פורום תמיכה הדדית

הי ארז, ניסית לבדוק אם בקופ"ח בה אתה חבר מכירים קבוצה כזו? אפשרות נוספת היא להיכנס לפורומים/צ'טים שקשורים לסכרת ולברר שם אם מישהו מכיר קבוצה כזו. עוד מקום לבירורים - בי"ח וולפסון. יכול להיות שהם מכירים קבוצת תמיכה לחולי סכרת. הרה.

שלום איש יקר!! מה שלומך?? remember me?? לפני שנה בערך התכתבנו על הא ודא, אבא שלי בעל מפעל לספרי קודש.. זוכר?? מה שלומך ומה חדש? :)

הזכרון הוא לא הצד החזק שלי. את עדיין במפעל הזה ? איך הולך ? קיבלת קידום מאז ? אני שמח שבאת לבקר. ספרי קצת מה קורה. יום טוב.

אויש אויש... הגיל נותן בך אותותיו... אז ככה.................. ילדתי לפני 11 חד' בת מ-ה-מ-מ-ת וקוראים לה רון. אני איתה בבית מאז הלידה, ולכן קידום, כמו שאתה מבין, אין לי. האמת שאמהות זה סוג של קידום :)). לפני חודשיים עברנו לגור בראש העין ולכן אני מחפשת כרגע עבודה (גרים בשכירות). זהו פחות או יותר. איך אצלך? החיים בסבבה? עוד לא הצליחו להחזיר אותך בשאלה כל הכופרים שכאן בפורום?? נו טוב, אני עוד לא אמרתי את המילה האחרונה :) בטח תקרא את זה בבוקר, אז המשך יום קסום!! מאיה

לכבוד הילולת נרנו (אני ומיודענו)- שלא יכבה ולא ידבה. ערכתי בו שפטים בין המשפטיים והגענו לתובנות בונות בתער החמוקיים! בלי כימות וללא התחכמות, עימות והתחמקות! לילה סוער עבר על כוחותנו. ומאון לאון, בזכות רב האון ושיחתנו הפרודוקטיבית והחודרנית- לאור ניאון. זכיתי בפרטנר פנתר- משודרג! טיפ שאינו סטריאוטיפ: אל תחששו לחלק ולשתף מחשש לדחייה בשל "חרדת הנטישה" הטבועה בדמנו, משחר ילדותנו. זכרו ונצרו: "אין שמחה כהתרת הספקות". ולהתבשל בקונספירציות וספקולציות הנה טחינם מים לשווא! שיתוף הפרטנר בתחושות, ברגשות- מוליד שיתוף פעולה! אף אם הוא לכאורה מתעטר בגדרות טיל, תחת בועת מנגנוני הגנה ומעטפת מיגננה. באמצעות דיבור פתוח, ישיר, אוהב, אוהד וכן...וכן כן עליכם להסתכן! תשילו את החומות שאינן בצורות ויתגלה בציר הענבים של איש האשכולות! בהצלחה. טירדה אחת כחרמש- נגולה מחיי- אמש!

אני חייב לציין שהקטע מצא חן בעיניי, את שנונה וכייפית. למה את מוטרדת? את ממש מוכשרת.

מוטרדת מאחר ודני- בנך ובשרך, בן טיפוחיך, ילד רע. ומדבר בי- סרה!:- וזהו חלק אינטגראלי ממסת ומיכסת טירדותי- במשורה:-

את אוהבת את הסלט ירקות עם רוטב...?

מבכרת את הרוטב על פני סלט החסה. מאחר וחסה אני על החסה וחיה- בחסקה:-

ומה פירוש: "בלי כימות" ? מה זה כימות ? ומתי אתם מתחתנים ?

בל נקדים את המאוחר. ואינני מערבת מין בשאינו מינו. עתה הטירדות מתעצמות מתחדדות ומהדהדות.

שלום, הסיפור שלי הוא כזה: התחתנתי פעם ראשונה בגיל 20, התגרשתי לפני 3 שנים, אחרי שהיינו 10 שנים ביחד, יש לי ילד. עוד 3 חודשים אני מתחתנת. יש לי הרגשה שעוד לא כ"כ התאוששתי מהגירושין כי מצבי הרוח שלי מאוד משתנים. אני יכולה להיות שבוע-שבועיים להיות בשמיים מרוב האושר (ויש ממה) ואחרי זה יכולה להיות תקופת ירידה ודאון (מה שקורה עכשיו). האמת שכל תחומי החיים שלי מאוד לא יציבים. 1. פרנסה. לפני כמה חודשים פתחתי עסק חדש ואין לי עדיין פרנסה קבועה. אני ודעת שאצלי זה עיניין של חשיפה, למקצוע החדש שלי יש פוטנציאל (מדריכה להתפתחות תינוקות-עשיתי הסבה מקצועית, המקצוע הישן שלי - תעשיה וניהול, עבדתי בענף ההיי-טק). כשפירסמתי את עצמי - היו לי לקוחות. כרגע הפסקתי לפרסם אז אין לי גם כסף להשקיע בבפרסום וכך נוצר מעגל שמזין את עצמו, איך יוצאים ממנו - אין לי מושג. לגבי הלוואה - יש לי חשש גדול לקחת הלוואה. 2. כשהייתי חיה עם בעלי ה-1 ניסינו להביא ילד נוסף, עשינו טיפולים וזה לא הלך. אחרי זה התגרשנו. הייתה אצלו בעייה. לפני כמה ימים נודע לי שאישתו החדשה בהריון ומשום מה זה מאוד הכאיב לי - מעין קנאה כזאת, למה היא כן ואני לא? (אני חיה כשנתיים עם ההחבר שלי שהולך להיות בעלי ואנחנו רוצים ילד אבל לא עושים טיפולים ממש). 3. לבעלי לשעבר יש בית חדש ואנחנו גרים בשכירות, הם מסודרים יותר, נושאים לחו"ל לפחות פעם בשנה ואנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמינו. אני כועסת על עצמי על זה שאני קנאית ויודעת שזה לא מתאים לי אבל לא יכולה לעשות עם זה כלום. 4. כמובן שמצב רוח שלי גם משפיע על יחסים שלי עם בעלי לעתיד. אנחנו מאוד אוהבים, אבל כל המצב הזה מאוד-מאוד מפריע לי. 5. לאחרונה עליתי קצת במשקל ולא מצליחה לרדת. מאוד מלחיץ אותי שבחתונה אני אהיה מלאה, אני חייבת להוריד 10 ק"ג עד החתונה ולא מצליחה כי אני מוצאת נחמה באוכל. מה לעשות? ממה להתחיל? הלכתי לאיבוד לגמרה. אני מאוד-מאוד לחוצה ומוטרדת, אבקש לעזור לי. תודה, אנדראה

1-למה לא מתייעצת עם בעלך לעתיד בקשר לפרנסתך ? 2-אם הייתה לבעלך בעייה אז ממי יש לך ילד ראשון ואיך אשתו השנייה בהריון ? 3-למה את קנאית ? נראה לי שאת עדיין אוהבת את בעלך הראשון או יותר את כספו - האמנם ? 4-למה את לא משתפת את בעלך בכל הסוגייה הזו ? 5- למה את לא עושה דייאטה?

יש לך יותר מידי "למה". רק שתדעי שכשמישהו פונה לפורום הוא לא מבקש תשובות לשאלות אלא משתף את ה"חברים הווירטואליים" במצוקתו. לפעמים רק לכתוב זה כבר עוזר. אתייחס לשאלותיך באופן חלקי. 1- שוב, אם פניתי לפורום זה לא אומר שאני לא מתייעצת איתו או שאנחנו לא פותרים בעיות ביחד או שאני לבד בקטע הזה. 2- ניסינו להביא ילד נוסף כשהילד הגדול היה בן 8, אז מקודם לא הייתה בעייה, אבל יש שינויים בחיים. בקשר לאישתו הנוחכית - לא נכנסת לזה, כנראה הם עשו טיפולים. 3 - זה לא כ"כ פשוט כמו שנראה לך, זה הרבה יותר מסובך. 4- שוב, אם פניתי לפורום זה לא אומר שאני לא משתפת אף אחד 5 - שאלת המיליון. קל מאוד לשאול. תודה על התגובה ורק שתדעי שחיים זה לא שחור-לבן והרבה יותר מורכבים ממה שאת חושבת.

אם הייתי רוצה לסכם את הבעיות שלך בגדול כזה, הייתי אומר שיש לך בעיה עם השלמת המצב. לקבל את החיים כפי שהם, לטוב ולרע. אל תשכחי שיש נשים רבות במצב שלך שהיו מתות לבן זוג. והן לא מצליחות למצוא. צריך ללמוד כיצד מסתכלים על חצי הכוס המליאה. זה לא פשוט, זה לא קל, אבל זה הכרחי בכדי לשרוד. תנסי להתמקד בחיובי. יש מצב ? העיקר, שיהיה לך בשעה טובה . ואל תשכחי, מצבים כל הזמן משתנים. והם גם יכולים להשתנות לטובה. לגבי האקס, די טבעי שתקנאי. שזה יעשה לך צביטה בלב. אבל לכי תדעי, יתכן בהחלט שיש לו המון בעיות עם הנוכחית והדברים לא וורודים כפי שזה נראה לך. אולי היה עדיף אם היית פחות מתעניינת במה שקורה אצלו. אגב, בן כמה הילד שלך ? הוא איתך ? יום טוב.

אז הקנאה הזאת היא טבעית? OK, יש באמת המון דברים טובים שקורים לי וכל המצב הכלכלי הזה היה צפוי מראש ומחושב, זה לא פשוט לעזוב מקום עבודה מסודר ולהתחיל מ-0 במקצוע חדש. הילד שלי הוא בן 13 וכמובן שהוא איתי. פשוט הייתי מאוד שמחה לנתק את הקשר עם האקס ולמחוק אותו מהחיים. אבל יש לנו בן משוטף, אני מדברת איתו לפחות פעמיים בחודש וזה מחזיר אותי אחורה. זה לא שאני עדיין אוהבת אותו, הרי אני יזמתי את הגירושין אבל כנראה 10 שנים ביחד ועוד קשר מתמיד זה לא מה שעוזר לי לשכוח וזה קשה מאוד. תודה, שלומי ויום טוב.

אנדראה בוקר טוב. חייבת לפתוח ולומר שמכל ההתכתבות כאן, שעשעה אותי במיוחד התגובה שנכתבה בסגנון של: "למה את לא עושה דיאטה ?" (כל-כך ברור שהאישה בת-המזל שכתבה את המשפט הזה מעולם לא נתקלה בבעיות של משקל עודף, לשמחתה...) :-) אנדראה, קשה מאוד להתגבר על פרידה מבן זוג שליווה אותך עשור שלם, ובמיוחד כשנישאתם בגיל צעיר כלך-כך ולמעשה גדלת ביחד איתו. למרות שהגירושים היו ביוזמתך ולכאורה זה הופך את הפרידה לקלה יותר עבורך, אני יודעת עד כמה זה קשה להתגבר על גירושים, לכן תני לעצמך זמן וקבלי בהבנה את התחושות שעולות בך. למרות שאת כבר לא אוהבת את בן זוגך הקודם, ברור שתרגישי צביטה בלב לאור מערכת היחסים החדשה שלו, ובוודאי שזה מובן שאת מרגישה קנאה לגבי הילד החדש שלו ! אני מסכימה עם שלומי שאמר לך שאת צריכה ללמוד איכשהו להשלים עם המציאות, על הטוב ועל הרע שבה. בחרת לעזוב את בן זוגך הקודם למרות שמצבו הכלכלי היה טוב יותר ואפשר לך לחיות ברמת חיים גבוהה יותר מהנוכחית, אני משערת שעשית את זה כי הרגשת בתוך תוכך שעל כסף אפשר להתפשר אבל לא על אהבה, ואם כך - טוב עשית, ותרגישי שלמה עם בחירתך. אין מה לעשות, החיים הם תמיד התפשרות כזו או אחרת, את רק צריכה לבחור בעצמך ולהחליט על מה את מוכנה להתפשר, כי סדרי העדיפויות של כל אחד מאיתנו שונים. האחד יחליט שהוא מוכן לחיות עם מישהו שהוא כבר לא אוהב אבל הוא עושה זאת למען שלמות המשפחה נניח, השני יישאר בתוך מערכת יחסים כיוון שהיא מביאה לו רווחה כלכלית - כל אחד עושה לעצמו את השיקולים המתאימים לו. אני מבינה שאין באפשרותך לנתק קשר עם בעלך לשעבר בגלל הילד המשותף, אבל הייתי מציעה לך כמה שפחות להיות מעורבת בחיים החדשים שלו, כי זה רק מפריע לך אז חבל סתם להכניס את עצמך לסבל. תנסי להגביל את הקשר ביניכם אך ורק לתקשורת שקשורה לבן שלכם, ולא מעבר לכך. לגבי מערכת היחסים הנוכחית שלך - נסי להתמקד בצדדים החיוביים שבה, ולא לראות בזכוכית מגדלת את הקשיים שבה. תאמיני לי, קשיים יש ל כ ו ל ם, מי שטוען אחרת פשוט משקר... לגבי הפרנסה, אני מבינה שאין לך כסף להשקיע בפרסום, אבל אולי שווה לך לעשות מאמץ ולבצע "עבודת רגליים" : תבררי כתובות של כל הגורמים שקשורים איכשהו למקצוע שלך (רופאי ילדים, רופאי משפחה, טיפת חלב, מתנ"סים וכו') ותעברי ממקום למקום ותדביקי מודעות, תשאירי באותם מקומות כרטיסי ביקור שלך ותבקשי שיחלקו אותם ללקוחות (אם אין לך כסף להשקיע בכרטיסי ביקור את יכולה להכין לבד ולצלם אבל כרטיסי ביקור ישאירו רושם הרבה יותר רציני ויעיל), פרסום יעיל הוא לא רק פרסום במדיה תקשורתית אלא גם בדרך הישנה והטובה של ללכת ממקום למקום וליחצ"ן את עצמך באופן אישי. הרבה אנשים מגיבים טוב יותר כאשר הם רואים פרצוף מחייך ומזהים בדיוק מי עומד מולם. אל תתייאשי, להתחיל עסק חדש זה באמת לא פשוט אבל תתמידי ואני בטוחה שתצליחי. שיהיה במזל טוב לרגל החתונה הקרבה !

הי אנדראה, אני רואה שקיבלת הרבה תגובות... אז אני אוסיף את שלי. סביר להניח שאכתוב גם דברים שנכתבו כבר. ראשית כל, מצבי הרוח המתחלפים לא חייבים להיות קשורים לגירושין. אם תסתכלי שלוש שנים אחורה, אז התחלופה במצבי הרוח קיימת כל הזמן הזה? שינויים בחיים כרוכים בהרבה חוסר ודאות לגבי העתיד. לקחת דברים שיש לך בודאות והחלפת אותם בתחומים אחרים לחלוטין, שכרגע די מעורפלים. הפסקת לפרסם את עצמך בגלל קשיים כלכליים? לפעמים שווה להקריב קצת בשביל להשיג בחזרה. ז"א, כן להשקיע בפרסום אם זו הדרך שמביאה לך לקוחות. אחרי הכל, וזה לא בדיוק נתון מעודד, המצב הכלכלי בארץ לא בדיוק מרקיע שחקים בימים אלה, וכל בעל עסק צריך להיאבק כדי לשרוד. הקנאה שלך מובנת מאוד, בניגוד לתגובה אחרת שקיבלת כאן. אבל אל תעסיקי את עצמך יותר מדי בשאלה "למה היא כן ואני לא?". זו עובדה נתונה שכרגע לא תוכלי לשנות. תתמקדי ברצון שלך להרות וללדת ילד נוסף עם בן הזוג הנוכחי. ואם זה כרוך בטיפולים, אז תבדקי את עוצמת הרצון שלך בילד נוסף לעומת הנכונות שלך להשקיע כוחות (פיזיים, נפשיים, כלכליים) בטיפולי פוריות. בחיים יש יותר מאשר בית גדול ונסיעות ולחו"ל. סביר להניח שהרבה מאיתנו היו רוצים בסיס כלכלי איתן שמאפשר מותרות מכל מיני סוגים. אבל במציאות זה לא ככה, אז אפשר להסתפק במה שיש לשאוף ליותר, ואפשר לא לראות את מה שיש ולהתעסק במה שיש לאחרים. מן הסתם האפשרות השניה מכאיבה הרבה יותר. הרבה אנשים עם עודף משקל יכולים להזדהות עם מה שכתבת - אוכל כמקור לנחמה... הרי אוכל הוא החבר הכי טוב, לא? תמיד זמין, לא מעביר ביקורת ומספק איזושהי נחמה רגעית. אבל בסופו של דבר זה לא פתרון אמיתי. אכילה מסיבות רגשיות גורמת לעוגמת נפש רבה - גם עודף משקל וגם רגשות אשם בקשר לכך. אין פתרונות קסם. את מצויה במצב שבו קשה לך להשתחרר מהעבר ואת כבר נאלצת להתמודד עם קשיים עכשוויים ועתידיים. אם את מרגישה שלבד את לא מצליחה להתמודד עם הכל, דבר שגם משפיע לך על המצב רוח ועל הזוגיות, את יכולה לשקול את האפשרות של טיפול פסיכולוגי. הרה.

בדימוס- עם כל המשתמע? לעניות דעתי- זו התנהגות שאין לה אח ורע! כל עוד לא תתגברי על מחסומי העבר והאנשים שמעבר למיתרס הם לא יהוו לך תריס בפני הפורענות כי אם יטיחו עייניך מראות את העתיד- באור הנכון והנבון! לדעתי עליך לקחת פסק- זמן, לא להאיץ במנהרת הזמן. לדחות כל תוכנית משמעותית- עתידית, כולל החתונה שאינה בתיזמון נבון- כלל ועיקר. ולטפל בעצמך!!!לאור היותך חייה בצילו הכבד של בעלך (בדימוס) חמדתי: טרם התגברת על הפרידה עם בעלך לשעבר, ועל חלקך בדבר אי היכולת להביא בן זכר:- חייך אינם יציבים- כלל ועיקר. וכל שינוי מינורי במצב הקיים- יעיב על חייך וישבש את מערכותיך- על לא דבר! אינך מפוכחת דיו, בשלב הנוכחי. ואך הכרחי כי תתמתני, קחי פסק זמן, תטפלי בעצמך באופן מקצועי (יעוץ זוגי ופסיכולוגי- פרטני) ולאחר מכן תשקלי את צעדייך באור מפוקס ומפוכח ולא מפוחד, אימפולסיבי- שאינו בר תקנה! בהצלחה, יקירתי מוטרדת- ולא בכדי.

