פורום תמיכה הדדית
שלום, אני נמצאת במצב ללא מוצא. זקוקה לייצע טובה. אני במצוקה. קצת רקע. אני בת 30+, יש לי ילד בן 10, אני בהריון ונשואה 12 שנים. התחתנתי עם בחור שהיה לו דירה והוא החתים אותי על חוזה שאין לי שום חלק ברכוש. המצב כרגע שהוא מאיים נפשית עלי ועל הילד, מתעלל על הילד (התעללות נפשית) - מציק לו ומתייחס אליו כאילו שהוא תינוק. אני לא יכולה לפרנס את עצמי ואת הילד, הכנסה שלי נמוכה ואני לומדת. אינני יכולה יותר לחיות עם הב"א הזה ומצד שני אין לי לעין ללכת. מבקשת לא להמליץ לי לפנות למשטרה. אני שוקלת אפשרות להצטרף לקיבוץ ולעבוד שם תמורת מגורים ואוכל בשבילי ובשביל הבן והתינוק שיוולד. מאוד מבקשת להמליץ לי על קיבוץ באיזור המרכז שיכול לאמץ אותי או אבקש לקבל ראיונות נוספים. תודה מראש, השואלת
שלום, תנסי לבדוק בתנועה הקיבוצית לגבי קיבוץ מתאים. אפשרות נוספת היא לפנות למשרד הרווחה, דרך לשכת הרווחה המקומית, ולבדוק אם הם יכולים להציע לך, באופן זמני, מקלט לנשים במצוקה או כל עזרה שהיא. הרה.
התקשרי לקו חירום 1-800-22-0000 וספרי להם על מצבך. אינך חייבת להזדהות כדי לקבל מהם עיצה, מידע, השיחה חינם. ממליצה לך לקרא את ספרי "כלה ונחרצה" - נמצא בכל ספרייה עירונית אם ידך אינה משגת לקנותו. עברתי מסלול קשה מאוד של אלימות במשפחה וכפי שמתואר בספר - יצאתי מזה ובגדול. שמרי נפשך, שמרי כוחך, שמרי חייך, שמרי בינתך, בהצלחה!
אני אם לבן ובת, בני הבכור בין ה-12 מוציא אותי מדעתי בשנה האחרונה, הוא תלמיד טוב וילד טוב לכול הדעות, אבל יש לו אופססיה להציק לאחותו בת ה -8 זה גורם לאין סוף מריבות במשפחה, צעקות, הענשה, שיחות וכו'. יש לי הרגשה שהילד הזה פשוט נהנה להציק לחלשים ממנו (היא עושה זאת גם לבן דודו הצעיר ממנו בשנה) ה'פיוזים' שלי ושל בעלי כבר מזמן נשרפו אנחנו לא יודעים לטפל בנושא האם יש למישהו הצעה. האם יש קשר לגיל ההתבגרות והאם הוא כבר מתדפק על דלתי בגיל 12?
שלום אלה, גיל ההתבגרות מקדים עם השנים, כך שאפשר לדבר כבר על מתבגר בן 12. איך המצב החברתי שלו בבי"ס? גם שם הוא מציק לחלשים ממנו? קראתי שרבתם על זה, צעקתם והענשתם... חשבתם לגייס אותו בשיטה הפוכה? לומר לו, שמעכשיו הוא אחראי לכך שלא יציקו לאחותו הצעירה - לתת לו תפקיד עם אחריות. מעבר לכך, אני מציעה שתשאירי את שאלתך גם בפורום פסיכולוגיה קלינית כדי לקבל עצה מאיש מקצוע. הרה.
אז ככה, יש לי המון ציפיות מאמא שלי שלא מתממשות וזה גורם לי לכעוס עליה כל הזמן כמעט. יש לי ילדים ואני מצפה ממנה שתעזור לי איתם, תבוא לבקר, תתקשר, תתעניין והיא...לא. יש ל הכל מיני עיסוקים אחרים, היא פנסיונרית. אתן כמה דוגמאות, למשל, פעם הייתי חולה והיא באה אליי רק באמצע היום ולא בבוקר ואמרה שהיתה צריכה לבשל כי כבר לא היה לה כלום בבית. שאלתי אותה אם היא הביאה לי גם משהו והיא אמרה שלא חשבה על זה... אחר כך כשהבראתי היא לא התקשרה ולא באה לבקר כל השבוע עד שאנחנו הגענו אליה. יום אחד היא נסעה לאחותה והן עשו קניות ובילו בקניון וכשהיא חזרה היא לא הביאה לילדים שלי כלום ורק התגאתה בכל הקניות שהיא עשתה לעצמה. זה מוגזם לצפות מסבתא לקנות משהו מדי פעם לנכדים? לעזור? לבקר? להתעניין? אמרתי לה את כל מה שאני חושבת עליה ככה בפנים והיא נעלבה ואמרה שאני חוצפנית וכפויית טובה ואיך אני מעיזה לדבר אליה. היא התרכזה רק בלהעלב ולהיות קורבן ומסכנה ולא הקשיבה בכלל לרגשות שלי ולמה שלי יש להגיד בעניין. אני כל הזמן כעוסה עליה, כל מה שהיא עושה, או יותר נכון לא עושה, מרגיז אותי ובתור אמא לילדים אני לא יכולה להבין איך היא יכולה להיות כזאת מנוכרת ואגואיסטית. האם מותר שיהיו לי ציפיות מאמא שלי או שאני צריכה לוותר על הכעס ולקבל אותה ככה? כי זה נורא קשה לי לקבל אותה כמו שהיא, נורא !!!
בסדר היא אגואיסטית. ולפני זה, כשהיית קטנה, היא לא היתה כזו? אין מה לעשות. קשה לשנות אופי בגיל כזה. ואם זה ינחם אותך, אז יש אימהות הרבה יותר גרועות. נסי להסתכל על התכונות הטובה, על פתיתי האכפתיות כמתנה גדולה.
שלום שרון, לכל אדם יש אופי שונה, וכשמזדקנים תכונות מסויימות מתבלטות יותר. ייתכן ואמך היתה כזו כל החיים, אבל רק עכשיו את ערה לדברים שאת לא אוהבת אצלה. בכל ההודעה שלך לא היתה התייחסות חיובית אחת כלפי אמך, מה שבהחלט מצביע על הכעס שלך עליה. נכנסת למעגל של תגובות שליליות - אם כל מה שהיא לא עושה מכעיס אותך, ואת פחות עירנית לדברים שהיא כן עושה, הרי שזה משהו שמזין את עצמו. לכולנו יש ציפיות מההורים שלנו; הם בחרו להביא אותנו לעולם, ואנחנו מצפים שהם יהיו שם בשבילנו כל הזמן, גם אחרי שאנחנו גדלים ומתבגרים. אין פה עניין של ציפיות ריאליות או לא, רק הבנה, שאחרי כל השנים האלה גם ההורים צריכים זמן לעצמם, הרי בשלב מסויים הגלגל מתהפך והם זקוקים לנו. תנסי לחשוב מאיפה הכעס שלך נובע באמת. הרי זו אותה אמא לאורך כל הדרך; מה גורם לך לכעוס דווקא עכשיו? תנסי לדבר איתה בארבע עיניים. צאו לבית קפה, ותנהלו שיחה רצינית - בלי להטיח האשמות. פשוט לדבר. ייתכן שאמך הרגישה מותקפת ולכן הגיבה כפי שהגיבה. תסבירי לה איך את רואה את הדברים, שאת רוצה שיהיה תהיה קרובה יותר לנכדים שלה וזמינה לך. מאידך - תני לה לומר את כל מה שהיא חושבת ולהסביר את הבחירות שלה. הרה.
הרה, הדברים שהיא כן עושה נובעים מתוך הבקשות שלי אליה. היא לא יוזמת או מציעה משהו מעצמה וזה נכון בכל תחומי החיים שלה. כששוחחתי איתה על הבעיה היא אמרה לי שכשאני מבקשת ממנה משהו היא עושה. אמרתי לה שהיה נעים לי יותר אם היא היתה מציעה את עזרתה ומראה נכונות לעזור או להציע משהו כי אחרת נראה לי הבקשות שלי לא נוחות לה. היא כמובן הכחישה ואמרה שזה לא נכון, והיא לא מבינה למה היא צריכה להציע כשאני יכולה לבקש... אני מבינה ומכבדת את הרצון שלה בזמן לעצמה ויחד עם זאת חושבת שהדרישות שלי אינן מוגזמות - ביקור פעם בשבוע, לקחת את הילדים אליה מדי פעם, התעניינות...לא נראה לי ביג דיל. מה שגורם לי לכעוס עליה הוא הצורך הרב שלי בעזרה ממנה דווקא עכשיו, כשיש לי ילדים קטנים . וגם, התבגרות שלי והתפכחות מהאשליה שאמהות הן תמיד מושלמות... הסברתי לה את מה שכתבת, אולי בכעס מסויים אבל הסברתי. התשובה שלה היתה שאני צריכה לבקש כי היא לא יכולה לנחש מה אני צריכה. אמרתי לה שהיא לא צריכה לנחש אלא להציע כי אם היא לא מציעה זה לא נראה שהיא בכלל מעוניינת... היא כמובן שללה את הדברים מכל וכל. הייתי רוצה להנמיך ציפיות אבל מה לעשות, אני לא כפתור של ווליום ... תודה בכל מקרה, שרון.
קודם כול , תודה לכם על ההתיחסות המהירה, זה נחמד מיצידכם. עכשיו אפרט לכם למה לדעתי הפסיכולוג של בעלי זקוק דחוף לטיפול בעצמו. באתי אליו אם שאלות נוקבות ומפורטות מה לעשות אם הקשר הזוגי שלנו בינתיים. ומה לעשות אם המשבר אמון שנוצר בינינו עקב שקרים שבעלי שיקר (לא מרוע , אלא מחיברות קשה שעבר עם הוריו והחל בשקרים אימפולסיביים) ועוד .... ואילו הפסיכולוד מתחיל בתיאורים פילוסופיים על החיים שלנו כבני אנוש, שעוברים תהפוכות בחיים, ואני כאישתו קודם כל שאלתי שאלה משמעותית ביותר וחשובה ביותר ולשאלה משמעותית שכזו תשובה מורכבת. את כאשתו (לדבריו) עברת רעידת אדמה קשה וכמו בכל אירוע כזה אנו עוברים מלא ריקושטים באוויר שאנו אפילו לא מודעים להם.עלי ללכת גם כן לטיפול כדי להבין את הריקוטשים שעברתי ....כמו שיש כוויות בדרגות שונות לי יש בדרגה 3 ולכן אני לא מודעת אפילו לכמות הכאב שאני כאשתו חשה..... הספיק לכם? נו אז תחשבו שאני הייתי צריכה לשבת מול הפילוסוף הזה שעה ששש-עעעע-הההה? במקום לענות לי תשובות לעיניין ,אפילו עאלה שאני לא אסכים איתו - וזה בסדר ,אבל לדבר בצורה כזאת מעופפת? קדימה חברים שוט....
גם ככה כבר נסחפתי ואם יש כאן "ריקושטים" ו"כוויות דרגה 3" אז זה כבר באמת נשמע רע.......... בכא בלילה (ואולי בניק אחר ) אתן לך "שוט" כבקשתך (אם יצא לי) בגדול הרה צודקת במה שכתבה, אבל אפשר לפתח את הנושא . לי כרגע ובאיחור רב נגמר הפס............. תהיו טובים
לא הגיע הזמן אהובי? אפילו אני התבלבלתי לרגע ובבקשה תתקשר אליי לפלא לפני שאתה עונה כאן בפורם ואל תכעס. ר...
את יודעת, אני לא מופתעת ממה שכתבת. היית פעם בטיפול? זו השפה שלהם... אומרים הרבה, ולא תמיד ברור מה הם מנסים להגיד. ועכשיו ברצינות - הוא בחר בתיאורים מפוצצים על ריקושטים וכוויות. כנראה שהיה לו חשוב להעביר לך את המסר שלו, שסביר להניח שאת פגועה כתוצאה מהתנהגותו של בעלך,למרות שאת מבינה את הסיבות לכך - אבל זה לא הופך את העניין לפחות פוגע. את לא חייבת ללכת לטיפול אם את לא רוצה, וסביר להניח שהוא הציע את זה בעקבות דברים שנאמרו במסגרת השיחה. זו השערה שלי. אם את חושבת ומאמינה שאת יכולה להתמודד בעצמך עם מה שקרה ועם התהליך שבעלך עובר, אז זה בסדר. ואחרי הכל, הוא עדיין המטפל של בעלך, ואם דיבורים בסגנון שכזה לא מפריעים לבעלך אז אין סיבה להפסיק את הטיפול הזה. הרה.
לכי על פרופ' הידש בפורום השכן
שלום, אני בת 26 אם לשני ילדים קטנים, בעלי כרגע פרוד ממני בגלל בעיות נפשיות שהוא מנסה לפתור בטיפול פיסכולוגי. הלכתי לפסיכולוג שלו אתמול והוא נראה לי קצת איך לומר "מטורלל" , הדבר מדאיג אותי כי אם הוא זה שאמור לטפל בבעלי ולהוציא אותו מהמשבר - אז מצבי ומצבו בכי רע. מה לעשות? להגיד לו מה אני חושבת?
מה מטורלל בו ? נסי לתאר .. איך תגידי לו את זה ? שמע אתה נראה לי פסיכולוג מטורלל שזקוק לפסיכיאטר ? אל תגידי , פשוט תמצאי לבעלך פסיכולוג טוב ואחר , לא לפני שתשאלי את בעלך אם הוא מרגיש שהטיפול עם המטורלל עוזר לו . וזה מה שקובע . מה המשבר שבעלך עבר ? מוכנה לספר , שאולי נדע גם אנחנו להיזהר ממצבים דומים ?!
ניר אתה זהיר? .-)
הי סיגלי, אני לא יודעת כמה זמן בעלך נפגש עם הפסיכולוג שלו, אבל הוא זה שצריך להחליט אם הוא מתאים לו או לא. לא יודעת למה הוא נראה לך מטורלל, כדברייך, ומהם הסימנים לכך שהוא (הפסיכולוג) לא בסדר, אבל זה לא צריך להטריד אותך, ואין סיבה שתגידי על זה משהו. אלא אם בעלך יזום שיחה בנושא ויביע מחשבות דומות, ואז יש מקום שתביעי את דעתך הכנה. בינתיים עדיף לשתוק ולתת לזמן לעשות את שלו. הרה.
