול בזוגיות כאן ב"דוקטורס"
זוגיות לא שווה הרבה אם לא נפתחים. מגיע לבעלך שתספרי לו את כל האמת. ואולי דרך כך תצליחו להגיע לעמק השווה. אין לך מה להפסיד.
הי רונית, אני קוראת את הדברים שלך ומזהה נקודה מאוד בסיסית - במצב הנתון, כיום, גם את וגם בעלך לא מאושרים; את סובלת בהיותך במקום בו את נמצאת, וסביר להניח שגם הוא לא מבין מה קורה ומצוי במצוקה. מבחינתך אין סיכוי לזוגיות שלכם, כפי שהיא בהווה, לשרוד בצורה שתאפשר לשניכם להיות מאושרים? יש הבדל גדול בין פירוק החבילה בשל המשיכה שלך לנשים לבין חוסר היכולת שלך לחיות עם הגבר שאיתו התחתנת. אם הסיבה השניה היא האישו המרכזי, אז יש מקום ליעוץ זוגי ואיזשהו נסיון אמיתי לשפר את הזוגיות. אבל אם האישו הוא הסיבה הראשונה, אני לא חושבת שיש טעם להישאר ביחד - שניכם מצויים במבוך, והדרך החוצה לא תמיד פשוטה. בקשר לילדים - אני לא מתמצאת בסוגיות משפטיות, וכדאי ליצור קשר עם עו"ד שמתמחה בדיני משפחה. תצטרכי לקבל החלטה כלשהי - מה שהכי טוב עבורך - ורצוי מוקדם ככל האפשר. מעבר לריחוק שנוצר בינך לבין בעלך, יש בתווך גם ילדים - והם מרגישים כאשר יש בבית מצב של מתיחות. הרה.
הרה שלום אני מקווה שהגעתי לפורום המתאים, אני מתעניינת בקשר לגיסתי בחורה יפה, חכמה, מוצלחת. בת 21 שהיה לה חבר במשך כשנה, ההורים שלה לא רצו אותו בגלל הבדלי גובה היא גבוהה ממנו בכ-10 ס"מ ולכן זה היה נראה להם מגוחך שהיא תצא איתו (הוא לומד איתה באונברסיטה) הקיצר לאחר דחיות רבות מצד משפחת הבחורה, הבחור החליט להפסיק את הקשר. הגיסתי מאוד סובלת, בוכה כל היום המצב גרוע מיום ליום זה כ-3 חודשים עושה טרור בבית כל היום בכי והמצב משפיע רע על כל הסביבה. היא פשוט בוכה יום וליילה ולא רוצה להקשיב לאף אחד, הבחור ממש לא רוצה אותה, ואפילו אנחנו חושבים שמאד רוצה שהיא והמשפחה יסבלו בגלל זה שדחו אותו. אבל המצב בלתי נסבל. היא ממש בדיכאון מהבחור ואומרת שהיא רוצה למות. אמא של גיסתי פוחדת להכניס אותה לבית חולים לטיפול פסיכיאטרי, לפסיכולוג היא לא מסכימה ללכת וכולם סובלים. מה לעשות? תודה על העזרה.
שלום גיסה מודאגת, אני לא מבינה דבר אחד - אם לגיסתך הבדלי הגובה לא הפריעו, באיזה שלב זה נעשב בעיה של ההורים שלה? כמובן שאני לא מכירה את כל הדינמיקה המשפחתית שמתרחשת בביתם, אבל אני יכולה לומר לך שאם היה לי חבר שאני אוהבת, והייתי גבוהה ממנו וזה היה מפריע להורים שלי, הייתי מסבירה להם - בנימוס ובכבוד הראוי - שאלה החיים שלי והזוגיות שלי. אבל זו אני... כנראה שמשהו בהחלטה של גיסתך נבע, מעבר ללחץ המשפחתי, מסיבה פנימית שלה. אבל זה היה בעבר. ובהווה צריך להתמודד עם החלטות העבר, קשות וכואבות ככל שתהיינה. את מתארת כרגע את גיסתך במצויה כמצב נפשי רע, שכנראה נובע מחרטה על הפרידה וכעס עצום על המשפחה. את צודקת, אי-אפשר להכריח אדם ללכת לטיפול ואישפוז פסיכיאטרי כפוי הינו הליך די מורכב (אבל אפשרי במידה ומתקיימים התנאים הנדרשים). אפשרות אחת היא, להציע למשפחתך לפנות לטיפול משפחתי, משום שעושה רושם שגיסתך מייצגת כרגע (בכאב שלה) משהו מורכב יותר שמתנהל במשפחה (ושבא לידי ביטוי בכך שהוריה גרמו לה לאבד מישהו שיקר לה). הרה.
תודה על תשובתך. הבעיה התחילה מזה שההורים חשבו שהם דואגים לילדה ורוצים משהוא טוב מתאים לה אני גם מצטערת להגיד שאני חשבתי שהם לא נראים טוב יחד רק מבחינה חיצונית. היא נראת כמו דוגמנים לידו וחשבתי שהיא צעירה וצריכה מישהו שהיא תהיה גהה לידו כמו שלעצמי לא הייתי רוצה גבר נמוך ממני. ובגלל שהיא יצאה עם הבחור לאחר פרידה של חברות שנמשך כ-5 שנים ממש מגיל ילדות חשבנו שהיא לא עושה ממש את הבחירה מתוך מודעות שלמה. אני היום קצת מיואשת ממצבה ואין לי הרבה מה לשנות. חשבתי אולי היא צריכה לקחת תרופות שיעזרו לה לצאת ממצב קשה זה שנראה קצת כמו דכאון. האם זה לא טבעי לדאוג לילדה ולרצות את הטוב ביותר בשבילה? האם להבא צריך לתת לילדים שלנו לעשות מה שהם חושבים גם אם לדעתנו זה טעות? האם ממש אסור להתערב בחלטות שלה /שלו בבחירת בן/בת זוג ? הילדים שלי עדיין לא הגיעו לגיל אבל בקרוב הייתי רוצה לדעת מה אני אמורה לעשות במצב כזה. תודה
היי הרה אני חש ממש הרבה יותר טוב עברתי למרכז ת"א וזה פשוט כיף לא נורמלי הקצב והחיים שם וגם מצאתי עבודה חדשה אני לומד באונ אז קצב החיים שלי הוןא מהיר ואין מצב יותר שאני יישן יממות שלמות כמו שקרה לי לפני מספר חודשים המחשבות על המעשה שעשיתי נעלמות כליל לאט לאט אני אפילו חושב שאוכל לשמור את זה לעצמי ולא לספר לאף אחת גם משום שנבדקתי והכל תקין עד עתה (עוד חודש יש בדיקת איידס אני מקווה שאוכל להרגע גם אז) עזבתי את הטיפול אינני מרגיש צורך לדבר על חיי הקודמים של נתנו לי נחת תודה
ובכן, אני רואה שעלית על המסלול הנכון עבורך. כיף לקרוא את זה... בהצלחה בהמשך הדרך, הרה.
ילדה שלנו כמה, התגעגענו חכי, את רוצה לומר לי שהיתה לך פעם בעית השמנה ????? לא נראה לי . תמיד אני חושב, איזה כיף זה לרזים. יכולים לאכול כמה עוגות שהם רוצים. פיצות גלידות. פעם עבדתי עם בחורה יפנית אחת, דקיקה כמו מקל. היא הופיעה לעבודה עם עוגת שוקולד מדהימה מושכת ומגרה והסבירה לי בצער, שהיא חייבת ! כן כן חייבת לגמור את זה. על פי הרופא שלה. את מאמינה ? הרופא רצה שתעלה במשקל וזה היה לה קשה. אין צדק בעולם. נכון ?
היתה לי פעם בעיית משקל, כן. אומנם לא חרגתי מחוץ לגבולות הטווח (BMI) שמתאים לגובה שלי, אבל בהחלט הגעתי לקצה העליון. זה היה מזמן יחסית... ומאז מים רבים זרמו בירקון. העניין הוא לא לוותר על אוכל, אלא לאכול מהכל אבל במינון הנכון. שמע, אחותי היתה בלונדון והביאה לי שתי חפיסות שוקולד שאני א-ו-ה-ב-ת. אז הגבלתי את עצמי לכמות מסוימת ביום - ככה אני גם נהנית מהשוקולד (מממממממממ........ טעם גן עדן!) וגם לאורך זמן, כי הוא לא נגמר תוך יומיים. יש לאחותי חברה עם חילוף חומרים מדהים! היא בחורה גבוהה שנראית מצוין. והיא אוכלת ביום את מה שאני אוכלת בשבוע... כן, יש גם אנשים כאלה.
מאיפה לוקחים את כח הרצון ? כשנורא מתחשק עוד כמה קוביות שוקולד. איך מתגברים ? אני לא מסוגל . לא עם שוקולד כל כך כי אם במלוחים. אם אני רואה בשר שנראה טעים, שניצלונים, דגים וכאלה, חבל על הזמן. לדברי המאכל הללו אין הרבה צ'אנס . הם נטרפים. ולמה את שומרת על משקל ? מה איכפת לך להשמין קימעא ? את הרי לא הולכת לדגמן ? אולי את חושבת לפצוח בקריירה הוליוודית ? אגב, תעבירי לכאן איזה קוביית שוקולד שניים, מתאים לי עכשיו. כמה קלוריות בקוביה ?
שלום, אני ובן זוגי בני 28 ואחרי 6 שנים החלטנו סוף סוף להתחתן, וקבענו כבר תאריך לעוד חצי שנה. הבעייה היא עם הוריי - הם לא מוכנים שאני אעבור לגור אצלו. לטענתם קודם אני אתחתן ורק אחר כך אעבור אליו. אני לא יודעת כבר מה לעשות ואיך להסביר להם שאנחנו רוצים להתחיל כבר עכשיו את החיים המשותפים. ניסיתי לשבת ולדבר איתם אבל פשוט אין עם מי לדבר, הם ממשיכים בשלהם. אודה על תגובה מהירה איך מתמודיים עם כזה מצב??? אני לא רוצה לאבד את ההורים שלי.
היי מירי, כנראה שההורים שלך חונכו בדרך שונה, שמרנית יותר, וקשה להם לקבל את מה שהם רואים כמתירנות של הצעירים בימינו. אני מבינה ששוחחת איתם; מה היו הטענות שלהם כנגד מגורים משותפים עד החתונה? זה חשוב כדי שאולי אוכל להבין יותר את העמדה הנוקשה שלהם. הרה.
שלום הרה, אין להם הרבה טענות. זה מסתכם בזה שהרי אנחנו כבר מכירים 6 שנים אז כל אחד מכיר טוב מאוד האחד את השנייה, אז אין שום סיבה לעבור לגור ביחד עד החתונה. מה אפשר לעשות? הרי כבר יש חתונה ויש תאריך אז מה הבעיה שלהם?
עובר על כוחותינו ? מזמן לא שמענו מטופזינקה. טופז, שדרי חדשות שנתרגש.
כן, יום שקט אחשלי.. והיום מעניין בפורום סקסולוגיה.
כל הכבוד ! איך עשית את זה ?
מה קורה?
מה שלומך חמודה ? זה עידן ועידנים. מה שלום יהונתן הפוצי ? מה שלומך ? עבודה, הורים, חברים ,בלונדים ? יש משהו חדש ? ספרי קצת. לאן נעלמת לנו ?
שלום לכל חבריי הישנים והטובים, מה קורה?? הוי כמה שהתגעגעתי . . . עבר כל כך הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן ואני רואה שהרבה השתנה, יש הרבה חברים חדשים ולאן נעלמו כל החב'רה הישנים: מיכל, ניר, מור, טופז, יפעת, ענת (סליחה אם שכחתי מישהו). אז מה מי מתנדב לעדכן אותי קצת במתרחש??? אוהבת אתכם כמו תמיד כמובן, ושיהיה לכולנו יום דובדבן . . .
אהלן גם אני קפצתי אצלי הכל בסוודר מה איתך?
גיב אס מור פרום מור ! למה מור מבקרת רק פעם ב ? כל עסוקה היא המור ? ובמה עסוקה המור ? נתת לנו את שמה של בתך השניה ? סליחה שאני כזה סנילי ולא זוכר. צ'או. בי וול. להשתמע.
בדיוק חשבתי עלייך לפני קצת זמן. חשבתי לעצמי, מעניין מה קורה עם נוריתוש. יש חדש אצלך ? התרחבה המשפחה ? את עדיין באותה העבודה ? כמו שאת עזבת, אחרים גם הלכו להם. אבל נחמד שקפצת לבקר. אולי תבואי לבקר כל יום ? יום דובדבני גם לך. וספרי קצת מה קורה איתך. ביי
סליחה מקרב הלב. זכור לי המקרה ומה ששאלתי . זה באמת לא היה מספיק רגיש מצידי. ואני מאד מצטער שפגעתי בך בזמנו. את בהחלט צודקת לגבי הרה. אין עליה ! עפר אני תחת כפות רגליה. תהיי בריאה. וכל הטוב שבעולם . סולחת לי ? יום טוב ביי
כן אני סולחת לך .ומסכימה אתך שהרה מקסימה
היי הרה עברתי דירה לתא מצאתי עבודה התחילה שנת לימודים חדשה אפילו אזרתי אומץ ללכת לקחת את הבדיקות ויצא שהכל תקין אבל אני הולך להבדק לאיידס חודש הבא בהמלצת הרופא אני מרגיש יותר טוב מרגיש שהתחלתי חיים חדשים רחוק מהאמא שאניי מאוד אוהב אך מעיקה עליי מאוד אני חושב לסיים את הטיפול כי אני מרגיש שהתחלתי חיים חדשים שאני רחוק מאותו האדם שהייתי בשנות אור שיש לי אפשרות להוולד מחדש והטיפול מעכב אותי איפהשהו כי אני מדבר עם המטפלת על האדם שהיייתי יש לי לפחות 2-3 תארכים בחיים שאני חש שבהם נולדתי מחדש ועכשיו זה אחד מהם עשיתי טעות מרה אני מצטער על כך אך מבין שעליי להמשיך בחיי לטוב ולרע תודה לך הרה על הסבלנות
היי בלו! באמת עלתי על דרך חדשה, וזה מצוין. אני מאחלת לך שתדע בעיקר ימים יפים מעתה והלאה. אבל רק עניין קטן - האם אתה בטיפול פסיכודינמי או התנהגותי? אם מדובר באופציה הראשונה, אני חושבת שלא כדאי שתמהר לעזוב את הטיפול... ובכל מקרה כדאי להעלות את האפשרות הזו במסגרת הטיפול עצמו. חשוב לדבר על האדם שהיית, משום שמשהו מהאדם הזה תמיד ילווה אותך ויהיה חלק מהחיים שלך, גם אם חלק פסיבי; אבל חשוב ללמוד לחיות איתו ולהיות מוכן לאפשרות, שאולי יום אחד האדם הזה ירים שוב את ראשו. זה הרבה יותר מורכב ממה שאפשר לכתוב במסגרת של פורום, ולכן אני חושבת שכדאי לדבר על עם המטפלת. שבת שלום, הרה.
אני פעם כתבתי כאן בפורום (לפני כשנתיים ) בצורה מאד מינורית. מדי פעם אני מציץ לפורום ונפעם מחדש לגבי התשובות הנהדרות של שלומי. האיש פשוט איש של חסד, איזו סבלנות יש לו לכל אחד,איזה תשובות והענות לכל שואל ושואלת, יש לו נשמה יהודית יתירה. הוא מאד מסקרן אותי ואם הוא יספר קצת על עצמו אשמח מאד. אני פשוט מאוהב בו. לילה טוב אורן (:
האיש הזה יש לו נשמה חכמת חיים וטוב לב יוצאי דופן. אגב אורן, אתה טכנאי מהקריות, כבן 26 ?
האיש הזה יש לו נשמה חכמת חיים וטוב לב יוצאי דופן. אגב אורן, אתה טכנאי מהקריות, כבן 26 ?
שמתי לב שלא הבעת דיעה על שלומי. את לא אוהבת לפרגן ?
אני סתם איש קטן ופשוט. אין לי מושג איך הצלחתי ל"עבוד" עליך. ממש לא התכוונתי. בכל מקרה, תודה על הפירגון. אתה כנראה איש רחב לב עם נשמה יהודית. אין לי הרבה מה לספר על עצמי. יש לי אשה נהדרת, ו9 ילדים מקסימים. הגדולה נשואה באושר פלוס 2 בנות. אנד דט'ס איט. אני מתכנת מחשבים ועובד בתל אביב. זה הכל. חיה בטוב ובנעימים אורן, בהצלחה בכל. ויום טוב.
בגיל 18 חוויתי התמוטטות עצבים ראשונה. פחדתי שיש לי איידס ושנה סחבתי את עצמי מחכה למוות עם מליון סמפטומים מוזרים ופחד איימים. בסוף נבדקתי ואיכשהו יצאתי מזה. לאורך השנים פרחתי וצמחתי ועשיתי המון. מצאתי עבודה טובה, לימודים אקדמאים וגם התחתנתי עם גבר נפלא ואמיד. היום בגיל 26 נפלתי לתהום מטורפת של דכאון והתקפי חרדה כמעט יומיומיים. אני לקראת המון שינויים בחיים שלי (דירה חדשה, העבודה מתרחבת, השנה הכי קשה בלימודים...) הכל בבת אחת ואני מרגישה שאני לא עומדת בזה! כואב לי כל הגוף, כל יום אני מדמיינת שיש לי מחלה סופנית אחרת, אני בוכה המון ואין לי תיאבון. כולם נורא מודאגים כי אני בסדר בד"כ, אבל אני לא מצליחה בשום אופן להעמיד פנים שהכל כרגיל.. רע לי נורא וזה כך כבר 3 שבועות. אני על רסיטל שבוע וחצי ואין שום תזוזה. (הייתי "בסדר" איזה 3 ימים, ושוב נפלתי עם איזה שינוי חדש בלוח הזמנים...) אני מפחדת למות כל הזמן, פוחדת לשגע את בעלי ושהוא יתייאש ממני, פוחדת לאבד הכל- להשתגע. הייתי כבר אצל 3 רופאים כולל מיון בגלל כל מני מיחושים מפחידים. לא מצאו כלום, אבל אני כמעט משוכנעת שיש לי משהו סופני. רע רע רע רע רע רע לי. כל חברי כולל בעלי אומרים שזה זמני, שיעבור לי. אבל אני פוחדת שלא... וכל חיי אהיה אומללה.. (אם אחיה באמת) איזה אימא אהיה? איזה בת זוג אהיה? איך נפלתי ככה פתאום? האם זה קשור לכך שהיתה לי ילדות נוראית ושבגרתי נסיתי לתקן את הכל ולהיות אדם מצליח בכל מחיר? אף אחד לא ממש מבין "יש לך שינויים טובים בחיים" "מה את מדוכאת"? אבל אני מרגישה שזה מעבר לכך. פשוט התפרקתי למליון חתיכות ואני לא מצליחה לחברן. כאילו היה טריגר שפשוט מוטט אותי. אלוהים- אני חייבת עידוד מכם... למרות שכולם מנסים.. יש למישהו פסיכולוג טוב אולי להציע לי? חייבת להתרפא...
היי שירי, לפעמים שינוי אחד יכול לעשות שמות אצל אדם עם אישיות רגישה, כך שמובן מאוד שקבוצת שינויים תעורר אצלך מתח, חרדות ודכאון. רק הערה קטנה וטכנית - כתבת שאת מקבלת רסיטל שבוע וחצי. אני יודעת שקשה לקרוא את זה אבל, ס-ב-ל-נ-ו-ת. את ההשפעה של הרסיטל מתחילים להרגיש רק אחרי 3-4 שבועות (שזה מהיר יחסית לתרופות דומות). לפעמים, לפני שמתחילים להרגיש טוב, יש ירידה נוספת במצב הרוח. כדי לקבל עוד מידע ספציפי על זה, אני מציעה שתכנסי לפורום פסיכיאטריה. אני מבינה את התחושה שלך, שאנשים חושבים שאת סתם מתפנקת - מי שלא חווה דכאון מעולם, לא יכול להבין באמת את ההרגשה (פיזית ונפשית). הרי בניגוד למחלות אחרות, פיזיות, לא רואים על האדם שום סימן למחלה, ולכן מפרשים את ההתנהגות שלו כפינוק או סתם עצלות. אבל זו טעות איומה! דכאון הוא מחלה ביולוגית-נפשית, וזו מחלה שגורמת סבל עצום למי שחולה בה ולמעגל הסובבים אותו. בקשר להמלצה לפסיכולוג - יעזור אם תוכלי לכתוב על איזה איזור בארץ מדובר. ועוד משהו - הדבר הכי חשוב בטיפול פסיכולוגי הוא הקשר שנוצר בתוך הטיפול, וזה מבוסס על הכימיה עם המטפל. כך שיכול להיות מצב שאמליץ לך על מטפל/ת, אבל את לא תרגישי איתו/ה בנוח. והכי הכי חשוב - אני יודעת שכרגע זה נשמע לך בלתי אפשרי או דמיוני, אבל זה לא אבוד. באמצעות טיפול משולב תוכלי למצוא את הדרך החוצה בחזרה, ולחזור לחיים עשירים יותר. ואם תשתפי את בעלך, אפילו בלי להרחיב, בכך שאת לא עושה הצגות אלא סובלת מבעיה אמיתית, הוא יוכל לשמש לך משענת ברגעים הקשים. תרגישי טוב (וכן, זה עוד יקרה), הרה.
תודה על העידוד הרה ושלומי הנפלאים. מעבר לכך התחלתי כבר טיפול אצל פסיכולוגית ואני מקווה שהוא יעזור. סופ"ש נעים לכולם
את חושבת שמדובר בתופעה הנקראת היפוכונדריה ? סבתא שלי היתה כזו. תמיד חשבה שיש לה אלף מחלות. והיא חיתה עד שיבה טובה ונפטרה בגיל 86. משהו כזה. תהיי חזקה. יו קן דו איט ! אולי תתחילי פחות לקחת את החיים בכזו רצינות. סך הכל זמן שאול. חיים כמה שנים ונגמר הסיפור אז למה להכנס לדכאונות ? אני יודע שזה קל לומר וקשה לבצע, אבל כדאי באמת לנסות לראות דברים בפרופורציה. טייק איט איזי, בהצלחה שימי פס על העולם. בסדר ? ותהיי בריאה. יום טוב.
איך אפשר להגמל מפורומים... זה מפחיד אותי... ואגב, מה ההבדל בין פורום תמיכה הדדית לבין פורום שווה לכל נפש? תודה.
היי א. אני מודה ומתוודה - אני לא מכירה את מהלך ההתנהלות של הפורום שווה לכל נפש, כך שקשה לי לענות לך על השאלה השניה. ובקשר לשאלה הראשונה - התמכרות לרשת, וזה כולל פורומים, היא כמו כל התמכרות אחרת (סמים, אלכוהול) מבחינת המהות, ולכן גם הטיפול דומה. מה מפחיד אותך? נדמה לך שהתמכרת? הרה.
לא נידמה לי, אני יודעת את זה. אני רשומה על עשרות פורומים, אני דוגרת עליהם שעות אני דוחה דברים שאני צריכה לעשות כי אני צריכה לדעת מה קורה בפורומים. אני גם מכורה לאנטרנט מאותה סיבה ועוד.
תביאי לינק. נדמה לי שהמודד הטוב ביותר לבדוק את מידת ההתמכרות, זה לראות אם זה מונע ממך לתפקד תיפקוד נורמלי . אם זה עבודה ואם זה חיי חברה ומערכות היחסים עם הקרובים לך. את חושבת שאחד מכל אלו נפגע ומתפקד פחות טוב ? אם כן, את צריכה באמת לנסות לתקן את המצב. מכל התמכרות ניתןן להגמל. מה שצריך זה דבר ראשון את ההכרה והמודעות שאת באמת התמכרת. לפחות ההתמכרות הזו אינה דומה להתמכרות של סמים סיגריות אלכוהול וכדומה. אלו מסוכנים לבריאות. פורומים וצ'אטים, מה רע לפטפט ? אם זה נותן לאדם הרגשה טובה, להכיר אנשים, להחליף דעות, לשמוע דברים חדשים מעניינים, יש בזה המון חיובי. את היחידה שיכולה לקבוע האם את מגזימה בזמן הגלישה ולכמה להגביל את עצמך. אני חושב שכולנו מכורים כך או אחרת. למזלי הטוב, לא הכנסתי אינטרנט הביתה ואני יכול לגלוש רק מהעבודה. ורק כשאין לי עבודה. ועדיין אני סבור שאילולא גלשתי , אולי הייתי עושה משהו יותר מועיל, כמו לימודים מסודרים או משהו כזה. בכל מקרה, אנחנו רק בשר ודם. צריך לזרום עם החיים ולא להאשים את עצמינו השכם והערב. תעשי חיים, ואם את כבר מכורה, בואי לבקר אותנו כאן . ביי יום טוב.
אני מתכוונת - בפורמט החדש או הישן של הפורום? אם זה בחדש, אז קישור לפורום שווה לכל נפש נמצא בצד שמאל... ואם בישן - אז הנה הקישור: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1258
תודה לך שלומי על תשומת הלב בעלי עבר ארוע מוחי, הוא איננו זקוק למטפל אלא שינו מסכים לזוז ולעזור לעצמו למרות שהוא מסוגל, כמו כן יש לי ילדים בעלי צרכים מיוחדים באומנה, פיגור ונכות, מלבד זה שאני עובדת , כך שזה לא קל במיוחד כשאין סביבה תומכת, מה לעשות מלבד להחזיק מעמד?
רונית, בן-אדם שרק נותן לאחרים מתעייף בשלב מסוים. החוכמה היא לא רק לדעת לתת מעצמך (כשלעצמו זה מעשה יפה), אלא גם לקחת כשצריך. אחרת איך תמלאי את המצברים של עצמך? אם בעלך אינו מוגבל מאוד בעקבות האירוע המוחי שעבר, אז תנסי לפנק אותו קצת פחות... זה ידרבן לקום ולעשות דברים עבור עצמו. כמובן שזה תלוי במידת הנזק שנשאר בעקבות האירוע המוחי. הנטיה שלנו היא לתת כמה שאפשר לאדם עם מגבלה, וזה מונע ממנו ליזום דברים עבור עצמו. תדמייני לעצמך פעוט שמגיע לבשלות פיזית ויכול ללמוד ללכת, אבל כל היום מחזיקים אותו על הידיים! איך הוא אמור לפתח את כישורי ההליכה שלו? בתוך כל הפעילות היומית שלך, את מוצאת זמן לשבת קצת עם חברות? סתם לקשקש על קפה ועוגה, כדי להתאוורר ולדבר על דברים של מה בכך. הרה.