היי, אני והחבר כבר כמעט 4 שנים ביחד וביולי אנחנו מתחתנים. ברור שהיחסים שלנו טובים מאוד ובד"כ אנחנו מאוד מבינים אחד את השני. לפי דעתי אתמול פשוט התחיל מרגל שמאל. בבוקר היה כך: היה איזשהו וויכוח קטן שאחריו השלמנו, הבנו אחד את השני, אני הלכתי לעשות משהו במחשב והוא ראה סרט. סיכמנו שכשיסתיים הסרט אנחנו עושים כמה שינויים בבית(תיכננו מה אנחנו מזיזים ולעין, ומה זורקים ). כשהסתיים הסרט, אחרי שעה וחצי בערך, התחלנו. תוך כדי עבודה עלה לי איזשהו רעיון חדש לגבי איזשהו שינוי ופה זה התחיל. הוא התעצבן ואמר שהוא לא אוהב שינויים, אם יש לי רעיונות חדשים שאני יעשה את זה בעצמי. אני מצידי הוא יכל לפסול את הרעיון או לקבל אותו אבל בשביל מה להתפוצץ? ואז הוא גם חזר לאותו וויכוח שהיה בבוקר שמבחינתי כבר היה סגור. חשבתי שזה סגור גם מבחינתו, אבל הוא אמר שמבחינתו זה לא סגור (זה היה ממש משהו קטן ולא משמעותי) ואז הוא גם גלש לנושאים אחרים......... בקיצור אני הגעתי למצב של בכי, נורא נפגעתי, לא דיברנו כמה שעות, הוא המשיך בעבודה לבד. כשסיים אני עזרתי לו לסדר את הספרים וכל מיני דברים קטנים, אבל לא דיברנו. אחרי זה הוא ביקש סליחה והשלמנו. אצלי עדיין זה נשאר בפנים, נוצר אצלי סדק רציני ועוד חודשיים לפני החתונה!!! שלא תבינו, אנחנו מאוד אוהבים ובד"כ זה לא קורה, כמובן שיש וויכוחים לפעמים אבל בד"כ זה לא מסתיים בריב ועוד בכי?!??!!? קשה לי מאוד לעבור האלה ולהתנהג כך כאילו ששום דבר לא קרה ומצד שני אני לא רוצה לדבר איתו על זה ולחזור לזה ולפתוח את זה שוב. אבקש לא לכתוב לי לשקול שוב את עיניין החתונה כי זה לא סיבה לביטול או דחיית החתונה. השאלה שלי האם זה טבעי? כל הזוגות רבים מידי פעם ומשלימים? ואיך ממשיכים האלה? תודה, אלגרה

איך? אם כבר רבים איך עושים את זה כדי שהנזק יהיה מינימלי? האם זה קורה גם אצל זוגות אחרים? איך אתם ממשיכים הלאה? תודה מראש על תגובתכם, אלגרה

הי אלגרה, מזל טוב לקראת החתונה הקרבה. לפני הכל - מריבות הן דבר טבעי לחלוטין. בכל מקום שיש בו יותר מאדם אחד, סביר להניח שיהיו גם ויכוחים ומריבות. את צודקת במה שכתבת בהודעה השניה, גם לריב צריך לדעת... אם רואים שהויכוח גולש למקומות לא נעימים, אז עוצרים הכל ונרגעים. רק אח"כ ממשיכים לדון בדברים. מן הסתם בשעת מריבה הרוחות מתלהטות ולא ממש מקשיבים לצד השני. יותר חשוב לכל צד להישמע מאשר לשמוע, וזה כבר לא חשוב מי צודק (אם בכלל). עוד דבר חשוב הוא, לא לשמור שאריות בבטן. בדיוק כמו המקרה שאת מתארת; על-פניו הויכוח הראשון הסתיים בהבנה זו או אחרת, אבל בדיעבד לבן-זוגך נותרו משקעים, והם עלו שוב בעיתוי שלא מובן לך. מה בויכוח הזה גרם לכך שנפער אצלך סדק רציני? כתבת שזה לא הויכוח הראשון שלכם, וסביר להניח שהוא גם לא האחרון. ובכל זאת היה משהו, דווקא במקרה הזה, שהכאיב לך במיוחד והפך לריב משמעותי. המשמעות של לעבור הלאה היא, שבאמת אין צורך לפתוח שוב את העניין. מצד שני, דברים שלא נאמרים נוטים להצטבר ולהפוך לסוג של כעס ומרירות כלפי הצד השני. אני חושבת, שרצוי שתדברו על מה שהיה. אם את חושבת שעדיף לחכות כמה ימים לפני כן, זה בסדר. אבל תמצאי זמן מתאים, זמן שבו שניכם רגועים ולא טרודים בעניינים אחרים, ותסגרי את העניין הזה כמו שצריך. לא התכוונתי לרגע להציע הצעות בנושא החתונה; ההחלטה היא רק שלך, ואני לא רואה סיבה לביטול או דחיה. הרה.

לא רע

בהתחשב בשנים האחרונות... וגם בלי להתחשב בזה. זה מקום מכובד מאוד.

לא מאמין לאיזו רדידות ניתן להגיע. בשנה הבאה הם כבר יופיעו בערום מלא ?

שלום אני סובל בבעיית מחשבות טורדניות ואני רוצה לפנות לטיפול בנושא. אל מי עליי לפנות, לפסיכותרפיסט? פסיכיאטר? פסיכולוג? אשמח גם לקבל המלצות באזור חיפה והצפון או המלצות על דרכי התמודדות תודה רבה

הי יריב, הטיפול הטוב ביותר ב-OCD הוא טיפול משולב: פסיכולוגי ותרופתי. אני מציעה שתפנה לפסיכיאטר להערכה ראשונית כדי לבדוק האם יש צורך בטיפול תרופתי או לא. כמו כן, פסיכיאטר יוכל להמליץ לך גם על פסיכולוג מתאים. אני לא מכירה אנשי מקצוע מאיזור הצפוני, אבל תנסה לבדוק דרך קופת החולים שלך. הרה.

תודה רבה לך

מה הסיכוי למצוא או לארגן קבוצת תמיכה לבודדים ובודדות בסביבות ה 50 באזור חיפה לצורך פגישות ונטילציה ודיון בבעיות משותפות ואינדבידואליות , רצוי לא דרך האיטרנט?

הי st, אני לא יודעת אם יש קבוצות תמיכה בתחום שאת מחפשת. כדי לדעת אם יש קבוצה כזו באיזור הצפון, כדאי לברר בפורומים וצ'טים מתאימים. ואם אין כזו קבוצה, אפשר לחפש אנשים בסביבתך הקרובה ולעבוד בשיטת החבר מביא חבר. הרה.

שלום אני לא יודעת מהיכן נובע הפחד העצום אולי הנתק שלי מהעבודה הזמן האורך של החולי אולי כי אנני אותו אדם כבר המחלה הזו שינתה אותי אני הולכת לחיות בצל של כאב פיברומיאלגיה זו מחלה כרונית החשש אני יאכזב מישהו שיהיה לי קשה מידי הרחמים העצמיים הנה חזרה לחיים הכוחות שלי היכן הם אני כל יום רוצה ללכת לבקר סתם רק לומר שלום ואני מתחילה לרעוד אין לי אומץ מפחדת משאלות מפחדת כי כואב עדיין ולא מבריאים מזה מפחדת מרחמים איך איך מתגברים על זה אני רוצה להאבק אני רוצה לחיות זה לוקח זמן אבל אמצא את הדרך להוריד חלק מהכאב בבקשה עזרו לי מה לעשות נורא קשה תודה

הי חולה ותיקה, את צריכה להסתגל לצורת חיים חדשה-ישנה... מצד אחד המחלה שמשפיעה על ההיבטים השונים של החיים, ומצד שני החיים נמשכים בלי לעצור. מה אומרים הרופאים? אין שום פתרון להקלה בכאבים? למה את חוששת שתאכזבי מישהו? מה לדעתך מצפים ממך, ולא תוכלי לעשות? עד כמה שזה נשמע מוזר, רחמים עצמיים הם דבר טוב במינון הנכון; כמובן שבשלב מסוים צריך להשאיר אותם בצד ולהמשיך הלאה, אבל אם אדם לא מסוגל לגלות רחמים כלפי עצמו, זו בעיה. מאיזה שאלות את מפחדת? שאלות על המחלה? למה זה מפחיד כל-כך? אין לך במה להתבייש. אם לא תרחמי על עצמך בנוכחות אנשים ותשדרי השלמה ויכולת התמודדות, אנשים לא ירחמו עלייך. אל תוותרי. אין לך ברירה אלא ללמוד לחיות עם המחלה, ולא לתת לה לחיות איתך. תובילי את את החיים שלך, ואל תתני למחלה לשלוט בך. שבת שלום, הרה.

סליחה ששכחתי. ואין לי זמן לנבור ולחפש את הודעתך הראשונה. מוכנה שוב לתמצת ? תודה. ולמה את כל כך חסויה ? תהיי בריאה. באמת יש עלייך 30 קילו מיותרים ? או שהחבר שלך מגזים ?

ברוב מישורי חיי אני מוטרדת, מבוססת בהן ולא מבוססת פיננסית:- וטרודה בשלל מרעין בישין, חולאין ודווין- למעלה מראש. ככל שאני מוסיפה דעת, אני מוסיפה מכאוב. אכן יש עלי משקל עודף מיותר, סדר הגודל הנו נתון טעון- לדיון ומדון:- אך מנגד אני שרמנטית לכל הדעות הרווחות ואני יפהפיה אמיתית וזיו איקוני מרשים, מעבר לכל תרשים:- מה שלומך, איש שלומי?

יודעת מה פירוש טפו טפו טפו ? אולי תהיי יותר ספציפית ? אין לך אפשרות להעיף את הטרדות לכל הרוחות ? להרגע ולהיות נינוחה ומבסוטית מרבע הכוס המליאה ? אני אישית, הייתי הולך על בחורצ'יק שלא ישגע אותי לגבי משקלי. יש לך בעיה למצוא ג'נטלמן קולר אחר ? אחד קצת יותר חננה ומפנק . מה דעתך ?

שמחתי לשמוע שאת מתחילה להתאושש. עברת תקופה לא קלה. כל הכבוד לך על אומץ הלב והנחישות. שיהיה לך רק אושר מעכשיו. שבת שלום ומבורך. ולהשתמע. ביי

יש לי אותו רק באנגלית: כמה מפחיד: וכמה אמיתי : I got flowers today (Dedicated to all Battered Women) I got flowers today! It wasn't my birthday OR any other special day; We had our first argument last night; And he said a lot of cruel things that really hurt; I know that he is sorry AND didn't mean to say the things he said; Because he sent me flowers today. I got flowers today! It wasn't our anniversary OR any other special day; Last night he threw me into a wall AND then started choking me; It seemed unreal, a nightmare, but you wake up from nightmares; And I woke up this morning sore AND bruised all over — but I know he is sorry; Because he sent me flowers today. I got flowers today! And it wasn't Valentines Day OR any other special day; Last night he beat me AND threatened to kill me; Make-up AND long sleeves didn't hide the cuts AND bruises this time; I couldn't go to work today because I didn't want anyone to know — but I know he's sorry; Because he sent me flowers today. I got flowers today! And it wasn't Mother's Day OR any other special day; Last night he beat me again, AND it was worse than all of the other times; If I leave him, what will I do? How will I take care of the kids? What about money? I'm afraid of him, but I'm too scared AND dependent to leave him! But he must be sorry; Because he sent me flowers today. I got flowers today…. Today was a special day — it was the day of my funeral; Last night he killed me; If only I would have gathered the courage AND strength to leave him; I could have received help from the Women's Shelter, but I didn't ask for their help; So I got flowers today — for the last time.

אולי זה בכלל הגיע מהעברית ?

יש למישהו מושג איך מעיפים לכל הרוחות את הפרסומת של דוקטורס על הצ'אט עם הרופאים ?

הי רוני, יש פורום שנועד בדיוק לפניות כאלה: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1226 הרה.

שלום האם מישהו יכול לומר לי איך מגיעים בתחבורה ציבורית מתל אביב לאתר ההנצחה בלטרון ? תודה לכל מי שיעזור

הי א, כדאי לנסות באתר של אגד. ואם אין באתר, אז תמיד טוב להתקשר למודיעין של אגד (המספר מופיע באתר שלהם). הרה.

הרה, תודה לך. הבעיה שבמודיעין של אגד לא עונים בשעות כאלו, וחשוב לי לדעת למחר בבוקר. באתר של אגד לא הצלחתי למצוא. ננסה לתפוס את המודיעין מוקדם בבוקר,.... לילה טוב

שלום רב, בן 25, חולה בטורדנות כפייתית ובהיפוכונדריה כבר שלוש שנים, לוקח 200 מ"ג פבוקסיל ביום, ולאחר פרידה מבת זוג נמצא ברגרסיה חמורה, עד כדאי עיוות של הפנים (כך לפחות מראה המראה), אני משתגע. ניסיתח כבר הכל. פסיכולוג, ספורט, מדיטציות ומה לא. אני פוחד מאד מנזק מצטבר, וממצב של מעין הקש שישבור את גב הגמל ומחלה אמיתית תפרוץ, (החרדות שמהם אני סובל הם קיצוניות להחריד). אני מת לגמור אם זה אחת ולתמיד, לחסל את ההפרעות הללו או שאני פשוט קורס. מה לעשות? האם יש איזשהוא פתרון לקטסטרופה הזו?? התודה מראש, רני.

הי רני, נשמע שאתה נמצא במקום קשה כרגע, וכדאי לקבוע פגישה עם הפסיכיאטר המטפל. ייתכן ויש צורך להחליף תרופה או לשנות מינון. כמה זמן היית בטיפול פסיכולוגי? נתת לעצמך מספיק זמן בתוך הטיפול כדי לראות אם זו אופציה שבאמת יכולה לעזור לך? שתי ההפרעות שציינת מטופלות בצורה הטובה ביותר באמצעות שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה. העניין הוא, שצריך המון סבלנות לטיפול פסיכולוגי. עושה רושם שהפרידה מבת הזוג מהווה טריגר, וגם אם בפועל אין הכרח שתתפרץ מחלה אמיתית, הרי שהלחץ והמתח שבהם אתה נתון בהחלט יכולים למרר את חייך, ולכן יש מקום להתערבות באמצעות שיחות, וכן - כאמור - לבדוק עם הפסיכיאטר מה אפשר לעשות בעניין הפבוקסיל. הרה.

לגבי הטיפול הפסיכולוגי, הייתי שתים עשרה פגישות, והרגשתי שאין שום שינוי משמעותי במצב ואפילו הידרדרות.האם זה הגיוני שאני נכנע פעם אחר פעם להפרעה למרות כל הטיפולים והתובנות שאליהם הגעתי במשך 3 שנות מחלה, כי למעשה מקור רוב החרדות והתופעות שבבסיסן הם כתוצאה מההכנעות המתסכלת הזו... רני

גם שנונים, גם מבריקים, וגם חמודים. מה דעתכם ללכת על סטנד אפ ביחד ? אני קורא אתכם ומתגלגל מצחוק. שאו ברכות. ושיהיה לכם המון אושר בחיים. אמן.

אני מסכימה בהחלט עם כל מילה ששלומי כתב. נקרעתי מצחוק .......... מרימה כוס נס קפה מהביל לחייכם. טופזינקה

שלומי....אני חיה ...קצת....אבל חיה..... אני רצה לבדוק אם גנבו לי את הצמיגים של האוטו..... שמחר אני לא אפגוש אותם בצומת שורש.......עולים באש ותמרות עשן...... מי בעד חסימת כבישים שירים את ידו.....

איפה את מיידאלע ? כל המדינה מודאגת מהעלמותך המסתורית. נתקעת אתמול באיזה פקקון ? העיקר ששמח במדינתינו הקטנה והדפוקה. מתי תשובי אלינו ? למה את חיה רק קצת ? מה שלום הדודה ? ספרי חוויות. ביי

האלן אהוב נפשי -החמצן של היום זה לא החמצן של פעם הוא מזוהם בעשן פקקים בעשן שחיתויות בצמרת פעם בצמרת היו קיני ציפורים היום יש עוזים כוהנים הפקק שיש לי זה פקק אוזן מה נתקע לי צמר גפן בפנוכו לא יוצא למה פאתיחה לקחה לי את הפינצטה לעשות גבות-לא החזירה אז אני לא שומעת בגלל גבות-אולי שומעת רק חצי-לא עדיף לא לשמוע.. כי הרבה שטויות נזרקות פה באוויר-ג'ודי.סילבן,ביבייהו,הדוגמניות,כוכב נופל 69 אנד צטרה אנד צטרה רוצה קרשים לל"ג בעומ"ר?-אני מפרקת את הארון הישן שלי--ארון מלא זכרונות -שווה..

שלומלומים לכולכם ידידי הוותקים מימים ימימה. מה חדש אצלכם? שדרו לי חדשות..........שנתרגש. טופזינקה.

יא נשמה !!!!!!! מה קורה איתך מותק ? כמה אנחנו מתרגשים לראות אותך כאן. מה קורה ? הסתדר לך ? מה שלום הילדים ? העבודה ? ספרי משהו. התגעגענו. באמת. יום טוב.

שמחה לראות אותך כאן אחרי תקופה של שתיקה ארוכה... התגעגעתי אלייך... וקצת דאגתי... שולחת לך חיבוק צפוני ומנחם... תהיי חזקה כמו שאת יודעת ויהיה טוב... חייב להיות. וכשתגיעי לצפון, תמיד יחכו לך הקפה עם עוגת הקרם הגבוהה...מממ... :-)

בעקבות חשיפתי דהיום למדיה כלשהיא (תוכנית פופולרית בעלת רייטינג וקופיריטינג גבוה שמפאת חוק לשון הרע לא אנקוב בשמה) בה התבטא מנחה התוכנית בצורה בוטה כלפי עלמה שציינה מספר אפיזודות תמהוניות מהווי חייה וקיטלג אותה כבחורה מעורערת בנפשה ובעלת חוסר איזון במוח! ושאל אותה האםהנה אכן כזאת לאור מימרותיה ותקריותיה שתיארה ודפוס ההתנהגות שנהגה על פיהם. (היא כמובן מתפקדת ותורמת לחברה ושללה זאת מכל וכל) בעקבות כך החלטתי לתהות בקול, על מנת לא לטעות ולסטות מחודו של קול, ולדון עמכם בעניין הנדון והטעון: האם ישנה הגדרה חד משמעית לאדם המעורער בנפשו? האם כל התנהגות תמהונית בעיינינו (על אף האידיאולוגיה הטמונה בחובה)או טיקסית/קו מחשבה שונה/דפוס פעולה משונה וכדומה שאינה מוצאת חן בעיינינו הסוביקטיביות תיכלל תחת הגדרה שרירותית ובלתי שירותית של: אדם מעורר בנפשו? מהם הפרמטרים המחמירים, אם בכלל, לקביעת ההגדרה הלא סימפטית והסטיגמטית- כעובדה שרירה קיימת ומוגדרת? לעניות דעתי חיים בינותנו אנשים אנטי סוציאלים בעליל שאינם מוגדרים בעייני הסובב כמעורערים בנפשים ואילו אנשים סולידרים, ישרי דרך אשר תורמים לקהילה (ואינם מזיקים לעצמם או לסובב כי אם ההפך היא הנותנת) אך אשר אינם נוהגים על פי אמות מידה חברתיות מקובלות- מקוטלגים כמעורערים בנפשם- על לא עוול בכפם. האם ההר מוליד עכבר? האם החברה היא הקובעת מיהו המעורער בנפשו או שמא קריטריונים של פסיכולוג- פדגוג או דמגוג או פסיכיאטר מומחה? האם יתכן להאשים אך ורק את האיזון הכימי במוח כאחראי להתערערות הנפשית של אלה?(מעבר לגנטיקה וכדומה) או שמא ניתן לנכס לחברה חלק נכבד מייצור אותם אנשים מעורערים- בעצם השתלחותם והגדרתם כלפי אנשים מן הישוב- שאינם לרוחם? לדעתי ההגדרה רלטיבית וחל בה זילות כתוצאה מזילזול כבוד האדם ואני מצרה על כך. מה דעתכם בנדון?

