פורום תמיכה הדדית

7184 הודעות
1068 תשובות מומחה
פורום תמיכה הדדית הינו במה לשיתוף ועזרה בין הגולשים.
29/07/2003 | 12:20 | מאת: גילי

שלומי, ניר, הרה וכל היתר - כתבתי לכם בפורום (לכל אחד בנפרד) ופרט להרה אף אחד לא ענה לי. עוברים עלי ימים נוראים ואני זקוקה לכל מילת עידוד, זה ממש כמו כדור וואליום עבורי. אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד. שני ביקורים בחדר מיון בשבוע האחרון עקב בכי היסטרי שהכניס אותי למצב של פאניקה קשה. אני נואשת וצריכה את עזרתכם הניפלאה. גילי.

29/07/2003 | 12:29 | מאת: שלומי

שולח לך חיבוק. וחיזוק. את תתגברי בסוף. אני בטוח בזה. רוצה לדעת איך אני יודע ?

29/07/2003 | 12:42 | מאת: ניר

סיפור חמוד להקה של צפרדעים טיילו להם ביער לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו וסימנו עם הידיים חבר'ה אין לכם שום סיכוי לצאת משם בחיים אתם נחשבים כבר למתים , חבל לכם על המאמץ אחד הצפרדעים שמע בעצתם , אפסו כוחותיו הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית הבור הצפרדע השני לא ויתר והוא ניסה והמשיך בכל כוחו וכל זה בשעה שהצפרדעים למעלה מסמנים לו בתנועות וצועקים הפסק את המאמץ והסבל שלך בסופו של דבר נתן הצפרדע ניתור חזק והצליח לצאת מהבור שאלו אותו הצפרדעים איך עשית את זה ? בשפת הסימנים הסביר להם כי הוא חירש , הוא לא שמע מה אומרים לו ובטעות הוא פירש את הצעקות שלהם כמילות עידוד .....

29/07/2003 | 12:43 | מאת: גילי

שלומי חיבוק בחזרה חייבת לדעת איך אתה יודע????????? אני לא מאמינה שאי פעם אתגבר

29/07/2003 | 17:23 | מאת: HERA

אני מעתיקה לכאן פתגם: "מוות אינו האובדן הגדול בחיים. האובדן הגדול ביותר הוא מה שמת בתוכנו בעודנו בחיים." אישית אני מאמינה בזה - מכירה את זה מעצמי. אבל!!! כל זמן שאנחנו חיים אנחנו יכולים לשפר את המצב. לא תמיד אפשר להחיות את מה שמת בפנים, אבל אפשר לתת לדברים חדשים לגדול ולצמוח. וסתם בשביל הסקרנות - את מקבלת עוד משהו חוץ מאנטי-דכאוניים?

30/07/2003 | 19:10 | מאת: גילי

HERA היקרה אכן, כואב וקשה להמשיך הלאה כשמשהו בתוכנו מת ולא ניתן להחיותו. כפי שאת אומרת - חייבים להסתכל קדימה ולהמשיך את החיים (או שלא) אני מנסה. ההיגיון עושה צעד אחד קדימה והרגש - שניים אחורה. אולי הם ייפגשו בסופו של דבר. לשאלתך, אני מקבלת נוגדי דיכאון/חרדה + כדורי הרגעה (וואבן/וואליום). לדעתי, לא הייתי צריכה להתחיל עם הכימיקלים הממכרים האלה. היום אני לא מצליחה להיגמל מהם. הרופא שהגעתי אליו באופן אקראי העמיס אותי בכדורים ולא ניסה לעזור לי ברמה הפסיכולוגית. עוד בזמן ההריון הוא לא שאל הרבה שאלות ורשם לי כדורים. מאז התחילו גם הבעיות. ואולי היום הכל היה נראה אחרת אם לא הייתי פונה אליו בכלל. הוא הכניס לי את המונח "חרדה" ללקסיקון. עד אז, הייתי במתח נפשי אך התקפי החרדה החלו רק לאחר 2-3 שיחות איתו. הרי הכל בראש. במקום להרגיע אותי ולאשר שאני במתח מסויים הוא קבע שאני סובלת מחרדה עמוקה וכך זה נכנס לי עמוק לתודעה. מאז אני באמת סובלת. זה כמו הנבואה שמגשימה את עצמה. בדיעבד ובניתוח לאחור, יש לו חלק בהתדרדרות שלי ובטח בהחלטה להפסיק את ההריון. ברור שאני מלאת כעסים אך השלב של עיבוד הנתונים הוא חשוב וזאת אחת מן המסקנות שהגעתי אליהן בימים האחרונים. ד"ש!

29/07/2003 | 12:15 | מאת: שלומי

גחליליות/ מלים ולחן: אסתר שמיר אני חוזרת אל היער ללקט גחליליות אורות קטנים הישארתי בעוזבי מלים כבדות מצער שלא יכלו לעוף שירים שלא אספתי בלכתי אני חוזרת לעבר ללקט גחליליות לבנות מהן סולם של כוכבים שבילים שלא הלכתי כי לא יכלו להיות אולי עוד מחכים שם בשבילי אם תבוא ליבי לשם תבוא אל העבר בלי לעצור נאסוף את כל הטוב נאסוף את כל התם נאסוף גחליליות ונחזור ילדה שם מחכה לי, היא מתאהבת בלי לראות גחליליות דולקות סביבה באור בוהק בואי שוב אלי, אשמור עלייך מצרות בואי וביחד נתחזק אני חוזרת לעבר, לא פוחדת מהזמן יודעת להבחין בין טוב ורע נאסוף את כל הטוב, את כל האור, את כל התם נביא אותם לכאן בחזרה אם תבוא ליבי לשם תבוא אל העבר בלי לעצור נאסוף את כל הטוב נאסוף את כל התם נאסוף גחליליות ונחזור..

29/07/2003 | 12:19 | מאת: שלומי

29/07/2003 | 12:21 | מאת: ניר

מעוז צור ישועתי לך נאה לשבח תכון בית תפלתי ושם תודה נזבח לעת תכין מטבח מצר המנבח אז אגמור בשיר מזמור חנכת המזבח

29/07/2003 | 12:22 | מאת: שלומי

מאיפה עשית ת'קאט אנד פייסט ?

29/07/2003 | 12:30 | מאת: מיכל

פספסתי פה משהו? חנוכה כבר פה? ומה הקשר בין דודה פאתיחה לבית המקדש?????

29/07/2003 | 12:58 | מאת: גחלילית

היי שלומי, להפתעה הזו ממש לא ציפיתי. איך השגת את המלים של השיר??.מקור ההשראה לשמי YOU 'VE MADE MY DAY ממש כך...תודה גדולה לך.... וחוץ מזה ,,מה קורה? אתמול דווקא נכנסתי, ולא היית,,שמחה הייתה, עשיתי אתה היכרות,,,,,אחלה בחורה אז אני כאן , לעוד כמה שעות. כי גם היום מחכהלי עבודה עד שעות הערב המאוחרות להשתמע,,,,,,, גחלילית

נזכרתי מה ששוחחנו לפני שבוע בקשר לשיר הזה שמעתי אותו רק פעם אחת והנה כל המלים כאן לפני, והן כל כך מתאימות לי.....שבא לי לבכות כל כך מדברות אליי ועל כך עני שוב מודה לך גחלילית

29/07/2003 | 12:09 | מאת: מיכל

המעשה ארע בבית הכנסת במהלך תפילת החג. לפתע נפתחה הדלת ופתח עמד ה ש ט ן. בקרב הנוכחים פרצה פאניקה, והם נמלטו על נפשם ומפחד הפגישה איתו. רק יהודי זקן אחד נשאר יושב שלו על מקומו. נגש אליו השטן ושאלו:"מה קרה לך, אינך פוחד ממני?" "בכלל לא" השיב היהודי בנחת. "ואיך זה שאתה מחוסן מהפחד מפני?" תמה השטן. "48 שנות נשואין לאחותך" השיב הקשיש בשלווה...

29/07/2003 | 12:16 | מאת: שלומי

את רומזת לקשר שיש לי עם השטן ??? חשבתי שזה אמור להיות חסוי !!

29/07/2003 | 12:06 | מאת: מיכל

שועל אחד הרגיש שהוא חייב לקחת חופש מתפקידו אחרת הוא כבר לא יוכל לתפקד ולכן הוא חייב להתנתק קצת מהתפקיד ולקחת חופש ולצאת מהיער. הגיע אותו שועל לאריה מלך היער וביקש ממנו חופש, אמר לו האריה כי תפקידו מחייב אותו להישאר ביער ולכן הוא לא יוכל לקחת חופש. השועל התעקש ואמר לאריה כי החופש הכרחי והוא מוכן לקחת חופשה ללא תשלום, העיקר לצאת לחופש. האריה הסביר לשועל כי אם הוא יצא לחופש יהיו חייבים לקחת מישהו במקומו ולא בטוח שהתקן שלו יישאר לשועל לכשיחזור. השועל הסכים ולקח את החופש. כעבור שלושה חודשים חזר השועל ליער והגיע לאריה לצורך ראיון חזרה לתפקידו. כשהגיע לראיון הסביר לו האריה כי התקן של השועל תפוס וכי לא יוכל לחזור ליער. השועל לא הסכים ואחרי דיבור קצר עם האריה, האריה הציע לו כתפקיד זמני להיות על תקן ארנב ביער וכשיתפנה תקן השועל יחזור להיות שועל. השועל הסכים והחל לתפקד כארנב. עבר כחודש בו השועל קופץ ובורח מחיות אחרות עד שנמאס לו מתפקידו כארנב והחליט לגשת לאריה ולבקש לעבור תפקיד. האריה הסביר לארנב כי עדיין לא נפתח התקן של השועל והוא צריך להמשיך לשמש כארנב. השועל התעצב מהבשורה המרה והתהלך לו בדיכאון ברחבי היער, כעבור זמן מה של הליכה ראה להפתעתו ארנב. השועל ניגש לארנב ושאל אותו: "תגיד ארנב מה אתה?" ענה לו הארנב: "אני, אני שועל". השועל אמר: "תגיד איך זה שאני שועל ונמצא על תקן ארנב ואתה ארנב ונמצא על תקן שועל? ענה לו הארנב : "זה מה שקורה שיש חמור על תקן אריה".

29/07/2003 | 12:11 | מאת: שלומי

ראית פעם אריה על תקן של אריה ? אני לא. אני רואה רק חמורים בכל מקום ! בממשלה בשב"כ בצבא בעבודה. רק חמורים. איפה האריות איפה ? אולי אני צריך בדיקת עיניים דחוף.

29/07/2003 | 12:15 | מאת: ניר

מה קרה לך ? לא ראית את כל הפסלים של האריות המפוזרים בירושלים? מלא אריות יש , מלא ! השאלה שעולה בראשי מי מינה את החמור לאריה ? מי החיות ?

29/07/2003 | 09:58 | מאת: ניר

אם את מוצאת טמפון היכן שצריכה להיות המברשת זה סימן לא טוב. ונחכה עם הנשיקות הבוקר הזה . את רואה ? אם היית חייה עם מישו היית משתמשת במברשת שלו... ולא שמחה לא למברשת הזו התכוונתי מה שלומך יקירתי נטולת המברשת ?

29/07/2003 | 10:23 | מאת: שמחה...

בקשר למברשת הרי אתה יודע שאם אתה היית המישו הזה לא יכולת להשאיל לי מברשת -אולי חומרים למרק עוף!! אצלי כל פורץ מתקבל בברכה !!! יש לי שרות חדרים שרותים צמודים הסעות להדסה.ארוחת בוקר קונטיננטלית, רק שלא יגנוב נוסטרות ומגבות!!!!! הופה!!!!! הנה המברשת שיניים ---השתמשה בסיאליס השערות ממש זקופות!!!

28/07/2003 | 14:39 | מאת: ליבי

התחרפנת?