הרה תודה על תשובתך, אך אינני מפנקת כלל את בעלי, הוא דואג לפנק את עצמו אני עושה עבורו את המינימום ההכרחי, באשר לחברות, יש לי בעיה חברתית קשה לי להתבטא בחברה, וכנראה שהדבר מנע ממני עם השנים ליצור לעצמי חיי חברה, ואין לי חברות, לכן אני מחפשת ליצור קשר דרך האינטרנט אך לא ממש מצליחה, אולי אני לא יודעת ולא למדתי איך לעשות זאת.
בת 33 רווקה חסרת ביטחון בהרבה דברים בחיים ללא נסיון בקשרים זוגיים עבר טיפולי (שיחות) שלא ממש עזר דבר נוסף ומוזר - בשיחות טלפון עם אנשים (לקוחות דרך העבודה) אני יכולה להיות נהדרת ואשת שיחה פשוט נפלאה אך כשזה מגיע לשיחה פרונטלית אני פשוט לא מוצאת את עצמי ולא מסוגלת שיסתכלו עלי כשאני מדברת (עם חברים ומשפחה זה לא קורה) טיפולים לא עוזרים לי האם קורסים וסדנאות יכולים להועיל ואם כן אילו קורסים מי יכול להמליץ תודה
שלום מיואשת, בקשר לעבר טיפולי - לפעמים צריך להחליף איש מקצוע או שיטת טיפול כדי להגיע למקומות הרצויים. אך אם אינך רוצה לנסות שוב טיפול, הרעיון של סדנאות שווה בדיקה. הרבה אנשים מוצאים שיותר קל להם לדבר בטלפון, כאשר הצד השני לא רואה אותם. אני לא מכירה סדנאות - ולכן לא יכולה להמליץ על משהו ספציפי - שאמורות לחזק את הדימוי ו/או הבטחון העצמי של האדם. אבל חיפוש סבלני באינטרנט יכול להניב עבורך רשימה של אפשרויות. הרה.
הרי זה כמו טלפון. לא רואים את השני. נראה לי שדרך הפורומים והצ'אטים ניתן להכיר. אבל תהיי זהירה. אל תקפצי להיפגש מהר. יש הרבה מטורפים וסוטים ברשת. תתכתבי עם מישהו זמן רב בכדי להכיר אותו ורק אחר כך להיפגש. מה דעתך ?
חברים יקרים, קודם כל אני שמחה כל כך שמצאתי פורום כזה במר יאושי מכיוון שבדרך כלל אני לא פונה באינטרנט לסיוע כלשהו. אך לאחרונה אני מוצאת את עצמי בכזה מבוי סתום, כאילו העולם כולו החליט לעשות יד אחת נגדי ולא. אני לא סובלת משום פסיכוזה או בעייה נפשית וזו לא פאראנויה. כדי שתבינו במה מדובר אחלוק איתכם את מה שקורה לי לאחרונה. ובכן, נורא נורא רציתי ליישם אהבה ישנה שלי וללמוד תחום מסוים של הרפואה המשלימה. לא חשוב איזה. סיימתי את לימודי בהצטיינות לפני כשנה. לפני כן עסקתי בהנהלת חשבונות תחום שלא ממש אהבתי כי הוא טכני וקר ואין בו מגע עם אנשים אבל אתם יודעים, משפחה ילדים, משכנתא וחייבים. ברגע שרק יכולתי עשיתי הסבה ונהניתי מאד מהלימודים וגם קיבלתי פידבקים מאד חיוביים מהמורים שלי ומהסטודנטים במכללה. מה שקורה הוא שיותר משנה אני מחפשת עבודה בתחום. ניסיתי ממש כל דרך. כשכירה במרפאות מסוימות, כפרי-לאנסרית במרפאות קיימות, בכל מיני מקומות. באתי, ישבתי, הצגתי את עצמי, הבאתי קורות חיים ורזומה (שאולי לא יפה להשתחצן אבל הוא בהחלט ברמה) אני אשה שנראית טוב, אני חייכנית ויוצרת יחסי חברה מהר, אמפטית. נורא סליחה, על חוסר הצניעות אבל אני מוכרחה כי אני זקוקה לעצתכם. אפילו ניסיתי להתנדב בכמה מקומות. כן ללא שכר. הצעתי את עצמי. התגובות כלפי הן מאד נחמדות, לבביות,אנשים לוקחים את מספר הטלפון שלי ונפרדים ממני בחום רב. אבל, מה שקורה בשטח הוא שמעשית שום דבר לא יוצא מזה. ממש שום דבר. זה כל כך מייאש אותי. אני מתקשרת שוב והאנשים נשמעים כנים לגמרי בתשובות שלהם. בכל מקום מין ביש מזל אחר. היום לא צריכים, הם ייצרו קשר, אני מקסימה וכו'.... אני כבר לא יודעת מה לחשוב. למה? מתייעצת עם אנשים קרובים. מבקשת שיגידו לי אם משהו בהתנהגות שלי, בסגנון הדיבור, ממש מוכנה לקבל הכל רק כדי לדעת מה כאן לא בסדר? למה זה לא מסתדר? במר יאושי, כמו שכתבתי ישבתי היום מול המחשב וחיפשתי מקום לבטא בו את התסכול והייאוש שלי ואולי לקבל איזו עצה או מילה טובה. כל דבר. מחכה בכליון עיניים לתשובות מאירות.
היי יעלי, הפורום הזה במיוחד לא מבקש "אישור כניסה" בצורת הפרעה או מחלה נפשית... אני מניחה שגלישה קצרה בפורום תלמד אותך, שאפילו דיון על כלבים מתקבל כאן בברכה. שוק העבודנ אינו סבלני במיוחד כיום עבור מחפשי עבודה. מי יודע? חוזים שב - 2010 העניינים יהיו טובים יותר... אבל ברור לי שאת לא יכולה לחכות עד אז, את צריכה לפרנס משפחה. אני אגלוש רגע לסיפור קצר - אני מכירה מישהי שלמדה קוסמטיקה. היא החליטה לפתוח קליניקה בבית - עסק רווחי בתנאי שיש לך מעגל לקוחות די גדול, קבוע ויציב. מכיוון שעירנו רוויה בקוסמטיקאיות (וגם ערים סמוכות), היא מתקשה לגייס לקוחות חדשים, ומצליחה לאסוף בכל פעם אחד. כדי לא להישאר נטולת הכנסה, היא התחילה לעבוד במקום אחר - רק עד שהיא תתבסס מבחינת לקוחות. היא יודעת שזה יכול לקחת גם שנה-שנתיים, אבל היא החליטה שלא לוותר על השאיפה שלה, ולעשות כל מה שצריך בשביל להגשים אותה. ואחרי הסיפור הזה אני חוזרת אלייך - כתבת שיש לך מקצוע, אבל שאת לא נהנית ממנו. האופציה של לחזור ולעסוק בהנהלת חשבונות באופן זמני לא ממש קורצת, אבל כשהפרנסה עומדת על הפרק, לפעמים צריך להתפשר. ובמקביל - לא לוותר על החלום שלך!!! להתדפק על כמה שיותר דלתות, גם כאלה שכבר נפתחו בפנייך באופן חלקי. להזכיר לאנשים שאת עדיין בסביבה ועדיין מעוניינת לעבוד אצלם/איתם. זו תקופה קשה ומייגעת, אבל משתלמת. מעולם לא ראיתי קו"ח שלך או ראיינתי אותך, ולכן אין לי אפשרות לנסות ולנחש מה הבעיה - אם בכלל - שמפריעה לך למצוא עבודה. אגב, יש כיום מכונים שעוסקים גם בהכנת אנשים לראיונות עבודה. אני מניחה שאפשר למצוא אותם באינטרנט, עם קצת סבלנות. בהצלחה, הרה.
אל יאוש. יש מה שנקרא: מזל נאכס. כאדם מאמין, אני מבין שאין הרבה הגיון בדברים האלה. אני עצמי גם עברתי דברים דומים בנסיון להשיג עבודה. מקום שחשבתי שהצלחתי מאד בראיון, לא קיבל אותי. מקום אחר שהיה נראה לי כי פישלתי בגדול, פתאום הציע לי עבודה. אין בזה הגיון. אל תחפשי פגמים בעצמך. פשוט צריך להמשיך להתראיין, עד שמגיע המקום המיועד מהשמים. ביהדות זה נקרא השתדלות ובטחון. אדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו, ומהעבר השני, לשים את מבטחו בבורא העולם, ולא לסמוך אך ורק על כישוריו וקשריו. אני מאחל לך בהצלחה רבה. ושתמצאי מקום עבודה מעניין ומאתגר בקרוב. ביי אגב, למה לא חשוב איזה רפואה למדת ? זה מאד חשוב. אולי בכל זאת תספרי לנו קצת על זה ? תודה.
אין לך מושג כמה דבריך חיממו את לבי. שאלתי את עצמי, מדוע דווקא דבריך גרמו לי להתרגשות כה גדולה ולנחת רוחנית, ומצאתי: בגלל האמונה. גם אני כמוך מאמינה מאד ביד מכוונת, בבורא עולם, באבא שלנו הגדול, הרחמן, האוהב. ודווקא בימים קשים אני מדברת איתו ושואלת מדוע? כאילו, אם זה איזשהו שיעור שהוא רוצה ללמד אותי לפחות שאבין מה זה אומר. כי אני לא מבינה. אתה מבין, עבודה בשכר, זה איכשהו מובן. המשק מצוי בקשיים כלכליים. אבל, דברתי גם על התנדבות. ופה זו היתה ממש סטירת לחי. אבל, כמוך ,אני מאמינה, שהכל לטובה ואם הוא רוצה כך סימן שכך זה הכי נכון וטוב לי לעכשיו, ומקווה באמת לימים טובים יותר. לא התכוונתי להסתיר את מה שלמדתי פשוט חשבתי לא להעמיס עליכם פרטים מיותרים. אך אם אתה כבר שואל, אז כך: תזונה טבעית, רפלקסולוגיה, שיאצו, פרחי באך. אני חושבת שהתסכול שלי נובע מכך שאני מטבעי מאד אוהבת לתת ולעזור, זה הרבה יותר מהקטע הכספי, אחרת לא הייתי פונה להתנדבות, ופה כאילו משהו נעצר. שוב, המון תודה שלומי על המלים החמות.
חברה שלנו התקשרה. יש לה כלבה קטנה ונחמדה. הרבה פעמים אנחנו שומרים לה על הכלבה כשהיא נוסעת לחו"ל. בקיצור, במוצאי שבת קרה לה מקרה מזעזע. היא יצאה לטיול עם הכלבה הקטנה, והגיעה לתחנת דלק , שם יש וידיומט. פתאום הגיע אדם עם כלב סיינט ברנרד גדול, והכלב שהיה לו רצועה ארוכה מאד , אף שהבעלים החזיק ברצועה , התקרב במהירות לכלבה הקטנה ולפתע החל לטרוף אותה. היא היתה כמעט חציה בתוך הפה שלו והוא לעס אותה. החברה שלנו צעקה עד לב השמים, אבל בעל הכלב אמר שאינו יכול לעשות דבר. גם העובדים בתחנת הדלק הסתכלו בבעתה במה שקורה. לאחר 2 דקות של לעיסה, הכלב הטורף עזב את הכלבה הקטנה והחברה שלנו התכופפה לראות אם היא חיה. באותה שניה פתח האיש עם הכלב התוקף במנוסה ונעלם מהאופק. הבנתי שכלבים מסוג סיינט ברנרד הם דוקא כלבים נוחים ושקטים. החברה מיהרה להביא את הכלבה שלה לבית חולים בבית דגן שם היו צריכים לנתח אותה. הכלבה עדיין שם והסיכויים שלה להחלים קלושים. נכון שזה סיפור מזעזע ? למה שכלב יתקוף פתאום כלבה קטנה ??? ומה אם פעם הבאה יתקוף ילד קטן ? האם זה אומר שהבעלים של הכלב אילף אותו לתקוף ? האם יש לכם רעיונות איך לאתר את בעל הכלב המגעיל שברח ?
היי שלומי אכן סיפור מזעזע ,כלבי הסיינט ברנרד הם די נדירים כך שאם הארוע קרה במקום שכונתי ניתן לברר אצל דרי הסביבה למי יש כלב מסוג זה. או אולי במחלקת הויטרינרייה ברשות המקומית. או אפילו במשטרה (אם כי אני יודעת שהמשטרה די אמנית). אני מקווה שהכלב הקטן יחלים. חוצמזה מה שלומך ? עוד שבועיים אי"ה מצבי הסטטוטורי ישתנה. היה ברוך איש יקר.
מה המצב דרלין ? מצבך הסטטוטורי הא ? בואי ואאחל לך שמצבך הסטטוטורי , וההיסטרי, וההטרוהומוגני, והמוטורי, והקטסטרופלי, והשמגגי, ישתנה לך תמיד לטובה , ושתהיי שמחה ומאושרה, עד סוף כל הדורות, אמן ואמן. רק תמשיכי לעדכן , ולא להעלם, ברור ? טנק יו, בסט אוב לאק, האגז אנד קיסס. ביי את חמודה. משו משו
סוד קטן ושמור היטב... הסנט-ברנרדים אכן נחשבים לכלבים עם נטיה לאגרסיביות (אותה כלבה, אצלנו בשכונה, נשכה אותי ואת אחותי בשני מקרים שונים). לוטרינרית שלנו היה סנט-ברנרד מ-ד-ה-י-ם!!! והכלבה שנשכה אותי היתה אחותו, שגדלה אצל משפחה אחרת. הוטרינרית אמרה לנו שהכלב שלה יוצא דופן, כי ידוע שהכלבים האלה עלולים לנשוך סתם ככה. נוצרה סטיגמה של "כלב מתוק" בעקבות סדרת הסרטים "קוראים לי בטהובן"... ורק לסייג את עצמי - זה לא אומר שכל הכלבים האלה תוקפניים. זה כן אומר, שלא כל אחד צריך לגדל אותם, אלא רק מישהו שמכיר היטב את הגזע. ובקשר לכלבה של המכרה שלכם - היא בידיים טובות! ביה"ח הוטרינרי מצוין (אם כי יקר מאוד), ואני בעצמי נעזרתי בשירותיו מפעם לפעם (ולא בפעם האחרונה...). אני מקווה שלמרות הפרוגנוזה הקשה, הכלבה תחזיק מעמד ותחלים.
החברה אומרת שהניתוח הזה יעלה לה חמשת אלפים ג'ובות. מדהים. אנחנו מקוים שהיא תמצא את המניאק. לא מספיק שהכלב שלו טורף , הוא גם בורח השפל הזה. לפחות תהיה גבר וקח אחריות. אפשר להעמיד לדין אחד כזה כמו בפגע וברח ? טוב, קודם צריך למצוא אותו. סינט ברנרד הוא באמת כל כך נדיר ? מה את היית עושה במקרה כזה ? איך מורידים כלב תוקף מהנתקף ?
אני בת 50 בעלי חולה ואני מטפלת בו עובדת מאד קשה ונמאס לי תמיד לטפל בכולם מאד רוצה לשוחח עם מישהי לשפוך את הלב חסרה לי חברה שאפשר לדבר אתה אשמח אם מישהי תיצור קשר או תשאיר מס, נייד כדי שנוכל לדבר חופשי.
צר לי לשמוע שבעלך חולה . מה יש לו ? אין לכם אפשרות לשכור מטפל ? מה הכוונה לטפל בכולם ? במי עוד את צריכה לטפל ? תהיי בריאה. המשפחה שלך נתמכת ונסמכת עלייך. את עושה מעשה גדול. החזיקי מעמד. יום טוב.
שמי עינת, אני עובדת סוציאלית בעמותת "אנוש" בחיפה. אני מרכזת פרוייקט תעסוקה חדש ומיוחד: "פרוייקט תעסוקה בתנועה"- במסגרת הפרוייקט עוסקים העובדים בחלוקת עלונים (פליירים) ברחבי חיפה. עבודה של השוק החופש, בליווי מקצועי. מיועדת לאנשים רציניים ואחראיים שמעוניינים להתנסות בעבודה של השוק החופשי.עבודה מעניינת, מגוונת ומתגמלת.
הי שוב! כל המעוניין ליצור עימי קשר עמ"נ לקבל פרטים בנוגעלהצטרפות לפרוייקטתעסוקה בתנועה יכול להתקשר לטלפון: 04-8236489
שלום. רציתי לשאול את הצעתכם. יש לי משפחה מאושרת ומלוכדת ובכל יום הולדת שלי , אישתי ושל הילדים אנחנו חוגגים יחד ומזמינים אלינו את האחים והאחיות שלי ושל אישתי . בחגיגת יום ההולדת האחרונה לפני שנה של אישתי שמתי לב שאחותה של אישתי הגיעה אלינו לחגוג את יום ההולדת של אשתי ללא מתנה הפשוטה ביותר כמו בקבוק יין כאשר כל האורחים הביאו תשומת לב כלשהיא , זו לא הפעם הראשונה שאחותה מגיעה ללא מתנות . רצוי לציין כי אחותה של אישתי לא הזמינה אותנו עד היום (בעבר) לחגוג עמה את יום ההולדת בביתה ומחכה שמשהו אחר יזמין את כולם למסעדה לחגוג את יום ההולדת שלה על חשבון המוזמנים ז"א היא לא מוכנה לשלם עבור ההזמנה . בקרוב לאשתי יש יום הולדת האם עלי להזמין את משפחת אחותה אלינו ? האם להזמין אותם למסעדה על חשבון המוזמנים ? לדעתי אחותה קמצנית ואגואיסטית וחושבת רק על עצמה ויש להתנהג אליה ולמשפחתה באותו מטבע על מנת שתפקח את עיניה מאחר ותופעת יומי הולדת היא פירור ליתר המקרים שעולים וצצים. אישתי וגם אני לא מוכנים להעיר לה על התנהגות זו . האם יש לכם המלצה כיצד לפעול בעדינות שתבין שהתנהגותה מגעילה מבלי לגרום לסיכסוכים ומריבות בין האחיות . תודה
שלום לחיים, קודם כל, אכן זה מצב לא נעים. אני רק לא מבינה דבר אחד: איך אתם רוצים שהיא תשנה את התנהגותה אם אינכם מעוניינים להעיר לה . אתם צריכים להעיר את תשומת ליבה על נושא זה, כמובן בגישה נכונה. יכול להיות שהיא לא מודעת ליחסה זה ומכיוון שאף אחד לא העיר לה לגבי זה אז היא מניחה שזה בסדר להתנהג כך ושאתם מקבלים זאת. לכן, מה שאני מציעה - אתם יכולים להזמין אותה ולציין כי כל אחד משלם עבור הזמנתו, ושזה נתון לשיקולה. עוד משהו, אל תשפטו אותה בנושא, יכול להיות שיש משהו מעבר לכך והיא אינה משתפת אתכם. לכן כשתדברו איתה אל תבואו מנקודת מבט של אצבע מאשימה אחרת לא ייצא לכם כלום מזה. בהצלחה ושיהיה במזל טוב, אורית
שלום חיים, המשמעות של מתנת יומולדת משתנה מאדם לאדם. יש כאלה שנותנים מתנות ואוהבים לקבל. אחרים לא רואים בנושא של מתנות משהו בעל ערך, ולכן לא נותנים לאחרים אבל גם לא מצפים לקבל. אלה שני קצוות של רצף, וכל אחד מאיתנו נמצא בנקודה אחרת על הרצף הזה. גם לחגיגת יום ההולדת העצמה יש ערך משתנה מאדם לאדם - לא כולם אוהבים לחגוג באותה מסגרת. יש כאלה שמסתפקים במשפחה הגרעינית, ועבור אחרים כל שנה היומולדת צריכה להיות מעין הפקה מרובת משתתפים. צריך להבין ולקבל את ההבדלים הללו. אולי בשביל אחות של אישתך עצם ההתכנסות במסעדה, כאשר היא לא יוזמת ולא משלמת מהווה מתנת יומולדת ודרך שהיא רוצה לחגוג. כמובן שההבנה לא מחייבת קבלה של העניין, ואם זה לא מתאים לכם (לך ולאישתך - אגב, מה העמדה של אישתך בעניין? אחרי הכל, מדובר באחותה), אתם יכולים לוותר על המסעדה וסתם לקפוץ לביקור אצלה בבית. תחליטו ביחד, אישתך ואתה, איך לחגוג את יום ההולדת שלה, כשההכרעה צריכה להיות שלה; מדובר ביום שלה ובמשפחה שלה. אישית, אני לא רואה טעם בהתנהגות של עין תחת עין... אם ההתנהגות שלה לא רצויה בעיניכם, מה הטעם בלהתנהג כמוה? אבל זו דעתי, וכמובן שהיא לא משקפת בהכרח את מה שנכון עבורכם. אין צורך לגרום למריבות - אפשר להזמין אותה אליכם לכוס קפה, וללבן את העניינים כמו אנשים מבוגרים. הרה.
חיים, צריך לדעת מה אתם מצפים מהאחות ולמה. צריך לדעת עד כמה חשובה לכם מערכת היחסים איתה. אם הייתם באמת קרובים אליה נפשית, הייתם גם מסוגלים לומר לה דברים כהוויתם עם חיוך. למשל: מותק, למה את כזאת קמצנית ולא מביאה אף פעם מתנה ? כשזה בא מלב אוהב עם חיוך, זה המצב הבריא ביותר והיא גם לא תיעלב. יתכן ובאמת יש לה לאחות בעיה של קמצנות. צריך לעזור לה , קודם כל להיות מודעת לבעיה שלה, ורק אחר לפתור אותה. מצד שני, אם היא בחורה אנטיפטית שאין לכם כל רצון להיות חברים שלה, למה לצפות למתנות ולמה להזמין. אתם צריכים להחליט מה היא בשבילכם. בהצלחה. ויום טוב. ספר לנו מה עשיתם בסוף.
בתקופות מסוימות בחיי אהבתי ואהבו אותי, יצרתי , תמכתי , שמחתי,פרחתי .אבל נגמר, רוצה לגמור עם החיים . אני יודע שהחלטה לא רציונלית אבל משטלת עלי, בשילוב עם חפדים וחרדות סביב הריק הקיומי. בעצם אין לי את האומץ לשים לזה סוף, בשלב זה.
אולי אם תתחיל להקשיב לציפור הנפש שלך זו שאומרת לך מה שבאמת עושה לך טוב ולא מה שאחרים אומרים שלהם עושה טוב ....אולי תתחיל להרגיש יותר טוב ..וחוץ מזה תנסה לעשות בדיקה אם באמת זה הדברים שבחייך שגורמים לך להרגיש לא טוב או שאולי יש לך בעיה של מצבי רוח או שזה שילוב של שניהם ותנסה לטפל בכל אספקת של הבעיה בנפרד כלומר מצד אחד לך להצגות ,סרטים ,גברים נשים וכו' ומצד שני תתחיל לטפל באיזון החומרים בגוף שלך אומרים שאומגה 3 נורא עוזר וגם וויטמינים עוזרים .מה לעשות לפעמים שאין מי שיפנק אותנו אנחנו חייבים להיות ההורים של עצמנו ולפנק את עצמנו ...אז תפנק את עצמך ותחזור אלי בבוקר ...תגיד אם עדיין זורחת השמש ואם העצות עוזרות
היי דן, אני מאמינה שבעוד שכרגע אתה נמצא בתקופה שקשה לך לאהוב, עדיין אנשים אחרים אוהבים אותך. אבל כשנמצאים עמוק ביאוש קשה לחוש בזה ולראות את העדויות לכך. בשלב כזה או אחר, מרבית בני האדם מתמודדים - כל אחד בהתאם ליכולת שלו - עם הריק הקיומי. עולות השאלות הבסיסיות: "מה אני עושה בעצם? בשביל מה אני חי? מה הטעם בכל זה?" התשובה אופטימית ופסימית כאחד - אין שום משמעות לקיום של המין האנושי; אנחנו פסיק קטן בהסטוריה של כדור הארץ. אבל החלק האופטימי הוא, שרק אנחנו - כל אחד מאיתנו בנפרד - יכול למצוא משמעות לקיום האישי. לפעמים זו נראית משימה בלתי אפשרית, אבל היא אפשרית. ואחרי ההקדמה הזו, קרה משהו בזמן האחרון שגורם לך להרגיש כל-כך רע? כי לפעמים באמת מתחשק לזרוק את הכל - בעיקר בתקופות קשות מאוד - ולהיפרד מהעולם; אבל זה לא באמת פתרון אמיתי, אלא רק בריחה מוחלטת מהתמודדות עם קשיים שונים שמציבים החיים. אף-אחד לא טען מעולם שהחיים הם פיקניק, אבל אפשר לתבל אותם כדי שיהיו טובים יותר עבור כל אחד ואחת מאיתנו. אם תרצה, תנסה לכתוב קצת יותר מה בעצם קורה איתך, ונראה מה נוכל לעשות כאן עבורך. שבת שלום, הרה.
