לידה מוקדמת שבוע 22

שלום לכולן אני אפילו לא יודעת איך לפתוח ולהביע את כל מה שעובר לי בראש ובלב עכשיו. יום שבת שעבר בשעות הבוקר ראיתי כי מתחיל לי דימום קל, הערתי את בעלי ונסענו לבית חולים. הייתי בהריון ראשון טבעי של תאומות לא זהות שבוע 22 ולא הייתה מאושרת ממני בעולם. תמיד ידעתי שיהיו לי תאומים (יש הרבה במשפחה). בבית חולים גילו כי הילדות בסדר - יש דופק ותנועות אך החלו לי צירים קלים. הרופאים ניסו במשך שלושה ימים לעצור את הצירים אך ללא הצלחה וביום ג נכנסתי לחדר לידה. הלידה הייתה אחת החוויות הקשות ביותר ובעיקר כי שמעתי את היולדות סביבי צועקות ולאחר מכן בכי של תינוק וקריאות של אושר. התאומות נולדו בחיים ואף שמעתי אותן בוכות בכי חלש ועמום וכנראה שלעולם לא אוכל לשכוח זאת. לאחר 4 שעות הודיעו לנו כי הן נפטרו. הכאב הוא ככ גדול, לעבור לידה כפולה ולדעת שאני חוזרת הביתה בידיים ריקות. אני מנסה להיות חזקה בשבילי ובשביל בעלי ויודעת כי הזמן יקל במעט על הכאב, אך איני מפסיקה לבכות ולחוש תחושות אשם (למרות שאני יודעת שלא צריכים להיות לי - היה הריון תקין מאוד) ופוחדת ליפול למקום שממנו לא אקום. יש לי משפחה מאוד קרובה ותומכת אך איני יכולה להתנחם - אני פשוט עצובה מאוד..

היי אני כ"כ מצטערת בשבילך, אני מקווה שתחלימי מהר ותתחזקי פיזית ונפשית במהרה אין לך מה להרגיש רגשות אשמה לא עשית שום דבר רע לי עשו גרידה בשבוע 18 אני יכולה להגיד לך שעברו שלושה חודשים מאז ולאט לאט הכאב נחלש

בן ובת, הריון שהושג לאחר טיפולים מפרכים של 3 שנים. ההריון היה תקין ומאושר עד לשלושה ימים קודם יום הלידה. הכאב הוא באמת בלתי נסבל. קשה לי מאוד להתאושש. כולי תקווה שנדע כולנו ימים יפים יותר ושנהיה חזקות...

אתמול עברתי לידה מוקדמת בשבןע 18. כאובה נורא פיזית ונפשית. היו לי תאומות בריאות. הריון ספונטני.ראשון. הכל היה תקין אצלן והן זזו והשתוללו לי בבטן הייתי מדברת איתן כל הזמן.. אני אחות במקצועי, הגעתי למשמרת ערב לפני כ4 ימים והיו לי קצת כאבים בבטן תחתונה.. מסתבר שהיתה לי פתיחה של סמ וחצי ואמרו לי שמירה .. חיכיתי עד לבדיקה יום למחרת וכבר הודיעו לי נחרצות כי הצוואר פתוח לגמרי והקרומים בחוץ ממש חשופים. וכאן אמרו לי כי אין ברירה וזה או לחכות שאעבור הפלה טבעית ואסתכן בזיהום עד הרחם )מה שמהווה סיכון להריונות הבאים) או שאעשה זאת עכשיו לפני שיהיה זיהום. בכיתי ובכיתי בלי סוף! יצאתי מהאשפוז לפרופסור נחשב בארץ באופן פרטי כדי שיחרוץ דין אחר בשבילי אך ללא הצלחה.. לצערי לא היתה דרך אחרת במשך יום וחצי עברתי צירים חזקים עם אפידורל עד שהן יצאו אחת אחת דיממתי כמעט למוות. הלחץ דם צנח וההמוגלובין צנח.. ואז הורידו לי בגרידה את השליות בחדר ניתוח אז לאחר טראומה שכזאת המלווה בבכי עצב תסכול וקושי.. אני משתדלת להסתכל קדימה ולנסות שוב להיות אמא אין לי מושג מתי הכאב העצום יעבור, אם בכלל.. אבל חייבת לנסות שוב .. הפעם כל הריון אצטרך קשירת צוואר הרחם והשגחה בסיכון גבוה..ולעולם לא אוכל להביא תאומים.. אומנם זה טרי (רק אתמול זה קרה) אך הייתי חייבת לשתף. קשה נורא

היי דקלה הצטערתי לקרוא מה שעברת, אני ליפני 3 ימים גם עברתי לידה מוקדמת בשבוע 18 עם תאומים שקים נפרדים (הריון ראשון ) הכול היה תקין הייתי אצל רופאה בדיקה שגרתית. עשתה לי בדיקה אולטרסאונד רגילה וגילתה שצוואר הרחם שלי פתוח כ1 ס"מ והקרום של אחד העוברים בחוץ. לא הבנתי בדיוק מה משמעות של דבר (הריון ראשון) , בדרך לבית חולים קניתי מין מכשיר ששמו פסרי זה מין טבעת סיליקון שתפקידו לסגור צוואר הרחם. התפללתי לטוב וקיוויתי שהכול יעבור בשלום ,אך לצערי באותו בלילה הייתה לי ירידת מים משק אחד בלבד, הסבירו לי שחייבים להוציא אותי ליפני שיהיה זיהום ולנסות להציל עובר שני, למרות שהייה מאוד קשה אבל אני ובעלי תמכנו בה זה שלפחות עובר שני יהיה בסדר ואני גם כמובן. לאחר מס' דקות שפרופסור בא לבדוק אותי , אני חייבת לציין שפשוט חרב עולמי באותו שניות שאמר שאנחנו חייבים להפסיק את הריון הזה כי סיכוי לזיהום של עובר השני וגם שלי הולך וגדל. לא ידענו איך לקבל את זה , בכי ללא הפסקה . יכניסו אותי לחדר לידה ולצערי הייתי צריכה לעבור חווה של לידה רגילה ושמשמחת בדרך כלל אצלי הפכה לסיוט אחד גדול. נתנו לי זירוז וגם אפידורל ותוך 6 שעות זה קרה ששניהם היו בחוץ , למרות שהשליות היו בחוץ הייתי צריכה לעבור גרידה לצורך ניקוי רחם. טראומה מאוד קשה בכי לא מפסיק , וחשש להריונות הבאים, למרות הכול אני מסתכלת קדימה , משפחה שמחבקת ומחזקת אותנו כול הזמן. מנסה להתחזק כידי לנסות שוב להיות בהריון. תהייה חזקה ובה' בשורות טובות בקרוב מאוד.