בס"ד להודעתי למטה בשרשור שלי. פחדתי שלא תראי כי צריך לרדת קצת למטה. אז השארתי את ההודעה הנ"ל. צריך קצת לרדת למטה. תודה.
tom11183, הרה שמה לב ובס"ד היא תענה.
פעם בט' ופעם בת'? אמא שלי שוכבת בבית חולים ,מצבה טוב ,ואני כל יום שם ...
אני מתכוונת - אורטופדית, לא? אף-פעם לא ראיתי שכותבים אורתופדית. מה קרה לאמא שלך שהביא אותה לאישפוז?
יצא לה מהמקום המפרק המלאכותי של הירך ,שהיא עשתה את הניתוח שלו לפני כתשעה חודשים ...החזירו לה למקום קיבעו לה בגבס ...אם היו מקבעים לי ככה את הרגלים הייתי ...עדיף שלא אומר.. בנושא אחר:בטח לא כל כך שמים לב לזה כאן אבל אם הייתי צריכה להתכתב עם משהיא במהירות לא הייתי יכולה ,יש לי בעיה במחשב שאני רק יכולה לכתוב בWORD ולהדביק לאתר כי אחרת יוצא לי ג'יבריש ...אבל לא נורא ...אולי אחי יתקן לי את זה
אני ממליץ להחליף את מנהלת הפורום,כי היא נכשלה בתפקידה, הפורום פשוט מיובש.
למה לדעתך הפורום מיובש? כי כמה מהשמות הקבועים התחלפו באחרים? תראה, יש פניות והרה עונה נהדר וממשיכות פניות והרה ממשיכה נהדר. אז מה הבעיה שלך? אתה יודע, לא מוכרחים לקחת את העבר על הגב כמו שק תפוחי אדמה. תשאיר אותו שם ותזרום עם ההווה. ואם הוא לא מוצא חן בעיניך,ההווה הזה, לך חפש עניין במקום אחר.
הודעות כמו שלך גורמות לי להתעורר משנת החורף שלי ואז גם אני קם רעב חרמן רזה ועצבני הרה לא יבשה , לא את ביצות החולה , לא את יערות הגשם ולא את הפורום הזה מה אתה חושב שהיה יום אחרי שהרה תלך ? זכות השיבה ? מליוני גולשים וגולשות ממדינות ערב יכנסו לפורום הזה ? אולי צריך לספר לך קצת על הרה ואני מקווה שאני מדייק הרה נוסדה בשנת 2000 לערך היא המנהלת השנייה בגודלה , בכל הזמנים ככל שעברו הדפים , מעמדה של הרה התחזק היא צברה פופולריות עצומה בקרב הגולשים בארץ ובאיים הקריביים בשנת 2004 הוכרזה הרה כמנהלת וכנשיאת כבוד של פורום הידידות , יש לציין שאת הפרס שקיבלה הרה היא החליטה לתרום ואכן תרמה את הפרס אל המעון לאנשים שמגיע להם מכות . לפי נתוני הלמ"ס האחרונים הרה תמשיך לכהן הרבה אחרי שתפסיק עם ההודעות המיותרות שלך . ד"ש לכל דורש .
אבל גם ממזר לא קטן.. ורזה? המממ..נו טוף העיקר שמשו סופסוף העיר אותך
מנהלת הפורום לא נמצאת כאן כדי לעשות שיהיה לך רטוב ...בשביל זה תאלץ לפנות לפורום אחר
ואיפה אתה היית בזמן שבו , לטענתך, הפורום התייבש? היית עסוק בהשקיית פורומים אחרים?! אין לי מושג מי אתה, אבל בתור אורח מזדמן יש לך הרבה מה לומר. חבל שאתה לא מפרט מה בדיוק מטריד אותך, כי אין ספק שאפשר לדון בזה... ותגיד, על הכביש אתה מהחבר'ה של פגע וברח? זה סגנון חיים מרתק - לא צריך להתמודד עם כלום, נכון? רק להעיר הערות מהפינה. צר לי שזו דעתך עליי ועל הפורום, אבל לא יותר מזה; מה שכתבת בהחלט לא ידיר שינה מעיניי ולא יגרום לי להאשים את עצמי במשהו... כנראה שהפורום באמת לא יכול לספק מענה הולם לכולם ואם זו הרגשתך, אתה לא חייב להיכנס לכאן. אני מאמינה שנסתדר היטב איתך ובלעדיך - תלוי בך. הרה. נ.ב. ואם יש לך איזשהו חשבון פתוח איתי (למרות שלא ברור לי מי אתה) בוא תסגור אותו כמו שצריך ולא בצורה כזו פחדנית.
תבדוק את הדו"אל שלך ותחליף אותו או שתרשום את הדו"אל האמיתי שלך..?!?
שלום רב, אימי בת 67 סובלת מזה 3 חודשים מדיכאון אשר בה לידי ביטוי בסימפטומים קשים קרי , היא מרגישה שיש לה כינים תת עוריים היוצאים לה מהגוף ומהפנים . לאחר שהיתה אצל 5 רופאי עור , כולם הפנו אותה לטיפול נפשי ואמרו שזו לא בעיה בעור אלא דיכאון היא החלה בטיפול לפני כשבועיים כאשר הכדור שניתן לה הוא "רסיטל" , מה דעתכם? האם יש סיכוי כי תצא מהסבל הנורא אותו היא עוברת יום יום אשמח לשמוע תגובות בעניין והאם מישהו מכם נתקל בבעיה כזו שגם נפתרה ? תודה רבה
היי גלית אני מציעה שתפני לפורום הסמוך של ד"ר הידש -פורום פסיכיאטריה ד"ר הידש הוא פשוט -מ-ע-ו-ל-ה !!!!!!!
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1982-293,00.htm קישור התרופות של y-net
הי גלית, בכל מה שקשור לטיפול התרופתי עצמו, אני מצטרפת ל"מישהי" וממליצה לך להיכנס לפורום פסיכיאטריה. צריך לקחת בחשבון, שההשפעה של הרסיטל מורגשת לאחר 4 שבועות בערך (לפעמים קצת פחות). יש לאמא שלך סיכוי להרגיש טוב יותר אם היא תתמיד עם הטיפול התרופתי ולא תפסיק בלי המלצה של איש מקצוע. אגב, טיפול אפקטיבי יותר בדכאון הוא טיפול שמשלב שיחות יחד עם הטיפול התרופתי, אז אם אמא שלך מוכנה, כדאי שתחפשו לה גם פסיכולוג. הרה.
אני שונאת את החיים מעוררי הרחמים האלה. צריך להיות מזוכיסת ברמות מטורפות כדי לקום כל בוקר מהמיטה רק בשביל לסבול ולמות מבפנים כל יום מחדש. תתעלמו - מנסה לצעוק כשכואב.
הי ל. במובן מסויים את צודקת, החיים הם לא פיקניק ובהרבה מובנים הם חסרי משמעות. אבל את המשמעות שבחיים אנחנו יוצרים. אין ספק שיש בחיים הרבה כאב. אולי כאב קיומי... אני מאמינה שאת מתכוונת למשהו ספציפי יותר, אך לא פירטת. למה להתעלם? אם בחרת לצעוק כאן, כנראה שהתעלמות אינה התשובה ההולמת ובטח שלא התשובה הראויה. הרה.
שמי דניאלה אני אם חד הורית ,ביום שישי הודיע חי מעבידי שאני מפוטרת בגלל חוסר התאמה,הקטע הוא שהיה לי רומן איתו ,הוא נשוי ושכבתי איתו במשרד אחרי ששתי מזכירות אחרות הלכו הבייתה ביום שישי סירבתי לשכב איתו והוא הודיע לי שאני מפוטרת לא הגעתי היום למשרד כי פשוט אין טעם האם כדאי כנקמה לספר לאשתו על הרומן?
מי שהולך לישון עם כלבים שלא יתפלא שהוא קם בבוקר עם פשפשים.
הי דניאלה, גם נקמה צריכה להיות נכונה ובוגרת. אם, לדעתך, סיבת הפיטורים היא שלא הסכמת לשכב איתו שוב, אז פני לעורך דין. אם, לעומת זאת, את באמת לא מתאימה (מה דעתך?) אז תשאירי בצד את עניין הנקמה. צריך שניים לטנגו - שניכם לא פעלתם כשורה, אז בשביל מה לגרום גם לאישתו צער מיותר? באמת תרגישי טוב יותר אם אישתו תדע? הרה.
אז יכולת לענות לה בעצמך, לא?! סתם שאלה למחשבה...
אני גרושה עם ילד מתוק בן שנה. כבר תשעה חודשים שאני בלי זוגיות וזה גורם לי לעצבות יתר ולבכי מרובה בעיקר כאשר הגרוש שלי לוקח את הילד לסופי שבוע בכל סופשבוע שני. איך מתגברים על הבעייה למרות שאין לי חבר שיאהב אותי?
הי, אני מבינה שקשה לך להישאר לבד בסופי שבוע שבהם הגרוש שלך לוקח את הילד. השאלה היא - למה? אנשים פוחדים מלהיות לבד, כשבעצם - באופן הבסיסי ביותר - לכל אחד מאיתנו יש רק את עצמו. לא קל להיות גרושה עם ילד קטן, אבל כל זמן שאת שוקעת בדכאון, לא תוכלי לצאת לעולם ולנסות להכיר בן-זוג חדש. אני יודעת שהעצבות והבכי הם לא משהו שאת מבקשת לעצמך, וזה בהחלט יכול להיות דכאון. חשבת על האפשרות של טיפול? תקבלי כלים טויבם יותר להתמודדות עם המצב, תלמדי להרגיש טוב יותר עם עצמך (וזה לא תהליך קל ונעים בהכרח, אבל התוצאה כדאית). הרה.
אני גרושה עם ילד וגם הייתי בוכה בעבר כשהייתי בלי הילד בסופשבוע,זה נורא קשה בהתחלה אחר כך מתרגלים קצת ...למה שלא תעסיקי את עצמך בתחביב מעניין או חוג ,קורס,ספורט או בילוי עם חברות או משפחה עד שתחליטי שמתאים לך להתחיל להכיר מחדש למטרות זוגיות
מכיוון שאני כבר לא מוצאת מקום או אוזן קשבת לחשוף את הכאב שלי, אני אעשה זאת כאן. ואתחיל בהאשמה חריפה. מבוגרים, תתביישו לכם! בתוך כל הריבים הטיפשיים, בתוך כל הקטנוניות המטומטמת שלכם, נמצא מטמון קטן שברוב טיפשותכם שכחתם ממנו- הילדים, ואני בכוונה תחילה לא כותבת "הילדים שלכם", כי בשלב מסוים הילדים כבר לא מרגישים שייכים, אני לפחות. כל הבגידות, הויכוחים על הכספים, על חלוקת הרכוש, הכל גורם לכם להיכנס לאקסטזה מטורפת של "אני אראה לו/לה מי מחליט כאן!", ואז אתם רבים, וכמה שאתם רבים! זה לא נפסק! מילא, מילא כל מה שאמרתי, אבל מה קורה מתחת לפני השטח?! הצקות מרגיזות ועוד באוזניהם של מי?! של הילדים! אתם מלכלכים אחד על השני כדי לזכות בחיבת הילדים,מעלים בעיות אישיות בזוגיות כדי שהילד יהיה לצידכם. ושוב אני אומרת, ואומר עוד מיליון פעמים. תתביישו. נ.ב. ברגע זה ממש אני מתפללת שאבא שלי סופסוף ישלח לי אימייל, כי זו הדרך היחידה שבה אני מדברת איתו, איכשהו. אתם שואלים למה? כי אמא ואבא רבו.
הי נופר, את כל-כך צודקת!!! כשמבוגרים שקועים בעניינים שלהם, אסור להם לערב בכך את הילדים!!! והם שוכחים את זה בקלות. קלות רבה מדי. ילדים צריכים להיות ילדים, ולא להיכנס מוקדם מדי לעולם המבוגרים, ובטח שלא בצורה שכזו. אסור להורים לנסות ולשדל את הילדים לתמוך דווקא בצד של אמא/אבא. אסור להורים לפרוק את התסכולים, שגורם הצד השני, באוזני הילדים. אסור להורים לשכוח, שלמרות שהם לא מסתדרים, הם עדיין הורים לילדים שצריכים הורים. אסור להורים לעשות הרבה דברים, אני מסכימה איתך לחלוטין. אבל בלהט המריבות והויכוחים נדמה פתאום, שכל האמצעים כשרים. זה המקום שזה הילדים צריכים לקום ולהגיד: "עד כאן!!! תסתדרו ביניכם ותעזבו אותנו בשקט!!!" זה המקום להסביר לכם, שהמניפולציות שלהם רק מרחיקות משניהם את הילדים ומשיגות תוצאה הפוכה. ואם אבא ואמא רבו, זו לא סיבה לחכות למייל מאבא - אפשר לדבר איתו בטלפון. אפשר להחליט לבד עם מי לדבר ומתי, ולא לתת לשניהם לקבוע לילדים מה נכון לעשות ביחס לצד השני. הרה.
הפריע לי הדימוי שהשתמשת בו לגבי החולדות באניה ....כי חשבתי שאם אני יכולה להסתדר מעולה בלי יעוץ סימן שאני על הסוס... עד ששמעתי ממך את הביטוי הזה ואז תהיתי לעצמי למה אני משולה :( אם אני פורשת לי מהפורום ולא חשה צורך לשתף ...
? can you call me meme
yes ,I can call you 'go fish' for now , go climb another tree...
העניין עם החולדות מקורו במשפט הידוע שאומר: "אם החולדות בורחות זה סימן שהספינה עומדת לטבוע". ודאי שאין כאן עניין של דעה אישית על אנשים שלא משתתפים הרבה (או בכלל) בפורום. וזה מה שאני טוענת - כל אחד רשאי לעשות שימוש בפורום כראות עיניו, כל זמן שזה בגבול הטעם הטוב. מקווה שעכשיו זה ברור יותר...
בהחלט מספק ,תודה:)
הדבר מצריך מבחן דחוף בלוגיסטיקה ...הייתי אפילו מצרפת את עניין החולדות החכמות למבחן הפסיכומטרי הבא שלנו ,אבל אינני רוצה להיות כפויית טובה ואין לי שום דבר נגד חולדות כל עוד הן לא מתקרבות אליי ...נשמה טובה ...
וואלה, התחרז לי . מה שלומכם ? רוצים לשמוע דילמה קטנה ? אם מציעים לי רכב , במקום הישן, ואני צריך לבחור בין פורד פוקוס לבין מיצובישי לנסר, מה הייתם אתם בוחרים ? צרות של עשירים מה שנקרא, הא ? הלואי וזאת תהיה הבעיה שלי בחיים. תיכף מגיע חנוכה, איזה כיף. נטגן לאטקעס בשמן עמוק,נרביץ כמה נגיסות עמוקות בסופגניות המלאות ריבה מגעילה, ולא נשכח לקנות כמה צנצנות של טאמס לצרבת, והעיקר, העיקר, נשחק בסביבון ובקלפים ובאש ובשמן ובפתילות ובנרות ובזמירות חנוכיה לי יש דולקת לי באש וסחה לי בלאט על כד קטן נחמד. שמעתם מישהו כל השנה משתמש במילה הזו : בלאט ? אין. זו מילה רק של השיר הזה. יאללה, תעשו חיים משוגעים, האגז אנד קיסס. ביי
שלומק'ה!!!!!!!!! באמת נעלמת לך ככה בלי אישור... מיצובישי לנסר. לך על זה. אוטו מעולה. לא שהפוקוס גרועה, אבל עדיף מיצובישי. אני לא יכולה לאכול לביבות בשמן עמוק. גם לא סופגניות. לא נורא. זה לא ממש חסר לי. לשחק באש? נהיית פירומן בתקופה שלא היית כאן?
שמע יא חביבי...על הבוקר לשמוע את הטענות שלך ..לא עושה לי טוב... מה גם מחכה לי היום יום קר בשוק-איפוא אני עובדת..... מה זה אתה מציץ?.--אמר לכם צדקיהו משכונת הפעמונים הירושלים "מי שמציץ מאחורי הדלת רואה את חרפתו", אם אתה כזה גיבור גדול,,,שם על הישבו שלך וכתוב בפורום... הרה עושה עבודת קודש בלי לקבל ג'ובה אחת....עונה לכל פנייה בסבלנות,במקצוענות ובאהבה.... אז מה אתה מזרזר במוח... כל הגיבורים האלה שיושבים בפינה ומדי פעם "מציצים"--בואו לשןק אתן לכם גזרים במתנה!!!!(למרות שהמעיר כיון הוא 2.80 ש"ח קילו... הרה,היי חזקה אל תתנצלי,המשיכי בעבודתך...אל תשימי לב לכל מיני מציצים--אני שולחת לך וילון.... אני שולחת לחברים שגשם יורד עליהם מטריה בחורף ,לא בקיץ !!! אני שמחה האחיינית של פתיחה למי ששכח!!! סוף שבוע חמים==אני מחר מכינה חמין או כמו שהטרבלסים קוראים אותו-צ'ולנט ..
שמחוש - מציצנים לא מבהילים אותי... גם לא יושבי פינות למיניהם. גם אני חושבת שקל להציץ ולהעיר הערות מאי-שם. אבל לפעמים בוחרים בדרך הקלה, לא? אבל יהיה בסדר. אני עדיין לא מחזירה ציוד.
אין צורך להסתיר או לייפות את הדברים: הפורום הזה מת. פרפורי הגסיסה שלו מביכים ולא מביאים כבוד לא למבקרים בו ולא למנהלת( מלאה בכוונות טובות אך חסרת יכולת ומיומנות בסיסית לשמור על מקום תוסס, מעניין, חי ונושם. אני חושב שאנשים לא סתם ברחו מכאן. אולי הגיע הזמן לחשוב על פעולות החייאה בסיסיות? משהו כאן לא עובד ומחייב שיוני. אין לי ממש רעיון מגובש ולכן אני גם לא מציע כרגע פתרונות אבל אני יודע שהשינוי חייב לבוא כי חבל לתת למקום שהיה פעם מלא חיים ועניין לגווע לאיטו. אין לי כל כוונה לפגוע, אני מעלה את הדברים מתוך כבוד למקום שפעם היה בית ויכול אולי לחזור ולהיות כזה.
לא מתפקידי לשמור על המקום תוסס... אני יכולה רק לכתוב בשם עצמי, ולא בשם כל אותם אנשים שהחליטו לנטוש... נחמד שמדי פעם מישהו נזכר לציין שהפורום גוסס, אבל בפועל - אין פתרונות. לא שיש לי בעיה עם ועדת ביקורת; להיפך - רעיונות תמיד מתקבלים בברכה. ובינינו - לא חושבת שזה שייך לכבוד האישי שלי. זה לא מוסיף או גורע. אני יודעת שכבוד נמדד בהרבה יותר מאשר פורום אחד ויחיד, ואם אנשים בחרו שלא לקחת יותר חלק פעיל בפורום - זה לא ענייני האישי. כמובן שהיה עדיף שהפורום יתפקד אחרת... אבל זה לא פורום פרטי ואישי שלי. מעניין אותי מה אתה, כמנהל, היית עושה אחרת... כל מקום יכול להיות בית, לא? אבל זה שהחולדות נטשו לא מצביע בהכרח על כך שהספינה באמת טובעת.
הבעיה היא שכאן כולם חברים של כולם וברגע שמישהו אחד לא נכנס היתר נעלמים גם. וגם אתה גיבור גדול שמתחבא מאחורי כינויים מתחלפים ומעיר הערות בלי סוף. מי אתה בכלל? ומה אכפת לך מהפורום אם אתה לא מסוגל להזדהות אפילו?
אני חושב שכמנהל אשר קיבל כבר את "100 ימי החסד" שלו, הייתי פונה, אולי, להנהלת הפורומים ומבקש להתייעץ עימם (אולי יש להם רעיונות מתוך נסיון של אחרים?) או, לחילופין, מבקש מהם למצוא לי מחליף. אין טעם להאחז בכוח במשהו שלא מוכיח את עצמו. במשהו שלא ממש מצליח. אין הדבר קשור 'לכבוד' או 'הפסד' אלא רק ליכולת התבוננות עצמית, ניתוח מצב והסקת מסקנות מתבקשת. אגב, כשאת חושבת על מצב הדברים ביחס לעבר (אפילו מימי בראשית עוד מ'הפורום ההוא')האם הפורום הזה משביע את רצונך?
מעניין מה ה"נוטשים" ירגישו כשידעו שאת משווה אותם לחולדות... זאת בטח לא דרך לשינוי...
נושא כזה אמור לעורר אבל גם זה לא מביא תגובות בקיצור אתה צודק במה שאתה כותב
קודם כל לפני שאני עונה לך אני חייבת להודות להרה שתקופה ארוכה שלחתי לה כאן בפורום מכתבים ותמיד קיבלתי תשובות מעמיקות מפורטות מלאות תבונה ורשומות בטעם טוב ואפילו עם קצת הומור כשצריך .אני ממש מצפה בכיליון עינים לתגובות בפרט שאני יודעת שהן תגענה תוך יממה מקסימום ועל כך אני אסירת תודה פורומים אחרים של מומחים כאן לפעמים יוצאים לפגרה של חודשים...וגם כשהם עונים נוצרת תחושה של השתמטות . למעשה לא פעם אמרתי לעצמי שעל שירות נפלא כמו בפורום הזה אנשים משלמים ממיטב כספם לפסיכולוג או לייעוץ ונאלצים עוד לוותר על סודיות ופרטיות ואילו הפורום הזה מאפשר לשפוך את הלב עם כל הבעיות שיש ...כבר קרה לי בפורום אחר shedateשבאמת התפלאתי על כך שהשירות הנפלא היה בחינם ואז במכה אחת כרעם ביום בהיר החלו לגבות כזה תעריף גבוה שממש לא היה בייכולתי לעמוד בו.. ולגבי מה שכתבת אתה נ. פשוט אם יש פחות אנשים מתקצר זמן ההמתנה לתשובה ושנית אתה שוכח שזה פורום לאנשים עם בעיות ומצוקות הרי זה תחת הכפיפה של רופאים ומומחים ואנשים מעדיפים לא להשתייך לקטגוריה של נזקקים ...זה הכל
לילה טוב..בוקר טוב אתחיל בזה שלמעשה אין לי בכלל "זכות דיבור" כאן..או זכות להגיב -למעשה נכנסתי לכם לפורום באביב והגעתי מפורום שונה לחלוטין...(ו"אגב" כתבתי כאן בכמה וכמה שמות ומי שלא זיהה אותי זה בסדר.. לא היה צורך בזה...) ו.."הביאה" אותי לכאן " אחת הוותיקות" -המחשבה היתה לכתוב ולנסות ל"השתלב" בסמול טוק ,ב"קישקושיידה"..וסתם לפלטרט..ו... ואכן היה נחמד ,והיו שרשורים שבהחלט נחמדים ו"מכבדים" (ודייי עם ענייני הכבוד -הוא יהרוג אתכם...)ונהנתי והכל היה בסדר... וגם קבלתי עזרה ויותר מזה... ולא שלא היו לי "צרות קטנות" מכאן...(טוב ,זה יש לי בכל מקום...זה לא קשור...) אבל לא זה העניין שרציתי עליו לכתוב והעניין הוא שלדעתי ואינני פוסל שום אחת מהתאוריות לגבי מה ומי למה מי שהפסיק לכתוב הפסיק או לא.. אבל אתם צריכים להבין שכל הנושא של פורומים ואינטרנט זה עניין של תקופות ,כלומר לכל אחד יש את התקופה שבה יש לו צורך לכתוב ותקופה בה אין לו ראש אפילו לגעת במקלדת ,הרי לא מדובר כאן בפורום אינפורמטיבי אלא בפורום שהוא לא ממש מוגדר(וזה לדעתי דווקא יתרון !) כל אחד/ת נכנס וכותב שופך מה בא לו... הבעיה היא כשנוצרות "קליקות" -כשיש "גרעין קשה" של גולשים שלמעשה מהווה את השלד של הפורום ועל היסודות האלה יקום ויפול פורום...וכאשר היסודות לא במקום וכל אחד/ת מסיבותיו לא נמצא כל המבנה נראה רעוע..(הרי לא מיכלי לא שלומי לא צבעים..לא טופז..נטע..לא שמחההה..לא נירקי ,לא כלום..) ולידיעתכם מנהל פורום לא יכול להיות בעל השפעה כזאת (הרה נשמה -לא את "אשמה" זה בטוח) ב "גסיסת פורום" ,אלא אם הוא סוגר את הפורום...ואזי הפורום באמת "גוסס" כפי שכתבת . ובכן.. הפורום הזה חי וקיים ונושם ובועט...ועוד יבואו ימים טובים ! ושרק יהיה טוב אנשים שנהיה בריאים ומאושרים -זה תכלס מה שחשוב .
גם זכות דיבור שמטרתה ביקורת. ביקורת תקינה בהחלט לא מזיקה לאף-אחד. להיפך. עניין התקופתיות בפורומים נכון כל-כך. גם לי היו תקופות כאלה ואחרות. וזה בסדר. אף-אחד לא חתם כאן קבע מתוך כורח, רק מתוך רצון וזמן חופשי. אבל אם קורה שלאנשים יש עיסוקים אחרים בחיים, אז קורה. וכן, נוצרה כאן קליקה מסויימת. למעשה, בעבר הרחוק היו כאן שתי קליקות מרכזיות. וכשחסר מישהו מעמודי התווך של קליקה כזו או אחרת, אז לא תמיד היא מחזיקה מעמד. אין כאן שום עניין של אשמה ו(תודה על מה שכתבת)אני לא מרגישה אשמה בכל מקרה. עניין הכבוד גם הוא לא נפגע אצלי; זו היתה תגובה ל - נ' שעירבב שני נושאים. אכן - שיבואו רק ימים טובים.
שלום רציתי לשאול אם מישהו מכיר ארגון אשר עוזר למצוא עבודה המתאימה לאנשים שקשה להם להתמודד בעבודה בשוק החופשי ,אבל שאותו ארגון לא שייך לביטוח לאומי,כלומר שאוכל לקבל עזרה גם אם אינני מקבל ביטוח לאומי או סל שיקום. הבעיה שלי היא דיפרסיה וחרדה.אני מטופל בכדורים כבר הרבה זמן .אני בן 26 ועדיין מחפש לעצמי מסגרת תעסוקתית. עבודה בשבילי זה מאוד חשוב. בבקשה,אם מישהו מכיר מקום שעוזר (שוב,שלא שייך לביטוח לאומי) תודה.
הי אבי, תנסה לבדוק פרטים באתר "קולות"... זה אתר תמיכה עבור נפגעי נפש שונים הכולל, בין היתר, זכויות שונות שמגיעות לאנשים. ייתכן ותמצא שם יותר מידע לגבי תעסוקה שלא דרך ביטוח לאומי. בהצלחה, הרה.
תודה מילאתי טופס באתר "קולות" ואני מחכה שיחזרו אלי
בס"ד שלום לכולם ותודה על כניסתכם להודעתי. נכון, זה קצת ארוך, אך ברצוני לבקש שתקראו הכל מההתחלה עד הסוף. תודה. שמי תום .ל., בת 21. סיבת פנייתי היא בשל מצוקה קשה. אני סובלת מבעיה בריאותית קשה כבר מעל ל-7 שנים!!! המתבטאת (בין השאר) בכאבים כרוניים עזים ובלתי נסבלים בעיקר בכל איזור עצם הזנב, ומרתקת אותי למקום אחד, כרגע ביתי. איני יכולה כלל לשבת, ללכת בצורה נורמלית, ואפילו לא לשכב במנוחה(לשכב על הגב איני יכולה כלל), והכל בשל כאביי הבלתי נסבלים המענים אותי ללא הפסק ולא נותנים לי מנוח. במשך 7 השנים פלוס האלו, בנסיון למצוא איזה שהוא מענה-פיתרון לזוועה ממנה אני סובלת, הייתי ב-כ-ל מקום ועברתי ה-כ-ל!!! הזוועה הזו ממנה אני סובלת, היא משהו חד במינו, מורכב מאוד, וקשה מאוד. זה גיהנום עליי אדמות שלא נראה כמותו (חוץ מאצלי) ב-א-ף מ-ק-ו-ם , ו-ל-ש-ו-ם א-ד-ם ב-ש-ו-ם ת-ח-ו-ם!!! מפאת מצבי והסיבה שאני מרותקת לביתי בלי יכולת לצאת לאף מקום, אף רופא שיניים לא ראה אותי 7 שנים. אני פונה אל כולם בקריאה נואשת לעזרה: מצב השיניים שלי חמור ביותר, אני זקוקה לטיפולים באופן ד-ח-ו-ף, והדרך היחידה בה אוכל לעבור טיפולי שיניים היא אך ורק ע"י הרדמה כללית. הבעיה טמונה בכך שאין לי מימון לטיפולים ואין למשפחתי(הנמצאת בקשיים כלכליים) אפשרות לממן את הטיפולים בעצמה. קופ"הח שלי מסרבת לממן את הטיפולים. כבר 7 שנים פלוס, ביטוח לאומי ולשכת הרווחה מסרבים לסייע לי(פיזית, נפשית וכספית), כך שגם דרכם אין מימון. כבר 7 שנים פלוס, אף עמותה בישראל לא מוכנה לעזור לי. בכל העמותות/אגודות/ארגונים מסרבים לעזור לי(פיזית,נפשית וכספית), ואפילו לא טורחים לברר ולבדוק את מקרי, ואת כל הסיפור שלי. אפילו עו"ס שאני כ"כ צריכה ומגיעה לי, אין לי. יש לי מכתב המתאר את מקרי, ששוכפל מ"ס רב של פעמים,ונשלח לאינספור מקומות,אנשים,עמותות,תקשורת, וא-ף א-ח-ד ל-א ט-ר-ח ל-ה-ת-י-י-ח-ס ולבדוק את המקרה שמאחורי המכתב הקשה! אפשרותי היחידה לעזרה היא מימון מאנשים טובים, או שאדם טוב בעל מרפאה יסכים לקבלני במרפאתו באיזור המרכז/השרון לטיפולי שיניים בהרדמה ללא עלות מצדי. ניסיתי לפנות לרופאים אך אף אחד לא מוכן להקשיב, לסייע ולקבל אותי. אני פונה אל כל הקורא/ת שורות אלו: האם מישהו/הי מוכן/ה לסייע לי במימון הטיפולים? או לחילופין, האם מישהו/הי מוכן/ה לקבל אותי לטיפולי שיניים בהרדמה ללא עלות מצדי? מצב השיניים שלי חמור ביותר כיוון שהוזנחתי קשות, והגעתי למצב אסור להגיע אליו! מדובר בין השאר על פגיעה בעצבים, כאבי תופת בלתי נסבלים ואני ממש מרגישה כאבים בראש!!! אפילו קרה שהלסת שלי זזה וכבר שבעה חודשים היא לא במקומה! אני מחפשת וזועקת לעזרה שנה שלמה ומצבי מחמיר ומחמיר כיוון שאף אחד לא מוכן לטפל בי. לאף אחד לא אכפת שיש אדם הזקוק לסיוע דחוף ולטיפולים בדחיפות כזו שזה כבר עניין של חיים ומוות. אני זקוקה לעזרה דחופה נואשות וכולי תקווה שתעזרו לי. אני מבקשת בכל לשון של בקשה, אני ממש מתחננת: אנא עזרו לי. אל תהססו ליצור עימי קשר, בבקשה. (דרך אימייל בלבד בבקשה): [email protected] פנייתי היא לעזרה לגבי השיניים, אך בוודאי ניתן להבין שיש סיפור ארוך, מסובך וקשה מעבר לכך, ואני זקוקה לעזרה רבה: פיזית, נפשית וכספית בעניין כל הבעייה הרפואית המסובכת והבלתי נסבלת, ממנה אני סובלת. גם את הנ"ל הייתי צריכה להכתיב למישהו כיוון שאין באפשרותי מפאת מצבי לעשות זאת. ניסיתי לפנות לפני זמן מה לפורומים רבים (ב"וואלה" וב"תפוז"), אך לצערי לא ייצא מזה כלום, ושוב לא קיבלתי שום עזרה מאף אחד). אני בודדה במערכה, ב-ל-י ש-ו-ם ע-ז-ר-ה מ-א-ף א-ח-ד (אפילו לא מהמשפחה!!!), ונמצאת במצוקה שאין קשה ממנה! אם יש לכם לב וטיפת רחמים, אנא עזרו לי!!! א-נ-י מ-ת-ח-נ-נ-ת!!! בבקשה, רק מי שבאמת מעוניין/ת ורוצה לסייע ולעזור לי, לפנות אליי, ואני אתן את מ"ס הטלפון שלי. בתודה רבה מראש לכולכם, תום.
קראתי את כל המכתב הארוך שלך ואני משתתפת בצערך על הקושי שלך בלמצא עזרה .לגבי הכאבי גב אז אני ממליצה לשאל לגבי "טריבמין "זה ויטמין B ומאד עוזר לי לכאבי ובעיות גב !!!ולגבי כאבי שיניים אז שתדעי שאנשים בעלי אמצעים מוציאים אלפים רבים על תיקוני שיניים ,זה עסק יקר מאוד ,ולדעתי, גם אם מציאים לך הנחות ופריסת תשלומים ,אז לכי על זה כי באמת זה נורא להזניח שיניים ...בהצלחה
הי תום, שמעת על "מתן"? עמותה מצויינת. אני לא יודעת אם את מכירה את העמותה ו/או יצרת איתם קשר - אם לא, כדאי שתנסי. נדמה לי שיש להם אתר ברשת, אבל אני לא בטוחה. אני מקווה שפנייתך בפורום הזה תניב קצת יותר תוצאות חיוביות. משפחתך לא תומכת בך בשום דרך? הרה.
בס"ד ראשית תודה על קריאתכן ותגובותייכן. עלמה יקרה, לגבי מה שכתבת, כנראה לא ממש הבנת את המצוקה שאני נמצאת בה, ואת קריאותיי לעזרה ובקשותיי וסיוע דחוף. כאבי הגב, הם לא כאבי הגב הנפוצים והמוכרים. מפאת מצבי, גם בעיות וכאבי גב "רגילים" יש לי, וכל גופי(ונפשי) הרוס, וזה כתוצאה, ולא שורש ההבעיה עצמה . לצערי לא אוכל להסביר ולכתוב פה את כל סיפורי הארוך, הקשה, החד במינו, הבלתי אפשרי והבלתי נסבל. זה בלתי אפשרי להסביר, וזה עוד יותר בלתי אפשרי לאדם שהוא לא אני להבין. אם אני לא הייתי אני, גם אני לא יכולתי "לתפוס" ולהבין זוועה כזו. מה שאני סובלת אלו לא כאבים, אלא ייסורים ועינויים בלתי אנושיים. זה גיהנום עליי אדמות. (בעניין הטריבמין, במקרה אני כן לוקחת, ומן הסתם לייסוריי ועינויי זה לא עוזר כלל). לגבי מצוקת השיניים והלסת, אינך צריכה לספר לי על היוקר, שהרי מי כמוני יודע עד כמה יקר עסק השיינים? הרה יקרה, בעניין המשפחה שלי, זה סיפור ארוך וקשה. "משפחתי" מ-ת-ע-ל-מ-ת מ-מ-נ-י ו-מ-מ-צ-ב-י ל-ח-ל-ו-ט-י-ן!!! איני מקבלת לא תמיכה פיזית ולא נפשית, וזה עוד בלשון המעטה. וזה לא נגמר פה, אני ממש סובלת כאן קשות (בביתי), מצטערת שאיני יכולה לפרט. הרי איך הגעתי למצב הזה ולמצוקה הקשה בעניין השיניים+הלסת? הכל בגלל ה-ה-ת-ע-ל-מ-ו-ת ו-ה-ה-ת-כ-ח-ש-ו-ת ה-מ-ו-ח-ל-ט-ת ש-ל-ה-ם א-ל-י-י ו-א-ל מ-צ-ב-י!!! ו-ה-ז-נ-ח-ה ה-ח-מ-ו-ר-ה ש-ל-ה-ם!!!(וכנ"ל גם לגבי מצבי הבריאותי החמור)!!! כמו שציינתי במכתבי, א-נ-י ב-מ-צ-וק-ה ש-א-י-ן ק-ש-ה מ-מ-נ-ה!!! א-י-ן ל-י ש-ו-ם ע-ז-ר-ה מ-א-ף א-ח-ד ו-מ-ש-ו-ם מ-ק-ו-ם!!! ו-א-י-ו ל-י ש-ו-ם ק-ש-ר ל-ע-ו-ל-ם ב-ח-ו-ץ!!! מישהו חייב לעזור ולסייע לי, אבל אף אחד לא עושה זאת! בבקשה עזרו לי, אני מ-ת-ח-נ-נ-ת!!! ב-ב-ק-ש-ה!!!
שמי מיכל . יש לי ילד בכיה א'. אני מתלבטת לגבי העברתו בית ספר באמצע שנה. בית הספר שבו הוא לומד לא טוב גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית(שדי חשובה לי). ההתלבטות שלי היא לגבי הילד. אישית אני יודעת שהוא ילד חברותי מאוד שלא תהיה לו בעיה להתחבר ומבחינה שכלית אין לי בעיה. הייתי רוצה לשמוע ולקבל חוות דעת נוספת .
הי מיכל, אני מציעה לך לעשות שני דברים: 1. לשאול את שאלתך באחד מהפורומים המקצועיים. 2. להתייעץ עם גורם מוסמך בבי"ס כגון היועצת. לבנך יש קשיים חברתיים בביה"ס הנוכחי? הרה.
מה שלום כולם? הרבה פרצופים חדשים פה... שיהיה לכולנו רק טוב. ולא, אני לא דולב ! אבל מוכנה להמר שיש כאן יותר ממיכל אחת... ביי.
היי מיכלי.. באמת פרצופים חדשים...... רק טוב!!!! שמחוש...
נטע חסרה לאן היא נעלמה?
הלך לה המסך. הלך... הלך... ולא רוצה לחזור. וזה על רגל אחת.
מה שלומך? יש לי חדשות .לפני כשבועיים נפגשתי סוף סוף עם האקסית שלי זו שסיפרתי עליה מתחילת הכתיבה שלי באתר הזה .סתם ישבנו על כוס תה עם נענע ...ומאוד מאוד נהניתי למרות שכנראה לא נפגש הרבה זמן ...בכל אופן אני לא יודעת אם הפגישה היתה קטליזטור או מה ..,כי ,מיד לאחר מכן תוך יומים שלושה ניתקתי את הקשר שלי עם בת הזוג האחרונה שהיתה לי ...כעת אני לבד ,וכך טוב לי ,בנתיים...מאז הפרידה שלי מהאחרונה ,רק חשתי הקלה ,לא צער ולא כאב לב ואפילו לא דמעה ...אולי זה בגלל שאני יזמתי את הפרידה .אבל אני לא בטוחה . לגבי העבודה הנוספת שדיברתי עלייה בנתיים אין כלום פשוט מה שקורה שמשחקים איתי בטלפון משאירים הודעה, אני מתקשרת ,אומרים אין זמן ,חוזרים אלי אחר כך ,משאירים עוד הודעה וחוזר חלילה ...
זה עניין של 'בדיעבד'... תמיד אפשר לשאול את שאלת ה"מה אם...?" אולי היית נפרדת מהחברה האחרונה בכל מקרה, ואולי לא. ואיך היתה הפגישה על הכוס תה עם נענע? ענתה על הציפיות שלך, או שהגעת בלי יותר מדי ציפיות? ומה בדבר לנסות ולמצוא עבודה נוספת אחרת? אם כאן זה לא ממש יוצא לפועל, שווה לנסות במקום אחר, החלטי יותר, לא?
הפגישה היתה מיוחדת מאד בשבילי .נורא נורא התגעגעתי . כל כך שמחתי לפגוש אותה ,כאילו לא עברו תשעה חודשים מאז שנפרדנו ,כאילו זה היה אתמול .ומצד שני כבר כאילו יש נהר ביננו או חלון זכוכית .זה היה עצוב ושמח גם יחד . בשבילה הפגישה לא היתה משהו מיוחד לפי זה שכששאלתי מתי נפגש שוב אמרה בעוד שנה ...הציעה לי אפילו לעבוד אצלה בתור מנקה ,זה לא העליב אותי אלא שנמנעתי מלהגיד לה שיש יותר סיכויים שאני אמרח את הריצפה שלה בבוץ מאשר יטאטא לה את החול אבל פייר מה שעבר לי בראש זה שהייתי מוכנה לנקות לה עם הלשון שלי... אבל לא את הדירה ...אבל רק אמרתי במקום שאני פשוט לא יכולה (אפילו אם זו היתה שאלה ריטורית שלה מהקשר אחר שלא אצרף למכתב זה )..לגבי ציפיות ...זה היה די פיתאומי...התקשרתי כדי לשמוע מה שלומה ...ואז היא הזמינה אותי אמרה שהיא פנויה הערב ושאלה אם אני מעוניינת לבוא ...אמרה שנפגש כדי שאראה שהיא לא כל כך מיוחדת ....ציפיתי לראות אותה נראית אותו דבר ולשמוע אותה מדברת באותו סגנון ועונה באותו סגנון ומתנהגת באותה צורה וזה די ענה על הציפיות שלי ...הופתעתי קצת מכך שכשנפרדנו ונישקתי אותה על הלחי היא קפצה ואמרה רק לא על השפתיים... ובכלל לא הייתה לי אפילו כוונה...נהפוך הוא... כשנפרדנו בפעם האחרונה היא נתנה לי כזו נשיקה צרפתית שכאשר הייתי עם האחרונה כל הזמן חשבתי על הנשיקה ההיא ... ולא הבנתי איך אפשר להגיד למשהי שהיא לא רוצה אותה ולתת כזו נשיקה .
שלום אני בחורה בת 26,למדתי במכללה בארץ,יש לי מרצה שנמצא בסגל בכיר במכללה,מזה זמן רב היתי "דלוקה"על המרצה הזה,שהוא גם מורי ורבי בתחום אותו למדתי.לאחרונה הקשר שלנו חודש למרות שאני כבר לא תלמידתו,יש לציין שמעולם לא קרה ביננו כלום ואני לא חושבת שהוא מודע לעוצמת הרגשות שיש לי כלפיו.כמו כן אני מרגישה שאין מדובר בתסמונת הספיכולוגית של להתאהב במורה/פסיכולוג/גנן וכו",אלא בדבר הרבה יותר עמוק.כעת משאני כבר לא לומדת אצלו ובמכללה בכלל,אני לא יודעת האם לרמוז לו על הרגשות שלי,הוא מעיין פנטזיה רחוקה שכזו,אני לא מפסיקה לחשוב עליו ואני בנאדם שמאוד לא נוטה להתאהב בקלות.נהפוך הוא לרוב אני די אדישה אבל הוא פשוט עושה לי את זה ובגדול...מה לעשות לדעתכן?אני ממש רוצה TO MAKE A MOVEאבל חוששת...תודה רבה מראש :-)
נא תשובתך
שלום לך לפי דעתי, את צריכה לחשוב מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות במידה ותעשי את הצעד והתשובה לכך היא שמכסימום הוא יענה לך בשלילה...... אז לפחות את יודעת שניסית ולא זרקת סתם כך קשר פותנציאלי, אני חושבת שאם לא "תלכי על זה" את תרגישי כל הזמן שפספסת משהו וחבל. לא נעים לחיות בהרגשת פספוס שווה לנסות, מה כבר יש לך להפסיד? בהצלחה :))
מיכל למה את לא שואלת אותה עם הגבר נשוי ?
