פורום תמיכה הדדית

שלום וברכה, מה נאמר ומה נדבר ? מה נשיר ומה נחרוז ? נמצאות כאן שלושת בנותי החמודות, וכל אחת מהן תכניס עכשיו ברכה ליושבי הפורום: תמי בבקשה: בדרך כלל אני לא ערה בשעות האלה אז אין לי משהו מוצלח יותר מבוקר טוב נעים ונחמד. תהיו בריאים. ועכשיו לבאה בתור הממתינה בסבלנות ראויה לשמה: דינה: אהלן , אתם גם משועממים כמו אבא שלי ? לא להאמין ! חשבתי שהמבוגרים קצת יותר אחראים ושפויים. תהיו לי בריאים. ובהצלחה בכל. ביי, אני הולכת לים לעשות חיים, רוצים לבא ? ביי יפה מאד דינה, את ממש חמודה. ועכשיו לשלישית המעפנה הקטנה, ציפי דריפי, בבקשה: שלום לכם , אחרי שאחיותי הקשקשניות כתבו כל כך הרבה, מה כבר נותר לי הקטנה ? רק לאחל לכם יום כתם, הרבה מרץ הרבה אור ושקט. שקט בקופסה. ביי

אתן מקסימות ילדות יקרות.......כמו אבא שלכן בדיוק. עשו חיים טופזינקה

כולם דואגים לך. השתפר משהו ? מקוים שהכל בסדר. שדרי לנו קצת חדשות שנתרגש. מה אתם עושים בקיץ ? יש תכנון לחופשה ? איפה ? איך בעבודה ? יש עדיין עומס ענק ? ומה עם הספר ? יום טוב להשתמע

הכניסו בנותיך החמודות לקופסא... התפוח לא נופל רחוק מהעץ... הן אוהבות להגיע לתל אביב? כאן נורא חם ודביק... אז שתהיה להם חופשה נעימה... ולא להיכנס עמוק לים... דינה

שדרי חדשות יקירה, שלא נדאג.. ספרי ולו במילה איך עוברים עליך הימים האחרונים. את כל הזמן בלב ובמחשבות שלי ואני כולי תקווה שהדברים הולכים ומתבהרים. תשמרי על עצמך ועל הילדודס.. חיבוק.

תודה לך יקרה שחשבת עלי, חיממת את ליבי. בעלי עזב לצפון לתקופה של ........כמה ימים אני מניחה אחרי שהוא ניסה להכנס הביתה ניפץ לי את הפלאפון, שבר את התריס, והשליח חפצים על החלון......... הייתי על סף להזמין לו משטרה................בסוף הזעקתי את הרווחה. לדעתי הוא הולך ומשתגע. אני בסדר, במיוחד כשהוא רחוק ממני אז אני יותר רגועה. ומה איתך צבעים יקרה שדרי קצת חדשות...........

אני בסדר טופזי, יש אצלי חברה שלא ראיתי כבר המון זמן.. אכלנו יחד ארוחת בוקר נפלאה וקשקשנו ועכשיו היא מנמנת לי על הספה כמו תינוק קטן ומבסוט.. אני שמחה שיש לך קצת שקט, מצטערת לשמוע על הטלנובלות האיומות שהבחור הזה מעביר אותך.. זה נשמע ממש נורא ואיום. טופזי, תשמרי על עצמך ועל הקטנים. אל תהיי טובה אליו מידי - הוא לא במצב שבו הוא יעריך את זה וירגע.. אני עדיין סבורה שאין מנוס ושהוא צריך צו הרחקה של בית משפט, בשבילכם ובעיקר בשבילו. תחזיקי מעמד יקירה ותשמרי על הלהבה שלך.

טופזינקה אכן כואב לקרוא על המצב שבו את חיה קשה לך, לילדים ובודאי גם לבעלך. יש כנראה מצבים שקשה לסיים אותם... אני שולחת לך אור אהבה וכוח דינה

כחולי, בין שלוש ובין ארבע לאחר זמן חצות.. על שום מה ולמה מסתובב כך בחוצות? התוריד גור רועד מצמרות עצים רעננים? התתלה מודעות על ארונות חשמל לבנים? התעשן בשקט על שפת הים? התשלח בבקבוק הודעה לעולם? היום קצת קשה, אבל מחזיקה מעמד. ולראות אותך בנינו? זה תמיד נחמד..

צבעים או צבעים...... לא תליתי כרזה או שלט חוצות גם לא עזרתי לחתולים אחרי חצות... אצלי העצים כבר לא ממש רעננים והלילות בכלל לילות לבנים... אכן..אהבת חיי (חוץ מ...)היא שפת הים ושם גם לא אכפת לי מכל העולם... ותמיד קצת קשה אבל מחזיקים מעמד ובינינו...יכול להיות קצת יותר נחמד... תודה וחיבוק........

שיהיה יום נעים, קריר ורגוע... החום הזה גמר עליי השבוע תיכף הולכת לחתוך אבטיח להסתלבט בנחת על השטיח עם החתול על הגב וספר פתוח ומזגן לשיפור זרימת הרוח..

אלי , השינוי בא מתוכך וממך. ברגע שאתה בסדר עם הסביבה הסביבה בסדר איתך. מישהם יכול לפתח תאוריית אפים משלו אבל את העובדה הפשוטה שאתה משפיע על המציאות ואתה יכול לשנות אותה בהינף מילה אחת שום קטום אף לא ישנה. אגב, עניתי לך בדף הקודם.

אני חושב שהסדר הפוך, אתם הפסקתם להתקיף אותי ואז אני נירגעתי, אבל חבל להכנס לוויכוח העיקר שעכשיו כולם בסדר. אבל צריך להודות באמת, יש משהו במה שהבחור אמר,די קשה להשתלב בפורום לא ממש נותנים סיכוי לחדשים. כבר בודק.

היום אין לי כל כך זמן כי אישתי הייתה עייפה בערב ולא הכינה לי את העבודה, אז אין מה לעשות והיום אני חייב לעבוד קצת יותר, אבל לפעמים אני אכנס לכאן. יש כאן מישהו שמבין טוב בכסף?

הגעת למקום הנכון בה מה אוכל לעזור אדוני ?

אני לא אדוני! אני אלי! כמה כסף אני צריך שיהיה לי בבנק כדי שאני לא אצטרך יותר לעבוד ושיהיה לי הכנסה מינימום 10,000 שקל? תענה לי ברצינות זה מאוד חשוב לי.

השכמתי אותכם מוקדם...(ראו הודעתי למטה)... ואתם ממשיכים לנחור!!!!!!! נירוש מחבק את הדובי, מיכוש מניקה,מורי חולמת,הרה מתכננת. שלומי מתפלל לנס, ואני לתה עם נענע!!! טופזי מקווה..... ביי רצה למיטה הקרירה.....

פיספסת כמה שדווקא לא נוחרים... בוקר טוב........................................

אני יענה לך למטה, אבל שכחת אותי! לא כתבת עלי כלום!!

יש כאלה שנחשבים יותר בפורום ויש שנחשבים פחות... ויש שלא נחשבים בכלל... אז מה צריך לעשות כדי להיות אין?

את מה? למה? מה כבר יש לתכנן? הכל ידוע מראש,לא?

http://www.tam.co.il/gifs18998/sport1.gif

לא הכי הכי הכי מעמיק... אבל בהחלט מראה משהו ... אז שיהיה לכם אחלה יום חברים ו..חברות יקרים ואנא תנו לי מחר בלילה לקרוא דברים מעט יותר רדודים... קצת קשה לי להיות כל הזמן במעמקים... ד"ש...

מה נורא מעמקים עני כריש ועגל הכחול העמוק בג'יפה רוחץ פניו זכות כישבן זה מראה כחול עמוק בעומק אדר של מים השליך עצמו אל תוך הזרם נאבק עם עצמו וממלמל ,אסלה אודה לו כי היה מגביר מילותיו אלולי החיים אסרו זאת עליו

למה אין כאן אף אחד היום? הכרזתם שביתה?

יש לנו כנס בחוף הצוק. בוא.

אז למה את לא שם?

יש כאן מישהו ?http://www.clubs.psu.edu/up/pset/images/eli.jpg

תגיד לי ניר אחי, אולי יש לך במלאי תמונה שאישה תשמח לקבל מבעלה?

זוכרת ששאלתי מה יותר גרוע כאב אורגני או פסיכוסומאטי ? בכל אופן בסוף הלכתי ביום חמישי זה בבוקר לעשות בדיקת EMG זו בדיקה נוירולוגית מאד לא נעימה בה בהתחלה מחברים רצועה מסביב לשרירי הרגל ומקבלים זץ חשמלי 20 וולט (זה הרגיש כמו יותר מ20)ואחר כך מחדירים מחט עמוק לעומק שרירי הרגל ומעבירים זץ חשמלי בקיצור גילו שיש לי ירידה משמעותית ביכולת של שרירי הרגליים למרות שהעצבים שלי תקינים כלומר שיש לי פריצת דיסק קלה (לדעתי זה לא קלה כי אני סובלת מאוד )אבל הכל יחסי .בכל אופן כואב לי הלב שלקח להם כל כך הרבה זמן לגלות (חודשיים)ועדיין רק ביום שלישי יש לי תור לאורטופד טוב .הסיבה שכואב לי הלב היא שלו הייתי יודעת קודם הייתי יודעת איך לטפל יותר טוב -וגם לקחתי ללב כשאמרו לי שיכול להיות שהסיבה היא מתח כי זה לא נכון !למעשה הרופאת משפחה שלי טעתה פעמיים באבחנה פעם ראשונה כשחשבה שיש לי בקע (קיל?ה)ופעם שנייה כשאמרה שאולי אני סתם מתוחה .יותר חמורה שגיאה של רופא אורטופד של קופת חולים כללית שלמרות שאמרתי לו שיש לי נימול הוא סרב לרשום זאת כאשר הפנה אותי לנוירולוג ורק רשם שיש לי כאבי מפסעה ורגל ולא נתן לי לעשות צילום CT גב אלא רק מיפוי עצמות למרות שסימפטומים של נימול הם ידועים כנובעים מבעיה כמו פריצת דיסק .אבל יכול להיות שלא היתה לו כוונה רעה ושגם הוא לא ידע למרות שהוא רופא,סה"כ הוא רק בן אדם אחרי הכל .העיקר שסוף סוף עשיתי את הבדיקה הנכונה זו של EMG שכל כך פחדתי לעשות . אז הרה מה את אומרת ? נ.ב.רק רוצה להוסיף שהייתי קוראת יותר הודעות באתר שלך ,עזרה הדדית ,אלא שיש לי עם האתר בעיה טכנית שקשה להעצר בהודעות כי העמוד מתגלגל בצורה לא מבוקרת וגם כן לוקח המון זמן עד שעולה הודעה שלוחצים עליה .אבל בכל זאת אני נורא אוהבת לקרא את התשובות הנעימות הנבונות והמרגיעות שלך ושל שאר הגולשים הנחמדים באתר. +נ.ב.נוסף -אני ממליצה בחום על הסרט שרק 2 שראיתי היום עם בת זוגתי וצמד חברים .

אני מקווה שלא אכפת לך, שאני מתחילה דווקא עם הנ.ב. השני שלך - מתישהו, בשבוע הבא אחותי ואני ניסע לראות את שרק 2 בסינמה סיטי. מחר היא תקבל סידור עבודה, ולפי זה נחליט מתי ליסוע. אחרי שראיתי כמה פעמים את שרק הראשון, אין מצב שאוותר על השני. פריצת דיסק... לא חוויתי באופן אישי. אמא שלי כן, כך שאני מבינה ומכירה את המשמעות של האבחנה. מכיוון שמדובר אצלך בפריצה קלה, הרי שסביר להניח שניתוח אינו אופציה (ועד כמה שידוע לי, ניתוח לתיקון פריצת דיסק הוא הבחירה האחרונה, מכיוון שהוא לא תמיד עוזר, ובד"כ צריך לחזור עליו אחרי כמה שנים). קשה לאבחן פריצת דיסק, ואני מכירה כמה אנשים שסבלו מכאבים, עד שאיתרו את הבעיה. אני לא רוצה לאכזב אותך, אבל אין טיפול לפריצת דיסק... רק משככי כאבים. הכאב עצמו עובר אחרי שבועיים-שלושה עד 6 חודשים (קשה, אני יודעת). אני לא יודעת מהן ההשפעות של בקע מפשעתי/מותני על תחושות עצביות (הבקע שיש לי נמצא דווקא בסרעפת), אבל תחושת נימול צריכה לכוון את הרופאים לאבחון מהיר יותר. מממ... בקשר להפניות שנתן לך האורטופד. זה עצוב, אבל הם צריכים לעבוד "לפי הספר". אסור להם לתת ישר את הבדיקות היקרות (או תרופות יקרות). הכל נמתח סתם, כי הם מתחילים מהזול אל היקר (מנסים לחסוך על חשבון המבוטחים, אלא מה?). הם מהמריםעל זה, שאולי ימצאו את מקור הבעיה לפני שיהיה צורך בבדיקות יקרות. זהלא מנחם, אני יודעת. זה מתסכל נורא. אבל מה האופציה האחרת? ללכת לרופא פרטי (ולשלם בהתאם). אז מה אני אומרת? רק את האמת - צפויה לך תקופה לא נעימה (עד שהכאבים יחלפו). אם אכן מדובר בפריצה קלה, זה לא ישבית אותך לחלוטין, למזלך הטוב. ראיתי מה פריצות קשות עושות לאנשים (וזה כולל אנשים שהגיעו למצב של חוסר יכולת ללכת). אנחנו סומכים מאוד - אולי יותר מדי? - על הרופאים שלנו. ולא תמיד מרצון, וזה גם לא תמיד ממש גרוע. קשה לי להאמין שהרופאים שראית עשו לך דווקא; הם כפופים לתקנות של קופ"ח. ולסיום - בכל מה שקשור לבעיות טכניות בפורום, כדאי לפנות למנהל הפורומים. הוא זה שאחראי על הדברים האלה. אה, וגם comrax שמתחזקת את הפורומים.

תודה לך הרה על התשובה המפורטת והמאירה והניחומים אני יודעת כמה חשוב לשמור במצב כזה על אופטימיות ושזה חלק מתהליך ההחלמה. שיהיה לך ולכל גולשי האתר הנחמדים שבוע טוב ,עלמה

לפעמים אנשים חולים ורוצים ללכת לרופאת המשפחה שלהם אך תור יש רק לעוד שבועיים מה עושים כאשר החולה לא יכול לחכות לשבועיים ואם הוא בא בלי תור הרופאה עושה לו טובה שמקבלת אך נותנת לו מרשם לתרופה בזלזול אשמח לקבל תמיכה בפורום זה

נוגה, יש רק רופאת משפחה אחת בסניף המדובר? אני לא יודעת איך העניינים עובדים בקופ"ח כללית, כי אני חברה בקופ"ח אחרת. אם, להרגשתך, קיבלת יחס מזלזל, את יכולה לפנות לממונים על הרופאה ולדווח להם על כך.

שלום, קוראים לי רון ואני בן 16 וחצי מהמרכז. חברה טובה שלי עפה לפראג לעבור ניתוח בריאות ולא לקחה פלאפון ואי אפשר ליצור איתה קשר... אני מאוד דואג לשלומה ולא מוצא שום דרך ליצור איתה קשר! אני משתגע! אתם בוודאי יודעים איך זה להיות מרוחק ממשהו שאוהבים במיוחד שהיא תחזור רק עוד חודש שלם!!! אני מאוד ישמח עם מישהו יעזור לי למצוא דרך להתקשר עליה או להפנות אותי למקום שיעזור לי למצוא אותה או סתם להביא לי חומר על הבית חולים שהיא נימצאת בו.... קוראים לה דשה טטרצ'נקו, בבקשה תעזרו לי אני מתייאש.. אני כל כך יודה לכם אם תעזרו לי אבל תודה בכל אופן... אתם יכולים ליצור איתי קשר דרך האימייל שלי: [email protected] או הטלפון בבית: 03-5015264 או באיי סי קיו: 262687769 תודה לכולכם וביי....

בסדר,מה שלומך? אני מקווה שאת לא מתגרה בי עוד פעם.

אלי מה פתאום? אני כבר מזמן השלמתי איתך !! שמחה.

