פורום תמיכה הדדית

הייתי מבקשת לדעת באם ידוע לך מספרי ה i p של הגולשים בפורום או שהפורום אנונימי לחלוטין ?

יש אפשרות לראות את כותבת ה IP

הי, כתובת ה - I.P. לא גלויה וחשופה, אבל אפשר למצוא אותה אם זה ממש קריטי. אני לא בודקת כתובות I.P. כי זה לא רלוונטי מבחינתי. הרה.

מדוע את צריכה את הכתובות.לי זה נראה חדירה מוחלטת לפרטיות הגולש הכותב זכותו של כל גולש\ת להשאר בעילום שם או לכתוב בשם בדוי איש איש מסיבותיו הוא.

דרוש/ה מטופל/ת לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ב- OCD! טיפול קוגניטיבי-התנהגותי קצר-מועד (כ- 13 פגישות) יינתן ללא תשלום ע"י פרופ' רובי דר, ראש המגמה הקלינית באוניברסיטת תל-אביב. פרופ' דר מתמחה במחקר ובטיפול בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. הטיפול יערך בחדר טיפול באוניברסיטה, וייצפו בו (בחדר אחר) סטודנטים לפסיכולוגיה קלינית. אנשים הסובלים מ- OCD מוזמנים לקבל פרטים נוספים אצל פרופ' רובי דר ([email protected] 03-6408624)

לדעתי זו הזדמנות פז למי שלא מסוגל להרשות לעצמו טיפול. רובי נחשב מטפל מעולה וחבל להפסיד טיפול שכזה בחינם ובכלל. מקווה שאחד מכם ילך על זה.. הייתי עושה את זה בעצמי אך אני כבר בטיפול.

עבר חודש מאז שנפטרה אימי בנסיבות טראגיות (לא מחלה או תאונה) אני בת 25 ופשוט לא יודעת איך אפשר להתמודד עם זה

הי יולי, התמודדות עם אובדן של אדם קרוב תמיד קשה. עבר רק חודש מאז שאמך נפטרה. זה לא הרבה זמן, וזה בסדר שעדיין קשה לך עם האובדן. לכל אחד יש דרכי התמודדות שונות, וכל אחד זקוק למידה שונה של זמן כדי לעבד את האובדן ולהמשיך הלאה למרות הצער והכאב. את מדברת עם אנשים (משפחה, חברים) על האובדן שלך? חשוב שתשתפי אחרים במה שעובר עלייל ולא תסתובבי עם כל התחושות הקשות עמוק בבטן. קחי כמה זמן שאת צריכה בשביל להתאבל, זה הכי חשוב. משתתפת בצערך, הרה.

רציתי להודות מאוד להרה ולפרח שחור על העזרה והכוונה שאו ברכה מכל הלב המשיכו לעזור לכולם תודה מקרב לב יקי.

אני מקווה שימצא פתרון מהיר לחרדות, משום שזה דבר שבהחלט פוגע באיכות החיים. ולכולם מגיע לחיות הכי טוב שאפשר. הרה.

בבקשה, ותרגיש טוב

שלום, שמי חן ואני בחורה בת 19. אני פונה אליכם בבקשת עזרה דחופה בשביל חבר שלי שהוא חייל בן 20 וקצת.... הוא מתעצבן מכל מיני דברים כמו רעש של אדם ששותה משהו או אוכל. הוא לא אוכל בננה בגלל הרעש שזה עושה כשלועסים. אם לא עונים לו או מגיבים על משהו שאמר תוך שניה הוא מתעצבן. הוא רוצה לקבל טיפול. השאלה שלי היא אם יש לכם משהו להמליץ עליו. סוג של טיפול, מקום שבו מטפלים במחיר זול עם הנחה לחיילים או בחינם. אשמח מאוד אם תחזירו תשובה מפורטת כמה שיותר מהר. תודה ויום נעים! חן.

החבר שלך החייל, האם דיברת איתו על כך ? האם הוא מודע לכך שהוא מתעצבן מהר מידי ? איך פגשת אותו ? האהבה ביניכם לא פוחתת בגלל זה ? את מסוגלת להמשיך לאהוב אותו אפילו שהוא מתעצבן מהר ? הוא יכול לפנות במסגרת הצבא לפקידת ת"ש (תנאי שרות) והיא תעזור לו. כשהחייל בצבא, הצבא דואג לכל. כדאי לו לפנות לייעוץ. יום טוב.

הי חן, ההחלטה של חבר שלך נכונה (לפנות לטיפול), משום שהרגישות שלו בהחלט מוגזמת ומפריעה לו ולסביבה. יש שתי אפשרויות: 1. כפי ששלומי הציע - לפנות למש"קית ת"ש ולברר על אופציות לטיפול מוזל/בחינם. או, לחילופין, לפנות לקב"ן ולשאול מהן האופציות. 2. כנסי לאחד הפורומים המקבילים (פסיכולוגיה קלינית, פסיכותרפיה) ותבררי שם עם מנהלי הפורומים אם הם מכירים מקום או אנשי מקצוע שמטפלים בחיילים במחיר מוזל. הרה.

שלום רב! אני בת 15 וחצי... למרות גילי הצעיר אני מקווה שתתיחסו למכתבי זה ברצינות ותנסו להבין אותי כמה שיותר כי זה די קשה.. יש לי אחות בת 8 אמא נהדרת ואבא בעייתי מאוד שההורים שלי היתחתנו המצב של אבא שלי הייה בסדר... הוא לא הראה שום סימנים לאובססיה מסויימת... אחרי שנולדתי הוא ממש הישתנה.. התחילה להיות לו אובססיה לאוכל.. אבל זה דבר די נורמלי אצל אנשים.. אבל לא אצל אבא שלי... במגיל קטן אין לי דמות של אבא.. הוא הרשה לי לקלל אותו לא לרכוש לו כבוד כלל...הוא לא הציב לי גבולות שהייתי זקוקה להם כילדה שגדלה וגם אחרי זה כנערה מיתגברת.. הוא מקלל המון ועושה דברים לא נורמלים... אני יודעת שזה נישמע מוזר אבל זה לפעמים מפחיד מאוד... מאז שאחותי הקטנה נולדה המצב רק החמיר... אמא שלי הייתה בפיקוח על ידיו 24 שעות ביממה... כדי לראות אם היא מבצעת טוב את תפקידה כאמא... אני בכלל לא מדברת על זה שרציתי שיהיה לי אבא כמו כולם שלא יקלל שיקדיש לי, שאני אוכל לבלות איתו יותר מ-5 דקות ולא להתחיל לבכות... הוא אף פעם לא הרים עלינו יד... אבל המצב שלו רק הולך ומחמיר עד שאני מפחדת שבאיזה שהו שלב גם זה יקרה.. יותר מ-5 שנים ניסינו לפתור לו את הבעיה... עם מי לא דיברנו... ההורים שלו וההורים של אמא שלי... הוא הבטיח אין ספור פעמים להישתנות...אבל אחרי כמה ימים חזר לסורו! לפני חצי שנה לקחנו אותו לפסיכיאטר וגם זה הייה אחרי לחצים שלנו.. הוא נתן לו מין כדור הרגעה שהוא צריך לקחת בבוקר ובערב... הוא לקח במשך חודש והפסיק.. ואז היינו צריכים לרדוף אחריו שיקח... לא שהכדור עזר .. אבל הוא הייה מרגיע אותו קצת... הוא בן אדם מאוד לחוץ ועצבני... הוא צועק מהר ומיתרגז מטבעו...! אין לו כבוד לכלום כבר... אתם לא רואים את ההתנהגות היום יומית שלו... זה דבר מחריד.. אני כבר לא מדברת עם הריבים בינו לבין אמא שלי שאני שומעת כבר מגיל 5... אז חשבתי שזה דבר נורמלי שהורים רבים.. אבל הגעתי למצב שימי שישי אני רק רוצה לצאת לברוח מהבית לא להיות שם... לא לשמוע אותם רבים לא לשמוע את הקללות שלו... ההיתנהגות הלא שפויה שלו...! הוא בן אדם טוב...באמת.. שאנחנו צריכים עזרה אנחנו מקבלים ממנו אבל לי ולאחותי קשה מאוד לחיות עם בן אדם חולה בנפשו...! שלא נדבר על אמא שלי שחייה את זה 15 שנה..! אני מרגישה כבר שאני עומדת להישתגע מהמצב הזה.. אבל זה לא כל כך פשוט כמו שזה ניראה.. כל הדלתות סגורות בפנינו ...!!! אתם בטח שואלים למה אני מיתכוונת?! אז ככה.. למישפחה שלו גם לא חסר... אם אמא שלי תירצה להיתגרש הוא ממש לא ישאיר לה את הבית...! ברגעי כעס הוא לא חושב עלינו וזה גם אמא שלי אמרה.. אמא שלי לא עובדת ואין לה גב כלכלי..שירשה לה לקחת סיכון... אין לנו לאן ללכת ...אחותי נימצאת בכיתה מיוחדת... זה בית ספר רגיל רק שיש בו כיתה קטנה.. שמקבלים שם יותר יחס מאשר בכיתה של 40 ילדים.. וכיתה כזאת קשה למצוא בכל מקום..! אין לנו מה לעשות... זה פשוט להמשיך לחיות ככה עד שאני או אחותי נעשה צעד קיצוני שיעורר את כולם...! ואחותי גם סובלת מאוד.. היא בוכה אין ספור פעמים למה אין לה אבא נורמלי שהיא יכולה לדבר איתו בלי שיצעק ויקלל והיתנהג אליה לא יפה... לה מגיל קטן אין דמות של אבא כי כשהיא נולדה המצב שלו הייה כבר קשה.. שאני נולדתי הוא לא הייה ככה... זה דבר מדהים איך הוא יכול להפוך לבן אדם הפוך ממה שהוא הייה ב-15 שנה שלא קרה בזמן הזה שום משבר או משהו שיגרום לכך..! רציתי לשאול אם אפשר להוציא מהפסיכיאטר שהוא הלך אליו טופס שהטיפול לא הצליח... כמו להוציא אותו בן אדם לא שפוי ולהיסתמך על זה ברבנות שלא יתנו לו לקחת מאיתנו את הבית... או להקשות עלינו במזונות..אני יודעת שזה נישמע מגעיל אבל כל יום אני מתה מחדש, ואני חושבת שאם זה לא יקרה אז את מי שבאמת יאשפזו זה אותי כי באמת שאני כבר לא יכולה ליותר... בבקשה תייעצו לי?... אימרו לי מה לפי דעתי אני צריכה לעשות?.. כל דבר יתקבל בברכה..! בתודה מראש איילת!

קשה להאמין איך יש אנשים עם כאלה בעיות ענקיות, בעוד משפחות אחרות מבלות בטוב ובנעימים. האם הפסיכיאטר של אבא שלך קבע מה בדיוק יש לו ? האם הוא עובד ? האם יש לו חברים ? האם יש מישהו במשפחה שלו , אחים אחיות, שיכולים לעזור ? לדבר איתו ? לבי יוצא אלייך ואל צרותייך. בת כמה האחות שלך ? אולי ניתן לפנות לעזרה סוציאלית ? משרד הרווחה ? תהיי בריאה. ותמשיכי לדווח לנו מה קורה. יום טוב.

הי איילת, לגיל אין חשיבות, אנחנו מתייחסים לכולם ברצינות. לפני הכל יש לי שאלה - את שואלת בקשר לגירושים ומה אפשר לעשות כדי להשאיר את הבית אצל אמא שלך. השאלה היא, האם אמא שלך רוצה להתגרש ממנו? אין ספק שאבא שלך צריך להיות במעקב של איש מקצוע (פסיכולוג/פסיכיאטר), אבל אי-אפשר להכריח מישהו לקבל טיפול אם הוא לא רוצה. יש לך הזדמנויות לדבר איתו שיחה בארבע עיניים, בלי קללות והתפרצויות? קורה לפעמים שהוא מספיק רגוע בשביל לנהל שיחה כזו? אם כן, תדברי איתו על ההשלכות של הבעיה שלו על בני המשפחה. מכיוון שהמצב שלו משפיע על כל המערכת המשפחתית, כדאי לפנות ליעוץ משפחתי. ואם אבא שלך לא רוצה, אז תלכו רק את, אמא שלך ואחותך. תוכלו שלמוע דעה של מישהו אובייקטיבי (גם לגבי הרעיון של גירושים) ולקבל עצות איך להתמודד ביום-יום עם ההתפרצויות של אבא שלך. אבא שלך לא מסוכן לעצמו או לסביבה, ולכן אין סיכוי שפסיכיאטר ייתן איזשהו מכתב שאמא שלך תוכל להציג ברבנות. החוק אומר שיש לשמור על זכויות הפרט ולכן, כל מה שנאמר לפסיכיאטר נשאר חסוי. יוצא לך לדבר עם אמא שלך על מה שקורה בבית? את משתפת חברות? הרה.

גם לי יש בחינה ב8 לפברואר ועכשיו הודיעו לי מעבודה חדשה שהמפגש היכרות הוא ב7 לפברואר בערב. מצד אחד אולי אני יכולה לבקש לדחות ביומיים ומצד שני פשוט ללכת הרי יש לי עוד תשעה ימים כולל היום ללמוד מה את אומרת ?

תתחילי ללמוד מעכשיו, וככה ה - 7 יהיה לך פנוי לענייני עבודה. חוץ מזה, שבטח מדובר בלא יותר משעתיים-שלוש, ככה שזה לא תוקע לך את כל היום מבחינת לימודים.

באלו קורסים יש לך מבחנים ? אלו מבחנים כבר עברת ? כמה את צריכה להשקיע בכל מבחן ? את צריכה לשרוץ בספריות ? מתי נגמרים המבחנים ? מתי תדעי אם עברת ובאיזה ציון ? בהצלחה רבה מכל חברי הפורום. יום טוב.

נשאר לי עוד מבחן אחד, שיהיה ביום חמישי. יש לי המון חומר להקיף וללמוד... מדכא! למבחן הקודם הבאתי דף מבחן. זה אומר שמותר להכניס למבחן דף A4 שכתוב עליו משני הצדדים באיזה פונט שרוצים. במבחן הקרוב אין חומר עזר בכלל. אני צריכה לזכור הכל!!! והזכרון שלי גרוע!!! נשאר לי מבחן בקורס פסיכולוגיה בחינוך. זה קצת משעמם, אבל לא נורא קשה. פשוט הרבה חומר. ההשקעה במבחן תלויה בשאלה אם יש/אין חומר עזר במבחן, למרות שגם הכנת דף מבחן לוקחת זמן (צריך לקרוא, לסכם ולתמצת הכל לדף אחד מסכן). אני לא צריכה ספריות בכלל, רק לקרוא את חומר הלימוד שלי שכולל את ספרי הלימוד ואת מה שלמדנו בשיעורים. לוקח להם עד 3 שבועות להחזיר ציונים, ואז אדע אם ואיך עברתי את המבחנים. ואז... אחרי המבחן שיהיה, יש לי כמעט 3 שבועות של חופש עד תחילת הסמסטר הבא. וחוץ מזה, שבתחילת אפריל יהיה לי אבחון דידקטי, וזה חשוב לי מאוד, משום שאני נתקלת בקשיים בלימודים שלא אמורים להיות, ושכנראה לא תלויים בי ובלמידה שלי. אני מקווה שאחרי האבחון כמה דברים יסתדרו... אבל יש עוד זמן עד אז. תודה.