28/07/2003 | 14:41 | מאת: שלומי

אני מחורפן ועומד, מאז שנולדתי. דפקט מלידה.

28/07/2003 | 14:51 | מאת: ליבי

חחחחחחחחח מחורפן ועומד? שיהיה... התחלת לדבר לעצמך חשבתי שמשהו התשבש

28/07/2003 | 14:39 | מאת: שלומי

אני רוצה שתתקשרי אליה . תיכף ומיד. ותשאלי אותה מה קורה כי שלומי רוצה לדעת. ואם היא ילדה, תגידי לה ככה: שלומי מוסר מזל טוב מעומק הלב, פלוס חיבוק פלוס נשיקה. הבנת את כל ההוראות ?

28/07/2003 | 14:41 | מאת: שמחה

יש לי את יונת הדואר שלה אאוהל מה-שברה את הכנף שלה בזמן הנחתת אונס !!!! יענו מקוצצת כנפיים!!! אם לא שמעת צרחות """אימהל'ה"" -לא ילדה!!!

28/07/2003 | 14:43 | מאת: שלומי

זה גם לי יש. וזה בעבודה שלה. והיא לא שם. זה לא עוזר. עוד רעיונות ?

28/07/2003 | 14:37 | מאת: שלומי

היא אמרה שהיא תכנס לכאן היום ותספר לי סיפורים יפים. והיא לא.

28/07/2003 | 14:43 | מאת: שמחה

יש לה עיניים יפות ???

28/07/2003 | 14:44 | מאת: שלומי

ראית פעם גחלילית עם עיניים לא יפות ?

28/07/2003 | 16:32 | מאת: שמחה

גב' גחלילית ,כאן נמצאת המושכת לא רק גברים... גם בחוטים......... הבטחות צריך לקיים..... הבטחת לשלומי...אז תקיימי.... מה,את ירושלמית...מלידה? או שאת מיובאת? בקשר ל"מחוזותינו" אותי שפטה אחת מחוזית ....סתאםםםםםםםםם!!!!! היכן קורת גגה של גחלילית נאו ????

28/07/2003 | 14:36 | מאת: שלומי

שהרוסים מקללים ? זה גס ?

28/07/2003 | 14:43 | מאת: שמחה

גס??. זו ברכת "יישר כוח"-אחרי ברכת הכוהנים!!!!

28/07/2003 | 14:45 | מאת: שלומי

את עובדת עלי ! את רוצה שאני אגיד את זה לאיזה רוסקי שרירי אחד בבית הכנסת, ואז אחטוף ממנו זפטה ב ____ . נכון ?

28/07/2003 | 14:35 | מאת: שלומי

אני הולך להכין. תנו לי בקשות. אני רושם. שמחה, איזה קפה להכין לך ? הפוך ? כמה צוקער ? עם חלב ? את מעשנת ?

28/07/2003 | 14:45 | מאת: שמחה

זה יהיה ממש נס אם תכין לי קפה !!!!1 מעשנת ??. לא תודה!!! שלומי אתה רואה טלוויזיה-כמו אצל הגויים?

28/07/2003 | 14:46 | מאת: שלומי

אין לי טמבלויזיה. אני מפסיד משו ?

28/07/2003 | 14:34 | מאת: שלומי

קניתי כמה חפיסות . ללא סוכר. כתוב על זה ככה: סימון תזונתי ל 100 גרם : אנרגיה (קלוריות) 173. והשאלה היא , אם אין בזה סוכר , אז מאיפה 173 קלוריות ????

28/07/2003 | 16:26 | מאת: גחלילית

שלומי, לא בכל מה שלא מכיל סוכר אין קלוריות. יש ממתיקים כמו אלה שבמסטיק המכילים קלוריות בדיוק נמרץ כמו בסוכר. מה, אתה בדיאטה או משהו כזה? סי יו. גחלילית.

28/07/2003 | 16:33 | מאת: שמחה.........

מתה על הפרסומת של מסטיק must -מצחיקה לאללה !!!

28/07/2003 | 14:20 | מאת: שמחה

שהחתולה הלא מיוחמת תעזוב את גוריה !!!!! אני פה ועוד איך פה!!! בטח לא שם!!!! שלומי אל תעשה מעשה !!! נירוש? מעשה סדום??? מה זו הפאסיביות שלך ??. טבעי זה T V ראיעתם את הפלצנית הזו שרון מ"קחו אותי"" בת 50 ויש לה דרישות -וכל החתיכים האלו מתרפסים כלפיה כאילו הייתה אשתו של ח"כ גלובינסקי(בעצם מי זה) אני מסתפקת במועט-קחו אותי ט"ו צדיקי עולם!!!

28/07/2003 | 14:30 | מאת: שלומי

רק בכח , הא ? לא חשוב. העיקר שבאת. עכשיו תספרי לי כל מה שבא לך. ילה, לשפוך ת'לב. מי מו מה למה וכמה.

28/07/2003 | 14:38 | מאת: שמחה

מוסרים לי בדסק החדשות שגלובינסקי בכלל אלמן אז מה אשתו עושה פה??. צ'אלו אותה !!! נעדרתי יומיים בגלל כמה סיבות א,ראיתי עיראקי עולה חדש בן 92 מהמשמרת החדשה של "שובה"-שלום ואחוה בין העיראקים ניסיתי לשדך אותו לפאתיחה-הוא לא מסכים בגלל איזו סיבה שקשורה לקטטר שלו(לא שלה) ב,שלומי,ראית איזו מתיחת פנים עשו לעודאי וקוסאי-ניסיתי לאתר את מנתח הפלסקק -הוא אמר לי שלהם היה ביטוח משלים ולי אין --לא עזר לי שאני כורדית יענו בצד של "הטובים" -כח הוא אמר שמה שמעשן אצלי נמצא למטה!!

28/07/2003 | 12:08 | מאת: שלומי

או שעות, אני הולך לעשות מעשה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לא שלומי ! אל תעשה את ! יש לך משפחה ! תחשוב על הילדים ! תחשוב על זה ששניה אחרי המעשה נוריתי ושמחה תחזורנה תחשוב על ים , כחול גדול , רוגע אתה מרגיש כבדות בעפעפיים העיניים נסגרות אתה נרדם ! כשאני אספור עד שלוש אתה תשכח שרצית לעשות מעשה אחת שתיים שלוש התעוררנא תשאיר לי לעשות את המעשה !! ולא שתם מעשה - מעשייה ממש מעשה שלא יעשה כמעשה הסוס אני יעשה חכה תראה מעשה אומן ימים יגידו מעשיי ידי אדם אלא מעשה שלמעשה טרם נעשה חשוב לי לציין שאין הכוונה למעשה סדום...

28/07/2003 | 11:03 | מאת: שלומי

למה הן לא כאן בכדי להרגיע ???? הרי הן המרגיעות הלאומיות !!

כן , איפה נורית ? עם מי צריך לדבר ? לאן לפנות ? מה צריך לעשות כדי שנוריתי תציץ ותצוץ ? איפה השולחן שצריך להפוך ? עם מי צריך לשכב ? לעזאזל ! אני מאבד את הסבלנות , בא לי למשוך אותה לכאן מהאוזן ! בעדינות מתבקשת כמובן :) ושמחה גם כן ! שמחה מה קורה ? לא שילמת את חשבון הטלפון ? למה את לא כאן ? רק לפני חתונה לא מתראים , בואי כלה !

28/07/2003 | 10:48 | מאת: ניר

רק אתמול היה כאן כמעט ריק ושומם והיום כאילו כל זה לא קרה אתמול היום גם ריק ושומם מממ.. מעניין איפה הבני אדמים .... אולי עושים לי מסיבת הפתעה ? תכף ידלק כאן האור , וכולם יצעקו הפתעה !! ונוריתי תצא מתוך עוגת קצפת גדולה מחופשת לארנב... ושלומי ושמחה...טוב די אני מדבר שטויות הולך לחשוב איפה כולם ביי בינתיים

28/07/2003 | 10:53 | מאת: שלומי

ושלומי ושמחה מה ? ספר לנו. לאן הדמיון הפורה שלך מוביל אותך ? מה כבר אני ושמחה יכולים לעשות ביחד ? לרקוד טנגו ?

27/07/2003 | 13:13 | מאת: שלומי

כל עוד אנחנו כאן שרים , תליללם תליללם, תניננ ננה ננם.

27/07/2003 | 14:03 | מאת: גחלילית

היי שלומי, יופי שיש לך מצב רוח לשיר, בטח הייתה לך שבת נהדרת, ההבנתי שאתה לבד היום........עוד סיבה טובה לשיר מה העינינים? אצלי בסדר......שומרת על הגחלת כמו שאומרים.....חזרתי לא מזמן מהעבודה, ואני צריכה לחזור ב-1600 לצערי הגדול. גחלילית

27/07/2003 | 14:25 | מאת: שלומי

תוקן ? את רוצה לומר לי שאין לך מחשב בעבודה ? חמור מאד. כמה שעות את עובדת כל יום ? את עובדת בבית חולים או בקליניקה פרטית ? אנשים נחמדים בעבודה ? את עובדת עם קהל ? היית רוצה לעשות הסבה מקצועית ?

27/07/2003 | 12:49 | מאת: יפעת

:-) אהלן, מה נשמע????? מה המצב?????? התגעגתם???? קפצתי לביקור. מה חדש? מה עם מור? ילדה כבר? והרה עדיין פה? וניר? ומיכל? ושלומי אני עוד מעט אספר לך הכל על אייל (זה הכינוי שלו בפורומים אז נא לא לחשוף פרטים). מה שלומך? מה חדש? ומה עם נורית? ושמחה???

27/07/2003 | 13:07 | מאת: שלומי

כמה נחמד לראות אותך כאן. וואו , כמה גדלת ! כמה גבהת ! איך השתזפת ! את נראית נפלא. אם הייתי בחור צעיר, חבל"ז. ישר הייתי מתחיל להחמיא ולפזר מחמאות. ככה הם הבחורים הצעירים המטורזנים. חושבים שיזרקו מילה טובה, ושהבנות תתחלנה לזחול על ארבע לכיוון. נו , אני מחכה ומחכה . למה את מחכה ? כולם בסדר. כל הזמן שואלים עלייך ולא מבינים למה את לא כאן. אז ילה, תעשי חיים, ובואי לכאן לפורום המהולל , האקטיבי, המלא וגדוש בתמיכה מקיר לקיר, של כולם בכולם. נראה לי שזה הפורום הנתמך והתומך ביותר מכל הפורומים שבסביבה. סי יו לייטר, ביי ד"ש לאייל.

27/07/2003 | 12:36 | מאת: ליבי

באיחור רב... תודה לכל המברכים על יום הולדתי.. מה קורה עם כולם?

27/07/2003 | 13:02 | מאת: שלומי

דיווח מאת הסוכן הסמוי - שלומי - למפקדת חיל המצב והחצב, ליבי: דיווח עדכני לגבי כולם: הרה - מצבה חסוי - בגדול ומבלי לפגוע בזכויות - מצבה שפיר. לא נכנסת מי יודע מה לפורום. אבל לפעמים כן. מיכל - היתה בנופש באילת , השתזפה יחד עם חשופות - לא ידוע אם גם היא היתה חשופה, לא נוכל בשלב זה לחשוף את האמת החשופה. ניר - עושה רושם של עסוק עד עסוק מאד. אבל אין לדעת אם אכן המצב כפי שתואר או שמא זה רק עושה רושם. מור - עד כמה שלא ידוע, ילדה בת - אבל יתכן שעדיין לא ילדה. ניתן לומר בודאות - שאין אנו יודעים לבטח - האם אכן ילדה בת - או שלא ילדה בת - או שלא ילדה בכלל. נורית - בשלב זה - מאד רוצה לצאת לאיים הקנריים או הכנריים לחופשה מוארכת - אבל יתכן ולא יהיה לכך אישור ממחלקת אקס אקס דבליו. פרטים יבואו בהמשך הדרך . שמחוש - היתה בחוצלארץ - חופשה חלומית - לא הצלחנו להוציא מפיה - על אף שהשתמשנו באמצעי לחץ פיזי מתון עד לא מתון , האם אכן נהנתה בחופשה וממה בדיוק היא נהנתה. אבל יתכן והיום היא תישבר ותספר. לסיכום - הכל פתוח. דמויות חדשות (לא חשודות) שיתווספו אולי לפורום: גחלילית - קצינת חר"פ , עוסקת בתחום הרפואה , ציירת ואמנית - בעלת השראה - זן נדיר - ממליץ בחום לקבל אותה לפורום לתקופת נסיון. גילי - אשה אמיצה וחמודה. עברה טראומה קשה. מקוים שתעבור את המשבר ותצטרף אלינו בשמחה ובטוב לבב . סוף דווח. נא להשמיד לאחר הקריאה. לקח והישג נדרשים: ליבי, מה שלומך ?