טוב אז ככה.. שמי הוא שיראל (שם בדוי)אני בת 15 עוד פחות משבוע ויש לי בעיות שאני כבר לא יכולה להיתמודד איתם אני כבר עייפה נפשית.. קודם כל... אני יספר לכם בכללי עלי.. אני הבת הבכורה יש לי עוד אחות קטנה בכיתה ב' ואני מחולון מאז שאני קטנה אני זוכרת שההורים שלי רבים הם אף פעם לא היסתדרו ואף פעם לא הייה לי אבא כמו לכולם הוא הייה בעייתי מקלל ומיתנהג בצורה מאוד לא יפה..(לא מכה!) מאז שאני קטנה רציתי מאוד אחות .. נידנדתי להורים שלי הרבה עד שהם הביאו לי אחות קטנה... ואז עד שבסוף הם הביאו לי אחות יש לה בעיות ריכוז והיא מאוד ילדותית לגילה..קיצר לא ילדה רגילה.. אבל בואו נעזוב את זה עכשיו.. מילדות הייתי ילדה שמנה מאוד עד שלפני שנה עשיתי שינוי ורזיתי 15 קילו... וזה ממה הטיב עימי.. התחלתי לדבר עם ילד בן 15 (אז הוא הייה גדול ממני בשנה) באיי סי קיו וזה היתפתח לטלפונים יום יומיים וקשר ממש הדוק וממש היתאהבתי עוד לפני שראיתי אותו... כאילו ראיתי אותו רק בתמונות והוא ראה אותי בתמונות.. אחרי 4 חודשים ניפגשנו ואז הוא התחיל להיתרחק הוא אומר שזה בגלל שהוא ראה כמה המרחק משפיע (הוא גר בבאר שבע) אבל אני חושבת שהוא לא אהב את איך שאני ניראת בכל זאת.. קיצר הבן אדם שיגע אותי.. כל פעם שהוא בא לחולון הוא מראה שהוא רוצה שנהייה יותר מסתם ידידים (מנשק אותי) ושהוא חוזר לבאר שבע כאילו הוא שוכח ממני לא מתקשר לא כלום.. אתן בטח מכירות את ההרגשה הזאת של להיות מאוהבת.. שאת מאוהבת את הנערה הכי מאושרת בעולם יש לך את הכח להיתמודד עם כל דבר... יש לך את הכח לשנות את העולם.. וזה כמובן מה שהייה לי כי הייתי מאוהבת בו אנושות.. אחרי שניתקנו קשר הייתי כמו מתה.. היית ממש גמורה לא הייה לי כח לכלום כל דבר הכי קטן הכניס אותי לדיכאון ובאמת שאיבדתי את שימחת החיים.. ואז אחרי 8 חודשים הגיע הזמן שהייתי צריכה לאסוף כוחות והפעם בילעדיו ואספתי..! עכשיו לעיניין אחר.. לאמא שלי יש 3 דודים אחד מבאר שבע אחד מרעננה ואחד מחולון.. לפני כשנה דוד שלי מרעננה חלה בסרטן ובמשך שנה הוא נאבק על חייו ובסוף הוא הבריא מהמחלה אבל איבד עין אחת.. זאת הייה תקופה מאוד קשה כי כל הכובד הוטל על כפתי... הייתי צריכה לא לבכות ליד אמא שלי כדי לעזור לה .. לא לבכות ליד אחותי כי היא לא הבינה מה קורה סביבה והייה עדיף שהיא לא תבין.. הייתי צריכה לטפל באחותי הקטנה כל הזמן ולידאוג להכל... אבל בסוף עברנו את זה..(באותה תקופה אני ולירן (שם בדוי) היינו חברים ובאמת שזה חיזק אותי..) שנה אחרי שהכל קרה בפסח השנה... הודיעו לאמא שלי שגם לאח הבכור שלה זה מבאר שבע יש סרטן וזה ממש יותר חמור.. התחילו לעשות לו טיפולים כימיים ושוב עברנו תקופה של גיהנום.. והפעם הייתי צריכה להיתמודד עם זה בלי לירן בלי הכוחות שהיו לי איתו.. אתמול עשו לדוד שלי בדיקה לראות אם הטיפולים עזרו והתוצאות לא טובות והרופאים אמרו שנישארו לו עוד חודשים ספורים לחיות... אני כבר לא יודעת מה לעשות כבר אין לי כח נפשית להיתמודד עם כל זה... אני כבר לא יכולה לראות את אמא שלי סובלת ואני גם לא עשויה מברזל.. אני גם בן אדם... ואני לא יכולה לבכות לידה או ליד אחותי ואני צריכה לטפל בהכל... ואני הולכת לאבד את הדוד שאני הכי קשורה אליו אני לא יכולה יותר, ואל תגידו לי להאמין או להיתפלל לאלוהים כי את האמונה שלי בו מזמן איבדתי אני כבר לא מאמינה באלוהים....ואני כבר לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות בבקשה עזרו לי החברות שלי איתי והן מעודדות והכל אבל זה לא עוזר עדיין.... תנו לי עצה איך אני יכולה להיתגבר על כל הדברים האלה ?!

הי שיראל, קיבלת תשובה בדף הקודם. לחצי למטה על "לדף הקודם" כדי לעבור ולראות.

שיראל מתוקה, קראתי את התגובות למצוקה שלך ואני חייבת להוסיף שחוץ מקב' תמיכה באינטרנט או חברותיך, את יכולה ליצור קשר עם ער"ן הטלפון שלהם מתפרסם בכל עיתון שם ישמחו לשוחח איתך ולתת לך מענה ראשוני למצוקה, כמו כן, אני הייתי פונה ליועצת של בית הספר ומשוחחת איתה, יש גם פסיכולוגית שמלווה את הבית ספר ואם כרגע את בחופש למה שלא תתקשרי לשפ"ח שירות הפסיכולוכי שמצוי בעירך את יכולה להתקשר לעירייה ולבקש את הטלפון שלהם. וכן, אתן חייבות לתמוך זו בזו, את ואמא שלך, לא נכון להתמודד עם כאבים מסוג זה לבד. בשביל זה אתן ביחד מחזקות זו את זו גם אמא שלך זקוקה לך כפי שאת זקוקה לה. אנשים מבוגרים ממך זקוקים לכל הכוח שנמצא באחרים על מנת לעבור תקופות קשות כמו שאת עוברת אז בטח נערה מתבגרת בת 15 שבאמת הכל עוד לפניה בהצלחה והמון בריאות

תהיי חזקה כולם אומרים לי ומתכוונים רק לטוב................ האמת.........היום כנראה יום יוצא דופן כי אני לא חזקה. הבעל מתמוטט, אולי משתגע........הילדים מבולבלים ולא מפסיקים מלבכות ולריב. יש לי הרגשה כבר לא טובה.........מן לחץ מבפנים.......... ביקשתי פסק זמן כדי שיתרגל למרחק ואני מפחדת לומר שהחלטתי שאני רוצה להתגרש.....אני מפחדת מפרץ אלימות, מדמעות, מאיבוד שפיות, מפחדת שהוא יתאבד, אני מפחדת שהוא יפגע בי, אני מפחדת ממעשה שטות שהוא יעשה ולא אוכל לחיות עם עצמי בשלום יותר לעולם. היום גיליתי שהוא עוקב אחרי...........השם ירחם איזה מסכן, לאיזה מצב הוא הגיע. הוא לא ישן כבר שלושה שבועות והוא נראה נפול ועצוב בטרוף....... יש לו מן מבט מטורף בעיניים, כועס, חייתי, מושפל, מדוכא, עייף........... כל כך קשה לי לראות אותו ככה........אני מרגישה כל כך אשמה ועם זאת אני לא יכולה להכיל את עצמי, את הילדים וגם אותו.......... דוד שלי גוסס ואמא שלי נשברת גם בה צריך לתמוך.......... הכל קורס לי בין הידיים........ העבודה לוחצת וחונקת ונערמת כי אני כבר לא עושה כלום ממזמן.......... תודה לכל מי שמקשיב. אוהבת אותכם ומתפללת לימים קלים יותר, אמן ואמן. טופזיקה

טופזית, אוי, מה שאת מספרת הוא נורא ואיום, ברור למה לא ראינו אותך בינינו לאחרונה.. יקירה, את חייבת להשיג צו הרחקה מבית משפט אפילו שמדובר באדם שפעם אהבת, אפילו אם מדובר באבי ילדייך הקטנים. מדובר כעת על אדם שנראה כי איבד שיקול דעת וכי הוא במצב נפשי מאד מעורער. אסור לך לקחת את הסיכון שהוא יפגע בך או בילדיך חלילה. עשי את הצעד לפני שיהיה מאוחר מידי משום שאינך יודעת לאיזה יאוש הוא עוד יגיע וכיצד יפרוק את תסכולו העצום. על ידי צו הרחקה את תעשי גם עבורו משהו חשוב ביותר משום שלא תאפשרי לו להרוס לעצמו את החיים. האם יש לך אפשרות לקחת חופשה קצרה ולצאת מהבית עם הילדים עד שהעניינים יירגעו? אם אינני טועה, את חיה בקבוץ, נכון? היכן הם בכל התמונה הזאת? טופזינקה, זה הזמן לפעול באופן מיידי על מנת לנטרל את הסכנה, אל תהססי ואל תנסי להגן עליו באמצעות התעלמות. זהו חטא גם כלפיו. מצטערת לשמוע על הדוד שלך, תנסי להתמקד כעת בחייך כדי שלא תקרסי. מקווה שימים טובים יותר יגיעו במהרה. מגיע לך כל הטוב שבעולם. חיבוק גדול גדול, צבעים.

שיטמוטט וישתגע זה לא צריך להרתיע אותך וזה גם לא חדש כל כך הוא משתגע ומוציא את זה עלייך גם כשהייתם כאילו ביחד מבחינתי זה רק הוכחה נוספת לאיך שהוא רואה אותך דרך העיניים שלו הוא מתוסכל כי ה"רכוש" שלו בסכנה רכוש זה כמובן את . אם הוא היה מתייחס אלייך מאז ומתמיד כאל אדם בפני עצמו שתמיד יכול לקום וללכת ולא כאל רכוש אז או שהוא היה מתנהג יפה אלייך כבר אז או שהוא לא היה משתגע עכשיו כשהמצב קשה אז זה קשה כשמסתכלים קשה לך לראות אותו ככה ? אז אל תסתכלי ! לי זכור שהיה לך קשה לראות אותו , גם לפני המצב ככה . ואם לא היית עושה כלום ושותקת , היית יכולה להמשיך לחיות עם עצמך בשלום לעולם ? תראי טופז ריכוז הבעיות בנקודת זמן אחת בחיים שלך יכולים למוטט כל אחד אין לי עצות טובות באמת בשבילך אני גם לא ממש מכיר אותך ואת כל התמונה באמת אני רק חושב שאת צריכה לדבוק במטרה ולא לחשוב עם הפופיק להיות בטוחה שלילדים יש כושר החלמה מואץ לפעמים והם יתאוששו לכשהגלים ירגעו ותכנסי לשיגרה חדשה את חייבת לקחת פסק זמן מהעבודה כמו שאמרה צבעים ובצדק אחרת את מעמיסה על עצמך יותר מדי קחי לך שבועיים חופשה סדרי לעצמך את המחשבות ואולי יותר מזה ואם את לא יכולה לקחת חופשה תקחי בכל זאת תחשבי שהמצב חולה ואת לא יכולה לעבוד כרגע ועם כל המצב הקשה לזכור שתמיד יכול להיות יותר קשה . חייבים להתמודד ! נשתמע

ונבקש הפעם מכל חכמי חלם לחשוב פעמיים או לספור עד 10 לפני שעונים (או לא עונים)...

את אישה חכמה בשיא הנשיות החיים לפנייך יש לך את החוסן וכמובן את היכולת אז יאללה קדימה עשי את הצעד הנכון המחייב ומוטב מאוחר מאשר מאוחר מדי... והסיפור הזה נמשך יותר מדי זמן בשביל להסתיים בHAPPY-END אז..קדימה . ובהצלחה .

בוקר טוב איך הגיבו בעלי החיים שלך לרעידת האדמה? האם היו תופעות מיוחדות? האם זה נכון שלחתולים יש חושים מיוחדים לתופעות תת קרקעיות? דינה

כשהיתה רעידת האדמה לא היו איתי בחדר חתולים או כלבים, כך שאין לי מושג אם היתה להם תחושה מוקדמת. הכלבים לא התעוררו (אחרת הייתי שומעת אותם), אז כנראה שהם לא ממש הוטרדו מהעניין. הטענה הכללית היא שכן, לחתולים (בעיקר) יש רגישות לתופעות גיאולוגיות כאלה ואחרות (לא רק רעידות אדמה). אולי, אם היו בסביבתי חתולים באותו רגע, או כמה דקות לפני כן, הייתי מבחינה בהתנהגות שונה. טוב, החבר'ה מהפונקים שלנו מגלים חושים של ראיית הנולד רק כשמתקרבת שעת ארוחת הערב... :-)

בוקר טוב לכולם אז היתה רעידת אדמה, תרתי משמע... וברוך השם, הכל עבר בשלום...ולא קרה כלום ומה שלומכם הבוקר? ואתמול נתפסתי מדברת באוטו בפלאפון ועל 500 ש"ח נקנסתי...איזה באסה... אינני יודעת אם אקבל גם נקודות... אז שיהיה נעים בלב לכולם

גם לי?

לכולם!

לכל מי שרוצה וזקוק...

בוקר טוב נינה למה מדברת בנהיגה ללא דיבורית ? את לא יודעת שרק במרצדס או רכב מפואר אחר מדברים ככה ? תראי כל עבירה שמתבצעת תוך כדי נהיגה גוררת אחריה נקודות . ממני קיבלת נקודה אחת רעה אולי תספרי מה היה כל כך חשוב בשיחה שלא סבל דחייה ?

היי ניר היתה לי שיחה עם אימי ולא יכולתי לקטוע אותה באמצע... אולי הייתי צריכה לקבל פרס על כיבוד הורים...? אתה צודק, האופן שבו דיברתי באמת מסכן אותי ואחרים... טוב , המשטרה עושה את שלה ואני את שלי - מקטרת... את הנקודה הרעה ממך איישב באמצעות המקלדת אבל הנקודות מהמשטרה ...? לא בא לי לעשות קורס נהיגה מונעת...

איזה הודעות ארוכות? לא כתבת כלום!

מה שלומך? עדיין במפעל? ומה שלום האישה והילדים?

מסכימה איתך. קשה לקרוא את הכתוב ...חבל כי אי אפשר לעזור...

רוצה להיות ספציפית יותר? ואני חשבתי שאני אלופה בלחוד חידות :-)

הרושקה, אוי, לא התכוונתי לחוד חידות קראי (קצת למטה) את "אבודה לגמרי" ואת "דילמה כואבת", אני רק רואה את המגילות הללו ומתעייפת מלקרוא אותן!!! כמו שאת בוודאי יודעת, המון פעמים מתכנסים לכאן אנשים מוצפים רגשית עד כדי חוסר יכולת לנסח את הבעיה/שאלה במדוייק לעצמם ולכן קשה גם לעודד ולתמוך בהם. מעבר לכך שכאן אנחנו לא "מטפלים" באחרים ולא מאבחנים אותם, זה לא אחראי או יעיל ועלול גם להיות מסוכן. בקיצור - יש כאלה שכדאי להפנותם לייעוץ או לפחות לפורומים שכנים "מקצועיים" יותר בהגדרתם. חיבוק..

טוב אז ככה.. שמי הוא שיראל (שם בדוי)אני בת 15 עוד פחות משבוע ויש לי בעיות שאני כבר לא יכולה להיתמודד איתם אני כבר עייפה נפשית.. קודם כל... אני יספר לכם בכללי עלי.. אני הבת הבכורה יש לי עוד אחות קטנה בכיתה ב' ואני מחולון מאז שאני קטנה אני זוכרת שההורים שלי רבים הם אף פעם לא היסתדרו ואף פעם לא הייה לי אבא כמו לכולם הוא הייה בעייתי מקלל ומיתנהג בצורה מאוד לא יפה..(לא מכה!) מאז שאני קטנה רציתי מאוד אחות .. נידנדתי להורים שלי הרבה עד שהם הביאו לי אחות קטנה... ואז עד שבסוף הם הביאו לי אחות יש לה בעיות ריכוז והיא מאוד ילדותית לגילה..קיצר לא ילדה רגילה.. אבל בואו נעזוב את זה עכשיו.. מילדות הייתי ילדה שמנה מאוד עד שלפני שנה עשיתי שינוי ורזיתי 15 קילו... וזה ממה הטיב עימי.. התחלתי לדבר עם ילד בן 15 (אז הוא הייה גדול ממני בשנה) באיי סי קיו וזה היתפתח לטלפונים יום יומיים וקשר ממש הדוק וממש היתאהבתי עוד לפני שראיתי אותו... כאילו ראיתי אותו רק בתמונות והוא ראה אותי בתמונות.. אחרי 4 חודשים ניפגשנו ואז הוא התחיל להיתרחק הוא אומר שזה בגלל שהוא ראה כמה המרחק משפיע (הוא גר בבאר שבע) אבל אני חושבת שהוא לא אהב את איך שאני ניראת בכל זאת.. קיצר הבן אדם שיגע אותי.. כל פעם שהוא בא לחולון הוא מראה שהוא רוצה שנהייה יותר מסתם ידידים (מנשק אותי) ושהוא חוזר לבאר שבע כאילו הוא שוכח ממני לא מתקשר לא כלום.. אתן בטח מכירות את ההרגשה הזאת של להיות מאוהבת.. שאת מאוהבת את הנערה הכי מאושרת בעולם יש לך את הכח להיתמודד עם כל דבר... יש לך את הכח לשנות את העולם.. וזה כמובן מה שהייה לי כי הייתי מאוהבת בו אנושות.. אחרי שניתקנו קשר הייתי כמו מתה.. היית ממש גמורה לא הייה לי כח לכלום כל דבר הכי קטן הכניס אותי לדיכאון ובאמת שאיבדתי את שימחת החיים.. ואז אחרי 8 חודשים הגיע הזמן שהייתי צריכה לאסוף כוחות והפעם בילעדיו ואספתי..! עכשיו לעיניין אחר.. לאמא שלי יש 3 דודים אחד מבאר שבע אחד מרעננה ואחד מחולון.. לפני כשנה דוד שלי מרעננה חלה בסרטן ובמשך שנה הוא נאבק על חייו ובסוף הוא הבריא מהמחלה אבל איבד עין אחת.. זאת הייה תקופה מאוד קשה כי כל הכובד הוטל על כפתי... הייתי צריכה לא לבכות ליד אמא שלי כדי לעזור לה .. לא לבכות ליד אחותי כי היא לא הבינה מה קורה סביבה והייה עדיף שהיא לא תבין.. הייתי צריכה לטפל באחותי הקטנה כל הזמן ולידאוג להכל... אבל בסוף עברנו את זה..(באותה תקופה אני ולירן (שם בדוי) היינו חברים ובאמת שזה חיזק אותי..) שנה אחרי שהכל קרה בפסח השנה... הודיעו לאמא שלי שגם לאח הבכור שלה זה מבאר שבע יש סרטן וזה ממש יותר חמור.. התחילו לעשות לו טיפולים כימיים ושוב עברנו תקופה של גיהנום.. והפעם הייתי צריכה להיתמודד עם זה בלי לירן בלי הכוחות שהיו לי איתו.. אתמול עשו לדוד שלי בדיקה לראות אם הטיפולים עזרו והתוצאות לא טובות והרופאים אמרו שנישארו לו עוד חודשים ספורים לחיות... אני כבר לא יודעת מה לעשות כבר אין לי כח נפשית להיתמודד עם כל זה... אני כבר לא יכולה לראות את אמא שלי סובלת ואני גם לא עשויה מברזל.. אני גם בן אדם... ואני לא יכולה לבכות לידה או ליד אחותי ואני צריכה לטפל בהכל... ואני הולכת לאבד את הדוד שאני הכי קשורה אליו אני לא יכולה יותר, ואל תגידו לי להאמין או להיתפלל לאלוהים כי את האמונה שלי בו מזמן איבדתי אני כבר לא מאמינה באלוהים....ואני כבר לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות בבקשה עזרו לי החברות שלי איתי והן מעודדות והכל אבל זה לא עוזר עדיין.... תנו לי עצה איך אני יכולה להיתגבר על כל הדברים האלה ?!