שו הדא ? מה זה אומר ? ומה זה יתן לך בדיוק ? איך את חשה לגבי המבחנים סו פאר ? נראה לך שהצלחת ? בהצלחה במבחן ביום חמישי. קשה לי לראות שאת לא מצליחה במבחנים כי יש לך שכל ישר. את אפילו לא כל כך צריכה ללמוד מספרים. אם תעני כמו שאת עונה כאן לאנשים, בטוב טעם ודעת, על המקום יתנו לך ציון טוב. ככה נראה לי. יאללה, תעשי חיים, ראית סרט טוב לייטלי ?

קראתי הרבה חומר על מבוגרים שסובלים מקשיי קשב וריכוז וטוב שהרה עושה איבחון דידקטי מתברר שהרבה מבוגרים סטודנטים ועוד כשהיו ילדים סבלו מהתופעה ואז לא ידעו להגדיר אותה.אלו ילדים חכמים מעל הממוצע שפשוט לא מסוגלים לשבת בכיתה לכתוב ולקלוט את החומר הנלמד תרופת רטלין מחוללת פלאים לורחים כדור שמשפיע ל 4 שעות או ל8 שעות תלוי במינון ויש הצלחה במיבחנים ובריכוז בכלל. כנסי לאתר חיפוש כתבי רטלין ותגעי לכל החומר על התרופה הפלאית הזו

שלום לכולם! האמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל , קשה נורא לדבר על זה אך כבר 10 שנים שאני חיה עם "הלום קרב" בשפה המקצועית , הרבה ימים אנחנו למטה ושוב עולים ונופלים לתחתית וחוזר חלילה. אני מטבעי אדם שמח ומאושר , אך הימים האלו שהוא קם "עקום" הורסים לי ממש את החיים ,לי ולשלושת בני , הם כבר מתבגרים ומבינים אבל לעולם לא יבינו למה אבא שלהם מפחיד,צועק ומתנהג בצורה מבעיתה , האמת שגם אני מבינה שזה בא ממחלה ומחלה קשה ........לא מצליחה להתמודד עם ימים כאלו. אנחנו אף פעם לא יודעים אם אפשר לצחוק או לצעוק , אם הוא צריך שקט או רעש , אם מישהו הרגיז אותו או שהיה לו יום שמח? אין לי כבר למה לצפות......... ולא אל תגידו לי לעזוב אותו , רבות חשבתי על כך , אבל הוא האיש הכי ישר וטוב שאני מכירה ועל כן לא אוכל לעזוב אותו מוזר נכון? אני מתמודדת יום יום , שעה שעה ומגינה על בני בחרוף נפש למה? מה לא בסדר איתי? למה אני לא יכולה להיות אגואיסטית ולשים פס על כולם ולעשות מה שבא לי? הרי יש לי משרד עצמאי מצליח, אני בעלת מקצוע חופשי אז מה לעזאזל לא בסדר איתי? הלוואי וידעתי לענות לעצמי , אני מומחית בייעוץ לאחרים שעל פי רוב מצליח . אבל שזה מגיע אלי ...........המוח נאטם ספרו לי אם יש למישהו נסיון איך חיים עם דכאון מתמשך ? איך אנהג? והאם אני מזיקה לבניי היקרים בעצם זה שאני מעוניינת לשמור על אחדות משפחתי בכל מחיר? אנא האירו את עני ,בכנות מכל הלב תודה

אהבה. את אוהבת את בעלך וזה יפה מאד. ונדמה לי שגם הבנים מבינים זאת ואינם זקוקים בהכרח להגנה שלך. איך באמת הם מתמודדים עם הדיכאון של האבא ? במה זה מתבטא ? איך הוא מתנהג כשהוא בדיכאון ? האם יש אלימות או צעקות ? איך מרגיעים אותו ? כל כמה זמן זה מתפרץ ? כמובן שבתשובות לשאלות שלי , טמונה התשובה האם ניתן לחיות איתו או לא. האם כאשר הוא במצב בסדר, ניתן לדבר איתו על פירוד ? מה הוא אומר על כך ? אולי דוקא יהיה לו יותר קל לחיות לבד ? שאלת אותו ? איפה הוא קיבל את הלם הקרב ? באיזו מלחמה ? האם הוא בטיפול שוטף ? שיהיה לך בהצלחה רבה מה שלא תעשי. יום טוב.

הי דנדוש, ראשית כל, יש לי שאלה - בעלך מקבל איזשהו טיפול ממשרד הבטחון? או טיפול בכלל? דבר שני, יש לי המלצה - כנסי לפורום הבא: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/66 ותוכלי לקבל הצעות מאיש מקצוע ומהלומי קרב אחרים. לא חשבתי לרגע להציע לך לעזוב אותו, בדיוק כמו שלא הייתי מציעהלמישהי שנשואה לגבר בכסא גלגלים לקום ולעזוב. בעלך סובל מנכות שאינה אשמתו. אין ספק, שגם הוא היה מעדיף לחיות בלי הטראומה שמלווה אותו כבר הרבה שנים. בנייך גדלו עם אביהם; הם כבר מכירים אותו ויודעים שיש לו בעיה מסוימת. את לא צריכה להמשיך ולגונן עליהם אם הם כבר גדולים ומבינים. ואז באמת מתעוררות שאלות כמו שאת מעלה. כשאת שואלת על דכאון מתמשך את מתכוונת לדכאון של בעלך? בין אם בעלך מקבל איזשהו טיפול ובין אם לא, יש אפשרות לפנות לטיפול משפחתי. בצורה כזו תוכלו - כולכם - לקבל כלים טובים יותר להתמודדות היום-יומית. אם בנייך מספיק גדולים, את יכולה לדבר איתם על זה ולשאול לדעתם - האם הם מרגישים ניזוקים מהאחדות המשפחתית? שוב, זה תלוי בגיל שלהם ובבגרות הנפשית שלהם. הרה.

שלום! אני חושב שיש לי התקף חרדה , אני מרגיש דופק מואץ,לפעמים הזעת יתר ,לחץ ובילבול בעבר גם סבלתי מזה וזה חלף אחרי מספר פעמים של הרגשה נוראית וזה שוב חזר .אני צריך עזרה מה לעשות. וכיצד אפשר לטפל בזה .האם יש מקום שניתן לקבל הסבר על זה תודה

תראה חביבי אני לא רופאה אבל אם יש התקף חרדה עוזר בהחלט לא לשתות או לאכול שום דבר שיש בו קפאין כלומר המנע משתיית קפה ,תה קקאו והמנע מאכילת עוגות שוקולד שוקולדים... חוץ מזה תשתה מים ,תה לואיזה (עוזר מאוד !!) ותפנק את עצמך במקלחת חמה תזונה מאוזנת ומוסיקה שקטה וספר טוב או חברה נעימה . וכמו כן תסמוך על החושים שלך לפעמים אנשים חושבים שזה התקף חרדה ובעצם יש משהו בחיים שלנו שמאוד מפריע לך בצדק שיעזור לקבל עזרה בלהתמודד איתו .אז תרגיש טוב יקי

הי יקי, ראשית כל, אתה יכול להשתמש באינטרנט כדי ללמוד על התקפי חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety20.htm http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2236-13772,00.html http://www.infomed.co.il/anxiety.htm http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/anxiety.htm הפתרון היעיל ביותר לטיפול בחרדה הוא שילוב של טיפול תרופתי שנותן פסיכיאטר ושיחות עם פסיכולוג. התרופות מונעות כמעט לחלוטין את הופעתם של התקפי החרדה, ובאמצעות השיחות אפשר להבין מה גורם להתקפי החרדה, ואיך אפשר להתמודד עם הגורם הזה. כשאתה נמצא בתוך התקף חרדה, הכי טוב זה לעשות משהו שבד"כ מרגיע אותך ולחכות עד שההתקף יעבור. הרה.

רציתי מאוד להודות להרה ולפרח שחור על העזרה והתמיכה תהיו ברוכים בכל מה שאתם עושים מצילי חיים תודה מקרב לה. יקי

ובוקר טוב ושבת שלום גם לשאר הגולשים באתר זה... אני כותבת כי גם בפורום הזה וגם בפורום אחר נתקלתי בבעיה שכשמזכירים את העיר אילת או אפילו חיפה לא באמת מתכוונים לעיר עצמה אלא זה איזשהו רעיון סימלי שאינני בטוחה שהבנתי לעומק על כן פניתי אלייך בבקשה שתבהירי לי את המושג המופשט ,אני אכתוב כאן מה שאני משערת ואת תאששי או תדחי .אז כשמזכירים את אילת מתכוונים שכאילו נדחפת לפינה שבה את חייבת להחליט החלטה כמו נישואים או אם מישהו נחמד מציע לך חברות ולא נעים לך לסרב אבל אין לך ברירה כי את לא מעוניינת אז את אומרת שאת בורחת לאילת ? זה קשור במיניות כי אילת בדרום ? ולגבי "חיפה " זה קשור ברוחניות ואינטלקטואליות כי על המפה חיפה יותר בצפון ? כאילו אנלוגי לגוף האדם ? בתודה מראש... מבולבלת.

הי, אישית - אילת זו אילת וחיפה זו חיפה עבורי. אני לא משתמשת בשמות הערים האלה כדי להסביר או לתאר משהו אחר. אבל כל אחד נוהג בדרך אחרת... אז אולי יש כאלה שמשתמשים בשמות של ערים כדי לתאר מצבים שונים בחיים. כך שאני לא יכולה לאשש או לדחות את העניין הזה. אני מציעה שתבררי את העניין עם מי שכן משתמש בביטויים האלה. הרה.

כשכתבת ל”פרח שחור" לרדת לאילת למה התכוונת? אל דאגה אני מעל גיל 21

תודה על העידוד והתמיכה תבורכי אני פשוט כל כך מתקשה לקבל שהנפש כה מכאיבה לגוף שאני מלאת מחשבות שאולי ואולי ואולי זה משהו אחר אבל אין סוף לבדיקות ועשו מה שיכלו ותמיד את חושבת שאולי פיקששו ההשלמה עם המצב וההבנה האם אני בדרך הנכונה מאוד מפחידה אולי הכיוון לא נכון אולי הכדורים לא מתאימים למרות שאני נוטלת אותם 3 שבועות ויש שיפורון והרופא אמר שזה יקח יותר כולי תקווה ותפילה שאני בדרך הנכונה ואני רוצה לברך אותך על עבודתך הנאמנה מי יתן והכוחות שלי יחזרו ואני יוכל להעניק מעצמי כמו שאהבתי לתת ולעזור כי זו זכות ולך יש אותה אז תהיה גאה תודה שבת שלום

הרבה פעמים, כשאנשים נתונים ללחץ נפשי, זה מתבטא דרך הגוף. ולהיפך - אנשים שסובלים ממחלות כרוניות או ממחלה ארוכה, הרבה פעמים מפתחים דכאון או חרדות כתוצאה מהמצב הבריאותי. ברגע שמבינים את הקשר גוף-נפש, יותר קל להבין את ההשפעות ההדדיות ביניהם. תמיד קיימת אפשרות שהכדורים לא מתאימים, ולכן צריך לחכות מספיק זמן. ואם הם לא מתאימים - מחליפים אותם במשהו אחר, שאולי מתאים יותר. ובינתיים תסתכלי על הצד החיובי - על השיפור שאת כבר כן מרגישה; זה יכול לעודד אותך ולחזק אותך בזמן שאת מחכה עד שיעבור מספיק זמן להשפעה מקסימלית של הכדורים. תודה על הדברים שכתבת. הרה.

ץ

אני עיפה מהמירוץ האינסופי הזה מחכה שהכדורים ישפיעו על הכאב האכזרי מנשוא אניעיפה מהבכי הזה אנירוצה לקום שחיוך יהיה על פניי אני עיפה מהמאבק מהרצון לחיות מהרצון למצוא פיתרון מלשבת עם עצמי ולא להבין מה קורה לי הגוף שלי ככה התנקם בי הכאב השרירים כמה הם כואבים בבוקר אני מרגישה כל שריר נקודה נקודה וכן כך אומרים הרופאים זמן זו התשובה אבל בשבילי כל דקה זה עינוי כל שניה זה קשה למה הגוף כל כך כואב למה הנפש כה עצובה מה קורה לי למה הבקרים הם כל כך קשים אני קמה עם גוף תפוס וכאבי רצח בבקשה למה אני רוצה שזה יגמר כבר ואל תגידו לי זמן

אני יודעת שאת רוצה פתרון מהיר - אבל אין. אם היה - היו מציעים לך אותו. אף-אחד לא רוצה לעשות לך דווקא כדי שתסבלי, אבל יש בחיים דברים שאין עליהם שליטה, ובטח שאין בחיים ניסים ונפלאות. גם לא תמיד יש תשובות. אני לא יודעת ולמר לך למה כואב לך... אני לא רופאה. כשנמצאים בדכאון אז קורים שני דברים: הנפש עייפה והגוף מגיב בהתאם. זה לא סוד שיש קשר הדוק בין הגוף לנפש, והטיפול צריך להיות בשניהם. את לא רוצה לקרוא את התשובה היחידה שהיא אמיתית. אני לא רוצה לשקר לך ולכתוב לך סיפוקים חסרי בסיס, ולכן אני חוזרת וכותבת שזמן הוא המפתח. למרות שזה לא מה שאת רוצה לשמוע. הרה.

יתכן שאת קמה עם גב טפוס וכאבים בגלל שאת לא ישנה על מזרון וכרית מתאימים אני למשל קניתי כרית מיוחדת ב-50 שקל שמותאמת למבנה הצוואר והראש. יש להחליף את המזרון למזרון אורטופדי. בהצלחה

הכאב הרבה יותר מסתם גב תפוס כל הגוף כל שריר ושריר מורגשים וכל המפרקים כאילו הגוף מזועזע זה יותר ממזרון ויש לי מזרון מצויין וכך גם הכרית בכל אופן תודה

פוטרת מעבודתך ? מישהו במשפחה הקרובה או המורחבת נהרג נפטר או התנצר? האביר או שמא האבירה על סוס /.סוסה לבנה לא הופיע בחדרך ? וגם לא חיפשת אותו/אותה בJDATE או ב SHEDATE? לא נשאר מקום בשבילך או לא הספיק לך המזומנים לחוג באוניברסיטה שרצית ? את מרגישה שהצבע שיער שלך לא כל כך מחמיא לך יותר ,זקוקה לדיאטה טובה ? מוסיקה חדשה ? רדי יותר לפרטים בפורום הזה יש לנו ה-ר-ב-ה הרבה הרבה זמן בשבילך נסיכה !אז תתחילי לשפוך ! את גם יכולה להחליף כינויים אם את מרגישה שזה עוזר לך להתבטא ...ואל תשחקי לרשת של אף עכביש זקן פרויידיאני או אדלריאני !