בדיוק אתמול בתור במכולת, אמר לי המוכר , "זה שעזב עכשיו את החנות, הוא לא מאה אחוז". האיש הנ"ל אמר שהולך שמח בכניסה לעיר והוא הולך עכשיו לעזור בהפגנה. א קיצער, אמרתי לו לשמעון (המוכר במכולת) , יש מישהו בעולם שהוא כן מאה אחוז ? לדעתי, כולנו עם סטיות, ג'וקים, פרפרים, שגעונות, גחמות, שטויות, ואיך שתרצי לקרוא לזה. איך קובעים מי מעורער בנפשו ? שאלה מאד מאד קשה. לדעתי, אדם מעורער בנפשו הוא אדם אשר לא מצליח לתפקד בלי עזרה חיצונית בחיי היום יום. אדם שמתפקד, לומד או עובד או סתם נהנה מהחייים ולא מזיק לאיש, מבחינתי הוא נורמלי לחלוטין. גם אם הוא הולך עם עגיל בטוסיק דרך משל או הולך על הידיים במקום על הרגליים. מה את אומרת ? אגב, כושר הביטוי שלך מדהים. מאיפה כל המילים של שבת שלך ? יש לך תואר באוניברסיטה ? מה למדת ?

אני משוררת בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי. ונותרתי מצודדת מוטרדת:- . באמתחתי התובנה בעלת הבינה ללא הבנה בונה...

איזה אדם שפוי יכול לחיות בעולם הזה ולא להיות מעורער נפשית ?!! ידוע שההר הוא אם כל העכברים והעכברושים בעולמנו וכמו כן גם נוהג ההר מעת לעת לבקר אצל מוחמד החברה היא הקובעת , פסיכולוג פדגוג או כל חרוז אחר , הם חלק מצורות החיים השונות של החברה . לדעתי לא יתכן להאשים רק את האיזון הכימי , לרוב האיזון הכימי הוא תוצאה של שלל סיבות בכלל רצוי לו לאדם שיהיה לו עוד ועוד את מי להאשים או שלא בעצם ואולי כן לא יודע אני מתערער..

לא יכולה להוותר אדישה לתגובתו המהורהרת של ניר או המעורערת... האם החברה היא זו שקובעת את שפיותו של היחיד ? האם החברה עצמה היא ברת שיפוט נפשי ? האם מוסכמה נפשית מכתיבה או מכתימה את נימי הנפש של זה הזועק ונניח והסובל לא סובל הוא ורק החברה מוקיעה אותו-מה רע בזה -שיהנה אם ההר של מוחמד הוליד עכבר =הייתכן שמוחמד הוא צפרדע או נסיכה רחמנא ליצנן האם הבן של הרב עמאר הוא התגלמות הבדואי מביר סוויק שבסיני שבגלל חטאו -הלך לעזור לאבא כמין חרטה על איזו שאחטה האם נירנו חרמן כיום כהרגלו בחודש -סליחה בקודש .

הירהורי עבירה קשים מעבירה. ובקורלציה זהה (נטולת ויבראציה:-) : עירעורי עבירה לכלל החברה קשים ומערערים מ(מ)עב(י)רה!(עבירה/ מעברה/מעבירה)

כן ולא. יש הגדרה חד-משמעית לאדם מעורער בנפשו. ולא, היא לא באמת חד-משמעית משום שבשורה התחתונה מדובר במשהו תלוי תרבות לחלוטין. לחברה המערבית יש הגדרות מסוימות, אשר אינן בהכרח מתלבשות על תופעות שמאפיינות חברות אחרות. בואי ניקח את נושא הדיבוק למשל, בסדר? פסיכיאטר בן החברה המערבית יגיד שסביר להניח שמדובר בפסיכוזה כלשהי. מאידך, גם בחברה היהודית-חרדית וגם בקרב האתיופים (ויש עוד חברות שמתאימות לרשימה) - אכן יכול גורם חיצוני להשתלט על האדם ולהיות דיבוק. ויש גם טקסים מתאימים לגירוש הדיבוק. מי לא זוכר את הסרט הקלאסי "מגרש השדים"? עוד דוגמא לאמונה בכוח חיצוני שמשתלט על האדם, ושניתן לטפל בו באמצעות הדת. לא כל התנהגות תמהונית הופכת את הפרט למעורער בנפשו... אגב, זה גם תלוי בתפיסה אישית - אני יכולה להסתכל על מישהו ולומר שהוא שפוי לחלוטין, ואדם אחר יראה בו מעורער בנפשו. מי שמתנהג שלא עפ"י אמות מידה מקובלות נחשב לסוטה (ולא במובן היומיומי) ולאו דווקא למעורער בנפשו... הפרמטרים המחמירים? יש. בטח שיש. אבל הם אופייניים לתרבות בה אנו חיים. אם יבוא מישהו ויגיד לך שהוא שומע קולות או מסוגל לקרוא מחשבות - זה יראה לך תמוה, לא? במקומות אחרים יגידו שיש לו קשר ישיר עם מי שיושב שם למעלה, ושאלה בעצם חזיונות ומסרים שיש להעביר ליתר האנשים. סתם כהערת ביניים - הפסיכיאטרים מקטלגים אנשים לפי הספר. הפסיכולוגים קצת פחות (אלא אם עושים אבחון מסודר). ככל שהמדע מתקדם יותר, כך מבינים שהאיזון הכימי במוח משפיע יותר ממה שנהגו לחשוב. אבל בויכוח הישן-נושן תורשה-סביבה אין מנצחים. ברור לחלוטין שמדובר בשילוב של השניים. אומנם יש מחלות מסוימות שבהן חוסר האיזון הכימי הוא הגורם המרכזי להפרעה/מחלה, אך מכיוון שאנו חיים בסביבה כלשהי, הרי שיש גם השפעות חברתיות. למה זלזול בכבוד האדם? האם להיות חולה נפש זו בושה? או שמה עצם מתן ההגדרה הוא הזילות בעינייך? ועוד הערה - ברוב המקרים מתן האבחנה (הגדרה... whatever) נועד בשביל לקבוע טיפול הולם לאדם, ולא בשביל הכיף של אף-אחד... אחרי הכל, למחלות פיזיות יש שמות, לא? וכשיש משהו מוגדר, הרבה יותר קל לטפל בזה. אז מה דעתך?

איך שאת מתנסחת, חבל על הזמן. מאיפה כל החכמה הזותי ? יא רבנן , את פשוט חכמה. כמה יפה כתבת. אני גאה בך. שאי ברכות. ואני שמח שאת המנהלת שלנו. יום טוב.

אני עוד מעט בת 30 באמצע תואר ראשון (כן התחלתי מאוחר) כמו כל דבר בחיים שלי לוקח לי זמן לעשות דברים, לרצות דברים, לגרום להם לקרות. הבעיה המיידית שלי כעת היא שממש אין לי ראש ללימודים. אני אוהבת התחום בו בחרתי וזה לא משעמם, אבל אין לי חשק להשקיע או לקרוא מאמר או ללמוד למבחן ממש מזניחה כליל את הלימודים. זה גורם לי להרגיש רע עם עצמי, גם כך אני כבר הייתי צריכה לסיים מזמן וזה מפריע לי לשלב הבא בחיי למסד את הקשר הזוגי שלי. (אני תמיד חשבתי שצריך לסיים ללמוד ורק אח"כ להתחתן). איך אני מוצאת טעם ומוטיבציה בעצמי כדי להזיז את עצמי הלאה? לפעמים נדמה לי שאני צריכה פסיכולוג ומצד שני אני חושבת דיבורים לא יעזרו! רק מעשים שאני צריכה להפסיק לטחון מים ןלהתחיל לעבוד על עצמי מעשית, אבל אין לי כוח!! אני כל הזמן עייפה אין לי חשק לשום דבר במיוחד להכל יש טעם של אותו דבר כלום לא גורם לי להרגיש ואאאאלה את זה אני רוצה/ זה אני חייבת לעשות/זה חייב להיות שלי. מה לא בסדר איתי?

הי נעמה, גם אני סטודנטית. לומדים איתי אנשים שעברו מזמן את גיל ה - 30, כך שההגדרה שלך של התחלה מאוחרת היא יחסית בלבד. טיפול פסיכולוגי מבוסס על דיבורים, זה נכון. אבל לפעמים דיבורים עוזרים להבין דברים, למצוא את נקודות התורפה ולהתמודד איתן. והרעיון של טיפול פסיכולוגי הוא, שמה שמתחיל בדיבורים הופך להיות מעשים, משום שלומדים כיצד להתמודד עם הקשיים ולא להיכנע להם. זה לא שמשהו לא בסדר איתך. ממש לא. מצד אחד יש את הנורמות החברתיות והציפיות שנובעות מהן. מצד שני יש בני אדם. לא כולם מתאימים לאידיאל הבחרתי. למעשה, רובנו לא דומים לו. אבל כולם מנסים להתאים את עצמם למה ש"נכון" לעשות, והמחיר שמשלמים הוא גבוה מאוד הרבה פעמים. תשאלי את עצמך מה את באמת רוצה, מה באמת מתאים מתאים לך, איפה היית רוצה לראות את עצמך בעוד 10 שנים מהיום, מה את יכולה לעשות בשביל שזה יקרה... ואם כבר טיפול, הרי שזו מסגרת מצוינת לדון בה בשאלות האלה. הרה.

בהתחשב בעובדה שהחיים תובעניים וטובעניים בלהוו הכי (הישרדות, עבודה, טיפול בעצמנו וביקרים לנו, צבירת ממון לשם כך וכו) ודורשים מאתנו משאבים אדירים לקיום היו יומי? קל וחומר כאשר הנסיבות טראגיות/ לא שגרתיות/ מיוחדות וכדומה?

אני 'מתבכיינת' בעיקר על חוסר המוטיבציה שלי לעשות דברים באופן כללי עכשיו הלימודים הם החלק העיקרי בחיי (אמורים להיות בכל אופן). אני עובדת במשרה מלאה במקום נחמד אלא שאין לאן להתפתח בו אני כבר ספצית בהכל, אין אפשרות להעלאה. אני לא משקיעה מי יודע כמה בזוגיות שלי, אני מסירה אחריותי ממשפחתי זאת אומרת אין לי כוח לעזור כשצריך. אני לא אגואיסטית ולא עצלנית פשוט נגמרה לי הבטרייה מהכל. אני לא חושבת שאני בדכאון במלוא מובן המילה/מושג או איך שתקראו לזה, אבל זו תקופה ארוכה של ניוון העשייה שלי ואני מרגישה שאני נגמרת. מה אני עושה?

אולי את צריכה לצאת לחופשה מהנה ? אולי את צריכה להחליף את בן הזוג ? דיברת איתו על זה ? מה הוא אומר ? ומי אומר שאת חייבת להמשיך ללמוד ? אם זה לא מעניין אותך, למה שלא תשכחי מזה וחסל. זו בעיה רצינית הלימודים. הם עושים אותם ממש ממש משעממים. צריך המון כוחות לבולשיט שהם שופכים שם בקילו. עזבי אותך משטויות. תעשי מה שעושה לך טוב על הלב. בהצלחה.

לחוסר מוטיבציה יש בסיס כלשהו. לפעמים זו סתם תקופה כזו, שבה אין חשק לעשות כלום. אבל תקופות כאלה נמשכות פרק זמן מסוים וחולפות. לעומת זאת, במצב של חוסר מוטיבציה מתמשך, כזה שפוגע בתחומי חיים שונים, נוצר מצב של מעגל שמזין את עצמו. אני לא יכולה לומר לך אם מדובר בדכאון, למשל. רק איש מקצוע יוכל לאתר בדיוק (או בערך) את מקור הבעיה ולהמליץ לך, בהתאם, על אפשרויות שונות. יכול להיות שאת באמת צריכה טעינה מחודשת של הבטריה, אבל המשמעות היא לקחת פסק זמן מדברים מסוימים - לא לעזוב לחלוטין ולזרוק - אלא לעשות הפסקה ולחשוב בשקט מה הכיוון הכללי שאת רואה עבור עצמך. אפשרות אחת היא באמת להתייעץ עם איש מקצוע. אפשרות שניה היא לעצור לרגע בצד ולעשות איזשהו חשבון נפש. אפשרות שלישית היא... אני משאירה את זה פתוח עבור רעיונות שאולי יעלו לך או לאחרים. וכמובן שיכולות להיות גם יותר אפשרויות.

להרה שלום רב !!! אני בת 25 וניסתי לצאת מזוגיות הרסנית שכוללת בגידות מצד הבן זוג שלי עשיתי בכול שבאפשרותי על מנת לצאת מהזוגיות אך ללא התלחה ניתקתי את הפלאפון עברתי לפלאפון אחר האקס שלי מצא אוצי ואני חזרתי אליו כמו לא יודעת מה לא יודעת מה חשבתי לעצמי הדבר היחיד שעשה זה ניצל ניצל עד שזה הגיע למצב של מכות פזיות בשבוע האחרון. אני במצב שאני כבר מתמוטטת פיזית בצורה לא נורמלית אין לי כוחות לכלום. אני גם עובדת וגם לומדת והפסקתי כרגע את הכול אני באפיסת כוחות .אני כבר שלול וחצי שנים נמצאת במצב הזה וכתבתי לפורום גם כן על כך אבל אני חושבת שזה הגיע למצב משברי.שאין לי כבר כוחות לכלום פשוט.אני כבר אובדת עצות אני צריכה עזרא מקצועית בדחיפות רק שאני לא ממש יודעת לאן לפנות. אני סובלת ממחלת מרעים שכרגע היא במצב לא טוב אתמול בלילה היתי בביהח כי התעלפתי מרוב פחדים ןחששות איבדתי את התאבון וזה גרם למצב לא טוב במעיים. אין לי מושג יותרמה אני ייכולה לעשות בבקשה אני צריכה עזרא דחופה כמה שיותר אנא ממך עזרי לי אני מתחננת אני כבר נשברת לגמרי

הי שימי, בתור התחלה, אל תהססי ותפני למשטרה. הטרדות ואלימות פיזית אינן צריכות להיות מנת חלקו של אף אדם! וכל זמן שאת ממשיכה לספוג את הדברים האלה מצידו של הגבר הזה ולא מתלוננת, זה נותן לו לגיטמציה להמשיך. וזה לא בסדר. את צריכה להבין שצורת המחשבה שלו מעוותת, והוא לא יכול לראות את הצד שלך בסיפור הזה. מבחינתו הוא קודם לכל, וזה כולל את הרצונות והצרכים שלו. דבר שני - כרגע החיים שלך נפגעו מאוד, ואת לא יכולה לתפקד כפי שהיית רוצה. את כותבת על חוסר יכולת ללמוד, על הידרדרות במצב הבריאותי ועל צורך בעזרה. בהחלט נשמע שזה הזמן לפנות לעזרה מקצועית כדי לשקם את מה שאותו בחור הרס. אני חושבת שטיפול פסיכולוגי יהיה אפשרות טובה עבורך - מקום שבו תוכלי להחלים נפשית מהמצב הממושך בו את נמצאת. אבל לא תוכלי לטפל בעצמך כל זמן שלא תדאגי לכך, שאותו בחור לא יוכל להתקרב אלייך ולהטריד אותך יותר. הרה.

אבקש מכל חברי הפורום לדווח כיצד העברתם את חג העצמאות. אנחנו נסענו לרמת גן , לפיקניק בחיק הטבע בפארק , יחד עם עוד 2 משפחות. היה נחמד. להפתעתינו, דוקא לא היה יותר מידי מלא. ומזג האויר היה נפלא. יאללה, תורכם.

וגם אתה בספק גדול אם אתה קיים הדבקתי את הקטע שמסביר את זה . אני אגב הייתי עם המשפחה שלי , ועשיתי פיקניק בחיק הבית מן המפורסמות היא כי יש מספר אינסופי של עולמות, פשוט משום שקיים מרחב אינסופי של חלל שהם יכולים להמצא בו. על כל פנים, לא כל אחד מהם מיושב, ולפי כך חייב להיות מספר סופי של עולמות מיושבים. כל מספר סופי שנחלק באינסוף הוא בקירוב גבוה דיו - לא כלום - ועל כן אפשר לומר כי האוכלוסייה הממוצעת של כל הפלנטות ביקום היא אפס, מכן נובע כי אוכלוסיית היקום כולו היא גם כן אפס, וכי אותם אנשים שתפגוש מזמן לזמן הם תוצרים של דמיון מעוות ותו לא.

מאיפה לקחת את הקטע הזה ? אתה רוצה לומר לי שלא יצאתם לחיק הטבע בעצמאות ? נו נו נו זה מותר ? ולא מנגלתם ? מה קרה ? לא היו לכם פחמים ? לא היו גפרורים ? בכל מקרה, כל הכבוד ניר. אתה הראשון בהתפקדות. הזכות הזאת תשמר לך לעד. שא ברכות. יש לך מושג איפה שמחוש ?

בחברות אמיתית נוצר אימון. ללא אימון וללא בטחון בקשר, חברות לא יכולה להתקיים לאורך זמן. חברות הנשענת על יסודות מוצקים, זו שעברה דרך מסוימת יכולה לפעמים אף היא להסתיים בשקט, לדעוך, אם אין תקשורת פתוחה בין שני הצדדים. עם כל השוני אנחנו מוצאים תכונות מקבילות בחברנו שלולא כך לא היו איתנו. אנשים לא תמיד מחליטים להעלם עד להודעה חדשה, הם אולי לרגע או שניים בתוך הסיוט הפרטי שלהם, הם ליום או שבועיים צריכים איזו אוזן קשבת שלא בנמצא, הם נשארים בקונכיה כי שם חם להם...הם לא מפסיקים לחשוב על החברים שלהם, לפעמים הם מחכים שהחברה תיצור קשר ואין קול וגם אין עונה. אבל זה בסדר. אם אתה אוהב מישהו, תניח לו, תן לו את הזמן שלו, שיחשוב, שיעשה את החלטותיו, כי הם - הוא... בשביל חבר טוב הסיפור של השני לעולם לא משעמם, כי אם היה כך הוא לא היה איתו מלכתחילה.... פוגע אם אתה מתייחס לחבר שלך כמו לכל "האנשים" ולא מדבר אליו באופן אישי, כך בעצם אתה נוטל מהקשר את היחודיות שבו ולמעשה מכחיש שהיתה בין שניכם איזו קרבה נפשית שאינה קיימת בינך לבין "כולם". לא יודעת אם איבדתי חברה טובה. אולי לא. אולי כן. אולי לזמן קצר. אולי לתקופה ארוכה יותר. אני אוהבת אותה כבת אנוש, מרתקת, עוקצת, מצחיקה, עצובה,עמוקה, אחת שכיף להיות בחברתה, מישהי שאיכפת לי ממנה.

למה היא נפגעה ? אני מקוה שהחברות היפה שלכן תשוב ותהיה יותר איתנה. גם אני חושב שצריך לתת לזה זמן. אבל לא לשכוח ממנה. לאחר שבועיים שלושה, להרים טלפון ולהתעניין. ולהביע את הנאמנות. אולי דרך מכתב. לפעמים קל יותר להתבטא במכתב. בהצלחה. ויום טוב.

לא נבין לא נדע. מכיר את השיר הזה? למה אתה חושבת שהיא נפגעה?

יש אנשים שלא מסוגלים לבטוח באחרים. אמון בשבילם זו מילה גסה. חברויות שדועכות הן חברויות שאין משהו שמזין אותן. כמו... אש. בלי חומרי בעירה האש תכבה. ההחלטה להיעלם היא לא בהכרח החלטה מודעת. אולי סוג של הגנה עצמית. שהרי למה להוסיף סיוט על סיוט? בלי קשר לטיב הסיוטים, זה לא נושא לתחרות בכלל. תמיד יש הודעות חדשות. תמיד. יש אנשים שנשארים בקונכיה החמימה שלהם, וזה בסדר. ויש אנשים, שאין להם קונכיה כזו... ואז מה? חלזון בלי קונכיה נחשב לחלזון מת... סיפור לא צריך להיות משעמם בשביל להיות מאוס. מונוטוני...למרות העליות והמורדות (בעיקר מורדות) שבו. סיפור לא צריך להיות משעמם בשביל להרחיק אנשים. סיפור לא צריך להיות סיפור בשביל להיות מציאות. דיבור אישי יכול לבוא לידי ביטוי במייל אישי, למשל? לא יודעת. סביר להניח שדיבור אישי נחשב בהחלט להגדרה סובייקטיבית. לא חושבת שמדובר בהכחשה (מילה מעניינת). אולי מדובר בניתוק מוחלט ממה שיש? בלי קשר לכולם או לאף-אחד... מה גם, שבזמן שאנשים עם קונכיות יכולים להסתתר בתוכן ולסגור את הדלת כדי שהחום לא יברח, לאנשים אחרים קורים דברים אחרים. אבל אין להם קונכיות אז כנראה שקר להם, מי יודע?

אני נער בן 14, אשר סובל מבעיה נפוצה מאוד בקרב אנשים והיא בעיית העצלות. לצערי בני משפחתי הם עובדים קשה, שקדנים ואחי ואחותי סיימו בגרויות בהצטיינות רבה. ואני, תלמיד חטיבה בעל פוטנציאל לא קטן משלהם, ניחנתי בבעיה אחת - העצלות. למשל - עכשיו אחת לפנות בוקר, אני מכין עבודה שצריך להגיש למחר ושכלי אומר לי שצריך להכנס ל"דוקטורס" ולקרוא קצת מאמרים מעניינים, שאני יודע שלפעמים יש לכם. בכתבה שקראתי היה מידע דיי מפורט אודות ההיפנוזה, ואף היה כתוב שהיפנוזה עוזרת לילדים עם קשיי למידה. רציתי לדעת, האם אדם מוסמך ימליץ לי לחשוב על לעבור היפנוזה, כדי לפתור את בעיית העצלות הזאת שפקדה אותי מזה שנים. בתודה, שי.

הי שי, לפני שאתה פונה להיפנוזה שאמורה לסייע לאנשים עם קשיי למידה כדאי לבדוק מהו מקור העצלנות. יכול להיות שבאמת מדובר בקשיי למידה, אבל צריך לעבור אבחון מקיף ומסודר בכדי לקבוע האם בזה מדובר. מאידך, העצלנות כתכונה יכול להעיד על דברים אחרים, שאינם קשורים בהכרח לקשיי למידה. מכיוון שעושה רושם שהנושא מטריד אותך ופוגע ביכולת שלך להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל שלך, אולי כדאי לפנות לאיש מקצוע. צור קשר עם יועצת בי"ס ושתף אותה בעניין. יכול להיות שתהיינה לה עצות יעילות או שהיא תוכל להפנות אותך לאיש המקצוע הנכון. הרה.

שלום, אני חולה סכיזופרניה ואני חושב שאנשים קוראים לי את המחשבות,רציתי לדעת אם יש כאן עוד מישהוא שיש לו בעיה דומה,וכיצד ניתן לטפל בבעיה! בתודה אסף!

יש כאן מנהל לפורום?

הי אסף, כן, יש מנהל(ת) פורום, רק שכמו כל מנהלי הפורומים, אין לי אפשרות להיות כאן 24/7... זה חסרון של פורום, בעיקר אם רוצים תשובה מיידית... אתה מחפש מישהו עם סכיזופרניה או מישהו מישהו שחושב שקוראים לו את המחשבות? בכל מקרה, מחשבות שווא מהסוג הזה מאוד אופייניות לסכיזופרניה, וטיפול תרופתי הולם אמור למזער אותן. שבת שלום, הרה.

היי. אני פונה ברצון להבין מדוע יש לי הרבה רגעי משבר והכוונה שאני מרגישה שלא טוב לי ולא מספיק לי בעולם הזה.אני מרגישה קצת שונה מאנשים אחרים הרבה פעמים חושבת מעבר ולא נקודתית.דבר שיכול מאוד להרגיז אותי לאחר לא מזיז.כל מילה שנאמרת אני מפרשת אותה כמתייחסת אליי.אני כועסת מייד ומאוד אימפולסיבית.לא יכולה לתת לדברים לחלוף לידי חייבת להתערב בכל דבר,להבין,להסביר.אני מרגישה שאני יכולה לדבר עם מישהו ומיד אח"כ לנסות ולנתח כל מילה שנאמרה ממני ולבחון האם היה נכון להגיד אותה או לא. אני מרגישה עומס רב על עצמי ולכן ברוב היום אני מוצאת עצמי מוטרדת,נשברת. על פניו לא מראה דבר בחורה חייכנית שחצנית מאוד לא מקבלת ביקורת חזקה ונחושה. אני מחמירה מאוד עם עצמי ועם הסביבה.אני מרגישה שיש לי דרישות שלי נראות הכי טריוויאליות אך לצד השני נראות מוגזמות.אני אף פעם לא יודעת באמת אם אני צודקת או טועה בהתנהגות.אני בטוחה בדבר אחד שמאוד קשה לי. מה יכולה להיות סיבה להתנהגות שכזו? האם עודף אהבה בבית פינוק וחום יכולים לגרום לכך שאני אצפה לקבל בחוץ את מה שהורגלתי אליו.אין להסיק שאני לא עצמאית שכן חייתי מאז ומתמיד מחוץ לבית אך החום התקבל למרות הכל. האם משברים במשפחה הקרובה יכולים לגרום לי לכעס גובר כלפי הסביבה ולכן אני מרגישה קצת עוינת.יש בי חוסר אמון טוטלי באנשים ואני רוצה למצוא קצה חוט שאוכל להחזיר דרכו קצת מהאמון.שוב....אני רוצה אך כ"כ לא מאמינה בזה כי אני יודעת שאם היה בי אמון והייתי נוחה יותר הייתי נפגעת מהסביבה. מה עובר עליי ד"ר..

הי אירית, ראשית כל, אני לא ד"ר, ואם את מעוניינת לקבל תשובה מאיש מקצוע השאירי את הודעתך גם בפורומים הסמוכים (פסיכותרפיה, פסיכולוגיה קלינית). הכעס המיידי, האימפולסיביות ויתר התגובות למעשה גוררות תגובות נגד לא נעימות, מה שיוצר אינספור עימותים עם הסביבה. הרבה פעמים אנשים שנוטים להתפרץ בעצם מסתירים בעזרת הכעס מקום כואב כלשהו. הרי כעס מרחיק אנשים ובכך מצמצם את הסיכוי להיפגע בצורה זו או אחרת. רוב האנשים מאמינים, רוב הזמן, שהם צודקים. אבל בפועל אף-אחד לא צודק כל הזמן, וכולנו טועים מדי פעם. יש תאוריות שיגידו שכן, עודף פינוק בהחלט עלול "לקלקל" את האדם בבגרותו, משום שאנשים מתרגלים לקבל את מה שהם רוצים מתי שהם רוצים. כדי לדעת באמת מהם המקורות של ההתנהגות שאת מתארת, ושגורמת לך כאב רב, אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי. בדיקת הדברים בעזרת איש מקצוע תהיה נכונה יותר מאשר עצה כזו או אחרת בפורום. טיפול יכול לעזור לך גם בנושא האמון. קשה לבטוח באדם זר, אך פסיכולוג אינו יושב על כס השופט ולא מעביר ביקורת, אלא לומד להכיר אותך כפי שאת, ועוזר לך להבין את הקשיים. שבת שלום, הרה.

שלום, בשבועיים האחרונים אני מרגישה חוסר עניין מכל דבר שהיה לי עניין בו קודם. אני לא מעוניינת לראות אף אחד, לדבר עם אף אחד, לצאת, אני מרגישה חוסר עניין בטיפול, חוסר עניין לא אופייני בסקס, בחבר, במשפחה - בכל. אני מרגישה אפאטיות ואדישות די מוחלטת לכל. חשוב לי לומר שתחושות אלו לא מלוות בדיכאון. (בעבר טופלתי בנוגדי דכאון ואני יודעת איך מרגיש דיכאון וזה לא נראה לי זה..) מה זה יכול להיות? האם זו בעיה? (אני מתפקדת-אני הולכת לעבודה, אני הולכת לטיפול) האם יש לטפל בכך? והאם יכול להיות שזה דיכאון במסווה של לא דיכאון? ואם כן-למה הוא מופיע בצורה כזו? תודה רבה

היי דייזי האם ביכולתך לקחת דף ועט ולרשום לעצמך 1. מהן המחשבות שלך על עצמך? 2. מי זו דייזי? 3. מהם הדברים החיוביים שיש לדייזי? 4. מהן החוזקות של דייזי? ראי מה קורה לך תוך כדי הרישום - אל תהססי לרשום כל דבר שעולה תוך כדי חשוב לעשות זאת במקום שקט או בלויית מוזיקה רקע נעימה שאת אוהבת לשמוע. תני לדברים לצאת. תאפשרי לעצמך - מגיע לך !!! בהצלחה חיות

לא לגמרי הבנתי לאיזו מטרה עליי לפאר ולהלל את עצמי. אני מניחה שזה יגרום לי מצב רוח טוב אם אאמין במה שאני כותבת, אך אינני שואלת כיצד להרגיש יותר טוב משום שאני מרגישה בסדר. תלונתי העיקרית היא על חוסר עניין והאם היא בעייתית. תודה בכל אופן

הי דייזי, הכי חשוב זה להביא את תחושת חוסר העניין, שמלווה אותך בשבועים האחרונים, אל הטיפול. יש רמות שונות של דכאון, ולא כל דכאון מחייב התערבות תרופתית. לפעמים גם דכאון קליני מתחיל ב"קטן", בתחושות שאת מתארת, ולכן חשוב לדבר על כך בטיפול, ולבדוק מהיכן הגיע הדכדוך הזה, ואם כדאי לחזור ולקחת תרופות. שאלת האם זו בעיה... התשובה לכך נמצאת אצלך. אני מתכוונת - האם זה מפריע לך עד כדי כך שתגדירי את המצב כבעיה? לכל אחד יש הגדרות סובייקטיביות לגבי התחושות והרגשות שלו, כך שמכאן קשה לענות לך האם זו בעיה. לדכאון יש פנים רבות. לפעמים הוא קשה מאוד ורק טיפול תרופתי יכול - בתור התחלה - לאזן את הכימיה במוח. ולפעמים הדכאון מופיע בצורה שונה, קלה יותר. ציינת שאת מתפקדת, אך חסר לך עניין. זה נשמע כמו תפקוד מכני... ואחרי הכל, את אדם, לא רובוט... יש משהו ריק בעולם נטול עניין. מה דעתך? שבת שלום, הרה.

ברצוני לשאול אתכם. אם גבר נשוי בשנות הארבעים לחייו פונה לאישה נשואה ושואל אותה: מדוע את עצובה? והוא אינו שואל בטון של סימן שאלה אלא בטון כמו שאומרים: אל תהיי עצובה. האם מנסה להתחיל איתה?-אודה לתגובתכם.- ליאת.

ליאת, לא כל משפט שגבר אומר לאישה פירושו שהוא מנסה להתחיל איתה, וזה לא משנה אם אחד מהם נשוי או שניהם. מדוע סוגיית "הגברים המתחילים" מטרידה אותך כל-כך? הרה.

אני בעצמי מאוד רוצה להגיע אליו, והייתי רוצה לשמוע ממקור ראשון.

אני מתייחסת לרב יעקב איפרגן "הרנטגן" מנתיבות. קראתי באח השרשורים שהיית אצלו והייתי רוצה לשמוע חח" של אנשים שהיו אצלו ועזר להם ברפואה. המון תודה מראש

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש חלמתם אותנו לראשונה עם שחר בתום הקרבות הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה. כשנולדנו הייתה הארץ פצועה ועצובה הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא ופניכם בתצלום הישן מוכיחות דיברתם מכל הלב כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב. הבטחתם יונה עלה של זית הבטחתם שלום בבית הבטחתם אביב ופריחות הבטחתם לקיים הבטחות הבטחתם יונה אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש גדלנו אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק קסדה על הראש גם אנחנו יודעים לעשות אהבה צוחקים ויודעים לבכות גם אנחנו גברים גם אנחנו נשים גם אנחנו חולמים תינוקות ולכן לא נלחץ ולכן לא נדרוש ולכן לא נאיים כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים אם דרוש לכם כ?ח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש

זה באמת שיר יפה... אגב, הידעת שהשיר הזה עורר שערוריה לפני כמה שנים? מר אפי איתם, שאז עוד במדים, טען שאין להשמיע את השיר הנ"ל ביום הזכרון. יודע למה? כי הוא התעקש על כך, שאף-אחד לא הבטיח כלום!!!

אין לי כח אליו. הוא אולי איש טוב ומתכוון לטובה, אבל הוא אהבל. לדעתי, זו לא שאלה של הבטחה או לא הבטחה, כי מה שייך להבטיח משהו שאין באפשרותך לקיים ? משהו שלא בידך ? כידוע, בכדי לעשות שלום , צריך 2 צדדים. וכידוע, אין פרטנר לשלום. וחבל"ז. איך חגגתם עצמאות ? היה נחמד ?

התחושה מאוד מאוד קשה ולא נעימה במילים עדינות ,וגם כשאני מנסה ליזום פניה ולדבר, יש משהו בדברי או באופן שאני מדברת שגורם לאנשים להתרחק ממני משהו קורה שם ואינני יודעת מה הוא הדבר . במקרים בהם פניתי להבין מה קורה נעניתי כמובן באופן שלילי - מה פתאום הכל בסדר. אך בפועל אני בהחלט יודעת את המצב האמיתי והתוצאות הן הנראות לעין. אך ברור לי כי לאנשים קשה להגיד לשני משהו לא נעים ובנוסף מדוע שישקיעו אנרגיה בדבר שעבורם איננו חשוב, למה להסתבך . למרות הקושי ואי הנעימות פניתי בעבר אך ללא תוצאות ממשיות. האם אתם מכירים ספר העוסק בתקשורת הקשורה ספציפית במה שרשמתי? או סדנה העוסקת רק בתחום זה באופן ספציפי ומוגדר? מודה לתגובתכם. חיות

אני ממליץ לך לפנות לפורום השכן .

האם יש לך בעיות תקשורת עם בני משפחתך ? מה הם אומרים ? הנה פנית לכאן, ואת דוקא נשמעת נחמדה ואינטלגנטית .

ראשית תודה לתגובה. עם משפחתי אין לי בעיות - בהחלט שאלתי אותם . אולי במחשבה נוספת עלי לחשוב על שאלות מובנות נכונות לשאול דברים ממוקדים בפועל אין אני משתפת אותם בתחושות שלי לגבי המצבים הללו - מאוד לא נוח , אפילו מבייש לדבר על כך עם בני המשפחה ובכלל..... חיות

הי חיות, יש לי שאלות: יכול להיות שאנשים אומרים לך שהכל בסדר, משום שמבחינתם זה באמת כך, ותחושת ההתרחקות היא סובייקטיבית? כמה זמן להערכתך המצב, כפי שאת מתארת, נמשך? מהן התוצאות שאת רואה? אין ספק שקשה להסתובב בהרגשה שמתרחקים ממך, ואת לא יודעת למה. לפעמים שאלה ישירה מדי מרתיעה אנשים והם עונים בהתחמקות כי באמת לא נעים להם. אבל ברגע שלהרגשתך נוצרת סיטואציה של התרחקות, תעצרי את השיחה ותנסי לברר בעדינות מה לא בסדר. אני לא מכירה ספרים או סדנאות בתחום, אם כי בקשר לספרים את יכולה להיכנס לכל חנות ולחפש על המדפים אם יש משהו שרלוונטי לגבייך. הרה.

הגיעו ימים טובים לישראל:- ידידי, שדברתי בו נכבדות, והתייעצתי עמכם בנדון, מטכס עימי עצה בצוותא האיך להעלות את הרף הריגושי/ מאצואיסטי/גברי (מחק את המיותר) ומבקש טיפים קונקרטים ופרגמטים (מעשיים) לחיזור לילי- גורלי. בכל המדיות האפשריות! החל ממדית האינטרנט- ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, לרבות: מקומות בילוי- ארץ הדיוות והעליזות מארץ הפלאות וכלה בשוטטות סתמית או יותר נכון בהתקלות באוביקט נחשק ומצודד (או יותר נכון נחשקת ומצודדת) משפטי מחץ של פתיחה, מה עושה לנו את זה, מחוות ג'נטלמניות וכיוצא באלו: טיפופים, ליטופים וטיפים.. מה דעתכם על ההתפתחות החדשה ועל הרוח המערבית (תרתי משמע)שנושבת הימנו?, בד בבד עם הכרזת הבלפור שלו: כי מגמתו עימי רצינית לחלוטין- בהתנייה המדוברת(לאחר השלת 30 הקילו, כמובן- המכבידים ולוחצים כריחיים על צווארי) הנשמע כדבר הזה?!

אגב, כמה קילו הוא צריך להוריד ?

בהנחה שהחבר רוצה אותה במשקל סביר של 60 קילו , היא שוקלת היום 92 . למה להעיף אותו על זה ? זכותו לרצות את החברה שלו במשקל סביל . היא בחורה נחמדה ואינטיליגנטית שבסך הכל צריכה לעשות דיאטה בעיקר לעצמה .

לדעתי הוא אמור להשיל גם סדר גדל של 15-20 קילו ולדבריו, כאמור, גם : 30!

הי, אם הרוח המערבית החדשה נושבת בשבילך - אז תהיי לו למורה. אם הרוח הנ"ל נושבת למקומות אחרים - כדאי מאוד שהוא יחליט לאן פניו מועדות. אני חושבת שהוא עדיין לא הבין משהו מאוד חשוב: אי-אפשר לרקוד על שתי חתונות. זה ממש לא עובד. ויעידו על כך רקדנים מקצוענים. את רואה עתיד משותף עם מישהו שמפזר התניות אל הרוח? היום זה המשקל, ומחר? קראתי שיש לעודף המשקל שלך סיבות טובות... אני משערת שהוא מכיר אותן, נכון? ולמרות זאת הוא לא סובלני?!?! אני חושבת שאחזור על דברים שכבר נכתבו כאן: עניין המשקל צריך להיות בינך לבין עצמך. אם את חושבת שיש לך כוח, רצון ומוטיבציה לרזות בשביל עצמך - לכי על זה! אבל אם זה לא מסתדר לך בשלב זה של חייך, אז לא. הרה.

כל מילה- מילמיליאן! תודה על העידוד והחיזוק שלך. מוטרדת- ולא בכדי...............

וגם אין לי תוכן מסויים : וגם אין לי ארץ אחרת אבל יש לי, מה בעצם יש לי ? יש לי אהבה, ואומרים שהיא תנצח. נראה לכם ? להאמין לשמועות האלה ? לא שאני כל כך מבין, את מי האהבה הזו אמורה לנצח ? ובאיזו מלחמה ? אבל שיהיה. זה נשמע טוב. גם אני רוצה לנצח. למה רק למכבי מותר ? לי אסור ? יום כתום. הצלחה. אושר. סיפוק. רק טוב. אגב, היום ראש חדש. אז חודש טוב ומבורך. להשתמע. בואו לבקר . ביי

איש אחד התחתן עם פולניה. ביום הראשון של ירח הדבש הוא מנסה לרצות את אשתו הטרייה. הוא מכין לה ארוחת בוקר על מגש ומביא לה אותה למיטה. "ביצת עין ?", מתלוננת הפולנייה, "אני רציתי דווקא מבולבלת!". למחרת מחליט הבחור שהוא בכל זאת יצליח לרצות אותה . הוא מכין מבולבלת למופת ומגיש אותה לאשתו למיטה. "מבולבלת?!" מקטרת הפולנייה, "היום התחשק לי דווקא ביצה עין!". למחרת, כדי להיות בטוח שהפעם הוא יצליח, מכין הבעל שתי ביצים בצלחת, אחת מבולבלת ואחת עין ומביא אותן לאשתו הפולנייה. האישה מסתכלת לרגע בצלחת ואומרת : "בלבלת את הביצה הלא נכונה!!!".

