מה עושים כשהילד מתעורר באמצע הלילה בבכי

ריבה שלום, היינו אצלך להתייעצות לפני כשמונה חודשים, וקיבלנו כללי עשה ועל תעשה עם בננו דניאל. כיום הוא בן שנה וארבע, וסה"כ הילד מאד נוח בשלב ההירדמות - בשעה שמונה-שמונה וחצי בערב, לאחר שגרת הירדמות הכוללת אמבטיה, בקבוק ומוצץ, הוא כל כך גמור מעייפות שהוא כבר בעצמו הולך למיטה ומצביע עליה. מה שנשאר זה לשים אותו במיטה, לכבות את האור ולצאת מהחדר - הוא יעשה קצת קולות, ידליק ויכבה את המכשיר שעושה מוזיקה ליד המיטה, אבל בסוף הוא נרדם לבד. הבעיה מתחיל כשעתיים מאוחר יותר - בשבועיים האחרונים הוא התחיל לקום בשעה וחצי שעתיים לאחר מכן בבכי וצרחות. לא מוכן לקבל מוצץ, דוחף את היד כשמנסים ללטף, נלחם ונאבק. השאלה שלי היא מה לעשות במקרה כזה? אני ובת זוגי נחלקים כאן לשתי אסכולות שונות. האנסטינקט שלי הוא לא להתיר רסן - אני נשאר איתו בחדר, מדבר אליו, בקול מרגיע, אבל לא מוציא מהמיטה. מנסיוני, הוא ימשיך עם הבכי כ- 10-15 דקות, אבל אז הוא יתעייף, ידחוף לעצמו מוצץ בפה ויחזור לישון. בת זוגי זוכרת אמירה שלך מהייעוץ: "כשהילד מתעורר באמצע הלילה, לעשות הכל כדי שיירדם בחזרה." בעיניה, יש הפרדה ברורה בין "הירדמות ראשונית" (שאז אכן מנסים שהילד יירדם לבד, במיטתו), לבין התעוררות לאחר מכן. לכן, כשהילד מתעורר ובוכה במשך יותר מחמש דקות, היא מוציאה אותו מהמיטה, מחזיקה אותו עליה עד שיירדם, ומנסה להחזיר אותו למיטה יישן. אם הוא מתעורר וממשיך עם הבכי, הצעדים הבאים הם לשים אותו על המיטה של אחותו הגדולה (הוא נרדם שם תוך שניות), או אפילו לקחת אותו אלינו למיטה ולהחזר אותו אח"כ למיטתו כשהוא יישן חזק. אני מעריך את הגישה שאומרת שגם שנת ההורים חשובה. אבל אני לא יכול שלא להרגיש שחציית "קווים אדומים" עלולה גם לקלקל את ההירדמות הנוחה שלו. את יכולה לחדד את הנוהל הרצוי במצב שתיארתי?

היות והייתם אצלי בקליניקה - מציעה שנדבר בטלפון בשלב ראשון.