לאחרונה מצאתי שני פורומים רפואיים פעילים והכותבים שם מכבדים אחד את השני ועוזרים אחד לשני ואפילו מפרגנים(מחמיאים אחד לשני) וזה כשלעצמו הפתיע אותי לטובה. מצרף עבורכם לינקים אולי משהו מכם יש לו את הבעיות הבריאותיות עליהם מדובר בפורומים האלו כך שהוא היא יוכלו להעזר בהם. http://www.trichotilomania.info/forum/viewforum.php?f=1&sid=4b6263eb0151220150702f3a0d73e292 http://www.eitanrd.org.il/forum/FORUM.asp?FORUM_ID=132&CAT_ID=28&Forum_Title=תסמונת%20מרפן

זיו, הלינק השני לא עובד. אתה לא ישן בשעות כאלו ?

לאורחת ולכולם מצרף שוב את הלינק השני שהוא פורום מצויין של אנשים הסובלים ממחלות גנטיות ומתיעצים בינהם ועוזרים אחד לשני http://www.eitanrd.org.il/forum/FORUM.asp?FORUM_ID=132&CAT_ID=28&Forum_Title=תסמונת%20מרפן כמו כן מזכיר לכם לבוא ולבקר ולשאול אחיות רופאים ומהנדסים שאלות בפורום המכשור הרפואי כאן באתר http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1178/xPG/1

אני דיי שקועה ביגוני וכל היום בחדרי מנסה להוציא את הראש בכוח לשעה החוצה לשמש מנסה בכח לגרור את עצמי והכאב משתפר עדיין כואב מאוד אך העיפות העיפות מתישה ופתאום חברה אומרת את חייבת שינוי שיגרה דיי עם החדר דיי עם ההסגר ההורים לא מעודדים לא יודעים מה לעשות נוסעים לאחותך תשארי שם כמה ימים ופתאום הבטן כואבת הלחץ מתגבר מה מי מו אני לא רוצה אני רוצה ארת הפינה שלי את המיטה שלי את החדר לסגור את הדלת מהעולם אני לא בטוחה שאני צודקת והיא נורא לוחצת אחותי רק שעה נסיעה מכאן ויש לה ילדים קטנים שיכולים להכניס בך אושר היא אומרת ותמיד אפשר לחזור אז למה למה אני כל כך מפחדת האם אני טועה אני כל כך מתלבטת מה טוב בשבילי איך אני יוצאת מהמבוך אולי זה הפתרון אולי המלחמה שלי הכוח לקום ולעשות למרות הקושי שינוי אולי זה לטובה ואולי יהיה לי רע שם הכאב יגבר המצוקה רחוק מחברים רחוק מכולם אוףף מה עושים

הרעיון הוא לעשות בדיוק את אותם דברים שאין לך חשק לעשות, כי אחרת את באמת שוקעת בתוך המצב שכל-כך מתיש אותך. נכון, זה קשה לצאת ולעשות דברים, אבל צריך להתחיל מאיפשהו. גם ביקור אצל אחותך יכול להועיל מאוד. אם המחשבה על ביקור של כמה ימים נראית לך מפחידה מדי, אז תתחילי בביקור קצר של כמה שעות ותראי איך את מסתדרת. העיקר לצאת מהבית. כל זמן שאת מוותרת לעצמך, את רק שוקעת יותר... וחבל, כי את יכולה לעשות בשביל עצמך דברים שיעזרו לך. אז אם דעתי מעניינית אותך, אני מסכימה עם החברה שלך. תצאי קצת מהשיגרה שלא עושה לך טוב, ותנסי לעשות דברים אחרים. לא יועיל - לא יזיק. לנסות צריך. הרה.

אא היקרה אני לא יודעת בת כמה את וממתי את סובלת את המכאובים. אני אובחנתי לפני כשנה וחצי כסובלת מתסמונת פיברומילגיה. ומאוד מבינה את שעובר עליך. בתור אחת שבמשך שנים הסתובבה עם מכאובים שונים, עד כדי שבשלב מסוים חשבתי שיש לי רומטיזם, אובחנתי ע"י ראומטולוג בתיסמונת. לפני האבחון בתסמונת עברו עלי שנים קשות, בין הייתר מדיכאון. גם אני הייתי מאוד מבוהלת ומתוסכלת מהמידע בקראתי "אין מזור", "צריך ללמוד לחיות עם זה" ועוד ועוד. מנסיוני, אני יכולה לנסות ולעודד אותך מעט. הקשר בין בריאות הנפש לבריאות הגוף מאוד חזק. מי שסובל מהתסמונת (על פי המחקרים) כנראה עבר איזו שהי טראומה (נפשית או פיזית) ותגובת הגוף לטראומה הזו מתבטאת בכאבים, חולשה ועייפות. אני מצאתי מזור באמצעות רפואה אלטרנטיבית: רפלקסולוגיה, שיאצו, דיקור וכו' היום, שנה וחצי אחרי האבחון ו"קריאה לילד בשמו" אני יודעת שהמכאובים והתחושות אינם הדמיון שלי. זה לא אומר שאין תקופות טובות פחות, אבל רב הזמן אני מרגישה טוב יותר ממה שהרגשתי לפני שנה וחצי. מקווה שהצלחתי לעודד אותך ואפילו במעט. אופירה

שזה לא זה זו פעם ראשונה שזה קורה לי אולי סתם משברון שיחלוף נסתכל חיובי קדימה למרות הכאב והקושי ונחיה את היום תודה על העידוד ומאחלת לך רק בריאות כי שנינו יודעות שזה הכי חשוב יום טוב

אשמח לקבל פרטים נוספים על הקשר בן המחלה לנפש למרות שקשה לי להאמין שרק למחלה זו יש קשר ניראה לי שהנפש רגישה ועל כן כל פגיעה בה גורמת למחלה כל שהיא ,

אורלי בת 39 סובלת זמן ארוך מאוד מתיסמונת פיברומילגיה שאובחנה אצלי אני מאוד כואבת בכל חלקי גופי זה דבר שמאוד קשה להתמודד איתו. אבקש שתיצרי קשר אם אפשר לקבלת טיפים אם ישנם כדי להתמודד ולשרוד את המחלה הזאת בתודה מראש

רציתי לדעת, איזה דג חביב עליכם במיוחד, אם יש דבר כזה. הרה כמובן לא יכולה להשתתף כי היא טבעונית. השבוע אכלנו את דג הדניס, משום מה עכשיו זה רץ כל הזמן בפרסומות ברדיו , תכניס דניס הביתה , תניננננם, אני ווי, זה היה מאד טעים. אבל האמת, כאחד שהוא רחוק מאד ממומחיות בדגים, הם די דומים זה לזה. מבחינת הטעם. נכון ?

אין כמו דג סלמון ברוטב חרדל ושמנת...יאמי יאמי...

את מיכל בת התשע עשרה או מיכל המנהלת לשעבר? מתי אכלת לאחרונה את המעדן הנ"ל ?

שלומי, אני יכולה לכתוב לך על דגים שגדלים באקווריום, לא על דגים שאוכלים... אבל שמעתי מאוכלי דגים למיניהם, שברבוניות זה טעים מאוד... ולא נותר לי אלא להאמין.

זה שם של דג ? אף פעם לא שמעתי את שמעו. אנסה לברר עליו. את בטוחה שזה דג כשר ? אני צריך גם את האספקט הזה להביא תמיד בחשבון , יו קנואו. את לא יודעת מה את מפסידה. דניס בתנור, עם לימון עליו, מעדן מלכים. יו שור יו דונט וואנט טו טריי וואן טיים ? הרוש ? אני מזמין !

אוקיי ,אז ככה ,בארץ כבר 7 שנים אני בדרך כלל מכינה מרלוזה,נסיכת הנילוס דג סלומון מעושן ,דגי מטיאס כבושים ,הרינג כבוש ,לקרדה ,טונה וסלומון רגיל אבל הדג האהוב עלי ביותר זה באמת פורל הסיבה שאני לא קונה את זה בארץ זה כי המחירים כל כך גבוהים אבל בחו"ל הייתי קונה אותו לפחות פעם בשבוע .

בפורום מסויים התחילו לספר לי על המחלה הזו מחלת היאפים וממש כל מה שאני מרגישה כך כתוב אבל אני מנסה לא להנעל על זה כי ממילא אין לזה פיתרון אלא רק כדורים נגד דיכאון ואני מקבלת וספורט מבחינתי מחלת היאפים היא כמו כאבים פסיכוסומטים משהו לא ברור לא מובן תהליך שהגוף עובר ללא הבחנה מדוייקת ונתנו לזה שם מקווה שאני טועה עשה לי רע בלב לקרוא על זה אנשים הפנו אותי למחה הזו אני חייבת להאמין שזו סתם תקופה מגעילה שהגוף עובר אם אני יכניס לי לראש מחלות כאלו אני לא אצא מזה חבל ששאלתי חבל שקראתי עשה לי רע

הי, מצד אחד - מאוד הגיוני שאת רוצה לדעת מה לך. מצד שני - במהלך החיפושים אחרי התשובות מוצאים גם דברים לא נחמדים, שסתם יכולים לגרום לחרדה. אם את רוצה להיות רגועה בקשר למחלת היאפים - תחזרי לרופא ותשאלי אותו מה הבדיקות הדרושות לאבחון, וזה במקום לחשוב מחשבות שליליות ולחשוש לשווא. אם מדובר במחלת היאפים, אז אין שום תרופה שפותרת את הבעיה, רק שינוי באורח החיים שמקל על התסמינים. הרה.

זה העניין שאין תרופה לבעיה המשפחה כעסה עליי תפסיקי להיכנס ולחפש דברים ולהכניס לך גוקים לראש בדק אותך הנורולוג שנחשב למומחה גדול בארץ כולם אמרו לך אותו דבר לאט לאט הכדורים ישפיעו והכל יעבור חוץ מזה התשישות הגיע לי בעקבות הכדורים ואנימבינה שבמחלת היאפים ישנים המון ואני לא ישנה רק תשושה נורא בכל אופן אני חייבת להוציא את הגוק ממני ולחשוב על דברים חיובים על איך יוצאים מכאן ולהתמקד בטיפול שאנימקבלת החיפוש האינסופי הזה רק מזיק לי ומוריד אותי למטה חבל :(

אא היקרה אני לא יודעת בת כמה את וממתי את סובלת את המכאובים. אני אובחנתי לפני כשנה וחצי כסובלת מתסמונת פיברומילגיה. ומאוד מבינה את שעובר עליך. בתור אחת שבמשך שנים הסתובבה עם מכאובים שונים, עד כדי שבשלב מסוים חשבתי שיש לי רומטיזם, אובחנתי ע"י ראומטולוג בתיסמונת. לפני האבחון בתסמונת עברו עלי שנים קשות, בין הייתר מדיכאון. גם אני הייתי מאוד מבוהלת ומתוסכלת מהמידע בקראתי "אין מזור", "צריך ללמוד לחיות עם זה" ועוד ועוד. מנסיוני, אני יכולה לנסות ולעודד אותך מעט. הקשר בין בריאות הנפש לבריאות הגוף מאוד חזק. מי שסובל מהתסמונת (על פי המחקרים) כנראה עבר איזו שהי טראומה (נפשית או פיזית) ותגובת הגוף לטראומה הזו מתבטאת בכאבים, חולשה ועייפות. אני מצאתי מזור באמצעות רפואה אלטרנטיבית: רפלקסולוגיה, שיאצו, דיקור וכו' היום, שנה וחצי אחרי האבחון ו"קריאה לילד בשמו" אני יודעת שהמכאובים והתחושות אינם הדמיון שלי. זה לא אומר שאין תקופות טובות פחות, אבל רב הזמן אני מרגישה טוב יותר ממה שהרגשתי לפני שנה וחצי. מקווה שהצלחתי לעודד אותך ואפילו במעט. אופירה

אני חיבת לציין שלא עברתי שום ארוע שיכול היה ליצור את המחלה אצלי מה שבטוח שאני יודעת לעזור לכולם רק לא לעצמי ואני דורשת מעצמי המון מתנדבת עובדת עוזרת ושוכחת את עצמי יעל

לכל הקוראים בפורום הנחמד הזה לידעתכם מחר ה הרבה ילדי תיכון ונבחנים אקסטרניים ניגשים לבחינות בגרות במתמטיקה. המבחן מתחיל בשעה 12:30 מציע שכולנו בשעה הזו נזכר בכך ונתפלל להצלחת הניבחנים,להצלחת דור העתיד של מדינתנו הקטנה.

הי זיו, אני יודעת שמחר ניגשים התיכוניסטים לבגרות חורף במתמטיקה - בגרות ארוכה ומתישה... שיהיה בהצלחה לכל מי שנבחן מחר.

?

הי יהל, בניגוד לפורומים האחרים שבדוקטורס, שמנוהלים ע"י איש מקצוע ושמוקדשים לנושאים ספציפיים, הפורום הזה פתוח לכל הנושאים שגולשים רוצים לכתוב עליהם. אפשר לחלוק דברים, להתייעץ, סתם לספר, לייעץ לאחרים - והכל בגובה העיניים בלי ליווי של איש מקצוע. הרה.