חמודה קודם כל, ואני באמת מקווה שזה לא ישמע יותר מידי מתנשא, את וודאי יודעת שאת מאד צעירה ולפעמים החיים נראים מאד מפחידים או אבל הם בעצם לא כל כך נוראים. כל זה כמובן אני מבדיל בגדול ממקרי הסרטן של דודך שהם מאד מכאיבים ועדיף דווקא לא להתאפק במקרים כאלו כי הסבל גדול מידי, זה לגמרי טבעי שאת מרגישה צורך לפורקן ובתור מישהו שגם עבר חיכוך לא נעים עם המחלההזאת אם את צריכה לדבר עם מישהו אז את מוזמנת לרשום לי אי מייל, אם לא מספיק לך לדבר עם החברות (גם נראה לי שיש הרבה קבוצות תמיכה). אני באמת לא מתכוון לזלזל, חלק מהבעיות שאת מציגה הן מאד קונקרטיות וקשות גם לאנשים שהם יותר מבוגרים ממך ומחלות במשפחה זה בהחלט דבר מעיק. אבל חשוב לי להעביר לך וגם בכלל לרבים אחרים שעושים את הטעות הזאת שלא תמיד בריא לחטט בפצעים, לשקוע בעצבויות מיותרות ולעשות הרים מעכברים למיניהם... יש משברים שחייבים לבכות... חייבים לשחרר וחייבים לדבר כי זה מקל על סבל שהוא בלתי נסבל, לעומת זאת יש משברונים לא נעימים שעדיף לא להתעמק בהם כי זה בדיוק מה שבטווח הרחוק גורם להצטברות סבל ולפעמים עדיף לא להתעכב מאשר להתמכר לרחמים עצמיים. תבדילי בין הבעיות השונות שלך וכמה שזה קשה תשתדלי ליד המשפחה להיות חזקה.

חמודה, קודם כל את בטח יודעת שאת מאד צעירה ולפעמים החיים נראים מאד מפחידים או אבל הם בעצם לא כל כך נוראים. כל זה כמובן אני מבדיל ממקרי הסרטן של דודך שהם מאד מכאיבים ועדיף דווקא לא להתאפק במקרים כאלו כי הסבל גדול מידי. זה לגמרי טבעי שאת מרגישה צורך לפורקן ובתור מישהו שגם עבר חיכוך לא נעים עם המחלה הזאת אם את צריכה לדבר עם מישהו אז את מוזמנת לרשום לי אי מייל, אם לא מספיק לך לדבר עם החברות (גם נראה לי שיש הרבה קבוצות תמיכה). אני באמת לא מתכוון לזלזל אבל נראה לי שכיוון שאת במצב קשה את מתמקדת יותר מידי בדברים הרעים והכל נראה לך שחור. אין שום קשר בין אביך והסיפור עם הנער לבין המחלה של דודך. חלק מהבעיות שאת מציגה הן מאד קונקרטיות וקשות גם לאנשים שהם יותר מבוגרים ממך ומחלות במשפחה זה בהחלט דבר מעיק. אבל חשוב לי להעביר לך וגם בכלל לרבים אחרים שעושים את הטעות הזאת שלא תמיד בריא לחטט בפצעים, לשקוע בעצבויות מיותרות ולעשות הרים מעכברים למיניהם... יש משברים שחייבים לבכות... חייבים לשחרר וחייבים לדבר כי זה מקל על סבל שהוא בלתי נסבל, לעומת זאת יש משברונים לא נעימים שעדיף לא להתעמק בהם כי זה בדיוק מה שבטווח הרחוק גורם להצטברות סבל ולפעמים עדיף לא להתעכב ודווקא להתמקד בצד החיובי בחיים מאשר להתמכר לרחמים עצמיים. תבדילי בין הבעיות השונות שלך וכמה שזה קשה תשתדלי ליד המשפחה להיות חזקה. מאחל לך כל טוב... כל החיים לפנייך:)

מאכזב לחכות לאחות קטנה, ולקבל אחות לא מושלמת, נכון? אבל בעיות ריכוז הן לא משהו שבוחרים, ואני מאמינה שיש בה גם המון דברים טובים, ואותם צריך לחזק אצלה. את ואמא שלך מדברות ביניכן על הסרטן של הדוד מבאר שבע? עושה רושם שכל אחת מכן מתמודדת עם זה לבד, וזה מה שהופך את ההתמודדות לקשה יותר. שיראל - מותר לך לבכות. זה לא ימוטט את אמא שלך וזה לא יזיק לאחותך הקטנה. את לא צריכה להתמודד עם זה - נפשית - לבד. אולי יש באינטרנט קבוצות תמיכה של בני משפחה שמתמודדים עם סרטן. את לא יכולה להעלים את הסבל של אמא שלך - היא צריכה להחליט בעצמה מה היא רוצה לעשות בעניין. היא יכולה לבדוק איפה יש (באיזור חולון) קבוצות תמיכה, למשל. תיכנסי לאחד מהפורומים המקצועיים (פסיכולוגיה, פסיכותרפיה וכו') ותבררי שם אם יכולים להמליץ לך על קבוצות תמיכה. ולמרות שלהרגשתך התמיכה של החברות שלך לא מספיקה, תמשיכי לדבר איתן - אל תשארי עם כל התחושות האלה לבד.

אני מרגישה שאני בדרך ללא מוצא, כואב לי ואני מבולבלת מאד ואשמח לקבל קצת עידוד ועצה טובה. הסיפור הוא כזה - לפני מספר שנים נפטרה אימי. לפני כשנתיים הגעתי לעבוד במקום עבודה חדש בו עובדות רק בנות (6 בנות + בוסית). כבר מהתחלה יצרתי קשר טוב עם הבוסית והיא שהראתה לי יחס חם הפכה אותי צמאה עוד יותר לקשר. קיוויתי (אני קצת נבוכה בכך) ליחס אימהי ועשיתי כל מיני דברים שהיום אני יודעת שהיו טעות כדי לזכות בתשומת ליבה האמהית והבלעדית, כגון: לספר סיפורים קורעי לב על חיי, חלקם נכונים וחלקם לא וכדי להיראות טוב בעיניה הייתי צריכה לגרום לבנות האחרות לא להיראות טוב והפכתי למלשנית. היום אני מגעילה את עצמי על ההתנהגות הזו אבל אז הייתי מוכנה לשלם כל מחיר כדי שהיא תאהב אותי ואכן הקשר התהדק והפך לקשר חברי והיה לי טוב. יחד עם זאת, הקשר עם הבנות הלך והתקרר ויום אחד כשעשיתי איתן שיחה על כך שאני מרגישה קצת בודדה במשרד הן פתחו את הלב ואמרו לי שהן מרגישות שכל דבר אני אומרת לבוסית ושאנחנו חברות במקום להיות בוסית ועובדת וכד'. הכחשתי שזה נעשה בכוונה, אמרתי שחלק מהדברים נאמרו בתמימות בלי לשים לב (זה גם קצת נכון אבל אני מרגישה שברמת הקשר שלנו הבוסית יודעת איך להוציא ממני דברים. היא רואה מתי אני מוטרדת ויודעת לשאול את השאלות הנכונות ואני שכל כך הייתי צמאה לתשומת ליבה רציתי גם אני לספר) ומאז שיניתי את עורי. לא סיפרתי לה עוד דברים על הבנות אלא רק על עצמי אבל היחס שלהם לא השתנה. ניסיתי לשמור על פרופיל נמוך ולשמור מרחק מהן לתקופה מסוימת אבל עם הזמן איבדתי את הבטחון להתקרב ונכנסתי לתוך עצמי, לא יצרתי איתן קשר, לא הצטרפתי לשיחות המשותפות וכד'. הקשר עם הבוסית היה עדיין טוב מאד אבל כבר לא המשכתי לספר עליהן דברים למרות שזה היה מאבק פנימי קשה כי הרגשתי שהקשר ביני לבינה גם מתרופף. עם הזמן המצב הפך לכזה שאני עציץ שלא שמים לב אם הוא נמצא או לא ואין שום התייחסות של הבנות אלי או שלי אליהן. אני לא מאשימה אותן כי אני התרחקתי מתוך פחד ותחושת אשם וההתרחקות שלי הרחיקה גם אותן. הפכתי להיות בודדה מאד במשרד. היום היה פיצוץ גדול בו היה מקרה שמישהי חשבה שהלשנתי עליה וממש זה לא היה נכון ומה שקרה זה שפרצתי בבכי וכדי לא לבכות במשרד ירדתי למטה ובכיתי ברחוב לבעלי ולחברות ואחרי השיחות איתם החלטתי לגשת לבוסית עם אותה בחורה ולדבר על הדברים ועשיתי את זה ומה שקרה זה שהיא אמרה שאף אחד לא סובל אותי במשרד ושיש להם סיבה, שלא יכול להיות שכולם טועים ורק אני צודקת ומסכנה וקורבן והיתה עלי התנפלות גדולה ואני שהרגשתי אשמה על מה שעשיתי להם בעבר התכווצתי בכסא ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. היא כל כך התעצבנה שיצאה באמצע השיחה והלכה לחדרה והבוסית שלי הלכה אליה והן דיברו עוד חצי שעה. ביקשתי לדבר עם הבוסית לאחר מכן והיא הבטיחה להתקשר ולא התקשרה וזה פוגע בי מאד. הרגשתי פתאום שאני לבד ושיצאתי קרחת מכאן ומכאן. אני אכולת רגשות אשמה על מה שהיה בעבר, מרגישה שהרסתי הכל במו ידי, מבולבלת, מיואשת ופגועה. אני לא יודעת איך לעמוד מולן כי הטענות שלהן בחלקן נכונות ואני מרגישה רצון לברוח ולהתחיל דף חדש במקום אחר. הבעיה היא שאני אוהבת את העבודה, התנאים טובים, המשכורת טובה, היחס מההנהלה מצוין ואני מקבלת המון פידבקים טובים מכל הגורמים שאני עובדת איתם וחבל לי לעזוב את כל זה כי אני יודעת מה הולך היום בשוק וזה נדיר למצוא שילוב של משכורת טובה, עבודה מעניינת, תנאים טובים ובוס מצוין. אבל אני בודדה כל כך, כואבת, הבטחון שלי ירד לקרשים. מה עושים?

הי רונה, מה שכתבת מאוד ריגש אותי ואני יכולה לחוש את כאבך מעבר למילים. אני חושבת שהצלחת להעביר את הרגשתך משום שהיית אמיתית וכנה. אם תיזמי שיחה עם הבנות במשרד בה תגידי להן את הדברים כמו שכתבת אותם כאן וגם תיתנצלי על הדברים שעשית ותבקשי את שותפותן איתך לדרך חדשה אני בטוחה שהן יסכימו. כשתהיי אמיתית וכנה, תדברי מהלב, גם אם הדברים קשים לאמירה הן יראו בזה חוזק ולא חולשה. אני יודעת שזה קשה, גם להודות באמת הלא כל כך נעימה על עצמך וגם להתנצל אבל התוצאה שווה את אי הנעימות. בהצלחה ותעדכני אותנו, מיכל.

אני חוששת לעמוד מול 5 בנות, אני פשוט לא אסרטיבית ואין לי בטחון. אני ממש מרגישה שבורה בעיקר כי פתאום הבוסית נוקטת עמדה נייטרלית ולא אומרת לי מילה טובה והרי הכל התחיל בגלל זה שהיה לי קשר טוב איתה

יש לי הרגל מגונה מילדות לאכול ציפורניים. איך אני יכול להפסיק יש למישהו עצה ולא מרה? אשמח להפניה למקום בו יוכלו לעזור בענין תודה

להם בוודאי יש יותר דרכים לפתור את העניין משום שהבעייה נובעת, על פי רוב, ממתח וממשיכה כהרגל שקשה להפטר ממנו. עלה והצלח.

למה טיפולי השיניים כל כך יקרים?

כשמטפלים בזמן אז זה לא יקר.

רציתי לדעת איך כל העניין הזה הולך? יש לי רצון לעשות את השינוי , להוציא הכל , לקבל עצות משמעויותיות שיעזרו לי בחיים, וחשבתי על פסיכולוג. אני רוצה שההורים לא ידעו על זה והבנתי שיש משהו דרך משרד הרווחה, אבל לאן פונים כדי לקבל תשירות הזה?

ראשית כל - גם פסיכולוגים של משרד הרווחה דורשים אישור הורים במקרה ומדובר בקטינים. לא ציינת את גילך, אבל אני מניחה שהוא מתחת ל - 18, לכן ההורים שלך יהיו חייבים לדעת מעצם המפגשים (תוכן המפגשים נשמר בסודיות). אני מצרפת לך קישורים בנושא של טיפול פסיכולוגי: http://planet.nana.co.il/ynk/psico.html http://www.snunit.k12.il/green/tipul.html תוכלי לקבל מידע נוסף באחד מהפורומים המקצועיים.

בוקר טוב .

צהריים טובים .

12 ותשע עשרה דקות טובות...

מה שלומך? כבדי אותנו גם בהשתתפותך... אומנם את שוקדת על לימודייך אך כדאי שלמסג' האנרגטי תצרפי גם את ידייך... אין צורך במגבות... נשמח לשמוע ממך דעות... לילה טוב דינה

יומיים בלי זמן... :-) אתמול (שני) - מבחן ומיד אחריו סיבוב קניות... זה הכרחי, את יודעת... היום (שלישי) - התחלתי סמסטר קיץ. אומנם לא לומדים כל היום, אבל בת-דוד שלי היתה אצלנו עם התינוקת שלה כל הצהריים, כך שזמן לא היה (עד עכשיו). כעקרון עכשיו יהיה לי קצת יותר זמן. חוץ מזה, שלא נעלמתי לחלוטין. אחרי הכל, עושה רושם שצריך פה איזשהו שיטור קהילתי, אז אני בודקת מדי פעם מה קורה.

אם אנחנו תמיד נקיים כשאנחנו מתנגבים, למה צריך לכבס מגבות אמבטיה?

איך זה שדבק מגע לא נדבק לחלק הפנימי של השפופרת?

אם החומר שממנו עשויה הקופסה השחורה לעולם אינו מתרסק, למה לא עושים את כל המטוס מהחומר הזה?

אז למה לא שולחים אותם לכביסה?

שאלה: מה משותף למרוקאי ולפינוקיו? תשובה: שניהם רוצים להיות בני אדם! שאלה: ומה ההבדל בניהם? תשובה: רק פינוקיו הצליח. תלמיד: "המורה, אני לא אוכל להגיע לאסיפת ההורים." המורה: "למה?" הילד: "כי אמא שלי שברה את היד." המורה: "ומה עם אביך?" הילד: "אבא עכשיו בתחנת המשטרה!" המורה:"נחום תוכיח שכדור הארץ הוא עגול" נחום:"אבל המורה אני לא אמרתי שהוא עגול!!!" שאלה: איזה מחלה נפוצה ביותר אצל הזקנות? תשובה: פיטמונת דאון... בחור אחד משתכר בפאב, אבל ממש משתכר כשסוגרים את הפאב הוא בקושי רב מגרד את עצמו החוצה ורואה שעל המדרכה מולו הולכת נזירה, השיכור כושל לעברה, מכניס לה אגרוף בפרצוף- ומיד לפני שהיא הבינה מה קורה הוא הכניס לה עוד אגרוף. הנזירה נופלת על המדרכה והשיכור ניגש אליה, בועט בה תופס אותה,מרים אותה ומצמיד אותה לקיר. הנזירה הנדהמת לא יכולה לזוז. השיכור מצמיד אליה את פרצופו ומסנן: "אנחנו לא ממש חזקים היום, אה באטמן?".

אז יוון ניצחה. צפיתי במשחק, בד'כ אני לא מתלהבת מכדורגל, אבל להפתעתי נהנתי... מחר מתחילים ימי בין המיצרים. אני מרגישה אנרגיות חזקות באוויר... יום נעים לכולם ניר הקיטנה פועלת?

אספי את האנרגיות החזקות מהאוויר ותפתחי בעזרתן עוד אלפי צינורות של אור ואהבה. אצלנו דווקא מתחילים היום ימי בין המיתרים. חמוצים ופיתה לכולם. טחינה

אחי זאת בדיוק המטרה. בימים חזקים אלו, כולנו עוברים תהליך. יש הזדמנות לפתוח "צינורות" להתמלא בעוצמות של אור ואהבה, ולהמשיך מחוזקים... יום נעים בלב דינה

אצלנו היום דווקא מתחיל יום שלישי .

אישית לא צפיתי בשום משחק האמת שגם אם הייתי רוצה לא הייתי יכול קצת עשוק לאחרונה מחכה לחופש האלוהי ואני אומר לך דינה שזה העונה יש מקסימום אלרגיות באויר ואם זה ימשיך לך עוד יום יומיים אני ממליץ לך ללכת ולהיבדק :-) אבל אני אמשיך ולהתנהג כקנה חלול עד שתיפול עלי איזו אנרגיה או סתם מכת ברק בנתיים מחשבות חיוביות מספקות לי דינה האם כסף זה אנרגיה ? או מחולל אנרגיה ? אגב הבאת מגבת ?

