הפלה - הריון ראשון איך מתמודדים

אני בת 32, התחתנתי לפני שנה, ובחודשים האחרונים ניסינו להכנס להריון. אחרי כחצי שנה של ניסיונות ולחץ, התברר לי שאני בהריון בשבוע 7. לא ידעתי משום שהמשכתי לדמם מידי חודש. שלושה ימים לאחר מכן, בבדיקה אצל הרופא, התברר שההריון לא תקין - שק הריון ללא עובר. נשברתי. הרופא מיד הפנה אותי לבית החולים, שם עברתי שני סבבים של ציטוטק שלא צלחו, ובשבוע 9 כבר עברתי גרידה. התקשתי מאוד להתגבר על הגרידה. מצד אחד שמחתי על כך שלפחות עכשיו אני יודעת שאני יכולה להיכנס להריון, אבל מצד שני כאבתי את האובדן. האמת היא שיותר מכל כאבתי ועודני כואבת את ההליך עצמו, את העובדה שהייתי מורדמת וחשופה בזמן שחדר מלא באנשים התעסק לי באיבר המין, כך לפחות בחוויה שלי. אני לא אישה דתייה, ולא עברתי תקיפה מינית בעברי, ומי שמכיר אותי יתאר אותי כחזקה, אבל הפעם אני ממש מרגישה כאילו עברתי אונס. אני לא משתמשת במילה הזאת בקלות ראש, ויסלחו לי הנשים שחוו את החוויה הנוראית הזאת, אין לי שום כוונה לגרום לזילות שלה אבל ככה אני מרגישה. בחודש הראשון לאחר ההפלה בכיתי בעיקר בגלל זה, לא כל כך שיתפתי אף אחד חוץ מבעלי המדהים שלא ממש הבין אותי וחושב שזה כבר חלף... היום, שלושה חודשים אחרי, עם קבלת הוסת, אני שוב נשברת. אני עצובה ששוב לא הצלחתי, אני דואגת ולחוצה, אני מרגישה שהדימום וההתעסקות הזאת מחזירים אותי לאותו רגע ששכבתי פתוחה וערומה על הכיסא בחדר הניתוח, בשעה ששלושה אנשי צוות מעליי ואני לאט לאט מאבדת שליטה ונרדמת. אני מסתכלת על הפד ומקבלת פלאשים לחדר ההתאוששות, לדם שהיה לי על הירכיים, לפדים שהודבקו לי לאזור בלי שאני זוכרת או יודעת מי הדביק אותם!!! ואני לא יכולה להפסיק להשתנק מבכי. אני גמורה, לא מרגישה שאני יכולה לדבר עם אף אחד מהסובבים אותי, כל הנושא הזה נשמר די בסוד כי אני חוששת למקום העבודה שלי לו יגלו ובמשפחה אני מקבלת לחץ במקום עידוד. בבקשה, אם יש מקום דיסקרטי בו אוכל לדבר על הנושא, לנסות לעבד את כל הרגשות האלה.. או כל עצה אחרת, אשמח לשמוע.

הי מורן קודם כל מצטערת לשמוע על החוויות הלא פשוטות שעברת. תיארת באופן מדוייק את תחושת אובדן השליטה שמשותפת בעצם גם לאובדן ההריון וגם לתהליך הגרידה הכולל הרדמה. חשוב לי שתדעי שהתחושות שלך לגיטימיות ושאת לא צריכה להרגיש לא בסדר או שאת לא חזקה מספיק בגלל שאת חווה אותן. בגלל שתיארת פלאשבקים לגרידה סביב הוסת, ובגלל שכתבת שאין מישהו קרוב שאת יכולה לשתף מלבד בעלך אני חושבת שיהיה נכון לפנות לטיפול (במיוחד סביב רצונך בהריון נוסף בקרוב אבל לא רק). אם תרצי כתבי לי מאיזה אזור את ואנסה לעזור בחיפוש מטפל מתאים (או מטפלת) בנוסף אני ממליצה לבדוק את מי את כן יכולה לשתף. השיתוף יכול מאוד לתרום לעיבוד ולהבנה של מה עברת.