היי זאת שוב מיכל הרה תודה רבה. את מה שאני כתבתי הייה די מכעס ולא מובן אימי היא בנאדם שלא יורד עליי בכלל ההפך היא תומכת בי אך לפעמים יש התנהגות מדאגה שאני לא יצליח בחיים וכשאני מנסה להראות לה הינה יש לי בעיה היא נפגעת היא חושבת שהיא לא אמא טובה אך היא אמא נפלאה באמת אחי הוא מקור הבעיה ..אין מה לומר..עד היום הוא לא מבין דבר בחיי חושב שהוא יודע הכל זה אכן פוגע בי שהוא יורד עליי אך אימי היא זו שמחזיקה אותי המון ..אני לפעמים פוגעת גם כשהם פוגעים בי אני לא מצדיקה שזה אכן טוב לעשות אך שאני מנסה לשוחח ולהראות להם שיש בעיה הם חשים שאני פוגעת בהם... הרה המון תודות אני יודעת שאני לא לוזרית אך חשה ככה.אני מקווה מאד שאני יצליח ויראה להם הינה זה מה שיצא ממני ולא להראות להם הינה צדקתם ... אבא שלי לא חיי איתי הוא גר בחו"ל ככה שאים לי דמות אבא ....אחי לא בוטח בי בכלל רק אומר לי שאני אחות מגעילה בנינו איזה אח לא אומר את זה אך אני עושה הכל ויותר מידיי ותמורה תודה או כבוד אין. מה הוא מצפה שאני ישכב על הרצפה כמו במצרים . לא אני לא יעשה את זה. אני בחורה מאד בוגרת ואמינה וניתן לבטוח בי אני ילדה טובה ולא תמימה כלכך . אני מצפה להראות להם שהם טעו אמא שלי מאמינה שאני יצליח אך שאני מגיעה לחלום שלי שהוא רחוק מפה היא החזירה אותי לארץ וניפצה לי את החלום שאני כרגע צריכה להתחיל שוב מאפס! אני םוחדת להכשל זה מפחיד.. לכן תודה שהקשבתם לי שלומי הייה מתוק מצידך להשיב לי הודעה תודה רבה רבה!! ומקווה לשמוע ממכם שוב...

והעיקר, לא לפחד כלל. האח הזה שלך, בן כמה הוא ? הוא בלימודים ? את חייבת לצחוק לו בפנים בפעם הבאה שיטיף לך מוסר. לא לתת לו את ההנאה שהוא מפיק מכך שאת נשברת וכועסת. פשוט תצחקי ממנו. ותראי לו שמה שהוא אומר לא מזיז לך. ואז הוא יפסיק. יום טוב.

קראתי היכן שהוא: מרצה מפורסם עומד על הקתדרה, מחכה לשקט בקהל וכשסוף סוף הוא משתרר- המרצה הוציא מכיסו שטר של חמישים דולר. "אני רוצה לתת אותו לאחד מכם. מישהו מעוניין?" כמה עשרות ידיים הונפו. כל אחד מתאמץ למשוך את היד שלו שתהיה ארוכה ככל האפשר... "מישהו מכם יקבל אותו," אמר "אבל, לפני כן אני רוצה לעשות איתו משהו." הוא לקח את השטר וקימט אותו. "מי רוצה?" נפנף בו שוב. ושוב, עשרות ידיים מושטות. "עוד רגע" והמרצה זרק את השטר למרגלותיו, דרך עליו, לכלכך אותו, קימט ועשה ממנו ג'יפה. "מישהו עדיין רוצה את השטר הזה?" וכן, עשרות ידיים עדיין מושטות לקבל. ומה המסר שבסיפור הזה ? השטר מקומט, הרוס, מגו'ייף, דרכו עליו ולכלכו אותו. אבל, בכל זאת- האנשים שיודעים שהוא עדיין שווה 50$ חכמים מספיק כדי לרצות אותו. הם עדיין יודעים מה הוא שווה למרות שרמסו אותו. קל וחומר בן אדם ששווה הרבה הרבה יותר משטר של כסף. קחי לתשובת לבך.

הי מיכל, אני שמחה לקרוא שעם אמא שלך העניינים בסדר, ושכתבת את מה שכתבת בעיקר מתוך כעס. מותר לכעוס - זה בסדר :-) אני מאמינה שכל הורה רוצה לראות את הילד שלו מצליח בחיים, רק שלא כולם יודעים איך לבטא את זה. אם את מאמינה שהכוונות של אמא שלך טובות אז זה בסדר. דיברת עם אמא שלך על אחיך? אגב - הוא יותר מבוגר/צעיר ממך? כשאת מדברת עם אמא שלך, תתחילי את השיחה בזה, שאת לא רוצה לפגוע בה ולא מנסה להגיד דברים מעליבים. חשוב שהיא תבין, שזו לא המטרה שלך. אם את יודעת שאת לא לוזרית - ואני יודעת שאת לא כזו - אין שום סיבה שתחושי ככה! תחשבי שזה הפוך - אחיך הוא הלוזר אם ככה הוא מתנהג. את צריכה לעשות דברים שאת רוצה רק בשביל עצמך, ולא בשביל להוכיח לאחרים... אלה החיים שלך ולא של אחרים. הרבה פעמים אחים אומרים דברים לא נחמדים אחד לשני, אבל יש הבדל בין להגיד מדי פעם ומתוך כעס, לבין להגיד סתם - בלי שום סיבה מוצדקת. אולי תעשי בשבילו פחות? שיבין שלא הכל בא לא בקלות ושאסור לו להתנהג אלייך בצורה כזו...? מיכל - כולם פוחדים מכשלונות... ולפעמים זה גורם לנו לפחד להתחיל לעשות דברים, כי אולי ניכשל. אבל רק מי שמעיז לנסות הוא זה שגם יכול להצליח. בהצלחה, ואנחנו כאן בשביל שתוכלי לשתף אותנו (אם תרצי, כמובן). הרה.

שלומי שלומי אין אין עלייך אין אתה מקסים ומתוק באמת!!! הצלחת לגרום לי לחייך ולהאמין הרבה .... הרה המון תודה לך את מקסימה ואמיתי ת... אחי בן 21 ולומד הוא חושב שהכל בחיים זה רע ולא טוב ...אני ההפך..הוא יורד עליי ואתם כבר יודעים את זה.. גם אם אני יפחית בדברים שאני עושה זה לא משנה הוא עדיין חושב שאני לא עושה כלום ... שטויות יהייה בסדר ואני יגרום לזה !! יש לי בעיה נוספת שקצת מביכה אותי אני בתולה עדיין אני מפחדת מכל דבר כמה שבא לי באותו הרגע לעשות משהו שאני רוצה אני עוצרת את עצמי כי אני מפחדת להראות זולה ..... למרות שזה לא...עוד לא התנשקתי אני קצת מוזרה..נכון אני לא מגעילה או שמנה אני בסדר ..אך עדיין אין לי הרבה מחזרים אני קצת מאיימת במבטים שלי אך עדיין למה אין לי למה אני מפחדת כלכך אני בת 19 ואני רוצה להנות הרה או שלומי או כל אחד תעזרו לי ....אני אשמח מאד..

כן עוד יום עובר מתוך 3 החודשים הנוראים האלו אני כל כך עיפה הגוף כואב נורא כל השרירים תפוסים הבערה בגוף מתחילה קצת לרדת אבל יש נימול אכזרי החולשה כן החולשה היא הנוראית מכל הראש כבד מהכדורים והעינים שורפות מהעיפות הלא מוסברת זמן זו התשובה אז עברו להם 3 שבועות שאני נוטלת את התרופה החדשה בהדרגה הרופאים כן כרגיל לא יודעים ממה נובע כל התסביך הזה ולי כבר לא איכפת רק אני רוצה לא לסבול יותר איך חיידק וברונכית הביאו אותי למצב של קריסה של כל הגוף ככה איך כל השרירים תפוסים והראש כה כואב למה אני מרגישה שאני בבור וקשה לי לתפס ממנו האם יש לזה סוף ? האם זמן זו התשובה ? אני כל כך עיפה אני נאבקת לקבל את חיי חזרה אבל דיי זה קשה מידי הדמעות לא מפסיקות ואני מתאפקת לא לבכות משתדלת בכל כוחי אבל אין כח מה לעשות יכול להיות שמרוב מחלות שפעת חיידק מערכת החיסונית שלי פגעה בנפשי ויכול להיות שמחלתו של אבא שלי סרטן השנה ו 2 ניתוחים אכזריים גרמו לי להיות כה חלשה יכול להיות הרבה דברים אבל אני רוצה את חיי בחזרה אני ממתינה ומתפללת לצאת מהבור

הנה זה : http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/360/xPG/200/xFT/342352/xFP/342490 בריאות.

כן ראיתי שלומי זה כל כך קשה הרופאים לצערי הם לא ממש מבינים הכל גם הם לא יודעים לפענח את כל התחושות הקיצוצים שנעשים בקופח והמאבק על כל בדיקה זה מתיש הכאב שלי בסופו הוא שלי כן זמן זו התשובה אבל כל דקה היא כמו נצח זה קשה מתיש מעייף וגם מפחיד נורא תודה

אא, לדעתי הרופאים נלכו על הכיוון הפסיכוסומטי מסיבה אחת - לרוב כשיש בעיה עם עמוד השדרה, זה לא משפיע על כל הגוף אלא על הגב ואחת הגפיים... אני אחסוך ממך הרצאה בנושא (עברתי את העניין בעצמי - היו לי חודשיים של כאבים בלתי נסבלים, וכמו שהם הופיעו ככה הם נעלמו... ועדיין לא יודעים מה גרם לזה... אם כי לא עשיתי את כל הבדיקות). יש לי שאלה - לא המליצו לך על פיזיותרפיה? לפעמים זה מקל על הכאבים. תבקשי מהרופא המטפל הפניה לפיזיותרפיה - אם זה לא יועיל, זה לפחות לא יזיק. כן, למרות שקשה לקבל את זה - זמן הוא התשובה. אני לט טוענת שהזמן מרפא את כל הפצעים, אבל יש מקרים שבהם הזמן עושה את שלו. אני מבינה שאת רוצה תשובות קצת יותר טובות מ"זה פסיכוסומטי" ו"זה יעבור עם הזמן"... אבל לפעמים אין תשובות יותר טובות. לא לכולם יש תשובות על הכל... הלוואי והיו - החיים היו הרבה פחות מסובכים. את לא צריכה להתאפק שלא לבכות. אם את מרגישה צורך לבכות - תבכי. זה בסדר, וזה מותר. בכי יכול להביא הקלה לפעמים. לא תמיד. ודאי שכאשר אנשים הקרובים לנו חולים במחלות קשות זה משפיע. העובדה שאביך מתמודד עם סרטן מסבירה חלק מהקושי שלך. נראה לי, שפשוט עברת תקופה קשה ומלחיצה ועכשיו הכל מתפרץ. וכן, זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בקשיים פיזיים ולא רק בקושי נפשי. תמשיכי לטפל בעצמך (פיזית ונפשית), כי רק ככה תוכלי להרגיש יותר טוב. הרה.

היי שמי מיכל ואני בת 19 לא מזמן חזרתי מניו יורק אחרי תקופה של חצי שנה. כיום אני בארץ אני יספר לך את בסיפורי בקצר מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי שומעת את אחי ואימי יורדים עליי לא שאין לי משפחה אוהבת יש לי אך הם תמיד באים אליי. הם יורדים עלי כגון שאני :לוזרית אפסית אין לי חיים שאני איבדתי כיון בחיים שאני חלשה שאני לא דוגמא טובה לעצמי.ועוד זה לא נגמר היום אני מחפשת עבודה אחרי שחזרתי ותמיד הם מחפשים להיכנס בי כמו להגיד לי מילים אכזרים "תיראי איזה חיים יש לך מי בכלל הייה רוצה לחיות אותם" אני לא חושבת שהם רעים הם פשוט עושים לי את זה ככה אחי רק דואג לפגוע בי המון להגיד שאני לא אחות ואני עושה המון אני נותת את כולי ותמיד אני לא קבלת חזרה נמאס לי לשמוע תמילה לוזרית וכלומניקית אני לא יש לי חלומות שאיפות שאני מגשימה אולי נכון אני לא מנהלת חיים כמו כולם אך טוב לי אני משתדלת להיות יותר טובה ממה שאני עכשיו. זה גורם לי להשבר ולהסתכל על החיים שלי ולהגיד שנייה מה בעצם אני עושה פה מה אני בכלל יושבת בבית שיורדים עליי יש בי כעס כוכלך גדול שאני נשברת ופשוט רוצה להפסיק לחיות לפתור הכל זה לא הפתרון אני חזקה מידי לדברים האלה . הרה הם חונקים אותי אני מרגישה שאין לי אושר בחיים אין לי כלום .אני מאבדת את השפיות את הרצון לחיות את מהות החיים הכיף שבהם הכל תעזרי לי ..אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי ומשפחתי ...אני לא מפסיקה לבכות זה כואב מבפנים ואוכל אותי ורואים את זה אך לא מזיז להם כשאני אומרת להם לא אכפת להם אחי במיוחד אמא שלי פחות היא לא אומרת לי את המילים האלה רק תיראי איזה חיים יש לך נכון אין לי עבודה אני מחפשת אני בת 19 רוצה עבודה טובה ולא סתם אני עושה דברים ומנסה אחי יותר יורד עליי אולי אני לוזרית ותמיד לו מגיע הכל זה לא ככה בחיים אני לא רואהא נשים ככה למה לי למה לי זה הכי כואב כבר שנים אני רוצה לקום בוקר אחד שדיי לא אכפת לי מכלום לחיים טובים יותר ממה שעכשיו תעזרי לי אני במצוקה נפשית

הי מיכל, מכיוון שניסית לדבר איתם וזה לא עוזר, אולי כדאי שתחשבי על האפשרות לצאת מהבית. יש לך קרובי משפחה אחרים שאת יכולה לגור אצלם עד שתמצאי עבודה? את יודעת שאחיך טועה ושאת לא לוזרית אלא הרבה יותר מזה, הבעי היא, שבהחלט קשה לשמוע כל הזמן כאלה דברים, וזה יוצר ספק עצום בקשר ל"מה אני באמת שווה". אני לא יודעת אם זה נובע מתוך רוע או לא - אני לה מכירה אותם. אבל אין שום הצדקה להתנהגות כזו מצד אמא ואח. את יכולה לבחור איך לנהל לעצמך את החיים, את כבר אדם בוגר. ומי קבע שהדרך שלך פחות/יותר טובה ממה שאחרים בוחרים? כל זמן שמה שאת מחליטה לא פוגע באף-אחד, אז זה בסדר. וכן, קשה למצוא היום עבודה. צריך הרבה סבלנות והתמדה. נדמה לי, שלא משנה כמה שתשתדלי - אחיך לעולם לא יהיה מרוצה. ניסית לשאול אותו מה בעצם מציק לו? למה הוא מרגיש צורך לומר לך כאלה דברים? למה הוא מצפה ממך? זה לא אומר שאת צריכה להתאים את עצמך לציפיות שלו - אבל אולי תצליחי להבין למה הוא מתנהג אלייך בצורה כזו. תראי, אפשרות אחת היא, שהוא מקבל גיבוי מלא מאמא שלך, ולכן מרגיש שזה בסדר לדבר אלייך ככה. אגב, את יכולה לשאול את אמא שלך את אותן שאלות - מה היא בעצם מצפה ממך? למה היא נותנת לעצמה את הזכות לומר לך כאלה דברים? הכעס והעלבון שלך מובנים - יחס כזה מצד אמא תמיד פוגע במיוחד. ובינתיים - אל תוותרי על החלומות והשאיפות שלך. תני להם להוביל אותך קדימה. תנסי לבלות יותר זמן עם חברים ופחות זמן בבית. וכן, סביר להניח שאת רוצה עבודה טובה, אבל למה שלא תתפשרי על משהו קצת פחות מעניין כדי שתוכלי להתחיל לחסוך כסף, וכך לצאת מהבית? הרה.