ניר בבית הראשון, כתבת שאתה קצת עשוק, התכוונת לעסוק, אבל כנראה שהיתה זאת טעות פרוידיאנית וכדאי לך לחשוב על זה... כמו, מי עושק אותך ולמה? ניר, יש אלרגיות שכדאי לאמץ ושום רופא מהן אותי לא יחלץ... ניר, מחשבות חיוביות באות מאור ואהבה בקנה שלך יש אנרגיה רבה ובנושא הדבר הנכסף ביותר: כסף גם זה בא מאור אהבה והרבה אמונה... אז שלא יעשקו אותך... האם הבאתי מגבת? בתקופה של בין המיצרים מהים אני פוחדת... חוג ציור יהיה? או אולי תנועה? משם כנראה תבוא הישועה... אור אהבה ומחשבות חיוביות דינה

שפורטוגל תזכה- - - בלל החתיך הזה רונלדו-ronaldo אבל האנטייוכיסים האלו היוונים עם הדראכמות שלהם --זכו !!! הכל בגלל המיתולוגיה היוונית - - !!! (מה ה בכלל קשור?).... יאסו יוון- - - הולכת לשתות אוזו!!!!!

שמחוש מצטרפת להרמת כוסית...אני שותה ליקר שרי...לחיים... מגיע ליוונים לנצח...ההתקפות לא היו משהו ...אבל ההגנה? מה את אומרת על רולנדו? ממש רקדן... איפה אנחנו בתחום הכדורגל? רק פקה פקה בעיתונים... יום נעים

אני כל כך רציתי שישראל תנצח . שמחה לא לשתות יותר מדי את עלולה להתפקח מזה .

ישראל ישראל ישראל בטח ב ה' עזרם ומגינם הוא... על פי זה לישראל יש רק הגנה - - אז איך הם יכולים לנצח!!!! נירוש אני מפוקחת ומקופחת ומכופחת - - - שב לי על התחת!!!

רוב הסיכויים שהבעיה שלי היא אורגנית וזה מנחם הרבה כי המתח היחידי שהיה יכול להיות לי הוא מלימודים שאני בהחלט אוהבת ,ולנטוש שדה של עניין והשכלה כדי להמנע ממתח יכולה לגרום לנזק ריגשי עצום וירידה באיכות החיים .כלומר אם הכנת עבודות כייפיות גורמת לי לכאבים פיזיים( בלי להתייחס לתיק הצד הכבד שנהגתי לסחוב על גב לשיעורים אחרי יום עבודה מפרך (,ואין לי אוטו) התרוצצתי איתו באוטובוסים ) אז למה להעמיס על עצמי,כך חשבתי .כלומר רופאה "יקירביצית " שאומרת לי שאני במתח - שמתח הוא הסיבה ולא התוצאה היא למעשה מאבחנת לא נכון ויכולה לגרום ליותר נזק מאשר תועלת - למרות שזה נכון שתחושת הכאב מתעצמת כאשר לא נמצאים במנוחה מוחלטת .איך הלוגיקה עד עכשיו ?טוב ....צריך לעשות את הבדיקות המפחידות האלו ,כדי לדעת בדיוק ולא סתם לזרוק השערות . תארו לעצמכם שהיתה לכם בעיה גופנית כמו למשל בלט בעמוד שידרה והיו אומרים לכם שאתם סתם מתוחים ,באסה לא? ואולי הייתם ממשיכים להרים משאות כבדים וזה היה גורם לכם לנזק בילתי הפיך ?

יש גישה שלמה שטוענת, שבסופו של דבר כמעט כל (והדגש הוא על ה"כמעט") המצבים הגופניים קשורים קשר הדוק למצבים נפשיים. השורה התחתונה היא, שאפשר לטפל בשני הדברים: אורגני - רופא משפחה או רופא מומחה יכולים לעזור, כי זה התחום שלהם. פסיכוסומטי - גם רופא כללי יכול לעזור, אבל הטיפול יהיה סימפטומטי בלבד. ז"א - עד שלא יורדים לשורש הבעיה (שמקורה נפשי), לא נפטרים ממנה. אפשר לצמצם את הסימפטומים. להעלים אותם לתקופות מסויימות, אבל לא להיפרד מהם לצמיתות. ומה אם אין ברירה וחייבים להרים משאות כבדים, כי אין מישהו אחר שיעשה את זה? לפעמים אפשר לחלק את המשקל, אבל לפעמים הוא מגיע ביחידה אחת שאינה ניתנת להפרדה. אבל תמיד כדאי לעשות את הבדיקות הנדרשות. זה בהחלט מפזר קצת את הערפל, ועוזר להתמקד במה שכן צריך לעשות.

אם תשאלי אותי..מה פחות גרוע או מה עדיף ? -אז בוודאי שאורגני . נפש בריאה מסוגלת להתגבר על גוף פצוע . גוף בריא ככל שיהיה לעולם לא יתגבר על נפש פצועה . אפשר על שניהם להקל ולעיתים נשארת רק צלקת ,אבל הצלקת בנפש היא הצלקת היחידה שכואבת... בריאות ואושר .

שלומפי וענתי ושאר אנשי הבוקר יגיעו יש לשער בקרוב ... אישית רק קפצתי לאמר כאן אהלן ו..בוקר טוב . אז תיכף תתחילו לבשל כאן בכייף... ורק זהירות שכלום לא ישרף... וממש ממש אצה רצה טסה עפה לה דרכי אז תהנו ובלילה אחזור לראות מה בושל כאן בהעדרי... יום נעים מנעים ומקסים.. אבל בעיקר רגוע ומי יתן ויהיה זה לכולנו אחלה שבוע..............

איך הגעת לשלומפי ? זה "כל הזכויות שמורות" למור ! ומה שלומך ? מצאת כבר עבודה ? מה עשיתם השבת ? ספרי משהו נחמד. להשתמע

שלומפי זה כל-כך מצחיק שאי-אפשר לוותר על זה!! השבת היו אצלנו חברים שאנחנו נורא אוהבים וגם קצת משפחה.. היה כייף לאללה.. הצרה היא, שבאופן כלכלי לא הפסקנו לאכול לרגע אחד. אוף!! מה יהיה? גם אתם מנשנשים כל השבת? איך בעבודה, לחוץ? אני עדיין בגישושי עבודה, כבר חושבת לחזור לאוניברסיטה מרב יאוש.. אחרת אני אתחרפן. זה נורא לעבור דירה ולחפש את עצמך מחדש.. אבל כמו שאומרים אצלנו העיקר הבריאות והאהבה, כל השאר קטן עלינו.

הלכתי למיון בלי טופס 17 רופאת המשפחה רק אישרה חלקית את ההוצאות (עליי לשלם שליש )אני עדיין לא במייטבי .כאשר שיתפתי את הוריי הם מאד כעסו על רופאת המשפחה ואמרו לי שיש לי עסק עם רופאת משפחה עויינת והמליצו לי לעבור מרפאה מכיוון שהיא מנהלת המרפאה וטענו שדווקא עכשיו אני צריכה לעבור כי אני לא מקבלת את הטיפול המתאים וגם שהרופא היתה צריכה לשאת בכל ההוצאות של חדר מיון ללא השתתפות מצידי ( למעשה ,הכסף ייצא מהורי כיוון שלא עבדתי ויש לי מלא הוצאות מעל להכנסותי ) . אני עצובה ומבולבלת לגבי הנידון אף פעם לא תיארתי לעצמי שאכנס לבלגן כזה .אני לא שונאת אותה וגם לא בטוחה שאני רוצה לעבור למרפאה מרוחקת ! למרות שבמחשבה לאחור זה דיי מעליב שרופאה תגיד לי "תתחילי לחיות "(אולי אני צריכה לשוב אליה ולשאול אותה למה היא בדיוק התכוונה ?)בעיקר בגלל שהיא לא יודעת הרי שום דבר על החיים שלי (שהם בדרך כלל "עליזים "במלא מובן המילה !) ! ועוד אני אמרתי לה תודה על כך בייחוד על זה שאישרה חלקית את הוצאת החדר מיון .היא גם המליצה לי לעשות "שיאצו " אמבטיות חמות ולשתות חלב חם אלו כמובן דברים יפים כשלעצמם ונעם לי מעט שהיא המליצה על זה ומייד גם קניתי ספר על שיאצו ,אבל הם לא במיוחד עוזרים לי כרגע .בכל אופן הם גם לא מזיקים :) אשמח גם לקבל עצות מהאחרים למרות שפניתי להרה בתודה מראש, עלמה

אני לא מכירה את כל החוקים והתקנות של קופות החולים למיניהן (ותאמיני לי, בכל פעם שאני צריכה לברר משהו לגבי החזרים זה עולה הרבה דם ויזע...). עד כמה שידוע לי, כל מקרה נבחן לגופו, כאשר אחוז ההחזר משתנה. יש מקרים בהם לא מקבלים כלום, ובמקרים אחרים (לרוב מקרי חירום, שבהם אין זמן להתעסק עם טופס 17, מקבלים החזר מלא). אני לא כל-כך מבינה מה מכעיס את ההורים שלך; העובדה שההחזר הכספי יצא מהכיס שלהם? זו נראית לי סיבה קטנה יחסית לדרישה שלהם שתעברי מרפאה (אם כי, ייתכן ועבורם זו באמתהוצאה גדולה, לא יודעת). ברגע שיהיה לך קצת יותר כסף, תחזירי להם את הסכום הזה. תציגי להם את זה בתור הלוואה, ולא "מתנה". הרופאה ו/או המרפאה לא חייבות לשאת בכל התשלום, מכיוון שיש חוקים בנושא. אפשר לפנות למנהל המרפאה, ולבקש לראות את החוקים האלה. יותר מזה - תבקשי שישכפלו לך את הדפים הרלוונטיים ותראי את זה להורייך. אני מבינה שמה שהרופאה אמרה לך ("תתחילי לחיות") מטריד אותך... מה עמד מאחורי המילים שלה? רק היא יודעת. היא יודעת עלייך רק את הדברים שאת אומרת לה. אולי מתוך דברייך היא הבינה (גם אם לא התכוונת לכך) ש"אין לך חיים". זו אמירה לא נעימה בכלל. אני מוכנה לקבל אותה רק מאנשים שמכירים אותי היטב, ורק בהקשרים מסויימים. אחרת אני מבררת מה הקטע. העלית בעצמך את השאלה אם לחזור אליה ולשאול אותה למה היא אמרה את זה. מה דעתך? התשובה שלה (מה שלא תהיה) תספק אותך? הדברים שהיא המליצה לך לעשות בהחלט יכולים להיות מרגיעים, אבל לא תמיד. הכל תלוי ברמת החרדה/מתח/ לחץ ובמה שגורם לכך. ולפעמים שווה לברר את זה כדי להשתחרר מזה קצת. שיהיה שבוע יותר רגוע ונעים.

מה שהכעיס את ההורים שלי היא התחושה שהרופאת משפחה מקילה ראש במצבי ולא שולחת אותי למספיק בדיקות וגם לגבי ההשתתפות הכספית שלי אבל אספר להם על התעריפים השונים .יכול להיות שזה יעזור שאומר להם שיש לי עוד בדיקות השבוע .כשאני מסתכלת על תמונת המצב בכללותו אני חושבת שההורים שלי גם מבוגרים מידי וגם יש להם מספיק בעיות משלהם ועדיף בכלל לא לדווח להם יותר מידי ולעזוב אותם במנוחה,גם להם יש תקופה עמוסה שוחחתי עם קרוב משפחה היום וייתכן שמה שיש לי זה אכן תורשתי בא והולך מעצמו ובאמת קשור למתח (בלי הבחנה אם זה מתח חיובי או שלילי , לצערי) לא שיתפתי את הורי בכך עדיין, התופעה דילגה עליהם ומוטב כך !בכל אופן טוב שאני מודעת לחולשה הזאת שלי ואדאג לקחת את הויטמינים שלי ולהיות יותר מודעת לגבולות היכולת שלי - ידעתי שאני עייפה ושאני זקוקה למנוחה אך לא ידעתי שאני עוברת איזה גבול . התשובה של הרופאה של למה היא אמרה כך לא מעניינת אותי במיוחד - נראה לי שהיא התכוונה לעקוץ אותי ממילא(ברוח טובה ) ,אז אני מעדיפה להניח לזה -ולראות אותה או לשמוע ממנה כמה שפחות . ( לא הייתי מגלה לה שאני בארון ושאני עושה חיים כיפיים ) תודה לך על התמיכה נ.ב. אני זו שהאקסית שלה היתה פסיכולוגית .אבל יש לי בת-זוג עכשיו והיא ממש מלאכית . ותודה רבה על התמיכה ,עלמה

בוקר טוב ויום נעים לכולם ו..לכ(ו)ולן... אמנם לא ממש נעלמתי , וגם בעצם לא כל כך נאלמתי..כמובן . אבל..חסר לי בזמן האחרון קצת צבע..וגוון... אז שיהיה לכולנו סופש נעים ומנעים . והמייל שלי כבר חזר מהמילואים... (מפוצץ לגמרי -ולא הכל דברי חכמה ...)

אוקיינוס של געגוע כחול ועמוק בשפל, בגאות, בליל ירח רחוק אך העיקר שחזרת ידידי המסתורי ושוב אתה בינינו שלם ובריא

סוף שבוע מהנה שלוו רווי רוגע שמיימי. ותום ואהבה והארת פנים ודממת אלחוט. אתמול ראיתי את שרק 2 חבל"ז - אחלה סרט!!

היי חרדת בחינות מצביעה על כך יש משהו מאוד מלחיץ בעודה שיש בודק ויש נבדק... את מרוצה מהאונ' הפתוחה? במקום מבחנים יש עבודות להגשה? אני חושבת שמעבודות לומדים יותר. אור ואהבה דינה

שלום שלום, החרדה נובעת מהחשש להיכשל, אפילו בלי לדעת מי, בעצם, בודק את הבחינה. ברור שכשלון תלוי מאוד ברמת המוכנות לבחינה ובידיעת החומר. האלמנט הכי גדול, מבחינתי,הוא זכרון. אין ספק שצריך לזכור דברים לקראת מבחן (מעבר להבנת החומר), והזכרון שלי לוקה בחסר. כן. מרוצה מאוד. הלימודים הם בקצב אישי (מבחינת מספר הקורסים שלוקחים בסמסטר). זה יותר קשה מאוני' רגילה, מכיוון שמדובר בעיקר בלמידה עצמית. זה מחייב משמעת עצמית גבוהה. אין חובה להגיע לשיעורים פרונטליים. בסוף כל קורס יש בחינה, כך שיש גם בחינות וגם עבודות. בכל קורס יש מספר מינימלי של עבודות שצריך להגיש. גם אני חושבת שעבודות תורמות יותר ממבחן, אבל לא שואלים את דעתי :-) ועושים גם מבחנים. דווקא היתה פה עכשיו קפיצה בחשמל... אז נשארה בעיקר אהבה :-).

הרה גם לך בעייה בזכרון? איזה באסה... לי זכרון של ציפור... כמה חשוב הכלי הזה במיוחד למבחנים. זאת הסיבה שעבודות עדיפות לי על פני מבחנים. כן היתה קפיצה, מקווה שהכל בקצב ולא בריצה... אור אהבה ואמונה דינה

ערב טוב כשתקרא את זה מחר יהיה זה 'בוקר טוב'. שלומי, לתגובתך הביקורתית (באמצעות צ'רצ'יל ואחרים...)לשיחה 'האינטליגנטית' שהתנהלה לה אמש, רציתי להציג בפניך זווית ראייה נוספת. אי אפשר להסיק מהשיחה שמדובר באנשים פשוטים, רעים או טיפשים... כולנו נולדנו עם נשמה שזקוקה להרבה אהבה כדי שנוכל לתפקד. האהבה הזאת מגיעה אלינו ממקום גבוה מאוד שמשם יורד אלינו השפע. אנחנו מחוברים בצינור לאותו מקום גבוה. יש מצבים שהצינור הזה נחסם, מסיבות שונות, ובמקום שהלב יהיה שמח הוא הופך להיות מקום של פחד וכאב, וכל מה שיכול לצאת משם זה כעס, אלימות ציניות וכו. ובמקום שהלב יתמלא באהבה הוא מתמלא בצער ובכאב. הפרדוכס הוא שאנשים מחפשים את האהבה בחוץ אבל את כוח האהבה הזה אפשר למצוא בתוך תוכינו פנימה... וכמובן ככל שהאדם יותר במצוקה כך יוצאות יותר אגרסיות והוא חוטף אותה כמו בומרנג מהסביבה... אור ואהבה דינה

אני דווקא שמעתי את הציטוט הזה קצת אחרת שאלוקים אוהב את הדפוקים לכן הוא ברא הרבה מהם יש אנשים לא טובים . שום צינור לא יעזור. מה שכתבת זה יפה ומעודד ואולי גם אפילו יותר מזה אבל !! מנותק לגמרי מהמציאות . לגמרי לגמרי . בוקר טוב לך דינה . אני לא הייתי ממעיט בכוחה של הטיפשות האנושית

ניר את המציאות אתה יוצר באמצעות המחשבות שלך. צור מציאות של אהבה ואור. אתה מדבר מתוך פחד. הרשה לי לשלוח לך חיזוק של אהבה ולברך אותך על הלב הפתוח שלך. אור אהבה ואמונה דינה

אין לי מושג על מה את מדברת. לדאבוני לא היה לי זמן לקרוא את השיחות כאן. סתם נתקלתי בפתגמים נחמדים וחשבתי לשתף את כל באי הפורום הזה . מה טוב תבשרי ? באיזה תחום את עוסקת ?