27/07/2003 | 13:59 | מאת: ליבי

בקשר להרה - המשך עדכונים שוטפים בקשר למיכל - ווי הב אואר וויס אוב מייקינג הר טוק (במבטא רוסי) בקשר לניר - ניתן לו את הבנפיט אוף דה דאוט מור - יש לה אינטרנט גם בבית או רק בעבודה? נורית - לאישור של מי היא מחכה? ומי מונע ממנה לצאת תן לי ואטפל שמחה - תצטרף למיכל במרתף אם לא תתחיל לזמר חברים חדשים יתקבלו בשמחה לפורום בקשר אלי - אני בדרכי לבנק ב 12 לחודש השמיני אטוס לחופשה באירופה רות סוף

27/07/2003 | 10:38 | מאת: שלומי

האם מור ילדה ? איך נדע ? בוקר טוב לכולם ושבוע מקסים. גחלילית, חזרת לעבודה ? מיכל, את עדיין כאן ? ניר, לאן נעלמת לנו ? נורית, איפה היום דובדבן שלך ? לא מגיע לנו ? גילי, תודה על התשובות. נשמח לשמוע עוד . האם מצב הרוח השתפר מעט ? נכון שהרה מדהימה ? אמרתי לה שהיא צריכה לפתוח משרד לייעוץ . היא תעשה הון כסף. וגם תעזור לאנשים. שמחה, מה התכניות לקיץ ? יום טוב ולהשתמע

27/07/2003 | 11:45 | מאת: שלומי

האם אני פה לבד לבד לבד ? או שמא יעלה ויבא ויכנס לכאן מאן דהוא ???????????????????????.. ************************** ************************* *********************** ********************* ****************** *************** ************ ********** ******** ****** **** *** ** * ריפוי בעיסוק. נכון שזה מקסים ?

27/07/2003 | 11:50 | מאת: מיכל

הריפוי בעיסוק שלך באמת מדהים! תוכל לעשות גם לי אחד? עד כדי כך אין עבודה? משעמם? מה חוץ?

27/07/2003 | 12:11 | מאת: ניר

אכן יצירה מגוונת להפליא גאוניות בשלל צבעים וצורות שונות אולם בתוך כל זה , חייבים להצביע על שימוש חוזר ושב וחוזר במוטיב, הבין כוכבי מעין קיומה של חוקיות מסויימת יפה שלומי 9 בסולם ניר. אני הרבה עסוק עוד אשוב ביי

26/07/2003 | 22:19 | מאת: אוזן סיגל

שמי סיגל ולפני כשנה וחצי עברתי השתלת כליה ולבלב ברצוני לדעת אםבין הגולשים יש מי שיוכל לספק לי אינפורמציה בנושא , ההשתלה מוצלחת , אשמח לשמוע גם חוות דעת רפואית בנושא

26/07/2003 | 23:16 | מאת: אחד מהעם

אני שמח שמצבך טוב. לא בטוח שהגעת לפורום הנכון. פני לפורום העוסק ברפואת נשים אולי שם יכוונו אותך למקור מידע רלוונטי. שבוע טוב

25/07/2003 | 22:56 | מאת: גילי

DEAR HERA למרות שלא ביקשתי את רשותך, נתתי לאמא שלי לקרוא חלק מהדברים שכתבת לי. היא מוסרת לך נשיקות וטוענת שהצלחת לנתח את הבעיה ולתת פתרונות הרבה יותר טוב מהפסיכיאטר והפסיכולוגית שמטפלים בי. אז רק שתדעי שהיא (וגם אני כמובן) מאחלת לך רק טוב ושתבקרי במקומות הכי יפים בעולם, אמן !

26/07/2003 | 17:12 | מאת: HERA

שבת שלום, זה בסדר. אם הייתי רוצה שהדברים לא ייצאו מתחומי הרשת, לא הייתי כותבת בפורום (מקום פתוח לחלוטין). זה קצת מפחיד... אני לא מתיימרת "להתחרות" באף איש מקצוע. תמסרי לאמא שלך תודה רבה :-) וגם לך, כמובן. שבוע טוב.

24/07/2003 | 15:41 | מאת: מור

אני בדרך לבדיקה. מקווה שיגלו צירים סדירים ופתיחה ! ושהיום אני אלד. אמן!!!!!!!!!!!!!! תחזיקו לי אצבעות תודה מראש!!!!!!!!!!!!

24/07/2003 | 16:07 | מאת: HERA

מה ז"א יגלו צירים סדירים? זה לא משהו שאת אמורה להרגיש? המים ירדו כבר? בכל מקרה, אם היום זה היום הגדול - אז בהצלחה, והמון!!!!

26/07/2003 | 22:21 | מאת: אוזן סיגל

אני מקווה שיילדת ושהכל תקיו ומאחלת לך אושר והמון שמחה

24/07/2003 | 14:27 | מאת: מור

או שאני סוליקו בפורום.?

24/07/2003 | 15:01 | מאת: שלומי

את לא אמורה להיות עכשיו עם מוניטור ?????? לא הזכרתי אותך ברשימה כי הייתי בטוח שאת מחוץ לעניינים לכמה שבועות. איך המרגש ? מתרגשים ? את כותבת מהבית ? אין לך מייל בבית ? ביי חמודה, תרגישי טוב, ושהלידה שלך תעבור צ'יק צ'אק , בקלי קלוטו. שומעת ? ביי

24/07/2003 | 15:24 | מאת: מור

גם אני לא יודעת מה אני עושה פה. לא, אני לא בבית ותכף אני הולכת להתחבר למוניטור ! מתה כבר ללדת. מקווה שאני לא אצטרך לקבל זירוז, אלא לידה עם פתיחה / צירים טבעיים. מאד מתרגשים. בעלי במיוחד!!! אני כבר רוצה להיות "אחרי" מקווה שהיום הוא ה - יום יום מקסים מה שלומך?

24/07/2003 | 11:12 | מאת: שלומי

למה לא באה קצת לבקר ?

24/07/2003 | 11:12 | מאת: שלומי

עסוקה ? נסעת עוד פעם לאירופה ?

24/07/2003 | 11:13 | מאת: שלומי

כמה אנשים כבר אפשר לראיין ביום אחד ?

24/07/2003 | 08:37 | מאת: שלומי

התכנסי היום ? כמה חבל שהפסקת לצייר. באמת צריך טבע והרים ומוזה בכדי לצייר ? אז למה רוב הציירים מציירים דוקא בסטודיו שלהם ? ולא בטבע ? אחותך היא ציירת שמתפרנסת מזה או רק כתחביב ? היא אחות גדולה יותר או קטנה יותר ? את רופאה או משהו אחר ? אני מקוה שתכנסי גם היום . שמעתי על אוולינה. נדמה לי שזה בית ספר דתי , לא ? זה ברחוב אוסישקין, נכון ? ליד שכונת שערי חסד. שכונה עתיקה ומקסימה. למה באמת עזבת את ירושלים ? ביי ויום טוב ובאמת למדתי בנתיב מאיר. אבל רק שנה אחת. כיתה ט'. אחר כך הם אמרו לי יפה שלום. בגין פעילות יתר במגרש הכדורסל . משום מה, אני חשבתי שבאים לתיכון, בשביל לשחק כדורסל. לא קלטתי שצריכים גם קצת ללמוד.

24/07/2003 | 09:48 | מאת: שאלה לשלומי

בן כמה אתה ?

24/07/2003 | 10:28 | מאת: שלומי

אם תפסיק להיות מסתורי, ותקח לעצמך שם כלשהוא, ונפטפט קמעא זה עם זה , (בהנחה שאתה זכר, ואם את נקבה, אנא הפכי הכל לנקבה), ואם תהיה בינינו כימיה, אז מאד סביר להניח, שאתן לך את גילי, ומתי למדתי בנתיב מאיר, ולאן הלכתי משם, ואולי אפילו אתן לך את מספר הנעליים שלי. אבל עד שזה יקרה, הכל חסוי בחסיון מוחלט בהחלט, ויש על כל הפרטים שלי איפול מוחלט. קפיש ?

24/07/2003 | 10:01 | מאת: גחלילית

הנה נכנסתי גם היום, היום זה יום חופשי שלי, הייתי אמורה לנסוע לירושלים אך לא נראה שאעשה זאת, יש לי לא מעט סידורים, בין השאר לקחת את המחשב שלי לתיקון, הוא פשוט נופל כל הזמן. בעינין הציור, האמת מעולם לא לקחתי אותו ברצינות, אלא כמפלט בתקופות לחוצות, אחותי לעומת זאת בוגרת המדרשה לאומנות ולמדה גם בבצלאל, היו לה לא מעט תערוכות, לדעתי היא מציירת בכמה דרגות יותר ממה שמציירים היום. תמונותיה מקשטות לא מעט קירות של אנשים ידועים, הבעיה שלה כך נראה לי היא שהיא לא מוערכת מספיק. אבל ככה זה במדינה שלנו.היא מציירת אבסטקרט בעיקר, ציורים מדהימים. מאחר שאי אפשר הרי להתפרנס מזה היא עוסקת בעיצוב פנים ומאוד מצליחה בזה. כן היא יותר גדולה ממני. עזבתי את עירי היקרה כשסיימתי את לימודי, הייתי עתודאית ונאלצתי לעזוב כדי לשרת את המולדת, הייתי קצינה בחר'פ. אני לא רופאה, מאוד רציתי להיות, אבל הסתפקתי בלימודים פארארפואיים. אני גם לא אחות אגב , במה אתה עוסק? האם בתחום הייעוץ הפסיכולוגי ? כי שמתי לב שאתה מככב בפורום והמלצותיך ממש טובות. כך אני מתרשמת. ביי בינתיים. גחלילית. אגב כל ההערות על הישיבות השונות הן לא שלי.

24/07/2003 | 10:24 | מאת: שלומי

אני עוסק בתחום המחשבים. יש כאן מישהי שהיא באמת ענקית בייעוץ פסיכולוגי. קוראים לה הרה. אם תשארי כאן , אני מקוה שיצא לך להכיר אותה. אני, וכל האחרים כאן, מיכל , ניר , נורית, מור ושמחה , בשלב הזה, כולנו יועצים פסיכולוגיים, רק מנסיון אישי. ולכולנו יש הרבה מזה. ואנחנו תמיד טובים יותר בלייעץ לאחרים, מאשר ליישם בעצמינו. לא כך ? ואת לא מציירת אבסטרקט ? את מציירת נופים ? ומי עוד יש במשפחה הכשרונית שלך ? רק 2 הציירות ? ובמה עסק אביך ז"ל ? ומה שלום אמך ? היא מסתדרת לבד או שיש לה עזרה ? וכמה ילדים לך ? בינתיים, אני רואה שהמחשב שלך עובד בסדר אם את מצליחה להכנס לכאן. יום טוב והמון הצלחה, ולהשתמע בקרוב. באוולינה, היה בסדר ? אהבת את בית הספר ?