סינדרלה, סופרמן, ופינוקיו עולים לשמיים. סינדרלה מבקשת: "אני רוצה שיזכרו אותי כאישה היפה ביותר בעולם". סופרמן מבקש: "אני רוצה שיזכרו אותי כאיש החזק ביותר בעולם". פינוקיו מבקש: "אני רוצה שיזכרו אותי כשקרן הגדול בעולם". מגיע התור של סינדרלה. היא נכנסת לחדר ויוצאת מאושרת: "איזה יופי, נסגר שאני האישה היפה ביותר בעולם." סופרמן נכנס ואחרי שלוש דקות הוא יוצא מאושר: "איזה יופי, נסגר שאני האיש החזק בעולם." פינוקיו נכנס ואחרי עשר דקות הוא יוצא עצבני וכועס: "כוס אמק, מי זה הביבי הזה?"

יום צהוב!!! הכי צהוב שיכול להיות צהוב. צריך להאמין באהבה כדי להאמין שהיא תנצח. הספר הגיע בשלום. מפאת קוצר זמן לא התחלתי לקרוא אותו. אבל עכשיו יש לי קצת יותר זמן.

אני לא קולט את זה. לוקחים כמה שחקנים מחו"ל לשחק נגד כמה שחקני רכש אחרים, מה זה קשור לישראל ? ביי דה ווי, היית צריכה ללכת לדואר בשביל זה ? קריאה מהנה.

היי הרה , שלום ,מה נשמע ?איזה יופי שמכבי זכתה באליפות אירופה כל הכבוד פרח שחור ומשוגע

הי, היה פיינל-פור מדהים. קצת עצוב לראות את הנפילה של צסק"א... בכל זאת היתה לה עונה מעולה. אבל כמובן שהגביע מעפיל על הכל! וכשמגיע - מגיע! היתה למכבי עונה מוצלחת. הפעם הם הגיעו לפיינל-פור בזכות ולא בחסד (כמו בעונה שעברה).

כתובת המייל שלי לצורך הרחבת מסירת מידע לכל דיכפין ודורש???! כאשר לא נרשמתי לפורומים של דוקטורס בצורה מסודרת ולא הענקתי את כתובת המייל שלי באתר המקוון, באופן מכוון, על מנת לשמור על חיסיון וחסינות ודיסקרטיות מוחלטת? ואני כמובן תחת שם כינוי ולא שמי האמיתי? הזדעזעתי לגלות הפרה בוטה שכזאת בכללי הפורום מצד מנהלי הפורום האמונים וממונים על אכיפת כללי הפורום! האם יש לאתר דוקטורס דרך לגלות מהי כתובת המייל שלי ללא שהזנתי אותה? והאם יש לה דרך לעקוף את אכיפת החוק בעניין חוק צינעת הפרט ולחשוף משתמש אנונימי- כאשר מדובר בהפרה בוטה של כללי פורום אלמנטרי?

אבל יש לך אפשרות לבדוק את הסוגיה בפורום הבא: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1226 אם לא ציינת את כתובת המייל שלך בשום מקום! אז אין למערכת דוקטור'ס אפשרות לאתר אותה בכל מקרה. היכן ראית את כתובת המייל שלך? בכל מקרה, בררי את העניין בפורום הנ"ל.

הרה יקרה, חן חן לך על התייחסותך ועל הלינק שצירפת- בטובך. מקווה כי מנהלי האתר יספקו לי תשובות מהימנות. מוטרדת- ובצדק.

זאת כבר סיבה טובה מאוד להיות מוטרד... ולרגע חששתי שנעלבת בגלל שטעיתי בכמה שנים לפה ולשם...לאחר שהבנתי שאת לא בדיוק או אפילו לא קרובה ל40.... את צודקת...כאן לדעתי יש לך בהחלט בעייה רצינית וכאן כשמדובר בחסיון..וחסינות...וכו...אולי יש מקום להכניס לפעולה את החבר שלך... אין לי ספק שאם הוא מילואמיניק ביחידה שכתבת אזי הוא יטפל בעניין הזה בצורה יעילה.... לחברה האלה יש יכולות על...במיוחד למילואימניקים מאחר וכאמור אין היחידה בנויה על אנשי מילואים...מי שנשאר שם למילואים פותר בעיות מטרידות כאלה בצ'יק...ולא ארחיב בנושא עקב מגבלות חשיפה של שיטות הפעולה.... בנוסף הרה צודקת...בקישור שצרפה את פונה ישירות לצוות האתר...חברה שמכירים היטב את האתר...הם יעזרו לך... בהצלחה... שבוע טוב לכולם .

שלום! אני סובל כבר הרבה זמן מבטחון עצמי נמוך.אז ככה:מאז ומעולם הייתי ילד ביישן ושקט,אחד שאהב לשבת בשקט בכיתה,לא למשוך יותר מידי תשומת לב,רוב ילדותי הייתי ילד פחדן וחסר בטחון עצמי אך כשעליתי לחטיבת הביניים המצב השתפר אך עדיין הייתי שקט ביחס לשאר,עם זאת עליי לציין שמעולם לא היו לי בעיות חברתיות.תמיד היו לי המון חברים וכו'. לקראת סוף י"ב הגעתי למסקנה שנמאס לי מהמצב הזה ושאני חייב לשנות אותו,אז שיניתי את התדמית החיצונית שלי וזה באמת עזר לי.הרגשתי יותר טוב,התחלתי גם לצאת עם בנות אז זה שיפר את הרגשתי שכנראה אני בכל זאת בסדר,התגייסתי לצבא ושם היה לי טוב מבחינה חברתית,הייתי מקובל על כולם,כולם אהבו אותי ואפילו קודמתי ממש מהר לתפקידים בכירים(אני איש טייסת F-16),התפקיד היה קשה,מאוד קשה אבל היה לי טוב מבחינה חברתית,באותה התקופה של הצבא גם יצאתי עם לא מעט בנות וגם היו לי שלושה חברות.בכל הזמן הזה הבטחון העצמי שלי היה בשמיים,הייתי מאושר וגאה.הבטחון העצמי הנמוך שסיפרתי עליו כשהייתי ילד חזר אליי לקראת השחרור והסיבה לכך היא שאחד העמיתים שלי בטייסת זרק לעברי מילה פוגעת.אני ממש נפגעתי,לקחתי את זה ללב,לקח לי המון זמן לצאת מזה,כל הזמן ניסיתי לחשוב מדוע הוא אמר את זה וכו'.בסוף לאחר מספר חודשים שכחתי מזה אבל מאז(כבר 6 חודשים)הבטחון העצמי שלי ממש מרוסק.לגמרי.אני מרגיש שכל מה שבניתי הלך לגמרי.שהילד הקטן והפחדן שהיה חזר והוא חי ונושם בתוכי שוב במלוא העוצמה.כמו כן עליי לציין שחברתי שאהבתי נפרדה ממני לפני 3 חודשים בגלל סיבות כאלו ואחרות מה שתרם עוד יותר למצב הרע שאני נמצא בו גם ככה.נכון לעכשיו אני מרגיש שאני כבר לא מספיק טוב,שהחברה לא מקבלת אותי,שאני נראה שונה(פיזית),שאני לא מספיק יפה ולא מספיק טוב וזה הורס אותי.נהייתי פראנואידי ובכל פעם שמישהו צוחק ליידי אני נכנס לפחדים שאולי זה עליי.ומדוע הוא צוחק?האם זה עליי?זה מכניס אותי לדכאון מיידית ואז אני פשוט רוצה לבכות או אפילו למות.ממש רע לי,אני כבר לא בטוח בעצמי,באיך שאני נראה,בכלום,כשאנשים שעוברים ליידי ברחוב מסתכלים עליי וזה פשוט מפריע לי,אני מפחד מזה-ממבטים חודרניים כי אז אני לא מפסיק לחשוב למה?למה מסתכלים עליי ככה?מה לא בסדר בי?ושום דבר לא עוזר לי,תראי,היו לי לא מעט חברות,אני נראה די טוב,יש לי די הרבה חברים אך עדיין אני מרגיש שהכל שונה,שהעולם שונה אליי.איך אני יכול לשפר את הבטחון שלי?בבקשה עזרי לי!ממש רע לי!

הי אמיר, צריך הרבה השקעה ועבודה עצמית כדי לשפר את הבטחון העצמי ולשמור עליו לאורך השנים. אתה מתאר שנים טובות בדרך, שנים שבהן הרגשת טוב עם עצמך ועם הסביבה, ולכן עוד יותר קשה לך להגיע שוב למקום של חוסר בטחון וספקות לגבי עצמך. אני לא יודעת מה אמר לך אותו עמית בטייסת או למה דווקא האמירה שלו היתה מספיק קשה כדי להשפיע עליך בצורה כזו. אבל אפשר להסיק מכך, שמעטה הבטחון העצמי שלך לא היה יציב כפי שנדמה, אלא שברירי מאוד כך שדי במילה אחת כדי לרסק אותו. אבל יכול להיות שהעובדה שהיית לפני שחרור קשורה גם היא? הרבה פעמים היציאה ממסגרת נוקשה (כמו הצבא) לחופש מעוררת חרדות וספקות לגבי המשך הדרך. בנוסף לכך, חברתך עזבה אותך. פרידה כזו בהחלט יכולה לפגוע באגו ובבטחון העצמי. כך שנקלעת למעין שרשרת של אירועים, שמחזקת את התחושה שמה שבנית מתפורר. כתבת: "שהילד הקטן והפחדן שהיה חזר והוא חי ונושם בתוכי שוב במלוא העוצמה." אמיר - הילד הקטן הזה מעולם לא נעלם באמת. הוא תמיד היה שם, גם בתקופה הטובה שהיתה לך. פשוט בתקופה הזו היית במקום אחר, טוב יותר מבחינתך, ולא היית קשוב לילד הפנימי שבך. ועכשיו, כשנבקע סדק במה שבנית, הילד הקטן מנצל אותו כדי להודיע לך שהוא עדיין כאן, עדיין זקוק ליחס ולתשומת לב. מה דעתך לפנות לטיפול? תוכל לעזור לילד שבך ובכך לעצמך. אני מתארת לעצמי שקשה לחיות בתחושות שאתה מתאר (כן/לא צוחקים עליי... מסתכלים עליי... אני לא בסדר...), וגם כתבת שזה מגיע לכדי מחשבות על מוות. טיפול יהיה בשבילך מקום בטוח לבדוק את כל הדברים האלה. המטפל אובייקטיבי ולא ישפוט אותך על דברים שתגיד או תעשה. תחשוב על האופציה... אלא אם למישהו כאן יהיה רעיון אחר, שידבר אליך יותר. שבת שלום, הרה.

ישנן שיטות רבות לשפור הבטחון העצמי. מסתבר שלאורך זמן אם לא נטפל בילד הקטן המפוחד וחסר הבטחון הוא יצוץ בדיוק בזמן הלא מתאים, ויתבע את תשומת ליבנו. אני ממליץ לך , שמח, וראה עצמך בר מזל על כך שהילד הזה פרץ כאשר אתה עדיין צעיר ויכול לטפל בו ולשפר את מצבו. חייך בעתיד יתנהלו תוך תחושת בטחון עצמי חזק ויציב. כך תוכל להמשיך בדרכך ולהנות מחייך כאדם בטוח ושלם עם עצמו. עברתי בדרך שבה אתה הולך ולמזלי הרב פגשתי בקינסיולוגית, מטפלת ניפלאה אשר סייעה לי בדרך אל הבטחון והאושר... שמה חמד ומספר הטלפון שלה הוא: 052-2498046

מזה כשנתיים + אני בקשר לא רציף ( עם הפסקה בת קרוב לשנה לערך) עם פרטנר מסוים, יש ביננו קורלציה ברורה ברוב המישורים: החל מאינטלגנציה, מנת משכל, השכלה, חוכמת- חיים, מנטליות חופפת, רקע של בית דומה, מרדנות מסוימת ואינדבדואליסטיות דומה וכדומה. מה שמאד מאד מציק לי במערכת היחסים שלנו הוא דבר היות סטטוס הקשר רלטיבי , אינו יציב ואינו מוגדר. בתחילה היינו חברים מוצהרים לכל דבר ועניין והקשר יסתיים במפח נפש וקול רעש גדול מצד שנינו (בשל תלות יתר הדדית וקנאות חולנית מצדי). ואז חל בו פיחות וחזרנו זה לזרועות זו במתינות מחושבת ובהתמתנות כל מרכיבי הקשר והאינטימיות ביננו. אין ביננו כל מחויבות מפורשת (אני יוצאת עם גברים אחרים באין מפריע- אלמנט שמציק לו בסתר לבו, על אף שמעולם לא עלה נושא זה לדיון על סדר היום או הלילה והוא לעומת זאת עסוק מאד ואינו מעריך את עצמו ומיניותו מבחינה מאצואיסטית כבעבר- עד לפני 8 שנים הוא היה כוסון ודון ג'ואן מאז הוא התמתן ואינו יוצר קשרים כמעט עם בנות המין היפה, אינו מחזר ואינו משקיע יתר על המידה בכל מערכת יחסים שנרקמת בשל אשתו לשעבר שבגדה בו בצורה מחפירה ומבישה ומעיבה על כל קשריו בצורה סימבולית) תדירות הקשר ביננו רופפת (על אף סמיכות המגורים ביננו) הוא אדם אידיאליסט ועסוק למעלה מראש (2 עבודות, מסתערב בצבא, לומד לתואר שני, לוחם למען המדינה, מתנדב למען הקהילה וכדומה) ואין ספק שאני רחוקה מלהיות ראשונה במעלה בסדר עדיפויותיו ואורח חיוו. תדירות המפגשים אף היא מצומצמת ביותר (אחת לשבוע במקרה הטוב, פעם בחודש במקרה הגרוע) כאשר לאחרונה: רוב המפגשים יזומים על ידי (אלמנט שאיינני מורגלת אליו עם אף גבר אחר זולתו) הבריחה אליו היא סוג של מפלט ל"אי מבטחים" עקב מזגו הנינוח והמתמסר ללא לאות, אף הטקס המיני עמו- עניין פולחני וטנטרה הנה אבן הבוחן והיסוד שלו. בכל מהלך האקט וההתמזגות הגופנית- נפשית הוא מתמסר ושוחר את הנאתי. אך אליה וקוץ בה: 1. הבריחה הנה אליו אך היא אינה בריחה עמו- הוא אינו שותף פעיל בחיי, כנ"ל אני בחייו- בשל חסם בלם שלו. הוא אינו מעורה דיו בחיי, בתחושותי, מחשבותי, חלומותיי ומכמני ורחשי לבי למעט באותם פגישות מתוזמנות שאז אנו מתקשרים כמו "נפש תאומה" ומבלים לילה שלם ומלבים את הקשר והניצוץ שמצוי על אש נמוכה- "נר התמיד". אין ביננו כל מחויבות וכל השקעה ממשית בטיפוח האינטימיות והזוגיות, הוא אף אינו מחזר ומגלה תשוקות חבויות והסתערות שמא אחשוב שהוא סוטה (בשל טראומות מיניות בעברי). 2. אמש ביליתי עמו לילה שלם והטחתי בפניו בצורה מכובדת ומתונה את המירמור שלי בעקבות מערכת היחסים הלא מוגדרת שלנו. והוא טען להגנתו שהוא חש שהריחוק אף נובע מצידי ואינני עונה לטלפונים שלו בקו הבזק (שתמיד על שקט אצלי) ושהוא בונה עלי לטווח רחוק לנישואים..אך הוא אינו יכול לממש את רצונו בשל אלמנט שמפריע לו בי. לאחר שלחצתי אותו לקיר והבטחתי שלא איעלב חלילה, הוא ציין שהחתונה שהוא בונה עלי מותנת בכך שארד במשקל ואחזור לגזרתי הנעלמה מעלומיי ואשיל 30 קילו ממשקלי, יען יפיפיה הנני ופני כנערת חן בת 20 ומימדי גופי כשל בת 40(!!!) וזאת בשל היצוגיות המשפחתית ובמיוחד היצוגיות לחברים שלו וכן למען הנאתי והנאתנו במיטה, לצורך תנוחות אקרובטיות, משגלים מלהיבים וקלילים וחלון הזדמנויות גדול יותר בשטח המיטה והכיבוש ההדדי. ואני תוהה ופגועה בעקבות כך: 1. האם כשקבלן בונה עלי תוכניות "מיתאר" הוא לא אמור לשתף אותי בתוכניותיו הכמוסות ברחל בתו הקטנה ולא ברמזים עדינים שהיו לו לכל אורך הדרך? 2. האם המעמד אינו מחייב שישקיע את היסודות והתשתית לבניין, ישקיע ויוכיח רצינות, על מנת שיהא זה אכן בניין עדי עד ולא ידידות מתמשכת וסטטוס של קשר לא ברור ושאינו מחייב? 3. האם ההתנייה להורדה במשקל הנה בגדר משאלה סבירה והנה נורמטיבית בהתחשב בכך שבמאמצים כבירים הדבר יצא מהכוח אל הפועל ואין מדובר בבקשה לא מציאותית או לא שגרתית? האם אין מדובר בסדר עדיפויות שגוי ורצון להרשים את החברה (בסגול) והמשפחה המורחבת? האם נפגעתי עד עמקי נשמתי (לא יחצנתי כלפיו שום פגיעה מצדו בלילה הנתון והטעון) מאחר ומדובר בנקודת תורפה שלי, בשל היותי יפהפיה בהווה (לדבריו ולדברי כל רואיי) וכוסית בעבר, שעקב מצבי הנפשי ונטילת כדורים עליתי במסות אדירות? וסיבת העלבותי נעוצה בי ובתחושותי הסוביקטיביות בלבד והוא רק שיקף את תסכולי שלי בתחום הנדון? איך עלי לפעול כעת במצב הנתון? האם עלי להלחץ ולהכנס למשטר דיאטה כפוי ולכפות עלי צום ותענית על אף מצבי הנפשי הקשה בלהוו הכי? הוא הבהיר לי שהוא אוהב את הנשמה והאדם שבי, את השכל, הפיקחות והשנינת שניחנתי בה ואת פני המדהימות. אך הוא אינו משלים עם מימדי גופי- בשום פנים. האם עלי לעזוב אותו? האם לדובב אותו? האם לרצות (מלשון ריצוי) אותו בכל מחיר? להשקיע יותר בקשר? אני מבולבלת ומתלבטת ולא מוצאת מנוחה לנפשי מאמש.

אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתחו הבוקר (חמישי) בשעה 10:00 בצפירת דומייה בת שתי דקות, שלאחריה הונחו זרים על האנדרטה ברחבת גטו ורשה ב"יד-ושם" בהשתתפות נשיא המדינה, משה קצב, נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק ויושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין. לאחר הטקס החלו ב"יד ושם" לקרוא את שמותיהם של מיליוני נספים. הטקס המרכזי ייערך באוהל יזכור ב"יד-ושם" בשעה 13:00. האירועים יינעלו בעצרת בקיבוץ לוחמי הגטאות בשעה 19:30. יום השואה מצוין השנה בסימן "כאב השחרור והחזרה לחיים" ו-60 שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. כ-16 אלף בני נוער יהודים מרחבי העולם צפויים להשתתף היום (חמישי) ב"מצעד החיים" ממחנה הריכוז אושוויץ למחנה ההשמדה בירקנאו בפולין. במצעד ישתתפו ראש הממשלה אריאל שרון, שרים ואישים יהודיים בולטים. אמש נערכה בקראקוב שבפולין עצרת המונים לזכר הקהילה היהודית של העיר שהושמדה בשואה. אלפי בני נוער יהודים השתתפו בטקס שנערך באתר גטו ורשה. ראש הממשלה שרון ייצא לשעות אחדות לפולין, ויעמוד בראש משלחת שתכלול שרים, אישי ציבור, ניצולי שואה ובני משפחותיהם. שרון ייטול חלק בטקס המרכזי של "מצעד החיים" בבירקנאו, ומשם ייצא ברכב למחנה אושוויץ, יתקין מזוזה בביתן היהודי וידליק נר נשמה בקרמטוריום. לאחר מכן ישתתף בטקס הסיום של המצעד. לפני המראתו בחזרה ייפגש שרון עם ראש ממשלת פולין, מארק בלקה, ואולי גם עם ראש ממשלת הונגריה, פרנץ גיורצ'אני. לשרון יתלווה שר הפנים, אופיר פינס, והם יצטרפו לשרים אברהם הירשזון, לימור לבנת ויצחק הרצוג שכבר נמצאים בפולין. בפמליה יהיו גם האלוף (מיל') חיים ארז; הפרופ' בולסלב גולדמן (רופאו של שרון ומנהלו לשעבר של המרכז הרפואי שיבא); הרבנים ישראל לאו, חיים דרוקמן ויצחק דוד גרוסמן; נציב בתי הסוהר, יעקב גנות; ויואל רפל. היום תשלים חברת אל על הפעלתה של "רכבת אווירית" להטסת כ-2,600 נוסעים אשר ישתתפו ב"מצעד החיים". משלשום הפעילה החברה סדרה של טיסות מיוחדות מקנדה וצפון אמריקה לפולין וכן מישראל לפולין, עם נוסעים אשר יטלו חלק באירועי ההנצחה בפולין.

את נשמעת בחורה אינטיליגנטית מאד,כך שמצוקתך הסובייקטיבית צריכה להפתר על ידך בלבד. מאחר ואצ משמינה בגלל תרופות קבועות שהינך לוקחת ,והדבר לא מוצא ח בעינייו-מה ילד המחר כשתתבגרי ויווסף קמט למצחך . עזבי את זה החיידק .

הוא באמת מצפה ממך דבר כזה ? הוא פשוט לא מציאותי. חוץ מזה, זה הדבר הראשון והאחרון שלו ? ברור לחלוטין שסדר העדיפויות שלו לא במקום. שילך לחפייש לו את האנורקסית שלו ושיעזוב אותך לנפשך. ממתי הרומנטיקה והזוגיות נקנית לפי משקל ? ולמה הוא לא הזכיר את זה עד עכשיו , ורק פלט את זה כשלחצת אותו ? בגדול, הוא לא נשמע מציאה גדולה. ממש לא. אני מסכים כאן עם ראובן. תהיי בריאה. ותירזי לפי הקצב והחשק שלך, לא לפי הקריזות שלו. ביי

שלומי היא טעתה היא כנראה הוסיפה 0 בטעות...

לשלומי, אני בעלת משקל עודף של 15-20 קילו. אך למודל שלו: הוא מעוניין בגיזרה חטובה (והוא לדאבוני אינו חוטב עצים:-) ושאשיל מכסה של 30 קילו ממסת משקלי. התרופות אינן קבועות כי אם זמניות בלבד. המשאלה הנה מציאותית אך דורשת הקרבה עצומה מצדי.. .ומצבי אינו מרנין- בלהוו הכי.

הי מוטרדת, את בהחלט מוטרדת בצדק. תיאור מערכת היחסים שלכם, כפי שהצגת אותה, לא מצביעה על כיוון של מיסוד הקשר או זוגיות ארוכת טווח. במובן מסוים, שניכם מוצאים אחד בשניה מעין מפלט ולא בן/בת זוג קבועים. מה את מרגישה כלפיו? ההודעה שלך - ברובה - נובעת מהראש ולא מהלב... מצד אחד את כותבת, שהיות סטטוס הקשר רלטיבי מפריע לך. ומאידך - את יוצאת עם אחרים ולו יש סדרי עדיפויות שונים. עושה רושם שהבעיה המרכזית ביניכם מבוססת על היעדר תקשורת נכונה. אפשר לפתור את זה, אם שניכם מעוניינים לפתור את זה. ולשאלותייך: 1. הוא לא אמור לבנות עלייך שום דבר. הוא כן אמור לשתף אותך בכך שהוא כן רואה את העתיד שלו איתך, ולתת לשניכם אפשרות לפתח את הקשר לכזה, שכן יאפשר לכם - אם את רוצה - לחיות ביחד בעתיד. 2. ההשקעה בקשר אמורה להיות של שניכם באותה מידה. כל אחד צריך לתרום את החלק שלו, ולא לצפות שהאחר יעשה את הכל. אחרי הכל, מדובר בזוגיות וזוגיות דורשת שניים. אולי הגיע הזמן לנהל שיחה רצינית ולהגדיר מחדש את הקשר? וזה כולל הגדרת הציפיות של שניכם. 3. ירידה במשקל צריכה לבוא ממך ולהיות בשבילך! אם הקשר ביניכם רופף במידה מסוימת והוא כבר מנסה לשהתאים אותך לצרכים שלו, אז אולי אין טעם לייצב את הקשר...? ידוע שתרופות מסוימות גורמות לעליה במשקל, ואפשר להפחית נזקים באמצעות תזונה נכונה וכושר גופני, אבל רק אם את רוצה ולא בגלל שככה הוא מצפה. תפעלי בהתאם לרגשותייך ומחשבותייך. אם את מרגישה צורך להיכנס למשטר דיאטה בשבילך - טוב מאוד. אם זה בשבילו... זה שווה את זה? אני בהחלט לא יכולה להחליט בשבילך אם להישאר איתו או לעזוב אותו, זו החלטה שלך בלבד שצריכה להיות מבוססת על כל הנתונים שהצגת כאן (וגם על כאלה שלא הצגת כאן). לדובב אותו? לאיזו מטרה? את מאמינה שתהיי שלמה עם עצמך במידה ותחליטי לרצות אותו בכל מחיר? מהם הרווחים וההפסדים שיהיו לך במידה ותחליטי לרצות אותו? אנשים משקיעים במשהו כשהם מצפים לתוצאה חיובית. ודאי שיש השקעות שיורדות לטמיון, אבל צריך לבדוק היטב מראש אם ההשקעה כדאית, ולדעת שלפעמים כל השקעה שהיא - גדולה ככל שתהיה - לא מניבה את הפירות הרצויים. הרה.

תראי... את נשמעת לי מה זה חכמה ואינטיליגנטית ובעלת יכולת התנסחות שיש לי אפילו נטיה להאמין שפניך אכן יפייפיות....את גם נשמעת לי רגישה כך שעזבי אותך ממשקל ואין טעם לקחת דברים כבד...תרדי מה 15 קילו לפה ולשם...זה ממש סתם כבדות...אמנם כאחד שמעולם לא היה עליו יותר מ200 גרם עודפים קשה לי להכנס לראש של שמנים...אבל עצתי לך בנידון ,בואי תניחי לזה קבלי את עצמך כמו שאת ובקלילות... עכשיו ,בואי נעשה הפוך...בואי נכסח אותו ותרגישי טוב... ובכן קודם כל אמרת שהוא לא חוטב עצים...אז תנגני לו גם על הכרס או הצמיג...תציקי לו ואולי בסוף בכלל תעשו ביחד דיאטה ותרדו ביחד ובכייף...במשקל שיהיה סבבה במשגל...מה יכול להיות ? כסחי אותו עד הסוף.... אם את בת 40 סביר שהוא בן גילך פחות או יותר...עכשיו..אם הוא "מסתערב"...אזי הוא צריך לדעתי הבלתי מחייבת להיות לפחות קליבר רציני ביחידה הזאת..מכיוון שהיא לא בנויה על אנשי מילואים בגילאים שלו אלא אם הם ממש תותחים...אז תאיימי עליו שתיצרי קשר עם לשכת הרמטכל ותחשפי אותו..ויזרקו אותו מהיחידה הזאת...ואם הוא כזה אידיאליסט מתנדב למען הקהילה תואר שני עובד בכמה משרות...ובטח גם מבין לא פחות ממך ברפואה וכו...הוא יפגע כמוך....וכבר הכנסת לו...לשם שינוי... דבר נוסף הייתי מציע לך לנסות לנתב את האנרגיות שלך לדברים אחרים...הרבה פחות כבדים...כך שלכולם יהיה קל יותר בחיים.... ותנסי להיות טובה עם עצמך שלך... בונד...ולא המזוודה...אין לי מקום להכיל יותר .

ל 007 (עבור:-) יקר. 1. מהיכן קפצת למסקנה שגויה ופטאלית כי כרונולוגית הנני בת 40???! אתמהה.... 2. מהיכן הסקת שאני מבינה ברפואה וקבעת זאת כעובדה מוגמרת? 3. מדוע לאיים בפנייה בעלת פניה לרמטכל? ואלו ממצאים יהא לי לחשוף בפניו?: את חמוקיו החמקמקים? את התחמקויותיו הנון שאלנטים? את גחמותיו? את מדד חומו בטקס האקט? את התמסרותו הנלהבת בטנטרה אקסטזית, ארואית ועילאית? את עיסוקיו הרבים? זאת ועוד, לא הבנתי את גישתך המכסחת כלפיו- על לא עוול בכפו. יתרה מכך, מודה לך על העידוד, החידוד והפידבקים הנחשקים. שלך, מוטרדת.

http://zbeng.net/more/interview.html חומר לחשבה~~~מיכל תיהני ממוש~~~~~

ניר : היי אלוהים אלוהים : אהלן ניר . ניר : ישתבח שמך , מה קורה עם המין האנושי אחשילי ? אלוהים : אהה..ככה , בני האדם נזהרים שלא לבלוע בטעות חרק קטן אבל אין הם נזהרים שלא לטרוף אדם חי . ניר : אתה מזלזל במין האנושי ? אלוהים : צריך להיות קניבל כדי להכיר בערכם של בני האדם ( אלוהים מחייך). ניר : אז רגע , מה לעזאז...סליחה , מה אנחנו בני האדם צריכים לעשות ? אלוהים : לאהוב , אהבה , רק אהבה והרבה , לא להתייאש , להמשיך ולנסות להפוך את פיסת החלום הזו למציאות . ניר : אלוהים אתה קיים ? אלוהים : לא מעט נשאלתי את השאלה הזו , תראה אני לא ממש יודע אם אני קיים או לא נראה לי שיותר טוב למוניטין שלי , שאני לא . ניר : חחח, אלוהים אתה גדול , טוב אלוהים יש לי שיחה חשובה , אני חייב לסיים שבוע הבא אני יעבור בכותל , נראה אותך ונדבר כבר .. יאללה ביי. בשבוע הבא תתראיין אצלי שמחה . אני יריין אותה כאן על השולחן .

ניר מזלזל באלוקים,אלוקים לא סולח.

משהו שלא ממש ברור לי על איזה שולחן...

שם הרי גולן הושט היד וגע בם בדממה בוטחת מצווים עצור בבדידות קורנת גם חרמון הסבא וצינה נושבת מפסגת הצחור שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת סתור שיער הדקל כתינוק שובב שגלש למטה ובמי כינרת משכשך רגליו

על איזה ים מדובר כאן ?

שהיא בעצם לא ים, אלא ימה.

ולא "גם" חרמון הסבא.

ממש הלכת ובדקת את הנושא? אף-פעם לא התעמקתי בסוגיית המילים של השיר הזה.

שלום רב, אשמח לקבל את דעתכם. הבעיה שלי מעט ארוכה אך אקצר. אנו נשואים חמש שנים והורים לילד בן שנתיים, נישואים מתוך אהבה וחברות אמיתית אך במהלך הנישואים התעוררו כמה עניינים של חוסר אמון. אני (מעט) קנאית מטבעי ולא רציתי שבעלי יהיה בקשר עם "ידידותיו" ואכן כמה מידידותיו נעלמו מהאופק. לפני שילדתי גילתי כי בעלי מסתיר ממני קשר עם בחורה רווקה במשך 3 חודשים. כששאלתי אם יש לו מה לספר לי, ענה בשלילה ואחרי שאלות חוזרות ונישנות הוא ענה שכן ולאט לאט התגלתה לי מערכת יחסים "ידידותית" עם משהי חדשה שיחות כל יום כל היום והלילה (חודשים אחרונים של ההריון הכבידו עלי וישנתי מאוחר, כך שלא ידעתי מה קורה אחרי שישנתי) נתתי אמון מלא, ולא חשדתי. הנישואים עמדו להתפרק מצידי כמובן, הוא אבין שעשה טעות ואמר שהשיחה הראשונה הייתה סתם ואחר כך הוא מצא את עצמו עמוק בתוך הקשר - שקר הזה (חשוב לציין שהוא לא בגד במובן המיני - בוודאות). העניין שגם לא היה לו כלל מצפון לבוא מיוזמתו. הקשר נותק.בכל אופן הנישואים המשיכו עם עליות וירידות אך מבחינתי אף פעם לא אמון מלא. הפסקתי לחקור, לשאול ולבדוק אותו. כי הבנתי ממנו שהשאלות וחוסר האמון שלי מפריעים לו. בנוסף יש לו ידידת ילדות שהוא מדבר (יותר נכון דיבר) איתה המון . מפריע לי, כי אני לא מאמינה לו. דיברנו על כך. מה מציק לכל אחד מאיתנו והגענו לפשרה כי הוא יבין יותר אותי וגם אני אותו. לכן סיכמנו שהוא יכול לדבר איתה אך לא מאוחר בלילה ולא מוקדם מאד בבוקר (מיד כשיוצא לעבודה) וכמובן לא יותר מדי וכן יעדכן אותי כדי שארגיש נינוחה איתה אפילו הצעתי שניפגש ביחד. התנאים לא היו לרוחו, אך אמר בסדר. הזמן חלף אך הוא לא כל כך עמד בתנאים עשה מה שרצה, ואמר תפסיקי להיות כזאת. הסברתי לו שהתנאים הם כי אינני סומכת עליך במיוחד אחרי שהסתרת ממני כל כך הרבה. הוא מבחינתו אמר שהוא מצטער ונמאס לו כל פעם שרבים להחזיר את הגלגל לאחור. למרות שאמרתי אינספור פעמים מקרה כמו שהיה הוא ענק. נמאס לי כל פעם שהשם שלה עולה אנו רבים והוא החליט לנתק (ביוזמתי) את הקשר. חלפה תקופה שבה לא שאלתי, לא בדקתי ואפילו לא חיטטתי בסלולרי. אך לפני שבוע נתקעתי בלי מטען ובעלי שמר על הילד ולכן הביא לי את הסלולרי שלו. הסקרנות גרמה לי לחטט. וגיליתי שהוא דיבר איתה ודיבר עם עוד ידידה מהלימודים יותר מדי (בהתחלה אמר עניינ לימודים אך ההודעות שראיתי מתארות מערכת יחסים ידידותית, קניות, בגדים, פן לשיער, דברים שאיתי לא מעניין לדבר. שאלתי אותו וקיבלתי תשובה שלילית ואחרי כמה ימים שאלתי שוב, נו אמרת לה חג שמח. ואמר את באמת רוצה לדעת, אז כן. ומבחינתי זה הקש ששבר את הכל. (אפילו מצון שיציק לו אין) הסברתי לו שכד שנישבר בהתחלה מדביקים ושוב מדביקים ושוב אך ישנו מצב שכל החלקים כבר מתפוררים ואין מצב לתקנו ולהדביקו. מבחינתו הוא אבין שעשה טעות ששיקר אך לא מוכן לוותר על הקשר איתה. נמאס לו שאני מכתיבה לו את ידידותיו. נמאס לו שכל פעם שאמרתי די לזאת ולאחרת הוא הקשיב. אני מבחינתי לא מוכנה לוותר, לא רוצה אותה בקשר איתו, ובנוסף לא חושבת שאוכל לתת שוב אמון. הצעתי שנדבר אך הוא עקשן היא יותר חשובה ממערכת זוגית. הצעתי שנפרק הכל ושיעשה חיים. מיואשת. נמאס לי כל פעם להתפשר והוא עושה כרצונו, הוא ימשיך לשקר ואם לא היא, הוא ימצא אחרת כי הוא משדר להן נינוחות, ומשמש להן ככותל. רוצה עצות דחוף. לא רוצה שירמוס אותי שוב. לא רוצה להרגיש כמו סמרטוט שדורכים עליו שוב ושוב. נ.ב הוא אוהב, אני יודעת שכן אך זה לא הכל במערכת זוגית. לא יודעת מה לעשות.. תודה על העזרה.

שלום מיואשת, את מתארת קשר זוגי פגוע, קשר שבו שני הצדדים תורמים - שוב ושוב - לשברים שנוצרים. אם את מכירה היטב את בעלך ויודעת, שהוא לא בגד ולא יבגוד בך, אז את צריכה לתת בו קצת יותר אמון ולאפשר לו להיות בקשר עם ידידות שלו... את לא מדברת לפעמים עם ידידים שלך? אחרי הכל, לא כל קשר ידידותי מעיד על בגידה. במקביל, בעלך צריך לשמוע ממך מה את צריכה וללכת לקראתך עד כמה שאפשר, בלי שהוא ירגיש כבול. מכיוון שניסיתם לדבר על העניינים ולפתור את המצב שנוצר, שבו את מרגישה רמוסה והוא מרגיש כמו אסיר, ולא הצלחתם להגיע להבנה, אני חושבת שכדאי שתפנו ביחד ליעוץ זוגי. הרה.

שלום לך. תודה על התגובה המהירה. את צודקת מאד בעצתך אלי, אך מה עושים עם המטען מהעבר מעיד שגם קורים דברים אחרים שלא בדיוק הולמים מערכת זוגית נשואה? כמו קשר עם מישהי חדשה (ניסתה להתחיל איתו) במשך שלושה חודשים, כאשר אני בחודש שמיני גיליתי זאת. מדובר בשיחות כל היום והלילה, שיחות ארוכות. כשבדקתי פירוט אחרי שהעניין התפוצץ גיליתי שיחות עד השעות הקטנות ושעה אחרי קם לעבודה ושוב רצף שיחות. מה שאני מנסה להגיד שהמטען הגדול הזה שבר אותי לגמרי. כך שכל שקר "קטן" (לטענתו) הוא גדול ובומבסטי, ומחזיר אותי לאחור. קשה לי להתנתק. במשך כל התקופה ששמנו את הקשר הטלפוני בצד, לא התקרבתי כל כך מבחינה חברית. הכוונה אגרתי ושמרתי בבטן כל מה שהציק לי (בכלל בחיים). זה לא היה כך לפני היינו חברים טובים. לפני יום יומיים יזמתי שיחה (שבעקבותה כתבתי את ההודעה הראשונה) ומאז כלום, הוא הבהיר את עמדתו ורוצה שאני זאת שאפעל ואתקן. כאילו לא אכפת לו, לא יוזם דבר, שום שינוי. אנחנו בבית ביחד אך לא מעוניינת שיישן איתי. אם אין ברירה אציע יעוץ. אך מה עושים לפני? אם בכלל, אחרי מטען שכזה.

שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע פסח בא , והוא לא רק בא, אלא גם נגמר לנו . די מהר , אני חייב לציין. מקוה שהיה לכם פסח נחמד. הרה, לא שכחתי אותך, פשוט לא יצא לי למצוא את הספר. אבל יום אחד זה יגיע ואז אשלח אותו. בסדר ? יום טוב לכולם. שקט ורגוע. ותהיו לי בריאים. ביי

הותרתי אתכם ללא מילים, נכון ? או שאתם עדיין שפוכים מרוב מצות יין חרוסת ומרור ?

איזה כיף שהאביב כבר כאן... אלא אם סובלים מקדחת השחת, ואז זה ממש לא כיף. בכל מקרה, מזג האוויר בהחלט נעים. פסח נגמר לך מהר מדי?! אתה באמת נהנה לאכול מצות? אז כאמור, אין לך מה למהר עם הספר. טייק יור טיים. יש לי המון ספרים שמחכים לי, כך שאני בהחלט לא סובלת מחסרון בעניין הזה. ביי.

אני כבר מס' חודשים עם חבר מקסים וכיון שאני בעלת בי איי והוא לא בעל תואר אני בסתר ליבי מזלזלת בו הוא אולי קצת יותר אינטיליגנטי ממני ועולה עליי באופי ובתכונותיו ובמוסריותו הוא חמוד מתוק ישר ואוהב מאוד מאוד אני בטוחה שיהא אב מקסים איך עוקרים את הספק על מנת שלא ישתלט וישבור את היחסים היפים שנרקמו ביננו : ) אני לא רוצה לזרוק אותו אחרי כמה שנים כמו שכבר עשיתי עם מישהוא אחר מאותה סיבה אני רוצה להתפכח להתבגר להבין שהשכלה זה כלום תודה

הי מיכלי, את, בעצם, מבקשת שנעזור לך להתפכח? השכלה זה לא "כלום", כדברייך. אבל השכלה אינה צריכה להיות מדד בזוגיות ולזוגיות. את מתארת את חברך הנוכחי כבעל תכונות חיוביות רבות, אך ללא השכלה אקדמאית. זה עדיף, לדעתי, על בן-זוג עם השכלה אקדמאית מחד, ותכונות לא נעימות מאידך. קשה למצוא את כל מה שרוצים בבן-זוג. למעשה, זה סוג של פנטזיה - למצוא את המישהו המושלם, שיענה בדיוק על כל הציפיות שלנו. להרבה אנשים אין תואר מכל מיני סיבות, שאינן קשורות דווקא לחוכמה או אינטליגנציה. יש אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם ללמוד מבחינה כלכלית, למשל. ויש אנשים שפשוט לא מעוניינים בהשכלה גבוהה. השאלה היא, למה לך זה כל-כך חשוב? חג שמח, הרה.

גורנישט ! נאדה ! שטויות והבלים. אם איי מייקינג מייסלף קליר ??? הדברים כל כך פשוטים ואלמנטריים, שאיני רואה צורך להרחיב. בהצלחה.

אני בסתר ליבי לא מבין ת'בעיה שלך , איך אפשר להיות בעלת תואר B.A ולא להיות מפוכחת לא בוגרת ולא מבינה. את התשובה לשאלה שלך .

למימונה חריף... נכון... ופוגע... (תרתי משמע...)

אני בת 28 גרושה מזה 3 שנים.יש לי ילד אחד בן 3 שנים.הגירושים היו ביוזמת בעלי .הסיבה היתה לא ברורה.מיד לאחר גירושין בוא התחיל לנסוע ,לבלות,לא התעניין מה שלום הילד,לא רצה לשלם מזונות.אני הייתי בשוק.כל זה קרה כשבני היה בן 3 חודשים.הבעיה היא שאני לא מסוגלת להפגש עם אחרים.דבר אחד שיכול לשמח אותי זה כשאני רואה את בעלי לשעבר או חושבת שאולי נחזור כל זה למרות כל כך הרבה דברים רעים שעשה וממשיך לעשות.אני מוכנה לשלוח לו הכל ואני מצד אחד גם מבינה שזה מגוחך אבל איזשהו כח בלתי מובן מושך אותי חזרה.בלעדיו אני לא רואה את עצמי בעתיד.מה שנודע לי מחברים שהוא לא מתכוון לחזור וטוב לו ככה.מה עלי לעשות?ניסיתי המון דברים ושום דבר לא עוזר.אני מרגישה שחיי נגמרו ואני מתפרקת.

הי אוה, קשה להיפרד ממישהו שאוהבים, בעיקר אם זה בלי הסברים ברורים. אבל שלוש שנים הן הרבה זמן. ההיגיון אומר לך להמשיך הלאה, אבל הרגש לא מאפשר להתקדם ולמצוא בן זוג אחר. כל זמן שתהיי שבויה של הרעיון שאולי עוד יש סיכוי, גם לא תוכלי להמשיך הלאה; לא לבד ולא עם מישהו אחר. אני מניחה שאותו כח בלתי מובן, שמושך אותך חזרה לבעלך לשעבר, הוא הכח שנמצא בזכרונות הטובים מהימים המשותפים שלכם... אבל קשה ככל שזה יהיה, זה נגמר מבחינתו. אם את מרגישה שחייך נגמרים אם לא תהיי איתו, ואת לא מצליחה להתגבר על זה בעצמך, אני מציעה שתפני לייעוץ פסיכולוגי כדי שתוכלי להבין מה באמת כובל אותך אליו, ומונע ממך להמשיך לחיות את חייך בלעדיו. חג שמח, הרה.

אף פעם לא חשבתי על כך, אבל בד"כ כשאני יוצאת עם בחור כמעט תמיד קורה שאנחנו כבר מתמזמזים על הפגישה הראשונה. אני בת 23 ורוב הבחורים שאני יוצאת איתם מבוגרים ממני בכמה שנים. רציתי לדעת מה באמת נחשב "נורמלי" או "מקובל" לעשות, האם זה בסדר מצידי "לתת להם" או לא? אני שואלת את השאלה הזו, כי אני עוקבת קצת אחרי תגובות של אנשים בעניין ואני רואה שמצד אחד הרבה בחורים יאמרו שהם יתייחסו לבחורה יותר ברצינות אם היא תדחה אותם מבחינה מינית לפחות בהתחלה, מצד שני, הרבה מהבחורים האלה גם לא שוללים סטוצים והם בעצמם יוזמים חלק מהפעילויות המיניות האלה.. ומצד שלישי חלקם גם מתייחסים אח"כ לבנות אולי בצורה זולה. קרו לי מספר מקרים שאחרי פעילות מינית כלשהיא, בחורים היו פחות רציניים או התייחסו אלי יותר בקלילות מאשר ברצינות. מצד שני, תמיד חשבתי שכשמגיעים לגיל בוגר, הדברים האלה כבר לא באמת משנים ומכיוון ואנחנו "בוגרים" אנחנו כבר לא משחקים במשחקים של גיל טיפש-עשרה. אז אני די מבולבלת עכשיו. מצד אחד הם יוזמים ואח"כ משנים את דעתם? ואם בחורה יוזמת - מה היא בשבילם? אני יודעת שתמיד תהיה "מלחמה" בין המינים וכיו"ב, ואולי זה ישמע קצת פרמיטיבי לומר, אבל אני שמה לב שבחורים יותר נהנים להשיג את הבחורה שלהם בדרך המסובכת - לנסות לצוד אותה כדי שאח"כ הם או יכבדו אותה יותר או יהנו יותר מהקשר. אני לא מבינה למה זה ככה, ולמה צריך את כל המשחקים האלה, פתאום כשאני חושבת על זה, אני לא יודעת איך באמת מתנהגים כשיוצאים עם מישהו. תמיד נראה לי שאם אני לא "אתן" לו (אפילו אם זה רק להתנשק) הוא לא ירצה אותי או יחשוב שאני לא מעוניינת בו. דיברתי עם ידיד שלי והוא אמר שיכול להיות שאני באמת "קלה" מידי להשגה ואולי אני צריכה לשקול להיות מתונה יותר אם אני רוצה שבחורים ירצו אותי. למרות שאני לא חושבת ככה על עצמי. דברתי גם עם אמי והיא אמרה שלא מתנשקים בפגישה הראשונה. אז צחקתי ואמרתי לה שזה דור אחר וצעירים היום מתנהגים אחרת ומתייחסים בצורה יותר חופשית למין מאשר בדור שלה. היא ענתה לי שהדברים האלה לא משתנים לעולם. בנוסף, יצא לי לדבר עם חברים אחרים והם לא הבינו את הבעיה. יש לי חברות שבעד סטוצים והן לא רואות בזה בעיה. יותר מכך, הן גם לעגו לי שבכלל אני מושפעת מהצורת יחס של הבחורים איתם הייתי ושהגיבו בצורה "שלילית". הן אומרות שבחורים כאלה הם פרמיטיבים ולא שווים את היחס שלי אליהם. אז מי צודק? מה נכון? ועכשיו ככל שאני חושבת על זה, אולי אני באמת לא יודעת איך מתנהגים ואיך מקובל להתנהג היום ובגיל שלי ובגילאים מבוגרים יותר. אשמח לקרוא תגובות רציניות בעניין גם מהד"ר וגם משאר הקוראים. תודה!

מי שרוצה אותך רק לסטוץ... גם אם זה יקח לו יותר מפגישה או שתיים על מנת להרגיע לך את המצפון... זה עדיין יהיה עבורו סטוץ...גם אם זה יקרה בפגישה הרביעית... ומה ש"נורמלי" או "מקובל" לשאלתך... זה כשזה מגיע מהנשמה ו... מ..ה...בייסיק אינסטינקט....

יפה כתבת... מסכימה איתך...

אבל איך בנאדם יכול להתייחס לסטוץ כסטוץ אפילו בפגישה הרביעית? סטוץ זה לילה חד פעמי. מה שמעבר לכך כבר מבוסס על "יזיזות".. מה שמעניין אותי לדעת זה גם איך אמורים לדעת מה נכון לעשות. מתי אמורים להכנס למיטה או מתי אמורים אפילו להתנשק? אני לא מאמינה על עצמי שאני צריכה לשאול את זה בגיל 23... איך יודעים מה בחור רוצה אם הוא לא אומר את זה? זה נראה גם קצת טיפשי אולי לשאול שאלות כאלה על הפגישה הראשונה... כי אף אחד לא יכול להתחייב לקשר רציני, הכי טוב זה לזרום עם זה... מצד שני איך אפשר באמת לדעת? ואיך יכול להגיע משהו מהנשמה על הפגישה הראשונה או השניה? זה לא מוקדם מידי לדעת דברים כאלה? אנחנו לא חיים בתוך סיפור אגדות...

זה לשכב עם נשים וכמה שיותר , יום אחד תפגשי בחור שירצה לשכב איתך על בסיס קבוע והוא יתחתן איתך .גם אז תאלצי לפשפש טוב במלפפונו ובפלאפונו .

ד"ר יקר אני מסכימה עם החלק הראשון של דבריך החלק השני לא מחויב המציאות, בשלב זה הפישפושים לא קשורים לנוגה, הפשפושים קשורים לזוגיות של שרית, אם אינני טועה בשמה

חחח אתה גם ככה?

הי, אין נכון ולא נכון, מקובל ולא מקובל... תעשי מה שנכון לך באותו רגע ולא מה שאת חושבת שיהיה נכון לו. מה שמרגיש לך טוב ונעים תעשי...מה שלא לא. מי שירצה אותך יקבל אותך כמו שאת. כשתהיי את, בלי לדפוק להם חשבון מה יגידו ומה יחשבו ואיך יהיה, יעריכו אותך יותר. אל תנסי לרצות אף אחד מלבד את עצמך. את שולטת בגוף שלך ובנפש שלך ולא אף אחד אחר.

הי נגה, כמו שאת רואה, העלית נושא שנוי במחלוקת במבחינת הדעות שיש לכל אחד בעניין. בגדול, את מתעסקת בעיקר בסטריאוטיפים מיניים שאומרים שיש הבדלים בסיסיים בין גברים לנשים. ראשית כל, את צודקת! שנית כל, אלה הכללות גסות מאוד. בכל מה שקשור למיניות, גברים מעוניינים באקט עצמו, בלי קשר לקשר מתמשך או לרגשות. מבחינתם - ושוב אני מתייחסת כאן להכללה - זה לא משנה אם נוצר קשר או לא. נשים, לעומת זאת, מסתכלות יותר על ההיבט הרגשי של יחסי מין, ולכן נוטות שלא להיכנס למיטה בדייט הראשון. כמו שנוכחת לדעת - גם מתגובות של אנשים שדיברת איתם, וגם מתגובות כאן - זה עניין סובייקטיבי לחלוטין. למרות התאוריות והמחקרים, קשה לקטלג את כל הגברים והנשים תחת אותן שתי כותרות. השורה התחתונה היא, שאין "נכון/לא נכון". יש מה שאת חושבת ומרגישה שנכון עבורך. אם התנהגות מסוימת לא שירתה אותך כמצופה, כנראה שהיא לא מתאימה לך, אישית. למה שאחרים אומרים יש חשיבות מסוימת, אבל לכי עם מה שטוב לך ולא עם מה שאומרים. חג שמח, הרה. נ.ב. אם את מעוניינת גם בתשובה של איש מקצוע, תשאירי את ההודעה שלך גם בפורומים הסמוכים (פסיכולוגיה קלינית, פסיכותרפיה).

תודה לך :-)

היי, אני ובעלי עברנו משבר רציני לפני חצי שנה, כולל בגידה שלו. נפרדנו, חזרנו והיום הכל מצוין, הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני המשבר. העניין הוא שעד אז (לפני המשבר) נורא האמנתי לו, סמכתי עליו והוא ניצל את זה ושיקר לי. גיליתי שיש לו מישהי דרך הפלאפון שלו (היא התקשרה ובמקרה אני עניתי). אחרי זה היו הרבה שיחות נפש מאוד ארוכות, כמו שכבר אמרתי נפרדנו ולאחרי כמה חודשים החלטנו לפתוח דף חדש. הבעיה היא שמאז שחזרנו יש לי אובססיה ופחד נוראי שהוא מסתיר משהו ממני. כל פעם שיש לי הזדמנות אני מחטטת בפלאפון שלו בלי שהוא יודע ובודקת שיחות נכנסות, שיחות יוצאות, הודעות וכו'. אני יודעת שאם הוא יידע שאני עושה את זה יהיה פיצוץ. אסור שהוא יידע. אבל כל פעם שאני עושה את זה משהו לא מסתדר לי. דוגמא: שמעתי שהטלפון שלו צילצל, אחרי שהוא דיבר שאלתי מי זה, הוא אמר מעבודה. כשהייתה לי הזדמנות לבדוק לא היה שיחה נכנסת באתה שעה. ז"א שהוא מחק את המספר שהתקשר. וכל מיני מקרים מוזרים כאלה. אני לא יכולה לדבר איתו על זה כי אני מתביישת מי זה שאני מחטטת בטלפון שלו ומצד שני זה אוכל אותי מבפנים ולא נותן לי שקט. אתמול גיליתי עוד משהו. כמובן שבהודעות שלו הכל ריק, גם נכנסות וגם יוצאות. אני לא יודעת אם היה והוא מחק או לא היה. אז ניסיתי דבר אחר. נכנסתי למונה הודעות וגיליתי שהוא שולח הודעות למספרים לא מוכרים וגם שולחים לו. יכולתי לראות רק את שעת ההודעה ומספר, לא את התוכן. התקשרתי למספר האחרון. זה היה קול של אישה. אמרתי שזה טעות. ניסיתי לרמוז לו, שאלתי אותו אם הוא מסתיר ממני משהו, הוא אמר שלא ואני לא יכולתי להגיד כלום. מה לעשות? אני רוצה לדבר איתו על זה, לשאול. מצד שני אסור שהוא יידע שאני מחטטת בפלאפון שלו. בבקשה תעזרו, אבל בלי לצחוק ובלי לפגוע. תודה, שרית

קשה לענות לך , חסרים פרטים חשובים . כמה זמן נשואים ? יש ילדים ?

טעות יש דבר כזה לידיעתך ראיתי אנשים עם שקט נפשי מר עזרא העוזר ואותם לא מעניין כמה זמן נשואים ואם יש וכמה ילדים יש להם שקט נפשי ואל תפר אותו בשאלותיך כי רבות הן ממכפשי ופשפשי

הי שרית, אמון שנשבר קשה מאוד לתיקון. זה עובדה בסיסית שרלוונטית לכל מערכת יחסים שהיא שאנו מנהלים (ולאו דווקא בין בני זוג). הקושי שלך לחזור ולבטוח בבעלך מובן, משום שהוא פגע בך מאוד ובכך גם בקשר שלכם. אבל החלטתם ביחד להמשיך הלאה, והחלטה כזו מחייבת את שניכם. הוא צריך להיות גלוי לחלוטין - אם אין מה להסתיר, לא מסתירים. ואת, מבחינתך, עד כמה שזה קשה, צריכה לתת לעצמך להאמין לו ובו קצת יותר. זה לא אומר שמרגע זה ואילך את חייבת להאמין לכל מילה שלו, אבל זה כן אומר, שתנסי להיות קצת פחות חשדנית. הרי מדובר בקשר זוגי. נכון שהטעות היתה של בעלך, אבל בהחלט כדאי לברר מה בכלל דחף אותו למישהי אחרת... זה לא בשביל להטיח אשמה במישהו, אלא בשביל להבין באמת את הגורם/ים. את רוצה לדבר איתו על הדברים שמצאת בסלולרי שלו? זה בהחלט יהיה קשה בלי להגיד לו שהסתכלת בתפריטים השונים. אבל את כן יכולה לומר לו, שאת עדיין לא רגועה לחלוטין, ובכדי לתקן את זה הוא צריך להיות גלוי איתך. ואם הוא אומר לך ששיחה מסוימת שייכת לעבודה, תקבלי את זה. כל זמן שתהיי עסוקה בחשדות ובבדיקות (ושוב, המקור לכך בהחלט מוצדק) לא תמצאי את השקט הנפשי. אף-אחד לא יכול להבטיח לך - חוץ מבעלך - שמה שקרה לא יחזור על עצמו, אבל גם אי-אפשר לחיות במעין ידיעה שזה קורה כל הזמן. בקיצור: תני לו קצת קרדיט. אל תחפשי בכוח דברים שאולי לא קיימים; השקט הנפשי שאת מחפשת נמצא קרוב, אבל הפגיעה שנפגעת בעבר מסתירה אותו. והכי חשוב - למרות שדיברתם ביניכם והעניינים השתפרו, תמיד יש מקום גם ליעוץ זוגי. חג שמח, הרה.