שלומי חשבתי שהתייחסת לשיחות מטופשות... שבאמת אינן שוות קריאה, והרה בחוכמתה מחקה אותם כבר. שיהיה לך יום נעים בלב דינה

"אם הייתי אשתך, הייתי שמה לך רעל בכוס" . ענה לה צ'רצ'יל: "אם הייתי בעלך, הייתי שותה את זה". הבנתם את זה ???

הנשיא הנערץ של ארה"ב לפני המון שנים (ששחרר את העבדים, נו ), "אלוקים אוהב כנראה את האנשים הפשוטים - משום כך הוא ברא כה הרבה מהם". נכון שזה פיתגם חמוד ?

היה סופר מאד חכם באנגליה. כמדומני שהיה הומו ואז זה היה אסור. וזרקו אותו לכלא . נדמה לי. לא בטוח. בכל אופן הוא היה מאד חכם. מת צעיר. וכך הוא אמר: "כל אחד יכול להראות סימפטיה לסבלו של חבר, אבל דרוש חבר אמיתי להראות סימפטיה להצלחתו". משפט חכם. אני מסכים עם כל מילה.

מה שלום הבאסטה ? מה קורה עם הדודה ? מה שלום האוטו ? עדיין עם אותה טרנטה ? ומה קורה בשטח הרומנטי ? יש איזה מישהו שרמנטי ? ז'תם דרלינג, בי וול. הק נישט אין קופ אריין ! ביי

היי שלומי ,למשמע שאלותייך -איי אם קאמינג... אז ככה הבאסטה ממתינה ללקוחותיה!! הדודה הלכה לכלול בטורקיה את הכל כלול.......(מעניין האם גם סקס כלול) האוטו נוסע על דלק יקר- - לפעמים אני מזייפת(כהרגלי) ושמה נפט!!1(-: בשטח הרומנטי אני פשוט לא בשטח הנכון.... יש מישהו חרמנטי.... מון שרי אנדרסטנד? הביטישע מיין שיינע קינדלע!!!

מה שלום כולם הפסדתי משהו מעניין? יש משהו חדש? הרה ברכות על תפקידך החדש ובהצלחה יום מקסים לכולם אוהבת אני

סוף סוף חזרת אלינו מארצות החום ? מה שלום הקטנה המתוקה ? מה היא אוהבת לכאכול ? מי מפנק אותה יותר ? את או בעלך ? איך בעבודה ? מה שלום הבוס ? אל תעלמי לנו. להשתמע ביי

אז שיהיה לנו יום מקסים. אוי ואבוי, זה מעורר אסוציאציות , מזכיר קצת את טיל הקסאם. סליחה, שיהיה לנו יום נעים , יום נחמד, אחלה יום, מי אמר שזה לא טוב להיות בנות יענה ? זה דוקא על הכיף כיפק ! אין כמו הפטנט הזה. אההההההההההההההה איזה כיף חיים במדינה שלנו, הכל שקט, הכל רגוע מזרח תיכון חדש, אוירה נפלאה, אחדות בעם, איפה? איפה איזה משוררת דגולה שתחבר לנו שיר על כך ? היא מתה ? שטויות והבלים. אף אחד לא מת כשהראש בתוך החול, לא ילד קטן בן ארבע שמתפוצץ עם הסבא שלו, כשהאמא בתווך גוססת , אין כאלה דברים עמוק עמוק בתוך החול הרך והנעים, ולא לשכוח אזרחים ואזרחיות , יש לנו ממשלה חזקה. עם ראש ממשלה גיבור. עקשן. בולדוזר. הוא יביא לנו שלום ובטחון. הוא היחיד שיכול להוציא אותנו מהבוץ בלבנון , סליחה , מהבוץ בעזה. הוא היחיד שיכול לפרק התנחלויות, לשחרר את הר הבית, לייבש את החרדים, לאחד את כל העם היהודי והפלשתינאי. והוא אפילו לא צריך את אולמרט ואת יתר המוקיונים מסביב. ברוך השם, אני רגוע אני מבסוט מהחיים, ואיך אצלכם ? מה חדש ?

בוקר טוב שלומפי נעלמת יום נהדר ממני

היי שלומקה ,כמה שאתה צודק וחבל שכך!! הרי היה ברור שבסוף איזה קאסם יפגע במטרה.. ודברי האבא של הילד שאמר שלכל הפוליטיקאים המלוכלכים יש שומרים.. ורק לילדים אין--הוא ממש צודק!!!! אני מאד מקווה שהיום יהיה יום שלישי ולא יום שלילי!! והמפתיע ביותר שכולם חוגגים-הבורסה למעלה,הכדורגל ביורו פופולרי.. אז נהרג גם איזה רוסי .אבל הוא היה רק רוסי -אז אותו התקשורת לא סופרת!! איפה הימים שהיו מנהיגים אמיתיים כמו בגין ובן גוריון שחיו בסגפנות !!! שלומקה, נהיינו אמריקאים רודפים אחרי כסף,ג'ינסים,ג'אנק פוד,תכניות טלוויזיה רדודות.. בקיצור מדינה מסכנה - - - ולהאמין שהמדינה הזו הייתה חלומו של הרצל (100 שנה למותו-יש סיבה לחגיגה -הוא מת)-אם הוא היה חי הוא היה תולש את שערן מהזקן שערה שערה ולא הייתה כמה איזו סערה מזה!!!- - כי העיקר יש טורקיה,מנגל,אהבה מעבר לפינה ודודו טופז.. תחי מדינת ישראל - - (למרות שהיא במחלקת טיפול נמרץ) אני שמחה בת ירושלים מאחלת לכם יום נפלא!!!- - -

ועד שהמשוררת תכתוב שיר על המצב אני אנסה היום הכל יפה וטוב תמיד היה יפה וטוב העתיד נראה יפה וטוב הכל הכל יפה וטוב סולו גיטרה ובית שני כנל אני חושב שהשיר הזה משקף מאוד ומוות זה סתם משהו שקורה לאנשים אחרים מעבר להכל השיר בא להראות עד כמה עמוק יכול להיות החול אגב אני היום יום שלישי רגע תן לבדוק ביומן כן היום אני שמח ימי שלישי אני שמח לרוב קצת מתגעגע למיכל .

אני רוצה לברך את אחותי שימלאו לה בעוד חודשיים 60 אמשח אם מישהו יעזור לי לנסח ברכה יפה

כי הברכות הכי יפות ומרגשות הן אלה שבאות מהלב. בשביל זה צריך להכיר את האדם שלו כותבים את הברכה (אחותך במקרה זה). אולי אם תספרי לנו קצת עליה, נוכל לתרום משהו. ובכל מקרה - מזל טוב לאחותך.

אחותי שימלאו לה 60 לא נשואה מורה לטבע לשעבר אנחנו 3 אחיות היא הבוגרת היא לא נשואה היא מטפלת במסירות באימנו שהיא בת 91 כי לנו קשה יום יום כי יש לנו ילדים היא באמת באמת אחות טובה הלוואי וכולם יהיו כמוה

חודשיים זה הרבה זמן קארין אז אין מה להילחץ . ובנתיים גיל 60 זה גיל מבורך .

איך את מסתדרת עם יום ראשון בשבוע?

זה להתחיל את השבוע אצל המאנפפת... גם כן דרך לפתוח שבוע חדש... ומה שלומך?

בוקר טוב. יום שני. אכן ימי ראשון הם בעייתיים. בבריאה כתוב על יום א' "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום..." אולי זו אייטיולוגיה...? מי זאת המאנפפת שאיתה את מתחילה את השבוע? שיהיה לך יום מלא אור ונעים בלב

אז ככה ,להלן עדכון מצבי האישי נכון לרגע זה. אתמול הייתי בחוף הים בהרצליה-יש שם מדוזות. עדיין לא התחתנתי. עדיין לא ילדתי. דודה פאתיחה נסעה לטורקיה (בלעדי) אין לי אמסטף. כל השיניים שלי בשריות. שוקלת 62 קילו. אני בזכות בבנק 1102.69 ש"ח חם לי. גם בלילה. כל טוף-שמחוש..............

בידיעות אחרונות על בנות 35 שמחפשות חתן? יש שם טיפים מתורת השיווק...

מה זות אומרת קראתי? אני היא זו שכתבתי את הכתבה על בנות 35 שמחפשות. אלא מאי? גם נשים נשואות מחפשות!!!! בקשר לטיפים אני הטיפ הכי טוב שאני מכירה !!!!! אני יפה חתיכית מושכת סקסית וצנועה!!!!

תורה שלמה למצוא חתן דינה ? ואני חשבתי שאישה יכולה ללמוד וללמד את כל התורה עם רגל אחת .

עם נסעת ? רק אל תגידי לי עם הדילדו . זה לא מדוזות שם שמחה יש נשים אני מסכים איתך , לא ניראות הכי טוב שבעולם . עדיין את לא רוצה כנראה ללדת . למה דודה לא לקחה אותך שמחה ? נו טוב כנראה שגם היא לא אוהבת פלוצים ונחירות לדעתי בסכום כסף שיש לך בבנק אפשר להרדים לפחות שני אמסטפים שבעים .

יש אפשרות לשוחח איתך באופן אישי? אי מייל או משהו?

יש לי תקופה קצת עמוסה, מה שאומר שתשובות שלי במייל עלולות להתעכב קצת. אם זה בסדר מבחינתך, אז אפשר לכתוב למייל הבא: [email protected]

בקרוב אני נוסעת לחו"ל לתקופה של 1/2 שנה לערך(לצורך לימודים), ומשאירה את ילדי עם בעלי בארץ. רציתי לשמוע מאימהות או בעלי מקצוע, איך אפשר לצמצם את הנזק שנסיעתי תגרום לילדי? יש לי ילד בן 10 ילדה בת 18 וילד בן 20 , ובעל שעובד שעות רבות.

הילדים שלך כבר מספיק גדולים כדי להבין את מטרת הנסיעה ואת העובדה, שאת לא נוטשת אותם. אין שום סיבה שייגרם להם נזק כלשהו. בטח שלא כיום כשיש אפשרות להחליף מיילים, לדבר בטלפון וכו'... אומנם חצי שנה זו תקופה שנשמעת ארוכה מאוד, אבל הזמן עובר מהר.

הי אטנה, אני דווקא נוטה שלא להסכים עם הרה כלל וכלל. ילד בן 10 הוא עדיין ילד צעיר מאד אשר זקוק לאמו לצידו. אפילו אם הוא קשור לאביו הוא יחווה את הריחוק מאימו כסוג של אובדן והדבר עלול להיות בעבורו קשה מנשוא ולדעתי תשלם המשפחה וכמובן הילד מחיר כבד. כתרפיסטית המתמחה בילדים, הייתי ממליצה לדחות את הנסיעה הזאת ככל שניתן משום שמדובר בתקופה ארוכה מאד בשביל ילד הנמצא בגיל רגיש ביותר ואין לזלזל בכך. לדעתי כהורים עלינו לחשוב היטב על סדרי העדיפויות שאנחנו מציבים בחיינו כי לכל מהלך יש השלכות על אלה התלויים בנו. ואי אפשר לומר "רגע, סליחה, האמהות לא מסתדרת לי כעת בסקדג'ואל.. יש לי משהו חשוב לעשות.. תוך שישה חודשים אשוב.." זה לא עובד ככה.

שיש לנו מומחית בפורום. ברצינות, אני חושבת שזה בהחלט תורם המון. אגב, ילד בן 10 לא יכול להבין את ההבדל שבין פרידה זמנית לבין אובדן תמידי? עוד שאלה היא, האם לשואלת תהיה אפשרות לבקר בארץ במהלך החצי השנה שהיא צפויה להיות בחו"ל.

שלום אטנה אני מסכימה שזה לא פשוט להשאיר ילד בן 10 לבד. יחד עם זה, אם יש סבתא טובה או דמות אחרת במשפחה שהבן קשור אליה, זה יכול להקטין את הנזק. אטנה, האם חשבת על אפשרות לקחת אותו איתך לחו"ל? זאת יכולה להיות חוויה מענינת עבור שניכם... בהצלחה

היה לי מאוד מעניין לקרוא את דעתכן, ומכיוון שאינכן יודעות את הפרטים המדוייקים, (שנאלצתי קצת לסלף ע"מ לא לגרום לזיהוי), אז הורי גרים ממש לידי שניהם פנסיונרים צעירים שקשורים לילדים מאוד. באמצע התקופה אני מתכננת ביקור שלהם אצלי. ואני לוקחת לפטופ שיהיה פתוח און ליין ב- MSN עם מצלמה ורמקול. בעצם פניתי לפורום לקבל רעיונות מעשיים (כמו למשל אני מתכוונת לקחת גור כלבים חדש לבית.) שיעזרו להם לעבור את התקופה בקלות, כמובן שתיהיה עוזרת ואפילו אולי דודה שלי שתסכים לגור אצלי. וחוצמיזה הבן הקטן יודע בדיוק את הזמן והוא מספיק גדול להבין זמנים, אבל בכל זואת זה לא מקצר תקופה של 4.5 חודשים.

פעם דיברנו על כך כאן, מיכלינקה המליצה לי על איזה סרט אבל שכחתי את שמו. מי יכול להמליץ לי על סרטים מעניינים ומרגשים ? יכולים גם להיות ישנים וטובים, לאו דוקא חדשים. מכל הזמנים. בהדגשה רבתי , ללא סקס ואלימות, מדובר באנשים בעלי לב רגיש. ומדובר בסרט לכל המשפחה. ברור ? אני ממליץ על הסרט: קוראים לי סם. עם השחקנית המהממת ביותר שקיימת, הלא היא : נו יו קנואו ! וואלק שכחתי את שמה אבל היא מה זה מפורסמת, אה נזכרתי, קוראים אותה : מישל פייפר. ומדובר שם על אדם עם פיגור מסויים, שמנסה לגדל בת חמודה וכשרונית (ילדה מהממת ומדהימה, מעניין איפה היא היום) , והרשויות מנסות להוציא את הילדה ממנו כי הם חושבים שזה לא בריא לילדה שאבא עם פיגור שכלי יגדל אותה. סרט ענק. מומלץ בחום. שאו ברכות.

טוב, לא זוכרת על מה המלצתי בזמנו אבל סרטים טובים לכל המשפחה יש המון. למשל, "עגבניות ירוקות מטוגנות" - חובה!!! יש גם את הסרט ההוא עם הילד שיש לו חוש על טבעי, שכחתי איך קוראים לו, עם ברוס וויליס בתור הפסיכולוג. יש את "קוראים לי טייט" עם הילד המחונן של ג'ודי פוסטר. יש כמובן את "אי. טי" וכל "שכחו אותי" בבית למיניהם. יש את "חומות של תקווה", סרט יותר רציני אבל הילדים הגדולים יהנו ממנו גם. יש את "אישה יפה", אני חושבת שבעלי הלב הרגיש יעמדו בפלירטוטים של ג'וליה רוברטס... יש את הקומדיות עם רובין וויליאמס ויש את "ללכת שבי אחריו" שלו שזה סרט מקסים על מורה יחיד ומיוחד. או, ויש את "המשחק". זה מותחן פסיכולוגי שעד הסוף ממש לא יודעים מה משחק ומה אמיתי. תחילת הריאליטי טיוי או משהו כזה. ויש את "השחקן" עם ההוא מחומות של תקווה, שכחתי איך קוראים לו. אה, ויש גם את "ליאון", הרוצח השכיר (אין ממש אלימות) שמתחבר עם הילדה המתוקה והיפה, שדרך אגב, היא ישראלית. ויש את "איש הגשם" עם טום הנקס, בכלל כל סרטי טום הנקס מומלצים כמו "ביג" ואחרים. וכמו שכתבתי יש עוד המון, הדף קצר מלהכיל... צפיה מהנה!

בואי נלך אחד אחד, 1:עגבניות ירוקות אכן סרט ענק, ויש לי אותו וראיתי 3 פעמים. 2: הסרט השני, גם יש לי אותו והוא נקרא החוש הששי, אכן סרט גדול. 3: קוראים לי טייט, לא שמעתי עלו. מוכנה להרחיב ? על מה מדובר שם ? 4: ללכת שבי אחריו , מוכנה להרחיב ? 5: המשחק - מי משחק בו ? על מה מדובר ? 6: חומות של תקוה, זה לא מדבר על 2 חברות שמסתבכות בסין או בקוריאה ונכנסות לכלא באשמת אחזקת סמים ? 7: ליאון, מי משחק שם ? 8: איש הגשם עם דסטין הופמן, ראיתי. לא רע. אבל לא ענק. תודה, ומה שלומך מיכלי ? איך התינוק ? תהיי בריאה. יום טוב.

שלומי אכן סרט מאוד טוב. האבא בסרט היה אוטיסט. המלצתי לחברתי שיש לה בן אוטיסט, שתראה את הסרט. יש בו מסר אופטימי... הסרט 'נפלאות התבונה' הוא גם סרט טוב לכל המשפחה מתאר התמודדותו של סטודנט במחלת הסכיזופרניה. הסרט 'שוקולד' מתאים גם הוא לכל המשפחה. צפייה מהנה.

ע י ד ן ה ק ר ח !!!!!!!!!!!!!!! סרט ענק!!! מדהים. לכל המשפחה (ילדים, מבוגרים - כולם ייהנו). לשם שינוי סרט עם ערכים מעבר ל"כוחה של אהבה" (בלי לזלזל בנושא הנדוש הזה). הסרט ליאון ("this is from Matilda"...) לא ממש מתאים לילדים; הרבה אלימות. מה עם הנסיכה הקסומה? הסיפור שאינו נגמר? (שניהם לא ממש חדשים, אבל בלתי נשכחים. חוץ ממני - אני שוכחת!).

להיות שם עם פיטר סלרס נדמה לי ,סרט מדהים וחכם . את עידן הקרח הרבה אנשים מתחום הפסיכולוגיה אוהבים . מעניין .אישית לא ראיתי ,לא היה לי זמן...

על מה הסרט? מי השחקנים?

שלום לכם, חדשה כאן. אני בת 38. מעולם לא היה לי קשר זוגי ואני כמהה לכזה. רק בשנתיים האחרונות אני מנסה להכיר ולא מצליחה בכלל להגיע למפגשים, נשללת על הסף באתרים השונים מול שפע הצעירות והחטובות. הפסקתי טיפול פסיכולוגי כי אני לא מוצאת בו טעם. יצרתי קשר עם בחור מהאינטרנט והפכנו לידידים, התאהבתי בו אך הוא לא בי והיום אני גם מנתקת את הקשר איתו כי זה מכאיב לי מדי. מרגישה בודדה נורא, דחויה נורא. לא רואה דרך מוצא מהבדידות האיומה הזו, כאילו נשים מעל גיל מסויים יכולות לפרוש ממרוץ החיפוש אחר בן זוג כי אין להן סיכוי , וצריכות ללמד את עצמן לחיות בבדידות "לא עצובה". אני כבר אדישה לכל הקלישאות, גם לאלו של הפסיכולוגים. איזה עולם נפלא!!!

חח אהבתי את שכתבת טוב אז אני אחסוך ממך וממני קלישאות ומילות עידוד רק אומר שהפורום כאן הוא מעין חוויה מתקנת לאדם הבודד ועוד אוסיף ואומר שכל האנשים הרבים שכאן כל הזמן יהיו לך כ כלי לפיתוח מיומניות חברתיות :-) תגידי איפה היית כל השנים ? ולמה רק בשנתיים האחרונות התעוררת לך ? ד"ש לכל יושבי העולם הנפלא הזה .

ראשית אני מאמינה בגורל, כך שאני יודעת שעוד תמצאי בן זוג אבל זה תלוי רק בך, האם ניסית באמת להבין (אני יודעת שטיפולים פסיכולוגים אמורים להוביל אותנו לשם) למה את מרגישה כל כך בודדה והאם את באמת רוצה להכיר או שחוששת ולכן משדרת את ההיפך, אני לא מכירה אותך אבל אני חושבת שאם הדימוי העצמי שלך יתחזק ותרגישי טוב עם עצמך ועם המראה החיצוני שלך, תשדרי את הבטחון החוצה וזה מה שחשוב, מה שאת מרגישה ומשדרת ובינתיים אנחנו פה עבורך

ששששש אל תגלי לאף אחד, שתדעי לך, הגברים הם לא משהו , את בטוחה שאת רוצה קשר עם אחד מהם ? הם הפכפכים, הם בוגדניים, הם אנוכיים, הם קטנוניים, עם המון דרישות, המון השקעה, המון אכזבה. למה לך ? ובכל זאת, אם נעזוב לרגע את ההומור, שמעתי שאכן יש בעיה רצינית למציאת גבר פנוי. אבל צריך יותר מאשר אינטרנט. יש המון דרכים להכיר גברים, וצריך להשקיע בענין. את יוצאת למקומות בילוי ? קורסים ? עבודה ? ספרי קצת על עצמך . איזה גבר היית רוצה ? מה התכונות שהיית מחפשת אצל גבר ? בתקוה שהאביר על הסוס הלבן בא יבוא בקרוב, אחתום בברכה נאמנה, שיהיה לך רק טוב, יום טוב.

אז יאללה - בלי קלישאות: 1. תעזבי אותך מהיכרויות באינטרנט. 70% ממה שאנשים כותבים שם על עצמם זה בולשיט (בלי להעליב את ה - 30% ההוגנים). 2. הדרך הכי טובה, אם כי לאו דווקא הכי קלה, לפרוץ את מעגל הבדידות היא... לצאת מהבית! לא ציינת אם את עובדת, למשל. אני מאמינה, שבבדידות יש טווח נרחב של בחירה. 3. נשים בגיל הזהב מתחילות פרק חיים שני עם בן-זוג חדש; אז את, בגילך, לא יכולה? את לא צריכה "ללמד את עצמך לחיות בבדידות"; מה פתאום? מה יש בבדידות שמכאיב כ"כ, אבל עדיין עדיף על דברים אחרים? הרגל? אחרי 38 שנה קשה לעשות השכמה ו"לפרוץ" אל העולם. קשה, אבל לא בלתי אפשרי.

תודה לכולכם. אני עובדת, בוגרת תואר ראשון ולימודי תעודה. לא ניסיתי להכיר עד לפני שנתיים כי אני ביישנית וגם מלאה מאוד (למרות שיש לי פנים נאות) ומאוד פחדתי מתגובות דחייה של גברים, ובכלל לקח לי זמן להבין שדברים לא קורים מעצמם אלא יש ליזום. והיום, כשאני מנסה ליזום ופונה לגברים באינטרנט, איני זוכה אפילו לתגובה.אין לי ערוצים אחרים להכיר ונכון, אני קצת בררנית, אני מחפשת גבר אינטליגנטי, ובעל מראה סביר בעיני, למרות שבאמת חשובה לי אישיות רגישה, ואני יודעת שאני מרחמת על עצמי, אבל באמת קשה לי, ובייחוד עכשיו, כשמצאתי מישהו שמאוד דומה לי, ביישן ובעל יכולת הכלה (הוא פסיכולוג במקצועו), גבר בשנות הארבעים לחייו שבשל ביישנותו גם הוא לא התנסה כמעט במערכות יחסים, שאינו שופט אותי על חוסר נסיוני - הוא אינו רוצה בי אלא כידידה. הוא כל הזמן אומר שהוא לא יחיד במינו אבל אני מרגישה שלמרות מגרעותיו, יש בינינו משהו מאוד ייחודי, שלא סתם נפגשנו, וקשה לי להאמין שאי פעם אמצא מישהו דומה לו או מישהו בכלל. למעשה, איני זוכרת יום אחד בחיי שלא הייתי מיואשת, כאילו תמיד ידעתי שאשאר לבד...

נסי לדבר איתי אי סי קיו 288-986-955

רופא יהודי צעיר, גאוות אמו, סיים התמחות ברפואה פלסטית באחד מבתי החולים הטובים של ניו-יורק ויוצא להתנדב בשמורת אינדיאנים בניו-מכסיקו. כעבור שלושה שבועות הוא מתקשר לאמו הדואגת בברוקלין ומספר לה:" אמא יקרה, בעוד שבוע אני מגיע הביתה עם ארוסתי החדשה, היא אידיאנית ושמה " כוכב זורח" "נחמד" , אומרת אמא. ,גם לי יש עכשיו שם אינדיאני ", ממשיך הדוקטור. "מהיום אני מבקש שתכני אותי " צבי רץ" "נחמד מאד" ,עונה אמא. "למען האמת", קובע הבן, "אני חושב שגם את צריכה עכשיו שם אינדיאני". "איזה צירוף מקרים. התפרצת לדלת פתוחה,יש לי כבר שם אינדיאני", משיבה אמא. "באמת ?" מתפלא הבן "אתה יכול לקרוא לי "יושבת שבעה"...

נערה בגיל ההתבגרות, חריידית ממאה שערים , החלה להתדרדר מוסרית. מצבה הלך והחמיר .... יומאחד היא באה הביתה מאוד מאוחר ... והודיעה לאמא שלה: " אמא , זהו , החלטתי סופית - אני רוצה להיות ..... י צ א נ י ת ...... האמא נתקפה בהלה . עיניה נקרעו לרווחה, נשימתה נעתקה וחיוורון מות כיסה את פניה . " מה ???!!! ?? מה אמרת שאת רוצה להיות ? " - שאגה .. יצאנית . אמא , י צ א נ י ת .. ענתה הנערה . אוי , ב"ה . הפליטה אנחה האמא . חשבתי שאמרת " ציונית " רחמנא ליצלן .

כך כתבת: "אין כזה דבר כלב מסוכן - יש מגדל מסוכן!". יש לי כמה שאלות, האם לא יתכן מצב בעולם , של כלב מהסוגים שנאסרו אתמול ליבוא, שבעליו התנהגו איתו יפה, לא היכו אותו, ובכל זאת הם תוקפים ? את מוכנה לחתום על זה ? את מוכנה לקחת אחריות ? הרי אנחנו מדברים כאן בחיים ומות !! ועוד שאלה, כתבת על האמסטף שהוא לא גדל אצלם כשהיה גור, או משהו כזה. לא הבנתי אותך. מה הכוונה ? הכוונה שהם קנו אותו כשכבר היה כלב גדול ? למה זה צריך לשנות ? ועוד שאלה: אמרו ברדיו שמעכשיו יש צו המורה לכל בעלי הכלבים מהסוגים הללו, לעקר את הזכרים. יש קשר בין התקיפות של הזכרים לבין העיקור ? מה הקשר ? כלומר, כלב מעוקר לא יהיה תוקפני ? האם זה אומר שהכלבה הנקבה פחות תוקפנית מהזכר ? האם זה אומר, שכשכלב תוקף אדם, זה אצלו מעין פורקן מיני ? ולסיום, מה את היית מציעה לרשויות לעשות בכדי שמקרים כאלה לא יקרו בעתיד ? לגמרי במקרה, אתמול בלילה הבן שלי הגדול , בן 15, חזר הביתה ובחיקו גור כלבים קטן . מה זה צריך להביע ? צרחנו אני ואשתי . לא, זה של חבר שלי. הוא ביקש ממני לשמור לו את הגור ללילה אחד. (איזה לילה אחד, הוא רצה שנכניס אותו הביתה ונגדל אותו). אבל הוא בוכה ומיילל המסכן. נתנו לו צלחת חלב והוא שתה בשקיקה. ניסינו לתת לו טונה והוא לא רצה. שמנו אותו לישון בשירותים עם המון עיתונים על הריצפה, והלכנו לישון. בשעה שלוש בבקר, קולות וברקים , צרחות איומות מגיעות מהכלבלב. מסכן קטן. אולי הוא היה רעב. הערתי את הבן הנודניק , הקמתי אותו בעמל רב , ואמרתי לו , לך לדאוג לגור שלך. הוא מעיר את כל הבית ! בקיצור, נהיה שקט. בבקר קמתי והגור נעלם. הוא העביר אותו למקלט. אבל שמעתי אותו מצייץ משם. שלא נדע מצרות. למה ילדים כל כך אוהבים חיות ? זה חמוד, אבל המון השקעה. יום טוב לך. ולהשתמע.

לא. אין סיבה שכלב יתקוף סתם! יש מצבים רפואיים שגורמים להתנהגות של כלב להשתנות (למשל, גידול במוח) - אבל דברים כאלה הופכים גם אנשים לאלימים. וכן, צריך לזכור שגם כלבים יכולים לסבול מהפרעות נפשיות... אבל אז יודעים שהכלב לא בסדר מבחינה רפואית. אם כלב היה בסדר במשך כמה שנים, ופתאום נהיה אגרסיבי - לא יזיק לעשות לו בדיקות מקיפות. אז חוץ ממקרים כאלה, התשובה חיובית - אני מוכנה לחתום על זה. בתנאי שאני מכירה את ההיסטוריה של הכלב (במידה והוא לא גור). הכל היה בעיתונים ובאינטרנט - הם קיבלו/קנו (לא יודעת) את הכלב כשהיה גור. הוא היה אצלם תקופה מסויימת, ואז האבא נכנס לכלא לשנה. בשנה הזו הכלב הועבר לחבר של המשפחה. כשהאבא השתחרר מהכלא, לפני כמה שבועות, הוא לקח את הכלב חזרה... שנה זה המון זמן; אנחנו לא יודעים מה עבר על הכלב בתקופה שהיה אצל החבר. אנחנו כן יודעים, שהאבא נהג להכות אותו עם מקלות!!! אנחנו לא יודעים, מה קדם לתקיפה? קשה לי להאמין שהכלב היה רגוע ומאושר, ופתאום - בלי סיבה - פשוט התנפל על הילדה. אין סיבה שזה יקרה. יש קשר בין סירוס לתוקפנות. השורה התחתונה - הורדת רמת הטסטוסטרון בדם. זה לא אומר שסירוס ירגיע לחלוטין כלב תוקפני, אבל זה בהחלט יכול למתן את ההתנהגות שלו. אגב, נקבות יכולות להיות תוקפניות לא פחות. הרבה מזה קשור לעובדה, שכלב הוא חיה טריטוריאלית; הם שומרים על המקום בו הם חיים. שיעור בפסיכולוגיה והביולוגיה של הכלב: הכלב, במקור, חי בלהקות. כלב שחי בבית, תופס את המשפחה שלו כלהקה. מה שצריך לעשות, זה ללמד את הכלב איפה המקום שלו במדרג ההירכי. בדיוק כמו שבלהקת כלבים בטבע יש זכר אלפא ונקבת אלפא, ששולטים בלהקה, כך בני הבית צריכים לשלוט בכלב. מה שנקרא - להראות לו את מקומו, ולהקפיד שלא ינסה לטפס בסולם ההיררכי. קראתי היום בעיתון מהם 8 הגזעים ה"מסוכנים"... הכלבה שלי נחשבת, פתאום, ל"מסוכנת". אין מצב - ואני חותמת על זה בלי היסוס - שהיא תפגע במישהו סתם ככה. כן, אם מישהו יאיים עליה - היא תאיים בחזרה וגם תנשך. בסדר. מה אכפת לי? שתדע להגן על עצמה במידת הצורך. אבל היא בחיים לא תיזום תקיפה. נכנסים אלינו אנשים עם ילדים - החל מגיל 0. ילדים קצת יותר גדולים (שנתיים, שלוש וכו') חושבים שהיא צעצוע - מושכים לה בזנב, חובטים בה... כשנגמרת לה הסבלנות (ובצדק - היא לא שק חבטות), היא פשוט קמה והולכת. זה הכל. מה הרשויות צריכות לעשות? לא לאפשר לכל דביל לגדל כל כלב! כמו שלא מקבלים נשק ככה סתם, אז שלא יתנו כל כלב לכל אחד. שיהיה פיקוח, שיחייבו אנשים שמגדלים כלבים "מסוכנים" להעביר את הכלב קורס אילוף. והכי חשוב - שלא ינקטו בשיטה של חקיקה גורפת!!! שיטפלו בכל מקרה לגופו. קשה לומר שכל הכלבים מגזע מסויים מהווים סיכון. אבל במידה והגיעה תלונה על כלב תוקפני - שיטפלו בו ובמי שמגדל אותו נקודתית. בין הגזעים ה"מסוכנים" יש טוסה אינו ופילה ברזילרו... שלומי, משני הגזעים ביחד יש לא יותר מ - 15 כלבים בארץ. מה הקטע של המחוקקים הסתומים האלה? בחיי - אלה שקובעים את החוקים לא יודעים להבדיל בין כבשה לטרייר. למה צרחתם על הילד??? :-) לא יפה. וסתם ככה - חלב לא בריא לכלבים. וטונה? חלקם מסכימים לאכול וחלקם לא. עניין של טעם. אולי הגור באמת היה רעב בשלוש בבוקר... אבל מה שהוא חיפש זה חום. הייתם מקבלים שקט אם הוא היה נכנס לאחת המיטות (שומו שמים!) :-) ילדים אוהבים חיות, כי חיות הרבה יותר סבלניות מאנשים. טוב, זה נושא שממש מרגיז אותי. למזלי הטוב, רוב האנשים שאני מכירה מתעצבנים כמוני... אז אנחנו מתעצבנים ביחד :-). סתם. כל החוקים האלה. עוד שבועיים הנושא יירד מהכותרות. לא יהיה שום חוק (מדברים על החוק הזה כבר יותר מ - 5 שנים). התקשורת מכניסה אנשים להיסטריה. זה הכל. כל העיתונאים הסתומים האלה עם היורקשייר טריירים שלהם... ביי.

שוב את צודקת ואתחיל בזה שמי שאוהב חיות אהוב עלי כבן אדם . יש כאן אי הבנה מילולית -כשאומרים כלב מסוכן הכוונה לכלב עם "יכולות מסוכנות" ,כלומר בעל חיים שיש לו יכולת קטלנית .כפי שאמרתי גם פודל יכול לנשוך אך אינו "מסוכן" קרי -קטלני . ישנם מס גזעים שבני האדם גידלו (גנטית) למטרות תקיפה וחיסול , וכלבים למרות שהם "באים מהטבע" כביכול הם בסך הכל (מה לעשות זאת האמת...) תוצרת האדם... כלומר אנחנו בני האדם מסוגלים בעזרת טכניקות גנטיות שונות ליצור גזעים לכל מטרה כמעט . עכשיו ככה ,את כלבי ה"תקיפה" בני האדם פשוט "ייצרו" (אוי זה מתחיל להשמע לא טוב...) למטרות תקיפה .נקודה .זאת הייתה המטרה שלשמה יצרו גזעים שונים של כלבים מסוג הסטאף . אלא מה ,כלב הוא כלב וחיה ובני אדם מגדלים כלבים וחיות גם ל"שעשוע" ,מי שלא מודע ומסרב להכיר בעובדה שיש כלבים "מסוכנים" או קטלנים פשוט עושה עוול לכלב עצמו מכייון שזה לא פודל... חובה אבל חובה להבין שהכלבים האלה קטלנים ואפילו מאוד( שוב ,בעלי יכולת ) ולכן יש צורך לפקח על הגידול שלהם . אנשים כמו HEARA ועוד טובים לא ישתמשו ואף ימנעו מהכלב ליישם את ה"מסוכנות" שלו ,אבל לא חסרים פסיכים שישתמשו בצורה מסוכנת בתכונה הנל . לכן חייב להיות פיקוח על הנושא .זה רק לטובת אוהבי הכלבים והכלבים ,כאשר יהיה פיקוח למשל אסון כמו שהיה עם הילדה לא יוכל להיות מכיוון שלא יתנו לאחד כמו אביה לגדל כלב מסוג כזה . ובצדק ובדין .(ואהלן 'דינה' מה שלומך?...) לגבי הסירוס זה כפי שכתבת קשור לרמת ההורמון ובעיקר אצל סוסים זה נהוג ,אבל זה כבר ויכוח אחר . בשורה התחתונה תנו לחיות עם חיות ,ומי שלא אוהב חיות קשה לי לראות אותו אוהב בני אדם...