הי, כתבת שאת אדם שאינו נוטה להתאהב ושהמרצה הזה הוא מעין פנטזיה רחוקה... לפעמים מתאהבים דווקא במישהו שאי-אפשר להשיג. כמו בשיר "שבתות וחגים": "למה אני מתאהבת תמיד במה שאי-אפשר?" השאלה אם הוא פנוי או לא בהחלט חשובה. גם לפער הגילאים יש משמעות (אם כי יש כאלה שיחלקו עליי). את צריכה לעשות את מה שנכון לך - מבחינה ההרגשה - לעשות. אני לא יכולה לכוון אותך לכאן או לכאן, משום שרק את יכולה להחליט מה יהיה טוב עבורך. הרה.
ראשית הוא אינו נשוי הוא גרוש,לעולם לא היתי חושבת אפילו לפעול לכיוון של אדם נשוי זה לא מוסרי ומכוער. אני לא חשבתי שאת(הרה)תכווני אותי,רק רציתי לחלוק את ההרגשה ולראות מה דעתכם...תודה בכל מקרה
שלום! יש לי בעיה, אני לומדת שעות ימים ולילות למבחנים ושולטת היטב בחומר אבל כשאני מגיעה למבחן מרוב הלחץ - אני שוכחת הכל... ועד שאני מתחילה להכנס לעיניינים כבר חצי מזמן המבחן עבר ואני לא מספיקה !!! מה לעשות??? בתודה מראש מיכל
הי מיכל, חרדה ממבחנים, במינון הנכון, יכולה להועיל. כאשר החרדה פוגעת ביכולת להיבחן ובציונים, יש מקום להתייעץ עם איש מקצוע. לא ציינת בת כמה את, אבל בבתי-הספר וגם באוניברסיטאות אפשר לקבל ייעוץ. הרה.
תעשי טובה תחליפי את שם הכינוי שלך בבקשה יש כאן כבר מיכל אחת וגם ככה היא ממעטת לכתוב כאן לאחרונה אל תתני לה סיבה מטופשת נוספת... תודה
הרדוף,תגידי לי בבקשה איני מבין,מאיזו סיבה "מטופשת" מיכל כבר לא משתתפת בפורום?
מישהו מכיר את שיטת הלן דורון ללימוד אנגלית לילדים?
איזו מיכל את? מיכל מהפורום או "סתם מיכל"?
הי מיכל, לא מכירה את שיטת הלן דורון. נסי לבדוק במשרד החינוך אם הם יודעים על כך משהו. הרה.
מי שמע על כדור בשם סטילרה כנגד חרדה?
הי ריקי, אישית - לא מכירה את הכדור הזה. בכל אופן, כדי לקבל מידע מקצועי על הכדור, תפני לפורום פסיכיאטריה. הרה.
שלום אני בן 17,נשרתי מבית הספר,ועכשיו אני רוצה לחזור ללימודי אקסטרני,רק מהמחשבה של חזרה ללימודים כולי נלחץ מאוד ולא בא לי ללכת .האם יש לי חרדת לימודים?
הי בן, כדי לקבוע אם אתה סובל מחרדה מסויימת יש צורך ביותר מאשר דיאלוג בפורום. כל אבחון שהוא במסגרת הפורום יהיה לא נכון ולא אחראי. אם להערכתך אתה חרד מהחזרה ללימודים בצורה מוגזמת, כדאי שתפנה לאיש מקצוע לאבחון מסודר. הפחד מהחזרה לספסל הלימודים מובן מאוד; זה צעד חשוב ולא בהכרח קל. השאלה היא, מה מלחיץ אותך בחזרה ללימודים? בהצלחה, הרה.
אני עייפה מלהילחם בתחושותיי לגבי איך אני מצטיירת בעיני אחרים.הייתי מרגישה טוב יותר אם הייתי זורמת משום שכל דבר שאני אומרת/עושה יכול לגרום לי למצב רוח ירוד למרות שבפועל אותו אדם יכול לא לעניין אותי כלל אך המחשבה שדעתו אינה חיובית עליי מתסכל אותי.למה זה קורה שכ"כ חשוב לי להיראות בסדר ואדם נחמד??אולי כי אני אישית לא מרגישה זאת בפנים..אם אני שומעת הערה שלא נשמעת לי אני חייבת לענות בחזרה ואם לא אגיב לא אוכל להתעלם מהמצב ופשוט אעשה פרצוף עד שהבעייה תיפתר.מדובר באנשים מהעבודה בעיקר,כעת אני לא כ"כ מסתדרת עם המנהל האישי שלי אני מרגישה שהוא לא אמיתי ודי צבוע אבל במקום להיכנס "למשחק" כמו כולם אני ממש מתעצבנת ומחפשת בכל דרך של קרבה להתקיף..הוא מצידו גם לא כ"כ אוהב אותי.החברים בעבודה טוענים שאני מאוד דומיננטית ושהנמהלים מפחדים ממני ומאוד מעריכים את דעותיי אך אני לא מרגישה כך כלל תמיד התחושה שאותי לא אוהבים ואני ממש צריכה חיזוק מילולי לדעת איפה אני עומדת ביחס לשאר..אני חושבת שאני אדם מאוד קשה ולא מצליחה "לרכך" את דעותיי בחברה ולהפסיק את מחשבותיי הבלתי פוסקות.מאידך,אני ממש לא מבינה איך אפשר לחיות בעולם צר עין כ"כ והתחושה היא ממש של חוסר צדק וחוסר אמת.העקיצות של בני האדם נוטים לי לחשוב שהקנאה קיימת כ"כ חזק אצל האחר חוסר פרגון ולמרות שאני כ"כ מאמינה שהאחר הוא פשוט "רע" מיסודו אני עדיין מעריכה את דעותיו כלפיי.הייתי רוצה מאוד להרגיש בטוחה גם בלי האחר אלא אם הוא חשוב בעיניי ולא כל הערה תמשוך אותי מטה כאילו מה כבר קרה.אני לא רוצה לשנות את אופיי בכל הקשור לעקרונות שמצטיירים אצל האחר כנוקשים אבל כן הייתי רוצה להרגיש אחרת עם ההתנהגות שלי ולא לחוש בבועה של תסכול ומועקה
הי דוגי, אני חושבת שכדאי, שתשאירי את הודעתך גם באחד מהפורומים השכנים (פסיכותרפיה ו/או פסיכולוגיה קלינית) כדי לשמוע את דעתו של איש מקצוע. כולנו זקוקים לסביבה כדי ליצור לעצמנו זהות, אך לא אצל כולם לסביבה יש השפעה כ"כ חזקה על מי שהם. לדעתי, טיפול פסיכולוגי יוכל לתרום לך הרבה - כל אותן שאלות שאת מעלה לגבי עצמך ולגבי הבטחון הבסיסי שלך במי שאת באמת... בטיפול תוכלי להבין יותר מה באמת מטריד אותך ומה חסר לך. העולם שלנו בהחלט יכול להיות צר עין, אכזרי ומלא בחוסר צדק. אפשר לקבל את זה בפסיביות ואפשר לקרוא תיגר על כל חוסר צדק שנראה לעין. ואפשר למצוא את דרך הביניים - לנסות ולתקן את מה שאפשר, ולא להילחם בטחנות רוח. מה נותנת לך ה"מלחמה" הבלתי פוסקת בסביבה? חייב להיות לך איזשהו רווח מכך, אחרת לא היית ממשיכה... סתם שאלה למחשבה. הרה.
את מאוד מזכירה לי את עצמי, גם לי כרגע יש בעיות בעבודה ואני מתלבטת אם לעזוב, העבודה קשה, ומשכורת נמוכה, ואנשים ממש רעים.זה אפילו פוגע בבריאות ( עצבים, לחץ דם). לכן אני חושבת שלי עדיף לעזוב כי אם אין עבודה אחרת כרגע. עברתי תקופה קשה גם מבחינת התלבטויות וגם מבחינת יחס וחוסר רצון או חשק להגיע כל בוקר לעבודה. ועדיין קשה לי בבוקר להגיע למשרד. אבל אני בניגוד אליך למדתי לא להתפרץ ולנסות להבליג כמה שאפשר, (אולי זה הגיל, אני אולי מבוגרת יותר ממך), רק אם הדברים פחות חשובים ,לא כדאי לעשות עניין מכל דבר, זה לא שווה להתייחס לכל דבר, אך לא כשהדבר חשוב. למשל היום , אמרתי את כל מה שהיה לי להגיד -בעיקר כשאין לי מה להפסיד. אבל חייבים לפעמים לשתוק - הצדק לצערי לא תמיד מנצח, ולפעמים כשאומרים את הכל בפנים גם יש מחיר שמשלמים - האחר לא רוצה לשמוע את האמת לצערנו.והדבר מתנקם בך. אנשים צריכים להיות פחות רעים ודווקא הפירגון והאיכפתיות חסרים. יש ספר "אנשים מרעילים" כדאי לקרוא.אבל אל תנסי לשנות את העולם גם אני לא הצלחתי. ביי
הי, יעוד? קשה להגדיר יעוד. אבל בכל זאת - הפורום כאן בשביל הגולשים שרוצים לשתף בדברים, להתייעץ לייעץ לאחרים סתם לדסקס על עניינים מהחיים וכו'. זה אחד הפורומים הבודדים בדוקטור'ס שאינו מקצועי (ז"א - לא מנוהל ע"י איש מקצוע). הרה.
שלום ברצוני לעניין אתכם ביום עיון בנושא צמיחה וריפוי לאור מקורות היהדות שיתקיים ב 23 בנובמבר בבית חיים אחרים במהלך היום יוצגו דרכים שונות שכל אחת מהן בדרכה הייחודית התגבשה לכדי דרך לריפוי ולצמיחה אישית ובין אישית לאור מקורות היהדות. השיטות שיוצגו הן א- תורת ימימה ב- א.מ.ת של הגב' ד"ר מרים אדהאן ג- עיצוב הנפש באור החסידות לפרטים http://www.altlife.co.il/eventsListGrid.php?ev_id=487 שבוע נפלא שיהיה :) עמי
תודה סליחה אותי זה לא ממש מעניין כרגע למרות שאישית מוכר לי העניין הזה ... מאוד מוכר ומצחיק שאתה מעלה את זה כי בדיוק היה לי ויכוח אמנם לא היום גם לא אתמול על הנושא הזה עם ..... בכל אופן מימים ימימה ידוע לכל כי אין לי מאומה נגד ימימה...
עמי ,תסביר לי בקשה מה זה טיפול בעזרת חוצנים?? האם אי טי קיבל דואר דוקטור באוניברסיטת ת"א ? החיים שלי מאד נוחים לי לא רוצה חיים אחרים.
איפה ראית חוצנים...? באתר של "חיים אחרים" יש כל מיני ניסים ונפלאות ופרסומות לקורסים כאלו ואחרים... אבל חוצנים??? זה לא ראיתי. חוץ מזה אין "חוצנים" בכלל.. בקושי יש "פנימיים"...
הורדתי את הכל משום שלא ציינת מה להשאיר ומה לא... אז אם יש משהו רוצה להשאיר בכל זאת, אתה מוזמן לכתוב מחדש. ובכל מקרה, לשאלתך - "כולם" זה דבר יחסי. וכידוע, כל אחד עושה מה שבא לו, כשלפעמים הפורום אינו הדבר שמעניין אנשים בתוך כל הדברים שמעסיקים אותם. טוב, את יתר הדברים שרציתי לכתוב אני שומרת לעצמי כרגע... לעולם אין לדעת איך הם יתפרשו ע"י אנשים אחרים...
ראשית תודה . מודה לך על זה שכיבדת את רצוני והורדת את השרשור שלא התאים ובטח אין לו קשר לפורום שנושא את השם תמיכה הדדית . מאחר ולא כולם/ן קראו (חלק שומר שבת) אז הסבר קצר- כנראה ש"נסחב" אחרי סיפור שלא שיך לפורום הזה...והנושא כרגע בבדיקה .לצערי מבחינה אישית אין לי הרבה זמן וכוחות לזה כרגע אבל יש דברים ועקרונות שעליהם אלחם גם אם אהיה בשלבי גסיסה אחרונים !!! אוסיף ואומר שהרבה כבוד זה לא תורם למי שמעורב בזה משני הצדדים...אבל ובדגש חזק על האבל צד אחד כאן מפעיל כנראה אמצעים אסורים ועל זה בדרכ או נענשים או נענשים...זה רק תלוי בידי מי... שוב המון תודה לך ולכולם שבוע טוב ורגוע .
קודם כל, אני מקווה שלא תגיע כל-כך מהר לשלבי גסיסה אחרונים... הבנתי שיש איזושהי משמעות מאחורי חלק מהדברים שכתבת, אבל לא את הכל הצלחתי להבין. עכשיו אני מבינה למה. חסרון עצום של פורומים למיניהם; סיפורים שיש להם התחלה סבירה והמשך מטריד... אני יודעת, טעמתי סיפור שכזה בעצמי. אבל זה נגמר. לא נעים. בהחלט לא. מאחלת לך שהסיפור הזה ייגמר במהרה ועל הצד הטוב ביותר.
אני עומד בקרוב לעבור ניתוח כבד בבית חולים "פול ברס" בפריז,אבקש כל מידע או "טיפים" לגבי בית החולים.מחולה או קרוב של חולה שאושפז שם.אשמח מאוד לשוחח טלפונית,050-5231444 או במייל.תודה.
שלום זאב, לא שמעתי על ביה"ח הזה. אולי מישהו מבין יתר משתתפי הפורום מכיר. בהצלחה עם הניתוח והחלמה מהירה, הרה.
