גרידה בשבוע 18
דיון מתוך פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי
היי עברו כבר חודשיים וחצי מאז הגרידה בשבוע 18 עקב הפסקת דופק ואני פשוט "מתחרפנת". בגלל שבמהלך ההריון לא הרגשתי טוב אני עדיין במעקב אצל רופא בבי"ח וכרגע עדיין אסור לי לנסות להכנס להריון. זה כ"כ אבסורד... אני מרגישה שהריון ותינוק זה מה שיעזור לי ושירגיע קצת את הכאב אבל מצד שני אסור לי כרגע עד שיתברר העניין זה כ"כ קשה "להיות באויר" קשה לי לחשוב ולדמיין אפילו שיגידו לי בסופו של דבר שלא לנסות שוב, שיש בזה סיכון, כ"כ בא לי תינוק עכשיו זו הרגשה ממש חזקה של רצון שאני כבר לא יודעת איך למתן את ההרגשה הזו השבוע ראיתי פעם ראשונה את התינוקת בת החודשיים של חברתי, ואפילו הרמתי אותה וזה פשוט עוד יותר מחזק לי את הרצון לתינוק ומנגד הרופא אומר לי לחכות, אני אפילו לא יודעת כמה זמן יקח ע שיתברר הכל והוא יגיד לי אם זה בסדר לנסות איך אפשר להתמודד עם ההמתנה??? לא מספיק ההתמודדות עם הכאב שלר עובר??? תודה רוני
שלום רוני. יהודית רביץ שרה באחד משיריה ש"מאד לא פשוט לחכות". ומישהי ציטטה אותה באזניי בהקשר הזה בדיוק. ההמתנה להריון חדש לאחר אובדן הריון הוא מייסר וקשה. בוודאי שהמפגש עם התינוקת של חברתך מחזק את הממשיות של הרצון, ואת אמיצה שבחרת ללכת ולבקר אותה חרף הקושי שלך, כי זה לא מובן מאליו ולא פשוט בכלל. פעמים רבות קיימת תקופת "המתנה" לפני ההריון הבא, בין אם היא נכפית על ידי רופא או מצב רפואי ובין אם היא מתארכת כי לוקח זמן להכנס להריון. אני מציעה פעמים רבות לנסות ולהסתכל על התקופה הזו כעל החלק הראשון בהריון הבא. כחלק של הכנה של הגוף והנפש, התנקות פיסית ואולי גם נפשית, שתתן להריון הבא את התנאים המלאים הנדרשים. אני לא יודעת אם זה מקל אבל אני באמת רואה כך את הדברים. פעמים רבות הגוף צריך להתאושש מבחינה פיסית, בפרט מגרידה, והריון מוקדם מדי יכול להיות חשוף לסיבוכים מיותרים. יתכן שזו חלק מהסיבה שהרופא רוצה להמתין (את יכולה לשאול אותו). גם אם יש סיבה אחרת שצריכה להתברר, זו ההכנה להריון הבא. ועדיין, ההמתנה היא קשה קשה קשה. אני מקווה שתצליחי למצוא דרך להאמין שזה באמת יקרה בעתיד הלא רחוק, ושהתקופה עד אז תוכל להיות לא רק המתנה אלא גם תקופה משמעותית של הכנה ומנוחה נפשית ופיסית. את מוזמנת לכתוב עוד. גילי
היי לפני כמה ימים הייתי אצל הרופא שאני אצלו במעקב בבי"ח והוא אמר שעדיף לחכות עם הניסיון להיכנס להריון אבל זה לא נורא אם זה יקרה, אני אהיה במעקב הריון בסיכון אני כ"כ מפחדת, קודם כל מהעניין של כמה ניסיונות יהיו לפני שאקלט ובעזרת ה' כשאקלט אז שהפעם הכל יהיה בסדר אני כ"כ מפחדת כי לפני שההריון נגמר אני לא תיפקדתי רק שכבתי אני כ"כ רוצה תינוק אבל גם מפחדת ולמה שלושה חודשים אחרי אני עדיין בוכה??? אני אפילו לא יכולה לדבר עם בעלי בגלל שהוא לא שומר סודות, והוא יכול לספר לאמא שלו ואז היא תגיד לי את מה שהיא כל הזמן אומרת לי שאני צריכה לשכוח מזה ולהמשך הלאה, וזה מעצבן כי אם הייתי יודעת איך עושים את זה הייתי עושה את זה יום אחרי אני עדיין זוכרת את התמונה של אחד האולטראסאונד שראיתי את היד שלו כאילו עושה לי שלום, ואני עדיין זוכרת את התמונה האחרונה כשאמרו לי שאין דופק, אני זוכרת איך הוא שכב, איך אני אשכח את זה אי פעם??? מתי הבכי יעבור??? תודה
מנהלי פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי
