זקוקה לעצה

תודה על התייחסות לשאלה, אני נעלמתי למעט זמן כי לא מסוגלת להיתמודד עם זה, כנראה שאני בחורה מאוד חלשה ובכיינית לא קטנה. נכון לעכשיו עבר כבר כמעט חודש ועדין זה לא עוזר כל יום אותו בכי ומחשבות מרובות, סרט שרץ מהרגע שבאתי לבית חולים לרגע של הבסורה. לפעמים בא לי לברוח ולא לשמוע שום דבר, אני רואה תמונות שלו אני מתפרצת בבכי, בא לי לשבור את המצלמה, למרות שאני יודעת שאם אשבור זה לא יעזור. לא לראות אני לא יכולה כי כל פעם אני רוצה לראות אותו שוב ושוב. הניחומים של האנשים ומליון שאלות מרגיזות ומשגעות אותי נורא, " אלוהים נתן אלוהים לקח" " וזה כנראה לטובה" אוף נוראה קשה,אני כבר מנסה לא לצאת מהבית כמעט, בחיים לא חשבתי שאני אצטרך לעבור משהו כזה. הילדה שלי עוברת את זה מאוד קשה, כל יום נזכרת בו , בציורים שלה היא מציירת אותו ואפילו רושמת את שמו בציור, כשנזכרת בוכה הרבה, אני מנסה להרגיע אותה, להסביר לה.היא שואלת אותי שאלות כאלה של ילדה בוגרת (כמו בת 10-12)וזה הופך אותי מבפנים אני רוצה להיתפרץ בבכי אבל לא יכולה כדי שהיא תראה אותי בוכה, אבל בפני הכל בוכה. אני שמתי לב שהיא הפכה להיות ליותר רגישה, קשורה אלי מאוד, אני לוקחת אותה לגן אז היא בוכה ולא רוצה להיפרד בערך חצי שעה. אני לא יודעת מה לעשות קשה לי אם זה, אני לא רוצה לפגוע בה. אולי יש דרך בלהסביר לה בצורה כזאת שלא לפגוע בה ושתישכח מזה.

תודה, אני מקווה שיעבור מהר.