שלום לך מישהי שאני מכיר עברה שם השתלת כבד לפני כ 10 שנים ומאז היא חיה בככיף. מי שליווה אותה לניתוח היה ד"ר פרץ מתל השומר. כיום היא מטופלת על ידי ד"ר ספדי מהדסה בהצלחה
שלום..רציתי להתייעץ איתכם על משהו..יש לי כמה חברות טובות ומן הסתם לכל אחת קצת אופי שונה..אבל יש חברה אחת שאני יותר אוהבת לספר לה דברים כי אנחנו באותו הראש הרבה יותר משאר החברות האחרות. הבעיה היא שהיא טיפוס קצת קריר, כלומר אני חברה טובה שלה כבר הרבה שנים, אנחנו חולקות יחד הרבה דברים בחיים אבל אני יודעת שההתנהגות הזו זה בעצם האופי שלה.זה לא משהו נגדי כלפיי אבל זה בכל זאת מציק לי למרות שאני לא יודעת אם יש הרבה מה לעשות, כי למשל בשיחות מסוימות היא יכולה לזרוק משפטים ציניים שלא כ"כ במקום והרבה פעמים היא נעלבת משטויות.אנחנו כבר בנות 22 ולפעמים אני מרגישה כמו בגן..היא רגישה ובגלל זה יש הרבה דברים שאני חושבת פעמיים איך להגיד לה את זה וזה מעצבן, למה שאני לא ארגיש הכי נוח עם חברה טובה שלי?? ואני מגדירה אותה כחברה טובה אבל לא נוח לי איתה במאה אחוז וכשקורה סתם משהו ובא לי לספר אותו אני שוקלת פעמיים אם להתקשר אליה או לחברה אחרת...זה מתסכל?? מה לעשות?
הי סיון, כתבת שאתן חברות טובות כבר הרבה שנים - ועדיין קשה לך עם קווים מסויימים באופי שלה. את יודעת שהיא כזו ושזה לא מכוון אישית כלפייך, ומרגישה נוח לשתף אותה בהרבה דברים. לגבי המשפטים הציניים - גם אני כזו. אני יודעת שלא תמיד הציניות במקומה, ולכן מנסה לנתב אותה למקומות הנכונים. חשבת לבקש ממנה לחשוב קצת לפני שהיא זורקת איזו הערה צינית? נניח ואמרת לה משהו, והיא השיבה בציניות - אל תחכי, תגידי לה באותו רגע שאת יודעת שהיא כזו, אבל במקרים מסויימים את מצפה לקצת יותר רגישות. ובקשר לזה שהיא נעלבת משטויות, אין לך מה לעשות חוץ מלשים לב מה מעליב אותה - שטותי בעינייך ככל שזה נראה - ולנסות לא להגיד/לעשות את אותו דבר שוב. את יכולה לקבל אותה כמו שהיא ולא להפסיד חברה טובה (מצרך נדיר בימינו), למרות החסרונות שלה (כי לכולנו יש חסרונות; אף-אחד לא מושלם). ואת יכולה לתפוס קצת מרחק, ובאמת לחשוב מה נכון לספר לה ומה לא. תעשי לך מאזן קטן - רווח מול הפסד: מה את מרוויחה מהקשר איתה ומה את מפסידה. אפילו תעשי לך טבלה על נייר. לפעמים כשרואים את הסה"כ מול העיניים קל יותר להבין מה נכון לעשות (מבחינתך). הרה.
עוד משהו..קשה לי כ"כ להבין דבר מסויים. כשהיא עצובה או כועסת היא מביעה יפה מאוד את הרגשות האלו, אבל כשקורה לי משהו משמח ומשהו טוב בשבילי היא אומנם אומרת "איזה יופי, אני שמחה בשבילך" אבל קשה לי לראות באמת את ההתלהבות שלה והניצוץ בעיניים.כי אם למשל זה היה ההיפך אני הייתי מפרגנת לה מאוד ומתלהבת מזה.זה לא שהיא לא תומכת בי פשוט קשה לה לשמוח בשמחתי בצורה מלאה ומכל הלב כשיש לי מקרים שאני משיגה דברים מסויימים שגם היא רוצה בהם.אני לא הופכת אותה לקנאית או משהו כזה אבלאני מרגישה שאין לה את ההתלהבות האמיתית כמו שצריך להיות עם אנשים שאוהבים.. מה דעתך?
שלום לך אני מבקשת עיצה כיצד להופיע בראיון עם המנהלת החדשה שהגיע למחלקה שלנו אני עובדת במחלקה שכולם אקדמאים רק אני לא התקדמתי בעבודה ואני מאוד מרוצה הבעיה איך להתראיין אצל המנהלת החדשה איך יווצר הרושם שאינני אקדמאית אבל אני עובדת טובה אחראית ורצינית אבל איך להופיע לראיון ולהסביר לה על עבודתי אבל בלי תעודה אקדמאית אני רוצה לעשות רושם טוב ושיהיה הרגדה טובה תודה לך
הי אסתר, לא צריך להיות אקדמאי בשביל להיות עובד שמסור לעבודתו (אלא אם במקום העבודה שלך תואר ראשון הינו תנאי להעסקה, כפי שקורה במקומות רבים). כשאת נכנסת לשיחה איתה, פשוט תהיי את. אם את מרוצה מהעבודה שלך כפי שהיא, תגידי לה את זה. את לא צריכה להתנצל או להצטדק על כך שאת לא אקדמאית. עובדים אחרים יכולים להעיד על עבודתך באובייקטיביות יחסית, אבל גם את יכולה להראות לה הישגים שלך. אסתר, רושם טוב לא כתוב על תעודה כלשהי - רושם טוב (או לא) הוא האדם עצמו, עם או בלי תואר. תסמכי על עצמך ותני לעצמך קרדיט על העבודה הטובה שלך. היתר תלוי במנהלת החדשה ובאופי שלה; ואת זה את לא יכולה לשנות. בהצלחה בשיחה, הרה.
הרה שלום לך אני מודה לך מאוד על תשובתיך היא תעור לי מאוד מאוד הייתי מבקשת מהפורום לתת-לי עוד טיפים וחיזוקים תודה לכם
http://images.nana.co.il//Upload/112004/ForumMessageAttachments/ForumMessageFile_635220.pps
הי, מצגת מעניינת במיוחד. תודה, הרה.
כל הזכויות שמורות למ' חברנו . וגם התודה . בהמשך אם יהיה לי מצב רוח ותהיו נחמדים/ות..תקבלו עוד כמה כאלה מצגות ואחרות... ושיהיה ערב טוב .
הסבירו לי בקצרה מהו ה"עולם המואר"?
לכל מאן דבעי שלום וברכה. אני מטופלת בכדורים סרוקסט ואפקסור 37.5-75 גם וכלום לא עוזר לי. אני מרגישה לעיתים מצב שאין חשק לכלום לעשות. כל דבר מפריע לי בית לא מסודר, עושה לי רע. אני הרבה עצבנית, צועקת משועממת, אין לי חשק לכלום ורק אוכלת את עצמי מבפנים. זה בעיקר אם לא יוצאת לשום מקום. מתחילה להיות עצבנית מתנהגת למשפחה לא יפה יש לי ילדה בת 10 15 וכל הקושי שלי נופל עלהם יש לי גם דלקת פרקים וגם מקבלת כדורי ברזל. אפילו קשה לי להקליד. תגידו לא מיאש ככה אפשר לחיות. פשוט הדיכאון היה לפני 8 שנים חלש מאוד. נבע ממתח ועצבים ל מקום עבודה. בקיצור היום אני מאוד מיואשת מהחיים ולא ניראה לי שהיי פעם נצליח להיות מאושרת כמו שהיתי רק ברגע שהתחתנתי הכל היה ורוד ויפה וכיף ובעל מקסים שטורם ותומך. כמה הוא מדבר על זה ולא מצליחה להכניס לי לראש את הדבר החיובי.הלואי שהיתי יכולה היתי עובדת היה לי סדר יום, היום אנ י פשוט לא מסוגלת לקבל את זה שקשה לי לתפקד בבית קשה לי לחפןף, להרים קומקום חשמלי זה כמו מישהו שקושר לך את הידיים ולא יכול לעשות כלום. אין לי חברות כי תמיד רציתי רק שהבית יהיה מסודר ולכן לא היתי מסתובבת בחוץ ולא שמרתי על קשר עם חברות, היום אני צמאה לחברות ובגלל שאת רוצה חברות זה לא יוצא, וגם לא יוצאת מהבית סתם לטייל לבד.רק עם המשפחה או לביקור רופא. טוב בתקוה שתעזרו לי ,ולפחות תתנו עיצות לחיים טובים, או טיפים, או רעיונות, למ רות שקניתי את ספר כוחו של תת מודע. היום מאוד קשה לי עקב כל המצב אני מאוד האמא עצבנית וחסרת סבלנות ןהיום גם הבת מאוד עצבנית בת 15/6 ומתברר שגם היא כבר בדיכאון ולי מאוד לראות אותה ככה עצובה ולא רוצה לצאת מהבית
שלום לך האם ניסית לפנות לטיפול פסיכולוגי? אני חושבת שבעל מקצוע יכול לעזור לך מאוד
הי דוריטוש, בכל מה שקשור נטו לטיפול תרופתי, כדאי שתבררי בפורום פסיכיאטריה. אבל אני כן יכולה לומר לך, שטיפול תרופתי לבדו לרוב אינו מספיק ויש צורך - כפי שהוצע לך ע"י דולב - לפנות גם לטיפול פסיכולוגי. את מתארת מצב שנשמע כדכאון, ואין ספק שהקשיים שגורמת לך דלקת הפרקים רק מוסיפים שמן למדורה. ולכן - שוב - תפני גם לטיפול פסיכולוג. את צריכה ללמוד ולחיות עם בעיה מסויימת שמשנה מאוד את צורת החיים שלך. וזה לא קל בכלל, את זה אני יודעת. אין ספק שמצב הרוח שלך מקרין על יתר בני המשפחה, וברגע שתחליטי לעזור לעצמך (מלבד התרופות, שלא ציינת כבר כמה זמן אתלוקחת) תראי שבהדרגה המצב רוח של כולם ישתפר - כי הם רואים שקשה לך ושאת סובלת, והם לא יודעים איך לעזור לך... מה שבהחלט מעלה את האפשרות של טיפול משפחתי ולאו דווקא פרטני. תפני לעצמך זמן - שיהיה רק שלך - כל יום (שעה-שעתיים). ובזמן הזה אל תעשי שום דבר שאת חייבת, רק דברים שאת רוצה ושדלקת הפרקים לא מפריעה לעשות. תקראי, תראי טלוויזיה, צאי לבית קפה או שתלכי לראות סרט בקולנוע. יש המון דברים שאת יכולה לעשות שיעזרו לך להכיר אנשים חדשים - את יכולה ללמוד משהו, להשתתף בחוג מסויים. אני מניחה שאפשר למצוא דברים, אבל רק את יודעת מהם תחומי העניין שלך. הרה.
להרה שלום רב תתפלאי לשמוע ששנה אני כבר מטפלת אצל פסיכולוג. ואני טוענת שיותר הוצאתי את כל מה שהיה לי מאאשר לקבל טיפים למרות שאני טופלתי בבריאות הנפש שנה במעון יום. ניסיתי לתפקד אבל האמת ניסיתי רק למלות ולהעביר את היום לבוא הביתה לאכול ולישון. אחרי שהיתי מתעוררת. מקבלת קצט כוח לבית ורק בערב היה לי חשק לסדר את הסלון כדי לדאוג שאים מישהו יבוא לבקר שיהיה מסודר. לגבי כדורים אני לוקחת כבר שלוש שנים וקשה לי מאוד לתפקד אין לי חשק אפילו לקרוא בבית כשאני לבד. רק לשמוע דוקטור פיל בטלויה מה שבעלי אומר שאת רוצה לשמוע בעיות ואז מנסה לקחת מזה. בבית אין לי סבלנות לשום דבר אפילו אוכל לבנות. אפילו לדבר טוב בשבילי זה היום ונורא אני לא יודעת למה אני מסתכלת רק על הרע שזה לא היה לי לפני חן אני במצב הזה כבר מי שנת 98 כי בעלי לא היה בעד כדורים לכן לא לקחתי, ורק אחרי שהוא הרגיש את המצב הוא חשב שתמיד הלכתי לשיחות אבל זה היה פסיכיאטר כל הזמן ביקשתי שיחות. אני רוצה לומר שבקשר למעון יום זה עזר לי לצאת מהבית. וגם לנסות להוא דברים גם מה שלא היתי מסוגלת להגיד לבעל. כמה שזה עזר פתאום נוצרו דברים אחרים לשכוח דברים של יום יום. תודה רבה שענית לי נ.ב דרך אגב אפילו אין לי סבלנות לקרוא את מה שהפונים לפורום כותבים רק עם זה בדיוק אותו נושא שמתאים לי. סמתי לב שבזמן האחרון אין לי בסלנות לשום מאמץ למרות שהתחלתי ללכת ליוגה ופלדקלס בחמיר מסובסד. תודה רבה לכם.
היי הרה, הכרתי בחור. טוב לנו ביחד, נוצר קליק. אתמול שכבתי איתו פעם שניה. בפעם הראשונה היה הכל בסדר. בפעם השניה קרה משהו נורא. אחרי שזה נגמר פתאום ראינו על הקונדום דם. ידעתי שאני אמורה לקבל אבל בדקתי ולא היה כלום. זה רק היה כנראה בתוך הגוף. הוא היה בהלם טוטאלי, ממש בטראומה, לא יכולתי להסתכל לו בעיניים ומאוד התביישתי. הוא מאוד נבהל ופתאום התחיל לשאול שאלות כמה גברים היו לי וכו' כאילו שאני זונה. אני קמתי והלכתי הביתה. יש לי אפשרות לוותר אליו ולהמשיך בדרכי. אבל הייתי מעדיפה להלחם ולהסביר מה קרה. יש לי כמה שאלות: 1. איך אני יכולה לגרום לו לתת לי צ'נס אחרי מה שקרה? מה אני יכולה להגיד לו? 2. את חושבת שיש טעם לדבר איתו או שעדיף לוותר ולא להשפיל את עצמי? 3. יש סיכוי שנעבור על סדר היום ונמשיך הלאה? אם כן - איך אני עושה את זה? תודה.
איך את עושה את מה? את עוברת הלאה וזהו, לא לכל טיפת דם צריך ח"ע....