הי מיכל נקודה . את תצאי מהמשברים שלך, כל החיים לפניך, את כולה בת..19...וכבר חזרת מחצי שנה בניו יורק...מקום לא קל לבת 18 וחצי...כך שעושה רושם שאת תסתדרי... אגב ,יש כאן לדעתי כבר מיכל אחת ,לא בטוח אם היא בת 19 או 20 אבל על מנת שלא יהיה בילבול מצאי לך שם אחר בבקשה... תודה כל טוב

באמת מזעזע לשמוע שכך המשפחה מתנהגת כלפייך. גועל נפש. אין לך אבא ? לדעתי, אחיך מקנא בך והוא צריך טיפול פסיכולוגי. למה שלא תשאלי אותו מה הבעיה שלו איתך ומה הוא חושב האם הדיבורים שלו המגעילים האלה אמורים לעזור במשהו ולמישהו ? את צריכה באמת קצת להתנתק מהתלות בהם. ולא לחוש רע או טוב לפי מה שהם משדרים לך. אלא לפי איך שאת מרגישה עם עצמך. יש לך חברים ? דווחי לנו עוד מה קורה. אנחנו כאן ניתן לך תמיכה לאורך כל הדרך. את ממש ממש לא לוזרית ההיפך הוא הנכון. את על הכיף כיפק. ושימותו הקנאים. ברור ? שיקפצו לך כולם. תגידי ששלומי אמר לך כך בפירוש ותגידי לאח שלך שיכנס לכאן ואני אתן לו קצת על הראש . הוא סתם פחדן וחוצפן. מה הוא עושה דרך אגב המצליחן שלנו ? הוא נשמע לי פשוט רברבן. בכל מקרה, בהצלחה בכל. ויום טוב.

שלומקה יש לך הודעה מפורטת ולו"ז למטה.....

כמה תאנים וחרובים כבר הספקת לבלוע ? לאט לך יקירתי. אומרים שיש בזה הרבה קלוריות. אבל מי סופר ? לעזאזל עם הגיזרה. שמחוש, את בקשר עם מור ? למה היא כבר לא נכנסת ? מה עם התכניות שלך לילד ? ירדת מזה ? ספרי קצת. או שזה חסוי ? באמת יש לך דודה בשם פאתיחה או שזו סתם בדיחה ? תגידי לי שמחוש, באיזה תיכון למדת ? קיבלת ציונים טובים בבגרות ? הלכת לאוניברסיטה אחר כך ? יום נאה לך. ולכל בית ישראל. טו בשבט שמח ומבדח.

היי לכולם, אני זקוקה לרעיונות לגבי בחירת שם למרכז קטן שאני פותחת בתוך הבית(הסלון של הבית). אני פותחת מרכז לליווי התפתחותי לתינוקות מגיל 0 עד שנתיים. אני עושה סדנאות להורים יחד עם התינוקות ואנחנו עובדים על כל מה שקשור להתפתחות מוטורית וחושית של תינוקות. הסדנאות מאוד חוויתיות. אני מחפשת שם למרכז וזקוקה לרעיונות מעניינים. המסר שאני רוצה להעביר: התפתחות והתקדמות, קצב, חוויה משוטפת של הורים ותינוקות, בית, אינטימיות, חום, אהבה. כמו כן יהיו כל מיני חוגים כמו הדרכת הנקה, התעמלות לנשים בהריון ואחרי לידה וכו'. חשוב לציין שבמרכז של הפעילויות יהיו סדנאות לליווי התפתחותי לתינוקות. יש לכם רעיונות לגבי השם? אודה לכם מאוד, אנג'לה

הי, המוח שלי ריק מרעיונות כרגע... אני נמצאת בתק' מבחנים, ובזה אני מרוכזת בעיקר. אולי למישהו אחר מהגולשים יש איזשהו רעיון. או שתמתיני בסבלנות עוד שבועיים, ואז אהיה פנויה יותר לרעיונות יצירתיים. הרה.

מציעה "הומ-פקטי" הום-קט" "בית טמפוקט" בייביהום בהצלחה....

המרכז על שם אנג'לה .

ילדה אחת הולכת ברחוב ורואה אישה בהריון. הילדה ניגשת אל האישה ושואלת: "סליחה, מה יש לך בבטן?" האישה עונה לה: "תינוק" הילדה שואלת: "את אוהבת אותו מאוד מאוד?" האישה עונה: "כן, מאוד מאוד" הילדה שואלת: "אז למה בלעת אותו?"

איש אחד פוגש אדם חוטב עצים בישיבה , הוא שואל אותו ,אדוני למה בישיבה ? עונה לו : בשכיבה זה לא נוח .

זה באמת השם שלך ? פומרנץ ברמן ? למה כל כך הרבה שמות ? יש לך עוד בדיחות ? אני חייב כמה בדיחות כי שמחוש לא עונה לי. וזה עושה אותי עצוב. הבנת ?

השקדיה פורחת ושמש כבר זורחת ציפורים מראש כל גג מבשרות את בא החג תגידו לי, מי כאן חוגג את טו בשבט ? וכיצד ?

יש סדר טו בשבט, נוהגים לאכול מכל שבעת המינים....כמובן לברך "בורא פרי העץ" ובנוסף לכך, נוהגים לאכול פרי שעדיין לא אכלנו ממנו השנה...ולברך "שהחיינו והגענו לזמן הזה" חגגת?

חשבתי שיש רק סדר בפסח. ולא ממש חגגתי. ומה איתך ? חגגת ?

עזבת אותנו לאנחות ? את עושה סקי בחרמון ? טיפוס הרים בשוויץ ? ספונג'ה בבוכרים ? סקר שווקים במחנה יהודה ? סקס באתונה ? מה קורה לך מה ? ככה יפה ? כולנו מתגעגעים ללהגייך המלוהגים ולאמרות השפר המחכימות. סו פליז, קום אין , אנד טל אס סומטינג נייס. קיי ?

שלומפ'ה הנה אני פה .... סקס באתונה דווקא נשמע מאד מעניין ...שם ביוון הכל נגמר ב "קוס" אולימפאיקוס..אתומאתקוס....וכו" שלומי ,מה דעתך על השופט שאמר שהמילה "כוסית" יש לה קונוטצייה חיובית --הייתכן שדבריו כוונו אלי...? . בהיותי "כוסית" גם במילעיל וגם במיל רע בצד הרע של המיל... לגבי שוויץ -- מה יש לי לחפש שם ...קרר...שם הכל במינוס...ואני מחפשת סקס פלוסי.... לגבי הבוכרים ---האם אתה מכיר את המאכל שנקרא "אושפלו..."זה מאכל של קמצנים עם אורז וכנפיים של עוף עם נוצות של ציפור.... לגבי שוק מחנה יהודה זה כבר לא "אין" היום "אין " זה להגיע לביקור חטוף בשדרות (ביקור חטוף ולא לחטוף איזה קיסם על הראש)... האם חגגת את חג טו בשבט....? ואסיים במדרשה של דודה פאתיחה שעם ישראל משול לעץ זית ...ששמן זית נעשה ביסורים כך גם חייהם של בני ישראל מיוסרים וכן עץ זית הוא עץ ירוק עד...כך גם בני ישראל...יש להם חיים ארוכים (חוץ מאלה שמתים בתאונות דרכים...מקרי רצח..פיגועים לא עלינו...מתים על השכן רחמנא ליצנא...ומתים מוות טבעי))-חוץ מאלה ברשימה בסוגריים כולם יש להם חיים ארוכים!!! שיהייה לכולנו חג שמח...שלומקה בתאנה יבשה ואגוזים יש מליון קלוריות שלא תשמין ותהייה לנו מראדונה

הלכתי-חזרתי, הלכתי-חזרתי, הלכתי- חזרתי, הלכתי חזרתי, הלכתי חזרתי, היא באה, אז הלכתי. ג-ד-ו-ל

נשמע סיוט...אבל אינני פייטן אגב ,גולשת ,לידיעתך..תנאי הגלישה גרועים בימים שכאלה...

גולש וגולשת הנה מתכון למרק גולאשhttp://www.ynet.co.il/ency/1,7340,L-5597,00.html

הצלחת להצחיק אותי. בסה"כ העתקתי את השיר מפספוסים. היצירות הפרטיות שלי..... יותר מוצלחות. תלוי עם אתה גולש או מתגלצ'......

מי אני שאשבור לך את המילה. את המצאת את זה בעצמך ? או שקראת את זה באיזה מקום ? מעניין שזכרת את כל מילות הפיוט בעל פה ...

מילה שלי אי אפשר לשבור... אפשר לשבור דברים אחרים. אני לא הטיפוס הממציא, אני מהטיפוס היוצר. לא ראית פיספוסים ביום שישי האחרון?! זכויות היוצרים שייכות להם. לא זכרתי בעל פה...רשמתי על נייר.

שלום אישתי נמצאת בחודש ה6 להריונה ולבעיות רפואיות בעובר הוחלט על הפלה ואושרה. יש לנו בן שהוא כבר בן 4 שנים והוא קשור כל כך בהריון ובעובר , לדוגמא כול יום הוא מנשק את בטן אישתי וזות בכונתו שהוא מנשק את העובר , כל מתנה שהוא מקבל אומר שזות לאחותי(העובר) . אנחנו לא יודעים אך להגיד לבן שלנו על כל המקרה איך אפשר להעביר לו את כול הסיפר הזה ושלא יופרע או תהיה לו בעיה בכלל. ותודה

בהחלט כדאי לעדכן את הילד לגבי ההפלה. לאט לאט להסביר לו למה חייבים לעשות את זה. ושיבואו עוד ילדים אחר כך, בעזרת השם. ואולי לקנות לו באותו היום מתנה יפה. בהצלחה לכם.

שלום מיק, צריך להסביר לבנכם, בשפה שמתאימה לגילו, שלמרות הצער, יהיה לו אח קטן בתקופה מאוחרת יותר, משום שהאחות שבבטן חולה ולא תוכל להיוולד. אפשר לבכין אותו בהדרגה ולומר לו, שעוד מעט לאמא כבר לא יהיה תינוק בבטן, ושאתם מבינים שזה עצוב לו, אבל לפעמים קורים גם דברים עצובים, למרות שלא רוצים אותם. שוב, להתאים את השיחה לרמה שלו, להשתמש במילים ובמושגים שהוא כבר מבין ולתת לו לבטא את העצב שלו. הרה.

עוד בוקר נוראי עבר עליי הראש מתפוצץ תופעות הלוואי כה קשות הגוף רועד בבוקר הקאתי אני חלשה עיפה כבר רוצה שמישהו יראה לי את הדרך אבל אני כנראה אצטרך להראות לעצמי הוריי עייפים אין להם כוחות חבריי מעודדים אבל טוענים שרק אני יכולה לעזור לעצמי אבל אנילא יכולה הכח הכח עומד להיגמר לי אני מרגישה עיפה רוצה רק לישון אבל הכאב לא נותן לי לישון אני רוצה שמישהו יבוא ויוציא אותי מהעינוי האינסופי הזה זמן זו המילה אבל יום בשבילי הוא כמו נצח אני מתחננת תשיבו לי את חיי בחזרה

אני משתתף בצערך. זה באמת נוגע ללב. מה הבעיה שלך ? את אנורקסית ? רפואה שלמה ?

לא אנורקטית התחיל בחיידק פשוט ואז כגל הגוף כאבים עזים מן שריפה בעירה נוראית כאילו כל המערכות בגוף קרסו להם אומריםשזה כאב פסיכוסומטי אבל הכאב קשה מנשוא