תודה על ההתיחסות. כעת ,אני בסערת רגשות והמצב זה מוציא אותי מפוקוס מחשבתי ופוגע בי גם מבחינת היכולת שלי להתבטא באופן סביר קוהרנטי וממוקד. אולי מחר בבקר אצליח להתארגן. אני מודע לכך שאני תופס את המציאות באופן מעוות בהקצנות , בשחור ולבן. אני שחיבקתי ודאגתי, זקוק לחיבוק - ופתאום אני חש איזושהי משיכה אורטית למוות בגלל הפנטזיה של חיבוק ושלווה המקופלת בתוכה.. כך ברמה הרגשית. הצלחתי קודם להרדם אך תהעררתי בבהלה ועכשיו אני מול הצג ומקליד וההיתיחסויות שלכו/ם עשה לי משהו טוב מחבק. תודה . אפילו תוך כדי כתיבה אני חש שבקטן עובר תהליך מסויים של רגיעה גם אם מינורי, אומנם אני לא מחצין תכנים ספציפים אך כאילו שהרעל מנותב כלפי חוץ ומנוקז במנות קטנות. בעבר, מול מצבים דומים הייתי ממלא את עצמי במין מזדמן אבל מעבר לפורקן הרגעי רק העצים את תחושת הריק.גם אלכהול או בריחה לתפיסות אידאולוגיות או מיסטיות שנתנו לימי תחושה למשמעות וכיוון .מה עושה לי טוב כיום ? החיבור בין נשמות דומות.אבל לעתים ,קצב האכזרי של הדרישות היומיומיות, מכלול הלחצים והקשיים עמם עלי להתמודד פוגע ביכולת שלי להתחבר להוויה והקשר הבינאישי נפגם.הייתי לי אהבה גדולה אבל... לו יכולתי לשוב ואפילו לרגעים ספורים לימים המאושרים בילדות- לראשוניות- לתקווה לעתיד רחב האופקים-השמחה שהתלוותה לתחילת חופשת הקיץ,להנאה שסביב דברים פשוטים. מה נותר מכל זה ? לו יכולתי לבכות ! עוצר בתוכי את הכאב . כתבתי תוך זרימה אסוציאטיבית והחלטתי שלא למחוק את הנכתב. מקווה שלא שיעממתי ... בדרך כלל אני לא משתפך, אך אני פורק כעת קצת מהכאב שעומד ככל הנראה בכמיהה להתחבר לאינסוף.... לילה טוב
שלום אני בת 21 וכאשר הייתי בת 17 היה לי קשר מיני עם גבר בן 40 אני בחורה ביישנית ומאוד קשה לי ליצור קשר עם בני גילי ובפרט בנים אז כאשר אטותו גבר התחיל איתי הרגשתי פתאום נורא אהודה ואהובה למרות שקצת הרגשתי מוזר עם זה בהתחלה ועוד הוא סיפר לי כבר בהתחלה שהוא נשוי עם ילדים באותו זמן היו לי גם בעיות די קשות בבית שהיו מכניסות אותי לדיכאון ואולי בגלל ז\ה נולד כל הקשר הזה בכל אופן לקח די הרבה זמן עד שממש שכבתי עם הבחור בזמן הפגישות תמיד הרגשתי בהיי כזה הרגשה של גן עדן שאוהבים אותי אך לאחר הפגישה היתי מרגישה חרטות איכשהו קרה שהקשר נמשך שנה וקצת יותר שבסופן גם קיימנו יחסי מין מלאים הוא לא מש לחץ ואף שאל אותי אם אני מעוניינת שנשכב באופן מלא ובסוף יצר החרמנות גבר עליי ועשינו זאת. לאחר כשנה החלטתי להפסיק את הפגישות פתאום הרגשתי שעשיתי משהו דפוק ומטופש ושהוא בכלל נשוי ומה אני עושה איתו???!!! ואני אומרת לעצמי איזה מזל שאני זו שניתקה את הקשר ולא הוא כי אז אני לא יודעת מה היתי עושה עם עצי עכשיו? בכל מקרה לאחר 3 שנים ללא חבר והרגשת חרטה ושלא מגיעה לי אהבהבכלל בגלל שהייתי כזו מגעילה הצלחתי ליצור קשר עם בחור בן 25 הפעם מדובר בקשר רציני ובבחור רווק אך תמי כשזה מגיע ליחסי מין לא מרגישה בנוח בכלל ועד עכשיו כשאנחנו כבר שנה חברים לא שכבנו רק התמזמזנו הוא כבר מת לשכב איתי אך אני לא ממש מסוגלת גם כשאנחנו ביחד סתם ללא סקס אני מרגישה עצובה ומרחפת לעיתים וחושבת על הבחור השני מה שמוזר גם שבזמן הפגישות עם המבוגר ממש נהניתי מהמגע מהנשיקות מהכל אבל כמובן לא מוכנהלחזור על דבר כזה כי כבר הבנתי שעשיתי משהו טיפשדי אני תמיד שואלת את עצמי איך נכנסתי לסיפור הזה מלכתחילה ו אני מרגישה מושפלת האם אני מגזימה בתגובותיי? אפילו בראש שלי אני ל מאשימה את הבחור שהוא ניצל אותי כי הוא לא הכריח אותי לעשות משהו בניגוד לרצוני וזאת לא חוכמה להאשים אחרים בטעויות שלך. אבל איך מתמודדים עם תחושת החרטה הטיפשות??? די סובלת ככה............
היי סיגל, מה שהיה - היה. והמשמעות היא, שאי-אפשר לשנות את העבר, אבל אפשר ללמוד לסלוח לעצמך ולהבין, שלפני 4 שנים היית במקום, ומכלול של גורמים הניע אותך, בסופו של דבר, להיכנס לקשר לא בריא. עשית נכון כשיצאת מהקשר הזה, אבל ההשפעות שלו מלוות אותך עד היום ומפריעות לך חהיכנס לקשר רציני ואמיתי עם גברים. קשר שבו תהיי מסוגלת להשקיע בבן-הזוג ולדעת ללת ולקבל ממנו. מכיוון שעבר כל-כך הרבה זמן מאז שהקשר עם הגבר ההוא הסתיים אבל את עדיין חיה בתוכו בהרבה מובנים, אני חושבת שעזרה מקצועית תוכל להיות משענת רצינית ונקודת פתיחה טובה להתחלה חדשה. שבת שלום, הרה.
העיקר שיצאת מזה בשלום ואת לא צריכה לשכב עם אף אחד שאת לא רוצה .מה מונע ממך לצאת עם בחור אחר???גם לא זה שיצאת איתו שנה והוא רווק ! תגידי, את חייבת לו משהו ? אולי את נמשכת בכלל לנשים ? לפעמים קורה שסתם מחבבים מישהו ולא רוצים לשכב איתו ..תצאי עם מישהו שכן בא לך לשכב איתו ,אולי? לא?
זה לא יפה ולא קשור א.הלכתי לטיפול ב.לא רוצה טיפול תרופתי ג.זה שאני כותב כאן בפורום לא מפריע לכם בכלל ולא מבין למה זה מעיק עליכם אם הרה הייתה חושבת שאני מציק לה היא הייתה אומרת משהו(אני מקווה שלא) אני לא מבין למה אתם צריכים להגיב בצורה כזו מגעילה זה פורום של עזרה ולא פורום של מכוניות כדורגל או כל דבר אחר אז תפסיקו להתנהג בצורה מגעילה ומזלזלת
בלו - בשל איזושהי תקלה טכנית, אני מקווה לסדר את העניין עד יום ראשון, ולא באופן מיידי כפי שאני נוהגת בד"כ.
היי הרה שוב אני מציק לך זה לא רק פחד ממחלות אני מפחד ממה שיהיה האם אוכל להכיר אישה נורמאלית שתאהב אותי לאחר דבר כזה? האם לספר או לא לספר מה את חושבת? היה עוזר לי אם היית אומרת לי מה היית עושה באופן אישי אם היית במקומי ומה היית עושה בתור אישה אם היה לך חבר שהיית אוהבת שמספר לך דבר שכזה? אני יודע שאת כאן בכובע של יועצת ומניח שיש מצב שלא היית מוכנה להכנס כאן למשהו אישי אז אבין אם לא תעני לי בכל מקרה אומר זאת שוב אני יודע שאני מעט מעיק ומציק אך בהחלט אני חושב שאת נבונה ובעלת שיקול דעת ותשובתיך אכן מקלות עליי ולכן אני מודה לך מאוד תודה
ראשית כל, תתעלם מתגובות כמו אלה של דליה ושוקו מוקו. כמו שכתבתי לך בהודעה שמעל, הן לא תשארנה פה, אבל זה ייקח הפעם קצת זמן. אני באמת לא יכולה לענות לך, אבל לא רק בגלל שמדובר במסגרת של פורום, אלא גם משום שאנחנו אנשים שונים, ומה שאולי נכון עבורי לא בהכרח יהיה טוב עבורך. אם לא תרגיש שלם עם עצמך במידה ותסתיר את העניין מבת-זוג עתידית, אז תספר. כמובן שצריך לקחת בחשבון שאומנם הרבה נשים לא יתנו למידע הזה להפריע לקשר, אבל תהיינה גם כאלה שלא יאהבו את הרעיון. אישית - אם היה לי חבר שאני אוהבת, ושהיה מספר לי על מקרה כזה בעבר שלו, כמובן שהייתי רוצה לדעת שהוא בריא, אבל חוץ מזה לא היתה לי שום בעיה. אנשים עושים כל מיני דברים ומתנסים בחוויות שונות במהלך חייהם, וזה לגיטימי. ושוב - יש אנשים לא סובלניים, שלא יכולים לסבול אי-נוחות של אחרים, ולכן אתה מקבל גם תגובות לא חביבות במיוחד. תנסה להתעלם, למרות שזה מפריע.