הי, זה אומנם מביך, אבל לא סוף העולם. זה דבר שיכול לקרות לכל אחת, ואם זו הפעם הראשונה שאותו בחור נתקל בזה, וזה גרם לו לכזה הלם, כנראה שיש לו מה ללמוד על נשים. אין לו זכות לתחקר אותך בצורה כזו. את יכולה לדבר איתו בטלפון ולבדוק אם הוא בכלל מוכן לתת את ההזדמנות להסביר. אם הוא לא מעוניין - תתרחקי ממנו. בגרות היא לא הצד החזק שלו. אם הוא מוכן - תפגשו ותגידי לו את האמת, למרות המבוכה. אין כאן עניין של השפלה עצמית, אלא של בגרות ויכולת להתמודד גם אם דברים לא צפויים ו/או נעימים בחיים. את יכולה לוותר מראש אם את לא רואה את הקשר איתו כקשר רציני, או להתגבר - למרות הקושי - על המבוכה ולדבר איתו. זה תלוי בשניכם - בבגרות שלו וביכולת שלך להתגבר על המבוכה. הרה.
יש עוד כמה דברים שלא ציינתי. 1. הוא שאל אם ידעתי שאני צריכה לקבל, אמרתי שכן. הוא אמר שזה לא היה פאר שלא אמרתי לו שזה עלול לקרות, הייתי אמורה להגיד לו והוא היה צריך להחליט אם זה מתאים לו או לא. 2. הוא שאל אם בד"כ אני שוכבת ביום הראשון של מחזור, אמרתי שכן. הוא אמר שהוא מאוד מעוכזב, שהוא חשב שאני נקייה והיגיינית. ואני כן מאוד נקיה והיגיינית. אני יודעת שיש הרבה נשים שעושות את זה ביום הראשון. הרה, מה אני אמורה שעשות? מה להגיד לו? האם לנסות בכלל? אני חושבת שאני כן אנסה לדבר איתו. מה אני אגיד לו ואיך אנחנו יכולים לעבור האלה. תודה.
אני בר תוקף עד העישירי לחודש זה אחרי העשירי אני פג תוקף.
נירקה, לא ממש הבנתי.. ומה יקרה אחרי העשירי לחודש? האם תחמיץ? תתעבש? תתעפש? האם תוריד את עצמך מהמדף שכולנו יושבים עליו ומחכים שיקנו אותנו? האם אתה צריך את הקישור הבא? http://www.sahar.org.il/ בברכת אורך חיי מדף ואורך חיים בכלל, צבעים...
היי צבעים במה את עסוקה כל כך בשבועות האחרונים ? ראיתי שאת מנהלת דוח שיח עם המתחזה שלי , ונאלצתי לצאת מהחור של יום ראשון איך זה שהמדע מצא תרופה לכל כך הרבה מחלות וסתם רעות ועדיין לא מצא פתרון למתחזים בקונגרס הידידות ?
במקרה שלך אני דורש את העונש המירבי הקבוע בחוק על התחזות בנסיבות מחמירות אני גוזר עליך גזר דין חיים ! חייך הם העונש הטוב ביותר עבורך . ותעשה טובה אם כבר החלטת לענות לי תשנה ת'שם . תודה הדיון ננעל .
אז המתחזה מנסה לומר מיום העשערי לחודש אני אסריח ואני כבר מסריח ממזמן, אז מי טועה אני או המתחזה, או אולי הסרח שנודף ממני.
בעוד קצת פחות מחודשיים יפתח האתר הפעיל הראשון בעיברית בנושא טריכוטילומניה (תלישת שיער). האתר יכלול מאמרים,פורום ובעיקר סיפורים אישיים אנונימים. כל המעונין להשתתף,להצטרף או לעזור לסיים דברים אחרונים שנשארו בכדי שהאתר יספיק לעלות בראשון לינואר לאויר העולם, מוזמן לפנות אליי למייל שבסוף. (לא יזיקו עוד כמה סיפורים אישיים למשל.) תודה רבה דזירה [email protected]
היי הרה, רציתי לשתף אותך במשבר שלי. אני בת 34 גרושה ויש לי בן. התגרשתי לפני שנתיים. במקצוע אני הנדסאית תעשיה וניהול והרבה שנים עבדתי בענף האלקטרוניקה. אחרי הגירושין החלטתי לעשות הסבה מקצועית וללמוד בקורס דו-שנתי של מעקב התפתחותי לתינוקות. זה מאוד מעניין אותי ואני אוהבת את זה וזה גם מתאים לאופי שלי. סיימתי את השנה הראשונה ויש לי הסמכה להעביר סדנאות ושיעורים פרטיים לתינוקות בגיל0 עד 6 חודשים. אחרי שאני אסיים את השנה השניה אני אוכל לעבוד עם ילדים עד גיל שנתיים. היה לי חבר תקופה ארוכה, גרנו ביחד. וקיבלנו ביחד החלטה שאני עוזבת את העבודה שלי בענף האלקטרוניקה ובונה את עצמי במקצוע החדש (יכולנו להרשות לעצמינו לחיות ממשכורת אחת עד שאני מגייסת מספיק לקוחות). זה מה שעשיתי. עזבתי את העבודה באלקטרוניקה. לפי ההחלטה המשותפת שקיבלנו אני נותנת לעצמי 3 חודשים לסיום פרוייקט ובניית העסק ובמקביל אני גם מקבלת דמי אבטלה 3 חודשים. לפני חודש נפרדנו (בגלל שהייתי יותר מדי מרוכזת בפרוייקט של העסק החדש שאני רוצה לבנות). נשארתי בלי עבודה, בלי בית לבד ועוד שבועיים מסתיימת תקופת האבטלה. יש לי תוכנית לגבי העסק. השאלה שלי איך אני אפרנס את המשפחה הקטנה שלי (אני והבן) עד שהעסק יתחיל להרוויח? אני לא יכולה לעבוד במשרה מלאה כי אז אני לא אוכל להתפתח בכיוון החדש. בד"כ מעבירים סדנאות בשעות הבוקר. חשבתי גם ללכת לעבוד באיזה עבודה במשמרות-זו אפשרות. הרה, אולי את יכולה לתת לי כיוון שלא חשבתי עליו? יש לך רעיונות? אשמח גם לקבל רעיונות ממשתתפי הפורום. תודה, אנג'לה
הי אנג'לה, קודם כל, מגיע לך ח"ח על היוזמה ועל ההעזה; בימינו זה מהלך, שהרבה אנשים היו מעדיפים לוותר עליו, וחבל שכך. אומנם מדובר בשינוי גדול בחיים, אבל לכיוונים חיוביים. לדעתי, עבודה במשמרות, או עבודה בשעות הערב בהחלט יכולה להיות פתרון זמני עד שתבססי את העסק החדש שלך; זו יכולה להיות תקופה לא קלה ומלחיצה, אבל כשיש מטרה בסוף הדרך, אז הדרך עצמה קלה יותר. להערכתך, תוך כמה זמן העסק יתחיל להתגלגל בפועל? הרה.
להערכתי, עד שנה, אני מקווה שפחות. אנג'לה
איזה יצירות יש לנו פה. ראי שיר שלי ושל אתי.
אני יודעת שהכסף לא כל כך חשוב אם הלך הוא יום אחד ישוב אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שלחשוב עליו זה סתם בזבוז של זמן שעובר עלינו גם בלעדינו הוא יזוז אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאני לא יודעת כלום אבל מישהו היום דרך עלי ואני לא יכולה לקום אני יודעת שאתה יודע - השתכרתי החודש לא רע ובכל זאת הם הגיעו להוציא לפועל אצלי בדירה לקחו את ת'טלויזיה ת'ארון ת'מגירה שפכו את מה שבתוכה אני יודעת שזה לא צודק ואין לי הוכחה ניסיתי להגיד שהמיסים הורגים כל הגיון והם אמרו לי שהם לא גונבים, הם לוקחים ברישיון אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאני לא יודעת כלום אבל איך שזה קרה לי לא יכולתי לקום ויש כמוני מליונים מתגלגלים ברחובות יש כמוני מליונים בכל מיני צורות יש כמוני מליונים אנשים בני תמותה בלי כסף, לא שווים פרוטה אני יודעת שהבריאות חשובה יותר מכסף הרבה יותר ועל אהבה אין מה לדבר אסור בשום פנים ואופן לוותר אני יודעת יש חובות מגלגולים מתגלגלים עלינו ביקום אז אם היום נפלתי אולי מחר אני אקום אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאני לא יודעת כלום אבל מישהו היום דרך עלי ואני לא יכולה לקום ויש כמוני מליונים מתגלגלים ברחובות יש כמוני מליונים בכל מיני צורות יש כמוני מליונים אנשים בני תמותה בלי כסף, לא שווים פרוטה אתה זוכר את סוזן הבכירה מהבנק נתנה לי הרבה אהבה בעיקר הפשטות הקסימה אותה, נגעתי לליבה זה לקח לה קצת זמן לתפוס את העניין לשנות את הגישה שלה אלי היא הבינה שאין לי מזומן והפשיטה את כבודי מעליי אתה יודע שאני יודעת שאתה יודע שאני לא יודעת כלום ממרומי מעלתה לא יכולתי לקום יש כמוני מליונים מתגלגלים ברחובות יש כמוני מליונים בכל מיני צורות יש כמוני מליונים, אנשים בני תמותה, בלי כסף, לא שווים פרוטה היום זה אני, מחר זה אתה. בלי כסף.... לא שווים פרוטה
היי אתי, את חיברת? רואים שהוא לא הכי מקצועי אבל מהחיים. גם אני חיברתי שיר. קוראים לו צומת שבעה דרכים. אם שוב פעם כלום לא הולך אם מורגש צורך לעשות צעד. אם אתה נמצא באי בודד אל תחשוש באי-וודאות לגעת. יש המון גברים ונשים בודדים מחפשים את האושר בצורה עיוורת. ומחכה להם צומת שבעה דרכים בלי לתת הודעה מוקדמת. הינה צומת שבעה דרכים ואותך אני פוגשת במפתיע. איך לחוש באיזה דרך בוחרים? ומחשבות שלי זורמות עד לרקיע. ושוב צומת שבעה דרכים בבדידות אני כאן עומדת. לא ציפיתי שליבי יתמלא בסדקים אבל גורלי התפתל אחרת. באי-וודאות אין יריבים ואין עמיתים, יש שבעה דרכים ואני מולם לבד. ואיך לפנות לכוכב הקסמים? אתה מחליט רק פעם אחת. הרבה ימים חלפו והרבה מים זרמו ועדיין אני מחפשת שביל לשלווה. ושום כלים עדיין לא נשברו לליבי כמו תמיד אני מזרימה תקווה. שיהיה לכם המון בהצלחה והכי טוב שבעולם הזה. אנג'לה
מה הייתי עושה במצבך .דבר ראשון הייתי ניגשת למשרד השיכון לבקש סיוע בדיור בלי להתרגש במיוחד משום תופעות.. יש שם הרבה ויקי'ות כנפו'ייות .ודבר שני הייתי מחפשת עבודה בתחום שבו עבדתי בתקופת התעסוקה הקודמת שלי שהיתה הכי ארוכה כלומר אם עבדתי 5 שנים באלקטרוניקה הייתי מחפשת משהו בתחום אבל גם הייתי מחפשת עבודה כסייעת בגן, גננת בויצ"ו נעמת וכו' גנים פרטיים ,קופאית ,מוכרת ,כל מה שהיה עומד על הפרק היה זוכה במלא תשומת הלב ומכתב קורות חיים מתאים
אני יודעת בדיוק מה אני הולכת לעשות ואני לא אלך לבקש נדבות. לגבי חיפוש עבודה באלקטרוניקה. אולי את נוהגת לחזור אחורה, אבל אני מתקדמת עם החיים. בהצלחה.........
שבת שלום חברימים, מיכל, ניר, שלומי, שמחושית, טופז, דינה, כחול.. מה שלומכם שם?? מיכלולית, לאן נעלמת לי?? ניר, כבר הוצאת ספר פילוסופיה למתקדמים? שלומפי, נו, כבר הצטרפו בשע"ט עוד נכדים למשפחה? טופזי, איך מתארגנים החיים? דינה, איך הקליטה? עבור. כחול, אתה עוד מגיע לכאן לפעמים? התגעגעתי אז באתי. נשיקות לכולכם.
הממממ... [email protected] או קיי?
היי לכם. אני בת 17 ויש לי בעיה, בערך. אני באה ממשפחה מאוד שמרנית, מבית טוב עם ערכים מוסריים מסוימים. חינכו אותי מאז גיל קטן "לשמור את עצמי עד החתונה" והרעיון אפילו קוסם לי במובנים מסוימים. אבל, יש לי בעיה. יש לי ידיד טוב....שבזמן האחרון נהיינו מעט יותר מידידים... רמיזות מיניות פה ושם, הוא כל הזמן מחבק ונוגע ומלטף, יש בינינו כימיה מצוינת ואני בטוחה בזה שהוא אוהב אותי ורוצה אותי. הבעיה היא שאני לא יודעת האם לשכב איתו.... אני רוצה, אבל מפחיד אותי לעשות משהו שאח"כ אני אצטער עליו, והוא יהיה בלתי הפיך, והכל בגלל תשוקה.... אני רוצה את זה, וגם לא רוצה. הסברתי לו את הקטע ש עד החתונה, והוא אמר שהוא מבין, אבל בכל זאת, הרמיזות הללו ממשיכות, ואני אשקר אם אגיד שאני לא נהנת מהן. מה לעשות?
הי פישפושית, ברגע שקיימים חששות בכל מה שקשור לחרטה, זה איזשהו מסר מעצמך לעצמך, שכנראה את לא בשלב של לשכב איתו. עצם ההתלבטות שלך מעידה על כך. רמיזות מיניות יכולות להיות מהנות, משום שכולנו רוצים להרגיש נחשקים ע"י מישהו שאנחנו אוהבים... השאלה היא, האם את אוהבת אותו, או שהקטע הפיזי (יחסי מין) הוא מה שמושך אותך? כמו הסיפור של אדם וחווה - מה שאסור לנו הוא מה שהכי מפתה... אם הידיד הזה אמר שהוא מבין, אבל ממשיך עם הרמיזות, אז כנראה שהוא מבין אבל לא ממש מתחשב... זה מי שהיית רוצה שיהיה הראשון שלך? הרה.
אני בת 24 ושנים שלא ביקרתי אצל רופא שיניים , אני פשוט מפחדת! לפי הכאבים שלי והתחושה אני חייבת לטפל בשיניים שלי , החלטתי לקבוע תור... אבל, אני לא מסוגלת. אני חושבת שהחשש העיקרי הוא מתגובת הרופא נוכח מספר החורים.... מה לעשות?? איך להתגבר על החששות?