23/07/2003 | 17:05 | מאת: מור

מה שלום כולם?! ראיתי שכוכבית קפצה לביקור, מיסרו לה ממני דש חם ונשיקות!!! אצלי , הכל כרגיל. ב"ה מרגישה בסדר. עדיין שמנה מחר נכנסת לשבוע 41 מקווה ללידה טבעית ולא לזירוז ונאמר - אמןןןןןןןןןן! שלומי- תתפלל עבורי. שיהיה לכולם אחלה יום אוהבת שמחה שלי- איך היה בתורכיה??? נ.ב אני כבר לא במשרד אז אנא אל תשלחי לי מייל למשרד אני אעדכן אותך לגבי הכתובת החדשה כשתהיה נשיקות חמות ביייייי

23/07/2003 | 20:06 | מאת: שמחה

מורי....מתי??????????????????????????????????????????? אוהבת!!!!!

24/07/2003 | 08:32 | מאת: שלומי

עוד לא ילדת ??? התינוקת הזו , אוהבת להיות בבטן שלך , הא ? היא צודקת. למה לה לצאת לעולם המגעיל שלנו ? אבל , כבר אמרו חזלינו: בעל כרחך אתה נולד ! ובעל כרחך אתה חי, ובעל כרחך אתה מת. (זה קצת פחות נעים לאוזן ). אז שיהיה לך בהצלחה רבה, בשעה טובה ומוצלחת, בסימן טוב ובמזל טוב, לידה קלה ונעימה והעיקר, אל תשכחי ליידע אותנו ולהזמין אותנו לחגיגה שאת קוראת "בריתה". בסדר ? תזכרי את כל ההוראות ? אז ילה, לכי קחי קצת אפידורל. ביי יום טוב

23/07/2003 | 13:37 | מאת: עזית הכלבה הצנחנית

יש!!! זכיתי ב- 70,000 ש"ח (בחיש גד) ואני נוטש את המולדת לטובת המזרח הרחוק לאיזה זמן. יאללה, תעשו חיים בלעדי.

23/07/2003 | 14:25 | מאת: שלומי

שבעים אלף ? זה הכל ? אתה תצטרך לחזור די מהר.

23/07/2003 | 19:13 | מאת: עזית הכלבה הצנחנית

אחי, ואיפה הכייף לטייל במזרח ולנוח מסיר הלחץ הזה?

23/07/2003 | 12:51 | מאת: שלומי

הכל בסדר אצלה, ברוך השם. טפו טפו טפו. מוסרת לכם ד"ש. עם שיר. גם ליבי מוסרת ד"ש. מה למסור להן בחזרה ?

23/07/2003 | 17:08 | מאת: מור

דש חם ונשיקות ליפעת !!!!!11 ולליבי- תמסור את ליבי, סתאם בצחוק דש חם

23/07/2003 | 11:58 | מאת: פליטה

שלום לכולם, דפדפתי לי בין הפורומים כאן ., נכנסתי ונגנבתי,,,,,,,לראות משהו שונה ולקרוא על דברים שביום יום ו,,,להתרענן עם בדיחות במיוחד זו על הגט והשמוק[ בדיחה גדולה לא הפסקתי לצחוק מאז שקראתי אותה],,אחלה פורום יום טוב לכולם אגב שמחה . איפה הבסטה שלך במחנה יהודה? אני באה לשם פעם בשבוע מהמרכז לעשות שוק,,באמת אני לא צוחקת,,,סתם התרפקות נוסטלגית,,,,,,,,כי מאז שלצערי עזבתי את העיר היפה בתבל ,, אני אכולת געגועים ורק הריחות של השוק נותנים לי חשק להמשיך בחיי היום יום השוחקים,,, זה כמו להסניף אדרנלין בשבילי,,וגם מזכיר לי את אבי היקר שנפטר לא מזמן אני רואה אותו בכל פינה בשוק הזה,,קונה בבסטות שהוא היה קונה.הוא היה מכור למחנה יהודה,, כל יום היה הולך לשם. אבא גדול מהחיים היה לי, כולם בשוק היו חברים שלו,, טוב אני לא רוצה להסחף,,,,,,,,,מבטיחה לבקר פליטה

23/07/2003 | 12:09 | מאת: שלומי

מה, אין שווקים במרכז שאת צריכה לנסוע עד למחנה יהודה ? את מוזמנת לבא כל יום. אבא שלך היה גר בירושלים ? אכן, עיר נהדרת. גם אני משם , ואפילו נולדתי שם. יום טוב ולהשתמע

23/07/2003 | 12:36 | מאת: פליטה

שלום שלומי, לא שאין שווקים במרכז , יש אפילו יותר זולים , אפרופו עגבניות, לפני שבוע קניתי עגבניות עסיסיות וטריות ב-0.80 אגורות לקג , ובמחנה יהודה נמכרו ב-3-4 שקל,, נכון שמחה? זה לא זה זו האווירה האופינית לשוק הזה, ואני באה כל שבוע לאמי היקרה ובהזדמנות הזו מגיעה לשוק. כן,אבי ז'ל ואימי גרים בירושלים, גרנו במקום קסום בעין-כרם, ילדות נפלאה שאין כמותה , [בטח לא היום בעולמנו החומרני.] אשתדל לקפוץ לביקור למרות סדר יומי הדחוק והמתיש.פשוט היום החלטתי לקחת פסק זמן מהכל ןאני דווקא מאוד נהינת מכך. יום טוב שלומי הנחמד. פליטה

23/07/2003 | 11:52 | מאת: שלומי

זה בסדר גמור. אין כמו הרה. כולנו חסידים שלה. רק שתדעי שהרה בדרך כלל, לא נמצאת כאן עד הערב. ואילו אני וניר, נמצאים כאן רק בשעות היום. את לא מכבידה עלינו בכלל. להיפך, אנחנו מאד מעוניינים לשמוע עוד ועוד. ואם מצליחים גם קצת לעזור, מה טוב. אולי תספרי לנו קצת על הרקע שלך , ואיך פגשת את בן זוגך , ומה שבא לך לספר. נשמח אם תשארי כאן ותשתתפי בכל הדיונים. יום טוב ולהשתמע ביי

23/07/2003 | 12:20 | מאת: פליטה

גילי שלום, אני כבר אמא עם ילדים גדולים, ואני כל כך מבינה את מה שעובר עלייך, אני לא פסיכולוגית ןאין לי הרבה טיפים לתת לך , אבל אני רוצה לספר שגם אני עברתי הפלה של הריון ראשון . והרגשתי בדיוק את מה שאת מתארת. לוקח זמן להתאושש מזה וחשוב שתהיי חזקה ואל תתני לתחושת האשמה להכריע אותך, כי זה עובר איך שהוא עם הזמן. להגיד שזה לא צובט בלב לפעמים כשנזכרים זה לא נכון. לי למשל היה חשוב להרות מיד לאחר מכן וזה מה שהקל עלי. כי ידעתי לקראת מה אני הולכת. והכנתי את עצמי לכך,. לא שאני ממליצה לך לנהוג כך אבל מסיפורים ששמעתי זה גורם מקל . לא מזמן ממש הכרתי בחורה שעברה הפלה, היא הייתה במצב כל כך דכאוני ממש כמוך , אצלה זה היה הריון לא מתוכנן כשנה לאחר לידה ראשונה,ואיך היא התאוששה מזה? היא היום מתנדבת בעמותה למניעת הפלות ומנסה להעביר את המסר לנשים העומדות לפני החלטה לבצע הפלה. זה מאוד עזר לה, סתם חומר למחשבה. מאחלת לך התאוששות מהירה מכל הלב

24/07/2003 | 12:46 | מאת: גילי

תודה לך על העידוד. אני אכן בדיכאון קשה וניזקקת לתרופות לצערי הרב. הפלה זה מעשה מזעזע וכשעוברים את זה בחודש מתקדם (אני הייתי כבר בסוף חמישי) זה מעצים את הכאב באופן בלתי יתואר. אני לא יכולה להיכנס להריון בזמן הקרוב, גם בגלל הדיכאון וגם בגלל נטילת התרופות (למשך שנה לפחות). הייתי בקונפליקט עצום בהריון, מצד אחד רציתי ומצד שני פחדתי עד מוות וניכנסתי לחרדה קשה. אם הייתי ממשיכה את ההריון זה היה עם נטילת נוגדי דיכאון שאין לדעת איך היו משפיעים על התפתחות העובר. מעבר לכך היה חשש שמצבי הנפשי יתדרדר עוד יותר עם התקדמות ההריון ולכן המליצו לי על הפסקה. לאחר טראומה שכזאת, איך אני יכולה לחשוב על להרות? רק עצם המחשבה מטריפה את דעתי. אם הייתי עוברת הפלה בתחילת ההריון - מילא, אך לאחר שהבנתי שאני לא מצליחה להתמודד עם הריון - איך אוכל לחזור על הטעות? ואולי נטלתי מעצמי את הזכות להיות אמא. רק אלוהים יודע.. אולי הוא מציל אותי ואולי מעניש?! אני אמשיך להאשים את עצמי במשך כל חיי, אני חושבת שאין לי תקנה. סליחה על הפסימיות אך אינני מצליחה להתעשת. ואני מקווה שאת אמא מאושרת. תודה על העידוד מקרב לב !!!

24/07/2003 | 23:26 | מאת: גילי

מה שלומך? אני מתאמצת לקבל את תואר ה"חמודה" שהענקת לי אל מיתקשה קצת עם ה"אמיצה". אני בסך הכל הייתי חלשה והרמתי ידיים, לא הצלחתי להתמודד והלכתי נגד הטבע. מהיבט אחר, אומרים שאלוהים מנסה את החזקים אז אולי יש שמץ במה שאתה אומר.. אני שמחה (עד כמה שאני יכולה להשתמש במונח שכזה) לשמוע שאני לא מכבידה עליכם. גם אתה וגם ניר מקסימים ומאוד עוזרים לי. הרה היא באמת דמות שסוגדים לה. לדעתי (ובטח לדעת כולכם) היא גאון, יש לה תובנות מאוד מעמיקות ואני מניחה שזה לא בא לה מחיים קלים.. לגבי שאלתך, את בן זוגי הכרתי לפני 8 שנים. במשך הזמן הניצחי הזה עברנו אין-ספור פרידות וחזרות. עמדנו "להיפרד" שוב לפני כ- 5 חודשים ואז בדיוק הריתי. שוחחנו והוא הביע רצון לשקם את היחסים בתקופת ההריון על מנת להכין בסיס טוב לתינוק. אני הסכמתי מאחר ורציתי ילד במידה מסויימת. לא הייתי שלמה עם ההחלטה אך קיוויתי שההשלמה תגיע. ואז ההורמונים שלי התחילו להתערב ושיבשו את הכל. הפכתי לעצבנית, חסרת סבלנות ולחברי היה קשה לספוג את היחס המזעזע שלי אז התחילו מריבות. בקיצור, במקום שההריון יחבר בינינו קרה דבר הפוך. אני, כפי שאתה כבר יודע, ניכנסתי לדיכאון והגעתי למקום לא טוב עד שהכל בא לסיומו. אנחנו עדיין יחד כי הוא הבין שהפסקת ההריון לא נבעה מרצוני אלא מפאת חשש למצבי הנפשי. כיום אני משתדלת לחזור לתיפקוד מינימלי אך עדיין קשה לי. חברי הוא דיכאוני מטבעו כך שהיום הוא מזדהה איתי יותר מתמיד. צחוק הגורל הוא שתמיד אמרתי לו שהוא זקוק למנה מכובדת של פרוזק ובסופו של דבר אני זאת שהגעתי למקום הזה... אני עובדת בחברת הייטק ושם לא נישארו כבר הרבה סנטימנטים כלפיי כך שבימים הקרובים אני אהיה חייבת לחזור. כמה קשים הם החיים....... השבוע קראתי בעיתון ידיעות כתבה מעניינת של פסיכולוגית קלינית. היא כתבה כך: "יש אנשים שנולדים לתוך גיהנום. הם נולדים למשפחה רגילה עם אב ואם, אח ואחות, שפה ותרבות אך הם חיים בגיהנום ולא יודעים. הם מנסים לקום אך נופלים שוב ושוב משך רוב חייהם, עד שברגע מסויים הכל משתנה. זה יכול להיות מקום מסוים, אדם, סיטואציה - וברגע זה הם מבינים שחייהם השתנו וכי הם חוזרים לארץ מולדתם". אני באופן אישי מאוד הזדהיתי עם הדברים שהיא כתבה. גם לי, תודה לאל, יש אמא, אבא, אח ואחות, שפה זהה ותרבות אך אני חיה בעולם אחר שהוא לא בדיוק גן עדן. ספר גם אתה קצת על עצמך, אם בא לך כמובן. ותשתמע בהקדם... גילי המתוסכלת.