למה?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!? חוקרים התווכחו משך מאות שנים על השאלה באיזו מידה האדם שולט על יצריו החייתיים. רבים מהחוקרים כיום מאמינים כי האדם מטבעו אינו "חיה" מונוגמית וכי האינסטינקט ההתנהגותי של הגבר הוא להפיץ את זרעו בצורה המקסימלית. נשים רבות פוטרות תיאוריות אלו כתירוץ עלוב לאופי החלש של הגברים, בעוד אחרות דווקא רואות בתיאוריות אלו נחמה מסוימת – הן לא נכשלו, הגבר שלהן פשוט לא מסוגל לשלוט בעצמו. החוקרים הצליחו להוכיח כי חלק גדול מהדחפים שמניעים אותנו – רגשיים, פסיכולוגיים וביולוגיים – נקבעים על ידי האבולוציה. רוברט רייט, אחד החוקרים הידועים בתחום, טוען כי כל בעל חיים מתוכנן לעשות רק דבר אחד – להעביר את הגנים שלו לדור הבא. גברים מבוגרים שעוזבים את נשותיהם למען צעירות חטובות – אינם עושים זאת רק בגלל שהם אגואיסטים וילדותיים שנמצאים במשבר גיל המעבר, אלא בעיקר משום שדורות רבים של אבולוציה טבעו בהם את הצורך להעמיד צאצאים רבים ככל האפשר. נשים, על פי תיאוריות אלה, מחפשות בגברים שני דברים כדי שתוכלנה להגשים את יעודן הגנטי – שיוכלו להכניס אותן להריון ושיוכלו להשגיח עליהן ועל ילדיהן ולהעניק להן ביטחון כלכלי. משום כך, בדרך כלל אין נשים מתעניינות ביחסי מין אנונימיים, מהסוג האהוב על גברים, אלא מתעניינות בהמשכיות היחסים. לפעמים, נשים ינסו להשיג את הטוב בשני העולמות, להשיג גנים טובים מגבר אחד, ולהשקיע בילדים באמצעות גבר אחר. לכן, על פי המחקרים, חלק גדול מבגידות הנשים מתבצעות בזמן הביוץ. Sperm competition (בתרגום חופשי: תחרות הזרעים) היא תיאוריה שהוצעה בידי שני ביולוגים אנגלים, הטוענת כי אם אישה מקיימת יחסי מין עם שני גברים, בסמיכות זמנים, מתפתחת תחרות בין הזרעים שלהם. החוקרים גילו זרעי "קמיקאזה" (בתרגום מיפנית: מתאבדים), שהם שחיינים גרועים וסיכוייהם להפרות ביצית נמוכים ביותר. בדיקות מעבדה הראו כי הם תוקפים זרעים אחרים ומשמידים אותם, תוך תהליך של השמדה עצמית. העובדה שזמן הביוץ מוסתר מגברים תומכת בטענה זו. הגברים לא יכולים לשמור על האישה שלהם בזמן שהיא הכי פורייה, ואז עשויה להתקיים תחרות בין זרע הבעל לבין זרע המאהב, בבחינת "הזרע הטוב ביותר ינצח". בשנת 1940 נערכו מחקרים בארה"ב ב- 1000 דגימות דם של ילדים בהשוואה לדגימות הדם של הוריהם. גם בתקופה זו של "צניעות" ביחס לימינו אלו, מצאו החוקרים כי למעלה מ- 10% מהילדים הם מאב אחר מזה הרשום בתעודת הלידה! בדיקות שנערכו באנגליה בשנת 1999 מצאו כי 14.7% מהילדים אינם מהאב הפורמלי. אם יערך מחקר כזה בישראל של שנת 2004 – תוצאותיו מי ישורן! התיאוריות האבולוציוניות טוענות כי לפני אלפי שנים סוג הגברים שהיה נאמן לנשותיהם התמעט, כיוון שיכולתם להביא צאצאים הייתה מוגבלת, בעוד הסוג הלא נאמן הצליח להפיץ "עוד שכמותו" על ידי קיום יחסי מין עם נשים רבות. על פי תיאוריות אלה, לאישה לא צמחה תועלת מהתרועעות עם גברים רבים, כיוון שבסך הכל לא הביאו מגעים אלה לעליה משמעותית במספר הילדים שלה (משום שהיא עצמה מוגבלת מראש בכמות הלידות שלה), ומצד שני אם לא הצליחה להחזיק בן זוג למשך תקופה ארוכה - לא היה מי שיפרנס אותה ואת ילדיה, ולכן חלק גדול מהם לא הגיע לבגרות. סוג זה של נשים הלך והתמעט. לדברי אותם חוקרים, שרידים של ההתנהגות הגברית הלא מונוגמית מצויים עימנו עד עצם היום הזה. בעולם החי, רוב המינים שנחקרו, נמצאו כלא מונוגמים. מדענים שחקרו את קרובינו הקופים הראו, שפעמים רבות זכרים עסוקים בפיתוי נקבות הנמצאות בשליטת זכרים אחרים, בעודם מנסים לשמור על הנקבות שבשליטתם, לבל יפתו אותן זכרים אחרים. האורנג אוטנגים נוהגים לעשות סבב נקבות בעונת הייחום, ולאחר מכן להיעלם אל תוך היער מבלי לקחת חלק בגידול הצאצאים. השימפנזים – לא מונוגמים וכך גם סוגים אחרים של קופים – אולי מכאן הביטוי האמריקני "monkey business" (שהוראתו: "עניינים מפוקפקים"). אצל הגורילות ידועה תופעת ה"הרמון" הנשלט בידי קבוצה של זכרים דומיננטיים, המונעים מזכרים אחרים גישה אל הנקבות. מכל קבוצות הקופים הפרימטים, רק התנהגותם של קופי הגיבון עשויה להיחשב כקרובה למונוגמית. האם אצל האדם פועלים אותם המנגנונים הביולוגים להישרדות הגזע כמו אצל הפרימטים? לא צריך להרחיק עד הקופים... הסתכלו בעולם סביבכם – כמחצית תושבי העולם חיים במדינות בהן מותר "להחזיק" אישה שניה, שלישית ואף רביעית. החזקת נשים נוספות מוגבלת רק על ידי יכולתו הפיננסית של הגבר. אחוז קטן מאוד מאוכלוסיית העולם (פחות מ 2%) מתיר לאישה להחזיק ביותר מבעל אחד. המליונר פול גוטייה אמר, כאשר נראה בגיל שמונים ושלוש עם חברה חדשה, ומן הסתם צעירה, "יחסים ארוכי טווח עם אישה אפשריים רק אם אתה כשלון עסקי". מחקרים אחרים שנערכו בתחום, גילו עוד שני אינדיקטורים מעניינים, שעשויה להיות להם השלכה על תפיסת הדחפים הביולוגים באדם. הראשון, סובב סביב נושא ה"ניחוח החושני", והשני עוסק בגילוי ה-Oxytocin. כיום ידוע כי ה"ניחוח החושני" משחק תפקיד חשוב בחיי המין של החיות. ניחוחות אלה, הקרויים פרמונים, כל כך חזקים, עד כי זנים מסוימים של חיות מסוגלים להריח אותם ממרחק של קילומטרים. מגדלי חזירים משתמשים בכימיקלים כאלו כדי לסייע בזיווג חזירים. האפקט של ניחוחות חושניים על האדם לא ידוע במלואו. עד לאחרונה, הסברה הרווחת הייתה כי כאשר אנחנו מדברים על משיכה מינית – החיות אוהבות להריח, ואילו בני אדם אוהבים להסתכל. לכולנו מוכר הגירוי המיני של גברים מצפייה בבחורות עירומות. הפריחה של תעשיית הפורנוגרפיה מאשרת הנחה זו. האם אתה מכיר גבר שלא החזיק, לפחות פעם אחת בחייו, Playboy או Penthouse? לעומתם, כמה נשים אתה מכיר שרכשו Playgirl? לאחרונה התגלה איבר קטן בנחיר האנושי, המיועד לקלוט ניחוחות חושניים. תגלית זו בוודאי תורמת משקל מסוים להנחה שריחות עשויים להשפיע מינית גם על אנשים. אתם יכולים להיות בטוחים שיצרני הבשמים נמצאים במרוץ קדחתני כדי למצוא ריח שיצליח לחקות את "הניחוח החושני", מדי כמה חודשים אף טוען מי מהם כי אכן מצא אותו. מחקר מסויים בתחום הפרמונים הראה, כי נשים עקרות, אשר הזליפו מתחת לאפן באופן קבוע זיעה גברית, המכילה הפרשות הורמונליות, הצליחו לגרום לוויסות המחזור החודשי שלהן, לביוץ מסודר ואחדות אף הרו וילדו. התגלית השניה שכדאי להביא בחשבון, היא של חומר כימי הקרוי Oxytocin. לחומר זה יש תפקיד מרכזי במשיכה האנושית ובהתאהבות. החוקרים מאמינים שיש לו תפקיד חשוב ביכולת להגיע לאורגזמה והוא עשוי ליצור רגשות שייכות. כאשר אישה חווה אורגזמות עם גבר מסוים – השחרור של Oxytocin יכול ליצור "התמכרות" כלפי גבר מסוים זה. לעומת זאת, יש הוכחות כי בגברים, רמות ה- Oxytocin יורדות כאשר הוא חווה אורגזמות רבות עם אותה בת זוג, ורמת ה Oxytocin עולה כאשר בנות הזוג מתחלפות. במחקרים שנערכו בנושא "השפעת פורנוגרפיה על גברים ונשים" נמצא, כי בזמן צפייה בסרטים כחולים גם גברים וגם נשים הראו בתחילה רמה דומה של עוררות מינית, אבל כאשר אותו סרט הוקרן שוב ושוב, רמת העוררות המינית של הנשים נשארה זהה, או אפילו עלתה כאשר הן התחילו לזהות את המשתתפים בסרט וחשבו עליהם כעל פרטנרים אפשריים. לעומת זאת, הגברים השתעממו מהר מאוד מלראות את אותו הסרט, ונזקקו לגיוון בסרטים כדי לשמור על אותה רמה של עוררות מינית. המחקרים מראים, כי אצל נשים בוגדות – המראה של הפרטנר לבגידה פחות חשוב מאשר אצל הגברים. מחקרים אחרים הראו שככל שהבעל פחות מושך, כך יותר חשוב לאישה למצוא פרטנר יותר מושך כדי להשיג גנים טובים. ביולוגים אבולוציוניים העלו עוד שתי תיאוריות המנסות להסביר מדוע נשים בוגדות: תיאורית ה- back up – בזמנים עברו, כאשר בכל רגע היה יכול דב מצוי למעוך את בן הזוג, לא היה מספיק תמיד להסתמך על גבר אחד, ולכן היה צורך בגבר שישמש כגיבוי לסיפוק צרכים. מכאן, אולי, נבע המשפט המפורסם "טובים השניים מן האחד". תיאוריה נוספת – trading up – הרומנים הנשיים נועדו להעריך בני זוג פוטנציאלים והאם יש להם "תכונות טובות יותר מבן הזוג הנוכחי" – פיזיות, פיננסיות, נפשיות וכו'. האישה יכולה, באמצעות רומנים אלה, להעלות את ביטחונה העצמי, ובחברות קדומות יותר אף לקשור קשרים עם שבטים אחרים. בימינו, רומנים מעניקים, לפעמים, הטבות חומריות אחרות כמו, קידום קריירה, סטטוס, אורגזמות. עם כל ההטבות שניתן להשיג – מפתיע שרוב הנשים לא מנהלות רומנים. הבעיה היא מחיר הבגידה. לכל אחת יש מערכת שיקולים של סיכון מול סיכוי. כיום, בגידות הן הסיבה מספר 1 לגירושים. חלק מן הנשים עלולות, בעקבות גילוי הבגידה, לעבור התעללות או נידוי מהמשפחה. הילדים מאבדים מפרנס עיקרי, ובמקרים מסוימים זה אף עשוי להיגמר בפציעה או במוות. כשהפסיכולוג הנודע יונג דיבר על "כימיה" בין בני זוג, הוא דיבר בלשון דימויים. אנו נוטים להשתמש בביטוי זה בצורה עממית ולהסביר זיווגים כאלה ואחרים במושגים של יש או אין כימיה בין בני הזוג. כיום מתברר שלא מדובר בדימוי, כי אם בכימיה של ממש. לסיכום, יש עדויות להשפעות ביולוגיות המשחקות תפקיד חשוב בכל הקשור לבגידות. זה לא אומר כמובן שהאדם לא מסוגל להשתלט על האינסטינקטים שלו. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון כי דחף ההתרבות וההישרדות הוא אחד הדחפים החזקים בקרב כל היצורים בעולם. תהיה זו טעות להתעלם מהעובדה שלדחפים ביולוגיים, מסוג זה, עלולה להיות השפעה משמעותית על חיינו, שכן הם האינסטינקט הבסיסי המניע נשים להתנהגות בוגדנית.

אני מקווה מאד שאין בוחן על החומר הזה.

וזה באמת הרבה חומר..אבל יש כאלה שקבלו פטור...

הרה היי לפני כמה ימים שיתפתי אותך בסיפור שלי שנכנסתי להריון לא מבעלי ואני לא מעוניינת לספר לו מכיוון שפחדתי שהוא יעזוב אותי (הריון שבוע 16), מה שקרה ארזתי אומץ וסיפרתי לו שיתכן מאוד שההריון לא ממנו כי באותה תקופה שכבתי עם עוד גבר(לא מתוך רצון-בגידה אלא תוך כדי עבודה בעיסוי) , בעלי לקח את זה קשה מאוד אך הסכים לסלוח לי מכיוון שזה לא נעשה מתוך רצון. שאלתי היא האם לעבור את ההפלה שזה די מסוכן בשבוע מתקדם זה או ללדת את התינוק? אני צריכה להחליט כבר עכשיו, עברתי את הועדה ויש לי תאריך להפלה, אך אני לא שלמה עם זה.

הי שיר, בהחלט דילמה, אבל ההחלטה צריכה להיות משותפת לך ולבעלך. האם אתם מוכנים לגדל ילד, שלא בהכרח שייך - ביולוגית - לשניכם? מה דעתו של בעלך בנושא? כמובן שיש אפשרות לבדיקת אבהות, אבל כנראה שהסיכויים הם 50-50 שלא מדובר בילד מבעלך. תקציבי לעצמך יומיים-שלושה שבהם תחשבי היטב מה את באמת רוצה, וכמובן - מה העמדה שלך בעלך בנושא. הרה.

לא הבנתי איך תוך כדי עבודה בעיסוי נכנסת להריון? את לא מוגנת? או שנסחפת תוך כדי העבודה?... לגבי ההפלה ,כנראה שאין לך ברירה אלא לעשות זאת מה גם שכבר עברת את הוועדה ויש לך תור ואת צריכה לדעתי רק עוד כמה חיזוקים. אז הנה ממני קבלת -לכי על זה ושיעבור בהצלחה . לדעתי לאחר מכן אולי כדאי לך לחשוב להעזר באיש מקצוע כמו פסיכולוג שיעזור לך בשאר הדברים... שבוע טוב

שלום רב, יש לי חבר מזה כחמש שנים, לפני כשנה הוא העלה כי בעבודתו שוחחו על נושא האיידס הוא נתקף בפחד והחליט לנסוע לת"א לבצע בדיקת דם..@@אז רבנו כי לא הבנתי מה קרה לו אולי הוא בוגד או בגד בזמן שהיינו יחד למרות שזה היה נשמע מוזר כי למה הוא סיפר לי..לאחר שנרגעתי מהמחשבות הוא קיבל תשובה שלילת והכל חזר לשגרה. חזרתי עכשיו מהעבודה וקיבלתי מכתב ממנו שמסביר כי מאז ועד היום המחשבה מפני הדבקות לא מרפה ממנו למרות התשובה השלילית כי הוא קרא על אפשרות להדבק גם ממגע בדם ולכן בעבודה הוא מפחד ללחוץ ידיים או לשבת על אסלה וכו.. הוא מציין שהוא לא סיפר לי זאת כנראה לא לעורר כעס מצידי ולא משנה אם הוא צודק או לא , אך זה לא הרפה ממנו עד כה והוא חושב על זה שוב ושוב..הוא לא מבין מדוע ולא מצליח להשתחרר מזה.. אני שוב כעסתי כי כנראה אני לא יודעת להתמודד עם דברים מוזרים כאלה וביקשתי לסיים השיחה שיצרתי עימו עם סיום המכתב.. ד"ר מה יכולה להיות הסיבה לכך בכנות מלאה?? האם הוא פרנויד ?. האם זה יעבור מאליו..לדעתך?? אשמח לתגובה מיידית!