לפני מספר חודשים הכרתי גבר. נשוי + 2 , הכרנו בצ'ט... נפגשנו , התאהבנו - גם אני נשואה , מיותר לציין שחיי הנישואין של שנינו לא סוגים בשושנים.. נקשרתי אליו כ"כ , אני יודעת שמש שעשיתי הוא פשוט נורא , לבעלי , למשפחה שלו אבל האהבה שלי - חזקה כ"כ.. כרגע אנחנו לחוד , החלטנו שזהו , ועצוב לי - מאוד... אני מנסה עם בעלי - מאוד מנסה אבל הוא תקוע לי כ"כ חזק בראש , בלב...

עצובית, אני מבינה שההחלטה לסיים את הקשר הזה משותפת לשניכם. זה קשה, כי היה לך משהו טוב, משהו שחסר לך בזוגיות עם בעלך.... מכיוון שהקשר עם אותו גבר בלתי אפשרי, נותרו לך שתי אפשרויות - להישאר עם בעלך או לעזוב. אבל תמיד אפשר לפרק את החבילה... השאלה היא עד כמה הנושא חשוב לך. אם בעלך מסכים ואם לא אין התנגדות - אולי תפנו לייעוץ זוגי? סביר להניח שאותו גבר לא ייעלם לך מהראש. אבל יש סיכוי, שלאט לאט הוא יישאר זכרון מתוק. משהו שתמיד ילווה אותך, רק בלי הכאב והצער שקיימים כעת.

תודה על הסימפטיה אך אני חוששת שיהיה לי קשה ...

יקירתי את הופכת להיות עוד מספר בסטטיסטיקת הגרושות אשר חשבו שמצאו את המלוכה ובקושי מצאו אתונות. ליבי עליך כיצד הצליח גבר בצט ששיחק עם רגשותיך לגרום לגרושיך. כאשר את תעברי לחיות עם החדש דבר אשר אינו מתקבל על הדעת כי הוא לעולם לא יעזוב את אישתו. מהר מאוד תחפשי ריגושים חדשים והצט הרי מחכה לך הפתיה בכליון עיניים.

אני עדיין לא גרושה אך צודק: פתייה.. לא בטוחה ששותפי התכוון להרע לי באיזושהיא צורה אך נכון - את אשתו הוא לא יעזוב.. גם אם אחזור אל הצ'ט הטעות לא תחזור על עצמה שכן יצאתי טיפ טיפה יותר חכמה...

חבל כל כך שאתה מרגיש צורך לשתף את כולנו באטימות שלך, מה אתה בכלל יודע על אהבה? על חסכים? על כאב ועל אמפטיה שלא נראה לי שנמנית על תכונותיך, ואותך עצובית יקרה לא נותר לי אלא לחזק ולהגיד שאכן ממרחק של זמן הדברים נראים אחרת ואם אהבתכם כל כך חזקה כפי שניתן היה להבין היא לא באמת נגמרה, אבל אין ספק שעליך לבדוק את הדברים בצורה קצת יותר מקלה ומרוחקת. נראה לי שטוב עשיתם שנפרדם. את חייבת לתת צ'אנס למערכת החוקית שלך, ורק לאחר שתרגישי שמיצית את כל הדרכים, תוכלי לקבל החלטה, אני גם לא הייתי שוללת טיפול פרטני שלך אצל פסיכולוג שאולי יתן לך את הכילים להבין מה קורה, לפעמים חשים בלבול מאוד גדול כתוצאה מהתחושות והעוצמות שאנו חויים. בהצלחה

אל תפחידי את הנשים כאן...יש נשים נשואות שיודעות יפה לעשות את ההפרדה בין מערכות היחסים בבית ובחוץ...וחיות ככה בכייף . אבל נכון -האהבה לא תמיד באה במקום...ולא תמיד ניתן לשלוט עליה... יהיה בסדר בסוף...

לא מפחידה אף אחת... מי שיודעת להפריד אשריה.. אני מהתמימות שלא הלך להן ופשוט נפלו ברשת , לא מצליחה להבין מה כ"כ כייף בלחיות חיים כפולים , אבל אם אתה מתעקש...

בררררררררררררר פשוט מזעזע ! למה אנשים דפוקים מגדלים חיות טרף בבית ? הם מטורפים או מה ? ולמה החוק מתיר את זה ? פשוט, עולם משוגע ! אין לי מילים אחרות. עולם דפוק יש לנו. עולם מגעיל. עולם רע. אני מתלבט לגבי ההורים. האם צריך להאשים אותם בהריגה/רצח. אמנם הם קיבלו עונש חמור שילדתם מתה, אבל בכל זאת, הרי הם גרמו את זה במו ידם. מה דעתכם ?

שלומלומים ודרישות שלום. כן, זה מזעזע. אני לא מסוגלת אפילו לתאר בנפשי איזה מזעזע זה לראות את ילדך מותקף על ידי אמסטף. עם זאת, לא הוגן להאשים את החיה לדעתי. מי שאשם הם אלו שמכניסים את החיה לביתם. הרי אופיו של האמסטף ידוע ברחבי העולם כולו אז מי שלוקח כזה סיכון מציב את כל ביתו בסכנה. אז שלא יעשו עלהום על הכלבים, הם לא אשמים!. מטעמי רחמים לי אישית קשה לשפוט כרגע את ההורים. אני מאמינה שהם עצמם מרגישים אשמים ועם זה הם צריכים לחיות עכשיו את שארית חייהם. מה שלומכם? טופזיקה

היום מת קשיש כי כלבו האמסטף לא נתן לאנשי מד"א להתקרב אליו. איך אנשים מביאים על עצמם את הצרות? מתי יצא חוק במדינה לגבי גידול וטיפוח כלבים מסוכנים? למה מחכים? שיהרגו עוד אנשים?

למה אחזקת נשק מחייבת אישורים, היתרים ורישיון? למה כדי לנהוג ברכב צריך לעשות תאוריה, ללמוד נהיגה ואז לעבור טסט? למה צריך רישיון טיס? יודע מה הבעיה הכי גדולה??? התקשורת!!! כן, זה נשמע נדוש, אבל זו האמת... למה כשרועה גרמני נושך, זה מקבל קוביה קטנה בעיתון? למה אנשים שכחו את העובדה שהיו מקרי תקיפה של לברדורים (ילדה בת 3 איבדה אוזן כתוצאה מביס של לברדור)??? טוב, זו אופנה שכזו - פעם הדוברמנים היו בקו האש. אח"כ - רוטווילרים. ואז - הסרט "על כלבים וגנבים"... יודע כמה דלמטים ננטשו כעבור פחות משנה??? שלומי - התנדבתי ועבדתי 3 שנים בעמותה למען בע"ח. 3 שנים זה הרבה נכון? איך תסביר את זה שננשכתי פעם אחת בלבד, וגם זה היה בגלל חוסר זהירות שלי (נכנסתי בין 2 כלבים שרבו על אוכל, ומכיוון שעמדתי ביניהם, חטפתי ביס שלא היה מיועד אליי)??? ושלומי - בתקופה הזו נתקלתי שם בכל ה"רוצחים" למיניהם (סטפים, אמסטפים, רוטווילרים, דוברמנים וכו'...). מעולם לא חששתי להיכנס למכלאות שלהם!!! אני יכולה להמשיך כך בלי סוף... לא רוצה להתיש אותך. אגב - קראת בעיתון גם את האותיות הקטנות? את העובדה שהבעלים של הכלב נהג להכות אותו עם מקל? את העובדה שהוא לא חי אצלם בבית מאז שהיה גור? הכלבה שלי נחשבת ל"גזע מסוכן" לפי החוק הבריטי (שאותו רוצה לייבא ארצה). מעניין. בהתחשב בעובדה שיש בארץ פחות מ - 70 כלבים כאלה, ובהתחשב בעובדה שכלב מגזע כזה מעולם! לא נשך בארץ - על סמך מה רוצים להוציא אותם מהחוק??? שיוציאו מהחוק ערסים אידיוטים שחושבים שכלבים זה משחק ודאווין!!!!!!!!!!!! צר לי על המשפחה שאיבדה ילדה קטנה בגלל שטות כזו. כן, זו שטות! הם הביאו את על עצמם, וגם אם מבחינת החוק הם נקיים, את האשמה את יסחבו עוד המון המון זמן. ולי, אישית, חבל על הכלב. הוא רק כלב. ואתה כתבת כאן, לפני זמן מה, שכלבים לא ניחנו בתבונה של האדם... אז מי אשם?!?!

הכל נכון . רק שהאמסטף בעייתי בקטע אחד - הכלב הזה חייב לא להגיע לעולם למצב אלים .! אמסטף שפעם אחת היה אלים בעברו ,אם זה בתקיפת כלב אחר (ובזה הם נבחנים בעיקר מכיוון שזה המבחן הכי אובייקטיבי לגזע הזה ) או בנסיון תקיפה "צרב" לעצמו בראש את התקיפה ויכולה להיות סיטואציה מאוחרת יותר בעתיד (אפילו אחרי שנה ויותר) שתעורר לו את יצר התקיפה ש"נצרב" ואז הוא תוקף .ככל שהוא מתנסה ביותר תקיפות ואפילו אם הוא נבלם ולא תקף כך הוא מסוכן יותר . נכון שכל כלב נושך ויכול לתקוף אבל האמסטף קטלני מרוב הגזעים ,וכשהוא תוקף הוא חיב לוודא הריגה ולא ניתן לעצור אותו בעת התקיפה ,הגוף שלו לא מרגיש כלום וממש "ניתק" מהמח מלבד הלסת שננעלת בעוצמה של 200 עד 350 קג .כל ניסיון להכות אותו על מנת להפריד לא יועיל ורק יגביר אצלו את הכוח לקטול . בארץ הרבה אנשים לא מודעים לזה ולא רואים בזה סימן אזהרה ועושים לו הנחות בנושא .אמסטף שתקף פעם יתקוף שוב ! ולא תמיד נבין למה . בעייה עיקרית בנושא הם הערסים שמגדלים אותם גם למטרות קרבות כלבים (מדובר בהימורים על סכומים לא קטנים) או למטרת דאווין ,אלא שאז הם מלמדים את הכלב לתקוף ומתיחסים אליו ממש כמו לכלי נשק לכל דבר ואלה הם המסוכנים ורוב התקיפות באות על רקע זה . אבל אין ספק שהכלב הזה דורש גידול של אדם אחראי ,לא יהיה זה נכון להפוך את כל הסטאף לרוצחים אבל חובה לדעת ולהיות מודעים לתכונה הזאת אצלהם . אגב לי היה פעם כלב קווקזי ,זה כלב שבקווקז הוא "כלב רועים" ,הוא שומר על הבקר ומסוגל בקלות לטרוף זאבים .יש לו ראש ופה ענק וגוף גדול מאד וחזק . קיבלתי אותו בוגר יחסית ולא הצלחתי להביא אותו למצב לא מסוכן והעברנו אותו לכלביה של צהל .לפחות שיוציא אנרגיה על הגנת המולדת... בכללי הכלב הוא חברו הטוב של האדם ויש הרבה יותר בני אדם מסוכנים מסטאפים ומחיות אחרות...

מה זתו'מרת לי אישית חבל על הכלב ? כאילו שחבל לך על הכלב יותר משחבל לך על הילדה ??

אני יודעת שיש אתרים להומוסקסואלים ואני גולשת בהם אבל רציתי להיכנס לכאן ולעשות ווידוי בשביל הרוב הסטרייטי שאני כזו ,לסבית,נולדים ככה,הבעיה היא להשלים עם זה .לא יודעת .מן התפרקות כזו .התפרקות מבוקרת פחות או יותר של אישה באמצע החיים .אני מכירה מישהי במקום עבודתי שהיא כמוני אבל היא לא יודעת שאני יודעת עליה .גם כתבתי באתר הזה לא מזמן כזכר, אבל זהו , חוץ מזה כל השאר היה מדוייק .

למה זה בעיה להשלים עם זה ? היית רוצה שלא להיות לסבית ? ומה קרה לגאווה ? ואת נשואה באושר ?

לא בעיה בשבילי ,רק בעיה בשביל הורי ואחותי ושאר החברה הסטרייטית .תחשוב כמה חרא זה שכשבעבודה שואלים אותי לגבי זוגיות אני צריכה להגיד שיש לי חבר במקום לומר יש לי חברה.ולהגיד לאחרות שאין לי אף אחד למרות שאני באמצע פרשת אהבים סוערת .ואם נשבר לי הלב לתת להם שיחשבו שזה מבחור בעוד כאב הלב הוא מבחורה . לא ,לא הייתי רוצה 'לא להיות לסבית',להיפך אני שמחה שסוף סוף טוב לי גם כן במיטה .לא שלא נהנתי עם גברים ,היכרתי גברים מקסימים ונהדרים .בכלל לא הייתי מוותרת על ההיכרות עם חלק מהם אפילו אם אפשר היה ניתן.הייתי גם נשואה לגבר ויש לי ילד חמוד .ושתדעו הילד שלי משלים עם זה יותר טוב ממני ,מצחיק ,לא? יש לי גאווה ,לא רק זה אלא שגיליתי שיש המון נשים מאוד מצליחות ,מוכשרות ,חכמות ונבונות מהקהילה שלי מכל הקשת הציבורית . מה שאני לא מרוצה זה שבמקום לקבל אותי כאינדבידואל אני מעיין נציגה של קהילה ,וכאן מתחילה הבעיה.וכביסה מלוכלכת לא מכבסים בחוץ ,נכון?

שלום מאוד קשה לחיות במצב של הסתרה, רגשות אשמה וכו את צריכה לדעת שזה לא מתוך בחירה כשם שגם אני לא בחרתי להיות סטרייטית אלא ככה נולדתי. אינך אשמה במצב ולכן את לא צריכה להסתיר זאת מאף אחד. לא גנבת כלום "הרווחת" הכל ביושר...ואפשר לחיות עם זה בשלום בתנאי שתעשי עבודה עם התפישות והאמונות שלך בתוכך פנימה. זה לא קל, אבל למי קל בחיים? היום המודעות יותר גבוהה לנושא גם בקרב דתיים... יש לסביות שבנו תא משפחתי כולל גידול ילדים וחיות באושר ועושר... אז מה הבעייה? בעצם את דו מינית, אז מה הן העדפותיך? האם ראית את הסרט 'זכרון של דג זהב' ? הסרט מתאר רומנים והתאהבויות של סטרייטים הומואים, לסביות.. המסר: לא משנה מה הן העדפותיך המיניות העיקר שיש אהבה... בהצלחה והעקר שתהיה לך אהבה...

תודה על שאת מקבלת את הנטיה שלי שתהיה מה שתהיה .רק התכוונתי לומר שגם לי יש צרות בחיים שלא בדיוק קשורות לנטייה המינית שלי .הבעיות לפעמים קשורות להסתגלות, לחלוקה של הזמן אבל לא לנטיה .זה גם קורה לנשים סטרייטיות כשהם מתאהבות ופתאום דברים אחרים בחיים מתקלקלים ואז מתייחסים לזה בסלחנות ,לא?

את צודקת - לא משנה עד כמה החברה התקדמה ב - 20 שנים האחרונות, עדיין קשה לצאת מהארון לחלוטין. אני לא זוכרת מי כתב מה באתר הזה (זה היה בפורום הזה?)... אבל תרגישי חופשי לכתוב איך שנוח לך. אני מניחה שהווידוי שלך נועד למען עצמך לא פחות מאשר לסטרייטים שבפורום. ואם החיים היו פורום, אז היה לך הרבה יותר קל, כי כאן לא שופטים אותך ומקבלים אותך כמו שאת. הבעיה שהחיים קצת שונים. עדיין יש אנשים שקשה להם לקבל הומוסקסואלים ולסביות. כתבת שאת באמצע החיים - מה זה אומר מבחינתך? את מחפשת קשר עם אישה? את מסתירה הכל וחיה עם גבר?

היי יש אנשים שקשה להם לקבל אפילו את השכן ממול... ולכן זו בעייה של אלו שקשה להם לקבל... חשוב איך ואיפה עלמה מעמידה את עצמה בחברה... מה היא משדרת...אנשים זה עם אכזר מתנכלים לחלש... אם עלמה תשדר גאווה היא לא תהיה קורבן של החברה.