23/07/2003 | 11:13 | מאת: מיכל

שלחתי לכם מיילים . סתם כדי שתדעו...

23/07/2003 | 11:54 | מאת: שלומי

קיבלתי והשבתי, סתם כדי שתדעי .

23/07/2003 | 11:05 | מאת: מיכל

מעשה בגט. שופט בבית משפט בניו יורק, מטפל בעניין הגירושין של זוג יהודי. כשנגמר כל התהליך, אמרה האישה לשופט שאין ברירה והיא צריכה גם גט. שאל השופט : "מה זה גט ?" ענתה האישה : "זה סוג של טקס יהודי." השופט : "טקס דתי למשל כמו ברית מילה ?" האישה : "כן, משהו כזה. אבל יש הבדל בין גט לבין ברית מילה " "מה ההבדל ?" שואל השופט. עונה לו האישה : "בגט אתה נפטר מכל השמוק...."

23/07/2003 | 11:38 | מאת: שלומי

והנה עוד כמה : נישואין - זה מאסר-עולם כזה, שאפשר להשתחרר ממנו רק בהתנהגות רעה עזריה, הרווק המושבע, התחתן סוף-סוף, בשעה טובה ומוצלחת. אחרי ירח-הדבש ניגש אליו חברו גידי, סוכן-הביטוח, ואמר לו: "נו, עכשיו אחרי שהתחתנת, תרצה בטח לבטח את עצמך?" מה פתאום?", ענה לו עזריה, "אני לא חושב שאשתי כל כך מסוכנת". "את חולה", שאלה אשה אחת את שכנתה. "למה את שואלת?" "כיוון שאתמול, באמצע הלילה ראיתי את הרופא יוצא מדירתך", השיבה השכנה. "ואני ראיתי לפני שבוע שני קצינים יוצאים מדירתך, אז שאלתי אותך אם פרצה מלחמה?" הוא: "מה היית אומרת אילו הצעתי לך נישואין?" היא: "שום דבר, כי אני לא יכולה לצחוק ולדבר בבת אחת". השופט: "אם עזבת את אשתך, בעיני אתה עריק!" הנאשם: "אילו היכרת את אישתי היית קורא לי פליט". במיאמי היה פעם בעל בית-מלון אנטישמי, שסירב לארח יהודים. בסופשבוע אחד, כאשר בעל המלון לא היה בסביבה, הסתננו למלון רבינוביץ ואשתו ובילו בו את כל הסופשבוע. כאשר חזר האנטישמי וגילה את העניין החליט לדפוק את רבינוביץ, וכשזה ירד לשלם את החשבון, גילה כי עליו לשלם 0009 דולר. אמר רבינוביץ: "איך אפשר? הרי אני ואשתי שהינו במלון רק שני לילות?" אמר לו בעל המלון: "יש לנו סאונה וג'קוזי ובריכת שחייה מחוממת ומגרשי טניס וגולף". השיב היהודי: "אבל לא השתמשתי בכל אלה". אמר בעל המלון: "לא השתמשת, זו הבעיה שלך." חשב רבינוביץ רגע, ואמר לבעל המלון: "אם כך, אתה עוד חייב לי 0001 דולר" שאל בעל המלון: "איך זה?" השיב היהודי: "אשתי עוסקת במקצוע העתיק בעולם, ולוקחת 0005 דולר ללילה." אמר בעל המלון: "אבל לא עשיתי איתה שום דבר". אמר רבינוביץ: "לא השתמשת - זו הבעיה שלך".

23/07/2003 | 10:32 | מאת: שלומי

שלום לך, האם יש לך מחשבות , שאולי לא כדאי להמשיך עם ההריון ? אם כן, מה הם הסיבות ? נדמה לי , שהחלטה גורלית שכזו, היא מאד אינדוידואלית. כל אחד צריך לעשות את השיקולים הכי נכונים לו. את לא יכולה להקיש ממקרה שקרה עם מישהי אחרת, וללמוד לגבייך. מה אומר בעלך ? האם זה הריון ראשון ? מוכנה לספר עוד על עצמך ? בכל מקרה, מה שלא תעשי, אני מחזק את ידייך , ושיהיה לך רק טוב. יום נעים ביי

27/07/2003 | 15:21 | מאת: מאיה

היי שלומי, אני יודעת שלא ניתן להסיק מסקנות ממקרה שקרה למשהי אחרת אבל לפעמים זה עוזר לחלוק את התחושות עם משהו שעבר משהו דומה. במיוחד במקרה כמו שלי ושל גילי שבו החיים היו תקינים לפני מצב ההריון ופתאום הכל השתנה בקיצוניות. כפי שכבר אמרתי אני בת 30 התחתנתי לפני למעלה משנתיים . זהו הריון ראשון שלי. יש לי תפקיד בכיר בחברה גדולה (לא יודעת אם זה מעיד על משהו פרט לאחריות מאוד גדולה בעבודה ובחיים שלי בכלל אני אדם מאוד אחראי ושקול). לפעמיים קיימות מחשבות פסימיות של להפסיק את ההריון אבל אני עדיין בשלבים הראשונים של ההריון ורק התחלתי טיפול פסיכולוגי ככה שאני עדיין מקווה להתגבר על הפחד ולחזור לשליטה מלאה בחיי. עדיין לא הרמתי ידיים. כפי שכבר ספרתי לגילי הייתה לי ילדות לא קלה אפילו קשה והתבגרתי והתגברתי ועדיין יש בי עוד תקווה שזה עוד שלב אחד בדרך הארוכה שצריך לעבור.......בהצלחה . (אני מקווה). זה בטח ישמע נורא טפשי אבל לא ספרתי לבעלי אני נורא חוששת מאיך שהוא יגיב. היחידה שספרתי לה היא אמא שלי שגילתה המון תמיכה. תודה על התמיכה מאיה

23/07/2003 | 09:40 | מאת: שמחה

למיכל... לניר... להרה... לדאבל מור.... לשלומי....שלא עונה למיילים.... לנורית..... לעוסאי....וחוסאי.... עכשיו נשותיהם יצעדו מסומול לירושלים-הן חד הוריות.... לי... לראש אגודת מגדלי נציפורניים.... למי שיש פלולה....ולמי שהסיר...... לנציגי הקשת המזרחית ...הקשת בענן....הקשת בשיער....ובני מזל קשת...

23/07/2003 | 10:28 | מאת: שלומי

את צודקת. הייתי צריך לענות על המייל. אני אתקן את המעוות , אי"ה, עוד היום. מה חדש במחנה יהודה ? מה את עושה כל היום ? מה עם אחים ואחיות , יש לך ? מה שלום האוטו ? מה המצב עם דודה פאתיחה ? והנה בדיחה בשבילך: מעשה ביצאנית שנפטרה והורישה את כל רכושה לבניית בית-כנסת חדש. אמר פרנס הקהילה: "היתכן שבכספי שלמונים נבנה בית-כנסת קדוש?" השיב לו הרב: "על מה אתה מדבר? הרי הכסף הזה הוא שלנו".

23/07/2003 | 10:36 | מאת: שמחה

כל התשובות לשאלותיך היו במייל שלא קראת !!! אך אני מוחלת.... במחנה יהודה -רגיל אין חדש תחת הבאסטה-בעצם כן העגבניות מאתמול אין לי אחים ואחיות -לא תיכננתי אז לא עשיתי אחים וחיות כל היום אני או בשוק עוזרת לאבא או בסידורים או איתך (את זה אתה יודע) סיפר לי מישהו שיש לילה אחד בשנה שלוקח לו לגמור הרבה זמן שעה וחצי דקה זה בלילה שמחליפים את שעון הקיץ הוא מתחיל בשעה 12 בלילה וגומר בשעה אחת וחצי דקה הרבה? לא?

23/07/2003 | 09:38 | מאת: מאיה

היי, מה שלומך? קראתי את ההודעות שלך כאן באתר וגם אני די במצב דומה אני בחודשי ההריון הראשונים שלי וכבר סובל מדכאונות וחששות מוזרים מהרגיל. עד שחשבתי לפנות לטיפול פסיכולוגי. רציתי לשאול אם החששות התחילו לך לפני ההריון? או במהלכו? האם הטיפול הפסיכאטרי לא הצליח לעזור עד כדי כך שהפלה היתה האפשרות היחידה? אצלי מצד אחד יש כמיהה לילד גם ילד ראשון ומצד השני כל הזמן המחשבות האובססיוביות שאולי אפגע בו או בעצמי. ההחלטה היא מאוד קשה ואין כאן פתרונות קלים. אשמח לתשובתך מאיה

23/07/2003 | 09:44 | מאת: שמחה

אני מחזקת את ידייך.... הריון זה דבר היולי.... עם הרבה פאן....וחששות.... את כל מי שאת רואה ...ברחוב....הוא פעם היה ברחם אימו...(אני חושבת) כולם עוברים את זה..... היי חזקה... שמחה-בת דודה של ששון-ירושלים!

23/07/2003 | 09:48 | מאת: מאיה

תודה על התמיכה . אין לך מושג כמה חכיתי לרגע הזה של ההריון ומה שנראה כ"כ טבעי נראה פתאום כל כך מפחיד. זה מוזר איך לפעמים נראה לנו שאנחנו חזקים ושולטים בכל מצב עד שמגיע משהו כזה וגורם לנו להבין כמה שאנחנו שברירים. חוץ מזה זה הפעם הראשונה שלי בפורום הזה ואני חושבת שזה מאוד מקסים ויפה איך שכולם כאן בשביל כולם.

24/07/2003 | 23:40 | מאת: גילי

מאיה היקרה, צר לשמוע שגם את במצב דומה. אני אשתדל לענות לשאלותייך ולעזור עד כמה שניתן - אני הייתי בשליטה מלאה לפני ההריון, חשבתי שאני מסוגלת להתמודד עם הכל ואז בא ההריון ועימו חששות ופחדים בעוצמה שקשה לתאר. אין לי עבר של דיכאונות, אם כי קצת חרדות. ההריון שיבש לי את כל החיים ואת החשיבה העצמאית שלי. התחילו לי מחשבות אובססיביות ואובדניות לעיתים. הפסיכיאטר שאליו ניגשתי ליעוץ איבחן שאני בחרדה קשה והמליץ על הפסקת הריון מחשש לנזק נפשי. כמובן שגם במצבי היה אפשרי להמשיך את ההריון אך היה סיכון מסויים שמא לא אחזיק מעמד. ההורים שלי ובן זוגי החליטו עבורי בסופו של דבר כי אני כבר לא ידעתי מה טוב לי. ההחלטה היתה קשה ורק אלוהים שם למעלה יודע אם היתה נכונה למצבי, אם זאת הצלה או עונש?! קודם כל בת כמה את אם מותר לי לשאול? שנית, אני ממליצה לך לפנות ליעוץ מקצועי, רק כך יוכלו לאבחן את המצב שלך, לנתח את המחשבות שלך ואולי גם לתת לך המלצה לגבי ההמשך. אני מאוד מקווה שאת תצליחי במקום שאני ניכשלתי.. אך שוב - לא בכל מחיר. לי הסבירו שהמחיר עשוי להיות משמעותי ולכן היה שיקול קר. אם את מאמינה בעצמך (אני לא כזאת) ובכוחות שלך אז תתמודדי עם הדבר שאת רוצה. אם החששות והפחדים מכניסים אותך לחרדה קשה, פה כבר צריך יעוץ מקצועי ועזרה (אולי גם תרופתית כפי שהציעו לי). בשורה התחתונה אני מאחלת לך שתצליחי להתמודד ומחזיקה לך אצבעות. תכתבי לי עוד ואשתדל לעזור עד כמה שאני יכולה במצבי הרעוע..