הי טליה, אני לא מכירה הרבה אנשים שרצים בשמחה לרופא השיניים (אולי חוץ מאחותי, שהיתה היום). תנסי לדמיין את הסיטואציה: הגעת לרופא הוא מסתכל לך בפה ו - מה יכולה להיות התגובה הכי גרועה שלו? סביר להניח שהוא לא יגרש אותך מהמרפאה, נכון? אבל השאלה היא, האם זה באמת הפחד האמיתי? הרי יש סיבה לכך, שלא היית אצל רופא שיניים הרבה שנים (אפילו לא לביקורת חצי שנתית קבועה). יש כמה דרכים כדי להתגבר על הפחד - היפנוזה, ביופידבק וכן הלאה. תוכלי לקבל על הדרכים הללו יותר מידע בפורום הסמוך (פסיכולוגיה קלינית). פחד מרופא שיניים הוא סוג של חרדה שמאוד נפוצה, והיום מודעים לכך בקרב אנשי המקצוע, כך שאין סיבה שתמשיכי לסבול מכאבים. הרה.
הי טליה, בדיוק כמוך, גם אני הזנחתי את טיפול השיניים שלי בגלל חרדות איומות ונוראות. שנים של הזנחה בשל אותו פחד משתק השאירו את חותמם על מצב השיניים שלי (ועל ה'חורים' שנוצרו לי בארנק מאוחר יותר). בסופו של דבר הלכתי לרופא שיניים מקסים המתמחה בילדים ובמבוגרים עם חרדות ובעזרת סבלנות אינסופית שלו, וואליום וגז צחוק ובעיקר מקצוענות אמיתית הצלחתי להתגבר ולשתף פעולה. אם תרצי, תשאירי כאן את כתובת האי-מייל שלך ואתן לך את שמו.. מבינה אותך כל-כך, בהצלחה..
אהלן טליה,גם אני הזנחתי טיפולי שיניים המון זמן בעיקר בגלל פחד מהזריקה שגרמה לי לסחרחורת וכמעט התעלפות על הכיסא... גיליתי רופא שיניים מדהים שלא משתמש במזרק אלא המצאה מדהימה: צינורית דקיקה כמו חוט שלא מרגישים לחלוטין וחומר ההרדמה מטפטף לאט לאט.בקיצור-זה פתר לי לחלוטין את הבעיה.אם זה אקטואלי עדיין אתן לך את השם והכתובת שלו.
לטליה שלום במקצועי סייעת לרופא שיניים תלוי מהי מידת חרדתך? האם אינך יכולה בשום פנים ואופן ,האם לו במקצת,מה בדיוק מפחיד אותך? היום רפואת השיניים מציעה מ"ס רב של פתרונות לחרדים ממנה החל מגז צחוק טיפול בטשטוש איפנוזה וכלה בהרדמה כללית בה מבוצעים כל טיפולי השיניים ביום אחד . אם תרצי פרטים נוספים אשמח לעמוד לרשותך . פנינה
לטליה שלום במקצועי סייעת לרופא שיניים תלוי מהי מידת חרדתך? האם אינך יכולה בשום פנים ואופן ,האם לו במקצת,מה בדיוק מפחיד אותך? היום רפואת השיניים מציעה מ"ס רב של פתרונות לחרדים ממנה החל מגז צחוק טיפול בטשטוש איפנוזה וכלה בהרדמה כללית בה מבוצעים כל טיפולי השיניים ביום אחד . אם תרצי פרטים נוספים אשמח לעמוד לרשותך . פנינה
היי הרה, אני והחבר היינו ביחד הרבה זמן, חיינו ביחד והיינו אמורים להתחתן. פתאום הכל התנפץ והוא הכיר אישה אחרת. לפני שבועיים הייתה לנו "שיחת פרידה" וזה נגמר, לצערי. הוא מינה ארבע סיבות שבגללן הוא התרחק ממני, נוצר חלל וכמובן הוא מילה את החלל ע"י אישה אחרת. הדילמה שלו הייתה קשה מאוד כי אני יודעת שהוא אהב אותי אבל ארבעת הסיבות האלו מאוד הפריעו לו והוא הכיר אישה אחרת ונסחף. בסוף הוא החליט להישאר איתה. העיניין שאנחנו עדיין גרים באותה דירה(יש חוזה שכירות משותף עד אמצע נובמבר) ולפעמים הוא בא לישון בבית ולהחליף בגדים עד שהחוזה יסתיים. זה המצב למרות שהוא בכלל לא נוח. כך זה נמשך כבר כמעט חודש, כשהוא יושן בבית אנחנו לא יושנים ביחד, הוא יושן בחדר אחר. ביומיים אחרונים הוא בא לישון איתי וכמובן שקיימנו יחסי מין. שאלה 1: האם זה אומר שהוא עדיין אוהב אותי ולא מסתדר לו עם ההיא? שאלתי אותו אם הוא אוהב אותה והוא אמר שזה תלוי בי. ביקשתי הסבר והוא אמר שכל אחד אחרי סיום חוזה שכירות ילך לכיוון שלו אבל הוא רוצה לראות שאני ממלאת את הארבע הסיבות האלו, משנה את עצמי (שאני מסכימה שאני צריכה לשנות את זה ובלי שום קשר אליו אני מרגישה שאני צריכה לשנות את זה) ואז הוא לא שולל את האפשרות שאנחנו נחזור. אני מצידי גם אמרתי לו מה הפריע לי אצלו והוא אמר שישתדל להשתנות. ז"א שלקחנו איזשהו "פסק זמן" אבל כל אחד חי את החיים שלו ולא מתחייב לשום דבר אבל הדלתיים נשארות פתוחות. יש אופציה שנחזור. לו כנראה שזה מתאים וזה לא מפריע לו בקשר החדש. אני מרגישה שזה מעקב אותי ואני לא יכולה להיפתח לקשרים חדשים, למרות שאין שום התחייבות מצידו וצידי להיות לבד. מצד שני אני לא הייתי רוצה לחתוך את זה לגמרי כי יש סיכוי טוב שנהיה ביחד. אז אני אומרת לעצמי להסתכל קדימה ולחיות את החיים שלי ולתת לעצמי סיכוי ולא יכולה כי יש בליבי תקווה שנחזור, לא סגרתי את זה עם עצמי. אבקש לעזור לי לקבל החלטה. יש 2 אפשרויות: 1. אני מדברת איתו וחותכת את התקווה וסוגרת את זה עם עצמי ונפתחת לאפשרויות נוספות ואז מבטלת את הסיכוי העתידי לחזור. 2. אני חיה עם התקווה ומנסה לשנות את מה שהפריע לו ולי ונותנת ליחסים שלנו סיכוי נוסף למרות שאני יודעת שיש לו מישהי אחרת. תעזרי לי בבקשה לקבל החלטה. מישל
את פשוט מנוצלת.
הי מישל, אם להיות פחות בוטה מדוד, שענה לך לפניי, אז סביר להניח שהוא לא שוכב איתך מתוך אהבה גדולה, אלא משום שאת מוכנה לשכב איתו. לא יודעת אם זה ניצול - זה ניצול רק אם את מרגישה מנוצלת. כתבת, די בתחילת ההודעה, שהיתה לכם שיחה וזה נגמר. סביר להניח שהמגורים באותה דירה בעייתיים מבחינה סיום הקשר, אבל אין לכם עוד הרבה זמן עד תום החוזה. עכשיו - הוא אמר לך משהו מטעה מאוד: אין קשר לאהבה שלו אליה ואלייך; זה לא תלוי בך!!! הוא לא יכול לאהוב - אבל לאהוב באמת - לפי רשימת שינויים כזו או אחרת. כדי לעזור לך לקבל החלטה, הנה שתי התוצאות האפשריות (אחתלכל אפשרות שהעלית): 1. סגרתם הכל. זה נגמר לחלוטין. הסיכוי שיהיה לכם עתיד משותף כמעט נעלם לחלוטין, אבל לך יש אפשרות להכיר מישהו אחר, שאולי יתאים לך יותר ויקבל אותך כמו שאת. 2. את חיה עם התקווה, וזה הדבר היחיד - כנראה, כמו שאפשר להבין - שתחיי איתו. את מוכנה לחכות עד שישוב (או לא) מזרועות האחרת ולדעת, שזה יכול לקרות שוב, כי קשה לו להיות נאמן. ואולי יש אפשרות שלישית? קחי לך פרק זמן מוגדר מראש, למשל - חודשיים - ותראי לאיזה כיוון נושבת הרוח. אל תסגרי עדיין שום דבר. אבל! - תגידי לו שאת מוכנה לנסות להשתנות, בתנאי שהוא מנתק את הקשר עם האחרת. תנו לעצמכם התחלה חדשה ונקיה. אם הוא לא מוכן, אז כנראה שבשבילו הכל דיבורים ולא יותר, ואז חבל שתחכי לו לנצח. הרה.
לא רק שלא עברתי עם ציון מספיק גבוה כדי להשתחרר מהשיעור אלא עברתי עם ציון כל כך נמוך מספיק כדי לגרום לי להתבייש בעצמי ...אוף איזה באסה שאפילו תחת שם בדוי אני לא יכולה להביע .אבל זה בסדר כי כבר הספקתי לשתף גם את בת זוגי וגם ידידה ...חוץ מזה הכל בסדר ...
הלוואי שבזה היו מסתכמות צרותינו בעולם... לא, אני לא מפחיתה מעוצמת ההרגשה שלך בעקבות המבחן. ממש לא. המשמעות היא, שעכשיו את צריכה לעשות את הקורס, או שיש לך עוד הזדמנות להיבחן? וכל זמן שיש לך את מי לשתף, ואנשים שמוכנים להשתתף, זה כבר משפר קצת את המצב.
לא ,אני לא אבחן כרגע עוד פעם אלא אקח את הקורס כמו כולם . זה פשוט נורא הרגיז ובייש אותי מסיבה אחרת ...נוספת ...כמו לדוגמה זה כמו שבחורה צרפתיה-ישראלית תכשל במבחן בצרפתית בישראל ובגלל זה לא תחשב לצרפתיה יותר ,אבל חברים ניחמו אותי שבמחוז שלי בצרפת לא שמים דגש על החומר הזה ,זה הכל ושסך הכל "נהפוך הוא"התוצאות במבחן מחזקות את הגישה של המחוז ממנו באתי ...שמע ישראל ...
מישו כאן יודע לאן נעלם שלומי ? למה הוא נעלם ? מתי נעלם ? איך נעלם ? ממה נעלם ? עד מתי יעלם ? ודינה ? גובה 1.80 גוון פנים בהיר שיער ארוך פרוע בשנות ה50 לחייה בפעם האחרונה נראתה עולה על טרמפ בדרך אל האושר היא לבשה טישרט מכנס אור ונעליים עם הרבה אהבה . משוואה עם שני נעלמים ממש. כל היודע דבר מתבקש לעדכן על כמה שהוא יכול או מותר לו על שיתוף הפעולה אודה בזמן ובמקום שיראה לי .
ואת יודעת משו ? אפילו את לא ?
ההודעה הזו מופנת למיכל מכיוון שהיא נעלמה אני לא אכתוב כלום . מיכל אני לא יכול להפוך אותך לאישה קשבת כמו שאת רוצה אם את אני לבד .
תפתח את קופסת הקסמים ותראה, נראה לי שאני שם. יוווו...איזה מזל שלא הלכת לבד ביער. יש שם מלא זאבים...
אני לא דואג מיכל להרה יש רובה צייד :)
אנשים, לפני שהעניינים מתחילים לגלוש למקומות נמוכים מאוד, אפשר לעצור את מה שמתחיל להיווצר פה? זה כולל: א. עניינים אישיים כנגד מנהלי פורומים אחרים. ב. השמצות של גולשים אחרים. ג. פתיחה של 3-4 שרשורים במקביל. ד. לשיקולכם האישי (ואני רוצה לחשוב שיש לכולם שיקול שכזה). אם וכשצריך, אני אמחק את כל מה שגולש אל מקומות לא רלוונטיים. סתם, שיהיה ברור וגלוי. שלא יבואו בתלונות ובטענות. הפורום אינו זירת קרב (אם כי ויכוחים שמתנהלים בצורה בוגרת בהחלט מתקבלים), וחבל לנסות ולהפוך אותו לכזה. שיהיה סופשבוע נעים ורגוע (מאוד) לכולם. הרה.
הרה, לדעתך אהבה זה דבר חיובי ?
למה את לא פנוייה לאהבה ? או שלא הבנתי נכון ....
טייק איט איזי הכל בטיזי כולה פורום בכיף למה לך להתחפף מה היית מעדיפה מתל אביב ועד חיפה פורום יבש בו כלום לא צומח או חי תוסס קופצני וקצת שמח אז יאללה קחי הכל בקלות לא הכל עניין של מחיר או עלות שחקי אותה על הרולטה בינגו פול גז זרמי עם החיים ודעי הם יקרים מפז עקפי רק משמאל שמרי על החוקים וסעי למקומות מוזרים ורחוקים יש שם שמיים ומים ומלט והר שעומד ותקוע בו שלט ואין איש יודע היכן ומדוע ובא והולך למקום לא ידוע ימים אגמים רוחות של שלכת אופנוע דוהר בסימטה מלוכלכת ורדים ופרחים ושיכור מהתחת גובה הגלים פני הים את נמתחת עולם של פילים ושוק עם דוכן ואין איש יודע מתי או היכן סוף שבוע רגוע בגלגלץ ובכל מקום
בוקר טוב במיוחד לקהל הרחב שטרח והגיע לאתר הבריאות בוקר טוב לשמחה שנעלמה עם שלומי אל האופק שמחה ? אמרתי לך שאם תקבלי הרעלת מזון אל תשתמשי בה ! את יודעת שכל מה שאני כותב לך זה לא בגלל שאני חסר רגישות - נכון ? זה פשוט כי לא אכפת לי . אההחחחח... אני כל כך לבד כאן שבא לי לחטט באף.
אתה יכול גם להפליץ אם נורא מתחשק לך. אף אחד במילא לא מריח ומי שמריח מת מזמן.
נחמד לראות שיש כאן שאריות מהזאבים שמייללים כאן בלילה היי שים לב אתה לא כותב לאור החושך ! נעים מאוד אני (בדוי) אשמח להכיר אותך