כן ,נכון,קשה לצאת מהארון .תתפלאי אבל ,הרה,יש זקנים ,שמקבלים את זה יותר בהבנה מאשר צעירים.לא משנה ,לא בגלל זה הסתרתי את הנטיה ,הסתרתי כי לא רציתי כל כך לשתף בזה שכל ההתבכיינות הספציפית ההיא הינה שלי.פשוט כשאני בפורום הזה אני רוצה שיקבלו אותי כבן אדם ולא כנציגת קהילה בדיוק כמו שאם הייתי דרוזית לא הייתי רוצה שתתיחסו אליי רק כאל נציגת הדרוזים ,נכון? נכון ,אם החיים היו הפורום באמת היה יותר קל .שמחה שכאן לא שופטים אותי רק שחבל שכשאמרתי לאקסית שלי לא לשפוט אותי היא זרקה אותי לכל הרוחות .מזל רק שפגשתי משהי חדשה שמרעיפה עליי מכל טוב ומפנקת אותי מאד.המשפחה שלי בעיקר קשה לקבל ,אני מספיק גדולה שלא מעניין אותי אם החברה מקבלת או לא זב"שם. כן,אני באמצע החיים .מצחיק להתחיל מחדש באמצע החיים ,לא? כאילו ,אני שואלת את עצמי למה זה לא קרה כבר לפני 10 שנים או יותר ?למה חיכיתי כל כך הרבה ?ממה פחדתי כל כך ?למה הייתי צריכה לעבור תהליך כזה ,מה פה הסיפור ,למה כל כך מסובך ,למה כל כך השתדלתי עם גברים ?למה ?ומה אם הייתי מתנסה קודם ? ואם התשובה היא סתם ,ככה ! וזו באמת התשובה ,סתם ככה ! למרות שהלוואי שזה היה סתם ככה ולא תהליך ארוך .טוב כמו שאמרתי כנראה שאני דו-מינית לא הייתי עם שום גבר כי הכריחו אותי ,הייתי איתם כי רציתי (חוץ מעם אחד מהם,אבל זה כבר לא משנה ,זה היה לפני המון שנים ,אולי אפילו את ,הרה לא נולדת עדיין.ולא נאנסתי) לא,אני לא מחפשת קשר עם אישה אני נמצאת בקשר ,וברוך השם יש מספיק אתרי הכרויות באינטרנט הכרתי באחד מהם,לא מזמן. ולא,אינני חיה עם גבר האחרון שניסיתי איתו ,עלה על זה .הוא אמר שאני בכלל לא נותנת מעצמי ואז באמת נתתי לו מעצמי ....התחלתי לבכות לו שאני רוצה אישה ,מזל רק היה לי שהוא היה הבן אדם הנכון לבכות לפניו בסיטואציה כזו אינטימית ,איך לומר... הוא קיבל את זה כמו גבר ואמר שאם אני לא מפסיקה לבכות לו הוא מביא לי אישה עכשיו ...וזה היה באמצע הלילה.....מאז נשארנו ידידים ,הוא מאד טוב אליי ....מתקשר מתעניין ,הוא מצא מישהי וחי איתה ואני גם מצאתי מישהי ,אני לא חיה איתה וגם לא מאוהבת בה ,אך ,אני מרגישה בסדר עם עצמי לפחות בשטח הזה ...כל העניין הוא שזו רק ההתחלה ,והרי אני באמצע החיים ויש לי המון מחוייבויות אחרות וקשיים .כבר כתבתי על הקשיים בהזדמנות אחרת ... עוד כמה ימים חג הגאווה .

שלום לכולם.אני מקווה שהסיפור שאני אציג עכשיו ידבר אליכם או לפחות קצת יזהיר אותכם מבחירות שגויות אני אשמח לקבל תגובות אני מצטערת אם זה יראה קצת ארוך או מסורבל,טיפשי או ומטומטם אבל לצערי זו החבילה שלי והיום החלטתי לשתף אותכם. אז ככה אני בת 22 ואני חושבת שבאמת ו"בתמים" כמו כמעט כל ילד/ילדה מתבגרת בחרתי בכיוונים לא טובים.ואני אנסה לתמצת כמה שיותר..זה התחיל מעישון בתדירות מאוד נמוכה (גראס,חשיש) בתחילת התיכון עם חברה אחת ממש טובה שהייתה לי (כמו שאתם יודעים עם השנים החברויות שבילדות כבר לא הדוקים כבעבר),איכשהו הצלחתי להוציא תעודת בגרות ממוצעת (82) ומשם הדרך לעישון בתדירות גבוהה יותר רק גבר... לקראת סוף התיכון אני ואותה חברה התחלנו לצאת למסיבות טראנס שזה היה בזמנו לי בכל אופן דבר חדש ומעניין משם הדרך לנסות סמים אחרים לא הייתה רחוקה, אני זוכרת שהחלטתי להתנסות בזה באופן יחסי ממש מעט שזה אולי אקסטה אחת או רבע טריפ למסיבה אחת לכמה חודשים שזו לא הרבה ,זה קצת דפוק להגיד את זה אבל אני יודעת בוודאות שיש אנשים שלקחו כמויות הרבה יותר גדולות בתדירות הרבה יותר גבוהה , אני בתוך תוכי תמיד ידעתי שזה עלול מתישהו להרוס לי משהו אבל בטיפשותי המשכתי כמו שציינתי מדיי כמה חודשים לעשות זאת כל זה נמשך עד לפני פחות משנה...תמיד פחדתי מהכימיקלים הללו כי שמעתי תמיד שזה הורס תמוח וכאלה,איכשהו בזמנו חשבתי שאני גיבורה כי לא עשיתי את זה הרבה ואם כן כמו שציינתי ממש מעט.עם הזמן קלטתי שהחרא הזה לא עושה לי טוב לא ממש משפיע עליי בכיף כמו בהתחלה אלא אפילו להפך לא מהנה אם זה בגלל שהמסיבות כבר לא היו טובות או שאותה חברה טובה שליוותה אותי רב הזמן קצת התרחקה כי גם לא זה לא עשה טוב ואז פשוט קלטתי שאין טעם להמשיך והפסקתי עם זה. יש לציין שעם העישונים "הקלים" לא הפסקתי וזה הפך בערך להיות ע"ב יומיומי..מה שגם גרם לי להתאכזב מעצמי אבל זה עזר לי לברוח קצת ולצערי עד היום זה עוזר לי... לפני חודש וחצי החלטתי להפסיק גם עם העישונים בעקבות מחשבות על העתיד שלי מה יהיה איתי מה אני אלמד,איפה ?. ההורים שלי מאוד רוצים שאני אלמד ואין ספק שבסופו של דבר אני אעשה את זה אני רק לא יודעת אם זה הזמן כרגע כי אני קצת מבולבלת...תמיד דאגתי שיהיה לי כסף משלי דרך עבודות זמניות למינהן ולהיות עצמאית אבל זה לא הולך כ"כ לאורך זמן. מה שקרה לי זה שבדיוק באותו שבוע שהחלטתי סופית לעשן אחרי מס' שנים של עישון בערך קבוע,תקף אותי באיזשהי עבודה קצת לחוצה (מלצרות) מין כאבים בחזה ובכי בעקבות המחשבה שבאסה אין לי חיים אין לי חברים אמיתיים אין לי שום מטרה ואפילו לעשן אני כבר לא יכולה מכאן ועד מצב דכאוני ממש הדרך הייתה קצרה,התפטרתי מהעבודה החדשה הזאת וגם מעוד עבודה של פעמיים בשבוע שמדיי פעם עסקתי במקביל הפסקתי בחודש האחרון כמעט מלצאת מהבית לא רציתי לראות אף אחד בקושי לדבר יכולתי לא היה לי עיניין בכלום והסתגרתי בחדר מרוב מחשבות לא נעים להגיד את זה אבל פחדתי שנדפק לי המח פחדתי שכתוב לי על המצח שדפקתי לעצמי את הראש שאולי אני משתגעת, התחלתי לחשוב כמה אני לא מועילה וכמה החיים האלה לא בשבילי כמובן שאין לי אומץ להתאבד ואני גם לא רוצה לפגוע בקרוביי עקב מחשבות טיפשיות ושגויות. אני לא יודעת אם עשיתי נכון אבל הלכתי לאיזה פסיכיאטר מקופת החולים וסיפרתי לו את הסיפור שלי והוא אמר לי שכל הכבוד שהחלטתי להפסיק לעשן פתאום וישר תוך אחרי שיחת קצרה של רבע שעה הביא לי מרשם לכדורי "ציפרלקס" ועוד סוג של כדורים .קצת פחדתי לקחת אותם וביקשתי מאבי עוד חוות דעת של רופא פרטי (אבי כמובן לא יודע את כל הסיפור אבל הוריי בהחלט שמו לב לדכאון שנכנסתי אליו)הלכנו לרופא השני הבכיר יותר כביכול והוא אמר שנראה לו שאני נמצאית במצב של דכאון קל ושלדעתו כדאי לקחת רק את הציפרלקס הוא טען שאני נראית לו בסדר גמור ושאין לי מה לדאוג וכאלה אמרתי לו שחלק מהדיכאון שלי זאת המחשבה גם שלא אוכל לעשן יותר בתגובה לכך הוא טען שאני יכולה מדיי פעם (אפילו 2-3 פעמים בשבוע לעשן אבל לא להפוך זאת למנהג יומיומי כבעבר ) זה נראה לי קצת לא בריא גם לעשן וגם לקחת את הכדורים בהתחלה ניסיתי לקחת שבוע את הכדורים והפסקתי מהר מאוד כי פחדתי וחשבתי שאני יכולה להתגבר על זה,חזרתי לעשן ממש מעט כמו שהרופא אמר לא כל יום ובכמות מאוד קטנה אני בעצמי לא יודעת מה לעשות אם לקחת את הכדורים או לא האים זה בריא בכלל לשלב את זה עם הכדורים הללו אני מפחדת שייגרם לי נזק ולהפסיק לעשן לגמרי אני לא ממש יכולה השאלה שלי זה האים להמשיך לקחת את הכדורים כהצעת הרופא ,האים זה לא יהיה נורא כ"כ שאמשיך לעשן כמו שאותו פסיכיאטר מומחה טען (אגד הוא ציין שהדכאון לא קשור כ"כ לעישון ושיש לו הרבה צעירים שמעשנים קצת ושמ שיש לי זה דכאון קל וחבל לי לסבול ולא לטפל בזה..) אני ממש פוחדת ומבולבלת בחיים לא חשבתי שזה בסדר כן לעשן קצת כמו שהא אמר, בחיים לא חשבתי שאני אצטרך לקחת כדורים נוגדי דיכאון ,אני מפחדת גם לספר לחבריי הבודדים שאני הולכת לקחת אותם אני בן אדם דיי כנה ואמיתי ויהיה לי קשה לא לספר את זה... מה לעשות יש לכם עצות?? תגובות? אני אשמח לשמוע גם אם הם לא ימצאו חן בעיניי כ"כ...בכל אופן אני בינתיים מנסה לחשוב לחזור לעבוד לא לפחד לצאת מהבית ולדבר עם אנשים אני רוצה לחיות ובכיף והלחץ של למצוא מקצוע לחיים קצת שיגע אותי+העישון הקבוע שבחרתי לי לעשות בזמנו כל יום ...היום חשבתי על זה שאולי באמת לא נורא אם אני אחזור קצת לעשן לא כמו פעם אבל בכ"ז אם רופא אמר שאפשר אז זה כנראה לא נורא כ"כ אם זה מסתכם רק בזה השאלה מה לעשות עם הכדורים הללו , מישהו מכיר אותם ? יכול אולי להמליץ לי מה לעשות סוף סוף? היום דיברתי עם אותה חברה והצעתי לה שנטוס קצת לאנשהו נראה לי שזה מתאים לה ...אמרתי לה שחוץ ממנה אין לי ממש מישהו לחשוב עליו שאני יכולה לסמוך עליו אבל זה ידרוש ממני קצת לחסוך כסף וגם ממנה כל זה ייקח קצת זמן ולא אכפת לי כי לפחות סוף סוף יש לי איזשהי מטרה מעניינת,אני יודעת שזה לא משהו שיקדם אותי כמו שהוריי היו רוצים ..שאלמד או משהו אבל כמו שהבנתי מהם זה בסדר מבחינתם גם שאטוס העיקר שאצא ויעשה משהו עם עצמי ולא אשתקע בבית ובחדר.... מה דעתכם?? אני מתארת לעצמי שזה אחד ההודעות הארוכות שהשאירו פה... תסלחו לי על הסרבול והמגילה המתישה הזאת.. הייתי חייבת להעלות זאת ולא ידעתי איפה אני מקווה שלא טעיתי....

וזה מאד קשה להפסיק לעשן. רציתי לשאול, את מעשנת גם סיגריות רגילות ? זה קל להשיג גראס ? כמה עולה סיגריה כזאת ? איך את מרגישה כשאת מעשנת גראס ? זה מרגיע אותך ? איך את מממנת את כל מה שאת צריכה אם את לא עובדת ? ומה עם חיי חברה ? את לא יוצאת עם בחורים ? ומה עם המשפחה ? יש לך אחים אחיות ? את צריכה סביבה תומכת. אולי בכל זאת כדאי לך להכניס אבא או אמא בסוד העניינים. איך את חושבת שהם יגיבו אם תספרי להם הכל ? יום טוב. ובהצלחה.

פלורי, זה בסדר שהשארת את ההודעה שלך כאן, אבל חשוב שתדעי שבשביל לקבל תשובה מאיש מקצוע, רצוי שתשאירי את ההודעה גם באחד מהפורומים המקצועיים. אין לי יומרות להתווכח עם מה שאמר פסיכיאטר כזה או אחר... אבל ידוע כבר, שגראס בהחלט יכול להעיר דכאון וחרדות שהיו שם כל הזמן, אבל רדומים. יותר מכך - אני נכירה באופן אישי מישהי, שבעקבות עישון של גראס נזקקה לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. דעתי? קחי את הציפרלקס בבחינת - לא יועיל, לא יזיק. אולי אחרי שתקחי את התרופה מספיק זמן (לפחות 6 שבועות) תגלי, שאת כבר לא צריכה את הגראס. אבל מה שיותר חשוב בעיניי הוא, שכדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי - בעיקר כדי לפתוח את נושא הבלבול שלך, לפרק אותו ולהבין מה בעצם הוביל אותך לנקודה שבה את נמצאת כיום. קשה להאשים את הסמים בכל מה שקורה - צריך להבין למה באמת בחרת בהם. ממה את מנסה לברוח? אקסטזי וטריפים נוספים בהחלט יכולים לגרום לנזק, גם אחרי שימוש חד פעמי. ההשפעות שלהם על המוח עדיין לא ברורות לחלוטין, ולא ידוע למה יש אנשים שאחרי שימוש חד-פעמי נשרטים לחלוטין בעוד שאחרים משתמשים בהם לעתים קרובות, בלי להישרט. בכלל - כדי לקבל יותר מידע על ההשפעות של הסמים, תציצי באתר של "אל-סם". תקבלי מידע מלא ומדוייק על כל סם ועל ההשלכות של השימוש בו. טיסה יכולה להיות שינוי מרענן... אבל מתוך הדברים שכתבת נראה, שאת מנסה להמשיך לברוח מהכל... אבל פלורי, השדים שלך נמצאים בפנים. גם אם תחצי יבשות וגבולות הם יהיו איתך. אני לא פוסלת את הרעיון, ממש לא. רק חושבת, שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור לך מאוד. אגב, כתבת שאת בת 22. היית בצבא? אם כן, איך עברה תקופת השירות? ובקשר ללימודים - שום דבר לא בוער. ואם תתחילי ללמוד עוד שנה-שנתיים? לא יקרה כלום. אני בטוחה שההורים שלך רוצים את הטוב ביותר עבורך, אבל הם יאלצו להתמודד עם הדחיה של הלימודים לזמן שמתאים לך יותר.

שלום פלורי, אני איל. עצות גדולות אני לא יודע אם אני יכול לתת, אבל אני מאד יכול להזדהות איתך. גם אני סובל מדכאון קל, וחרדה חברתית בעקבותיו. מאד מוזר פתאם לפחד מאנשים, כל כך לא כמו מי שהייתי. בטח את מבינה את זה. אני יכול להגיד לך מה שאני מנסה לעשות. זה כמה שיותר לשים את עצמי בחברת אנשים, ולדבר... אפילו שאני מפחד. אולי את משתתקת ולא יכולה, אני לא יודע. אבל אני גיליתי שככל שאני עושה את זה, אני פחות מפחד. אולי אני לפעמים אומר שטויות, מהפחד, ואנשים לא מבינים, אבל זה עוזר לי. גם לשתף אנשים אחרים בבעיה מאד יכול לעזור לך, ככה לא תצטרכי להתבייש מהחברים הקרובים שלך. אני בטוח שהם יבינו. זה דבר מאד נפוץ עכשיו, המון אנשים לקחו בעבר כדורים נגד דכאון או חרדה מאיזשהו סוג (לפחות ככה גיליתי מאז שהתחלתי לקחת) אני מתחיל טיפול פסיכולוגי וכדורים. אני לא יודע אם זה הפתרון הנכון. אבל בכל מקרה רציתי להזדהות ולחזק אותך. כי זה באמת מצב שאפשר לצאת ממנו. אני חושב שאחד הדברים הכי חשובים, זה להפסיק לבקר את עצמך. גם אם את מעשנת, וגם אם את מסתגרת וגם אם כל דבר. קודם כל את בסדר, עכשיו בואי תראי איך את עוזרת לעצמך. מקווה שעזרתי. את יותר ממוזמנת לשלוח לי אימייל אם תרצי. בהצלחה!!!!!!

מה עושים עם החום? איזה מזל שיש מזגנים...אבל עדיין... באירופה יש מדינות שלא משתמשים במזגנים...חשכת ימי הביניים... ובנתיים שיהיה שבוע של אור לכולם.

וואלה היה חם!!!!..מזג האוויר השתגע פשוט מכירת חיסול!!! אני הסתובבתי כל היום עם חזייה ותחתונים בבית שותה מיץ שקדים קר מאזינה לדיסק של "מיי קונספט"-נטולת אורגזמות .. היכן נעלמו כולם?? מיכוש? מה שלום הילדודס?- מור-את עדיין בפלנטה שלנו? ניר, התנשא לי? שלומי -איך היה דג הגפילטע של השבת? ביי מתוקי??.

כיצד הייתי יכול לתמוך באני דינה עקב החום הרב ,אולי הייתי מצמיד אותה לעוד 1 כוח לצורך חימום כי לאחר הצמדות ל3 קרור ,היא חייבת להפשיר את עצמה עם גורם חזק לחימום... ועליך שמחוש (כינוי נורא פרימיטיבי) הייתי מעביר קוביות קרח לקרור המערכת תאמיני לי זה היה מקרר ומחמם כאחת. ועד אז להתראות בים המים קרירים ומלטפים , צלולים ומפתים.

אני מסוכסכת עם המזגן... קר לי מדי כשהוא עובד. כמובן שבלי - אני נמסה מחום! אז פשרה נסבלת היא מאוורר. נכון, האירופאים אכלו אותה לפני שנה, כשתקף אותם גל נדיר של חום.... לפחות את המכוניות שלהם הם ממזגנים. התקדמות? יציאה מחושך לאור?