27/07/2003 | 09:04 | מאת: לגילי

היי גילי, ראשית תודה על התשובה המורחבת. אני בת 30 וכפי שספרתי לך מאוד משתוקקת לילד מצד אחד ומצד שני ישנן החרדות והמתח הנפשי. לבנתיים הייתי בפגישה טיפולית אחת מטעם קופ"ח אצל פיסיכולוג קליני. הוא טען שאני רואה בילד בעצם את הילדות שלי. זה נשמע לי כמו קילשאה אבל אולי אני צריכה לתת לזה הזדמנות נוספת מעבר לפגישה אחת. גם אני כמוך חושבת איך זה שכולם יכולות האחיות והגיסות ואצלי הכל כל כך מסובך. אני מקווה שתרגישי טוב יותר ושעם הזמן הכאב יכהה ואולי להריון הבא תגיעי יותר מוכנה אם אפשר להיות מוכנים לזה. האם את ממשיכה עם הטיפולים הפסיכולוגים? מחזקת את ידייך ושוב תודה מאיה

22/07/2003 | 15:48 | מאת: גילי

הרה - יכול להיות שאת צודקת כי הצלתי את עצמי ואת הסביבה אך איך עלי להתמודד עכשיו עם הדיכאון הפוסט טראומטי? אני מאשימה את עצמי ברצח, ועוד של עובר שגדל בתוכי. איך את מציעה לי להתמודד עם התחושות הקשות? התרופות לא עוזרות לי לשכוח אלא רק אולי לא לדעוך ולצלול לתהום. הטראומה היא אדירה והכאב כבד מנשוא. למה היה לי כל כך קשה להתמודד עם הריון שכבר את רובו עברתי? למה אני לא כמו חברותיי, אחותי, גיסתי...........? משהו דפוק אצלי לגמרי. לקחתי חיים ואני מרגישה שלא מגיע לי לחיות, אני מענישה את עצמי, לא אוכלת, לא שותה, לא ישנה בלילות וכו'. נכון שזה לא עוזר לאף אחד ובטח לא לעצמי אך זה גורם לי להרגיש טוב שאני מייסרת את עצמי, כי מגיע לי. שלומי, ניר - אני יודעת שאין ביכולתכם לעודד אותי יותר אך למה זה קרה לי?????? אני בעצמי לא מצליחה להבין. נכון שחששתי מאוד מההריון ומלגדל תינוק אך בתוכי רציתי אותו, הגוף שלי התנגד והגעתי למצב של מילכוד עצמי. אני אבודה, תעזרו לי

23/07/2003 | 00:16 | מאת: HERA

רגע... אני לא יודעת מהן התרופות שאת מקבלת; זה משהו ממשפחת האנטי-דכאוניים? אם כן, לוקח להן לפחות חודש להשפיע. ככה שלא מפליא אותי שהן לא משנות שום דבר. זו האבחנה - דיכאון פוסט טראומתי? העובדה שאת בוחרת להאשים את עצמך ברצח מובנת. אבל נניח שהיית ממשיכה עם ההריון וזה היה פוגע בך, בעובר ובסביבה עוד יותר - זה גם היה מעורר בך רגשות אשם, לא? סתם השערה, מסוג הדברים שקשה לדעת בודאות. את לא יכולה להשוות את עצמך לנשים אחרות; את זו את והן הן. גם זמנו של ה"למה" יגיע... למרות שהשאלה מנקרת כל הזמן, נכון? עד ההריון הכל היה בסדר איתך. יכולות להיות 2 מסקנות: 1. ההורמונים השתוללו יותר מדי (ואז אין לך שליטה על זה, אלא רק משהו שתלמדי לקראת הפעם הבאה). 2. עצם ההריון עורר אצלך מצוקה לא מודעת וחרדות, ואולי מכאן נובעת ההגדרה הבסיסית של פוסט טראומתי (וגם במקרה הזה אין לך שליטה על המצב). אולי יש עוד מסקנות (אני לא מצליחה לחשוב על עוד אחת כרגע). אבל איך שלא מסתכלים על זה - את לא אשמה במצב שנוצר, שהביא להפסקת ההריון. יודעת מה - אני מאמינה שאצל כל אחד ואחת יש משהו שדפוק לגמרי (הרוב פשוט לא מודים בזה או לא מודעים לזה). אין מה להשוות בכלל בין עובר שלא נולד, לבין אלה שחיים כאן ועכשיו. הלקאה עצמית אולי גורמת לך להרגיש הוגנת(?) יותר - אבל מה בדבר האנשים שסביבך? והרי להחזיר את העובר לא תוכלי, אבל לדאוג לעצמך כן.

23/07/2003 | 11:39 | מאת: גילי

HERA, אני מאוד מאוד אוהבת לקרוא את דברייך. אין לי מושג מי את ומה את אבל מה שבטוח שאת חכמה מאוד!!! איבחנת את המצב שלי באופן מאוד מקצועי ואכן זה בדיוק מה שקרה אצלי. הייתי בחורה שמחה וחברותית וההריון יחד עם ההורמונים שהשתוללו יתר על המידה הכניסו אותי לחרדות ומצוקה נוראית. כפי שאת הסקת, כך גם המטפל שלי טוען כי יש לי מצוקות חבויות שההריון עורר אותן. אין לי ספק שאני מודעת למצב הרע שהייתי נתונה בו ולמרות זאת רגשות האשמה קשים מנשוא. ההשערה שלך כי אם הייתי ממשיכה את ההריון ואז גורמת נזק גדול יותר - היא, לצערי הרב, נכונה. נזק לעובר היה ניגרם עקב מצבי הנפשי, אני כנראה שהייתי דועכת ואז היו הרבה יותר אנשים אומללים. כיום, אני האומללה היחידה. אני נוטלת נוגדי דיכאון כבר קרוב לחודש. ידוע לי כי לוקח זמן עד שמרגישים שיפור. באלה הימים אני אמורה להתחיל להרגיש טוב יותר. התחלתי לקחת את התרופות עוד בהריון בכוונה להמשיך אותו אך בן זוגי התנגד מחשש לנזק שייגרם לעובר. לא מוכח בוודאות כי תרופות אלה אינן מזיקות להתפתחות התקינה של העובר. ולכן ההחלטה היתה להפסיק את ההריון. אני לא מתביישת לומר שהייתי דיכאונית בהריון וגם היום אני בדיכאון. אני מקווה שהכדורים בשילוב של השיחות באמת יעזרו לי לצאת מהתהום ולא ליפול שוב בעתיד (ואולי בהריון הבא אם יהיה). אני מנסה לשכנע את עצמי, כפי שאת אומרת, שעשיתי מעשה נכון ושלא לקחתי חיים. כרגע קצת קשה לי לא להאשים את עצמי אך אולי בעתיד, במחשבה צלולה יותר, אני אבין כי כך היה צריך לנהוג. אני מאוד סומכת על שיקול דעתך וזה גם מה שעוזר לי להיות אפטימית יותר. את היחידה שהצלחת ממש להבין מה קרה לי בהריון ! שלומי היקר - תודה רבה לך על העידוד. סליחה שהקדשתי יותר ל HERA, אני פשוט מעריצה אותה ואת דרך חשיבתה. גם אתה וניר (ובעיקר אתה) עוזרים לי מאוד מאוד מאוד. אני מקווה שנמשיך לעזור כאן אחד לשני ואני מצטערת אם אני מכבידה עליכם באיזה שהוא אופן. אוהבת אתכם !!!!

23/07/2003 | 10:39 | מאת: שלומי

הי, דבר ראשון, אני חושב שאת צריכה לעבוד על תחושות האשמה. תחושות אשמה, יסורי מצפון, אינם עוזרים ואינם מקדמים שום דבר. ובמקרה שלך, אין לך בכלל על מה לחוש אשמה. לא עשית שום דבר רע ! במצב שהיית נתונה בו, עם הלחץ מסביב, בלי תמיכה , ובמצב דכאוני, לא היתה לך כל ברירה. אף אחת אחרת , לא היתה נוהגת אחרת . את צריכהצ לזכור שהחיים עדיין לפנייך. את תוכלי ללדת בעזרת השם עוד הרבה ילדים חמודים. בהריון הבא, תכיני את עצמך נפשית להיות חזקה, ולא לתת לכל מיני אנשים מבחוץ להשפיע עלייך לעשות הפלה. דברי עם בן זוגך על כך , ושתפי אותו בענין כדי שיוכל לעזור לך בעתיד. לא לקחת שום חיים !! לא היתה לך ברירה. בסדר ? אני מקוה שתצאי מזה בקרוב, ושתתחילי לתפקד ולשוב למסלול. בהצלחה ביי

22/07/2003 | 15:08 | מאת: דנה

מה עושים? אף אחד מהם לא יודע על השני. ואני באמת באמת מאוהבת בשניהם. האם זה נורמלי ?

22/07/2003 | 15:50 | מאת: גילי

נורמלי בהחלט. גם לי זה קרה בעבר לפני כמה שנים. לדעתי, תמשיכי עם שניהם עד שתביני במי באמת את מאוהבת יותר ומי מתאים לך יותר. האסמון כבר ייפול, אם תירצי או לא... בהצלחה ותעשי חיים, שימי פס על כל העולם הדפוק הזה.

קו ההגנה המרכזי של אנשי האוצר, ובראשם בנימין נתניהו, נגד מאבקן של האמהות החד הוריות ונגד האבטלה הגואה ככלל הוא הטענה בדבר בטלנותם של אלו שלא עובדים. הקו הזה עקבי והוא שווק על ידי יועציו של שר האוצר הקודם, סילבן שלום, ושל שר העבודה הקודם, אלי ישי. נתניהו, בשפתו המהוקצעת ובהתבטאויותיו המקצועיות, ממשיך את אותו קו, שהוא לא יותר מאשר דמגוגיה ותרגיל הסחה של יועצי תקשורת ערמומיים. בישראל, כמו בכל מדינה בעולם, ישנם אנשים שלא רוצים לעבוד ומנצלים כל פרצה שניתנת להם כדי לחיות על חשבונה של המדינה - כלומר על חשבונם של אחרים. ספק רב אם מספרם של אלו גדול מזה של אחיהם חובבי הבטלה במדינות אחרות וספק גדול עוד יותר אם קיצוץ כזה או אחר ימנע מהם להמציא מחר את התרגיל הבא ולהמשיך בדרך בה התרגלו לחיות. נתוני הלמ"ס, בנק ישראל ולשכת התעסוקה שפורסמו אתמול מוכיחים עד כמה שולית היא הטענה על השתמטות מעבודה. על פי הנתונים, ביוני בלבד גדל מספר דורשי העבודה ב-10,276 - גידול של 5.5%. נכון להיום מתדפקים על דלתות שירות התעסוקה כמעט 200 אלף איש. בחודש יוני נוספו על פי אותם נתונים שלושה יישובים לרשימת מוקדי האבטלה, המונה כעת 31 יישובים. על פי הנתונים הללו, ויקי כנפו יכולה ללכת מאילת ועד מטולה, ולמרות כוחה הרב ולמרות הצעידה הנחושה, מה שהיא תמצא בדרך זה בעיקר הרבה יישובים מוכי אבטלה. הסתת הדיון מהבעיות האמיתיות של המשק הישראלי והשיח האינסופי שהתעורר כאן בדבר רצונם או אי רצונם של אנשים לעבוד מוכיחים בעיקר דבר אחד: התרגיל של יועצי התקשורת הצליח. הסוגיות האמיתיות, הבעיות המבניות והכשלים האינסופיים בניהול המשק, אלו שטיפול בהם הוא המהלך היחידי שיכול להחזיר את הצבע ללחיי המשק הישראלי, כמעט ואינם עולים על הפרק, ובוודאי שאינם משמשים לזכותו או לחובתו של איש מהפוליטיקאים, ובכלל זה נתניהו. ממשלתו הנוכחית של שרון, כמו ממשלתו הקודמת של ראש הממשלה השתקן ביותר בתולדות המדינה, היא כישלון טוטאלי בתחום ניהול המדיניות הכלכלית והיא חסרה כמעט כל אלמנט של ניהול תקין. בעוד כל עסק, כל חברה ואפילו כל משק בית מתקיימים על בסיס סדרי עדיפויות ברורים, שרון מנהל ממשלה חסרת כל סדר עדיפויות. אפילו מפעל ההתנחלויות הבזבזני לא נולד מהצבתן בראש סדר העדיפויות הלאומי, אלא מתוך שורה של קומבינות פוליטיות וחברויות הווה ועבר. יש עוד אינספור דוגמאות לניהול הכושל של המשק הישראלי ניהול שלא רק שאינו מעודד צמיחה ויצירת מקומות עבודה חדשים, הוא גם מונע התפתחות ומסכל יוזמה אישית, במיוחד אם היא קטנה וצנועה וחסרת הון או קשרים פוליטיים. אף אחת מהדוגמאות הללו אינה כוללת את ויקי כנפו ואינה קשורה לרצונם או אי רצונם של אנשים לעבוד. מאבק האמהות החד הוריות הוא מאבק מגזרי, בדיוק כמו זה של המורים, האחיות או הסטודנטים. המאפיינים האנושיים של המאבק הזה והמצב הכלכלי והחברתי הקשה גרמו לו להיראות גדול ורחב מכפי שהוא והפכו את החד הוריות לחבל עליו מאווררים רבים את כאבי המצפון שלהם. אבל המאבק הזה, אפילו אם יצליח, לא יפתור דבר, וכך גם לא רפורמות אמיצות ונכונות כמו אלו שמוביל היום נתניהו בקרנות הפנסיה או בשכר העובדים במגזר הציבורי. לצורך שינוי אמיתי דרוש טיפול שורש עמוק בהרבה. כזה שנתניהו, המגדיר עצמו מנהיג, או שרון, אינם מספקים אפילו רמז שהם מכוונים אליו.

אחי ! חייבים להכנס במניאקים בכל דרך.

ביבי המניאק הזה נבנה תחילה על תהילת אחיו יוני ז"ל כוללה היה מוכר כסאות ב"רים"-לאחר רצח רבין ז"ל הבין שהוא נמצא במפלגה המומה ובתוך עם שחי על פי סיסמאות וםרסומות של ערוץ שניים-מה שמעניין אותו זה סיר הבשר ובקושי רואה את קצה האף שלו -תן לו סיסמא והודרופ ירוץ איתה לא משנה שהיא ללא תוכן כמו השדיים של שרל'ה (מה נגמר הסיליקון?) והעם שחי על פי סיסמאות ואחוזי רייטינג בחר בו,ואז כאשר אתה נמצא על קצה ההר מנופח שמן לא דבוק מסומם מתחילה התדרדרות לא למעלה לכוון התאום-ואז הפסד בבחירות והופה המדינה על התחת שלי ושל שרל'ה הרצאות-כסף,כסף,כסף,,,,,,, ואז מגיע המושחת השני שחושב שבגלל שיש לו כמה זכויות בעבר(גם על זה יש ויכוח) ועולה הפרובקטיביות להר הבית ןטראח............בלאגן..... זה לא מפריע לשני הסנדקונים הצאצאים לגנוב ....ולגנוב....לקמבן....ולשתוק בחקירה ןהאבא השמן מגלגל עיניו לשמיים .....אני לא ידעתי.....לא ידעתי..... ואני מדינה של פסיכים בחרנו בו ..... זהו ויתרתי על זכות השתיקה...

22/07/2003 | 13:07 | מאת: כוכבית

אכן כן זאת אני:-))) מה שלומכם? אני כרגע בהסגר:-))))) מנצלת את מחלת השיכחה של בטיטו:-))) הנ"ל הלך להתקלח ונתן לחתול לשמור על השמנת:-)))) מקוה שנתראה בקרוב:-)))) ביי כל טוב אושר ועושר בריאות וכושר

22/07/2003 | 13:43 | מאת: מיכל

מה שלומך? מה שלום הנשימה והבטן? את מעודכנת בנעשה בפורום?

22/07/2003 | 23:36 | מאת: HERA

אני לא יודעת אם תעברי פה שוב בזמן הקרוב, אבל אם כן... אז - לא!!!! מבלבל??? תשלחי לי מייל ואני אסביר. אוזניים לכותל (ולא המערבי). לפעמים כמה רגעים גנובים של שמנת לא שווים.

23/07/2003 | 03:31 | מאת: הרוש יש לך דודי שינה?

לי יש !!

23/07/2003 | 10:53 | מאת: שלומי

מה זאת אומרת הסגר ? מוכנה לשלוח מייל ? נדמה לי שהמייל שלך הישן כבר לא עובד. בסדר ? ביי יום טוב ואל תתני לבטיטו לנהל לך את החיים. הוא צריך אותך יותר משאת צריכה אותו !! קדימה, הגיע הזמן לפרוץ את שערי הבסטיליה ! בהצלחה ביי

22/07/2003 | 11:23 | מאת: שלומי

או באנגלית: a beautiful mind סרט מרגש . ממליץ בחום. ראסל קראו , גדול. וזה מבוסס על סיפור אמיתי. מישהו ראה? ולמה שמחה נעלמת כל הזמן ???? מכניסה תגובונת , ובורחת. יכול להיות שהיא חוששת להידבק כאן ממשהו ?

22/07/2003 | 11:35 | מאת: מיכל

לא זוכרת אם ראיתי. על מה מסופר שם?

22/07/2003 | 11:40 | מאת: שלומי

שמתברר כי הוא חולה בסכיזופרניה קשה ויש לו דמיונות. הוא רואה דמויות וחושב שהם אמיתיים. ולכן, הוא פועל לפי הדמיונות שלו. המרגש הוא, שאשתו הנאמנה, מחליטה להשאר איתו ותומכת בו, ולבסוף הוא מצליח להתמודד עם המחלה ולהמשיך בעבודתו כפרופסור ואף להגיע להישגים. הוא מקבל לבסוף את פרס הנובל. יצא לפני כשנה לאקרנים. אילו היה לי דרך, הייתי מעביר לך את הוידיאו.

22/07/2003 | 11:58 | מאת: ניר

אני ראיתי והתרגשתי . ראיתי לפני יותר מחצי שנה ....

22/07/2003 | 10:12 | מאת: שלומי

לא נורית לא מיכל לא ניר לא שמחה לא מור איך קרה הדבר ? מישהו שאל אותי, אם לויקי כנפו אין כסף להאכיל ת'ילדים שלה, אז איך יש לה כסף למרלבורו ? למה שלא תקנה טיים ותחסוך 7 שקל . נראה לכם טענה טובה או קטנונית ?

22/07/2003 | 10:18 | מאת: מיכל

טענה טובה מאוד. טענה עוד יותר טובה היא למה לא לחסוך את הסיגריות בכלל?

22/07/2003 | 10:32 | מאת: שמחה פה

שקודם כל ובראשיתו של שבוע זה צריך לומר בוקר טוב!! אז אמרתי ~ בקשר למאבק נחד הוריות -----אסור לעשות הכללות. ישנן חד הוריות שבאמת חסר להן ....וישנן לא ישנן משפחות רגילות שחסר להן......וישנן לא ישנן נשים נשואות שחסר להן ......וישנן לא השיטה הזו להכניס ולסווג אנשים לפי קבוצות נראה לי דבילי האם ילד מהרצליה פיתוח צריך לקבל קצבה כמו ילד מהקטמונים ??? ואל תספרן לי שכולם עושים צבא שווה ---זה בכלל לא שייך במילה קצבה יש מין המימד הסעדי אז שיפסיקו כל הפוליטיקאים לבלבל את הביצים למרות שלי באופן אישי ----אין

22/07/2003 | 10:41 | מאת: שלומי

מיכל - חושבת שזו טענה טובה. כאשר כל עשרות חברי הפורום יביעו את דעתם , נוכל להשלים את הסקר. גם אני מצטרף לדעתך. יש בזה טעם לפגם. אבל לא לעשן בכלל, זה כבר לא טענה. את כנראה אף פעם לא עישנת ואינך יודעת מה עמוקה ההתמכרות. אוף, אני חייב סיגריה. ומה שלומך מיכלולושקה ?

22/07/2003 | 10:56 | מאת: ניר

הויכוח הוא האם לויקי כנפו קצבה כזו או אחרת זכותה של הויקי לעשות בקצבתה כבשלה היא יכולה לקנות סיגרים היא יכולה לקנות טיים היא יכולה לקנות גרביים ובקיצור מה שבא לה, ועד כמה שהקצבה מאפשרת לה עכשיו לחנך את ויקי שלנו זה לא קשור לויכוח הכלכלי הטהור האם היא נכללת על המסכנים שזכאים או לא, ולכמה אפשר לומר לה לעשן עלי אקליפטוס מגולגל בנייר פרגמנט שזה בחישוב מהיר חסכון של 4 שח הקופסא אפשר לייעץ לה לקנות בשר סוסים זול לשבת ניתן גם להעביר לה את המסר כי תירס המגודל להאכלת פרות זול יותר ב3 שח הקילו אבל למה שנגיד למה מה לעשות עם הכסף שלה ? למה להכנס לה לריאות ? היא מטומטמת ? ! זה עוד בעייה שיש לה ...ולא יותר מצידי שתקנה קלפיי יוגיו בכסף אגב - כמעט כל המסכנים וחסרי הבית שיצא לי לראות בחיי נצפו מעשנים . לויקי יש לי תחושה כשיגמר לגמרי הכסף לאכול היא תעשן בלי לאכול. שלומי מה שלומך ?

22/07/2003 | 11:03 | מאת: מיכל

לדעתך מגיעה לאמהות חד הוריות קצבה מיוחדת?

22/07/2003 | 11:08 | מאת: שלומי

זה לא כל כך פשוט מה שכתבת. אם היא היתה מרוויחה משכורת, זכותה לעשות עם הכסף מה שהיא רוצה. ברגע שהיא חיה מקיצבה, זה כסף ציבורי שבא מהמיסים של כולנו. לכן מותר לנו , להביע דעה, מה היא תעשה עם כספה. אם היא קונה מלברו, ולילד שלה אין אוכל, אני הייתי לוקח לה את הילד. בפירוש.

21/07/2003 | 16:13 | מאת: שלומי

הרושקה, אם את עוברת כאן במקרה, ונכנסת לרפרף קצת, אז אני מוסר לך כאן חיבוק חם וחזק , מפצלח עצמות, וגם דרישת שלום, וגם איחולים , וגם ברכות. וזהו זה. ואם תעני לי , אז בכלל זה יהיה נחמד. ואם לא תעני לי, אז גם לא נורא. וד"ש לנטע. ולשון . שון זה הנודניק נכון ? למה המוח שלי הנבוב לא מסוגל לזכור 2 שמות ? למה רק את שון הנודניק ? למה אני לא זוכר את השם השני ושוכח משון ??? לא יודע. אבל זה המצב. נכון שזה דיכאון ? יש לך משהו נגד דיכאון ? איזה פטנט כלשהוא ? ילה, תעשי חיים, תמסרי ד"ש ולהתראות. בשמחות. ביי ומה השם השני ? לא, זה לא היה צל. נו , אוף, אנ'לא מצליח להזכר. מצב עגום. דנה ? לא , לא דנה.