הייי הרה, תודה רבה על ההתייחסות. אז פשוט להתעלם ממה שראיתי? לעשות מאמץ ולא לבדוק בעתיד? בהתנהגות היום-יומית לא השתנה כלום. אני יודעת בוודאות שהוא לא בוגד. אבל אני גם יודעת שהוא משהו מסתיר וזה מה שלא נותן לי שקט. אני חשבתי שלכל ב"א יש זכות לפרטיות ולכל ב"א יכול להיות סוד. יכול להיות שהוא באמת מנהל שיחות עם מישהי ואולי אין שם שום דבר מיני והוא לא רוצה שאני אדע כי הוא יודע שאפגע? מצד שני אמרתי לו מזמן שאני נותנת לו את הספייס ואין לי בעיה שידבר עם נשים אבל הכל צריך להיות שקוף. מה דעתך? יש מצב שגבר מנהל שיחות עם אישה זרה וזה לא מאיים על אישתו? שהם סתם ידידים? אם כן זה אומר שחסר לו משהו בבית? מחכה לתגותך, תודה, שרית

שלום רב לדעתי בעלך צריך לבוא לקראתך כדי להסיר ספקות. מאחר והוא בגד בך עליו להוכיח שאין מקום לחשדות. תבקשי ממנו את הפלאפון למספר שעות... אם הוא "נקי" אין סיבה שיסרב להפקיד בידייך את הפלאפון שלו... אם החלטתם לפתוח דף חדש הוא חייב להיות שותף למצוקה שבה את נמצאת ולעזור לך להחלץ ממנה... בהצלחה

פפפפפ אולי שהיא גם תיקח בלש פרטי שיוכיח חד משמעית לכאן או לשם...?.. נו באמת..? ומה זה אם הוא "נקי"..? אם לא הוא יתקלח אחרי זה... אין סוף לחשדות ומי שחושד/ת יש לו/ה כנראה סיבה טובה לכך...הרבה מעבר לשיחות שישנן או לא....

לכולםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם ממני ~~~~~~~~~

אני כזה עתיק, נפל עליי התיק, העולם הממוחשב, כבד לי על הגב, מיום שכאן לבית נכנסה המכונה אני לגור עברתי במחסן שבגינה הייתה לי משפחה מוצלחת וברוכה, אישה וילדים כאלה משכילים. בחופש הגדול רצו כולם ללמוד בקורס למחשבים אני אמרתי טוב מאוד עברו להם חודשיים קניתי ת'מחשב הייתי אב נחמד אוהב ומתחשב עוד לא חלפו יומיים החלה התפנית ואף אחד בבית עליי כבר לא מביט! אני כזה עתיק נפל עליי התיק העולם הממוחשב כבד לי על הגב מיום שכאן לבית נכנסה המכונה אני לגור עברתי במחסן שבגינה הבן שלי עבר לגור עם העכבר ומלמל מתוך שינה קודים של תוכנה ובחצות הליל בצאת הכוכבים הבת שלי יוצאת לה לטייל באתרים מצאה לה שם חבר פריק למחשבים והיא כלל לא מבקשת רשות של ההורים, האישה שלי גולשת לה שעות באינטרנט ואני כבר מתכנן איך להביא לה את הגט. אני כזה עתיק נפל עליי התיק העולם הממוחשב כבד לי על הגב מיום שכאן לבית נכנסה המכונה אני לגור עברתי במחסן שבגינה יום שישי בערב, קידוש ליד שולחן לבד עונה "אמן" יפה וגם בזמן. ובליל הסדר מחביא אפיקומן וגם יודע איפה לחפש אותו בבוא הזמן. לישון לבד זה דווקא די נחמד, וגם למדתי לעשות ביד, כביסה, אבק וחלונות ביד, לשטוף הרצפות ביד, להשקות את הגינה ביד ואחר כך לאסוף את החרא במלונה! אני כזה עתיק נפל עליי התיק העולם הממוחשב כבד לי על הגב מיום שכאן לבית נכנסה המכונה אני לגור עברתי במחסן שבגינה אתה כזה עתיק נפל עלייך תיק העולם הממוחשב כבד'ך על הגב, מיום שכאן לבית נכנסה המכונה אתה לגור עברת במחסן שבגינה.

הוא ענק. חג שמח לך .

אהבתי ת'שיר, עצוב, איך שהמכונה דחקה אותך לפינה, במחסן שבגינה, הפכת לגרוטאה.. אבל יא עתיק, חלאס עם הרחמים העצמיים, שתי אפשרויות - 1. תלמד מחשבים ותצטרף לחגיגות 2. תרים את עצמך , זקוף את סנטרך וצא מהמחסן לאור.. חק שמח:-)

את טובה במם סופית. םםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם יש עוד משהו שאת טובה בו ? איך הנקיונות לפסח ? מתקדמת העבודה או מה ? אל תשכחי, אליהו הנביא בא בליל הסדר לבדוק לך ת'ספונג'ה, לראות שלא חיפפת. ברור ? דונט פורגט. שמחוש, מה לאחל לך ? סומטינג ספיישל דט יו ווד לייק ? אאחל לך אושר. זה כולל את הכל נכון ? אז יאללה, שרק תהיי לנו מאושרת, ונחמדה כמו שאת כבר עכשיו, ושנתראה בשמחות. ביי

אביב מלא אהבה.

http://passovergreeting.com/ אני מתנצלת שאני לא יסודית כמו ניר (קבל ח"ח!) ולא מפרטת אחד לאחד את השמות של כולם... אני יודעת שאשכח חלק, ואני לא רוצה להכניס את עצמי לתסבוכת :-) אבל באמת שיהיה חג מקסים לכולכם - ותיקים ואורחים. צאו, תטיילו, תהנו מהטבע ומהחיים, האביב הוא זמן מצוין בשביל הדברים האלה. אל תגזימו עם המצות... תהיו נחמדים לאליהו הנביא... פסח שמח ונעים!

חג פסח הוא חג האביב... תכלת שמים, ניחוח פרחים... זמן טוב לנקיון לא רק בבית אלא גם בגוף ובנפש... וחג החירות... יצאנו מעבדות לחירות אז זה הזמן לשינוי... למיון, לסינון, לסילוק כל מה שמעיק, מציק, כואב, מזיק... חופש לגוף, לנפש ולנשמה... וחג המצות... שמעתי משהו מעניין בעניין אוכל - מה שלא טעים הוא לא בריא... וזה למה? כי כשאוכלים משהו שלא טעים לנו, לגוף לא יקרה דבר אבל לנפש כן... רק טוב, מיכל.

כמו שאמר החכם: העיקר להיות בשמחה תמיד. אמר או לא אמר ? יש לך הרבה מה לזרוק ? הרבה דברים מעיקים ? מקוה שלא. יאללה, נשיקות וחיבוקים, חג שמח ולהשתמע בקרוב

יש בים איש אחד בלי שם ככה זה אצלו..הוא לא ממש אשם בשוק הכרמל ממחר כבר לא יהיה חמץ..אבא שלי היה אומר בשביל טוב צריך להתאמץ... ראיתי בעיתון שבחרמון השלג הפשיר אלברט חושב שיש לו עוד שיר אמרתי לו חבל ללכת עם הראש בקיר... בעצם כבר יומיים לא שמעתי אותו אבל בבאר שבע הייתי בשבע... מה יש לי בבאר שבע בכלל הבית שלי במקום אחר... נתתי פול גז קרעתי ת'מהיר..לא רציתי פשוט לאחר "הלו לאט יש חג " אמרו לי..אבל מ'כפת לי מליל הסדר... פתאום..משום מקום שמעתי קול אומר..הלו הלו..רגע רגע..יהיה בסדר........ חג שמח ,הרבה חופש לנפש..ואהבה ותהיו טובים רק טוב , רק טוב .

תהנו מהחיים כדברי הרה, הומור - סם החיים, אהבה וחופן גדוש של כסף ובריאות. חג נפלא לכל המעוניינים:)

נחמד שקפצת לאחל לנו. שיהיה לך חג נחמד. ובכלל , חיים נחמדים. וגם נחת אם אפשר. וגם בריאות אם כבר. וגם עושר, למה לא ? מצידי, שיהיה לך את כל דלעיל וגם אהבה גדולה. אם תרצי. אם לא תרצי, זרקי את הברכה החוצה. בסדר ? יאללה, היי חזקה למטה, ביי מישהו מהילדים שלך התחתן בינתיים ?

אני מעדיפה לוותר על חופן גדוש של כסף (מספיק לי חופן קטן וצנוע) ולקבל במקום ני חופנים גדושים של בריאות (ושפיות...).

איך נהיים נחמדים לאליהו הנביא ? מחייכים אליו ? אין בעיה. אפילו שאני קצת מרוגז עליו. למה הוא לא בא לבשר לנו על הגאולה. אבל מה, אני אומר לעצמי, אליהו כבר ילד גדול, והוא גם נביא נוסף לכל הצרות, אז בטח הוא יודע מה הוא עושה, ומה הוא לא עושה. נכון ? לא נגזים עם המצות , רק שהמצות גם לא יגזימו איתנו. ביי ביי חג שמח ומבדח אל תגזימי עם הקניידאלאך והעפאלאך והקינדרלאך

איך אפשר להיות נחמדים לאליהו הנביא? להשקיע במה ששמים לו בכוס. לא לתת לו איזה מגעיל, אלא משהו איכותי מבציר טוב. וכן, בטח, אפשר וגם רצוי לחייך אליו. אתה מרוגז על אליהו הנביא? הי, קצת אמונה. החבור יגיע יום אחד. אומנם הוא יצטרך שבוע להתפכח מכל מה שהוא שותה בליל הסדר, אבל אחר כך הוא יסדר את המצב. תגיד... בני ישראל לא יכלו להיות קצת יותר יצירתיים בימים ההם? עם כל הכבוד לפסח - מצה זה לא בדיוק המאכל הכי טעים ובריא שיכול להיות. אני לא מגזימה עם כלום... לא ממש אוהבת את האוכל של פסח. סי יו אראונד. ביי.

שלום רב הרה אני בחורה בת 28 מטופלת בלוסטרל 3 שנים 200 מ"ג ליום. אני סובלת מ ocd.כשהייתי בת 4 היו לי הזיות שחוזרות על עצמן מדיי לילה ובעקבות זה היו לי פירכוסים ובכיתי בהיסטריה . אמי סיפרה לי שבאותם רגעים הייתה מרימה אותי לידייה ומרגיעה אותי אבל אני לא זוכרת כלום ולא ראיתי אותה כלל הייתי ממש בעולם משלי של הזיה מדיי לילה לפני השינה. לבסוף רופא עצבים קבע שאני ייקח אוטרקס בסירופ ולאחר חצי שנה זה עבר . לאחר 6 שנים זה חזר לכמה חודשים אבל הפעם ברמה יותר נמוכה וזה עבר מעצמו. שאלתי היא האם זה נקרא סכיזופרניה ההזיות האלו? בכבוד רב ובתודה מראש סיוון.

הי סיוון, לפי התרופות שציינת (אוטרקס ולוסטרל) לא מדובר בסכיזופרניה. הלוסטרל משמשת לטיפול בדכאון, כפי שאת ודאי יודעת. האוטרקס היא תרופה נוגדת חרדות, וכנראה שזו היתה הבעיה בילדות. לילדים יש דמיון מפותח מאוד. בגילאים מסוימים ילדים בטוחים, למשל, שיש מפלצת בארון, ואי-אפשר לשכנע אותם שזה לא אמיתי. בשבילם המפלצת אמיתית ובאמת קיימת בארון. ולכן לא נהוג לקרוא למצבים כאלה ואחרים הזיות. ציינת שההזיות הללו חזרו לזמן מה אחרי כמה שנים. יתכן ויש להן קשר לחרדה, ושהן הופיעו במצבים מלחיצים. בלי להכיר את ההסטוריה שלך לעומקה קשה לענות בדיוק. ובכל מקרה זה בסדר, לא מדובר בסכיזופרניה. יש, כמה הודעות מתחת, הודעה של מישהו בשם tom. בתשובתי צירפתי לו קישור על סכיזופרניה. אני מציעה שתכנסי להודעה הזו ותקראי את המאמר, זה יעזור לך להביו מה באמת המשמעות של סכיזופרניה. חג שמח, הרה.

תודה רבה לך הרה עזרת לי מאוד

היי הרה ,מה שלומך ? איך את מבלה לך בחופשת הפסח מהאוניברסיטה ? לי יש להכין למחר עבודה חשובה שאם אני אתחיל עכשיו יהיה בסדר ,בעזרת השם כמובן יש לי חברה שטסה לטורקיה עם המשפחה המורחבת לחגוג את ליל הסדר ,נחמד לא? אני אנצל את הזמן להכנת עבודה גדולה מהמכללה שלי , מקווה שתנוח עליי מוזה גדולה ושמנה שתעזור לי להתרכז אני מתה להכנס לזוגיות, לצאת ,להכיר, להפגש ,מצד אחד ומצד שני מתה מפחד שאם אני אתאהב אני אאבד את הראש וזה יפגע בלימודי אני גם מתה ללכת לבריכה סוף סוף . חג פסח שמח פרח שחור...ואני בכלל ג'ינג'ית(-:

אצלי סביר מאוד, ואצלך? כן, בחול המועד לא לומדים. זה זמן מצוין להכין עבודות. איזה כיף לחברה שלך! אנחנו נהיה אצל המשפחה. אבל לא נורא, עברנו את פרעה, נעבור גם את זה :-) סתם, זה באמת לא נורא. המזל הגדול בהתאהבות זה, שהיא חולפת יחסית מהר, ואז נותרת אהבה. ואהבה פחות מטריפה את הראש, נכון? זה כבר יציב יותר. את בטוחה שהפחד מהפגיעה בלימודים הוא מה שמהווה מעצור? אגב, עוד כמה זמן נשאר לך עד סוף הלימודים? חג שמח!

אמי (55) אובחנה כסובלת מסכיזופרניה על אף שהיא מתפקדת, עובדת (בהתנדבות), מנהלת את חייה וכו'...מצבה אינו חמור במיוחד היא פשוט נוטה לדבר שטויות שאין להן אחיזה במציאות ונוטה גם להאמין להם, אמי גרושה וחיה לבד, אני (30) אחד משלושת ילדייה נוטה להתכחש ובכלל המילה סכיזופרניה היא בעיניי מעין תשובה לחיפוש אחר הגדרות, העובדה היא שביום שאמי הסכימה לקחת כדורים בהמלצת פסיכיאטר היא קבלה קצת יציבות ומודעות אך הפסיקה לקחת אותם כיוון שאמרה שהם מעייפים אותה ועושים לה רע (על אף ההתחילה לדבר לעניין). הבעיה העיקרית היא שאינה מודעת למצבה ואינה מוכנה להפגש עם פסיכיאטרים ולקחת כדורים, שאלתי העיקרית היא אם יש דרך לידע אותה במחלה ולתת לה להבין שאין סיבה שחיייה ימשיכו להיות חסרי ערך, אם לדוגמא אני אומר לה שהיא חולה וכו'...(דבר שמעולם לא עשינו), אשמח לכל סוג של ייעוץ בנושא. בהמון תודה.

הי טום, לפני הכל, אני מצרפת לך קישור על סכיזופרניה: http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/sciz2.htm תקרא אותו לבד ותתן גם לאמא שלך לקרוא. תנסו להבין ביחד אם האבחנה שהיא קיבלה אכן מתאימה לה, ומה אפשר לעשות בנושא. פסיכיאטר מסווגים אנשים לפי אבחנות, כפי שכתוב במדריך (DSM4 או ICD10). הסיווג נעשה לפי סימפטומים מסוימים שנצפים באדם וכאלה שהאדם מדווח עליהם בעצמו. אני לא יודעת למה החליט הפסיכיאטר המסוים הזה לאבחן את אמך כחולת סכיזופרניה, משום שהם היו לבד בחדר בזמן השיחה, ולכן רק הם יודעים מה נאמר שם. בכל מקרה, תמיד אפשר לקבל חוות דעת שניה, ואם חשוב לך לדעת מה קורה, תברר עם אמך אם אתה יכול להיות נוכח בפגישה. עכשיו, כנראה שאבחנתו של הפסיכיאטר אינה בדיונית לחלוטין, משום שכתבת בעצמך שהכדורים כן עזרו לאמך. כלל חשוב בנושא טיפול תרופתי פסיכיאטרי הוא, שלא מפסיקים לקחת את התרופות בלי להתייעץ עם הרופא! זה עלול לגרום לחזרתם של התסמינים הלא רצויים. אני יודעת שתרופות אנטי פסיכוטיות (ואני מניחה שהפסיכיאטר רשם לאמך תרופה מהמשפחה הזו) גורמות לעייפות. אפשרות אחת היא לקחת את כל המינון היומי פעם אחת, בערב, לפני השינה. אבל גם בשביל זה צריך אישור מהפסיכיאטר. כאמור, תן לה לקרוא את המאמר שצירפתי לך בתחילת ההודעה, בצורה כזו תוכל ליידע אותה מה באמת עומד מאחורי האבחנה המאיימת שנקראת סכיזופרניה. מעבר לכך אין לך מה לעשות - כל זמן שהיא לא מסוכנת לעצמה או לסביבה, לא תוכל להכריח אותה לקבל טיפול כלשהו. בשלב זה כל מה שנותר לך לעשות זה לנסות ולדבר אל ההגיון שלה, ולשים לב לכל שינוי שלילי במצבה. בהצלחה, חג שמח, הרה.

אבל עלתה לי בראש, יש מלחין ויש פזמונאי שכותב את המילים, ויש את הזמר. ואם יש שיר מאד מוצלח ופופולרי, את כל התהילה מקבל הזמר. לא המלחין ולא כותב המילים. זה לא אבסורד ? לדעתי, להם מגיע יותר קרדיט מאשר לזמר.

בכל אופן זמר טוב יודע לפרגן גם למי שכתב ולמי שהלחין את השיר. אגב, יש הרבה זמרים שכותבים לעצמם ומלחינים את מה שהם כתבו. זמר גרוע יכול לקלקל שיר טוב. זה ידוע.

את הקרדיט בבנק כולם מקבלים בצורה יחסית ושווה לי נראה שהמלחין וגם הפזמונאי עובדים אפילו פחות קשה עבור אותם תמלוגים מעבר לזה , בינם לבין עצמם , הקרדיט גלוי וידוע ואין ספק שמלחין טוב , ירדפו אחריו כל הזמרים המצליחים הוא יעבוד יום או יומיים , ישב בבית והברז יתחיל לטפטף שקלים בזמן שהזמר מתפוצץ מאנדנלין מיוזע מול 2000 איש ואישה במה היית בוחר אתה שלומי ? חג שמח לך להרה למיכל המתקתקה לשמחה למור לנטע למנדי ליוסי לאבי לארכדי לי ולכל בעלי החיים . ביייייייייייייייי

משפחה שגרה בבית פרטי עם גינה, רוצים לגדל כלב , אבל שישאר מחוץ לבית. יקנו לו מלונה. זה מספיק טוב בחורף הקר ובקיץ החם ? ועוד שאלה, איזה כלב הכי טוב לרכוש, שגם ינבח אם יבואו גנבים, אבל שלא יהיה תוקפני ומפחיד לאורחים. כלב זאב ? אפשר לקבל בחינם מאגודת צער בעלי חיים ?

כן, בהחלט אפשר לגדל כלב רק בחצר. וזה בתנאי, כמובן, שדואגים לכל מה שהוא צריך. מלונה טובה, כלי למים (בהתאם לגודל הכלב), ואוכל. אם הכלב צפוי להיות חופשי בחצר, רצוי שהחצר תהיה מגודרת היטב בלי אף פירצה. ושיהיה שלט "זהירות כלב בחצר" על השער. אין חינם. למה שיהיה כלב בחינם? אף עמותה לא מחלקת כלבים בחינם. ולמה זה? כי יש הוצאות בשפע, זה דבר אחד. ודבר שני - מרבית העמותות בארץ חיות מתרומות, ולכן ניתן להתייחס אל רכישת כלב כאל תרומה. אבל זה ממש ממש על רגל אחת. רוב הכלבים נובחים כשמגיע מישהו. הם חיות טריטוריאליות ושומרים על השטח שלהם. ברגע שכלב חי בחצר, זה נהיה השטח שלו מבחינתו. זה לא חייב להיות כלב מגזע מסוים. אבל כדי שיהיה גם מרתיע, רצוי שזה יהיה כלב גדול.