איזה ד"ר את מחפשת? יש כאן כמה

הי, ראשית כל, אני לא ד"ר. כדי לקבל תשובה מאיש מקצוע מומלץ לפנות לאחד מהפורומים הסמוכים. חברך רדוף מחשבות אובססיביות בכל מה שקשור לפחד מאיידס. אין לו שליטה על המחשבות האלה, ואני בטוחה שהן מטרידות אותו מאוד. כדי לקבל אבחנה מדוייקת כדאי שחברך יגיע לאיש מקצוע. כל זמן שמחשבות נשארות בגדר מחשבות, והן אינן מפריעות לתפקוד היומי, זה בסדר. אבל ברגע שהתפקוד כן נפגע, יש מקום להתערבות מקצועית. הרה.

http://zone.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=jokes&path=47

לא הכל מצחיק אבל שיהיה

כאב לי לראות את התכתובת בינכם נכון עשו לי את רוב הבדיקות אבל לא את כל מה שקיים לדוגמא איידס לא עשיתי אבל לפי הסיפטומים יש כיוונים ובודקים אותם וכאשר לא מוצאים מהומה מכוונים לבעיה פסיכוסומטית אני באופן אישי חושבת שמאוד קשה לי לקבל זאת וקשה להבין איך הכאב יכול לבוא ככה סתם והחיפושים הם אינסופיים ובשלב מסויים צריך לומר דיי זהו סטופ חדל המירוץ הכאב אולי מהנפש בואי ניקח את זה בחשבון שמעתי השבוע על מישהי שחצי פנים השתתקו לה ואחרי חצי שנה הסתדר הרופאים טוענים מתח נפשי הדברים האלו לא מוכחים לעולם אבל הקושי לקבל את זה הוא גם בעייתי קיום הנימול קצת ירד אבל הכאב לא הגוף שורף בוער כמו אש כאבי תופת בעיקר בבוקר ואנימרגישה שאני מתכנסת בתוך עצמי הנושא של הפסיכולוגית כל דבר צריך לקחת בפרספקטיבה מסויימת אני חושבת שהחיטוט עשה לי רע אבל אני מאמינה שמהרע אולי יצא טוב בעתיד אני שהתחלתי ומניסיוני כמו שיש רופא גרוע כך גם גם בעל מקצוע גרוע וכל דבר אחר בחיים צריך לתת הזדמנות אני באופן אישי לא יכולב לומר דבר רע עליה או דבר טוב אבל אני מקווה שהיא תצליח לכוון אותי כי אני לא מצליחה לעשות זאת לבד כעת אני מאוד עצובה הלב שבור הכאב רצחני אני מטופלת ע"י נורולוג בכדור לכאבים וזה גם כדור פסיכיאטרי שאני לוקחת אותו שבועיים נאמר לי מהרופא שצריך לחכות חודש בשביל השפעה וזה נורא קשה היאוש גדול הפחד מהיציאה מהשיגרה והרצון לחזור חזרה הוא גדול אבל היאוש מתגבר עליו אשמח לקבל עצה איך אני יכולה להעסיק את עצמי מהמחשבות ומהכאב ולא לשקוע יותר ממה שאני היום אני עושה טיפול פסיכולוגי ומקבלת כדורים מנסה לדבר עם חברים יותר ואינטרנט קצת אשמח להמלצות ורק בריאות ותודה לכם

אם היית יודעת כמה שאני מעריכה את הרה ואוהבת לקרוא את מה שיש לה להציע לא היה כואב לך ואפילו להיפך .היית נהנת . לי זה מאד עוזר לשתף את הרה במה שאני מרגישה וחושבת לגבי כל מיני נושאים אני עובדת ולומדת ואם חד הורית לסבית ובשבילי הדקות המעטות של היום בהן אני יכולה לכתוב להרה ולשאר באי הפורום את מה שאני מרגישה ולשמוע את עמדותיהם בנידון הם בין הרגעים הכי מספקים שיש לי בקנה מידה אישי-ריגשי ,אז אני מקווה ששיניתי את דעתך ,ותדעי שאני מתה על הרה כי אני יודעת שאני יכולה לשתף אותה בכל הדברים המשוגעים שקורים לי בחיים והיא תמיד יודעת איך לעזור לי עם זה עם השקפת העולם המתוקה שלה . ולגבי הבעיה שלך אני גם מקווה שתמצאי לעצמך את צורת הטיפול שאת הכי אוהבת ושתחלימי מהר

זה בסדר - חילוקי דעות מקובלים בכל מקום. מותר שלאנשים שונים תהיינה דעות שונות על דברים בחיים. זה דבר מוכר - שיתוק של חצי פנים. אני מכירה שני אנשים שזה קרה להם. בשני המקרים אין שום גורם רפואי, וההשערה היא שמדובר במתח - אבל זה לא בטוח. הרפואה פשוט לא יודעת להסביר את התופעה הזו. אני מניחה שיש בדיקות שלא עשו לך - אבל זה בהתאם לסימפטומים. כמו שכתבת - לא שלחו אותך לבדיקת איידס, משום שאין קשר בין הכאב שאת חווה לבין איידס. אני לא יודעת מהן הבדיקות שהן עברת, והיכן מתמקדת תחושת הנימול. אבל כן, לפעמים הנפש מאותת שקשה לה, וזה גורם לכאבים שונים בגוף. תסכימי איתי שיש קשר בין הגוף לנפש. טיפול פסיכולוגי מעלה גם תכנים כואבים מאוד. זה חלק מהתהליך. אבל אם את מרגישה שקשה לך מדי, את יכולה לעצור את השיחה, ולהמשיך לדבר על הדברים בפעם אחרת. הרעיון הוא להתמודד עם הטוב ועם הרע, כדי שבסופו של דבר יהיה יותר מקום לדברים הטובים, ותדעי להתמודד טוב יותר עם הדברים הרעים. כדורים פסיכיאטרים באמת מתחילים להשפיע רק אחרי 4-6 שבועות, אבל זה תלוי בתרופה. עכשיו זה הזמן הכי קשה - הזמן שבו את רוצה שהדברים ישתפרו, אבל אין לך ברירה אלא לחכות בסבלנות עד שהכדורים יתחילו להשפיע. העצה שאני יכולה לתת לך - בעיקר מניסיון - היא להתאזר בסבלנות למרות שזה קשה מאוד, וכמעט בלתי אפשרי. תמשיכי בטיפול הפסיכולוגי - אבל אל תצפי לנס, לדברים כאלה לוקח זמן - בעיקר משום שמדובר בקשר בין שני אנשים זרים, ולוקח זמן עד שבונים את האמון הנדרש. את בהחלט מוזמנת לכתוב כאן בכל פעם שאת רוצה - זה יאפשר לך לשחרר קצת ממה שמציק ולקבל תגובות. גם זה סוג של קשר. סופשבוע נעים, הרה.

שבת שלום להרה, לשמחוש למיכל לניר לכוכבית לנטע לענת לזיו לצבעים לפרח שחור ומשוגע לנורית (הסדר אקראי בהחלט ואין לו כל חשיבות וואט סו אבר) את מי שכחתי ? תמיד שוכחים מישהו נכון ? לכן עדיף לא לפרט שמות, אבל תמיד אנחנו עושים מה שעדיף ? לא. לא תמיד. הייתי אפילו מסתכן בתזה פילוסופית שאומרת שבדרך כלל אנחנו דוקא עושים דברים מטופשים לחלוטין. רייט ? זו דעתי ואני עומד מאחוריה במלוא כובד משקלי. והוא כבד ! או קיי, אינף שטויותיישן ליום אחד, איי וויל לט יו גייז גו, המצב במדינה חרא בלבן אז דיי סיי אין דה מידל איסט, ולא ניתן לזה לשבור אותנו. נמשיך הלאה בעוז. תהיו בריאים. תעשו חיים. שימו פס אחד ארוך על הכל, ושובו הביתה בשלום. ולמה כל כך הרבה תאונות דרכים במדינה הגועלית הזאת מה בדיוק קורה כאן לאנשים ? מטורפים לגמרי. יאללה, חלאס להתלונן. ביי הרה, בהצלחה במבחנים , אמרתי כבר ? כמה את רוצה להוציא ? 9 ? למה לא מספיק לך 8 ? או 10 ? שבת שלום. שבת מנוחה.

לשלומי שלום.מה דעתך לכתוב ספר שירים.נראה לי שיש לך כשרון כתיבה אולי תקרא לספר מונחים באנגלית שישראלים משתמשים בהם?? זכור מונח נוסף--"סי יו לייטר אליגיטר" או פליז דו דאט אנד דו דאט דרך אגב-שמתם לב שהישראלים לא יודעים להגיד את המילה "בבקשה" לעומת זאת באנגלית אומרים הרבה את המילה הזו-"פליז" אתה אומר שהמדינה הזו גועלית.לצערי הכל מתחיל מחינוך מלתת כבוד איש לרעו,מלעמוד בכיתה כשהמורה נכנס מלהגיד בבקשה ותודה שלומי בו יחד נטיף לשינוי המילים למילים מנומסות אולי משהו ישתנה במדינה שבת שלום

א. המחשב שלי שבק חיים ורק אתמול סודר באופן רשמי. ב. זו אכן תקופת בחינות, וזה אומר שבהכרח יש לי פחות זמן לפורום. אבל אני לא נוטשת, פשוט ייצא לי להיכנס פחות בשבועיים הקרובים.

גלישה לא מוגנת באתרים מפוקפקים גורמת למחשב לשבוק ..............!

שתצליחי במבחנים. ותעשי חיים. ושימותו הקנאים. ברור ? אין עלייך. פשוט אין. אם הייתי רווק פנוי , וצעיר בעשרים שנה, ורזה בעשרים קילו, וגבוה בעשרים סנטים, וחכם בעשרים איי קיואים, וכולי וכולי וכולי, יש סיכוי סביר שהייתי מתחיל איתך ברצינות, אבל, אז יו קנואו, איט איינט סו, ולכן, אאחל לך חיים יפים ומאושרים, וזהו זה. לעת עתה. ביי

להרה בהצלחה בבחינות.גם לי יש בחינות בשבועיים הקרובים. נזכרתי כשהייתי תלמיד בבית ספר יסודי כתבתי שיר קצר שהתפרסם במעריב לנוער העיתונאית סמדר שיר פרסמה אותו שם השיר הקטן הוא: סולקתי מהשיעור המורה אמר מצבך חמור. השיר לא עלי-אני דווקא הייתי תלמיד מתמיד. אתם רואים.כבר מגיל צעיר אנו משפיעים על עתידינו גורלנו.מי שמסולק לעיתים קרובות מהשיעורים נאלץ לשלם על כך בגיל יותר מבוגר: להשלים בגרויות וכו..

בהצלחה בבחינות :-)אם לא היית עכשיו בבחינות הייתי משתפת אותך בהרבה חוייות אבל האמת היא שגם לי יש בחינות ואני אמורה ללמוד בשבילם במקום לגלוש אז, להתראות, צ'או במבינה

ככה זה - לפעמים צריך גם לעשות מבחנים. הייתי מוותרת על העניין בשמחה, אבל אין ברירה. בכל מקרה, תוך שבועיים הכל נגמר ואז יש לי חופש קצר עד לתחילת הסמסטר הבא.

זה שכתב את מילות השיר: "החיים יפים, כדאי לכם לחיות". אתם חושבים שהוא היה מאושר בחיים ? אתם חושבים שהיה בחורצ'יק נאיבי ? האם הוא לא ראה שהחיים רחוק מאד מאד מאד מאד מלהיות יפים ? האם הוא לא ראה את כל ההרג והסבל ואי הצדק והחרא עלי אדמות ? הא ? תשובות יתקבלו בברכה.

נעמי שמר שכתבה את השיר הזה (שנקרא אגב "מטריה בשניים"), היתה אופטימיסטית ידועה. מכיר את "אנשים טובים באמצע הדרך" ? גם שלה. מכיר את "מחר אולי נפליגה בספינות...." ? גם שלה. היא ידעה טוב טוב מהו החומר ממנו עשויים החיים שלנו כאן על פני הכדור אבל הצליחה בשירים שלה לתת תקווה ולשמור על אופטימיות ושמחה ולכן כתבה גם את : " על הדבש ועל העוקץ על המר והמתוק על ביתנו התינוקת שמור אלי הטוב." וזה נראה לי כבר נותן לך תשובה או שתיים...

מה נותן תשובה או 2 ? הדבש והעוקץ ? לא הבנתי את כוונתך מיכלולולולולול אבל איך ניתן בכלל לנסות להבין בחורה עמוקה כמוך ? זה ניתן בכלל ?

חיים יפים יש רק בשירים של נעמי שמר .

להרה,לשלומי,למעריצה ההלמונית שלום מזמן לא הייתי כאן-אתם יודעים עבודה לימודים ילדים וכו.אבל זכרתי אתכם לטובה והנה אני כאן שוב. מברש להפנות אתכם לפורום נהדר שמצאתי שבו אני מגלה אנשים שעוזרים אחד לשני ומפרגנים אחד לשני וזו לדעתי הפתעה חיובית והלואי שכולם במדינת ישראל ידעו לפרגן ראו את הלינק http://www.eitanrd.org.il/forum/FORUM.asp?FORUM_ID=132&CAT_ID=28&Forum_Title=תסמונת%20מרפן כמו כן אתם מוזמנים לקרוא ולשאול כקהל רחב אותי ואת הרופאים והאחיות כל שאלה על טכנולוגיות חדשות http://my.doctors.co.il/forums/admin/

אהבתי

הקישורים שלך לא ממש עובדים לי. מה שלומך ? אתה משהו קשור למכשור רפואי נכון ? איך הולך ? ומה בחיים האישיים ? יש לך משפחה ? אתה מאושר ? ספר קצת. יום טוב.

הי שלומי אכן אני עוסק במכשור רפואי מנהל הנדסה רפואית של חברת "אסותא מרכזים"בתי חולים בכל הארץ . אתה מוזמן להכיר את" אסותא" באתר החדש שלנו www.assuta.co.il לפרטים ספציפיים עלי כשתכנס כאן באתר לפורום המכשור הרפואי משמאל תקליק על התמונה שלי ותדע את קורות החיים שלי.ודרך אגב יש לי משפחה שלושה ילדים . http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1178/xPG/6 העיקר הבריאות.

איזה מין פורום זה שהמנהלת שובתת בו

לידיעתך זה הפורום היחיד בו עונים בד"כ לשאלות בתדירות של 3 פעמים ביום .ואינני יודעת אם שמת לב אבל בפורומים האחרים המנהלים יוצאים לכאלו חופשות ארוכות שזה באמת מגוחך .וחוץ מזה -לא הצגת שום בעיה ,אז מה אתה מתלונן ,פעם תחכה יום יומים לתשובה לא יזיק לך !

ודבר נוסף קמי ברק בוודאי לא שמת לב שהתמיכה אמורה להיות הדדית ואם אתה צריך פירוש מהמילון להדדי אז הנה לך "שמקיים יחס שווה עם הצד שכנגדו,שיש בו משום פעולת גומלים" (ממילון ספיר) .וברגע שאתה לועג אתה לא מקיים את החלק שלך בתמיכה ההדדית

מה אכפת לך ? אגב קמי זה מקמליה?

מתנצלת על זה שכתבתי שתכנסי לפורום ההוא אפילו כל שעתיים ,זה לא היה כל כך נחמד מצידי אבל אני כבר מתגעגעת לכתיבה שלך ,אז תכתבי כבר . לקחת את המחשב שלך למעבדה?ביי בנתיים לילה טוב ,פרח שחור

לא שפרח משוגע כל כך יותר טוב. למה לא פרח ורוד למשל ? מה שלומך ? במה את עובדת ? יש לך ילד מנישואין קודמים אמרת ? הוא גר איתך ? בן כמה הוא ? יום טוב.