21/07/2003 | 17:34 | מאת: הרושקה

21/07/2003 | 23:41 | מאת: HERA

שלחתי מייל לפני... שבוע? אולי אפילו יותר. אגב, כמו ששמת לב, גם כשאני לא פה, תמיד יהיה מי שיטרח לנסות לענות בשמי... רוצה רמז? תחשוב על האלף-בית הלטיני. חשבת? טוב, מה האות הראשונה? וככה קוראים לכלבה. סיפרתי לך שיש לנו חתלתול חדש - ישן? בכל זאת הוא פה כבר חודשיים בערך. אני קצת עסוקה וקצת לא. עכשיו אני בחופש מהמאנפפת... בעצם - היא לקחה חופש. ואני מתלבטת אם לחזור אליה. אולי עוד פעמיים - לסגור יפה את יולי, לשלם לה על החודש הזה ו... יאללה - לפרק את העסק הזה. משהו נגד דכאון? אם היה הייתי משתמשת (חוץ מתרופות!!!!).

22/07/2003 | 08:08 | מאת: שלומי

בוקר טוב, אלפא ! למה השם הזה לא נדבק לי לתאים האפרוריים ? ומה שם החתלתול ? בן כמה הוא ? מה תיאורו ? איך הוא הגיע אליכם ? במה קצת עסוקה ? (במה לא עסוקה, אני יכול לדמיין). ומה תעשי במקום המאנפפת ? תמצאי מישהו אחר ? ראית את נפלאות התבונה ? ראיתי אתמול. סרט חזק. יום טוב ולהשתמע

21/07/2003 | 16:01 | מאת: יעל

מה זה הפורום הזה ?? למי הוא מיועד ?? ומה זה כל זיבולי השכל פה ???

21/07/2003 | 16:03 | מאת: שלומי

למה זיבולי שכל ? בואי תראי לי זיבול שכל אחד , ואני אסביר לך למה זה מאד עמוק ובכלל לא זיבול. עשינו עסק ?

21/07/2003 | 15:47 | מאת: נורית

כולם ברחו והשאירו אותי לבד??? "...כולם הלכו לג'מבו, ג'מבו ג'מבו ורק אותי השאירו ילדה קטנה לבד...."

21/07/2003 | 16:05 | מאת: שלומי

אז יש לנו עוד עשר ש"ח בקופה. ושמחה , חוטפת עכשיו קנס של חמישים שקלים ! לא פחות . כי להכנס בבוקר, ולא לחזור כל היום, זו פשוט חוצפה ענקית !!!! ועל חוצפה , משלמים ביוקר. את שומעת שמחה ??? מה התיזינג הזה ?

21/07/2003 | 11:39 | מאת: שמחה.........

21/07/2003 | 11:49 | מאת: שלומי

נורא התגעגענו ! איך היה ? מה ראית ? את מי פגשת ? מה עשית ? עם מי בילית ?

21/07/2003 | 08:06 | מאת: נורית

היי בוקר טוב לכולם, סוף סוף אני שוב פותחת את הפורום עם הבוקר טוב שלי. איזה כבוד גדול . . . . נו אז מה אתם אומרים, מורצ'וק כבר ילדה????? לפי דעתי אנחנו ניאלץ להישאר כאן עם הספקות, עד אשר היא בעצמה תוכל למסור לנו את המידע. . . . בכל מקרה וכמו תמיד, שיהיה לכולנו יום דובדבני.

21/07/2003 | 09:14 | מאת: מיכל

הי נוריתי מה שלומך? פחות עמוס בעבודה? מתכננת חופשת קיץ? מור הבטיחה שתודיע ואני סומכת עליה, שיהיה לכולנו יום תותים :-)

21/07/2003 | 09:21 | מאת: נורית

את האמת להגיד לך, לא נראה שהפעם ניסע (אלא אם כן יפתיעו אותי עם כרטיסי טיסה . . . .) גם אני סומכת על מור, אבל אם היא תלד אז מי נראה לך שיודיע לנו?? היא בטח תחזור הביתה אחרי יומיים שלוש, ורק אז היא - בכבודה ובעצמה - תודיע לנו. או שאולי בעצם היא תגיד לבעלה להיכנס לכאן?!?!?!? יום טוב, נוריתי.

21/07/2003 | 11:51 | מאת: שלומי

תגידי לי , רציתי לשאול אותך, יש לך איזה שהוא תואר אקדמי ? ומה עשית בצבא ? (אם עשית ). יש לך זכרונות חיוביים משם או גרועים ?

21/07/2003 | 13:12 | מאת: נורית

התשובה לשאלתך היא לא, אין לי שום תואר אקדמאי. בצבא הייתי הממר"ם ולהגיד לך את האמת, זו היתה אחת התקופות היפות של חיי. היה לי נורא כייף, גם בטירונות וגם במהלך השירות. ואתה? עשית צבא?

20/07/2003 | 14:44 | מאת: שלומי

תזמין אותנו באופן רשמי לארוע כלשהוא (מה שאתם קוראים בשם המצחיק "בריתה", מי המציא את השטות הזאת ? מה הקשר לברית ? ) בגין הולדת ביתה בשעה טובה ומוצלחת ? ואם אכן היא תיתן מקום ושעה ותזמין, אתם באמת חושבים ללכת ? ברצינות ?

20/07/2003 | 14:55 | מאת: מיכל

שיגרתי לך מייל.

20/07/2003 | 12:19 | מאת: שלומי

במייל: איש עשיר יצא לספארי באפריקה עם כלב התחש שלו. יום אחד הכלב הלך לאיבוד. פתאום רואה הכלב שנמר מתכוון לטרוף אותו. חושב הכלב במהירות מה לעשות?! הוא רואה עצמות על האדמה. הוא מתיישב ליידן עם הגב לנמר, תופס עצם בפה, ואיך שהנמר מתקרב אומר הכלב בקול: "זה היה נמר ממש טעים, מעניין אם יש עוד כאלה נמרים טעימים באיזור..." שומע הנמר את הכלב, עוצר בשניה האחרונה ומבט אימה על פניו "זה היה קרוב... כמעט הכלב הזה אכל אותי..." אמר הנמר, הסתובב והלך משם בזחילה. בעץ ממעל ראה הכל הקוף, החליט שזו הזדמנות טובה בשבילו לתפוס יחסים טובים עם הנמר: רדף אחרי הנמר, וסיפר לו איך הכלב עשה ממנו צחוק. הנמר חטף עצבים אמר לקוף לשבת לו על הגב כדי שיבוא איתו ויראה איך הוא עושה מהכלב קציצות... הכלב, שעוד לא הספיק להירגע, רואה פתאום מרחוק את הנמר חוזר עם הקוף על הגב שלו, אך במקום לברוח החליט שוב להתיישב עם הגב כלפי תוקפיו, ושניה לפני שהיגיעו אליו אמר בקול: "איפה הקוף המעצבן הזה?! כבר לפני חצי שעה ביקשתי ממנו שיביא לי עוד נמר..." יש לכם מושג מי זאת המישהי ההיא ???

20/07/2003 | 12:34 | מאת: נורית

מיכלי המתוקה כמובן . . . . .

20/07/2003 | 12:43 | מאת: שלומי

איך ניחשת ??? ועוד על הניחוש הראשון !!!! נוריתי , מור ילדה כבר ?

20/07/2003 | 23:43 | מאת: הילדה המוזרה מהבית ממול

20/07/2003 | 12:17 | מאת: שלומי

תליללללם , שלום גם לגננת, ושיהיה לנו יום נפלא, יום נפלא. הי מיכל, חזרת שזופה + כמה קילוגרמים ? או שהצלחת לשמור על הגיזרה ? ואיך היה החוף ? נחמד ? נקי ? והמים ? קרים ? גלים ? והיו הרבה נופשים ? חתיכים ? לא התאהבת באף אחד , אני מקוה. ובעלך, התנהג יפה ? יופי. ניר, נשאר לך איזה וופל אחד ? תארו לכם שמור כבר ילדה ואנחנו לא מודעים ?

20/07/2003 | 12:36 | מאת: מיכל

הצלחתי גם הצלחתי לשמור. אפילו היום מישהי אמרה לי שרזיתי...ח... החוף היה נחמד, המים קרירים אך נעימים, לא היו גלים ולא הרבה נופשים (בעצם כן הרבה אבל כולם יוצאים רק בערב. ביום הם ישנים ואז החוף ריק...חוץ מכמה חשופות פה ושם...) והיה מציל חתיך!!! אוי...

20/07/2003 | 12:42 | מאת: שלומי

איך מגיעים לחוף הזה ????????? מה, זה לא נגד החוק ?? אז עם כל החשופות האלו, לא היה לך צ'אנס עם המציל , הא ? ומה עושים עם הילדים הקטנים ?? הם לא מתחילים לשאול שאלות מביכות ?

20/07/2003 | 12:40 | מאת: ניר

וופל ? אייייייייי נגמר ... מבחינת הוופל אתה ממשיך לצום... מור ? אין מצב שלא נדע ! נראה לי שנשמע את הצרחות שלה... תגיד שלומי אתה מאמין בשם שניתן לאדם לבין גורלו ואישיותו ? זה בכלל לפי התורה ? או שזה סתם אמונות תפלות ?

20/07/2003 | 12:52 | מאת: שלומי

כחכוח קצר לפני תשובתי המלומדת והמנומקת : (מוציא משקפי מצבט מהכיס הפנימי של חליפתי המהודרת ומניחם בקצה החוטם המחודד ) , יש לחלק את הנושא לשניים : א: החלק הראשון. ב: החלק השני. החלק הראשון הנו החלק הראציונלי , החודר את מעטפת ה בלה בלה בלה בלה טוב טוב טוב טוב , די לקשקושציה, אני אנסה לענות קצת ברצינות. בעיקרון, זה נראה לי כאמונה טפילה. בגלל שהאבא האדיוט (מה לעשות , יש גם אבאים אדיוטים ! ) , קרא לילד יורם , זה אומר שהוא יצטרך להיות יורם ?? ואם הוא קרא לו למשל זאב, זה אומר שהוא יהיה אמיץ ? מצד שלישי , זה כן מעוגן בחז"ל, אמירות שאומרות כי כשאבא ואמא נותנים שם לילד , אז יש כאן מעין נבואה זוטא (קטנה) , ושיתכן בהחלט , שבעתיד, יקרה מקרה אשר ישתקף בשמו של הילד. למסקנה, אולי יש בזה משהו , אבל אין לו לאדם לתלות בדבר יותר מידי תקוות מחד, או אכזבות ויאושים מן העבר השני. האם הייתי מספיק בלתי ברור ????

20/07/2003 | 10:09 | מאת: מיכל

שוב חזרתי לזרועותיכם והפעם שזופה מתמיד... מי מקנא?

20/07/2003 | 10:18 | מאת: ניר

ברוכים הבאים לך ולשיזופך שזופה מאז ומתמיד ? כל מי שלא שזוף מקנא...

20/07/2003 | 10:49 | מאת: מיכל

ברוכים הנמצאים אתה והוופלים! לא, לא מאז ומתמיד... מאז אילת...

20/07/2003 | 12:41 | מאת: נורית

מיכלי ברוך שובך אלינו. אז מה לאן ברחת לנו?? לתורכיה, לא?!?! איך היה??

20/07/2003 | 12:53 | מאת: ניר

נוריתי ? למה את לא נכנסת הרבה ? את מגיעה לבריתה של מור ? סוף סוף נראה אותך...

20/07/2003 | 13:08 | מאת: מיכל

לאילת. היה נפלא ומומלץ בחום :-)