היי הרה כמו שאמרתי לך אני מרגיש הרבה יותר טוב אבל שוב חזרו הפחדים לא יצא לי לקחת את תוצאות הבדיקות וגם שבוע הבא כנראה שלא (חוסר זמן) לפני חודש התקשרתי לשם אמרו לי שאין לי איידס אבל אמרו לי שלא הגיע התוצאות לבדיקות אחרות אמרו לי את זה למרות שידעתי שאלו בדיקות אנונימיות ולא נותנים תשובות בטלפון בדרכ היום התקשרתי אמרו שהגיעו התוצאות ולא אמרו לי אם הכל בסדר יש אפשרות שהפעם באמת לא נותנים תוצאות כי זה החוקים אבל אני עדיין מפחד כי פעם כן הרגיעו אותי (למרות שבדיקת איידס עם נתוני אמת יינתנו לי רק עוד חודש וחצי) אבל אני מפחד ממחלות כמו הרפס של איברי המין שזה ממש ידכא אותי אם אקבל דבר שכזה למרות שלא הופיעו סימנים ורופא שבדק אותי כמה ימים אחכ רופא שאני סומך עליו אמר שלדעתו 99 אחוז שאין לי כלום אני מפחד אני מתחיל עכשיו חיים חדשים אני עובר דירה ועם המון תקווה אבל הכל יכול להיהרס אם אני יקבל מחלות כמו הרפס או איידס שיגרמו למצב שלא אוכל לנהל חיי זוגיות נורמליים אני מצליח לתפקד אבל מדיי פעם נכנסת המחשבה לראש זה חזר שוב אני בפחדים נוראיים וכל מה שאני צריך זה את הזמן הזה ללכת לקחת את התוצאות איזה סרט אמנם מספר רופאים הרגיעו אותי גם כאן באתר וגם רופא שראה אותי ובדק וקבע שאין לי הרפס באיברי המין אבל הפחד הזה מציף אותי שוב בטח שאני עובר דירה ויהיה עם שותפים מפחד להדביק אותם וכאלה הרפס של איברי המין זה משהו נורא שגם יכול לעבור ממגע בעור אני מפחד מאוד אני לא מאמין שאת יכולה לעזור הרבה אבל אני רוצה לפרוק את זה קצת תודה
אתה יודע, אומרים שאם משהו מספיק חשוב, תמיד אפשר למצוא עבורו זמן.אני מניחה שכדי להגיע ולקבל את התוצאות לא צריך לפנות יותר מחצי שעה... אבל בכל זאת משהו בך מונע ממך למצוא את החצי שעה הזו. כנראה שזה באמת הפחד ממה אולי יתגלה... למרות שמבחינה הגיונית אתה יודע, ש - 99.9% הכל בסדר. מי שאמר לך בטלפון, בפעם הקודמת שהתקשרת, משהו לגבי הבדיקות, לא פעל ע"פ התקנות. כנראה שהפעם, כפי שכתבת בעצמך, מי שענה לך כן מקפיד על התקנות. וככה צריך להיות, למרות חוסר הודאות והנוחות שזה מעורר בך. מצד אחד - רק "תוצאות אמת" מלאות תוכלנה להרגיע אותך, ומצד שני - אתה מעכב את הרגיעה הזו עבורך בכך שאתה לא מצליח לפנות זמן... זה עניין הרבה יותר עמוק מכמה שורות בפורום, וכדאי להעלות אותו במסגרת הטיפול. הרה.
שלום, רציתי בבקשה ראייה שונה מבחוץ והדרכה איך להתמודד. אני נשואה 4 שנים עם ילד בן שנתיים. הבעיה שלי כמו אולי להרבה עם חמותי. חמותי היא טיפוס שעל פניו נראה נחמד מאוד אבל יש בה משהו צבוע שקשה לי עם זה. היא מאוד מתנשאת במראה שלה ובדרך שהיא מדברת אליי, תמיד היא מנסה לתפוס אותי טועה בדיבור או במעשה, תמיד מנסה להוכיח אותי, לעולם לא החמיאה לי על כלום, לא על מראה, לא על הבית שלנו ולא על הדרך שאני מטפלת בבן שלי. היא אפילו ציינה בפני הגננת של הבן שלי שהבן שלי מפותח בזכות טלויזיה ומחשב ואותנו כהורים ציינה שלישים. נו באמת? אם אני טועה במשהו היא תענה בדיפלומטיות אבל בזילזול שרק אני עם ההבחנה הנשית שלי קולטת. הנשיקה שנפגשים כמעט לא נפגשת בלחי (זה גם באשמתי כי אני לא מסוגלת להיות צבועה). נראה לי שהיא מתעצבנת אם יאמרו לה שהנכד שלה דומה לאמא שלו ולא לבן שלה. וכשנאמר ההפך היא מדושנת עונג. היא מעולם לא החמיאה לבעלי שהוא הבן שלה על כלום... לעומת זאת לאחים שלו היא כל הזמן מחמיאה. יש לי עוד הרבה דוגמאות אך אני לא רוצה להלאות. בקיצור שאלתי איך להמשיך לנהל חיים תקינים ביני לבין חמותי בלי הרגשת הגועל שאני מרגישה כל פעם שאני מגיעים למצבים מעצבנים כאלה, אני כמובן לא אומרת כלום ושומרת בבטן אבל אני מרגישה שבזמן האחרון כשהיא עונה לי לא יפה אני עונה באוטו טון ואני שונאת את זה. לי ממש חשובה האינטונציה יותר מהמילים!
היי תהילה, את צודקת בכך שכתבת, ש"בעיית החמות" מטרידה נשים רבות, וגם כאן בפורום יש מדי פעם פניות בנושא. בסופו של דבר צריך לזכור דבר מאוד חשוב - כשמתחתנים מקבלים גם את המשפחה של בן הזוג כחלק מן ה"עסקה". זה לא אומר שצריכים להיות מתחים וחיכוכים בינך לבין חמותך, אבל הרבה פעמים מתחים כאלה נוצרים מסיבה מאוד מרכזית - הגבר (בעלך במקרה זה) מוצא את עצמו קרוע בין שתי נשים מרכזיות בחייו - אחת שילדה וגידלה אותו, והשניה שאותה הוא בחר כבת זוג לחיים. מעניין לדעת מה בעלך אומר על הדברים שכתבת - הוא נוקט עמדה כלשהי? מצדד בך או בחמותך? ועוד משהו, ניסית פעם לנהל עם חמותך שיחה בארבע עיניים על כל הדברים האלה? ללבן דברים ולהיבן אחת את נקודת המבט של רעותה? לא תמיד זה פשוט, ובטח שאי-אפשר להבטיח שזה גם ישנה משהו, אבל הרבה פעמים זה הצעד הראשון (והחיוני) לשיקום היחסים. הרה.
בעלי מאוד מצדד בי. הוא אומר משפטים כמו: "אל תתיחסי אליה" "מה אכפת לך מה היא אומרת או חושבת". אם אני מספרת לו שהיא עונה לי לא יפה ובזלזול, זה מכעיס אותו אבל הוא בגישה של לא להתייחס. לדבר איתה אני לא מסוגלת, משהו בה משתק אותי לגמרי, טון הדיבור שלה והמבטים שלה כלפיי כשאני מדברת משתקים אותי. זה גם כמו מחלת נפש, יום אחד היא הכי נחמדה בעולם ויום אחר היא עוקצנית וביצ'ית אם אפשר להגיד. אני חושבת שהיא מקנאה ביחסים שלי עם גיסתה. אנחנו מאוד אוהבות אחת את השנייה ואנחנו נפגשים איתה על בסיס שבועי ושמתי לב שאם היא שומעת שהיינו איתם פה ושם זה מפריע לה (לפי קריאת הבעות). אני מרגישה גם שהיא מתחרה איתי, מי יותר יפה ויותר מודרנית ואמא טובה יותר ואישה טובה יותר. היא לא שמנה אבל היא כל הזמן עושה דיאטות כאלו שאסור לאכול כמעט כלום... ומנסה להיכנס לבגדים שאפילו אחותי בת ה-17 לא תלך איתם....
התחלנו להתפלל על הגשם אתמול. משיב הרוח ומוריד הגשם. אז, נקוה שתהיה לנו שנה גשומה , שיתמלאו כל הבארות מים זכים, שנה ברוכה, והעיקר, שנת שלום. מסכימים ? קצת קשה להיות אופטימי בענין השלום, אבל מי יודע ? היד ה' תקצר ?
אמן,אמן ואמן
סוף כל סוף מישהו עונה לי. מה שלומך ? זו הודעה ראשונה שלך כאן ?
רק עכשיו, לפני דקות ספורות, מצאתי זמן למחשב. היה לי יום מטורף ועמוס... זה לא בהכרח דבר רע, רק מתיש. אני מונה לעשות הסכם עם כל המתפללים ועם בורא עולם - שיהיה השנה המון גשם, אבל רק אם אפשר, שלא יהיה קר. בסדר? אני סובלת מהקור. החורף עדיין לא כאן ממש, וכבר קר לי... ובקשר לשלום... אין ספק שהפיגוע שהיה היום מרחיק עוד קצת את הסיכוי לשלום אמיתי... אבל אסור להפסיק לקוות. אני חושבת.