תמיד היא עונה שלוש פעמים ביום , אולי זה בגלל בחינות סוף סמסטר באוניברסיטה ? לגבי הכינוי שבחרתי -מה שקורה זה שבחרתי מהזיכרון שם של שיר שאהבתי של ערן צור ואז שהלכתי לבדוק את הדיסק בכלל היה כתוב ששם השיר הוא פרח שחור ולא פרח משוגע למרות שהביטוי פרח משוגע מופיע בשיר ,אז הרגשתי שאם זה מפריע לי כל כך לא צריכה להיות בעיה לשנות שלומי טוב-מאד ,אני מורה . כן ,בני גר איתי ,הוא בתיכון .

ניר איפה אתה למה אתה כבר לא כותב כאן אני מסתכלת כל יום בפורום רק בשבילך.

את מסתכלת בפורום רק בגלל ניר ? וואי וואי וואי , את באמת מעריצה. ואצלך אין מה להעריץ ? אולי תספרי לנו קצת על עצמך ואנחנו נהפוך לןמעריצים שלך ? הא ? מה את אומרת ?

אני בת 29. לפני כמה שנים עברתי משבר שהשאיר אותי מלאה חרדות ומחשבה פסימית על החיים. לצערי גם התנתקו הקשרים שלי עם חברות ולא טרחתי ליצור קשרים חדשים. היום אני מאד בודדה. אין לי אפילו חברה אחת ואני כל כך צמאה לקשר הזה שיש בין נשים. השתניתי, גדלתי אבל נשארתי לבד כי לא שמרתי על קשרים. היום, בגלל הזמן שחלף, אני לא יודעת איך ליצור קשר וחרדה מאד מדחיה. מה עושים? חשבתי להצטרף לקבוצה לבני גילי העוסקת ביחסי אנוש או חרדות או משהו כזה בהדרכת איש מקצוע. האם יש כאלה דברים באיזור חיפה? אודה על כל עזרה

אולי באמת תכירי אנשים דרך האינטרנט ? אם תתמידי בפורומים ובצ'אטים בזהירות, לאחר תקופה ניתן לזהות אנשים נחמדים וליצור קשרים. פעם היה כאן מישהו מאד נחמד מחיפה בשם איתן והוא בטח מכיר יותר. חבל שהוא לא נכנס יותר. רוצה לספר יותר על המשבר שקרה לך ולפרוק ? תהיי בריאה. להשתמע ביי

הי הנה בשבילך מילים משיר יפיפה של ריקי גל ----------- היי שקטה עכשיו הכל בסדר אפילו המחנק עומד להשתחרר זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן זה העולם שיש ואין עולם אחר היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לה הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה. היי שקטה כמו לא עברת אף פעם כמו לא היית צרימה בנוף המטופח כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם כמו אלומת האור הנה מצאה אותך. היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לה הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה. היי שקטה כמה אפשר לשטוח את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח כאילו השלווה היא חוף הבהלה. היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לה הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה.

הי רונה, יש לך אפשרות לנסות ולחדש קשרים ישנים? אני לא מכירה קבוצות תמיכה באזור הצפון; תנסי לבדוק בפורום פסיכיאטריה. מנהל הפורום הוא תושב איזור הצפון, ויכול להיות שהוא יוכל להמליץ לך על קבוצה מסוימת. קשה ליצור קשרים אחרי תקופה של בידוד, אבל זה אפשרי. את יכולה להירשם, למשל, לקורס מסויים בנושא במעניין אותך ולפגוש שם אנשים. או - כמו ששלומי הציע - להכיר אנשים באינטרנט. הרה.

שלום רונה ! תנסי לפנות לעידית שלו, פסיכולוגית שמנהלת את הפורום "טיפול משפחתי", כאן בדוקטורס. אולי יש לה מידע בנושא קבוצות תמיכה באיזור חיפה, מכיון שהיא עובדת בין היתר באוניברסיטת חיפה (כך כתוב בפרטים שלה). בהצלחה, אהובה

אני חייבת פורום למערכת העיכול איפה יש פורום כזה?

http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/55 רפואה שלימה.

הי, תנסי בפורום הבא: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/904 הרה.

מצבי לא טוב ואנני מצליחה לצאת מהתחושות שאנני רוצה לחיות יותר... ניסיתי להעזר בס"הר אך שם המתנדבים לא מיקצועים.... אני מטופת זמן רב בתרופות.... נעזרת בפורום פסיכיאטריה אך ללא הועיל..

הי שמרית, אני לא מכירה את שיטת העבודה של ס"הר. אבל יש עוד אפשרויות, כמו ער"ן. את נמצאת גם בטיפול פסיכולוגי או רק במעקב פסיכיאטרי? אם את מרגישה שהתרופות לא עוזרות לך, דברי עם הפסיכיאטר המטפל, אולי יש מקום לשינוי בתרופות, לא כל תרופה מתאימה לכל אחד, ולפעמים צריך להחליף תרופה או לשנות את המינון, אבל את זה תוכלי לבדוק מול הפסיכיאטר שלך. הרה.

שמרית יקרה גם בער"ן יושבים אנשים מהקהילה שאינם אנשי מקצוע אך יחודם הוא ביכולת התמיכה שלהם לצד המערכת המטפלת. בקו הטלפוני ( 1201) את יכולה למצוא אוזן קשבת 24 שעות ביממה. פורום ער"ן באינטרנט מהווה קבוצת תמיכה לאנשים שחווים את מה שאת חווה. את יכולה למצוא את עצמך שייכת ולהרגיש שאנשים מבינים על מה את מדברת. (http://www.1201.org.il/main.asp) מה שחשוב הוא לא להשאר לבד. לנסות לשתף. לנסות לחלק את המעמסה. לאפשר לאנשים להושיט לך יד במצוקה. אם זה בסביבה הקרובה שלך או ססביבה אחרת שאת יכולה לבחור אותה. מקווה שתוכלי לצאת מהתחושה הקשה שלך גחלילית

תודה לך גחלילית שסוסף סוף הפנית אותי לאתר רציני של בעלי מקצוע רציניים (הרה בחורה טובה אך לא מקצועית).שנותנים מענה ואיזו תחושה טובה שאיני לבד במערכה.

לפעמים בא לי לפתוח ולסגור את המגירה 100 פעם או לפתוח את המחשב וכו ואם אני לא עושה זו אני לא מצליח לעשות שום דבר אחר עד שאני לא עושה את זה מה זה ?? איזה מין מחלה זו???

הי אבי, זה יכול להיות O.C.D. אבל כדי לקבל חוות דעת נכונה ומקצועית כדאי לפנות לאיש מקצוע, משום שאי-אפשר לאבחן אנשים במסגרת של פורום. הרה.

שלום: אני בת 33 נשואה +2 , כרגע בהריון בשבוע 16,ויש לי חשש שההריון הזה לא מבעלי, אם הוא ידע הוא יתגרש ממני, דבר שאני לא רוצה, מה עלי לעשות???? הדואגת.

הי שיר, הדילמה היא אם לקחת אחריות ולהיות כנה ולומר את האמת או לשתוק. בתור התחלה יש היום בדיקת אבהות שאפשר לעשות, אבל בעלך צריך לתת את הסכמתו לבדיקה כזו. את יכולה לבחור באפשרות השניה - לא לומר דבר ולתת לו להאמין בלי שום ספק שהוא האב. אבל זה משהו שתצטרכי לחיות איתו תמיד; את יכולה? אפשרות נוספת היא לומר את האמת וללכת לייעוץ זוגי, משום שהחשש שלך מוכיח שבגדת בבעלך, ולכן יש מקום לשיקום הזוגיות ולהבנה שתהיה לבעלך סיבה טובה לכעוס עלייך. אלא האפשרויות שאני רואה כרגע. ייתכן ואף-אחת מהן לא מתאימה לך. ההחלטה היא שלך ורק שלך. הרה.

אם היית מסוגלת לאהוב את בעלך ולרצות לחיות איתו לנצח ובכל זאת שכבת עם גבר אחר וזה לא הפריע לך ועוד נכנסת להריון וחיכית עד החודש הרביעי עד שפתחת את הפה כדאי לך : א . בכלל לברר עד איזה חודש הריון קיימת האופציה לעשות הפלה וב. אם מאוחר מידי לעשות הפלה כעת או שאת מעוניינת לשמור על הילד אז עדיף שתישתקי לטובתך ולטובת הילד שאת נושאת .הרי גם זה ילד שלך ואת אוהבת אותו ! אז תדאגי שיהיה לו את הטוב ביותר ותזכרי את האימרה "עדיף להיות חכם מאשר צודק " אז תנהגי בחוכמה ותתני לאינטואיציה שלך להוביל אותך כמו שהיא הובילה אותך עד עכשיו

אני-בת26-חיה-עם-אמא-החולה-נפשית-שאינה-מטופלת-מזה-שנים-מתפרצת-ומתנהגת-בצורה-לא-נורמלית-ואין-החוק-מחייב-טיפול-במידה-ואינה-מזיקה-אני-חיה-איתה-בשנים-האחרונות-אני-איני-עובדת-וקשה-לי-שם-מאוד-זה-סיוט-מתמשך-אני-כבר-לא-יודעת-מה-לעשות-אם-לעזוב-לאן-אלך-אני-רוקה-ואףאחד-ברשויות-לא-עוזר-לי-עבודה-קשה-לי-למצוא-יש-לי-טכיקרדיה-ואני-לא-מוצאת-פתרוונת-אם-לעזוב-אותה-לבד-שתשתגע-יותר-או-להישאר-החיים-שלי-הולכים-ונעלמים-שם-אני-הופכת-לאדם-עצבני-ממורמר-וזה-פוגע-בחיי-הפרטיים-והחברתים-אנא-עזרי-בעצה-מה-לעשות-דחוף-לי-בתודה-מראש

הי שירי, האם אמך אינה מוכנה לקבל טיפול? ניסית לפנות ללשכת הרווחה בעיר מגורייך? ומה עם ביטוח לאומי? לא ציינת אם את בת יחידה או שיש לך אחים שיכולים לעזור. אני מבינה שקשה לך, ושאת צריכה את הפינה השקטה שלך. אבל לעזוב אותה לבד, בלי שום סיוע, זה לא הפתרון. בעיקר אם לדעתך היא לא יכולה להסתדר בכוחות עצמה. הרה.

מה עובר עליי קיבלתי חיידק לא קל וברונכית נתנו לי חוד שאנטיביוטיקה ומאז לא התאוששתי החלו כאבים עזים בגוף נימול אכזרי מלא בדיקות עירוי כל יום ובסוף אמרו אין לך כלום זה פסיכוסומטי קשה לי לקבל את זה אני כבר 3 חודשים בבית ואני אומרת איך הגעתי למצב הזה הכאב הפיזי הוא נוראי מכל הידים הרגלים אין מקום שלא כואב התחלתי טיפול תרופתי אבל התוצאות לא מגיעות מהר והטיפול עצמו לא קח מבחינתי ובמקביל התחלתי ללכת לפסיכולוגית אני לא מתביישת בכלום אני מוכנה לעשות הכל כדי שהעינוי הזה יגמר שאני אעמוד על הרגליים אבל לעיתים אני אומרת לעצמי אולי זה לא יעבור אולי נועדתי לסבול אני סובלת כבר המון שנים מבעיות שונות אבל בעיה נפשית לכולם לא היתה לי אני נסה להיות חזקה אבל הקושי הוא נוראי את מתרחקת מהעבודה ומפחדת שיגיע היום ודיי צריך לחזור איך חוזרים לשיגרה איך עושים זאת אני לא יודעת איך שואבים כוחות ופוחדת ליפול לתהם שהייתי בו לפני חודש כי כעת מצבי טיפונת יותר טוב מבחינה נפשית אני יותר מחוזקת איך עוברים את זה מבלי להישבר איך ממשיכים הלאה איך לא הורסים לכולם את החיים איך מפסיקים את הבכי הנוראי והכאב האכזרי איך?

הי, זה טוב שהתחלת טיפול פסיכולוגי. חשוב שתתמידי בו למרות שלפעמים הוא עלול להכאיב ולהיות קשה. אבל זו דרך שחייבים לעבור כדי להגיע למקומות טובים יותר. אף-אחד לא נועד לסבול. אבל החיים לא תמיד נעימים וטובים. צריך לחיות אותם עם ולמרות הקשיים. אני מכירה את ההרגשה של כאב פיזי שאינו נגמר. זה מתסכל מאוד ומעייף. אבל אין ברירה אלא להמשיך הלאה. בסופו של דבר מוצאים פתרון - גם אם זה לוקח זמן. קשה לי להאמין שאת הורסת לאחרים את החיים, למרות שאני בטוחה שככה את מרגישה. האנשים שסביבנו, שדואגים לנו, יכולים לקבל אותנו גם בתקופות קשות. הרי לאף-אחד אין רק תקופות טובות בחיים, נכון? הרה.

לפני מספר חודשים הייתה אחת שקיבלה חולשה אחרי ניתוח שקדים ואמרו לה שזה פסיכוסומטי וכעבור שבוע היא מתה ,מדימום פנימי -אז אל תהיי פתייה !אל תאמיני לכל מה שאומרים לך רופאים,אם הם לא יודעים משהו הם תמיד אומרים שזה פסיכוסומטי אבל זה לא נכון .נימול קשור במערכת עצבים פגועה ,אם יש למשל לחץ על איזשהו עצב כתוצאה מדלקת .זה יכול לקרות אם יש בלטים בעמוד שידרה זה מחמיר כשיש חולשה כלשהיא אפילו כתוצאה מהצטננות .ואת זה הרה לא יכולה לומר לך -רוב הפסיכולוגים הם קוץ בתחת ,וחוץ מהרה "פסיכולוג טוב זה פסיכולוג ...",זה עסק דביק שאין לו סוף כמו ליפול לתוך בור של זפת .אז נחזור לעניין הנימול תלוי בחומרה של הנימול ותלוי בתקופה שזה לא עובר .תשתדלי לא להרים סלים של קניות (תעשי משלוחים של אוכל ) ואל תרימי שום דבר גם לא קל לפחות למשך שבוע תראי אם חל שיפור

למדתי דבר אחד בחיי - הכללות הן דבר שלילי. אני מכירה פסיכולוגים; חלקם באמת עשו טעויות, אבל לא כולם. אני לא חושבת שאפשר לפסול את כל הפסיכולוגים בצורה גורפת שכזו. יש ביניהם אנשי מקצוע מעולים, שבאמת עוזרים למטופלים שלהם. כל מה שצריך זה להיכנס - למשל - לפורום פסיכולוגיה קלינית ולשאול גולשים שם לגבי המטפלים שלהם. סביר להניח שתהיינה הרבה תגובות חיוביות. כי ניסיון חיים של אדם אחד אינו מעיד על הכלל. ובקשר לאבחנות רפואיות - אני לא מתיימרת לעשות אותן. אבל כן, ייתכן נימול גם על בסיס נפשי. בדיוק כמו שייתכן שיתוק היסטרי, לדוגמא.